זמן סעודת שבת
[א] (הלכה 1126)
בהלכות הקודמות1 ראינו את הדין לגבי הקדמת תפילת ערבית בליל שבת
שאלה: האם אפשרי לאכול את סעודת השבת לפני צאת הכוכבים ולצאת בזה ידי חובה?
תשובה: כתבו התוספות2: סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפלת השחר3 מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום'.
והרא"ש4 כתב: דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש ולאכול קודם שתחשך כדאמרינן פרק תפלת השחר מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס'.
ובתרומת הדשן5 האריך לבאר את המנהג שהיו מתפללים מוקדם6: 'כי בימי הקדמונים בקרימ"ש, התפללו ערבית וקראו את שמע, בערב שבת בעוד היום גדול, כל כך, שהיה רב העיר שהיה מהגדולים הקדמונים הוא, וכל טובי הקהל עמו, הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת, על שפת הנהר דונא"י והיו חוזרין לבתיהם קודם הלילה'.
> משמעות דבריהם7 שיוצאים י"ח הסעודה גם אם מסיימים את סעודת ליל השבת לפני הלילה.
וכתב הט"ז8 לבאר מדוע סעודה לפני הלילה מועילה: 'ולי נראה כיון דתוספת מחול על הקדש הוא דאורייתא ע"כ יצא שפיר אפילו גמר קודם לילה'.
אך בספר חסידים9 כתב: 'מי שאכל מבעוד היום גדול בערב שבת כגון תיכף שיצאו מבהכנ"ס ולא נראו ג' כוכבים כיון שמעוד יום גמר סעודתו יאכל לאחר צאת הכוכבים כדי שיעור שיברך ברכת המזון כדי לקיים מצות ג' סעודות בשבת כי איך יעלה לג' סעודות מה שבעוד יום אכל ומה שאמרו משעה שבני אדם אוכלין פתן בערב שבת לפי שאין לרבים נרות ארוכות כדי שיהיו דולקים להמתין לאחר צאת הכוכבים. ועוד אם היו מעכבים אכילתם לא היו מתפללים עד חשיכה ומצוה להתפלל מבעוד יום כדי שיקבל שבת להוסיף מחול על הקודש וכן ק"ש וברכותיה שדינם לאחר צאת הכוכבים הלילה יניחו לצבור להתפלל מבעוד יום כי אם היו שוהים עד זמנם להתפלל היו אוכלין קודם ושוכחים ויראי שמים קורין לאחר צאת הכוכבים וברכותיהן וכן יאכלו עד כדי שיעור ברכה לאחר צאת הכוכבים בליל שבת'.
וכ"כ המהר"ל מפראג10: 'ודקדק הרא"ש מהא דתנן לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה עד שתחשך דאשמועינן דגבי פסח אסור לאכול עד שתחשך אע"ג דבשאר ערבי שבתות מותר להוסיף מחול על הקודש ויש לאכול קודם הלילה בערב פסח אסור משום דאיתקש מצה לפסח ופסח נאכל בלילה אף מצה נאכל בלילה ע"כ. וצ"ע דהא סעודת שבת צריך להיות בלילה דצריך לאכול סעודה אחת בלילה וא"כ איך יאכל ביום קודם הלילה, ולא דמי לקדוש אע"ג דצריך לקדש בלילה מצי לקדש ביום כשמוסיף מחול על הקודש דהתם הקדוש מוכיח שהוא מוסיף על הלילה ולכך יכול לקדש ביום שהקדוש קאי על השבת ואע"ג שמקדים הקדוש לענין זה יכול להוסיף מחול על הקודש אבל לאכול הסעודה שחייב לאכול בלילה סוף סוף האכילה ביום, ויראה שלא סמכו לעשות סעודת שבת ביום רק בשביל שנמשכת עד הלילה וכיון שנמשכת עד הלילה הסעודה היא בשבת ג"כ ואע"ג דלא היתה התחלת סעודה בשבת כיון שאכל אחר הקדוש מוכח שפיר שהסעודה היא לכבוד שבת רק מצות סעודה דצריכה שתהא אחת בלילה סגי בהא מלתא שהסעודה נמשכת עד הלילה, ולפי"ז אותם הממהרים עד שמפסיקים באכילה קודם קדוש היום לא יפה עושין'.
והסכים עמו הב"ח11: 'גמר הסעודה אף בשאר ערבי שבתות וימים טובים צריך שתהיה בלילה דהא עיקר החיוב של הסעודה מדרשא12 דתלתא היום דחדא דאורתא וא"כ אינו יוצא חיוב סעודה אא"כ אכלה בלילה וכשמפסיק מאכילתו קודם שקדש היום ודאי לא יצא ידי חובתו ולא דמי לקידוש שיכול להוסיף מחול על הקודש כדאמר בפרק תפלת השחר דשאני קידוש דקאי על השבת ויכול להוסיף על קדושתו משא"כ באכילה דצריך שתהיה בלילה עכ"פ כ"כ מהר"ל מפראג ז"ל ודבריו נכונים'13.
וכתב הט"ז שם שכן נהג המהרש"ל: 'ורש"ל נהג שלא אכל בליל שבת עד הלילה'14.
> א"כ ראינו את הדעות השונות האם צריך לאכול סעודת השבת בלילה או מספיק שאוכל לאחר שקיבל השבת מבעוד יום. בהלכה הבאה נראה דברי כיצד הכריעו הפוסקים, ואדמו"ר הזקן למעשה.
--------------
הערות:
1 ראה הלכות מספר 1102 - 1105 ↩
2 פסחים צט, ב ד"ה עד שתחשך ↩
3 ברכות כז, ב ↩
4 פסחים פ"י סי' ב ↩
5 סי' א ↩
6 הפוסקים דנו בדבריו גם לגבי התפילה לפני פלג המנחה, ואכ"מ, אמנם כאן זה הובא רק להראות את המנהג שהיו מסיימים את סעודת שבת לפני הלילה ↩
7 וראה גם בדברי הרבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יב ח"א סו, ג): 'בערבי שבתות וימים טובים חוץ מפסח יכול לאכול מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקדש כדאמרינן. מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס וכו''. וראה ג"כ תשב"ץ קטן (סי' א): 'וגם אינו אוכל מיד כשבאים מבית הכנסת בעוד היום גדול, כמו שרגילין לעשות בנשואין כשהולכין לבית הכנסת בעוד היום גדול' ↩
8 או"ח סי' רצא ס"ק ו ↩
9 סי' רסט ↩
10 גבורות ה' פמ"ח ↩
11 או"ח סי' תעב ↩
12 שבת קיז, ב ↩
13 וראה אליה רבה (סי' רסז ס"ק ב): 'ולענ"ד הטעם דג' סעודות נלמוד מתלתא היום, משמע יום שבת ממש בעינן ולא מתוספת' ↩
14 אך להעיר ממ"ש הפרישה או"ח סי' רעא ס"ק ד: *'ורש"ל נהג שלא אכל בימי הקיץ עד סמוך לשקיעת החמה*, וכ"כ בתשב"ץ (קטן סי' א), ומביא ראיה (שבת כג, ב) ובלבד שלא יקדים ולא יאחר ואמר שהרא"ש והרמב"ם נקטו בלשונם קודם שתחשך משמע ולא כשעדיין היום גדול ודו"ק' ↩
[ב] (הלכה 1127)
בהלכה הקודמת ראינו דיעות שונות האם צריך לאכול סעודת השבת דוקא בלילה או שאפשר לאכול מיד אחרי שקיבל את השבת מבעוד יום.
שאלה: כיצד נפסק להלכה?
תשובה: כתב השל"ה1: 'וכן מצאתי כתוב, איך שמהר"ש נהג שלא אכל בימי הקיץ עד סמוך לשקיעת החמה. והביא ראיה ג"כ מהך דלא יקדים ולא יאחר. וכ"כ ג"כ מהר"ר ליב בצלאל בספר גבורות ה', פמ"ח דף כ"ו, עיי"ש. והביא ראיות ברורות. וזה לשון ספר חסידים סי' רס"ט: מי שאכל מבעוד יום בערב שבת, כגון שיצאו מבית הכנסת ולא נראו שלשה כוכבים, כיון שמבעוד יום גמר סעודתו, יאכל לאחר צאת הכוכבים כשיעור שיברך ברכת המזון כדי לקיים מצות שלש סעודות בשבת, כי איך יעלה לשלש סעודות מה שאכל מבעוד יום כו', עיי"ש שהאריך'.
וכתב המגן אברהם2: 'כתוב בשל"ה בשם ספר חסידים דמ"מ צריך לאכול כזית בלילה כדי לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ הב"ח סי' תע"ב בשם ר"ל מפראג, אבל בתוס' ורא"ש משמע דיכול לגמור הסעודה מבע"י וכ"כ התרומת הדשן סי' א' וכן משמע ברבינו ירוחם ח"א וטעמא דאחר פלג המנחה חשבינן לילה, ומ"מ טוב להחמיר'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן3: 'כשם שאמרו לענין תפלה כך אמרו לענין קידוש היום שיכול לקדש ולאכול מפלג המנחה ולמעלה אפילו אם לא התפלל ערבית עדיין ובאכילה זו שמבעוד יום יוצא ידי חובת סעודה אחת מג' סעודות שחייב לאכול בשבת (כיון שכבר קיבל עליו תוספת שבת נעשה אצלו כשבת עצמה לכל דבר) ויש מחמירים שימשיך סעודתו בלילה עצמו שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים כדי שיקיים ג' סעודות בשבת עצמה דכיון שג' סעודות אלו למדום חכמים ממה שנאמר ג' פעמים היום אצל אכילת המן בשבת לפיכך צריך לאכלן בעיצומה של יום ולא בתוספתו, וטוב לחוש לדבריהם'.
להעיר שלשיטה הראשונה המתירה לאכול את כל סעודת שבת אחרי קבלת שבת הגם שזה לפני צאת הכוכבים, יצטרך לומר רצה והחליצנו בברכת המזון וכמ"ש אדמו"ר הזקן4: '(ואין צריך לומר שאם פירס מפה וקידש וגמר סעודתו שצריך להזכיר של שבת בברכת המזון אפילו אם החמיר ופירס מפה וקידש מבעוד יום קודם שהגיע זמן הקידוש וגם מברך ברכת המזון מבעוד יום דכיון שקידש חלה עליו קדושת שבת)'.
> א"כ למעשה אדמו"ר הזקן כתב כדברי המג"א שהאוכל סעודת שבת לפני צאת הכוכבים, טוב לחוש להחמיר ולאכול בלילה לפחות כזית5.
[בדברי אדמו"ר הזקן כאן מבואר שדי באכילת כזית אחרי צאת הכוכבים, ולכאורה זה צריך ביאור שהרי בסי' רעד6 כתב שיש אומרים שכדי לקיים סעודת שבת צריך יותר מכביצה: 'וכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו אבל כביצה בלבד נקראת אכילת עראי ואינו יוצא בה'. וכ"כ בסי' רצא7: 'יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע הרי יכול לקיים אותה (ביותר מכביצה מעט אבל) כביצה ואף שכביצה היא סעודת עראי (ואינו [יוצא בה]) מ"מ מאחר שיש בה כדי שביעה נקרא סעודה (ויוצא בה), (ויש אומרים שאפילו בכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה בכל אחת משלש סעודות כמשי"ת בסי' תרל"ט ויש להחמיר לכתחלה כסברא הראשונה אם אפשר לו)'.
וא"כ צריך ביאור מדוע כתב כאן שמספיק כזית מבלי להזכיר שיש חולקים ומצריכים כביצה?
הגרמ"ש אשכנזי במראי מקומות וציונים כתב: 'ואולי כאן מיירי שכבר אכל, וא"כ אוכל אח"כ כזית סגי, ועי' שערי תשובה סי' קצז ס"ק ה לענין ברכת המזון כעין זה'.
ובשלחן הארי כתב לבאר: 'וי"ל בטעם הדבר, כי מקור חומרא זו הוא מספר חסידים (סי' רס"ט), ושם כתב שצריך לאכול שיעור ברכת המזון, דהיינו כזית (וכן העתיק המג"א כאן סק"א), ועל כרחך צ"ל דהיינו משום דס"ל דגם בסעודות בעלמא אינו צריך יותר מכזית (כדעה הב' בסי' רצ"א). ולכן בכה"ג שהתחיל סעודתו מבעוד יום, שאינו אלא חומרא להמשיך הסעודה בלילה עצמו כדי לחוש לדעת הספר חסידים (כמ"ש 'וטוב לחוש לדבריהם'), אין להחמיר לאכול בלילה עצמו יותר ממה שהוא עצמו סובר בכל סעודת שבת, וסגי בכזית].
הערות:
1 מסכת שבת פרק נר מצוה בהגה"ה ↩
2 או"ח סי' רסז ס"ק א ↩
3 שו"ע שם ס"ג ↩
4 סי' רעא סי"ג ↩
5 וכ"כ המשנ"ב שם ס"ק ה ↩
6 ס"ו ↩
7 ס"א ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp