שנים מקרא ואחד תרגום

---

[א] (הלכה 1106)

יסוד הדין

הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום² ואפילו: עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו'.

כתב הרמב"ם³: 'אעפ"י שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב⁴ לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור'.

ולהלכה המחבר ואדמו"ר הזקן הביאו⁵ את דברי הרמב"ם: 'אעפ"י שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום'.

[ולהעיר ממש"כ⁶ הרה"ח ר' ברוך שניאור שניאורסון אביו זקנו של הרבי מדברי אדמו"ר הרש"ב: 'בשבת פרשת נח בסעודת השחרית דיבר כ"ק שליט"א שחיוב ומוכרח הוא לקרות ביחיד שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבת ושבת, אם בערב שבת, אם ביום קודם הסעודה, כמבואר בגמרא ובשו"ע הל' שבת, ועוד דיבורים מזה'. ואדמו"ר הריי"צ כתב⁷ לישיבות שיעמידו שתהי' השגחה על תלמידי הישיבה לראות שהם אומרים: 'ביום ועש"ק התחלת הלימוד בשעה התשיעית .. משעה שתים עשרה עד חצי הראשונה סעודה. אח"כ קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום תחת השגחת המלמד'. ועוד כתב⁸: 'אתעניין לדעת אם יש השגחה על התלמידים יחיו שעוברים הפרשה שמו"ת ..'].

וכתב בשבט הלוי⁹: 'בענין שנים מקרא ואחד תרגום שארז"ל בברכות ח ע"א דלעולם ישלים פרשיותיו עם הצבור שמו"ת, ומצוה דרבנן היא, והרמב"ם פי"ג מתפלה הכ"ה כ' חייב לקרות לעצמו וכו' שינה לשון הגמ' שלא תאמר דרק הנהגה טובה היא וכדמשמע פשטות הגמ' לכן כ' לשון חיוב דחיוב גמור היא, ואם היו כופין עליה כאשר כופין על שאר מ"ע אפילו דרבנן לכמה שיטות עתוס' כתובות פ"ו ושאר ראשונים בזה, ובתשובת הרשב"א ח"ד סי' רס"ד כ' דגם על מ"ע דרבנן כופין וכן דעת הרבה פוסקים ויתכן דכמו"כ בשמו"ת ועיין בס' שד"ח ח"ג - ל"ט .. ולענין אי נקרא מתן שכרה בצדה דאין כופין, ות"ת נקרא מתן שכרה בצדה עיי"ש ביו"ד בס' נחלת צבי מבעל פת"ש, ושמו"ת הוא ענף של ת"ת בגדר חיוב דרבנן בפ"ע, לכן ספק בידי אם שייך כפיה, מכ"מ חיוב גדול הוא, וחז"ל קבלו דהנזהר מאריך ימים ובעו"ה התחילו להתרשל בזה, וכבר ידוע כמה נזהרו בזה אבותינו ורבותינו'.

ובאגרות משה¹⁰ כתב: 'הנה בעניין המצווה שמחוייב כל או"א לקרוא הפרשה בכל שבוע, שנים מקרא ואחד תרגום. ורבותינו, אף מהראשונים .. הוסיפו שצריך ללמוד גם פירוש רש"י שעל כל הפרשה, שנתרשל מאד אף אצל הרבה בני תורה. פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו. ואדרבה, אף מי שתורתו אומנתו כרשב"י וחבריו, שהיו פטורין מתפילה דרבנן, היו חייבין בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. דהא גם זה הוא לימוד תורה, ובחיוב לימוד תורה הא איכא חיוב ללמוד גם מקרא .. וא"כ ברור שקריאת שמו"ת וודאי הוא ממילא בכלל חיובו מעצם תלמוד תורה בכל שבוע. שלימוד זה שייחדו חכמים ללמוד בכל שבוע וודאי הוא חייב, ולא יוכל ליפטר בלימוד דבר אחר מהתורה, בין בכתב בין בע"פ, לבד המצוה הנוספה שחייבו חכמים. וממילא אין פטור מזה אף לאלו שתורתן אומנתן, כרשב"י וחבריו. ובפרט לדורנו שאין אנו יכולין לומר שאנו בקיאין במקרא'.

[ולהעיר ג"כ ממש"כ הרבי¹¹: 'במש"כ ע"ד שמו"ת ולימוד חסידות - הנה כיון דלימוד זה אפשר דאתי לאימשוכא ובכלל אין לו קצבה ונוסף ע"ז שמו"ת זמנה קבוע, נ"ל דלומדין חסידות לאחרי שמו"ת. כמובן באם המדובר בלימוד דיחיד ולא כשמתקבצים ביחד כו'. ולמדין בכ"ז משו"ע או"ח סו"ס תלא'].

ונסיים ברמזים שרמזו רבותינו הראשונים בחשיבות אמירת שמו"ת:

כתב רבינו בעל הטורים¹²: 'ואלה שמות בני ישראל. ר"ת ואדם אשר לומד הסדר שנים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר יחיה שנים רבות ארוכים לעולם'.

והחידא הביא את רבינו אפרים¹³: 'ורבינו אפרים ז"ל בפי' כ"י כתב ואל"ה שמו"ת¹⁴ ר"ת וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום¹⁵.

> א"כ בהלכה זו ראינו שתקנו חכמים שכל אחד חייב לומר כל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום, ובהלכה הבאה נראה את טעמי התקנה

--------------

---

הערות:

¹ ח, א ↩

² כתב ערוך השלחן (או"ח סי' רפה ס"ב): 'ולא נודע לנו טעמו של דבר *ובוודאי בשעה שתקן משה רבינו לקרות בתורה תקן ג"כ תקנה זו שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום'*. ובבית ארזים (קליין) ח"ג או"ח סי' רפה כתב: 'הלכה זו איננה במשנה גם לא בברייתא רק מימרא דאמוראים מימרא סתומה. ולא נתפרשה אם היא מהתורה ונלמד מקרא או מקובל בע"פ או היא תקנת חכמים גם לא נתפרש טעם ההלכה ומדוע שנים מקרא ולמה אחד תרגום, *ומסתברא דהוא תקנת עזרא ככל שאר תקנות סדרי תפלות וברכות שהם מאנשי כנה"ג* .. וקצת אסמכתא לדבר מגמרא דנדרים דף לח, ב דדרשינן שם שתיקן המקרא ותרגום ופסקי טעמים ומסתמא נכלל בזה ג"כ תקנה זו רק צריך טעם למה לא חשבוה בין התקנות שתיקן בב"ק דף פ"ב אבל איפשר שישנם ג"כ תקנות שלא חשבום שם או מפני שנתפרש כבר במקרא הנ"ל דנדרים ואין להקשות ממה דאמרינן במגילה דף ג ע"א שתרגום של תורה אונקלוס אמרו דהא אמרו שם שכחום וחזרו ויסדום א"כ איפשר שכבר היתה תקנה קבוע מימות עזרא ונשתכחה בימי ר"א ור"י וחזרו ויסדוה ואין לומר כלל שהיא תקנה שנתחדשה בזמן ר"ה הנ"ל האומר מימרא זו דלקמן שהרי בגמרא אמרינן דריב"ל כבר הזהיר ע"ז לבניה ותוס' הביאו מהמדרש שרבינו הקדוש כבר צוה ע"ז' ↩

³ הל' תפלה פי"ג הכ"ה ↩

⁴ כלשון הרמב"ם שחייב כ"כ הסמ"ג מ"ע יט. החינוך בהקדמתו. הרא"ש מו"ק פ"ג סי' כח. הטור או"ח סי' רפה כתב: *'וצריך ליזהר* להשלים הפרשה'. ובמנורת המאור (ח"ו פ"ב אות קל) כתב *'מצוה* להשלים פרשיותיו'. אמנם בשבלי הלקט (סי' עה) ובתניא רבתי (סי' טז) כתבו: *'ראוי* לכל אדם להסדיר פרשיותיו'. [ולהעיר ממ"ש המהרש"ם (שו"ת ח"א סי' ריג): 'ואף דקריאת שמו"ת איננה חובה כקריאת התורה מ"מ מאן דשוייה עליה חובה נראה דמקדים חובת היום בכל גווני'] ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' רפה ס"א ↩

⁶ רשימות הרב"ש ע' קנה, ובמהדורת קראוס ע' קלו ↩

⁷ אג"ק חי"ד ע' מב ↩

⁸ אג"ק ח"ו ע' רצ ↩

⁹ שו"ת ח"ח סי' מו ↩

¹⁰ שו"ת או"ח ח"ה סי' יז ↩

¹¹ אג"ק חט"ז ע' קפט ↩

¹² שמות א, א ↩

¹³ הביאו החיד"א בחומת אנך שמות אות ב. וכ"כ הלבוש או"ח סי' רפה ה"א ↩

¹⁴ וראה בחיד"א שם שכתב לבאר עפ"י קבלה את השייכות בין הרמז לואלה שמות. וראה ג"כ בדברי הצ"צ באור התורה ויקרא ח"ב דרושי פסח ע' תלט ↩

¹⁵ וראה מטה יהודה או"ח סי' רפה ס"ק ט ↩

---

[ב] (הלכה 1112)

טעם התקנה

שאלה: מדוע תיקנו חכמים לומר שנים מקרא?

תשובה: בטעם התקנה של שנים מקרא מצינו כמה ביאורים בראשונים:

א) לימוד התורה - בעל ספר החינוך כתב בהקדמתו: 'ואחת מן המצוות והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו היא מצות לימוד התורה, כי בלימוד ידע האדם המצוות ויקיים אותן. וע"כ קבעו לנו חז"ל¹ לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא בהכנ"ס, לעורר לב האדם על דברי התורה והמצוות, בכל שבוע ושבוע עד שיגמרו כל הספר .. ועוד חייבונו חז"ל לקרותו כאו"א מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ, וזהו אמרם ז"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו'.

[והלבוש² כתב: 'חייבו חז"ל על כל אדם מישראל שישלים הפרשה בכל שבוע עם הציבורא שמו"ת, כדי שיהא בקי בתורה ..'. ובהמשך³ כתב: אין הטעם של שמו"ת אלא שיהא רגיל בתורה, לפיכך לא חייבו חכמים אלא הפרשה של כל שבת ושבת'. וכתב ערוך השלחן⁴: 'והלבוש כתב כדי שיהא בקי בתורה ע"ש ואין זה מספיק כמובן, ונראה דהחיוב בתורה השמיעה והלימוד כמו שאומרים בברכת אהבה לשמוע ללמוד והנה השמיעה היא בשבת מס"ת כשרה כתובה כדת וכהלכה ולכן ילמוד מקודם בחומש ויעלה בקודש לשמוע מס"ת ואיתא בסוטה⁵ כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ע"ש לכן צריך ללמוד ג' פעמים אפילו בפסוק שאין בו תרגום כמשי"ת כנגד אלו הג' ..'].

ב) עליה לתורה - כתב השבלי הלקט⁶, וכ"ה בתניא רבתי⁷: 'וראוי לכאו"א מישראל להסדיר פרשיותיו שתים ושלש פעמים שאם יעלה לקרות בתורה תהא קריאתו סדורה בפיו. וכן מפורש בתנחומא פרשת וישמע יתרו. וידבר אלהים, זהו שאמר הכתוב⁸ אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם וגו', למדתך תורה דרך ארץ שאם תהא בך תורה לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותו בינך לבין עצמך שתים או שלש פעמים. מעשה בר' עקיבא שקראו החזן ברבים לקרוא בתורה ולא רצה לעלות. אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך למדתנו כי היא חייך וארך ימיך ולמה נמנעת לעלות. אמר להם העבודה לא נמנעתי מלעלות אלא שלא סדרתי אותה שתים ושלש פעמים שאין אדם רשאי לומר דבר לפני הצבור עד שיפשוט אותו שתים ושלש פעמים בינו לבין עצמו, שכן מצינו בהקב"ה שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות והתורה גלויה לפניו [ככתוב] אחד וכשבא ליתנה לישראל כתוב בה אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואח"כ ויאמר לאדם. וכן כתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה בינו לבין עצמו, ואח"כ לאמר'.

ג) קריאת כל התורה - כתב בתרומת הדשן⁹: 'אמנם נראה קצת ראייה מהא דכתב בהגה"ה במיימוני בשם רבינו שמחה ז"ל וז"ל אעפ"י שעיקר מצוה כל פרשה ופרשה עם הצבור אם לא עשה כן ישלים כולם בשמיני עצרת שבו גומרים הצבור ובלבד שלא יקדים ולא יאחר יום אחד מן הצבור ע"כ. מהכא נראה מדקבע היום שבו גומרים הצבור חמשה חומשי תורה בכל שנה, משמע דעיקר חיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הצבור היינו כדי שכל אחד מישראל יקרא לעצמו כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה כמו שעושין הצבור, מש"ה צריך לסיים ממש באותו היום שמסיימין בו הצבור דאע"פ שלא קרא כל השנה עמהן אחר גמר מצות אזלינן בכוליה דוכתא. וכן משמע מלשון הרמב"ם דטעמא הכי הוא דכתב וז"ל דאע"פ שכל אדם שומע כל התורה בכל שנה בצבור חייב לקרותו לעצמו כל שבוע ושבוע סדר של אותו שבת'.

ד) תחליף לקריאת התורה - כתב הראב"ן¹⁰: 'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ב' מקרא ואחד תרגום. נ"ל דביחיד הדר בכרך מיירי שאין לו עשרה לקרות בתורה, שצריך לכוין השעה שקורין הציבור בפרשה בבהכ"נ ויקרא גם הוא ביחיד שנים מקרא כנגד שנים הקורין בבהכנ"ס ואחד תרגום כנגד המתרגם בבהכנ"ס¹¹, שכן היה מנהגם כדתנן¹² הקורא בתורה לא יפחות לקרות פחות מג' פסוקים ולא יקרא למתרגם יותר מפסוק אחד, דאם כמו שפירשו רבותיי דבקריאת הפרשה בבוקר בשבת מיירי כמו שאנו רגילין, לימא לעולם יקרא אדם הפרשה בשבת שנים מקרא וכו', עם הציבור למה לי, אלא ודאי עם הציבור ממש כדפרישית, ועוד שנים מקרא וכו' למה לי הלא ישמעו בבהכנ"ס ויצאו ידי חובתן. ואעפ"כ מנהגינו מנהג גמור, דזימנין דלא מצי מכוין דעתיה בבהכנ"ס לכל הפרשה ויצא בקריאה שקרא כבר'.

ובהגהות מיימוניות¹³ תמה על דבריו: 'ותימה מהא דאיתא במדרש ג' דברים צוה רבי את בניו וכו' ומסתמא רבי בכל ענין צוה ולא על דעת רק כשיהיו ביחיד בלא י' ועוד מהא דרב ביבי בר אביי דסבר לאשלומינהו לכולהו במעלי יומי דכפורי ומסתמא בציבור הוה וכ"ש לפר"ח שפירש לכל פרשה דכלה פי' ד' פרשיות של אלול מפני טרדת הדרשה וא"כ היו שם רבים ואפילו הכי לא נפטר מלהשלים פרשיות ע"כ'.

> א"כ ראינו כמה טעמים שהובאו בראשונים, [וישנם עוד טעמים שהובאו באחרונים¹⁴] בהלכות הבאות נעסוק בפרטי הדינים.

---

הערות:

¹ ב"ק פב, א ↩

² או"ח סי' רפה ס"א ↩

³ ס"ז ↩

⁴ או"ח שם ס"ב ↩

⁵ לז, ב ↩

⁶ סי' מב ↩

⁷ סי' ו ↩

⁸ איוב כח, ↩

⁹ סי' כג ↩

¹⁰ שו"ת סי' פח ↩

¹¹ כתב המעדני יו"ט ברכות פ"א סי' ח אות ד: 'ונ"ל שר"ל שנים הקוראים הקורא והש"ץ שכן צריך שיהא אחד עומד ע"ג הקורא כדאיתא בירושלמי כתבו רבינו בפ' הקורא עומד ועיין בדברי חמודות (אות מא)' ↩

¹² מגילה כג, ב ↩

¹³ הל' תפילה פי"ג אות [ש] ↩

¹⁴ ראה מטה משה סי' תסד. תורת משה להחת"ס פרשת כי תבוא כז, ח. רוח חיים (להר"ח פלאגי') ח"א סי' רפה אות ב ↩

---

[ג] (הלכה 1115)

החייבים (חולה, סומא)

שאלה: האם חולה חייב בשמו"ת?

תשובה: כתב הרדב"ז¹: 'שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שארז"ל חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור אם היה סומא או חולה בעיניו ואין יכול לקרות אם הוא מחוייב ללכת אצל אחר שיקרא והוא ישמע וכן אם אינו יודע לקרות אם פטור מחיוב זה. ואם אין לו אונס אם נפטר בשמיעה שיקרא אחר והוא שומע או לא? תשובה. הדבר ברור דשומע כקורא ומקרא מגילה ותק"ש וקריה"ת בשבת והשומע תפלה מן החזן כל אלו יוכיחו דשומע כקורא. ולפיכך אם שמע מלה במלה פשיטא דיצא .. הילכך אם שמו"ת, יצא ובלבד שיכוין מלה במלה. ולענין החולה רואה אני שהוא פטור לגמרי ולא יהא אלא מצטער שהוא פטור מן הסוכה שהיא מ"ע של תורה. וחושש בעיניו השמיעה קשה לו ומש"ה אין מבקרין מחושי העין מפני שהדיבור קשה להם וגם השמיעה'.

> א"כ לדברי הרדב"ז חולה וכן מי שיש לו מיחוש בעיניים פטורים משמו"ת, והביאו החיד"א² להלכה.

וכתב בכף החיים³: 'ומ"מ נראה דיש להשלימה אחר שיתרפא כדי שלא תהא תורתו של שמו"ת עולה לרקיע חסירה בשנה ההיא'.

אך כמה אחרונים⁴ הקשו על הרדב"ז ודחו את הוכחותיו, וכמ"ש הגר"י ענגיל⁵: 'דבריו צע"ג דמה זה עניין למצטער דסוכה דשם הא לא הקלה תורה כלל במצוה בשביל הצער רק הטעם משום דעניין המצוה תשבו כעין תדורו וכשמצטער אינו כעין תדורו שאין אדם דר בדירה של צער ואין עניין המצוה בכך וע' רוקח סי' רי"ט דאפי' חולה פטור מסוכה רק בחולה מחמת הסוכה ע"ש והיינו אם הישיבה בסוכה הוא מזיק לחליו אבל אם אין רע לחליו ישיבתו בסוכה יותר מבבית פשיטא דחייב בסוכה גם בחולה וכ"ש במצטער וצ"ע'.

ועפי"ז כתב בחזון עובדיה⁶: 'הסומא והחולה שעיניו כואבות חייבים לשמוע קריאת שמו"ת מפי איש המחוייב בדבר, ויוצאים י"ח מדין שומע כעונה'⁷.

> א"כ ראינו שיש שכתבו שחולה חייב בשנים מקרא עכ"פ לשמוע מאחר, ויש שפטרוהו לגמרי, אמנם גם לשיטה זו יש שכתבו שראוי להשלים.

שאלה: האם סומא חייב בשמו"ת?

תשובה: כתב הרשב"א⁸: 'כל שנפתח ס"ת אסור לספר אלא מי שתורתו אומנותו שמותר לשוח לדבר בהלכותיו. כדרב ששת דאמר אינהו בדידהו ואנן בדידן. וסתמא דמילתא איהו נמי משלים היה פרשיותיו. ואפילו הכי איהו דוקא דתורתו אומנותו הא אחרינא אסור. ואזני כל העם אל ספר התורה כתיב (נחמיה ח') וכתיב ובפתחו עמדו כל העם לא שנא השלים לעצמו ול"ש לא השלים'.

> מבואר בדבריו שסומא צריך לומר שמו"ת ולכן רב ששת הגם שהי' סומא השלים פרשיותיו.

אמנם הרדב"ז⁹ [הביאו החיד"א¹⁰] כתב: 'אבל אם הוא סומא תליא בפלוגתא למ"ד פטור מכל מצות האמורות בתורה פטור גם מזה ולמ"ד חייב חייב גם בזו. ומ"מ נ"ל דאפי' למ"ד סומא חייב במצות פטור מחיוב זה דכיון דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ וזה א"א בכתב דהא אינו רואה וכן פטרינן ליה מכל מצות התלויות בראייה אפי' שהם מן התורה כגון לעלות וליראות ועדות וכ"ש דפטור מחיוב זה דהוי מדרבנן בעלמא. ואע"ג דהכא אפשר ע"י שמיעה לא מצינו דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך ויתחייב ע"י אחרים. וראיה מהא דרב ששת הוה מהדר אפי' וגריס בשעה שהיו קורין בתורה ואיכא מ"ד משום דר"ש סגי נהור הוה ולא היה חייב בשמיעת התורה ומש"ה מהדר אפי' וגריס ומשום האי טעמא חייב בתורה שבע"פ לפי שמצותה ע"פ .. הילכך לנ"ד אם היה סומא או חושש בעיניו או שאינו יודע לקרות פטור מחיוב זה ואם הוא יודע נפטר ע"י שמיעה'¹¹.

כף החיים¹² הביא את דברי הרדב"ז וכתב: 'וזהו לפום דינא אמנם המחמיר לשמוע מאחרים תע"ב וכן נכון לעשות'.

אך בתשובה מאהבה¹³ הקשה על דברי הרדב"ז: 'ולי הדבר צ"ע לדינא .. ומ"ש דרב ששת סגי נהור הוה וי"א משום דברים שבכתב כו' מהדר אפי' כו' הוא בתוס' במס' סוטה דף לט , א ד"ה כיון ולא מסתברא פירוש זה לתוס' שם ולא במסכת ברכות דף ח, א ד"ה ר"ש ומצאתי מפורש בתוס' במס' ב"ק דף ג' ע"ב ד"ה כמדתרגם דחו פירוש זה אלא משום עת לעשות לה' יכול סגי נהור לומר בע"פ וכן בפסקי תוס' שם ובטור סי' מט כתב בשם הרא"ש דלא אמרו דברים שבכתב כו' היינו להוציא רבים י"ח וכ"כ תוס' במס' תמורה דף יד, ב ועיין מג"א ופר"ח שם'.

והיעב"ץ בסידורו¹⁴ כתב: 'כתבתי בחבורי שהסומא יקרא ג' פעמים תרגום, יעו"ש מילתא בטעמא'.

> א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים האם סומא חייב בשמו"ת, ויש שכתבו שישתדל לשמוע מאחרים¹⁵.

--------------

---

הערות:

¹ ח"ג סי' תכה (תתסז) ↩

² מחזיק ברכה או"ח סי' רפה ס"ק ד ↩

³ שם ס"ק ט ↩

⁴ ראה מועדי ה' (להגאון מהר"י נג'אר) עח, ג. שו"ת רבי עקיבה יוסף שלזינגר סי' קד ↩

⁵ גליוני הש"ס ברכות ח, א ↩

⁶ הל' שבת ח"א שמו"ת דין יב ↩

⁷ אך ראה בדברי בנו בהלכה ברורה בירור הלכה סי' רפה ס"ק ו שכתב: 'אולם נראה שאין כוונת הרדב"ז לומר שבחולה פטור מחמת עצם הדבר שהוא שרוי בצער מחמת חוליו, אלא כוונתו באופן שהקריאה מזיקה לו לחוליו, ועצם הקריאה מכבידה עליו עד שמחמתה חש ברע ונחלש יותר, וע"ז כתב הרדב"ז דדמי למי שהישיבה בסוכה מזיקה לו לחוליו ומצטער מחמת עצם הישיבה בסוכה, שפטור מן הסוכה, והיינו שבסוכה מצינו שהקילו יותר משאר מצוות ופטרו את המצטער, ואין הכי נמי דלא דמי ממש לסוכה. וכן מוכח מדברי הרדב"ז עצמו בהמשך דבריו לענין החושש בעיניו, שפטור משום שעצם שמיעת הקריאה קשה לו. (וכ"כ ליישב בספר כרם אפרים מאמר י' בהערה)' ↩

⁸ שו"ת ח"א סי' רו ↩

⁹ שם ↩

¹⁰ שם ס"ק ה ↩

¹¹ וראה פמ"ג או"ח משב"ז סי' רפה ס"ק ב ↩

¹² שם ס"ק י ↩

¹³ ח"ב סי' רמב (הזכירו בכרם שלמה להר' שלמה האסס או"ח סי' רפה) ↩

¹⁴ הנוהג בערב שבת דין כג ↩

¹⁵ וראה בירור הלכה שם ס"ק ז: 'ולענין הלכה נראה שאמנם אפשר ליישב דברי הרדב"ז הנ"ל, אולם מאחר שמדברי הרשב"א בתשובה הנ"ל מתבאר דהסומא חייב בשמו"ת, וכן י"ל לדעת הראשונים הסוברים שבסומא אין שייך איסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ, או משום שהוא עת לעשות לה', או משום שאיסור זה אינו אלא כשבא להוציא אחרים, ממילא בודאי דכל היכא דאפשר צריך הסומא להשתדל ולהתאמץ לשמוע שמו"ת מאחרים. וכ"פ בחזון עובדיה שבת ח"א' ↩

---

[ד] (הלכה 1116)

החייבים (נשים, קטנים)

שאלה: האם נשים חייבות בשמו"ת?

תשובה: כתב במשנה הלכות¹: 'בדבר שאלתו עוד אי נשים חייבות בשמו"ת הנה פשוט דנשים פטורות² והלא שמו"ת הוא בכלל לימוד התורה לכמה פוסקים והלא נשים פטורות מלימוד התורה ולדעת הראשונים אסורות ללמוד והרי הוא כאלו מלמדה תפלות עיין סוטה כ"א ואפילו לשיטת הרמב"ם פ"א הי"ג מה' ת"ת דתורה שבכתב לא ילמוד אותה לכתחלה ואם למדה מעצמה אינו כמלמדה תפלות אבל הרי עכ"פ לכתחלה אין לו ללמדה וצוו חכמים שלא ילמוד את בתו תורה וא"כ היאך תקנו לה חיוב שמו"ת'.

אמנם אשה האומרת שנים מקרא ואחד תרגום תבוא עליה ברכה³.

שאלה: האם יש דין חינוך ילדים בשמו"ת?

תשובה: בהתוועדות של יום שמח"ת התשט"ז⁴ הרבי אמר [=בתרגום חופשי]: 'בכלל הרבי נ"ע מסתמא נהג כמו כל היהודים שמהבר מצוה הוא כבר העביר את הסדרה ..'.

ועד"ז הרבי אמר בש"פ וילך ו' תשרי התשכ"ה⁵: 'בדרך כלל כל ילד מגיל בר מצוה מעביר את הסדרה יחד עם ההפטרה'.

בדברי הרבי לא מוזכר לגבי קריאה לפני הבר מצווה, אבל מצינו בדברי האחרונים⁶ שנקטו שיש גם דין חינוך באמירת שמו"ת, ושכן המנהג וכדלקמן:

בשו"ת שבט הלוי⁷ כתב: 'ופשיטא דצריכים להרגיל את הקטנים שהגיעו לחינוך לזה, כאשר ראיתי מעשה לרוב בחו"ל, והיינו קריאה בטעם המקרא, ולהקפיד מאד לסיים הפרשה בכל שבוע עם תרגום וגם חומש ורש"י כמבואר בארחות חיים להרא"ש ובטור סי' רפ"ה ושאר פוסקים, והוא דרגא גדולה ליראת ה' טהורה עומדת לעד'.

ובחזון עובדיה⁸ כתב: 'אבל קריאת שמו"ת שהיא מדין תלמוד תורה, הרי זה בכלל החיוב של האב ללמד את בנו תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם. לכן חייב לחנך את בנו לקריאת שמו"ת, ואף שאפשר לו לפטור עצמו בקריאת פרשה אחרת, מ"מ כשאפשר לקיים השלמת פרשיותיו עם הצבור עדיף טפי .. וזכורני שהרה"ג המורה הדגול מהר"ר שלמה עבו זצ"ל, שהיה המורה שלנו בתלמוד תורה 'בני ציון' היה מלמד אותנו בילדותנו בכל ערב שבת שמו"ת עם הטעמים'.

בתשובות והנהגות⁹ כתב: 'ולענין קטן אם יש חובת חינוך לזה, לכאורה לא גרע מכל המצוות שיש בהן חובת חינוך כשהקטן בגיל שש או שבע כל חד לפום חורפיה, כמוש"כ במ"ב סי' ע' סק"ו וברס"י רס"ט .. אבל אולי יש להקל כאן שעיקר המצוה הוא לא קריאה בעלמא אלא ללמוד ולהבין כמ"ש, וא"כ הזמן לחנכו לא כ"כ מוקדם אלא כשמבין בעצמו ללמוד הפרשה ולהבין¹⁰, ומי"ג והלאה לא יפטור עצמו בשום אופן, ובעוה"ר מצוי היום כאלו שמזלזלין במצוה זאת וראוי להעיר להם על כך'.

גם הגרש"ז אויערבאך¹¹ כתב שיש דין חינוך לקטנים לאמירת שמו"ת, ובדבר הלכה אות מח העיר: 'ואף שאינו מבין כ"כ לשון התרגום, לא גרע מנער בן י"ג שנה שגם הוא הרי אינו מבין לשון התרגום על בוריו ואעפ"כ יוצא בכך .. אמנם לכתחילה ודאי ראוי להבין פירוש התרגום היטב'.

> א"כ ראינו שנקטו הרבה פוסקים שיש לחנך את הילדים לאמירת שמו"ת עוד קודם לבר מצוה.

---

הערות:

¹ שו"ת ח"ו סי' ס ↩

² ראה ג"כ בחוט שני ח"ד פפ"ז סק"ב אות ז. נשמת שבת ח"ב סי' שלד. רבבות אפרים ח"ו סי' רטו אות לה ↩

³ חזון עובדיה שבת ח"א הל' שמו"ת הי"ג ↩

⁴ שיחו"ק תשט"ז ע' 51 ↩

⁵ תו"מ חמ"א ע' 37 ↩

⁶ וכ"כ בשו"ת שרגא המאיר ח"ז סי' כח. שו"ת קנין תורה ח"ז סי' יט ↩

⁷ ח"ח סי' מו ↩

⁸ שם עמ' שו ↩

⁹ ח"א סי' רסא ↩

¹⁰ ולהעיר שבספר החינוך והמחנך ע' 116 כתב להרגיל את הילדים לאמירת שמו"ת מגיל עשר ↩

¹¹ הליכות שלמה תפילה פי"ב, אות לז ↩

---

[ה] (הלכה 1122)

יום טוב, ושבת חול המועד

שאלה: האם אומרים שמו"ת בקריאה של יו"ט?

תשובה: כתב רש"י¹: 'ישלים פרשיותיו - של כל שבת ושבת'. מדברי רש"י ניתן להבין שאמירת שמו"ת היא רק ביחס לקריה"ת של שבת.

אמנם מבואר בכמה ראשונים, שאומרים שמו"ת גם ביו"ט, וכמ"ש בספר העיתים²: 'ונהגו השתא נמי באתרין בשבתות וימים טובים שמשכימין ישראל כשעומדין משנתן .. ומשלים כאו"א בביתו פרשיותיו עם הצבור שמו"ת ואח"כ הולכין לבתי כנסיות ומסדרין תפילתן .. כי מנהג זה יש בו קצת איסורא כי כשמשכימין כאו"א מישראל משנתו יש לו לפנות ולרחוץ ולתקן עצמו ולרוץ לביהכנ"ס ולהתפלל ק"ש ותפילה עם דמדומי חמה אבל כשמתעכב כאו"א בביתו להסדיר הפרשיות מתאחרין הרבה עד שעובר זמן ק"ש ותפילה בעונתה ופעמים שמתעכבין הרבה בימים טובים עד שתי שעות ..'.

ובאורחות חיים³ כתוב: 'אבל בשביעי של פסח .. ולמחר משכימין וקורין בפרשת היום שמו"ת'.

והאגודה⁴ כתב: 'סבר לאשלומי פרשיות [דכולי שתא] במעלי יומא דכיפורי יש מפרשים דכולי שתא פירוש שבתות המועד משמע דצריך לחזור פרשיות של יו"ט'.

והנימוקי יוסף⁵ כתב כן גם לגבי שבת שחל ביו"ט או חול המועד: 'פירוש פרשיותיו, אותה פרשה שהצבור עוסקין בה באותה שבת ואפילו פרשיות המועדות שחלו בשבת שאין פרשה אחרת באותה שבת חייב ולא אמרינן שכיון שנקראת אותה פרשת בשבוע הקבוע לה די'.

> א"כ לדברי ראשונים אלו אומרים שמו"ת גם בימים טובים, ויש שכתבו כן גם על שבת ביו"ט או בחול המועד.

אלא שהמהר"ם מינץ⁶ שאל את רבו בעל תרומת הדשן: 'וגם הוריני מר אם חייב אדם ביו"ט להחזיר הפרשה שמו"ת, כמו בשבת או לא. ונ"ל ראיה קצת דאינו חייב, כדאיתא בהג"ה במיימ' פ"ב דהל' תפיל' וז"ל גרסינן במסכת סופרים פי"ח מן הדין לתרגם לטף ונשים כל סדר וסדר והנביא של שבת לאחר קריה"ת, וזהו שאמרו בשבת מקדימין לבא כו' ומאחרים לצאת כדי שישמע [העם] פירושו של סדר, אבל ביו"ט כו' ומקדימין לצאת שאין מן הדין לפרש להם, דאמר רב לא מוקי אמור' עליה מיומי טבא לחבריה עכ"ל. ומכאן משמע דלא צריך, אכן אינה ראיה גמורה דקאמר שאין מן הדין לפ' כו', משמע מן הדין ליכא, הא מנהג איכא. ועוד דקאמר לפ' להם משמע להמון עם אי"צ, הא כל אחד לעצמו יתרגם ויפרש. ועוד קצת ראיה דאי' בהג"ה בסוף פ"ג במיימוני דה' תפילה, מרב ביבי בר אביי דסבר לאשלומינהו לכולי פרשת' דכולי שתא כו' ור"ח גרס להני פרשיות דכלה, פי' ד' פרשיות של אלול כו', ואם היה צריך גם להחזיר הפרשיות של יו"ט הוי טפי מד'. אכן יש ליישב דשמא עיקר הדרשה היה בשבת לכך לא היה לו פנאי, אבל ביו"ט היה לו פנאי להחזיר הפרשה, אכן לפי הטעם שכתב אח"כ באותה הג"ה דילמא לא יכוין דעתיה בב"ה כו', ולפי האי טעמא היה גם נכון להחזיר ביו"ט. ואת"ל דא"צ להחזיר ביו"ט, מ"מ איבעיא לי בשבת בחוה"מ אם חייב הוא לתרגם, כי כפי הנראה דחייב, [ד]ביו"ט שמא הטעם דלא מתרגי' משום דמאחרים לבא משום דצריכים לתקן מאכלם, ולכך לא הטריחו [לאחר] כ"כ בב"ה, אבל בשבת אזלי האי טעמא, נ"ל דצריך לתרגם, אמנם אין הלשון משמע כן וק"ל'.

וכתב כנסת הגדולה⁷: 'ומתוך דבריו שם משמע שיותר נוטה דעתו להשלים, משלא להשלים'.

אמנם התרומת הדשן⁸ עצמו כתב לגבי שמו"ת ביו"ט, או בשבתות שקורין את הד' פרשיות: 'יראה שלא נהגו להשלימו ואין בידי טעם וראייה כל כך, ואין לדקדק מפרש"י דפי' ישלים אדם פרשיותיו של כל שבת ושבת משמע דווקא מה שקורין בכל שבתות השנה דאיכא למימר אורחא דמילתא נקט וה"ה מה שקורין ביו"ט דלאו כי רוכלא הוא. אמנם נראה קצת ראייה מהא דכתב בהגה"ה במיימוני בשם רבינו שמחה ז"ל וז"ל אעפ"י שעיקר מצוה כל פרשה ופרשה עם הצבור אם לא עשה כן ישלים כולם בשמיני עצרת שבו גומרים הצבור ובלבד שלא יקדים ולא יאחר יום אחד מן הצבור ע"כ. מהכא נראה מדקבע היום שבו גומרים הצבור חמשה חומשי תורה בכל שנה משמע דעיקר חיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הצבור היינו כדי שכל אחד מישראל יקרא לעצמו כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה כמו שעושין הצבור מש"ה צריך לסיים ממש באותו היום שמסיימין בו הצבור דאע"פ שלא קרא כל השנה עמהן אחר גמר מצות אזלינן בכוליה דוכתא. וכן משמע מלשון הרמב"ם דטעמא הכי הוא דכתב וז"ל דאע"פ שכל אדם שומע כל התורה בכל שנה בצבור חייב לקרותו לעצמו כל שבוע ושבוע סדר של אותו שבת וכיון דטעמא דהשלמה הכי הוא נראה דלא אצריכו רבנן אלא שישלים פרשיות של כל התורה רק פעם אחד בשנה וא"כ לא צריכינן להשלים פרשיות של יו"ט ושל ארבע פרשיות ומוספין אחרים דהשלימו כל אחת בשבתו. אמנם נראים הדברים דלפי פירוש רבינו חננאל דפליג על רבינו שמחה כדאיתא בהגה"ה התם ולא מפרש ההיא דרב ביבי בר אביי בפרשיות דכולה שתא בהך סברא פליגי דלההיא גירסא ופי' אין טעם השלמה בשביל שיסיים התורה בכל שנה כדפרש"י אלא אפשר כדי שיהא רגיל במה שהצבור קורין וא"כ היה צריך להשלים פרשיות של יו"ט ומוספין לפי טעם זה ומ"מ אפי' אי הכי הוא מתיישב המנהג לדעת אינך גאונים וקרוב בעיני שלא נהגו רבותינו להשלים'.

ולהלכה כתב המחבר⁹: 'א"צ לקרות פרשת יום טוב'.

אמנם יש אחרונים שכתבו לומר שמו"ת גם ביו"ט וכמ"ש רבי דוד עראמה¹⁰: 'וכן פרשת המועדות'. והשל"ה¹¹ כתב: 'אכן, בתשובות מהר"ם מינץ נוטה, דגם פרשיות של יו"ט ומוספין ישלים. וכן אני נוהג, משום דאת"ל שאינו מדינא, מ"מ מקבל שכר כקורא בתורה'.

ולגבי שבת חול המועד כתב כנסת הגדולה¹²: 'ולי נראה דלמ"ד בפרשת יו"ט אי"צ להשלים, הוא הדין פרשת של חוה"מ, וכן פשט המנהג'.

וכתב העולת שבת¹³: 'אי"צ לקרות. והוא הדין חול המועד, וכללא נקטינן בכל מקום שקוראין מה שכבר קראו בסדר הפרשיות אי"צ לחזור ולקרות, וכ"כ האחרונים ז"ל'.

> א"כ למעשה לא אומרים שמו"ת של קריאת היו"ט, ולא בשבת שחלה ביו"ט או בחול המועד¹⁴.

---

הערות:

¹ ברכות ח, א ↩

² סי' קעד ↩

³ סדר תפלות הפסח ושאר המועדות אות ג ↩

⁴ ברכות פ"א סי' יח ↩

⁵ ברכות ח, א ↩

⁶ שו"ת סי' לד (א) ↩

⁷ הגהב"י או"ח סי' רפה אות א ↩

⁸ סי' כג [ובפסקים וכתבים סי' קע] ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' רפה ס"ז ↩

¹⁰ הל' תפלה פי"ג הכ"ה ↩

¹¹ מסכת שבת, נר מצוה [אות יז]. הובא בא"ר ס"ק יא ↩

¹² שם אות ב ↩

¹³ סי' רפה ס"ק ד ↩

¹⁴ הרבי הזכיר (לקו"ש חכ"ח ע' 247 הערה 58) שיש הנוהגים לומר שמו"ת של פרשת השבוע לפני שבת גם כאשר לפועל לא קוראים את הפרשה באותו שבת, כגון בערב שבת שחל ביו"ט או בחוה"מ. אך למעשה כתב (לקו"ש ע' 109 הערה 8) שלא אומרים: 'גם בערב שבת שחל בו פסח, שאין בו קריאת שמו"ת דפ' שמיני, מודגשת השייכות דפ' שמיני' ↩

---

[ו] (הלכה 1128)

טעמים

שאלה: האם צריך לקרוא שנים מקרא עם טעמים?

תשובה: כתב בספר חסידים¹: 'זמירות היו לי חוקיך דוד מניח כל זמירות ושירות שבעולם לעסוק בתורה היה קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבש"ע בניך עשאוני ככנור ובשעה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורי הטעמים. וגם המפסיקים המקראות בדברים עליהם היא צועקת ואומרת ח' אלפים וחמש מאות פסוקים פסקתני והם פסק' יותר מששים רבוא. ועוד הם עושים בי אף מה שאין לעשות בשיחת חולין אדם מדבר חולין אינו פוסק מדבר לדבר אחר והם מפסיקים דברי לעסוק בדברים בטלים'².

וכתב בספר היראה לרבינו יונה: 'והמקרא יקרא בנגינותיו, כי הקורא בלא זמרה, התורה חוגרת שק'.

וכ"כ בספר מנהגים דבי מהר"ם: 'צריך כל אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שמו"ת או ישלש במקרא בלעז, והקורא יקרא בנגינות כי הקורא בלא ניגון התורה חוגרת שק'.

וכן כתב האריז"ל³: 'גם דע כי כשתקרא המקרא צריך לקרותו בטעמים שבפסוקים ההם'.

ובשו"ת הב"ח⁴ כתב: 'וכן כדי לצאת ידי חובתן בשנים מקרא צ"ל בטעמים'.

אלא שהפרי מגדים⁵ כתב לדקדק מדברי המגן אברהם לגבי מלמדי תינוקות: 'לא הבינותי, דאם קורין עם התינוקות ב' פעמים המקרא די בתרגום לחוד. ונראה מזה דאין צריך דוקא ניגון הטעמים'.

ואדמו"ר הזקן⁶ כתב לגבי הנהגת האריז"ל לקרוא שמו"ת מספר תורה כשר: 'מי שהוא רגיל בפסקי טעמים בעל פה טוב שיקרא שנים מקרא בספר תורה כשר בכל ערב שבת וערב שבת'⁷.

וכתב הגר"ח נאה⁸: 'וצריך לקרות המקרא עם נגיגת הטעמים כ"כ המחזיק ברכה והו"ד בכף החיים סי' רפ"ה, וכן משמע ממ"ש הרדב"ז הו"ד במג"א דאם הוא רגיל בטעמים יקרא בס"ת אלמא דצריך טעמים, וכן המנהג, מיהו אדמו"ר ז"ל כתב דמי שהוא רגיל בפסקי טעמים יקרא בס"ת, הוסיף תיבת בפסקי, משמע דאין הטעמים עצמם מעכבים רק הפסקי טעמים, דהיינו שידע מקום שהוא הפסק שהטעמים מורים על זה, ומיהו אפשר דמשום המצוה לקרות בס"ת אם בקי בפסקי טעמים לבד סגי, אבל בחומש צ"ל עם הטעמים, והפמ"ג כ' מפורש דבדיעבד אין הטעמים מעכבים'.

אמנם בחזון עובדיה⁹ כתב על דברי הפרי מגדים: 'אינו מוכרח, כי י"ל שגם התינוקות היו לומדים בפני רבם עם הטעמים .. וכ"כ כדברינו בשו"ת שבט הקהתי ח"ד (סי' צה). ועכ"פ נראה לפרש כוונת הפמ"ג, שאין הטעמים מעכבים, כגון למי שאינו יודע הטעמים, ולכן בדיעבד יוצא ידי חובת שמו"ת בלי טעמים. אבל לכתחלה אף הפרי מגדים מודה שצריך לקרוא הפרשה בטעמי המקרא. ובס' מנחת שבת (סי' עב אות מב) נראה שהבין מדברי הפמ"ג שאף לכתחלה א"צ לקרוא שמו"ת בטעמי המקרא. ואינו מוכרח. וכן ראיתי בספר בירור הלכה שכתב, שהפמ"ג מודה לדברי הרדב"ז וסיעתו, שצריך לקרוא הפרשה בטעמי המקרא'.

ולמעשה המנהג לומר עם טעמים וכמ"ש הרבי הריי"צ¹⁰: 'אבל התלמידים הבינונים הצעירים והקטנים הנה מוכרח הדבר להכניס זה בסדר הלימודים .. קריאה בטעמים, כדי שידעו לעבור על פרשת השבוע שמו"ת בטעמי הנגינות המקובלים במסורה'.

שאלה: מה לגבי התרגום?

תשובה: כתב האריז"ל שם: 'אבל התרגום אין צריך לקרותו בטעמים, שאין טעמים אלא במקרא לשון הקדש שלא כאותם הנוהגים לקרוא בטעמים ואפי' תרגום של הפסוקים'.

וכתב החיד"א¹¹: 'ובספר קרבן שבת פרק ה' דף י"ד ביאר הטעם על דרך הקבלה ושם מפורש דהתרגום צריך לקרותו בלא טעמים דוקא ויש קפידא בזה ע"ש'.

ובשו"ת תורה לשמה¹² כתב: 'שאלה יש מתחסדים לקרות התרגום של הפרשה ג"כ בטעמים אם יש למנהגם זה סמך ושורש .. תשובה, אין למנהג זה שורש ויסוד כלל ואדרבא כל המוסיף גורע שכן גילה רבינו הגדול האר"י זצ"ל בפירוש שאין טעמים אלא במקרא לשון הקודש ואי"צ לקרות התרגום בטעמים וכנז' בטעמי המצות שלו בפ' ואתחנן ע"ש וידוע שהטעמים הם בחינה גדולה מאוד ולא נתנו אלא במקרא שהיא סוד פנים ולא בתרגום שהוא סוד אחוריים'.

> א"כ למעשה לכתחילה צריך לומר שנים מקרא עם טעמים, אבל תרגום בלי טעמים.

--------------

---

הערות:

¹ סי' קמז ↩

² וראה יוסף אומץ ח"ב פרק התורה אות י ↩

³ שער טעמי המצוות פרשת ואתחנן ↩

⁴ החדשות סי' מב ↩

⁵ או"ח א"א סי' רפה ס"ק ט ↩

⁶ סי' רפה ס"ד ↩

⁷ אמנם למעשה אין מנהגנו לקרוא מס"ת כמו שאמר הרבי בש"פ ויגש ה' טבת התשמ"ח (תורת מנחם תשמ"ח ח"ב ע' 67): 'ואעפ"כ המנהג בפועל 'מעשה רב' - גם אצל גדולי ישראל, וכן אצל רבותינו נשיאינו, שקורין שנים מקרא (לא מתוך ס"ת כשר, אלא) מתוך חומשים הנדפסים דוקא'. ובאג"ק חט"ז ע' קפט: 'לקרות פ' הנשיאים (בתחלת ניסן) בס"ת - לא נהג כן כ"ק מו"ח אדמו"ר, וכן לא שמו"ת (אף שהובא גם בשו"ע אדה"ז (רפה ס"ד) שטוב שיקרא ב' מקרא בס"ת כשר). וידוע אשר הנהגות כ"ק מו"ח אדמו"ר היו כהנהגות אביו ולמעלה בקודש. - וכבר אחז"ל נהרא נהרא ופשטי' ↩

⁸ קצוה"ש סי' עב בדה"ש ס"ק א ↩

⁹ שבת ח"א עמוד שד ↩

¹⁰ אג"ק ח"ו ע' קנב ↩

¹¹ מחזיק ברכה או"ח סי' רפה ס"ק ז ↩

¹² סי' תו ↩

---

[ז] (הלכה 1137)

אופן האמירה

שאלה: איך הדרך הראויה לקרוא את השמו"ת?

תשובה: כתוב בכתבי האריז"ל¹: 'מנהגי מורי ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבית הכנסת או לבית מדרשו; אם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שמו"ת והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו. וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה. ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פעם אחד ולשנותה מקרא פעם שנית, אח"כ קורים כולה יחד תרגום פעם שלישית. אבל כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קורא שמו"ת'.

> א"כ לדעת האריז"ל נכון לומר כל פסוק שמו"ת.

השל"ה² כתב: 'עוד יש חילופי מנהגים. (א) יש שקורין כל מקרא ומקרא שמו"ת. (ב) ויש שמשלימין כל הסדרא שני פעמים מקרא ופעם השלישית תרגום. (ג) אמנם קבלתי דרך המובחר, לעשות כפשוטה דלשנא דגמרא³, לקרוא כל פרשה ופרשה שמו"ת. ופרשה נקרא הן פרשה פתוחה או סתומה. לא ששם הסדרא כולה נקראת פרשה, רק ע"ד שכתב רש"י בויקרא⁴, ליתן ריוח בין פרשה לפרשה. וזהו פרשה פתוחה או סתומה. וכן לשון הגמרא דברכות דף ט⁵, [ק"ג] פרשיות שבספר תהלים כו'. ובזה מדוקדק הלשון שאמרו לעולם ישלים אדם פרשיותיו כו'. דקשה למה כינה ['פרשיותיו'], הוה ליה למימר, לעולם ישלים אדם 'הפרשיות' כו'. אלא אין פירוש לשון פרשה על הסדרא, רק הפרשיות פתוחות או סתומות'.

> א"כ לדעת השל"ה היותר מובחר הוא לקרות כל פרשה פתוחה או סתומה פעמיים ולאחריו תרגום.

וכתב הדברי חמודות⁶: 'בספר אבן העזר להראב"ן כתב שהוא כנגד שנים הקוראים ואחד המתרגם ופירשתי במעדני יו"ט שנראה לי כוונתו הקורא והש"צ והג' שהוא המתורגמן ומכאן נ"ל שכוונת חכמינו במה שאמרו שיקרא שנים מקרא שרוצים בזה שיקרא ב"פ פסוק אחד לבד כמו שהיו עושין הצבור כשמתרגמין כדתנן במגילה התם דלא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד וכמו שהטעם התם שאין הצבור מבינים ביותר כן גם ליחיד שייך זה הטעם וא"ש דקאמר שנים בלשון זכר דאי קאי אפרשה לאמרה ב"פ הל"ל שתים ואחת. ושמעתי בשם מוהר"ר שלמה לוריא זצ"ל שמפרש לקרות כל הפרשה ופרשה ב"פ ואח"כ התרגום על כל הפרשה ודלא קאמר שתים ואחת דלא תימא שתים מן הפרשיות יקרא מקרא ואח"כ השלישית יקרא תרגום מש"ה קאמר שנים מקרא כלומר שיקרא כל המקרא שבפרשה ב"פ והתרגום שעליו פעם אחד, ול"נ דאי משום הא לא אריא דאף אי קאמר שתים כו' הוא דבר רחוק שיטעה שום טועה לומר דשתי פרשיות יקרא מקרא ואח"כ שלישית תרגום דמה טעם יהיה בקריאה כזו ואדרבה לפי דבריו השתא דקתני שנים הא יש מקום לטעות לפרש ב"פ מקרא היינו הפסוק ולא הפרשה אלא דאה"נ שהפי' כך הוא ועוד מהא דכתבתי שכן בצבור לא קראו אלא פסוק א' מקרא וכן ראוי לעשות ג"כ היחיד וכ"ש למה שפי' הראב"ן דטעם דשנים מקרא כנגד שבצבור הוא לכן נ"ל כמו שכתבתי'.

מנהג נוסף מצינו שהיו כאלו שאמרו פסוק מקרא, תרגום, וחזרו לפסוק מקרא, וכמ"ש הדברי חמודות שם: 'ואחד תרגום היינו פעם שלישית כלשון התוס' בד"ה ואפי' עטרות כו' ודלא כמו ששמעתי שקורא התרגום באמצע השני פעמים מקרא ואעפ"י שלדברי רמ"י דלעיל קורא התרגום באמצע אף הוא לא אמר אלא שיוצא'.

וכ"כ העולת שבת⁷: 'ויש לקרות מתחלה שנים מקרא ואח"כ תרגום, ודלא כיש טועים שקורין מקרא פעם אחת ואח"כ תרגום ואח"כ חוזרין וקורין מקרא, דזה אינו ואינו נכון, וכן מוכח בזוהר ובדברי המקובלים'.

כתב המגן אברהם⁸: 'כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד'. אבל הלחם חמודות סמ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו וכ"כ בהג"ה יש נוחלין⁹ בשם האר"י, וסדר היום וכ"כ בכתבים, וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמי'.

וכתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'יש נוהגין לקרות כל פרשה בין פתוחה בין סתומה ב' פעמים ואח"כ התרגום עליה מיד קודם שיקרא פרשה שניה וכן בכל פרשה. ויש נוהגין לקרות כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו מיד, ומנהג זה נכון יותר, כי כן היו עושים בזמן שהיו מתרגמין בקריאת התורה בצבור שהיו מתרגמין כל פסוק בפני עצמו (אבל מן הדין יכול לקרות שמו"ת בכל ענין שירצה)'.

וכ"כ הרבי בספר היום יום¹¹: 'העברת הפרשה 'שנים מקרא ואחד תרגום' - פסוק בפסוק'.

> א"כ למרות שמן הדין אין הגבלה איך לומר את השמו"ת, אך למעשה מנהגנו לכתחילה שאומרים כל פסוק בפני עצמו שמו"ת.

---

הערות:

¹ שער הכוונת סדר שבת ענין ליל ו ↩

² מסכת שבת פרק נר מצוה ↩

³ ברכות ח, א ↩

⁴ א, א ↩

⁵ עמוד ב ↩

⁶ ברכות פ"א סי' ח אות מא ↩

⁷ סי' רפה ס"ק א ↩

⁸ סי' רפה ס"ק א ↩

⁹ אות לט ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' רפה ס"ג ↩

¹¹ ל סיון - ספר המנהגים ע' 25 ↩

---

[ח] (הלכה 1147)

פסוק בלי תרגום

שאלה: מה עושים בפסוק שאין עליו תרגום?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שמו"ת, ואפילו: עטרות ודיבן'.

וכתב רש"י: 'ואפילו עטרות ודיבון - שאין בו תרגום'.

כלומר לדעת רש"י עטרות ודיבון הגם שאין להם תרגום, אעפ"כ צריך לקרוא אותם ג' פעמים, וכמ"ש הרמב"ם²: 'ופסוק שאין בו תרגום, קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור'.

אך התוספות הקשו על רש"י: 'וקשה אמאי נקט עטרות ודיבון שיש לו מ"מ תרגום ירושלמי. היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוקא אחרינא שאין בו תרגום כלל'. [ובישוב שיטת רש"י ראה בהערה³]

ולכן כתבו התוספות: 'וי"ל משום הכי נקט עטרות ודיבון אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי, וצריך לקרות ג"פ העברי, מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום.

ורבינו יונה⁴ כתב: 'וע"כ נראה דמשום הכי נקט האי קרא לאשמעינן דאפי' עטרות ודיבון שאין לו תרגום אונקלוס אלא תרגום ירושלמי שזהו מכללתא ומלבשתא צ"ל אותו התרגום שיש לו והפסוקים אחרים שאין להם לא תרגום אונקלוס ולא תרגום ירושלמי אפשר שדי בשיאמר אותם שתי פעמים, ואפשר שצריך לומר אותם ג"פ⁵. מפי הרב נר"ו'.

> א"כ לדעת התוספות פסוק כמו ראובן ושמעון שאין בכלל תרגום, יאמר ג"פ מקרא, אך הפוסקים 'עטרות ודיבון' שיש להם תרגום ירושלמי, יאמר בפעם הג' את התרגום הירושלמי ולא ג"פ את הפסוק עצמו. הרבינו יונה כתב כדבריהם, אך הסתפק בפסוק שאין עליו תרגום האם צריך ג"פ או שמספיק פעמיים.

וכתב הרא"ש⁶: 'אפילו עטרות ודיבון פרש"י שאין בו תרגום. וקשה דהו"מ למימר אפילו ראובן ושמעון וכיו"ב ונראה דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהן תרגום⁷, וגם בירושלמי הוא מתורגם. להך פירושא הא דנקט עטרות ודיבון אעפ"י שאין צורך כ"כ בתרגום. אבל ראובן ושמעון וכיו"ב אין צריך לקרות ג"פ. מ"מ נהגו להחמיר כפירש"י'.

וכ"כ הטור⁸: 'אפי' עטרות ודיבון פי' רבינו שלמה אעפ"י שאין בו תרגום ולפירוש זה אפי' ראובן ושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו ג"פ. ויש מפרשים דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום ירושלמי ונקט עטרות ודיבון אע"פ שאין צריכין כ"כ תרגום ולפי זה ראובן ושמעון אין צריך לקרותו ג"פ, ומ"מ נהגו להחמיר כפירש"י'⁹.

> א"כ לדעת הרא"ש והטור נהגו להחמיר כרש"י ולומר את הפסוקים האלו ג' פעמים ולא להסתפק באמירת התרגום הירושלמי.

להלכה כתב המחבר¹⁰: 'חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שמו"ת, אפילו עטרות ודיבן'.

וכתב הלבוש¹¹: 'ואפילו פסוקים שאין עליהן תרגום כגון עטרות ודיבון, והוא הדין ראובן ושמעון וכיו"ב, חייב לקרות ג"פ, שני פעמים במקום מקרא ופעם אחד במקום התרגום'¹².

והשל"ה¹³ כתב: 'נראה בעיני, לקרות פסוקים 'יברכך ה' כו', יאר ה', ישא ה'' כו', שלש פעמים ואח"כ התרגום, לאותן הנוהגים להחמיר לקרוא ראובן ושמעון ג"פ. כי אלו פסוקים ופסוקי ראובן ושמעון כו' שוים הם. וכדמשמע ברבינו יונה .. שמע מינה, לפי הנוהגים להחמיר לקרוא ראובן ושמעון ג"פ, יקראו ג"כ ברכת כהנים ג"פ. ואע"ג דאית ליה תרגום, כמו שנמצא בחומשים שלנו תרגום על אלה הפסוקים, אפשר שזה התרגום אינו מקובל מסיני. ע"כ יקרא המקרא ג"פ וגם התרגום, אולי הוא תרגום מקובל, ולא היה מגולה בימי רבינו יונה. אחר כתבי זה, מצאתי בסידור מהר"ר הירץ ז"ל שכתב¹⁴, ברכנו בברכה המשולשת. לדעתי משולשת בתורה היינו משום דלית ליה תרגום, וצריך לשלש המקרא. משא"כ בברכה אחרת, שמו"ת. והכי נמי מסתברא, מדאמר 'הכתובה ע"י משה' ולא ע"י 'המתרגם', עכ"ל'¹⁵.

למעשה כתב אדמו"ר הזקן¹⁶: 'ופסוק שאין בו תרגום קוראהו ג' פעמים (ועטרות ודיבון וגו' שיש בו תרגום ירושלמי מכללתא ומלבשתא וגו' צריך לקרותו)'.

וכתב הגר"ח נאה¹⁷: 'והנה רש"י בברכות ד"ח כתב שפסוק עטרות ודיבון אין עליו תרגום וצריך לקרותו ג"פ מקרא, וע"כ כ' המחצית השקל דיש לצאת גם דעת רש"י ולקרות פסוק עטרות ודיבון ג"פ, ומביא מהשל"ה כעין זה על ברכת כהנים עיי"ש, אולם המג"א לא הביא את השל"ה הזה אע"פ שדרכו להביאו תמיד וגם בשו"ע אדמו"ר ז"ל לא הביאו, ונראה משום דס"ל כיון דעכשיו יש לנו תרגום על פסוקים הנ"ל, גם לדעת רש"י ז"ל יוצא בזה, דעל פירוש שמפרש כל מלה ומלה יותר מהתרגום י"א דעדיף מתרגום וכן פירוש רש"י מועיל יותר מתרגום, אלא שי"א שהתרגום עדיף מפני שניתן בסיני כמבואר בס"ב שם, אבל במקום שאין תרגום ואין פירוש רש"י ויש פירוש לעז שמפרש היטב מסתבר דכו"ע מודו דעדיף מאמירת מקרא פעם ג' בלא פירוש כלל, ולכן בראובן ושמעון שאין שום פירוש על זה מוכרח לקרות ג"פ מקרא, אבל בעטרות ודיבון וברכות כהנים שנמצא איזה תרגום עליהם הרי זה עדיף מקריאת המקרא פעם ג' ויוצא בזה לכל הדיעות'.

> א"כ למעשה פסוק שאין עליו תרגום בכלל יקרא אותו ג"פ, אמנם במידה ויש תרגום או פירוש שנתקבל בעם ישראל הוא עדיף על פני ג"פ מקרא.

---

הערות:

¹ ח, א ↩

² הל' תפילה פי"ג הכ"ה ↩

³ כתב הט"ז או"ח סי' רפה ס"א: 'וצריך לתרץ לפירש"י למה לא נקט בגמ' באמת ראובן ושמעון ונראה דיש רבותא בזה דלא מבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א"י ואפשר שקראו אותם העכו"ם אפ"ה צריך לקרותן ג"פ. ובשכנה"ג הגה"ט שם ס"ק ד כתב: 'ורבינו בחיי כתב, לפי שיש באלו העיירות שמות של ע"ז, שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פירוש הכתב, אין לנו לתרגם הכתוב הזה כי יש בהם זכרון ע"ז, וע"כ באו חכמים לומר שאף בפסוק הזה ראוי לתרגמו שלא להקל בו'. וראה עוד מש"כ החיד"א בברכ"י שם ס"ק א ↩

⁴ ברכות ד, ב מדפי הרי"ף ↩

⁵ וראה מ"ש המאמר מרדכי או"ח סי' רפה ס"ק א לבאר דבריו ↩

⁶ ברכות פ"א סי' ח ↩

⁷ וראה מעדני יו"ט שם אות ו. ולהעיר מקור חיים (בכרך) שו"ע שם שכתב: 'הא דאיתא בחומשין שלנו גם בתרגום אונקלוס תרגום עטרות ודיבון המדפיסים הכניסוהו מתרגום ירושלמי' ↩

⁸ או"ח סי' רפה ↩

⁹ וראה מאמר מרדכי שם שביאר חומרא זו ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' רפה ס"א ↩

¹¹ או"ח שם ס"א ↩

¹² וראה פמ"ג שם משב"ז ס"א: 'ולרש"י ראובן ושמעון צריך ג"כ ג"פ. ונהגו כרש"י, וכ"כ המ"א אות ב' ↩

¹³ מסכת שבת פרק נר מצוה ↩

¹⁴ בתפלת שמו"ע, בד"ה קבלה או"א וכו' ↩

¹⁵ וראה מקור חיים (בכרך) שם ס"א ↩

¹⁶ שם ס"א ↩

¹⁷ קצוה"ש סי' עב בדה"ש אות א ↩

---

[ט] (הלכה 1166)

תרגום - רש"י (1)

שאלה: האם צריך לומר דוקא תרגום אונקלוס או שאפשר לתרגם לשפות שונות או לללמוד עם פירוש רש"י במקום?

תשובה: כתוב בסדר רב עמרם גאון¹: 'וכך אמר רב נטרונאי גאון, אלו שאין מתרגמין, ואומרין אין אנו צריכין לתרגם תרגום רבנן, אלא בלשון שלנו, בלשון שהצבור מתרגמין, אין יוצאין ידי חובתן. מ"ט דהדין תרגום על קראי אסמכוהו רבנן, דאמר רב איקא בר אבין א"ר חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים, זו מקרא. מפורש, זה תרגום. ושום שכל, אלו הפסוקים. וכיון דכן הוא לא אפשר דלא מתרגמינן בהדין תרגום דרבנן. ודקדקו חכמים בתרגום .. הילכך חייבין לתרגם ילמדו ויתרגמו ויוצאין י"ח, ואם יש מקום שרוצין לפרש להם, יעמוד אחר חוץ ממתרגם ויפרש להם בלשונם'.

ואמנם יש מרבותינו הראשונים שכתבו שעדיף תרגום בשפה שמבינים, וכמ"ש רבינו מנוח² הל' תפלה פי"ב הכ"ה: 'ומסתברא שעכשיו שמבינים בלעז יותר מן התרגום צריכין לקרא לעז כל פסוק ופסוק'.

ובספר מנהגים דבי מהר"ם כתב: 'צריך כל אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום או ישלש במקרא בלעז'.

אמנם כתבו התוספות³: 'יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע"ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים. כי כמו שהתרגום מפרש לעמי הארצות כך הם מבינים מתוך הלע"ז. ולא נהירא שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף⁴ אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ע"כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום'.

וכ"פ בריקאנטי⁵: 'והלעז אינו במקום התרגום'. והאגודה⁶: 'ולעז ואשכנז אינו יוצא כי אם תרגום דכמה פסוקים אמרינן אילמלא תרגומא דהאי קרא לא ידעינן פירושיה'.

[אמנם אדם שאין לו תרגום כתב רבינו יונה בספר היראה: 'וישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע שמו"ת, ואם אין לו תרגום יקרא שנים מקרא ואחד לעז, וטוב יותר מלאמר ג"פ המקרא, כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי כ"ש לעז פירוש שהוא לשון הלעזות'].

> א"כ ישנם ראשונים שכתבו שתרגום בשפה אחרת מועיל במקום תרגום אונקלוס, אך לדעת הגאונים והתוספות ועוד ראשונים, אין לומר שמו"ת בתרגום אחר מלבד תרגום אונקולוס.

כתבו כמה ראשונים שפירוש [כגון פירוש רש"י], עדיף על תרגום אונקלוס וכמ"ש הסמ"ג⁷: 'ואני דנתי לפני רבותי שהפירוש מועיל יותר מן התרגום והודו לי רבותי, ולא נראה לרבינו יצחק וכן [אמר] רב עמרם שהשיב רב נטרונאי דוקא תרגום שזכה לינתן בסיני כדמשמע פרק קמא דמגילה'.

והרא"ש⁸ הביא את דברי התוספות, אך סיים: 'ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום כיון שמפורש בו כל מלה ומלה'.

וכ"כ הטור⁹: 'ואם למד הפרשה בפירש"י חשיב כמו תרגום שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין, אבל אם קורא בשאר לעז לא'.

ויש שכתבו לומר את גם תרגום אונקלוס וגם פירוש רש"י, וכמ"ש באורחות חיים (המיוחס לרא"ש)¹⁰: 'למוד פרשיותיך עם הצבור שמו"ת ופירוש רש"י ז"ל ותדקדק בו כאשר תוכל'.

ובלקט יושר¹¹ כתב: 'והיה מעביר הסדרא שמו"ת ופירש"י, ואמר שתרגום עיקר להעביר יותר מפרש"י. וכן שמעתי בשם מהר"ר יעקב ווילא זצ"ל שטוב להעביר התרגום יותר מפרש"י. וכן מצאתי בהקדמה דסמ"ק, ובאו"ח [=בטור] בסי' רפ"ה וז"ל: ואם לימד הפרשה בפירש"י חשוב כמו תרגום כו', נ"ל משמע תרגום עדיף כיון שאמר כמו תרגום'.

וכתב הבית יוסף¹²: 'ואם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום וכו' אבל אם קורא בשאר לעז לא. התוספות והרא"ש כתבו שם שיש מפרשים דהוא הדין ללעוזות דלעז מהני כמו תרגום ולא נהירא שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא. וכתב הרא"ש עוד ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום כיון שמפרש בו כל מלה ומלה, וכ"כ סמ"ג וז"ל ואני דנתי לפני רבותי שהפירוש מועיל יותר מהתרגום והודו לי, וכתבו המרדכי שם (סי' יט) והגהות (מיימוניות) בפי"ג מהל' תפלה דברי סמ"ג, מיהו כתבו סמ"ג והגהות דאין נראה לר"י ורב עמרם ורב נטרונאי שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני ע"כ. ויר"ש יצא את כולם ויקרא התרגום ופירוש רש"י'¹³.

> א"כ ראינו שנחלקו הגאונים והראשונים, האם שאר תרגומים מועילים כמו תרגום אונקלוס, וכן האם לפירוש רש"י יש עדיפות, ויש שאמרו שמו"ת גם עם תרגום אונקלוס, וגם עם פירש"י. בהלכה הבאה נראה כיצד נפסק להלכה

--------------

---

הערות:

¹ שחרית של שבת ↩

² הל' תפלה פי"ב הכ"ה ↩

³ ברכות ח, א ד"ה שנים ↩

⁴ מגילה ג, א ↩

⁵ סי' לד ↩

⁶ ברכות פ"א סי' יז ↩

⁷ עשין סי' יט. הובא בהגה"מ הל' תפלה פי"ג הכ"ה. ספר הבתים קרה"ת ש"א אות ו ↩

⁸ ברכות פ"א סי' ח ↩

⁹ או"ח הל' שבת סי' רפה ↩

¹⁰ יום ב אות לז ↩

¹¹ או"ח עמוד נד ענין ג ↩

¹² או"ח סי' רפה ↩

¹³ המשנ"ב בבאור הלכה שם ס"ב השיג על הבית יוסף: 'והנה המעיין בתוס' והרא"ש יראה דס"ל דדוקא לשון לעז שאין פירוש מספיק גריעא מתרגום אבל פירוש התורה שמפרש את הענין והמלות [וע"פ יסודות של חז"ל] וכמו פירש"י לא גריעא מתרגום ובסמ"ג ניכר להדיא להמעיין שם שחסר שם איזה תבות וקאי רק אלשון לעז לחוד וב"ה שמצאתי כן בהדיא בהגה"מ כשהעתיק דברי הסמ"ג כתב וז"ל וי"מ דה"ה ללעז ולא נראה לר"י וכו' משמע דרק אלעז פליג וגם ר"נ אפשר דמודה בזה דהפירוש שמפרש את הענין יותר מתרגום חשיב טפי מתרגום אף שניתן בסיני ופלא שהלא הב"י בעצמו הביא הגה"מ ואמאי כתב הב"י בשם הגהות דאין נראה לר"י הלא הר"י לא קאי רק על לשון לעז [ואולי דמש"כ הב"י דאין נראה לר"י הוא רק שיגרא דלישנא דהגה"מ נקט וכונתו רק על רב עמרם ורב נטרונאי וס"ל להב"י דלהר"ע ור"נ שכתבו דהתרגום זכה מפני שניתן בסיני א"כ ממילא דהוא עדיפא מכל פירוש שבעולם אף שבהסמ"ג לא משמע קצת הכי]. היוצא מדברינו דאין לנו פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפירש"י ומ"מ נראה לדינא לנהוג כהב"י דאף שפירש"י מפרש את הענין יותר מתרגום אבל מפני שיש כמה תיבות וגם כמה פסוקים שאין עליהם פירושו של רש"י וא"כ לא נשאר לו שם כ"א מקרא לבד והתרגום מפרש כל פסוק וכל תיבה'. אמנם להעיר שמ"ש שאין פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפירש"י כבר ראינו שכ"כ הלקט יושר ↩

---

[י] (הלכה 1173)

תרגום - רש"י (2)

בהלכה מספר 1165 ראינו שנחלקו הגאונים והראשונים, האם שאר תרגומים מועילים כמו תרגום אונקלוס, וכן האם יש עדיפות לפירוש רש"י, ויש שאמרו שמו"ת גם עם תרגום אונקלוס, וגם עם פירש"י.

שאלה: כיצד נפסק להלכה?

תשובה: כתב המחבר¹: 'אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י'.

והמהרש"ל² כתב: 'מכאן יראה, מה שאמרו, צריך כל אדם לחזור הפרשה עם פי' של רש"י, שהוא מנופה כסולת נקיה, וכל דבריו מדברי רז"ל. ובכל מקום שנצטרך לדברי תרגום אונקלס הוא מביאו, שאין תרגום ופי' מעולה [ממנו], ובפרט שרוב הפרשנים נתנו לו כתר המלוכה כי קטן וגדול שם הוא. וכן דעת הסמ"ג, והטור, אלא שר"י ורב עמרם ורב נטרואי כתבו, דווקא תרגום אונקלס, שזכה שניתן בסיני, ואומר אני קצת סיוע לדבריהם, מאחר שהזהיר על השמו"ת, ולא די במקרא ותרגום, א"כ יש בו סוד, א"כ כל יר"ש ידחוק עצמו לקיים דבריהם, ויקרא ג"כ פי' רש"י, אולי יגיע להשיג סודם, על דרך סוד ה' ליראיו, אבל מי שלא יכול לקיים הכל, שאין השעה מספקת, יקרא פרש"י, שמועיל יותר מן התרגום'.

אמנם החיד"א³ כתב על דברי המהרש"ל: 'אבל לפי מ"ש חכמי האמת יש קפידא בתרגום, ולכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום'.

וראה ג"כ עולת שבת⁴: 'מיהא לפי חכמי המקובלים משמע דוקא תרגום לסוד הכמוס כדי להכניס קליפת נוגה למקום הקדושה ביום השבת והבן'.

> א"כ מעיקר הדין לדעת המחבר יוצא ידי חובה גם בפירוש רש"י, אך יר"ש יקרא גם את התרגום אונקלוס וגם פירוש רש"י, ובמקרה שאין לו אפשרות לומר את שניהם לדעת המהרש"ל פירוש רש"י עדיף על התרגום, ועפ"י קבלה יש עדיפות לתרגום אונקלוס.

תרגום בלשון לע"ז כתב הלבוש⁵: 'אבל בלשון לע"ז לכולי עלמא לא יצא'. ומבואר שם בהג"ה: 'שהרי התרגום וגם פירוש רש"י מפרשים כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא'.

העולת שבת⁶ השיג על הלבוש: 'אם למד הפרשה בפירוש רש"י וכו'. משום דאין הכוונה רק שיבין הענין, ולפי"ז גם אם מפרש הקרא בלשון לעז או בשאר לשונות יוצא בו. ובלבוש כתב אבל בלשון לעז לכו"ע לא יצא, ולא ידעתי מנא ליה'.

אך המאמר מרדכי⁷ השיג על העולת שבת: 'ואחר הס"ר דבריו תמוהים מאוד שהרי דברי הלבוש ז"ל יוצאים ממקום קדוש וממקור מים חיים הם נובעים הלא הם דברי הרא"ש והתוס' והטור ז"ל שכתבו בהדיא דלשון לע"ז אינו מועיל ועיין בתוס' ורא"ש די"א דלע"ז נמי מהני ודחו דבריהם מטעם דדוקא התרגום דמפרש כמה דברים שאינם מובנים בתוך העברי וכ"ש פי' רש"י משא"כ הלע"ז. וזוהי כוונת הרב הלבוש ז"ל בהגהתו, ומ"ש דלכו"ע לא יצא הכוונה דאפי' מאן דמיקל כפי' רש"י מחמיר בלע"ז ולפי שיש מי שמחמיר גם בפירש"י נקט האי לישנא אבל לא כיון לומר דליכא מאן דמקיל בלע"ז כל עיקר אלא כיון שנדחית אותה סברא לא חש לה נמצאו דברי הרב ע"ש היפך דברי התוס' והרא"ש וש"פ ותמהני איך היקל ראש נגדם ושמא י"ל דהרב ז"ל מיירי במפרש בל' לע"ז כל הענין בביאור רחב ולא תיבה בתיבה בלבד דבזה הוא שהחמירו הפוסקים, ואיך שיהיה לא היה לו להשיג על הרב הלבוש מאחר שדבריו הן הן דברי גדולי הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים, והתימא מהרב מ"א וא"ר ז"ל שלא תפסו עליו בזה'.

וכתב הט"ז⁸: 'וכתב בטור אבל אם קרא בשאר לעז לא עכ"ל, והיינו מי שיכול להבין בפירש"י כראוי פי' המקרא, אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאנה וראנה וכיו"ב כדי שיבין ענין הפרשה'.

> א"כ להלכה תרגום בלשון לע"ז אינו מועיל בכלל, אך כתב הט"ז שאדם שאינו מבין המקרא בלי זה, ודאי שיקרא פירוש בלשון לע"ז.

על דברי המחבר שכתב: 'אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום'. כתב המגן אברהם⁹: 'ומ"מ צריך לקרות ב' פעמים מקרא [רמ"מ פ"ז]'.

המפרשים נתקשו בכוונת דבריו, וכמ"ש הפרי מגדים באשל אברהם: 'איני יודע מה מלמדינו, דודאי הכין משמע פשטיה דלישנא דהמחבר דפירוש רש"י עולה לו רק במקום תרגום, ואף ג' פעמים תרגום אינו יוצא, כי אם ב' פעמים מקרא ואחד תרגום או פירוש רש"י'.

הלבושי שרד כתב לבאר: 'קצת קשה, פשיטא. ונראה דר"ל דבעת שלמד הפרשה עם פירוש רש"י אין עולה לו רק לתרגום, כיון שמפסיק בפירושי הפסוק בין כל תיבה וענין, וצריך ב' פעמים מקרא חוץ מלימוד זה. ועיין בס"ק ט' דלא משמע הכי לכאורה'.

ואדמו"ר הזקן¹⁰ כתב שצריך מלבד הפעמיים מקרא, צריך לומר את המקרא עוד פעם שלישית עם פירוש רש"י: 'ובפעם ג' כו'. עכצ"ל כן לפמש"כ הטור והאחרונים דנהגו כפירוש רש"י בעטרות ודיבון¹¹, א"כ אינו יוצא בפירוש רש"י אא"כ קורא ג' פעמים במקרא באותם פסוקים שרש"י אינו מפרש שם מחמת פשיטותם, וכן בכל פסוק יש כו"כ תיבות שאין עליהם פירוש רש"י לפי שאינו צריך, והאיך סתמו דיוצא בפירוש רש"י¹². אלא ודאי דמיירי שלומד פעם הג'¹³ עם פירוש רש"י דיוצא בו במקום פירוש התרגום במקומות הצריכים פירוש. וכן הבין ג"כ רמ"מ שהביא המג"א, דאל"כ מאי אשמועינן, וכי סלקא דעתך דסגי בפעם אחת מקרא ופעם אחת פירוש רש"י לחוד בלא מקרא וכי עדיף מתרגום. וכל שכן אם הוא טעות סופר [=במגן אברהם] וצ"ל ג' פעמים כו', וכן הוא בהדיא ברמ"מ עיין שם, וכן כתב בח"ה¹⁴ ח"ב פט"ו עיי"ש'.

למעשה כתב אדמו"ר הזקן¹⁵: 'הקורא שנים מקרא ואח"כ לועז כל מלה ומלה בלשון לע"ז שמבין לא יצא ידי חובתו במקום תרגום לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא אבל הקורא (בפירוש התורה שמפרש כל מלה ומלה יותר מפירושו של התרגום יש אומרים שהוא יותר טוב מהתרגום וכן הקורא) ב' פעמים מקרא ובפעם ג' חוזר ולומד כל הפרשה עם פירוש רש"יי שהוא בנוי על יסוד התלמוד הרי זה מועיל יותר מהתרגום שהוא מפרש יותר ויש אומרים שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני כגון יגר שהדותא והעיקר כסברא הראשונה ומ"מ כל ירא שמים יש לו לקרות התרגום וגם פירוש רש"י ומי שאינו מבין פירוש רש"י יש לו לקרות בפירוש התורה שבלשון לע"ז שמבין'.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' רפה ס"ב ↩

² יש"ש קידושין פ"ב סי' יד ↩

³ ברכ"י שם ס"ק ב ↩

⁴ שם ס"ק ב ↩

⁵ שם ס"ב ↩

⁶ שם ס"ק ב ↩

⁷ שם ס"ק ב ↩

⁸ שם ס"ק ד ↩

⁹ או"ח שם בקו"א ס"ק א ↩

¹⁰ כלומר כדעת רש"י (שהובאה בהלכה מספר 1147) שפסוק שאין עליו תרגום אונקלוס צריך לומר ג' פעמים מקרא ↩

¹¹ כלומר: ולפי"ז הרי תמיד יש פסוקים או חלקי פסוקים שרש"י אינו מפרש אותם, ואיך יתכן שהפוסקים כתבו באופן כללי שיוצאים ידי חובה בפירוש רש"י, מבלי לכתוב שבפסוקים שאין פירוש רש"י צריך לקרוא ג' פעמים מקרא? ↩

¹² וראה מ"ש בכנישתא דבי רב בעיונים וביאורים אות ב ↩

¹³ יתכן שהכוונה לספר חמדת הימים שכתב כעין זה, וראה בכנישתא שם תוספת ביאור אות ה. ובשו"ע אדמו"ר הזקן עם דובר שלום אות נז ↩

¹⁴ שם ס"ב ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp