סעודה שלישית ביום טוב
[א] (הלכה 1065)
סעודה שלישית ביום טוב
שאלה: האם ביו"ט צריך לאכול סעודה שלישית?
תשובה: כתב הרמב"ם1 [וראה גם בסמ"ג2]: 'חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה .. וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים'.
ומפשטות דבריו נראה שגם ביו"ט יש חיוב של שלוש סעודות וכמ"ש הכלבו3: 'וחייב אדם לאכול שלש סעודות בימים טובים כמו בשבתות ולקבוע שלשתן על היין ולבצוע על ב' ככרות שלמות זכר למן שלא היה יורד ביו"ט והיה משנה מבערב .. כל זה דעת הרמב"ם, ויש כתבו שהסעודה השלישית ביו"ט היא כשאוכלין תבשיל אחד' לבד הראשון ואעפ"י שאין מפסיק בה בברכת המזון ולא החמירו לעשותן רק בשבת לפי שגם בשבת לא מצאנו המצוה הזאת מבוארת בתורה רק מדקדוקי המקראות ואינן אלא אסמכתא בעלמא ודי לנו לדקדק בה בשבת משום חומרא דשבת לא ביו"ט שאנו אופין ומבשלין בו כל צרכי היום'.
וכתב המנהיג4: 'שלש סעודות לשבת וליו"ט, מנהג ספרד ופרובינצא לעשותה במנחה, ויש להם סמך גדול דאמרינן בשבת פ' כל כתבי הקדש'.
וביאר רבינו חיים פלטיאל5: 'משמע שהיה יורד לחם משנה ביו"ט כ[ב]שבתות ודכוותיה היה צריך לחם משנה ביו"ט כבשבתות ושמא גם ג' סעודות ופליגי על הא דאמרינן וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים ודרשינן במאי ברכו במן שהיה יורד משנה לשבת ובמאי קדשו במן שלא ירד בשבת והיה יורד בשאר יו"ט. ושמא ע"ז סומכים שאין עושין ג' סעודות ביו"ט או שמא כיון דסעודה שלישית בשבת לא אתיא רק מריבויא משלים לה מיני תרגימא. ופירש מו' שי' דמנה יתירה הבא לקינוח סעודה עולה לסעודה שלישית אע"ג דאין מפסיק בינתיים וראיה מדאמ' בפרק הישן דאמר ר' אליעזר י"ה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א"ל אגריפס כגון אני מה אעשה א"ל בכל יום אתה ממשיך כמה פרפראות לכבוד עצמך ועתה תמשיך פרפרת אחת לכבוד קונך'.
וכתב הריטב"א6: 'אבל בשבתות ויו"ט חייב לאכול פת בשלש סעודות ולפיכך אם לא הזכיר מעין המאורע בכל סעודותיו [חוזר]'.
הריבב"ן7 הביא את שני הדעות וז"ל: 'יש אומרים מדכתיב 'היום' שלש [פעמים] בשבת, ש"מ דביו"ט אינו חייב בשלש סעודות. יש אומרים גם ביו"ט חייב, שהמן לא היה יורד בשבת וביו"ט, ואפילו ביו"ט צריך שלש סעודות'.
וכתב הטור8: 'וי"א שצריך לעשות בו ג' סעודות וכ"כ הרמב"ם ז"ל, וא"א הרא"ש לא נהג כן'9.
אך הב"י העיר על דברי הטור: 'וי"א שצריך לעשות בו שלש סעודות וכ"כ הרמב"ם בפ"ל מהל' שבת ואינו מוכרח בדבריו'.
> א"כ ראינו שנחלקו הראשונים אם יש חיוב לאכול סעודה שלישית ביו"ט10.
להלכה כתב המחבר11: 'וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין .. ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית'.
ובטעם הדבר שאין חיוב סעודה ג' ביו"ט כתב הלבוש12: 'מיהו סעודה שלישית אין נוהגין לעשות ביו"ט, משום שסומכין על מה שאוכלין כמה תבשילין ביו"ט ויחשב אחד מהם לסעודה שלישית, אעפ"י שלא בירכו בינתיים ברהמ"ז לית לן בה, דלא החמירו לעשות סעודה שלישית בפני עצמה ובהפסק ברכת המזון אלא בשבת, משום דתלתא היום בשבת בהדיא הוא דכתיבי ולא ביו"ט, אע"ג דלענין ירידת המן שוין היו יו"ט ושבת, לא החמירו ביו"ט, והכל משום שמחת יו"ט דלפעמים אית בה טירחא בסעודה שלישית'.
וכתב המגן אברהם13: 'ולא נהגו לעשות. וכ"מ בסוכה פ"ב דאין חייב לאכול אלא ב' סעודות וכ"כ התוי"ט פ"ה דמעשר שני מ"י, אבל בסדר היום כ' טוב שיאכל פירות בסעודה ג', והכל בו כ' שמזה נתפשט המנהג לאכול ביו"ט תבשיל א' יותר שיחשב במקום סעודה ג' ואעפ"י שאין מפסיק בברהמ"ז רי"ו (יש"ש), ומ"מ כשחל יו"ט בשבת אין לסמוך ע"ז'.
החיד"א14 כתב: ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית. מנהגן של ישראל תורה הוא והנח להם לישראל אם אינם נביאים וכו' דע"ד האמת אין מקום ביו"ט לסעודה ג'.
וז"ל אדמו"ר הזקן15: 'איזה עונג זה שאמרו חכמים שחייב אדם לאכול בכל יו"ט ב' סעודות אחת בלילה ואחת ביום בשחרית אבל אין צריך לאכול סעודה שלישית אא"כ חל בשבת'.
> א"כ ראינו שביו"ט אין חובה [וכן עפ"י סוד לא נהגו] לאכול סעודה שלישית, (ויש שכתבו שיאכל פירות, ויש שכתבו שהתוספת תבשיל שיש בסעודות יו"ט נחשב כמו סעודה), ובהלכה הבאה נראה לגבי סעודה שלישית שבאחרון של פסח.
--------------
הערות:
1 הל' שבת פ"ל ה"ט ↩
2 עשין סי' ל ↩
3 סי' נח ↩
4 הל' שבת עמוד קעט ↩
5 בשלח פט"ז פכ"ו ↩
6 הל' ברכות פ"ז אות ו. אך ראה הנסמן בהערה 15 ↩
7 שבת קיז, ב ↩
8 או"ח סי' תקכט ↩
9 וראה תוספות יו"ט מעשר שני פ"ה מ"י: 'במנחה ביו"ט האחרון - משום דאין זמן מאוחר ביו"ט אלא מנחה האחרון. ואיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולים לאחרו. מטעם הירושלמי שהבאתי במשנה ו. ומכאן ראיה וגדולה היא אלי. שאין מחוייבין בסעודה שלישית ביו"ט דלא כסוברים שגם ביו"ט מחוייבים כמ"ש באו"ח סי' תקכ"ט. שהירושלמי אומר על של שחרית עד כאן מצוה לוכל'. וראה ביאור הר"י פערלא על סהמ"צ לרס"ג עשין עשה ב ד"ה וראיתי לרבינו, מש"כ ע"ז ועל דברי המג"א דלקמן ↩
10 וראה עוד באריכות וראיות נוספות בפירוש קדמון לרי"ף נדפס בקונטרס ישורון ט עמ' נב ואילך ↩
11 שו"ע או"ח סי' תקכט ס"א ↩
12 שם ס"א ↩
13 שם ס"ק ה. וראה משנ"ב שם ס"ק יג ↩
14 בברכ"י שם ס"ק ג. ובמורה באצבע (סי' ז אות רטו) כתב: *'ביו"ט שלא יעשה סעודה ג' דע"פ הסוד אין יחס לסעודה ג' ולא שייך חומרא בזה'* ↩
15 שו"ע שם ס"ג. וראה ג"כ סי' קפח סט"ו 'ובסעודה ג' ביו"ט לדברי הכל אינו חוזר שהרי אינה אלא רשות' ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppסעודה שלישית באחרון של פסח
[שביעי] (הלכה 1066)
אחרון של פסח
בהלכה הקודמת ראינו שלהלכה נפסק שביו"ט אין חיוב לאכול סעודה שלישית.
שאלה: האם בחג האחרון של פסח אוכלים סעודה שלישית?
תשובה: כתב הרבי בהיום יום1 [מבוסס על שיחותיו של הרבי הריי"צ2]: 'הבעל שם טוב היה אוכל ג' סעודות באחרון של פסח. סעודת אחש"פ היתה נקראת - אצל הבעש"ט - משיח'ס סעודה. אחש"פ איז משיח'ס סעודה, ווייל אחש"פ [=היא סעודת משיח, כי באחש"פ] איז מאיר גילוי הארת המשיח'.
[להעיר גם המובא במעשה רב הנהגות הגר"א3 : 'וביו"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אע"פ שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יו"ט מפני חביבות מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו'4].
הרבי הריי"צ אמר5: 'הבעש"ט קרא לסעודת אחש"פ 'סעודת משיח', כשם שישנם שמות לסעודות שבת ויו"ט, עתיקא קדישא, זעיר אנפין וכו', כך קראו אצל הבעש"ט לסעודת יום אחש"פ 'סעודת משיח'. באותה סעודה היה המנהג, שהדלת היתה פתוחה לכל, וכל מי שנכח בביתו של הבעש"ט טעם מסעודת אחש"פ. יש על כך סיפור ארוך, בכלל היו בימי הבעש"ט גם מנגדים, כידוע הפתגם, סביב הים יבש. וכעין הקדמה לסיפור הנה היה מנהג אצל הבעש"ט, שלכבוד פסח היו קונים כלים חדשים וביניהם גם הרבה כוסות שהיו טובלים אותם. את הכוסות היו קוראים בשמות של תורה, רביעית כוס וכדומה. הבעש"ט היה מתבונן בכלים והיה אומר, כלי זה להעמיד על השולחן, וכלי זה לא להעמיד על השולחן, ולא אמר טעמים על כך. פעם אחת אירע שב'סעודת משיח' אחש"פ הורה הבעש"ט להוריד כוס מהשולחן, מפני שלא טבלו אותה. לסעודת אחש"פ הרי היו מגיעים כסדר אנשים חדשים וכל אחד טעם משהו, נכנס אחד וביקש: תנו גם לי לטעום משהו, והמסובים ענו לו שאין כוס. בראותו את הכוס שהניחו בצד, אמר אותו אורח: הרי עומדת כאן כוס ריקה. ענו לו המסובים, שכוס זו לא נטבלה. נענה האורח ואמר: אין הדבר משנה. מששמע הבעש"ט דברי האורח, אמר: הוא גילה זאת על עצמו. אותו יהודי נעשה לאחר מכן בעל תשובה גמור. כעבור זמן נודע שילדיו מלפני אירוע זה נולדו שלא בטהרה. בסיפור זה ישנה אריכות, אלא כאן סיפרתי בקיצור. 'סעודת משיח' היא באחש"פ, שכן באחש"פ מאיר גילוי הארת משיח צדקנו'.
אמנם יש שכתבו שטעם מנהג הבעש"ט בסעודה זו היה בגלל נצחון הבעש"ט על כת הפרנקיסטים או על נס שאירע לו בדרכו לארץ הקודש6, אך כנ"ל מהיום יום ובשיחות הרבי הריי"צ - רבותינו נשיאינו הדגישו שטעם סעודה זו הוא מצד שבאחש"פ מאיר גילוי של משיח.
וכפי שנזכר בשיחת הרבי הרייץ7: 'שאלו אצל כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ], אם אמת כי סעודת אחש"פ שייכת לאיזה נס שהיה אצל הבעש"ט, ואמר כי איננו יודע, רק שמע אומרים כי אז היה ניצוח רוחני על הפראנקיסטים .. כי באחש"פ אמר כי ינצחום. פעם אמרו שזו סעודת-משיח, 'ויצא חוטר' [הפטורת אחש"פ].
הרבי הזכיר בשיחת אחש"פ תשמ"ט8 שמכיוון שהתפשט מנהג זה, לכן גם ע"פ נגלה דתורה יש לקיימו בכדי לא לפרוש מן הציבור. ובארץ ישראל יקיימו את המנהג בשביעי של פסח9.
> שתית ארבע כוסות
כתב הרבי בהיום יום שם: 'בשנת תרס"ו התחיל הסדר, אשר תלמידי תומכי תמימים יאכלו יחד בחה"פ בהיכל הלימוד והיה אז ש"י תלמידים וח"י שלחנות. סעודת אחש"פ אכל אאמו"ר [=אדמו"ר הרש"ב] ביחד עם התלמידים, וציווה לתת לכל תלמיד ד' כוסות. ואמר אז: דאס איז סעודת משיח'.
ובהתוועדות אחש"פ תשמ"ט10 הרבי הזכיר שאמנם התחלת מנהג זה שקבע כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לשתות ד' כוסות בסעודת משיח באחש"פ הי' בנוגע לתלמידי ישיבת תומכי תמימים, הרי, לאח"ז נתפשט המנהג ונקבע גם מחוץ להישיבה, לא מבעי בנוגע לתלמידי הישיבה עצמם, שממשיכים לקיים מנהג זה גם לאחרי הנישואין בצאתם מכתלי הישיבה, אלא גם בנוגע להוריהם וקרוביהם (שלא למדו בתומכי תמימים). ובשנים האחרונות הולך ומתפשט ונעשה מנהג פשוט בכל מקומות מושבותיהם של אנ"ש, אצל כל אלה השייכים ומצטרפים לאנ"ש באופן דמוסיף והולך .. ועד שאפילו אלה שבכו"כ ענינים ומנהגים (כולל ובמיוחד בעניני אכילה ושתי') אינם שייכים לאנ"ש, נתפשט גם אצלם המנהג דשתיית ד' כוסות באחרון של פסח'. [והרבי עורר שם שיפעלו עד שסו"ס יגיע המנהג לכל בית יהודי].
> כוונה בשתיית הכוסות
בהתוועדות הנ"ל הרבי אמר11: 'ובודאי שכל אחד ישלים ד' הכוסות, וגם אלה שספק אצלם אם שתו כל ד' הכוסות בכוונה זו (שזה שייך לגאולה העתידה) בודאי ישלימו, דשתיית ד' הכוסות צריכה להיות באופן ודאי וברור, וכאמור שעי"ז מקרבים הגאולה העתידה'.
> א"כ ראינו שהתקין הבעש"ט לעשות סעודה שלישית באחרון של פסח12, והרבי הרש"ב אמר בשנת תרס"ו לתלמידי התלמידים שיש לשתות ארבע כוסות יין בסעודה זו, הרבי עורר על מנהג זה לכלל ישראל, וכתב שיש לכוון שהם כנגד הגאולה העתידית'.
--------------
הערות:
1 כב ניסן ↩
2 ראה לקמן, וראה הנלקט באוצר מנהגי חבד פסח ע' 'יח ואילך ↩
3 אות קפה ↩
4 וכתב על זה הגרש"י זוין בהמועדים בהלכה פסח פ"ג הערה 106: 'במנהג זה, אגב, נפגשו הקצוות: 'הבעש"ט היה אוכל שלש סעודות באחש"פ' (לוח 'היום יום' הליובאוויצי, ברוקלין תש"ג, עמ' מז)' ↩
5 באחש"פ התש"ב ↩
6 ראה הסיפור בנטעי גבריאל פסח ח"ג עמ' תנב ↩
7 סה"ש תרצ"ו, עמ' 140 ↩
8 תו"מ ח"ג ע' 55-6 ↩
9 ראה שם הערה 12. וראה ג"כ שיחת אחש"פ תשנ"א (תו"מ ח"ג ע' 86 הערה 77). ובכ"מ ↩
10 שם ע' 58 ואילך ↩
11 ראה שם ע' 62, ובמאמר ד"ה והחרים תשמ"ט (סה"מ מלוקט ח"ג הערה 20) ↩
12 ולחדודי יש לומר שראינו בהלכה הקודמת שדעת הרמב"ם שגם ביו"ט יש לאכול סעודה שלישית, וא"כ במוצאי פסח הסמוך ללידתו של הרמב"ם, נוהגים אנו כדבריו לאכול סעודה שלישית ביו"ט, והוא סמוך לסעודת המימונא שגם יש שכתבו שהוא לזכות הרמב"ם - בן מימון ↩