קריאת שמע

---

[א] (הלכה 1114)

רמ"ח תיבות

שאלה: מדוע אנחנו מוסיפים כמה תיבות בקריאת שמע, ומהי התוספת?

תשובה: כתוב במדרש תנחומא¹: 'א"ר מני לא תהא ק"ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כמנין איברים שבאדם ומהן ברוך שם, אמר הקב"ה אם שמרת את שלי לקרות ק"ש כתקנה אני אשמור את שלך, לכך דוד מקלס שמרני כאישון בת עין, א"ל הקב"ה שמור מצותי וחיה'.

א"כ רואים במדרש שבק"ש ישנם רמ"ח תיבות, אך זה מצריך ביאור שהרי בפועל ישנם פחות תיבות, וישנם כמה אופנים בדברי הקדמונים כיצד מגיעים לרמ"ח תיבות, וכדלקמן:

א) כתוב בזוהר חדש²: 'ואמר ר' נהוראי בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין רמ"ח אברים של אדם והקורא ק"ש כתיקונה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת לעצמו ומתרפא בו ודא איהו רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך, אדהכי מטא ההוא ינוקא לאי מאורחא ויתיב קמייהו שמע אלין מלין קם על רגלוהי ואמר והלא בק"ש אין שם אלא רמ"ה תיבות. א"ל רבי חייא תיב בני [יתיב] אמר בני שמעת בהאי מידי. א"ל כך שמעתי מאבא דבק"ש יש רמ"ח תיבות חסר תלת למנין איבריו של אדם, מאי תקנתיה, תקינו דש"צ חוזר שלשה תיבות אלו ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות משלשה ולא יותר משלשה .. והכי אמר ר' יוחנן בן נורי אמר רבי יוסי בן דורמסקית משמיה דר' עקיבא חסידים הראשונים תקנו ק"ש כנגד עשרת הדברות וכנגד מנין איבריו של אדם והא חסרו מהם שלשה תקנו שיהא ש"צ חוזר ומשלים אותם ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת .. וכל האומר ק"ש שלא עם הצבור אינו משלים איבריו מפני שחיסר השלשה תיבות שש"צ חוזר. מאי תקנתיה יכוון בט"ו ווי"ן דאמת ויציב. ועם כל זה היה קורא עליו אבא, מעוות לא יוכל לתקן וגו', אותן שלשה תיבות שבק"ש שש"צ חוזר אותם לא יכול להימנות אותם לתשלום רמ"ח כשליח הציבור'.

ובתקוני זהר³: 'ואיהי כלילא מארבע פרשיין דק"ש, דאינון רמ"ח תיבין עם א"ל מלך נאמן, ובגין דלא יעבדון הפסקה תקינו למהדר שליחא דצבורא ה' אלוקיכם אמת'.

> א"כ לדעת הזוהר החזן כופל בסיום הק"ש את המילים ה' אלוקיכם אמת, ובכך משלים את החסרון.

וכדברי הזוהר כתבו כמה ראשונים שכן נהגו בהרבה קהילות, וז"ל שו"ת מן השמים⁴: 'והלא ידעתי כי ק"ש מנין אבריו של אדם הם, ואם חסרו ג' ש"צ חוזר אותם. והטעם מפני שג' אלה נשלמים על יד אחר ולא על ידו של קורא, וש"ץ חוזר ומשלים אותם, והם כנגד ג' אבות העולם שתי זרועות והגוף באמצע והאבות הן הם המרכבה ונשלמים ונכללים ע"י אחר כשאר האברים ואלו הן ה' אלהים אמת, האחד ימין והאחד שמאל אמת באמצע, והוא הוא הגוף, ומיד הם ממתינים להשתלם כפי גודלם ומעלתם והקורא אותם בלחש לא יחסר דבר, והקורא אותם בקול רם ידלג על קול חבירו ויחסר מהם אבריהם והאדם לא נשלם ועל כן צריך בלחש'.

ב) כתב הרוקח⁵: 'מן אל מלך נאמן עד אני ה' אלהיכם רמ"ח תיבות כנגד רח"ם אברים כדאי' בתנחומא א"ר מני אל תהי ק"ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כנגד אברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו וכו' אמר הקב"ה אם שלי כתיקנה אני אשמור את שלכם. לכך רמ"ח תיבות שמרני כאישון בת עין. אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה. על כן מצרפין אל מלך נאמן. וברוך שם כבוד מלכותו. להשלים רמ"ח כי בתורה מן שמע עד ובשעריך מ"ח תיבות והיה ואם שמע קכ"ב. ציצית ס"ט הרי רל"ט כנגד אבריו ובראש ט' אברים לכן מוסיפין ט' תיבות. אל מלך נאמן בשכמל"ו'.

וכ"כ הראבי"ה⁶ בשם הירושלמי: 'רמ"ח תיבות יש בק"ש חסר ג' כנגד רמ"ח איברים שבאדם אוספון רבנן עליהו שלש אל מלך נאמן עד דהויין רמ"ח ע"כ גמרא דארץ ישראל'.

והכלבו⁷ כתב: 'והרא"ש ז"ל כתב נהגו כל הארצות האלה לומר אל מלך נאמן להשלים רמ"ח תיבות בק"ש .. ויש מקומות שאין אומרים אל מלך נאמן לפי שהוא נוטריקון של אמן בראשי תיבות ואין לנו להפסיק בין הברכה לק"ש'⁸.

ג) כתב האורחות חיים⁹: 'והוא ז"ל כתב ומפני שנהגו לאומרו הוצרכתי לשאול מן הר"ם הלוי ז"ל והשיב לי דבר ברור הוא שהוא טעות ולא נהגו לא בספרד ולא בארץ ישראל. והטעם שאין ראוי לאומרו כיון שהברכות באות על ק"ש אין להפסיק בין הברכה והמצוה. ולהשלים רמ"ח תיבות יש מי שאומר שחוזרין ב' פעמים להיות לכם לאלהים'.

ד) בספר הפליאה¹⁰ כתב ששליח ציבור חוזר אני ה' אלוקיכם. וכ"כ התשב"ץ¹¹ כתב: 'וכן יש במדרש בילמדנו שרמ"ח תיבות יש בשלשה פרשיות של ק"ש ואינן רק רמ"ה אלא שהיו נוהגין לומר אל מלך נאמן ועמהם הם רמ"ח וע"פ מנהגם היו דורשין שמור רמ"ח שלי ואני אשמור רמ"ח שלך וכן נוהגין בספרד לכפול אני ה' אלהיכם להשלים רמ"ח כדי שלא להפסיק בין ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לשמע ישראל'.

> א"כ ראינו את חשיבות אמירת רמ"ח תיבות , ואת המנהגים השונים להשלמת התיבות. ובהלכה הבאה נראה עוד מדברי הראשונים.

--------------

---

הערות:

¹ קדושים סי' ו ↩

² רות ל, ב ↩

³ תקון י כה, ב ↩

⁴ סי' פט ↩

⁵ הל' ברכות סי' שכ וראה ג"כ דעת זקנים מבעלי התוספות ואתחנן ו, ד ↩

⁶ ח"א ברכות סי' לג ↩

⁷ סי' ט ↩

⁸ במנהג של הוספת 'אל מלך נאמן', יש שכתבו שאומר גם אמירת אמן. וכמ"ש הטור או"ח סי' סא: 'יש נוהגין לומר תחלה אמ"נ וי"א שמוסיפין אמן אמ"נ ונותנין טעם לדבריהם שק"ש יש בה רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם אלא שחסר ד'. וראה בב"י ובב"ח בכוונתו שחסרו ד' תיבות. ולהעיר גם מהמנהג המובא במגן אבות לרבינו המאירי ענין א שהביא שהיה שענו אמן והחשיבו זה להשלמת התיבות וז"ל: *'והיו רמ"ח תיבות עם אותו אמן שהיה להם במקום אל מלך נאמן'.* וראה גם רמב"ן ברכות יא,ב 'ואיפשר שהיו עונין אמן ממש אלא שהמדרש מונה אותיות של אמן..' ↩

⁹ ח"א דין קדושה מיושב אות ד ↩

¹⁰ ח"א לא, ב. הובא בב"י סי' סא, וראה שם אודות מנהג זה ↩

¹¹ שו"ת ח"ב סי' רלו ↩

---

[ב] (הלכה 1117)

רמ"ח תיבות

בהלכה הקודמת (מספר 1114) ראינו בדברי רבותינו הראשונים מנהגים השונים ביחס להשלמת הרמ"ח תיבות באמירת ק"ש.

הראשונים דנו בקשיים ההלכתיים שבכל מנהג, וישנם ראשונים ששללו לגמרי את הוספת התיבות וכפי שתיאר רבינו מנחם המאירי בספרו מגן אבות¹: 'מנהג קדום בארצות הללו מימי קדם, בימי הרבנים הגדולים, וכן בארץ צרפת ובאשכנז שאומרים אחר ברכת אהבת עולם כשבאים להתחיל בק"ש, אל מלך נאמן, ובאמת לא היה מנהג זה לא בארץ המערב בא"י ולא בארץ המזרח, וגם לא בארץ קטלוניא אשר היתה מקדם בכלל ארץ ספרד. וכבר הגיע לידינו מחזורים מארץ קטלוניא כתובים מזמן קדם קדמתה שלא היה [מנהג זה] כי היה מנהגם כארץ ספרד ברוב הדברים או בכלם. ובימי ר' זרחיה הלוי שיצא בבחורתו מעיר גירונדא וזכה ללמוד במגדל לוניל ועמד שם זמן רב וחזר לו לשם, והנהיג בשם כל בני הקהל כמנהג הארץ הלזו, ונקבע במחזרותיהם כדרך שהוא קבוע במחזורים שלנו. ובהגיע תור הרב הגדול רמב"ן ז"ל, ראה שמקודם לא היו נוהגים כך ושבכל ארץ ספרד לא היה אומרים אותו ונתקשה בעיניו על שהיו אומרים אותו, מצורף למה שהיה הרב בר מחלקתו של הרב ר' זרחיה ומגיה על ספרו, עד שחיבר מזה ספר נכבד קראו ספר מלחמות והעיד הרב ז"ל ששאל בזה את הרב המופלג רבינו מאיר מטוליטולא ושהרב ז"ל השיבו שהוא טעות, ושאין אומרים אותו בכל ספרד, ולא בא"י ונתבטל המנהג עפ"י הרב ונמחק מן המחזורים, והחזיק הרב טובה לעצמו ונתן שבח והודאה לאל על שנתבטל השבוש הזה על ידו'.

ולקמן נביא ארבעה נקודות [שתים בהלכה זו, ושתים בהלכה הבאה] שנדונו בדברי הראשונים:

א) ברכת אהבת עולם היא ברכה של ק"ש ואמירת א-ל מלך נאמן מהווה הפסק בין הברכה, לק"ש:

כתב הרמב"ן²: 'כבר היה מנהג בעיירות לומר בין אהבת עולם לק"ש אל מלך נאמן, ובילדותי נתקשה עלי, לפי שהדבר ידוע שאהבת עולם ברכת המצוה היא לק"ש, שכל המצות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן .. וברכת אהבת עולם ברכת המצוה לחובת קריאה של שמע, וה"נ מוכח בשמעתא דאמר להם הממונה ברכו ברכה אחת כו', לפיכך עשו נמי ברכת אמת ויציב ברכה הסמוכה לחברתה, וכיון שזו ברכת המצוה היא הדבר ברור בכל שמברך על המצות או על הפירות ועונה אמן אחרי עצמו בין ברכה למצוה שהוא טועה גמור .. וכמדומה שהוא הפסק וצריך לחזור ולברך, וה"נ [משמע] בשמעתא דטול ברוך טול ברוך³, ומפני שנהגו הוצרכתי לשאול מן הרב רבי מאיר הלוי והשיב דבר ברור שהוא טעות ואינו נהוג בספרד ולא בא"י, ונתבטל השבוש הזה ממקומו'.

אך המאירי האריך ליישב, וכתב: 'נמצא מ"מ שיד שכלנו שוה שבאל מלך נאמן איננו הפסק ולא בורות. והוא שכל דבר האמור בתקנת חכמים אינה הפסק ולא בורות, שהרי בסמיכת גאולה לתפלה אמרו הכי והא אמר ר' יוחנן אומר ה' שפתי תפתח וכו', כלומר והוה ליה הפסק לסמיכתו, ותירץ כיון דתקינו ליה רבנן כגאולה דמי. וכן באכילה בסוכה מברך המוציא ומברך אחריה לישב בסוכה, ולא חששו להקדים ברכת ישיבת סוכה מפני ההפסק שבין ברכת המוציא לאכילת הלחם, שמאחר שמכח תקנה עושין כן אין כאן הפסק. ואף זו נתקן לומר אל מלך נאמן עפ"י הדרש ..'.

ב) כל פסוק דלא פסיקה משה:

כתב הרשב"ש⁴: 'ומ"מ מה שאמר שאין להתחיל ולהיות לכם לאלהים וגוערים בזה שמתחיל משם, לא נהגו כן אלא להתחיל מראש הפסוק, משום דבגמרא בפרק בני העיר ופרק בג' פרקים אמרינן דכל פסוק דלא פסקיה משה ע"ה לא פסקינן ליה, ואיך נפסוק אנחנו הפסוק ללא צורך, ועוד שבכלל מאתים מנה, ואם אנחנו צריכים להשלים רמ"ח ולא חסר אלא ג' וקרינו ששה הרי השלמנו רמ"ח, ומה צורך להפסיק הפסוק ולעבור על דברי חז"ל שאמרו כולא פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן ליה. ע"כ יותר ראוי הוא לגעור במתחיל באמצע הפסוק ולא בקורא כל הפסוק כולו. וכן היה נוהג א"א מהרשב"ץ ז"ל כשהיה עובר לפני התיבה בראש השנה ויוה"כ'.

וכתב בשו"ת יכין ובועז⁵: 'ויש מי שאמר שיש להתחיל מראש הפסוק משום דבגמ' בפ' בני העיר אמרי דכל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן ליה ואיך נפסוק אנחנו הפסוק ללא צורך ועוד שבכלל מאתים מנה ואם אנחנו צריכים להשלים רמ"ח ולא חסר אלא שלש וקרינן שש הרי השלמנו רמ"ח⁶ ומה צורך להפסיק הפסוק ולעבור על דברי חכמים שאמרו כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן ליה וכן היו נוהגים א"ז הרשב"ץ ז"ל וא"א הרב ז"ל וא"ח הרב רבי צמח ז"ל כשהיו עוברים לפני התיבה שלא להפסיק הפסוק ומתחילין מלהיות לכם לאלהים והיו סומכי' אמת ליציב לא לאלהיכם וכן יראה שהיא דעת חכמי האמת לסמוך אמת ליציב שהרי חברו מאמת עד ויפה ט"ו ווין ומתחיל באלף של אמת ומשלים בהא של ויפה הכל עולה כ"א כנגד אהי"ה וזה טעם יפה לסמיכות אמ' ויציב'.

וכתב הרצב"ש בהג"ה: 'אמ"ה להיות שהרב ז"ל זכר דרך האמת המאמר מהזוהר הנזכר במדרש רות שמשם למדו השלמת ש"ץ רמ"ח, נראה ממנו שצריך שיאמר ה' אלהיכם אמת דוקא, עוד מה שאמר כל פסוקי דלא פסקיה משה וכו' הנה תחלת הפסוק אינו מלהיות לכם לאלהים אינו אלא ה' אלהיכם א"כ לפי דברי הספר שאז כל פסוקי דלא פסקיה משה וכו' משם אנו צריכים להתחיל לא מלהיות לכם לאלהים שהוא אמצע הפסוק והענין הזה כבר זכרו אבי בעל הספר זלה"ה וסובל דברו גם הקושיא הזאת וכבר נשאלתי על הענין הזה ועמד' בפני הקושיא כהר גבוה להיות מבואר הענין שתחלת הכתוב הוא אני ה' אלהיכם, עד שבני ישמרהו אלהים ינחנו בדרך אמת ואמר שבמלת מצרים יש זקף קטון ופיסוק טעמים הלכה למשה מסיני כמו שנזכר בפ' אין בין המודר א"כ בטוב אמר כאן הרב ז"ל כל פיסקא דלא פסקיה משה וכו' ר"ל אותם המתחילים ה' אלהיכם אמת פסקו הפסוק במקום שלא פסקו משה אבל הם סומכים על מאמרי הזוהר ולהיות שקהלות קטלאן במנהגם הכל הוא לפי סוגיית ושטת התלמוד לכן הם מתחילים להיות לכם לאלהים מהטעם הנזכר ששם פסקו משה ע"כ הרצב"ש זלה"ה'⁷.

---

הערות:

¹ ענין א, (וראה שם שהאריך בכל זה) ↩

² ראה רמב"ן ברכות יא, ב ↩

³ ברכות ד, ב ↩

⁴ שו"ת סי' לו ↩

⁵ ח"ב סי' ב ↩

⁶ ראה ראבי"ה סי' תקלו. הובא ברא"ש ר"ה פ"ד סי' ג. ובמרדכי ר"ה רמז תש"כ, רמ"א ואדמו"ר הזקן שו"ע או"ח סי' רסג ס"א ↩

⁷ וראה שו"ת חת"ס או"ח סי' י. שו"ת רב פעלים ח"א או"ח סי' יא. סידור אדמו"ר הזקן - רסקין ח"ג א'תקטז הערה 31 ↩

---

[ג] (הלכה 1118)

רמ"ח תיבות

בהלכה הקודמת ראינו שתי נקודות שדנו הראשונים ביחס למנהג השלמת רמ"ח תיבות, א) הפסק בין ברכות ק"ש לק"ש. ב) עצירה באמצע פסוק. כעת נראה עוד שני נידונים:

ג) תוספת שלא נאמרה:

כתב הרמ"ה הובא בטור¹: 'ועוד כיון דלאו לצורך ברכה היא אלא לאשלומי רמ"ח תיבות הוי ליה תוספת בק"ש והאי תוספת לא יעקב אמרו ולא בניו ולא משה אמרו וא"כ אנן היכי אמרינן ליה השתא בשכמל"ו אי לאו דאמריה יעקב לא הוה אמרינן ליה ואע"ג דאמריה יעקב לא אמרינן ליה אלא בחשאי ואנן ניקום ונימא מדעתן מידי דלא אמריה יעקב ולא משה ולא איתא לא במתניתין ולא בגמרא אלא מחוורתא דהאי מנהגא ל"ל עיקר ומאן דיכיל לסלוקא שלא ע"י מחלוקת אלא בחבורה שדעת אחת לכולם ש"ד ומאן דלא יכיל לסלקא לסלוקיה לנפשיה'.

אמנם כתב הבית יוסף: 'ונראה לי שאע"פ שהרמ"ה סתר מנהג זה משום דליתא במתניתין ולא בגמרא מ"מ נראה שמנהג קדמון היה אלא שאח"כ בטלוהו כדי שלא יפסיק בין הבוחר בעמו ישראל לשמע ותקנו במקומו שיחזור שליח ציבור ה' אלהיכם אמת דהכי איתא בספר התיקונים .. וכן נהגו בני ספרד שלא לומר אל מלך נאמן ולהשלים הג' תיבות חוזר שליח ציבור ה' אלהיכם אמת שבתחלה מסיים פרשת ציצית ואומר אמת וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת, וכ"כ בספר הזוהר בסוף פרשת וירא אליו ה' דבק"ש אית רמ"ח תיבין עם ה' אלהיכם אמת. וכ"כ במדרש הנעלם² ..'.

ד) אמירת פעמיים אמת:

כתב הרשב"ש³: 'עוד שאלת. כי מצאת בשם תלמיד הר' יום טוב אל אשבילי ז"ל שש"ץ צריך להחזיר שלש תיבות בקול רם והם ה' אלהיכם אמת להשלים רמ"ח תיבות שהחזנים המחזירים להיות לכם לאלדים הם טועים וראוי לגעור בהם ולמנוע אותם. ואתה הוקשה לך שא"כ צריך הוא להחזיר אמת אמת ב' פעמים. תשובה. אמת אמרת שאין לומר אמת ב' פעמים דבגמרא פרק היה קורא שיילינן חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת, ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר חוזר ואומר אמת ר' אבא אמר אינו חוזר ואומר אמת. ההוא דנחית קמיה דרבא אמר אמת אמת תרי זמני אמר רבא כל אמת אמת תפסיה להאי. ומדמייתי תלמודא האי עובדא משמע דהלכתא כרבא. והכי פסקי רבוותא ז"ל. אבל נראה שטעות יש בספר וצ"ל אני ה' אלהיכם, ואמת אינו מן המקרא ואמאי משלים ביה. ואותם שכתבו שמשלים מנין רמ"ח אומרים שמחזירים אני ה' אלהיכם, אבל להחזיר אמת או להשלים בו אינו מן השם, שהרי הרמ"ה ז"ל גער באותם שמשלימין באל מלך נאמן, חדא שהיא הפסקה, ותו דלא אמריה משה ולא אמריה יעקב ע"ה ואיך נשלים בו, וכן הדין בהשלמת אמת, אבל ההשלמה היא באני ה' אלהיכם בג' תיבות אלו'.

וכתב הבית יוסף: 'וי"ל דשאני התם שהיה מזכיר אמת תרי זימני בלא הפסק אבל הכא שחוזר ואומר ה' אלהיכם אמת שפיר דמי ותדע דהא ההוא דנחית קמיה דרבא דשמעיה דאמר אמת אמת בלא הפסק הוא מדמייתי לה אפלוגתא דחוזר ואומר אמת או אינו חוזר וההיא פירש בה ה"ר יונה⁴ שאמר ה' אלהיכם אמת וממתין שיסיים החזן ק"ש וקאמר דכשיגיע החזן לאמת אינו חוזר ואומר אמת הרי דכשאינו מפסיק בין אמת לאמת היא וגם למה שפירש דכשאמר ה' אלקיכם אמת ופסק מפני היראה או מפני הכבוד וקאמר דאינו חוזר ואומר אמת אעפ"י שהפסיק ביניהם בדברים אחרים איכא למימר דמפסיק מפני היראה או מפני הכבוד לא שכיח בשליח ציבור אלא ביחיד ויחיד ודאי אינו חוזר שלשה תיבות הללו וכמשנת"ל הילכך לא אמר רבא כל אמת אמת תפסיה אלא כשאינו חוזר לומר אלא תיבת אמת לבד וכדמוכח לישנא דרבא כל אמת אמת תפסיה להאי ופירש רש"י ריהטא של אמת תפסתו לזה והא לא שייך אלא באומר שני פעמים אמת בלא הפסק תיבה אחרת אבל אם חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת שפיר דמי וא"ת סוף סוף מההוא דנחית משמע שלא היו נוהגים לחזור ה' אלהיכם אמת וגם מדאמר רבא כל אמת אמת תפסיה להאי ולא אמר ליה אמאי לא אהדרת ה' אלהיכם אמת יש לומר דההוא דנחית טועה הוה ורבא הכי קאמר כל אמת אמת תפסיה להאי כלומר דלא הוה ליה לאהדורי אמת לחוד אלא ה' אלהיכם אמת ואם תימצי לומר דרבא לא הוה אמר דליהדר מידי איכא למימר שרבא היה נוהג לומר אל מלך נאמן כמנהג הקדמונים וא"כ אינו צריך לחזור שום תיבה אבל מאן דלא נהיג למימר אל מלך נאמן מודה רבא שצריך לחזור ה' אלהיכם אמת הילכך אנן דלא אמרינן אל מלך נאמן אפילו לרבא צריך לחזור ה' אלהיכם אמת'.

והרמ"א בדרכי משה⁵ כתב: 'וכתב בתולדות אדם וחוה נ"ג ח"ב⁶ דיחיד שאומר בלחש ה' אלהיכם אמת לא יחזור שנית לומר אמת עם החזן דהוי כאילו אמר שתי פעמים שמע דמשתקים אותו עכ"ל ואפשר דאם חוזר כל השלש תיבות לית לן בה, וכן ראיתי רבים נוהגים'.

> א"כ ראינו ארבעה נידונים בראשונים ביחס למנהג השלמת רמ"ח תיבות, בהלכה הבאה נראה כיצד נפסק למעשה

---

הערות:

¹ או"ח סי' סא ↩

² זהר חדש רות צה, א ↩

³ שו"ת סי' לו ↩

⁴ ברכות ח, א ד"ה חוזר ↩

⁵ ס"ק ב ↩

⁶ כד, א ↩

---

[ד] (הלכה 1119)

רמ"ח תיבות - בציבור

בהלכות הקודמות ראינו את דברי הראשונים ביחס למנהג השלמת הרמ"ח תיבות.

המתפלל בציבור:

כתב המחבר¹: 'בק"ש יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת'.

וכתב הרמ"א שם בהג"ה: 'ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו. ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם הש"צ, אין איסור בדבר'².

וכתב המגן אברהם³: 'אין איסור. אבל אינו אומר אמת לחודיה עם הש"ץ דהוי כשמע שמע [ד"מ] וכתב בכנסת הגדולה שאין משתקין אותו ודוקא אם שהה בנתיים'.

אמנם המהרש"ל⁴ כתב: 'כשאני מתפלל ביום פטירת אבא ז"ל חוזר אני בסוף אני ה' אלהיכם שהם ג' תיבות בלתי אמת להשלים רמ"ח תיבות שבק"ש ולסמוך אותן לאמת אבל לא שמלת אמת שאינו מק"ש ימלא תיבות של ק"ש וכן מצאתי בספר ק' שערים בשם מקובל אחד'⁵.

ויש קהילות שלא נהגו בכלל במנהג השלמת התיבות לרמ"ח וכתב המגן אברהם שם: 'ובמקום שלא נהגו לחזור אין מוחין בידם [פנים חדשות (הל' ק"ש וברכותיה ב, א) בשם ר"ל חביב סי' ע"ג ור"מ אלשקר סי' ס"ו ורש"ך סי' ל"א ורא"ם ח"א ס"א וע"ש סי' ב']⁶.

ולגבי אופן האמירה של החזן כתב הרא"ם⁷: 'אלא ודאי אומרים אותו בלחש כדי שלא להפסיק בין אלהיכם לאמת וחוזר אותו בקול רם כדי להשלים לרמ"ח תיבות לקהל באופן שהוא והם מתוקנים והמשלים הוא שלם ואינו חסר .. וכתבו תחת זאת השאלה עשרה חזנים משלוניקי והעיד כל אחד בחתימת ידו איך נהגו כל ימיהם בחזנותם אם בספרד ואם בשיבילייא ובכל אותם המקומות ובשלוניקי לפני כל החכמים לחזן ולומר בלחש ה' אלהיכם אמת והיו חוזרים בקול רם ה' אלהיכם אמת ולא מיחה שום חכם בידם'.

וכ"כ המהריק"ש בערך לחם: 'נהגו שפעם אחת אומר אותו בלחש, והשני שאומר להוציא הציבור אומרו בקול רם, והטעם דכיון דאמת חותמו של הקב"ה אם אומר אותו בקול רם שתי פעמים מיחזי כשתי רשויות'.

וכתב המג"א⁸: 'ובספר עשרה מאמרות מאכ"ח ח"א סי"ג כ' דש"ץ אינו אומר בלחש אמת, ויחיד אומר בלחש אמת ואינו חוזר ואומר אמת ונמצא דהוי רמ"ח תיבות מכוון, אבל אם אומר בלחש אמת וחוזר ואומר אמת הוי רמ"ט תיבות עכ"ל, ובזה מיושב פשטא דתלמודא דקאמר אינו חוזר ואומר אמת, והרב"י נדחק בזה ע"ש אבל ר"מ אלשקר כתב שי"ל גם פעם הראשון אמת שלא להפריד ביניהם ואמת השני אינה מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא'.

וז"ל אדמו"ר הזקן⁹: 'בק"ש יש רמ"ה תיבות וחסרו ג' תיבות להשלים רמ"ח כנגד אבריו של אדם שכל הקורא ק"ש כתיקונה כל אבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה לכן נוהגין שהש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת בקול רם ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"ץ ג' תיבות אלו. וכל הצבור כשקורין לעצמן בלחש אומרים אני ה' אלקיכם אמת וממתינים על הש"ץ ואח"כ מתחילין ויציב ואינן חוזרין ואומרין אמת שכל האומר אמת אמת בלי הפסק תיבה אחרת בינתיים כאלו אומר שמע שמע שמשתיקין אותו אם לא שהה כלל בינתיים כמשי"ת ואף אם שהה קצת אין לכפול לכתחלה בלי הפסק תיבה אחרת בינתיים אבל אם רוצה כל יחיד לחזור עם הש"ץ ה' אלהיכם אמת אין איסור בדבר מאחר שמפסיק בין אמת לאמת בתיבת ה' אלהיכם. והש"ץ יש נוהגין שלא לומר אמת כשקורא בלחש לעצמו שאם יאמר בלחש אמת וחוזר ואומר אמת בקול רם יהיה רמ"ט תיבות ויש נוהגין לומר אמת גם בלחש שלא להפריד בין ה' אלקיכם לאמת ואמת השני אינו מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא'.

> א"כ ראינו שלמעשה התקבל שהש"ץ אומר בשקט תיבות ה' אלוקיכם אמת, וחוזר שוב פעם בקול ה' אלוקיכם אמת. בהלכה הבאה נדון מה יעשה מי שנמצא באמצע ברכות ק"ש והחזן כבר סיים.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' סא ס"ג ↩

² כתב בכף החיים ס"ק יד: 'וכן מנהג בית אל יכב"ץ *שכאו"א חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת לעצמו עם הש"ץ ואין סומכים על אמירת הש"ץ* מפני שכאו"א רוצה לכוין לעצמו הכוונה השייכה לג' תיבות הללו הכתובה בסידור הרש"ש ז"ל'. ועוד כתב שם ס"ק יג: 'ולכן ראוי *כשמסתפק על החזן אם יודע ומתכוין להוציא או לא שיחזור בעצמו אלו הג' תיבות ולא יסמוך על החזן*. חס"ל אות ג' ↩

³ שם ס"ק ב ↩

⁴ שו"ת סי' סד ↩

⁵ וראה מ"ש תלמידו המטה משה סי' פט ליישב מנהגו מקושיות הב"י. וראה מ"ש בשו"ת הרלב"ח סי' עג ומהר"ם אלשקר סי' סו, על הקהילות שנהגו כמנהג המהרש"ל ↩

⁶ ולהעיר שחלק מהציונים אינם עוסקים בקהילות שלא אמרו בכלל, אלא רק בכאלו שנהגו כמנהג המהרש"ל שכפלו רק את אני ה' אלוקיכם בלי תיבת אמת ↩

⁷ שו"ת רבי אליהו מזרחי סי' ב ↩

⁸ שם ס"ק א ↩

⁹ שם ס"ג ↩

---

[ה] (הלכה 1120)

רמ"ח תיבות

שאלה: מי שנמצא באמצע ק"ש והש"ץ כבר סיים וכופל את ה' אלוקיכם מה יעשה?

תשובה: כתב ספר סדר היום¹: 'ויש בק"ש רמ"ח תיבות חסר שלשה ובחזרת ש"צ ה' אלהיכם אמת משלים רמ"ח כמנין אבריו של אדם. ולכן צריך שיכוין בשמיעתן מש"ץ ומי שאינו מכוין בהם חסרים לו אותן השלשה אברים והוא מעוות שאינו יכול לתקן כי באומרו אלו רמ"ח תיבות משעבד כל רמ"ח אבריו לעבודת אלהינו וכל א' יש לו חלק כל אותו היום בעבודה וכשחסר מהם ולא השלים המנין נראה כבעל מום ולא זכו כל אבריו להשלים העבודה .. אפ"ה יותר טוב לכוין במלות שהחזן מוציא מפיו. שהן מן הק"ש עצמן. וחוזר אותם לכתחלה אחר זה ובזה משלים כוונתו. ולכן כל ירא שמים צריך שישתדל לקרוא ק"ש עם הציבור מלה במלה ואם גמר קודם ימתין לכוין באותם תיבות ואם גמרו הצבור קודם ימהר ויחיש לגמור כדי לשמוע התיבות במקומם ואם אי אפשר לו להשיגם כי רב המקום ביניהם יעמוד במקומו וישתוק וישמע לשליח ציבור ואח"כ יגמור. (ונ"ל שיועיל לו כיון שהוא עומד בתוך ק"ש והם הרמ"ח עצמן)'.

וכתב במאמר מרדכי²: 'נ"ל דמי שלא סיים ק"ש עם הש"ץ ממש אלא כשהש"ץ מחזיר ג' תיבות אלו הוא הגיע לשם יש לו לשתוק ולשמוע מהש"צ ואח"כ יסיים הוא קריאתו ויעלו לו להשלמת רמ"ח דמה לי שיאמר הש"ץ תחלה או הוא יאמרם תחלה כנ"ל וכן עשיתי מסברא דנפשאי, ושוב אחר כמה ימים מצאתי גדולה מזאת בשם סדה"י דאם הוא באמצע ק"ש ישתוק וישמע מהש"ץ ויעלו לו לרמ"ח כיון שהוא עוסק בק"ש יעו"ש במקומו'.

וכתב השערי תשובה³: 'ובשלמי ציבור⁴ כתב בשם מטה יהודה⁵ שכתב שמה שמכוון לשמוע מהש"ץ באמצע ק"ש לא הו"ל כקורא למפרע רק לענין שיצא ידי חובתו אבל לא לענין דחשיב הפסק ומה ששומע מפי הש"ץ לא הוי כקורא בעצמו, אלא יוצא י"ח מה שמוטל עליו בחיוב להשלים רמ"ח תיבות והוא קורא ק"ש כסדרו'.

> א"כ לפי דבריהם לכתחילה צריך להשתדל להיות בקצב עם החזן, אך מי שלא הצליח והוא עדיין באמצע ק"ש, שישתוק וישמע מהש"ץ שכופל את המילים, ואח"כ ימשיך באמירת ק"ש.

אמנם בכף החיים⁶ כתב שאין זה נכון עפ"י קבלה: 'אמנם לפי מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות סוף דרוש ה' ודרוש ח' דק"ש ודרוש ט' מדרושי הלילה ובסידור הרש"ש ז"ל .. א"כ לא תבא כוונה זו כ"א עד אשר יאמר כסדר ר"ל עד שישלים כל הג' פרשיות עד ה' אלהיכם ואח"כ יחזור לומר ה' אלהיכם אמת ואם לאו הוא מהפך ומערבב הסדר הנעשה למעלה ח"ו וא"כ אין תקנה אלא או ישמע מפי הש"ץ ויתכוין לצאת אם הוא בשוה עמו או שיחזור הוא בעצמו לאומרם אבל לשומעם שלא במקומם ויתכוין לצאת לא יבא לפי דברי המקובלים וגם לכוין בט"ו ווי"ן ולצאת י"ח כפילת ג' תיבות ה' אלהיכם אמת לא יבא לפי דברי המקובלים כי הוא מערבב הסדר אלא או ישמע מפי הש"ץ או יאמר הוא בעצמו ה' אלהיכם אמת כנזכר .. וגם מ"ש המאמר מרדכי שם דמי שלא סיים ק"ש עם הש"ץ ממש אלא כשהש"ץ מחזיר ג' תיבות אלו הוא הגיע לשם יש לו לשתוק ולשמוע מהש"ץ ואח"כ יסיים הוא קריאתו ויעלו לו להשלמת רמ"ח דמה לי שיאמר הש"ץ תחלה או הוא יאמרם תחלה עכ"ל אינו נראה דהחזרה היא כוונה אחרת כמש"ל ואיך תהיה קודם שיסיים והרי הוא מהפך אלא אם אירע כזה לא יכוין על הש"ץ אלא יחזור לומר הוא בעצמו כמ"ש'.

ובשלחן הטהור⁷ כתב שמכיוון ששותק כדי לצאת ידי חובה הרי זה הפסק: 'אם עומד באמצע ק"ש אין לשתוק ולכוין למה שיאמר הש"ץ ה' אלוקיכם אמת'. וביאר שם בהערה: 'דהוה הפסק דבכל מקום שצריך לצאת י"ח בשתיקה הוה שומע כעונה ובאמצע הוה הפסק'.

למעשה הרבי⁸ נשאל שאלה זו, וענה: 'לשאלתו בהשלמת ג' התיבות בק"ש עי"ז שהש"ץ אומר יא"א - לע"ע לא מצאתי הוראה מפורשת בזה. אבל לדעתי פשוט א) שמוציא הוא את כל הציבור שלו, ב) גם זה שעדיין לא גמר הק"ש מציבורו הוא, וניתוסף לו ג' תיבות בעת אמירתו ק"ש'.

ועפי"ז נכתב בספר המנהגים⁹: 'גם זה שעדיין לא גמר קריאת שמע מוציא אותו הש"ץ באמירתו ה"א אמת (היינו שמשלים להמתפלל ג' תיבות, כיון שזהו בעת אמירתו ק"ש)'.

בהערות וציונים לסידור עם דא"ח¹⁰ הובאה הוראה זו עם תוספת: 'מי שעומד באמצע ק"ש כשהש"ץ מסיים יא"א - יפסיק וישמע¹¹ ועולה לו לחשבון רמ"ח'.

ובנוגע¹² לטענה שהשתיקה מהווה הפסק מדין שומע כעונה, כבר ביאר אדמו"ר הזקן¹³: 'אפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום, ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו וכשמגיע הש"ץ בקדיש ליתברך וישתבח חוזר הוא לתפלתו'.

> א"כ למעשה הש"ץ מוציא ידי חובה בהשלמת ג' תיבות גם את מי שנמצא באמצע אמירת קריאת שמע, אך הוא צריך לשתוק ולשמוע את המילים מהש"ץ ואח"כ ימשיך בקריאת שמע.

--------------

---

הערות:

¹ כוונת קריאת שמע והיחוד ↩

² או"ח סי' סא ס"ב ↩

³ שם ס"ק ב ↩

⁴ צט, ב ↩

⁵ ח"ב ליקוטי או"ח ס, ג ↩

⁶ שם ס"ק טז ↩

⁷ שם דין ב ↩

⁸ אג"ק חי"ט ע' תנ ↩

⁹ ע' 11 ↩

¹⁰ ח"ב ע' 952 ↩

¹¹ באגורה באהלך (פרקש) ח"א סי' ע' ב הערה 2 מובא שסיפר הר' פייבל רימלר בשנת תש"י הרבי התפלל בחדר של אדמו"ר הריי"צ, ובסיום כל תפלה הרבי הלך מהמקום שהתפלל אל שולחן היחידות והסתכל על הנרות שעליו, וכיון שמקומי בתפילות הי' מול השלחן, הרבי חלף על פני, בדרכו לשם, פעם אחת בסיום התפלה ניצלתי את העובדה שהרבי לידי ושאלתיו כיצד יש לנהוג כאשר שומעים את החזן אומר את התיבות 'ה' אלוקיכם אמת', ונמצאים באמצע ק"ש, וענה לי כ"ק - *'מדארף בלייבן שטיל צוהערן דעם חזן ולהמשיך הלאה'* [=צריך לשתוק ולהקשיב לחזן ולהמשיך הלאה] ↩

¹² ראה אגורה באהלך שם ↩

¹³ הל' תפלה סי' קד ס"ה ↩

---

[ו] (הלכה 1121)

רמ"ח תיבות

המתפלל ביחיד (1):

לגבי המתפלל ביחיד מצינו כמה אופנים האם וכיצד ניתן להשלים את הרמ"ח תיבות, וכדלקמן:

א) כתב בזוהר חדש¹: 'וכל האומר ק"ש שלא עם הצבור אינו משלים איבריו מפני שחיסר השלשה תיבות שש"צ חוזר. מאי תקנתיה יכוון בט"ו ווי"ן דאמת ויציב. ועם כל זה היה קורא עליו אבא, מעוות לא יוכל לתקן וגו', אותן שלשה תיבות שבק"ש שש"צ חוזר אותם לא יכול להימנות אותם לתשלום רמ"ח כש"צ'.

וביאר בצרור המור²: 'והטעם שנראה לי הוא לפי שאלו השלשה תיבות הם כמו שם ה' אחד. ולכן אין להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב משום דכתיב וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים. כלומר מה טעם הוא אמת לפי שהוא אלהים חיים. כי בני האדם לפי שהם מתים אין יכולין להשכים דבריהם. וזהו לא איש אל ויכזב. וט"ו ווין הם כנגד שם י"ה שעולה חמשה עשר והוא כמו שם שלם. כי יו"ד ה"א במילואו עולה עשרים וששה כמו שם יהו"ה. ולכן כנגד שם יהו"ה שהוא נאמן. באו הה' ווי"ן הראשונים והם ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן. וכנגד אלהיכ"ם שהוא נורא תהלות. באו חמשה ווי"ן האמצעיים והם ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא. וכנגד אמת שיופי כל הדברים הוא האמת. באו חמשה ווי"ן האחרונים והם ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה. כאומרם כן דברת יפה דברת אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך. והמכוין בזה הוא כאלו אומר ה' אלהיכם אמת'.

וכתב המחבר³: 'ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'.

והאליה רבה⁴ כתב: 'ואני מצאתי כי ט"ו ווי"ן עולה צ', וצ' הוא ג' למדי"ן, וצורת הל' הוא יו"ד וי"ו יו"ד, הרי ג' פעמים כ"ו כמנין השם של ד' ג' פעמים'.

כוונה נוספת הביא הרמ"א שם בהג"ה: 'ויש עוד טעם אחר בדבר, דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א', הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת'.

וכתב בביאור הגר"א: 'ודברי הרב הם עיקר חדא דבי"ג ווי"ן סגי ועוד דאמת מפסיק ביניהם ועוד דמכוון עם ה' אלקיכם אמת וכן כאן שני שמות אלו'.

> א"כ ראינו שהיחיד משלים ג' התיבות ע"י כוונה בט"ו ווין של אמת ויציב.

ב) כתב הרמ"א שם: 'ויש שכתבו דכל הקורא ק"ש ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מ"מ כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין, ונכון הוא'. והסכים עמו הדברי חמודות⁵.

אך המטה משה⁶ הביא את דברי הרמ"א, וכתב: 'ומורי מהר"ש ז"ל לא היה אומר אל מלך נאמן לא בציבור ולא ביחיד. והכי נכון, דאם הקפידו שלא לומר אל מלך נאמן משום הפסקה, מה לי יחיד מה לי צבור. ועוד דכל אותן שכתבו דיכוון בט"ו ווי"ן ביחיד קמיירו, שמע מינה דכולם סברי דאפילו יחיד אין לומר אל מלך נאמן'.

גם הט"ז⁷ כתב: 'וכן נוהגין. כ' מו"ח ז"ל שעכשיו נתבטל המנהג ההוא, ואין אומרים אל מלך נאמן וסומכים על הזוהר שכתב שמשלימין ג' תיבות במה שהש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת'⁸.

וכתב המגן אברהם⁹: 'יאמר אל מלך נאמן. ובמטה משה כ' שרש"ל לא רצה להפסיק, ובב"י משמע שמנהג קדמונים הוא, וכ"כ הב"ח'.

האליה רבה¹⁰ כתב לחלק בין שחרית לערבית: 'ונ"ל להכריע, דבשחרית שיחיד יכול לכוין בט"ו ווי"ן לא יאמר אל מלך נאמן, אבל בערבית שאין תקנה אחרת יש לאמרה. אך ראיתי בשל"ה ומטה משה תקנה אחרת¹¹ ..'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹²: 'ומי שאינו קורא ק"ש בצבור עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות אלו ג' תיבות שחסרו לו ממנין רמ"ח. ואעפ"כ יש לו קצת תקנה לכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב יש מפרשים כוונה זו שט"ו ווי"ן עולין צ' והן כנגד ג' שמות הוי"ה שכל אחד עולה כ"ו וד' אותיותיו הן ל'. ויש מפרשים שט"ו ווי"ן עולין צ' ועם הקריאה הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו וכאלו אמר ה' אדנ"י אמת. ויש אומרים תקנה אחרת לקורא ביחיד שיאמר אל מלך נאמן שמע וגו' וג' תיבות אלו משלימין מנין רמ"ח והן במקום אמן שיש לענות אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה כי אמן ר"ת אל מלך נאמן ומ"מ כשקורא בצבור לא יאמר אל מלך נאמן רק יאמר אמן אחר הש"ץ כשמסיים הברכה וכן נוהגין במדינות אלו'.

> א"כ ראינו ב' אופנים כיצד יחיד משלים את הרמ"ח תיבות: א) כוונה בט"ו ווין של אמת ויציב. ב) אמירת אל מלך נאמן לפני שמע ישראל [אך הרבה פוסקים פקפקו בתקנה זו]. בהלכה הבאה נראה אופן שלישי, ומנהג חב"ד.

---

הערות:

¹ רות ל, ב ↩

² פרשת כי תבא ↩

³ או"ח סי' סא ס"ג ↩

⁴ שם ס"ק ה ↩

⁵ ברכות פ"ב אות לג ↩

⁶ סי' צ ↩

⁷ שם ס"ק ב ↩

⁸ אמנם ראה מה שדנו הפמ"ג והלבושי שרד בדבריו ועל איזה קטע ברמ"א הוא דיבר ↩

⁹ ס"ק ד ↩

¹⁰ שם ס"ק ו ↩

¹¹ יובא בהלכה נפרדת לגבי השלמת ג' תיבות בתפלת ערבית ↩

¹² שם ס"ד ↩

---

[ז] (הלכה 1123)

רמ"ח תיבות - יחיד

המתפלל ביחיד (2):

בהלכה הקודמת ראינו מדברי הזוהר והראשונים ב' אופנים כיצד ינהג יחיד לגבי השלמת התיבות בסיום הק"ש, בהלכה זו נראה עוד אופנים שהובא באחרונים:

ג) כתב החיד"א בברכי יוסף¹: 'ולפום מאי דאתמר בירושלמי אם קורא ביחיד שרי ליה לכפול ה' אלהיכם. וכן הסכימו הרב ב"ח והרב פר"ח כדברי הירושלמי. ושמעתי שכ"כ מהרח"ו זצ"ל שנהג כן רבינו האר"י זצ"ל. וכן חילק הראב"ד בענין הבקשות והזכרת שבחיו יתברך הביאו הרב שבלי הלקט סי' ח"ב'. ועפי"ז כתב בקשר גודל²: 'אם קורא ביחיד שרי לי' לכפול ה' אלהיכם. (ברכ"י סי' ס"א)'.

וכתב במנחת אלעזר³ [וראה ג"כ בכף החיים⁴]: 'אל יפלא הדבר בעיניו אף שאנחנו יוצאים ביד רמ"א לומר אל מלך נאמן ביחיד כמו שנתפרסם בסידורם, מ"מ בברכי יוסף כ' ששמע משם כתבי מהרח"ו ז"ל שנהג רבינו האריז"ל לכפול גם ביחיד ה' אלקיכם אמת והביאו בשע"ת שם סי' ס"א. וכן שמעתי שנהג מרן הגה"ק רבשכבה"ג מצאנז זי"ע בעל דברי חיים. והנה אף שאני הצעיר כתבתי והדפסתי כבר בהגהות הסידור חמדת ישראל למהר"ש וויטאל זצ"ל (שנדפס פה"ק מונקאטש בשנת תרס"א) בלוח התיקון בסופו כתבתי לתמוה על מה שכ' הגאון בברכי יוסף בשם מהרח"ו כנז'. ולא ידעתי כיון שלפנינו בשעה"כ ובפע"ח ובכל סידורי האריז"ל לא נמצא כן א"כ מנין השמועה ששמע הרב חיד"א זצ"ל שנמצא כן. ואולם אחר ההדפסה הראוני מופלג א' בשעה"כ שער ט' מדרושי הלילה בכונת ק"ש שעל המטה כ' שלאחר תשלום הק"ש תחזור לומר פ"א ה' אלקיכם אמת כמו שעושה הש"ץ וע"י כן ישלמו כל הרמ"ח תיבות עכ"ל הרי מפורש מהאריז"ל דגם בק"ש שעל המטה (שהיא ביחיד) יכפול אלו הג' תיבות וזהו השמועה ששמע ובא בס' ברכ"י כנראה, וגם ראיתי עתה בס' אמת ליעקב למהר"י שאלתיאל נינייוו ז"ל (בשפת אמת שאלה נ"ב) שכ' ג"כ לתמוה על הברכ"י הנ"ל וכ' שלא מצא כן בכהאריז"ל ולבסוף כ' שמצא במקום הנ"ל לענין ק"ש שעל המטה כנ"ל'.

> א"כ ראינו שיש שכתבו שיחיד יחזור על המילים ה' אלקיכם אמת. כפי שחוזר הש"ץ וכך ישלים את התיבות.

ד) אמנם יש ששללו את האופן הג' שיחזור היחיד ה' אלוקיכם אמת וכתבו שרק הש"ץ יכול לחזור, וכמ"ש הלבוש⁵: 'ודוקא בציבור אמרו שהש"ץ חוזר אלו הג' תיבות בקול רם אחר שאמרם בחשאי, אבל יחיד הקורא אסור לו לכפול אלו הג' התיבות דמשמע כשתי רשויות ח"ו, כדאמרינן בשתי פעמים שמע שמע לקמן ס"ט. ולא דמי לשליח צבור שקורא אותם ב' פעמים, שכן דרך השליח צבור בכמה עניינים לקרות בחשאי להוציא את עצמו ולחזור ולהשמיע לעם'.

כתב אדמו"ר הזקן בסידור [וראה הלכה 1114]: 'בק"ש יש רמ"ה תיבות וחסרו ג' תיבות להשלים מנין רמ"ח תיבות לכן נוהגין שהש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת, יחיד המתפלל לעצמו⁶ יחזור תיבות אני ה' אלהיכם'⁷.

ובביאור שיטת אדמו"ר הזקן⁸ כתב בשער הכולל⁹: 'יחיד המתפלל לעצמו יחזיר תיבות אני ה' אלהיכם. בכל הספרים הנזכרים גם בשו"ע של אדמו"ר סי' ס"א לא נמצא העצה הזאת רק עצה שיכוון בהט"ץ וויין שבאמת ויציב .. ואחר כל העצות כתבו הרבה פוסקים שיחיד המתפלל לעצמו נשאר חסרון לא יוכל להמנות אפילו אם יכוון בהט"ו ווי"ן .. ומה שאדמו"ר כותב העצה הזאת בסדור נראה לומר משום שבתשב"ץ ח"ב סי' רל"ץ כתב שנוהגין בספרד לכפול אני ה' אלהיכם וכן היו נוהגין באתרי' דהרשב"א עיין שו"ת חתם סופר חאו"ח סי' יו"ד. והרש"ל בתשובה סי' ס"ד כתב שאפילו כשהי' מתפלל לפני התיבה הי' נוהג לכפול התיבות אני ה' אלהיכם וסובר שתיבת אמת שאיננה מן ק"ש איננה משלמת החסרון שבק"ש. ובמטה משה סי' פ"ט מיישב דברי רבו הרש"ל עפ"י מה שהובא בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' ס"ו שמה שכתוב בזוהר חדש לחזור ה' אלהיכם אמת זהו דעת החברייא של הרשב"י אבל דעת הרשב"י עצמו לחזור תיבות אני ה' אלהיכם. גם מביא מהר"מ אלשקר שם שר' מנחם ריקאנטי בפרושו עה"ת כתב שמצא נוסחא אחרת בזו"ח מדרש רות לחזור אני ה' אלהיכם ועיין בעטרת זקנים סי' ק"ו, וי"ל שלכן הכריע אדמו"ר דנהי שלענין הש"ץ אין לשנות מן המנהג שנתפשט עפ"י הפוסקים והמקובלים הסוברים שיחזור ה' אלהיכם אמת אבל לענין יחיד המתפלל לעצמו שלא ישאר חסרון לא יוכל להמנות יש לנהוג כהגדולים הנ"ל שיחזור אני ה' אלהיכם .. בסדור האריז"ל בסוף הק"ש התיבות אני ה' אלהיכם אמת תיבת אמת סמוכה לתיבות שלפניה באותיות גדולות שוות כמו כל הק"ש. ואח"כ מתחלת טופס הברכה של אחר ק"ש ה' אלהיכם אמת ואמונה כל זאת כו'. וכן מורה לשון אדמו"ר חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת'.

> א"כ לשיטת אדמו"ר הזקן בסידור גם יחיד יכפול את אמירת אני ה' אלוקיכם. בהלכה הבאה נראה לגבי מנהג השלמת רמ"ח בערבית

--------------

---

הערות:

¹ או"ח סי' סא אות א ↩

² סי' יא אות יט ↩

³ שו"ת ח"ב סי' כח וראה גם דרכי חיים ושלום אות קמג ↩

⁴ שם ס"ק טו ↩

⁵ או"ח סי' סא ס"ה. וראה ג"כ ערוה"ש שם סי"ב ↩

⁶ בקצות השלחן סי' יט סכ"ד כתב: 'יחיד המתפלל לעצמו [יסיים ה' אלקיכם, ואח"כ] יחזור תיבות אני ה' אלקיכם'. (ובבדה"ש שם אות סב כתב: 'ואם שכח היחיד וסיים ה' אלקיכם אמת, או ששמע קדיש או קדושה בסוף ק"ש והוצרך לומר אמת תיכך כדי שיוכל להפסיק ולענות שאם הי' ממתין עד שיחזור אני ה' אלקיכם הי' מפסיק יותר מכדי דיבור משמיעת הקדיש ולא הי' יכול לענות עוד, נראה שיחזור אח"כ תיבות ה' אלקיכם אמת כמו הש"צ וכמ"ש בשע"ת ס"ק ב, ואם אמר גם ויציב קודם שענה הקדיש כמ"ש לעיל ס"ו אינו יכול לחזור אח"כ ה' אלקיכם, אלא יכוין בט"ו ווין שבאמת ויציב כמ"ש בסי' ס"א ד' עיי"ש') ↩

⁷ להעיר ממ"ש האשל אברהם (בוטשאטש) סי' סא: *'עוד מצאתי בסידור הנדפס ע"ש הרב בעל תניא ז"ל כתב שיחיד יאמר ה' אלהיכם אמת שני פעמים*. וכ"כ בלקוטי מהרי"ח (סדר הק"ש): 'ועיין בשע"ת שגם אם קורא ביחיד רשאי להחזיר ה' אלוקיכם אמת ושכן היה מנהג האר"י ז"ל וכ"כ בסידור התניא (וע"ש שיחזור אני ה' אלוקיכם אמת) ע"ש ..'. אמנם לכאורה דבריהם אינם בדקדוק, ואין זה דברי אדמו"ר הזקן, שכתב שכופל את אני ה' אלוקיכם, ולא את ה' אלוקים אמת ↩

⁸ וראה ג"כ בליבון הלכות (שיינברגר) ח"א ע' קמג - ד ↩

⁹ פ"ב אות ט ↩

---

[ח] (הלכה 1124)

רמ"ח תיבות - ערבית

ראינו בהלכה הקודמת מהתקוני זהר [וכן כתבו כמה פוסקים גם למעשה] שיחיד המתפלל יכוון בט"ו ווי"ן של אמת ויציב.

שאלה: יחיד המתפלל ערבית כיצד ישלים את הרמ"ח תיבות?

תשובה: בדברי הפוסקים מצינו כמה גישות ואופנים לגבי אופן ההשלמה, וכדלקמן:

א) כתב רבי אברהם סבע בצרור המור¹: 'ובלילה שלא יש ווי"ן תקנו בפסוקים שהוסיפו פסוקים בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת², שהוא במקום ה' אלהיכם אמת'.

ב) רבי מאיר אבן גבאי בתולעת יעקב³ כתב: 'ובערבית יכוין בוי"ו ואמונה שהיא מושכת א"ו הרי כאן ג' אותיות וא"ו השתי ווי"ן עם כללן ר"ל מא' ועד וא"ו הוא כללן הו' ועולין הב' ווי"ן ב' פעמים אהיה אהיה וא' מצטייר יוי הוא יו"ד הא ואו הא הרי כאן ג' שמות כך ראיתי בספר הקנה'.

ובפרי עץ חיים⁴ מבואר: 'ולמה שם אהיה, לפי שרז"ל כי מי שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא י"ח. כי בבוקר לא זכה לומר עם הצבור ק"ש, שיכוין ט"ו ווי"ן שבאמת ויציב. וג"כ בלילה, אם לא זכה לומר ערבית עם הציבור, שיכוין בב' ווי"ן של ואמונה, שכל אחד עם כללות, גי' אהי"ה. ואמר כי פירושו, אב גד הו, עולה כ"א, כמנין אהיה, ומלה האחרת לתשלום רמ"ח צריך ג' תיבין, יכוין במלת אמת, שעולה כ"א פעמים אהיה, גי' אמת, לכך נרמזו כאן ב"פ אהיה'.

ג) הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות⁵ כתב: 'זה הוא המכוון אלינו במלת אמת שאנו מוסיפין בסוף קריאת שמע, על שם ה' אלהים אמת. והיא לבדה מספקת ליחיד היודע לכוין בה במקום שלש תיבות שמוסיף ש"צ, כי ידוע באותיות אמת שהן ראש תוך סוף לאלפא ביתא, וכן חותמו של הקב"ה, דכתיב ביה אני ראשון לעילא עד אין סוף, ואני אחרון לתתא עד אין תכלית, ומבלעדי אין אלהים באמצע הקצוות הבלתי מוגבלות כלל ועקר .. אמנם דידן עדיף לכוין באמת, שהרי בלילה אין שם ווי"ן, ומ"מ יש מכוונים במלת ואמונה שיש בה אמן כמספר הווי"ן, מזה ומזה יתקלס עלאה. ובלבד שיכוין אדם דעתו לשמים'.

וכ"כ במטה משה⁶: 'ואי לא מסתפינא הייתי אומר דיכוין במלת אמונה שהוא מלשון אמן ואמן, בגימטריא ה' אדני, כאילו אומר ה' אדני אמת'.

ד) העטרת זקנים⁷ כתב: 'ויש אומרים שאם קורא ק"ש של ערבית ביחיד, יאמר אל מלך נאמן (מהררש"ל בהגהות הטור עפ"י רוקח סי' שכ)'.

וכתב האליה רבה⁸: 'אבל במטה משה כתב וז"ל, מורי מהר"ש לא היה אומר אל מלך נאמן לא בציבור ולא ביחיד, והכי נכון, דאם הקפידו משום הפסק מה לי יחיד מה לי צבור, ע"כ. ונ"ל להכריע, דבשחרית שיחיד יכול לכוין בט"ו ווי"ן לא יאמר אל מלך נאמן, אבל בערבית שאין תקנה אחרת יש לאמרה'⁹.

ויש שכתבו שבכלל בערבית אין צורך להשלים ג' תיבות וכמ"ש בעטרת זקנים שם: ויש אומרים שאין צריך להשלים בערבית רמ"ח, משום דרמ"ח תיבות של ק"ש [מרפאין] רמ"ח איברים דגופו, משום דק"ש מכוונת כנגד התפלה והם נקשרים יחד בקשר אחד, לכך תפלתו נשמעת ועולה למעלה, משא"כ תפלת ערבית רשות. [ו]כדי להוציא נפשו מפלוגתא צריך ליזהר לקרוא ק"ש בציבור ולכוון במה שחוזר הש"ץ, כדי להשלים איבריו ..'.

והמאמר מרדכי¹⁰: 'ומ"מ נראה דאין להקפי' כ"כ בק"ש של ערבי' דהא חזינן בש"ס דאין חייבים לקרות פרשת ציצית בלילה וא"כ פשיטא שהיו חסרין כמה תיבות וכמדומה לי שכך ראיתי בס' צרור המור ומ"מ כת' שם שיכוין בפסו' פדית אותי ה' אל אמת שהו' נגד שלשה שמות ה' אלהיכם אמת יעו"ש'.

וכתב כף החיים¹¹: 'ומ"ש המאמר מרדכי .. דבערבית אין קפידא כ"כ לפי דברי רבינו האר"י ז"ל לא יש חילוק בין שחרית לערבית ואפי' בק"ש שעל המטה צריך להשלים רמ"ח תיבות כמש"ל אות ט"ו'.

ומ"ש שאפילו בק"ש שעל המטה צריך להשלים ג' תיבות כתב בשער הכולל¹² לדקדק בלשון אדמו"ר הזקן שכתב 'שמע ישראל עד סוף כל הג' פרשיות': 'לכאורה הי' די לכתוב ויקרא ק"ש. וי"ל משום שמנהגנו לדקדק גם בבהכנ"ס להתפלל ערבית אחר צאת הככבים דוקא ויוצאים ידי חובת ק"ש לכל הדעות. וק"ש שעל המטה הוא משום שמירה. ולשון הגמרא¹³ הנכנס לישן על מטתו אומר שמע ישראל עד והי' אם שמוע וכן פסק הרב"י בשו"ע שלא יאמר רק פרשת שמע. רק שהפוסקים הכריעו עפ"י המדרש לקרות כל הג' פרשיות שיש בהן רמ"ח תיבות להציל רמ"ח אבריו מן המזיקין. לכן הוצרך לבאר שמע ישראל (כלשון הגמרא) עד סוף כל ג' פרשיות (שיהיו כל הרמ"ח תיבות מק"ש עצמה) כי יש שכתבו שלהשלים הרמ"ח תיבות דק"ש שעל המטה יאמר אל מלך נאמן (מחצית השקל) או יחזור ה' אלהיכם אמת (כמו גבי ש"ץ בשו"ע סי' ס"א) ושתי העצות הללו נמצאו ג"כ בהגהת צמח בפע"ח שער הק"ש שעל המטה פ"ב. אבל אדמו"ר בסדור פסק לעיל לענין ק"ש דיוצר שהיחיד יחזור תיבת אני ה' אלהיכם לחוש להסוברים שהתיבות שאינם מן הג' פרשיות דק"ש אינם משלימים הרמ"ח תיבות דק"ש. וא"כ מכ"ש בק"ש שעל המטה אינם שייכים השתי עצות הנ"ל. כי אל מלך נאמן שקודם ק"ש הוא במקום אמן שאחר הברכות שלפני ק"ש. וגם אחר ק"ש לא נמצא כלל אמת ויציב או אמת ואמונה. וא"כ ברור שבק"ש שעל המטה יחזור התיבות אני ה' אלהיכם. וזהו שכתב אדמו"ר שמע ישראל (שלא יתחיל מן אל מלך נאמן) עד סוף כל הג' פרשיות (ולא יוסיף תיבת אמת)'.

וכתב הרבי¹⁴: 'ובהנוגע להשלמת רמ"ח תיבות בקשעהמ"ט, לא שמעתי בפירוש, אבל כמדומה אנ"ש נוהגים כמ"ש בשער הכולל על הסידור פל"ו ס"ק ד לחזור התיבות אני ה' אלקיכם'.

> א"כ ראינו שנקטו הפוסקים שגם בתפלת ערבית צריך להשלים לרמ"ח תיבות וכתבו כמה אופנים כיצד לעשות זאת, ולמנהגנו ישלים כההשלמה של תפלת שחרית ע"י שיחזור תיבת אני ה' אלוקיכם, וכן נוהגים בקריאת שמע שעל המיטה.

---

הערות:

¹ פרשת כי תבא ↩

² תהלים לא, ו ↩

³ סוד השמע. הובא ג"כ בסדר היום כוונת ק"ש והיחוד ↩

⁴ שער מנחה וערבית פ"ו ↩

⁵ מאמר אם כל חי ח"א סי' יז ↩

⁶ סי' פח ↩

⁷ או"ח סי' סא ס"ק ד ↩

⁸ שם ס"ק ו ↩

⁹ אך ראה בהמשך דבריו שכתב שלכאורה יש תקנה אחרת שכתב המטה משה ↩

¹⁰ שם ס"ק ג ↩

¹¹ שם ס"ק טוב ↩

¹² פל"ו ס"ק ד ↩

¹³ ברכות ס, ב ↩

¹⁴ אג"ק חט"ז ע' רצד ↩

---

[ט] (הלכה 1125)

רמ"ח תיבות - נשים

שאלה: האם נשים ג"כ צריכות להשלים רמ"ח תיבות?

תשובה: שאלה זו נשאל הרה"ק בעל המנחת אלעזר¹ ממונקאטש: 'אשר שאל אם אשה תאמר א' מלך נאמן בק"ש כיון שהוא רק להשלים הרמ"ח תיבין נגד אבריו של אדם ואשה יש לה רנ"ב אברים וכמ"ש המ"א בסי' תר"י ס"ק ג באשה שאין לה לעשות נר יוהכ"פ מחמת שאין המספר שייך באיברין דילה שהם רנ"ב ע"ש ומאחר שבלא"ה כ' המג"א בסי' ס"א בשם מהרש"ל שלא יאמר א' מלך נאמן שלא להפסיק בברכת ק"ש ע"כ באשה י"ל ודאי דלא תפסוק כיון דל"ש המספר גבה עכת"ד'.

וענה על כך: 'הנה מחמת שמקור הדין והענין שצ"ל רמ"ח תיבות בק"ש הוא רק מהזוה"ק והתיקוני' כמ"ש בב"י סי' ס"א שם באורך ע"כ הנני בזה לכתוב בתשובה קצת מדברי קבלה אם כי לא בינת אדם לי להכריע ולברר בסוד ה' ליריאיו עכ"ז לאשר יסוד הדין בזה רק בזוה"ק ע"כ באמת צריכין אנו לבא למקורו טהור בדרך האמת. והנה האריז"ל כתב בשער הכוונות ובסידור שטעם סוד הרמ"ח תיבין בק"ש שעתה בק"ש נגדל ז"א ונעשים לו רמ"ח אברים שלימים וכו' ע"כ צריך לכפול ב"פ הג' תיבות (ה' אלקיכם אמת) כדי שעל ידם ישלמו כל הרמ"ח אברים דזעיר אנפין עכתד"ה לעניננו. ומעתה שפיר נכון דגם אשה אם אומרת ק"ש (אף שאינה מחוייבת. ומביאה עצמה לידי חיוב) עכ"פ בע"כ עושית (סתמן כלשמן) לכונה ההוא של הזוהר ותיקונים לתקן הרמ"ח אברי' למעלה של הז"א (שהוא דכר בחי' רמ"ח אברים כביכול) ושפיר גם אשה צריכה לומר אל מלך נאמן או לכפול ה' א' אמת ואין חילוק כלל וכיון שבאנו לידי כך דמ"ש בב"י בשם הזוהר לתקן הרמ"ח אברים אינו של האדם כ"א וא' בעצמו' .. [וע' בתשו' הרדב"ז (מובא בלימודים בשמחת הרגל להחיד"א זצ"ל) שפלפל על הטעם שחמץ אסור במשהו יותר משאר איסורי כרת וכ' בסופו שבהכרח לומר רק מטעם הרמז שאחז"ל שחמץ רומז ליצה"ר וכו' ע"ש. כ"ש אנן בנידון דידן שכל עיקר מקורו דהך דינא הוא רק מהזוה"ק ותיקוני' בכאן צריכין בודאי לדברי קבלה מרבינו האר"י החי אשר באורו נראה אור בדברי הזוה"ק בכל המקומות]'².

> א"כ לדבריו אשה צריכה להשלים רמ"ח תיבות, מכיון שזה כדי להשלים את רמ"ח איברים למעלה של זעיר אנפין [ולהוסיף שמ"ש השואל שיש חשש הפסק, למנהגנו שלא אומרים אל מלך נאמן אלא כופלים את אני ה' אלוקיכם, לא קיים החשש].

באור ההלכה (דאוידאוויטש)³ כתב: 'ע"כ חשבתי לומר בדרך אפשר, דבכל מקום שנאמר 'רמ"ח אברים' אין הכוונה לאותם אברים השנויין באהלות לענין טומאה, דהיינו אברים שיש בהם עצמות, אלא הכוונה לעיקרי האברים שבאדם, ואף כאלו שאין בהם עצמות, כגון לב, אוזניים ועיניים וכו', ואפשר דבזה אין חילוק בין איש לאשה, ויש לשניהם רמ"ח אברים כאלה, וממילא א"ש דבקר"ש לא חילקו בין אשה לאיש, דבשניהם מתוקנים הזעיר אנפין של עיקרי האברים ע"י קריאת שמע, וכן לפי הזוהר מתרפאים עיקרי האברים ע"י קר"ש, ואין בזה נפק"מ בין איש לאשה, וכן לענין יוה"כ'.

ועפי"ז כתב בביאורים⁴: 'ואף הנשים שיש להם יותר מרמ"ח אברים כמבואר בבכורות, מ"מ י"ל דקאי על רמ"ח עיקרי האברים שבאדם, ובזה אין חילוק בין איש לאשה ונשיהם מתרפאין ע"י ק"ש, ולכן יכולות אף הנשים להשלים ולומר 'אל מלך נאמן' ולא הוי הפסק'.

[ולהעיר מדברי החיד"א בדבש לפי⁵: 'סוטה כתב רבינו בעל הטורים המאררים בגימטריה ב' פעמים רמ"ח לומר שבודקין רמ"ח של איש ושל אשה עכ"ל ויש להבין דשל אשה רנ"ב ואפשר דמשום דאמרינן בבכורות דף מ"ה דאברים היתרים באשה אינם מטמאין באהל שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר השוה לכל אדם א"כ עיקר אברי האשה רמ"ח ולכן השוה הכתוב אשה לאיש רמ"ח לכל א' כי היתרים לא חשיבי ואינם מטמאין באהל אלא רמ"ח'].

בילקוט יוסף⁶ כתב: 'האשה צריכה לסיים אחר קריאת שמע אני ה' אלהיכם, אמת, ולחזור 'ה' אלהיכם אמת'. וטוב שתאמר קודם הקריאת שמע גם - אל מלך נאמן'.

ובהערה כתב: 'ואי משום חשש הפסק לומר אל מלך נאמן קודם ק"ש, הרי לדידן אין האשה מברכת ברכות ק"ש, אחר דקבוע להם זמן, והנשים פטורות ממצוות שקבוע להם זמן, וממילא אין בזה הפסק. ואף דבלאו הכי אין האשה חייבת במצות ק"ש, משום שהיא מצוה שהזמן גרמא, מ"מ כשהיא מביאה עצמה לידי חיוב זה קודם התפלה [כדי לקבל עול מלכות שמים], ראוי לה שתאמר הקריאת שמע עם מנין התיבות שכנגד איבריה .. והנה כשנעמוד למנין יש לנו בקריאת שמע רמ"ה אותיות, וכשאומרים ה' אלהיכם אמת, הרי רמ"ח, וכופלים אמת, הרי רמ"ט, ותוסיף על זה אל מלך נאמן, הרי רנ"ב תיבות. והוא כנגד רנ"ב איברים שבאשה'.

> א"כ למעשה כתבו כמה מהפוסקים שגם אשה האומרת ק"ש תשלים ג' תיבות לרמ"ח.

--------------

---

הערות:

¹ ח"ב סי' כח (ובדרכי חיים ושלום אות קמג) ↩

² אמנם באור ההלכה (דאוידאוויטש) סי' סא בחידושים אות ב כתב: 'ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו, דהן אמת דעפ"י טעם האר"י בודאי שאף אשה יש לה לומר אל מלך נאמן, אולם עכ"פ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ובפשטות הטעם הוא כמו שהביא בבית יוסף בשם מדרש הנעלם שדרש על הפסוק רפאות תהי לשרך וכו' (משלי ג, ח] דאמר רבי נהוראי אמר רבי נחמיה בק"ש רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם, והקורא ק"ש כתקונה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו, ודא רפאות תהי לשרך, ע"כ. ועיי"ש עוד בב"י שהאריך בזה, וטעם זה לא שייך באשה מאחר שאבריה מרובין, וא"כ היאך אפשר להתיר לה לאשה להפסיק בין אהבה רבה לקר"ש על סמך טעם שהוא ע"פ סוד' ↩

³ שבהערה הקודמת ↩

⁴ אות ג ↩

⁵ מערכת ס אות א ↩

⁶ פסוקי דזמרה וק"ש סי' סא סי"ח ובשאר"י ח"ב ע' קפו ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp