שאלה: מדוע שמחים בלג בעומר?
[א] (הלכה 1083)
שאלה: מדוע שמחים בל"ג בעומר?
תשובה: [ראינו בהלכה 1070 את דברי הראשונים לגבי הזמן בו מתו תלמידי רבי עקיבא שמתו מ"פסח עד עצרת", אך ידוע שישנו עוד טעמים לשמחה ביום זה, וכדלקמן]
א. סיום מיתת תלמידי רבי עקיבא
בהלכה 1070 ראינו את דברי הראשונים שיש שכתבו בשם מדרש שתלמידי ר"ע מתו עד לג בעומר.
ויש שכתבו שמתו גם אחר לג בעומר אך מכיון שמתו לב ימים לכן מציינים את יום הלג בעומר ליום שמחה.
וכמ"ש במהרי"ל1: 'עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שאין אומרים תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, ב' לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר'.
וכ"כ הרמ"א2: 'והמנהג פשוט הוא להסתפר ביום ל"ג ומרבין בו משתה ושמחה קצת, וכ"כ מהרי"ל ומנהגים דיש להסתפר ביום ל"ג, וכתב טעמים על זה'.
ב. שמחה על התלמידים שנוספו
הפרי חדש3 כתב: 'ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות, מה בכך, הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו, ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ רבי עקיבא שלא מתו כאלו'.
ג. הורדת המן
בשו"ת חתם סופר4 כתב: 'ולפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן א"כ הי' הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראוי' לעשות לזה זכר טוב אך הוא נגד ש"ס פר"ע ושם הארכתי'.
ד. הודאה על הנס של רשב"י
בשו"ת שם אריה5 כתב: 'דאיתא במסכת שבת דף לג' שנגזר מהמלכות על רשב"י שיהרג ולכן ברח וישב במערה י"ב שנים עד דמית קיסר ובטלה הגזרה .. וע"ש דאמר הואיל ואתרחיש ניסא .. הרי שנעשה לו נס שניצל מחרב המלכות .. לכן לזכר הנס הזה שניצל הרשב"י מחרב רעה ולא נהג בידי אדם קבעו יום מיתתו ליום שמחה שמת מיתה בידי שמים ולא בידי אדם ולכן בחרו ביום זה הוא יום המיתה שמת כדרך כל הארץ ולא נהרג בידי אדם ועשו יום זה ליום משתה ושמחה על הנס שנעשה לו שהצילו השי"ת מחרב המלכות והאריך ימים ושנים אחר הגזרה עד שמת בידי שמים .. לכן מי שזוכה להיות על קברו ביום זה בודאי ראוי לשמוח לזכר הנס שנעשה לו וקברו מוכיח עליו שניצל מחרב המלכות כי הרוגי מלכות לא ניתנו לקבורה ..'.
ה. בר כוכבא
הרבי באג"ק6 כתב: 'ביאורו דל"ג בעומר שזה תלוי במלחמת בר כוכבא וכו', הנה זהו היפך הש"ס, אף שנמצא בספרי המשכילים'.
ו. הילולא דרשב"י
בפרי עץ חיים7 כתוב: 'העיד לי הר"א הלוי כי הוא היה נוהג לומר נחם בברכת תשכון, וכשמסיים אחר התפלה אמר מורי ז"ל ה"ה בשם רשב"י הקבור שם, שאמר לי, אמור לאיש הזה למה הוא אומר נחם ביום שמחתי ... והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר'8.
וכ"כ רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש9: 'ויום ל"ג בעומר הוא הילולא דרשב"י, כי מת אז'.
וכ"כ החיד"א10: 'יום ל"ג בעומר ירבה בשמחה לכבוד רשב"י זי"ע, כי הוא יומא דהילולא דיליה'. ובברכי יוסף11 כתב: דיום ל"ג לעומר הוא יום שמחת רשב"י, וכן משמע שם בס' הכונות שסידר מהר"ש ויטאל, וגם כתבו דפטירת רשב"י היה יום ל"ג לעומר, והוא יומא דהלולא דיליה'.
אלא שבספרו מראית עין12 כתב: 'ומש"כ בברכי יוסף בסימן זה, דיש מי שכתב דפטירת רשב"י ע"ה זי"ע בל"ג לעומר, כ"כ בפרי עץ חיים, אך כבר נודע דבנוסחאות כתבי אריז"ל היה ערבוב וטעות סופר'.
אמנם כ"כ אדמו"ר הזקן13: 'שישו ושמחו בה' בכל לב ונפש, ולעשות יום משתה ושמחה בח"י אייר הבא עלינו לטובה, יומא דהלולא דרשב"י'.
ובמאמרי אדמו"ר הזקן14: 'להבין היטב ענין הילולא דרשב"י ... בל"ג בעומר כשנסתלק רשב"י ע"ה'.
[כמבואר בזהר, בהסתלקות של רשב"י באדרא זוטא15: 'חמינא דכלהו חדאן בהאי הלולא דילי, וכלהו זמינין בההוא עלמא בהלולא דילי'. ועוד שם16: 'שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם'].
וכתב בדברי נחמיה17 כתב: 'שכבר נתפרסם מכמה דורות בכל העולם ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר (ומסתמא יש מקור לזה בזהר או בכתבי האריז"ל), וכבר נאמר על זה דרוש מפי קדוש ה' מוח"ז רבינו ז"ל, בטעם שביום הסתלקות דרשב"י הוא הלולא ובשאר הצדיקים הוא יום תענית. ובדרוש שבסדור שער הל"ג בעומר נזכר ענין שייכות הסתלקות והלולא זו לל"ג בעומר דוקא'.
הרבי כתב18: 'וטעמה "שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה גם כן נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג. ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין19, י"ל – על פי נגלה – דשאני ל"ג בעומר דרשב"י צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם), ועל פי מה שכתב במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו. ואכמ"ל'.
> א"כ ראינו את שני הטעמים העיקריים לשמחה בל"ג בעומר א) בו פסקו תלמידי ר"ע מלמות. ב) יום ההילולא של רשב"י20.
הערות:
1 דיני הימים שבין פסח לשבועות ↩
2 דרכי משה או"ח סי' תצג ס"ק א ↩
3 או"ח סי' תצג ס"ב ↩
4 יו"ד סי' רלג ↩
5 או"ח סי' יד ↩
6 ח"ט ע' סד ↩
7 מהדורת תקמ"ה, שער כב פ"ז ↩
8 יש שציינו (הערות ובאורים גליון תתס ע' 82) לחמדת הימים ח"ג ספירת העומר פ"ב ליל ל"ג: 'ונמצא כתוב בספר הקדמונים שיום ל"ג לעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא, ונוהגים בליל זה לימוד רזין דחכמתא דילה ובאדרא זוטא וששים ושמחים בהילולא דיליה' ↩
9 ח"ב דרוש יא ↩
10 מורה באצבע סי' רכג ↩
11 סי' תצג ס"ק ד ↩
12 בליקוטים שבסופו סי' ז, לסי' תצג ↩
13 אג"ק שלו אגרת פו ↩
14 תקס"ב (ח"ב ע' תל) ↩
15 זח"ג רצא, סע"א ↩
16 רצו, ב ↩
17 שו"ת או"ח, סי' לד ס"ז ↩
18 אג"ק חכ"ו אגרת ט'תתצג ↩
19 שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' רמט סעיפים יב - יג ↩
20 וראה לקו"ש חכ"ב עמ' 138 ביאורו של הרבי שמבאר את המשותף בשני טעמים אלו למרות שלכאו' מהותם הפכי כי רשב"י הוא מתלמידי ר"ע שלא מתו במגיפה ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp