זמן תפילת ערבית

---

[א] (הלכה 1100)

בימי הקיץ במדינות הצפוניות צאת הכוכבים מאוד מאוחר, ורבים מתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים.

שאלה: מהו ההיתר והתנאים להתפלל לפני צאת הכוכבים, והאם אדם שנמצא במקום בו המנין מתפלל לפני צאת הכוכבים, עדיף שיתפלל עם המנין או שיתפלל ביחידות אחר צה"כ?

תשובה: נושא זה ארוך ונוגע למצוות קריאת שמע ולזמן תפלת ערבית, ונראה את הפרטים בכך בהלכות הבאות. בהלכה זו נראה מצד זמן התפלה.

המשנה במסכת ברכות¹ מביאה את מחלוקת ר"י וחכמים: 'תפלת המנחה עד הערב; רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. תפלת הערב אין לה קבע'.

ובהמשך לכך אומרת הגמרא²: 'תפלת המנחה עד הערב וכו' .. אמר רב חסדא: נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום, שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה, מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה! השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר, עבד, ודעבד כמר, עבד'.

> א"כ נחלקו ר"י וחכמים האם סיום זמן תפלת מנחה והתחלת תפלת ערבית הוא בפלג המנחה, או שסיום זמן תפלת מנחה והתחלת תפלת ערבית מנחה הוא בערב³, ⁴, ההלכה לא נפסקה ורשאים לנהוג כב' השיטות.

הרמב"ם⁵ כתב 'תפלת הערב אע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה'.

כתבו הראשונים [בשם הגאונים] שהגם שעקרונית אפשר לנהוג או כחכמים או כרבי יהודה, אך צריך הנהגה קבועה, ואי אפשר להתפלל פעם כך ופעם כך, כלומר יום אחד להתפלל מנחה אחר הפלג כדברי חכמים וביום אחר להתפלל ערבית בזמן זה כדברי ר"י, וכמ"ש הראבי"ה⁶: 'ומסקינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, פי' מי שינהוג כל ימיו כחד מינייהו לא ממחינן בידו, ולא שיעשה פעמים כר"י ופעמים כרבנן, דהוו להו תרי חומרי דסתרי אהדדי בתפלת המנחה ובתפלת ערבית'.

וכ"כ רבינו יונה⁷: 'דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד אעפ"י שנראה מכאן שאם ירצה יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ואילך דלר' יהודה משם ואילך אינו זמן תפלת מנחה ולדברי רבנן יכול להתפלל מנחה עד הערב, אפילו הכי אין לו לאדם לעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה ואילך כרבנן ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר"י נמצאו דבריו סותרין זה את זה שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה אלא יעשה כל שעה כמו רבנן שיתפלל מנחה עד שקיעת החמה ותפלת ערבית אח"כ, או כמו ר"י שיתפלל תפלת המנחה לעולם עד פלג המנחה בלבד ויתפלל ערבית אח"כ כל זמן שירצה ואפילו קודם שקיעת החמה. ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפלת מנחה אחר פלג המנחה כרבנן אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כר"י אלא לעשות הכל כרבנן, מיהו בדיעבד אם התפלל תפלת ערבית בכונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא ולא מחייבין ליה לחזור ולהתפלל. מפי מורי הרב נר"ו'.

והרא"ש⁸ כתב: 'כתב הגאון⁹ דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כר"י דאם איתא דר"י ליתא לדרבנן ואם איתא דרבנן ליתא לדר"י לכן אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי לתפלת הערב בפלג המנחה דאי אפשר לו לעשות פעם כר"י ופעם כרבנן'.

אמנם יש ראשונים שכתבו שבמידה וזה לא באותו היום אין זה נחשב כתרתי דסתרי, וכמ"ש הרא"ה¹⁰ הביאו באהל מועד שם: 'פי' ומיהו בשאינו נוהג בבת אחת כשניהם אבל כשהוא נוהג בבת אחת כשניהם, שהוא מתפלל מנחה לאחר אחת עשרה שעות פחות רביע כרבנן, ומתפלל תפלת ערבית ג"כ באותה שעה קודם חשיכה והיינו כר' יהודה, דאלו לרבנן כל היכא דזמן תפלת המנחה ודאי לאו זמן תפלת ערבית, בהא ודאי הוה ליה פושע דהני תרתי סתרן אהדדי ולא אפשר לתרויהו ולא סגיא דליכא טעותא בחדא והאי דנהיג בתרויהו לקולא כלומר בבת אחת לא סגיא דלא פשע והוה ליה כי ההיא דאמרינן בחולין מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל רשע ופרישנא לה התם בתרתי דסתרן אהדדי, ואע"ג דבההיא דחולין אפילו בזה אחר זה אסור בתרתי דסתרן אהדדי התם בדאוריתא אבל הכא בתפלה דרבנן בזה אחר זה מותר, בבת אחת ודאי אסור דלא סגיא דלא פשע בחדא'.

וכ"כ המאירי¹¹: '.. ולמדו מכאן שמאחר שאנו נוהגים להתפלל מנחה בערב אין לנו להתפלל תפלת ערבית בפלג המנחה ואותם שהיו מתפללים של שבת בערב שבת לא היו מאחרין מנחה לעולם עד זמן זה ואיני נסכם לדעת זה כלל אלא ביום אחד אין ראוי לו להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישינן והרי"ז כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בנ"א זה באחת וזה באחרת שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים'.

והמרדכי¹² כתב: 'ואפי' לדברי המפרשים דמי שירצה יכול לעשות היום כר"י ולמחר יעשה כרבנן מ"מ ביום אחד לא עבדינן תרי קולי דסתרן אהדדי'.

הרא"ש¹³ הביא שלפי דברי ר"ת 'יש לומר שלענין תפילה הקילו' ועושים 'תרי קולי דסתרן אהדדי'.

> א"כ ראינו שלא נקבעה ההלכה לגבי סוף זמן מנחה ותחילת הזמן של ערבית, אם הוא בפלג המנחה כרבי יהודה או בערב כחכמים, אך כתבו הראשונים שלא לעשות תרתי דסתרי - להתפלל מנחה בזמן של ערבית לדברי חכמים ולהתפלל ג"כ בזמן הזה ערבית כדעת ר"י. ויש בזה ב' גישות, האם הבעיה של תרתי דסתרי היא בכלל, או רק כשזה נעשה באותו יום. ובהלכה הבאה נראה עוד פרטים בזה, וכן לגבי קריאת שמע.

---

הערות:

¹ כו, א ↩

² כז, א ↩

³ בהלכות הבאות נראה מהו הזמן שנחשב ערב האם השקיעה או צאת הכוכבים ↩

⁴ להעיר שיש שביאורו דברי חכמים באופן אחר, וראה פני יהושע ברכות ב, ב. כז, א ↩

⁵ הלכות תפילה פ"ג ה"ו. וראה בכסף משנה הלכה ו והלכה ז שמבאר דברי הרמב"ם שאינו פוסק כחכמים ↩

⁶ ברכות סי' פג ↩

⁷ ברכות יח, ב מדפי הרי"ף ↩

⁸ ברכות פ"ד סי' ג. ראה גם דברי הרא"ש בריש ברכות שלא יהא תרתי דסתרי מתפילה לק"ש. ונדון בזה בהלכות הבאות ↩

⁹ באהל מועד שער התפילה דרך ב נתיב ב כתב כן בשם רה"ג ↩

¹⁰ ברכות כז, א ↩

¹¹ ברכות כו, ב ↩

¹² מו"ק רמז תתקכג. וראה ג"כ ברכות רמז פט ↩

¹³ ריש ברכות. הובא בב"י סי' רלג. (אלא שאולי כוונת הרא"ש רק על תפילה כנגד ק"ש, ולא שתי תפילות, וראה בהלכה הבאה, וצ"ע) ↩

---

[ב] (הלכה 1101)

בהלכה הקודמת ראינו את דברי הגמרא והראשונים שלא נקבעה ההלכה מתי הוא סוף זמן מנחה ותחילת הזמן של ערבית, אם הוא בפלג המנחה או שהוא בערב, אך חשוב שהמתפלל לא יעשה תרתי דסתרי - כלומר שלא יתפלל מנחה בזמן של ערבית לדברי חכמים ויתפלל גם ערבית לפי דעת ר"י.

שאלה: מה הדין בדיעבד ובשעת הדחק?

דיעבד: כתב רבינו יונה¹: 'מיהו בדיעבד אם התפלל תפלת ערבית בכונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא ולא מחייבין ליה לחזור ולהתפלל. מפי מורי הרב נר"ו'.

שעת הדחק: כתב באהל מועד²: 'ובעל השלמה אמר שעכשיו שנהגו ע"י הדחק שעושין פעמים כר"י ופעמים כרבנן שפיר דמי דלא גרע מהשכים לצאת לדרך שמקדים וקורא'.

הבית יוסף³ הביא את הנ"ל וכתב: 'ועכשיו נהגו העולם להקל בכך ואעפ"י שמתפללים תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג"כ באותה שעה, ואע"ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי, אפשר שסומכים על מש"כ הרא"ש בריש ברכות לדעת רבינו תם וז"ל ומיהו קצת קשה דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללים פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין קריאת שמע חשבינן ליה לילה כמו רבי יהודה והוי תרי קולי דסתרן אהדדי והא דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד הכי פירושו לא איפסיקא הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבנן מי שירצה יעשה הכל כרבי יהודה או הכל כרבנן ולא שיתפוס קולא של שניהם ויש לומר דלענין תפלה הקילו'⁴.

להלכה כתב המחבר⁵: 'מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע .. ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים'.

וכתב המג"א⁶: 'לעולם כחד. פי' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום א' מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צאת הכוכבים'.

> א"כ ראינו שהמחבר פסק שיש להזהר שלא לעשות תרתי דסתרי [וביארו כוונתו שגם אם אין זה באותו יום] אך בדיעבד, ובשעת הדחק מקילים בכך.

אמנם בדברי המחבר והרמ"א לא הוזכר האם גם לצורך מנין וכיו"ב מקילים, אך מצינו פוסקים שהזכירו כדברי הב"י וכמ"ש בערך לחם למהריק"ש: 'ויש אומרים דלענין תפלה הקילו אפילו לכתחלה, ולפיכך אין לגעור בנוהגים קולא'.

וכתב בספר בשלמי ציבור⁷ לאחרי שהביא את דברי הב"י שנהגו העולם להקל להתפלל שני התפילות באופן של תרתי דסתרי כתב: 'וכן נראה שהוא דעת האר"י זלה"ה שהרי כתבנו לעיל שהיה נזהר מאוד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה והוא עצמו כתב בענין ג' משמרות הוי הלילה דיש להתפלל בעת שהוא קרוב ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפלות צריכים להיות ביום וק"ש יקרא אח"כ בצאת הכוכבים .. ואיך הי' עושה תרי קולי דסתרי אהדדי וע"כ לומר דסמך אדעת ר"ת ז"ל דבתפלה הקלו'.

גם המג"א⁸ כתב 'ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן⁹ ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סי' רל"ה ויחיד שלא התפלל בב"הכ ימתין עד הלילה, ועמ"ש סימן צ' ס"ט וצריך ליזהר שלא יתפלל ערבית קודם פלג המנחה כמש"ל'.

ובסדור דרך חיים¹⁰ כתב: 'מיהו בציבור הואיל וטירחא לילך ולאספם הקילו בזה, ונהגו להתפלל שניהם יחד, אבל יחיד יהא נזהר בזה, אם לא בשעת הדחק ומכל שכן שבדיעבד יצא'.

וראה גם במשנה ברורה¹¹: 'וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסי' רל"ה ס"א'.

אך במשנה ברורה לגבי שבת¹² כתב: '.. וי"א דבצבור יש להקל להתפלל מעריב מבע"י אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה ונ"ל שאין לסמוך על זה רק כשהוא מתפלל מעריב עכ"פ בבין השמשות ובשעת הדחק אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום וק"ש יחזור ויקרא כשהוא ודאי לילה ועיין בביאור הלכה'. ושם בביאור הלכה כתב: 'מה שכתבנו שאין לסמוך וכו' הוא משום דכל האחרונים לא הזכירו קולא זו וטעמם הוא כיון דאנן נהיגין בשאר ימות החול להתפלל בזמנה כדין משום שאין לקולא זו מקור מן הש"ס איך נסמוך על קולא זו בשבת'.

> א"כ ראינו שנפסק להלכה שאין לעשות תרתי דסתרי מיום ליום, אך בדיעבד או בשעת הדחק יוצא י"ח, ויש שהתירו לצורך מנין¹³. בהלכה הבאה נראה האם לצורך שבת יש להקל, ואת דברי אדמו"ר הזקן בזה.

--------------

---

הערות:

¹ ברכות יח, ב מדפי הרי"ף ↩

² שער התפילה דרך ב נתיב ב ↩

³ או"ח סי' רלג ↩

⁴ אלא שיש להעיר לכאורה על ראיית הב"י מדברי הרא"ש, שלכאורה פשטות דברי הרא"ש בדעת ר"ת (הם לגבי תרתי דסתרי מ'מתפללין לפעמים' מנחה לק"ש, וביאר) שנקטו עיקר כרבי יהודה ולכן קוראים ק"ש אחרי הפלג, אלא שלפעמים התפללו מנחה אחרי הפלג, כי סמכו להקל 'לענין תפילה'. אך מניין ללמוד להקל תרתי דסתרי כאשר שניהם לגבי תפילה ובאותו יום והמשך אחד ↩

⁵ סי' רלג ס"א ↩

⁶ סק"ה. [וראה גם דברי המג"א בסי' רסז ס"ק א: 'דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בע"ש יש לסמוך עליו'] ↩

⁷ עמ' קס, פרק זמן המנחה ד. הובא בשע"ת או"ח סי' רלה סק"ב ↩

⁸ סי' אחד סק"ז. וראה מחצית השקל ↩

⁹ אך ראה מג"א סי' רלה סק"ב ובמחצית השקל שם. וצ"ע ↩

¹⁰ סי' מח ס"ב ↩

¹¹ סי' רלג ס"ק יא ↩

¹² סי' רסז ס"ק ג ↩

¹³ ובהלכות הבאות נראה שיש שהקפידו להתפלל בזמן ↩

---

[ג] (הלכה 1102)

שבת

בהלכה הקודמת ראינו שנפסק שלא לעשות תרתי דסתרי גם לא מיום ליום, כלומר מי שלא מקפיד תמיד שלא להתפלל מנחה לפני פלג המנחה שלא יתפלל ערבית לפני הלילה.

שאלה: אדם שבמשך השבוע לא מקפיד להתפלל מנחה לפני פלג המנחה, האם בליל שבת לצורך קבלת שבת, יש היתר להתפלל ערבית מפלג המנחה?

תשובה: כבר ראינו את דברי הגמרא בברכות¹ שרב התפלל את תפילת ליל שבת לפני כניסת שבת.

וכך גם מובא בירושלמי² ביחס לכמה אמוראים שהתפללו מוקדם, ולאחר מכן כתוב שם: 'אמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדוק אחד אמר לי כאן נתפלל אבא של לילי שבת בערב שבת. אמר רבי אמי רבי יוחנן פליג, ולא הוה צריך מפלגה על הדא [=רבי יוחנן חלק על כך, אך הוא לא היה צריך לחלוק על כך] למה שכן מוסיפין מחול על קודש'.

> א"כ מבואר בירושלמי שגם רבי יוחנן שחולק לגבי תפילה ערבית מוקדמת, בליל שבת לא היה צריך לחלוק, בגלל הדין שמוסיפים מחול על קודש.

הרמב"ם³ כתב: 'תפלת הערב אעפ"י שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה .. המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה, ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא, ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים'.

מלשון הרמב"ם נראה⁴ שלמרות שהזמן של ערבית הוא בתחילת הלילה, אך בליל שבת יכול להקדים.

אמנם הטור⁵ כתב: 'וכתב הרי"ץ גיאות כיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה אין להתפלל של שבת בערב שבת, ולא של מוצ"ש בשבת'.

אך הבית יוסף⁶ כתב: 'ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן ודלא כרי"ץ ן' גיאת'⁷.

להלכה כתב המחבר⁸: 'מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד'.

וביארו המפרשים⁹ את דברי המחבר שכתב מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, שר"ל שגם מי שביום חול מתפלל מנחה לאחר פלג וא"כ בכדי שלא יהא תרתי דסתרי עקרונית אין לו להקדים בשום יום את תפילת ערבית לפני הלילה, מ"מ לצורך מצות תוספת שבת מותר לו להקדים.

וכתב המגן אברהם¹⁰ בכוונת הבה"ג: '.. אח"כ מצאתי שכתב בה"ג¹¹ וז"ל דרב צלי של שבת בערב שבת וצלי ר' ירמיה אחוריה תפלה של חול ולא פסקיה לר' ירמיה ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד הוא דמצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקיה לר' ירמיה דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלומר מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בערב שבת אעפ"י שבחול עושה כרבנן. וכן דעת הרמב"ם למעיין שם דלא כמ"ש בכס"מ .. ועוד דהמרדכי¹² כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן. ואף דלא קי"ל הכי, מ"מ בערב שבת יש לסמוך עליו. מיהו בסוף מועד קטן¹³ כתב דביום א' אין לעשות שני קולי דסתרי אהדדי ולכן צריך ליזהר בערב שבת להתפלל מנחה קודם פלג המנחה. וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ועמ"ש סי' רל"ג, ובכתבים¹⁴ איתא שהאר"י היה מתפלל ערבית בלילה אף בערב שבת'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹⁵: 'ונוהגים להקדים תפלת ערבית יותר מבימות החול ונכון הוא כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר, רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה כמשנ"ת בסי' רס"א ורס"ג. ואף המתפללין ערבית בזמנה בצאת הכוכבים כל ימות החול יכול הוא להקדים בערב שבת להתפלל מפלג המנחה ולמעלה, כדברי רבי יהודה שאומר שמפלג המנחה ואילך הוא לילה לענין תפלה. ואף שלפעמים בשאר ימים מתפלל מנחה בזמן ההוא והרי הן שתי קולות הסותרות זו את זו כמ"ש בסי' רל"[ג] אין חוששים לזה בתפילת ערבית של שבת שיש מצוה כשמתפלל אותה מבעוד יום שמוסיף מחול על הקודש אלא שצריך הוא ליזהר שלא להתפלל מנחה בו ביום עצמו אחר פלג המנחה שלא יעשה ב' קולות הסותרות זו את זו בזמן אחד .. ומ"מ אם רוצה להתפלל גם התפלה של שבת בלילה הרשות בידו ויוסיף מחול על הקדש בלא תפלה ואף המתפלל ערבית מבעוד יום יכול לקבל תוספת שבת קודם תפלה'.

> א"כ ראינו שכתבו הפוסקים שלמרות שלא ראוי לעשות תרתי דסתרי, אך לצורך מצוה של תוספת שבת יכול להתפלל תפילת ליל שבת מפלג המנחה גם אם לפעמים מתפלל מנחה בזמן זה. אך יקפיד באותו יום להתפלל מנחה לפני פלג. ובהלכות הבאות נראה לגבי קריאת שמע ואת המנהג לגבי תפילה מוקדמת.

--------------

---

הערות:

¹ כז, א ↩

² ברכות פ"ד ה"א ↩

³ הל' תפילה פ"ג הל' ו - ז ↩

⁴ אך בכסף משנה כתב: 'ולאו דווקא של שבת .. דה"ה בכל יום אלא שרבינו העתיק לשון הגמרא'. וראה במג"א שלכאורה זה סותר למש"כ בבית יוסף דלקמן ↩

⁵ או"ח סי' רצג ↩

⁶ או"ח סי' רסז ↩

⁷ היינו שהב"י סובר שמדברי הרמב"ם מוכח שרק בשבת מותר להקדים ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' רסז ס"ב ↩

⁹ ראה תוספות שבת סק"א, ומחצית השקל על המג"א סק"א ↩

¹⁰ סי' רסז ס"ק א ↩

¹¹ סי' א עמוד מו ↩

¹² ברכות רמז פט ↩

¹³ רמז תתקכג ↩

¹⁴ שער הכוונות ענין קבלת שבת, ראה כף החיים או"ח שם ס"ק ג ↩

¹⁵ שו"ע או"ח שם ס"ב ↩

---

[ד] (הלכה 1103)

בהלכות הקודמות ראינו את הדיון במשנה בגמרא ובראשונים לגבי התחלת זמן תפלת ערבית, וראינו שהגמרא אמרה שלא נקבעה הלכה בזה ויתכן להתפלל ערבית כבר מפלג המנחה, ובלבד שלא באופן של תרתי דסתרי.

שאלה: מתי זמן קריאת שמע, ואיך זה מתאים עם זמן תפילה ערבית שראינו בהלכות הקודמות?

תשובה: לגבי תחילת זמן ק"ש של ערבית אומרת המשנה בתחילת מסכת ברכות: 'מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן'. ובגמרא¹ שם הובאו דיעות נוספות לגבי תחילת הזמן.

ובתלמוד הירושלמי² נאמר: 'תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת אמר רבי יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה'.

הרא"ש³ כתב ששאלו את רב האי גאון לגבי הנהוג לקרוא ק"ש ולהתפלל לפני הזמן ומשמעות דבריו שלא היה זה דבר ראוי ומצוי, ובתשובתו ענה: 'בארץ ישראל עושין כן מתפללין של ערבית ואח"כ קורין את שמע בזמנה ולא איכפת להו למיסמך גאולה לתפלת ערבית וחזינן דקריאת שמע בעונתה דהיינו בצאת הכוכבים עדיף ממסמך גאולה לתפלה היכא דלא אפשר לצלויי'.

א"כ לדעת רב האי גאון יש מקום להתפלל ערבית מוקדם ובתנאי שיקראו את הקריאת שמע והברכות רק בלילה (וכפי שנהגו בארץ ישראל). ולא שיקראו את קריאת שמע בברכותיה מוקדם למרות שבכך ירוויחו את סמיכת הגאולה לתפילה.

בזמן רבותינו הראשונים היתה הרגילות באשכנז להתפלל ערבית כולל אמירת קריאת שמע מבעוד יום בבית הכנסת, ומצינו בדברי הראשונים כמה ביאורים לבאר את המנהג, ואיך מתאימים הדברים שמצד אחד אפשרי להתפלל ערבית כבר מפלג המנחה ומאידך תחילת זמן קריאת שמע שהיא נאמרת לפני התפילה הוא רק מאוחר יותר, וכדלקמן:

א) רש"י⁴ הביא את הירושלמי וכתב: 'א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי, ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו - יצא'.

> א"כ לדעת רש"י המקדימים להתפלל אכן לא יוצאים י"ח מצוות קריאת ק"ש, ומקיימים אותה בק"ש שעל המיטה⁵.

אמנם התוספות שם הקשו על רש"י כמה קושיות וכתבו שני ביאורים, אחד בשם ר"ת ואחד בשם ר"י:

ב) רבינו תם - 'פי' ר"ת דאדרבה ק"ש של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. וי"ל דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית'.

וז"ל הרא"ש⁶: 'מכאן ואילך הוי לילה לענין (תפלת המעריב) והוא הדין לענין ק"ש ואמרינן לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואמרינן נמי לקמן רב צלי של שבת בערב שבת אלמא חשיב לילה לענין תפלת הערב, והוא הדין לענין ק"ש'.

> א"כ לדעת ר"ת כאשר נפסקה ההלכה שניתן לנהוג כדברי רבי יהודה להתפלל מעריב מפלג המנחה, משמעות הדבר שגם זמן ק"ש הוא מפלג המנחה. ויוצאים ידי חובה בקריאה המוקדמת בבית הכנסת.

ג) ר"י - 'אומר ר"י דודאי ק"ש של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה'.

הטור⁷ הביא את שלושת הביאורים וכתב: 'ומ"מ גם לפר"י אין למהר לקרותה כ"כ מבעוד יום קודם צאת הכוכבים כי דבר מועט הוא בין תנאי דמתניתין ובין תנאי דברייתא⁸'.

> כלומר לדעת ר"י סומכים על שיטת התנאים בגמרא שכתבו שזמן ק"ש הוא לפני צאת הכוכבים, [אך אין להקדים לקרוא ק"ש מזמן פלג המנחה אלא סמוך יותר לצאת הכוכבים].

> א"כ ראינו את השיטות השונות בהסבר המנהג להתפלל מוקדם בבית הכנסת למרות שחובת ק"ש היא לכאורה אחרי פלג המנחה. [שיש שסמכו על ק"ש שבתפילה המוקדמת, ויש שלא סמכו על כך. ובהלכה הבאה נראה כיצד נקטו הפוסקים להלכה].

--------------

---

הערות:

¹ ב, ב ↩

² ברכות פ"א ה"א ↩

³ ברכות פ"א סי' א ↩

⁴ ברכות ב, א ↩

⁵ עפי"ז דנו הראשונים לגבי הברכה, ובקצרה: א. האם מברכים על ק"ש שעל המיטה שבה מקיימים את המצווה וכמ"ש הרא"ש ברכות פ"א סי' א: '.. וכ"כ רב עמרם ז"ל שצריך לברך אקב"ו על ק"ש כשהוא קורא לפני מטתו', ואכ"מ. ב. כיצד מברכים ברכות ק"ש על הק"ש המוקדמת וכמ"ש הרשב"א שו"ת ח"א סי' מז: 'א"כ היאך אנו קורין אותה בברכותיה? אל תתמה, דברכות של ק"ש אינן ברכות של ק"ש ממש כברכת התורה וכברכת המצות .. אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן. אלא שתקנו לאומרן לפני ק"ש ולאחריו .. שאין הברכות ברכות הקריאה ואם ברכן קודם זמנם של שמע אין בכך כלום'. וראה ברבנו יונה לגבי שני נידונים אלו ↩

⁶ ברכות פ"א סי' א ↩

⁷ או"ח סי' רלה ↩

⁸ וביאר המהרל"ח: 'ר"ל דאילו לפירוש ר"ת יכול למהר לקרותה אפילו שעה ורביע קודם צאה"כ כרבי יהודא דמפלג המנחה ליליא הוא, *אבל לפירוש ר"י דפסק כתנאי דברייתא אין למהר* וכו'' ↩

---

[ה] (הלכה 1104)

בהלכה הקודמת ראינו דיעות שונות בראשונים האם ניתן לסמוך על ק"ש המוקדמת לצאת הכוכבים, וראינו שלשיטת ר"ת ניתן לומר ק"ש כבר מפלג המנחה.

יש ראשונים¹ שנקטו כר"ת למעשה וכמ"ש הראבי"ה²: 'וא"כ בעל כרחך ק"ש קודם לתפילת ערבית שהיא שעה ורביעית קודם הלילה. ומיהו עלינו לצמצם כמו שנוכל לכל היותר כדי שלא יאחר עונת תפלת המנחה ושלא יקדים בתפילת ערב ובק"ש .. והמאחרים לקרא ק"ש ולהתפלל בלילה תפלת ערבית מיחזי כיוהרא, שכל העושה דבר ואינו צריך נקרא הדיוט כדאיתא בירושלמי דמכילתין פ"ב. אך למי שהורגלו בפרישות גם בשאר דברים לדידהו לא מיחזי כיוהרא'³.

מאידך הרבה ראשונים נקטו כדיעות שהזמן הוא צאת הכוכבים [כשיטת רב האי גאון ורש"י], וכמ"ש הטור⁴ בשם הרי"ץ גיאות: 'וכתב הרי"ץ גיאות כיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מוצ"ש בשבת'⁵.

והרוקח⁶ כתב: 'שמעתי מרבי יב"א היה קורא ק"ש עם הציבור כשמתפללין ביום מתפלל עמהם תפלת ערבית כי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור וביציאת הכוכבים היה קורא ק"ש על מטתו בברכותיה אבל עיקר המצוה להתפלל ק"ש בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה לאחר יציאת הכוכבים'.

ויש שכתבו שמנהג התפילה המוקדמת הוא רק מחמת החשש למנין, וכמ"ש הרא"ש⁷: 'מתוך הדחק נהגו כך לפי שמתקבצין הצבור לתפלת המנחה ואילו לא היו קורין את שמע ומתפללין תפלת הערב עד צה"כ היה כאו"א הולך לביתו והיה טורח להם להתקבץ לאחר מכאן ולא היו מתפללים בצבור. לפיכך נהגו העם לקרות שמע ולהתפלל קודם צה"כ וסמכו על הני תנאי כדפירשתי אע"ג דלכתחלה אין לקרות ק"ש עד צה"כ כסתמא דמתניתין'.

ועד"ז כתב הכלבו⁸: 'מאימתי קורין את שמע בערבין משעת יציאת הכוכבים והעושה קודם לכן לא יצא אא"כ בשליח צבור במקום שיש שם חבר עיר והטעם משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאם יפסיקו בין תפלת המנחה לתפלת ערבית וילכו איש לאוהליו יתרשלו או ישכחו לחזור ולהתפלל בזמנה שהוא צה"כ ותבטל קריאתה לגמרי, אבל במקום שאין שם חבר עיר יחיד המתפלל טוב לו להתאחר ולקרא בזמנה שהוא צה"כ ולא יקדים קודם זה'.

וכתב הטור⁹: 'ומאימתי זמן ק"ש של ערבית כדתנן בשעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן והיינו צאת הכוכבים כ"כ רב אלפס, וכ"כ רב פלטוי הקורא ק"ש קודם שראה שלשה כוכבים אם נתכוין לכך לא יצא י"ח ויחזור ויקרא ויתפלל ואם לא נתכוון לכך וטעה והתפלל אל יחזור ויתפלל וכ"כ רב עמרם ואפילו קראה תוך בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה איתא בירושלמי שחוזר וקורא אותה וכ"פ רש"י שזמנה מיציאת הכוכבים'.

ולהלכה כתב המחבר¹⁰: 'זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו'.

אדמו"ר הזקן¹¹ הביא שמנהג העולם כר"ת אך למעשה כתב שהעיקר כדעות שאין לקרוא לפני הלילה: 'מנהג העולם לקרות ק"ש של ערבית מפלג המנחה ואילך לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין ק"ש של ערבית וא"כ הוא הדין שהוא כלילה לענין ספירת העומר לרבי יהודה לפי דבריהם ומ"מ צריכים לחזור ולספור כשיגיע הזמן לפי שהעיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה כמשנ"ת בסי' רל"ה'.

> א"כ העיקר להלכה שזמן ק"ש הוא בלילה ולא כדברי ר"ת ור"י, ולא יוצאים י"ח קריאתה בבתי הכנסת בהם מתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים.

ויש שכתבו שלכן ראוי שגם התפילה תהיה בלילה וכמ"ש השל"ה¹²: 'בחו"ל, במדינות פולין ופיהם וכל המלכות ובאשכנז, שנוהגין להתפלל ערבית הן עוד היום גדול, מ"מ חדשים מקרוב באו, ויש חברותא קדושה המתחברים להתפלל ערבית בשעתו, כמו שראיתי בעיר ואם בישראל ב'פראג'. אשרי מי שמתחבר להם, כי חביבה מצוה בשעתה¹³, מ"מ אף אם לא אפשר בכל ימות השנה, ראוי למי שיש התעוררות בלבו להתחבר להם בימי הספירה, כי אז מצוה גוררת מצוה, ק"ש בזמנה, וגם ספה"ע בצבור¹⁴'.

וכ"כ הדברי חמודות¹⁵: 'ומקרוב נתחדש פה ק"ק פראג וק"ק ווינא שרבים מתאספים ערבית להתפלל בצבור בזמנה'.

גם אדמו"ר הזקן בתשובה¹⁶ הזכיר את המנהג הזה: 'וכה"ג מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש ותפלת ערבית בזמנה וכה"ג טובא'.

ובשו"ע¹⁷ כתב שהיחיד צריך להתפלל בזמנה: 'אבל ערבית צריכים להמתין עד צה"כ שלא הקילו להתפלל מבעוד יום אלא משום טורח הצבור שא"א לחזור ולאספם לתפלת ערבית בלילה אם יפרדו איש מעל אחיו אחר תפלת המנחה כמ"ש בסי' רל"ה, אבל המתפללין ביחיד צריכים להתפלל בזמנה'¹⁸.

> א"כ ראינו שמצד המעלה של תפילה בציבור, נהגו להעדיף להתפלל עם הציבור מוקדם על חשבון ק"ש בזמנה, אך מ"מ נקטו הפוסקים שראוי שהתפילה תהיה בזמנה¹⁹ [ולכן יחיד יתפלל בזמן]²⁰. ובהלכה הבאה נראה עוד פרטים בכך.

---

הערות:

¹ ראה גם תוספות ברכות כו, ב ד"ה יעקב תקן שכתבו: 'ולפי מה שפירשנו דקי"ל כר' יהודה דאמר עד פלג המנחה ניחא ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת'. וראה גם של"ה חולין פרק דרך חיים תוכחת מוסר ↩

² ברכות סי' א. הובא במרדכי ברכות רמז א, ובהגה"מ הל' תפילה פ"ג אות ח ↩

³ וראה פסקי תוספות מנחות פ"ג אות קיח: 'פר"ת המאחרין בשבת אחר סעודה שלישית או מאחרין עד חשיכה וקורין ומתפללין ואוכלין לא יפה עושין ומנהג אבותינו תורה היא ותחילת שעה י"א זמן ערבית וגאולה וק"ש קודם והיו קורין ק"ש מבעוד יום כנגד י"ב שעות ורב צלי של שבת בע"ש וכ"ש בחול דאז קורין ועל דא סמיך והמשנה נקרא הדיוט ומניעת דעת עושין תורה כשתי תורות ומחמירין בקל ומקילין בחמור' ↩

⁴ או"ח סי' רצג ↩

⁵ אמנם הרי"ץ גיאת מדבר לגבי זמן תפילה ולא ק"ש, מ"מ המקור של ר"ת לק"ש מוקדמת הוא לסמוך על דברי רבי יהודה ולא כרבנן ↩

⁶ הל' תפלה סי' שכו. הובא בהגה"מ שם ↩

⁷ ברכות פ"א סי' א ↩

⁸ סי' י ↩

⁹ או"ח סי' רלה ↩

¹⁰ סי' רלה ס"א ↩

¹¹ סי' תפט סי"ב. המג"א בסי' רלה סק"ב כתב: 'והעולם נהגו עכשיו כר"ת .. אבל כל אדם יחמיר לעצמו' ↩

¹² מסכת פסחים פרק נר מצוה ↩

¹³ פסחים סח, ב ↩

¹⁴ נראה שהוא מצד הק"ש ↩

¹⁵ ברכות פ"ד סי' ג ↩

¹⁶ סו"ס ז ↩

¹⁷ או"ח סי' צ ס"י ↩

¹⁸ לכאורה מכך שציין לסי' רלה ולא לסי' רלג, נראה שכוונתו מצד ק"ש ↩

¹⁹ וראה ג"כ אשל אברהם מבוטאטש סי' רלה. משנ"ב באור הלכה סי' רסז ס"ב ↩

²⁰ וראה גם ביאור הלכה סי' רלה ס"א: 'ובמעשה רב אות ס"ה כתב דמוטב להתפלל ערבית בזמנה ביחיד אם א"א לו לאסוף עשרה בזמן ק"ש ואף בשבת דעתו שם שיתפלל בזמנה דוקא'. וביאור הלכה סי' רסז ס"ב: 'דאנן נהיגין בשאר ימות החול להתפלל בזמנה כדין' ↩

---

[ו] (הלכה 1105)

שאלה: מהי ההנהגה למעשה לגבי תפילה מוקדמת?

תשובה: בהלכות הקודמות ראינו שלושה עקרונות לגבי תפילה ערבית מוקדמת לפני צאת הכוכבים:

א) אין להתפלל באופן של תרתי דסתרי¹ (כלומר מי שלפעמים מתפלל מנחה לאחרי הפלג, לא יתפלל ערבית לפני הפלג, ובודאי שבאותו יום לא יתפלל מנחה אחרי פלג ומעריב מוקדם).

ב) גם כאשר אין תרתי דסתרי, בגלל קריאת שמע בזמנה צריך להתפלל ערבית בלילה, אלא שלצורך תפילה במנין הקילו להתפלל מבעוד יום משום טורח הצבור.

ג) לצורך מצוות תוספת שבת מותר להתפלל מוקדם ולעשות תרתי דסתרי אך לא סתרי מאותו יום (כך שגם מי שלפעמים מתפלל מנחה אחרי הפלג יכול להקדים ערבית בליל שבת, ובתנאי שביום שישי יתפלל מנחה לפני הפלג).

★ ★ ★

שאלה: א. האם לצורך תפילה במנין² צריך להתפלל למרות שיהיה תרתי דסתרי? ב. במקרה שאין תרתי דסתרי האם למרות זאת אפשרי להעדיף תפילה ביחיד בזמן, על פני תפילה מוקדמת בציבור? ג. ומה המנהג בערב שבת?

תשובה: א. כתב הרא"ש³: 'נראה לו [=לרב האי] שיותר טוב להתפלל תפלתו עם הצבור מפלג המנחה ולמעלה כר"י ממה שיתפלל ביחיד ויסמוך גאולה לתפלה .. מיהו נראה דהנוהג כך צריך שיזהר שלא יתפלל תפלת המנחה מפלג המנחה ולמעלה. כיון דחשיב ליה לילה לענין תפלת הערב'.

המחבר⁴ הביא את דברי רב האי, וכתב בביאור הגר"א⁵: 'היינו למי שנוהג כרבי יהודה וכמ"ש בסי' רלג ס"א'.

והצ"צ בחידושים על הש"ס⁶ כתב: 'משמע לכאורה דאם מנהגו להתפלל מנחה עד הלילה אזי אף שנכנס לצבור שמתפללין ערבית וק"ש קודם צאת הכוכבים אי"צ להתפלל עמהם⁷ .. ורב האי מדבר במי שנוהג כרבי יהודה וכ"כ הגר"א סי' רלה ס"ק ה ואם הצבור כו' היינו למי שנוהג כרבי יהודה'.

> א"כ גם לצורך תפילה במנין אין צריך להתפלל באופן שהוא תרתי דסתרי גם אם אין זה מאותו יום.

ב. אך מוסיף הצ"צ ומחדש גם לגבי הפרט השני הנ"ל - ק"ש בזמנה (שגם ללא תרתי דסתרי, כגון מי שלא מתפלל מנחה אחרי הפלג) אין לו חובה להקדים את הק"ש לפני הזמן לצורך התפילה במנין. ומה שכתבו שיש להתפלל עם הציבור ולפני הלילה הוא במי שרגיל להתפלל ערבית לפני הלילה.

וז"ל הצ"צ שם: '.. תפלה בזמנה וסמיכת גאולה לתפלה וקריאת ברכת ק"ש בזמנה י"ל עדיף מלהתפלל עם הצבור שלא בזמנה ולקרות ברכות ק"ש שלא בזמנן. ועיין במג"א סי' פ"ט ס"ט ס"ק י"ט וז"ל וכ' בשל"ה דף קכ"ח ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמ"ש סי' רל"ה יחיד הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הכוכבים עכ"ל. משמע לכאורה דוקא כשהוא יחיד וא"א לו להתפלל בצבור אבל כשהוא בעיר עדיף להתפלל בצבור אף קודם צ"ה. ויסמוך לצאת י"ח ק"ש בזמנה בק"ש שעל המטה כנ"ל ס"א, נראה דזה במי שרגיל כן להתפלל ערבית עם הצבור קודם צאת הכוכבים. אבל מי שרוצה לנהוג להתפלל ק"ש ותפלת ערבית אחר צאת הכוכבים י"ל רשאי לנהוג כן אף באשכנז וראיה ג"כ ממ"ש בש"ע סי' פ"ט סי"ח בהג"ה וי"א דאפילו בלא עשרה עדיף כו' הרי לפעמים מתירים להתפלל ביחיד מצד איזו טעם נכון. כמ"כ טעמים הנ"ל דתפלה בזמנה למי שנוהג כרבנן ולא כרבי יהודה. וק"ש וברכותיה בזמנן וסמיכת גאולה לתפלה נ' שקולים ג"כ. ועוד ראיה ממ"ש בב"י סי' רל"ו בד"ה ונראה שמי שנכנס, שהעלה דתפלה בצבור עדיף מדין סמיכת גאולה לתפלה דערבית וכ' הרמ"א בדרכי משה שם סק"ג בשם תשו' הרשב"א סי' רל"ו דדוקא בתפלת ערבית שהיא רשות אמר הגאון אבל בשל שחרית מיסמך גאולה לתפלה עדיף עכ"ל. וא"כ גם בתפלה של ערבית היכא דאיכא עוד טעמים והוא תפלה אחר צאת הכוכבים וקריאות ברכות ק"ש וק"ש בזמנן י"ל עדיף מתפלה בצבור. וכ"ש בצירוף הטעם דתפלת ערבית רשות ולא חובה א"כ גם לענין תפלה בצבור י"ל להקל בה יותר מבתפלת חובה ..'.

> א"כ גם במקום שיש מנין והם מתפללים מוקדם, רשאי להקפיד על קריאת שמע בברכות בזמנה ואח"כ עמידה [למרות שבגלל זה יתפלל ביחיד]⁸.

ג. הקדמה תפילת ליל שבת: בהלכה הקודמת ראינו את דברי אדמו"ר הזקן⁹ שכתב: 'ונוהגים להקדים תפלת ערבית יותר מבימות החול ונכון הוא כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר .. ומ"מ אם רוצה להתפלל גם התפלה של שבת בלילה הרשות בידו ויוסיף מחול על הקדש בלא תפלה'.

אמנם למעשה המנהג המקובל בין אנ"ש הוא שלא להתפלל מוקדם¹⁰. ומצינו אצל רבותינו נשיאנו שבזמן הזה אמרו דא"ח, ורק מאוחר יותר התפללו¹¹.

בבית חיינו - 770 הרבי קבע שקבלת שבת תהי' שעה אחרי הדלקת נרות¹², ובשנים יותר מאוחרות שלושת רבעי שעה¹³.

[הרב כתריאל קסטל¹⁴ סיפר ביחס לקבוצות שהביאו לשבתות לקראון הייטס, שכתבו לרבי את התוכנית לשבת של קיץ ושם כתבו שיתפללו קבלת שבת וערבית מבעוד יום כדי שיהי' להם יותר זמן לסעודת שבת ושקיבלו לכך היתר מרב השכונה הרב דווארקין, והרבי ענה: 'הרי אין זה מנהג חב"ד כאן'.]

ויתכן שהטעם לזה הוא גם עפ"י מה שראינו מדברי הצ"צ שאפילו לצורך תפילה במנין אינו חייב להקדים ולהתפלל לפני הזמן, ויכול להתעכב בשביל להתפלל ולקרוא ק"ש בזמנה, א"כ הוא הדין ג"כ לגבי קבלת תוספת שבת ובפרט שמצד תוספת שבת אם רוצה להתפלל גם את התפלה של שבת בלילה הרשות בידו ויוסיף מחול על הקדש בלא תפלה, א"כ יש מעלה באיחור התפילה בכדי שיוכל להתפלל בזמן הראוי.

---

הערות:

¹ אמנם ראינו בהלכה מספר 1104 שיש שנהגו להתיר את זה לצורך קיום מנין ↩

² המדובר הוא על יחיד הרוצה להצטרף למנין קיים, ולא כמו בהערה הקודמת ↩

³ ברכות פ"א סי' א ↩

⁴ או"ח סי' רלה ס"א ↩

⁵ אות ה ↩

⁶ ברכות א, ג ס"ב ↩

⁷ לכאורה לולי דברי הצ"צ והגר"א ניתן היה לכאורה ללמוד בדברי הרא"ש שכוונתו לגבי תרתי דסתרי באותו יום, ולא מיום ליום ↩

⁸ אך במקום שבו כתוצאה מכך לא יהיה כלל מנין לכאורה לא ראוי לבטל המנין בכלל לצורך זה ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' רסז ס"ב ↩

¹⁰ כ"כ קיצור הלכות משו"ע אדה"ז סי' רסז הערה 5. נתיבים בשדה השליחות ח"א פ"י הערה 1. שו"ע אדמו"ר הזקן עם ביאורי הלכה אות יג, ובמקורות והוספות אות לח. שו"ע אדמו"ר הזקן עם דובר שלום אות יז. הלכה למעשה ח"א פט"ו אות א. ויש שיצאו לידון בדבר חדש ולטעון שאין זה בגדר מנהג, ובפרט שזה נוגד את דברי אדמו"ר הזקן שכתב לגבי הקדמת התפילה 'ונכון הוא', אך אין דבריהם מסתברים, שהרי כנ"ל אדמו"ר הזקן כתב 'ונכון הוא *כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר'* ובאותו סעיף מביא אופן אחר לקבל השבת מוקדם גם ללא תפילה, א"כ גם למקפידים להקדים קבלת השבת נכון הדבר לקבל השבת מוקדם ויכול להתפלל בלילה ובכך ירוויח גם את התפילה בזמן. [ולגבי עצם ענין להקדים השבת בכל מה דאפשר נדון בעז"ה בהזדמנות אחרת אם כך מנהגנו] ↩

¹¹ ראה קצות השלחן סי' עז בדה"ש ס"ק טו, ובהערות שנדפסו בסוף ח"ג ביחס להנהגת אדמו"ר הרש"ב. והרבי הריי"צ (אג"ק חי"א ע' רכח) כותב: 'ת"ל בכל ש"ק אומר דא"ח בזמן קבלת שבת' ↩

¹² הליכות ומנהגי שב"ק פ"ד ע' לו, ובהערה 5 שכן קבע הרבי והודיע למזכירו הרחמ"א חודקוב ↩

¹³ וראה אורחות מנחם שב"ק ע' ל הערה 46 ↩

¹⁴ שליחות כהלכה ע' 96 ↩

---

[ז] (הלכה 1107)

בהלכות הקודמות ראינו שיש שנהגו להתפלל מוקדם, כמו"כ ראינו שלהלכה אין לסמוך על קריאת שמע בזמן שהתפילה מוקדמת.

שאלה: מה צריך לעשות המתפלל מוקדם, בכדי לצאת י"ח ק"ש בזמן?

תשובה: בדברי הפוסקים (חלקם הובאו בהלכות הקודמות) מצינו כמה פתרונות לקריאת שמע:

א) הרא"ש¹ כתב בשם רב האי גאון: 'והשיב בארץ ישראל עושין כן מתפללין של ערבית ואח"כ קורין את שמע בזמנה ולא איכפת להו למיסמך גאולה לתפלת ערבית וחזינן דק"ש בעונתה דהיינו בצאת הכוכבים עדיף ממסמך גאולה לתפלה היכא דלא אפשר לצלויי. ואי צלי ראשונה דבהדי צבורא רשות ושניה חובה שפיר דמי'.

> א"כ לדעת רב האי [המתפלל מוקדם לצורך תפילה במנין] עדיף שלא יאמר את הק"ש בתפלה המוקדמת, אלא רק לאחר מכן בצאת הכוכבים יקרא אותה עם ברכותיה. (למרות שאז אין הוא סומך גאולה לתפילה) ועדיף להתפלל שוב תפילת עמידה.

הרא"ש עצמו² כתב את זה לגבי המנהג של רב שהי' מתפלל תפילת ליל שבת מוקדם: 'רב צלי של שבת בע"ש מפלג המנחה ולמעלה ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא ק"ש בעונתה ואעפ"י שלא היה סומך גאולה לתפלה כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש לא חייש לסמיכה'.

> כלומר הרא"ש הביא את האפשרות הזו לקרוא בלילה את ק"ש וברכותיה לגבי ליל שבת, והנימוק לכך שאינו חושש לסמיכת גאולה לתפלה הוא מצד מצוות תוספת שבת.

ב) רש"י³ הביא את הירושלמי שמי שקורא מוקדם בבית הכנסת לא יצא ידי חובה וסיבת הקריאה המוקדמת בבית הכנסת היא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה, וכתב: ש'חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו - יצא'.

> א"כ לדעת רש"י מכיון שקוראים פעם נוספת את ק"ש על המיטה [הגם שזה ללא ברכותיה, אך בזה] יוצאים י"ח ק"ש.

ג) רבנו יונה⁴ הביא את דברי הירושלמי הנ"ל ושצריך לקרות שוב בבית, אך כתב: 'צריך כל אדם להיות נזהר בקריאתה ושלא יסמוך על הקריאה שקורא על מטתו מפני כמה דברים האחד מפני שאותה שעל מטתו קורא אותה אחר אכילה ושתיה וק"ש של חיוב צריך לקרותה קודם אכילה לכתחלה כדכתיבנא לעיל, ועוד שאותה שעל מטתו מתוך שחושב שאינה אלא להבריח המזיקין בלבד כדלקמן (ה, א) פעמים שאינו חושש ואינו קורא אותה, ועוד שאינו מכוין לצאת בה ידי חובה מן התורה ומצות צריכות כוונה .. ומפני כל הטעמים האלו צריך שלא לסמוך לצאת ידי חובה על אותה שקורין סמוך למטה וצריך ג"כ שלא להסמך על אותה של בית הכנסת אלא כך הוא הענין שבבית הכנסת יקרא ק"ש עם ברכותיה ויתפלל ולא יכוין לצאת ידי חובת ק"ש באותה הקריאה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ויוצא ידי קריאת הברכות ואח"כ כשיהיה בביתו קודם שיאכל אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה ויתכוין לצאת בה ידי חובה .. וכתב רב עמרם ז"ל שבשעה שקורא אותה יברך אקב"ו לקרוא ק"ש ואומר מורי הרב שאין זה נכון שברכה זו לא מצינו אותה בשום מקום ולפיכך נראה לו שיותר נכון שיאמר אהבת עולם שנתקנה אצלה ..'. והאריך לדון לגבי הברכות.

> א"כ לדעת רבנו יונה אין לסמוך על ק"ש שעל המיטה, ויש לקרוא שוב ק"ש כשמגיע זמנה עם ברכת אהבת עולם.

ד) אופן נוסף כתב הרבינו יונה: 'ומי שירצה להחמיר על עצמו יכול לעשות בדרך אחרת יותר נכונה שיקרא בבית הכנסת ק"ש והברכות בלא חתימה ופתיחה ויתפלל עם הצבור ואותה התפלה יתפלל על שם נדבה שהרי אברים ופדרים של עולת נדבה נמי קרבין כל הלילה ואח"כ בביתו יקרא ק"ש אחר יציאת הכוכבים בברכותיה בפתיחות וחתימות ויתפלל לשם חובה ובזה יהיה הכל מתוקן'.

> א"כ ראינו ארבעה אופנים לקריאת שמע למתפללים מוקדם.

להלכה כתב המחבר⁵: 'ואם קראה קודם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות; ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא ק"ש בלא ברכות'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אעפ"י שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה, אלא א"כ הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל'⁶.

השל"ה כתב⁷: 'וירא שמים יוצא ידי שניהם, יתפלל עם הצבור ויקרא ק"ש עם ברכותיה ויתפלל, ולא יפרוש מהם, ואח"כ ביציאת הכוכבים יקרא ק"ש מתחילתה ועד סופה בדקדוק ובלי ברכה, וזה הדרך הוא הדרך המובחר משלשה דרכים המוזכרים בדברי רבינו יונה בריש ברכות. ומאחר שכוונתו לשם שמים, יאמר בשניהם, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם'.

> א"כ להלכה כתב המחבר שהמתפלל עם הציבור מוקדם יברך ברכות ק"ש ויקרא איתם ק"ש, ויקרא שוב פעם ק"ש בצאת הכוכבים, ללא ברכות. בהלכה הבאה נראה את מה שכתבו האחרונים בביאור דברי המחבר, ואת דברי אדמו"ר הזקן.

--------------

---

הערות:

¹ ברכות פ"א סי' א ↩

² ברכות פ"ד סי' ו ↩

³ ברכות ב, א ↩

⁴ ברכות א, א, הובא בב"י או"ח סי' רלה ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' רלה ס"א ↩

⁶ במראי מקומות צוין ג"כ למרדכי ריש ברכות, אך להעיר שהמרדכי (מהראבי"ה) לא כתב את זה לגבי החוזר ומתפלל אלא לגבי עצם התפילה המאוחרת. וראה בביאור הלכה ד"ה ומיהו לא יחזור ↩

⁷ מסכת חולין פרק דרך חיים תוכחת מוסר ↩

---

[ח] (הלכה 1108)

בהלכה הקודמת ראינו שהמחבר כתב שהמתפלל מוקדם יקרא עם הקהל את ק"ש ויקרא שוב בלילה בצאת הכוכבים.

שאלה: מהי הקריאת שמע העיקרית לדעת המחבר?

תשובה: נחלקו הט"ז והמג"א בדעת המחבר שהט"ז¹ כתב: 'ורבינו יונה כתב שהרוצה לצאת י"ח יקרא ק"ש עם ברכותיה ויתפלל, ולא יתכוין לצאת י"ח ק"ש באותה קריאה .. ואחר צאת הכוכבים קורא אותה ויתכוין לצאת ידי חובתו .. אבל הדרך שכתב כאן בשו"ע אין לו מקום, כי אם רוצה לפסוק כדרך הרב רבינו יונה היה לו להזכיר כאן שיתכוין בבה"כ שלא לצאת ידי חובתו במה שקורא שם ומתפלל. ולפי הנראה דהרב בשו"ע חזר בו מכל הדרכים שנזכרים בב"י, ובחר לו דרך זה שבבית הכנסת יקרא ויתפלל במתכוין לצאת, ולרווחא דמלתא יקרא פעם שני בלא ברכה בצאת הכוכבים .. וע"כ נלע"ד דבאמת כל מאן דחש למיעבד על צד הטוב בזה, יקרא ק"ש על מטתו ויכוין לצאת י"ח בזה ולא מפני המזיקין, ולא יצטרך לקרות רק ב' פרשיות כיון דכבר קרא ויצא י"ח בבה"כ כמ"ש ב"י בשם הרב רבינו יונה לפי דרכו. וזה נכון יותר מדרך השו"ע, דבדרך השו"ע קרוב לודאי שבשעת צאת הכובים אפשר שישכח לקרות, בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רוחא דמילתא כמ"ש, משא"כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררות לקרות מפני המזיקין, ובזה אין אדם עשוי להשכח, כנלע"ד נכון לכל מי שרוצה לצאת לרוחא דמלתא. שוב מצאתי בספר מטה משה² שרש"ל קרא על מטתו כל ג' פרשיות'.

אך המגן אברהם³ כתב: 'וקורא בלא ברכות. ולא יסמוך על ק"ש שעל מטתו חדא מפני שקורא אותה אחר אכילה ושתיה וק"ש של חובה צריך לקרותה לכתחלה לפני אכילה ועוד שאינו מכוין לצאת בה ועסי' ס' ס"ד ומ"מ די שיקרא ב' פרשיות הראשונות כיון שהזכיר יציאת מצרים בבית הכנסת (תלמידי רבינו יונה) והעולם נהגו עכשיו כר"ת שיוצאין בק"ש שקראו בבה"כ אעפ"י שהוא מבעוד יום קצת, אבל כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הק"ש ולפחות ב' פרשיות ויכוין לצאת בה ובקיץ יזהר לקרותה אחר צאת הכוכבים ואעפ"י שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י ועמ"ש סי' רס"ז והותיקין נוהגין לקרות מיד בצ"ה ועמ"ש ס"ב'.

מדברי המג"א נראה שביאר את דברי המחבר שנקט שהעיקר לצאת י"ח הוא הק"ש בצאת הכוכבים, אבל הוסיף וכתב שהעולם לא נהגו כך, אך סיים שכל אדם יחמיר שיכון לצאת בק"ש שעל המיטה, וותיקין נוהגים לקרוא בצאת הכוכבים.

וכ"כ המאמר מרדכי⁴: 'נ"ל ברור דדעת מרן ז"ל דאינו יוצא י"ח בק"ש שקרא בבה"כ מבעוד יום, והרי אפי' לענין תפלת ערבית פסק לעיל סי' רל"ג דמפלג המנחה עד צאת הככבים יום הוא ואין לו להתפלל ערבית באותה שעה אלא בדיעבד או בשעת הדחק ש"ד אבל לענין ק"ש דבעינן זמן שכיבה לא יצא אפי' בדיעבד וכדעת רוב הפוסקים שהביא בב"י (ועוד דהכא שאני דכיון שרגיל בכך לא דיינינן ליה בדיעבד) ולכן הצריך לחזור ולקרותה כשחשכה לצאת י"ח והוא מעיקר דינא לא לרווחא דמילתא בעלמא דאל"כ הול"ל וטוב לקרותה כשיגיע הזמן'.

> א"כ נחלקו האחרונים בדעת המחבר האם ק"ש הראשונה היא העיקרית, או ק"ש שאחרי צאת הכוכבים, אך למעשה כתבו שצריך לקרוא שוב פעם והוא העיקרי⁵.

בהלכה הקודמת ראינו שיש שהזכירו אפשרות אחרת, להתפלל ללא אמירת ק"ש וברכות ק"ש, ובלילה לקרוא ברכות ק"ש וק"ש.

המג"א⁶ כתב לגבי אנוס שלצורך מצוה מתפלל תפילת מוצש"ק מוקדם: 'ומ"מ ימתין מלקרות ק"ש עד צאת הכוכבים אעפ"י שאינו סומך גאולה לתפלה [טור והרמב"ם] ועסי' רל"ה דלדידן קוראין ק"ש קודם לילה [ד"מ] ולפי מ"ש סי' צ' ס"ט יחיד יקרא ק"ש בלילה וכן עיקר'.

ומשמעות דבריו שהעדיף את האפשרות (שראינו בהלכה 1107 בדברי הרא"ש) שיתפלל מוקדם אך את ק"ש עם הברכות יקרא מאוחר (ולמרות שלא יסמוך גאולה לתפילה).

אדמו"ר הזקן בשו"ע בשני מקומות הזכיר את שני האפשרויות א) לקרוא אח"כ שוב פעם ק"ש. ב) להתפלל ערבית בלי ברכות ק"ש וק"ש, ובצאת הכוכבים לקרוא ק"ש⁷. וכדלקמן:

א. לגבי ליל שבת⁸ כתב: 'וגם צריך ליזהר לקרות ק"ש כמ"ש בסי' רל"ה. ויכול הוא ג"כ לקרותה בלילה עם ברכותיה ומבעוד יום יתפלל התפלה של שבת בלבד בלא ק"ש וברכותיה ואף שאינו סומך גאולה לתפלה אין בכך כלום כיון שמתכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש'.

ב. לגבי מוצאי שבת⁹ כתב: 'וכן ק"ש צריך לחזור ולקרות בצאת הכוכבים כשהולך בדרך ואינו יוצא במה שקרא מבעוד יום אע"פ שבהבדלה יוצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולהבדיל אף אם יזדמן לו כוס בדרך. ואם הוא רוצה יכול להתפלל תפלת י"ח בלבדה מבעוד יום בלא ק"ש וברכותיה וכשתחשך לו בדרך יקרא ק"ש בברכותיה ואף שאינו סומך גאולה לתפלה אין לחוש הואיל ומתכוין לדבר מצוה'.

[בקונטרס אחרון שם תמה אדמו"ר הזקן על המג"א שכתב שהעיקר להלכה להמתין לקרוא ק"ש עם ברכות אחרי בלילה, ולמה לא כתב את האפשרות לקרוא ק"ש מוקדם עם הברכות ורק לחזור על ק"ש למרות שבסי' רסז כתב כן].

> א"כ ראינו את האפשרויות השונות ושהפוסקים נקטו שהקורא קריאת שמע פעמיים, העיקר הוא הק"ש שקורא בלילה, ובו יוצא י"ח. בהלכה הבאה נראה את הדינים הנובעים מכך שזו הקריאת שמע העיקרית.

---

הערות:

¹ או"ח סי' רלה ס"ק ב ↩

² סי' שצ ↩

³ שם ס"ק ב ↩

⁴ שם ס"ק ב ↩

⁵ שאמנם הט"ז כתב בדעת המחבר שהק"ש העיקרי הוא הראשון, אך למעשה סובר שהאחרון העיקרי, וכנ"ל המג"א ועוד אחרונים חלקו עליו גם בדעת המחבר, ולמעשה כך גם נראה מדברי אדמו"ר הזקן דלקמן ↩

⁶ סי' רצג ס"ק ה ↩

⁷ בשני מקרים אלו כתב אדה"ז שמכיון שמתכוון לדבר מצוה אין לחשוש שאינו סומך גאולה לתפילה, לגבי המקדים להתפלל בכדי להתפלל במנין מכיון שלא הגיע לידנו סי' רלה בשו"ע אדה"ז קשה לדעת את דעתו האם גם שם ס"ל ש(בגלל שמקדים לצורך מנין) יש אפשרות רק להתפלל איתם ואח"כ יברך ויקרא ק"ש (כנ"ל בדברי הרא"ש מרב האי גאון, וראה גם מש"כ רבינו יונה '..הכא נמי אע"פ שאינו סומך גאולה לתפילה כיון שמתפלל עם הציבור מותר') או ששם להלכה יש לו רק האפשרות לקרוא שוב מאוחר וללא ברכות, שגם המג"א בסי' רלה סק"ב הזכיר רק לקרוא שוב ק"ש ↩

⁸ סי' רסז ס"ב ↩

⁹ סי' רצג ס"ב ↩

---

[ט] (הלכה 1109)

בהלכה הקודמת ראינו שמי שמתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים צריך לקרוא שוב פעם קריאת שמע.

שאלה: א) האם מותר לאכול לפני הקריאה הנוספת. ב) האם אפשר לסמוך על קריאת שמע שלפני השינה?

תשובה: א) בהלכות הקודמות ראינו את דברי רש"י שכתב: 'ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו - יצא'.

אמנם רבינו יונה¹ כתב: 'ושלא יסמוך על הקריאה שקורא על מטתו מפני כמה דברים: האחד - מפני שאותה שעל מטתו קורא אותה אחר אכילה ושתיה וק"ש של חיוב צריך לקרותה קודם אכילה לכתחלה כדכתיבנא לעיל. ועוד - שאותה שעל מטתו מתוך שחושב שאינה אלא להבריח המזיקין בלבד כדלקמן פעמים שאינו חושש ואינו קורא אותה. ועוד - שאינו מכוין לצאת בה ידי חובה מן התורה ומצות צריכות כוונה .. ועוד - שאפילו בלא זאת הכוונה צריך כוונת הלב לקבל עליו עול מלכות שמים במורא ובאותה שעל מטתו אינו מכוין על זה. ועוד - שהק"ש של חיוב צריך שיאמר אותה בברכה ושיקרא לפחות ב' פרשיות ראשונות שבהן עול מלכות שמים ועול המצות וק"ש שעל מטתו אומר אותה בלא ברכה ואינו אומר אלא פרשה ראשונה בלבד. ומפני כל הטעמים האלו צריך שלא לסמוך לצאת ידי חובה על אותה שקורין סמוך למטה וצריך ג"כ שלא להסמך על אותה של בהכ"נ'.

> א"כ נחלקו הראשונים האם אפשר לסמוך על הק"ש שלפני השינה, או שצריך להקדים ולקרוב שוב פעם בצאת הכוכבים.

ובביאור השיטה שניתן לסמוך על הק"ש שעל המיטה, ולאכול לפני כן, כתב הבית יוסף² לגבי המקדים להתפלל בליל שבת: 'ואם תאמר אע"ג שיכול לאכול מיד ונפיק ידי סעודת שבת מ"מ איכא למיסר לאכול קודם שיקרא ק"ש כדאמרינן בריש ברכות לא יאמר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא ק"ש, ויש לומר דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן ק"ש וכדכתב הרא"ש בריש ברכות אע"ג דמשום דאיכא מאן דסבירא ליה דלא הוי זמנה עד צאת הכוכבים חוזר לקרותה משתחשך מ"מ לא מיקרי אוכל קודם ק"ש כנ"ל'.

וכתב הדברי חמודות³: 'ולי הוא דוחק גדול כ"ש למאי דכתב רבינו לעיל שלאחר יציאת הכוכבים היה קורא ק"ש בעונתה ולא היה סומך גאולה לתפלה, ש"מ שעם הברכות אמר בלילה ולא קרא ק"ש כלל קודם לכן, לכן נ"ל דאה"נ דאף בשבתות וי"ט איכא איסורא דשלא לאכול קודם ק"ש, ומיהא האיסור דמשום ק"ש כבר כתבתי בפ"ק בסעיף מ"ד בשם הב"י עצמו שהוא דוקא בכחצי שעה קודם כמו שאמרו בתפלת המנחה וא"כ כל שהוא קבל עליו השבת קודם החצי שעה זו שמותר לאכול ואעפ"י שהוא זהיר וקורא ק"ש עם צאת הכוכבים לצאת י"ח ק"ש בזמנה וכלפי זה הוא שכתב רבינו בפ' ע"פ דמותר ולאפוקי מצה שבלילי פסחים הוא דאתא לאורויי ולא נחית התם בענין איסור דזמן ק"ש אלא מכיון שיכול להיות שיאכל בשבתות וימים טובים אף קודם שתחשך שפיר קתני התם בע"פ עד שתחשך משא"כ בשבתות וימים טובים דהא משכחת לה דאוכל אף קודם שתחשך והיינו כשקיבל השבת ומתחיל לאכול קודם חצי שעה לפני צאת הכוכבים'.

> א"כ לדעת הבית יוסף מותר לאכול לפני ק"ש השניה, אך הדברי חמודות כתב לאסור אא"כ התחיל לאכול בהיתר - כלומר יותר מחצי שעה לפני צאת הכוכבים.

ב) בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הט"ז והמג"א בהבנת דברי המחבר, וכך גם נחלקו הלכה למעשה האם להעדיף לצאת י"ח בק"ש שעל המיטה או שעדיף לקרוא שוב מיד בצאת הכוכבים.

הט"ז⁴ כתב: 'והיה לנו לתקן ולומר שיקרא באמת ג' פרשיות קודם המטה וא"כ לא יהיה שום קושיא מה שהקשו התוספות על רש"י, רק קושיא דקורין בלא ברכות, וקושיא שעושין כריב"ל וזה לא מתורץ גם לדרך השו"ע, ואין לומר שבדרך שזכרתי יש חשש שמא יאכל וישתה וישן ויעבור ק"ש, כדאמרינן שלא יאמר אוכל קימעה כו', זה אינו דא"כ היה להם להתוס' להקשות כן אפירש"י, אלא ודאי שבזה אין חשש וכמ"ש בע"ה. וע"כ נלע"ד דבאמת כל מאן דחש למיעבד על צד הטוב בזה, יקרא ק"ש על מטתו ויכוין לצאת י"ח בזה ולא מפני המזיקין ולא יצטרך לקרות רק ב' פרשיות כיון דכבר קרא ויצא י"ח⁵ בבה"כ כמ"ש ב"י בשם הרר"י לפי דרכו, וזה נכון יותר מדרך השו"ע דבדרך השו"ע קרוב לודאי שבשעת צ"ה אפשר שישכח לקרות בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רוחא דמילתא כמ"ש משא"כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררות לקרות מפני המזיקין ובזה אין אדם עשוי להשכח כנלע"ד נכון לכל מי שרוצה לצאת לרוחא דמלתא'.

אך המגן אברהם⁶ כתב: 'והעולם נהגו עכשיו כר"ת שיוצאין בק"ש שקראו בבה"כ אעפ"י שהוא מבע"י קצת אבל כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הק"ש ולפחות ב' פרשיות ויכוין לצאת בה ובקיץ יזהר לקרותה אחר צאת הכוכבים ואעפ"י שאוכל קודם יצא כמ"ש רש"י ועמ"ש סי' רס"ז, והותיקין נוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים'.

ובהל' שבת⁷ כתב: 'ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית בערב שבת מבעוד יום, מ"מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק"ש אסורין להתחיל לאכול דהם לא נפקי כלל בק"ש דיממא'.

> א"כ ראינו שהט"ז והמג"א כתבו שראוי לכוון לצאת י"ח בק"ש שעל המיטה, ובזה אין חשש באכילה לפני ק"ש⁸. אלא שהט"ז סבר שפתרון זה הוא הפתרון יותר טוב, והמג"א סבר שיש עדיפות לקרוא בצאת הכוכבים, ולא לחכות לקריאת שמע שעל המיטה. בהלכה הבאה נראה את דברי אדמו"ר הזקן.

---

הערות:

¹ א, א מדפי הרי"ף ↩

² או"ח סי' רסז ↩

³ ברכות פ"ד סי' ו ↩

⁴ או"ח סי' רלה ס"ק ב ↩

⁵ בכמה דפוסים במקום המילים: 'ויצא י"ח', כתוב: 'יציאת מצרים' ↩

⁶ שם סק"ב ↩

⁷ סי' רסז ס"ק ב ↩

⁸ אמנם בסי' רסז כתב לגבי המתפללים בליל שבת מוקדם שאסור להם לאכול, ובהלכה הבאה נראה מה שביאר בזה אדמו"ר הזקן ↩

---

[י] (הלכה 1110)

בהלכה הקודמת ראינו את דברי הפוסקים לגבי המתפלל ערבית מוקדם, שעליו לחזור ולקרוא ק"ש, ונחלקו הפוסקים איזה ק"ש עדיף (האם לקרוא שוב בצאת הכוכבים או להרגיל עצמו לכוון בק"ש שעל המיטה), וכן האם מותר לו לאכול לפני הק"ש.

שאלה: מה דעת אדמו"ר הזקן בדינים אלו?

תשובה: דינים אלו בעיקרם הם בשולחן ערוך או"ח סי' רלה, ומכיון שלא זכינו לסימן זה בשו"ע אדמו"ר הזקן, קשה לדעת בבירור מה עדיף לדעתו¹, אך מדבריו לקמן נראה שמי שמתפלל תמיד מוקדם, יכול להרגיל את עצמו לכוון בק"ש שעל המיטה, ואז יכול ג"כ לאכול, כביאור הט"ז, וכדלקמן:

בדיני הכנסת שבת כתב אדמו"ר הזקן²: '(המתפלל ערבית בזמנה כל ימות החול, ובערב שבת מתפלל מבעוד יום), (אעפ"י שקרא גם ק"ש), אסור לו להתחיל לאכול כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים (אא"כ הוא שעת הדחק) (שיכבו הנרות עד הלילה) כמ"ש בסי' רל"ה (שהרי הוא לא יצא ידי חובתו כלל בק"ש שקרא מבעוד יום)'.

וביאר את דבריו בקונטרס אחרון³: 'המתפלל כו'. לאפוקי ההמון שמתפללין מבעוד יום כל השבוע, ואין חוזרים וקורין בלילה ב' פרשיות כמ"ש המג"א סימן רל"ה, ואפילו המחמירים לקרות ב' פרשיות על מטתם אוכלים מבעוד יום כמ"ש המג"א שם, משום דסומכים על דעת רש"י, וטעמיה דרש"י מבואר בט"ז שם סק"ג. והיינו דוקא מי שרגיל לעולם להתכוין לצאת בק"ש שעל מטתו לקרות ב' פרשיות, אבל המתפלל כל השבוע בצאת הכוכבים, שאינו מתכוון לצאת בק"ש שעל המטה, אסור לאכול בערב שבת קודם ק"ש שבצאת הכוכבים מיד. ולזה נתכוין המג"א כאן. והוא הדין להותיקין שכתב המג"א שם שנוהגין לקרות בצאת הכוכבים כל השבוע, צריכים ליזהר ג"כ בערב שבת'.

וכ"כ ג"כ בדיני ספירת העומר⁴: 'ואם דרכו להתפלל ערבית מבעוד יום ולקרות על מטתו כל הג' פרשיות אף שמותר לו לאכול קודם ק"ש שעל המטה כמשנ"ת בסי' רל"ה'.

כלומר אדמו"ר הזקן חילק בין הרגיל להתפלל ערבית מוקדם, וסומך על ק"ש שעל המיטה (שאז מותר לו לאכול, כיון שיקרא שוב על מטתו והוא רגיל לסמוך על קריאה זו למצוות ק"ש), לבין הרגיל להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים ועכשיו הקדים, או שהוא רגיל להתפלל מוקדם ולקרוא שוב פעם מיד בצאת הכוכבים⁵ שאז אסור לו להתחיל לאכול חצי שעה לפני צאת הכוכבים.

> א"כ למעשה אסור לאכול חצי שעה לפני צאת הכוכבים גם כאשר קרא קריאת שמע בתפילה המוקדמת, ולכן חשוב שגם המקדימים להתפלל בערב שבת לא יתחילו את הסעודה בתוך החצי שעה שלפני צאת הכוכבים [אלא א"כ מדובר במי שמתפלל תמיד מוקדם ומכוון לצאת ידי חובה בק"ש שעל המיטה].

שאלה: מה הדין באדם שהתחיל לאכול בתוך החצי שעה שלפני צאת הכוכבים?

תשובה: כתב המחבר⁶: 'אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל'.

וכתב על זה אדמו"ר הזקן⁷: 'דבסי' רל"ה סעיף ב' משמע דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר, דלא כמשמעות הר"ן שם'.

וכ"כ בסי' ע ס"ה במראי מקומות שבדפוס ראשון⁸, שמשמעות המחבר בשו"ע שרק בהתחיל כשהגיע הזמן צריך להפסיק, אך אם התחיל לפני שהגיע הזמן (למרות שהתחיל בזמן שאסור להתחיל) אינו צריך להפסיק.

> א"כ אדמו"ר הזקן ביאר שלדעת המחבר⁹ מי שהתחיל לאכול בתוך החצי שעה, נחשב שהתחיל בהיתר ואינו צריך להפסיק.

אמנם אדמו"ר הזקן עצמו חולק וסובר שזה נחשב שהתחיל באיסור, וכפי שמציין במראי מקומות שם לשיטות החולקים על שיטת המחבר: 'ר"ן, רמ"א סוף סי' תרנב, מ"א סי' תלא'.

ועפי"ז כתב שם, וז"ל: 'במה דברים אמורים כשהתחיל באיסור דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה לעלות השחר'.

ועד"ז כתב לגבי בדיקת חמץ¹⁰: 'ואפילו אם הי' עוסק באחד מכל הדברים הללו קודם שהגיע זמן הבדיקה, חייב להפסיק כשיגיע זמנה, אפילו הי' עוסק בהיתר, דהיינו שהתחיל לעסוק קודם חצי שעה לפני צאת הכוכבים¹¹'.

> א"כ כאשר התחיל לאכול יותר מחצי שעה לפני צאת הכוכבים יכול להמשיך לאכול, ויקרא ק"ש בסיום אכילתו. אך אם התחיל לאכול בתוך החצי שעה שלפני צאת הכוכבים, צריך [בצאת הכוכבים¹²] להפסיק לאכול ולקרוא ק"ש, [אא"כ הוא מהרגילים תמיד לסמוך ולכוון בק"ש שעל המיטה].

--------------

---

הערות:

¹ ישנם עוד ב' מקומות בהם אדמו"ר הזקן הזכיר את הענין, *א)* בסי' רצג, ב כתב: *'צאת הכוכבים'*, אבל יתכן שזה מכיון ששם מדובר בהולך בדרך ולא יקרא ק"ש שעל המיטה. *ב)* בסי' תפא, ב כתב: 'אם כשקרא ק"ש בבהכנ"ס לא היה עדיין לילה ממש *צריך לחזור ולקרות כל הג' פרשיות על מטתו* כמשנ"ת בסי' רל"ה עיי"ש'. אלא ששם מדובר בקורא על המיטה ולכן הזכיר שאם לא קרא שיקרא על מטתו ↩

² סי' רסז ס"ד ↩

³ ס"ק א ↩

⁴ סי' תפט סי"ז ↩

⁵ וראה גם דברי אדמו"ר הזקן סי' רצג קו"א ס"ק א ↩

⁶ סי' רלה ס"ב ↩

⁷ סי' תלא בקו"א א ↩

⁸ בשו"ע מהדורה החדשה אות מד ↩

⁹ אך הפרמ"ג בא"א סק"ד ביאר בדברי המחבר - 'חצי שעה קודם הגיע מקרי' ↩

¹⁰ סי' תלא ס"ו ↩

¹¹ וראה סי' תפט סי"ז שם הכריע אדמו"ר הזקן לענין ספירת העומר שאם התחיל בתוך חצי שעה לספירה אי"צ להפסיק, וראה מ"ש לבאר בזה הדברי נחמיה בהגהותיו שם ↩

¹² הפרמ"ג או"ח סי' רלה א"א ס"ק ד כתב שאם התחיל לאכול באיסור צריך להפסיק גם בתוך החצי שעה לפני צאת הכוכבים למרות שעדיין אינו יכול לקרוא, וימתין עד צאת הכוכבים ויקרא. וכ"כ המשנ"ב בסי' ע ס"ק כד. אמנם בסי' רלה בשער הציון אות כז כתב שמדברי הרא"ש מוכח שלא כדבריו, וגם כשהתחיל באיסור, אינו צריך להפסיק עד צאת הכוכבים, וכ"כ הגר"ח נאה בקצות השלחן סי' כז ס"ב ↩

---

[יא] (הלכה 1111)

בהלכות הקודמות ראינו שהמתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים צריך לקרוא אחרי צאת הכוכבים שוב פעם ק"ש כדי לצאת ידי חובת מצות ק"ש.

שאלה: מהם הפרשיות אותם צריך לחזור ולקרוא שוב¹?

תשובה: כתב הרא"ה²: 'מ"מ קשיא לן אנן היכי קרינן ק"ש בברכות מבעוד יום. ואיכא למימר דאע"ג דודאי הלכתא כרבנן דמתני', כיון דברכות דק"ש דרבנן וק"ש גופיה דרבנן חוץ מפסוק ראשון כדאיתא לקמן בהדיא, ואפילו פרשת ציצית דכתיב בה יציאת מצרים דרבנן היא כדאיתא לקמן, והוא דבר שיש בו דחק וסכנה לצבור בהרבה מקומות לעמוד בלילה בבהכנ"ס, ואי לא קרו כי מיכנפי איכא עמי הארץ ואינשי טובא דלא זהירי כולי האי כדמבעי להו, ואתו למינשי ולא קרו, ובטלת ק"ש בברכותיה, לפיכך הלכו אחר המיקל, כיון שכל אדם קורא פסוק ראשון על מטתו שהוא מן התורה וקורהו בעונתו'.

וכ"כ תלמידו הריטב"א³: 'כיון שכל אחד מישראל קורא פסוק ראשון על מטתו שהוא מן התורה, וקורא אותו בעונתו ויוצא בה ידי חובתו'.

אמנם רש"י⁴ כתב: *'ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו - יצא'⁵.

אלא שהתוספות שם תמהו על דברי רש"י: 'תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה⁶ וא"כ שלש פרשיות היה לו לקרות'.

ורבינו יונה⁷ כתב: 'כשיהיה בביתו קודם שיאכל אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה ויתכוין לצאת בה ידי חובה ויקרא אותה כולה במורא ובכוונת הלב ואם לא ירצה לקרות אלא השתי פרשיות בלבד סגי ליה בהכי ואעפ"י דאמרינן בירושלמי וצריך להזכיר יציאת מצרים בזמנה דמשמע שצריך לומר פרשה שלישית שיש בה יציאת מצרים בשעה שקורא אותה לחובה אפילו הכי כיון שהזכיר יציאת מצרים בברכות בשעה שקורא אותה בבהכנ"ס לא מצרכינן ליה להזכירה פעם אחרת .. כיון שלא למדנו⁸ זכירת יציאת מצרים בלילה אלא מרבוי דכל ימי חייך ואין כתיב שם לילה בפירוש אלא מייתור כל בלבד דרשינן ליה לא חיישינן אם אין אנו אומרים אותה בלילה ממש דכיון שלילה הוא לענין תפלת ערבית לילה הוי להזכיר יציאת מצרים'.

> א"כ ראינו שיש ראשונים שכתבו שמסתמכים על פסוק ראשון שקוראים בק"ש שעל המיטה, ויש שכתבו שמסתמכים על פרשה ראשונה, ויש שנקטו ב' פרשיות, ויש שכתבו שאם יוצאים בזה ידי חובה צריך את כל ג' הפרשיות.

להלכה כתב הט"ז⁹: 'ולא יצטרך לקרות רק ב' פרשיות כיון דכבר קרא ויצא י"ח בבה"כ כמ"ש ב"י בשם הרב רבינו יונה לפי דרכו .. שוב מצאתי בספר מטה משה שרש"ל קרא על מטתו כל ג' פרשיות'¹⁰.

והמגן אברהם¹¹ כתב: 'כל אדם יחמיר לעצמו ויקרא על מטתו כל הק"ש, ולפחות ב' פרשיות ויכוין לצאת בה'.

ובדיני ליל הסדר¹² כתב: 'נ"ל דאם קרא ק"ש בבית הכנסת ביום צריך לקרות בלילה כל הק"ש כדי לצאת י"ח כמ"ש סי' רל"ה'.

גם הרב אברהם פינמטיל בספרו מנחת כהן¹³ האריך לברר שיש לקרוא את כל הג' פרשיות.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁴: 'אם כשקרא ק"ש בבית הכנסת לא היה עדיין לילה ממש צריך לחזור ולקרות כל הג' פרשיות על מטתו כמשנ"ת בסי' רל"ה עיי"ש'.

ובדיני ספירת העומר¹⁵ כתב: 'ואם דרכו להתפלל ערבית מבעוד יום ולקרות על מטתו כל הג' פרשיות אף שמותר לו לאכול קודם ק"ש שעל המטה כמשנ"ת בסי' רל"ה'.

> א"כ להלכה יש שכתבו שמספיק לקרוא ב' פרשיות, ובפרשה שלישית של יציאת מצרים, יצא בקריאה המוקדמת, אך יש שכתבו וכן דעת אדמו"ר הזקן שצריך לקרוא את כל ג' הפרשיות. [בהלכה נראה הטעמים לכך, והאם צריך להשלים רמ"ח תיבות].

---

הערות:

¹ שאלה זו תלויה וממנה גם למדים מהו חיוב ק"ש מדאורייתא, אך הבא לקמן הוא רק אודות דברי הפוסקים איזה פרשיות יש לקרוא כאשר קורא שוב, שגם לסוברים שחלק ממה שאנו אומרים הוא מדרבנן יש שכתבו לקרוא, וכדלקמן ↩

² ברכות ה, א ↩

³ ברכות ג, א ↩

⁴ ברכות ב, א ↩

⁵ וראה רשב"א שם: 'ומה שאין אנו קורין אלא פרשה ראשונה מפני שהיא של תורה אבל של דבריהם כיון שקראהו בבהכ"נ לא חייבוהו עוד לחזור ולקרות, ומנהגנו אנו ודאי נראה שהוא התפוש בידינו ובא מאבות ראשונים והיא מה שאמרו בירושלמי' וראה מה שדן בדבריו הפר"ח או"ח סי' סז ↩

⁶ ברכות ס, ב ↩

⁷ ברכות א ,א מדפי הרי"ף ↩

⁸ ברכות יב, ב ↩

⁹ סי' רלה ס"ק ב ↩

¹⁰ בהלכה הבאה נראה ביחס להנהגת המהרש"ל והראיה לנדו"ד לאלו שקוראים בצאת הכוכבים ולא ממתינים לק"ש שעל המיטה ↩

¹¹ סי' רלה ס"ק ב ↩

¹² סי' תפא ס"ק ב ↩

¹³ מבוא השמש מאמר ב פי"ד. ונראה את דבריו בהלכה הבאה ↩

¹⁴ סי' תפא ס"ב ↩

¹⁵ סי' תפט סי"ז ↩

---

[יב] (הלכה 1113)

בהלכה הקודמת ראינו שכתבו הרבה פוסקים שאדם המתפלל ערבית מוקדם וקורא אח''כ שוב ק"ש, שיאמר את כל ג' הפרשיות.

שאלה: מהי הסיבה לומר את כל ג' הפרשיות?

תשובה: כתב בעל המנחת כהן¹: 'ונראה לי שצריך לקרות שלשתן כי אעפ"י שאין חיוב מן התורה לקרות בזמן שכיבה ובזמן קימה אלא בלבד שתי הפרשיות הראשונות עכ"ז מצוה לזכור יציאת מצרים בלילה .. ולפ"ז צריך לחזור ולקרות משתחשך פרשת ציצית שכתוב בה יצי"מ שהרי במה שהזכירה מבעוד יום נראה שלא יצא י"ח כיון שעדיין לא היה לילה. ואמנם אמת הוא שאם יקרא במקום פרשת ציצית פרשה אחרת שמדברת ביצי"מ שיוצא י"ח אבל למה לא יקרא פרשת ציצית שיש בה זכרון יצי"מ ויקרא ק"ש כתקנה כן נראה לי. אלא שראיתי בדברי רבינו יונה שכתב שאם קרא ק"ש וברכותיה מבעוד יום שאי"צ לחזור ולומר פרשת ציצית אחר צאת הכוכבים. וז"ל הרב בריש ברכות מי שקרא ק"ש וברכותיה מבעוד יום קורא אותה אחר יציאת הכוכבים ויתכוין לצאת בה י"ח ואם לא ירצה לקרות אלא שתי הפרשיות סגי דכיון שהזכיר יצי"מ כשקרא אותה בבכהנ"ס אין מצריכים אותו להזכירה פעם אחרת וכו' ואע"ג דאמרינן בירושלמי שצריך להזכיר יצי"מ בזמנה דמשמע שצריך שיאמר פרשה שלישית בשעה שקורא אותה לחובה אפילו הכי כיון שמזכיר יצי"מ בברכות בשעה שקורא בבהכנ"ס לא מצריכינן ליה להזכירה פעם אחרת כיון שלא למדנו זכירת יצי"מ בלילה אלא מרבויא דכל ימי חייך ואין כתוב שם לילה בפירוש ולכן לא חיישינן אם אין אנו אומרים אותה בלילה ממש דכיון שלילה הוא לענין תפלת ערבית .. הוי לילה נמי להזכיר יצי"מ עכ"ל ולפ"ז אם קרא ק"ש עם ברכותיה מפלג המנחה ולמעלה אי"צ לחזור ולקרות משתחשך אלא שתי פרשיות בלבד. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל .. שכתב בריש ברכות .. ובפרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא. וקשה דנהי שיוצא בפרשה ראשונה י"ח משום שסובר הרב שאין מן התורה אלא פרשה ראשונה בלבד מ"מ מצוה להזכיר יצי"מ בלילות ואם אינו קורא פרשת ציצית אינו יוצא י"ח אלא שנראה שסובר כרבינו יונה שאע"פ שקודם צאת הכוכבים אינו יוצא ידי חובת ק"ש עכ"ז ידי זכרון יצי"מ יוצא אפילו מבעוד יום כמו שיוצא ידי חובתו בתפלת ערבית .. ומה שאמרו בגמרא שרבינו הקדוש היה מחזר לשנות לתלמידים שמועה שיש בה זכרון יצי"מ כדי להזכיר יצי"מ בזמן ק"ש אפ"ל לדעת זו שהיינו דוקא ביום משום דכתיב כל ימי חייך בפירוש (ונהי שבאיזו שעה מן היום שיזכור יצי"מ יוצא ידי חובתו מן התורה כי אין לזה שעה קבועה כמו שכתבתי למעלה עכ"ז למצוה מן המובחר היה מחזר להזכיר יצי"מ בזמנה) אבל בלילה דילפינן יצי"מ מרבויא דכל אי"צ שיזכיר יצי"מ בזמן ק"ש אלא אפילו מבעוד יום יוצא י"ח. ואמנם נ"ל שג"כ בלילה ראוי לכתחילה לקרוא משתחשך ג' הפרשיות .. כדי להזכיר יצי"מ בזמנה וכמו שהיה עושה רבי יהודה הנשיא שהיה מחזר להזכיר יצי"מ בבקר בזמן ק"ש ואף שכל היום היה יוצא ידי חובתו. ואף דלא ילפינן יצי"מ בלילה אלא מרבויא דכל מ"מ למצוה מן המובחר ראוי להזכירה בזמן ק"ש וקודם צאת הכוכבים לאו זמן ק"ש הוא כלל. ועוד שהרי בירושלמי אמרו סתם שצריך להזכיר יצי"מ בזמנה ומשמע בין ביום ובין בלילה. ובר מן דין הלא כתב הרשב"א בתשובה סימן ש"כ שכל הקורא ק"ש כדי לצאת בה י"ח צריך לקרות את כולה כעיקר התקנה ואף שאין מן התורה לדעתו אלא פסוק ראשון בלבד. ואף שרש"י כתב שבפרשה אחת שיקרא אדם על מטתו סגי כבר כתבו עליו התוספות שאם יוצאים בק"ש שעל מטתם שצריך שיקראו שלשת הפרשיות ונראה שטעם זה הוא כמ"ש הרשב"א שכל הקורא את שמע לצאת בה ידי חובתו מן התורה צריך לקרות את כלה אף שלא יהיה מן התורה אלא פסוק אחד או פרשה אחת ולכן נראה לי שראוי לכתחלה לחזור ולקרות ג' הפרשיות וכמו שכתבנו'.

והשאגת אריה² כתב: '.. הילכך הדבר ברור שחייב אדם להזכיר יציאת מצרים בלילה וודאי ואפי' אם הזכיר בין השמשות לא יצא י"ח דבין השמשות ספיקא הוא וקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וכדכתיבנא'.

> א"כ מבואר באחרונים שצריך לקרוא את כל הג' פרשיות כדי לקיים ג"כ את מצוות זכירת יציאת מצרים [הגם שישנם עוד אופנים נוספים כיצד לקיים את זה].

שאלה: האם צריך להוסיף עוד שלושה מילים בשביל השלמת רמ"ח תיבות?

תשובה: ראינו דברי הט"ז שהביא ממטה משה את מנהג המהרש"ל לומר את כל שלושת הפרשיות, ונראה לקמן שהדברים נאמרו לגבי הזכרת רמ"ח תיבות. שהמטה משה³ כתב לגבי ק"ש שעל המיטה וז"ל: 'והכלבו⁴ כתב דיש קורין כל קריאת שמע דיש בו רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים של אדם ישמרם השם בזכות הקריאה, וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל'. מדבריו נראה שהסיבה שהמהרש"ל הקפיד לומר בק"ש שעל המיטה את כל הג' פרשיות היתה מצד השמירה - כדי להשלים רמ"ח תיבות, [אלא שהמדובר שם הוא אודות ק"ש שעל המיטה שנקראת לשמירה, ואמנם כפי שראינו לדברי הט"ז צריך לסמוך ולכוון בק"ש שעל המיטה לצאת ידי חובת ק"ש. אך הנדון פה הוא גם לגבי אדם שקורא בצאת הכוכבים כי קרא ק"ש מוקדם, האם עליו להוסיף שלושה מילים להשלים רמ"ח].

והדברי חמודות⁵ [הביאו האליה רבה⁶] כתב לנידון שלנו: 'ויראה לי שיתחיל לומר אל מלך נאמן שמע וגו' כדלקמן סעיף ע"ג'⁷.

הרבי⁸ כותב: 'בהכתוב במכתבו האמור בהנוגע לק"ש, בהשלמת מספר רמ"ח תיבות, ובפרט בסיום במ"ש בענין זה בק"ש שעל המטה, שכנראה הי' בזה אי-דיוק, ממהר הנני לתקן זה, ע"פ מה שמצאתי ברשימותי והועתק גם ב"היום יום", יום כ"ח אד"ר. וז"ל: בק"ש שעל המטה, בסיום הג' פרשיות אומרים תיבת "אמת". ושם ביום י"ז אייר: בק"ש שיש אומרים בבקר - קודם התפלה - כדי לצאת חובת ק"ש בזמנה, ג"כ כופלים ג' התיבות ומסיימים בתיבת אמת. בק"ש דתפילין דר"ת ושמ"ר אין כופלים אבל אומרים "אמת" עכ"ל. - ובמ"ש בהנוגע לק"ש שעל המטה שאומרים גם תיבת אמת, בא זה בשלילת מה שיש מפרשים בהכתוב בסידור אדמו"ר הזקן בק"ש שעל המטה "שמע ישראל עד סוף כל ג' הפרשיות", שבא לשלול תיבת "אמת" - שאין הפירוש כך, אלא כוונתו שיאמרו כל הג' פרשיות, ובהנוגע להשלמת רמ"ח תיבות בק"ש על המטה, לא שמעתי בפירוש, אבל כמדומה אנ"ש נוהגים כמ"ש בשער הכולל על הסידור פרק ל"ו ס"ק ד' - לחזור התיבות אני ה' אלקיכם'.

> א"כ ראינו שראוי לומר את ההשלמה לרמ"ח תיבות כאשר קורא לצאת י"ח, וא"כ הוא הדין גם הקורא ק"ש בלילה לצאת י"ח⁹, ולמעשה מנהגנו להשלים לרמ"ח תיבות גם בק"ש שעל המיטה תמיד.

---

הערות:

¹ מבוא השמש מאמר ב פי"ד ↩

² (ישנות) שו"ת סי' ח ↩

³ סי' שצ ↩

⁴ סי' ט ↩

⁵ ברכות פ"א סי' א אות ה ↩

⁶ או"ח סי' רלה ס"ק ב ↩

⁷ ויל"ע מה דעתו לגבי עצם אמירת פרשה הג' שהרי קודם לכן הביא את הרשב"א שכתבו שאפשר להסתפק בב' פרשיות, וא"כ בכזה מצב בלאה"כ לא יהי' לו רמ"ח תיבות ↩

⁸ אג"ק חט"ז ע' רצד ↩

⁹ עפי"ז אוי"ל שהטעם לקריאת כל הג' פרשיות אינו בשביל הזכרת יצי"מ, אלא בשביל שיאמר רמ"ח תיבות ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp