עשרת ימי תשובה
[1] (הלכה 89)
דיני המלך הקדוש והמלך המשפט
שאלה: מדוע בעשרת ימי תשובה משנים להמלך הקדוש והמלך המשפט?
תשובה: כיון שבימים אלו הקדוש ברוך הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם1.
-------------------------
המלך הקדוש
שאלה: מי שבמקום המלך הקדוש אמר הא-ל הקדוש מה יעשה?
תשובה: א. אם אמר רק את המילה הא-ל ולא סיים הקדוש יאמר המלך הקדוש וימשיך בתפילתו, גם אם עבר יותר מהזמן של תוך כדי דיבור [הזמן שלוקח לומר: שלום עליך רבי2]3.
ב. במקרה שסיים ואמר הא-ל הקדוש, אם נזכר 'תוך כדי דיבור', יתקן מיד ויאמר המלך הקדוש וימשיך בתפלתו4.
ג. אמנם אם נזכר לאחרי הזמן של תוך כדי דיבור, או שכבר התחיל לומר את הברכה הבאה חוזר לראש התפלה5.
-------------------------
המלך המשפט
שאלה: מה הדין במקרה שבמקום המלך המשפט אמר מלך אוהב צדקה ומשפט?
תשובה: א. במידה ונזכר תוך כדי דיבור ולפני שהתחיל את הברכה הבאה יתקן מיד ויאמר המלך המשפט וימשיך בתפילתו6.
ב. במידה ונזכר לאחרי שהתחיל הברכה הבאה או לאחר כדי דיבור, נחלקו הפוסקים יש אומרים7 שמכיון שבמילים מלך אוהב צדקה ומשפט, יש הזכרת מלכות, יצא ידי חובה. אך יש אומרים8 שכיון שבימים אלו המשפט עיקרי אין לנו להזכיר צדקה כלל, ולא יצא ידי חובתו, ולכן יחזור לברכת השיבה ואם סיים תפלתו יחזור לראש התפלה.
ג. הלכה למעשה, כיון שספק ברכות להקל, לכן כל שלא סיים תפלתו אינו יכול לחזור אחורנית לברכת השיבה אלא יסיים תפלתו. ולאחר שעקר רגליו טוב שיתפלל תפלת נדבה ואין צורך לחדש בה כלום9.
--------------------
ספק
שאלה: אדם המסופק אם אמר הא-ל הקדוש או המלך הקדוש מה דינו?
תשובה: א. מי שמסופק דינו כמי שלא אמר10.
שאלה: אדם שרצה להתרגל ואמר 90 פעמים ברוך אתה ה' המלך הקדוש/המלך המשפט, וכעת הוא מסופק אם אמר מה דינו?
תשובה: הרי הוא כמו כל מי שמסופק שאנו מחזיקים שלא אמר, הגם ש90 פעם מהוה הרגל כמו במוריד הטל11 אך כאן זה שונה כיון שאינו יכול לתרגל ממש, כיון שבברכה יש הזכרת שם השם ובתרגול הוא לא יכול לומר את ה' כקריאתו כדי שלא תהי' ברכה לבטלה, במילא כשיאמר בתפלה עם שם ה' הוא חוזר להרגלו הראשון ואומר הא-ל הקדוש12.
------------------------------
הערות:
1 שוע"ר סי' תקפב ס"א ↩
2 שוע"ר או"ח סי' רו ס"ג. סדר ברה"נ פ"ט ה"ב ↩
3 אשל אברהם סי' תקפב סק"א הובא באלף המגן אות טז ↩
4 שוע"ר שם ס"ב ↩
5 שם ס"א ↩
6 שם ס"ב ↩
7 תלמידי רבינו יונה ברכות ז, א ד"ה ומיהו וכ"פ הרמ"א בסי' קיח ↩
8 ארחות חיים הל' תפלה אות קד וכ"פ המחבר בסי' תקפ"ב ס"א ↩
9 שוע"ר שם ס"ב ↩
10 שם ס"א ↩
11 שוע"ר סי' קיד סי"א ↩
12 שם ס"ג ↩
[3] (הלכה 91)
בקשת מחילה והתפייסות [ב]
סדר הפיוס
שאלה: בפני כמה אנשים צריך להיות הפיוס?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן1: 'ובכל פעם שהולך לפייסו אפילו בפעם הראשון יקח עמו שלשה אנשים ויפייסנו בפניהם'.
שאלה: האם בזמן הפיוס צריך לפרט במה חטא לחבירו?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן2: 'ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט החטא שחטא לחבירו. ואם חבירו מתבייש בזה לא יפרט החטא'. כלומר לכתחילה האדם צריך לפרט כי זה תהליך התשובה שאדם מוציא בפה ומפרט במה חטא [וכפי שעושים בחטאים שבין אדם למקום3].
דנו האחרונים4 מה הדין במקרה שאדם ביזה את חבירו כגון שדיבר עליו לשון הרע אך חבירו לא יודע מזה כלום האם ג"כ עליו ללכת אליו ולפרט את החטא, ובמקרה שדיבר עליו לה"ר בפני אנשים ונגרם לו נזק, אך זה שדיברו עליו לא יודע מי עשה לו את זה, בזה ילך האדם ויפרט החטא ויבקש מחילה, אך במקרה שלא נגרם לו נזק מכך כיון שהשומעים מיד דחו את הדברים, אדרבה כיון שאותו אדם לא יודע כלום, בזה שילך ויספר לו את מה שעשה יגרום לו עגמת נפש גדולה יותר ולכן בכזה מצב עדיף שלא יפרט אלא יסתפק בסליחה כללית של עיו"כ.
שאלה: הלכנו לפייס והאדם לא מוכן להתפייס מה עלינו לעשות?
תשובה: עלינו ללכת פעם נוספת עם ג' אנשים לפייסו, ובפעם השניה לנסות לרצות אותו באופן אחר (כלומר לחשוב על דרכים נוספות איך לרצות ולפייס), ואם גם זה לא הועיל לנסות פעם שלישית. ואם הלך ג"פ וחבירו לא מחל לו אינו צריך ללכת שוב5, ויום הכיפורים יכפר לו6. אך צריך להודיע לרבים - בפני עשרה אנשים שהלך לפייסו והוא לא רצה להתפייס כדי שלא יחשדו הבריות שהוא לא רצה להכניע את עצמו לפני חבירו לבקש ממנו מחילה7.
שאלה: האם אחרי ג"פ מותר לנסות שוב פעם רביעית?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן8: 'ואפילו כשהקניט את חבירו, אם רוצה להחמיר על עצמו ולילך אליו כמה פעמים הרשות בידו, ובלבד שלא יהיה שם בזיון תורה'. (כלומר במידה והמפייס הוא תלמיד חכם לא ילך יותר מג' פעמים כיון שזה בזיון לתורה שלמד). אמנם במידה ומדובר שהקניט את הרב שלו אפילו לא מדובר ברב מובהק אלא רק ששמע ממנו דברי תורה, גם אחרי ג' פעמים עליו ללכת ולפייסו עד שיתפייס וכפי שמצינו9 שרב הלך לפייס את רב חנינא שלוש עשרה פעמים.
הערות:
1 סי' תרו ס"ב וכשיטת רש"י ד"ה בשלש בגמ' ביומא פז, א ↩
2 שם ס"א ↩
3 שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"א ↩
4 חפץ חיים כלל ד סי"ב ובבמ"ח שם. מועדים וזמנים ח"א סי' נד. שו"ת אז נדברו ח"ז סי' סו ↩
5 שם ס"ב. תניא אגרת התשובה פי"א ↩
6 פר"ח ↩
7 שם ס"ב ↩
8 שם ס"ג ↩
9 יומא פז, ב ↩
[4] (הלכה 92)
בקשת מחילה והתפייסות [ג]
כשנפגע מחל
שאלה: 1)מהי תפלת הריני מוחל שמובאת בסידור האריז"ל ואדמו"ר הזקן בריאת שמע שעל המיטה? 2) והאם אפשר לסמוך על כך שהנפגע אמר רבונו של עולם הריני מוחל?
תשובה: א. כתב בשער הכולל1 שהמקובלים תיקנו תפלה מיוחדת לפני השינה שאנו מוחלים וסולחים לכל מי שפגע בנו ומבקשים שאף אחד לא ייענש בגללנו, תפלה זו מיוסדת על הגמרא2 'שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי .. כי הא, דמר זוטרא, כי הוה סליק לפורייה, אמר: שרי ליה לכל מאן דצערן', ועד"ז מסופר בזהר3 בנס גדול שנעשה לאדם בזכות שלא עלה על מטתו עד שמחל לכולם.
ב. אמנם למרות שאנו יודעים באדם שאומר תפלה זו, אם ח"ו פגענו בו עלינו ללכת ולבקש ממנו מחילה, וכפי שמוכח מהסיפור בגמ'4 שרב למרות שיכל למחול לטבח ואעפ"כ בחר ללכת אליו, לנסות שהטבח יבקש ממנו מחילה, אלא מוכח שצריך שהפוגע ג"כ יתעורר בעצמו בתשובה והכנעה ויבקש מחילה5.
שאלה: פגענו באדם בחי והוא נפטר לפני שהספקנו לפייסו מה עלינו לעשות?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן6: ואם מת מי שפשע כנגדו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר בפניהם: חטאתי לאל-הי ישראל ולפלוני זה שפשעתי כנגדו (ולא יפרט החטא שמא זה בושה לנפטר), וצריך שילך לשם יחף, ואם הוא חוץ לשלוש פרסאות (12 ק"מ בערך) מן קברו, אינו צריך לילך לשם, אלא ישלח שלוחו שיבקש ממנו מחילה בעבור השולחו בפני עשרה בני אדם'. ועוד כתב7: 'ואפילו הוציא עליו שם רע בחייו מועיל מה שיבקש ממנו בפני עשרה בני אדם משום שאנו אומדין דעתו של המת דמן הסתם אלו היה קים היה מוחל לו'.
שאלה: דברנו רע על אדם שכבר מת מה עלינו לעשות?
תשובה: אסור לדבר על המתים וכפי שכתב אדמו"ר הזקן8: 'תקנות קדמונים וחרם שלא להוציא שם רע על המתים'. ובמקרה שעברנו ודברנו, כותב אדמו"ר הזקן9: ואם חרפו לאחר מיתה אינו צריך לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שבישו'.
הערות:
1 פל"ו אות ב ↩
2 מגילה כח, א ↩
3 מקץ דף רא, ב ↩
4 יומא פח, א ↩
5 פלא יועץ מערכת תשובה. שערים המצוינים בהלכה סי' קלא אות ח. הליכות עולם סי' תרו אות ד ובפתחי עולם אות ה ↩
6 שם ס"ה ↩
7 שם ס"ו ↩
8 שם ס"ט ↩
9 שם ס"ז ↩
[5] (הלכה 93)
בקשת מחילה והתפייסות [ד]
המתפייס
שאלה: האם המתפייס צריך מיד למחול?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן1: ש'המוחל לא יהיה אכזרי מלמחול אלא ימחול לו תיכף ומיד'.
שאלה: באיזה מקרים מותר לאדם שנפגע לא למחול?
תשובה: א. במקרה שמרגיש שלטובת מבקש המחילה עדיף שעדיין לא ימחל לו כדי שיכנע לבבו הערל. ב. במקרה ויתכן שיגרם לו נזק במידה וימחל, שאז חל הכלל של חייך קודמין לחיי חברך. ג. במקרה שהוציא עליו שם רע שאז אינו צריך למחול בכלל אפילו מבקש ממנו יותר מג' פעמים, כיון שיתכן שישנם אנשים ששמעו את הלעז ולא את הפיוס והם חושבים עדיין שהלעז אמיתי, והוא עדיין חשוד בעיניהם. אך אעפ"כ מידת ענוה למחול אפילו בהוצאת שם רע2.
שאלה: איזה סוג של מחילה נדרש המוחל למחול?
תשובה: באופן המחילה ייתכנו שלושה רמות, א) מחילה על החטא בשביל שהפוגע לא ייענש, אבל יתכן שבלבו הוא עוד כועס. ב) יתירה מכך שמוחל לאדם עצמו באופן שבלבו אין יותר שום כעס. ג) מחילה והתפייסות עמוקה כל כך שעוקרת את החטא - הפגיעה לגמרי ולא נשאר שום רושם עד שהנמחל חוזר להיות מרוצה וחביב לפניו כמו לפני שפגע בו.
ומלשון אדמו"ר הזקן3: שלא יהא אכזרי מלמחול, היינו שהמחילה עצמה לא תהי' מחילה אכזרית - מחילה לא מושלמת שמשאירה כעס וכדומה, אלא מחילה ברמה הכי גבוהה השלישית.
[וכתבו הפוסקים4 שהמפייס יבקש מהמתפייס שיתפלל עליו, והמוחל עצמו מצוה עליו לעשות כן. (ובשפה של ימינו שהמוחל יזמין את מבקש הסליחה לשבת איתו לכוס קפה באהבה ואחוה)].
ובזכות המחילה בלב שלם ובנפש חפיצה ובזריזות, נזכה למחילתו של ה' בעל הרחמים, בזריזות ובאופן של חסד ורחמים בטוב הנראה והנגלה5.
תיקון להלבנת פנים
לסיום אצטט מכתב של הרבי6: 'במ"ש אודות תיקון להלבנת פני חבירו, לאחרי שהחבר מחל, אמת הדבר אשר בהנ"ל ישנו ענין שבין אדם לחבירו וגם שבין אדם למקום, וע"ז צריך תיקון, וככל עניני התיקונים צ"ל באותו הפרט בו הי' הקלקול, זאת אומרת להוסיף בכבוד הבריות בכלל ובכבוד חברים בפרט, וכיון שברובא דרובא סיבת הלבנת פני חבירו הוא קשור במדת הכעס או הגאוה גם בזה צריכים להנהגה בקצה האחרון יותר, וכמובן ממ"ש הרמב"ם בהלכות דיעות פרק ב'.
הערות:
1 ס"ד, ובנזקי גוף ונפש ס"ו. ובתניא אגרת התשובה פי"א ↩
2 שוע"ר שם ס"ד ↩
3 כאן ס"ד מרש"י חוקת כא, ז, ולשון הרמ"א כאן ס"א ↩
4 יש"ש יבמות פ"ח סי' כז ↩
5 לקו"ש חכ"ח חוקת ב ↩
6 אג"ק ח"ז אגרת ה'תתסג - ע' פד ↩
[6] (הלכה 374)
פת של גויים בעשרת ימי תשובה [א]
שאלה: אם אפשר בבקשה לבאר מהי הזהירות מפת של פלטר הנצרכת בעשרת ימי תשובה שכותב אדמו"ר הזקן בדיני עשרת ימי תשובה - סי' תרג?
תשובה: כדי להבין דין זה נקדים את עצם איסור אכילת פת של גויים, וכדלקמן:
המשנה במסכת ע"ז1 אומרת: 'ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה .. והפת..'. ובהמשך הגמרא לו, ב מבואר טעם האיסור: 'דכי אתא רב אחא בר אדא א"ר יצחק: גזרו על .. על פיתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן'.
אך בגמ' מצינו כמה קולות בגזירה זו [וכן בירושלמי2] שהגמרא שם אומרת: 'והפת. א"ר כהנא א"ר יוחנן: פת לא הותרה בב"ד. מכלל דאיכא מאן דשרי? אין, דכי אתא רב דימי אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו פת פורני מאפה סאה, אמר רבי: כמה נאה פת זו, מה ראו חכמים לאוסרה; מה ראו חכמים? משום חתנות! אלא, מה ראו חכמים לאוסרה בשדה; כסבורין העם: התיר רבי הפת, ולא היא, רבי לא התיר את הפת. רב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה אמר: לא כך היה מעשה, אלא אמרו: פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים, אמר רבי: אין כאן פלטר? כסבורין העם לומר: פלטר עובד כוכבים, והוא לא אמר אלא פלטר ישראל. א"ר חלבו: אפילו למ"ד פלטר עובד כוכבים, לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל, אבל במקום דאיכא פלטר ישראל לא. ורבי יוחנן אמר: אפי' למ"ד פלטר עובד כוכבים, ה"מ בשדה, אבל בעיר לא, משום חתנות. איבו הוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי, אמר להו רבא, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא תשתעו בהדיה דאיבו דקאכיל לחמא דארמאי'.
א"כ נמצאנו למדים מדברי הגמ' שיש שהתירו אכילת פת הנכרי. ובין האוסרים גם ישנם שני מקרים שיש בהם צד להקל בפת של אופה גוי א.כאשר אין להשיג פת מאופה יהודי. ב. בשדה - כלומר כשאוכלים באופן ובמצב שאין חשש חתנות3.
ואכן התוס'4 כתבו: מכלל דאיכא למאן דשרי - מדקאמר פת לא הותרה בב"ד מכלל דאי בעי הוה שרי ליה אלמא לא פשט איסורו ומכאן סמכו עתה לאכול פת של עובדי כוכבים כיון שלא פשט איסורו בכל ישראל .. ועוד ראיה דאמר לקמן (דף לז.) בימינו תתיר אף את הפת ולא הניח להתיר אלא משום דהוו קרו ליה ב"ד שריא ואחריו באו בית דין אחר שהתירוהו ועוד דאמרי בירושלמי דפרקין ובפ"ק דשבת פת עמדו עליו והתירוהו'. וראה גם במרדכי5.
אך הרמב"ם6 כתב: 'אף על פי שאסרו פת עכו"ם, יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחין פת הנחתום העכו"ם במקום שאין שם נחתום ישראל ובשדה מפני שהוא שעת הדחק, אבל פת בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל שעיקר הגזירה משום חתנות ואם יאכל פת בעלי בתים יבוא לסעוד אצלן'.
וזה לשון הטור7: 'וגזירת הפת לא נתפשטה בכל המקומות וכתב א"א הרא"ש ז"ל וע"ז סומכין הגדולים שאינן אוסרין אותו לבני מדינתן שנוהגין בו היתר כי הם אומרים שהם מהמקומות שלא פשט איסורו שם ועוד סומכין על מה שכתוב בחלוף מנהגים שבין בני ארץ ישראל לבני בבל מי שהתענה ג' ימים מותר בפת של עו"ג משום חיי נפש וברוב מקומות גליותינו אין פלטר ישראל מצוי והוי כאילו התענה ג' ימים ע"כ ויש אוסרין אותו אלא א"כ התענה ג' ימים ממש ויש מהגאונים שהתירוהו בשבת אם אין לו מה לאכול משום עונג שבת ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אין חילוק בין פת של בעל הבית לשל פלטר אבל קצת מהמחברים חלקו בין של בעל הבית לשל פלטר דלא שייך חתנות אלא בשל בעה"ב הלכך אסרוהו בכל ענין חוץ מבמקום סכנה אבל של פלטר אין כאן כ"כ קירוב דעת שבאומנתו הוא עוסק. וכן מחלק בירושלמי שמתיר לקנות מפלטר של עו"ג במקום שאין פלטר של ישראל מצוי וכתב הרשב"א אפילו יש שם פלטר של ישראל אם אין הפת של פלטר ישראל כפת הפלטר של עו"ג מותר כיון שערב עליו יותר ואין נראה כן מן הירושלמי שלא התיר אלא במקום שאין פלטר ישראל מצוי אבל אם הוא מצוי אלא דשל עו"ג ערב לו יותר לא התיר'.
בהלכה זו למדנו קצת על שיטות הראשונים לגבי איסור פת נכרי. מחר בעזרת ה' נלמד את ההלכה והמנהג למעשה.
הערות:
1 לה, ב ↩
2 שבת פ"א ה"ד, ועבודה זרה פ"ב ה"ח. ירושלמי זה הובא בראשונים רבים כבסיס לכך שהפת הותרה ↩
3 דנו הראשונים האם להלכה יש להקל רק כאשר קיימים שני הפרטים יחדיו דהיינו כאשר נמצא בשדה וגם אין פת של יהודי. או שכל טעם לחוד מספיק כדי להקל וראה בר"ן ↩
4 ע"ז לה, ב ↩
5 עבודה זרה רמז תתל ↩
6 הל' מאכ"א פי"ז הי"ב ↩
7 יו"ד סי' קיב ↩
[7] (הלכה 375)
פת של גויים בעשרת ימי תשובה [ב]
בהלכה הקודמת למדנו את עיקרי שיטות הראשונים בדיני פת העכו"ם.
הלכה למעשה
כתב המחבר1: 'אסרו חכמים לאכול פת של עממים, משום חתנות. ואפילו במקום דליכא משום חתנות, אסור'. ובהמשך כתב2: 'יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום הגוי, במקום שאין שם נחתום ישראל, מפני שהיא שעת הדחק. וכתב רמ"א: 'וי"א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי, שרי'.
וממשיך המחבר שם: 'אבל פת של בעלי בתים, אין שם מי שמורה בה להקל, שעיקר הגזירה משום חתנות, ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם'. והרמ"א כתב בהגה: 'ולא מקרי פת בעל הבית, אלא אם עשאו לבני ביתו, אבל עשאו למכור, מיקרי פלטר, אעפ"י שאין דרכו בכך. וכן פלטר שעשאו לעצמו, מקרי בעה"ב'.
א"כ המחבר והרמ"א נקטו כדברי הרמב"ם שאין צד להקל בפת של בעה"ב, ורק בפת פלטר יש צדדים להקל3, אלא שהרמ"א כתב שי"א שאפשר לאכול פת פלטר גם כאשר מצוי פת ישראל4.
מחלוקת זו נוגעת גם למקרה שאדם נמצא בדרך, שכתב המחבר5: 'יש מי שאומר שהנזהר מפת גוי, והוא בדרך, אם יש פת של ישראל עד ד' מילין, ימתין'. וכתב הרמ"א בהג"ה: 'וכבר נתבאר לעיל דנוהגין להקל'.
קולא נוספת מצאנו בפת, שמספיק כאשר היהודי משליך קיסם לתוך התנור וכמ"ש המחבר6: 'הדליק גוי התנור ואפה בו ישראל, או שהדליק ישראל ואפה גוי, או שהדליק הגוי ואפה העובד כוכבים ובא ישראל וניער האש מעט, הרי זה מותר. ואפילו לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור, התיר כל הפת שבו, שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה'. וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ואם נפח באש הוי כחיתוי'.
וביאר הש"ך7 שגם קולא זו היא מבוססת על דברי הירושלמי שטעם שהקילו בפת הוא בגלל שהפת היא חיי נפש, וז"ל: 'ול"ד לשלקות בסי' קי"ג דלא נהגו היתר בשום מקום דעל הפת יחיה האדם ושייך ביה טעמא דירושלמי דחיי נפש ומה"ט הקילו נמי בפת השלכת קיסם וכן כמה דברים דלא מהני בשלקות כמ"ש המחבר בסי' קי"ג ס"ו''.
א"כ ראינו שישנם כו"כ קולות עכ"פ לחלק מהפוסקים באיסור זה של פת גוי, ושאכן היו רבים שהקילו. (למעט בימים מסויימים בהם יש להחמיר כפי שנלמד בהלכות הבאות).
חשוב לציין שיש שכתבו להחמיר באיסור זה באופן כללי במשך כל ימות השנה, וכמ"ש האריז"ל8: 'מי שרוצה להיות חסיד צריך לנהוג חומרות יתירות אעפ"י שאינו מחויב בהם כפי הדין .. גם יזהר שלא לאכול פת של גוים, אפילו מן הפלטר כלל, ואפילו בספיקו צריך להיזהר, ולבדוק אם הפת שמוכר ישראל החנוני, אם הוא מפלטר גוי, כדרך שנוהגים בא"י, שיש חנוני ישראל, שמוכר פת של פלטר גוי'9. והובא למעשה בכף החיים10.
ולהעיר ממש"כ ערוך השולחן11: 'והנה במדינתנו כולם זהירים תמיד בזה בכל השנה בכל ענין. ובמקומות הרחוקים שישראל מועטים ואין פלטר ישראל אוכלים מפלטר שלהם אבל לא מפת בעל הבית אם לא כשאין לו מה לאכול כלל והוא רעב דאז ביכלתו לאכול גם פת בעה"ב וכן נכון לעשות ואין לשנות'.
ואכן ב"ה כיום רבים מחמירים ולא אוכלים פת פלטר. אמנם להעיר שישנם כשרויות רבות שמתירים פת עכו"ם, וע"פ המנהג להחמיר שלא לאכול פת עכו"ם בפרט כאשר ניתן למצוא פת ישראל ובפרט בדברים שהם אינם חיי נפש ראוי מאוד לשים לכך.
בהלכה הבאה נלמד על חומרא שיש להחמיר בכך בעשרת ימי תשובה.
חשוב לציין שכל המדובר הוא בפת שכל הרכיבים והכלים וכו' כשרים והבעיה היא רק מצד שאפאה גוי וכמ"ש הדרכי תשובה12: 'ודע דכ"ז הוא בימיהם שלא הי' חשש תערובות איסור בפת עכו"ם רק משום גזירת חתנות וכאמור אבל בזמנינו זה שיש על כל פת עכו"ם אפי' של נחתום חשש איסור גדול כי מהדרך שנותנים חלב בתוך העיסה כדי שיעלה חימוצו ויהי' מוטעם יפה וגם יש מין פת הנקרא צוויבאק שיש קלא דלא פסק שמערבין בו שומן ומי יודע אם אינו שומן איסור וכנודע להיודעים בודאי פשוט דעתה בודאי אסור לקנות פת אפי' של פלטר אפילו במקום שאין פלטר ישראל מצוי ואפי' לקנות העיסה ולאפותה בעצמו אסור בכל גווני עד שיוודע בבירור שלא נתערב בו חלב ולא שום שומן של איסור ועי' בשו"ת בית היוצר חיו"ד סי' כ"ב'.
--------
https://did.li/Shonehalacha
-------
הערות:
1 שו"ע יו"ד סי' קיב ס"א ↩
2 שם ס"ב ↩
3 אך הקשו הנו"כ (ש"ך סק"י) מדברי המחבר בס"ח שכתב: 'יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל, מותר אפילו של בעה"ב'. וכתב רמ"א: 'וא"צ להמתין על פת כשר, וכן נוהגין'. אך הערוה"ש שם סי"ח כתב ליישב: 'ולכן נ"ל דס"ל דגם הרמב"ם מודה לזה דהן אמת דאיהו ס"ל דלא הקילו בפת בעה"ב מיהו זהו הכל כשעכ"פ יש פלטר שלהם ואין פלטר ישראל דאז התירו פת הפלטר ולא פת בע"ב דבכה"ג מיירי בס"ב אבל במקום שאין פלטר כלל, לא פלטר ישראל ולא פלטר שלהם בכה"ג לא גזרו חכמים ולכן א"צ להמתין על פת כשר ..'. ובדעת הרמ"א ראה ש"ך ס"ק ח ↩
4 אך ראה בש"ך סק"ט שנקט שראוי להחמיר היכא דיש פלטר ישראל ↩
5 יו"ד שם סט"ז ↩
6 שו"ע שם ס"ט ↩
7 ס"ק ו ↩
8 בשער המצות פ' וילך ↩
9 ולהעיר שבטעמי המצות פ' עקב נראה שזה כן חומרא ששייכת לכולם, שכתב: 'צריך אדם לשמור מאד שלא לאכול לחם מפלטר כותי..'. אלא שידוע שלשון השמונה שערים מוסמך יותר וכמ"ש הרבי הרש"ב (תורת שלום סי' ד, הובא בלקו"ש חל"ז ע' 142): 'אך ידוע דהשמונה שערים מוסמך יותר ועליו סומכין' ↩
10 יו"ד שם ס"ק נו ↩
11 יו"ד שם סי"ז ↩
12 יו"ד שם סק"ב ↩
[8] (הלכה 376)
פת של גויים בעשרת ימי תשובה [ג]
בהלכות הקודמות ראינו שישנו איסור לאכול פת של גויים משום חשש חתנות, ושבאיסור זה יש שמקילין בו, ויש שמחלקים בין פת שאופה הגוי לעצמו הנקרא פת בעה"ב שהיא חמורא יותר, לבין פת הנעשית לצורך מכירה הנקראת פת פלטר שבה יותר מקילים, אך מצאנו שישנם ימים בהם צריך להחמיר אפילו בפת פלטר גם למקילים בזה בכל השנה, וכדלקמן:
כתוב בתלמוד הירושלמי1: 'רבי חייא רובא מפקד לרב אין את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול. ואם לאו תהא אכיל שבעה יומין מן שתא'.
ובראבי"ה2 כתב על דברי הירושלמי: 'וקבלתי שאלו שבעה ימים הם שבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים'3.
וכתב הרבינו ירוחם4: 'נהגו כמה אנשים ליזהר שלא לאכל פת של גוים כלל בי' ימי תשובה אפילו שאין נזהרין כל השנה כלה וסמכו על הירושלמי רבי חייא רבה מפקד לרב אי את יכיל למיכל כולי שתא בטהרה איכול ואי לא איכול ז' ימים בשתא וכתב רבי אבי"ה קבלתי שאלו הז' ימי' הם ז' שבין ר"ה לי"ה וכן נוהגין באשכנז'.
אך בתשב"ץ קטן5 הביא את הראבי"ה וכתב: 'והר' שמואל מבומבערג אמר דלאו, [דלא דק] דדוקא חולין בטהרה דלית בה איסור אך טוב לטהר עצמו. אבל פת של גוים דמשום איסורא אי נהיג איסורא בהני י' ימים, בכולא שתא נמי לא ליכול'.
אלא שהבית יוסף6 יישב את שיטת הראבי"ה: 'ואין זו טענה דכיון דאין איסורו ברור אלא תלוי במנהג מאחר שבשעה שהוא נזהר מלאכלו אין בדעתו ליזהר כי אם באותן הימים בלבד פשיטא שלא נאסר בשאר ימות השנה'.
ובשל"ה7 כתב: 'והרב הקדוש האר"י ז"ל אמר, בודאי האמת הוא דלא קאי רק אענין חולין בטהרה, ומה שאמר הרב שמואל מבונבורק דלא דק, דפת של גוים דמשום איסורא כו', לא הבין את הפשט, דפת של גוים שכתבו כאן, אין רצונם לומר שיש בו איסור פת של גוים, אלא הוא כשר, רק שאפאו גוים. כיצד, כגון שהוכשר בקיסם. ואלו שנהגו שלא לאכול פת של גוים כו', רצונם לומר פת שאפו גוים והוא כשר, מכל מקום לא אכלו אותו משום טומאה, שבודאי הוכשר לקבל טומאה, וצריכין לאפות בעצמן, ולבחור מה שלא הוכשר כדלעיל. נמצא, פת של גוים שהוזכר כאן, הוא משום לתא דאוכל חולין בטהרה'.
ולמעשה המנהג להחמיר וכמ"ש המחבר8: 'אף מי שאינו נזהר מפת של כותים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר'. וכ"כ הרמ"א בתורת החטאת9.
וכתב הלבוש10: 'אם אינו יכול לאפות בעצמו,יכשיר את התנור שאופין בו הגוים, שישליך בו ישראל קיסם אחד כדי שיהא נראה כמסייע באפייתה'.
וכתב המגן אברהם11: 'ואם אינו יכול לאפות בעצמו די בהשלכת קיסם .. ונ"ל דמי שהולך בדרך א"צ להמתין רק כשיעור המפורש ביו"ד ססי' קי"ב דלא קיבלו עלייהו להחמיר בי' ימים יותר משאר ימות השנה'.
וזה לשון אדמו"ר הזקן12: 'אף מי שאינו נזהר בכל השנה מפת של פלטר גוי (עיין ביו"ד סי' קי"ב) מכל מקום בעשרת ימי תשובה יש לו ליזהר ממנו ואם אינו יכול לאפות בעצמו יכשיר את התנור שאופין בו גוים שישליך ישראל בתוך התנור קיסם אחד כמו שיתבאר ביו"ד סי' קי"ב מכל מקום מי שהולך בדרך אם אין לפניו פת של ישראל עד יותר מארבע מילין ממקום שהוא עומד בו ורוצה לאכול מותר לו לאכול פת של פלטר גוי אפילו בעשרת ימי תשובה כמו שמותר בשאר ימות השנה כמ"ש ביו"ד שם'.
א"כ ראינו שגם המקילים בפת פלטר במשך ימות השנה, צריכים להחמיר בזה בעשרת ימי תשובה.
עפי"ז חשוב לשים לב, שגם הסומכים על הכשרים שונים כגון OU שמתירים פת עכו"ם, בימי עשרת ימי תשובה יש ליזהר!
הערות:
1 שבת פ"א ה"ג ↩
2 ר"ה סי' תקכט ↩
3 הובא ברא"ש ר"ה פ"ד סי"ד. ובר"ן ר"ה יב, ב ד"ה גרסינן בירושלמי. אמנם להעיר שמצינו פירושים נוספים לירושלמי, כמ"ש הרבינו מנוח הל' חו"מ פ"א ה"ה: 'ומפרש הרב בעל העיטור בשם אביו דעל שבעת ימי הפסח קאמר ומשום חשש חמץ. פירוש נוסף ראה במקור חיים (בכרך) בסי' תרג מהויכוח מים חיים על תו"ח כלל עה ס"א: 'מה שנראה לי בפירוש ז' ימים שזכר הירושלמי שהם ימים טובים, ושכך נהגו מקדם בק"ק וורמישא בכל יו"ט'. וכ"כ המשך חכמה ויקרא פכ"ג פסוק מב. והטעם שהזכיר שבעה ימים, ולא הזהיר לגבי ר"ה ושבת שובה. ראה דרכי משה סי' תרב סק"ב, ומג"א סי' רמב סק"ד. וראה הלכה הבאה ↩
4 תולדות אדם וחוה נתיב ו ח"ג מט, ד ↩
5 סי' קיז ↩
6 או"ח סי' תרג ↩
7 שער האותיות אות ט ↩
8 שו"ע או"ח סי' תרג ס"א ↩
9 כלל עה דין א. וראה מש"כ הש"ך יו"ד סימן קיב ס"ק ט, ומנחת יעקב שם ס"ק א ↩
10 סי' תרג ס"א ↩
11 סי' תרג בהקדמה ↩
12 שו"ע או"ח סי' תרג ס"א ↩
[9] (הלכה 377)
פת של גויים בעשרת ימי תשובה [ד]
שאלה: האם החומרא היא דווקא בפת פלטר או גם בשאר דברים ראוי להחמיר?
תשובה: דבר זה נלמד מטעמי הזהירות בפת פלטר בעשי"ת שכתבו הפוסקים, וכדלקמן:
א) כתב הרבינו מנוח1: 'והמתירין מפרשי הירושלמי בשבע' ימים שבין ר"ה ליוה"כ דכי מסלקת להו לר"ה ויום הכפורים פשו שבע'. והם ימי סליחה ומחילה וצריך להשמר בהם שמירה יתירה מכל דבר שיהיה בו אפי' (חשש) עבירה כדי שיתעורר לשוב'.
ובלבוש2 כתב: 'אפילו מי שלא נזהר מפת של גוים בשאר ימות השנה, נוהגין להזהר בו בכל עשי"ת, והיינו מר"ה עד יוכ"פ, כדי להנהיג עצמו בטהרה באלו הימים ולזכור שהם משונים למעליותא יותר משאר ימות השנה, ואם אינו יכול לאפות בעצמו,יכשיר את התנור שאופין בו הגוים, שישליך בו ישראל קיסם אחד כדי שיהא נראה כמסייע באפייתה, כדי להעלות על לבבנו שאנו מובדלים מהם בקדושה ובטהרה ונעשה תשובה'.
ב) כתב הרמ"ק3 כתב: 'ואף אם יזהר בדברי חסידות בימים אלו בדווקא, נכון לעשות כן, כדפירשו המפרשים, אף אם לא ינהוג אח"כ בחסידות ההוא, ובלי ספק שהטעם לזה הוא שהוא א-ל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות, וכן הבינה נקראת חסידה בראשים ביתה כדפירשו בזהר פרשת ויצא'.
וכתב הבני יששכר4: 'ע"כ תמצא טוב טעם במה שכתבו הפוסקים שיש לנהוג במילי דחסידי בעשי"ת (הגם שאינו נוהג אותן החומרות כל ימות השנה), דאז הארת תשובה מאימא עילאה הנקראת חסידה, ולדעתי י"ל מה שאמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני רצ"ל להיות שאני חסיד ע"כ יניקתי מן תשובה עילאה חסידה, ותמן יין המשומר בענביו בלא מגע גוי, ע"כ שמרה נפשי, ויוצא לנו ג"כ מזה מי שמתנהג במילי דחסידי יש לו שמירה יתירה הבן מאד'.
ג) כתב הערבי נחל5: 'וכן ענין זה בשנה, כי נודע שעשי"ת הם כענין י' קדושות הללו. ונודע שיום א' דר"ה הוא דינא קשיא, יום ב' הוא דינא רפיא, ואח"כ נתמעט הדין עד יה"כ, ואח"כ כל השנה נתמעט עוד הדין יותר. ולכן מבואר בשו"ע הלכות יוה"כ דאף מי שאינו נזהר מפת פלטר בכל השנה, בעשי"ת צריך ליזהר. דלכאורה תמוה, אם עבירה היא מי התירה בכל השנה, ואם לאו למה נאסרה בעשי"ת. אלא הוא הדבר אשר דברנו, שבכל ראשית הדבר הוא מדה"ד ודבר קטן נחשב לגדול, משא"כ בכל השנה אין הדבר ההוא פוגם כלל. וכן בכללות השנה, דהיינו שיתא אלפי שני, הנה ראינו בדורות הראשונים היה הקב"ה מדקדק יותר, לפי שהיו צדיקים יותר'.
א"כ לפי כל טעמים אלו מובן שבימים אלו צריכים להשתדל להדר ולהקפיד באופן כללי בכל התחומים ולא רק בפת פלטר.
שאלה: האם ישנם עוד ימים בהם צריכים להקפיד שלא לאכול פת פלטר?
תשובה: כתב הרמ"א בדרכי משה6: '..ומזה יש לנהוג ללוש כל אחד בביתו לכבוד יו"ט .. מיהו המנהג בכל מקום לעשותן אף לשבת'. וציין לזה גם בדרכי משה באו"ח בסי' רמב.
ודנו המפרשים בכוונת הרמ"א האם הצורך לאפות נובע מכך שגם ביו"ט ובשבת קיימת הזהירות להקפיד דווקא על פת ישראל או שטעם אפיית החלה לשבת ויו"ט הוא רק מצד כבוד שבת ויו"ט.
המגן אברהם7 כתב: 'לעשות מהם לחמים. ומביא בדרכי משה סמך לזה מדכתב הטור סי' תר"ב שיאכל חולין בטהרה בז' ימים שבין ר"ה ליו"כ וקשה הלא ט' הם אלא על כרחך ביו"ט בלא"ה אוכל בטהרה, וצ"ע דאדרבא משם מוכח דבשבת א"צ לזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה, וי"ל דר' חייא היה מקדש ע"פ הראיה כדאיתא במס' ר"ה וא"כ היה רק יום א' יו"ט, ולי נראה ראיה לזה מתענית דף כ"ה דביתהו דרב חנינא כל ע"ש היתה מסקת התנור שיהיו סבורים שאפת' פת. ומ"מ מוכח מדברי רמ"א שהטעם לאכול פת כשר וא"כ צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר.
מאידך האליה רבה8 חלק על המג"א, וכתב: 'וממילא נדחה נמי דינו דצריך לאכול דוקא פת כשר, דמה ענין שבת לפת כשר, דדוקא בעשי"ת שייך חומרא זו, אבל הכא דנוהגים [ללוש בבית] הטעם משום כבוד שבת וכמ"ש רמ"א'.
וכך כותב אדמו"ר הזקן9: '(ובמקומות שאוכלים פת של נכרים כל ימות החול טוב ליזהר שלא לאכול בשבת ויו"ט כי אם מלחמים הכשרים שנילושו בביתו שזהו כבוד שבת ויו"ט)'.
ובמ"מ של דפו"ר (המיוחסים לאדמו"ר הזקן ולאחיו המהרי"ל10), כתוב: 'מ"א שם. עיין באליה זוטא ס"ק ו וצ"ע. עיין דרכי משה סימן תר"[ג]'.
נראה שהגם שאדמו"ר הזקן העתיק דברי המג"א שטוב ליזהר, אך מכיוון שהאליה זוטא הקשה על דברי המג"א כתב את הדין הזה בסוגריים, היינו שלמעשה אדמו"ר הזקן נשאר בספק11 בדין זה12.
א"כ למעשה גם המקילים בפת פלטר כל השנה עליהם להחמיר בעשי"ת, (אך טוב ליזהר גם בכל שבת יו"ט).
----------
https://did.li/Shonehalacha
-----------
הערות:
1 הל' חו"מ פ"א ה"ה ↩
2 או"ח סי' תרג ס"א ↩
3 פירוש עבודת יו"כ בסדר תקוני המתכפרים א ↩
4 מאמרי חודש תשרי מאמר ד דרוש י אות ל ↩
5 בראשית דרוש א ↩
6 או"ח סי' תרג ↩
7 סי' רמב ס"ק ד ↩
8 בסי' רמב סק"י. (הובא במחצית השקל סק"ד. וראה גם בא"ז סק"ו) ↩
9 או"ח סי' רמב סי"ג ↩
10 ראה מבוא ל'ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן' ע' כ ↩
11 כמ"ש בשארית יהודה או"ח ס"ו: שמעתי מפי קדשו (דאדה"ז) פעמים רבות דכל ספק (בשו"ע) העמיד בתוך חצע"ג ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו. (וראה קונטרס השלחן (להגר"ח נאה) במבוא ס"ח, וב'ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן' במבוא ע' כג. ואכ"מ) ↩
12 ראה חקרי הלכות ח"ג טו, ב ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppבקשת מחילה והתפייסות
[א] (הלכה 90)
עשרת ימי תשובה
'עבירות שבין אדם לחבירו'
כתב אדמו"ר הזקן1: 'עברה שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' גו', כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד יום הכיפורים מכפר, אבל מה שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפיסנו.
לפיכך יתן כל אדם אל לבו בערב יום הכפורים לפיס לכל מי שפשע כנגדו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לילך ולפיסו ולבקש ממנו שימחול לו'.
זמן הפיוס
שאלה: האם זמן הפיוס הוא דוקא בערב יום הכיפורים?
תשובה: זמן הפיוס הוא כמה שיותר מהר ולכן אדם שפגע בחבירו ראוי שיפייס מיד את חבירו ולא ימתין עם זה. אמנם בערב יום כיפור צריך להיזהר בזה מאוד, כדי שיהי' לב כל ישראל שלם זה עם זה ולא יהא מקום לשטן לקטרג עליהם2 [וזה בנוסף לענין הפרטי שעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר].
חובת פיוס במכה או נזק
שאלה: האם כל אדם שהזיק את חבירו בגופו או בממונו חייב לפייס אותו?
תשובה: א. אדם שחבל בחבירו אפילו בלא כוונה, הנה מלבד הצורך לשלם את דמי החבלה, הוא גם חייב לבקש מחבירו שימחול לו על הצער שעשה לו, ומחילת חבירו היא תנאי לכפרה. וכן מי שגזל ממון מחבירו למרות שהשיב את הגזילה לא מתכפר לו עד שיבקש מחילה מחבירו על צער הגזילה ושחבירו יסכים למחול לו.
ב. אמנם מי שהזיק את ממון חבירו, ברגע שהוא משלם את התשלום מתכפר לו ואינו צריך לבקש ממנו מחילה3 [ולהעיר מביאור הרבי בדעת הרמב"ם שגם בכזה אופן מצד דיני תשובה צריך לרצות את חבירו4].
הערות:
1 סי' תרו ס"א ↩
2 שם ס"ח ↩
3 שוע"ר הלכות נזקי גוף ונפש ה"ו ↩
4 לקו"ש חכ"ח חוקת ב ס"ט ↩