שאלה: האם צריך להקפיד בטלית גדול שלא להלבישו הפוך, היינו...
[א] (הלכה 1167)
שאלה: האם צריך להקפיד בטלית גדול שלא להלבישו הפוך, היינו שלא לעטוף הטלית הפוך כך שחלק הטלית שעל הראש תמיד ישאר בצד הראש ?
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את דברי המהרש"ל1 שכתב: 'ומשום הכי אני נוהג בעצמי, שלא לעשות שום תפירה בטלית אלא בחוטי' לבנים, ואף העטרה שעושים בני אשכנזים על הטליתים למעלה למצוה, אין לעשות אלא מדבר לבן, משום האי טעמא, וק"ו הכנפות שלעשות אותן ממין הציצית, ומזה אין לעשות בטלית של צמר אלא כנפות של צמר, אף שהכנפות בטלים לגבי גוף הטלית, מ"מ מאחר שהציצית תלויין [מבתוכם] וכבר נאמר הכנף מין הכנף, למה נשנה. ומצות העטרה אימא בה מילתא חדתא, אשר קבלתי מהזקן חמי מהרי"ק, שהטעם שאינו אלא לסימן, לידע כל פעם מה היה זכה מן הטלית להיות על הראש, ומן הצד לדרום, ומן הצד השני לצפון, שאם לא יסמן אז יתהפך עליון לתחתון, ומעלין בקודש ואין מורידין, ואף אין משנין, והביא ראיה מן הירושלמי דפ' הבונה2 על הא שהיו רושמין הקרשים לידע איזהו בן זוגו, שלא יחליף, אמר רבי אמי, אמר קרא והקמות את המשכן כמשפטו, וכי מה משפט יש לעצים, אלא אי זה קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון, ואי זה קרש זכה להינתן בדרום ינתן בדרום כו', ולומד משם דה"ה לכל דבר חשיבות וקדושה, ואותו החכם דרש זאת בקצה ארץ ישמעאל וגלות ספרד, ושמעו דברים, ונאותו לעשות סימן מובהק בטלית, לידע מקום המוכן על הראש, שלא לשנותו'.
והשל"ה3 כתב: 'בענין הנחת הטלית, ראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד ראש שיהיו לעולם לצד הראש, כיון שזכו להיות למעלה אין ראוי שירדו ממעלתן. וע"כ נוהגים לעשות עטרת תפארת להיכר שהוא חלק הראש, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו עליונים למטה ותחתונים למעלה. וראיה לדבר ממאי דאמרינן בירושלמי והביאו ר"ן במסכת שבת פרק הבונה, גבי מה שאמרו חכמי המשנה ז"ל שכותבין קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו. ז"ל שם, אמר רבי אמי, 'והקמת את המשכן כמשפטו', וכי יש משפט לעצים. אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם, וכן בדרום ינתן בדרום, לפיכך רושמין עליהם שלא יחליפו וכו'. וכעין זה מצאתי במהרי"ל בהלכות סוכה איך שראה שרבו מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה א' ב' ג', כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותן משנה לשנה, עכ"ל (עמק ברכה)'.
> א"כ ראינו שהמהרש"ל והשל"ה4 הביאו והסבירו את המנהג לעשות עטרה לטלית בכדי שידעו מהו החלק שיהיה על הראש כדי שלא יתחלף למטה5.
אמנם יש שכתבו שאין לעשות עטרה לטלית ומטעמים שונים, וכדלקמן:
א) אין טעם להקפדה שיהיה חלק אחד קבוע על הראש, וכמ"ש האריז"ל6: 'ודע שאין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד צד אחד של הטלית על הראש, כמו שנוהגים האשכנזים כי אין שורש למנהג זה'. ובפרי עץ חיים7 כתב: 'גם אין לחוש בזה שנוהגין האשכנזים לעשות סימן לטלית, כדי שתמיד יניח הצד ההוא על ראשו'.
ב) להראות שאין עיקר הטלית לכסות הראש וכמ"ש הלבוש8: 'ואין לתמוה מכאן על הטליתות שלנו שעושין אותם לצאת בהן לעיקר מצות ציצית, ומייפין אותן במקום המונח על הראש וקורין לה עטרה, כאילו עיקר הטלית לא נעשה אלא להניחו על הראש. שאין הדבר כן, שהרי הוא משולשל על כתיפו ועל גופו, ועיקרו לכך נעשה, אלא מפני שיש בו צניעות יתירה כשמונח על ראשו, וגם קיי"ל שבשעת העטיפה צריך לכסות בו עצמו על ראשו כדי שתהא עטיפה מעלייתא כמו שאמרנו למעלה לכך מייפין בו מקום המונח על הראש, ולא שעיקרו נעשה לכך, משא"כ בקעפלי"ש שעיקרן נעשה לכסות הראש והאזנים והצואר מפני הקור. מ"מ מנהג יפה הוא מנהג ארצות הישמעאלים שאין עושין עטרות לטליתות, להראות שאין עיקרו נעשה לכך'.
ולהלכה כתב המגן אברהם9: 'ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסי' שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ"ש קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון [של"ה], וכתוב בכתבים האר"י לא היה מקפיד בלבישת הטלית לשום תמיד על צד א' כמו שנוהגין הרבה, ובכוונות הגירסא האר"י לא היה מקפיד לשום תמיד צד א' על הראש כמו שנוהגין הרבה עכ"ל'.
ואדמו"ר הזקן10 כתב: 'נהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידן למטה שמעלין בקודש ואין מורידין, והאר"י ז"ל לא היה מקפיד על זה'.
וכתב ערוך השלחן11: '..וגם יש שעושים עטרה של כסף בראש הטלית המונח על הראש ואינו כדאי דבזה נראה דהעיקר הוא מה שעל הראש ובאמת העיקר הוא מה שעל הגוף ולכן יש נוהגים מטעם זה לשום גם עטרה של כסף באמצע הטלית [עי' בארצה"ח] אבל גם זה אינו כדאי ורבים וגדולים מונעים א"ע מזה וכן נכון לעשות שלא יהיה בהטלית רק צמר ומה לכסף וזהב בטלית [והאריז"ל ודאי לא עשה כן דא"כ לא היה אפשר להפכו]'.
ולמעשה מנהג חב"ד שאכן תופרים עוד בד לבן12 אך בחלק הפנימי כך שאין העטרה ניכרת, וכמו שביאר בספר אשכבתא דרבי13: 'ובכל אופן תראה בזה, שמנהג חב"ד הוא באמת מנהג היותר יפה ומשובח. דמצד אחד נזהרים שהצד שלפניו יהי' לעולם לפניו, לצאת בזה חששו של השל"ה הק' שהביא סמוכין לזה מקרשי המשכן. אבל מצד השני אדרבה, נזהרים בדוקא שלא לעשות עטרה הניכרת לכל, מטעם החשש שכתב הלבוש שלא יהי' נראה כאילו הטלית בעיקרו הוא לכסות הראש, דאז הרי פטור הטלית מציצית לגמרי ודו"ק'.
> א"כ ראינו שלמעשה מנהגנו שאמנם יש צד קבוע בטלית שאותו אנו שמים על הראש, אך אין עושים עטרה שניכרת מבחוץ, אלא נהוג לתפור חתיכת בד ממשי מבפנים כנגד המקום של הראש.
הערות:
1 יש"ש יבמות פ"א סי' ג ↩
2 שבת פי"ב ה"ג ↩
3 מסכת חולין פרק נר מצוה [כא] ↩
4 וראה בהלכה הקודמת אודות ההבדל בין דברי המהרש"ל לשל"ה ↩
5 להעיר מדברי שיירי כנה"ג הגב"י או"ח סי' י: 'ולולי דאינהו בקיאי במעשיהן טפי מינן ואין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד, הייתי אומר דמה שנוהגין כן, הוא מפני שמקום הנחת הטלית בראש בלה מהרה משאר הטלית, נתנו דבר אחר על גבו כדי שלא יתבלה מהרה, וכיון שהוצרכו לכך מפני החיזוק לכבוד ולתפארת עושין העטרה משאר בגדים מכלי מלת' ↩
6 שער הכוונות ענין ציצית דרוש ב בסופו ↩
7 שער הציצית פ"א ↩
8 או"ח סי' י ס"י ↩
9 סי' ח ס"ק ו ↩
10 סי' ח ס"ט ↩
11 סי' ח ס"י ↩
12 וראה גם בדברי המהרש"ל במעלת הלבן דווקא ↩
13 אשכבתא דרבי ע' 22 הערה יז, וראה שם עוד: 'חסידי חב"ד אף שמדקדקים ג"כ שהציצית שלפניו יהא לעולם לפניו, אבל אין נוהגים לעשות שום עטרה, וכפי ספור א' המקובל אצל חסידי חב"ד נראה שגם חסידי אדמו"ר הזקן הי' מקודם מנהגם ג"כ לעשות עטרות, וכידוע הספור שכאשר לקחו את אדמו"ר הזקן אחר חג הסוכות תקנ"ט למאסר הידוע, והי' נצרך כסף תועפות ראם להצלתו, גזרו אז ראשי ומנהיגי גדולי החסידים שכ"א מאנ"ש יסירו העטרות של כסף מטליתיהם וינדבום לקופת ההצלה, הרי שהיו מקודם כן נוהגים לעשות עטדות (וידוע הוא שעד ביאת אדמוה"ז להה"מ הי' דרך עבודתו עפ"י השלה"ק וד"ל), ולפי השערתי באמת מאז הוא שנשאר המנהג אצל חסידי חב"ד שלא לעשות עטרות', אך ראה מ"ש בחקרי מנהגים ח"א סי' ד לתמוה על זה, ושקשה לומר שאנ"ש שינו מנהגם לגמרי בעקבות כך ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp