עיטוש

[א] (הלכה 1150)

שאלה: מה צריך לומר המתעטש?

תשובה: איתא בפרקי דרבי אליעזר¹: 'מופת רביעי, מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה, אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש והיתה נשמתו יוצאת מנחיריו. עד שבא יעקב אבינו בקש על זאת רחמים, ואמר לפניו רבון כל העולמים, אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ואת בני ביתי, ונעתר לו, שנאמר² ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. ושמעו הדברים כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמותו מיום שנבראו שמים וארץ. לפיכך חיב אדם³ לומר בעטישתו, חיים, שנהפך המות הזה לאור, שנאמר⁴ עטישתיו תהל אור'.

המהרש"ל⁵ ועוד פוסקים שלאחריו הביאו מנהג לומר את הפסוק: 'לישועתך קויתי ה' אחרי שמתעשטים, וכמ"ש הגר"ח פלאג'י בפירושו פר אחד על פרד"א שם: 'ונוהגין לומר לישועתך קויתי ה' והעומד אצלו אומר לו חיים טובים'.

וכתב הבאר שבע⁶ שמנהג זה נובע מדברי הפרקי דרבי אליעזר: 'ומכאן יצא המנהג לומר בעטישתו לישועתך קויתי ה'. כן נ"ל'.

וכתב השל"ה⁷: 'עוד בכלל הזה יש ענין פרטי, שמחויב אדם להלל לה' על עטישותיו, והוזכר זה בפרקי רבי אליעזר .. ושמעתי, כמה שאומרים בעיטושם 'לישועתך קויתי ה', ויפה הוא. והכוונה בזה ההילול לה', כשם שהושעתני עתה, כן אני מקוה לישועתך, כעין ברכת הגומל, שאומרים 'מי שגמלך טוב הוא יגמלך [כל] טוב סלה'.

המהרז"ו בפירושו על פדר"א כתב שיש קשר בין הפסוק הזה לעיטוש, שהרי יעקב אבינו שנתיירא מהעיטוש הוא זה שאמר ג"כ את הפסוק הזה: 'והעוטש עצמו אומר פסוק לישועתך קויתי ה', ומה יפה מנהג זה לדברי הפשטנים שאמר יעקב פסוק זה כשהכביד עליו החולי ונתירא מן העטישה'.

אלא שבכף החיים⁸ הסתייג מהמנהג, וכתב: 'מה שיש נוהגין כשמתעטשים לומר לישועתך קויתי וכו', החסידים ואנשי מעשה נזהרין שלא לאומרו משום דכשהוא מתעטש הוא טרוד בעיטוש ואינו יכול לכוין בשם כראוי ומי שאינו מכוין בשם עונשו מרובה .. וע"כ נזהרין שלא לאומרו דשב ואל תעשה עדיף. ומיהו אם יאמר לישועתך קויתי השם בלתי הזכרת שם הוי"ה שפיר דמי'.

ובשו"ת אפרקסתא דעניא⁹ כתב: 'ולמה לא נהוג עלמא לומר לישועתך. ומצא במכ"ע וילקט יוסף שנת תרע"א סי' צ"ז בשם חת"ס טעם לזה, דמתוך הרגילות יוכל לאמרו ח"ו בביהכ"ס, ושרשו פתוח על דברי הרמב"ן ז"ל ע"פ כי הקרה ה"א לפני. אבל כ"ת לא שקטה רוחו בזה, דא"כ גם שאר ברכות לא יאמרו מטעם זה ע"כ .. אבל כשאני לעצמי אני נהוג תמיד לומר לישועתך. וכן ראיתי שלומי אמוני ישראל נוהגין, ותלי"ת מעולם לא אירע לי מכשול הנ"ל¹⁰'.

> א"כ ראינו שישנו מנהג קדום לומר אחרי ההתעטשות פסוק לישועתך קויתי ה'¹¹.

מה מקדימים כתב המהרש"ל¹²: 'כל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה. שנאמר¹³ ויתפלל אברהם אל האלקים, וירפא אלהים את אבימלך, את אשתו ואמהותיו. וכתוב¹⁴ וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. א"נ מהכא, דכתיב¹⁵ וה' שב את שבות איוב, בהתפללו בעד רעהו, ומהאי טעמא יראה, מי שמתעטש, וחבירו אומר לו אסותא, שיאמר בתחילה ברוך תהיה. ואח"כ יתפלל לישועתך קויתי ה'.

והביאו המגן אברהם¹⁶: 'מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענ' תחלה יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד'.

וכתב הכנסת הגדולה¹⁷: 'ראיתי לרב מהר"ר אשטרוק ן' שאנג"ו ז"ל, שהיה נוהג לברך על היין ושותה מעט, ואח"כ היה אומר למסובין בשמחתכם, וגומר לשתות. ושאלתי לו הטעם, ואמר שאין מן הנאות להקדים כבוד בשר ודם לכבוד שמים. ולי נראה שאין בכך כלום, ואדרבה ראוי להקדים לומר למסובין בשמחתכם ואח"כ לברך ולשתות, משום דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. וכ"כ רש"ל, דהמתעטש שאומרים לו חיים טובים ישיב תחלה לבריות יוסיפו לכם, ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה'. ומ"מ כשאני זוכר מנהגי כמהר"ר אשטרוק ז"ל'¹⁸.

> א"כ ראינו שראוי קודם להקדים אמירת הברכה חזרה לחבירו שברכו ואח"כ יאמר הפסוק לישועתך קויתי ה'.

משיכת האוזן: בספר אוצר כל מנהגי ישורון¹⁹ כותב: 'ומה שאומרים לאדם כשמתעטש בזכירת המתים משוך אזנך (ציא זיך פאר דעם אויער) הטעם שמעתי ממר יוסף צבי ליכטער שו"ב, משום שאדם הראשון לא שמע בקול ד' אשר צוהו לאמר: לא תאכל מעין הדעת ביום כי אכלך מות תמות לכן מרמזים במשיכת האזן כי האזן שלא שמעה גרמה מיתה לעולם, ויוצא לנו מזה מוסר השכל לשמוע לשמור ולעשות'.

א"כ ראינו שהיו שנהגו למשוך באוזן כאשר התעטשו תוך כדי הזכרת הזכרת מתים ונתנו טעם לדבר.

אך בשו"ת משנה הלכות²⁰ כתב: 'והנה לומר אסותא שהוא לרפואה שמענו אבל מה לי משיכת האוזן ואין לעשות כן כי הוא מדרכי גוים'.

אמנם הר"י מונדשיין²¹ כתב: 'שמעתי מהגה"ח הר"ר יעקב לנדא ע"ה, שאדמו"ר הרש"ב נ"ע אמר לו: מה שאומרים העולם שאם מתעטשים בשעה שמדברים על מת יש למשוך באוזן, זה אינו, אלא בכל פעם שמתעטשים יש למשוך באוזן (הרבי הדגים לו שהמשיכה נעשית לכל אורך האוזן מלמעלה למטה, ולא רק בתנוך האוזן. ולדברי הרב לנדא קרוב לומר שהרבי הראה זאת באזנו השמאלית)'.

ובספר ימי מלך²² כותב בשם הרב שלום חסקינד: 'פעם עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א ליד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ והתעטש. אמר לו חותנו כי נהוג למשוך את האוזן כלפי מעלה ולומר לישועתך קויתי ה' את המשיכה יש לעשות ביד שבצד האוזן (איזה צד לא אמר). לאחר מכן סיפר לי כ"ק אד"ש את הדברים ..'.

[לגבי הנהגת הרבי עצמו יש שהעידו שאכן ראו את הרבי נוהג (בהצנע) את מנהג זה²³, מאידך יש שכתבו שראו את הרבי מתעטש ולא נהג מנהג זה²⁴.]

---

הערות:

¹ פנ"ב ↩

² בראשית מח, א ↩

³ וראה הגירסה בילקוט שמעוני (לך לך רמז עז): 'לפיכך חייב אדם בעטישה להודות להקב"ה שנהפך ממות לחיים' ↩

⁴ איוב מא, י ↩

⁵ יש"ש ב"ק פ"ח סי' סד ↩

⁶ סנהדרין קז, ב ↩

⁷ שער האותיות אות ה"א - הלל ז ↩

⁸ או"ח סי' קע סק"ג ↩

⁹ ח"ב סי' לו אות ג ↩

¹⁰ וראה שם שכתב: 'וגם דכמדומה לי דהעיטוש מלמעלה לא שכיחא בביהכ"ס. ואולי יש לתת לזה טעם גם בטבע' ↩

¹¹ וראינו לעיל שיש מי שכתב לא לומר שם ה' ↩

¹² בראשית כ, יז ↩

¹³ שם כא, א ↩

¹⁴ איוב מב, י ↩

¹⁵ סי' רל ס"ק ו ↩

¹⁶ שכנה"ג הגה"ט או"ח סי' קעד אות ב ↩

¹⁷ וראה חמדת הימים ח"ג אות פא ↩

¹⁸ סי' לט ↩

¹⁹ חי"ב סי' קלז ↩

²⁰ כפ"ח גליון 1028 ע' 16 ↩

²¹ ח"ב עמ' 638 ↩

²² ראה דברי הרב יקותיאל פרקש בגליון הערות התמימים כפ"ח קובץ רלה ע' 77. וכן העיד שראה ר"ד קרץ ע"ה, וכפי ששמענו מבני משפחתו. וראה בביוגרפיה של הרב יעקב ליפסקר (תשורה בר מצוה של הת' יעקב שמוקלר ב' אייר תשפ"א) עמ' 99 שבה מסופר שביחידות ילד התעטש ומשך את אוזנו עם היד הנגדית והרבי העיר שלא יעביר את היד מעל פניו ושעליו לעשות זה עם היד שבאותו צד ואף הדגים את זה ↩

²³ ראה עדות הר"י מונדשיין שם ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp