ברכת הטוב והמטיב בברכת המזון
[1] (הלכה 1063)
ברכה רביעית של ברכת המזון (1)
שאלה: היכן מסתיימת ברכה רביעית של ברכת המזון, והאם צריך לענות אמן בסיומה?
תשובה: כתב בתרומת הדשן1: 'שאלה: בחורים בני בי רב, היו רגילים לדבר בשעת בהמ"ז, ועשו תקנה בקנס שלא ידברו, כדי שיכוונו לשמוע הברכה, ויש שרצו שלא לתקן עד לאחר בונה ירושלים, שהיא סוף ברכה דאורייתא, שפיר דמי הכי או לאו? תשובה: יראה, דלאו שפיר דמי הכי, דראוי לתקן עד לאחר ברכה רביעית, דהיינו עד שיתחיל הרחמן. וכן שמעתי אחד מרבוותא, שהקפיד על שתקנו רק עד אחר בונה ירושלים, והביא ראייה מפ' שלשה שאכלו: רב עני לה לאמן דבונה ירושלים בלחישותא; כי היכי דלא ליזלזלו ביה רבנן. ונראה כ"ש אם יתקנו שלא לדבר רק עד אחר בונה ירושלים, יבינו הכל דמכאן ואילך לא קפידא, אם לא יכוונו לשמוע, משום דהיא דרבנן, ויזלזלו בברכה רביעית. ואע"ג דבכל דוכתא אשכחן דעבדינן גזרה, טפי לדאורייתא מלרבנן, מ"מ כיון דאשכחן הכא דקפיד תלמודא כה"ג, אנו נמי נקפיד'.
וכ"כ האליה רבה2: 'ודע דברכות הטוב ומטיב עד הרחמן'.
והיעב"ץ3 כתב: 'אל יחסרנו. כאן נשלם עיקר נוסח ברכת המזון והיא ס"ג תיבות בחינת מלכין דמיתו בסוד כולו סג כנודע'.
וכ"כ הפרי מגדים4: 'ודע דברכת הטוב מסיימת מיד שיאמר ומכל טוב אל יחסרנו, והרחמן הוא כו' הוספה, ואין מברכה רביעית .. כתב בתרומת הדשן .. בחורים שעשו תקנה בקנס שלא לדבר בברהמ"ז, ראוי לתקן עד שיתחיל הרחמן הוא, יע"ש'.
> מבואר מדבריהם שברכה רביעית מסתיימת בלעולם אל יחסרנו, והרחמן שאומרים אח"כ זה תוספת שאינה מעיקר הברכה.
וכתב הזכור לאברהם (אלקלעי)5: 'עיין תרומת הדשן .. דמוכח מדבריו ז"ל דברכות הטוב והמטיב דברהמ"ז סיומה הוא קודם שיתחיל הרחמן דהיינו כשגומר ריוח והצלה וכל טוב שם הוי סיומה ונפקא מינא לענות שם אמן וכן מוכח מדברי הכלבו סי' כה ומדברי הרב מטה משה סי' שלד ע"ש.
וכ"כ למעשה כמה אחרונים6, וכמ"ש החיי אדם7: 'וברכה רביעית נקראת הטוב והמטיב והיא האל אבינו רוענו כו' ומסיימת ומכל טוב תמיד אל יחסרנו והשומע שהמברך מסיים אל יחסרנו צריך לענות אמן כי כאן הוא סוף הברכה והרחמן הוא אינו אלא מנהג'.
וכ"כ הערוך השלחן8: 'סוף הברכה הוא לעולם אל יחסרנו ושם צריכים לענות אמן והרחמן שאנו אומרים אינו מהברכה אלא תוספת בעלמא הוא כעין תחנונים שאחר שמו"ע .. ועכ"פ להוציא מדעת ההמון שסוברים דהרחמן שייך לברהמ"ז ועונין אמן אחר הרחמן ולא אחר אל יחסרנו וזהו טעות גדול וצריכים להודיע להם'.
ובכף החיים9: 'ודע דברכת הטוב מסיימת מיד שיאמר ומכל טוב לעולם אל יחסרנו. והרחמן הוא וכו' הוא הוספה ואינו מברכת ד' .. והיינו נוסח אשכנזים, ונוסח הספרדים מסיימת וריוח והצלה וכל טוב. והשומעים עונים כאן אמן כמ"ש חיי אדם שם'.
אמנם דעת רבותינו נשיאנו שאין לענות אמן אחר אל יחסרנו, וכמ"ש הרבי10: 'ר' חיים זאלמאנסאן הי' אומר 'אל יחסרנו' בקול, אבל אדמו"ר נ"ע לא הי' עונה אמן, כי אם אחר 'ונאמר אמן'. פלעגט א שמייכעל טאן צו 'אל יחסרנו'.
ובמכתב באגרות קודש11: 'במ"ש אם יש לענות אמן בברכת המזון, אחר אל יחסרנו, הנה שאלתי פעם את כ"ק מו"ח אדמו"ר, וענה שהוא אינו עונה, ולא עוד אלא שאחד ממקורבי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) הי' עונה בפניו – אמן, אחר אל יחסרנו – בקול רם, ואדמו"ר חייך ולא אמר מאומה. ואולי שסומכים על סוף הברכה, ונאמר אמן. אף שגם בזה לא ראיתי שהשומעים ידייקו לענות אז אמן. וכאן מקום אתי להעיר בכלל, שפלא הוא מה שבכמה תפלות מסיימים ונאמר אמן, ואין השומעים עושים כן, וצ"ע'.
> וכך למעשה כתב הרבי בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים: 'אין עונין אמן אחר יחסרנו', אלא אחר הרחמן כשאומרים ונאמר אמן12.
--------------
הערות:
1 סי' לט ↩
2 או"ח סי' קפט ס"ק א ↩
3 סידור בית יעקב דיני ברכת המזון בברכת העובד ↩
4 או"ח שם משב"ז ס"ק א ↩
5 ח"א אות א ג, א ↩
6 בספר עליות אליהו ע' 50 מסופר על ר' ליב מטעלז: 'ופ"א בא לווילנא, ע"ד הכנסת כלה לנישואי בתו, וכבואו בא לפני הגאון נ"ע, ושמע כי בברהמ"ז ענה הגאון אמן על סיום הברכה לעולם אל יחסרנו, כי הוא סיום הברכה, וצוה החסיד מטעלז תיכף לאסור את העגלה שלו וישוב לביתו להזהיר לבני ביתו שיענו אמן על הברכה הנ"ל, וכבואו לביתו חרדו כל בני ביתו לקראתו כי מיהר לבוא וכאשר שאלו אותו אם הצליח ה' דרכו והביא הכל, אז ענה להם שיכינו השולחן לאכול מקודם, ואז יגיד להם אשר הקרה ה' לפניו ואשר הביא בידו לברכת הבית, והנה אחרי אכלם קודם ברהמ"ז, בישר להם ברוב עוז ושמחה כי הביא להם אמן בסיום אל יחסרנו אשר שמע מהגאון מוילנא, וע"כ לא יכול להתמהמה, לבל יפסידו בני ביתו האמנים עד בואו, וצרכי נשואי בתו אם יתאחר עוד לא יפסיד', (במוסר ודעת (וילנא תרכ"ח) דף ח, ב הובא ג"כ סיפור זה אך שם מסופר שהביקור הי' אצל החסיד המפורסם מהו' ישעיה זעכוויצער, ולא אצל הגר"א. [ראה כרם חב"ד ח"ד כרך ע' ע' 157 הערה 14. וראה סידור אדמו"ר הזקן (רסקין) ח"ב ע' תתפח הערה 140]. וראה ג"כ דעת תורה (מהרש"ם) או"ח שם ס"ק א ↩
7 כלל מז ס"א ↩
8 או"ח שם ס"ז ↩
9 שם ס"ק א ↩
10 רשימת היומן ע' שפו ↩
11 ח"ז ע' רכח (אגרת ב'פט) ↩
12 וראה לשון אדמו"ר הזקן שו"ע שם ס"ז: 'ויש מפקפקים במה שאומרים הרחמן בכמה גוונים שהוא הפסק בין ברכת המזון לשתיית הכוס *ויש מיישבין שכיון שנהגו בהם נעשו כאלו הם מטופס הברכה ואינם חשובים הפסק'*. ויתבאר בהלכה הבאה, וראה ג"כ מ"ש בסידור רסקין דלעיל הערה 6 ↩
[2] (הלכה 1064)
בהלכה הקודמת ראינו שברכה רביעית מסתיימת במילים אל יחסרנו למנהג האשכנזים, ובריוח והצלה וכל טוב למנהג הספרדים.
שאלה:מדוע אמירת הרחמן, לא נחשב להפסק בין הברכה לברכת בורא פרי הגפן שבסיום ברכת המזון?
תשובה: הראשונים דנו לגבי היתר אמירת הרחמן בשבת הגם שזה בקשת צרכיו, וכתב ראב"י אב"ד1: 'אלא שיש לומר כשם שהתיר לומר רענו פרנסנו מפני שהוא טופס ברכות כלומר אינו מעיקר הברכה ולא נקבעה ברכה על כן אלא שמאריך הכי נמי הוא כמאריך בברכת הטוב והמטיב ..'.
מבואר בדבריו שמחשיבים את אמירת הרחמן שאחרי הברכה הרביעית כחלק מהברכה2.
אלא שהטור3 כתב: 'כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב הרחמן בכמה גוונים ולא ידעתי מאין בא זה להרבות בבקשה בין ברהמ"ז לברכת בפה"ג4, ואפשר שנהגו לעשות כן מהא דאמרו5 אורח מברך יהי רצון מלפניך וכו' ע"כ. ונ"ל שאין בזה משום הפסק6 וגדולה מזו מצאנו בברכת המילה שמתפללין על הילד באמצע הברכה אחר שבירך בפה"ג ומפסיק בין ברכה לשתייה'7.
ועד"ז כתב האבודרהם8: 'ואומר הרחמן כל אחד ואחד כרצונו וכרצון שאלתו ואינו חשוב הפסקה בין ברכת המזון לבפה"ג שהרי תקנו לאורח לברך לבעל הבית. גדולה מזאת מצינו בברכת מילה שאומר או"א וכו' אחר שבירך בפה"ג ומפסיק בין ברכה לשתייה'.
וכתב הב"ח9: 'ויש להביא עוד ראיה שאין בזה משום הפסק ממנהג העולם שבליל פסח כשגומר ההלל על כוס רביעי ואומר הלל הגדול ונשמת אומרים פיוטים הרבה ולבסוף מברך בפה"ג כמ"ש בסידורים ולא חשבינן ליה הפסק במה שאומר פיוטים בין הלל הגדול ונשמת לברכת בפה"ג, אכן מהרש"ל10 שדא בה נרגא ומוחה מלומר הפיוטים עד אחר ברכת בפה"ג על כוס רביעי'.
והלבוש11 כתב: 'נהגו להאריך בברכה זו הרחמן הוא בכמה גוונים, ואין בזה הפסק בין ברכת המזון לברכת ושתיית הכוס כיון שכן נהגו ושייכי לברכות ההודאות שאמרנו. ונ"ל שהטעם הוא דלא חשבינן להו להפסק כטעם שאומרים כמה תחנונים בסוף י"ח קודם שפוסע לאחוריו, עיי"ש לעיל סי' קכ"ב'.
המהריק"ש בערך לחם כתב כדברי הטור: 'ויכול לומר אח"כ כמה בקשות הרחמן כו' ולא חשיב הפסק'.
אדמו"ר הזקן12 הביא את דברי רבינו יחיאל ואחיו הטור: 'ויש מפקפקים במה שאומרים הרחמן בכמה גוונים שהוא הפסק בין ברכת המזון לשתיית הכוס, ויש מיישבין שכיון שנהגו בהם נעשו כאלו הם מטופס הברכה ואינם חשובים הפסק'.
ובסידור כתב את נוסח הרחמן לפני שתיית הכוס.
[ביחס לפזמונים בליל הסדר כתב אדמו"ר הזקן בשו"ע13: 'יש אומרים שצריך לשתות הכוס מיד לאחר חתימת ישתבח או יהללוך שלאחר ישתבח קודם אמירת הפיוטים שנוהגין לומר שהרי תקנת חכמים היתה לגמור ההלל וברכת השיר על כוס ד' וא"כ אין להפסיק ביניהם בפיוטים שאינן מתקנה כלל, אבל אין נוהגין כן במדינות אלו'.
אך למעשה בהגדה של פסח כתב: 'הנוהגין לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין ברכה זו [ישתבח] ובין ברכת הכוס אלא מיד אח"כ יברך על כוס ד': ברוך כו' בורא פרי הגפן'.
וביאר הרבי בהגדה: 'הנוהגים לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין כו' לפי שאינם אלא מנהג (רש"ל, ב"ח וט"ז סי' ת"פ. סידור האריז"ל, יעבץ) ותקנת חכמים היתה לגמור הלל וברכת השיר על כוס ד' (שו"ע רבינו סי' ת"פ ס"ג)'.
מדברי אדמו"ר הזקן מבואר שיש הבדל בין הרחמן שאינו נחשב כהפסק, לבין הפזמונים שבהם אין להפסיק לפני ברכת הכוס, ודלא כדברי הב"ח שהובאו לעיל שהשווה ביניהם].
> א"כ ראינו שנהגו להוסיף הרחמן בין ברכת הטוב והמטיב וביארו הראשונים שתוספת זו של הרחמן הפכה להיות חלק מגוף הברכה, ולכן אינה מהוה הפסק לברכת בורא פרי הגפן על הכוס שבסיום ברכת המזון.
--------------
הערות:
1 סי' קא ↩
2 וראה ג"כ בשבלי הלקט ענין שבת סי' צד שכתב: 'ירושלמי תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. ר' זעירא שאל את ר' חייא בר אבא מהו מימר רוענו פרנסנו בשבת. אמר ליה טופס ברכות כך היא. יש מוכיחין מכאן שאין למעט בהרחמן שהרי טופס ברכות הוא'. אך הב"י או"ח סי' קפח כתב: 'ולמוכיחים מכאן דאין למעט בהרחמן לא ינעם לי דהרחמן תוספת שנהגו להוסיף מעצמם הוא ולא מיקרי טופס ברכות'. וראה מה שהביא הרמ"א בדרכי משה שם אות ד מאור זרוע. ומ"ש אדמו"ר הזקן סי' קפח ס"ד. ואכ"מ ↩
3 או"ח סי' קפט ↩
4 כלבו סי' כה: 'ומברך הג' ברכות וברכת הטוב והמטיב, *והרחמן, ואח"כ מברך על הכוס'* ↩
5 ברכות מו, א ↩
6 וראה תורת חיים (סופר) או"ח סי' קצ ס"ק א ↩
7 וביאר המאמר מרדכי סי' קפט ס"ק ג: 'וכתב הטור ז"ל שתמה אחיו הר"י ז"ל מאין בא זה להרבות בבקשה בין בהמ"ז לברכת בפה"ג וכו' ונראה ברור דהוקשה לו ז"ל דמאחר דבהמ"ז נאמרה על הכוס א"כ יחוייב מזה שתכף ומיד אחר סיום עיקר הברכות של בהמ"ז יברך בפה"ג כדי שיראה שמברך בהמ"ז על הכוס ולמה לו להפסיק ביניהם דנהי דאין כאן איסור בדיעבד מאחר שאינו מפסיק בין עיקר ברכת היין לטעימתו מ"מ אינו ראוי להפסיק בין בהמ"ז לברכת בפה"ג בכדי. ולזה כתב עליו הטור ז"ל דנראה דאין בזה משום הפסק. וגדולה מצאנו בברכת המילה שמתפללין על הילד וכו' אחר שבירך בפה"ג ומפסיק בין ברכה לשתיה ע"כ. וביאור דבריו דהתם פשיטא דמן הראוי היה לשתות תכף אחר שבירך על הכוס דהא אסור להפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליו ואפילו בדיעבד צריך לחזור ולברך ואפ"ה מצאנו שמפסיק שם כדי לבקש רחמי על הילד ק"ו בן בנו של ק"ו בנידון זה דנהי דמברכים בהמ"ז על הכוס מ"מ אינה ברכה המיוחדת לכוס אלא שלחבוב מצות בהמ"ז צריך להביא כוס וא"כ פשיטא דאין להקפיד אם מפסיק בבקשת רחמים בינה לברכת בפה"ג ועיין ביו"ד סי' רס"ה' ↩
8 הל' ברכות שער ראשון ↩
9 או"ח סי' קפט ד ↩
10 שו"ת סוס"י פח ↩
11 או"ח שם ס"ב ↩
12 סי' קפט ס"ז ↩
13 סי' ת"פ ס"ג ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp