שאלה: האם צריך להסיר את המים אחרונים מהשלחן לפני ברכה המזון?
[1] (הלכה 1023)
תשובה: הגמרא במסכת חולין1 אומרת: 'אחרונים - אין נוטלין אלא בכלי [מתחתיהם לקבלם. רש"י], ואמרי לה: אין נוטלין על גבי קרקע, מאי בינייהו? איכא בינייהו - קינסא [אם נותן שפאי עצים וקסמין תחתיהן למאן דאמר כלי הכא לאו כלי הוא ולמ"ד אין נוטלין ע"ג קרקע שפיר דמי ולקמן מפרש משום דרוח רעה שורה עליהן כשהן ע"ג קרקע. רש"י].
ובהמשך הגמרא2: 'אמר אביי: מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על ארעא - משום זוהמא, אמר לי מר: משום דשריא רוח רעה עלייהו'.
> א"כ ראינו בגמרא שמים אחרונים כשהם ע"ג הקרקע רוח רעה שורה עליהם, ויש בגמרא ב' שיטות האם צריך ליטול דווקא לתוך כלי או שאפשר גם ע"ג הקרקע, במידה ושם משהו על הקרקע - עצים וכיו"ב.
נחלקו הראשונים בהכרעת ההלכה, שהרמב"ם3 כתב: 'ואחרונים אינן ניטלין אלא ע"ג כלי'.
וביאר הכסף משנה: 'ונראה שרבינו פוסק לחומרא, ולא ידעתי למה כיון דמידי דרבנן הוא, ואפשר דטעמא משום דלישנא קמא לישנא דגמרא, ואידך בלשון אמרי לה. א"נ י"ל דמשום דמילתא דסכנתא היא נקט לחומרא דמפרש התם דטעמא דאין נוטלין ע"ג קרקע הוי משום רוח רעה'.
והדרישה4 כתב כטעם השני של הכס"מ: 'ונראה לע"ד דטעמא דהרמב"ם כיון דהטעם הוא מפני רוח רעה אין שייך להקל בזה אף שהוא מדרבנן כי חמירא סכנתא'.
אך הרבה ראשונים הכריעו לקולא שאי"צ כלי ואפשר ליטול ע"ג עצים המונחים על הקרקע, וכמ"ש הראב"ד5: 'מים אחרונים אין ניטלין אלא או בכלי או בקינסא וכן ע"ג אבנים או ע"ג קשקשים משום רוח רעה'.
והחינוך6 כתב: 'מים אחרונים חובה .. ושיפלו לכלי או לכל דבר שחוצץ ביניהן ולקרקע כגון קסמין וכיו"ב'.
וכ"כ הרשב"א7: 'מים אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין ע"ג קרקע מאי בינייהו איכא בינייהו קינסא. ונקטינן לקולא הילכך ניטלין בין בכלי בין ע"ג קינסא'.
והמרדכי8: 'ומים אחרונים .. ואין נוטלין ע"ג קרקע כי אם על [גבי] כלי או על קינסא'.
וכ"כ הטור9: 'ואין ניטלין ע"ג קרקע מפני שרוח רעה שורה עליהם ומיהו אם נוטל ע"ג עצים דקים או כיו"ב שפיר דמי'.
וכתב הבית יוסף: 'ומשמע לרבינו דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא וכן דעת הרשב"א בתוה"ב אבל הרמב"ם כתב בפ"ו מהל' ברכות דמים אחרונים אינם ניטלין אלא ע"ג כלי' [וראה מ"ש לעיל בכסף משנה].
ולהלכה כתב המחבר10: 'מים אחרונים אין נוטלים ע"ג קרקע אלא בכלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם; ואם אין לו כלי, נוטל ע"ג עצים דקים וכיו"ב'.
וביאר הגר"א: 'אבל הרמב"ם פסק כלישנא קמא וכתב בכס"מ שטעמו כיון דלישנא קמא סתמא דגמ' הוא ועוד דמילתא דסכנתא אזלינן לחומרא כמ"ש בפ"ק שם וכן פסק בש"ע, ובאין לו פסק שיש לסמוך ארשב"א וטור'.
וכ"כ הפרי מגדים11: 'ודע בטור משמע לכתחלה נמי על קסמין ורצפה שפיר דמי, ובשו"ע אם אין כלי, דחשש להר"מ ז"ל, עיין ב"י. גם סכנה חמירא מאיסור, י"ל ספק להחמיר, וצ"ע. לכן כשיש כלי צריך בכלי דווקא, והבן'.
ועד"ז כתב המאמר מרדכי12: 'ולכן נראה דמרן ז"ל לא פסק כדברי הטור והרשב"א ז"ל דלדידהו כך הוא ליטול ע"ג עצי' כמו לתוך הכלי ואפי' שלא מתוך הדוחק יכול ליטול ע"י קינסא ואילו מרן ז"ל התחיל ואמר אין נוטלים אלא בכלי וכדברי הרמב"ם ז"ל אלא שאח"כ כתב דאם אין לו כלי נוטל ע"ג עצים דקים דבכה"ג שפיר יש לסמוך על סברת הרשב"א והטור ז"ל'.
כלומר המחבר כתב לחשוש לכתחילה לדעת הרמב"ם ובדיעבד סמך על שאר הראשונים.
> א"כ ראינו שנחלקו הראשונים האם נטילת מים אחרונים צ"ל בכלי או שאפשר גם ע"ג עצים החוצצים מהקרקע, והמחבר הכריע לחוש לכתחילה ליטול בכלי, ואם לאו אפשר לסמוך על השיטות שאפשר ע"ג עצים, בהלכה הבאה נראה מה שכתבו האחרונים בדין זה.
הערות:
1 קה, א ↩
2 קה, ב ↩
3 הל' ברכות פ"ו הט"ז ↩
4 או"ח סי' קפא ס"ק ד ↩
5 תמים דעים סי' סו ↩
6 עקב מצוה תל ↩
7 תוה"ב הארוך ב"ו ש"ג (עא, ב) ↩
8 ברכות רמז רז ↩
9 או"ח סי' קפא ↩
10 שו"ע או"ח שם ס"ב ↩
11 א"א או"ח שם ס"ק י ↩
12 או"ח שם ס"ק ב ↩
[2] (הלכה 1024)
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים האם נטילת מים אחרונים צ"ל בכלי או שאפשר גם ע"ג עצים החוצצים מהקרקע, והמחבר הכריע לחוש לכתחילה ליטול בכלי, וכשאי אפשר יטול ע"ג עצים.
מדברי רש"י שהובא בהלכה הקודמת נראה שהרוח רעה היא רק במים אחרונים כשהם ע"ג הקרקע, אמנם הלבוש1 כתב: 'אין נוטלין על גבי קרקע אלא בכלי, מפני שרוח רעה שורה אליהם ויש סכנה לאותם העוברים עליהם, ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיו"ב, שלא יתקבצו הרבה במקום אחד'.
ויש שכתבו לדייק מלשונו של הלבוש שסבר שיש רוח רעה על מי הנטילה גם כשאינן בקרקע [והנטילה ע"ג עצים היא רק שלא יתקבצו], כדלקמן.
מאידך המגן אברהם2 כתב: 'עצים דקים. וה"ה כל דבר שחוצץ בינו לקרקע [החינוך] ומשמע דאפילו כשיש רצפה שרי דאין רוח רעה שורה אלא ע"ג קרקע, כתב החייט דבמקום שאין עוברים ושבים שם יכולים ליטול על גבי קרקע ולכן נ"ל דתחת השלחן שרי ואע"ג שלפעמים מסלקין השלחן מ"מ יתנגבו ביני ביני'.
וכ"כ השבט מוסר3: 'ויטול בתוך כלי דזה חלקו מסמאל מן האכילה וכשנותנים לו חלק מן הקרבנות ומותר ליטול מים אחרונים ע"ג קרקע שעליו רצפה דאין רוח רע שורה ע"ג רצפה ותחת הקרקע שרי אף ע"ג קרקע ממש'.
וכתב הפרי מגדים על המג"א: 'כשהקרקע מרוצף יכול ליטול אחרונים ע"ג הרצפה, דאין רוח רעה שורה אלא כשהם מונחים בקרקע בלי רצפה. עמש"כ אות יו"ד בזה. ובלבוש משמע רצפה אסור [ולדידי שפיר דמי], וכן משמע בגמרא דלא אסר [על גבי] רצפה'4.
והמשנה ברורה5 אף חשש למעשה לדברי הלבוש: 'ויש מקילין ליטול אף ע"ג רצפה אם אין לו כלי ליטול בתוכו דס"ל דדוקא ע"ג קרקע ממש שורה עליהם רוח רעה, אבל לפמש"כ הלבוש יש להחמיר בזה'. וביאר בשער הציון6: 'דהמעיין שם בלבוש יראה בפשיטות דסבירא לה דהרוח רעה שורה אף כשנוטלם בכלי, אלא שמשתמר בכלי שלא ידרסו עליו בני אדם [אך לשון רש"י דחוק לדידה, עיי"ש] ולפי"ז אין להקל לשפכם ע"ג רצפה'.
אמנם להלכה אדמו"ר הזקן7 פסק כדברי המג"א: 'מים אחרונים אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם כשהם ע"ג קרקע ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהם והוא הדין כל דבר שחוצץ בינם לקרקע אפילו רצפה שאין רוח רעה אלא ע"ג קרקע. ובמקום שאין בני אדם עוברים שם יכול ליטלם ע"ג קרקע לכן מותר ליטלם תחת השולחן ואעפ"י שלפעמים מסלקין השולחן מ"מ בין כך ובין כך יתנגבו'.
> א"כ ראינו שלדעת אדמו"ר הזקן אין רוח רעה שורה על המים כאשר אין נוטלים אותם על הקרקע8.
אלא שכתב הרב חיים פלאג'י9 הביאו בכף החיים (סופר)10: 'אך טוב שיסירנה מעל פניו בעת הברכה ויניחנה מן הצד חוץ מהשלחן'.
וכ"כ הגר"ח נאה11: 'ובכה"ח על שו"ע הביא מכה"ח פאלאג'י שטוב להסיר הכלי עם מים האחרונים מהשולחן בשעת בהמ"ז, וכן נוהגין'.
אלא שכבר ראינו שלדברי אדמו"ר הזקן אין רוח רעה שורה על המים12, אא"כ נשפכו על הקרקע, וא"כ במים אלו אין בהם רוח רעה13.
> א"כ מכיון שאין רוח רעה שורה על מים אחרונים שנטלו אותם בכלי, לכן אין צורך לסלק את הכלי מהשלחן.
--------------
הערות:
1 או"ח סי' קפא ס"ב ↩
2 סי' קפא ס"ק ב ↩
3 פל"א ↩
4 וראה גם ביד אליהו [רוגלר] (פסקים סי' יז אות ו): 'נראה לי דאסור ליטול מים אחרונים ע"ג רצפה, דדוקא קנסא דלא בטלינהו לארעא הוי חציצה, משא"כ רצפה כארעא סמיכתא דמי, וגם מוכח זה מדלא קאמר א"ב רצפה, ודוחק לומר, דאשמועינן רבותא, דאפילו קנסא חשוב להפסיק בין הקרקע, ובמג"א כתב להיפך, מיהו אין נפקותא כלל, דהא באם יש כלי, ודאי שצריך כלי, שצריך לחוש לל"ק דחמירא סכנתא וכו'' ↩
5 שם ס"ק ו ↩
6 ס"ק יז ↩
7 שם ס"ב ↩
8 ראה אשל אברהם (בוטשאטש) סי' קפא: 'אודות נטילת מים אחרונים לכלי כשר, נראה שאין קפידא לפי מאי דקיי"ל כהמיקל בקינסא, יש סברא לומר שאין רוח רעה שורה במים אחרונים רק ע"ג קרקע, ועוררני לזה הרבני מ' ישראל משה נ"י. אך לפי מש"כ הפרי מגדים ע"ה שלכתחילה חוששין לדעת הרמב"ם ז"ל שע"ג כלי דוקא, וכלישנא קמא שבש"ס ריש פרק כל הבשר, נכון להדר אחר איזה כלי שאינה כשירה'. ובספר בקודש פנימה (ע' 19) מובא שבבית הרבי השתמשו בכלי עמוק מכלי המטבח, ולכאורה הוא מתאים לדברי אדמו"ר הזקן, ולא כמ"ש הא"א. וראה גם עיקרי הד"ט (או"ח סי' ט אות טו"ב) שאם אין לו כלי מיוחד למים אחרונים, או שמתעצל לקום ואין לו מי שישמשנו, יכול לעשות בתוך הקערה של אוכל נפש הרק"ה בך. ולהעיר שהדברים גם מתאימים למנהגנו להעביר את האצבעות עם שיירי המים אחרונים על השפתיים, ודלא כמ"ש בכף החיים פאלג'י (סי' כה אות ב), וראה ג"כ מ"ש בחקרי מנהגים (גורארי') ח"ב סי' מה ע' לט ואילך ↩
9 כף החיים סי' כה אות ג ↩
10 ס"ק ח ↩
11 קצוה"ש סי' מג בדה"ש אות י ↩
12 וראה גם לעיל הע' 8 שדעת הגר"ח פאלג'י שאין להעביר האצבעות עם שיירי המים על השפתיים, אך למנהגנו נהוג כך ↩
13 וראה שו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סי' ב) שהביא את עיקרי הד"ט שם שאין במים שבכלי רוח טומאה וכתב: 'ממילא כשנוטל מים אחרונים לתוך כלי אין רו"ר שורה שם, כיון שלא נשפכו על הארץ ממש, וממילא פשוט שמותר להשתמש אח"כ בכלי לאחר הדחתו יפה. ע"ש. ולפ"ז נראה שאפי' לפמ"ש החיד"א בקשר גודל (סי' א אות ה) שאסור לברך ולקרות נגד מי נט"י שחרית .. מ"מ מותר לברך בהמ"ז כשמונחת הצלחת עם המים האחרונים שבתוכה על השלחן, ואין בזה שום חשש מדינא, כיון שאין שם רו"ר כל עיקר, ורק מהיות טוב ומשום מיאוס נוהגים לסלק הצלחת ההיא לצדדים. וכמ"ש בכה"ח פלאג'י' ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp