מים אחרונים
[1] (הלכה 1023)
תשובה: הגמרא במסכת חולין1 אומרת: 'אחרונים - אין נוטלין אלא בכלי [מתחתיהם לקבלם. רש"י], ואמרי לה: אין נוטלין על גבי קרקע, מאי בינייהו? איכא בינייהו - קינסא [אם נותן שפאי עצים וקסמין תחתיהן למאן דאמר כלי הכא לאו כלי הוא ולמ"ד אין נוטלין ע"ג קרקע שפיר דמי ולקמן מפרש משום דרוח רעה שורה עליהן כשהן ע"ג קרקע. רש"י].
ובהמשך הגמרא2: 'אמר אביי: מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על ארעא - משום זוהמא, אמר לי מר: משום דשריא רוח רעה עלייהו'.
> א"כ ראינו בגמרא שמים אחרונים כשהם ע"ג הקרקע רוח רעה שורה עליהם, ויש בגמרא ב' שיטות האם צריך ליטול דווקא לתוך כלי או שאפשר גם ע"ג הקרקע, במידה ושם משהו על הקרקע - עצים וכיו"ב.
נחלקו הראשונים בהכרעת ההלכה, שהרמב"ם3 כתב: 'ואחרונים אינן ניטלין אלא ע"ג כלי'.
וביאר הכסף משנה: 'ונראה שרבינו פוסק לחומרא, ולא ידעתי למה כיון דמידי דרבנן הוא, ואפשר דטעמא משום דלישנא קמא לישנא דגמרא, ואידך בלשון אמרי לה. א"נ י"ל דמשום דמילתא דסכנתא היא נקט לחומרא דמפרש התם דטעמא דאין נוטלין ע"ג קרקע הוי משום רוח רעה'.
והדרישה4 כתב כטעם השני של הכס"מ: 'ונראה לע"ד דטעמא דהרמב"ם כיון דהטעם הוא מפני רוח רעה אין שייך להקל בזה אף שהוא מדרבנן כי חמירא סכנתא'.
אך הרבה ראשונים הכריעו לקולא שאי"צ כלי ואפשר ליטול ע"ג עצים המונחים על הקרקע, וכמ"ש הראב"ד5: 'מים אחרונים אין ניטלין אלא או בכלי או בקינסא וכן ע"ג אבנים או ע"ג קשקשים משום רוח רעה'.
והחינוך6 כתב: 'מים אחרונים חובה .. ושיפלו לכלי או לכל דבר שחוצץ ביניהן ולקרקע כגון קסמין וכיו"ב'.
וכ"כ הרשב"א7: 'מים אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין ע"ג קרקע מאי בינייהו איכא בינייהו קינסא. ונקטינן לקולא הילכך ניטלין בין בכלי בין ע"ג קינסא'.
והמרדכי8: 'ומים אחרונים .. ואין נוטלין ע"ג קרקע כי אם על [גבי] כלי או על קינסא'.
וכ"כ הטור9: 'ואין ניטלין ע"ג קרקע מפני שרוח רעה שורה עליהם ומיהו אם נוטל ע"ג עצים דקים או כיו"ב שפיר דמי'.
וכתב הבית יוסף: 'ומשמע לרבינו דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא וכן דעת הרשב"א בתוה"ב אבל הרמב"ם כתב בפ"ו מהל' ברכות דמים אחרונים אינם ניטלין אלא ע"ג כלי' [וראה מ"ש לעיל בכסף משנה].
ולהלכה כתב המחבר10: 'מים אחרונים אין נוטלים ע"ג קרקע אלא בכלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם; ואם אין לו כלי, נוטל ע"ג עצים דקים וכיו"ב'.
וביאר הגר"א: 'אבל הרמב"ם פסק כלישנא קמא וכתב בכס"מ שטעמו כיון דלישנא קמא סתמא דגמ' הוא ועוד דמילתא דסכנתא אזלינן לחומרא כמ"ש בפ"ק שם וכן פסק בש"ע, ובאין לו פסק שיש לסמוך ארשב"א וטור'.
וכ"כ הפרי מגדים11: 'ודע בטור משמע לכתחלה נמי על קסמין ורצפה שפיר דמי, ובשו"ע אם אין כלי, דחשש להר"מ ז"ל, עיין ב"י. גם סכנה חמירא מאיסור, י"ל ספק להחמיר, וצ"ע. לכן כשיש כלי צריך בכלי דווקא, והבן'.
ועד"ז כתב המאמר מרדכי12: 'ולכן נראה דמרן ז"ל לא פסק כדברי הטור והרשב"א ז"ל דלדידהו כך הוא ליטול ע"ג עצי' כמו לתוך הכלי ואפי' שלא מתוך הדוחק יכול ליטול ע"י קינסא ואילו מרן ז"ל התחיל ואמר אין נוטלים אלא בכלי וכדברי הרמב"ם ז"ל אלא שאח"כ כתב דאם אין לו כלי נוטל ע"ג עצים דקים דבכה"ג שפיר יש לסמוך על סברת הרשב"א והטור ז"ל'.
כלומר המחבר כתב לחשוש לכתחילה לדעת הרמב"ם ובדיעבד סמך על שאר הראשונים.
> א"כ ראינו שנחלקו הראשונים האם נטילת מים אחרונים צ"ל בכלי או שאפשר גם ע"ג עצים החוצצים מהקרקע, והמחבר הכריע לחוש לכתחילה ליטול בכלי, ואם לאו אפשר לסמוך על השיטות שאפשר ע"ג עצים, בהלכה הבאה נראה מה שכתבו האחרונים בדין זה.
הערות:
1 קה, א ↩
2 קה, ב ↩
3 הל' ברכות פ"ו הט"ז ↩
4 או"ח סי' קפא ס"ק ד ↩
5 תמים דעים סי' סו ↩
6 עקב מצוה תל ↩
7 תוה"ב הארוך ב"ו ש"ג (עא, ב) ↩
8 ברכות רמז רז ↩
9 או"ח סי' קפא ↩
10 שו"ע או"ח שם ס"ב ↩
11 א"א או"ח שם ס"ק י ↩
12 או"ח שם ס"ק ב ↩
[2] (הלכה 1024)
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים האם נטילת מים אחרונים צ"ל בכלי או שאפשר גם ע"ג עצים החוצצים מהקרקע, והמחבר הכריע לחוש לכתחילה ליטול בכלי, וכשאי אפשר יטול ע"ג עצים.
מדברי רש"י שהובא בהלכה הקודמת נראה שהרוח רעה היא רק במים אחרונים כשהם ע"ג הקרקע, אמנם הלבוש1 כתב: 'אין נוטלין על גבי קרקע אלא בכלי, מפני שרוח רעה שורה אליהם ויש סכנה לאותם העוברים עליהם, ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיו"ב, שלא יתקבצו הרבה במקום אחד'.
ויש שכתבו לדייק מלשונו של הלבוש שסבר שיש רוח רעה על מי הנטילה גם כשאינן בקרקע [והנטילה ע"ג עצים היא רק שלא יתקבצו], כדלקמן.
מאידך המגן אברהם2 כתב: 'עצים דקים. וה"ה כל דבר שחוצץ בינו לקרקע [החינוך] ומשמע דאפילו כשיש רצפה שרי דאין רוח רעה שורה אלא ע"ג קרקע, כתב החייט דבמקום שאין עוברים ושבים שם יכולים ליטול על גבי קרקע ולכן נ"ל דתחת השלחן שרי ואע"ג שלפעמים מסלקין השלחן מ"מ יתנגבו ביני ביני'.
וכ"כ השבט מוסר3: 'ויטול בתוך כלי דזה חלקו מסמאל מן האכילה וכשנותנים לו חלק מן הקרבנות ומותר ליטול מים אחרונים ע"ג קרקע שעליו רצפה דאין רוח רע שורה ע"ג רצפה ותחת הקרקע שרי אף ע"ג קרקע ממש'.
וכתב הפרי מגדים על המג"א: 'כשהקרקע מרוצף יכול ליטול אחרונים ע"ג הרצפה, דאין רוח רעה שורה אלא כשהם מונחים בקרקע בלי רצפה. עמש"כ אות יו"ד בזה. ובלבוש משמע רצפה אסור [ולדידי שפיר דמי], וכן משמע בגמרא דלא אסר [על גבי] רצפה'4.
והמשנה ברורה5 אף חשש למעשה לדברי הלבוש: 'ויש מקילין ליטול אף ע"ג רצפה אם אין לו כלי ליטול בתוכו דס"ל דדוקא ע"ג קרקע ממש שורה עליהם רוח רעה, אבל לפמש"כ הלבוש יש להחמיר בזה'. וביאר בשער הציון6: 'דהמעיין שם בלבוש יראה בפשיטות דסבירא לה דהרוח רעה שורה אף כשנוטלם בכלי, אלא שמשתמר בכלי שלא ידרסו עליו בני אדם [אך לשון רש"י דחוק לדידה, עיי"ש] ולפי"ז אין להקל לשפכם ע"ג רצפה'.
אמנם להלכה אדמו"ר הזקן7 פסק כדברי המג"א: 'מים אחרונים אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם כשהם ע"ג קרקע ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהם והוא הדין כל דבר שחוצץ בינם לקרקע אפילו רצפה שאין רוח רעה אלא ע"ג קרקע. ובמקום שאין בני אדם עוברים שם יכול ליטלם ע"ג קרקע לכן מותר ליטלם תחת השולחן ואעפ"י שלפעמים מסלקין השולחן מ"מ בין כך ובין כך יתנגבו'.
> א"כ ראינו שלדעת אדמו"ר הזקן אין רוח רעה שורה על המים כאשר אין נוטלים אותם על הקרקע8.
אלא שכתב הרב חיים פלאג'י9 הביאו בכף החיים (סופר)10: 'אך טוב שיסירנה מעל פניו בעת הברכה ויניחנה מן הצד חוץ מהשלחן'.
וכ"כ הגר"ח נאה11: 'ובכה"ח על שו"ע הביא מכה"ח פאלאג'י שטוב להסיר הכלי עם מים האחרונים מהשולחן בשעת בהמ"ז, וכן נוהגין'.
אלא שכבר ראינו שלדברי אדמו"ר הזקן אין רוח רעה שורה על המים12, אא"כ נשפכו על הקרקע, וא"כ במים אלו אין בהם רוח רעה13.
> א"כ מכיון שאין רוח רעה שורה על מים אחרונים שנטלו אותם בכלי, לכן אין צורך לסלק את הכלי מהשלחן.
--------------
הערות:
1 או"ח סי' קפא ס"ב ↩
2 סי' קפא ס"ק ב ↩
3 פל"א ↩
4 וראה גם ביד אליהו [רוגלר] (פסקים סי' יז אות ו): 'נראה לי דאסור ליטול מים אחרונים ע"ג רצפה, דדוקא קנסא דלא בטלינהו לארעא הוי חציצה, משא"כ רצפה כארעא סמיכתא דמי, וגם מוכח זה מדלא קאמר א"ב רצפה, ודוחק לומר, דאשמועינן רבותא, דאפילו קנסא חשוב להפסיק בין הקרקע, ובמג"א כתב להיפך, מיהו אין נפקותא כלל, דהא באם יש כלי, ודאי שצריך כלי, שצריך לחוש לל"ק דחמירא סכנתא וכו'' ↩
5 שם ס"ק ו ↩
6 ס"ק יז ↩
7 שם ס"ב ↩
8 ראה אשל אברהם (בוטשאטש) סי' קפא: 'אודות נטילת מים אחרונים לכלי כשר, נראה שאין קפידא לפי מאי דקיי"ל כהמיקל בקינסא, יש סברא לומר שאין רוח רעה שורה במים אחרונים רק ע"ג קרקע, ועוררני לזה הרבני מ' ישראל משה נ"י. אך לפי מש"כ הפרי מגדים ע"ה שלכתחילה חוששין לדעת הרמב"ם ז"ל שע"ג כלי דוקא, וכלישנא קמא שבש"ס ריש פרק כל הבשר, נכון להדר אחר איזה כלי שאינה כשירה'. ובספר בקודש פנימה (ע' 19) מובא שבבית הרבי השתמשו בכלי עמוק מכלי המטבח, ולכאורה הוא מתאים לדברי אדמו"ר הזקן, ולא כמ"ש הא"א. וראה גם עיקרי הד"ט (או"ח סי' ט אות טו"ב) שאם אין לו כלי מיוחד למים אחרונים, או שמתעצל לקום ואין לו מי שישמשנו, יכול לעשות בתוך הקערה של אוכל נפש הרק"ה בך. ולהעיר שהדברים גם מתאימים למנהגנו להעביר את האצבעות עם שיירי המים אחרונים על השפתיים, ודלא כמ"ש בכף החיים פאלג'י (סי' כה אות ב), וראה ג"כ מ"ש בחקרי מנהגים (גורארי') ח"ב סי' מה ע' לט ואילך ↩
9 כף החיים סי' כה אות ג ↩
10 ס"ק ח ↩
11 קצוה"ש סי' מג בדה"ש אות י ↩
12 וראה גם לעיל הע' 8 שדעת הגר"ח פאלג'י שאין להעביר האצבעות עם שיירי המים על השפתיים, אך למנהגנו נהוג כך ↩
13 וראה שו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סי' ב) שהביא את עיקרי הד"ט שם שאין במים שבכלי רוח טומאה וכתב: 'ממילא כשנוטל מים אחרונים לתוך כלי אין רו"ר שורה שם, כיון שלא נשפכו על הארץ ממש, וממילא פשוט שמותר להשתמש אח"כ בכלי לאחר הדחתו יפה. ע"ש. ולפ"ז נראה שאפי' לפמ"ש החיד"א בקשר גודל (סי' א אות ה) שאסור לברך ולקרות נגד מי נט"י שחרית .. מ"מ מותר לברך בהמ"ז כשמונחת הצלחת עם המים האחרונים שבתוכה על השלחן, ואין בזה שום חשש מדינא, כיון שאין שם רו"ר כל עיקר, ורק מהיות טוב ומשום מיאוס נוהגים לסלק הצלחת ההיא לצדדים. וכמ"ש בכה"ח פלאג'י' ↩
[3] (הלכה 1026)
שאלה: מדוע נוטלים ידים למים אחרונים?
תשובה: הגמרא במסכת ברכות1 אומרת: 'ת"ר: שמן מעכב את הברכה, דברי רבי זילאי; רבי זיואי אומר אינו מעכב; רבי אחא אומר: שמן טוב מעכב; רבי זוהמאי אומר: כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה. אמר רב נחמן בר יצחק: אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא, אלא מתניתא ידענא; דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדשים - אלו מים אחרונים, כי קדוש - זה שמן, אני ה' אלהיכם - זו ברכה'2.
והגמרא במסכת חולין3 אומרת: 'אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מפני מה אמרו מים אחרונים חובה - שמלח סדומית יש, שמסמא את העינים. אמר אביי: ומשתכח כי קורטא בכורא. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כל מלחא מאי? אמר ליה: לא מבעיא'.
> א"כ ראינו שישנם ב' מקורות בגמרא לענין מים אחרונים, בגמרא בברכות זה נדרש מפסוקים ובגמרא בחולין נאמר שזה חובה מצד סכנת המלח סדומית.
הראשונים דנו א) על כך שיש ב' מקורות שונים למים אחרונים. ב) האם מברכים על מים אחרונים. ג) האם דזה נוהג בזמנינו. וכדלקמן:
א) ב' מקורות לדין מים אחרונים
הקשה רבינו יונה4: 'והייתם קדושים אלו מים אחרונים. שיש בהם קדושה שמעביר הזוהמא מעל ידם ובכאן יש להקשות דהכא משמע דמים אחרונים מצוה משום קדושה ובפרק כל הבשר משמע שהם חובה מפני הסכנה דאמרי' התם מפני מה אמרו דמים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בו מלח סדומית שמסמא את העינים'.
בביאור הדבר מצינו כמה גישות בראשונים:
1) בשם בעלי התוספות, מבואר שיש כאן גם מצוה, וגם חיוב וכמ"ש רבינו יונה: 'ומתרצים רבני צרפת ז"ל דלא קשיא מידי ומשום קדושה אמרו שהם מצוה, ומפני סכנת מלח סדומית הוסיפו ואמרו שהוא חיוב'.
וכ"כ הרא"ש5: 'וי"ל משום קדושה אמרו שהן מצוה, ומשום סכנת מלח סדומית הוסיפו לעשותה חובה'.
2) בעל השאילתות6 כתב: 'ומתבעי להון ליטול ידיהון דאמר רב יהודה בר אשי אמר רב כל הנוטל ידיו באחרונה תחילה הוא מזומן לברכה ומדקאמר תחילה שמע מינה כולהון מיתבעי להון ליטול ידיהון מיהא שמעינן אי ניחא להו לברך תחילה ואח"כ ליטול ידיהון הרשות בידם, ואימתי בזמן שלא אכלו דבר מזוהם אבל אכלו דבר מזוהם קיימא לן דידים מזוהמות פסולות לברכה'.
וכתב רבינו יונה [ועד"ז הרא"ש]: 'אבל מתוך מה שכתב רב אחא משבחא גאון ז"ל למדנו עיקר דבר זה דמאי דאמרינן הכא שהוא מצוה משום קדושה אינו אומר אלא על המברך דכיון שמזכיר את השם צריך שיטול ידיו קודם שיברך אבל נטילת האחרים אינם משום קדושה אלא מפני הסכנה בלבד, ומאי דאמרינן בכל הבשר שהם חובה מפני הסכנה אינו אומר על המברך אלא על האחרים, ומתוך כך כתב בשאילתות המברך נוטל ידיו קודם ברכה אחרים רצו קודם ברכה רצו אחר ברכה דמשמע שהאחד [המברך] צריך ליטול ידיו תחלה כיון שיש לו להזכיר את השם אבל האחרים כיון דלא הוי אלא משום סכנה רצו קודם ברכה רצו אחר ברכה ..'.
א"כ לפי"ז על המברך עצמו יש מצוה, ושאר המסובים משום סכנה, ויש הבדל ביניהם מתי זמן הנטילה.
3) ויש שחילקו בין מי שידיו מזוהמות מחמת שאכל דבר לח שאז יש עליו חובה מצד המצוה, לבין מי שאכל מלח שאז יש עליו חובה משום הסכנה, וכמ"ש הראב"ד7 הביאו הרשב"א8: 'מים אחרונים אין טעונים ברכה ודוקא שלא אכל מאכל לח שאין הידים מזוהמות ממנו והמים אינם באים אלא לרפואה מפני מלח סדומית שמסמא את העינים אבל אם אכל מאכל לח שהידים מזוהמות ממנו צריך ברכה כדכתיב והתקדשתם והייתם [קדושים] וגו' ודרשי' והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים ועליה' אמרו מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה כי הראשונים אם ירצה יאכל ואם ירצה לא יאכל לפיכך אינן חובה אבל מים אחרונים מכיון שאכל נתחייב בברכה ואינו יכול לברך בידים מזוהמות עד שיטול את ידיו לפי' חובה ..'.
והמאירי9 כתב: 'ונטילה שאחר סעודה מפני מלח סדומית שהיה מנהגם לאכול מלח אחר סעודה והיו חוששין שמא היו מעורבין בה קורטי מלח סדומית שמסמאה את העינים ויגעו בידיו בה ואח"כ יהיו ידיו נוגעות בעיניו ונטילה זו אינה מצוה אלא חובה כדי לשמור עצמן מן הנזק, ונטילה שלישית למי שמברך ברכת המזון אפי' לא אכל מלח אם אכל דבר המזוהם כמו שאמרו בפרק אלו דברים שידים מזוהמות פסולות לברכה וזו היא שהביאוה מוהייתם קדושים ודבר המזוהם פירשו בו גדולי המפרשים כל המאכלים הלחים שהידים מתלחלחות בהם ובשאלתות פרשוה בכל דבר שאינו קרב לגבי מזבח כמו שביארנו בפרק אלו דברים ואינו נראה כלל, ושתי נטילות אלו נקראות בלשון תלמוד מים אחרונים'.
א"כ ראינו ג' אופנים בראשונים לבאר מדוע דין נטילת מים אחרונים מופיע בב' מקומות בגמרא, ובנימוק שונה. ובהלכה הבאה נראה את דברי הראשונים לענין חיוב הברכה.
--------------
הערות:
1 נג, ב ↩
2 נחלקו הראשונים האם דרשות אלו הם לימוד גמור (רשב"א חולין שם, יראים סי' כג וראה יד דוד ברכות מהדו"ב נג, ב), או שזה רק אסמכתא (תוס' חולין שם, רא"ה ורא"ש בברכות) ↩
3 קה, א ↩
4 ברכות מ, א מדפי הרי"ף ↩
5 ברכות פ"ח סי' ו ↩
6 פרשת יתרו שאילתא נד ↩
7 תמים דעים סי' סו. וראה ג"כ השגות הראב"ד הל' ברכות פ"ו ה"ב ↩
8 חולין שם ↩
9 קונדרס בית יד. וראה ג"כ חולין קה, א, הנטילה הרביעית והחמישית ↩
[4] (הלכה 1027)
ב) ברכה על מים אחרונים
בנוגע לברכה על מים אחרונים מצאנו הרבה גישות בראשונים, האם בכלל מברכים, ובאיזה מצבים, [ומהו נוסח הברכה], וכדלקמן:
1) יש שכתבו שלא מברכים על מים אחרונים מכיון שזו נטילה שנתקנה משום סכנה, וכמ"ש בהלכות גדולות1 הובא בתוס'2: 'וכי מאחר דמים אחרונים חובה אמאי אין טעונין ברכה? חובה נינהו משום סכנה, דאמר רב יהודה בריה דרב חייא מפני מה אמרו מים אחרונים, מלח סדומית יש ומסמא את העינים'.
וכ"כ הרמב"ם3: 'ומים אחרונים אין מברכין עליהן שאינם אלא מפני הסכנה, ולפיכך חייב אדם להזהר בהן ביותר'.
וכתב במחזור ויטרי4: 'ולאחר סעודה חייב אדם ליטול ידיו ואין צריך לברך. דאמר רבה בר אבין א"ר יצחק .. ואחרונים חובה ואין טעונין ברכה. דליכא למימר וציונו. וחיבא דבירך נמצא שם שמים לבטלה'.
2) הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם שם .. הסכים שבמידה ונוטל רק בגלל המלח סדומית אינו מברך, אך סבר שבמקרה שידיו מזוהמות, צריך לברך: 'אני שמעתי בשימושי הגאונים הקדמונים שכתבו על המים האחרונים ברכה על רחיצת ידים וחיי ראשי דברים נכונים הם שהרי חכמים דרשו את שתיהן מפסוק אחד והתקדשתם והייתם קדושים וכן אמרו ידים שהן מזוהמות פסולות לברכה ובאמת ובברור אם אכל דבר שיש בו זוהמא צריך לברך על רחיצתן ואם אכל דברים יבשים אין טעון ברכה שאינן אלא משום רפואה וכן חברתי בחיבורי ועיקר'.
ובספרו תמים דעים5 כתב כנ"ל, והוסיף לבאר בנוסח הברכה: 'ושמעתי כי יש בפסקות של ראשונים על המים הראשונים מברך על נטילת ידים והאחרונים מברך על רחיצת ידים, והדעת מכרעת כן הראשונים על שם נטלא שהוא כלי או על שם שהוא צריך להגביה את ידיו למעלה נקרא' נטילה. אבל האחרונים שהם לנקיות הזוהמא ואין מקפיד עליהם בנטלא ולא להגביה ידיו נקראת רחיצה'.
3) ויש שכתבו לחלק בין המברך ברכת המזון שיברך, לשומעים שלא יברכו, וכמ"ש הראבי"ה6: 'אחרונים חובה, משום סכנת המלח, ואין מברכין עליהם וכן בהלכות גדולות .. ובשם רבינו יצחק בן מלכי צדק שמעתי שמברכין עלייהו דאסמכינהו רבנן אקרא דוהתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים .. ולא נהירא, דא"כ אשמן נמי נברך דהא אסמכוהו התם נמי אקרא דכי קדוש אני ה' אלוהיכם, זו ברכה. ויש מרבותיי שהיו אומרים דלמברך ברכת המזון לדידיה מצוה לברך עליהן דגרסינן פרק אלו דברים ידים מזוהמות פסולות לברכה וקרא נמי במברך קאי, אבל לשאר שהוא רק משום סכנה לא. ובמדרש ר' תנחום בפ' וישא משלו איתא בהדיא דמים אחרונים נמי חייב לברך עליהן מקל וחומר ומה [מים ראשונים דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל מברך אחרונים לא כש"כ]'.
ועוד כתב7: 'ובהלכות נט"י כתבתי שבמדרש תנחומא בפרשת וישא משלו ויאמר אמרינן שמים אחרונים טעונים ברכה, אעפ"י שחובה [הם]. ואמרינן נמי ידים מזוהמות פסולות לברכה, ולכך נראה דהמברך ברכת הזימון ראוי לו ליטול ידיו ולברך עליהם. ותו דאסמכינהו אקרא'.
4) המרדכי ברכות8 כתב לחלק בין יחיד לבין מקרה שיש זימון: 'וה"ר משה כהן היה אומר דיחיד ודאי אין לו לברך על מים אחרונים, אבל בברכת הזמון מברכין עליהן, כדאמר9 דאמר ליה ר' לרב קום משי ידך וכו' ואמר בתנחומא ומה מים ראשונים דאי בעי אכיל [ואי בעי לא אכיל מברך] אחרונים לא כל שכן ועוד כתיב שאו ידיכם קדש וכו''.
5) אך יש שכתבו שתמיד מברכים על מים אחרונים וכמ"ש היראים10: 'ולמדנו מברייתא זאת שצריך לברך במים אחרונים שהרי מצוה הם מוהייתם קדושים וקדושה היא ופרישות ליטול ידים אחר אכילה אפילו שלא במקום סכנת מלח ומה שאמרו חכמים חולין מים אחרונים חובה פי' צריך להזהר בהם יותר ממים ראשונים. וכן שמעתי משמו של רבי יצחק בן מלכי צדק שמברכין על מים אחרונים, ורב יהודאי הגאון פירש שאין מברכין שלא נתקנו כ"א מחמת סכנת מלח סדומית זו תשובתו'.
וכ"כ הטור11 בשם הרמ"ה: 'וכתב הרמ"ה כיון שהוא חובה צריך לברך עליהם, וקצת הגאונים כתבו שיש לברך עליהן על רחיצת ידים ובה"ג כתב כיון שאינן אלא לצורך האדם משום מלח סדומית אין טעונין ברכה וכ"כ רב עמרם שאין לברך עליהן לא בלשון נטילה ולא בלשון רחיצה ולא בלשון שטיפה ונתן סימן לדבר בשמתא נר"ש ..'.
אלא שכתב הרבינו יונה12 שכיום לא נוהגים לברך: 'ולענין לברך על מים אחרונים היה נראה שהמברך ברכת המזון כיון שיש בדבר מצוה שיש לו לברך אבל כבר נהגו העולם שלא לברך, רבני צרפת ז"ל נותנין טעם בדבר מפני שבימיהם שהיה מנהגם להביא שמן ערב אחר הנטילה להעביר הזוהמא מהידים היו מברכין אבל עכשיו כיון שאין אנו עושין המצוה כתקנה שאין לנו שמן ערב נהגו העם שאפי' המברך ברכת המזון אינו מברך על מים אחרונים'.
> א"כ ראינו את דיעות הראשונים לענין הברכה על מים אחרונים, בהלכה הבאה נראה מדברי הראשונים לגבי עצם מנהג מים אחרונים כיום, ולאחמ"כ נראה כיצד נפסקה ההלכה בכל זה.
הערות:
1 הל' ברכות פ"ו ↩
2 חולין קה, א ↩
3 הל' ברכות פ"ו ה"ב ↩
4 סי' נד ↩
5 סי' סו, וראה ג"כ מאירי ברכות קונדרס בית יד ↩
6 תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף קט ↩
7 ח"א ברכות סי' קמה ↩
8 רמז קצא ↩
9 ברכות מג א ↩
10 סי' כג ↩
11 או"ח סי' קפא ↩
12 ברכות מ, א מדפי הרי"ף ↩
[5] (הלכה 1028)
ג) האם חיוב מים אחרונים נוהג בזמנינו:
כתבו התוספות ברכות1: 'והייתם קדושים אלו מים אחרונים - דוקא להם שהיו רגילין ליטול ידיהם אחר הסעודה מפני מלח סדומית אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בינינו ואין אנו רגילין ליטול אחר הסעודה אין הנטילה מעכבת עלינו לברך ומיהו אנשים מעונגים הרגילין ליטול ידיהן אחר הסעודה ודאי להם מעכבת הנטילה לברך ברכת המזון וצריכים ליטול את ידיהם קודם בהמ"ז'.
וביאר המרדכי2: 'ועכשיו לדידן אין מצוי בינינו מלח סדומית אין אנו נוהגין ליטול כיון שאינו לצורך כמו שמצינו גבי מים ויין וחלב דאסרו חכמים משום גילוי ולדידן דליכא נחשים ועקרבים בינינו שרי גלוי, אכן אותם המברכים בהמ"ז שצריכין ליטול מפני שידיהם מזוהמות ואמרינן כשם שמזוהם פסול לעבודה כך מזוהם פסול לברכה ואסמכינהו רבנן אקראי דכתיב והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים, ויש מפרשים דאפילו המברך א"צ ליטול דודאי בזמן שהיו רגילין מים אחרונים היה זה נחשב מזוהם קודם נטילה אבל עתה שאינם נוהגין ליטול באחרונה אינו נחשב מזוהם כמו שאין אנו נוהגים למשוח בשמן המברך כמו שהיו עושין ואסמכוה אקרא מיהו מאן דרגיל במים אחרונים אסור לברך עד שיטול כדאמרינן פ' כיצד מברכין3 כיון דרגילין במשחא משחא מעכב לן'.
מנהג זה הובא באור זרוע4, רא"ש5, הגהות מיימוניות6, הגהות רבינו פרץ לסמ"ק7, נימוקי יוסף8.
> א"כ ראינו שכתבו כמה מהראשונים ש: א. מכיון שאין מלח סדומית מצויה, וב. אין רגילות לרחוץ הידים בסיום סעודה, על כן אין חובה במים אחרונים. (ויש שכתבו שגם לפי מנהג זה, הרגיל לרחוץ בסיום הסעודה חייב לרחוץ לפני הברכה).
אלא שהרי"ף כתב9 כתב: 'ואפילו אם לא אכל מלח קבעו רבנן חובה משום10 דמים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש וכו''. ומובן מדבריו שמים אחרונים היא תקנה קבועה ואינה משתנת עקב אי אכילת מלח, [ודלא כמ"ש המרדכי], וא"כ אין נ"מ שאין מצוי מלח סדומית.
וכפי שכתב המהרש"ל11: 'אבל איני יודע ממה שנהגו להקל במים האחרונים, שהרי כתב הרי"ף וז"ל, ואעפ"י שלא אכל מלח קבעו חכמים חובה, משום מעשה שהיה, דמים ראשונים האכילו חזיר, והאחרונים הרגו את הנפש, ולשון קבעו חובה משמע שאף לדורות חובה, ובהאי לישנא כתב12 על ערבית רשות, והאידנא קבעו חובה, ומה שלא כתב כאן והאידנא כו', לפי שמתחילה היה נמי חובה, משא"כ בתפילת ערבית, שהיה רשות מתחילה, ובפרט שכתב רבינו יונה13 וז"ל, אומר הרמב"ם, אעפ"י שעכשיו אין לנו מלח סדומית יש מלח אחר כמלח סדומית, ואם יעבור ידיו ע"ג עיניו יסמא את עיניו ע"כ, והוא היה אב לכל הטבעים, ע"כ נראה שאין להקל בהן כלל, וראיתי מחמי מהרר"ק ירושלמי, שהיה מדקדק שאחר גמר סעודה הביאו לו הכוס של בהמ"ז מלא מים, והיה משטף אותה בידו, ואגב רחץ בהן ידיו למים אחרונים, ועשה שתי מצות כאחת, שטיפת הכוס, וקדושת מים אחרונים, וכן אני נוהג אחריו'.
גם בדברי הזוהר14 מבואר חשיבות מים אחרונים: 'לבתר דאכיל ב"נ ואתענג אצטריך למיהב חולקא דתמצית לההוא סטרא, ומאן איהו, מים אחרונים ההוא זוהמא דידין דאצטריך למיהב לההוא סטרא חולקא דאיצטריך ליה ועל דא ודאי אינון חובה, חובה אינון ובאתר דחובה שריין, ואיהו חיובא על בר נש למיהב ליה חולקא דא, ועל דא לא איצטריך לברכא כלל דהא ברכה לאו איהו בההוא סטרא ובגין כך אצטריך בר נש דלא יהיב מזונא דע"ג פתוריה לההוא קיא צואה וכ"ש במעוי וכ"ש דאיהו דכיו (ס"א טב) לבר נש ובריאו ותקונא דגופיה'15.
וכתב השל"ה16: ובמקום אברים ופדרים הנזכרים לעיל, הם המים האחרונים שהם חובה. וז"ל תולעת יעקב17: [ו]ע"ד האמת, מים ראשונים מצוה, רמז למאורות העליונים ששם מקום המצות, ולפיכך אנו מגביהין ידינו למעלה, שנאמר18 'ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי', כדי שיתברכו כולם מהמקור, כדי שימצא מזון ושפע לכל העולמות, כי המזון תלוי במים ראשונים. ואמרו במדרשו של רשב"י ע"ה ואחרונים חובה, הם הכתרים התחתונים הנקראים חובה, [כי] הם מטין את האדם לכף חובה, ולפי שמים אחרונים חלקם בסעודה נקראים חובה, וחובה עלינו לתת להם חלק זה שהוא זוהמת הידים (בסוד עשר אצבעות בסוד הזוהמא הנאחזים בזרועות עולם), ומטעם זה, אני אומר שאין לברך ברכת המזון קודם שיטול, כי אין לבא לפני המלך לברכו בידים מזוהמות .. וצריך להשפיל ידיו במים אחרונים .. לרמוז לדברים ההם שהם למטה מהכל, עכ"ל. ואתם בני יצ"ו, הזהרו במים אחרונים. ואף שכתבו התוספות, והרא"ש, והמרדכי בסו"פ אלו דברים שהאידנא אין העולם נוהגין בהם כו', אל תשגיח[ו] בדבריהם בזה, כי אילו ראו את הזהר בענין זה, לא כתבו מה שכתבו'.
גם רבינו יעקב ממרויש מבעלי התוס' כתב בשו"ת מן השמים19: 'ועוד נסתפקנו במים אחרונים, כי יש מהחכמים האומרים כי בינינו אין נקיות ידים שאין לנו שמן ערב ואין לחוש למים אחרונים20, ועל זה שאלתי אם יש ממש בדבריהם ואם לאו. והשיבו: מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מים ראשונים ואחרונים דבר שבקדושה, וכל דבר שבקדושה המקיל בו מקילין לו ימיו ושנותיו, כך השיבו באמת'.
והביאו בספר חרדים21: 'מים אחרונים חובה ודבר שבקדושה הם והמיקל בהם מקילין ימיו ושנותיו כך השיבו מן השמים ע"י שאלת חלום מגיסו של הרב המרדכי22 ובזוהר נמי מחמיר מאד'.
> א"כ ראינו שיש ראשונים שכתבו שמכיון שאין מלח סדומית, המנהג שלא עושים מים אחרונים, ומאידך יש ראשונים שמבואר מדבריהם שתקנת מים אחרונים היא חובה תמיד, וכן הוא לפי הזוהר והמקובלים, ובהלכה הבאה נראה את דברי השלחן ערוך והמנהג למעשה.
הערות:
1 נג, ב. וראה גם תוספות עירובין יז, ב. וחולין קה, א ↩
2 ברכות רמז רז וראה ג"כ רמז קצא ↩
3 מב, א ↩
4 הל' נט"י סי' עב ↩
5 ברכות פ"ח סי' ו ↩
6 הל' ברכות פ"ו ה"ב ↩
7 מצוה קפא הגהה יב ↩
8 (שיטת הקדמונים) חולין קה, א ↩
9 חולין לז, ב ↩
10 קו, א ↩
11 יש"ש חולין פ"ח סי' י ↩
12 ברכות יט, א בדפי הרי"ף ↩
13 שם, מ, ב ↩
14 תרומה, קנד, ב. וראה ג"כ זוהר חדש רות פז, א ↩
15 כתב החיד"א בצפורן שמיר אות סז: 'יש ליטול מים אחרונים אעפ"י שלא שייך טעם מלח סדומית כגון שאכל פת לבד וכיוצא, כי יש טעם גדול עפ"י הזהר הקדוש וכתבי האר"י (טעמי המצות פר' עקב' ↩
16 שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה ↩
17 סוד ברכת הנהנין ↩
18 תהלים קיט, מח ↩
19 סי' נז ↩
20 בכת"י פאריז מובאת הקדמת השאלה בנוסח אחר: 'אחרים אומרים שמים אחרונים משום מלח סדומית ועכשיו שאינו נמצא ואין אדם אוכל אחר אכילתו מלח כדאמרי רבנן, אין צורך נט"י באחרונה' ↩
21 מ"ע מדברי קבלה ומד"ס פ"ה אות ד ↩
22 לכאורה נתחלף לו הר"י ממרוייש עם הר"י מקורבייל שהי' גיסו של המרדכי ↩
[6] (הלכה 1029)
בהלכות הקודמות ראינו את שיטות הראשונים לגבי מים אחרונים, ובהלכה זו נראה כיצד נפסק למעשה:
מנהג ספרד: כתב המחבר1: 'מים אחרונים, חובה'. ובס"ז כתב: 'אין מברכין שום ברכה על מים אחרונים'. ובס"י כתב: 'יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים ואפי' לנוהגים כן, אדם שהוא אסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול ידיו קודם ברכת המזון'.
ונקטו האחרונים בדבריו שהעיקר שמים אחרונים חובה, וכמ"ש התורת חיים2: 'ולכך נראה מי שאוכל וידיו מזוהמות צריך ליטול מים אחרונים קודם שיברך ברכת המזון אפילו אי ליכא למיחש משום מלח סדומית וכ"כ בשו"ע סימן קפ"א דמים אחרונים חובה, וכתב שם בסוף הסימן דיש שאין נוהגין ליטול מים אחרונים וכו''.
וכ"כ בשו"ת נחפה בכסף3: 'ולענין מים אחרונים פסק מרן בשו"ע סי' קפא ס"א דהוו חובה משמע אפילו בזמן הזה, אלא בס"י כתב שיש נוהגין שלא ליטול מים אחרונים, וכתב מ"א הטעם משום דליכא מלח סדומית ונראה דמרן לא ניחא ליה במנהג זה ולכן פסק בתחלה בסתם דהוו חובה ול"ק מ"ש מגילוי דשרי כיון דליכא נחשים משום דהרי כתב רבינו יונה בשם הר"מ שאע"פ שאין לנו מלח סדומית יש לחוש שמא מלח אחר טבעו כמלח סדומית יעו"ש בב"י שהביאו. גם כתב שם בשם רי"ו שכתב בשם הרי"ף שאפילו לא אכל מלח חובה ליטול ידיו משום דמים אחרונים הרגו אף הנפש יעו"ש. ולכן פסק סתם דהוו חובה וכן נכון ליזהר ליטול מים אחרונים מה"ט וכל שכן שיש בהם סוד כמוס כידוע ליודעי חן וכן אנו נוהגים, ודוק'.
> וכן נקטו למעשה פוסקי ספרד שחובה לעשות מים אחרונים4.
מנהג אשכנז: ממנהגי מהר"ש מנוישטט5 נראה שהגם שמהר"ש עצמו נטל ידיו משום הברכה, אך הציבור לא נהג בזה, וז"ל: 'שכח שלא נטל ידיו אחר הסעודה מים אחרונים עד אחר שבירך ברהמ"ז, ואז נזכר שלא נטל ידיו אחר הסעודה, ואעפ"כ לא נטל ידיו. ושאלתי: אם לכך לא נטל אח"כ משום דסבירי ליה דמים אחרונים אינם אלא משום ברהמ"ז, ואמר לי כן דהיינו טעמא. אבל בנו הח"ר יודל ואני לא נטלנו ידינו אחר הסעודה, וכן שאר המסובין, לא בלילה ראשונה ולא בלילה שנייה, רק הוא לבדו שיברך ברכת הזימון נטל ידיו אחר הסעודה'.
והרמ"א כתב בדרכי משה6: 'מיהו המנהג כדברי התוספות'.
וכ"כ תלמידו הלבוש7: 'והאידנא אין נוהגין במים אחרונים, מפני שאין אנו רגילין להקפיד כל כך על הידים מזוהמות וגם אין מלח המסמא מצוי בינינו כלל, לכך לא נהגו בהן'.
[בביאור הגר"א8 כתב לחלוק עמ"ש התוספות: 'אבל כ"ז ליתא ומ"ש תוס' בספ"ק דערובין יז ב .. עכשיו דבריהן דחויין מעיקרן, דשם קאי על מתני' דארבעה דברים פטרו במחנה כו' .. ואמר אביי שם דממים אחרונים לא נפטרו במחנה משום דחובה משום מלח סדומית כדמפרש ר"ח בר אשי שם ואי ליכא טעמא דמלח סדומית אז פטורין במחנה ממים אחרונים כמו ממים ראשונים, אבל בלא מחנה חייבים במים אחרונים כמו במים ראשונים .. וכן עיקר'.
ובערוך השולחן9 כתב שגם התוס' כתבו כן רק כדי ללמד זכות על המנהג שהי' בזמנם: 'אלא אפילו לשיטת התוס' דליכא חיוב בזמה"ז אין ספק שכתבו כן כדי ללמד זכות על מה שלא נהגו בימיהם אבל גם רבותינו התוס' מודים דצריך גם בזמה"ז דמי יימר שמלח סדומית אינו מצוי גם עתה, ויראה לי דמלח ממי הים יש בהם חשש מלח סדומית וזה שכתבו דעכשיו ליכא מלח סדומית מפני שבמדינתם היו אוכלים ממלח שחוצבים בהרים וגם עתה שם כן הוא אבל במדינתינו הרבה שאוכלים ממלח המים ויש בזה חשש מלח סדומית .. ולכן יש ליזהר בזה מאד וכך נוהגים כל יראי ה' ויש לכל בעה"ב להזהיר לבני ביתו שיזהרו בזה'].
המגן אברהם10 כתב: 'ונ"ל דעכשיו ראשונים עדיפי אפילו למי שנזהר באחרונים דאינה חובה כ"כ דהא ליכא מלח סדומית'. ובהמשך11 ציין לדברי המקובלים, והמהרש"ל: 'וצריך ליטול. משמע בטור דוקא המברך, ומיהו המקובלים כתבו דכל אדם יזהר במים אחרונים, וכ"כ היש"ש שנהג לשטוף הכוס ורחץ ידיו במים'.
ובקב הישר12 כתב: 'ואגב באתי לעורר העולם בענין מים אחרונים, ראיתי העולם מקילין בזה, והם מתחייבים בנפשם עד שעוברים את דברי רז"ל .. ובזהר ובספרי קבלה יש בזה סוד גדול, למה הוא חיוב יותר לרחוץ במים אחרונים יותר מן הראשונים'.
וז"ל אדמו"ר הזקן13 [ובדבריו יש התייחסות לכל הסוגיות שהובאו בהלכות הקודמות מדברי הראשונים]: 'מים אחרונים מצוה משום קדושה להתקדש לברך ה' על המזון שהידים שהן מזוהמות מלכלוך המאכל הן פסולות לברכה. ועוד הוסיפו לעשות חובה גם על אותם שאין מזכירין את ה' בברכת המזון אלא שומעין מהמברך לפי שאמרו אחר כל אכילתך אכול מלח ויש מלח סדומית שמסמא את העינים ויש לחוש שמא נגע בידיו בגרגיר מלח סדומית או מלח אחר שטבעו כמלח סדומית שהיה מעורב במלח שאכלו אחר הסעודה וכשיתן אח"כ ידיו על עיניו יסמא אותן אם לא יטול ידיו תחלה. לפיכך אין להם לברך על נטילה זו כמו שאין מברכין על שמירה משאר סכנות כגון המסנן מים בלילה מפני סכנות עלוקה וכיו"ב אבל המברך שנוטל ידיו משום מצוה וקדושה היה ראוי שיברך עליה אלא לפי שעכשיו אין עושין המצוה כתקנת חכמים ומנהגם שהיו נוהגים למשוח הידים בשמן ערב אחר הנטילה להעביר הזוהמא מהידים ועכשיו אין לנו שמן ערב וכיון שאין אנו עושים המצוה כתקנה נהגו שלא לברך אפילו המברך ברכת המזון'.
ובסוף הסימן כתב: 'יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים מפני שאין מלח סדומית מצויה בינינו ומשום ידים מזוהמות אין חוששין הואיל ועכשיו אין מקפידין לרחצן מלכלוך המאכל אין זה קרוי זוהמא לנו. ומ"מ מי שהוא איסטניס ורגיל לרחוץ ידיו אחר הסעודה הרי הן לו ידים מזוהמות וצריך ליטלן קודם ברכת המזון ואפילו רוצה לברך על היין באמצע הסעודה יקנחן קודם שיברך אבל נכון לכל אדם ליזהר במים אחרונים'.
> א"כ ראינו שהגם שהתוספות כתבו שלא נוהגים במים אחרונים, והרמ"א והלבוש כתבו כדבריהם, אך למעשה רוב הפוסקים כתבו שצריך להיזהר במים אחרונים [יש שכתבו שזה חובה מן הדין, ויש שהזהירו עכ"פ מצד דברי הזוהר וכתבי האריז"ל]
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' קפא ס"א ↩
2 חולין קה, א ↩
3 ח"א קנג, ד ↩
4 ראה חיד"א בברכ"י שם ס"ק ז, צפורן שמיר אות סז. ובכף החיים (פלאגי') סי' כה אות ח. בן איש חי ש"א שלח לך ס"ו. כף החיים (סופר) שו"ע שם ס"ק א וכז ↩
5 סי' שב אות ט. ועד"ז במנהגי מהרי"ל סדר ההגדה אות מא ↩
6 או"ח שם א ↩
7 או"ח שם ס"ט ↩
8 או"ח שם ס"י. הביאו המשנ"ב שם ס"ק כב ↩
9 שם ס"ה ↩
10 שם בתחילת הסימן ↩
11 ס"ק י ↩
12 פי"ג ↩
13 שו"ע שם ס"א ↩
[7] (הלכה 1030)
שאלה: האם ניתן ליטול מים אחרונים במים חמים?
תשובה: הגמרא במסכת חולין1 אומרת: 'מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן, אחרונים אין נוטלין אלא בצונן, מפני שחמין מפעפעין [=אשטנ"ט מרככין את הידים ומבליעין בהן את זוהם התבשיל. רש"י] את הידים ואין מעבירין את הזוהמא, מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן. אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי: לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן [=נכוית, אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים], אבל היד סולדת בהן, אין נוטלין בהן; ואיכא דמתני לה אסיפא, אחרונים אין נוטלין אלא בצונן, אבל בחמין, לא, אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי: לא שנו אלא שהיד סולדת בהן, אבל אין היד סולדת בהן, נוטלין, מכלל דראשונים, אעפ"י שהיד סולדת בהן מותר'.
> מבואר מדברי הגמרא שללשון הראשון - מים ראשונים מותר להשתמש גם במים חמים ובתנאי שהיד לא סולדת בהם, מים אחרונים מותר רק בצוננים. וללשון השני - מים ראשונים מותר במים חמים אפילו שהיד סולדת בהם, מים אחרונים מותר במים חמים שהיד לא סולדת בהן.
ובהמשך הגמרא2 איתא: 'איתמר, חמי האור; חזקיה אמר: אין נוטלים מהן לידים, ורבי יוחנן אמר: נוטלין מהם לידים; אמר רבי יוחנן: שאלתי את רבן גמליאל בנו של רבי, ואוכל טהרות, ואמר לי: כל גדולי גליל עושין כן'.
וכתב רש"י בדברי חזקיה: 'אין נוטלין מהם - מים הראשונים, ופליג אדלעיל, וחזקיה תנא הוא'. כלומר חזקיה חולק אפילו על הלשון הראשון ואוסר למים ראשונים מים חמים אפילו כשהיד לא סולדת בהם.
אך התוספות חלקו על רש"י3: 'והא דתניא לעיל מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן מוקי חזקיה כלישנא קמא דר' ינאי דלעיל כשאין היד סולדת וכאן איירי כשהיד סולדת בהן, ורבי יוחנן דשרי הכא בלשון בתרא דמוקי לה אעפ"י שהיד סולדת מותר, ובחנם פירש בקונטרס דחזקיה תנא הוא ופליג אברייתא דלעיל'.
> כלומר לפי התוספות הכל זה סוגיה אחת, אלא שחזקיה הכריע כלישנא קמא, ורבי יוחנן כלישנא בתרא.
וכתב הרשב"א4: 'וקי"ל כר' יוחנן ואתיא כלישנא בתרא דלעיל ובדין הוא דבשל סופרים הלך אחר המיקל ולישנא בתרא להקל'.
וכן פסקו כלישנא בתרא, הרי"ף5, רא"ש6, ר"ן7, מאירי8, ריא"ז9.
וז"ל הרמב"ם10: 'ואחרונים אינן ניטלין בחמין, והוא שיהיו חמים שהיד סולדת בהן מפני שאין מעבירין את הזוהמא שאינו יכול לשפשף בהן, אבל היו פושרין נוטלין מהן באחרונה'.
וכתב הכסף משנה: 'ופסק רבינו כלישנא בתרא. וכתב רבינו בחמי האור לאפוקי חמי טבריא כמ"ש בסמוך וצריך דקדוק בלשון רבינו למה כתב אבל אם היו פושרין וכו' שממה שכתב והוא שיהיו חמין וכו' שמעינן לה ואפשר דלהתיר ליטול בהם לכתחלה איצטריכא ליה דלא תיסק אדעתין דלכתחלה לא יטול בפושרים כדי שלא יבא ליטול בחמין'.
אמנם יש ראשונים שפסקו לחומרא כלישנא קמא, וכמ"ש בפסקי הרי"ד11: 'מכלל דאחרונים אעפ"י שאין היד סולדת בהן, אסור'.
וכן מבואר בכמה ראשונים שכתבו שאין ליטול בחמין, אלא רק בצוננים/קרים וכמ"ש הסמ"ק12, חינוך13, ראב"ד14, אורחות חיים15.
להלכה כתב המחבר16: 'אין נוטלין בחמין שהיד נכוית בהם, מפני שמפעפעין את הידים, ואין מעבירין את הזוהמא'. וכ"פ הלבוש17.
אך המהרש"ל18 הביא את דברי התוס' בביאור המחלוקת של חזקיה ורבי יוחנן, וכתב: 'ותמה אני, איך עלה על דעת שרש"י ע"ה נעלם ממנו לתרץ דחזקיה ס"ל כלישנא קמא, אלא משום דס"ל לרש"י, דבודאי חזקיה ור"י פליגי בחמין שאין היד סולדת בהן, מדאמר ר"י שאלתי את ר"ג ברבי, ואוכל טהרות, ואמר לי כל אנשי גליל עושין כן, וכי דרכן היה ליטול בחמין שהיד סולדת בהן, ואף למעלה לא פליגי אלא [אם] אירע כך במקרה, או ע"י דחק, אבל לא מסתברא כלל לומר שנהגו כך תמיד, ליכוות ידן בחמין, אלא בחמין שאין היד סולדת בהן היו רוחצין אנשי גליל, ומשום עונג רוב נקיות עשו כך, וא"כ חזקיה שאוסר, אף כה"ג, א"כ פליג על ברייתא דלעיל, שאמרה מים ראשונים נוטלין בין בחמין ובין בצונן, אלא תנא הוא ופליג, ומשום הכי נראה דהלכה כלישנא קמא, שאינו מתיר [=במים ראשונים] אלא בחמין שאין היד סולדת בהן, ולא כלישנא בתרא .. וכ"כ הסמ"ג19 גבי חמי האור ..'.
> א"כ המהרש"ל חולק על המחבר וסובר שהלכה כלישנא קמא, ולפי"ז מים אחרונים צריך דוקא קרים.
המגן אברהם20 הביא את דבריו: 'ורש"ל פסק דוקא בצוננין'. וכתב המשנ"ב21: 'אבל פושרין דהיינו שאין היד סולדת בהן מותר, ורש"ל פסק דוקא בצוננין, ומיהו אם אין לו כ"א אלו הפושרין בודאי אין להחמיר'.
אמנם אדמו"ר הזקן22 פסק כדברי המחבר והלבוש שמותר במים חמין שאין היד סולדת בהן: 'אין נוטלין בחמין שהיד סולדת בו מפני שמפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא, ויש אוסרין אפילו בחמין שאין היד סולדת בו ויש להקל בדברי סופרים'.
> א"כ למעשה מותר ליטול ידיים במים אחרונים חמים ובלבד שאין היד סולדת בהם
הערות:
1 קה, ב ↩
2 קו, א ↩
3 חולין קו, א ↩
4 חולין קו, א. וראה ג"כ תוה"ב ב"ו ש"ב ע, ב ↩
5 חולין לז, ב ↩
6 חולין פ"ח סי' ו ↩
7 חולין קה, ב ↩
8 שם. ובקונטרס בית יד, השער חמישי, ↩
9 ברכות פ"ח, הל' נט"י אות כ ↩
10 הל' ברכות פ"ו הט"ז ↩
11 חולין מהדו"ק ומהדו"ב קה, ב ↩
12 מצוה קפא, ↩
13 עקב מצוה תל ↩
14 תמים דעים סי' סו ↩
15 הל' נט"י אות לא ↩
16 שו"ע או"ח סי' קפא ס"ג ↩
17 שם ס"ג ↩
18 יש"ש חולין פ"ח סי' יא ↩
19 עשין כז ↩
20 או"ח שם ס"ק ג ↩
21 שם ס"ק כז ↩
22 שו"ע שם ס"ג ↩
[8] (הלכה 1031)
שאלה: האם כל סוגי המים כשרים למים אחרונים?
תשובה: כתב הראב"ד1: 'מים ראשונים שהפרה שוחה ושותה מהם ניטלין לידים מהם ואם לאו אין נוטלין. מים אחרונים אעפ"י שהן עכורין הרבה ואין הפרה שוחה ושותה מהם [בכלבו2, ובאורחות חיים3: כגון שהיו סרוחים או מרים או מלוחים] נוטלין. מים ראשונים אין נטלין בחמי טבריא בזמן שאינם בכלים ואפי' הם צונן מפני שהם מרים ואין כלב ופרה שוחה ושותה מהם. מים אחרונים אם צונן הם ניטלין מהם'.
וכ"כ הרשב"א4: 'וכלל דברים אלו אינו אלא למים ראשונים אבל למים אחרונים אין צריכין שיעור אלא כל שיש בהן כדי להעביר הזוהמא ואפילו נעשית בהן מלאכה או שנשתנו מראיהן כשרים להם'.
והמאירי5 כתב: 'אבל במים אחרונים אפי' נשתנה מראיהן או נעשית בהן מלאכה או נפסלו משתיית הבהמה כשרים'.
אמנם בפסקי ריא"ז6, הובא בשלטי גבורים7 כתב: 'ונראה בעיניי שאין חלוקין מים ראשונים ממים אחרונים אלא בדברים הללו שכתבנו, אבל בשאר הדברים שוים הם, שכשם שהמים הראשונים אין ניטלין אלא במים הראויין לשתיית בהמה וצריכין שיהיו מכח אדם, אף מים אחרונים כיוצא בהם, כמבואר בקונטרס הראייות, בפרק כל הבשר, בראיית ב'.
שיטת הרמב"ם כתב הרמב"ם8: 'וכל מים שנפסלו משתיית כלב, כגון שהיו מרים או מלוחים או עכורין או ריחן רע עד שלא ישתה מהן הכלב, בכלים פסולין לנט"י ובקרקעות כשרים להטביל, חמי טבריא במקומן מטבילין בהם את הידים אבל אם נטל מהן בכלי או שהפליג מהן אמה למקום אחר אין נוטלין מהן לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינן ראויין לשתיית בהמה'.
וכתב הבית יוסף9: 'וכתב הרשב"א בתורת הבית שכל המימות שפסולים למים ראשונים כשרים למים אחרונים בזמן שהם צוננין שכולם מעבירים את הזוהמא ע"כ. והכי משמע מדברי הגמרא והפוסקים, אלא שהרמב"ם כתב גבי חמי טבריא אם נטל מהם בכלי או שהפליג מהם אמה למקום אחר אין נוטלין מהם לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינם ראויים לשתיית בהמה ע"כ. ודבר תימה הוא מנין לו לפסול במים אחרונים מפני שאינם ראויים לשתיית בהמה, ומיהו אפשר דלאו מים שלאחר הסעודה קאמר אלא מים ראשונים שצריך לשפוך על ידיו פעמיים, ושפיכה שנייה קרי מים אחרונים וכההיא דתנן פ"ב דידים10 שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי הידים'11.
הלחם משנה כתב לבאר: 'הוא לענין הראשונים .. חמי טבריא פסולים מפני שהם מרים ואינן ראויים לשתיה, אבל אין לפוסלם לחמי טבריא לאחרונים בשביל כך אלא טעם האחרונים הוא משום שהם חמין והחמין שהיד סולדת בהן הם פסולים לאחרונים כמו שמבואר בפרק כל הבשר וכתבו רבינו ז"ל לקמן בפרק זה, וחמי טבריא ודאי שהיד סולדת בהן שהרי מבשל בהם בשבת הוא חייב מכת מרדות שעובר על איסור דרבנן כמשנ"ת בהל' שבת זה נראה לי ברור בדברי רבינו ז"ל, ועם זה נסתלקה הקושיא והתימה שתמה הרב הגדול מהררי"ק ז"ל באו"ח בסימן קפ"א דמאין לו לרבינו ז"ל לפסול מים אחרונים מפני שאין ראויים לשתיית בהמה דודאי אין דעתו של רבינו ז"ל לפוסלם בשביל כך דא"כ לא היה כותב פיסול זה גבי חמי טבריא בדוקא היה לו לכתוב כן גבי וכל מים שנפסלו משתיית הכלב וכו' אלא ודאי טעמו כמו שכתבתי. ופירוש דבריו כך חמי טבריא כשהן במקומן אז מטבילין בהן לשם ראשונים אעפ"י שלמים אחרונים לא מהני כלל אבל אם נטל וכו' אז לא ראשונים ולא אחרונים אין נוטלין וטעם הראשונים מפני שאין ראויים לשתיית בהמה וכו''.
> א"כ נחלקו המפרשים בביאור הרמב"ם, שכתב שחמי טבריה פסולים למים אחרונים מפני שאינם ראוים לשתיית בהמה, לדעת הבית יוסף הרמב"ם לא דיבר על מים אחרונים, אלא כוונתו לשפיכה השניה של מים ראשונים, ולדעת הלחם משנה הרמב"ם פסל למים אחרונים רק את חמי טבריה מכיון שהם חמין באופן שהיד סולדת וכפי שנתבאר בהלכה הקודמת שזה פסול. א"כ לב' הפירושים הרמב"ם מסכים עם העקרון של הראב"ד והרשב"א שדברים הפוסלים במים ראשונים אינם פוסלים במים אחרונים.
ולהלכה יש פוסקים12 שהביאו את דברי הריא"ז להלכה שכל דבר הפוסל במים ראשונים פוסל ג"כ במים אחרונים.
אך המגן אברהם13 כתב כדברי הראב"ד שבמים אחרונים מותר להשתמש גם בדברים הפסולים למים ראשונים: 'בכל מיני משקין. וה"ה במים הפסולים לראשונים'.
וכ"פ אדמו"ר הזקן14: 'וכן מים הפסולים לראשונים משום מלאכה או שינוי מראה כשרים לאחרונים'.
[אמנם אדמו"ר הזקן לא כתב לגבי מים הפסולים לשתיית בהמה (וכפי שכתב בסי' קס סעיפים י-יא) מים מרים או מלוחים וחמי טבריה וכיו"ב15].
> א"כ למעשה גם מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה כשרים למים אחרונים - גם שנעשתה בהם מלאכה או שנשתנו מראיהם וכיו"ב.
--------------
הערות:
1 תמים דעים סו ↩
2 סי' כג ↩
3 הל' נט"י אות לא ↩
4 תוה"ב הארוך ב"ו ש"ב (ע, ב) ↩
5 ברכות - קונדרס בית יד ↩
6 ברכות פ"ח הל' נט"י אות כ ↩
7 ברכות פ"ח מ, ב ↩
8 הל' ברכות פ"ו ה"ט ↩
9 או"ח סי' קפא וכ"כ בכס"מ ↩
10 משנה ב ↩
11 הלחם משנה תמה עליו: 'ומה מאד תמהתי על מה שתירץ הוא ז"ל דלמים שניים קרי אחרונים דבחולין אין צריך שניים כלל לדעת רבינו ואם כוונתו לומר כשבא לחלק הרביעית לשנים וליתן מעט מעט שאותם המים שנוטל בפעם שניה אין נוטלין אכתי קשה למה כתב רבינו ז"ל דין זה גבי חמי טבריא בדוקא בכל הדינים ששייכים במים הראשונים היל"ל דאותם שייכי במים שניים כשנותן שתי פעמים על ידיו מרביעית אחת גבי חולין והיה לו לכתוב כמ"ש גבי תרומה בפי"א מהלכות מקואות שכל הדינים הנוהגים במים הראשונים הם במים שניים ונתן כלל לכל הדינים' ↩
12 כנה"ג הגהב"י אות ב. עולת תמיד ס"ק ג. באר היטב ס"ק ח. חסד לאלפים ס"ק ו. בא"ח שלח לך יא ↩
13 או"ח סי' קסב ס"ק ז ↩
14 שם ס"ח ↩
15 ויל"ע האם כוונתו להחמיר בכך (ויתכן שחשש רק בזה מצד צירוף של שיטת הריא"ז שהחמיר בהכל, והרמב"ם שהחמיר בחמי טבריה מצד שאינם ראוים לבהמה) ולכן כתב להקל רק בפסול משום מלאכה ושינוי מראה, או שכוונתו להתיר הכל, וכפשטות דברי המג"א, ובפרט שבמ"מ של דפו"ר מצויין *מ"א*, ועצ"ע ↩
[9] (הלכה 1032)
שאלה: האם שאר משקים כשרים ג"כ למים אחרונים?
תשובה: כתב הראב"ד1 והביאו הכלבו2: 'מים ראשונים אין השמן ושאר משקין מטהרים את הידים. מים אחרונים בכל מיני משקה מפני שמעבירין את הזוהמא. ואני תמה על היין מה נשתנה יין שהוא כשר לנטילת ידים יותר משאר משקין. ואפשר מפני שרחיצת היין דומה לרחיצת המים לנקות את הידים משא"כ בשמן ודבש מפני שהם שמנים וצחים ואינם מנקים יפה יפה ..'.
והמאירי3 כתב: 'ראשונים אין שום משקה מטהר אלא מים או יין לדעת קצת, אחרונים אף שמן ושאר משקין'.
ובספר הבתים4 כתב: 'מים ראשונים אין שאר המשקין מטהרין את הידים מלבד היין כמו שבארנו, אבל מים אחרונים נטלין בכל מיני משקה'.
להלכה כתב הבית יוסף5: 'וכתוב עוד שם [=שלחן של ארבע] מים ראשונים דוקא מים ולא שאר משקים מים, אחרונים אפילו שאר משקים כגון יין וחלב שאינו אלא להעביר את הזוהמא ע"כ .. וכבר כתב רבינו [=הטור] בסי' קע"א שאין נוטלין הידים ביין בין חי בין מזוג אפילו נטילה שאינה צורך אכילה ושם נתבאר הטעם'.
ובשו"ע6 כתב: 'מים אחרונים נוטלים בכל מיני משקים'.
והלבוש7 כתב: 'ונוטלין בכל מיני משקין שגם הם מנקין הידים מן הזוהמא כמו מים, חוץ מיין שאעפ"י שמנקה אין נוטלין בו משום בזיונו של יין'.
האחרונים דנו בדברי השו"ע כיצד הם מסתדרים עם מ"ש בבית יוסף ועם מה שפסק בשו"ע בסי' קס' ובסי' קעא, וכדלקמן:
שהפוסקים דנו לגבי שימוש ביין, ושאר משקין בנטילת מים ראשונים כמבואר בסי' קס, ובשטיפת ידיים בסי' קעא, שלגבי נט"י כתוב בסי' קס סי"ב: 'וי"א שהיין כשר לנט"י .. אלא שאסור לעשות כן לכתחלה, כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי עד שקובע ברכה לעצמו, ויש מי שאומר שכל מי פירות ראויים לנטילת ידים בשעת הדחק'.
ובסי' קעא ס"א לגבי שטיפת ידיים כתב: 'ואין נוטלין הידים ביין בין חי בין מזוג אפילו נטילה שאינה צורך אכילה, ואין זורקין הפת משום בזיון אוכלים'. וכתבו המפרשים שהטעם של ביזוי אוכלין קיים גם בשאר משקין ולא רק ביין.
> א"כ מצאנו שני הגבלות בשטיפת ידיים, 1) הגבלה כללית בכל המשקין מצד זלזול אוכלין, 2) הגבלה נוספת ביין מצד חשיבותו שנשתנה לעילוי.
אלא שכאן לגבי מים אחרונים המחבר לא הזכיר כלל הגבלות אלו, וכתב הדרישה8 [וראה ג"כ בנחלת צבי9]: 'לכאורה משמע [=מדברי הבית יוסף לגבי מים אחרונים] דדוקא יין קאמר, ומשום דיין הוא חשוב וקובע ברכה לעצמו, אבל בשאר משקים מודה דנוטלין, וכדעת שאר הפוסקים וכמש"כ ברשב"א בתוה"ב הקצר בהדיא האי טעמא והביאו ב"י בסימן ק"ס .. אבל בסימן קע"א .. מסיק וכתב דמה שאמרו חכמים ואין נוטלין הידים ביין משום הפסד אוכלין וכו' לפי"ז נראה דהוא הדין בשאר משקים אין מכניס ידיו ליטול בהן לכתחלה, אבל בשו"ע בסימן זה ס"ט פסק דמים אחרונים נוטלין בכל מיני משקים'.
אמנם המאמר מרדכי10 כתב: 'דפשיטא דאף הטור ז"ל מודה דכל המשקים כשרים לנטילת מים אחרונים, ושאם נטל ידיו בהם דיצא ואי"צ לחזור וליטלם, אלא דאין ראוי לעשות כן לכתחלה משום הפסד אוכלין כמבואר שם הטעם והרי אפי' הרשב"א ז"ל שהכשיר היין למים ראשונים מ"מ מודה דלכתחלה אין לעשות כן משום בזיון אלא דס"ל דכשר לנט"י, ונפקא מינה בדיעבד או במקום דוחק שאין לו מים. והרי הכלבו ובעל ש"א ז"ל נמי לא כתבו אלא שכשרים למים אחרונים אבל מ"מ יודו דלכתחלה אין לעשות כן משום בזיון אוכלים והלכך הדבר פשוט דמ"ש מרן ז"ל וכבר כתב רבינו וכו' אינו אלא להעיר אוזן המעיין דאעפ"י שכשרים הם מ"מ מטעם אחר ליזהר מליטול בהם ונ"מ מיהא לענין דיעבד או בשאין לו מים ..'.
> כלומר לדעת המאמר מדרכי כוונת הב"י שלכתחילה אין ליטול בשאר משקין, ובדיעבד או כשאין לו מים יוצא בכל המשקין, וזה גם כוונת המחבר כאן שכתב שנוטלים היינו במקרה שאין לו מים וכדומה.
וכ"כ הפרי מגדים11 על דברי המחבר: 'ומיירי באין לו מים כי אם משקין, אז מותר, הא יש לו מים אין ליטול במשקין'.
וכתב הבן איש חי12: 'ואם אין לו מים יטול בשאר משקין ואפילו ביין כיון דאין לו ליטול בענין אחר'.
אמנם אדמו"ר הזקן בסי' קפא13 כתב: 'מים אחרונים נוטלים בכל מיני משקה אפילו בשמן ודבש וחלב מפני שהם מעבירין את הזוהמא, חוץ מיין שאין נוטלין בו מפני חשיבותו כמשנ"ת בסי' ק"ס וקע"א'.
לכאורה מפשטות לשונו נראה שניתן ליטול לכתחילה בכל משקה, אלא שיש שכתבו14 שגם לדבריו, הוא רק כאשר אין לו מים. וראה מ"ש לגבי נט"י בסי' קס15: '(משא"כ בשאר מי פירות שמותר ליטול בהם אם אין לו מים כמ"ש בסי' קע"א וקפ"א)'. ולפ"ז לגבי שאר משקין שכל הטעם הוא רק משום ביזוי אוכלין מותר ליטול בהם לכתחילה במקרה שאין לו מים, משא"כ ביין שיש בו גם את הטעם של חשיבות אין ליטול בו.
> א"כ למעשה לכתחילה צריך ליטול ידיו במים, וכשאין לו מים16 לדעת המחבר יכול ליטול בכל המשקין כולל יין, ולדעת אדמו"ר הזקן יכול ליטול בשאר משקין, מלבד יין.
הערות:
1 תמים דעים סי' סו ↩
2 סי' כג ↩
3 ברכות - קונדרס בית יד ↩
4 נט"י ש"ה ↩
5 או"ח סי' קפא ↩
6 או"ח שם ס"ט ↩
7 או"ח שם ס"ז ↩
8 או"ח שם ס"ק ו ↩
9 או"ח שם ס"ק ט ↩
10 או"ח שם ס"ק ז ↩
11 א"א ס"ק ז. הביאו קצוה"ש בסי' מג בדה"ש ס"ק ו ↩
12 ש"א שלח לך סי"א ↩
13 ס"ח ↩
14 ראה שו"ע אדמו"ר הזקן עם הערות הרב אלאשווילי הערה נא ↩
15 סט"ו ↩
16 וראה פסק"ת (או"ח שם אות יב) שכתב שבמקרה שאין חשש בזיון אוכלין, כגון מעט משקין (פחות מרביעית) שנשארו בכוס לאחר השתיה שבלא"ה ילכו לאיבוד, לכאורה מותר לכתחילה ליטול בהם מים אחרונים, אלא שיש שכתבו שמ"מ צריך ליטול במים דווקא כשיש תחת ידו מים ↩
[10] (הלכה 1033)
שאלה: מי שנתקע בלי שום משקה האם אפשר לעשות מים אחרונים עם רוק?
תשובה: כתב האשל אברהם (בוטשאטש)1 הביאו בשו"ת מהרש"ם2: 'אודות נקיון כפיים ע"י רוק (ראיתי גדול אחד נ"י שסמך את עצמו על רוק אחר נגיעה בכנים לגבי דברי תוה"ק), [נראה] שאין לחדש הלכה עפ"י משאחז"ל3 שלתפילה ד' מילין לפניו ומיל לאחריו בשביל מים. ומדוע לא ינקה ידיו ברוקו, שכבר אפשר שהשמיעונו חז"ל לגבי מי שאין רוק בפיו מאיזה סיבה שתהיה, או אולי יש לפעמים מאן דכאיב ליה פומא מלפותחו ומלהוציא רוקו, ולגבי כזה נצטרכנו להלכה דד' מילין. ועכ"פ נראה דלכו"ע נקיון כפיים יש ע"י רוק'.
ועוד כתב4: 'הגם שאחז"ל שלתפילה ג' מיל לפניו ומיל לאחריו, אודות מים לנטילה דוקא ולא סגי בנקיון, מ"מ נראה שברוק מהני כמו במים ממש, וכמו דמהני בכל מי פירות ומשקים שבעולם לתפילה כן הוא בזה. וגם בנט"י לסעודה יש אומרים דמהני במי פירות וכל שכן בזה, ודברי חז"ל הם כשמלוכלכים הרבה ולא סגי ליה בהרוקים שבפיו במשך ההליכה דג' מיל'.
> א"כ לדעת האשל אברהם והמהרש"ם במקום שאין מים, מועיל רוק כמו מי פירות.
אמנם בשו"ת פני מבין5 כתב: 'הנה ספ"ק דעירובין דף יז תנן במתניתין פטורין מרחיצת ידים ואמר אביי לא שנו אלא מים ראשונים אבל מים אחרונים חובה .. ואם איתא דאפשר ליטול ברוק במים אחרונים, ואין לך שעת הדחק גדול ממחנה, אלא על כרחך דברוק לא יועיל. ולכאורה י"ל ראיה דרוק מועיל דביערובין דף כא ת"ר מעשה בר"ע שהי' חבוש בבית האסורים כו' ואמר לר' יהושע תן לי מים שאטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידך מגיעין א"ל מה אעשה שחייבין עליהן מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור ע"ד חבירי אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים והקשה מהרש"א בח"א6 הלא מים אחרונים חמור ממים הראשונים ונדחק לישב שנשאל לו על מים אחרונים ואם נימא דרוק מועיל במקום מים אחרונים ל"ק קושית מהרש"א דרק על מים ראשונים מסר ר"ע עצמו דעל מים אחרונים אפשר ליקח רוק וא"כ יהי' ראיה דמותר ליקח רוק. אמנם האמת ונכון דרוק אינו מועיל דבברכות דף נג ילפינן מוהייתם קדושים אלו מים אחרונים ומשום ברכת המזון צריך וכמ"ש הדרישה סי' קפא באריכות יעו"ש ורוק דאינו דרך קדושה ואינו מועיל לשום דבר שבקדושה לנקות ידיו לכן פשוט לענ"ד דאינו מועיל רוק למים אחרונים'.
הרבה מחברים7 דנו בדברי הפני מבין, הן בהוכחות שלו, והן במסקנת דבריו, אמנם לקמן נכתוב מתוך דבריהם בעיקר את הנקודות הנוגעות למעשה:
המנחת אלעזר8 הגם שדחה את ראיותיו, אך הסכים עמו שאין זה דרך קדושה: 'ואעפ"י שאין ראי' לדבר להכריח מ"מ יש סמך מהך רקיקה דיבמה אף שאין טעם למצות וגזה"כ המה מ"מ הרי נראה פשטי' דקרא בטעמי' שירקה בפני היבם דרך בזיון עליו יען שלא רצה להקים לאחיו שם בישראל וכן יאמרו הב"ד ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה וגו' הגם די"ל דרק מעשה הרקיקה ולא הרוק בעצמותו מ"מ מצינו במתני' ריש פ' הרואה9 ורקיקה בק"ו לאסור בהר הבית משום דמאיס ועיי"ש10 דבביהכ"נ התירו רקיקה כמו מנעל דאסור בהר הבית ומותר בביהכ"נ וגם מנעל הנוטלו בידו וחולצו צריך ליטול ידיו אח"ז כמבואר בש"ע11 ועיי"ש במג"א ורקיקה דומה למנעל קצת בזה עכ"פ סמך לדבר הוא שאין הרוק מנקה ומטהר, אך נראה יותר מפורש ממה דאמרי' שם בגמ' 'רקיקה שהוא מאוס לפני הקב"ה לא כ"ש' וכו' עכ"ל הגמ' וכיון דילפי' בגמ' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' אלקיכם שזהו מים אחרונים ומסיים בקרא 'אני ה' אלקיכם' ולגבי הקב"ה הרוק מאוס כנז' מהגמ' א"כ איך שייך לומר שיקיים ברוק מים אחרונים כיון דלמדוהו מהך קרא והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' אלקיכם כנז' ועכ"פ סמך גם מזה'.
ובשארית יהודה (בלום)12 כתב: 'אמנם צדקו דבריו שאין ליטול ידיו לחמים אחרונים ברוק דהקריבהו נא לפחתך הירצך וכו' ולא בלבד לפני מלך בשר ודם אינו עושה כן אלא אפילו לפני אדם פשוט אינם עושים כן וכש"כ לפני מלך מה"מ הקב"ה, ושמן שהי' בו עכבר אין מדליקין בו בביהכנ"ס משום דמאוס13 וזה מאוס ג"כ כמ"ש רש"י שבת קכא סוף ע"ב ד"ה רוק .. ואחכז"ל סו"פ אלו דברים14 כשם שמזוהם פסול לעבודה כך פסול לברכה וכשידיו מלאים רוק ג"כ הוי ידיו מזוהמות ואדרבה פסול לברכה ולא שנימא שהוא הכשר ברכה15.
אמנם בתורת יקותיאל (רוזנברג)16 כתב לו שהעיקר כדברי האשל אברהם והמהרש"ם: 'ולפע"ד במחכ"ת פסק זה לאו דסמכא כלל, דאנה מצא השוואה זו דרוק אינו דבר שבקדושה בבא ממקור הפה מקום שמור, וכל כי האי חידושא ראי' צריך. ראשית מהודענא ליה שבהיותי בצאנז .. מצאתי בבית מדרשו ספר הנהגות מגאון הדור וקדושתו הדעת קדשים זי"ע שמו אשל אברהם, ושמה כתוב לאמור דיש להקל ברחיצה ברוק לכמה דברים במקום שצריך מים, ועמד על מדוכה זו דאין ראי' מדלא פטרו במחנה ממים אחרונים, א) די"ל דמה"ט לא פטרו מטעם דאפשר ברוק. ב) י"ל ימלט מי שאין לו רוק וכיו"ב, ואיה"נ מועיל רוק היכא שצריך נטילה, ק"ו לגבי נקיון החוטם דחומרא בעלמא לכו"ע מועיל נט"י ברוק עכתד"ק בספה"ק הנ"ל, וכדאי הוא לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק .. זאת תורת העולה, לפע"ד היתר גמור ליטול ידיו כ"פ ברוק במקום שאין מצוי לו מים, וכשנוגע בחוטם בפנים באמצע הלימוד קשה ליזהר לנקות במים כסדר אם אין לו, בטח יש להקל ברוק בלי בית מיחוש, כהוראות האשל אברהם ומהרש"ם וזה לע"ד הכרעה ברורה בס"ד, ובטוחני חזק כי הד"ג יודה במודים דרבנן דהיינו שבחייהו'.
> א"כ נחלקו האחרונים האם במקום שאין מים מותר לעשות מין אחרונים ע"י רוק, ולמעשה נראה17 שבודאי כשיש לו שאר משקים ינקה בהם ולא ברוק, אך במקרה שאין לו כלום עדיף לנקות ברוק מאשר לבטל בכלל מים אחרונים.
הערות:
1 או"ח סי' ד ↩
2 ח"ג סי' רמא ↩
3 פסחים מו, א ↩
4 סי' צב ס"ד ↩
5 חאו"ח סי' ל"ב ↩
6 כבר העירו (מנחת אלעזר) דלא נמצא כן במהרש"א, ובשארית יהודה כתב שהוא ברי"ף בעין יעקב ↩
7 וראה ג"כ עולת יצחק (ראצבי) ח"א סי' מד אות ה ↩
8 שו"ת ח"ג סי' נד. [וראה שכתב: 'אך כיון דפסקינן בשו"ע שם (ס"ג) דאין נוטלין למים אחרונים בחמין דהם מבעבעין ואין מעבירין את הזוהמא ועיי"ש במג"א (ס"ק ג) בשם מהרש"ל דצ"ל דוקא צוננין ע"כ י"ל כיון דרוק אינו צונן וכמו דפסקינן בכמה מקומות לענין חמימות הרוק לענין ריאה דהוי פושרין וא"כ כיון דאינו מעביר הזוהמא רק צוננין דוקא ע"כ אין רשאין ליטול מים אחרונים ברוק שהוא פושרין ואינן צונן. אך ראה מ"ש בתורת יקותיאל ובבאר שרים (ח"ג סי' לב) לדחות שהרי להלכה [ראה הלכה מספר 1030] רק חום שהיס"ב אינו מועיל למים אחרונים ↩
9 ברכות נד, א ↩
10 סב, ב ↩
11 סי' ד סי"ח ↩
12 שו"ת סי' יז ↩
13 שו"ע או"ח סי' קנד סי"ב ↩
14 ברכות נג, ב ↩
15 וראה שם שהאריך לדון ג"כ מדין שאסור להזכיר ש"ש על הרקיקה וא"כ יצטרך להמתין וקיי"ל תיכף לנטילה ברכה, עיי"ש ↩
16 שו"ת סי' ו ↩
17 וכמ"ש בהלכה ברורה שם ס"ג. ודלא כמ"ש בפסק"ת שם אות יב ↩
[11] (הלכה 1034)
שאלה: עד היכן מקום הנטילה וכמה מים צריך למים אחרונים? [א]
תשובה: כתב הראב"ד1 וכ"כ הרשב"א2: 'מים ראשונים צריכים רביעית .. מים אחרונים אין צריכים אלא שידיח בהם את הידים. מים ראשונים צריך שיפסיק בהם. מים אחרונים אינו צריך להפסיק בהם. ופי' בירושלמי מהו להפסיק שהוא צריך ליטול ולשנות כאותה ששנינו מים הראשונים מטהרים את הידים שניים מטהרין את המים שעג"ב היד .. מים ראשונים הצריכין נטילה עד הפרק פי' עד פיסת היד מקום שהאצבעות כלות. מים אחרונים אין צריכין אלא עד פרק האמצעי ודיו שאין המאכל מגיע מכאן ואילך, ואם הגיע צריך רחיצה'.
וכ"כ המאירי3: 'האחד - ראשונים צריכים שיעור ר"ל רביעית, ואחרונים אין צריכים שיעור אלא בכדי שיודחו בהם. השני - מים ראשונים צריך שיפסיק בהם ר"ל שיטול ויפסיק וישנה, אחרונים אי"צ להפסיק .. השמנה עשר - ראשונים עד פרק ג' לדעת קצת ולדעת קצת עד סוף פיסת היד, אחרונים עד פרק שני'.
והמרדכי4 והביאו הבית יוסף5 כתב: 'ואי"צ לשפוך על ידיו רק פעם אחת כדאמרינן לעיל ..'.
> א"כ ראינו: א) שאין שיעור למים אחרונים. ב) מספיק נטילה פעם אחת. ג) הנטילה היא עד פרק אמצעי אא"כ התלכלכו מאוכל למעלה מפרק אמצעי.
אלא שבנוגע למקום הנטילה כתב בשולחן של ארבע6: 'מים ראשונים עד הפרק והוא המקום שיד כלה שהיד וקנה הזרוע מחוברים שם, אחרונים אין צריכין אלא פסת היד במקום שהאצבעות כלין, וי"א שזהו מקום שיעור למים ראשונים. מקום שהאצבעות כלין, ושיעור הפרק למים אחרונים פיצול אמצעי שבאצבעות, לפי שאין מים אחרונים אלא להעביר את הזוהמא ומשם ולמעלה אין התבשיל נוגע בם'.
אמנם הטור7 כתב כדברי הראב"ד והרשב"א: 'ואי"צ ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות'.
וביאר הבית יוסף: 'כ"כ הרשב"א בתוה"ב וטעמא לפי שאין מגיע למעלה משם לכלוך המאכל, ובספר שלחן של ארבע כתב שיש אומרים שצריך ליטול עד מקום שהאצבעות כלים ולענין הלכה נקטינן כדברי הרשב"א ורבינו [=הטור]'.
ולהלכה כתב המחבר8: 'א"צ ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות'.
וביאר המגן אברהם9: 'שלמעלה מהפרק אין מגיע לכלוך המאכל'. וכתב האליה רבה10: 'ואם המאכל מגיע מכאן ואילך צריך רחיצה [גם למעלה] [כלבו שם]'.
ולגבי האגודל כתב המשנה ברורה11: 'ומן אצבע האגודל צריך ליטול פרק ראשון'.
אמנם על עצם הדין שמפסיק עד פרק ב' של האצבעות כתב המשנ"ב12: 'עיין בביאור הגר"א דמוכח מניה [לפי מה שביארו בדמשק אליעזר] דדין זה תלוי בפלוגתא הנ"ל בסימן קסא ס"ד דלדעת הדעה הראשונה שם יהיה הדין בנטילת מים אחרונים עד סוף קשרי האצבעות עם פיסת היד. וטוב לנהוג כן לכתחלה לצאת ידי הכל כשיש לו מים'13.
וכ"כ בכף החיים14 עפ"י כתבי האריז"ל: 'ומיהו בס' שלחן ארבע כתב שי"א שצריך ליטול עד מקום שהאצבעות כלים, והביאו ב"י. וכ"כ לעיל סי' זק"ן אות כ"א בשם האר"י ז"ל שבמים האחרונים צריך ליטול י"ד פרקי היד דהיינו כל האצבעות שיש בהם י"ד פרקים כידוע .. וכבר כתבנו לעיל סי' כ"ה אות ע"ה דדבר שלא נזכר בהדיא בגמרא ונחלקו בו הפוסקים דעת המקובלים יכריע יעו"ש. וגם בדעת מרן ז"ל נמי י"ל אלו היה רואה דברי האר"י ז"ל בשה"מ היה פוסק כמותו וע"כ לענין דינא צריך ליטול כל האצבעות דהיינו עד כף היד כדברי האר"י ז"ל שכתב סודם של דברים'.
ולגבי כמות השפיכות כתב בהגהות מוהר"א אזולאי15: 'וכתב האלהי כמהרי"א זלה"ה שצריך לשפוך על ידיו ב' פעמים בסירוגין'.
אדמו"ר הזקן הכריע כדברי רוב הראשונים, והמחבר, וז"ל16: 'א"צ ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות שלמעלה ממנו אינו מגיע לכלוך המאכל. וא"צ לשפוך עליה אלא פעם אחת. ואין שיעור למים של נטילה זו ואינם כמים ראשונים ששיעורם לא פחות מרביעית'.
> א"כ להלכה אין שיעור למים אחרונים17, ומספיק שפיכה פעם אחת, והנטילה עד פרק שני של האצבעות. בהלכה הבאה נראה עוד שיטות עפ"י קבלה, ומנהג חב"ד הלכה למעשה.
--------------
הערות:
1 תמים דעים סי' סו ↩
2 תוה"ב הארוך ב"ו ש"א סט, א וש"ב ע, ב ↩
3 ברכות - קונדרס בית יד ↩
4 ברכות רמז רז ↩
5 או"ח סי' קפא ↩
6 שער א ↩
7 שו"ע או"ח סי' קפא ס"ד ↩
8 שם ס"ק ד ↩
9 שם ס"ק ה ↩
10 שם ס"ק י ↩
11 ביאור הלכה שם ↩
12 וכתב במשנ"ב שם: 'ורע עלי המעשה שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים האחרונים אבל אינם יוצאים חובת הדין כלל וכלל דאינם נותנים כ"א איזה טיפים מים על ראשי האצבעות עד אשר אפילו עד סוף פרק הראשון אינה מגעת ולפעמים יוצאים בנגיעה בעלמא במים וידיהם נשארים מטונפות מזוהמת המאכל כבראשונה ובאמת מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד סוף שני פרקי אצבעות וכנ"ל' ↩
13 שם ס"ק יז ↩
14 על הלבוש אות ד ↩
15 שו"ע שם ס"ד ↩
16 כתב ערוך השולחן שם ס"ח: 'ודע שראיתי שיש מקפידים שלא יהיה רביעית במים אחרונים רק פחות מרביעית דווקא ולא מצאתי זה בשום מקום, וכמה מגדולי הדור שלא נהגו כן ונוטלין מרביעית ויותר מרביעית [ושמעתי איזה טעם בזה ולא נתקבל אצלי]' ↩
[12] (הלכה 1035)
שאלה: עד היכן מקום הנטילה וכמה מים צריך למים אחרונים? [ב]
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שיש שכתבו שצריך ליטול במים אחרונים את כל אצבעות היד, אך להלכה צריך ליטול עד פרק שני של האצבעות.
אמנם מצינו כמה פוסקים שכתבו שצריך למעט במים אחרונים מכיון שעפ"י הזוהר מים אלו הם חלק של הסט"א, וכמ"ש החיד"א במורה באצבע1 הובא ג"כ בחסד לאלפים2: 'ויזהר שיהיו המים מעט, כי הוא חלק הסטרא אחרא, ואם מוסיף, מוסיפין לו להדבק בו'.
ובהגש"פ שמחת הרגל3 כתב: 'וצריך שיהיו מועטים על ראשי אצבעותיו שלא יהי' יניקה לסט"א הרבה, ושמענו כי הרב החסיד מהר"ר יהודה חאבילייו זלה"ה אירע לו מעשה נפלא בזה'.
וכן מצינו כמה מגדולי ישראל שהקפידו שיהיו מעט מים וכמ"ש בדרכי חיים (צימטבוים)4 שרבינו הקדוש בעל הדברי חיים מצאנז הקפיד שלא לתת הרבה מים אחרונים על השלחן'.
וכ"כ בדרכי חיים ושלום5 על הנהגת הרה"ק בעל המנחת אלעזר: 'מים אחרונים נטל רק מעט'6.
ולמעשה כתוב בהיום יום7: 'למים האחרונים נוטלים קצה האצבעות'8.
★ ★ ★
שאלה: האם צריך לרחוץ את השפתיים במים אחרונים?
תשובה: הגמרא במסכת יומא9 מספרת: 'רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא, רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא, יהבו להו. אמרו לו: מה שמך? אמר להו: כידור, אמר: שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר כי דור תהפכת המה. רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל אותביה בי קיבריה דאבוה אתחזי ליה בחלמיה: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא. למחר אמר להו: הכי אתחזי לי בחלמאי! אמרי ליה: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא. אזל רבי מאיר, ונטריה כולי יומא ואייתיה. למחר אמרו לו: הב לן כיסן! אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אחזוקי מי אמרי? משכוהו ועיילוהו לחנותא, חזו טלפחי אשפמיה, אזלו ויהבו סימנא לדביתהו, ושקלוהו לכיסייהו ואייתו. אזל איהו וקטליה לאיתתיה. היינו [דתניא] .. מים אחרונים הרגו את הנפש'.
וכתב רש"י: 'מים אחרונים הרגו את הנפש - זו היא אשתו של זה, שאילו נטל מים אחרונים דרך הנוטלים ידים לקנח את שפמם בידים טופחות, ולא היו עדשים נראין'.
א"כ רואים מדברי רש"י שמנהגם במים אחרונים הי' לרחוץ ג"כ את השפתיים.
וכ"כ במקור חיים (בכרך)10: 'ירחץ גם השפה והשפתיים, וטעם נכון, וכ"ש למברך ברכת המזון בזימון, שהרי בומ"ץ אותיות השפה, וגם הזקן מתנועע עם לחי התחתון חוץ מאל"ת מח"ס, והוא לע"ד קראקדעלי'.
וכ"כ בשו"ת התעוררות תשובה11: 'דהנוהגים לרחוץ מים אחרונים צריכים לרחוץ גם פיו לנקות מה שדבוק בו משיורי מאכל וכן ראיתי נוהג כבוד מר אאמ"ו [=החת"ס] זצ"ל זי"ע וכן נראה מרש"י יומא שם'.
וכ"כ בסידור צלותא דאברהם (לנדא)12 שנהג האדמו"ר מטשעכנוב שהי' רוחץ סביב שפתיו.
אלא שבכף החיים (פלאג'י)13 כתב: 'כשיטול ידיו למים אחרונים יאמר זה ח'לק א'דם ר'שע מאלהים ונחלת אמרו מאל, ויכוין בראשי תיבות אח"ר דהוא הסטרא אחרא, כ"כ גורי האר"י .. ואמטו להכי צריך שיזהר שיתן מעט מים על ידיו, ולא יתן הרבה לסט"א, וכפי זה נראה דלא טוב עושין הרוחצים גם שפתותיהם ממים אחרונים, דדוקא לראשי אצבעותיו הוא שניתן רשות לתת חלק לסטרא אחרא ולא בפיו ובשפתיו, ואם חפץ לרחוץ ידיו ופיו היטב, ובמים רבים, יעשה כן קודם או אחרי כן, ומדברי רש"י ביומא דף פ"ג ע"ב אין הוכחה להיפך, ודוק'.
והביאו הבן איש חי14: 'יזהר שיהיו מים אחרונים מעט ולא ירבה בהם כי המה חלק הסט"א, ואם ידיו מזוהמות הרבה מן התבשיל וכן פיו ושפמו שצריך להם מים הרבה ברחיצתם טוב שירחצם קודם נטילת מים אחרונים אדעתא לאכול עוד אח"כ ויהיו אלו כמים אמצעים, וכן יעשה אחר שירחצם יאכל חתיכת פת מן השלחן כדי שלא תהיה נחשבת רחיצה ההיא למים אחרונים, ואחר שיאכל חתיכת הפת וכיוצא יטול מים אחרונים מעט ויברך בהמ"ז'15.
אמנם למעשה כתוב בהיום יום שם: 'ואח"כ מעבירים אותם כשהם לחים עדיין על השפתיים'.
> א"כ מנהגנו ליטול רק את קצה האצבעות ולאחמ"כ להעביר על השפתיים.
--------------
הערות:
1 אות קיד ↩
2 סי' קפא ס"ק א ↩
3 לפני ברכת המזון ↩
4 אות עו ↩
5 אות שג ↩
6 וכתב בפסק"ת סי' קפא הערה 36 שכן נהוג עלמא ↩
7 ד' כסלו הובא בספר המנהגים ע' 22 ↩
8 בגליון התקשרות 620 כתב הריש"ג לבאר שמנהגנו מיוסד על כך שמן הדין אין כיום חיוב מן הדין למים אחרונים [ראה הלכה מספר 1028] (ועוד ציין לדברי המור וקציעה שכתב טעם נוסף שכיום אין אוכלים עם הידים אלא עם כלי אכילה), וכיון שכל הטעם הוא עפ"י סוד, ולפי הסוד זה חלק רע, עבור הסט"א, ע"כ ממעטים בזה ↩
9 פג, ב ↩
10 ח"ב קיצור הלכות סי' קפא ס"א ↩
11 ח"א סי' סג ↩
12 ח"ב ע' תפא ↩
13 סי' כה אות ב. אך ראה הלכה 1024 שלדעת אדמו"ר הזקן אין רוח רעה במים שבכלי ↩
14 ש"א שלח לך ס"ח ↩
15 וראה מ"ש בהליכות עולם ח"ב פר' שלח אות ב ↩
[13] (הלכה 1036)
שאלה: כיצד צריכים להיות הידים בזמן נטילת מים אחרונים?
תשובה: הגמרא במסכת סוטה1 אומרת: 'אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים - צריך שיגביה ידיו למעלה, מים אחרונים - צריך שישפיל ידיו למטה'.
וביאר רש"י: 'צריך להשפיל ידיו למטה - כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן'.
וכ"כ הרמב"ם2: 'מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים, ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו'.
[ביאור ע"ד הסוד כתב המהר"ל בחדושי אגדות: מים ראשוני' יש להגביה ידו וכו'. פי' כי מים הראשונים ראוי שיהיה מגביה, כי כן ראוי אל הידים, שנקרא נטילת ידים, ולשון נטילה הוא נשיאה כמו3 וינטלם וינשאם כל ימי עולם וכתיב4 וישא את ידיו, וכתיב שאו ידיכם קודש5, כי נטילת ידים השמאל עם הימין וכתיב6 ימין ה' רוממה, ולכך צריך שיגביה את ידיו. ואלו הדברים הם עמוקים מאוד מאוד, כי מים ראשונים מצד הימין והימין מתרומם ומתעלה הקדושה. ואילו מים אחרונים מפני מלח סדומית, והוא מצד שמאל, וכמו שימין מתעלה בקדושה כך השמאל מוריד בכח כל דבר, ואע"ג כי בברייתא מפרש טעמא במים ראשוני' שלא יחזרו המים ויטמאו היד, הנה רב לא פי' טעם, ולמה לא פי' הטעם כמו בברייתא ואדרבא אמורא צריך לפרש דבריו, רק כי דבריו הם עפ"י החכמה'7].
ולהלכה כתב המחבר8: 'צריך שישפיל ראשי אצבעותיו למטה, כדי שתרד הזוהמא'.
וכתב המהרש"ל9 והביאו המג"א10: 'אבל מ"מ אין נוטלים מתוך הכלי, כמו שרוחצין הגוים, אפי' במים אחרונים אין נכון, שהרי המים הללו מקבלין הזוהמא, והידים מקבלין שוב מהן'.
[וכתב בכף החיים11: 'ולפ"ז נראה דאם היו מים רבים בענין שאף אם יחזרו המים לידיו לא יהיה בהם זוהמא אף במים אחרונים שרי לרחוץ מתוך הכלי, מיהו לפי סודם של דברים שהם חלק הס"א נראה שצריך להיות דוקא ע"י שפיכה'. ובשלחן הטהור12 כתב: 'אסור לשכשך ידיו בתוך הכלי, כי אין זה שוה כלום, דבעינן נטילה מכלי אל כלי'].
מאידך האליה רבה13 העיר על דברי המהרש"ל: 'ובאמת סברתו אינו מוכרח דכיון שמנקה הידים אפשר דמותר אף באחרונים, ועוד הא כתבו הפוסקים דאמצעיים ואחרונים שוין הן לגמרי אם לא מה שהוזכר בפירוש וכאשר נתבאר בסי' קע"ג'.
אדמו"ר הזקן14 כתב: 'צריך שישפיל ראשי אצבעותיו למטה בשעת הנטילה כדי שתרד הזוהמא (ולכן אין לרחוץ ידיו תוך הכלי אלא ישפוך עליהם כדי שתרד הזוהמא)'.
כלומר אדמו"ר הזקן כתב דין הגמרא והשו"ע, והוסיף בסוגריים את דברי המהרש"ל, ויתכן שאדמו"ר הזקן הסתפק בדין זה, עפ"י מ"ש האליה רבה, או כף החיים עפ"י הסוד.
ובחקרי הלכות (פיקארסקי)15 כתב לבאר שמכיון שאדמו"ר הזקן כבר כתב בס"א את דברי הרבינו יונה שהטעם שאיננו מברכים על המים אחרונים מכיון שאנחנו לא עושים את המצוה כתיקנה, שהרי איננו מושחים את הידים בשמן ערב כדי להעביר את הזוהמה, 'א"כ י"ל מפני שהיום אין אנו מעבירין לגמרי הזוהמה אפשר שהיום מותר אפי' לרחוץ בתוך הכלי, ורבינו ז"ל מסתפק בזה ולכך מקיף הדין הזה שאסור לרחוץ בתוך הכלי, וז"ב ופשוט'.
> א"כ למעשה בנטילת מים אחרונים הידים צריכים להיות מושפלות כלפי מטה.
הערות:
1 ד, ב ↩
2 הל' ברכות פ"ו הט"ז ↩
3 ישעי' סג, ט ↩
4 ויקרא ט, כב ↩
5 תהלים קלד, ב ↩
6 שם קיח, טז ↩
7 ועוד כתב שם: 'ומה שאמרו שצריך האדם להגביה את ידיו כשנוטל מים ראשונים, כי נטילת ידים במים ראשונים אז השמאל עם הימין רוממה ומעלה אותן בקדושה מצד ימין, והפך זה מים אחרונים מפני מלח סדומית ואז הימין עם השמאל דוחה ומסיר הזוהמא' ↩
8 שו"ע או"ח סי' קפא ס"ה ↩
9 יש"ש חולין פ"ח סי' י ↩
10 או"ח שם ס"ק א ↩
11 שם ס"ק ט ↩
12 או"ח שם ס"ג ↩
13 או"ח שם ס"ק ט ↩
14 שו"ע או"ח שם ס"ה ↩
15 ח"ח טז, א ↩
[14] (הלכה 1037)
שאלה: האם צריך לנגב את הידיים אחרי הנטילה?
תשובה: כתב הרמב"ם1: 'וכל הנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח"כ מברך'.
וכן מבואר במהרי"ל2 שכתב: 'כתב בא"ז קטן [=כן הוא בהגהות אשר"י3] גבי נט"י וז"ל: אין לברך עד לאחר ניגוב. אמר מהר"י סג"ל דהקשה למהר"ש ז"ל דאיתא בתו' פ"ק דפסחים דמברכין קודם ניגוב. ומשום הכי הוי עובר לעשייתן, ותירץ לו דאיתא באור זרוע גדול4 דקאי על מים אחרונים, ואין לברך ר"ל אין לברך ברכת המזון, ודוק'.
אך הראב"ד5 מים כתב: 'ראשונים צריכים נגוב לאכילה מים אחרונים אין צריכין לברכה'.
וכ"כ הרשב"א6: 'אבל מים אחרונים אין צריך לנגב'7. וכ"כ עוד ראשונים8.
וכתב המאירי9: 'הששה עשר ראשונים צריכים נגוב לאכילה אחרונים אין צריכים נגוב לברכה, וזה שלא כדעת גדולי המחברים'.
להלכה כתב המחבר10: 'י"א שמים אחרונים אינם צריכים נגוב; ולהרמב"ם מנגב ואח"כ מברך'.
ובסי' קעג11 כתב: 'כל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעים, בין להקל בין להחמיר, חוץ מהיסח הדעת שפוסל באמצעים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור; וחוץ מניגוב הידים, שאמצעים צריכים ניגוב כראשונים'.
וכתב המשנה ברורה12: 'ועיין לעיל סו"ס קע"ג משמע דעת המחבר להקל בזה'13.
המהרש"ל14 והביאו המג"א15 כתב: ואף שהרמב"ם כתב וז"ל, כל הנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח"כ מברך, זהו דווקא למברך, שאינו ראוי לברך בברכת השם בלי ניגוב, [על דרך] הכון לקראת אלהיך, אבל האחרים אינם צריכין ניגוב'.
אך כתב המחצית השקל, וכ"כ הפרי מגדים בא"א שם: 'וא"כ דוקא לדידהו, שלא היה מברך כי אם אחד, והשאר יצאו בשמיעה, כמ"ש סי' קפ"ג ס"ז. אבל לפי מנהגינו, עפ"י מש"כ האחרונים שם שאפילו מזמנים יחד, מ"מ כל אחד מברך לעצמו, א"כ כלם צריכים ניגוב אפילו למהרש"ל'.
מאידך האליה רבה16 כתב: 'גם נ"ל לדינא דסברא ראשונה עיקר, כי דעת רוב פוסקים17 המה הכלבו בשם הראב"ד וארחות חיים [הל' נט"י אות לא] וספר שלחן [של] ארבע, וכ"כ הרשב"א להדיא'.
ולמעשה כתב אדמו"ר הזקן18: 'יש אומרים שמים אחרונים אין צריכים ניגוב, ויש מי שאומר שהמברך מנגב ידיו תחלה ואח"כ מברך אבל המסובין אינם צריכים לנגב לדברי הכל, וגם במברך יש להקל בדברי סופרים עיין סי' קע"ג'.
מדברי אדמו"ר הזקן שכתב שגם במברך יש להקל בדברי סופרים, מובן שזהו גם כיום שכולם מברכים ולא כמ"ש המחצית השקל והפרי מגדים.
> א"כ למעשה מן הדין אי"צ לנגב הידים אחרי נטילת מים אחרונים.
הערות:
1 הל' ברכות פ"ו ה"כ ↩
2 הל' נט"י אות א. ראה שכנה"ג הגהות ב"י או"ח סי' קפא אות ה. תורת חיים (סופר) שם ס"ק ז ↩
3 ברכות פ"ב סי' יא בסופו ↩
4 אמנם באור זרוע (ח"א סי' עט) שלפנינו מפורש שקאי על מים ראשונים ↩
5 תמים דעים סי' סו ↩
6 תוה"ב הארוך ב"ו ש"ב ע, ב ובתוה"ב הקצר עא, א ↩
7 הב"י (או"ח סי' קפא) כתב: *'משמע* מדברי הרשב"א בתוה"ב שבמים אחרונים אי"צ לנגב ידיו'. וכתב הא"ר (שם ס"ק ח): 'ולכן תמיהני על רבינו ב"י שכתב דמשמע הכי מרשב"א, *הא כתבו להדיא בשני מקומות'* ↩
8 ראה שולחן של ארבע שער א. ארחות חיים הל' נט"י סי' לא. כלבו סי' כג ↩
9 ברכות - קונדרס בית יד ↩
10 שו"ע או"ח סי' קפא ס"ח ↩
11 ס"ג ↩
12 סי' קפא ס"ק יט ↩
13 וראה מ"ש בהלכה ברורה סי' קפא בירור הלכה אות יד שהעיקר בדעת המחבר להקל ↩
14 יש"ש חולין פ"ח סי' י ↩
15 סי' קפא ס"ק ו ↩
16 שם ס"ק ח ↩
17 אך ראה תו"ח סופר שם מה שהעיר על דבריו ↩
18 שם ס"ז ↩
[15] (הלכה 1038)
שאלה: האם נשים חייבות ג"כ במים אחרונים?
תשובה: כתב היעב"ץ במור וקציעה1: 'אבל טעם אחר יש לי לחלק בין זמנם לזמננו, כי הם היו נוהגין לאכול באצבעותיהם בלי כף ומזלג, כדאיתא בנדרים2 דא"ל חד לחבריה עד מתי אתה מאכילני רוקך, כה"ג הוא דחובה היא משום דנפיש זוהמא משו"ה אחמירו בה. משא"כ אנו במדינה זו שדרכנו לאכול בכפות ומזלגות ואין אנו אוחזין התבשיל בידים ע"פ הרוב, מסתברא דלא צריך נטילה, אפילו לדעת בעלי הקבלה, דמידי הוא טעמא אלא משום זוהמא. מיהו אם אינו נזהר שלא ליגע בתבשיל אלא ע"י דבר אחר, ודאי צריך ליטול לעולם. אבל מי שברי לו שלא נגע, פשיטא לי שאין מקום לנטילה זו כל עיקר. ואפשר מפני כך נשים שלנו האסטניסות אין נוהגות בנטילת ידים אחרונים. אך אותן שאין זהירות לאכול בכף ומגרפה, ואין ידיהן נקיות, ודאי גם הנה חייבות בנטילת ידים אחרונים כמו אנשים בלי שום הפרש, וצריך להודיען.
א"כ מבואר מדברי המור וקציעה שבעצם נשים חייבות ג"כ במים אחרונים, [אלא שנהגו להקל מכיון שאוכלים עם סכו"ם].
וכך הרבה פוסקים נקטו למעשה שנשים חייבות במים אחרונים, כמבואר בתורת חיים (סופר)3: 'ובנטילת מים אחרונים בודאי גם נשים מחוייבות דמשום מלח סדומית נתחייב ומ"ש אשה מאיש'.
[בערוך השולחן4 כתב: 'ויש לכל בעה"ב להזהיר לבני ביתו שיזהרו בזה'].
הגרי"ח זוננפלד בשו"ת שלמת חיים5 נשאל: 'בענין מים אחרונים לנשים, דלכאורה בין לטעם 'והייתם קדושים' אלו מים אחרונים, ובין לטעם מפני מלח סדומית, שווה אשה לאיש'. וענה ע"ז: כבר פשט לעצמו ונכון, אין ספק'.
וכ"כ הרבה פוסקים כמבואר ברבבות אפרים6, הגר"ע יוסף בהליכות עולם7. ובמאמר מרדכי (אליהו)8 כתב: 'גם נשים חייבות במים אחרונים כאנשים, ואולי יותר מהם כיון שהן זהירות יותר בנקיון (אחרונים)'.
ובהליכות בת ישראל9 כתב בשם הגרש"ז אויערבאך שנשים חייבות, אך 'הוסיף שיתכן והנשים שאינן מקפידות ליטול למים אחרונים, מסתמכות על המעשה המובא בגמרא, מים אחרונים הוציאו אשה מבעלה, ואף הרגו את הנפש10 ומשום כך נמנעות מלקבל על עצמן נטילה זו, אבל לדעתו אין להן על מה לסמוך, ובמקום שנוהגים האנשים ליטול, גם על הנשים לנהוג כן'.
ובשבט הקהתי11 כתב: 'א) נשים שאינם נזהרות שלא ליגע בתבשיל אלא ע"י דבר אחר, חייבות בנט"י מים אחרונים מדינא כמו אנשים. ב) וטוב שכל הנשים יטלו מים אחרונים מכח הטעם עפ"י קבלה שהוא ליתן חלק לסט"א שלא יוזקו ר"ל'.
ובתשובות והנהגות12 כתב: 'לא מצאתי שום יסוד לחלק בין אנשים לנשים, רק לאלו שמדמין שמים אחרונים רק חומרא וכשיטת התוס' שאין מלח סדומית מצוייה בינינו, ולכן אף דבשו"ע ר"ס קפא פסק כרמב"ם ושאר פוסקים דאף האידנא מים אחרונים חובה, מ"מ בסוף הסימן הובאה שיטת התוס' דיש נוהגים שאין נוטלים, ואף דכתב המג"א בשם המקובלים ובברכ"י להחמיר בזה. [עיין במג"א בשם המקובלים דחמיר חיובו טובא] מ"מ נשים לא נהגו בחומרות שיסודם בסוד ה', אבל לפי שיטת הגר"א זצ"ל מים אחרונים חיוב מדינא, פשיטא דשייך בנשים כבאנשים. וראיתי גם אצל חסידים ואנשי מעשה שגם נשים נהגו במים אחרונים, ולכן אף שיש יסוד ועיקר מן הדין לנשים לא ליטול כיון שלשיטתם אינו אלא חומרא וכמ"ש, מ"מ כשמחמירות יקבלו על כך שכרן, ובלבד שלא יבלוט באופן דיהיה מיחזי כיוהרא. וכ"ז כשהידים נקיות, אבל מצוי שהידים מזוהמות מאוכל, ואז מפורש בגמרא ברכות נג: שאסור לברך בידים מזוהמות, ובזוה"ק פרשת בלק (קפ"ו) מחמיר שחייב מיתה אם מברך, וצריך לנגב היטב וכמבואר ברמב"ם פ"ו דברכות (ה"כ), ובזה נשים חייבין שזהו חיוב נטילה מן הדין וראוי להזהירן על כך'.
מאידך בשבט הלוי13 הצדיק המנהג שנשים אינם נוטלות מים אחרונים: 'לענין מים אחרונים אין הבדל בין אנשים לנשים מעיקר הדין, אכן להפוסקים באו"ח סו"ס קפ"א דגם בזה"ז שייך חיוב מים אחרונים - והמנהג שאין הנשים נוטלות כל כך הוא ע"פ השו"ע שם דבזה"ז לא שייך כלל מים אחרונים ורק מחמירים לעצמם, ונשים לא קבלו עליהם'.
> א"כ ראינו שמצד עיקר הדין נקטו רוב הפוסקים שנשים חייבות במים אחרונים כאנשים, אמנם מנהג הרבה נשים שאינם נוטלות מים אחרונים14, [ונראה שכך נפוץ אצל אנ"ש], ויש שהצדיקו את המנהג.
--------------
הערות:
1 או"ח סי' קפא ↩
2 מט, ב ↩
3 או"ח שם ס"ק א ↩
4 או"ח שם ס"ה. (אמנם אין בלשונו ראיה ברורה, אך כך הבינו בו כמה פוסקים שכוונתו לכלול נשים) ↩
5 או"ח סי' קעד וכ"כ בהנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) הל' מים אחרונים ↩
6 ח"א סי' קמ אות ג ↩
7 ח"ב פרשת שלח לך הערה א. וראה ילקוט יוסף הל' נט"י סי' קפא הערה ב. והלכה ברורה סי' קפא אות א ↩
8 ח"ב או"ח סי' יח ↩
9 עמוד נח ↩
10 חולין קו, א. יומא פג, ב ↩
11 שו"ת ח"א סי' צג ↩
12 ח"א סי' קעד ↩
13 שו"ת ח"ד סי' כג ↩
14 וראה בהליכות בת ישראל שם בשם הרה"ג רבי יונה מרצבך שאמר, שהמנהג היה באשכנז, אפילו בבתי החרדים לדבר ה', שהנשים לא נטלו ידיהן למים אחרונים ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppאכילת מלח בסיום הסעודה
[א] (הלכה 1025)
שאלה: האם צריך לאכול מלח ולשתות מים בסיום הסעודה?
תשובה: הגמרא במסכת ברכות1 אומרת: 'ואמר רבא בר שמואל משמיה דרבי חייא: אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים, ואי אתה נזוק. תניא נמי הכי: אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים, ואי אתה נזוק. תניא אידך: אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים, ביום ידאג מן ריח הפה, ובלילה ידאג מפני אסכרה. ת"ר: המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים. וכמה? אמר רב חסדא: קיתון לפת'.
אמנם כתבו כמה מהראשונים שכיום לא נוהגים במנהג זה כמ"ש התוספות2: 'אי נמי לפי שאין אנו רגילים לטבל אצבעותינו במלח אחר אכילה'.
וכ"כ המרדכי3: 'פר"י דוקא להן שהיו רגילין ליטול ידים אחר הסעודה מפני מלח סדומית כי בימיהם היו רגילין לטבול במלח כדאמרינן אחר אכילתך אכול מלח אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בינינו, ואין אנו רגילין לאחר הסעודה לטבול במלח אין הנטילה מעכבת מלברך'.
ובטעם המנהג כתב בשבלי הלקט4 והביאו הבית יוסף5: 'ת"ר אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקים ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה ידאג מפני ריח הפה ומפני האסכרה וכתבו רבוותא ז"ל כיון דאי לא אכיל ואי לא שתי הוי סכנה אינו צריך לברך מידי דהוה אשותה משקה לרפואה ואינו צריך לברך, והאוכל מלח לאחר אכילתו לא יאכל בגודל דקשי לקבור בנים ולא בזרת דקשי לעניות ולא באצבע דקשי לשם רע אלא באמה ובקמיצה, והשתא לא נהוג עלמא במלח משום מלח סדומית שמסמא את העינים'6.
אמנם הרמ"א בדרכי משה7 כתב טעם אחר: 'ולי נראה ליישב המנהג שלא נהגו באכילת מלח ובשתיית מים8 אחר הסעודה משום דבימיהם לא היה מלח בפת שלהם כמ"ש לעיל סי' קסז ולכן היו נוהגין באכילת המלח לבסוף כי אפשר דגם בשאר מאכלות שלהם לא היו רגילין ליתן מלח אבל בזמן הזה דבכל פת יש מלח כמבואר לעיל .. אי"צ לאכול מלח לבסוף וכן הוא בענין שתיית המים כי כל המשקין שלנו רובם מים כשכר או דבש וכדומה ע"כ אין אנו צריכין לשתות מים לבסוף כנ"ל'.
וכתב המעדני יו"ט9: 'ונ"ל סעד וראיה לדבריו מדרבינו [=הרא"ש] וכן הרי"ף השמיטו ולא כתבו להא'.
להלכה המחבר10 הביא את דין הגמרא: 'אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקה ולא שתה מים, ביום ידאג מפני ריח הפה, ובלילה מפני ריח הפה ומפני אסכרה, והאוכל מלח אחר אכילתו לא יאכל בגודל, דקשה לקבור בנים; ולא בזרת, דקשה לעניות; ולא באצבע, דקשה לש"ר11, אלא באמה ובקמיצה'.
וכתב הרמ"א: 'וע"ל סי' ק"ע למה אין אנו נוהגין באכילת מלח ושתיית מים'.
ושם12 כתב: 'אחר כל אכילתך אכול מלח, ולאחר כל שתייתך שתה מים, וכמשי"ת לקמן סי' קע"ט. ונ"ל דוקא שלא היה מלח בפת או במאכלים שאכל, וכן שלא שתה משקה שיש בו מים, אבל בלאו הכי ליכא למיחש. וכן נוהגין שלא ליזהר באכילת מלח ושתיית מים אחר הסעודה, מטעם שנתבאר'.
אמנם כתב המג"א13: אכל כל מאכל כו'. והאידנא נשתנו הטבעים'.
וכתב המחצית השקל: 'נתן טעם אחר ממש"כ רמ"א לעיל סי' קע למה שאין אנו נוהגין כן, וע"ש'.
ומבואר בפרי מגדים14 שיש נ"מ בין ביאור הרמ"א לביאור המג"א: 'והר"ב בסימן ק"ע סכ"ב נתן טעם אחר, שפת שלנו במלח הוא, ומשקים שלנו במים הם. והמ"א כתב אפילו ליכא מלח ושתה מי פירות וכדומה'15.
> כלומר לשיטת הרמ"א במקרה ששתה מי פירות ואכל אוכל בלי מלח, יצטרך לקיים המנהג, משא"כ למג"א אין צורך בכלל, בגלל שינוי הטבע.
אדמו"ר הזקן16 כתב כדברי המגן אברהם: 'אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק. אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקה ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה מפני ריח הפה ומפני אסכרה וכל המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים. והאוכל מלח אחר אכילתו לא יאכל בגודל מפני שקשה לקבור בנים ולא בזרת מפני שקשה לעניות ולא באצבע שקשה לשחין רע אלא באמה ובקמיצה. ועכשיו לא נהגו כלל באכילת מלח17 אחר סעודה ואין ניזוקין מפני שנשתנו הטבעים כמו שנתבאר בסי' קע"ג'.
> א"כ מבואר בפוסקים שאיננו נוהגים כיום במנהג אכילת מלח בסיום הסעודה, ויש שכתבו כן גם לגבי שתיית המים.
--------------
הערות:
1 מ, א ↩
2 עירובין יז, ב ↩
3 ברכות רמז קצא ↩
4 סדר ברכות סי' קמט ↩
5 או"ח סי' קעט ↩
6 אמנם צריך ביאור שהרי כתבו התוספות שמלח סדומית אינו מצוי, וא"כ מדוע שזה יהי' נימוק לא לאכול מלח, וצ"ע ↩
7 או"ח סי' קעט אות ב ↩
8 להעיר שהשבלי הלקט כתב רק שלא נהגו במלח, וזה מתאים לשיטתו שהחשש הוא מצד המלח סדומית, אמנם הרמ"א כתב גם לגבי מים, וזה מתאים לשיטתו שהסיבה שלא נוהגים, היא מכיון שכבר יש מלח ומים במאכלים והמשקאות שלנו ↩
9 ברכות פ"ו סי' כב אות ח ↩
10 שו"ע או"ח סי' קעט ס"ו. וראה שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' ט ↩
11 מצינו בדברי הפוסקים כמה גישות איך לפענח ר"ת אלו: 1) יש שכתבו (לבוש או"ח שם ס"ו. מזחיק ברכה שם ס"ק ג): *לשם רע*. 2) יש שכתבו (ראה מלבושי יו"ט ס"ק ג. א"ר ס"ק ט. וכן נקט אדמו"ר הזקן) *לשחין רע.* 3) יש שכתבו (ראה רוח חיים (פלאג'י) ס"ק ד): *לשפיכות דמים* ↩
12 סי' קע ס"ב ↩
13 סי' קעט ס"ק ח ↩
14 א"א סי' קעט ס"ק ח ↩
15 כתב האשל אברהם (בוטשאטש) סי' קע: 'מה שאחז"ל שתה ולא שתה מים כו', נראה שאין זה רק במשקים כעין יין ויין תפוחים והנסחט משארי פירות ואין שם מים כלל, כי מי פירות אין להם סגנון מים כלל, משא"כ משקים שמעורבים עם מים, גם אם מי פירות הם הרוב, מ"מ הוה ליה שתה מים. וכעין דגבי מה שאחז"ל אכל ולא אכל מלח, יש סמיכה על מעט מלח שבלחם, כעין שכתבו הפוסקים ז"ל [סי' קסז ס"ה] לגבי טיבול המוציא במלח שכשיש מלח בלחם אין צריך, וכן הוא לגבי מים היטב' ↩
16 שו"ע או"ח סי' קעט ס"ח ↩
17 להעיר שאדמו"ר הזקן התייחס רק למלח ולא למים כדברי שבלי הלקט, (ובהערות הרא"א לשוע"ר אות נט כתב שי"ל שזה בגלל שהמנהג הרגיל לשתות מים אחר הסעודה מפני הצמא) ↩