חיתוך הלחם לפני ברכת המוציא
[א] (הלכה 1042)
תשובה: הגמרא במסכת ברכות1 אומרת: 'דאמר רבי חייא: צריך שתכלה ברכה עם הפת .. אלא אמר רבא: מברך, ואח"כ בוצע'. ופירש רש"י: 'וגומר כל הברכה, ואח"כ מפריש הפרוסה, דכליא ברכה אפת שלם'.
וכתבו התוספות2: 'ויש שנוהגין לברך ברכת המוציא קודם שיחתוך כדי שתהא הפת שלמה בשעת ברכה, ואין המנהג נכון לעשות, דהוי היסח הדעת בין הברכה לאכילה .. ויש שמביאים ראיה שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע מדתני רבי חייא בירושלמי אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס והיינו משום שאם יפרוס קודם הברכה שמא תפול הפרוסה מידו ולא יוכל לאכול פרוסה אחרת שיבצע בלא ברכה אלא יצטרך לחזור ולברך ויש כאן ברכה לבטלה אבל אם (לא) היה צריך לברך על כל הפת ולא יוכל לפרוס קודם הברכה אז אם תפול הפרוסה אינו מברך על פרוסה אחרת ויפטר בברכה ראשונה'.
וכתב הרא"ש3: 'ויש שאינם רוצים לחתוך הלחם כלל עד לאחר הברכה, ולא נכון לעשות כן, משום דחשיב הפסקה מה שנתאחר לחתוך הלחם ושוהה בין ברכה לאכילה, אלא חותך ואין מפריד הפרוסה עד לאחר הברכה, ויראה לי שצריך לחתוך מעט, שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמו דאל"כ חשיב כפרוסה. וכן שנינו בפ"ג דטבול יום ר"מ אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו, והלכה כרבי יהודה'.
אמנם הגהות מיימוניות4 כתב: 'ועוד אמר מורי שי' דאין לחתוך הככר אלא שאם היה אוחז בקטן היה גדול עולה עמו אבל אם חתך כ"כ עד כדי שאם היה אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו אז הוי כפרוסה .. אמנם רבינו ברוך כתב דאין לחוש לכך כיון דסוף סוף יש לחתוך ולבצוע לית לן בה וקרינן ביה ככר שלם'.
וכתב הבית יוסף5: 'ואעפ"י שההגהות כתבו אחר זה שרבינו ברוך כתב דאין לחוש לכך כיון שסו"ס יש לחתוך ולבצוע לית לן בה וקרי שפיר שלם, הוי ליה יחיד לגבי הר"ם והרא"ש ז"ל ועוד שאין טעם בדבריו'.
עוד כתבו התוספות שם: 'ומיהו בשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא תשמט ידו לבצוע קודם שתכלה הברכה שאז לא יהיה לו לחם משנה'.
וכ"כ המרדכי6: 'אמנם בשבת נכון להחמיר מלחתוך קודם שתכלה הברכה שאם יחתוך קודם שמא תפול הפרוסה ואז לא יהיה לו לחם משנה'.
הבית יוסף7 הביא את דבריהם, וכתב הרמ"א בדרכי משה8: 'וכן אנו נוהגין, מיהו אם חתכו קודם אף בשבת כתב המרדכי בעירובין סוף פרק חלון9 דהוי לחם משנה'10.
וכתב הב"ח11: 'וכתב מהרש"ל דהמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה קבלתי עכ"ל'.
וביאר האליה רבה12: 'פירוש בשבת ויו"ט. וכ"כ בתורת חיים שם דבעינן ראשית ששיריה ניכרין בשעת הברכה'.
וז"ל התורת חיים13: 'מ"מ יש רמז גדול בפרוסת המוציא שצריך האדם להפריש ראשית ולפרוס מן הככר השלם פרוסה אחת לשם ה' ולברך עליו כשם שמפרישין ראשית לה' בשאר כל מלאכותיו ביכורים מן הקמה ותרומה מן הדגן וחלה מן העיסה ככה מפריש ממנו ראשית לשמו יתברך אחר האפייה ולהכי הבוצע חותך מעט תחילה ומברך ופורס ואוכל מן הפרוסה ונותן ממנה אל המסובים אבל לא יברך על כל הפת בכלל ויאכל ויתן ממנו להמסובים דראשית בעינן ששירים ניכרין דומיא דביכורים ותרומה וחלה דקרוין ראשית ביכורים ראשית ביכורי אדמתך תרומה ראשית דגנך חלה ראשית עריסותיכם ותנן בפ"ק דחלה האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת דראשית כתיב בהו ששיריה ניכרין כדאיתא בפרק ראשית הגז ה"נ אחר האפייה כשרוצה לאכול מפריש בראשית הפת לשם ה' ומברך עליו ובזה פוטר כל שאר הפת דומיא דתרומה וחלה. ולהכי נראה דאפילו בשבת ויו"ט דאינו חותך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלמות מ"מ צריך לעשות תחילה רושם בככר עם סכין כפי שיעור הפרוסה שיפרוס ויברך כי היכי דליקום הברכה על אותו מקצת שנרשם דראשית בעינן ששירים ניכרים וכן העולם נוהגין בשבת ויו"ט עושין כמין רושם בככר תחילה והטעם כדפי'.
וכך מובא במנהגי מהרי"ל14: 'אמר מהר"י סג"ל שצריך לחתוך חתיכת הבציעה תוך הלחם קודם ברכת המוציא, דאי מברך בראשונה ואח"כ חותך הוי החיתוך הפסק, וצריך להיות דבוק עדיין כ"כ שאם יתפוס בחתיכת הביצוע להגביה שיעלה אז כל הלחם עמו, דאז לא מיחשב כפרוסה, וכן בא"ח. והיה נוהג בכל ע"ש ויו"ט לעשות עוגה סלת לבצוע עליה, ומאחר דהיתה דקה לא היה צריך חיתוך מקודם .. וכשהיה חותך הככר בחול לבצוע הי' מסבב החתך כמין טבעת ובאמצע הניחו מחובר'.
> א"כ ראינו שכתבו הראשונים שמתחילים לחתוך מעט לפני הברכה [באופן שאם ירים מהחלק שחתך שאר הכיכר יתרומם איתו], מברכים ואז בוצעים, וכתבו התוספות שבשבת אין לחתוך, אמנם המהרש"ל כתב שבשבת עושים רושם עם הסכין. בהלכה הבאה נראה כיצד נפסקה ההלכה, ומנהג חב"ד.
--------------
הערות:
1 לט, א-ב ↩
2 שם ד"ה הלכתא ↩
3 ברכות פ"ו סי' יט ↩
4 הל' ברכות פ"ז אות ו ↩
5 או"ח סי' קסז ↩
6 ברכות רמז קכח ↩
7 שם אות ב ↩
8 רמז תקכה ↩
9 הפרישה (ס"ק ב) העיר: 'וכתב הב"י התוספות כתבו טעם למה שאין חותכין בשבת משום שלא תשמט ידו לבצוע קודם שתכלה הברכה וכו' והרמ"א כתב בשו"ע שהטעם שבשבת לא יחתכו משום דבעינן לחם משנה משמע מלשונו שאם נחתך קצת בפת שאז אינם נקראים לחם משנה וזהו ליתא שהרי שלם מיקרי אלא משום חשש התוספות שמא תשמט הסכין' ↩
10 או"ח שם אות ב ↩
11 או"ח שם ס"ק ב ↩
12 סנהדרין קב, ב ↩
13 הל' נט"י [ב] ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppפסק ההלכה בחיתוך הלחם
[ב] (הלכה 1043)
תשובה: כתב המחבר1: 'ויחתוך פרוסת הבציעה, וצריך לחתוך מעט, שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר ככר עמו, שאל"כ חשוב כפרוסה, ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה, כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם'.
וביאר הט"ז2 את הצורך לחתוך: 'כדי שלא יהיה שהיית החתיכה הפסק בין ברכה לאכילה ואע"ג דאין זה הפסק דהא בשבת לא יחתוך כלל קודם המוציא דבעינן שלימות כדלקמן. אלא דבחול יעשה על צד היותר טוב'3.
כתב הרמ"א שם בהגה"ה: 'ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה, כדי שיהיו הככרות שלימות. ומ"מ אם שכח וחתך כמו בחול, אינו מזיק'.
וכתב המגן אברהם4: 'ובשבת לא. דשמא תפול הפרוסה ולא יהיה לו לחם משנה [מרדכי] משמע דאם לא נפלה לגמרי הוי לחם משנה, אבל באגודה בחולין סימן ק"נ כתב בשם מהר"מ דוקא כשאוחז בפרוסה עולה הככר עמו אבל אם חתך יותר לא הוי לחם משנה, וכן משמע בשלטי גבורים במרדכי פכ"מ, וכן משמע לקמן סי' קס"ח, וכן משמע לשון רמ"א 'וחתך כמו בחול אינו מזיק', משמע אם חתך יותר מקרי פרוסה'.
> כלומר המגן אברהם כותב שהחשש בשבת הוא שמא החתיכה תתלש לגמרי קודם הברכה, ויפסיד הלחם משנה, אמנם במידה וחתך יותר מהרגיל בחול, אך לא נתשל לגמרי, לשיטת המרדכי זה עדיין נחשב ללחם משנה, אך לשיטת האגודה בשם מהר"ם ומשמעות דברי הרמ"א הפסיד את הלחם משנה5.
המגן אברהם בהל' שבת6 כתב: 'המדקדקים נוהגים לרשום בסכין קודם ברכה [ב"ח סי' קסז, בשם רש"ל וכ"כ בספר תורת חיים]'.
וביאר המחצית השקל [וראה ג"כ פרי מגדים שם]: 'הטעם נראה לענ"ד, דבחול צריך שיחתוך קודם שיתחיל לברך אלא שלא יפרידנו לגמרי, כשיעור המפורש לעיל סימן קס"ז, עד שיסיים הברכה, אבל עכ"פ העיקר צריך לחתוך קודם הברכה כדי שלא תהיה החתיכה הפסק בין ברכת המוציא לאכילה. אלא דבשבת אי אפשר לחתוך קודם שיתחיל לברך, כדי שיהיה שלם לגמרי בשעת ברכה. מ"מ המדקדקים נוהגים לרשום כו', דכל מה דאפשר למעט בהפסקה בין ברכה לאכילת המוציא עדיף, וע"י הרשימה אין צריך להפסיק לאחר הברכה באיזה מקום ועד כמה יבצע, כי כבר רשם קודם הברכה, וחותך במקום הרשימה. דלא כמנהג ההמונים שמסבבין בסכין סביב הלחם אבל אין רושמים, ואינו ניכר שום רושם, דמאי הועילו בזה, ואין טעם לזה'.
וז"ל אדמו"ר הזקן7: 'מצוה מן המובחר לברך על הפת כשהיא שלימה ולא לפורסה תחילה ואח"כ לברך עליה .. ולא יפרוס ממנה עד לאחר הברכה .. וטוב לחתוך מעט בסכין פרוסת הבציעה מן הלחם קודם שיתחיל לברך כדי שלא יפסיק בשהיית החיתוך בין ברכה לאכילה ואינו מפרידה ממנו עד אחר שתכלה כל הברכה ואין הלחם חשוב כפרוס ע"י חתך מועט כזה אם הוא בענין שאם יאחז בפרוסה יעלה שאר הככר עמה ולא יחתוך יותר מכשיעור הזה שאם יחתוך יותר בענין שאם יאחז בפרוסה לא יעלה שאר הככר עמה אע"פ שאם יאחז בככר תעלה הפרוסה עמה הרי זה כפרוס לכל דבר. לפיכך בשבת ויו"ט אין לחתוך כלל בלחם עד לאחר הברכה, כי שמא תשמיט ידו ויחתוך יותר מכשיעור הזה ונמצא שבצע על פרוסה, ובשבת צריך להיות לחם משנה שלם, ואין לחוש להפסק שהיית החיתוך בין ברכה לאכילה שהשהייה בלבדה בלא דיבור אינה חשובה הפסק, אלא שבחול עושים כן על צד היותר טוב. ומ"מ אם שכח וחתך בשבת כמו בחול לא הפסיד הלחם משנה שכל שאוחז בפרוסה ושאר הככר עולה עמו הרי הוא כשלם לכל דבר. ועוגה דקה גם בחול א"צ לחתוך בה קודם שיברך כיון שאין שהות בשבירתה אחר הברכה'.
> א"כ אדמו"ר הזקן כתב את דברי המחבר הרמ"א הט"ז והמג"א, וכן את מ"ש במהרי"ל [שהובא בהלכה הקודמת] לגבי לחם דק, אך לא הזכיר את דברי הב"ח בשם מהרש"ל שהביא המג"א בהל' שבת, שבשבת עושים רושם עם הסכין.
הגר"ח נאה8 הביא את דברי המחצית השקל, וכתב: 'והנה בשו"ע אדמו"ר לא הזכיר כלל את הרשימה משמע דסבירא ליה דאי"צ לדקדק בזה, ומ"מ המנהג לרשום. ושמעתי מזקני הגה"ח ר' משה צבי נאה ז"ל הרב מקאליסק, שאדמו"ר הצ"צ נ"ע דיבר פעם מענין דבר דקדוק א' שאינו נצרך (ואיני זוכר מה הי' הדבר), ואמר בדרך הלצה שהדבר דומה בעיניו כאותו המחפש את הרשימה בלחם. והבינו החסידים שאי"צ לחפש את הרשימה (וגם לדברי המחצית השקל כן הוא) ואפילו אם אין הרושם ניכר בלחם, מ"מ כיון שהעביר הסכין במקום שרוצה לחתוך, כבר שיער בדעתו המקום שרוצה לחתוך בו בחציו, או בשליש או ברביע ויזכור אח"כ לבצוע שם, אף אם אין רישומו ניכר'.
ולמעשה הרבי כותב בהיום יום טו אדר א9 (לגבי שבת): 'רושמים על הלחם קודם ברכת המוציא, אבל נזהרים שלא לחתוך'.
> א"כ ראינו שבימות החול צריך לחתוך מעט קודם הברכה, ובשבת רק לעשות רושם על החלה ולא לחתוך, [ובאם חתך כל זמן שכשמרימים את החלק שנחתך שאר הככר עולה עמו נחשב לשלם עבור הלחם משנה] .
--------------
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' קסז ס"א ↩
2 שם ס"ק ג ↩
3 החת"ס בהגהותיו [וראה ג"כ בצבי לצדיק הובא בילק"מ] העיר: 'זה אינו, אלא בשבת כיון דהוי צורך לחם משנה לא גרע מגביל לתורא [ברכות מ, א], משא"כ בחול הוי הפסק'. אמנם ראה לקמן שאדמו"ר הזקן למד שאינו הפסק ↩
4 שם ס"ק ה ↩
5 וראה מאמר מרדכי (שם ס"ק ה) שכתב: 'והלכך הדבר ברור דמ"ש מור"ם ז"ל כדי שיהיו הככרות שלימות ר"ל כדי שלא יבואו לידי חשש לשלא יהיו שלימות אבל פשיטא דכל שלא חתך הפרוסה לגמרי אלא כמשנ"ת בדברי המחבר שפיר מקרו שלימות לענין לחם משנה וקיים שפיר מצות לחם משנה וזהו שסיים מור"ם ז"ל דאם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק והכוונה שאינו מזיק לענין לח"מ שקיים תקנת רז"ל לבצוע על ב' ככרות שלימות משא"כ כשחתך הפרוסה לגמרי דתו לא הוו שלימות, וסמך מור"ם ז"ל על מ"ש בסוף דבריו דמשמע מיניה דהא דאמרינן דבשבת לא יחתוך אינו אלא משום דחיישינן שמא יחתוך יותר ממה שצריך כנ"ל ברור בהבנת דבריו ז"ל ועכצ"ל כן שהרי דבריו נובעים מדברי התוס' והמרדכי ז"ל ושם מבואר כמ"ש. וראיתי להרב פרישה ז"ל שהשיג עליו ע"ש ולפע"ד לא כיון יפה ודברי רמ"א ז"ל ברורים וכמ"ש ועיין למור"ם ז"ל בד"מ דנראה כדברינו וכן מתבאר מדברי הרב הלבוש ז"ל' ↩
6 סי' רעד ס"ק א ↩
7 שו"ע או"ח סי' קסז ס"ג ↩
8 קצות השלחן סי' פב בדה"ש ס"ק ח ↩
9 הובא בספר המנהגים ע' 28 ↩