שכר של גויים
[ב] (הלכה 1085)
בהלכה הקודמת ראינו שאסור לשתות שיכר בחנות של נכרי
שאלה: האם גם כאשר שותה באופן ארעי נאסר שתית השכר אצל הנכרי?
תשובה: כתבו התוספות1: 'המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות שכר מן העכו"ם דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העכו"ם אכסנאי שלו נותן לו משלו (ושותה) משום איבה דלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי'.
וכ"כ הרא"ש2: 'ויראה שאין איסור אלא בשקובע עצמו לשתות בבית העכו"ם כדרך שהיו רגילין לקבוע עצמן לשתיה. אבל אם נכנס לבית העכו"ם ושותה דרך ארעי באקראי בעלמא לא גזרו. וכן היו נוהגין כל גדולי ארץ האי3. וכן מי שלן בבית העכו"ם חשוב הפונדק כביתו ומותר לשתות'.
[האור זרוע4 כתב טעם היתר לגבי האורח שהוא בגלל שזה ארעי וז"ל: 'מיהו אדם ההולך בדרך ונתאכסן בבית גוי מותר באקראי בעלמא הואיל שאינו רגיל תדיר אצלו ליכא למיחש שיתן עיניו בבתו. אי נמי כגון נכנס בבית גוי ומזג לו כוס שכר נראה דשרי משום איבה'.]
א"כ ראינו שלשיטת התוספות והרא"ש האיסור הוא רק כאשר קובע עצמו לשתות, אבל אם שותה א) דרך ארעי. ב) באקראי מותר.
אמנם יש שכתבו שישנם ראשונים שאסרו אפילו באקראי, אך להלכה כתבו כדברי התוס' וכמ"ש הכנסת הגדולה5: 'ומהרש"ח בתשובה הנזכרת נתקשה בזה והוכיח מדברי ספר התרומה והגהת מיימוני והמרדכי והנ"י, דאי ליכא משום איבה אפילו באקראי אסור. ודע התוס' והרא"ש וריב"ה [=הטור] לא אסרו אלא בקבע ואפילו פעם אחת או אפילו דרך עראי כשהוא ברגילות, אבל פ"א דרך עראי באקראי שרי. ודקדקו כן מדכתבו שלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית הגוים כו', ומדקאמרי או ברגילות ודאי דס"ל או אפילו שלא יהיה קבע אלא דרך עראי אם הוא ברגילות אסור אבל אקראי בעלמא שרי, וכדי לתקן דברי התוס' הגיה ועוד דלא אסרו כו', והעלה לענין הלכה, דכיון דמידי דרבנן נקיטינן להקל כדברי התוספות'.
ולהלכה כתב המחבר6: 'ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתיה, אבל אם נכנס בבית העכו"ם ושתה דרך עראי באקראי, מותר. וכן מי שלן בבית העכו"ם, חשוב כביתו, ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעכו"ם'.
וכתב הפרי חדש7: 'ושתה דרך עראי באקראי כו'. פירוש תרתי בעינן שיהא דרך עראי דהיינו שלא בקביעות, ואקראי דהיינו שלא יהא רגיל בכך. וכן מבואר בדברי התוספות, ותדע דהא איתא בגמרא דרב פפא מפקי ליה אבבא דחנותא ושתי ובפתח החנות מסתמא אין שם קביעות, וכל שכן רב פפא שבודאי לא היה קובע עצמו בפתח החנות לשתות שכר, וכיון שלא היה בקביעות אף בבית הגוי היה יכול ליכנס ולשתות, אלא שרב פפא היה רגיל בכך לילך בבית הגוי ולשתות שכר ולפיכך לא היה שותה כי אם בפתח החנות, אבל למי שאינו רגיל בכך וגם אינו קובע עצמו לשתות שכר שרי ליה לשתות ואפילו בבית הגוי'.
וכתב בכף החיים8: 'ומשמע אבל בדרך קבע אפי' בפעם א' אסור וברגילות אפי' דרך עראי אסור. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. ורגילות היינו ג' פעמים אבל פעם א' או שתים דרך עראי שרי'.
> א"כ ראינו שלהלכה האיסור הוא כאשר האדם 'מתיישב לשתות' שיכר אצל הגוי, או גם אם אינו מתיישב לשתות אך זו הרגילות שלו. אך אם שותה באופן עראי9 אם זה דבר לא מצוי אצלו אז מותר, ובהלכה הבאה נראה איזה שכר אסרו.
הערות:
1 ע"ז לא, ב ד"ה ותרויהו ↩
2 ע"ז פ"ב סי' טו ↩
3 כתב בפלפולא חריפתא סק"נ: 'ארץ האי. שמעתי שהוא האי הגדול שבים שקורין אנגלטעריא ובלשון אשכנז ענגלאנד' ↩
4 פסקי ע"ז סי' קסג. אמנם האור זרוע לא כתב שההיתר הוא רק באינו קובע לשתיה, אך אולי זה כוונתו שבאורח עיקר השתיה היא לא באופן שקובע לשתיה, וכן בסיפא 'מזג לו כוס' בעלמא. והתיר בסיפא (שיתכן גם שמדובר ברגיל אצלו) רק משום איבה. ועצ"ע ↩
5 הגהב"י יו"ד סי' קיד אות י' ↩
6 שו"ע יו"ד סי' קיד ס"א ↩
7 שם ס"ק ד ↩
8 שם סק"ו ↩
9 ראה לדוגמא - מ"ש החכמ"א כלל סו סי"ד: *'לשתות משום צמא'* ↩
[ג] (הלכה 1086)
שאלה: איזה משקה נכלל באיסור שכר הנכרי?
תשובה: בהלכות הקודמות ראינו את לשון הגמרא לגבי איסור השכר: 'אסרו שכר של גויים'. ובסיום הפרק1 הביאה הגמרא ברייתא: 'ת"ר: 'וכן יין תפוחים של עובדי כוכבים הבאין מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה - מותרין, הנמכר בקטלוזא - אסור, מפני שמערבין בו יין. ת"ר: פעם א' חש רבי במעיו, אמר: כלום יש אדם שיודע, יין תפוחים של עובדי כוכבים אסור או מותר? אמר לפניו ר' ישמעאל ב"ר יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, והביאו לו יין תפוחים על עובדי כוכבים של ע' שנה, ושתה ונתרפא; אמר לו: כל כך היה בידך ואתה מצערני! בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין של תפוחים של ע' שנה, ושתה ונתרפא, אמר: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים'.
וכתבו הפוסקים שגם בזמן איסור השכר (שכפי שראינו נתחדש בזמן האמוראים) נשאר היתר קניית ושתית יין תפוחים גם בבית הנכרי2 וכמ"ש הרמב"ם3: 'יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן מותר לשתותן בכל מקום דבר שאינו מצוי לא גזרו עליו, יין צמוקים הרי הוא כיין ומתנסך'.
וביאר הכסף משנה: 'יין תפוחים ויין רמונים מותר לשתותן בכל מקום וכו'. נראה שלמד כן מדלא הזכיר איסור משקין של עכו"ם אלא שכר בלבד'.
> א"כ ראינו ששכר נאסר, אך יין תפוחים מותר כי אינו מצוי ולכן לא גזרו עליו.
אמנם מצינו כמה דעות בראשונים מה נכלל באיסור. א) יש שכתבו שאסרו לא רק שכר אלא גם משקאות אחרים הדומים לשכר. ב) יש שכתבו שאסרו שכר אך כל סוגי השכר, בין מתבואה ובין מפירות. ג) יש שכתבו שאסרו רק סוג אחד של שכר שהיה מצוי בזמנם במקומם, וכדלקמן:
א) כתב הרא"ש4: 'כשאסרו השכר אסרו גם הדבש5. אלא שבבבל היה מצוי השכר יותר6.
וכתב הפרי חדש7: 'ולי נראה עיקר כדכתיבנא שלדעת הרא"ש כל מיני משקין נכנסו תחת הגזרה'.
ועד"ז כתב האור זרוע8: 'והדבש. כתב הרב ר' ברוך זצ"ל בספר תרומות דשרי אפי' בביתו של גוי דלא חזינן דאסר לי' תלמודא משום דליכא כולי האי קרובי דעתא כמו שכר. ותמיהה היא זאת דאדרבה יותר יש בו קירוב דעת מבשכר. ונראה לומר דדבש נמי לא שרינן בבית הגוי אלא בביתו'.
וכתב הטור9: 'כל שכר אחד שכר תמרים או של שעורים וכן משקה העשוי מדבש אסורין משום חתנות'.
ב) כתב הרמב"ם10: 'אין שותין שכר שלהן שעושין מן התמרים והתאנים וכיו"ב'11.
וכ"כ התוספות12: 'ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה'.
ויש שהדגישו שדבש אינו כלל באיסור השכר וכמ"ש בספר התרומה13: 'ודבש דשרי בבית של עכו"ם דלא חזינן דאסר ליה תלמודא משום דליכא קרובי דעתא אפי' כמו שכר'.
וכתב הסמ"ג14: 'שכר של גוים אסור לשתותו בבית הגוי משום גזירת חתנות דהא רב פפא [מפקו] ליה אבבא דחנותא ואם נתאכסן בבית הגוי מותר, אבל דבש ושאר משקין מותרין אפילו בבית הגוי'.
ג) כתב הראבי"ה15, [הביאו המרדכי16]: 'גבי שכר שלנו הנעשים מתבואה המיושנת, דהיינו כשתיתא, נראה להיתר כדפרישית, ואפילו לשתות בבית הגוי ואפילו אם בישלו הגוי בבית הגוי'.
וביאר הב"י17: 'ונראה שטעמו מפני שסובר דכיון דלא אשכחן שיאסר השכר אלא מההיא דרב פפא ורב אחאי אין לאסור אלא כמין שכר שלהם שהיה של תמרים אבל לא שעורים או של מינים אחרים18 אבל התוספות והפוסקים חלוקים עליו כמשנ"ת'.
> א"כ ראינו את דברי הראשונים לגבי סוג המשקה הנאסר באיסור שכר, ובהלכה הבאה נראה כיצד נפסק להלכה.
--------------
הערות:
1 מ, ב ↩
2 למרות שאין ראיה מדברי הברייתא (בנוסף לכך שאיסור השכר הוא מזמן האמוראים), וכמ"ש הלחם משנה על הרמב"ם דלקמן: 'ואין משם הכרח שמותר לשתותו אפילו בבית העכו"ם דדילמא לא קאמרה הברייתא אלא שמותר לשתותו בביתו ולא בבית העכו"ם ומ"מ כתב רבינו בכ"מ כלומר אפילו בבית העכו"ם מפני שלא מצא איסור בגמרא אלא בענין השכר לבדו' ↩
3 הל' מאכ"א פי"ז הי"א ↩
4 ע"ז פ"ב סי' טו ↩
5 להעיר ממ"ש במהרי"ל (מנהגים) ליקוטים: 'כל מקום שנאמר שכר, ר"ל מי דבש שקורין מעד, אבל שכר שעורים שקורין ביר הוא קרוי בלשון חכמים פורזנא, וכן הוא בפ' ערבי פסחים' ↩
6 וכתב הפלפולא חריפתא אות ס: 'מצוי השכר יותר. ולהכי לא נקטו דבש כמו במתניתין'. ובדברי הרא"ש נראה שהדבש היה חלק מהאיסור, ולא שרק טעם האיסור חל גם עליו. ונראה בזה בהלכה הבאה ↩
7 יו"ד סי' קיד ס"ק א ↩
8 פסקים סי' קסג ↩
9 יו"ד סי' קיד ↩
10 שם ה"י ↩
11 אלא שבדברי הרמב"ם אולי ניתן לבאר שמכליל גם דבש בתור שכר, וכפי שהוא בדברי המחבר שכתב 'כל שכר של כותים, אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש', ונראה הנדון בדבריו בהלכה הבאה ↩
12 ע"ז לא, ב ↩
13 הל' עכו"ם סי' קנז. וכתב בהגה"מ שם אות נ: 'כתב בספר התרומה דמסתמא ליכא חילוק בין שכר של תמרים לשכר של תבואה אבל דבש ושאר משקין מותר ע"כ וכן ספר התרומה התיר דבש ושאר משקין וגם תפוחים כרבינו המחבר ומשמו' ↩
14 לאוין סי' קמח ↩
15 תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף ס ↩
16 ע"ז סי' תתיח-ט ↩
17 יו"ד שם ↩
18 והפרי חדש ס"ק ו השיג על סברא זו וכתב: 'ומ"מ סברא זו אינה מחוורת כלל, חדא דהא בגמרא שכר סתמא קאמר משמע דכל מין שכר אסרו, ועוד שהרי רב פפא מוכר שכר תמרים הוה כדפירש רש"י בסו"פ כיצד מברכין [ברכות מד, ב] ובגמרא אמרינן דרב פפא מפקי ליה אבבא דחנותא ושתי ועל כרחך זה מין שכר אחר שלא היה לו אלמא דכל מין שכר אסרו חכמים משום חתנות, וכן דעת כל הפוסקים' ↩
[ד] (הלכה 1087)
בהלכה הקודמת ראינו את דברי הראשונים לגבי השכר שנאסר לשתות אצל הגוי.
שאלה: כיצד נפסק להלכה?
תשובה: כתב המחבר1: 'כל שכר של גוים, אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש, אסור משום חתנות'.
> א"כ ראינו בדברי המחבר שהוסיף גם איסור בדבש, [אך כלל את זה תחת שכר - כלומר שכר דבש] וכתבו הפוסקים שלאוסרים דבש ה"ה גם בשאר משקאות אחרים2.
אמנם יש שכתבו שהאמור הוא רק במשקאות אלכוהליים וכמ"ש בשו"ת הלכות קטנות3 לגבי קפה: 'מ"ש חמי הרב נר"ו דאסור לשתות אותה בקאבאניס משום חתנות במחילה מכבודו דלאו מידי דמשכר הוא, אבל משום מושב ליצים איכא'.
אך מאידך יש שכתבו שהוא בכל משקה שקובעים עליו לשתיה וכמ"ש הערך לחם4: 'יש להחמיר בקהווא שעושין במצרים שלא לשתותו במקום מכירתו, משום חתנות'.
וכ"כ בשו"ת שאילת יעבץ5: 'שנכון הדבר לאסור לגמרי שתייתו בבית גוי רק על האופן שנתבאר ביו"ד סי' קי"ד גבי שכר, עם שהיינו יודעים בבירור גמור שנעשה בלי שום תערובת דבר אחר. דהא שיכרא נמי אסרינן משום שימצא דשימצא. וכן פסק בשו"ע לאסור שתייתו בביתם דרך קביעות אפילו בזמן הזה, וביותר במקום שמקילין בסתם יינם. מטעמו של הרשב"א ז"ל שם. וזה דיננו ממש אף שיש לחלק קצת בין הנושאים, דשכר הוא מידי דמשכר ושמא גרים. ויש לאומר שיאמר דמשום הכי חששו לו ג"כ דשייך נמי בגזירת בנותיהם. משא"כ בקאפיע שאדרבא להפיג היין הוא עשוי, ומיצל צייל לחמרא דרויא. מ"מ יותר נראה דלא פלוג בהו ובחד מחיתא מחתינהו לאיסורייהו דכולהו משקין .. ולא בטלי לגזרתייהו אם לא בשעת הדחק, אע"ג דשכרות ואבזרהא לא מישך שייכא בהו. ואם בזמניהם כך החמירו על עצמם בגזירה לגזירה, משום לך אמרינן נזירא. אנו בדורותינו דפשיטא לא אכשור דרי. עאכו"כ שיש לנו להרבות בגזרות כאלו לגדור הפרץ שלא יתלו עיניהם בבנות הארץ על כן מעתה הדבר ברור בעיני שראוי והגון להחמיר עליהם בכל כיו"ב. והוא מדינא דתלמודא כאמור. אבל מה נעשה ואין דורינו דומה יפה ואפילו צווחינן כולא יומא לית דמשגח בן, שלא לעבור הגבול אפילו בגופי איסורי תורה ואסור לומר דברי שאינו נשמע. ועכ"ז לא נמנעתי מלהזכיר את זה ולהעלותו על ספר השומע (הסר למשמעתנו) ישמע. והחדל יחדל'.
> א"כ ראינו שלדברי המחבר כל שכר נאסר, וכמה פוסקים נקטו בדבריו שכל משקה חשוב אסור, ולדבריהם גם לשבת בבית קפה של נכרי ולשתות שם קפה יהיה אסור.
אלא שבהלכה הקודמת ראינו את שיטת הראבי"ה והמרדכי שבשכר הנעשה מתבואה אין בו את האיסור, והביאם הרמ"א בהג"ה: 'ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה, וכן נוהגין להקל במדינות אלו'.
אמנם למרות דברי הרמ"א כתבו כמה אחרונים שיש להחמיר בכל שכר6, וכמ"ש הב"ח7: 'אלמא דהיה להם כמה מיני שכר וגם שכר שעורים ומסתמא היה להם גם מי דבש דבורים כמו שלנו דאין דבר חדש תחת השמש שלא היה לעולמים והכל היה בכלל האיסור ולפי"ז היה ראוי לכוף לאותן בנ"א העוברין על דברי חכמים ושותים בקביעות שכר ודבש בבית הגוי אבל לא ראיתי לרבותי שמיחו בהן דהנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין וכ"כ בהגהת שו"ע וז"ל ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה וכן נוהגין להקל במדינות אלו עכ"ל והנמנע יתברך'.
והשל"ה8: 'אל תשתו בבית עכו"ם אפילו שכר שקורין 'ביר', [וחס וחלילה] דבש שקורין 'מיד', שהוא משכר יותר, כי אם שתיית עראי, או בדרך במלון, תוכלו לשתות כשבעכם. אבל לא לקבוע, כמנהג קצת אנשי מדינה, כי הקביעות בבית עכו"ם אסור מדרבנן משום חתנות בכל משקה, כמ"ש ביו"ד, אעפ"י שמורי מהרמ"א ז"ל כתב ע"ז בשו"ע שלו, שנוהגין להקל במדינות אלו, ראוי ונכון שתהיו אתם מ[ן] המחמירים'.
> א"כ באשכנז נהגו להקל בשתית שכר שאינו מתמרים, ויש שכתבו שאעפ"כ ראוי להחמיר בכל שכר.
וכתב בכף החיים9 על דברי הרמ"א: 'וכן נוהגין להקל במדינות אלו. היינו במדינות אשכנז אבל לבני ספרד אסור שקבלו חומרות השו"ע וכ"כ השולחן גבוה שם דהכי נקטינן כפסק השו"ע. וכ"כ זבחי צדק או' ח' דאנו בני הספרדים אין לנו אלא דברי מרן ז"ל וכל מין שכר אסור עכ"ל'. אך לגבי שאר המשקאות כתב10: 'וכתב עו"ש זב"צ דכן נהגו במדינות בגדאד יע"א ששותין הקאו"י והטא"י בבית הגוים ואין פוצה פה ומצפצף עכ"ל'.
> א"כ לבני ספרד ההולכים בשיטת המחבר אסור להם לשתות כל משקה אלכהלי אצל הנכרי, (ויש מקום להחמיר גם בשתית משקה חשוב אחר כגון קפה). ולבני אשכנז מותר לשתות אצל גוי שכר שאינו מתמרים, אמנם ראוי להחמיר11 בכל סוגי השכר12.
--------------
הערות:
1 שו"ע יו"ד סי' קיד ס"א ↩
2 וכדמוכח גם מדברי המחבר להלן בס"ג שהביא את ההיתר ביין תפוחים רק מחמת שאינו מצוי, וכמ"ש הפר"ח (סק"א) בדעת המחבר וז"ל: 'כתב הרא"ש .. דכשאסרו השכר אסרו גם הדבש אלא שבבבל היה מצוי השכר יותר ע"כ. ולפי"ז אע"ג שלא הוזכר בש"ס .. אלא שכר, לאו דוקא אלא הוא הדין לשאר משקין .. והמחבר נמשכו אחר הרא"ש שאסר הדבש וגם העתיקו דברי הרמב"ם שכתב דיין של תפוחים ורמונים מותר .. ולי נראה עיקר כדכתיבנא שלדעת הרא"ש כל מיני משקין נכנסו תחת הגזרה'. אך ראה בדברי המהרי"ל שהובא בהלכה הקודמת ↩
3 ח"א סי' ט ↩
4 יו"ד שם ס"א ↩
5 ח"ב סי' קמב ↩
6 ראה בפר"ח ס"ק ו שכתב: 'ולפי"ז המיקל בשכר של תבואה עובר על דברי חכמים וראוי לגערה שכל מין שכר אסור'. וראה ג"כ ביאור הגר"א סק"ח ↩
7 יו"ד שם ↩
8 שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (א) ↩
9 יו"ד שם ס"ק יא ↩
10 שם סקי"ב ↩
11 וראה חכמ"א שער או"ה כלל סו סי"ד, ערוה"ש שם סי"א ↩
12 ובפרט לפי דברי הגמ' שהובא בהלכה 1086 ונפסק להלכה בס"ב: 'מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עכו"ם, אף השכר אסור'. אמנם נחלקו הט"ז והש"ך שם אם יש לאסור גם שכר הנכרי, ופוסקים רבים (ראה פר"ח סק"ז, ודרכ"ת סק"ט) כתבו שהעיקר כהש"ך. מ"מ בנדון כשיש יהודים שמקילים לשתות משקאות שאינם כשרים אצל הנכרי, ניתן לדמות להלכה זו שע"י הזהירות משתית שכר אצל נכרי ילמדו להיזהר משתית משקאות שאינם כשרים אצל הנכרי ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp