ריבית דברים

---

[א] (הלכה 1007)

שאלה: האם יכולה להיות בעיה של ריבית בדיבור? (1)

תשובה: המשנה במסכת בבא מציעא¹ אומרת: 'רבי שמעון אומר: יש רבית דברים; לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני'. ובברייתא שם: 'תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום - תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך - אפילו דיבור אסור'.

ובמדרש איתא²: 'ועד היכן חומר הרבית, אפילו לא היה נהוג להקדים לו שלום, ומשלוה הימנו מקדים לו שלום, הוא רבית דברים ואסור'.

וכתב הרמב"ם³: 'מי שלוה מחבירו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום אסור להקדים לו שלום, ואצ"ל שיקלסו בדברים או ישכים לפתחו שנאמר נשך כל דבר אפילו דברים אסורים, וכן אסור לו ללמד את המלוה מקרא או גמרא כל זמן שמעותיו בידו אם לא היה רגיל בזה מקודם שנא' נשך כל דבר'.

> הראשונים נחלקו האם לימוד זה או דאורייתא או שזה דרבנן והדרשה אסמכתא, וכדלקמן:

יש ראשונים שנראה שסברו שזו דרשה גמורה, ואסור מדאורייתא, וכמ"ש התוספות⁴: 'צדקה מנין - וא"ת איכא צדקה ממה שיחזיר לו לשכב עליו וי"ל דדייק מדכתיב ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוי קונה ליה א"כ כשמברכו העני הוי ליה רבית דברים'⁵.

והיראים⁶ כתב: 'תנן ר' שמעון אומר יש רבית דברים דע שבא איש פלוני ממקום פלוני. תניא רשב"י אומר: מנין לנושה בחברו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל נשך כל דבר אשר ישך אפי' דבור אסור'⁷.

והסמ"ג⁸ כתב: 'ואע"ג דכסף ואוכל כתובים במקרא, לאו דווקא היא דהוא הדין לכל דבר דתניא⁹ מניין לרבות כל דבר תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך, ואפילו נשך דבור אסור כגון הקדמת שלום למי שאינו רגיל או כגון שאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני'.

והריב"ש¹⁰ כתב: 'והלא אפילו להקדים לו שלום אם אינו רגיל אסור, מדכתיב נשך כל דבר אשר ישך אפי' דבור אסור'¹¹.

מאידך יש ראשונים שסברו שהדרשה היא אסמכתא והאיסור הוא מדרבנן, וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה¹²: 'דברי רבן גמליאל ור' שמעון כולם נכונים, אבל צריך אתה לדעת כי הדברים הללו ודומיהן הם דברים מגונים בלבד'.

והביאו המאירי¹³: 'אמר הר"ם מה שאמר ר"ג ור"ש הכל הלכה אבל צריך שתדע שהדברים וכיוצא בהם הם דברים שראוי להתרחק מהם בלבד'.

ובספר התרומות¹⁴ כתב: 'וכן אסרו חכמים שלא יאמר המלוה ללוה דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני. וכדגרסינן באיזהו נשך ר"ש אומר יש רבית דברים, כיצד לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני'.

וכ"כ הר"ן¹⁵: 'ומיהו ודאי מדרבנן אפילו בקרקע ואפי' בפחות משוה פרוטה מתסר דלא גרע מרבית דברים'¹⁶.

ורבינו ירוחם¹⁷ כתב: 'יש רבית מוקדמת כגון נתן עיניו ללות הימנו ושולח לו דורונות ואומר לו בשביל שתלויני. וכן יש רבית מאוחרת כגון לוה הימנו ושולח לו דורון ואמר בשביל מעותיך שהיו אצלי בטלות וכל זה אסור, ואפילו רבית דברים כגון דע אם בא איש פלוני ממקום פלו' אסור'¹⁸.

וכ"כ הקרית ספר¹⁹: 'הא דדרשינן נשך כל דבר אפילו דבור אסור נראה דהוי אסמכתא דאפילו מעות אי לא קצב לא הוי רבית מן התורה'²⁰.

> א"כ ראינו שישנו איסור של רבית דברים, ונחלקו הראשונים האם איסור זה הוא מדאורייתא או מדרבנן, בהלכה הבאה נראה את פרטי האיסור, ואת שיטת אדמו"ר הזקן באיסור זה

---

הערות:

¹ עה, ב ↩

² פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) משפטים פכ"ב פסוק כד ↩

³ הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ב ↩

⁴ קידושין ח, ב ↩

⁵ וראה נתיבות סי' עב ביאורים ס"ק טו. קו"ש קידושין אות עז: 'מבואר מדבריהם דריבית דברים אסור מדאורייתא ..' ↩

⁶ סי' קיח ↩

⁷ וראה תועפות ראם אות ז: 'מסידור לשון רבינו שכתב מקודם הך דרבית דברים ואח"כ כתב ותולדות הרבית נראה דרבית דברים אסור מן התורה ולכאורה נראה דמאחר שלא קצץ הרבית בשעת ההלוואה לא הוי אלא איסורא דרבנן' ↩

⁸ לאוין סי' קצא - קצג ↩

⁹ סא, א ↩

¹⁰ שו"ת סי' קמז ↩

¹¹ ראה מקור מים חיים (להר' יעקב מאיר פאדווא) סי' קס סי"א ↩

¹² ב"מ פ"ה מי"א ↩

¹³ ב"מ שם ↩

¹⁴ שער מו ח"ג אות יג ↩

¹⁵ כתובות טז, ב מדפי הרי"ף ↩

¹⁶ ראה מקור מים חיים שם ↩

¹⁷ מישרים נתיב ח ח"א כז, ב ↩

¹⁸ כתב התועפות ראם שם: 'ולשון רבינו ירוחם .. ורבית מוקדמת ומאוחרת לא הוי אלא דרבנן ומדסיים אח"כ ואפי' רבית דברים ש"מ דזה אינו אלא דרבנן דאל"כ הי' לו לכתוב מקודם רבית דברים שאסור מן התורה ואח"כ דין רבית מוקדמת כו'' ↩

¹⁹ הל' מלוה ולוה פ"ה ↩

²⁰ וכ"כ החכמת אדם כלל קלא סי"א ↩

---

[ב] (הלכה 1008)

הקדמת שלום

שאלה: מהם הדברים האסורים משום רבית דברים? (1)

תשובה: הגמרא במסכת בבא מציעא¹ אומרת: 'תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום'².

ובתוספתא³ איתא: 'ר' עקיבא או' קשה ריבית שאף שאילת שלום רבית כיצד והוא לא שאל בשלומו בימיו עד שלוה ממנו והקדים לו שאילת שלום הוי אף שאילת שלום ריבית'.

וכ"כ בתלמוד הירושלמי⁴: 'רבי שמעון אומר קשה הריבית שאף שאילת שלום רבית לא שאל לו שלום מימיו ועל שלווה ממנו הקדים לו שלום הרי זה רבית'.

וכתב הרמב"ם⁵: 'מי שלוה מחבירו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום אסור להקדים לו שלום'.

[בהגדרת רגיל להגיד לו שלום כתב במרבה תורה (פוסק)⁶: 'רגיל בלשון ש"ס ופוסקים פירושו ב' או ג' פעמים .. וא"כ אין היתר זולת אם הקדימו הלוה שלום ב' או ג' פעמים דאם רק פ' אחת ועתה מקדים לו ויש לתלות להיתר ולאיסור מחזי כרבית לדעת הש"ך סק"ד, אבל לפי מ"ש בירושלמי ובתוספתא סוף פרקן והוא דלא שאל בשלומו מימיו משמע דאם שאל פ' אחת מקודם שרי כדעת הגמ"ר הנ"ל ונמצא שהוא פלוגתת ראשונים'].

כתב בהגהות מרדכי⁷: 'ותימה דלקמן אמרינן בפרקין מנין לנושה בחבירו ואינו רגיל להקדים לו שלום כו' ואע"ג דהתם לאו אדעתיה דהכי אוזפיה וי"ל דשאני התם כגון שאמר לו בפירוש בשביל מעותיך אני עושה דומיא דרבית מאוחרת דתנן [לקמן] לוה הימנו והחזיר לו מעותיו והיה משלח [לו] ואומר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי [*כו']'.

מדבריו מובן שכל איסור הקדמת שלום הוא רק במקרה שאומר לו שמקדים לו שלום בגלל ההלוואה, אך כתב הבית יוסף⁸: 'ואעפ"י שכתוב בהגהות מרדכי דלא מיתסר להקדים לו שלום אלא דוקא באומר לו בשכר מעותיך, לא משמע הכי מדברי שאר מפרשים אלא בכל גוונא אסור'⁹.

כתב בהגהות מיימוניות¹⁰: 'אבל אם מחזיק לו טובה והמלוה משיב לו גם הוא ומחזיק לו טובה אין בכך כלום ע"כ'.

וכ"כ בהגהות מרדכי¹¹: 'ואסור להקדים לו שלום אם אינו רגיל להקדים אבל אם מחזיק [ר"ל קודם הלואה] לו טובה והמלוה גם הוא מטיבו ומחזיק לו טובה בזה אין קפידא כ"כ ראבי"ה, וצ"ע [ובפ'] מי שמת [אמרינן] השושבינות אין בו משום רבית [*משום דלא] אדעתא דהכי יהיב'.

הבית יוסף שם הביא את דבריהם כותב: 'ולישנא דברייתא דקתני אסור להקדים לו שלום קשיא לי, דמשמע דאע"ג שגם המלוה משיבו אסור, ועוד שלשון מחזיק לו טובה לא שייך על נתינת שלום ואם נפרש האי מחזיק לו טובה שנותן לו חן על שהלוהו יקשה דהא ודאי דאסור מכל שכן דהקדמת שלום ועוד דגבי מלוה מאי מחזיק לו טובה שייך וצ"ע'¹².

ולהלכה כתב המחבר¹³: 'אם לא היה רגיל להקדים לו שלום, אסור להקדים לו'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁴: 'ואפילו לדבר דבור טוב בשביל ההלואה או בשביל הרחבת זמן אסור, כגון להקדים לו שלום אם לא היה רגיל מתחלה להקדים לו'.

וכתב המהריק"ש¹⁵, הביאו החיד"א¹⁶: 'ובודאי שלא אמרו שאין לו להקדים לו שלום אלא בעוד מעות המלוה בידו .. ולא אחר פרעון, ועוד שאם אתה אומר דאפי' אחר פרעון לא יקדים לו שלום אם לא היה רגיל מקודם א"כ כל מי שהלוה את חבירו פעם אחת יהיה כל ימיו אסור להקדים לו שלום וזה דבר שאין לו שחר ..'.

כתב הדרכי תשובה¹⁷: 'עי' בס' מרבה תורה שם אות ב' שהוכיח דדוקא באומר שלום בפיו אסור אבל בנתינת יד לבד כנהוג מפני הכבוד י"ל דאין חשש עיי"ש'.

יש שכתבו¹⁸ שבמקרה שהמלוה הקדים לו שלום, מותר להשיבו שלום¹⁹, ואפילו לכפול שלום שלום כדרך המשיבים שכופלים שלום כיון ששלום זה שאומר הלוה אינו תמורת ההלואה אלא תמורת השלום שאמר לו המלוה.

> א"כ ראינו שמי שלא הי' רגיל לומר לחבירו שלום, וכעת אומר לו בגלל ההלוואה יש בזה איסור רבית דברים, אמנם כל האיסור הוא בזמן שמעות ההלוואה אצל הלוה, אבל לאחר שפרע את החוב יכול לשאול בשלומו

--------------

---

הערות:

¹ עה, ב ↩

² המשנה באבות פ"ד מט"ו אומרת: 'רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם'. וכתב השלמת חיים יו"ד סי' מ: 'והנה זה חידוש גדול דאם לא היה נזהר מקודם במצוה זה שנאמר לו יחזור ויאכל שום, וגבי ללמוד עם בנו אפשר אחרי דהדרך לקבל שכר אינו מצווה, ברם בספר 'אורות אלים' כתב מהזוה"ק דאינו כדאי להקדים למי שאינו ראוי, אמנם במשנה וגמרא לא נזכר חילוק, וכו'. תשובה: *אדרבה זה מוסר גדול על חומר הריבית, שאפילו בדבר מצוה אם לא היה רגיל מקודם יש בו משום ריבית*, ולאחר שענין הקדמת שלום הוא לברכו, אבל באופן זה לא תחשב לברכה גם להמלוה' ↩

³ ב"מ פ"ו הי"ז ↩

⁴ ב"מ פ"ה ה"ח ↩

⁵ הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ב ↩

⁶ יו"ד סי' קס אות ה ↩

⁷ ב"מ רמז תלג ↩

⁸ יו"ד סי' קס ↩

⁹ וראה מש"כ המל"מ הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ג. גידולי תרומה שער מו ח"ג או יא ↩

¹⁰ הל' מלוה ולוה פ"ה אות ל ↩

¹¹ ב"מ רמז תמא ↩

¹² וראה אהלי יעקב למהריק"ש סי' קכו שכתב: 'והמלוה מחזיק לו טובה ג"כ על שפרע לו בנחת ולא אטרוחיה בגביית שלו'. והב"ח יו"ד סי' קס תכב: 'כתב האגודה סו"פ איזהו נשך (סי' קיב) כתב ראבי"ה אם מחזיק לו הלוה טובה יאמר המלוה גם אני אחזיק לך ואין לחוש עכ"ל. פירוש מיירי בעשיית טובה כגון לדבר בשבילו לפני השררה וכיו"ב מענייני גמ"ח וטובת הנאה כשעושה הלוה למלוה איזו טובה אז יאמר לו המלוה גם אני אחזיק לך טובה לפעם אחרת בכיו"ב שעשית לי ואין לחוש ורצונו לומר דאע"פ שלא יעשה לו שום טובה סגי באמירה בעלמא לפי שדרך הוא שזה עושה עם זה טובה כזו ועד"ז הוא הפירוש בהגה"מ פ"ה מהל' מלוה והגהות מרדכי סו"פ איזהו נשך שכתבו אם מחזיק לו טובה והמלוה משיב לו גם הוא ומחזיק לו טובה אין בכך כלום עכ"ל דהיינו לומר שכל אחד מחזיק טובה וגמ"ח לחבירו לפעמים לוה למלוה ולפעמים מלוה ללוה וכ"כ הרב בהגהת שו"ע סו"ס זה (סכ"ג) ונתיישב מה שהיה קשה לב"י' ↩

¹³ שו"ע יו"ד סי' קס סי"א ↩

¹⁴ שו"ע יו"ד הל' ריבית והלכות עיסקא ס"ט ↩

¹⁵ נסמן בהערה 12 ↩

¹⁶ שיו"ב יו"ד שם ס"ק ו ↩

¹⁷ שו"ע יו"ד שם עו ↩

¹⁸ ראה דברי סופרים (יברוב) יו"ד שם אות סג ↩

¹⁹ ואיתא בברכות ו, ב שמי שאינו מחזיר שלום נק' גזלן ↩

---

[ג] (הלכה 1009)

קילוס דברים

שאלה: האם מותר להודות למלוה על ההלוואה כאשר הוא נותן את ההלוואה?

תשובה: כתב הרמב"ם¹: 'מי שלוה מחבירו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום ל אסור להקדים לו שלום, ואצ"ל שיקלסו בדברים'.

והבית יוסף² כתב: '.. ואם נפרש האי מחזיק לו טובה שנותן לו חן על שהלוהו יקשה דהא ודאי דאסור'.

אמנם המהריק"ש³ כתב: 'אמנם ההחזקה טובה בעת שמלוהו כן דרכן של בנ"א על כל עזר וסיוע שימצא איש מחבירו ואיננו אגר נטר כי גם אם לא היה ממתין לו רגע על המעות .. דרך הוא להחזיק לו טובה על ככה וגם המלוה השב ישיב לו דברי שלום וחן וחסד וא"כ הרי"ז כרגיל להקדים לו שלום דשרי .. זהו מה שנ"ל בשאלתך דבשעת הלואה או בשעת פרעון כשהמלוה משיבו אין חשש בהקדמה שמקדים הלוה בעת ההיא אפי' לא היה רגיל בכך הן אמת שאם אין המלוה משיבו ומתגדל על הלוה שלא להשיבו דברי שלום הוי מפני המעות שביד הלוה ולכן התנו הראשונים שישיב לו המלוה אמנם שלא בשעת הלואה ושלא בשעת פרעון אפי' ישיב המלוה לדבריו אין רגילות לעשות כן באותה שעה ..'.

וכן מצינו פוסקים שכתבו שאכן אנשים רבים מקילים בכך ומודים למלווה מיד בשעת ההלוואה או בשעת הפרעון (ולא הזכירו שזה בתנאי שהמלווה משיב לו⁴).

וכמ"ש הדרכי תשובה⁵: 'עי' בס' מרבה תורה ס"ק כט שמעורר על מנהג העולם שמקילין ואינם מדקדקין ואומר תיכף אחר תשלימי מעות ההלואה של ג"ח תודה להמלוה ואף דהאיסור הוא רק כל זמן שמעותיו בידו מ"מ הנכון להמתין אחר תשלום המעות זמן מה שלא בתוך כדי דיבור ועכ"פ כדי דיבור של ד' תיבות אך אם שולח שליח ליתן לו תודה (ואינו זה השליח לתשלום המעות) בזה קיל יותר דאין חשש דמילי לא מימסרן לשליח עיי"ש'.

ובתורה תמימה⁶ כתב: 'ויש להעיר אם נכון המנהג שמכירין תודה איש לחבירו בעד הלואת גמ"ח אם אין בזה משום רבית דברים, וי"ל כיון דממדת דרך ארץ להודות זל"ז על הטרחא אין הודאה כזו מוסבת על גוף ההלואה כי אם על טרחת הדבר'.

וכן סבר בתחילה הגרש"ז אויערבאך⁷: 'ואילו אמירת תודה חושבני דאין בזה שום איסור .. וכמו"כ אמירת 'תודה' אינה אלא כאילו המלוה מתנה עם הלוה שלא יהא כפוי טובה לשום אדם ואף גם למלוה ברור הדבר שחלילה להלוה להיות ככופר בטובתו שעשה לו המלוה וחייב שפיר להחזיק לו טובה, וליתן לו זכות קדימה בדבר שהוא אינו חסר וגם אינו גורם למלוה ריוח של ממון, וגם מותר הלוה ליתן מתנה למלוה עבור זה שהלוהו אם המלוה לא ידע כלל שהלוה הוא הנותן, ומה שאסור להקדים שלום היינו מפני שהוא ברכה, וכן מה שאסור לומר לו הודיעני וכו' היינו מפני שטורח עבורו, או כמו"ש שם הט"ז מפני שבזה שמצוה עליו והוא נכנע גרע טפי'.

אלא שבדברי אדמו"ר הזקן⁸ מפורש לאיסור: 'ואפילו לדבר דבור טוב בשביל ההלואה או בשביל הרחבת זמן אסור .. ואין צריך לומר לקלסו בפניו או להודות, ולהחזיק לו טובה⁹ או לברכו בפניו על שהלוהו או על שהרחיב לו זמן שנאמר נשך כל דבר אשר ישך אפילו דבור אסור. ואם צריך לבקש ממנו שילוהו או שירחיב לו זמן יבקש בדברי תחנונים בלבד ולא בדברי שבח וקילוס או חניפות דברים אחרים'.

וכן נקט בפשיטות בשו"ת אגרות משה¹⁰: 'אם מותר ליתן תודה בספרו שמדפיס למי שהלוו לו כסף להדפסת ספרו .. נראה לע"ד שבלשון תודה כמו שאסור לומר להמלוה עבור הלואתו מדין ריבית דברים, אסור גם לכתוב ולהדפיס ..'.

גם הגרש"ז אויערבך חזר בו מדבריו דלעיל שכתב במנחת שלמה, וכפי שהביאו שם בספרו¹¹, שבמכתב כתב שחזר בו מכיון שאחר שפירסם את ההיתר נודע לו מדברי אדמו"ר הזקן הנ"ל, והצטער שלא פירסמו שחזר בו, ושאין היתר לומר תודה על הלוואה משום רבית דברים.

> א"כ למעשה לדעת אדמו"ר הזקן ועוד פוסקים¹² אין לומר תודה על הלוואה משום רבית דברים, בהלכה הבאה נראה עוד פרטים בדין זה.

--------------

---

הערות:

¹ הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ב ↩

² יו"ד סי' קס ↩

³ אהלי יעקב סי' קכו ↩

⁴ אמנם בשו"ת עשה לך רב ח"ז סי' סא שהזכיר שיש למלווה להשיב כדברי המהריק"ש, וכתב: 'ברור מעתה שאמירת תודה מותרת גם בשעת קבלת ההלואה, וגם בשעת הפרעון, ובלבד שגם המלוה ישמיע באזני הלוה דברי שלום חן וחסד, וכמי שנוהגים בנ"א בזמנינו, שעונים על אמירת תודה 'אין בעד מה', או 'על לא דבר', שבזה מתכוין להקטין את מעשה הטובה שעשה עמו. וכל שכן אם יוסיף דברים להקטין יותר הטובה, כאומר 'בלאו - הכי היו המעות בטלות אצלי' וכדומה, ובודאי שאמירת תודה מותרת. אבל שלא בשעת קבלת ההלואה וכן שלא בשעת הפרעון, פשוט שאין דרך בני אדם להחזיק טובה באותה שעה, ואסור, שאז הוא מחמת המעות שבידיו בלבד, והיא רבית דברים האסורה' ↩

⁵ יו"ד סי' קס ס"ק פז ↩

⁶ דברים פכ"ג הערה קה ↩

⁷ שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' כז ↩

⁸ שו"ע יו"ד הל' ריבית והלכות עיסקא ס"ט ↩

⁹ ויש שרצו לומר בדעת אדמו"ר הזקן שהאיסור הוא רק בצירוף של להודות ולהחזיק לו טובה, אמנם לכאורה אין זה פשטות כוונתו ↩

¹⁰ יו"ד ח"א סי' פ ↩

¹¹ שם הערה 1 ↩

¹² סיפור נאה מובא בחשוקי חמד ב"מ עה, ב: 'ר"ש שוואב סיפר שבישיבת מיר בחו"ל היה מנהג שלפני שנסעו הבחורים לביתם בסוף הזמן, היו נכנסים למשגיח ר' ירוחם, מקבלים ממנו הלוואה לנסיעה, וכשחזרו בתחילת הזמן החזירו את ההלוואה. והוא כבחור צעיר ניגש בסוף הזמן הראשון שלו בישיבה לקבל את ההלוואה, ולאחר שקיבל את הכסף אמר 'תודה'. והמשגיח גער בו האם אינך יודע שתודה זו אסורה מדין ריבית דברים. ויהי בסוף הזמן השני, כאשר קיבל רבי שמעון את ההלוואה, לא אמר תודה. ור' ירוחם גער בו שוב, אינך מתבייש, קיבלת הלואה ואינך אומר תודה, הלא יש בכך חוסר נימוס ודרך ארץ. משהתפלא ר' שמעון על ההוראה הסותרת, הסביר לו המשגיח דמיר צריך להיות ברור שהאדם מצד עצמו רוצה לומר תודה, וחייב לומר תודה, על כל טובה שעושים לו. אלא מאי, שהשו"ע פוסק שאסור, וממילא אסור לומר, אבל משהתבוננתי בפניך ראיתי שקיבלת את הוראתי הקודמת כדבר המובן מאליו שלא אומרים תודה וזהו'. בספר עברא דדשא (ח"ב ע' ריא הערה ב) כתב על אביו בעל הפני מנחם: 'בעיני ראיתי מעשה רב אצל כ"ק א"א זצ"ל שפעם החזיר הלוואה ואמר למלוה: 'הרי אסור להודות אבל זו באמת טובה גדולה', ולמדתי מכאן שאין איסור להראות לו שהוא מבין ומרגיש את החסד שעשה עמו, רק אסור לו להודות או לברכו, אבל להראות לו שמכיר לו טובה מותר' ↩

---

[ד] (הלכה 1010)

קילוס דברים

בהלכה הקודמת ראינו שאסור לומר תודה על ההלואה משום רבית דברים.

שאלה: מה הדין באמירת דברי שבח או ברכה למלוה על ההלואה?

תשובה: כתב הרמב"ם¹: 'אסור להקדים לו שלום, ואין צריך לומר שיקלסו בדברים'.

והתוספות² כתבו: 'וי"ל דדייק מדכתיב (דברים כד) ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוי קונה ליה, א"כ כשמברכו העני הוי ליה רבית דברים'.

וכתב החופת אליהו³: 'אבק רבית כגון שהלוה לו חבירו מעות וכשפורע לו אומר לו ה' ישלם לך חסד שעשית עמדי'.

להלכה כתב אדמו"ר הזקן⁴: 'ואין צריך לומר לקלסו .. או לברכו בפניו⁵ על שהלוהו או על שהרחיב לו זמן שנאמר נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור'.

> אמירת תזכה למצוות או יישר כח

כתב הפלא יועץ⁶: 'אסור לתן רבית דברים, כגון להקדים שלום למי שלוה ממנו אם לא היה רגיל בכך קדם לכן, או לתן לו דברי חנות בשעה שפורעו, גם בזה יש לזהר רק יאמר לו תזכה למצוות, שגם חברו יחזר לברכו כמנהג'.

אמנם הגרש"ז אויערבאך⁷ כתב: 'ורבים נוהגים משום כך לומר במקום זה 'תזכו למצוות' ולענ"ד לא יפה הם עושים כי תזכו למצוות הוא ממש ברכה והיינו רבית דברים כמו"ש התוס' בקדושין ח' ע"ב בד"ה צדקה'.

וכתב בברית יהודה⁸: ממ"ש הרב [=אדמו"ר הזקן] שאסור לברכו נראה דה"ה שאסור לומר לו יישר כח. מיהו ברכה אחרת שלא בענין ההלואה כגון ברכת מזל טוב וכדומה אין חשש. והעולם נהגו לומר תזכו למצות, ויש מפקפקין בזה שהרי אסור לברכו. ואפשר שיש ללמד זכות, שהרי אינו מברכו בזה ואינו נותן לו משלו כלום, אלא שאומר לו שכשם שזכה למצות גמ"ח יברכהו ה' ויזכה למצוות אחרות, כאמרם ז"ל מצוה גוררת מצוה, ושכר מצוה הוא משל מלוה, משא"כ כשמברכו ברכה אחרת, הרי ברכת ישראל אפילו הדיוט יש בה משום נתינה משלו, ואפילו לפי סברא זו נראה שאסור לעשות לו מי שבירך בבהכנ"ס, מפני שיש בזה גם ענין של כבוד מצד הלוה'.

[ובחיי הלוי⁹ כתב: 'ובענין לומר יישר כח יש שדנו להתיר, אבל למעשה נראה דיש לומר יישר כח על הטירחא דבזה מגלה דעתו שאינו על עצם ההלואה'.

אבל בתפארת הרב (טייטלבוים) על שוע"ר¹⁰ כתב שזה נכון רק במקרה שבאמת המלוה טרח כדי לתת את ההלוואה. ואפילו במקרה שהוא טרח נראה שאסור לומר לומר לו כך, שהרי סו"ס כשהוא אומר לו יישר כח על הטירחה בעצם הוא אומר לו יישר כח על ההלוואה. אך סיים שיכול לומר לו 'אסור לומר יישר כח משום חשש רבית', (וראה עוד שם מה שדקדק לומר דוקא בנוסח זה)].

> א"כ למעשה נראה שהגם שבעולם נהגו להקל באמירת יישר כח או תזכו למצוות, אך לשיטת אדמו"ר הזקן, אין ראוי להקל בזה.

★ ★ ★

שאלה: האם מותר להחניף למלוה?

תשובה: כתב באורחות צדיקים¹¹: 'ויחניף אדם .. לבעל חובו - שלא ילחצנו'.

אלא שאדמו"ר הזקן שם כתב: 'ואם צריך לבקש ממנו שילוהו או שירחיב לו זמן יבקש בדברי תחנונים בלבד ולא בדברי שבח וקילוס או חניפות דברים אחרים'.

ויש שלמדו שבדבריו הוא חולק על הארחות חיים שכתב שאפשר להחניף לבעל חוב שלא ילחצנו, וכמ"ש הפני מנחם בהגהות על הרמב"ם¹²: 'ועי' בספר ארחות צדיקים שער כ"ד שהתיר להחניף למלוה שלא ילחצנו. ואולי מיירי התם במלוה גוי, ואולי שלא ילחצנו בחזקה שאני, וצע"ג. ואולי מיירי בבעל חוב שלא בא הכסף ממלוה ללוה. ובשו"ע הרב הלכות ריבית אסר בפירוש חנופה למלוה. והנה עצם החנופה גם לא למלוה הוי חטא, ואכמ"ל בזה'.

אמנם יש שכתבו¹³ לבאר שאין מכאן מחלוקת מכיון שיש לחלק בין חניפות רק כדי שהמלוה לא יגוש אותו, לבין חניפות שמטרתה לקבל הלוואה או להרחיב את הזמן, שזה כהלוואה חדשה, וכמבואר בדברי אדמו"ר הזקן בס"ד, כלומר האיסור המבואר בדברי אדמו"ר הזקן הוא חנופה שמטרתה לקבל הלוואה, משא"כ החנופה שהותרה בארחות חיים מטרתה רק לסלק את הלחץ.

> א"כ ראינו שישנו איסור להחניף כדי לקבל הלוואה או לדחות את הפרעון, אמנם יש שהקילו להחניף במידה וכל המטרה, שהמלוה לא ילחץ על הלוה. בהלכה הבאה נעסוק בהנצחת המלוה בהדפסת ספר.

---

הערות:

¹ הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ב ↩

² קידושין ח, ב ↩

³ סי' לד ↩

⁴ הל' רבית ועסקא ס"ט ↩

⁵ מלשון אדמו"ר הזקן דייקו האחרונים (ראה ברית יהודה פי"א הערה סג. ועוד) שכל האיסור בזה הוא רק בפניו ↩

⁶ ערך דיבור ↩

⁷ מנחת שלמה ח"א סי' כז ↩

⁸ פי"א הערה סד ↩

⁹ ח"ה סי' סט אות ו ↩

¹⁰ אות יג ↩

¹¹ שער החניפות ↩

¹² הל' מלוה ולוה שם ↩

¹³ ברית יהודה שם הערה סה ↩

---

[ה] (הלכה 1011)

קילוס דברים

שאלה: האם מותר להדפיס הקדשה בספר למלווה?

תשובה: בהקדמה לספר כנסת הגדולה כתב המחבר: 'גם ברכות יעטה הגביר ומאוד נעלה תהלה חפץ חסד כה"ר חיים פינ"ייא יצ"ו מתושבי איזמיר יע"א אשר נתן לכסף מוצא והלוה מממונו הלואת חן שני מאות ריאלים להדפסת הספר הלז בעל הגמול יתן לו שכר בבנים ובני בנים שלשים ורבעים והמה חכמים מחכמים וחי ויתן לו מזהב שבא לאלפי רבבה אמן'.

ובשו"ת אמרי אש למהר"ם אש (איזנשטט) שהוציאו לאור בניו, כתבו: 'ואלה יעמדו על הברכה, יוסף להם ה' אלף פעמים ככה וישלח במעשה ידם ברכה והצלחה .. ובפרט לי"נ הנגיד המפורסמים לשבח ירא ה' מרבים וצדקתו עומדת לעד מוה' יוסף וויינבערגער מק"ק אונגוואר יע"א אשר נתן לכסף מוצא להלוות לנו סך מסוים להדפסת ספר אמרי אש ..'.

אך בערך שי (טאבק)¹ השיג על זה: 'לפ"ז נ"ל מה שראיתי בשו"ת אמרי א"ש בפתח השער ובסוף הספר שהזכירו שם המלוים להם לצורך הדפוס וברכו אותם דשגגה הוא דהוי רבית דברים וכ"ש לדפוס לפרסם ברבים לנצח ואף דכתב רמ"א בסימן קעב דמותר ללות ברבית לצורך מצוה היינו משום שלא יתבטל המצוה אבל אחר הלואה לא'.

> א"כ ראינו שהיו כמה מגדולי ישראל שהדפיסו בספרים שלהם דברי ברכה לאנשים שהלוו להם לצורך הוצאת הדפסת הספר, ומאידך שהיו מגדולי ישראל שהשיגו על זה שיש בזה איסור של רבית דברים.

לקמן נראה כמה צדדים ואופנים שיש שכתבו שניתן להקל:

במרבה תורה² כתב: 'כי ראינו בכמה ספרים מגדולי הרבנים כמו אמרי אש, בגדי ישע³ וכדומה שהזכירו בשער לטוב את המלוה להם ג"ח להדפסה. וכן נמשכתי בשער ספרי מור ואהלות, ולכאורה עוד גרע מרבית דברים שאסור. ולהנ"ל בס"ק הקודם דדוקא אדבור קפיד קרא יש לישב⁴. ועוד י"ל ע"פ מ"ש בהקדמת שו"ת דברי מלכיאל דבמצוה שרוצים שתעשה פירות שילמדו אחרים ג"כ לעשות כן מצוה לפרסם שם העושה, וכן בת"ת דרבים עי' ברכות מ"ז מצוה דרבים שאני א"כ פשוט להתיר אף בקצץ בשעת ההלואה כן וכ"ש בלא קצץ ושי"ל דגם המלוה מכוין למצוה שילמדו אחרים ממנו ולא להרבות כבודו וכל שיש לתלות להיתר ג"כ אין חשש להנ"ל ס"ק כז'.

וכתב בדרכי תשובה⁵: 'ופשוט הוא דכשהמו"ל הוא הנושא ונותן בהספר וההלואה הוא לפניו לטובה לצורך המשא ומתן שלו להרויח בזה אז יתכן דברי הרב ערך שי דהוי בכלל רבית דברים אבל במה שהוא שכיח שהמחבר או יורשי המחבר נותנים הספר לאיש להו"ל והיא ימכור הספרים ויען כי המו"ל הוא איש עני ואין ביכולתו להדפיסו ממציאין לו איזה נגידים מעות כדי שיוכל להוציא מחשבתו אל הפועל והספר יצא עי"ז לאור עולם וע"ז מדפיסים המחברים או יורשי המחברים או המדפיס מדעת עצמו דברי שבח ותהלה ומזכרת תודה להנגידים המטילים לכיס המו"ל לצורך מצוה זו בלי ציווי המו"ל שהוא הסוחר והנושא ונותן בזה אין חשש לפענ"ד דלא גרע מהא דלקמן סי"ז דמותר לומר לחבירו הילך זוז והלוה י' זוזים לפלוני'.

ובשו"ת אגרות משה⁶ כתב: 'נראה לע"ד שבלשון תודה כמו שאסור לומר להמלוה עבור הלואתו מדין ריבית דברים אסור גם לכתוב ולהדפיס אבל יכולין לכתוב בלשון הודעה שיתברך מן השמים, כי הא זה אמת שיתברך בזכות מצותו הגדולה ונמצא שהוא רק הודעה וספור דברים בעלמא שודאי מותר לפרסם איך שלוה מפלוני סך כך וכך אף אם יהיה מזה להמלוה הנאה ממה שנתפרסמו חסדיו כי מצוה לפרסם עושי מצוה אם אין מקפידין להסתיר לכן גם בכתב ודפוס רשאין לפרסם לכתוב בנוסח כזה: ברכה נתונה מהשי"ת לפלוני הגומל חסד והלוה להדפסת הספר כך וכך או דוגמא של נוסח זה'⁷.

ובשו"ת יביע אומר⁸ כתב: 'ולכאורה אפי' באופן שבלעדי זאת תתבטל המצוה, וכגון שהלוו על דעת לפרסמם בספר שיהיה להם למזכרת נצח .. אין להתיר אלא אם נאמר שרבית דברים אינו אסור אלא מדרבנן. וקרא דכתיב כל דבר אשר ישך, אפילו דיבור אסור, אסמכתא בעלמא הוא .. ולפ"ד האוסרים מהתורה יש מקום לאסור גם לצורך מצוה .. וא"כ לכאורה אם היה התנאי כשהלוה המעות להדפסה שיכתוב שמו בראש הספר, אין בזה חשש, בפרט שי"א דרבית דברים אינו אלא איסור מדרבנן .. ולא אכחד כי ראיתי בדרכ"ת שהביא בשם ס' מרבה תורה שעמד ג"כ בנ"ד, ומצדד להתיר ע"פ מ"ש הדברי מלכיאל, דבמצוה שרוצים שתעשה פירות שילמדו ממנו אחרים לעשות גם הם כמותו, מצוה לפרסם שם העושה לטובה וכו' .. מ"מ לפע"ד קשה לסמוך להתיר אא"כ מוותר המלוה חלק מההלוואה ונותנם בתור דמי קדימה לספר, שאז מותר לכתוב לו דברי שבח וברכה .. ונראה דה"נ אם פרעו החוב מותר לכתוב לו תודה, אם המלוה משיב לו בדברי חן וחסד על שהואיל המחבר לרשום את שמו למזכרת נצח, ומכ"ש אם יקנה ג"כ ממנו ספר אחד. וישלם לו בעין יפה, שרשאי המחבר להביע אליו תודתו וברכתו'.

ובשו"ת ציץ אליעזר⁹ במכתב להגר"ב זילבר כתב: 'בפתחי לעיין בספרו השני הלכות שביעית ראיתי שבעמוד השני מהשער מזכיר לטובה ולברכה אחים נכבדים שהלוו לו כסף להדפסת הספר מכספי קרן שיסדו ומנהלים אותו. וע"כ ברצוני להסב את לב רוחו הטהור כי יש בדבר זה שאלה של ריבית דברים שבכלל זה גם שלא לברכו .. והדרכי תשובה .. מביא בשם ספר מרבה תורה שצידד להתיר עפמ"ש בס' דברי מלכיאל דבמצוה שרוצים שתעשה פירות שילמדו ממנו אחרים לעשות ג"כ כזה מצוה לפרסם שם העושה לטובה וכו' ע"ש, והוא לפענ"ד יישוב מאד דחוק, וגם צריכים כוונת הלב לכך בלי שום פנייה אחרת והלב יודע וכו' .. ואולי בנידון כת"ר לא רצו להלוות לו אילו לא הבטיחם שיפרסמם לשבח ולברכה ומצות ההדפסה היתה מתבטלת, ולכן יש מקום לומר דדמי כבר זה כקודם ההלואה, ודמי איפוא לדברי הרמ"א הנ"ל דמתיר לצורך מצוה'.

> א"כ נראה שיש בעיה של רבית דברים בכתיבת תודה על הלוואה בספר, [ויש שכתבו אופנים שונים בהם ניתן להתיר זה: א) כשזה לצורך מצוה ולא להרבות כבוד המלווה. ב) כשכותב הברכה אינו זה שמקבל את ההלוואה, כגון במקרה שהספר יצא ע"י מו"ל. ג) כשזה לא בנוסח של ברכה מהלווה, אלא הנוסח הוא שעל דבר זה מקבל ברכת ה'. ד) כשחלק מהלוואה ניתן בתור דמי קדימה לקבלת הספר. ה) ההדפסה היא לאחר תשלום ההלוואה בחזרה].

---

הערות:

¹ מהדו"ב להל' רבית דף פט ↩

² יו"ד סי' קס ס"ק כט (וראה בשו"ת בנו הלל אומר יו"ד סי' עה) ↩

³ שו"ת בגדי ישע להר' שמואל ב"ר יוסף הלוי מביאלסטוק ↩

⁴ וראה שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' ט ↩

⁵ סי' קס ס"ק פח ↩

⁶ יו"ד ח"א סי' פ ↩

⁷ כתב ביביע אומר ח"ד יו"ד סי' ט: 'ולכאורה קשה דמהיכא פשיט"ל שמותר גם לברכו על הלואתו, והרי מדברי התוס' קידושין (ח:) מתבאר כל בתר איפכא, שאם מברכו הו"ל רבית דברים. והא ודאי שבכל אופן אסור לברכו בין בפניו בין שלא בפניו'. וראה בהלכה 1010 הע' 5 ↩

⁸ נסמן בהערה 7 ↩

⁹ ח"ט סי' טו ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp