מתעטש
[ד] (הלכה 1153)
בית המדרש/בית הכנסת
בהלכה הקודמת ראינו א"כ ראינו שבבית מדרשו של רבן גמליאל לא ענו אסותא, ומבואר בגמרא שטעם הדבר הוא כדברי בית שמאי 'מפני ביטול בית המדרש', ונחלקו האחרונים כיצד למדו הרמב"ם והטור את דעת בית הלל, הלחם משנה כתב שבית הלל מסכימים לסברת בית שמאי של ביטול בית המדרש, והאליה רבה כתב שלדעת בית הלל אין לענות אסותא משום קדושת בית המדרש.
שאלה: כיצד נפסק להלכה?
תשובה: כתב המחבר1: 'אין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה. אפילו מי שנתעטש, אין אומרים לו: רפואה, בבית המדרש. וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בית הכנסת'.
וכתב הפרישה2 והביאו הש"ך3: 'ואפשר דזהו דוקא בימיהם שלא ראו מספריהם לחוץ כל שכן שלא היו משיחין, אבל עכשיו דבלאו הכי לא נזהרין אומרים רפואה וק"ל'.
אך הט"ז4 השיג על הפרישה: 'ולא היה לו לכתוב דבר זה לבדות קולא מלבו דאף דמצינו באו"ח סימן [ע'] סברא כזו לענין חתן שקורא ק"ש עכשיו כיון שגם שאר בני אדם אינם מכונים היינו משום שנמשך מזה דבר טוב שיקרא ק"ש, משא"כ כאן שימשך מזה דבר מגונה שהשומע סבר מדהותרה עכשיו לומר רפואה הותרה הרצועה וישיח ג"כ שיחה בטלה וכבר אנו מוזהרין בזה בעונש גחלי רתמים ח"ו ע"כ אין להשגיח בזה להקל ואדרבה יהיה הרב מזהיר ע"ז וילמדו ק"ו לאיסור שיחה בטילה והמרבה בכבוד התורה ה"ז מכובד ומשובח'.
אדמו"ר הזקן5 הביא את דברי השו"ע להלכה, וכן את דבר האליה רבא: 'ולפיכך אסור להשיח שיחה בטלה בבית המדרש כמו שאסור בבית הכנסת ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש ואפילו שלא בשעת הלימוד6 ואצ"ל בשעת הלימוד שענשו גדול כמו שאמרו חכמים שמאכילין אותו גחלי רתמים'.
שאלה: האם דין זה גם בבית הכנסת?
תשובה: כתב בעטרת זקנים7: 'המתעטש. בבית הכנסת אין אומרים לו רפואה (מיימוני תלמוד תורה ד, ט)'.
וכ"כ החסד לאלפים8 וכ"ה בבן איש חי9: 'המתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו 'חיים טובים' או 'רפואה'.
אך האליה רבה10 השיג על העטרת זקנים: 'ועתה עיינתי ולא מצאתי היכן הוא בהמיימוני כן, ואדרבה מדכתב פ"ד מה' ת"ת, וכן בטור יו"ד ושו"ע סי' רמ"ו דין זה על בית המדרש, משמע בבית הכנסת מותר, שהרי כתבו עלה דקדושת בית המדרש חמיר מקדושת בית הכנסת .. ועוד הא כתב הכסף משנה וב"י שם דמקורו הוא מש"ס פ' אלו דברים, ושם איתא של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא מפני ביטול בית המדרש, וא"כ בית הכנסת מנלן. ודוחק לומר דהוי נמי ביטול תפלה. ועוד דגם בבית המדרש כתב הש"ך שם11 בשם הפרישה דוקא בימיהם שלא ראו מספריהם לחוץ כל שכן שלא היו משיחין, אבל עכשיו דבלאו הכי אין נזהרים ואומרים רפואה, אף דהט"ז שם החמיר, היינו משום כבוד התורה עי"ש .. ובין כך ובין כך נראה להקל בבית הכנסת אפילו כשעוסק בתפלת המקום שמותר להפסיק'.
מאידך הפרי מגדים12 כתב: 'אם לומר אסותא בבית הכנסת, עיין יו"ד [סימן] רמ"ו סי"ז בט"ז13 וש"ך שם, ועיין אליה רבה כאן, ושל בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני ביטול בית המדרש, אין לומר בבית הכנסת שרו, י"ל במדרש בי רבנן לכתחילה שרי, קא משמע לן דאסור, וכל שכן בית הכנסת, עיין ס"א [בהגה] בשם הר"ן'.
> א"כ לדעת העטרת זקנים והפרי מגדים גם בבית כנסת אין לענות אסותא וכ"פ אחרונים, אך לדעת הא"ר הדין שאין אומרים אסותא נובע מצד קדושת בית המדרש, אך בית כנסת, שקדושתו פחותה, [ובפרט שאפילו בבית המדרש יש שכתבו להקל], מותר לענות.
> א"כ ראינו שיש שכתבו שכיום מותר לענות גם בבית המדרש, אך לדעת אדמו"ר הזקן דין זה נוהג גם כיום. וכן ראינו שנחלקו האחרונים האם דין זה נוהג ג"כ בבית כנסת
הערות:
1 שו"ע יו"ד סי' רמו סי"ז ↩
2 ס"ק לו ↩
3 שם ס"ק טז ↩
4 יו"ד שם ס"ק ו ↩
5 הל' ת"ת פ"ד הי"א ↩
6 במ"מ דפו"ר כתוב: 'עיין אליה רבה סי' קנא' ↩
7 סי' קנא ס"ק ב ↩
8 או"ח דיני קדושת בית הכנסת ס"ה ↩
9 ש"א ויקרא סי"א ↩
10 שם ס"ק א ↩
11 או"ח משב"ז שם ס"ק ד ↩
12 ס"ק ו ↩
13 ס"ק טז ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp