שכר של גויים
[א] (הלכה 1084)
שאלה: האם מותר לשתות שיכר [=בירה] בבר של נכרים¹?
תשובה: הגמרא במסכת עבודה זרה1 אומרת: 'אתמר: מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים? רמי בר חמא אמר רבי יצחק: משום חתנות, רב נחמן אמר: משום גילוי .. רב פפא מפיקין ליה לאבבא דחנותא ושתי, רב אחאי מייתו ליה לביתיה ושתי, ותרוייהו משום חתנות, רב אחאי עביד הרחקה יתירתא. רב שמואל בר ביסנא איקלע למרגואן, אייתו ליה חמרא ולא אשתי, אייתו ליה שיכרא ולא אשתי; בשלמא חמרא משום שימצא, שיכרא משום מאי? משום שימצא דשימצא. אמר רב: האי שיכרא דארמאה שרי, וחייא ברי לא נישתי מיניה. מה נפשך? אי שרי, לכולי עלמא שרי! אי אסיר, לכולי עלמא אסיר! אלא רב סבר: משום גילויא, ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה זיהריה, ודלקי מלקי ליה טפי, וחייא ברי הואיל ולקי לא נישתי מיניה'.
> א"כ ראינו בדברי הגמרא שנאסרה שתיית שכר של נכרי, אלא שנחלקו האמוראים בסיבת האיסור האם הוא מצד חשש של גילוי (מכיון שזה נשאר מגולה בלא כיסוי וישנו חשש סכנה). או שהסיבה היא משום הרחקה מהגוי שלא יבואו לחתנות איתם, ובזה עצמו נחלקו אם האיסור על שתיית השיכר הוא עד שמביא את השכר לביתו או שמיד כשיצא מפתח החנות השיכר מותר בשתיה.
מהות האיסור
וביחס לזמן הגזירה שכתב הגמרא 'מפני מה אסרו שיכר של עכו"ם' כתבו התוספות: 'איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו'.
וכתב הרמב"ן: 'ובנמוקי חכמי הצרפתים מצאתי בשכר ראשונים לא אסרוהו מעולם אבל אחרונים נהגו בו חשש חתנות, ונראה שמפני זה מקילין בו שלא נאסר בב"ד, ואפשר שזהו הלשון שבמקצת הנוסחאות מפני מה אמרו שכר של גוים אסור, ולית בהו מפני מה אסרו שכר של גוים'.
והמאירי כתב: 'והשכר הקלו בו על כלם, ואף איסורו לא היה בכלל גזרה אלא מנהג קדושים להרחקה יתרה והוא שאמרו מפני מה אמרו שכר של גוים אסור ולא אמר מפני מה גזרו וכו' שלא היה בכלל שני הגזרות ולא מצינו איסורו במשנה מפני שאין ענינו מצוי כל כך ושאין קרוב מצוי בסבתו ואין בני אדם מזמינים עליו'.
מקום האיסור
ולהלכה כתב הרמב"ם2: 'אין שותין שכר שלהן שעושין מן התמרים והתאנים וכיו"ב ואינו אסור אלא במקום מכירתו, אבל אם הביא השכר לביתו ושתהו שם מותר שעיקר הגזירה שמא יסעוד אצלו'.
וכתב הרדב"ז: 'ורבינו לא כתב אלא הא דרב אחאי משום הרחקה יתירה'. וכ"כ הבית יוסף3: 'תפס דברי רב אחאי ודלא כרב פפא אע"ג דבתרא הוא ומריה דתלמודא טפי מרב אחאי כדי להתרחק מדברים של גוים'4.
אך יש ראשונים שהקילו כדברי רב פפא5, וכמ"ש הסמ"ג6: 'שכר של גוים אסור לשתותו בבית הגוי משום גזירת חתנות דהא רב פפא [מפקו] ליה אבבא דחנותא'.
והרשב"א7 כתב שהעיקר כרב פפא אלא שכדאי להחמיר כרב אחאי: 'אפילו הוציאוהו לו לפתח חנותו של עו"ג שמוכר שם את השכר מותר דגרסינן בפרק אין מעמידין איתמר מפני מה אמרו שכר עו"ג אסור רמי בר אבא אמר ר' יצחק משום חתנות רב פפא מפקין ליה לבבא דחנותא ושתי רב אחא מדיפתי מייתו ליה לביתיה ושתי ותרווייהו משום חתנות סבירא להו אלא מר עביד הרחקה טובא טפי. ומ"מ קיל טפי משאר דברים שגזרו עליהן משום חתנות כפת ושלקות וכמו שאמרנו דהנהו אסירו אפילו מייתו ליה לישראל לתוך ביתו. וטעמא כדאמרן דלא שייך ביה חתנות כולי האי דלא מזמני עליה וליכא קרובי דעתא כולי האי ובית דין נמי לא גזרו עליו אלא ישראל קדושים אמרו שינהגו בו איסור בבתיהם של עו"ג להרחקה יתירתא מבנותיהן והיינו דאמרינן מפני מה אמרו שכר של עו"ג אסור ולא אמרו מפני מה גזרו על שכר העו"ג. ולפיכך בעל נפש צריך לעשות בו הרחקה טפי שלא לשתותו בפתח חנותם עד שיביאנו ברשותו כרב אחא. ומיהו הלכתא כר"פ דמפקי ליה בבבא דחנותא ושתי דכל בדרבנן הלכה כדברי המיקל'.
וז"ל המאירי: 'ומתוך כך לא אסרוהו אלא בביתו של גוי אבל חוץ מביתו אפילו היה חנוני והוציאו לפני הפתח למכור מותר, ואעפ"כ חסידים שבחכמי התלמוד היו נמנעים שלא לשתותו אלא בבית ישראל, ובזמנים הללו אין נמנעים מהם כלל אא"כ במה שחוששין בו לתערובת יין ואף זו דוקא בכדי נתינת טעם ושאר הדברים הקלו בהם יותר על היין והחמירו בהם יותר על השכר לאסרן אף חוץ מביתו כמשי"ת ומקום שיש בו ישראל חשודים על יינם אף שכר שלהם אסור הואיל וישראלים הם יבא בקרוב להמשך אחר יינם'.
ולהלכה כתב המחבר8 כדברי הרמב"ם: 'ואינו אסור אלא במקום מכירתו אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו'.
וכתב בשלחן גבוה9: '.. וסתם לנו רבינו כדברי הרמב"ם שכן דרכו לסתום לסתום כוותיה .. אף להרמב"ם אינו אלא לעשות הרחקה יתירתא אבל מן הדין אף לפני פתח שרי כרב פפא'.
והפרי חדש10 הכריע כסמ"ג: 'אם הביא השכר לביתו. ואף אם מביאים לו בפתח החנות ושותהו שרי כדמוכח בגמרא וכן עיקר ודלא כפסק המחבר ז"ל'.
בהלכה הבאה נראה מהו השיכר הנאסר ועוד פרטים בדין זה.
הערות:
1 הבא להלן הוא רק לגבי עצם שתיית השיכר, אחרי שאנחנו יודעים שהשיכר עצמו אין בו בעיות כשרות במרכיבים וכדומה, וכן איננו דנים על עצם השתיה במקום שאינו ראוי לכתחילה לאדם יר"ש, או חששות מצד מראית עין וכדומה ↩
2 לא, ב ↩
3 הל' מאכ"א פי"ז ה"י ↩
4 יו"ד סי' קיד [וראה הלשון בכסף משנה] ↩
5 וראה כנה"ג הגהב"י סי' קיד סק"ד ↩
6 ראה פסקי הריא"ז ע"ז פ"ב הל' ב אות כד. ראב"ן סי' רצז ↩
7 לאוין קמח נז, א ↩
8 תוה"ב הארוך ב"ה ש"א מ, ב ↩
9 יו"ד סי' קיד ס"א ↩
10 ס"ק ה וס"ק ו ↩
11 ס"ק ג ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp