ראש השנה

---

[1] (הלכה 86)

תקיעת שופר [א]

שאלה: האם צריך להקפיד בקניית השופר על כשרות מהודרת?

תשובה: בקניית שופר צריך להקפיד על כשרות מהודרת מכיון שישנם כו"כ תנאים לכשרות השופר, ואם לא הקפידו עליהם יתכן שלא יוצאים ידי חובה!

אכתוב בקצרה כמה מדיני השופר וכללי כשרותו המבוארים בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקפו: צריך להיות שופר ולא קרן (ס"א), מבעל חי טהור ולא טמא (ס"ג). לכתחילה מצוה שיהי' כפוף, אך לא מעכב בדיעבד (סעיף א וג).

מצוה מן המובחר שיהי' של איל (ס"ב).

גודל מינימלי של השופר לפחות טפח - 8 ס"מ (סי"ג).

אסור להדביק חלקי שופרות אחד לשני וליצור מזה שופר אחד (ס"י) ולכן אסור להוסיף על השופר חתיכות משופר אחר לא בצד הרחב ולא בצד הצר (סי"א). אסור לצפות את הפה של השופר מצד חציצה (סט"ז). בכלל צריך להיזהר מלהוסיף דברים על השופר (ציפויים קישוטים או לצייר ציורים) מחשש לשינוי קול השופר (סט"ז ויח).

אסור להפוך את השופר שהחלק הפנימי יהי' כלפי חוץ. ואסור להרחיב את הצד הצר ולהצר את הצד הרחב (סי"ב).

אסור לעשות שופר מהחלק שממלא את השופר שנקרא הזכרות (סט"ו).

הרבה שופרות מיובאים מכל מיני מקומות מחו"ל ולא תמיד יש על זה פיקוח כמו שצריך, ולכן חשוב מאוד לקנות שופר רק מכשרות מהודרת!

שאלה: האם מותר לתקוע בשופר גזול?

תשובה: א. אדם שגזל שופר ותקע בו יצא ידי חובה [כיון שהמצוה בשמיעת קול השופר ובשמיעת קול אין דין גזל שהרי בשעת השמיעה אינו נוגע בשופר], אך לא יברך על תקיעה כזו כיון שזה מצוה הבאה בעבירה¹.

ב. אמנם אדם אחר התוקע בזה יכול לברך על זה באם היה יאוש בעלים או שינוי מעשה².

שאלה: האם מותר להשתמש בשופר בלי ידיעת הבעלים?

תשובה: א. מותר לברך ולתקוע תקיעה של מצוה [וכן שאר התקיעות שאנו תוקעים לפי מנהגינו³] בשופר של אדם אחר מבלי ידיעתו [דמן הסתם נוח לו שיעשו מצוה בממונו כשאין חסרון כיס]⁴.

ב. ובתנאי שלא יוציא את השופר למקום אחר מהמקום בו השאירו הבעלים את השופר⁵.

---

הערות:

¹ שוע"ר סי' תקפו ס"ד ↩

² שוע"ר סי' תרמ"ט ס"ו ↩

³ הליכות עולם סי' תקפו אות טו, ובפתחי עולם אות יז וכא ↩

⁴ שוע"ר שם ס"ה ↩

⁵ שוע"ר סי' יד ס"י, תרמ"ט ס"ג ↩

---

[2] (הלכה 88)

שאלה: מהם הדברים שנמנעים מלאכלם בראש השנה כדי שתהי' שנה מתוקה?

תשובה: א. כתב אדמו"ר הזקן¹ שלא לבשל בחומץ בראש השנה. וכן כתב שם² לגבי אכילת תפוח בדבש, שנוהגים לאכול תפוח מתוק מטובל בדבש.

מובן מדבריו שאין לאכול דברים מבושלים בחומץ או חמוצים בראש השנה. ובמטה אפרים³ הזכיר גם דברים מרים.

ב. מובא באחרונים⁴ שהבעיה היא רק בדבר שהתבשל בחמוץ או דבר חמוץ מצד עצמו כגון לאכול לימון, אבל לתבל את האוכל קצת בדבר חמוץ בשביל להשביח את הטעם מותר, ולכן מותר להוסיף לסלט קצת חומץ או לימון.

שאלה: מה לגבי דברים חריפים?

תשובה: באופן כללי הפוסקים הזכירו חמוץ וחלקם הוסיפו מר, ולכן יש שכתבו⁵ שאין מניעה מלאכול חריף [ולהעיר שגם בסימנים שמובא בשו"ע שאוכלים בליל ראש השנה יש את הכרתי, וכן הרוביא (שזה חילבה) שיש בהם חריפות].

אך יש שכתבו⁶ חריף שווה לחמוץ ומר ושלכן יש להימנע מחריף ג"כ.

שאלה: מדוע לא אוכלים אגוזים ולוזים בר"ה?

תשובה: א. כתב הרמ"א⁷: 'יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה'. אמנם אדה"ז כתב שם בס"ו רק את הטעם השני: 'יש מדקדקים שלא לאכל אגוזים ולוזים (פירוש אגוזים קטנים), מפני שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה'.

ב. וכתבו האחרונים⁸ שלפי החשש של כיחה וניעה יש להימנע גם משאר ענפי האגוז כגון שקדים בוטנים וכדומה.

שאלה: מה הדין באגוזים ולוזים טחונים בעוגות וכדומה?

תשובה: א. כתב בשו"ת באר משה⁹ שהאפיה ובישול גורמים שהאגוז כבר לא יגרום לכיחה וניעה, ולכן באגוז לוז אין להחמיר אבל באגוז הרגיל שהוא בגימ' חטא צריך להחמיר.

ב. אמנם ראינו שאדמו"ר הזקן השמיט את הטעם שהמניעה היא מצד גימ' חטא, ולפי זה יש מקום להקל גם באגוזים טחונים.

ג. יתירה מכך בשו"ת יד יצחק¹⁰ כתב שמלבד שהבישול מבטל שלא יהי' כיחה וניעה, ברגע שהאגוז לא ניכר בעין גם אין חשש מהצד שהוא גימ' חטא כי נתבטל שמו הפרטי.

ע"כ למעשה אפשר להקל באגוזים טחונים בעוגה.

---

הערות:

¹ סי' תקפג ס"ב מאבודרהם, והחיד"א בספרו עין טוב סי' יח אות צא ציין שכן כתוב בתשובת הגאונים סי' קיד ↩

² בס"א ↩

³ סי' תקפג ס"ג. קיצור שו"ע סי' קכט ס"ט ועוד אחרונים ↩

⁴ שו"ת רבבות אפרים ח"ו סי' שח. אור לציון ח"ד בביאורים אות ג. פסקי תשובות סי' תקפג אות ה הערה 30 ↩

⁵ פסקי תשובות שם ↩

⁶ בלקט יושר (ע' 124 אות ט) מובא שבעל תורמת הדשן נמנע מלאכול חריף, וכך כתב המאור ושמש פרשת תולדות ד"ה ועתה שא נא שחז"ל מנעו מאיתנו לאכול בראש השנה דברים חמוצים וחריפים, וכ"מ מערוך השלחן סתקפ"ב ס"ג לגבי פלפלין. וכ"כ בברית כהונת עולם השלם או"ח מערכת ר סקי"א (ע' קסג) וכך כתב באור לציון שם ↩

⁷ סי' תקפג ס"ב ↩

⁸ נטעי גבריאל פכ"ח דין יד. פסקי תשובות שם אות ז הערה 37 ↩

⁹ ח"ג סצ"ז ↩

¹⁰ ח"א סי' רח ↩

---

[2] (הלכה 370)

מנהג אמירת תשליך (א)

שאלה: מהו מקור וטעמי מנהג אמירת התשליך?

תשובה: א) הראשון שמזכיר מנהג זה הוא המהרי"ל (מנהגים) הלכות ראש השנה: 'אמר מהר"י סג"ל מה שנוהגין לילך בר"ה אחר סעודה אצל ימים ונהרות להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש¹ זכר לעקדה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו, ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש. והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקדה. ומהר"י סג"ל נהג ג"כ להלוך אצל הנהרות'.

ב) הרמ"א בספרו תורת העולה² ביאר את המנהג: 'ומנהג של ישראל תורה הוא, במה שהולכים על מים ואומרים תשליך במצולת ים הוא התהום, והיא המקום היותר עמוק בים. והנה לפי הטבע של היסודות שהמים יכסו הארץ, והארץ הוא המרכז, והוא מקום הנמוך בכל העולם, והנה התגלות הארץ לצורך בני אדם ולדרים עליה אינו בלא כוונת מכוון והוא אשר חדש העולם כרצונו לתכלית ישוב הארץ, ולכן אנו הולכים על המים לראות אשר שם חול גבול לים, ואמר עד פה תבא ולא תוסף, וכשאנו הולכים שם אנו רואים גבורתו של יוצר בראשית, ולכן אנו הולכים על המים בראש השנה, שהוא יום הדין, לשום כל אחד על נפשו ענין בריאת העולם, ושהשם יתעלה מלך הארץ ועל זה נאמר תשליך במצולת ים חטאינו, כי באמת המתבונן בענין מצולת ים ומכיר שהעולם מחודש על ידי זה עומד על מציאות השם יתעלה, ומתחרט על ידי זה על כל עונותיו, וחטאיו נמחלים ועל דרך זה נשלכים החטאים במצולת הים, והוא מבואר למשכיל'.

ג) השל"ה³ כתב: 'וכן מה שנוהגין לילך להנהר, לומר הפסוק⁴ 'ותשליך במצלות ים כל חטאתם' כו', הוא מנהג ותיקין, באם הוא באופן שזכרתי למעלה, שמתעורר בתשובה שלמה בלבו, ומשליך מעליו גילוליו, אז נופלים הם במצולת ים'. (ובהמשך דבריו מצטט את הזהר בפרשת אמור⁵).

וכעין זה מצינו באריכות בפרי עץ חיים⁶: 'נכון לילך ביום א' דר"ה, קודם שקיעת החמה, אל מעיין ובאר של מים חיים, וטוב אם יהיה חוץ לעיר, ולומר שם (י"ג מדות) י"ג מכילין דרחמי של מיכה המורשתי, מי אל כמוך וכו', עד מימי קדם, שהם י"ג ת"ד דא"א. ומנהג טוב לומר אחר מנחה קודם שקיעת החמה, ולכוין אל פירושים איך הם נמנין לחשבון י"ג ת"ד, נגד י"ג מכילין, והיכן מקום כל א' וא' בדיקנא, שתכוין באיזה מקום בדיקנא הם רמוזים .. ואז, אותן החטאים שעשה האדם, שהם אותן המזיקים אשר ברא ע"י חטאו, הם יורדים במצולת ים, וסמאל ונחש שהם צלמות, אינם יונקים מלמעלה, שכבר נמתק שורש יניקתם שהם הדינין, והם אדנ"י אלהים, ואינם יונקים מהם .. וכן צריך שתכוין, ג"כ באמרך ותשליך במצולת ים כל חטאתם, תכוין שתשליך כל חטאת וכל מקטרג במצולת ים עליון, לכן טוב לאומרו על שפת הים, או באר מים חיים, או מעיין נובע כנ"ל'.

ד) הבית מאיר⁷ כתב: 'והולכין אל הנהר. יראה שהוא על שם הפסוק שמואל א' ז' וישאבו מים וישפכו לפני ה'. ומתרגם יונתן ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם ה': ורש"י פי' סימן הכנעה הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכין'.

ה) בסידור אוצר התפילות, ובאלף המגן⁸ ביארו עפ"י הגמרא במסכת הוריות יב, א: 'ת"ר: אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם, שנא': ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [וגו'] והורדתם אותו אל גיחון'. ומכיון שביום זה אנו ממליכים את הקב"ה, לכן הולכים למעין או נהר.

מנהג זה שראינו שהתחיל בארצות אשכנז וכפי שכותב גם הרח"ו בשער הכוונות: 'ענין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום ראשון דר"ה אחר המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים הגדול או אצל מעיין או באר מים חיים וקורין אותו תשליך, הנה הוא מנהג יפה ויותר טוב הוא אם יהי' מחוץ לעיר ..'. ואכן לא הובא בשו"ע אלא רק ברמ"א שכתב⁹: 'והולכין אל הנהר לומר פסוק: ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר'.

אך לאחר מכן הלך והתפשט המנהג גם לשאר קהילות ישראל.

א"כ ראינו טעמים שונים לטעם מנהג ההליכה למקור מים כגון ים או נהר: א. זכר לעקידה (מהרי"ל). ב. לזכור בריאת העולם (הרמ"א) ג. מרמז על ההכנעה (בית מאיר) ד. שע"י התשובה נופלים העוונות במצולות. (פע"ח. של"ה). ה. מרמז על המלכת הקב"ה.

אמנם יש שכתבו שעיקר המנהג הוא ללכת למקום בו רואים דגים חיים, ונלמד על כך בהלכה של מחר בעזרת ה'.

---

הערות:

¹ תנחומא וירא פכ"ב ↩

² ח"ג סי' נו ↩

³ מסכת ר"ה פרק נר מצוה ↩

⁴ מיכה ז, יט ↩

⁵ ח"ג קא, ב ↩

⁶ שער השופר פ"ה ↩

⁷ או"ח סי' תקפג ↩

⁸ סי' תקצח אות יב ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' תקפג ס"ב ↩

---

[3] (הלכה 371)

מנהג אמירת תשליך (ב)

שאלה: בהלכה הקודמת ראינו שמנהג התשליך ללכת למקור מים ולאו דווקא מקום עם דגים, מדוע א"כ רבים נוהגים ללכת בדוקא למקום שיש דגים?

תשובה: בספר המנהגים (לרבינו אייזיק טירנא בן דורו של המהרי"ל) בהל' ראש השנה כתב: 'ורגילין לילך על הנהר ולומר תשוב תרחמינו וגו' ורואים דגים חיים'¹.

ומצינו כמה טעמים למנהג זה:

א) כתב בהגהות המנהגים² בביאור עניין ראיית הדגים: 'לזכור שאנו משולים כדגים חיים הללו שנאחזים פתאום במצודה'. וכ"כ הלבוש³: 'לזכור שאנו משולים כדגים חיים הללו שנאחזים במצודה, כך אנו נאחזים במצודת המות והדין, ומתוך כך נהרהר יותר בתשובה'.

ב) הרמ"א בדרכי משה⁴ כתב: 'כתב מהרי"ל שנוהגים לילך אל הנהר ולומר תשוב תרחמנו וגו' משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם במים עד צוארו ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש⁵ עכ"ל וכן הוא במנהגים (למהר"א טירנא) אלא שהוסיף שרואין דגים חיים ואפשר שהוא לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים'.

ג) השל"ה⁶ כתב: 'עוד שמעתי רמז גדול ונכון, כי הולכים למים שיש שם דגים, יען כי להדגים אין גבינים, ועיניהם תמיד פקוחות, כדי להתעורר עיני פקיחא דלעילא, שרומז על רחמים גדולים, ו'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל', רק עיניו פקוחות. ועל זה נאמר⁷ 'עורה למה תישן', וכתיב⁸ 'למה... יעשן אפך בצאן מרעיתך', כי קשה העשן לעינים, וגורם שיהיו סגורות, ואנחנו מתפללים שיהיו פקוחות'.

א"כ ראינו ג' טעמים מדוע צריך לעשות את התשליך במקום שיש בו דגים ולראותם: א. כדגים במצודה, כך אנו במצודת הדין. ב. סימן שלא תשלוט עין רעה ונפרה ונרבה. ג. שעיני ה' יהיו פקוחות כדגים שאין להם גבינים.

------

שיטת אדמו"ר הזקן בשו"ע ובסידור:

אדמו"ר הזקן בשו"ע⁹ כתב את טעמו של הרמ"א: 'ונוהגים לילך אל הנהר שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים ואומרים שם פסוק ישוב ירחמנו וגו' ותשליך וגו'. וטוב שיהיה מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון של ראש השנה אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו''.

אך בסידור סדר תשליך כתב כטעמו של השל"ה: 'אחר מנחה יום א' דראש השנה קודם שקיעת החמה טוב לילך מחוץ לעיר אל באר המים או מעין כי מים מורים על החסדים' וגם דגים רומזים על עינא פקיחא ויאמר י"ג מדות שבפסוקים מי אל כמוך שהם כנגד י"ג מדות ה' ה' אל רחום וגו' ויכוין בכל מדה אל מדה אחת שבפסוק ה' ה' אל רחום וגו' ולא יאמרם. ואחר כך מן המצר וגו' והם כנגד ט' מדות ה' ארך אפים וגו'. ויאמר מזמור רננו צדיקים ואח"כ יאמר לא ירעו וגו', יהי רצון, יהיו לרצון'.

וכתב בשער הכולל¹⁰: 'הגם שאין דרכו של אדמו"ר בזה הסידור לבאר הטעמים, אעפ"כ מבאר את הטעם מן תשליך, משום שבסידור האריז"ל כתוב 'לילך אל הבאר כו' להשליך לשם עונותיו', הגם שזה אינו שייך רק להבקיאים ומכוונים הסודות עפ"י קבלה, כמו שמבאר שם שזהו 'למצולות ים - העליון'. אבל ההמון טועים לאמר, משליכין את החטאים ועונות לנהר¹¹, ורבים מלעיגים על זה לכן כתב אדמו"ר טעם המקובל השוה לכל'.

ולמעשה מנהגינו להשתדל ללכת למקום שיש בו דגים, ולראות אותם וכפי שהרבי אמר בש"פ ויקהל פקודי התשנ"א¹²: 'באמירת תשליך סמוך לנהר שיש בו דגים, מדייקים שיוכלו לראות את הדגים שבמים (כפי שנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר)'.

---

הערות:

¹ המגן אברהם סי' תקפג ס"ק ה העיר שבעצם יש כאן מחלוקת האם צריך מקום שיש בו דגים, וז"ל: 'הנהר. שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ) עסי' תצ"ז ס"ב, אבל בכתבים כתוב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיע' החמה ולו' פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל' ↩

² אות קלא, (הגהות אלו נתחברו כנראה קרוב לזמן החיבור עצמו אך לא ברור מי חיברם) ↩

³ או"ח סי' תקצו ס"א וכ"כ במטה משה עמוד העבודה דיני שופר סימן תתכ ↩

⁴ או"ח סי' תקפג ס"ק ב ↩

⁵ תהלים סט, ב ↩

⁶ מסכת ר"ה הגה פרק נר מצוה ↩

⁷ תהלים מד, כד ↩

⁸ שם עד, א ↩

⁹ או"ח סי' תקפג ס"ז ↩

¹⁰ פמ"ג סט"ו ↩

¹¹ כמ"ש בקיצור של"ה עמ' פח ביחס לתשליך: 'וסוברין בדעתם שעל ידי זה יוכל האדם לנער כל העבירות שעשה כל השנה, וח"ו לחשוב כן. וכן הוא באמת חילול שם גדול בפני האומות שיודעים מזה ..'. עיי"ש עוד שהאריך ↩

¹² תורת מנחם ח"ב ע' 378 בשוה"ג להערה 28. ולהעיר גם מתו"מ ח"ב ע' 4 ↩

---

[4] (הלכה 372)

מנהג אמירת תשליך (ג)

שאלה: מהו מקור וטעם המנהג לנער שולי הבגדים לאחר אמירת תשליך?

תשובה: כתוב בפרי עץ חיים¹: 'ינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים וכו''.

וביאר בקיצור של"ה²: 'ומה שנוהגין לנעור בכנפי בגדיהן הוא ג"כ ע"פ הסוד לנער הקליפות מעלינו שנאחזים בנו ע"י זוהמת עונותינו כמו שנוהגין אחר קידוש הלבנה מטעם זה לנער הקליפות שנתעוררו ע"י קיטרוג הלבנה כידוע לי"ח'.

ובמטה אפרים³: 'ומנערים שם שולי הבגדים, והוא לרמז בעלמא ליתן לב להשליך החטאים, ולחפש ולחקור דרכים מן [היום ה]הוא והלאה שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא'.

בשו"ת תורה לשמה⁴ האריך בביאור הענין: 'אין להרהר אחר מנהגן של ישראל .. יען כי כל פועל דמיוני הנעשה למטה הוא כדי לחזק הדבר למעלה והיינו תמצא כי הנביאים נשתמשו בפועל דמיוני כאשר מצינו באלישע הע"ה עם יואש מלך ישראל שא"ל פתח החלון קדמה ויפתח ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר קח את החיצים ויקח ויאמר הך ארצה ויך שלש פעמים ויעמוד ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם וכנז' במלכים ב יג. וכן תמצא פועל דמיוני בירמיה ג"כ שצוה ירמיה הע"ה את שריה והיה ככלותך לקרוא את הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום .. וכן תמצא פועל דמיוני כזה של ניעור הגלימא בנחמיה ה' דכתיב גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן .. וכן בענין סדר התשליך שנהגו לנער שולי הגלימה והגם שדבר זה של ניעור הגלימה לא נמצא בספר הכונות כ"י המצוי אצלינו מרבינו האר"י ז"ל עכ"ז מנהג ישראל תורה הוא ויש בזה טעם כדי לעשות פועל דמיוני על דרך מה שעשה נחמיה ע"ה בניעור הנז' וכונתינו הוא על העונות והחטאים שיתנערו מן הנפש ויושלכו הם וגם המקטרג העליון למצולות ים העליון ובאמת גם ענין זה שעושין סדר התשליך על הים או על באר מים הוא ג"כ פועל דמיוני לים העליון וכאשר מפורש בדברי מרן האר"י זצ"ל..'.

שאלה: איזה בגד צריך לנער?

תשובה: כתב באלף המגן⁵: 'שולי הבגדים - כתוב בספרים דוקא הבגד של ציצית⁶'.

וכ"כ למעשה הרבי⁷: 'לתשליך - מנערים שולי טלית קטן'. ובהערה מובא מהגהות אדמו"ר הרש"ב על הסידור: כתוב בפע"ח שער השופר פ"ה וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים כו', ובסדור האריז"ל מהר' שבתי ז"ל כתב דדוקא בגד ציצית כי היא בגד השכינה, וכן בסידור שער השמים מהשל"ה כתב דדוקא בגד ציצית, וכן מנהגינו, לנער את הטלית קטן, אך אחר שגומרים את סדר התשליך וכן נראה מסדור השל"ה ז"ל'.

שאלה: האם נשים צריכות לומר תשליך?

תשובה: אמנם בספר זכרון אברהם (לר' אברהם בינג)⁸ כתב: 'ונראה לי דלקטנים ונשים אין חיוב לילך אל הנהר רק מכח המנהג עוקרים הרים על זה'. אך לפי מה שהתבאר בהלכות הקודמות בטעמי אמירת התשליך, בודאי שגם נשים שייכות למנהג זה, של אמירת התשליך⁹.

ואמנם מצינו לכמה מגדולי ישראל¹⁰ שתיקנו שנשים לא ילכו לאמירת תשליך יחד עם הגברים מצד ענין הצניעות, כך מובא שהחכם צבי ציווה לבנותיו שלא ילכו לתשליך. וכן תיקן מהר"צ אורנשטיין בעיר בריסק, והגרי"ש נטאנזון בעל השואל ומשיב בלבוב שנשים לא ילכו. וכ"כ ערוך השולחן¹¹.

ויש שלימדו קצת זכות וכמ"ש בקצה המטה¹² כתב: 'ושמעתי ללמד קצת זכות דאולי אימת יום הדין מועיל גם בר"ה .. אבל בעונותינו הרבים אוי לעינים שכך רואות ביום הקדוש הזה שנעשה להם הליכות תשליך כמו טיול לגנות ופרדסים והוא ממעשי שטן ר"ל'. וכ"כ בקובץ תל תלפיות הרד"צ קאטצבורג¹³: 'מטעם זה הי' להם להיות נמנעות בר"ה מלילך לנהר לתפלת תשליך. ואולי אימת יום הדין מועיל קצת גם בר"ה ע' או"ח סי' רעח ס"ח'.

א"כ ראינו שמנהג התשליך שייך גם לנשים, אלא שיש פוסקים ששללו מחמת גדרי הצניעות, וא"כ כאשר אין בעיה של צניעות ראוי שגם הנשים ילכו ויאמרו את תפילת התשליך.

---

הערות:

¹ שער השופר פ"ה ↩

² ר"ה הג"ה ד"ה ראוי ע' פח הובא בא"ר סי' תקצו ס"ק ג ↩

³ סי' תקצח ס"ד ↩

⁴ סי' לא ↩

⁵ שם אות ט ↩

⁶ בספר טעמי המנהגים אות תסד הערה כא הביא מהרה"ק רבי אליעזר מקאמרנא אודות קידוש לבנה, וטעם שמנערין כנפי הציצית דוקא אחר קידוש לבנה ולא בשאר מצות, לרמז בזה שאין אנו מאותן שעובדין לצבא השמים, רק לקיים מצות השם כמו שאנו מקיימים במצות ציצית'. ואולי י"ל שעד"ז גם בתשליך כאשר אומרים תפילה ליד נהר וכו' ↩

⁷ היום יום א' תשרי, וספר המנהגים ע' 57 ↩

⁸ סי' תקפג ע' סז ↩

⁹ וכמבואר בפני המים יב, ב בהערה ↩

¹⁰ ראה פני המים שם ע' יג ↩

¹¹ או"ח סי' תקפג ס"ד ↩

¹² סי' תקצ"ח ס"ק ז ↩

¹³ גליון ה שנת תרנז אות נד ↩

---

[5] (הלכה 373)

מנהג אמירת תשליך (ד)

שאלה: מה הדין בר"ה שחל בשבת?

תשובה: נראה שהמנהג הקדמון היה לעשות תשליך ביום א' של ר"ה גם כשהוא חל בשבת, וכפי שנראה מדברי המהרי"ל (שהוא המקור הראשון לתשליך) שכתב על הזהירות שלא יזרקו אוכל לדגים וסיים: 'וכ"ש כשחל ר"ה בשבת דאין לעשות כן'.

אלא שבקיצור של"ה¹ כתב: 'ואם חל יום ראשון של ר"ה בשבת לא יעשה תשליך עד יום ב' כדי שלא יבואו ח"ו לידי חילול שבת'.

ובשו"ת שבות יעקב² השיג על דבריו באריכות: 'ע"מ ששאלת אם יש לילך אל הנהר לומר תשליך ביום השבת הנה לא ידעתי חשש נדנוד איסור בזה ואדרבה כתבו הפוסקים שיש לילך ביום הראשון וזריזין מקדימין למצות מהיכי תיתי לא ילכו לשם ביום השבת מה חשש איסור יש בזה אפילו אם הנהר הוא במקום שאסור שם לטלטל ביום השבת מה בכך לא ישאו אצלם כלום ולא יטלטלו אצלם וליכא למגזר דלמא יטלטל שום דבר דא"כ בכל שבתות השנה למה לא גזרינן כן ולא מצינו בשום פוסק חשש איסור גזירה בזה .. ומקרוב נדפס קיצור של"ה שכתב שם שאין לילך אל הנהר ביום השבת בלי טעם וראיה כלל ובודה איסור מלבו ובודאי נתעלם ממנו דברי מהרי"ל והדרת קודש ואיזה עמי הארצות כשרואין כבר נדפס בספר חדש אף שאין ראוי לסמוך עליו תופסין כן להלכה ולאו שפיר עבדי וכן ראיתי כו"כ גדולים נהוגים כן ונקראים זריזים'. וכ"כ בשע"ת³ שנוהגים לומר בשבת.

אלא שהנהגה זו שלא לעשות תשליך בשבת התקבלה בכו"כ מקהילות ישראל, וכמ"ש הפרי מגדים⁴: 'ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר, אפשר מטעם הוצאה שנושאין עמהם, ועיין סי' תקי"ח [ס"א] הוצאה שלא לצורך כלל ביו"ט ג"כ אסור⁵.

גם בין המקובלים מצינו שנחלקו בענין זה: וכפי שכתב החיד"א בברכ"י⁶, והאריך בשו"ת יוסף אומץ⁷ על דברי השבות יעקב: 'הטיח דברים על מי שאמר שלא יאמרו תשליך אם חל ר"ה בשבת. וגרם להרב ז"ל מה שסבר שהדברים כפשוטן. אמנם הראשונים היו נוהגים מנהגיהם עפ"י הסוד והיו מסתירין מאד בהעלם נמרץ הדברים כנודע דכל הש"ס בנוי עפ"י הסוד כמ"ש רעיא מהימנא והיה העלמה. ולפי סוד ותשליך אשר גלה סודו האר"י ז"ל יש מקום לומר דלא יאמרוהו בשבת וכ"כ משם הרב עיר וקדיש הרמ"ז ז"ל. והגם דשמעתי דהרב החסיד מהר"י אירגאז זלה"ה היה אומרו בשבת. מ"מ לדידי חזי לי דשוא"ת עדיף ומה גם בדברים העומדים ברומו של עולם כל שלא נמצא בפירוש מרבינו האר"י ז"ל. ועוד לא נתברר אם הרב מהר"י אירגאז ידע שהרמ"ז מנע אמירתו'. ובס' מועד לכל חי⁸ והבא"ח⁹ כתבו לעשות ביום א' דר"ה אפילו בשבת. מאידך בשד"ח¹⁰ כתב לדחות ליום ב דר"ה.

בתורת רבותינו נשיאינו: אדמו"ר הזקן בשו"ע ובסידור כשהזכיר את התשליך לא ציין שאין לאומרו כשר"ה חל בשבת.

הרבי¹¹ דן בנושא זה בהרחבה ובעיקר במנהגינו בפועל שאין אומרים כאשר חל בשבת¹²: 'וכפי שראינו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר .. ובודאי נהג כך כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, ובודאי נהגו כן גם לפניו, שכאשר יו"ט של ר"ה חל בשבת ערכו תשליך למחרתו, ביום ב של ר"ה'.

ומבאר ש:'אע"פ שמהשו"ע אין להוכיח שלדעת רבינו הזקן יש לערוך תשליך ביום א' דר"ה גם כשחל בשבת, אך כן יש להוכיח מכך שבסידורו לא הזכיר רבינו הזקן חילוק אם ר"ה חל בחול או בשבת, ובודאי שאם הי' חילוק כזה, הי' מפרש זאת בסידורו .. [ואין לומר כדברי האחרונים שע"פ קבלה אין מקום לערוך תשליך בשבת – שהרי נוסף על הידוע שפסקי הסידור מיוסדים ומתאימים גם ע"פ קבלה..].

וממשיך הרבי להקשות: 'שזה לכאורה דבר פלא: כיון שבמהרי"ל מפורש שעורכים תשליך גם בר"ה שחל בשבת, וגם ע"פ קבלה, בפע"ח ובסידור אדה"ז, לא נזכר חילוק בין ר"ה שחל בחול לר"ה שחל בשבת, מהי הסיבה לכך שברוב המקומות נוהגים שלא לערוך תשליך בר"ה שחל בשבת?

וי"ל הביאור בזה בנגלה, בהקדים, ידוע בדברי האחרונים שאין מקום לגזור גזירות מעצמם, אא"כ זוהי גזירה מפורשת, או בדומה ממש לגזירה מפורשת .. אמנם, בד"א – כל זמן שזהו בגדר גזירה; אבל כאשר רואים שאירע כן בפועל, והיינו, שאי"ז רק השערה 'שמא יעבירנו ד' אמות', אלא אירע בפועל שהלכו וטלטלו כו', הרי"ז יצא מגדר גזירה בגלל חשש בעלמא, ונעשה בגדר של תקלה בפועל .. ועפ"ז מתורצת השאלה היתכן שרבותינו נשיאינו לא נהגו כפי שעולה מדברי רבינו הזקן בסידורו שיש לערוך תשליך ביום א' דר"ה גם כשחל בשבת, כיון שלאחרי דורו של רבינו הזקן ראו שהדבר מביא לידי תקלה בפועל, ולא רק בגדר גזירה בגלל חשש תקלה .. ונקודת הענין שכ"ז שהענין הוא בגדר גזירה, אזי יש מקום לפלוגתא אם לגזור גזירה, או שאין רשות לגזור גזירה מעצמו; משא"כ כאשר אין זה בגדר גזירה, כ"א לצורך שלילת תקלה בפועל'.

א"כ למעשה מנהג חב"ד כשחל ר"ה בשבת, דוחים את התשליך ליום ב' דר"ה.

------------

https://did.li/Shonehalacha

---

הערות:

¹ מסכת ר"ה ע' פח ↩

² ח"ג סי' מב ↩

³ סי' תקפג ס"ק ו ↩

⁴ או"ח א"א סי' תקפג ס"ק ה ↩

⁵ וכ"כ המט"א סי' תקצח ס"ו ↩

⁶ סי' תקפג ס"ק ו ↩

⁷ סי"ז ג ↩

⁸ סי' יג ס"ע ↩

⁹ נצבים אות יב ↩

¹⁰ אספ"ד מערכת ר"ה סי' ב אות ב ↩

¹¹ שיחת ו' תשרי התש"ל תו"מ חנ"ח ע' 39 ואילך. וקדם לזה שקו"ט בליל ב' דר"ה, תו"מ שם ע' 4 ואילך ↩

¹² ובהמשך השיחה מבואר שגם כשאומרים בחצר וכדו' שאין חשש טילטול אין אומרים כשחל בשבת ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp