ימי בין המצרים
[א] (הלכה 1129)
בשר ויין
שאלה: ממתי אסור לאכול בשר, ולשתות יין? (1)
תשובה: א) סעודה מפסקת: - המשנה במסכת תענית1 אומרת: 'ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין'.
ומבארת הגמרא2: 'אמר רב יהודה: לא שנו אלא משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה - מותר. ואמר רב יהודה: לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה - מותר'.
כלומר מדינא דגמרא איסור אכילת בשר ושתיית יין הוא בסעודה המפסקת בערב ת"ב אחר חצות.
> אמנם מצינו כבר בימי הגאונים שהיו קהילות שנהגו להחמיר ולהקדים את הזמן בו לא אוכלים בשר ושותים יין, וכדלקמן:
ב) מבוקר ערב תשעה באב: -
הגמרא בתענית שם מספרת: 'אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חרבה במלח, בין תנור לכיריים, ואוכל, ושותה עליה קיתון של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו'.
כלומר רבי יהודה ברבי אילעאי החמיר על עצמו ובערב תשעה באב כולו אכל רק פת חריבה ומים.
באוצר הגאונים3 מובאת תשובת הגאונים: 'ולענין בשר ויין בערב ט' באב הלכה רווחת היא שאין אסור אלא בסעודה המפסיק בה, והוא דהויה ההיא סעודה משש שעות ולמעלה, אבל אם אכל אדם סעודה המפסיק בה קודם שש שעות מותר בבשר ויין .. ואעפ"כ הרבה יש שמחמירין על עצמן, ולא מתוך שחייבין אלא מידה יתירה, ואנו לא אכלנו מעולם בשר בערב ט' באב'.
וכתב האורחות חיים4: 'ויש פרושים שמונעין עצמן מכל מיני לפתן ואין אוכלין רק פת במלח ומים במשורה .. ויש נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כמו שכתבנו ואע"פי שמסקנת ההלכה שאין אסור בבשר ויין אלא בסעודה המפסיק בה והוא שיעשנה משש שעות ולמטה מ"מ הנהיגו הראשונים ברוב המקומות שלא לאכול בשר כל אותו היום אלא מי שהיה חלוש או חולה'.
ג) שבוע שחל בו תשעה באב: - כתב הרמב"ם5: 'וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ..'.
וכתב המגיד משנה: 'המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר שאין נמנעין אלא ערב התענית'.
ד) ראש חודש אב: - בירושלמי6 מובא מנהג שנהגו לאסור מר"ח ויש ראשונים שגרסו בדברי הירושלמי7 שזה לגבי אכילת בשר.
וכתב הרי"ץ גיאת8 כתב: 'ונשאל ממר רב האיי נהגו באלו המקומות דאע"ג דמימנעין מלמיכל בישרא מריש ירחא דאב עד התענית ..'.
וכ"כ בספר הפרדס9: '.. רבינו הגדול ר' יצחק בר' יהודה ז"ל .. ומר"ח עד התענית לא היה אוכל בשר ..'.
וכ"כ הרמב"ם שם: 'ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד התענית'. וכ"כ הרבה ראשונים10.
ה) י"ז תמוז: - כתב בספר הפרדס שם: 'ואמר לי רב סעדיה ג' שבועות שמי"ז בתמוז עד ט' באב הן [רמוזים בדניאל] שהתענה ג' שבועים, שצריך להתענות מבשר .. וכן נמצא בתלמוד ירושלמי אמר מר הני נשי דידן דלא שתי חמרא מי"ז בתמוז ועד ת"ב ורוב הגאונים שבלותיר נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. משנכנס אב ממעטין בשמחה וערב ת"ב פת במלח ומים, ויש מי שמקדימין מי"ז בתמוז לנהוג כך'.
ובהגהות מיימוניות11: 'ומה שנהגו בני אדם שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז עד תשעה באב נמצא בשם רב סעדיה גאון כי רמוזים הם בדניאל'. מנהג זה נזכר בעוד ראשונים12.
> א"כ ראינו את דין הגמרא לגבי איסור אכילת בשר בערב תשעה באב אחר חצות בסעודה המפסקת, ושבמשך הדורות קהילות שונות בעם ישראל החמירו על עצמם לא לאכול בשר כבר לפני כן, בהלכה הבאה נראה כיצד נפסקה ההלכה.
הערות:
1 כו, ב ↩
2 ל, א ↩
3 תענית סי' צה ↩
4 ח"א הל' תשעה באב אות ו ↩
5 הל' תעניות פ"ה ה"ו ↩
6 פסחים פ"ד ה"א ↩
7 ראה אבודרהם סדר תפלת התעניות ↩
8 הלכות ת"ב ↩
9 הל' ט"ב ↩
10 ראה ראבי"ה ח"ג הל' תענית סי' תתפב. רוקח סי' שי. המנהיג הל' ט"ב. הפרנס סי' תכד. רמב"ן בתורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה. ריטב"א תענית כו, ב. מרדכי תענית רמז תרלט. רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב יח ח"ב קסד, ג ↩
11 הל' תעניות פ"ה ה"ג ↩
12 ראה שבלי הלקט סי' רסו ↩
[ב] (הלכה 1130)
בשר ויין
בהלכה הקודמת ראינו את מקורות המנהגים לגבי הזמן ממנו נהגו לא לאכול בשר בתקופה זו של בין המצרים.
שאלה: כיצד נוהגים למעשה? (2)
תשובה: המחבר כתב1 את דין הגמרא: 'ערב תשעה באב לא יאכל אדם בסעודה המפסקת, שאוכלה אחר חצות, בשר, ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין'.
בנוסף הביא המחבר2 את המנהגים השונים לגבי הקדמת זמן האיסור: 'יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו, ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז'.
> ולמעשה המנהג באשכנז להחמיר מר"ח אב, כולל ראש חודש עצמו, וכדלקמן:
כתב בהג"ה במהרי"ל3: 'ואנו נוהגין איסור בשר ויין מן ר"ח עד מוצאי ט' באב. ור"ח גופי' אסור'.
וכן מובא לגבי האריז"ל4 [שלא אכל בשר ויין כבר מי"ז בתמוז] שהחמיר גם בר"ח עצמו: 'גם ראיתי למורי ז"ל, שלא היה אוכל בשר, ולא שותה יין, מיום י"ז בתמוז, עד מוצאי ט"ב, ומוצאי ט"ב בכלל, אם לא שהי' דחוי, שאז הי' אוכל במוצאי ט"ב. ודבר זה הי' נוהג בחול, ואפילו ביום ר"ח אב, אבל לא בשבתות'.
וכ"כ בסדר היום5: 'ואפי' ביום ר"ח עצמו עם היות שהוא ר"ח והוא יום שמחה שאני ר"ח זהו שהוא ראש לחדש הפורענות'.
וכתב המגן אברהם6: 'נ"ל דמיד שהתפללו הקהל ערבית במוצאי שבת אעפ"י שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין וה"ה בראש חודש לדידן .. ויש נמנעין אחר שקיעת החמה'.
וכתב הפרי מגדים בא"א: 'ויש נמנעין לאחר שקיעת החמה, היינו תחלת שקיעה אף שעדיין בין השמשות ולא התפלל ערבית כו''.
[וכתב המקור חיים (בכרך)7: 'ולא מחזי כרעבתנותא מה שקוראין בקהילות גדולות בערב ר"ח ברחוב לאכול בשר'].
> אמנם בני ספרד נהגו להתיר אכילת בשר ושתיית יין ביום ראש חודש עצמו, וכדלקמן:
כתב כנסת הגדולה8: 'לא נתבאר בדברי הפוסקים אם ר"ח בכלל האיסור, או אם בר"ח מותר. ומכח הסברא נראה, דאין ראוי לנהוג בר"ח מילי דאבילותא, וכן מנהג פשוט בקושטא לאכול בשר ולשתות יין בר"ח, אעפ"י שנמנעים מר"ח ואילך. ויראה לי דאפילו לנמנעים מלאכול בשר ולשתות יין מי"ז בתמוז ואילך, דמותרים לאכול בשר בר"ח ולשתות יין, מידי דהוי אשבתות דמותרים לאכול בשר .. ואני מהנוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין מי"ז בתמוז ואילך, ובשבת ור"ח אני אוכל בשר ושותה יין .. ונראה כיון דדבר זה אינו אלא מנהג, כי קבילו עלייהו שלא לאכול בשר ולשתות יין הכי קבילו עלייהו מר"ח ואילך, ולא ר"ח בכלל'9.
וכ"כ החיד"א10: 'בראש חודש אב נהגנו לאכול בשר לכבוד ראש חדש'. וכתב הגר"ח פלאגי'11: 'מי לנו גדול מיוסף צדיקא דכתב במורה באצבע אות רג"ל, דבראש חודש אב נהגנו לאכול בשר לכבוד ראש חדש'.
והבן איש חי12 כתב: 'ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב'.
וכתב הגרע"י ביחוה דעת13: 'ובירושלים נהגו שלא לאכול בשר החל מר"ח אב, אלא שביום ר"ח אב עצמו נהגו להתיר, וכמ"ש בספר שלחן מלכים, והובא בספר פרי האדמה ח"ד (ח, ד) .. מ"מ המנהג אצלינו בירושלים להקל בראש חודש אב באכילת בשר, ואין אחר המנהג כלום'.
> א"כ למעשה למנהג בני אשכנז אין אוכלין בשר ושותים יין מראש חודש אב כולל ראש חודש עצמו14. ולמנהג בני ספרד אין אוכלין מב' מנחם אב ואילך.
וכתב הרשב"א בתשובה15: 'וגדולה מזו נהגו אבותיכם נוחי נפש שלא לאכול בשר משנכנס אב. ואעפ"י שאין כאן איסור כלל מדין התלמוד .. אפילו כן מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדר של ראשונים. ופורץ גדר ישכנו נחש של דבריהם'.
ועפי"ז כתב המחבר16: 'כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש'.
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' תקנב ס"א ↩
2 שם סי' תקנא ס"ט ↩
3 הל' י"ז בתמוז ותשעה באב ↩
4 שער הכוונות ענין בין המצרים בהגה"ה ד ↩
5 ענין י"ז בתמוז ובין המצרים ↩
6 שם ס"ק כו ↩
7 סי' תקנא ס"ט ↩
8 שכנה"ג הגהב"י או"ח שם אות כו ↩
9 וראה מאמר מרדכי ס"ק ט ↩
10 מורה באצבע אות רלג ↩
11 מועד לכל חי סי' י אות ז ↩
12 ש"א דברים סט"ו ↩
13 ח"א סי' מא ↩
14 ולהעיר מדרכי חיים ושלום אות תרסו לגבי בעל המנחת אלעזר: 'נהג עצמו ואמר שכן הי' דעת אבותיו ורבותיו הקדושים בסעודת ר"ח לאכול בשר גם בלא סיום מס' עיין טעמו בשער יששכר (מאמר חדש תמוז אב אות ט) אך גילה דעתו שזה דוקא להנוהגים כרבותינו תלמודי הבעש"ט שמרבין בסעודה ברבים בכל ר"ח והוי סעודת מצוה שאין לבטלה גם כעת' ↩
15 ח"א סי' שו ↩
16 שם סי"א ↩
[ג] (הלכה 1131)
בשר ויין
שאלה: האם עופות ודגים נכללו באיסור אכילת בשר בסעודה המפסקת [וכן במנהג שלנו להקדים שלא לאכול כבר מראש חודש]?
תשובה: הגמרא במסכת תענית1 אומרת: 'לא יאכל בשר ולא ישתה יין. תנא: אבל אוכל הוא בשר מליח, ושותה יין מגתו. בשר מליח עד כמה? אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל: כל זמן שהוא כשלמים'.
וכתב הראבי"ה2: 'ותניא אבל אוכל הוא בשר מלוח ושותה יין מגיתו. בשר כל זמן שהוא כשלמים, שני ימים ולילה אחת, אסור לאכול, דכתיב בשלמים שמחה, כדאמרינן בערבי פסחים שבזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים, ובפרק בן סורר ומורה אמרינן נמי אינו חייב באוכל תרטימר בשר אלא בבשר שהוא כשלמים דיש בו שמחה ומשיך בתריה ואמר רבא אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה, וגרסינן בפרק [קמא] דחגיגה [הלכה] ישראל יוצאים בנדרים [ושמחת] מי שיש בהם שמחה יצאו עופות שאין בהם שמחה. ונראה, דהוא הדין בסעודה המפסקת שרי, וכן פסק רבינו שב"ט3.
> א"כ לדבריו כל איסור אכילת בשר בסעודה המפסקת הוא רק בבשר בהמה, ולא בעופות.
אך תלמידו האור זרוע4 הביא את דבריו, וכתב: 'וכתב מורי רבינו אב"י העזרי דמותר לאכול בשר עוף בסעודה המפסקת .. ואעפ"י שכך הוא האמת אפי' הכי אין נכון לעשות כן וחלילה לשום ירא שמים שיאכל בסעודה המפסקת בשר מליח או שישתה יין מגתו או שיאכל בשר עופות או דגים ואיסורא נמי איכא שכבר נהגו אבותינו למנוע מכל אלו ויש בהם משום בל תטוש תורת אמך'.
והביאו הגהות אשרי5: 'אעפ"י שמתוך הלכה משמע דמותר לאכול בסעודה מפסקת בשר מליח או בשר עופות ודגים ולשתות יין מגתו דהיינו כל זמן שתוסס מ"מ אין נכון לעשות כן ואיסורא נמי איכא משום בל תטוש תורת אמך. מא"ז'.
ויש שחלקו עליו מן הדין וכמ"ש רבינו אברהם חילדיק בספר המנהגים שלו6: 'ערב ט' באב לא יאכל אדם בסעודה המפסקת בשר ויין ולא ב' תבשילין כגון ביצים .. ויש שרוצים לדקדק משם דמותר לאכול עופות ערב ט' באב כיון שאין בו שמחה. ואומר הרב ר' ברוך מאן לימא לן דהלכתא כרב אשי דמפיק ליה מההוא טעמא דאין בהן שמחה, דילמא כמאן דאמר דמסיק התם לפי שאין חגיגה באה מהן. ותו אפילו הלכתא כרב אשי דילמא היינו טעמא לענין שמחת יו"ט דבעי שמחה יתירה, דכתיב ושמחת ומיירי בזמן שבית המקדש קיים, ולגבי בן סורר ומורה נמי מידי דמימשך בעינן, אבל לגבי ט' באב דהוא משום איבול יש לומר דאפילו שמחה כל דהו כמו בשר עוף'.
ויתירה מכך כתב המרדכי7 [הביאו האגור8]: 'ונראה לע"ד דלדידן דנהגינן איסור, אסור מראש חודש אפי' בבשר מליח ויין תוסס הוא הדין בבשר עוף'.
וכתב הטור9: 'נראה אף ע"פ שאין בו שמחה, אסור, שלא משום שמחה לבד אסרו בשר, אלא כדי להרבות אבל. תדע שהרי אבל אחר, מצוה להשקותו יין, דאמרינן לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים, שמצוה לנחמו לשכח צערו, והכא אסרו יין כי אם ישתה ישכח רישו ומצוה שיזכור חורבן הבית ויצטער עליו הלכך מטעם זה יש לאסור אפי' עופות כמו בשר, ובסמ"ק כתב עתה שרוב מאכל שלנו בשר לאחר שעברו עליו שתי ימים נראה שאסור'.
וכתב הבית יוסף10: 'ומדברי המרדכי שאכתוב בסימן שאחר זה נראה שהנוהגים איסור מר"ח או משבעה עשר בתמוז בבשר ויין אפילו בשר עוף או בשר מלוח ויין תוסס אסור ומיהו אם כשהתחיל לנהוג התנה שלא יאסר בבשר עוף וכיוצא פשיטא דלא נאסר בהם'.
> א"כ ראינו שכתב הראבי"ה שמותר לאכול בסעודה המפסקת בשר עוף, אמנם תלמידו האור זרוע כתב שלמרות זאת, לא נכון לעשות כך [והזכיר בדבריו להימנע גם מדגים], ויש ראשונים שחלקו על הראבי"ה וכתבו שזה אסור מן הדין, והמרדכי הוסיף שלמחמירים שלא לאכול בשר מר"ח, גם עוף נכלל בזה. ובהלכה הבאה נראה כיצד נפסקה ההלכה.
הערות:
1 ל, א ↩
2 הל' תענית סי' תתפח ↩
3 רבינו שמואל בן נטרונאי ↩
4 ח"ב הל' תשעה באב סי' תטו ↩
5 תענית פ"ד סי' לה ↩
6 מנהגי ט' באב ותענית ציבור ↩
7 תענית רמז תרלט. (המובא לקמן הוא מתוך המרדכי השלם, מהדורת מכון ירושלים, וראה שם בהערות השינויים מהמרדכי הנדפס וכמו שהוא בב"י סי' תקנב) ↩
8 הל' תשעה באב סי' תתל ↩
9 או"ח סי' תקנב ↩
10 או"ח סי' תקנא. וראה גם דבריו בסי' תקנב ↩
[ד] (הלכה 1132)
בשר ויין
בהלכה הקודמת ראינו שיש ראשונים שכתבו להתיר לאכול בסעודה המפסקת בשר עוף, מאידך יש שכתבו שאסור והזכירו גם דגים, ויש שכתבו שלמחמירים שלא לאכול בשר מר"ח זה כולל גם עוף.
שאלה: כיצד נפסק להלכה?
תשובה: כתב המחבר1 לגבי המנהג להקדים את ההימנעות מבשר ויין: 'יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס; ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון'.
ולגבי סעודה המפסקת בערב תשעה באב כתב המחבר2: 'אפילו בשר מלוח שעברו עליו יותר משני ימים ולילה אחת, ובשר עופות ודגים ויין מגתו דהיינו שאין לו יותר משלשה ימים, נהגו לאסור'.
> א"כ המחבר הביא לגבי המנהג להחמיר לפני ערב ת"ב כתב שיש מי שאומר שאסור בבשר עוף, ולגבי ערב ת"ב הזכיר שנהגו לאסור גם דגים.
העטרת זקנים3 תמה על המחבר: 'וצ"ע כי הלא פשוט שאין בשר דגים בכלל בשר, ולא מצאתי בשום אחד מהאחרונים שכתב דגים, וכן מהררמ"א בדרכי משה לא הביא בהעתק דברי הגהות אשרי דגים. ואפשר שר"ל שכל מאכל משובח אסור לאכול בסעודה המפסקת כמו שאוסר בטור כל מאכל שהוא דרך כבוד, וזהו הטעם שאין לאכול שני תבשילין לדברי הרי"ץ גיאות אפילו תבשיל של עדשים, [ו]כתב הרמב"ם4 מימינו לא אכלנו אפילו תבשיל של עדשים בערב תשעה באב אא"כ בא בשבת, ע"ש, רק ראוי להחמיר כרבי יהודה בר [אילעאי] שהיו מביאין לו פת חריבה במלח ושותה קיתון של מים. על כן נראה לי שמטעם זה אוסר בהגהות אשרי מאכל של דגים בסעודה המפסקת מפני שהוא מאכל של כבוד שעולה על שולחן מלכים, ועתה בזמנינו דגים הם יותר מאכל של כבוד מבשר שור ועופות'.
והנחלת צבי5 כתב: 'ויש לתמוה הלא פשוט הוא שאין בשר דגים בכלל בשר בהמה ועוף א"כ למה נהיגי לאסרו, הלא לטעם שכתב המרדכי לאסור בשר עוף משום הואיל דאנן נהיגי לאסור מר"ח, פשיטא שאין לאסור בשר דגים לאכול בסעודה המפסקת, כיון דלא נהיגי לאסור מר"ח בשר דגים. וגם לטעם שכתב הטור לאסור בשר עוף ג"כ אין טעם לאסרו בשר דגים, וגם כל האחרונים לא הזכירו איסור לאכול דגים בסעודת המפסקת, וצ"ע'.
וכתב המגן אברהם6: 'כתב בנחלת צבי שטעות סופר הוא, וצ"ל וגדיים, ודוחק לומר שנפל טעות א' בכל ספרי הרב ב"י והשו"ע והגהות אשרי, ועוד דהא כתבו הגהות אשרי שמדינא שרי ואי ס"ד דמיירי בגדיים למה יהא מותר הא בשר הוא לכו"ע. לכן נ"ל דגירסת דגים הוא עיקר משום דאיכא דוכתא דדגים בכלל בשר7 הוא כמ"ש ביו"ד סי' רי"ז ס"ח ועוד דהוא עולה על שלחן מלכים ושמחה הוא לאיש'8.
אך האליה רבה9 כתב: 'אך צ"ע דהכא הוסיף הש"ע דגים לאיסור, ובאמת בלבוש ס"ב שכתב ודג מלוח והא מטור מבואר דמותר, ודוחק לחלק בין בשר מלוח לדג מלוח, ועוד הא אמרינן פרק הספינה10 כוורא מליחא מעלי, בשרא מליחא לא מעלי. ומג"א לא הרגיש בזה ואוסר דגים דשמחה הם. גם מ"ש ז"ל כתב בנחלת צבי שטעות סופר הוא וצ"ל וגדיים, ודוחק לומר שנפל טעות אחת בכל ספרי ב"י ושו"ע, ועוד אי בגדיים למה מדינא שרי עכ"ל, עיינתי בנחלת צבי ולא כתב כלל שטעות סופר הוא אלא בב"י עצמו דפוס ווינציא שלפני הוא גדיים'.
הבגדי ישע11 הסכים עם האליה רבא וכתב: 'לכן נראה לפרש דהגרסא גדיים אין למחוק, וא"ת הוא פשיטא וכבר נאסר הבשר מר"ח היינו ממנהגא אבל כאן כותב הש"ע מה שהוא מדינא דגמ' ומ"ש הג"א דמדינא שרי קאי על בשר מלוח לאחר שעבר עליו ב' ימים ולילה אחד ודו"ק'12.
מאידך החיד"א13 כתב: 'ומ"ש הרב מגן אברהם דיש מגיהים גדיים ויש בדפוס באיזה כ"י הגירסא כך ליתא לגירסא והגהה הנזכרת, והאמת הוא דגרסינן דגים ואין להתיר כלל כמ"ש מרן ועמ"ש הרב אליה רבה'.
וכתב בכף החיים14: 'דוקא תפלים אבל דגים מלוחים שרו ול"ד לבשר מלוח .. וכ"מ מדברי המל"ח סי' יו"ד או' ל' שכתב וגם דגים לחים שאינם מלוחים אסור לאכול בסעודה המפסקת עכ"ל משמע הא דגים מלוחים שרו. מיהו יש לפקפק ע"ז ממ"ש במס' בתרא דף ע"ד ע"ב כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי וא"כ כיון דבשר מליח אסור כ"ש דגים. ואפשר דאין דגים מלוחים שוים וכמ"ש שם בגמ' איבעית אימא נקבה מליחא מעלי ועוד י"ל דדוקא מלוח כפי הצורך הוא מעלי אבל אם אין מלוח כפי הצורך יתר או חסר אינו מעלי ומ"מ לא ראינו מי שמיקל בזה ואפשר דבמקום הצורך כגון שאינו יכול לאכול מאכלים אחרים יש להקל אם אותם הדגים יותר גרועים מן הלחים'.
> א"כ ראינו שלדעת המחבר אסור לאכול בשר עופות ודגים בסעודה המפסקת, ויש אחרונים שכתבו להקל בדגים, אך המג"א ועוד פוסקים הסכימו לדברי המחבר לאסור גם דגים15.
--------------
הערות:
1 שו"ע או"ח סי' תקנא ס"י ↩
2 שם סי' תקנב ס"ב ↩
3 שם ס"ק ב ↩
4 הל' תעניות פ"ה ה"ט ↩
5 שו"ע שם ס"ב ↩
6 שם ס"ק ב ↩
7 האחרונים (ראה יד אפרים, נתיב חיים, מחצית השקל, גליון מהרש"א) העירו שלכאורה דברי המג"א כאן סותרים את מ"ש בס"ק ד: 'נ"ל שרוב הפעמים נותנים בצלים ובצים באפונים כמו שדרך לטגן עיסה בבצים *אבל דגים אסור לטגנן בבצים* כיון שרוב הפעמים מבשלין אותן בלא בצים כמ"ש בטור וכל כיו"ב'. ובהגהות הגר"ב פרענקיל כתב לחלק: 'י"ל היינו דגים קטנים שאין עולין על שלחן מלכים כדאיתא לענין בשולי עכו"ם ביו"ד סי' קיג (ט"ז ס"ק יב; ש"ך ס"ק טז), דבהם לא שייך חשיבות ושמחה ומותר לאכלם אף לפי המנהג שכתב המחבר בס"ב שנהגו שלא לאכול דגים כפי גירסת המג"א והעטרת זקנים, ושים עינך בדברי העטרת זקנים שעיקר דבריו דעתה בזמננו דגים המה יותר מאכל כבוד מבשר שורים ועופות. ויעוין ברש"י סוף פרשת פנחס (במדבר כט, לו) על פסוק [פר אחד איל אחד] ששינה רש"י מלשון חז"ל (תנחומא שם אות יז) בחשיבות סעודת דגים נגד בשר בהמה דהכל לפי הזמן' ↩
8 וראה מ"ש בהגהת מהר"צ שפיץ (נדפסה יחד עם העטרת זקנים), ומה שהשיב עליו במאמר מרדכי שם ס"ק ב. (ולהעיר משו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' תצט קו"א ס"ק ג) ↩
9 סי' תקנב ס"ק א ↩
10 ב"ב עד, ב ↩
11 וראה ג"כ ערוך השלחן שם ס"ג: 'ומ"ש בשו"ע דגים וודאי הוא טעות הדפוס וכן בהג"א והמג"א סק"ב נדחק לקיים הגירסא משום דבנדרים הוא בכלל בשר ואינו כן אלא למקום שרגילין כן כמ"ש ביו"ד סי' רי"ז וכן מ"ש משום דעולה על שולחן מלכים מה ענין זה לזה וכמה מאכלים טובים יש ומותרים וממנהגינו מוכח כן שאין אוכלין בשר מר"ח ואוכלין דגים וכ"כ הגר"א שטעות הוא וכן בעט"ז' ↩
12 מחזיק ברכה שם ס"ק ד ↩
13 שם ס"ק יח ↩
14 וראה ג"כ ילקוט יוסף דיני סעודה מפסקת דין א ↩
[ה] (הלכה 1133)
בשר ויין
שאלה: האם אפשר להקל במקום צורך כגון לחולים באכילת בשר ושתיית יין?
תשובה: לגבי חולה כתב באורחות חיים1: 'ויש נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כמו שכתבנו ואע"פי שמסקנת ההלכה שאין אסור בבשר ויין אלא בסעודה המפסיק בה והוא שיעשנה משש שעות ולמטה מ"מ הנהיגו הראשונים ברוב המקומו' שלא לאכול בשר כל אותו היום אלא מי שהיה חלוש או חולה'.
וכתב הרמ"א2 בהג"ה: 'ומצניעים מר"ח ואילך הסכין של שחיטה, שאין שוחטים כ"א לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיו"ב'.
וכתב המשנה ברורה3: 'לחולה - אפילו חולה קצת'.
ולגבי יולדת כתב בלקט יושר4: 'ויולדות אוכלות בשר עד ז' ימים'.
[אלא שלא ברור האם כוונתו לומר עד ז ימים מהלידה, או עד ז ימים בחודש אב, וראה להלן בדברי המג"א].
וכתב המגן אברהם5: 'נוהגות קצת יולדות למנוע מבשר ויין מז' באב ואילך ונכון שבאותו היום נכנסו העכו"ם להיכל כדאיתא בטור'.
וביאר המשנ"ב6: 'ואף דבסי' תקנ"ד סק"ט כתב המ"א דנהגו קצת יולדות מז' באב ואילך למנוע מבשר ויין היינו שלא במקום חולי'.
עד מתי נחשבת יולדת כתב באשל אברהם (בוטשאטש)7: 'נוהגות קצת יולדות למנוע מבשר ויין משבעה באב ואילך. ולא נתפרש הגבול, ומשורת הלכה עד שלשים הוי ליה יולדות גם לגבי הלכה קבועה בסי' תקנ"ד, וכל שכן בזה, אך כיון שהן נוהגות להחמיר על עצמם, כל שלא עמדו ממה שקורין קינדבעט, עד השבת ההוא ודאי בכלל יולדת היא, וגם אח"כ כל שעושים שאלה בזה מסתמא לא הובראה כל כך, וכל שכן שנוהגות לאכול רק עוף ובעוף יש להקל לגמרי. אך כשאוכלת של בהמה ואין עוף מצוי להן כל כך ג"כ יש להתיר עד שלשים, וכל שעושות שאלה ועד שעומדות כנזכר לעיל יש להקל ביותר בזה'.
ולגבי מניקות כתב האליה רבה8: 'מניקות שתינוק שלה חולה עד שרע לו כשאמו אינה אוכלת בשר, יש להקל'.
> א"כ ראינו שחולה, וכן מניקה במקום צער לתינוק יכולים לאכול בשר, ויולדת יכולה לאכול עד ז אב.
לגבי אשה בעת נדתה כתב הלקט יושר שם: 'אבל אשה שבא לה וסתה בין ר"ח אב לט' באב אינה אוכלת בשר'.
אך השבות יעקב9 כתב להתיר, וז"ל: 'ומה ששאלת באשה שראתה דם נדתה בר"ח אב אי מותרת לאכול בשר בשבוע זו .. אכן מצאתי קצת סמך להתיר מהתוס' מסכת כתובות פ' אעפ"י דף סג, ב גבי הא דתנא מורדת אחת לי ארוסה ונשואה אפי' נדה וכו' וכתבו התוספ' שם בד"ה אלא למ"ד מתשמיש נדה בת תשמיש היא וא"ת למ"ד ממלאכה מה אפי' דקתני אפי' נדה וי"ל דהוי רבותא משום דסתם נדות חולת קצת ע"כ הרי דכל שבעה ימי נדתה היא בחזקת חולת קצת וכיון דעיקר דין זה שלא לאכול בשר הוא רק מצד המנהג א"כ במקום חולה אפי' חולה קצת אין לנהוג איסור, ובפרטות כל שבאה לשאול ודאי מרגישה בעצמה שאינה יכולה לסבול מאכל חלב מחמת מיחוש בגופה. ומה"ט התרתי כמ"פ למניקות שמותרת לאכול מאכל בשר בימים אלו אבע"א משום תקנתא דידה כדאית' בש"ס סוף פ' אעפ"י דסתם מינקת חולת נינהו אבע"א משום תקנת הולד ומה"ט מקילין הרבה דברים במעוברת ומניקת אפי' לענין ד' צומות וכל הבא לשאול בימים אלו שאין יכול לסבול לאכול מאכל חלב משום איזה מיחוש וחולי קצת אני מורה לו להיתר כי חמירא סכנתא מאיסורא והיינו דוקא לאכל בשר עוף כמו שכתבו האחרוני' בא"ח סי' תקנ"א אכן מי שיודע בעצמו שיוכל לאכל מאכל חלב שלא יזיק לו כלום רק שרוצה לילך אחר תאות ושרירות לבו הו' בכלל פורץ גדר ישכנו נחש ותהי עוונתו על עצמותיו אבל בלא"ה אין להחמיר נ"ל'.
והשערי תשובה10 הביא את דברי השבות יעקב, וכתב: 'ונראה דהכל לפי ראות עיני המורה שאם העם פרוצים לזלזל בעבירות זה יש להחמיר טפי ועכ"פ אין להתיר שניהם בשר ויין רק אחד לבד וכמ"ש בס"ק ל"ג בשם השבו"י גופי' ח"ג לענין לילה שלפני המילה ע"ש גם יש לו להמורה להודיע שאם אינו קשה לו הרבה יש למנוע מז' באב ואילך כמ"ש המג"א סי' תקנ"ד שנוהגין קצת יולדות למנוע מבשר ויין'.
וכתב האשל אברהם (בוטשאטש)11: 'בהנהוג פרישות אכילת בשר מר"ח מנחם אב עד לאחר התענית, די בכך צער משונה מהבריאים להקל, שהרי גם תקנת חז"ל הקבועים לכל עם בני ישראל וקבועים קודם חיתום הוראה (שבכח החרש והמסגר שהיה שרשם פתוח להם) ע"י צער הקילו. ובמקום אחר כתבתי שאולי י"ל חילוקים בין התקנות ובסגנון הצער. אך לגבי נהוג כנזכר לעיל מסברא אין חילוק וע"י צער שינוי מהבריאים קיל. וגם ע"י רופא אומר גרם צער כנ"ל קיל, וגם ע"י גוי רופא מלומד י"ל דקיל. וביותר כשתשעה באב באחד בשבת שאין אז שבוע שבה תשעה באב דקיל אז יותר, ומ"מ רק של עוף שלבריאות עדיף בכך אם מצוי. ולפרוש מז' בחודש כביולדת היטב'.
והמשנה ברורה12 כתב: 'ואסורים בבשר עוף - ומ"מ מי שא"א לו לאכול מאכלי חלב מותר לו לאכול בשר עוף או בשר מלוח ג' ימים'.
א"כ ראינו שיש שהקילו לאכול עוף גם ללא חולי ממש אלא כאשר מצטער וכדומה13 אבל לבריא אין להקל בזה.
הערות:
1 ח"א הלכות תשעה באב אות ו ↩
2 סי' תקנא ס"ט ↩
3 שם ס"ק סא ↩
4 או"ח קז, ב ↩
5 סי' תקנד ס"ק ט ↩
6 סי' תקנא ס"ק סא ↩
7 סי' תקנד ↩
8 סי' תקנא ס"ק כב הובא במשנ"ב שם ס"ק סד ↩
9 ח"א סי' כז ↩
10 סי' תקנא ס"ק כח ↩
11 סי' תקנא ס"ט ↩
12 סי' תקנא ס"ק סד ↩
13 ויש שהקילו רק עד ז באב ↩
[ו] (הלכה 1134)
בשר ויין
שאלה: מה הדין בתבשיל של בשר?
תשובה: כתב הכלבו1: 'ויש נמנעין מאכילת בשר משנכנס אב לפי שאין שמחה אלא בבשר ואעפ"י כן אין צריכין להמנע מתבשיל שנתבשל בו הבשר דלצעורי נפשיה קא מכוין והא אצטער, ועוד דאמרינן בנדרים הנודר מן הבשר מותר בתבשיל'.
ומבואר בלבוש2: 'יש אומרים שאפילו הנוהגים שלא לאכול בשר ויין, מותרים הם בתבשיל שנתבשל בו בשר, שהרי לא נהגו כן משום איסור אלא כדי לצעורי נפשיה קא מכוין, ולא משום אבל ושמחה לבד, דא"כ אבל אחר למה לא אסרוהו בבשר ויין, אדרבה מצוה הוא להשקותו יין כדי לשכח צערו ולנחמו, אבל כאן מצוה הוא שלא להתנחם אלא להרבות אבל, כדי שיזכור ויצטער על חורבן ירושלים, הלכך תבשיל של בשר מותר, דטעם בשר ולא ממשו אינו משכח צערו'.
ולהלכה כתב המחבר3: 'יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר'.
ולגבי שומן של בשר כתב המגן אברהם4: 'ונראה לי דשומן של בשר דינו כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן'.
הבגדי ישע5 הביא את לשון הלבוש וכתב: 'אך לפ"ז גם כן לא ה"ל לאסור אפילו שומן, אך יש לחלק בין בשר כחוש שנתבשל ולא הוי רק טעמו, אבל בשומן שנימוח והוי טעמו וממשו והוי כאלו אוכל בשר עצמו משא"כ בשר כחוש אינו נימוח ואינו אלא פליטת טעמו'.
וכ"כ המקור חיים6 (בכרך): ושומן גרע ודינו כבשר, ולכן שאלי"ט וקוכי"ן אפילו רובן שמן אסורים, משא"כ כולם שמן וחתיכה בשר מונח על השאליט שרי'.
ולגבי רוטב של בשר, כתב הט"ז7 [לגבי היתר שימוש בחומץ הנעשה ממיין]: 'דאיסור זה הוה כמו נדר כמ"ש ב"י בשם תשובת אשכנזית ובנודר מן היין מותר בחומץ יין כמ"ש ביו"ד סי' רי"א סי"א. לכאורה נראה כיון דאיתא שם דנודר מן היין ונעשה אותו יין חומץ אסור בו, ה"נ כן הוא שאסור בזמן זה מחומץ שנעשה מיין בזמן ההוא, אבל אינו נראה כן דשם הוה היין עצמו אסור מצד איסור נדר דרביע עליו משא"כ כאן דאין האיסור אלא משום שמחה ובחומץ ליכא שמחה, א"כ נהפך האיסור עצמו להיתר. וגם בבשר לדין התלמוד מוכח כן בטור בסי' שאח"ז דמות אחר ג' ימים והוא ממש כחומץ דכאן והא ראייה דכאן הותר בתבשיל של בשר כמ"ש אח"ז ואילו בנודר מן הבשר ויין זה ודאי גם התבשיל שקיבל ממנו טעם אסור וכמ"ש בי"ד סי' רי"ז אלא ודאי כמ"ש. ודומה כאן לנודר מבשר ויין סתם דמותר בתבשיל שיש בו טעם יין וכ"ש דמותר כאן בנתערב יין בתבשיל אעפ"י שיש בו טעם יין כנלע"ד פשוט וכן משמע בכל בו שמביא ב"י בסימן זה. מטעם שכתבתי מבואר דבימים אלו מותר ברוטב של בשר כמו בנודר מן הבשר ביו"ד סי' רי"ז'.
וכפל דבריו8: 'בסמוך נתבאר דאף ברוטב של בשר מותר'.
> א"כ לדברי המחבר מותר לאכול תבשיל שנתבשל בו בשר, וכתבו האחרונים ששומן הבשר דינו כבשר עצמו, והט"ז הוסיף על המחבר וכתב שגם רוטב של בשר מותר.
אמנם למעשה כתב המג"א שם: 'והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף בתבשיל של בשר, וכ"כ בש"כ בי"ד סי' רי"ז ס"ט לענין נדרים ואסור לשנות המנהג דבנדרים אזלינן בתר מנהג המקום, ועוד דבנדר רגילין להזכיר לשון אכיל' וא"כ מדינא אסורין ג"כ בתבשיל ועוד דהב"י והדרכי משה כתבו לאסור'.
וכתב האליה רבה9: 'מיהו דוקא בתבשיל שנתבשל עם בשר ממש, אבל כשנתבשל10 בקדרה של בשר פשיטא דמותר. והט"ז מתיר ביין שנתערב בתבשיל אף שיש בו טעם יין, ולמנהג הנ"ל יש להחמיר'.
וכ"כ הפרי מגדים11: 'ועיין מג"א אות כ"ט האידנא נוהגין איסור אף בתבשיל של בשר וכל שכן ברוטב עצמו. ועיין א"ר אות כ"ב נתבשל בקדירה של בשר פשיטא דרשאי לאכול'.
ועוד כתב12: 'אבל נתבשל בקדירה של בשר בן יומו ודאי לית מיחוש ושרי. ונראה כל שנפל בשר לתבשיל ויש ששים פשיטא דשרי, ואף שאין ששים כל שקפילא ישראל טועם ואין טעם בשר שרי, וטעימה כה"ג י"ל דשרי13, וצ"ע'.
> א"כ למעשה המנהג [גם אצל בני אשכנז וגם בני ספרד14] לאסור גם תבשיל או רוטב של בשר.
הערות:
1 סי' סב ↩
2 או"ח סי' תקנא ס"י ↩
3 שו"ע שם ס"י ↩
4 ס"ק כט ↩
5 על המג"א שם ↩
6 על המחבר שם ↩
7 שם ס"ק ט ↩
8 שם ס"ק יא ↩
9 שם ס"ק כב ↩
10 וכתב בילקוט יוסף דיני ימי תשעה באב הערה 80: 'ומש"כ האליה רבה ס"ק כב, שאם נתבשל בקדרת בשר מותר, לאו דוקא בדיעבד, אלא אף לכתחילה מותר, וכן המנהג, וכמ"ש מהר"א פוסק בספר מור ואהלות אהל ברכות והודאות סי' לט, בד"ה עוד נשאלתי, עיי"ש' ↩
11 משב"ז ס"ק יא ↩
12 א"א ס"ק כט. הביאו המשנ"ב ס"ק סג ושער הציון אות סח ↩
13 ראה ילקוט יוסף דיני תשעה באב דין כט ↩
[ז] (הלכה 1135)
בשר ויין
שאלה: האם יש בעיה לשתות משקאות עם אלכוהול בתשעת הימים?
תשובה: כתב האגודה1 לגבי סעודה מפסקת: 'כתב בספר המצות ערב תשעה באב ראוי להחמיר שלא לאכול תפוחים מבושלין אחר תבשיל אחר כיון דיוצאין בהן משום עירוב תבשילין, וכן נהגו שלא לשתות שכר'.
האגודה הובא ב[הגהות] מהרי"ל2: 'כתב באגודה שלא לשתות שכר בסעודה המפסקת'.
וכן הביאו המהר"י ווייל3: 'וכן נוהגין שלא לשתות שכר'.
במנהגי מהרי"ל4 כתוב: 'שבוע שחל ט' באב בתוכה היה מהר"י סג"ל מזמן ברכת המזון בלי כוס, גם שלא להשקותו לקטנים. ואם שתה שכר שעורים שקורין ביר אחר ברכת המזון, היה מברך עליו שהכל נהיה בדברו'.
והרמ"א בדרכי משה5 כתב: 'וכתב עוד באגודה דנוהגין שלא לשתות שכר ואין המנהג כדבריו דאפילו שכר דבש שותין'.
ועוד כתב6 כתב: 'וכבר כתבתי לעיל סימן תקנ"א שהמנהג פשוט במדינות אלו שלא לאכול בשר ולשתות יין מראש חדש רק לדבר מצוה שרי. וכתוב באגודה דאין לשתות שכר בסעודה המפסקת, ואין נוהגין כן'.
המהרש"ל7 כתב: 'שאלה אי שרי לשתות שכר בסעודת המפסקת. תשובה באגודה אוסר לשתות שכר בסעודה המפסקת וכן נראה משום דהוי כחמר מדינה בפרט בארצות האלו שאין היין מצוי, בשלמא בט' ימים אינו אלא מנהג ותו לא, אבל בסעודה איסורו מימות התנאים ואנו בימי השמד מחויבים לעשות גדר ולהחמיר ולא להקל ובמה נראה סימני אבילות בפרט לאותם שאוכלים כבר כל צורכם ואוכלים אח"כ פירות לסעודה המפסקת כמו לקינוח בעלמא במה יהיה השנוי אכן כוס לברכת המזון שרי וכל זאת למאן דאפשר אבל מי שלא הורגל לשתות כ"א שכר או הוא אדם חלש בודאי שרי לו לשתות שכר אף בסעודת המפסקת וגם בכל הספרים כתוב ושותה מים לסעודת המפסקת וכן במנהגים'.
ותלמידו מטה משה8 כתב: 'כתב האגודה דנהגו שלא לשתות שכר באותה סעודה. ומור"י [= המהרש"ל] ז"ל כתב בתשובה אכן כוס לברכת המזון שרי. וכל זאת למאן דאפשר, אבל מי שלא הורגל לשתות כי אם שכר, או הוא אדם חלש בודאי שרי לו לשתות שכר אף בסעודה המפסקת'.
> א"כ ראינו שיש מהראשונים שכתבו שנהוג שלא לשתות שכר בסעודה מפסקת אך הרמ"א כתב שאין נוהגין כן.
ולהלכה כתב הרמ"א9 לגבי תשעת הימים: 'ומותר לשתות כל שכר אפילו של דבש שקורים מע"ד'.
ולגבי סעודה המפסקת בסי' תקנב לא הזכיר שאין לשתות שכר, וכתב רק: 'ואף ממשקים אחרים ממעט בשתייתן ממה שרגיל לשתות'. [וכפי שכתב בדרכי משה הנ"ל שנהגו להתיר לשתות בסעודה המפסקת].
אך המגן אברהם10 הזכיר את המנהג הנ"ל לאסור וז"ל: 'ממעט בשתייתן. שאם הי' רגיל לשתו' ד' כוסו' ישתה ג', אין לשתות שכר (מהרי"ל אגודה רש"ל הגהות מנהגים), ואם הוא אדם חלש שרי מטה משה'.
והט"ז11 כתב בהמשך לטעמים למנהג שלא לאכול בשר: 'לטעם הטור דאזלינן גם בתר טעם ובעינן שלא ישתה וישכח חורבן הבית ע"כ אסור בסעודה המפסקת אפילו בשתית מי דבש שקורין מע"ד או יין שרף אף שאין בהם שמחה מ"מ כיון דמשכרים יש בהם חשש וזה ע"כ אסור לדעת הטור כנלע"ד, וכן ראיתי בתשו' רש"ל סי' ל"א אוסר אפילו שכר כל שאינו רגיל בכל סעודה בשכר או שהוא אדם חלש'.
> א"כ ראינו שכתבו האחרונים שלמעשה אין לשתות שכר בסעודה המפסקת וכ"ש שלא ישתה יי"ש המשכר12, אך בתשעת הימים אין מנהג לאסור לשתות שכר.
הערות:
1 תענית פ"ד סי' כג ↩
2 הל' ט' באב אות יג ↩
3 בהל' מהאגודה שהובאו בסוף ספרו ↩
4 הל' ט' באב אות ח ↩
5 או"ח סי' תקנא ס"ק י ↩
6 סי' תקנב סק"ג ↩
7 סי' לא ↩
8 סי' תשיד ↩
9 סי' תקנא בהג"ה סי"א ↩
10 סי' תקנב ס"ק א ↩
11 או"ח בהקדמה לסי' תקנב ↩
12 וראה גם משנ"ב סי' תקנב סק"ד. ובשעה"צ אות א. ובילקוט יוסף דיני ימי תשעה באב אות 96: 'עיין ריש סי' תקנב באחרונים מה שכתבו בדין סעודה המפסקת, ומוכח דבשבוע תשעה באב יש להקל בשכר ושאר משקין' ↩
[ח] (הלכה 1136)
בשר ויין
שאלה: מי שבירך בטעות על מאכל בשרי ונזכר לפני שטעם מה יעשה?
תשובה: כתב הרב יעקב חי ריקאנטי בספרו פסקי ריקאנטי האחרונים1: 'וכיון שהעלה הרב דאיסור ברכה שאינה צריכה הוי דרבנן בנ"ד דאם בא לטעום מן אותו בשר עובר על המנהג דהוי כמו נדר כמ"ש המג"ד באו"ח סי' תקנ"א וגם הב"י בשם תשובה אשכנזית, לא יטעום משום דכי פליט ליה בטעימה מאיסור ברכה שאינה צריכה לא פלט מאיסור עובר על הנדר ובכה"ג שב ואל תעשה עדיף .. איברא שראיתי לרב עט"ז שכתב בשם הב"ח שמי שבירך על התבשיל ואח"כ נמאס בעיניו יש לאכול ממנו קצת כדי שלא תהי' ברכתו לבטלה ומזה הי' נראה גם בנדו"ד שיש לו לאכול קצת דהא לא חיישינן התם לאיסורא דבל תשקצו וכדאי' ביו"ד סי' קיז ע"ש וה"נ לא נחוש לעבור על המנהג להנצל מאיסור ברכה לבטלה .. אמנם כד דייקנא שפיר כמדומה לי לי שמצאתי היתר לדבר לאכול מעט מזער מן הבשר מה דכתב המג"ד שם באו"ח סי' תקנ"א בענין חומץ של יין דמעיקרא הי' נ"ל דאסור בחומץ של יין כיון דאיסור זה הוי כמו נדר אבל אח"כ חיל"ק ידע בין נדר למנהג זה, והוא דבנדר מעיקרא הוה יין אסור עליו מצד איסור נדר דרביע עליה משא"כ כאן דאין האיסור אלא משום שמחה ובחומץ ליכא שמחה וכו' יעו"ש ואע"ג דבנ"ד הבשר עצמו יש בו שמחה הנה הסברא מחייבת דדוקא באוכל ממנו הרבה אבל בשביל כל שהוא שאוכל ממנו לא שייך בזה שמחה ובככ"ש שאוכל ממנו ה"ז מציל מאיסור ברכה לבטלה ואין ספק דלסברת המג"ד צריך לחלק כמ"ש הרש"ך ולומר דמעיקרא כי נהגו לא נהגו אלא בבנין שיש בו שמחה וזה ברור א"כ אנן נמי נימא דבכ"ש שאוכל מן הבשר אין בה שמחה ואדרבה אנן סהדי שזה מצטער משום שצריך לעבור. ול"ק מידי מהא דכתב הרב אור חדש שצריך שלא יהי' בו שום צד איסור דאף בנ"ד כי אמרינן דמעיקרא לא נהגו אלא בדבר שיש בו שמחה כל דליכא ביה שמחה לית ביה צד איסור מקרי. ואף לס' הטור שכתב דטעם המנהג הוא כדי להרבות אבל שייך האי טעמא שבכל שהוא שאוכל אינו ממעט אבל אדרבה הוא מצטער לעבור על מנהגו ויש ראיה לדבר ממה שכתב מור"ם שם באו"ח סי' תקנ"א ס"י ובמקום דליכא תנוק מותר בעצמו לשתות יין ההבדלה ע"כ וודאי דטעמא הוי משום דע"כ צריך לברך על היין כדי להבדיל וא"כ אין לו לברך לבטלה ה"נ מאחר שכבר בירך יש לו לאכל מעט כדי שלא תהי' ברכתו לבטלה ..'.
השדי חמד2 הביא את תוכן דבריו, וכתב: 'והנה אמת דבכעין נדון זה נחלקו הפוסקים במי שנדר שלא לאכול עד שילמוד פרק אחד ושכח ובירך ונזכר קודם שאכל ונחלקו מה יעשה ישראל ההוא להציל עצמו מברכה לבטלה ומלעבור על נדרו ורמז בזה בשו"ת הנ"ל והובא באריכות דבריהם דרבנן קדישי בענין זה בשו"ת מכתב לחזקיהו סי' ה' עיי"ש. מ"מ בנדון הנ"ל נראה דלכו"ע מהני לעשות כמ"ש הרב הנ"ל, ונראה דאפשר להביא ראיה לנדו"ד ממ"ש מרן חיד"א בברכ"י סי' תקנ"א אות י"ב דאם לקח פרי בין המצרים ובירך עליו ברכת הפרי יברך שהחיינו (כמ"ש בשו"ת כנה"ג). וכן יש לדקדק מלשון מוהרח"ו וכו' הרי שכתב דהזהירות הוא מלאכול משמע דאם הוא נצרך לאכול כנדון זה דכבר בירך ברכת הפרי וברך שהחיינו וכו' וכה"ג דקדקו הרבנים מוהר"י ן' נעים והכנה"ג מלשון סה"ח עכ"ל הרי דפשיטא להו דלאחר שבירך ברכת הפרי צריך הוא לאכול הפרי (ואמטו להכי שרינן ליה גם ברכת שהחיינו) ולא אמרינן לא ליתהני ולא ליברוך כדי שלא יעבור אמנהגא דשלא לברך שהחיינו בבין המצרים והיינו טעמא ודאי דבמקום חשש ברכה לבטלה אין המנהג עומד כנגדו, וא"כ ה"נ יש לומר בנדון שלפנינו דמשום שלא תהי' ברכתו לבטלה יש לו לאכול מעט וכמ"ש הרב הנ"ל'.
וכ"כ בשלחן מלכים (לנדא)3: 'ואם שכח בבין המצרים ובירך על בשר יטעום קצת שלא תהי' ברכתו לבטלה, ומשום שמחה ליכא שמחה בכל שהוא (פסקי רקאנטי בשד"ח)'.
הגרע"י ביביע אומר4 העיר שדברי השדי חמד הם בסתירה למה שכתב בעצמו בשו"ת שלו מכתב לחזקיהו, אך סיים שהעיקר כמ"ש בשדי חמד שיטעום קצת: 'והנה ראיתי בשו"ת מכתב לחזקיהו (שם, דל"א סע"א), שהביא בשם ס' פסקי ריקאנטי האחרונים, שנשאל אודות מי שבירך בשבוע ט"ב על חתיכת בשר אם מותר לו לטעום קצת מפני הברכה, והשיב עפ"ד הזר"א דאיסור ברכה שא"צ מדרבנן דוקא, ולכן נראה שיפלוט ולא יחוש לברכה לבטלה. ושוב הביא ד' הב"ח (ס"ס רו), שהמברך על אוכל ונמאס בעיניו, שיטעם ממנו קצת, שלא תהיה ברכתו לבטלה. אלמא דלא חיישינן לאיסור בל תשקצו מפני הברכה, אמנם באור חדש כ' דמיירי שאין נפשו קצה בו. ולכן העלה בנידון הנ"ל שאין לטעום כלום אעפ"י שאינו אלא מנהג בעלמא. ע"ש. ולפי האמור נראה פשוט שיש להתיר לו לטעום חתיכת בשר, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. ומה גם שאין זה איסור מן הדין כלל, אלא מנהג בעלמא. ותו דבכל שהוא אין כאן שמחה כלל. ומצאתי בשד"ח שכ', אם בירך על חתיכת בשר ונזכר מיד, יש לו לאכול מעט כל שהוא מן הבשר, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. דבכל שהוא ליכא לא משום שמחה ולא משום מיעוט אבלות. הרב מהרי"ח ריקאנטי בשו"ת פסקי ריקאנטי האחרונים. ע"כ. נמצא שאף הרב המחבר הנ"ל כתב להתיר בזה. ותמוה, שבמכתב לחזקיהו לא כתב כן בשמו, ולא סיימוה קמיה, וצ"ע. ועכ"פ זכינו לדין שאפשר להתיר בבשר בשבוע ט"ב. וע"ע בשד"ח (שם) שהביא ראיה לזה, והזכיר ג"כ דברי האחרונים בדין המברך על אוכל והוא שרוי בתענית. וכתב דמ"מ בנידון זה יש להקל לכ"ע. ע"ש. ויש לדחות ראית השד"ח בזה. ודו"ק'.
וכ"כ בשבט הלוי5: 'בענין במי ששכח וברך על יין פה"ג בתשעת הימים? דעתי העניה דודאי יטעום כל שהו שלא להביא לידי ברכה לבטלה כעין שכ' רמ"א סי' רע"א ס"ה לענין ברך המוציא קודם הבדלה, ויראה דאפילו החולקים שם יע"ש במג"א הכא מודים, ואינו דומה למש"כ בעניי בהגהות שו"ע או"ח בשבט הלוי ח"א סי' ר"ו לענין נודע לו איזה איסור במאכל, דשאני הכא שאין איסור בעצם דהא הותר לצורך מצוה רק הרחקה ומנהג גמור מפני אבלות ירושלים, וזה לא שייך במקרה זה, ועיין מג"א סי' ר"ו ס"ק ח' בדין ברך ונודע לו שנפלה התקופה'.
> א"כ למעשה מי שבירך על מאכל בשרי יטעום מעט כדי שברכתו לא תהי' לבטלה.
הערות:
1 סי' טו ↩
2 מערכת בין המצרים סי' א אות ה ↩
3 הלכה למשה ס"ק מו אות ד דף מו, א ↩
4 שו"ת ח"ב יו"ד סי' ה אות יא ↩
5 ח"ט סי' קלא אות א ↩
[ט] (הלכה 1138)
בשר ויין
בהלכות הקודמות ראינו שנהוג לא לשתות יין בתשעת הימים
שאלה: כיצד נוהגים לגבי שתית יין ההבדלה?
תשובה: כתב המהרי"ל1: 'ולשתות יין הבדלה משנכנס אב, לא ראיתי רבותינו נזהרים. וגדולה מזו אמר לי מה"ר שמואל שפירא ז"ל שדן לפני מהר"מ ז"ל שמותר לברך ברכת המזון על כוס יין ולטועמו והודה לו מהר"מ ז"ל. אכן לבי מגמגם בזה כיון דמדמה ליה לנדר כמו שפסק מהר"ם שצריך התרה לפי שנהג איסור גם בספר אגודה התיר לבשל דגים בחומץ משום דהנודר מן היין מותר בחומץ, משמע דלענין יין חשיב נדר'.
הב"י2 הביא את דברי המהרי"ל בשם תשובה אשכנזית, וכתב הרמ"א3: וכן הוא בתשובת מהרי"ל סי' ט"ו, ולי נראה דמאחר דכבר כתבתי דמותר לשתות יין בסעודת מצוה א"כ כל שכן יין הבדלה דהוה יין של מצוה ואין לפקפק דליבעי התרה מאחר דהוה כמו נדר דיש לומר דמעיקרא בכהאי גוונא לא נהגו וכמ"ש מהר"ם בהגהות מיימוניות בפ"א מהל' תענית4 לענין תענית שני וחמישי ושני שאירע בהן ברית מילה'.
להלכה כתב המחבר5: 'ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון'.
אמנם הרמ"א בהגה כתב: 'ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה, אלא נותנים לתינוק; ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה'.
וכתב המגן אברהם6: 'משמע דמותר ליתן לתינוק בשר ויין בשבת זו דמעיקרא לא נהגו איסור להחמיר בתינוק. ודוקא בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים ועסי' שמ"ג וסי' תקנ"ט ס"ז וסי' תע"א. ואין לומר דדוקא משום מצוה מותר דהא בסי' רס"ט משמע דאף משום מצוה לא ספינן לתינוק איסורא, אלא על כרחך ליכא בזה איסורא ובהגהות מנהגים7 כתב, מהרא"ק8 הניח לבניו הקטנים לאכול בשר בערב [תשעה באב] שחל בשבת אחר חצות עכ"ל, משמע דס"ל דלגדולים אסור ולקטנים מותר. והא דכתב בשבת משום דמעשה היה בשבת שנשאר להם מסעודת שחרית כנ"ל'.
> א"כ מדברי המג"א רואים שקטן שיכול לשתות הוא דווקא קטן שאינו יודע להתאבל על ירושלים.
וכתב הלבושי שרד על דברי המג"א: 'ועיין סי' שמ"ג וסי' תקנ"ט, כצ"ל. דשם נתבאר דקטן שהגיע לחינוך אביו מוזהר עליו, וכיון שיודע להתאבל הוי הגיע לחינוך לענין הך מילתא. ובסי' תקנ"ט ס"ק ט מילה בתשעה באב נותנין ג"כ לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה, ע"ש, ור"ל שהגיע לחינוך דברכה ולא לחינוך דאבילות ירושלים, שאין בו דעת להתאבל. ובסימן תע"א מבואר קטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה יציאת מצרים מותר להאכילו מצה בערב פסח, משום דלא הגיע לחינוך דהא מילתא. ממילא הוא הדין כאן, וק"ל'.
אדמו"ר הזקן9 כתב: 'נוהגים שהש"ץ מבדיל בבית הכנסת על היין כדי להוציא מי שאין לו יין בביתו להבדיל עליו (וישתה מהכוס בעצמו אם נתכוין לצאת ידי חובתו בהבדלה זו או ישקה ממנו לאחר שנתכוין לצאת ידי חובתו אבל אם משקה ממנו לתינוקות אין שום אדם יכול לצאת ידי חובתו בהבדלה זו כיון שלא שתה מהכוס אדם שיוצא ידי חובתו בהבדלה זו)'.
א"כ ראינו בדברי אדמו"ר הזקן שכתב בסוגריים שבכדי לצאת י"ח בהבדלה צריך לשתות מי שיוצא ממנו ידי חובה בהבדלה זו10.
ולמעשה כתבו11 שיש לתת את היין לילד בגיל חינוך לברכות ולהבדלה שמתכוון לצאת י"ח בהבדלה זו, אך לפני הגיל שמתאבל על ירושלים.
וכמ"ש המשנה ברורה12: 'שהגיע לחינוך וישתה רוב הכוס ודוקא אם לא הגיע עדיין להתאבל על ירושלים ודוקא בזה שהוא מצוה אבל בלא מצוה אף שא"י להתאבל אסור בבשר ויין כשהוא בריא'.
שאלה: מה נקרא ילד שאינו יודע להתאבל?
תשובה: כתב קיצור של"ה13: 'כתב מ"א קטנים שהמה עשר שנים ומכ"ש אותן נערים הלומדים היטב ויש להם דעת להתאבל על חורבן ירושלים אין מאכילין להם רק לחם ומים כדי להתאבל עם הציבור'.
נראה מדבריו שבגיל עשר וכן נער צעיר יותר אך יודע ללמוד טוב נחשבים שיש להם דעת להתאבל.
והאשל אברהם (בוטשאטש)14 כתב: 'מש"כ האחרונים שלא להטעים לתינוק שיודע להתאבל על בית המקדש כוס הבדלה דשבת חזון, אולי גם כשיודע קצת כשאינו יודע מהאיבול שיש ביין מצד ביטול נסכים בבית המקדש יש ליתן לו, וכן מספק יש ליתן לו, שהוא מ"מ שני דרבנן וגדול חד דרבנן'.
> א"כ למנהג בני ספרד [ויש גם מבני אשכנז15] יכול המבדיל לשתות היין16, ולמנהג בני אשכנז, יש לתת היין לקטן בגיל חינוך לברכה והבדלה, אך שאינו יודע להתאבל17 (ויש שכתבו שהוא בערך בגיל 9), וכן המנהג בבית חיינו לתת לילד קטן18 לשתות את היין.
--------------
הערות:
1 שו"ת סי' טו אות ג ↩
2 או"ח סי' תקנא ↩
3 דרכי משה שם אות ט ↩
4 אות א ↩
5 שו"ע או"ח סי' תקנא ס"י ↩
6 ס"ק לא ↩
7 מנהגי אב אות נט ↩
8 בלקט יושר שכתב את זה בשם מה"ר אהרן הק' ולא בשם מהרא"ק ↩
9 שו"ע או"ח סי' רצה ס"ד ↩
10 וראה בתהלה לדוד שתמה שדברי אדמו"ר הזקן לכאורה סותרים את מ"ש סי' קצ ס"ד. וראה מה שכתבו בזה בקצות השלחן סי' צז בדה"ש אות ו. ובקיצור הלכות משו"ע אדה"ז מילואים ע' קט ואילך. הערות וביאורים (ירושלים) ח"ז ע' רסט ↩
11 ראה גם בדעת אדמו"ר הזקן הנ"ל בקיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן סי' רצה ס"ג והערה 5 ↩
12 שם סק"ע ↩
13 מסכת תענית ↩
14 סי' תקנא ↩
15 ראה הליכות שלמה (מועדים פי"ד סכ"ז והע' לז) שכיון שקשה לשער מהו קטן שאינו יודע להתאבל על ירושלים נהגו שהמקדש ישתה בעצמו ↩
16 ראה גם בילקוט יוסף מועדים מדיני ימי תשעה באב סל"ד ↩
17 כאשר יש רק ילד גדול יותר שגם מתאבל על ירושלים ראה באשל אברהם (בוטשאטש) סי' תקנא: 'אך המג"א ז"ל כתב ליתן דוקא לקטן שאינו יודע להתאבל על חורבן בית המקדש, ולא היה לפני קטן כזה. ונראה שמודה המג"א ז"ל שכשאין לפניו קטן שאינו יודע עדיף ליתן לקטן היודע משישתה בעצמו, כי מ"מ קטן קיל מגדול, גם שם סיים המג"א ז"ל שיש צד קולא בקטן בזה לגמרי, ע"ש. ונראה שבקטן היודע יש ברירה לעשות כרצונו שאם נותן לקטן הרי שתיית היין הוא בחששא מועטת וכששותה בעצמו יש מעלה במה שהוא גופו מקיים השייך להבדלה, ולא כתב השו"ע ליתן לתינוק דוקא רק לשאינו יודע, שמותר ביין לגמרי ונדחה ע"י זה מה שמצוה בו לשתות מבזולתו, וביודע לא כתב השו"ע וכמ"ש המג"א ז"ל היטב. וראה גם שו"ת שלמת חיים או"ח סי' שיז שהכריע שישתה המבדיל ↩
18 ראה בית חיינו גליונות: 1, 49, 97 שנתנו לילד קטן. וראה ג"כ שיחו"ק תשל"ח ח"ג ע' 496 מש"פ מטות מסעי ב' מנ"א שהרבי הורה למבדיל לתת לילד ↩
[י] (הלכה 1139)
בשר ויין
שאלה: האם מותר לאכול אחרי שבת בשר שנשתייר מסעודת שבת?
תשובה: כתב במזבח אדמה1: 'לענין שיור סעודת שבת או ר"ח שמעתי שאחד מגדולי ישראל הי' אוכל אותם בימים אשר בין ר"ח עד התענית, ולענ"ד אפשר דיש סמך לזה מבנין שאם התחיל לבנות קודם ר"ח דמותר .. אמנם הגדה זו שהגידו אפשר שהי' דבר זה לסניף אמנם הוא הי' חלש מאוד ובשביל זה ביקש להקל מעט יען אינו כבשר השלמים שכבר הי"ל ג' ימים משעת שחיטה גם אפשר דמה שראו היינו תבשיל שנתבשל בו בשר דבזה מותר כמ"ש הכל בו .. או הי' בשר עוף .. דמתוך הלכה מותר, אלא דאין נכון לעשות כן, ואסור..'.
ובשו"ת קול אליהו2 כתב: 'ושמעתי באומרים לי משמא דגברא רבא הוא הרב מוהר"א יצחקי ז"ל [=בעמח"ס שו"ת זרע אברהם], שהיה אוכל משיורי שבת ור"ח, באומרו שיורי מצוה נינהו, וכן נהגו אחריו להקל. אך נתתי אל לבי לדרוש ולתור, דיש בזה היתר וראיה לדבר. וראיתי אני שיש להביא ראיה ברורה לזה ממ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ק דחולין3, גבי מאי דאיבעיא לן התם4 אברי בשר נחירה שהיה להם לישראל בכניסתן לארץ מהו, תיקו. ופירש"י ז"ל דרוש וקבל שכר, דהא לא נפקא מינה מידי. אבל הרא"ש ז"ל כתב דנפק"מ למי שאסר על עצמו מין אחד מהמינין בהגיע זמן פלוני, וקודם אותו זמן היו לו מאותו המין, אם מותר לאכול כיון שהיו בידו בזמן ההיתר, יעו"ש. ועיין תרומת הדשן סי' רפ"א והביאה מרן ז"ל ביו"ד סי' רי"ח, שכתב דבנידונו דהוי חרם ושבועה דהוי איסור תורה אית לן למיזל לחומרא. ואחד מן הגדולים שהתיר, היה נדונו במנהג בעלמא, יעו"ש. דון מינה ואוקי באתרין, דכיון דהך מילתא אינו אלא מנהג בעלמא, הוי ספיקו להקל, ושרי ליה לאיניש למיכל שיורי שבת ור"ח. וכן בדין, דהא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור הוא, ומאי דקיי"ל אי אתה רשאי להתירם בפניהם, אינו אלא מדרבנן, כמ"ש הרא"ש ז"ל בפרק בתרא דנדרים דף פא, ב, וספיקא דרבנן לקולא. ואף בלא טעם זה, נלענ"ד פשוט דבליל מוצ"ש מיהא מותר, דכיון דסעודה רביעית שייכא לשבת הו"ל כשבת ממש דלא נהוג. ואעפ"י שכתב מור"ם בהג"ה דמנהגם הוא שלא לשתות אפי' כוס הבדלה, יש לחלק דשאני הבדלה דאינה כל כך מצורך השבת ואינה לכבוד השבת אלא להתיר מלאכה בחול, משא"כ סעודה רביעית שהיא מן הצורך לכבוד השבת5. אחר זמן ראיתי בספר נחפה בכסף בחאו"ח סי' ג האריך בעניינים אלו, ולפמ"ש בדף י"ב ע"ב תורה יוצאה דמה שנשאר לו משבת אסור אחר השבת, ומה שנשאר מר"ח שרי לאחר ר"ח יעו"ש. ובאמת כי מחזי כי חוכא ואטלולא, ואין טעם לדבר זה6 ..'.
וכתב החיד"א7: 'יש מקילין לאכול בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת. ושמעתי מי שהביא ראיה להתיר8 מההיא דאבעיא לן פ"ק דחולין אברי בשר נחירה שנכנסו לארץ אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. וכתב הרא"ש שם דנ"מ לדידן, עש"ב. וכתבו הפוסקים דבדרבנן נקיטינן להקל. וה"ה הכא דהוי מנהג בעלמא אמרינן בהא הואיל ואשתרי לשבת אשתרי לחול, עכ"ד. ואף שיש לדחות ראיה זו לפי מה שמחלקי רבנן בתראי הלא בספרתם, והארכנו בזה במקום אחר בס"ד9. מ"מ אין למחות במקלים'.
> א"כ ראינו שיש שכתבו שמותר לאכול משיירי השבת, ויש שכתבו שאין למחות במקילים לאכול את שיירי הבשר, אחרי שבת.
אמנם כתב השערי תשובה10 והסכים עמו המהר"ם שיק11: 'ובמדינתינו לא שמעתי מי שמיקל בזה והוא בכלל פורץ גדר, אך אפי' במקום שמקילין בזה אין להקל אם לא שהכנה הו' לצורך שבת ובדרך מקרה וסיבה נשאר לחול אבל פשיטא אם בישל לשבת יותר מהצורך בכדי שישאר לו לחול אם יאכל בחול פורץ גדר הוא דמעיקרא לא אישתרי לשבת כלל שהרי א"צ לזה כלל בשבת והוא פשוט'.
וכ"כ הפתחי תשובה12: 'אמנם לפמש"כ (בתשובת נודע ביהודה תנינא חיו"ד סי' ס"ד) .. נסתר היתר הנ"ל13 ופשיטא דגם לענין שבוע שחל תשעה באב אין להקל בזה'.
סברא נוספת להיתר כתב הבני יששכר14: 'אבל הנראה לענ"ד מקום ההיתר הוא באפשר דאם נאמר שלא יהיה רשאי לאכול שירי הבשר אחר השבת יתקלקלו השירים ומימנע ולא יקנה לשבת רק בדוחק ובצמצום ועי"ז יהיה מניעה לעונג שבת, וכה"ג אשכחן בכמה מקומות. ועוד אומר לך, דכירנא כד הוינא בימי חורפי הייתי משמש לפרקים לצדיק אחד שהיה מפורסם בדורינו מהר"מ סופר זצוק"ל מפשעווארסק, והצדיק ההוא היה מפורסם לבעל מדריגה ורוח הקדש, והיה מנהגו שהיה מצניע שיורי מאכלים אשר היו מתוקנים לשבת כגון הרקיקין והדובשנין, ובבוא אליו איש נכבד בימי החול היה מכבדו בשירים הללו, ואמר שזה מיקרי כעין שירי מנחות. וברבות הימים מצאתי בשם גדול אחד, אשר מי שרוצה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בימי החול או מחמת פרישות, וכאשר יכבד הדבר עליו הנה יקנה בשר ביום ד' או ביום ה' לכבוד שבת ומותר לו לאכול מאותו הבשר גם בימי החול וגם מה שישתייר לו אחר השבת יוכל לאוכלן בימי החול, ורואה אני שהדבר קל וחומר להתיר בנידון דידן, כל זה הנני כותב לא להלכה ולא למעשה כי כדאי הוא בית אלקינו וכו''.
וכתב המשנה הלכות15: 'בדבר הערתו אבעל בני יששכר מאמר חדש תמוז אב שהביא מס' עקרי דינים בשם ס' קול אלי' דבעה"ק ירושלים ת"ו נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב ומהרא"י יצחקי הי' אוכל משיורי שבת והביא ראי' מחולין ט"ו והבנ"י דחה ראי' זו אבל כתב טעם אחר להיתר דאל"כ ימנע עצמו ולא יקנה לשבת רק בצמצום וימנע מעונג שבת וכ"ג הקשה עליו ממג"א תקנ"א סק"כ ושע"ת שם דמי שמקל בעצמו הרי הוא פורץ גדר וגם בשו"ת מהר"ם שיק סי' רפ"ו ומחנה חיים סי' מ"א ח"ג א"ח אוסרים גם בס' שמן המאור סי' תקנ"א כתב דאין להקל בזה כיון דבעי לצער מבשר ובזה אינו מצער עצמו ש"י משיב דברים נכוחים ובאמת כמעט כל האחרונים שוים בזה לאיסורא ועיין ברכ"י סי' תקנ"א שכתב דאין למחות בהמקילים ע"ש אמנם שאר אחרונים לא הקילו בזה כלל'.
והנה מלבד שגם הבני יששכר עצמו לא הכריע להתיר למעשה, יתירה מכך כתבו הפוסקים16 לדחות את סברתו של הבני יישכר, מכיון שכיום ניתן לשמור מאכלים במקרר ובמקפיא.
> א"כ למעשה אין לאכול בתשעת הימים את שיירי הבשר שנותרו משבת חזון, גם לא במלוה מלכה17
הערות:
1 או"ח סי' תקנב ↩
2 ח"א או"ח סי' מה ↩
3 סי' כג ↩
4 יז, א ↩
5 וכ"כ הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד סי' קכה: 'ונראה דאפי' המחמיר שלא לאכול משיורי שבת מ"מ בסעודה ד' מותר ומצוה איכא דהרי עד ד' שעות הוא זמנה ועדין איכא הארת שבת' ↩
6 וראה בני יששכר דלקמן מה שדן בדבריו, ושו"ת בית שערים חאו"ח סי' רסז ↩
7 ברכ"י או"ח סי' תקנא ס"ק ו ↩
8 כתב בכסא אליהו כאן אות ה' שהוא בעל ראיה זו ↩
9 ראה חיים שאל ח"א סי' פ"ט ↩
10 סי' תקנא ס"ק כז ↩
11 שו"ת או"ח סי' רפו ↩
12 יו"ד סי' שמא ס"ק יב ↩
13 שד"ח מערכת בין המצרים סי' א אות ו ↩
14 מאמרי חודש תמוז מ"א אות י ↩
15 ח"ח סי' ריט ↩
16 ראה פסקי תשובות סי' תקנא אות לד ↩
17 ראה פסק"ת שם, אמנם למעשה נקטינן כמ"ש האגרות משה (או"ח ח"ד סי' כא): 'ובדבר מי שנוהג לאכול בסעודת מלוה מלכה במוצ"ש בשר שראוי לעשות כן למי שאפשר לו כדאיתא במג"א סי' ש מסתבר שכיון שעכ"פ מאיזה טעם שיהיה נמצאו אף מיראי ה' וזריזין במצות שלא הקפידו לאכול בשר בסעודת מלוה מלכה אלא אפילו בדורות הקדמונים אין אפילו לאלו המקיימים אותה בכל שבת בבשר רשות לאכול בשר בסעודת מלוה מלכה זו ואפילו נהג כבר הרבה פעמים שיש חשש נדר מדין נהג ג' פעמים ולא התנה שיהא בלי נדר מסתבר שא"צ התרה דהא הנהגתו היתה במוצ"ש דכל השנה שמותרין בבשר, דהא לא שייך לומר שמנהגו היה שלא נחשב גביה סעודה חשובה בלא בשר דנימא שלפי מנהגו לא יצא כלל חיוב מלוה מלכה, אלא שמנהגו להוסיף ליותר כבוד לכן מחמת המלוה מלכה שאוכל בכל מוצ"ש בשר שליכא שום חשש באכילת בשר, אין בכלל מנהגו גם במלוה מלכה דבט' הימים שהמנהג הוא שלא לאכול בשר' ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp