שאלה: האם מברכים שהחיינו בקנית ספרים?
[א] (הלכה 1080)
שהחיינו על ספרים ובעולה לגדולה
שאלה: האם מברכים שהחיינו בקנית ספרים?
תשובה: כתב הרדב"ז1: 'כל כלי שהוא שמח בו מפני חשיבותו לא שנא כלי לבישה או כלי תשמישו או ספרים כל שהוא חשוב ושמח בו מברך עליו אפילו יש לו כיוצא בהם ואפילו שלא יהיו חדשים ממש אלא אפילו שחקים כיון שהן אצלו כחדשים'.
וכן בסדר ברכות רמ"מ2 כתב: 'על קניית בגדים חדשים וקניית ספרים יברך שהחיינו, וילמד מיד מתוך הספר שקנה. ולאו דוקא חדשים אלא ישנים נמי שהם חדשים לו שלא היו אלו שלו מעולם. ויש לו לברך בשעת קנייתן אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על שמחת הלב מה שהוא שמח בקנייתן.'
אך המגן אברהם3 כתב: 'ונ"ל דוק' כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך דמצות לאו ליהנות ניתנו, אין מברכין רק על מצות הבאים מזמן לזמן כמ"ש סימן כ"ב ע"ש אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על ספרים'.
ובספר מור וקציעה4 כתב על זה: 'ולא ידעתי לזה ענין כאן, דהיכא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו, כגון גבי המודר הנאה מחברו שתוקע לו תקיעה של מצוה .. אבל איך אפשר לומר שאין שמחה והנאה מגעת לנפש ממצות, והלא אין שם שמחה גדולה והנאה ערבה לנפש יותר מההנאה והערבות שמגיע אליה מפקודי ה' ישרים משמחי לב (וק"ו לספרים דאית בהו תרתי למעליותא, דחביבין לנפש, וקורת רוח גם לגוף בהיות הנאתן תלויה גם כן בדבר גשמי, ששמח ונהנה בראיית הספרים ויופי כתיבתן וקישורן) ומדוע לא נברך עליה, וברכות הראיה על הנאת הנפש נתקנו, שמתפעלת בראות הדבר החביב, כל שכן וכל שכן שראוי וחיוב הוא לברך על קניית ספרים החסרים לו ונצרכים אליו וחביבים עליו'.
גם אדמו"ר הזקן בלוח ברכת הנהנין5 חלק על דברי המג"א וכתב 'מברכים שהחיינו על ספרים חדשים חשובים שלבו של אדם שמח בקנייתן ולא אמרו מצות לאו ליהנות ניתנו אלא בעשיית המצוה עצמה אבל הקונה כלי שהמצוה נעשית בו אם הוא כלי חשוב יש לו הנאה בו כמו בשאר כלים חשובים מאחר שכבר צריך לו כלי חשוב זה לאיזה צורך שיהיה יש לו הנאה כשיש לו שלו'.6
אך בסדר ברכת ברכת הנהנין7 כתב אדמו"ר הזקן שלמעשה המנהג לא לברך וז"ל: 'על שאר כלי תשמישי אדם אפילו כלי כסף וזהב אין נוהגין לברך כלל לא בקניתם ולא בתשמישם וכן עיקר וכן בספרים'.
> א"כ ראינו שלמעשה לא מברכים שהחיינו על קנית ספרים חדשים.
אדם שב"ה נבחר למשרה חשובה
שאלה: האם צריך לברך על כך שהחיינו?
תשובה: כתב המור וקציעה בהמשך לדבריו הנ"ל '..נ"ל שהוא הדין כשזכה אדם הגון הראוי לעלות לגדולה, ונתמנה פרנס על הצבור, ברצון שמים .. שדעת המקום והבריות נוחה הימנו, יש לו לברך שהחיינו .. ואם יש לו שותף אשה ובנים יברך הטוב והמיטיב. אי נמי לעולם שייך ביה הטוב והמיטיב, שהרי מכל מקום רבים נהנים ממנו הנאה גופנית ורוחנית, והכי מסתבר. ..' וע"ש אריכות הדברים.
והביאו בשו"ת חתם סופר8 וכתב: 'ובס' מור וקציעה להגאון מהר"י יעב"ץ .. כתב מי שנתעלה לרבנות ודורש ברבים יברך ג"כ אם יודע בנפשו שכל כוונתו לשם שמים ברבנות שלו. והנה נהירנא אלוף נעורי הרב מו"ה מענדל לילג ז"ל רב בבהמ"ד בפ"פ סיפר לי, שהיה הוא תלמיד מובהק של הגאון הגדול מו"ה דוד שטרויז כ"ץ זצ"ל שהיה אב"ד בק"ק פיורדא ותחלתו היה ראש בפפ"ד, וכשנסע מפ"פ ודרש בפ"פ בבהכ"נ, יען היה שמו דוד התחיל ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וכו' (או אפשר הטוב והמטיב לא נהירנא), נראה שהיה הגאון ז"ל מסופק וחש לברכה לבטלה על כן עביד כנ"ל.'
וכן כתב במחזיק ברכה9: 'אם עלה לגדולה ונתמנה פרנס או רב וכיוצא גם בזה נראה לי דיברך בלא שם ומלכות כי ודאי חיובא רמיא עליה להכיר בחסדי ה' ולברך בשמו והרב מר וקציעה האריך הרבה ע"ש.'
וכתב בשו"ת משנה שכיר9 'אבל תמהני, דנראה דפשיטא להו להני גדולים ז"ל דאיכא שמחה למי שעולה לרבנות, ומתוס' סנהדרין (יז, א ד"ה והם) משמע דליכא שמחה במי שהטילו עליו צרכי צבור, וכיון דליכא שמחה מה מקום לברכת שהחיינו דבאה דוקא במקום דאיכא שמחה, ודו"ק.
[ובהערה הוסיף: 'במה שהבאתי דהיכי דליכא שמחה אין מברכין זמן, עיין חק יעקב סי' תפ"ט [סק"ז] דרק וכו'. היכי דאיכא שמחה או הנאה מברכין, ובתשו' הרשב"א (ח"א סי' רמה) כ' דזמן אינו תלוי בשמחה רק בהנאה עיין שם בביאור דין שהחיינו ובסי' קכו; שעט, ומהרי"א או"ח סי' קנד - קנה. ובפסיקתא בפסוק דלא תשא שם ה' א' לשוא דאסור לקבל שררה ליהנות ממנה דהרי הוא כניאוף א"א, וא"כ מה מקום יש לברך שהחיינו ברבנות, שמחה ליכא כמ"ש בפנים, והנאה אסור לו כבפסיקתא ודו"ק.]
אך בשו"ת ציץ אליעזר10 העיר על דבריהם: 'ולפלא על המחזיק והשע"ת והח"ס שמובא בדבריהם בשם המור וקציעה בסתמא דדעתו לברך שהחיינו, בזמן שהמור וקציעה בעצמו מביא מיד סמוך לסברא זו סברא שניה שיש לו לברך הטוב והמטיב, ולא עוד אלא שמסיים על הסברא השניה הזאת דהכי מסתבר'.
> 'א"כ ראינו שיש פוסקים שכתבו שרב או פרנס המתמנה על הציבור יברך שהחיינו או הטוב והמיטיב, אך למעשה נקטו שיברך ללא שם ומלכות'12 ובהלכה הבאה נראה לגבי ברכת שהחיינו בספירת העומר.
הערות:
1 ח"ג סי' תיב (תתנה) ↩
2 מרבי יחיאל מיכל מארפטשיק ↩
3 סי' רכג סק"ה ↩
4 סי' רכג והביאו בשו"ת חתם סופר ח"א או"ח סי' קנו וכתב 'הנה מג"א סי' רכ"ג כתב בקונה ספרים לא יברך שהחיינו דמצות לאו ליהנות ניתנו ומצוה דלא אתי מזמן [לזמן] אין מברכים שהחיינו, וכתב שרמ"מ פליג וכן בתשובת רדב"ז, ובס' מור וקציעה להגאון מהר"י יעב"ץ צווח כי כרוכיא מה ענין לאו ליהנות ניתנו לכאן והעלה שיברך' ↩
5 פי"א סכ"א ↩
6 להעיר שכתב אדמו"ר הזקן (לוח פי"א ס"א, וכ"ה בסדר ברכת הנהנין פי"ב, ס"א) ששהחיינו הוא על 'שמחת לבב הבאה לאדם *מטובת עולם הזה*' ולמרות זאת נקט שניתן לברך על ספרים, וזה לא כדברי האומרים שהסוברים שברכת שהחיינו הוא על שמחה הבאה מטובת העולם ודאי אינו מברך על ספרים, וראה שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רנד ↩
7 פי"ב ס"ה ↩
8 צויין ליל הע' 4 ↩
9 סימן רכג סק"ח, הובא בשערי תשובה סק"י ↩
10 או"ח סי' עג ↩
11 חכ"ב סי' יט ↩
12 ולהעיר שבמקרים דומים כתבו הפוסקים שיקח פרי או בגד חדש ויברך בשם ומלכות ויכוון גם על שמחה זו. ראה בן איש חי ש"ר פרשת ראה ס"ו ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp