ברכה הטלית
[א] (הלכה 1099)
בהלכות הקודמות ראינו שכתבו הפוסקים שכאשר אדם מוריד את התפילין והולך לבית הכסא1, כשחוזר ומניחם שוב צריך לברך שוב פעם.
שאלה: מה הדין לגבי ברכת טלית במקרה שהוריד את הטלית והלך לבית הכסא, וחוזר ומתעטף שוב פעם האם צריך לברך?
תשובה: כתב האגור2 הל' ציצית סי' לד: 'נשאל מהר"י מולן על היוצא מבית הכנסת ומסיר טליתו וחוזר ולבשו אם יש לו לברך והשיב דמהר"ם הצריך לחזור ולברך, ומהר"ח חלק היכא דנשאר עליו טלית קטן שקורין ד' כנפות או כשחוזר לא יחזור לברך'3.
ובהלכה מספר 1097 ראינו שהטור4 הסתפק בזה ונטה לומר שלא צריך לברך, ושהבית יוסף חלק עליו וכתב: 'שנראה פשוט דאפילו בדעתו ללבשו מיד צריך לברך'. מאידך הדרכי משה הסכים לדברי הטור: 'הוא הדין גבי ציצית אע"ג דמסירם משום שרוצה ליכנס לבית הכסא מאחר דלא צריך להסירן לא חשיב הפסק ואין צריך לחזור ולברך כדעת הטור'.
ולהלכה כתב המחבר5: 'אם פשט טליתו, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו'.
וכתב הרמ"א בהג"ה: וי"א שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו, וי"א דוקא כשנשאר עליו טלית קטן, והכי נוהגין'.
והרדב"ז6 כתב לגבי מי שפושט טליתו או תפליו על דעת להניחם מיד ש: 'הדבר תלוי בהיסח הדעת אם הסיח דעתו אפילו הם בראשו צריך לברך ואם לא הסיח דעתו מהם אפילו אם פשט אותם ודעתו עליהם אין צריך לחזור ולברך .. ומ"מ אם פשט התפילין או הטלית לעשות צרכיו אין לך הפסקה גדולה מזו אעפ"י שהיה דעתו עליהם צריך לברך'.
> א"כ ראינו שלמחבר צריך לחזור ולברך בכל פעם כשמתעטף שוב, לרדב"ז רק אם הלך לבית הכסא, והרמ"א הביא שי"א שאין צריך לברך שוב.
ודנו האחרונים בהבנת דברי הרמ"א במ"ש והכי נוהגין האם כוונתו שאין לברך רק במצב שנשאר עליו הטלית קטן, או שקאי על תחילת דבריו7, שהרי כפי שראינו8 לגבי תפילין כתב9: 'וי"א שלא לברך והכי נהוג, וכבר נת"ל סי' ח סי"ד'.
ואמנם ראינו בהלכה הקודמת שלמעשה נקטו הפוסקים לגבי תפילין כדברי הרמ"א בדרכי משה הנ"ל שכניסה לבית כסא קבוע הוא הפסק אך לא לגבי טלית, וכמ"ש הפרי מגדים10: 'עיין ט"ז. ובסי' ח אות י"ב דבבית הכסא דאי אפשר שם לכנוס בתפילין הוה הפסק, ואע"ג דסי' כ"א אות ג [כתב] דבטלית גדול אין 'נכון' [ליכנס] לבית הכסא, מ"מ לאו מדינא, ומש"ה בציצית לא הוה הפסק'11.
וכ"כ המשנה ברורה12: 'ואינו דומה למה דהסכימו הפוסקים בסימן כ"ה [בסי"ב ועיין שם במ"ב] דאם פשט תפילין אדעתא ליכנס לבהכ"ס הוי הפסק עי"ז, דשאני התם כיון דבהכ"ס אסור בתפילין הוי הפסק גמור משא"כ בטלית דמדינא אינו אסור רק דאינו נכון לעשות כן ע"כ לא הוי הפסק עי"ז'.
בדעת המחבר ראינו לעיל שכתב שצריך לחזור ולברך, אמנם כתב שולחן גבוה13: 'ותמיהני על רבנו איך סתם כשבלי הלקט ושבק לכלל דספק ברכות להקל, מה גם דמנהג העולם שלא לברך'.
והבן איש חי14 כתב: 'אם פשט ט"ג כדי ליכנס לבית הכסא או בשביל עסק אחר על דעת לחזור וללבשו מיד, אין צריך לברך עליו שנית. ואע"ג דמרן ז"ל ס"ל לברך, קי"ל ספק ברכות להקל, ואפילו נגד סברת מרן ז"ל'.
> א"כ הפושט טליתו להיכנס לבית הכסא לדעת המחבר יש לחזור ולברך15, אך לדעת הרמ"א וכן נקטו למעשה ג"כ הרבה מפוסקי ספרד16 אינו חוזר ומברך, [וגם אלו שפסקו לגבי תפילין שצריך לחזור ולברך, אעפ"כ לגבי טלית נקטו שאינו מברך].
הערות:
1 ראה בהלכה הקודמת הפרטים בזה ↩
2 הל' ציצית סי' לד ↩
3 בהלכה זו איננו דנים על עצם הדברי האגור (שהובאו רק כמקור לדברי רמ"א דלקמן) ועל הברכה לאחר ההורדת הטלית במקרים שלא התכוון לחזור וללובשם או כבמקרה שהוריד בסתם, אלא הנדון הוא כאשר הוריד את הטלית בשביל ללכת לבית הכסא, וחוזר להתעטף בהם לאחר מכן ↩
4 או"ח סי' ח ↩
5 או"ח סי' ח סי"ד ↩
6 ח"ו סימן ב אלפים שיז ↩
7 ראה מג"א שם סקי"ט. וראה גם ט"ז סקי"ג. וראה דברי אדמו"ר הזקן בס"כ, ומה ששינה בזה בסידור ↩
8 שם בהלכה 1097 ↩
9 או"ח סי' כה סי"ב ↩
10 סי' כה משב"ז ס"ק יא ↩
11 וראה גם לשון אדמו"ר הזקן (סי' כא ס"ג): 'מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא לפי שאין זה בזוי למצוה כל כך במה דברים אמורים בבגד שעשוי למלבוש ואינו מיוחד להתפלל בו אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן מיוחדים רק להתפלל בהן אין נכון שיכנס בהם לבית הכסא' ↩
12 סי' ח ס"ק לז ↩
13 סי' ח ס"ק כא ↩
14 ש"א בראשית ס"י ↩
15 ולהעיר שגם בדעת המחבר כתב המגן אברהם סי' ח ס"ק טז 'ולא דמי למ"ש סי"ד דהתם לא היה דעתו בשעת ברכה שיפשיטנו ויחזור וילבישנו אבל הכא הי' דעתו לכך [דלא כע"ת]'. וא"כ י"ל (ראה הלכה ברורה ח"א אוצרות יוסף סי' כח ע' קיג) שגם לדעת המחבר כאשר אדם יודע בדעתו בשעת הברכה שהוא יצטרך ללכת לבית הכסא, אין צריך לברך כשמתעטף לאחר מכן ↩
16 ראה כף החיים סי' ח אות נב. והאריך בזה בהלכה ברורה שם ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp