כיסוי הסכין
[א] (הלכה 1016)
שאלה: מדוע מכסים את הסכין בשעת ברכת המזון?
תשובה: בטעם כיסוי הסכין בברכת המזון מצינו כמה טעמים בראשונים, ובאחרונים:
א) כתב הרוקח1: 'מכסין סכין בעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל2. במכילתא3 אינו דין שיניף המקצר על המאריך ושולחן כמזבח בשילהי דחגיגה'.
ובשבלי הלקט4 כתב: 'מנהג לסלק הסכין מעל השלחן בשעת ברכה ויש נוהגין לפרוש עליו מפה ונותנין טעם לדבר כדאמרינן המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו ואמרינן בסוף מס' חגיגה5 ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים היה המזבח מכפר על האדם משחרב בית המקדש נעשה שולחנו של אדם מזבח כפרה עליו שנאמר המזבח עץ שלש אמות וגו' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'6 פתח במזבח וסיים בשולחן למדנו שהשלחן נקרא מזבח וכתיב במזבח לא תניף עליהם ברזל והטעם שהמזבח מכפר על האדם ומאריך ימים הכא נמי השולחן מאריך ימיו של אדם וסכין מקצר אינו דין שיבא מקצר על המאריך.
והאבודרהם7 כתב: 'ונהגו העולם כשמברכין ברכת המזון שמסלקין הסכין מעל השלחן. והטעם מדאמרינן בפרק הרואה8 המזבח עץ שלש אמות גבהו וארכו שני אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשלחן. אמר ר' יוחנן ואיתמא ר' אלעזר בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שלחנו מכפר עליו. והיינו דאמרינן התם כל המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו והטעם כשמאריך על שלחנו יבא עני ויהנה מאותו השלחן. ואין צדקה גדולה מזאת וכתיב9 וצדקה תציל ממות. והנה השלחן בבית כמזבח בבית המקדש מה מזבח מכפר אף שלחן מכפר והברזל מקצר ימיו של אדם ואין ראוי להניחו בשעת הברכה למקום הכפרה שמארכת ימים של אדם'.
ובתולעת יעקב10 כתב: 'והטעם מפני שהשלחן נקרא מזבח והמזבח הוזהרנו בו לא תבנה אתהן גזית וגומר, והברזל לא הוזכר במשכן ובמקדש כתיב ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו והטעם כי הברזל רומז לכוחו של עשו סוד הסיג היוצא מפחד יצחק, ועליו כתוב ואת עשיו שנאתי ולכן הוא מרוחק מן המקדש כי אין לו חלק בירושת ישראל ולא באמונתן והכתוב מדבר במקדש התחתון ורומז למקדש העליון והוזהרנו לסלקו מן השלחן כדי שלא ימצא שם בשעה שתחול הברכה ויטול חלק כי אין לו חלק בה, וכבר נטל חלקו והוא זוהמת הידים ועל זה כתוב ובשמחתו לא יתערב זר. ועוד כי החרב סוד חרבו של עשו מקצר ימיו של אדם והוא סבת הכליון והחורבן והשולחן הוא במקום המזבח שהוא מאריך ימיו של של אדם והוא סבת קיום העולם ושלוותו ואין הדין שיונף המקצר על המאריך כדאיתא במדרש ילמדנו פרשת וישמע יתרו ..'.
ב) שבלי הלקט שם: 'ומפי חבר אחד ור' שמחה שמו שמעתי טעם אחר שפעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לבונה ירושלים נזכר לו חורבן בית המקדש ולקח הסכין ותקע בלבו ועל כן נהגו לסלקו מעל השולחן בשעת ברכת המזון'.
ג) מטה משה11: 'עוד מצאתי בשם בן דינאי, לפי שברכת יעקב אבינו הוא מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש12, וברכת עשו הוא על חרבך תחיה13, לכן עתה בברכת המזון שמזכירין ברכת הארץ שהיא ברכתו של יעקב, מכסין הסכין שהוא ברכתו של עשו, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיק'.
ד) ועוד כתב המטה משה: 'ואענה ואומר אף אני טעם לדבר, כי ידוע שכל אותיות של אל"ף בי"ת יש בברכת המזון חוץ מן פ', וכתב הרוקח בסימן של"ז והתשב"ץ סימן שט"ו, שבאו להודיענו שאין מלאך אף שצף קצף אנף זעף נגף השף שולט בכל סעודה שמברכין ברכת המזון בשעתה ובכוונה ע"כ. הנה התבאר לך שאין חרבו של מלאך המות שולט בזמן שמברכין ברכת המזון, לכך מכסין הסכין לרמוז לזה דבשעת ברכת המזון אין חרבו של מלאך המות שולט'.
ה) ובכף החיים14 כתב: 'ועוד נ"ל ט"א משום דבבהמ"ז אנו מבקשים שתבנה ירושלים ובהמ"ק בנין עולם וארמון על משפט ישב ועל זמן ההוא נאמר לא ישא. גוי אל גוי חרב וכו' מכסין הסכין בבהמ"ז לרמוז כי בעה"י תתקיים בקשתנו על בנין ירושלם ובהמ"ק ולא תראה עוד חרב ומלחמה בעולם בב"א'.
> א"כ ראינו כמה טעמים מדוע צריך לכסות את הסכין בשעת ברכה, ובהלכה הבאה נראה את פרטי דין זה
הערות:
1 הל' סעודה סי' שלב ↩
2 דברים כז, ה ↩
3 פרשה יא אות ח ↩
4 סדר ברכות סי' קנה ↩
5 כז, א ↩
6 יחזקאל מא, כב ↩
7 ברכת הלחם זימון ברכת המזון ↩
8 נה, א ↩
9 משלי י, ב ↩
10 סוד ברכת הנהנין ↩
11 עמוד העבודה סי' שד ↩
12 בראשית כז, כח ↩
13 שם מ ↩
14 או"ח סי' קפ ס"ק טו ↩
[ב] (הלכה 1017)
שאלה: האם בשבת ויו"ט גם צריך לכסות את הסכין?
תשובה: הבית יוסף1 הביא את ב' טעמי הראשונים שהובאו בהלכה הקודמת: (א) 'כתב הרוקח בסי' שלב מכסין סכין בשעת ברהמ"ז על שם לא תניף עליהם ברזל במכילתא אינו דין שיניף המקצר על המאריך ושולחן כמזבח בשילהי חגיגה .. (ב) מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר פעם אחת היה אחד מברך ברהמ"ז וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו וע"כ נהגו לסלקו בשעת ברכה'.
וסיים הבית יוסף: 'ונוהגים בשבתות וימים טובים שלא לכסות הסכין, ולפי טעם רבי שמחה אין לחלק בין שבת לחול, ומ"מ מנהגן של ישראל תורה היא'.
וכך פסק בשו"ע להלכה כתב המחבר1: 'נוהגים לכסות הסכין בשעת בהמ"ז2, ונהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט'.
אלא שדנו הפוסקים בדבריו מדוע דווקא לפי טעמו של רבנו שמחה אין לחלק בין שבת לחול, וכדלקמן:
כתב הלבוש3: 'וכתב עליו הב"י ולפי טעם זה אין לחלק בין שבת לחול, ומשמע דלפי טעם הראשון יש לחלק, וכ"כ בשו"ע שלו שכן הוא המנהג בארצו וז"ל, נהגו שלא לכסותן בשבת ויו"ט ע"כ. וצ"ע מאי שנא שבת ויו"ט מבחול גם לפי טעם הראשון, וכי בשבת ויו"ט אין השולחן נקרא מזבח כמו בחול. ואפשר לי לומר שבארצותיו סבירא להו כטעם הראשון, והם נוהגין כן מפני שהם מפרשים שהטעם דלא תניף [עליהם] ברזל הכוונה הוא הא דמסלקין הסכין הוא סימן כדי שיהא לנו לזכרון שלא היו מניפין ברזל על המזבח בשעת עשייתו בהבנותו, ולא נטעה בזה כשנזכה לבניינו במהרה בימינו, אבל בשבת ויו"ט שכבר ידוע שאין בנין בית המקדש דוחה שבת ויו"ט, לפיכך אין צריכין לעשות זכרון ללאו דלא תניף. וכמו שמן הטעם הזה מנהגינו בארצות אלו לומר מזמור לתודה בחול ואין אומרים אותו בשבת כדאיתא לעיל סי' נ"א [ס"ז], אבל בסכין לא ראיתי נוהגין כן בארצות אלו, שאין מחלקין בין חול ושבת ויו"ט. ואפשר דסבירא לן כטעם השני, אי נמי אפילו לטעם הראשון סבירא לן דאין פירוש טעם דלא תניף כמו שמפרשים הם אלא לסימנא בעלמא הוא, כמו שצוה השי"ת במזבח לא תניף [עליהם] ברזל, ונתנו חכמינו ז"ל הטעם אינו בדין שיניף המקצר על המאריך, הכי נמי כוונתינו בשולחנינו שאנו עושין סימן, דסימנא מילתא היא ומבקשין מלפניו יתברך אחר שזיכנו להיות שולחנינו מזבח לפניו יתברך שמברכין עליו לו יתברך, כן יזכינו להאריך ימינו ולא לקצרם על ידי הברזל המקצר, ולפי"ז ג"כ אין טעם לחלק בין שבת ויו"ט, נ"ל'.
> א"כ הלבוש כתב שלא ראה בארצו את המנהג לחלק בין חול לשבת ויו"ט, [וכתב לבאר את החילוק בין המנהגים עפ"י שתי אופנים בביאור הטעם הראשון].
אמנם השל"ה4 כתב ליישב המנהג לחלק בין יום חול לשבת ויו"ט: 'ובתולעת יעקב כתב טעם לדבר, כי אסור הנפת ברזל על המזבח, כי הברזל כחו של עשו, ע"כ יסולק מעל המקדש כו', ובשבת ששלום בכל ואין שטן ואין פגע רע, והכחות ההם שובתות, אין לסלקו כי אין לעוררם כלל, (עכ"ד). על כן בשבת אין לזכור בחורבן הבית, רק בבנין המקדש שיבנה, ואז יתכן גם לדברי הרב רבי שמחה שמביא הב"י'.
גם הט"ז5 כתב לבאר שגם לטעם השני יש לחלק בין שבת לחול: 'וצריך טעם למה הוקשה לו זה דוקא לטעם רבינו שמחה ולא לטעם האחר ואפשר דקאמר אפי' לטעם רבינו שמחה וכל שכן לטעם הראשון דלרבינו שמחה היה אפשר קצת לומר בשבת וי"ט אין האדם מיצר כ"כ. ונ"ל דלטעם רבינו שמחה אתי שפיר כי הגזירה שגזרו בזה היה מעין המעשה כדמצינו בשבת שלא יצא אדם בסנדל המסומר משום מעשה שהיה וגזרו דוקא כעין המעשה שנעשה בסנדל מסומר דוקא וכן בפרק בתרא דיבמות שגזרו על מי חטאת וכו' משום מעשה שהיה בספינה ה"נ המעשה היה בחול ע"כ גזרו כן בחול דוקא ועמש"ל סי' קנא ס"ו ע"ז'.
האליה רבה6 כתב כדברי השל"ה: 'ולפי זה [=התולעת יעקב] מתורץ נמי קושית הב"י כי בשבת אין זוכרין לחורבן ולא חיישינן שיקח הסכין ויתקע בלבו. וכן בתשובות באר עשק סימן כ"ז פסק שאין לכסות בשבת'.
וכתב החיד"א7: 'כמדומה אני שראיתי בספר כ"י מהרב הקדוש מהר"ם קורדובירו זצ"ל שאין לכסותו בשבת וי"ט. וכן ראיתי למז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כ"י, דאין מכסין בשבת וי"ט שהם רמז לעה"ב שבאותו זמן יתמתקו הקליפות ובלע המות לנצח, עכ"ד. ומרן בב"י כתב דלטעם מי שזכר החרבן ותקע הסכין אין לחלק בין שבת לחול. ומיהו הרב אליה רבה מישב אף לפי טעם זה, ע"ש'.
ולהלכה כתב אדמו"ר הזקן8: 'נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון כי השלחן דומה למזבח ובמזבח נאמר לא תניף עליהם ברזל לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח מאריך ימי האדם ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך וגם השולחן מאריך ימיו של אדם ומכפר עונותיו בהכנסת אורחים שגדול כחה של לגימה שמשרה שכינה. ונהגו במקומות הרבה שלא לכסותו בשבת ויו"ט כי בחול מכסין אותו מפני שהוא כחו של עשו ובשבת ויו"ט אין שטן ופגע רע ומנהגן של ישראל תורה היא'.
> א"כ למעשה נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון, מלבד בשבת ויו"ט שאין מכסים
הערות:
1 או"ח סי' קפ ↩
2 שו"ע שם ס"ה ↩
3 להעיר מערוה"ש או"ח סי' קפ ס"ה שכתב: 'ודע דעכשיו אין רגילין ליזהר בזה ואין מכסין הסכינים בשעת ברהמ"ז'. וכ"כ בדרכי חיים ושלום אות שב ↩
4 או"ח שם ס"ה ↩
5 שער האותיות אות ק - קדושת האכילה ↩
6 או"ח שם ס"ק ג ↩
7 שם ס"ק ז ↩
8 ברכ"י או"ח סי' קפ ס"ק ד ↩
9 או"ח שם ס"ו ↩
[ג] (הלכה 1018)
שאלה: האם יש הבדל מאיזה חומר עשוי הסכין?
תשובה: בטעם איסור השארת סכין בברכת המזון ראינו בהלכה קודמת שיש שכתבו שהוא מכיון שהשלחן דומה למזבח, והתורה אמרה שאסור להניף ברזל על המזבח, ולגבי המזבח נאמר בתוספתא1: 'מזבח אבנים לא תניף עליהן ברזל וכי מה ראה הכתוב לפסול את הברזל יותר מכל מיני מתכות מפני שהחרב נעשית ממנו והחרב סימן פורענות והמזבח סימן כפרה מעבירין דבר שסימן פורענות מדבר שסימן כפרה'.
ובמסכת שמחות2 איתא: 'אומר באבני מזבח לא תניף עליהם ברזל, ובמקום אחר אומר כי חרבך הנפת עליה ותחללה, וכי מה נשתנה ברזל להיות פסול למזבח מכל מיני מתכות, לפי שהחרב נעשה ממנו, וחרב סימן קללה, והמזבח סימן ברכה, ומעבירין דבר שהוא סימן קללה בשביל דבר שהוא סימן ברכה'.
וכ"כ הרמב"ן3: 'וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש אשר לא תבנה אתהן גזית, כי בהניפך עליהם שום ברזל לעשותם כן הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים וחללת אותה. ומפני זה לא היה במשכן ברזל, כי גם יתידותיו שהיו טובות יותר מברזל, עשה נחשת. וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה. והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל, כי פירש כאשר חרבך הנפת עליה, ומפורש בזה לא תניף עליהן ברזל4, ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו5 הרי זה מותר, אעפ"י שאינן שלמות'.
> א"כ ראינו שלגבי המזבח רק ברזל פוסל ולא שאר מיני מתכות6.
רבנו בחיי בספרו שלחן ארבע בהמשך לדין הסרת הסכין מהשלחן כשבא לברך מפני שהשלחן נקרא מזבח, כותב שלגבי מזבח אם עשאו גזית בכלי כסף או זהב אינו פוסל 'ולא אקרי חלול כי אם בברזל שהוא החרב' ומסיים 'וכן השלחן הוזהרנו לסלק החרב מעליו'.
וכן כתב המגן אברהם7: 'שלא לכסותו. דהטעם משום ששלחן דומה למזבח ובמזבח כתיב לא תניף עליהם ברזל ובשבת אין בונין מזבח וליכא רמז למזבח ולפי זה דוקא בסכין של ברזל צריך לכסותו'8.
אך יש שכתבו שלטעם הנוסף שהובא לכיסוי הסכין, א"כ גם סכינים משאר סוגי המתכות יש לכסות ולא רק סכין מברזל, וכמ"ש הפרי מגדים9: 'ועיין ב"י מש"כ סכין ברזל, משמע לטעם דאחד זכר בחורבן ותקע בבטנו הוא הדין כל מיני התכיים שיוכל להמית עצמו, אבל לענין בנין מזבח וחרב נברא לקצר משמע דווקא ברזל לא כל מיני התכיים10. ואני העני מסופק בזה, עיין פ"א מהל' בית הבחירה ה"ח והי"ד [בכסף משנה] דמגרה ואבני מזבח ששקצום מלכי יון, אול[י] במגירות מתכות חוץ ברזל אי אפשר להיות חלק בלי פגימה, וצ"ע11'.
להלכה אדמו"ר הזקן12 כתב בסתם: 'נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון', ולא הזכיר את דברי המג"א, ועפ"ז כתב בחקרי הלכות13 שלדעת אדמו"ר הזקן גם סכינים שאינם מברזל ראוי לכסותם.
אך מאידך יתכן לומר שאדמו"ר הזקן לא כתב בפירוש רק ברזל, כי סמך על המשך דבריו אודות המזבח14.
> א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים האם המנהג לכסות את הסכין הוא רק בברזל או גם בסכינים העושים מחומרים אחרים. [ולכאורה מכיון שאין בכך טרחה גדולה, ראוי לכסות כל סכין].
הערות:
1 ב"ק פ"ז ה"ו, וראה מלאכת שלמה מידות פ"ג מ"ד: 'ובתוספתא דב"ק פ"ז משמע דשאר מיני מתכות לא נפסלו אפילו למזבח, והובאה בילקוט פ' משפטים סימן שי"ח' ↩
2 פ"ח הט"ז ↩
3 יתרו פ"כ פכ"ב ↩
4 דברים כז ה ↩
5 סוטה מח, ב ↩
6 ולהעיר מדברי הישועות מלכו בקרית ארבע על הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"א הט"ז, וראה עוד הנסמן ברמב"ם מהדורת פרנקל ↩
7 שו"ע או"ח סי' קפ ס"ק ד ↩
8 וראה פסק"ת או"ח סי' קפ אות ה שלטעם שמדמים את זה ממש למזבח לכאורה נצטרך להחמיר ולסלק גם שאר מיני כלים של ברזל, ולא רק סכינים, [או עכ"פ לא לאחזם בברכה. וראה בן איש חי ש"א בלק אות ד, ורוח חיים פלאג'י סי' רו אות ב.] אך למעשה אין המנהג להקפיד אלא בסכין, שדומה לחרב וכתיב כי חרבך הנפת עליה וגו' ↩
9 א"א ס"ק ד. אך להעיר משיחת עשרה בטבת תשנ"ב (תו"מ ח"ב ע' 81) שחורבן הבית קשור לברזל דווקא ↩
10 ראה שו"ת בית אבי ח"ג סי' קמה ↩
11 התהלה לדוד ס"ק ב העיר על דברי הפמ"ג: 'ואין בזה שום ספק, עי' בפירוש רמב"ן ז"ל עה"ת סוף פרשת יתרו מבואר להדיא דברזל דוקא'. ויש שכתבו שעפ"י דברי הישועות מלכו שהובא לעיל הע' 6 גם מטעם השלחן כמזבח יש להסיר שאר מיני סכינים, וראה שו"ת שיח יצחק סי' צה ↩
12 סי' קפ ס"ו ↩
13 ח"ח עמ' יד ↩
14 וגם לסיום דבריו ש'בחול מכסין אותו מפני שהוא כחו של עשו' ראה שיחה הנ"ל הערה 9 ממדרש: 'ברזל אין כתיב כאן לא במשכן ולא במקדש למה שנמשל בו אדום שהחריבו ביהמ"ק. א"כ עשו - אדום, הוא ברזל דווקא. ואדמו"ר הזקן לא הזכיר הטעם הנוסף שלפיו כתב הפרמ"ג שיש להזהר בכל סכין ↩
[ד] (הלכה 1019)
שאלה: האם מספיק לכסות או שצריך לסלק את הסכין מהשלחן?
תשובה: כתב הרוקח1: 'מכסין סכין בעת ברכת המזון'.
מאידך האבודרהם2 כתב: 'ונהגו העולם כשמברכין ברכת המזון שמסלקין הסכין מעל השלחן'.
ובשבלי הלקט3 הביא את ב' ההנהגות: 'מנהג לסלק הסכין מעל השלחן בשעת ברכה ויש נוהגין לפרוש עליו מפה'.
אך בכתבי האריז"ל4 מובא: 'גם אמר לי שמי שהוא משורש קין צריך להזהר להסיר הסכין מעל השלחן בעת ברכת המזון לגמרי, ולא יספיק לכסותו בלבד, יען כי כלי הזיין הם בקין כנודע'.
ועפי"ז כתב הבן איש חי5 [וכ"כ כף החיים6]: 'נוהגים להסיר הסכין מן השלחן בשעת בהמ"ז, והמדקדקים מסירים כל כלי ברזל כגון המזלג והמספריים של נירות, וכתבו אחרונים ז"ל דאין להקפיד על כל הנז"ל בשבת ויו"ט, ובשער רוה"ק דף י"ב איתא בשם רבינו האר"י ז"ל מי שהוא משורש קין צריך להזהר להסיר הסכין לגמרי בעת בהמ"ז ולא יספיק לכסותו בלבד וע"ש, ולכך כל אדם צריך להזהר בזה דאין אתנו יודע השרשים וכן אנחנו נוהגים להסירו גם בשבת ויו"ט'.
מאידך האשל אברהם (בוטשאטש)7 כתב: 'ולגבי סכין בשעת ברכת המזון, כיון שמהני כסוי לכולי עלמא, רק למי שידע בו האר"י ע"ה שהוא משורש קין אמר לסלק הסכין מהשלחן לגמרי, בברהמ"ז בתיבה הנ"ל י"ל דקיל היטב'.
ולמעשה לשון המחבר8 ואדמו"ר הזקן9: 'נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון'.
וראה גם בט"ז10 שכתב שרק מכסים: 'ונ"ל דשאני בברכת המזון דלא בעי אלא לכסות הסכין, בזה יש אפשרות לכסות כל סכין, ואמאי לא נעביד הכי. אבל כאן דנצטרך לסלק ממנו הסכין לגמרי וזה טירחא יתירה לסלקו ואח"כ לחזור וליטלו וגם לפעמים יש בו צורך באותו פעם ע"כ לא הטריחוהו בזה רק בסכין ארוך שאין בו צורך כ"כ'.
> א"כ ראינו מנהגים שונים בדברי הראשונים - האם צריך לסלק את הסכין או שמספיק לכסותו, וכן עפ"י קבלה מובא שמי שהוא משורש קין עליו לסלק בפועל את הסכין ולא להסתפק בכיסויו, אך נחלקו הפוסקים כיום שאיננו יודעים מי משורש קין, האם כולם צריכים לסלק או שכולם יכולים להסתפק בכיסוי, אמנם לשון המחבר ואדמו"ר הזקן שדי לכסות את הסכין, ואי"צ להורידו מהשלחן.
★ ★ ★
שאלה: האם כיסוי הסכין נוהג גם בברכת במעין שלוש?
תשובה: כתב בטהרת השלחן11: 'ונראה דלטעם השני הוא הדין בברכת על המחיה צריך להסיר אותו, דהא מוזכר שם ובנה ירושלים'.
אך באשל אברהם (בוטשאטש)12 כתב: 'מה שמדקדקים להסיר ברזל סכין משלחן בשעת ברכת המזון, נראה דהיינו מצד לשון שאומרים ברכה כו' ועל שלחן זה כו', ואנו מחזיקים בברכה שניתנה לנו ואין נוגעים לבחינת על חרבך תחיה, ולזה לא שייך כן בברכות שחוץ לברכת המזון. ובשעת מילה אוחזים דוקא הסכין כמו שכתבתי במקום אחר, וכן בשעת שחיטה, בשעת הברכות, רק בברכת המזון מסירים כנ"ל היטב'.
וכ"כ בשלמת חיים13: 'נסתפקתי כשמברך ברכת מעין ג', האם צריך לכסות הסכין ככתוב באו"ח גבי ברהמ"ז. ואפשר דהגזירה היא דוקא כמעשה שהיה בברכת המזון, וכמ"ש דבשבת לא גזרו דהמעשה היה בחול. ועוד בענין הנ"ל, מה שמצינו לענין ברכת המזון דצריך לשייר שיהא על מה לחול הברכה, ובסנהדרין החמירו באינו משייר, ולא מצינו כזה בברכת מעין ג' הגם דיש מ"ד דהוי דאורייתא. תשובה: פוק חזי מה עמא דבר'.
> א"כ למעשה מכסים את הסכין רק בברכת המזון, ולא בשאר ברכות.
הערות:
1 הל' סעודה סי' שלב ↩
2 ברכת הלחם, זימון, ברהמ"ז ↩
3 סדר ברכות סי' קנה ↩
4 שער רוה"ק דף י ↩
5 ש"א חקת ס"ו (וראה ג"כ ש"א שלח לך ס"ד) ↩
6 או"ח סי' קפ ס"ק טו ↩
7 או"ח שם ↩
8 שו"ע או"ח שם ס"ה ↩
9 שם ס"ו ↩
10 או"ח סי' קנא ס"ק ב ↩
11 הובא בילק"מ ↩
12 שו"ת או"ח סי' קפד. ועפי"ז כתבו בהנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) הל' ברכות הנהנין אות ה: 'בברכת מעין שלש א"צ לכסות את הסכין ולשייר משהו מן האוכל' ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp