בניית הסוכה
[ד] (הלכה 671)
שאלה: מה הדין בסוכה שנעשתה באופן שאינה ראויה לשינה, האם כשרה לאכול בה?
תשובה: כתב היראים1 הובא במרדכי2: 'אבל עשתה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי אלא אפי' יש סכנה וצער בשינה, ובאכילה אין צער וסכנה, לא יצא י"ח דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי'. וכ"כ עוד ראשונים3.
וכ"כ במהרי"ל4: 'ויעשה הסוכה במקום שיוכל להיות תדיר שם הן לאכול שם הן ללון שם, כגון שלא במקום טינופת וסירחון או במקום סכנת ליסטים וגנבים. דאז אפי' י"ח אכילת סוכה לא יצא מאחר דאין יכול ללון שם'.
וכן פסק הרמ"א5, וז"ל: 'ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו'.
אלא שהחכם צבי6 חלק ע"ז וכתב: 'מ"ש במרדכי .. דאם עשה סוכה בתחלה במקום הראוי להצטער בשינה לא יצא י"ח כלל אפי' באכילה, אינו נ"ל כלל דתשבו כעין תדורו לאו על אופן הסוכה קאי באיזה ענין תהיה עשוייה אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא וע"ז קאמר דתהא כעין דירה ואה"נ דאם עושה ב' סוכות האחת לאכילה והשנייה לשינה אף שאותה של אכילה אינה ראויה לשינה מ"מ נפיק בה ידי חובת אכילה .. והראיה מהמרדכי הנ"ל היא גופא צריכה ראיה אדרבא כיון דקי"ל סוכה דירת עראי בעינן וכר' עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצויה שם ועוקרתה כמו שבאמת עקרה ומסתמא אין דרך לישן שם כיון שהרוח מצויה שם כל שעה ונוחה ליעקר ואין אדם ישן בדירה כזו ואפ"ה עשאה ר"ע כדי לאכול שם, ש"מ דאף שאינה ראויה לישן בה יוצא בה י"ח אכילה, והנלע"ד דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן אי בעינן ד' אמות או סגי בז' טפחים הוא בסברא זו אי בעינן שתהא הסוכה ראויה לשינה נמי ולהכי בעינן ד' אמות .. או סגי בראויה לאכילה להכי סגי בז' טפחים .. וקי"ל כרבנן, ובהישן אמרינן כל האזרח מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה א' פירש"י דמשמע סוכה א' לכל ישראל שישבו בה זא"ז ואין ספק דאף דבאכילה ראויין לאכול זא"ז דהיינו שיאכלו אלף או רבוא כאחד ואח"כ אלף או רבוא אחר אבל לענין שינה כיון שעיקר מצות שינה לסוכה היא איש ואשתו א"א לשני אנשים ונשותיהם לישן בסוכה אחת ואי בהפסק מחיצה אינה סוכה א' אלא כמה סוכות ולפי סברת המרדכי הנ"ל אף מצות אכילה לא יצאו, אלא ודאי לאו מילתא היא, ולמאי דחזיא מיהא נפיק בה הנ"ל'7.
אך האחרונים8 השיגו על החכם צבי שדבריו הם נגד כל הראשונים והאחרונים, ודחו הוכחותיו, ופסקו כדברי הרמ"א.
★ ★ ★
עוד דן הרמ"א בתשובה9 והובא בדרכי משה10 ביחס לסוכה שנעשתה באופן שגנבים יכולים לגנוב ממנה, וז"ל: 'ומעולם לא עלה על דעת המרדכי והגהות לפסול סוכה שגנבים יכולין לגנוב ממנה, דא"כ כל הסוכות שבעולם פסולות דכל סוכה דירת עראי בעינן, ואף בחצר המשומרת אינה משומרת מגנבים הנכנסים והיוצאים .. רק תחלה אומר שהמרדכי והגהות לא קאמרי אלא במקום שהוא מתיירא לישן בסוכה מפני הגנבים ולסטים כדמוכח לשון המרדכי, אבל הפתוח שיכולין לגנוב ממנו מזה לא דבר המרדכי, דביום ה"ה שומר הסוכה ובלילה יכניס הממון לתוך ביתו. כי אין הסוכה צ"ל שמשתמר שם ממונו, דלא קפיד רחמנא אלא על ישיבתו ולא על שמירת ממונו .. וראיה לזה מדמכשרינן סוכה המחזקת ראשו ורובו, וידוע שלא יוכל לשמור שם ממונו אלא לישב בה בדוחק. ועוד ראיה מדאמרינן במס' סוכה כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת שנא' כל ישראל ישבו בסוכות, וידוע שבכל ישראל א"א שלא יהי' בהן גנבים ואינה משתמרת מגנבי שיגנבו ממון ..'. וכ"כ המג"א11.
ולהלכה כתב אדמו"ר הזקן12 כדברי הרמ"א, וז"ל: 'בד"א שנולד לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה אבל אם עשה סוכה במקום שידוע לו שיצטער אח"כ בה כגון שעשה במקום שהרוח מצויה ושולטת שם ואפי' עשה במקום שלא יהיה לו צער באכילה אלא שיהיה לו צער בשינה כגון שעשה ברחוב שא"א לו לישן שם בנחת מחמת מורא הגנבים והליסטים הרי סוכה זו פסולה ואינו יוצא בה אפילו באכילה אעפ"י שאין לו צער כלל בה לפי שכל סוכה שאינו יכול לאכול ולשתות ולטייל ולישן בה בנחת בלא שום צער אינה נקראת דירה כלל לפי שאינו דומה לביתו שיכול לעשות שם כל צרכו בנחת. אבל מי שעשה סוכה ברחוב ואינו מתיירא בנפשו לישן שם בלילה אעפ"י שמתיירא שלא יגנבו כלי תשמישו שבסוכה הרי"ז כשרה שהרי היא ראויה לו לדירה כיון שאינו מתיירא לישן בה וכלי תשמישו יכול להכניסן בלילה לתוך הבית ..'.
א"כ סוכה שא"א לישון בה פסולה לאכילה, אמנם זה שגנבים יכולים לגנוב ממנה אינו פוסלה.
-
הערות:
1 סי' תכא ↩
2 סוכה רמז תשמ ↩
3 תוס' רי"ד סוכה י, ב והרמב"ן במלחמות ה' סוכה ג, ב מדפי הרי"ף. וכתבו האחרונים (שו"ת אבני נזר או"ח סי' תעט) שכן מוכח מרש"י סוכה י, א ↩
4 מנהגים הל' סוכות אות ד ↩
5 שו"ע או"ח סי' תרמ ס"ד בהג"ה ↩
6 סי' צד ↩
7 כתב השע"ת סי' תרלט אות [א*]: 'וכתב ברכ"י בשם מר זקינו הרב שהביא תשובת רבינו האי גאון שכתב וז"ל שאלת אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם והשיב לענין אכילה יכול כ"א לבדו לאכול זא"ז אבל לענין שינה זה ישן לילה אחת וזה לילה אחת, ואם חביבה עליהם המצות תע"ב אם זה ישן מקצת הלילה וזה מקצת ואם שומרי גנות פטורים מכ"ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה עכ"ל ומזה ראיה למ"ש לקמן סי' תר"מ אות ה' בשם החכ"צ וזרע אמת (ח"א סי' צא) עיי"ש'. [אך לכאורה יש לחלק שרבינו האיי דיבר בסוכה הראויה לשינה מצד עצמה אלא שמחמת קוטנה אין מקום שינה לכל האוכלים, ואינו דומה לסוכה שאינה ראויה כלל לשינה. (וכן מוכח מהחיד"א עצמו שהגם שהביא תשובה זו, אך הכריע דלא כחכ"צ כמבואר בברכ"י סי' תר"מ ס"ק ו). וק"ל]. והמשנ"ב שם ס"ק כ כתב שבדיעבד יצא י"ח, (וראה בשעה"צ אות כה) ↩
8 ראה שו"ת מים רבים (להר' רפאל מילדולה) ח"א סימנים צג - צד. ובמעשה רוקח, וקרית חנה בסי' תרלט (הובאו בילק"מ). שו"ת אבנ"ז שם. שו"ת בית הלוי ח"ג סי' נג אות ב. ערוה"ש סי' תר"מ ס"ח ↩
9 סי' כט ↩
10 או"ח תר"מ ס"ק ד ↩
11 ס"ק ז ↩
12 שו"ע או"ח סי' תרמ ס"ו ↩
[ה] (הלכה 672)
שאלה: למדנו שסוכה שאינה ראויה לשינה, פסולה לאכילה ג"כ, א"כ לפי"ז מה הדין במקומות קרים שא"א לישון בסוכה?
תשובה: כתב הלבוש1: 'מה שנהגו רובא דעלמא לישן חוץ לסוכה, כבר אמרנו למעלה2 שסומכין על דבר זה שיראים מפני הצנה .. שאין לכל אדם כרים וכסתות שיוכל להביאם תוך הסוכה, ואפילו יש לו, אין כל אדם יכול לטרוח בכל לילה להביאם שם ולמחר לפנותם, ואין לך מצטער גדול מזה, הלכך מש"כ המרדכי מי שעושה סוכתו במקום שראוי לאכול ולשתות שם, אבל אינה ראויה לישן שם מפני שמתירא מלסטים או מגנבים, ואכל שם לא יצא י"ח אפילו ידי אכילה, דסוכה כעין תדורו בעינן .. נ"ל דעכשיו שרובן אין נוהגין כן לישן בה לא מיפסל סוכה כה"ג, כיון שבלאה"כ אין ישנים בה. מיהו יש לחלק ולומר דמ"מ ראוי לישן בה בעינן דתיהוי כעין דירה ואעפ"י שאינו ישן בתוכה, כדאמרינן בעלמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וכן ראוי לביאת מים בעינן, הכי נמי נימא הכא ראוי לישן בה בעינן אע"ג שאינו ישן בה, לכך יש להחמיר. וכתבתי זה מפני שהרבה בעה"ב עושין סוכתן ברחובות ובשוקים במקום גלוי שאין ראוי לישן שם, וגם האכילה אין אוכלין שם בהשקט מפני העוברים והשבים, ואין חוששין מפני שאינם ישנים שם אלא אוכלין שם בחפזון ויוצאין ממנה מיד, שלא יפה הם עושין ויש למחות בידם'3.
כלומר בתחילה כתב הלבוש שסוכה שאינה ראויה לשינה, אינה נפסלת, מכיון שבכל מקרה רובם לא ישנים בסוכה, אך במסקנא כתב שזה לא מהווה סיבת פטור, וגם אדם שלא ישן בפועל בסוכה, צריך שהסוכה שלו תהי' ראויה מבחינה עקרונית לשינה, ולפי"ז סוכה הנעשית במקום צינה אעפ"י שהוא פטור מהשינה בסוכה מדין מצטער כיון שאין לו כרים וכסתות או יכולת איחסון מסודרת, אך מכיון שהסוכה בנויה באופן שיש אפשרות לישון בה [כגון ע"י שמיכה], הסוכה כשרה.
ומצינו במפרשים שנחלקו בגישות אלו שכתב הלבוש, וביארו באופנים שונים, וכדלקמן:
כתב הרמ"א4 שאם עשה את הסוכה באופן שמצטער בשינה, אינו יוצא י"ח, וכתב המגן אברהם5: 'או בשינה. פי' במקום דליכא צינה'.
ונחלקו האחרונים בפירוש דברי המג"א, היד אפרים כתב כדברי הלבוש בתחילת דבריו, שכשפטורים משינה אין צורך בסוכה הראויה, וז"ל: 'דהא ענין מצטער בשינה כבר מבואר בשו"ע מפני הרוח או מפני הזבובים, רק דקשיא דהא לעיל .. מבואר דמחמת צינה נוהגין להקל בשינה, וא"כ מה בכך שעשאה במקום שאינו יכול לישן מפני הרוח, דהא בלאה"כ אין חיוב לישן ולהצטער בצינה. לזה כתב המג"א דמיירי במקום דליכא צינה, והוא מחויב לישן, והוא עשאה במקום שלא יהי' יכול לישן מפני הרוח כו', אז אינו יוצא והוא פשוט'.
וכן ביאר הפרמ"ג בתחילה, אך אח"כ חזר בו, וז"ל: '.. במקומות הקרים מקילין אנו בשינה, ומחויבין לאכול שם, ויוצא י"ח באכילה, ומיקרי כעין תדורו, כיון דא"א בענין אחר. ולפי"ז אף עשאה ברחוב וכדומה, בענין שבלאו הכי א"א לישן שם, יוצא י"ח באכילה וכדומה, הואיל וסוכה במקומות הקרים אין עשוי כ"א לאכילה ולא לשינה. וזש"כ המ"א במקום כו', הא במקום כו', רשאי לעשות הסוכה. ובלבוש החמיר די"ל ראוי לבילה בעינן, יע"ש. ומיהו באות ז הסכים [=המג"א] להלבוש, וצ"ל כאן כפשוטו פירוש כו' ובמקום צינה יוצא י"ח באכילה דא"א בענין אחר הוה כעין תדורו כו''6.
כלומר הפמ"ג דחה את הבנת היד אפרים, מכיון שהמג"א בס"ק ז הביא את הלבוש, שסבר שגם כשלא ישנים, צ"ל ראוי לשינה. ולכן מפרש, שכשיש אפשרות לעשות באופן שיוכל לישון ולא עשה, הרי"ז מעכב, אך במקרה שהקור גדול ואין שום אפשרות לישון שם, אין זה מעכב כשאינו ראוי לשינה מחמת הקור.
אך המחצית השקל פירש באופן אחר: 'ר"ל, דהא דברי רמ"א הם דברי מרדכי, והא לעיל .. הביא [רמ"א] בשם מרדכי דאין נזהרים לישן בסכה, א"כ למה תפסל הסכה כשאיננה ראוי לשינה. לזה כתב, דהא טעמיה דמרדכי .. דבמקומות הקרים מצטער בצנה אם ישן שם, וא"כ עכ"פ מיקרי ראוי לשינה, דהיינו אם יש לו כרים וכסתות, כמ"ש מ"א שם סק"ז ..'.
וכתב הביכורי יעקב7: 'ויותר נראה מה שתירץ המחה"ש ע"ז, דצינה מקרי כצער הבא במקרה כיון שיכול לשמור ע"י כרים וכסתות, ולכן אפילו באין לו כרים וכסתות לא מפסלה הסוכה בהכי לאכילה. ולכן נ"ל שמי שעשה סוכה סמוך לנהר, באופן שאפי' ע"י כרים וכסתות הוי מצטער כשישן בה, אז כשיאכל בה לא יברך לישב בסוכה, וכן במקומות הקרים שלא יכול לישן בה בלילה אפי' בכרים וכסתות'.
[ובדעת אדמו"ר הזקן יתכן שסבר כמחצית השקל, שהרי הביא את הלבוש בסי' תרלט ס"ח, שביאר שהפטור הוא מחמת שאין לו שמיכה או יכולת איחסון, ובסי' תרמ ס"ו לא הזכיר חוסר אפשרות לשינה בגלל מקום צינה. ועצ"ע].
א"כ למעשה גם הפטורים משינה בסוכה וכן למנהג חב"ד שלא ישנים בסוכה8, אעפ"כ הסוכה צריכה להיות ראויה לשינה, וגם במקומות שקר מאוד, נקרא ראוי לשינה, כיון שאפשר לישון ע"י כיסוי בשמיכה9.
-
הערות:
1 או"ח סי' תרמ ס"ד ↩
2 סי' תרלט ס"ב ↩
3 ראה בשו"ת אבנ"ז או"ח סי' תפ שהאריך לדון בדברי הלבוש ודברי אדה"ז ↩
4 סי' תרמ ס"ד ↩
5 ס"ק ו ↩
6 וצ"ב כוונתו. בשיטת היד אפרים ניתן לבאר שהוי כעין תדורו כמ"ש האבנ"ז שם: 'כשהזמן קור שא"א לעשות סוכה שלא יהי' קר, נאמר להיפוך. כשם שאם הי' לאדם סיבה שלא יוכל לישן בבית. מ"מ לא הי' מונע מלבנות בית לאכילה ושתי', כמו"כ חייב לעשות סוכה לאכילה ושתי' אף שאינו יכול לעשות לשינה, לפי"ז כשהעת קור אינו מחויב לעשות סוכה ראוי לשינה'. משא"כ דעת הפרמ"ג במג"א שגם במקום הקור צ"ל ראוי לשינה לולא הקור. וראה מ"ש ערוה"ש סי' תרלט סי"א, ותר"מ ס"ט. ושואל ומשיב מהדורה רביעאה ח"א סי' כט. וראה גם ביכורי יעקב שם ס"ק י אלא שסיים שדברי הפמ"ג הם דוחק ↩
7 שבהערה קודמת ↩
8 ראה סה"ש תרצט ע' 295. לקו"ש חכ"ט ע' 211 ואילך. אג"ק חי"א ע' תיד ↩
9 בשו"ת שואל ומשיב מהדורה רביעאה ח"א סי' כט דן במקרה שאדם בנה סוכה במקום שעפ"י חוק המלך אסור לישן שם, וכתב: 'דע"כ לא כתב המרדכי רק אם מצד המקום אינו ראוי לשינה כגון שהוא פתוח וגלוי ומתיירא בשביל זה בשביל לסטים אבל כאן המקום מצד עצמותו ראוי הוא לישן רק שמצד חק המלך שלא ידור שם כ"א הבעה"ב בשביל זה לא מקרי אינו ראוי לשינה דהמקום בעצמותו ראוי ותדע דאטו נימא כיון שהמלך גזר שבעליה הסמוך לא ידור אדם שיש לחוש לשריפה ח"ו לא יהי' מקרי דירה וע"כ דליתא דבעצמותו ראוי וה"ה בזה' ↩
[ו] (הלכה 924)
(המשך להלכה מספר 672)
שאלה: האם מותר להשתמש בנסרים [=פלפונים] מעץ לסכך? (1)
תשובה: המשנה במסכת סוכה1 אומרת: 'מסככין בנסרים דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר'.
והגמ' מביאה שרב ושמואל נחלקו מהי המחלוקת של ר"י ור"מ: 'אמר רב: מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה, דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה, ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה. אבל בנסרין שאין בהן ארבעה, דברי הכל כשרה. ושמואל אמר: בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה, דברי הכל פסולה. אין בהן ארבעה, ואפילו פחות משלשה, הא קנים בעלמא נינהו! אמר רב פפא, הכי קאמר: יש בהן ארבעה, דברי הכל פסולה, פחות משלשה, דברי הכל כשרה, מאי טעמא, קנים בעלמא נינהו. כי פליגי, משלשה עד ארבעה. מר סבר: כיון דליתנהו שעור מקום, לא גזרינן, ומר סבר: כיון דנפקי להו מתורת לבוד, גזרינן'.
ובביאור גזירת תקרה בדברי רבי מאיר כתב רש"י: 'ר' מאיר. דפסיל אית ליה גזרת תקרה; אי מכשרת בהו אתי למימר: מה לי לסכך באלו, מה לי לישב תחת קורות ביתי, אף היא בנסרים מקורה, וההוא ודאי פסול, דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה'.
א"כ ראינו בדברי הגמ' שישנו איסור לסכך בדבר שדומה לתקרת הבית מחשש שיבוא האדם לשבת תחת תקרת הבית עצמה מצד שהיא דומה לנסרים, ותקרת הבית ודאי פסולה, אלא שנחלקו התנאים איזה עובי של נסרים נאסרו, אך לכל הדיעות נסרים שהם פחות משלושה טפחים מותרים.
וכתב הבית יוסף2: 'ופסקו הפוסקים כשמואל ואליבא דרבי יהודה. וכתב הרא"ש3 והראב"ד פסק כרבי מאיר וכרב, והכל עולה לסגנון אחד'. וראה ריטב"א שם.
כלומר למעשה פסקו הראשונים שהפסול הוא רק בנסרים ברוחב של ארבע טפחים.
אמנם כתבו כמה מהראשונים שמכיון שבזמנם בנו את הבתים בנסרים הפחותים משלושה לא ראוי לסכך בנסרים גם אם הם פחות משלושה וכמ"ש היראים4 והביאו הגהות מיימוניות5: 'מדקתני כמין בית שמעינן ולא כבית ממש למדנו שיכול לסככה מעובה כרצונו אך שתראה סוכה אבל בנסרין אפילו פחותין משלשה דהוו קנים בעלמא אחרי שכל הבתים סכוכין בענין זה ואינה נראית סוכה פסולה דלא הוי כמין בית אלא בית ממש'.
וכ"כ האורחות חיים6 [וכלבו7]: 'ובמקום שנהגו לקרות בנסרים דקים אסור לסכך בהן משום גזרת תקרה וכן הדין באלה המחצלאות של קנים אע"פי שהיא גדולה באותן מקומות שנוהגין לקבצן בגגות כעין תקרה אין מסככין בהן. ומעשה היה בעיר נרבונ"א בחכם אחד שסיכך בנסרים דקים פחותים מג' ולעזה עליו המדינה ואמרו מימינו לא ראינו כך וכמעט שלא שמטה בחולו של מועד אלא שלא נזדמן לו סכך כשר אחר, וכן באלה העצים הדקים שגודלין ואורגין אותן ונקראות קליידא"ש אין מסככין בהן דלתקראות הן עשויות מתחלתן ויש בהן גזירת תקרה'.
והמאירי8 כתב: 'וחכמי נארבונאה היו מוחים דרך הוראה בזמנים הללו שלא לסכך בנסרים אף בפחותות מארבעה שדרך רבותינו היה שלא לקרות הבתים אלא בנסרים של ארבעה ולא היתה בהם גזרת תקרה אבל עכשיו שהמנהג לקרות הבתים אף בפחות מארבעה יש בהם גזרת תקרה וכן היו מוחים באותן הקלידאש שהם ארוגות מחריות וכן ממחצלת של אריגת קנים הנקראים קניץ שכל אלו מנהג לקרות בהם את הבתים וראוי להזהר מגזרת תקרה אעפ"י שהם הכשירו במחצלת גדולה וכבר נעשה ביניהם מעשה בקצת חשובי העיר וגערו בהם גדולי קדמונינו עם שאר חכמי העיר וזקניה הרבה מדרך הרחקה מן הכיעור עד שהזקיקום במוצאי יו"ט ראשון לסתור ולסכך בדברים הרגילים'.
והמהר"ח אור זרוע9 כתב: 'ומיהו כעין שעשה הרב ר' שמעון גיסו של ר"ת כיסה יפה מנסרים שאין בהן ד' על ד' ותיקנה במסמרים נאים זה וודאי אין נראה להכשיר משום גזרת תקרה. שהרבה בני אדם מסככין בו ואדרבה בנסרים שהם אפילו פחות מג' רוחב עתה רוב העולם מסככין. ושמא בימי חכמי התלמוד לא היו נוהגים כן ויש להחמיר שלא לסכך בהם'.
וכתב הרמ"א בדרכי משה10: 'ובהגהות מיימון כתב דאם סיכך בנסרים אפילו פחות משלשה פסולה דהוי כבית ממש הואיל ובזמן הזה כולן מסככין בתיהן בנסרים שאין בהן שלשה'.
א"כ ראינו שמדינא דגמרא מותר לסכך בנסרים דקים פחות מד' טפחים, אך כתבו כמה מהראשונים שבזמן שעושים תקרה מנסרים דקים, אין לסכך בנסרים דקים גם אם הם פחות משלושה טפחים, [ולהעיר שיש שכתבו11 שמדברי שאר הראשונים שלא כתבו גזירה זו נראה שלא חששו לזה וסברו שגם במקום שעושים תקרה מנסרים דקים פחות מג' אעפ"כ מותר לסכך בהם].
ובהלכה הבאה נראה חשש נוסף בסיכוך עם נסרים גם לגבי זמנים ונסרים שאין רגילות לעשות מהם תקרה.
הערות:
1 יד, א ↩
2 או"ח סי' תרכט ↩
3 סוכה סי' כח ↩
4 סי' תכא ↩
5 הל' שופר סוכה ולולב פ"ה אות א ↩
6 הל' סוכה אות טו ↩
7 סי' עא ↩
8 סוכה טו, א ↩
9 שו"ת סי' קצד ↩
10 או"ח סי' תרכט אות ט ↩
11 וראה ערוך השולחן או"ח סי' תרכט סל"ב: 'כתב רבינו הב"י בסי"ח בדין נסרים שנהגו שלא לסכך כלל בנסרים עכ"ל והמנהג הוא מעיקר הדין שהרי עתה נהגו לקרות בתים מנסרים פחותים מארבע ומשלש א"כ פשיטא שיש כאן גזירת תקרה ולכן לא שמענו מימינו לסכך בנסרים אפילו בקצרים כמ"ש בסי"ג וכן בלאטע"ס ובכל מין עץ ולכן אותן המסככים בנסרים קטני קטנים מצויירים אין דעת חכמים נוחה מהם וכ"ש שאין לסכך בשינדלע"ן אמנם במקום שא"א שאין להשיג במה לסכך בהכרח לסכך בנסרים פחות מרוחב ד' אך לא יקבע אותם במסמורות דבכה"ג בית גמור הוא ופסול מן התורה [עמג"א סקכ"ב וא"ר סקט"ו בשם אגודה שפסק כמ"ש]: ↩
12 ראה יביע אומר ד סי' מט 'משאר פוסקים משמע דמכיון שבזמן חכמי הש"ס לא נהגו לעשות מהם תקרה, ולא גזרו ע"ז, גם עתה אין לנו לגזור שלא לסכך בהם'. וראה גם משמרת מועד (קארפ) על מסכת סוכה שם ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppבניית הסוכה
[1] (הלכה 95)
מדיני בניית הסוכה [א]
שאלה: האם אפשר לשים את הסכך לפני הדפנות?
תשובה: הבונה סוכה צריך לבנות קודם את הדפנות כהלכתן (ב' דפנות והשלישית טפח) ורק לאחר מכן לשים את הסכך וכפי שכתב הרמ"א בסי' תרלה: 'ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות'.
סיבת הדבר: לגבי בניית הסוכה נאמר בתורה 'חג הסכת תעשה לך שבעת ימים' ואמרו חז"ל1 'תעשה ולא מן העשוי' כלומר הכשר הסוכה צריך להתבצע באופן שזה כשר בעת העשיה שלי, ולא שהסוכה תבנה בפסול ואחר נעשה מעשה שיוכשר ממילא. ולענינינו בסוכה הדין הוא שצריך להניח את הסכך לשם צל, כלומר גג שעושה צל, ואם כן במקרה שאדם שם סכך בלי דפנות, אין על זה שם של גג - אוהל, אלא סתם ענפים שיוצרים צל, ולאחר מכן כשיבנה את הדפנות הענפים יהפכו להיות גג - סכך, אבל תהי' הבעיה של תעשה ולא מן העשוי כי הסכך הפך לסכך בגלל שנהיו דפנות ולא בגלל שאדם שם אותם בתור גג - סכך. בגלל ששמתי אותו כסכך.
שאלה: עבר ושם מה דין הסוכה?
תשובה: במקרה ששם את הסכך לפני הדפנות, נחלקו הפוסקים לדעת הלבוש2 סוכה זו פסולה אפילו בדיעבד, אמנם דעת הב"ח3, שבדיעבד הסוכה כשירה.
ולמעשה לכתחילה אנו חוששים לדעת המחמירים ועל כן ירים את כל הסכך מעט (טפח) ויניחו חזרה לשם סכך4.
אמנם בשעת הדחק, כשאין אפשרות להרים את הסכך, כגון שנכנס החג, יכול לסמוך על הפוסקים שהכשירו בדיעבד5 (ובפרט אם כן הי' דופן אחת לפני ששם את הסכך6, וכ"ש אם היו 2 דפנות7).
שאלה: פרגולה שיש לה מסגרת ועליה יושבים עצי הפרגולה האם אפשר להניח את הסכך לפני עשיית הדפנות?
תשובה: כתב הרמ"א שם: 'ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש'. וטעם הדבר שמכיון שיש טפח הסכך כבר נקרא אוהל, ולפי זה בפרגולה שיש לה מסגרת ברחוב טפח (8 ס"מ) יכול לשים על המסגרת הזו את הסכך למרות שלא עשה דפנות.
הערות:
1 סוכה יא, ב ↩
2 בסי' תרכו ס"א וסי' תרלה, והט"ז בסי' תרלה ס"ק ד, א"ר ס"ק ד, בן איש חי ↩
3 הביאו המג"א ס"ק ד. וכ"כ במקור חיים. כנסת הגדולה (שכנה"ג הגה"ט), ברכי יוסף ס"ק ב, מועד לכל חי (להגר"ח פלאג'י) סי' כא סי"ב. ערוך השלחן ס"ה. שדי חמד אסיפת דינים מערכת סוכה סימן ב אות ב. ולהעיר מהצמח צדק בחידושים על הש"ס עמ"ס סוכה (דף רט) שנראה שנוטה לשיטת הב"ח ↩
4 וכ"כ אדה"ז בסי' תרכט ס"כ וסכ"ח לגבי סכך פסול ↩
5 וכ"כ בילקוט יוסף מועדים דין סוכת גנב"ך ס"ד. שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' נו ↩
6 כיון שהפרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ה כתב שיתכן שבדופן אחד מותר לכתחילה ↩
7 שלדעת כמה פוסקים (ראה בצמח צדק שם. ובשדי חמד שם) זה מועיל לכתחילה ↩
[2] (הלכה 96)
מדיני בניית הסוכה [ב]
שאלה: מתי זמן בניית הסוכה?
תשובה: כתב הרמ"א בסי' תרכד1 'והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה'. ובסי' תרכה כתב 'ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כיפור דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה'.
וביאר הפרי מגדים2 הסיבה שרמ"א כתב דין זה פעמיים, דכוונתו שבמוצאי יום הכיפורים יתחיל קצת, ולמחרת יתקן את כולה אם אפשר.
ובספר המנהגים מובא: במוצאי יום הכיפורים מתעסקים, או עכ"פ מדברים, בדבר עשיית הסוכה. ובשיחה אמר הרבי3 שרואים שרוב בני ישראל 'ואני בתוכם' אינם נזהרים בזה בפועל (להתחיל לבנות), אלא יוצאים ידי חובה בדיבור בזה4.
אמנם למחרת יו"כ אחרי התפלה עלינו להזדרז לבנות את הסוכה וכפי שכתב גם אדמו"ר הזקן5: 'ומצוה לתקן הסוכה ולבנותה כולה מיד למחרת יום הכיפורים אחר היציאה מבית הכנסת מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה'.
שאלה: האם כחלק מהזריזות מותר לבנות את הסוכה בערב שבת?
תשובה: כתב הדרכי משה6 בשם המהרי"ל7 שחלק מהזריזות ולא להחמיץ את המצוה הוא שגם היום למחרת הוא ערב שבת מוטל עלינו לבנות את הסוכה.
אלא שכתב הפרי מגדים שם8 שכיון שאסרו חכמים לעשות מלאכה בערב שבת אחר חצות על כן בערב שבת אחר חצות י"ל שאסור לבנות את הסוכה, אא"כ עושה על ידי גוי (כיון שהחמצת המצוה עדיפא על הדין של מצוה בו יותר מבשלוחו).
אמנם המגן אברהם9 ואדמו"ר הזקן10 הכריעו שאיסור זה הוא הוא לא מחצות אלא מזמן מנחה קטנה.
ובנוסף כתב אדמו"ר הזקן11 שכל האיסור הוא רק במלאכה סתם אבל אם עושה את זה לצורך השבת או שזה דבר מצוה דינו כלצורך השבת ומותר עד כניסת השבת12.
וא"כ למעשה אפשר לבנות את הסוכה בערב שבת כל היום עד לפני כניסת השבת, אמנם עלינו לדאוג קודם לצרכי השבת ורק לאחר מכן לבנות את הסוכה13.
הערות:
1 ס"ה ↩
2 בסי' תרכה באשל אברהם ס"ק א ↩
3 מוצאי יו"כ התש"נ אחר קידוש לבנה (תו"מ התש"ן ח"א ע' 105) ↩
4 ובהערה שם נתבאר עוד ביאור לכפל ההלכות ברמ"א ואכמ"ל ↩
5 סי' תרכה ↩
6 בסי' תרכה אות א, הובא בעטרת זקנים ↩
7 הל' סוכה סי' א ע' שנט ↩
8 הביאו המשנ"ב סי' תרכה ס"ק ב ↩
9 בסי' רנא ס"ק ד. ומטה אפרים סי' תרכה ס"ט ↩
10 שם ס"ב ↩
11 שם בס"ג ↩
12 וראה גם בהליכות שלמה פ"ז דין יג ↩
13 שו"ע אדמו"ר הזקן בסי' רנ ס"א - ג. וכף החיים סי' תרכד ס"ק לה ↩
[3] (הלכה 97)
מדיני בניית הסוכה [ג]
שאלה: האם כל אחד צריך שיהי' לו סוכה?
תשובה: א. הנה מעיקר הדין אדם יוצא ידי חובה בסוכה של חבירו וכפי שכתב אדמו"ר הזקן1: אף על פי שאמרה תורה 'חג הסכת תעשה לך', לך - משלך, כלומר שתהא הסוכה שלך ולא של חברך אעפ"כ יוצא אדם ידי חובתו בסכה שאולה, דכיון שנכנס לה ברשות הרי היא כשלו, ולא נאמר לך - משלך, אלא להוציא את הגזולה, ועל דרך שיתבאר. וכן יוצא אדם בסוכה שיש לו שתפות בה עם חברו ..'.
ב. אמנם מצינו בפוסקים2 שיש ענין והידור שכל אחד יבנה סוכה עבור משפחתו ולא יסתפק בסוכה של חבירו (כמובן באופן שהדבר אפשרי), וכך כותב הרבי3: דמכיון ש'תשבו כעין תדורו' - הרי צ"ל לכל אחד סוכה בפני עצמו, בדוגמת מה שבכל השנה אדם דר בדירה שלו. - ובפרט שגם עשייתו היא מצוה4, ובכיו"ב מצוה בו יותר מבשלוחו, ועד שרשב"י הפסיק גם לעשיית סוכה5.
שאלה: האם כאו"א צריך להשתתף בעצמו בבניית הסוכה?
תשובה: הנה כפי שהובא בשאלה הקודמת מדברי הרבי שיש בעשיית הסוכה מצוה6 ובמילא מצוה בו יותר מבגופו בודאי שהאדם צריך להתעסק בעצמו בבניית הסוכה.
וכתב בקיצור שו"ע7: 'ומצוה על כל אדם שיעסוק בעצמו בעשיית הסוכה, ובהנחת הסכך, ואעפ"פ שהוא אדם נכבד, זהו כבודו, שעוסק בעצמו במצוה'.
אמנם יש להעיר דבשערי תשובה8 כתב שלמרות שאדם שהתמנה כפרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' כדי שלא יתבזה, מ"מ בסוכה מותר כיון שהיא מצוה. - אך הרבי ביאר9 ביחס להנהגת הרבי הריי"ץ שלא הקפיד לבנות בעצמו את הסוכה, [ובליל שמ"ע תש"ל התבטא הרבי10 שגם כ"ק מו"ח אדמו"ר לא נטל פטיש ועסק בבניית הסוכה, ושכן גם אצל אביו רבי לוי יצחק הוא לא הי' בונה אלא הי' מגיע בעל מלאכה לבנות] שזהו מכיון שהי' פרנס על הציבור, משא"כ רשב"י שלא הי' פרנס על הציבור ולכן למרות שתורתו אומנותו הפסיק לבניית הסוכה.
עכ"פ מי שלא יכול לעשות הכל לבד כתב בכף החיים11 'ואם אי אפשר לו מאיזה סיבה, לפחות יעשה מעט בידו, והשאר יעשה ע"י שליח, ויאמר לו 'אתה שליח מצווה בעדי לעשות סכך זה לשם מצוות סוכה'.
ועד"ז התבטא הרבי12 שבטלטול קרש או ענף א' של סכך אפשר לקיים מצוות עשיית סוכה. וכן הרבי סיפר13 כשהזכרתי פעם המנהג להתחיל להתעסק בעשיית הסוכה במוצאי יו"כ, אמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר לקבוע מסמר וכיו"ב אבל לפועל לא הקפיד בעצמו על זה.
[שמעתי מאדם נאמן שראה בשנה מסויימת שהשאירו עבור הרבי ענפים בסוכה בבית ברחוב פרזידנט כדי שהרבי ישים על הסוכה14].
א"כ למעשה יש מצוה בבניית סוכה ושכל אחד בעצמו יהי' שותף בזה עכ"פ בפעולה קטנה כמו הוספת קצת סכך, קביעת מסמר וכדומה ובזה מקיים מצות בניית סוכה.
שאלה: מתי והיכן אוגדים את ארבעת המינים?
תשובה: כתוב בספר המנהגים15 מהדרין לאגוד הלולב בסוכה ובערב יום טוב, המהדרים מאגדים בעצמם הלולב'. ובמאמר16 ביאר הרבי טעם מנהג נשיאי חב"ד לאגוד בעצמם ובסוכה בערב החג כיון שבאגידת הלולב 'עושים את הלולב', וע"י שעושים את זה בסוכה לפני כניסת החג יש בזה ענין של 'לעשות סוכה'. הגם שמצות ישיבה בסוכה מתחילה אחרי שקיעת החמה של טו תשרי, אבל בזה שעושים בסוכה פעולה שרגילים לעשות בבית זה התחלת עשיית הסוכה לדירה, כלומר מצות תשבו כעין תדורו זה מתחיל בכניסת החג, אבל להפוך את הסוכה למציאות של דירה זה אפשר להתחיל לפני החג, וסיפר הרבי הריי"ץ שכך נהג אביו אדמו"ר הרש"ב וגם חינך אותו כשהי' בגיל טף שיעמוד על ידו ויאחוז הלולב ומיניו. ועוד17 מבאר הרבי שקיום מצוות ארבעת המינים בסוכה זה מוסיף שלימות במצוות נטילת ארבעת המינים, ובהערה כותב 'ע"פ כהנ"ל מובן גם מנהג חב"ד שמהדרין לאגוד הלולב בסוכה (ערב יו"ט).
הערות:
1 סי' תרלז ס"ג ↩
2 סידור בית השואבה דינים השייכים למצות עשיית הסוכה אות א, הובא בכף החיים סי' תרכה אות ז ↩
3 לקו"ש ח"כ ע' 267 הערה 10. ובשיחת ש"פ האזינו יג תשרי תשמ"ט בסופה - תו"מ ח"א ע' 97 ↩
4 שו"ע אדה"ז ר"ס תרמא ↩
5 ירושלמי ברכות פ"א ה"ב ↩
6 ראה גם בלקו"ש חי"ז ע' 188 הערה 56 ↩
7 סי' קלד ס"א ↩
8 סי' תרכה בשם באר יעקב חו"מ סי' ח. שו"ת חות יאיר סי' רה ↩
9 בשיחת ש"פ בלק התשל"א - תו"מ חס"ה ע' 23 הערה 127 ↩
10 תו"מ חנ"ח ע' 134 ↩
11 סי' תרכו ס"ק יא, בנטעי גבריאל הלכות סוכה פ"א אות יב ובהערה ↩
12 בסעודת ליל שמ"ע תש"ל - המלך במסיבו ח"ב ע' נב ↩
13 ובליל א' דחג הסוכות התשכ"ט - תו"מ חנ"ד ע' 95 ↩
14 וראה גם במעשה מלך ע' 284 ↩
15 ע' 65 - 66 ↩
16 ד"ה נשא התשמ"א ↩
17 לקו"ש חכ"ב ע' 129, והערה 55 ↩
סיכוך בנסרים דקים
[ז] (הלכה 925)
פלפונים (2)
בהלכה הקודמת ראינו שכתבו הראשונים לגבי נסרים דקים פחות מד' טפחים שאסור לסכך בהם מכיון שבזמן הזה עושים מהם תקרה.
שאלה: מה הדין בנסרים דקים או קטנים יותר שלא רגילים לעשות מהם תקרה (או בזמנים שבהם לא רגילים לעשות תקרה מנסרים)?
תשובה: מצינו בראשונים חשש נוסף בסיכוך בנסרים, שמא יעשו סכך באופן שמונע את חדירת הגשם וכמ"ש רבינו פרץ בהגהות הסמ"ק1: 'אבל פחות מד' מותר לסכך בהם אך מ"מ צריך לעשות הסכך בענין עראי שיוכלו הגשמים לירד בתוכה כדמפרש בתוס' דפרק קמא וע"כ נהגו העולם לכסות הסוכה בערבה או בגמי או בכיוצא בהן ולא בנסרים כלל. ואפילו פחותים מד' דליכא משום גזירת תקרה משום דלמא אתי למטעי לסכך בענין קביעות שלא ירדו שם גשמים'.
דברי הסמ"ק הובאו בטור [ובב"י]2 וז"ל: 'וכן אסרו לסכך בנסרים שרחבן ד' אפילו הפכן על צדן שאין בהן ד' מפני שדומין לתקרת הבית וחיישינן שמא ישב תחת התקרה לשם סוכה ואם אין בהם ד' כשרים אפי' הן משופין שדומין לכלים וכתב בסמ"ק ומיהו נהגו העולם שלא לסכך בהם כלל, ומשום דלמא אתי לסכך בהם בקביעות בענין שאין הגשמים יכולין לירד בה'.
ועפי"ז כתב הב"ח: 'ועכשיו נוהגין לכסות בענפי אילנות וערבה על הלט"ש ואין לכסות בלט"ש דאעפ"י שלא נהגו עכשיו להקרות בלט"ש וא"כ אין בהם משום גזירת תקרה מ"מ יש לחוש למ"ש הסמ"ק, דילמא אתי לסכך בהן בקביעות בענין שאין הגשמים יכולין לירד שם'.
להלכה כתב המחבר3: 'וכן אסרו לסכך בנסרים שרחבן ארבעה, אפילו הפכן על צדן שאין בהם ארבעה; ואם אין ברחבן ארבעה, כשרים, אפילו הם משופים שדומים לכלים, ונהגו שלא לסכך בהם כלל'.
ובדבריו לא נתבאר מהו טעם המנהג שלא לכסות, האם מצד גזירת תקרה או מהחשש למניעת הגשם הגשמים שהביא בב"י, אמנם מלשון הט"ז4 נראה שפירש שהוא מצד החשש של הסמ"ק, וז"ל: 'ונהגו שלא לסכך בהם. כ"כ הטור בשם סמ"ק מטעם דלמא יבא לסכך בהם בקביעות בענין שלא יוכלו גשמים לירד שם ע"כ נהגו לכסות בערבות או בגמי וכיוצא בהם עכ"ל. וקשין של תבואה אחר שנתחבט' התבוא' משם פשיטא דשרי והיא עיקר המצו' המפורש' בפסולת של גורן ונראה שלא נהגו לכסות בזה ג"כ מטעם הסמ"ק שבכיסוי הקש בקל יכסה כיסוי עב מאד ודבר פשוט להתיר במקום שאין ערבה או שאר ענפי אילן מצוי שיכס' בקש רק שיזהר לעשות שיוכל הגשם לירד שם'.
וכתב המגן אברהם5: 'ונהגו. ובהגהות מיימוניות כתוב דפסול, הואיל ובזמן הזה מסככין בתיהן בנסרים שאין בהן ד' איכא גזירת תקרה (דרכי משה). ובשעת הדחק שאין להם במה לסכך מסככין בנסרים אפי' יש בהן ד' (שלטי גבורים, וכן משמע בגמ'), וה"ה בכל דבר האסור משום גזירה. וכתב הב"ח הלטי"ש אעפ"י שאין בהם גזירת תקרה, שאין מסככין בהם בתיהם, מ"מ יש לחוש שיסכך כ"כ שלא יהיו הגשמים יורדין בתוכה, כמ"ש הסמ"ק, ולכן אין לסכך בהם ע"כ. וכ"ש בשינדלין'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן6: 'נסרים שרחבן ארבעה טפחים אסור לסכך בהן לפי שרוב תקרת הבית עשויות מהן ויש לחוש שמא ישב תחת תקרת ביתו ויאמר מה לי לסכך בנסרים אלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי אף היא מנסרים עשויה ותקרת הבית היא פסולה מן התורה מטעם שנתבאר בסי' תרכ"ו. אבל מותר לסכך בנסרים שאין רחבן ארבעה טפחים ואפילו אם הם משופין ודומין לכלים .. ועכשיו בזמן הזה שמסככין הבתים בנסרים שאין בהן שלשה טפחים יש לפסול סוכה המסוככת אפילו בנסרים שאין ברחבן שלשה טפחים משום גזרה שמא ישב תחת תקרת ביתו העשויה מנסרים כאלו. אבל מותר לסכך בנסרים קצרים מאד שקורין (לאטי"ש או שינדלי"ן) שאין דרך לעשות תקרת הבית מנסרים קצרים כאלו ומכל מקום צריך ליזהר לעשות הסכך עראי וקל בענין שיוכלו הגשמים לירד בתוכו כמו שיתבאר בסי' תרל"א7 ולפיכך נהגו העולם שלא לסכך בהן כלל שמא יטעו לסכך בענין קביעות שלא יוכלו הגשמים לירד בתוכו'.
א"כ כתבו הפוסקים שכאשר אין דרך לעשות תקרה מנסרים קטנים מותר לסכך בהם, אך מ"מ נהוג שלא לסכך בהם מצד החשש שיסככו בהם באופן שלא יוכלו הגשמים להכנס בהם.
אך למרות האמור בדורות האחרונים נהגו בכמה מקומות לסכך בפלפונים היינו נסרים דקים מאוד, ובהלכה הבאה נראה את מ"ש הפוסקים על כך, וכיצד ראוי לנהוג.
הערות:
1 מצוה צג אות לב ↩
2 או"ח סי' תרכט ↩
3 או"ח סי' תרכט סי"ח ↩
4 ס"ק כא ↩
5 ס"ק כב ↩
6 סי' תרכט סעיפים כט ל לא ↩
7 ושם בסעיף ה 'אם היה הסכך מעובה כ"כ עד שאין המטר יכול לירד בתוכה פסולה לפי שאין נקראת סוכה אלא א"כ אינה מגינה אלא מן הצל בלבד אבל אם מגינה גם מן המטר אין נקראת סוכה אלא כמין בית היא זו' ↩
[ח] (הלכה 926)
פלפונים (3)
שאלה: האם למעשה אפשר לסכך כיום בנסרים דקים מאוד שאין רגילים לעשות מהם תקרה?
תשובה: בהלכות הקודמות ראינו טעמים שונים לשלילת הסיכוך בנסרים: 1) שיש נסרים שכתבו הראשונים שיש בעיה לסכך בהם מצד גזירת תקרה. 2) ויש נסרים שמבואר בסמ"ק שנהגו להימנע מלסכך בהם בגלל חשש שמא יסככו בהם באופן שלא יוכלו הגשמים לירד בתוך הסוכה.
אמנם מצינו בכמה קהילות וכגון בירושלים שנהגו לסכך בנסרים דקים, ודנו הפוסקים כיצד לבאר את המנהג, וכדלקמן:
כתב הציץ אליעזר1: 'ואם ככה דהחששא בזה הוא רק מכח דברי הסמ"ק, יוצא לנו איפוא מזה דהב"ח קאתי עלה לא מכח איסור ממש אלא רק מכח מנהגא בלבד, וככתוב באמת בלשון זה במחבר בשו"ע סי' תרכ"ט סי"ח וז"ל: ונהגו שלא לסכך בהם כלל עכ"ל, וא"כ נוכל להשתמש על כך בפתגם המקובל ולומר היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג, ועל אחת כמה שהונהג עפ"י גדולים משום איזה סיבה שהיא בלהיפך, וככה קרה הדבר בנוגע לסיכוך בבלאפונים, דכאן בארץ ובמיוחד מה שידוע בפעיה"ק ת"ו, הונהג ע"פ גדולים היתר בדבר2, ועשו מעשה גם בעצמם, זה עשרות בשנים, לסכך בהם לכתחילה, ולא לחוש בנסרים דקים כאלה לפן יבואו לסכך בהם בקביעות, יהיה הטעם איזה שיהיה [ואולי מפני שלא היה מצוי די ענפי עץ לסכך, או שחששו לתולעים הנופלים מן סככי ענפי אילנות אל המאכלים שבסוכה, יעוין שו"ת התעוררות תשובה סי' צ"ט ע"ש], ומכיון שהונהג הדבר להיתרא תו אין לחוש למנהג הפוך במקו"א, ומותר להמשיך להתנהג לסכך בהם אפילו לכתחילה .. ועוד זאת אמינא, דאפילו מהסמ"ק אין ראיה לומר שהיה חושש אפלו בכגון לט"ש שהוא דק יותר, כי י"ל שמה שהי' חושש הוא רק אפי' בנסרים פחות מד', אבל יש בהם לפחות ג' טפחים או בקירוב לזה (עיין ד"מ בטור) שנשכבים אז היטב וראוים להשתלב שפיר ולהתחבר זל"ז בדביקות כזאת שלא יוכלו גשמים לחדור דרכם אל הסוכה, ולכן חשש לזה לדילמא אתי לסכך בהם בקביעות כזאת שלא יוכלו הגשמים לרדת שם, אבל לא על לפחות מזה, ורק הב"ח הוא שהוסיף לחשוש אפילו על יותר דקין כעין לטי"ש, וכן המג"א אפילו בשינדלין .. וישראל קדושים הן, החזיקו בזה לחשוש אפילו לכעין אלו, והנהיגו בעצמם בחומרא יתירא.
ומכיון שכן, א"כ תו י"ל דאין לך אלא במה שנהגו בזה, והמדובר שלהם הוא בכאלה שראוים עכ"פ באיזה אופן להתחבר בצורה האמורה, ואין להחיל המנהג אפילו בהדומה להם, מכיון דסו"ס הוא רק מנהג בעלמא, ומכש"כ שאין להחילו על כעין הבלאפונים שלנו שעינינו הרואות שאפילו אם יקרבום זל"ז בכל מדת האפשרות בכל זאת לא יועיל הדבר בגלל דקותם וקלותם, שלא יחדרו הגשמים, ויחדרו כשהם עכ"פ מרובים דרך הסדקים, ורק אם יסדרו בלאפונים זה על גבי זה כעין אריח ע"כ לבנה אזי יתכן שלא יחדרו יותר אם הרוח לא יזיזן, אבל אם נבוא לחשוש עד כדי כך א"כ אין לדבר סוף וגם בענפים צריכים איפוא ג"כ לחשוש לפן יניחו אחד ע"ג משנהו בעובי כזה עד שלא יחדרו הגשמים, ותשאל השאלה: איזה סככה אשר יוכלו לסכך בה? אלא ודאי דעד כדי כך אין לחוש. באופן שיוצא לנו כי בסוג הבלאפונים כעין שלנו י"ל שכו"ע יודו שכשר לסכך בהם אפילו לכתחילה, ובאופן שהמנהג בכאן לסכך בבלאפונים אינו סותר בכלל מנהג העולם מיסודו שלא לסכך בלטי"ש ובשינדלין'.
א"כ מבואר בדבריו: א) שמכיון שאינו אסור מדינא ורק ממנהג, א"כ כיום לא נהוג ולכן אין להחמיר. ב) המנהג שלהם היה רק בנסרים שאפשר לחברם בצורה שלא יכנס גשם, אך לא בנסרים כאלו שגם אם יקרבו אותם, זה לא יהיה אטום באופן שלא יכנס גשם.
[אך לכאורה א) לפועל מנהג זה של סיכוך בנסרים דקים לא מצוי בכל הקהילות (וכפי הנראה לא נהוג כך בקהילות אנ"ש). ב) לא מוכח שאכן דיברו רק על נסרים שיכולים להתחבר באופן שמונע גשם3. ובפרט שלשון הסמ"ק4 הוא 'וע"כ נהגו העולם לכסות הסוכה בערבה או בגמי או בכיוצא בהן ולא בנסרים כלל' ועד"ז לשון הב"ח ואדה"ז].
מאידך יש פוסקים ששללו את המנהג להקל בזה, והעירו שלא ברור מקורו וכמ"ש בשו"ת קנין תורה5: 'באופן של"י מנין נתפשט מנהג זה באתרי' דמר מרן הבית יוסף שהעיר בשו"ע ונהגו שלא לסכך בהם כלל, לעשות להיפך מזה וכפי שחקרתי הרי החסדים ואנשי מעשה מעולם לא זלזלו לעשות שלא כדברי מרן בית יוסף רק עשו הסכך מן קנים ועלים תלוין בהם וכמבואר בפרמ"ג מ"ז סוס"י תרמג שכתב בדין הכשר סוכה בלי פקפוק כלל להיותה כשרה ע"פ מנהג ותיקין וחסידים וכו' הסכך מן ענפי אילן דוקא עם עלים אז יי"ח לכו"ע כי אף לאטיש וקנים יש לפקפק בהם גזרת תקרה עכ"ל'.
א"כ ראינו שכתבו הפוסקים שנהגו שלא לסכך בנסרים מעץ גם באופן שהם דקים, ואמנם כיום יש קהילות שכן נהגו לסכך בהם, ויש שביארו את טעם הנוהגים כך, אך לכאורה פשטות דברי אדמו"ר הזקן, ומנהג אנ"ש שלא מסככים בהם לכתחילה.
--------------
הערות:
1 שו"ת חט"ו סי' כח ↩
2 וראה בדבריו שרבים מגדולי ורבני ירושלים היתירו זה ↩
3 להעיר גם שהמג"א ואדמו"ר הזקן כתבו כלשון הסמ"ק (ולא כמו שהוא בטור) שמשמעו שלא יטעו לסכך בצורה שמונעת שם, (ולא כלשון הטור שמשמע שיטעה לסכך בנסרים אלו בצורה שתמנע גשם) ↩
4 הובא בהלכה הקודמת ↩
5 ח"ו סי' מ ↩