שאלה: מתי הוא זמן בדיקת חמץ?
[א] (הלכה 1049)
תשובה: הגמרא במסכת פסחים1 אומרת: 'והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא אור אורתא הוא. מכדי, בין לר"י ובין לר"מ חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית! וכי תימא: זריזין מקדימין למצות, נבדוק מצפרא! דכתיב: וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא: כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות. שנאמר וישכם אברהם בבקר, אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה. אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר, דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה'.
> בדברי הגמרא אנו רואים שני עקרונות לקביעת זמן בדיקת חמץ בליל יד: א) זמן שבני אדם מצויין בבתיהם. ב) אור הנר יפה לבדיקה. אמנם לא נתבאר האם התקנה היתה שיבדקו דווקא בתחילת הלילה או שהעיקר שהבדיקה תתבצע בשעות של הלילה2.
כתב הראב"ד3: 'הטעם [=שכתבה המשנה הלשון 'אור לארבעה עשר בודקין'] הברור שכל המקומות שהוא צריך להקדים לתחלת הלילה, כגון בדיקת החמץ ומשיאין משואות4, תני אור, מפני שעדיין יש שם אור היום ואינו חושך, כדכתיב5 ולחשך קרא לילה, והמפלת אור לשמונים ואחד, ויכול יהא נאכל אור לשלישי, כולם לצורך נשנו, שלא תאמר כל זמן שיש בו אור היום יהא נדון כיום שלפניו, לכך שנו בהם אור, וכן תמצא כל מקום ששנה אור לצורך נשנה. וכן אור יום הכיפורים מתפלל שבע ומתודה6 גם הוא לצורך נשנה שלא יאחר מהתוודות כדי שיהא עליו כל היום בריצוי לפני הבורא'.
מבואר מדבריו שהבדיקה נתקנה בדווקא לתחילת הלילה, וטעם הדבר מבואר בר"ן7: 'וכתב הראב"ד ז"ל דמשום הכי נקט אור לומר שבתחילת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כדי שלא יתרשל או שלא ישכח .. ומכאן אתה למד (שהביעור) צריך להקדימו עם אור היום כדי שלא יתרשל. אלו דבריו ז"ל'.
> א"כ ראינו שכתב הראב"ד שתקנת חכמים לבדוק בתחילת הלילה, וביאר הר"ן שהטעם הוא בכדי שלא יתרשל8.
וכתב הב"ח9: 'אהא דאר"נ בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן לא ליפתח וכו' וקצת קשה למה לא קאמר אביי מילתיה אפשטה דמתניתין דתנן אור לי"ד בודקין וכו' ולימא הלכך האי צורבא מרבנן וכו' וי"ל דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה, אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא וכמ"ש בסמוך דמשום הכי קאמר נמי טעמא דבשעה שבנ"א מצויין בבתיהם ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' מאחר דעיקר המצוה היא בתחלת הלילה, וגם הרב רבינו ירוחם והר"ן משם הראב"ד הוכיחו מראיה אחרת דעיקר המצוה היא בתחלת הלילה שיש בו אור עדיין, ואע"ג דבמהרי"ל בדין תענית של בכורות, וכן במנהגי דמהר"א טירנא כתוב שמצות הבדיקה היא בלילה ממש אבל לא קודם, מ"מ נראה עיקר כדברי הראב"ד, ואין ספק שהם לא ראו דברי הראב"ד בזה'.
והט"ז10 כתב: 'בגמרא פרכינן מכדי חמץ מו' שעות אסור נבדקי' בשית וכ"ת זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא שנא' וישכם אברהם בבקר אר"נ בר יצחק בשעה שבני אדם מצוים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיק' פירש"י אבל ביום מחשיך וכ"ת לבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן חיפוש מנרות. גם הטור העתיק ב' טעמים אלו ונראה דצריכי תרווייהו דעכ"פ בעי' שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ע"כ הקשה בגמרא דנבדוק בשית שאז יש רושם ושינוי באיסור חמץ דאורייתא ובצפרא יש שינוי מחמת הקדמת זריזים שרגילים בעת ההיא כמו באברהם ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלת' שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות ב"ה בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ע"כ ימתין משעת ביאתו שאז יש שינוי עד הבהקת הנר שהוא הלילה ממש ואותה שעה שימתין יהי' פנוי לגמרי שלא ימשך ביטול הבדיקה מזמן המוגבל דהיינו יש בהן שינוי שהיא סמוך לביאתו תכף דוקא וא"כ שפיר צריכים לתרתי הנך טעמי'.
> א"כ כתבו הפוסקים שני ראיות שהבדיקה צריכה להיות בתחילת הלילה א) מלשון המשנה אור לארבעה עשר, שמשמעו בזמן שיש עדיין אור. ב) כי הבדיקה צריכה להיות סמוך לזמן מסוים [זמן שבו אדם מצוי בביתו לבדוק (ב"ח) או שיש בו איזה שינוי כגון שמגיע לביתו (ט"ז)]
וכתב אדמו"ר הזקן11: 'וזמן בדיקה זו מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחלת שעה ששית כדי שישלים כל אחד בדיקתו בסוף שעה ששית ויבער החמץ בתחילת שעה ז' כמשפט האמור בתורה .. אלא לפי שביום רוב בני אדם אינם מצוים בבתיהם אלא טרודין בעסקיהם בשווקים וברחובות וכשתגיע שעה ששית קרוב הדבר שישכחו חובת הבדיקה לפיכך תקנו חכמים זמן הבדיקה בליל י"ד שבלילה כל אדם מצוי בתוך ביתו אלא שאף בעודו בתוך ביתו יש לחוש שמא יתעסק באכילה ושתיה ושינה או במלאכה או בתורה אם הוא ת"ח ועי"כ ישכח חובת הבדיקה לפיכך היה ראוי לתקן ולקבוע זמן הבדיקה תיכף ומיד בכניסת האדם לתוך ביתו סמוך לערב שברגע זו הוא פנוי מכל עסקים אלא לפי שצריך לחפש אחריו בחורים ובסדקים וחיפוש זה אי אפשר אלא לאור הנר שנאמר בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וגו' מכאן סמכו חכמים שאור הנר יפה לבדיקת חמץ ואין הנר מאיר ומבהיק יפה ביום כי אם בלילה לפיכך איחרו זמן הבדיקה עד זמן הבהקת הנר דהיינו צה"כ [כשיש עדיין אור היום קצת]'.
וביאר בקונטרס אחרון: 'ואף שלא תיקנו חז"ל תחלת הלילה אלא כדי שלא יתרשל כמ"ש הראב"ד, מ"מ ה"ז דומה לקורא ק"ש אחר חצי הלילה שנקרא עבריין ואף שאינו אלא משום סייג .. וכן משמע בגמרא דאמרינן וכי תימא זריזין מקדימין כו', וקשה למה תקנו חז"ל לכל ישראל שיבדקו אור לי"ד ועשו את כולם זריזים מה שלא עשו כן בכל המצות .. אלא ודאי דכל המצות הקבועים להם זמן עפ"י התורה או עפ"י חכמים כגון תפלה כנגד תמידין כיון שיש לסוף זמן עשייתה זמן קבוע כגון חצות לתפלת השחר, צה"כ לתפלת המנחה, אי"צ לקבוע זמן לתחלת עשייתן שיעשו אותן דוקא בתחלת זמנן, דכיון שיש לסוף עשייתן זמן קבוע לא אתו למיפשע, אבל בדיקת חמץ שא"א לקבוע זמן לסופה שהרי עד סוף הפסח חייב לבדוק כמשי"ת בסי' תל"ה, לכך הוצרכו לתקן זמן קבוע לתחילתן דהיינו שחייבים כל ישראל להתחיל הבדיקה בזמן ידוע, וכיון שאין לבדיקה זמן מצד עצמה כמו בתפלה וק"ש תקנו לה חכמים זמן, והיינו הקדמת זמן זריזין לפי הס"ד. וכיון שקבעו זמן א"כ מי שאינו בודק בתחלת זה הזמן אינו נקרא עצל אלא נקרא עבריין שעבר על גזירת חכמים והוא הדין והוא הטעם לפי המסקנא'.
> א"כ ראינו שזמן בדיקת חמץ הוא בתחילת הלילה, והובאו הטעמים לכך, ובהלכה הבאה נראה מה נחשב תחילת הלילה לצורך זה.
הערות:
1 ד, א ↩
2 וגם לפי"ז יתכן שצריך להקדים מחמת שזריזים מקדימים למצוות או מצד סייג וכיו"ב ↩
3 כתוב שם א, א ↩
4 ר"ה כב, ב ↩
5 בראשית א, ה ↩
6 יומא פז, ב ↩
7 פסחים א, א מדפי הרי"ף ↩
8 אמנם הטור חלק על הראב"ד וסובר שזמן הבדיקה מעיקרא הוא כל הלילה, וכמ"ש אדמו"ר הזקן בסי' תלא קו"א ס"ק א בהג"ה: 'והן אמת שיש להטור שיטה אחרת, דלא סבירא ליה כהראב"ד וסיעתו .. ואף משהגיע זמנה אינו אסור אלא משום דילמא אתי לאימשוכא אבל עיקר זמנה הוא כל הלילה כמו בק"ש' ↩
9 או"ח סי' תלא אות ד ↩
10 או"ח שם ס"ק א ↩
11 שו"ע שם ס"ה ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp