האם המתנת שעה אחרי חלב פוטר מקינוח והדחה?

אלי' ח. י. פולטורק

Hameishiv.org

האם המתנת שעה אחרי חלב פוטר מקינוח והדחה?

ראו ראיתי בכמה לוחות שכתבו רבנים חשובים שלאחר שמנהגנו להמתין שעה בין חלב לבשר, אין צורך בקינוח והדחה. ולענ"ד ובמחכתר"ה הדברים תמוהים, ולא ראוי להקל בזה.

ונקדים בקצרה את יסוד הדיון: ביו"ד סי' פ"ט ס"ב: "אכל גבינה, מותר לאכול אחריו בשר מיד, ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם. ואם היה בלילה, שאינו יכול לעיין אותם היטב, צריך לרחצם. וצריך לקנח פיו ולהדיחו. והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה, וכן בכל דבר שירצה, חוץ מקימחא ותמרי וירקא, לפי שהם נדבקים בחניכים (פי' מקום למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים) ואין מקנחים יפה. ואחר כך ידיח פיו במים או ביין". והוא מדינא דגמרא (חולין ק"ה ע"א) "ושוין ב"ש וב"ה שמדיח, וכ"ש שמקנח" (לפי' ר"ח ורש"י ורוב ראשונים, אמנם בה"ג ור"ת ס"ל דהיינו בין בשר לחלב אבל בין גבינה לבשר אינו חייב בקינוח והדחה).

איברא, מנהגנו שלא לאכול בשר אחר גבינה מיד, על פי הזהר והשל"ה להמתין שעה בין חלב לבשר, וממילא הצורך בקינוח והדחה תלויה במחלקות הש"ך (סק"ז) נגד הט"ז (סק"ב) בנוגע לבשר, באם המתנת שעה (למקילים כשיטת תוס' לא להצריך המתנת שש שעות, וכהי"א בהרמ"א סע' א' "המנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת") פוטר מקינוח והדחה אם לא מצא בשר בין שיניו (שאם מצא בשר, אף להש"ך חייב לנקרו). הש"ך סומך דבריו על האו"ה הארוך והלחם (דברי) חמודות, והסכימו לו הפר"ח (סק"ז) והא"ר (או"ח קע"ג סק"ז), והחגורת שמואל סק"ג^[1]. ובחכ"א (כלל מ' סע' י"ג) נמשך אחר הש"ך שאינו חייב בקינוח והדחה ממש, אלא שבכל זאת הצריך לנקר שיניו, וכן הוא בזבחי צדק אות י"א, ובכה"ח (סקכ"ו) שנמשכו אחרי החכ"א.

ואף שבתורת חטאת (ע"ו, א') מביא את האו"ה הארוך שהוא המקור לשיטת הש"ך, אבל מהמשך הדברים שם ברור שהרמ"א עצמו לא ס"ל הכי, כמבואר במנחת יעקב שם סק"ג, שהרי האו"ה קאי לשיטת תוס', והרמ"א צירף השיטות לכעין פשרה – ע"ד מ"ש מהרי"א בהגהות שע"ד.

ובפרמ"ג ש"ד שם מוכיח מלשון מהרי"א בהגהות שערי דורא – שהוא המקור למנהג הנ"ל ברמ"א – דלא כהש"ך. וכן היעב"ץ מוכיח מלשון הרמ"א דלא כהש"ך. וכן סתימת הפוסקים להחמיר כהט"ז. אלא שעדיין יש מקום לחלק דה"מ באכל בשר, אך בין גבינה לבשר אולי יש יותר מקום להקל כסברת הש"ך.

ולמרות שכאמור מצינו כמה פוסקים חשובים שהקילו כהש"ך, אבל רובם לא כתבו כן בדעת הרמ"א, (ודלא כהש"ך שפירש כן בדברי הרמ"א שס"ל כהאו"ה הארוך), אלא שמום שסמכו להקל על שיטת תוס', ובפרט שכבר נתפשט המנהג לחכות שש שעות (וכמ"ש בבדה"ש סקכ"ה – לאחרי שהקשה על שיטת הש"ך - שאין כ"כ נפק"מ לדינא לאור שנהגו בשש שעות) , ובזה דעת רוב הפוסקים שכבר נתעכל הבשר ואין צריך לחשוש (אא"כ יודע שיש בשר בין שיניו).

אבל למעשה רוב הפוסקים החמירו, ובנוסף למה שהזכרנו כבר - מהרי"א והפרמ"ג והיעב"ץ והמנחת יעקב, ראה גם: של"ה מס' שבועות (קפ, ב), לבוש או"ח קע"ג סע' א' (ואף שהתויו"ט בתורת האשם כתב דהלבוש הדר ביה ביו"ד להסכים לשיטתו בלחם חמודות, לכאורה החולקים יחלוקו שהלבוש רק מצטט את הרמ"א, וכשם שפירשו ברמ"א דלא כהש"ך, כ"ש וק"ו שיפרשו כן בהלבוש שכתב כן בהדיא באו"ח), לחם הפנים סק"ח, יד יהודה הקצר סק"ט, עצי העולה בב"ח כלל ג' אות י"ג, ערה"ש סע' ז', דרכ"ת סקט"ו, אשרי האיש יו"ד פרק ה' אות כ"ב, מעדני שולחן סקי"ח, אורחות הבית פ"ז סי"ד והע' מ"ט, ששכ"ה פרק מ' סע' צ"ו, זר השלחן סקי"ז, אור יצחק ח"א יו"ד סי' ד' ד"ה מעוברת, הגרח"ק ב שיח התורה סי' א' רע"א, חוט שני (שבת ח"ב ע' סב ד"ה מי, רבית ע' קנה), ועוד.

ולא אכחש שמצינו פוסקים שהקילו באוכל בשר אחרי גבינה בצירוף שיטת ר"ת דלא בעי קינוח והדחה כלל אחרי גבינה, ועשו כעין ספיק ספיקא (אף שכאמור הפרמ"ג והיעב"ץ והמנחת יעקב הוכיחו שהוא לא כהרמ"א), או שהעלו שבבשר אחרי גבינה, דקיל טפי, גם הט"ז וסייעתו יודו לש"ך (ראה פסקי מוהר"ר מנא"ל מוויטעבסק, קובץ יגד"ת גל' י"ט ע' שסט).

אלא שבשל"ה מפורש להחמיר גם אחרי גבינה, וכן בעוד כו"כ מהפוסקים הנ"ל. ומ"ש שחלב קיל טפי, אינו מוכרח. ויתר מכן מצינו ביד יהודה הארוך (סק"ב ד"ה והדבר) סברא הפוכה, דאף שאחרי בשר לא צריך קינוח והדחה אחרי 6 שעות, עכ"ז אחרי גבינה לא יעזור אם יחכה כל היום כולו^[2], שהרי אחרי בשר תקנו חז"ל המתנה לסעודה אחרת ואחרי חלב תקנו קינוח והדחה, וזה שאנו מחמירים להמתין ע"פ הזהר, אינו מגרע תקנת חז"ל (ע"פ רוב ראשונים) שתלוי אך ורק בקינוח והדחה.

אלא שהרבנים המקילים מביאים ראיה מאג"ק ח"כ ע' רפט:

"לשאלתו למנהגנו בנוגע לאכילת בשר לאחרי מאכלי חלב, בכלל נהגינן בהנ"ל - ואפילו לאחרי חלב וחמאה - להמתין שעה (וגם - לא באותה הסעודה). וכ"כ בשל"ה מס' שבועות שלו (קפ, ב). - (ומש"כ בדרכי תשובה יו"ד ספ"ט סוס"ק י"ט "שעה ויותר" צ"ע שיעורא דויותר, והמקור ע"ז) - אבל לא שמעתי אם זוהי הוראה לכל או רק מנהג יחידי סגולה, וראה פמ"ג לשו"ע יו"ד ספ"ט, שפתי דעת סק"ז, דהפסק שעה - מחליף קינוח".

אמנם, לענ"ד תמוה להקל נגד רוב הפוסקים שדחו שיטת הש"ך על סמך ציטוט שמביא כ"ק אדמו"ר משיח צדקנו מהפרמ"ג להסביר את סברת הש"ך – למרות שהפרמ"ג בעצמו לא ס"ל הכי. אלא הברה יותר מסתבר שבא להחמיר ולא להקל, ולבסס את חומרת המתנת שעה, שמקורו בתורת הנסתר בזוה"ק ובשל"ה (שהוא בעצמו מצריך קינוח והדחה למרות המתנת שעה!), גם ע"פ נגלה דתורה. אך חלילה לתלות בוקי סריקי בדבריו הק'להקל נגד הט"ז.

מה גם, שאין דרכו בקודש של כ"ק אדמו”ר משיח צדקנו להכריע בין הפוסקים, ולא מסתבר כלל שדווקא פה חרג ממנהגו להכריע במחלוקת ראשונים וש"ך וט"ז עד פוסקי זמננו דווקא להקל בעניין זה.

ואם לא די בזה, הרי רואים בעליל - לפי חילוקי העניינים - שהציון לפרמ"ג שייך דווקא לקטע האחרון, שדן באם הוא מנהג לרבים או ליחידי סגולה. ואם בא לנקוט כהפרמ"ג להלכה, מה עניינו לכאן? הרי היה צריך לכתבו בתחילת הדברים בתיאור המנהג, ביחד עם השל"ה והדרכ"ת! ועוד, אם בא כ"ק אדמו"ר משיח צדקנו להכריע להקל, למה ציין לפרמ"ג ולא לש"ך עצמו? אלא שלפי איך שפירשנו מובן למה הציון דווקא לפרמ"ג, שהפרמ"ג מבאר טעמו של הש"ך (שדן במי שאכל בשר) לפטור מקינוח והדחה, וטעם זה שייך גם למי שאכל גבינה, וא"כ מצינו סמך להמתנת שעה אחרי חלב גם ע"פ נגלה.

ועוד והוא העיקר, שגם מי שירצה לסמוך על הש"ך להקל בלא קינוח והדחה, הרי הש"ך (סקט"ו ומבואר בפרמ"ג שפ"ד) והפר"ח (סקט"ז) ס"ל - דלא כהט"ז (סק"ד, וראה בערוה"ש סע' י"א דברים חריפים ביותר ש"חלילה לעשות כן" לסמוך על הט"ז בזה שאחרי שעה כבר לא חשיב גבינה, ודוחה דבריו בשתי ידיים) - דגבינה שבין השיניים חשיב גבינה ואוסרת. אז גם לשיטתם שאין חיוב מדינא דווקא בקינוח והדחה כשממתין שעה (אא"כ לפי היד יהודה הנ"ל שאולי יש לחלק), הרי פשוט שחייב לוודות שאין גבינה בין השיניים וכמ"ש הערוה"ש שהגבינות הפשוטות נשארים בין השיניים יותר מגבינות מתולעים משום שהן נפרכין, כנראה בחוש, וחלילה לתפוס בזה קולי ב"ש וקולי ב"ה.

ובפרט שהחכ"א ועוד פוסקים שנמשכו אחריו ופסקו כהש"ך כתבו בהדיא שצריך לנקר את השיניים. ואולי על סמך זה מצינו שיש פוסקים שהקילו לא להצריך קינוח והדחה בנוסף להמתנה אחרי חלב וחמאה (ולפי הרש"ש בחולין שם, אין חיוב קינוח והדחה כלל בחלב, והרבה פוסקים נמשכו אחריו להקל – ולכן כ"ק אדמו"ר משיח צדקנו נקט בפירוש שהמנהג להמתין גם אחריהם) ורק אחרי גבינה, שרואים בחוש שנשארת בין השיניים לרוב.

תבנא לדינא, למרות שבוודאי יש על מי לסמוך להקל (ובפרט בחלב וחמאה) שלא לחייב קינוח והדחה ולהסתפק בניקור שיניים מגבינה (שזה הכרח גמור מדינא כנ"ל), הרי אינו פשוט כלל וכלל, וכבר מילתי' אמורה בעניין קינוח והדחה ש"נכון לעשות כדברי המחמיר בדבר שאין בו טורח" (ב"י או"ח קע"ג בד"ה וכתב עוד הגה"מ, הובא בד"מ כאן סק"ג).

וכ"ש וק"ו במי שבא להתקדש ולנהוג ע"פ סוד ה' ליראיו (וכפי שכתב כ"ק אדמו"ר משיח צדקנו שלא שמע אם זה הוראה לרבים או רק ליחידי סגולה, למרות שלמעשה כבר הפך לנחלת כלל אנ"ש ואין לשנות כפשוט), הרי לענ"ד ברור כביעתא בכותחא שאין לעשות כן על חשבון קולא גדולה בדבר שהוא מדינא דגמרא, ואם עושה כן, לכאורה יצא שכרו בהפסדו, ועדיף כבר לעשות קינוח והדחה כדין ולא להמתין כלל.

ולכן יש להקפיד שאחרי סיום אכילת מאכלי חלב וכ"ש גבינה לאכול משהו פרווה (חוץ מקמח, תמרים, וירקות) ולהעבירו בשני צדדי הפה, וכן לשתות משקה (ולסבבו בפיו) טרם יתחיל לאכול בשר.