חודש אלול
[1] (הלכה 66)
אמירת מזמור לדוד ה' אורי וישעי [א]
אחד הדברים המיוחדים של חודש אלול זהו אמירת מזמור לדוד ה' פעמיים בכל יום בשחרית אחרי שיר של יום ובמנחה לפני עלינו לשבח (סידור אדמו"ר הזקן. לקו"ש ח"ט ע' 170).
שאלה: מה מקור התקנה?
תשובה: תקנה זו אמנם אין מקורה מהאריז"ל עצמו אך היא מובאת בשם תלמידיו וההולכים בדרכו, ומוזכרת לראשונה בספר שם טוב קטן למקובל רבי בנימין הכהן (ראה בסידור צלותא דאברהם ע' ת) והובאה גם בסידור האריז"ל לרבי שבתי מרשקוב (ראה שער הכולל פרק יא אות כח).
שאלה: מדוע תיקנו לומר את זה בחודש אלול?
תשובה: אדמו"ר הזקן מבאר בלקו"ת שבחודש אלול (בהם מתחילים ארבעים יום האחרונים שבהם עלה משה להר והיו ברצון) זהו זמן של התגלות יג מדות הרחמים וכהכנה לימים הנוראים וחגי תשרי, ופרק זה תוכנו קשור עם כל זה, שהרי אמרו חז"ל במדרש אורי זהו ראש השנה, וישעי זהו יום הכיפורים, וכי יצפנני בסוכה רומז לחג סוכות. ובפרק זה ישנם יג אזכרות של שם הוי"ה הרומזות על הגילוי של יג מדות הרחמים שמשם נמשך סליחת העון (שער הכולל שם).
שאלה: מה הם סגולות הפרק?
תשובה: כתב בסידור הר"ש הנ"ל 'כל האומר מזמור כז לדוד ה' אורי וישעי וכו' מר"ח אלול עד אחר שמחת תורה (ולמנהגינו עד הושענא רבה) ערב ובוקר דבר יום ביומו אזי הוא מובטח שמוציא שנותיו בטוב, ויערב לו ואפילו גזירה רעה כתובה על האדם מן השמים יכול לבטל ומעביר מעליו כל המקטרגים ושטנים ומארי תריסין ומבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות ויוצא בדימוס זכאין בדין ועי"ז יכניע כל המקטרגים .. ועל ידי אמירה זו אנו פועלים ומבטלים מעלינו הבית דין של מעלה ומארי תריסין ומקטרגים שאין להם רשות לקרב כלל לדון אותנו אלא מלפניך משפטינו יצא ואז יוצאין אנחנו זכאין בדין'.
[2] (הלכה 67)
אמירת מזמור לדוד ה' אורי וישעי [ב]
שאלה: מתי הוא זמן אמירת המזמור, ומדוע?
תשובה: אדמו"ר הזקן תיקן לומר בשחרית מיד אחרי שיר של יום, ובמנחה לפני עלינו, וסיבת הדבר מכיון שיש ענין שלא להרבות בקדישים שלא לצורך, וכך הקדיש של שיר של יום בשחרית ושל עלינו במנחה הולך גם על לדוד ה' ולא מוסיפים עוד קדיש בשביל זה (שער הכולל פי"א סכ"ט).
שאלה: המתפלל במנין בו אומרים לדוד ה' אורי וישעי אחרי עלינו לשבח, כיצד ינהג?
תשובה: אמנם בדרך כלל אנחנו מקפידים מאוד על סדר התפלה כיון שהוא מכוון עפ"י כתבי האריז"ל כנגד עליית וירידת העולמות, אך באמירת לדוד ה' שלא נקבעה בתפלה על ידי האריז"ל כחלק מהתפילה, והסיבה למיקום שלה לפני עלינו הוא רק כדי לא ליצור קדיש נוסף ללא צורך, ומאידך מבואר בפוסקים (מחצית השקל באו"ח סי' סה. קצות השולחן סי' יג ס"ו) שישנה חשיבות גדולה לומר עלינו לשבח עם הציבור.
לכן למעשה בכזה מצב עליו להעדיף לומר עלינו עם המנין ורק לאחר מכן יאמר לדוד ה'. וכפי שכתב הרבי במכתב (אג"ק חי"ט ע' תל): בשאלתו - יאמר עלינו עם הצבור ולדוד גו' אורי לאח"ז.
[3] (הלכה 68)
מנהג תקיעת שופר בחודש אלול [א]
שאלה: מה המקור לתקיעת שופר בחודש אלול?
תשובה: כתב הטור (באו"ח סימן תקפא): 'תניא בפרקי ר"א (פמ"ו) בר"ח אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן'.
שאלה: ממתי מתחילים לתקוע?
תשובה: נחלקו הפוסקים (סי' תקפ"א במג"א ס"ק ב) האם מתחילים לתקוע מ: א' דראש חודש אלול או ב' דראש חודש אלול. מחלוקת זו תלויה בדיון באיזה יום בדיוק עלה משה להר.
למעשה מנהג חב"ד 'במשך היום הראשון דר"ח אלול תוקעים להתלמד, ומתחילין לתקוע אחר התפלה ביום השני דראש חודש' (ספר המנהגים ע' 53. והמשמעות של תוקעין להתלמד [וכשזה חל בשבת] נתבארה בלקו"ש חל"ד ע' 95 ואילך).
שאלה: באיזה שלב ביום תוקעים?
תשובה: כתב הרמ"א (בסי' תקפ"א ס"א): מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית ויש מקומות שתוקעין גם כן בערבית'. וכן מנהגנו לתקוע בשחרית אחר התפלה.
שאלה: בית כנסת שלא תקעו אחר התפלה בשחרית מה יעשו?
תשובה: בשיחת כד אלול התשנ"א בהערה 81 מובא: 'ויש מקומות שנוהגים שאם לא תקעו בשופר לאחרי תפלת שחרית - מאיזו סיבה שתהי', סיבה טובה, שהיו עסוקים במצוה שהזמן גרמא וכו' - אזי תוקעים בשופר לאחרי תפלת מנחה. ויש רמז לזה בכמה מקומות'. (וכן כתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' כא אות ה' והביא מחיי אדם כלל קלח סעיף א שכתב 'ויש מקומות שתוקעין גם במנחה').
[4] (הלכה 69)
מנהג תקיעת שופר בחודש אלול [ב]
שאלה: כמה קולות תוקעים?
תשובה: כתב בספר הערוך: 'דכל תקיעתא דיחידאי מבעי להיות עשרה תשר"ת תש"ת תר"ת' וביאר הב"ח בסי' תקצב: 'כיון דמאחר שתיקן ר' אבהו משום ספק לתקוע תשר"ת ותש"ת ותר"ת, אם כן כל יחיד התוקע בציבור אין לו לתקוע אלא בסדר הזה משום דאם יתקע תשר"ת או תש"ת או תר"ת לבד יסברו השומעין שזה הוא עיקר התקיעה ויבואו לטעות ומשום הכי קאמר דכל קל תקיעתא דיחידאי מיבעי ליה להיות עשרה לא פחות, ולפי זה כל תקיעות אף דכל חודש אלול לא יתקעו בפחות אלא כסדר הזה, ולא נהגו כן ואפשר דלרבינו תם דתיקן תשר"ת אין לחוש אף אם יתקעו תשר"ת לבד ואנו מנהגינו כר"ת וק"ל'.
וכך למעשה מנהג חב"ד לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת (ספר המנהגים ע' 53) שזה כנגד עשר כוחות הנפש (לקו"ש ח"ב ע' 446. ח"ט ע' 131 הערה 56. ולהעיר גם מסה"מ מלוקט ח"ג ע' רסט).
שאלה: האם כל יחיד ויחיד צריך לשמוע שופר בחודש אלול או שזה תקנה לציבור?
תשובה: יש שכתבו שזה רק תקנה לציבור (שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' מח), אבל למעשה אנו מקפידים לתקוע גם ביחיד (וכ"כ בשו"ת שיח יצחק סי' רסד. נטעי גבריאל ר"ה פ"ד אות ט והערה יד).
שאלה: האם נשים צריכות לשמוע שופר של חודש אלול?
תשובה: בספר נטעי גבריאל ר"ה (פרק פ"ד אות יד) כתב שנשים אינם מהדרות לשמוע תקיעת שופר של חודש אלול, ובפרט לטעם שהובא מפרקי דרבי אליעזר שזה קשור לחטא העגל, הרי נשים לא חטאו בחטא העגל, (וגם שבראש השנה עצמו אין עליהם חיוב).
שאלה: האם צריך לעמוד בשעת התקיעות?
תשובה: אף שמצד הדין אין צריך לעמוד, אך כתבו הפוסקים שהמנהג שעומדים (שו"ת שבט הקהתי ח"ב סי' קפג אות ג. נטעי גבריאל ר"ה פ"ד אות ה).
[5] (הלכה 70)
מנהג תקיעת שופר בחודש אלול [ג]
שאלה: האם בתקיעות של אלול יש ענין לתקוע את השברים תרועה בנשימה אחת כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן (בסי' תק"צ ס"ט) לגבי תקיעות מיושב?
תשובה: אף שתקיעות אלו הם רק מנהג, וכתב הריטב"א בר"ה (כו, ב ד"ה אמר ר' לוי) לגבי תקיעת מוצאי יו"כ 'שאין מדקדקין בה בשום פיסול לא בתקיעה ולא בשופר', אך כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' קפג אות ד) דהריטב"א דיבר דוקא במוצאי יו"כ שהיא זכר ליובל או להודיע שכבר לילה ויצא יו"כ. משא"כ התקיעות של חודש אלול שהם לעורר בתשובה יש לומר שלכתחילה צריך שיהיו כדין. ובפרט שכתבו הראשונים (דרשת מהר"ח אור זרוע. ובמנהגי מהר"ם מרוטנברג) שטעם התקיעה שיהי' רגיל לתקוע נכון ולא יטעה בראש השנה, וא"כ ודאי חשוב להקפיד לתקוע כמו שצריך כדי להתרגל, ולכן צריך לתקוע בנשימה אחת (וכ"כ הרב ברוין בשו"ת אתרא דרב סי' א'סא).
שאלה: האם ילד לפני בר מצוה יכול לתקוע בשופר עבור הציבור ?
תשובה: אמנם יש מי שכתב (נטעי גבריאל ר"ה פרק ד אות ח) שלכתחילה יתקע גדול מפני כבוד הציבור אך אם אין בעל תוקע אלא קטן, שיתקע הקטן. אך לפי דברי הב"ח בביאור דברי הערוך שאנו תוקעים בחודש אלול תשר"ת תש"ת תר"ת כדי למנוע טעות, אם כן הוא הדין שאין לתת לקטן לתקוע, וכן כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קפה) שאין לתת לקטן לתקוע כיון שצריך להקפיד בתקיעות אלו לכתחילה על הדינים כמו בתקיעות של ראש השנה.
שאלה: אדם הנמצא באמצע תפלת שמונה עשרה, האם רשאי לעצור ולשתוק ולכוין לשמיעת השופר?
תשובה: אמנם בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' קפג) כתב שאם לא יהי' לו אח"כ איך לשמוע שיעצור באמצע שמונה עשרה (לכתחילה בסיום הברכה בה נמצא) וישתוק ויכוון, כיון שסו"ס זה מנהג קדמון ונקרא הפסקה לצורך מצוה. אמנם בנטעי גבריאל (ר"ה פרק ד אות ה. ובשו"ת רבבות אפרים ח"ב סי' קנט) כתב שפשוט שאין לו להפסיק בשביל לשמוע תקיעות אלו. ודבריו עולים בקנה אחד עם פשט דברי אדמו"ר הזקן שכתב (בסימן תקצא סעיף ג) שלכתחילה אסור להפסיק בשמונה עשרה בשתיקה ואפילו מעט. ומאידך ברשימת הדברים שכתב (בסימן קד סעיף ה) שעבורם עוצרים ושותקים מובא רק קדיש עד יתברך, ברכו וקדושה, אם כן איננו רשאים לעצור עבור דברים אחרים אפילו שהם חשובים מאוד אך אינם חלק מהתפלה - שבחו של מקום שבזה אנו עוסקים בתפלה.
ולכן למעשה לא יעצור לשמוע את התקיעות באמצע שמונה עשרה.
[אלא שלפעמים עצם תקיעת השופר - הקול החזק מפריע לאדם לריכוז בתפלה, ובלאה"כ הוא לא יצליח להתפלל תוך כדי קול השופר כמו שצריך, ובכזה מצב ודאי עדיף שיעצור בשתיקה וישמע את השופר, ויתעורר בתשובה (ע"ד המבואר בשו"ע אדה"ז סי' צו ס"ג, וסי' צז ס"ד), אך במידה וזה לא מפריע לו, עליו להמשיך בתפלתו].
שאלה: האם יש ענין לזכות יהודים בשמיעת שופר בחודש אלול?
תשובה: בכמה שיחות (כגון א' דר"ח אלול התשל"ה. ח"י אלול התשל"ה. ח"י אלול התשל"ו) הורה הרבי שיתקעו בשופר לחיילים. ובספר ימי תמימים חלק ח ע' 97 מובאת הוראה של הרבי 'למסור לבתי ספר הרשת אשר מתחילת שנת הלימודים בר"ח ישמעו התלמידים תקיעת שופר מידי יום בחודש אלול. ג"כ במבצעים המתקיימים בערים השונות, וכן ע"י הטנק של ר"ד נחשון שיהודים ישמעו תקיעת שופר'. וא"כ מובן שיש ענין גדול בחודש אלול לזכות יהודים בשמיעת שופר, ולהסביר להם את ענין הכתרת המלך והתעוררות לתשובה. אמנם חשוב לוודא שהם מבינים שזה לא תחליף לקיום המצווה בראש השנה (ראה בשליחות כהלכתה ע' 223).
[6] (הלכה 71)
מנהג תקיעת שופר בחודש אלול [ד]
שאלה: אדם הנמצא בפסוקי דזמרה או בין הפרקים של קריאת שמע ואין מי שיתקע לציבור האם הוא רשאי לעצור ולתקוע עבורם?
תשובה: רשאי לעצור ולתקוע עבורם, שהרי כתב אדמו"ר הזקן (בסי' סג ס"ז) שלצורך מצוה קצת, מותר לרמז. ובסי"ט כתב שמפרשה שניה ואילך הוא יכול לקרוא תוך כדי שעוסק במלאכה [וביאר אדה"ז בקונטרס אחרון שאפשר שמלאכה דומה למצוה]. ובסי' סו ס"ג וסי"א כתב אדה"ז שמותר להתעטף בציצית (ואת הברכה יברך אחרי התפלה).
ולכן מסתבר שגם תקיעת שופר לכבוד הציבור נכללת בתוך ההיתר.
וכן כתבו להתיר למעשה באשל אברהם מבוטשאטש בסי' נא (שסבר שזה בכלל לא הפסק אלא רק כמנשים נשימות בלי שום הברה, והקול נובע מהשופר). ובשו"ת מהר"ם מבריסק ח"ג סי' כו (שציין שמותר בק"ש בין הפרקים לשאול מפני הכבוד ולהשיב לכל אדם).
שאלה: מהם הזמנים בהם לא תוקעים בשופר בחודש אלול?
תשובה: א. יש אומרים שאין לתקוע בשופר בלילה. וכדלקמן: הטור בסי' תקפא כתב: 'וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה'. ומובן מדבריו שנהגו לתקוע פעם שניה בלילה אחרי תפלת ערבית (מטה אפרים סי' תקפ"א ס"ז ואלף למטה אות ח). אמנם יש שכתבו (חיי אדם כלל קלח ס"א) שכוונת הטור בערב היינו אחרי תפלת מנחה מבעוד יום, וכתב באג"מ (או"ח ח"ד סי' כא אות ה) שכך מסתבר שהרי הלילה עד חצות אינו עת רצון. וכן כתב הגר"ח פאלאג'י בספר מועד לכל חי סי' יא סנ"א שאינו ראוי לתקוע בלילה אפילו שהוא להתלמד. (ויתכן שזו הסיבה שכבר הרמ"א כתב שבפועל מנהג אשכנז לתקוע רק בשחרית, וכפי המנהג שלנו).
וא"כ למעשה ראוי שלא לתקוע בשופר בלילה.
ב. כט אלול - ערב ראש השנה. כתב הרמ"א בסי' תקפא ס"ג בהג"ה שלא תוקעים בערב ראש השנה. ובדברי נחמיה בהוספות לשו"ע אדה"ז סי' תקפ"א ס"ב כתב: 'בערב ראש השנה אין תוקעין וכן בלילה שלפניו, כדי להפסיק בין תקיעות דמנהגא לתקיעות דאורייתא, גם כדי לערבב השטן שיסבור שכבר עבר ראש השנה [ענין זה נתבאר בלקו"ש חכ"ד בשיחה לראש השנה ע' 222 ואילך]. על כן אין לתקוע אפילו בביתו להתלמד (כי אם בחדר סגור)'.
וא"כ למעשה לא תוקעים בשופר בערב ראש השנה, ומי שצריך להתאמן לקראת ראש השנה יתאמן בצינעא בחדר סגור.
[7] (הלכה 72)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [א]
שאלה: האם יש חובה מידי פעם לבדוק את התפילין והמזוזות?
תשובה: א. לגבי תפילין: במכילתא ובירושלמי בעירובין ישנה מחלוקת האם הם צריכים בדיקה, שיטה אחת דורשת את המילה 'ימימה' שנאמרה בתפילין ומצריכה בדיקה כל יב חודש, ושיטה שניה סוברת שאין צריך לבדוק בכלל את התפילין.
להלכה כתב אדה"ז1: 'תפילין שהוחזקו בכשרות פעם אחת א"צ בדיקה לעולם מן הדין שכל זמן שחיפוין שלם הרי הן בחזקתן ואין חוששין שמא נמחקה אות מתוכן או נקבה. ומכל מקום נכון לבודקן מפני שמתקלקלים מן הזיעה. ואם אין מניחן אלא לפרקים צריכים בדיקה פעמיים בשבע שנים שיש לחוש שמא נתעפשו וכן אם נקרע החיפוי צריכין בדיקה וכן אם נשרו במים'.
וא"כ מעיקר הדין אין צורך בבדיקה, אלא שנכון לבדוק. ואם לא משתמש בהם הרבה חייב בדיקה כל שלוש וחצי שנים.
ב. לגבי מזוזה: כתוב במסכת יומא2: 'תניא: מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל'.
להלכה כתוב בשו"ע3: 'מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבע שנים, ושל רבים פעמיים ביובל'.
א"כ במזוזה של אדם פרטי ישנו חיוב מעיקר הדין לבדוק כל שלוש וחצי שנים, כיון שהמזוזה נמצאת בפתח וחשופה יותר לבעיות שיכולות להיווצר במזוזה.
ג. אך כתבו הפוסקים שכיום ישנו חיוב מן הדין לבדוק את התפילין והמזוזות ולא להמתין לפעם בשלוש וחצי שנים. וזה נובע מחששות שהתחדשו בדורות האחרונים4, וכפי שכתב הערוך השולחן5 לגבי תפילין: 'אבל בזמנינו ידוע שהדיו שלנו במשך איזה שנים נקפצים מעל הקלף, ולכן האידנא נראה לי דמדינא צריך לבדוק אותם באיזה זמן, וכן יש לנהוג'.
וכך גם הרבי6 עורר על כך שכיום יש חששות שלא היו פעם כגון עיבוד הקלף שלנו ששונה מכפי שעשו בזמן חכמי התלמוד, ויש שמעבדים בצורה גרועה, לכן צריך להרבות בבדיקת התפילין והמזוזות מן הדין!
הערות:
1 או"ח סי' לט סי"א ↩
2 יא, א ↩
3 יו"ד סי' רצא ס"א ↩
4 ראה עולת החודש ח"א דרוש ה' בסופו ↩
5 סי' לט ס"ו ↩
6 שיחת כ' מנ"א התשל"ד ↩
[8] (הלכה 73)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ב]
שאלה: מתי למעשה צריך לעשות את הבדיקה?
תשובה: א. כבר הוזכר בתשובה הקודמת שישנה שיטה בחז"ל המצריכה בדיקה כל שנים עשר חודש, [ולשיטת התוס'1 זו שיטת בית הלל], ומצינו שכבר בזמן הראשונים יש עדות על בדיקה של פעם בשנה כפי שכתב בספר אורחות חיים2: 'ואני שמעתי שכך נהגו חכמי צרפת לבודקן משנה לשנה'.
הרבי הזכיר במכתב3 שיש לקחת בחשבון את השיטה הנ"ל המצריכה בדיקה כל יב חודש.
ב. במכתב נוסף4: בטח בדקו אצלם המזוזות במשך יב חודש האחרונים, ואם הוא יתר על זמן זה כדאי לבודקם'.
וכן כתב הערוך השלחן5: עקב כל החששות הנ"ל שהבדיקה תתבצע פעם בשנה.
ג. רבים מהפוסקים6 כתבו שחודש אלול הוא זמן של תשובה וראוי לירא שמים שהתפילין והמזוזות שלו יהיו כשירות כדין ולכן יבדוק כל חודש אלול!
ובשיחת ש"פ ראה התשמ"ח סי"ב הרבי מביא את ההנהגה הזו לבדוק בחודש אלול ומסיים: 'שעי"ז יתוסף בברכת ה' בכלל, ובפרט בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. וכדאי ונכון ביותר שכאו"א ישתדל לפרסם זה (נוסף על הקיום בעצמו) בכל מקום שידו מגעת, בכל מקום ומקום, לכל אחינו בני ישראל - שליט"א'.
הערות:
1 מנחות מג, א ד"ה תפילין ↩
2 לרבינו אהרן הכהן מלוניל בהלכות תפילין סי' כט ↩
3 אג"ק חי"א אגרת ג'תרלז ↩
4 אג"ק ח"ח אגרת ב'תמב ↩
5 יו"ד סי' רצא ס"א ↩
6 מטה אפרים או"ח סי' תקפ"א ס"ט. קיצור שו"ע סי' קכח ס"ג. שו"ת יחוה דעת ח"א סי' מט ↩
[9] (הלכה 74)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ג]
שאלה: איזה דברים נוספים צריך לשים לב בבדיקת המזוזות?
תשובה: א. באג"ק1 הרבי כותב: 'במ"ש הוראת הרב לנדא שי' בענין קביעת המזוזה שאזלינן בתר היכר ציר, זאת אומרת לאן הדלת נפתחת, כן הוא מנהגנו לבד הדלת היוצאת לחוץ, ומובן שהתיקון בזה נכנס ג"כ בכלל בדיקת המזוזות'.
ב. עוד כותב הרבי2: 'במענה על מכתבו בו כותב שבדקו המזוזות ונמצאו כשרות – והנה אם ודאי הדבר, אז בטח לא נקבעו ע"פ דין במקום הראוי בגובה הראוי וכו''.
ג. א"כ עלינו לוודא מלבד כשרות הקלף ותקינות האותיות, גם את מיקום המזוזה שהיא נקבעה במיקום ובגובה הנכון, ובכלל זה שנקבעה עפ"י היכר ציר כשיטת רבותינו נשיאינו.
ד. זה גם הזמן לשים לב שלא שכחנו לשים מזוזה באחד מהפתחים של הבית3.
ה. לכן כדאי להזמין תלמיד חכם הבקיא היטב בהלכות מזוזה שיבדוק את הפתחים והמזוזות שנקבעו כדת וכדין4.
הערות:
1 חי"ד אגרת ה'שכג (ע' תקלו) ↩
2 אג"ק חט"ו אגרת ה'תשז (ע' שפא) ↩
3 שער המלך שער א לחודש אלול, פרק א בסופו ↩
4 שו"ת דברי יציב או"ח סי' יג אות ה ↩
[10] (הלכה 75)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ד]
שאלה: האם צריך לבדוק דוקא אצל מומחה?
תשובה: א. ישנם חששות שאינם מצריכים סופר מומחה לשים לב שישנה בעיה, כיון שגם אדם שאינו מומחה ישים לב אליהן, כגון אם המזוזה נגנבה או נרקבה או נמחקו אותיות עקב הלחות, או נזקים בגלל שמש חזקה וכיו"ב. אך ישנם דברים יותר מורכבים כגון לשים לב האם חסרה אות או שיש דיבוקים קלים וכדומה.
ב. הפתחי תשובה הביא את החתם סופר1 שכתב שבשביל הבדיקה לא צריך מומחה הבקיא בחסירות ויתירות, אלא כל אדם יכול לבדקן, אבל עכ"פ צריך לפתחן לעיין בכל אות אם לא נרקב כיון שעשוי להתרקב ולבלות באורך הימים. [אמנם בשו"ת אבן יקרה2 חולק ומצריך בדיקה גם מחסירות ויתירות].
ג. צריך לדעת שלפעמים גם בצורה שפותחים את המזוזה לבדיקה יתכנו כל מיני בעיות וצריך לדעת להיזהר בזה3.
ד. למעשה כתב הפרי מגדים4: 'והמרבה לבדוק מסופרי מומחה הרי זה משובח'. וכן כתב ברוח חיים5 להגיה 'ע"י סופר מומחה ומגיה היטב'.
ה. לכן הרוצה לקיים מצוות תפילין ומזוזות כדת וכדין ובצורה מהודרת יתן לסופר/מגיה מומחה וכפי שרואים במוחש שמוצאים מידי פעם פגמים ושינויים בצורת האותיות שרק מומחה מזהה. (אלא שאם אין לו אפשרות כלל לתת למגיה מומחה, לא יבטל את הבדיקה ועכ"פ יעשה כשיטת החת"ס ויפתח ויסתכל שהקלף והאותיות שלמים ולא נמחקו או נרקבו).
הערות:
1 בשו"ת יו"ד סי' רפג ↩
2 מהדורה תליתאה סי' קמ ↩
3 שערי מזוזה פרק כ דין ט ↩
4 באשל אברהם סי' לט ס"ק טו ↩
5 סי' רצא ס"ק א ↩
[11] (הלכה 76)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ה]
שאלה: האם אפשר להוריד ולבדוק את כל המזוזות בבת אחת או לבדוק כל פעם אחד כדי שתמיד יהיו בבית מזוזות?
תשובה: אף שיש מי שכתב1 להוריד כל פעם מזוזה אחת, לבדוק להחזיר, ואז לקחת את השניה, אבל המנהג בפועל שמורידים את כל המזוזות בבת אחת לבדיקה, וכן מובא בפוסקים2.
שאלה: האם יש ענין בזמן הבדיקה להשאיר מזוזה בכניסה הראשית?
תשובה: כתב בספר התורה והמצוה3 שנהגו העולם בזמן הבדיקה להשאיר את המזוזה בפתח הראשי מטעם שמירה, (והגם שבספר שערי מזוזה4 תמה עליו כיצד מועילה השמירה לפתחים שבתוך הבית החייבים במזוזה אך האריך לבאר בשו"ת דברי יציב5 שעיקר גדר השמירה קשור עם הפתח הראשי). ובשו"ת שבט הקהתי6 כתב ג"כ שאם יכול להניח מזוזה על הפתח הראשי תע"ב.
מצורף לינק לשיעור עיוני שמסרתי בנידון:
https://youtu.be/rJmfpWapVck
הערות:
1 חוט השני סי' רצא, ב ↩
2 שו"ת רבבות אפרים ח"ה סי' תקמח. שו"ת מבשר טוב ח"ג סי' נז – אך כתב שראוי להשאיר אחת עכ"פ ↩
3 סי' קלז, וראה גם בעלי דשא סי' לג עלה י ↩
4 פרק כ דין יב הערה כד ↩
5 חיו"ד סי' קצא ↩
6 ח"א סי' רעג בסופו ↩
[12] (הלכה 77)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ו]
שאלה: האם צריך שהבדיקה תתבצע באותו יום?
תשובה: א. כיון שישנה מצות עשה שבכל פתחי הבית יהי' מזוזה א"כ בודאי שצריך להשתדל לצמצם את הזמן בו אנו משאירים את הפתחים בלי מזוזה עקב הבדיקה, ולכן לכתחילה צריך לתאם עם המגיה את הזמן בו הוא פנוי לבדוק עבורנו ולהוריד את המזוזות בסמיכות.
ב. אמנם מכיון שלא תמיד זה אפשרי ולא תמיד יש מגיה בסמיכות ובפרט שצריך שהמגיה שבודק יהי' מומחה, בכזה מצב רשאי להשאיר את הפתח יותר זמן בלי מזוזה כיון שהוריד אותה לבדיקה שזה ג"כ תקנת חז"ל לבדוק, ולכן אינו נקרא שמבטל המצוה, 'וביטולה זהו קיומה'1.
ג. דין זה הוא לא רק כשבודק בדיקה המחוייבת עפ"י דין אלא גם במקרה שבודק רק מצד הידור, אעפ"כ רשאי להוריד את המזוזה לבדיקה למרות שזה יקח זמן2.
שאלה: במידה והבדיקה מתעכבת האם צריך להניח מזוזה אחרת זמנית?
תשובה: א. מנהג העולם שאינם שמים מזוזה זמנית בזמן הבדיקה, ומבואר בפוסקים3 שכיון שהאיסור לגור בבית בלי מזוזה הוא מדרבנן, וחכמים הם אלו שדרשו מהאדם לבדוק את המזוזות שלו, לכן לא הטריחו אותו ללכת לקנות ולקבוע מזוזות אחרות לבנתיים.
ב. דין זה הוא גם במקרה שמוריד לבדיקה מצד הידור מצוה4.
אמנם יש שכתבו5 שראוי להדר ולשים מזוזות זמניות בפרט כשמדובר במקרה שהבדיקה תיקח משך זמן.
הערות:
1 תשובות והנהגות ח"א סי' תרמג ↩
2 שו"ת שבט הקהתי ח"א סי' רעג ↩
3 שערי מזוזה פרק א דין לא והערה סד וסו ↩
4 שו"ת שבט הקהתי שם ↩
5 ראה הנסמן בספר שערי המזוזה שם ובהערה סו וסז. ואודות הברכה בקובע מזוזה זמנית ראה מה שכתב בפתחי מזוזות פ"ב דין ז ↩
[13] (הלכה 78)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ז]
שאלה: כשמחזירים את אותם המזוזות האם צריך לברך?
תשובה: א. כשאדם נותן את המזוזות למגיה לבדיקה יש שכתבו1 שיברך רק במידה וקובע אותם חזרה למחרת, אך למעשה כיון שבדרך כלל פעולת הבדיקה לוקחת משך זמן של כמה שעות וכוללת היסח הדעת מהקביעה הראשונה על כן למעשה יברך גם במידה וקובע את המזוזות חזרה באותו יום.
ב. במידה והמגיה מגיע אלינו ובודק את המזוזות במקום וקובע מיד בחזרה כיון שאין היסח הדעת לא מברכים על הקביעה חזרה.
ג. אך אם קובעים מזוזות אחרות מברכים2.
שאלה: האם צריך להחזיר את המזוזות כל אחת לאותו פתח שהיא היתה בו?
תשובה: א. כתבו הפוסקים3 שכשמחזירים את המזוזות צריך להקפיד שכל מזוזה תחזור למקומה הראשון או למקום שדרגת חיובו שוה, שאם המזוזה היתה בפתח החייב מדאורייתא לא לשים אותה בפתח החייב רק מדרבנן כיון שיש בזה הורדה מקדושתה.
ב. מכיון שלא כל אחד יודע להבחין את דרגות החיוב לכן חשוב 1. לארוז כל מזוזה בנפרד ולסמן על האריזה מהיכן נלקחה. 2. במידה ורוצים לשנות או שלא הקפידו לסמן את המזוזות צריך להתייעץ עם רב המבין בתחום זה.
הערות:
1 ערוך השלחן סי' רפט סק"א, והנסמן בשערי מזוזה פרק יז דין כב הערה מה ↩
2 נתיבים בשדה השליחות ח"א ע' צה ↩
3 דעת קדושים סי' רצא סק"ב. תשובות והנהגות ח"א תרמט ↩
[14] (הלכה 79)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ח]
שאלה: מה צריך להקפיד עוד כשקובעים בחזרה את המזוזה?
תשובה: לשים לב שלא מכניסים את המזוזה הפוכה, כי אם המזוזה הפוכה, לא קיים כלל את המצוה1. ולבדוק שיהיו בגובה ומיקום ובשיפוע הראוי. וששם השם מסובב כלפי חוץ, וכך כותב הרבי2: 'שרגילים לעשות הש' שעל התיק נגד (לערך) השם שבהמזוזה - היינו באמצע'.
שאלה: האם רשאים להדר ולהחליף מזוזה כשירה במהודרת יותר?
תשובה: א. יש פוסקים3 שכתבו שאסור להחליף במזוזה חדשה מהודרת יותר כל שהראשונה כשרה כיון שיש בזה בזיון למזוזה הראשונה.
ב. אך לפי הצמח צדק4 וכן כתבו עוד רבים מן הפוסקים5 אפשר להחליף בשביל הידור.
ג. אמנם ראוי שאת המזוזות הישנות יקבעו בהקדם במקום אחר, ובפרט לזכות בזה יהודים שאין להם מזוזות.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' לב קו"א ס"ק טו ↩
2 לקו"ש חכ"ד ע' 374 ↩
3 שו"ת יד יצחק ח"ג סי' רעז וסי' שלט וראה הנסמן בשערי מזוזה פרק יד הערה מ ↩
4 פסקי דינים או"ח סי' טו ↩
5 נסמנו בשערי המזוזה שם הערה מא ↩
[15] (הלכה 80)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [ט]
שאלה: מזוזות בפתח של בנין מגורים האם זה מזוזת רבים או דין של מזוזה פרטית?
תשובה: כתב הב"ח1 שמזוזה של שותפים איננה נחשבת כמזוזת רבים אלא מזוזת יחיד. ועפי"ז כתבו הפוסקים2 שגם המזוזות של בנין ציבורי דינם כמזוזת יחיד, ומוטל על הדיירים לבדוק, ולמנהגינו כל חודש אלול.
שאלה: מה דין מזוזות בית כנסת, בתי מדרש, ישיבות או כל מקום שבבעלות הקהל?
תשובה: בדרך כלל ישנם בכל מקום אנשים שמקבלים שכר על התחזוקה של המקום כגון גבאי או שמש וכדומה. ובכזה מצב מובא בפוסקים3 שזה חוזר להיות כדין מזוזה של יחיד!
ועל כן חלה חובת בדיקה פעמיים בשבע שנים, ולמנהגינו כל חודש אלול.
הערות:
1 בסי' רצא. וכ"כ בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רפג ↩
2 מבית לוי ח"ד. שו"ת שבט הקהתי ח"ד סי' רסד (מצד שיש ועד בית). חוט שני רצא, א – דין ג ↩
3 לשכת הסופר יח, א. מזוזת מלכים הלכה למשה רטו. (חובת הדר פרק א הערה לו שדין זה הוא דוקא כשמקבלים שכר) ↩
[16] (הלכה 81)
מנהגי סליחות - (לכבוד שבת סליחות) [א]
שאלה: מדוע הסליחות הראשונות נאמרות במוצאי שבת אחרי חצות?
תשובה: בספר המנהגים1 הרבי הסביר: מכיון שהפיוט הראשי והעיקרי בסליחות הוא 'במוצאי יום מנוחה' לכן זה צריך להיות במוצאי שבת, אך מכיון שלא אומרים סליחות לפני חצות הלילה2 לכן מתחילים מיד אחרי חצות אך בסמוך.
שאלה: במקרה שאי אפשר להתאסף אחרי חצות האם יש מקום לומר את הסליחות לפני חצות?
תשובה: אמנם יש מי שכתב3 שבשעת הדחק כשיש חשש שיתבטלו מאמירת סליחות בציבור יש מקום להקל לומר לפני חצות הלילה, ורק שיפרסמו שזה הוראת שעה עקב שעת הדחק.
אך למעשה הפוסקים4 שללו אמירת סליחות לפני חצות מכל וכל וכתבו על אמירת סליחות לפני חצות דברים חמורים ובפרט לפי קבלת האריז"ל5, ולכן אין לעשות סליחות לפני חצות הלילה בשום מצב, ומי שנמצא בסליחות עם אנשים האומרים לפני חצות, לא יאמר עמהם אלא ישב וישתוק או יאמר קצת מזמורים.
שאלה: במקרה שלא אמרו סליחות במוצאי שבת האם יכול לומר למחרת בבוקר?
תשובה: אם לא אמרו סליחות בלילה יכולים להשלים למחרת בבוקר, אך בפיוט במוצאי מנוחה ישמיטו התיבות 'בזעקם בעוד ליל' וכן 'רצה עתירתם בעמדם בלילות' כיון שאם יאמרו יראה כאמירת שקר6 אמנם אם מתחילים לומר לפני עלות השחר יכולים לומר את זה כיון שבפועל זעקו כבר בעוד ליל7. ויש שכתבו8 שבאם לא אמרו בבוקר אפשר לומר הסליחות גם במנחה.
הערות:
1 ע' 54, היום יום כה אלול, ושיחת ש"פ תבוא תשל"ד (תו"מ חע"ז ע' 19) ↩
2 מג"א סי' תקס"ה סק"ה ↩
3 שו"ת אג"מ או"ח ח"ב סי' קה ↩
4 שו"ת הרמ"ז סי' ל, מג"א שם. מטה אפרים סי' תקפא ס"כ. החיד"א בסי' תקפא ס"ק ב. והאריך בזה בשו"ת יחו"ד ח"א סי' מו ↩
5 שער הכוונות ח"א ענין דרושי ערבית ↩
6 ערוך השלחן סי' תקפא ס"ד ↩
7 מטה אפרים שם סי"א ואלף למטה אות יג ↩
8 שו"ת יחוה דעת ח"א סי' מו ↩
[17] (הלכה 82)
מנהגי סליחות [ב]
שאלה: מתי הוא זמן אמירת הסליחות בשאר הימים עד ראש השנה?
תשובה: כתוב בספר המנהגים1 שזמן הסליחות הוא באשמורת הבוקר [וטעם הדבר מפני שהקב"ה שט בחי אלף עולמות ובסוף הלילה שט בעוה"ז ובמילא הוא קרוב לנו בכל קוראינו אליו באותו זמן והוא עת רצון2]. אמנם למעשה איננו מקפידים על אשמורת הבוקר אלא העיקר הוא להשכים ולקום מוקדם יותר מהרגילות שבכל יום3 אך גם לא ראוי לקבוע את זמן הסליחות לאחר זמן ק"ש (מענה הרבי להרש"ז גו"א4).
שאלה: מה צריך לומר לפני סליחות?
תשובה: א. חשוב לומר ברכת השחר לפני היציאה מהבית, וכלשון הרבי5: 'ידוע מנהגנו לאומרם בבית, ובפרט בתקופתנו שכמה זמן בין הקימה לביאה לבית הכנסת, ובנתיים אי אפשר שלא יבטא דבר תורה וכו'.
ב. ברכת התורה וכפי שכתב אדה"ז6: 'ובימי הסליחות יברך ברכת התורה קדם הסליחות' כיון שאומרים פסוקים בסליחות.
שאלה: מי שלא מצליח להגיד את הסליחות בקצב של החזן מה יעשה בעת אמירת יג מידות?
תשובה: א. מנהג העולם להצטרף ולענות יג מידות יחד עם הציבור, ולכן באם נמצא בפיוט אחר יעצור אפילו באמצע הפיוט ויאמר איתם7.
ב. אם התחיל לומר את אמירת א-ל ארך אפים יחד עם הציבור יכול להמשיך לומר למרות שהש"ץ והציבור כבר סיים ונחשב לו כאומר עם הציבור8.
ג. בהנהגת הרבי ראו שלפעמים הרבי עוד אחז בא-ל מלך כשהציבור סיים לומר את היג מידות ואעפ"כ ראו שהרבי אומר את היג מידות, משמע שהאמירה בסמיכות לציבור נחשבת לאמירה בציבור9.
הערות:
1 ע' 54 והיום יום כה אלול ↩
2 לבוש ומג"א סתקפ"א סק"א ↩
3 שיחת ליל ער"ה התשמ"ו, תו"מ תשמ"ה ח"ה ע' 3063 ↩
4 מענות קודש תשמ"ח ע' 140 ↩
5 אג"ק חי"ט ע' שצ ↩
6 או"ח סי' מו, ס"ח ↩
7 שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פט. שבט הלוי ח"ז סי' יב ↩
8 שו"ת תורה לשמה סצ"ו, בא"ח פרשת כי תשא אות ד ↩
9 נתיבים בשדה השליחות ח"א ע' לו ↩
[18] (הלכה 83)
מנהגי סליחות [ג]
שאלה: האם יחיד רשאי לומר סליחות?
תשובה: י"א1 שאין לומר סליחות ביחידות, אך למעשה הכרעת הפוסקים2 שגם יחיד יוכל לומר סליחות מלבד קטעים מסויימים כדלקמן.
שאלה: האם יחיד יכול לומר יג מידות?
תשובה: כתב המחבר3 שיחיד אינו רשאי לומר יג מדות כיון שזה דבר שבקדושה שאינו נאמר בפחות מעשרה. יג מידות לענין זה מתחילים מאמירת ויעבור ה' עד ונקה4, וכתב הכנסת הגדולה5 שכך המנהג. וכך עיקר למעשה.
[אמנם יש שחששו לשי' הט"ז6 שכל מקום בסליחות שמוזכר יג מדות כגון זכור לנו היום ברית שלוש עשרה אינו רשאי לומר].
שאלה: האם יחיד יכול לומר יג מידות בטעמים כקורא בתורה?
תשובה: כתב המחבר שם שדרך קריאה בעלמא גם היחיד רשאי לומר, והיינו בקריאה עם טעמי המקרא7.
למעשה התפשט המנהג בחב"ד שאין היחיד אומר כלל גם לא בדרך ניגון וטעמים, ויתכן שזה בגלל המובא8 שהרבי התבטא על זה שלא שמע שיאמרו, וכן העיד הרצ"ה גנזבורג שהרבי אמר לו שהוא לא שמע מהמנהג הזה לומר עם טעמים, ויש שכתבו9 שגם לפי הקבלה אין היחיד אומר אפילו בטעמים, וכן הכריע ונהג למעשה המנחת אלעזר10.
הערות:
1 רמ"א סי' תקסה ס"ה בשם האו"ז, והגה"א סוף הל' תענית ↩
2 משנ"ב ס"ק יג ושער הציון אות י בשם הרבה פוסקים ↩
3 או"ח סי' תקסה ס"ה ↩
4 ב"ח בדברי הרמ"א, החיד"א בברכי יוסף סי' קלא אות יא, ועוד הרבה אחרונים ↩
5 שכנה"ג הגב"י אות ז ↩
6 שם ס"ק ה, וכ"כ המטה אפרים סי' תקפא סכ"א, קיצור שו"ע סי' קכח ס"ט ↩
7 מג"א ס"ק ה ↩
8 בהיכל מנחם ח"ג ע' רסה, התקשרות גליון ס ע' 20 ↩
9 הובאו בכף החיים סי' קלא אות כג ↩
10 בשו"ת ח"ד סי' כב, ובדרכי חיים ושלום ↩
[19] (הלכה 84)
מנהגי סליחות [ד]
שאלה: האם יחיד רשאי לומר הפיוטים בארמית - מחי ומסי ומרן דבשמיא?
תשובה: א. השל"ה במסכת ראש השנה והאליה רבה1 כתבו שיחיד אינו אומר בסליחות את הפיוטים והבקשות שבארמית מחי ומסי ומרן דבשמיא, [כיון שהיחיד צריך מלאך מליץ בכדי שתפלתו תתקבל והמלאכים אינם מבינים לשונות אחרים מלבד לשון הקודש2] וכ"כ הגר"ח נאה למעשה בלוח כולל חב"ד.
ב. אמנם יש שהעירו3 מכך שאדה"ז בסידור לגבי היקום פורקן בשבת כתב שרק את היקום פורקן השני לא אומרים ביחיד, ומדוע התיר לומר את היקום פורקן הראשון, הרי הוא בארמית? ויתכן שלמעשה קיבל את השיטה המובאת שם בסי' קא המחלקת בין בקשות פרטיות שזה בעיה לומר בארמית לבין תפלה קבועה שאפשר לומר גם ביחיד ולפי זה יחיד יכול לומר גם מחי ומסי ומרן דבשמיא [ולהעיר גם מדברי כף החיים4 שמסתימת כמעט כל הפוסקים בסי' תקסה שכתבו שיחיד לא אומר יג מידות ולא הזכירו הפיוטים בארמית משמע שאפשרי לומר].
ג. אמנם ביחס להוכחה זו כבר העירו5 שגם המטה אפרים6 כתב לא לומר מחי ומסי ביחיד אף שגם הוא הביא בשערי אפרים נוסח יקום פורקן ליחיד, מוכח שקושיה זו לא הפריע לו, ושערי תירוצים לא ננעלו.
על כן למעשה יחיד לא יאמר הקטעים בארמית.
הערות:
1 סי' תקפ"א ס"ק ט בשם ספר תניא סי' עב ↩
2 שו"ע אדה"ז סי' קא ס"ה ↩
3 סידור אדה"ז עם ציונים והערות ע' שז-ח ↩
4 סי' תקפא ס"ק כו ↩
5 בסידור שם ↩
6 בסי' תקפא סכ"א ↩
[20] (הלכה 85)
מנהגי סליחות [ה]
שאלה: האם נשים צריכות לומר סליחות?
תשובה: א. מנהג אמירת סליחות מטרתו להתחנן לה' מתוך התעוררות תשובה, ובודאי שענין זה שייך גם אצל נשים. ומצינו שבעבר רווח המנהג שנשים משתתפות בסליחות וכפי שכתב אדמו"ר הזקן1: 'לגבי הנשים שנהגו טהרה ופרישות בעצמן שלא ליכנס לבית הכנסת בשעת נדותן .. ובימים נוראים מיום א' של סליחות ואילך שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת מותרות לילך לבית הכנסת אף בימי נדותן כשאר נשים, כי יהי' להן לעצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו בחוץ'.
מלשון אדמו"ר הזקן רואים שהי' מנהג לנשים להגיע לבית הכנסת לומר סליחות.
ב. וכן במכתב של הרבי הריי"ץ לבתו הרבנית חיה מושקא2 מוזכרת הנהגת נשים לומר סליחות מתוך בכיות בבית הכנסת.
ג. (ולהעיר מהנהגת הרבניות3 (הרבנית סטערנא אשת אדמו"ר האמצעי, הרבנית חיה מושקא אשת אדמו"ר הצמח צדק, והרבנית רבקה אשת אדמו"ר המהר"ש) לומר סליחות בעשרת ימי תשובה אף שהאדמורי"ם עצמם לא נהגו לו סליחות בעשי"ת).
יש שכתבו4 שהנשים שנהגו לומר רק בלילה הראשון, וישנם שנהגו גם בערב ראש השנה.
וא"כ בודאי שיש ענין גדול באמירת סליחות לנשים, ומצאנו שכך גם בפועל נהגו נשים, אך הנשים לא קבלו על עצמם את אמירת הסליחות כמנהג קבוע, ואין זה אלא הנהגה טובה ומידת חסידות.
הערות:
1 חלק טז ע' 488. וכן הוזכר בעוד כמה פעמים, נצו"י תשכ"ו, ותש"ל, תשל"ג, תשמ"א, כה אלול תשמ"ח - תו"מ ח"ד ע' 349 ואילך ↩
2 ראה גם סי' יעב"ץ דיני חודש אלול אות כב ↩
3 אג"ק ח"ב ע' רנב - רנג ↩
4 נטעי גבריאל ראש השנה פרק י דין טז ↩
[19] (הלכה 87)
שבת מברכים חודש תשרי
שאלה: מדוע בשבת מברכים חודש תשרי איננו מברכים את החודש?
תשובה: א. כתבו הפוסקים1 שהטעם הוא כדי לערבב השטן2, שלא לקטרג כיון שלא ידע מתי ראש חודש כיון שלא קדשוהו, וסימן לדבר בכסה ליום חגנו שיהא החודש מכוסה בו שלא יזכרהו. ולכן אנו כן אומרים אב הרחמים, וצדקתך צדק במנחה3.
ב. אמנם מובא בשם הבעל שם טוב4 שאת החודש הזה ה' מברך בעצמו ומכח זה אנחנו מברכים אחר כך את שאר החודשים.
שאלה: מה לגבי אמירת התהלים, והתוועדות אחרי התפלה?
תשובה: גם בשבת זו אומרים לפני התפלה את כל התהלים כמו בכל שבת מברכים5 בהשכמה ומתוועדים אחרי התפלה6.
הערות:
1 הלכות הלוואה סל"ו ↩
2 מובא בלקו"ש חי"ב ע' 256 ↩
3 הלכות הלוואה סל"ה ↩
4 תו"מ חכ"ו ע' 242 ↩
5 לקו"ש ח"ז ע' 356 ↩
6 היום יום שם ↩
[21] (הלכה 358)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [י]
שאלה: מה אפשרי לבדוק בכשרות רצועות התפילין גם בלי סופר?
תשובה: בגמרא לא נכתב שיעור לגבי רצועות התפילין אך כתב בעל הלכות גדולות1: 'ופותיא (=רוחב) דרצועה כאורכה דשעורה'.
וכ"כ הרמב"ם2' 'וכיצד עושין הרצועות לוקחין רצועה של עור רחבה כאורך השעורה ואם היתה רחבה מזו השיעור כשרה'.
אך התוספות במסכת מנחות3 כתבו: 'עוד יש אומר דמצות שיעור רוחב הרצועות יותר מכחטה ופחות מכשעורה ואם יותר כשר, מ"ר.
להלכה כתב המחבר4: 'רוחב הרצועות של יד ושל ראש, כאורך שעורה לפחות'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן5: 'ורוחב הרצועות של תפילין של יד ותפילין של ראש קבלו הגאונים שיהא כאורך שעורה לפחות'.
[יש שנהגו שהרוחב יהיה כפול6. וכן מובא שרוחב רצועות התפילין של הרבי הם 18 מ"מ7].
שאלה: האם השיעור הזה מעכב בדיעבד?
תשובה: מפשטות דברי הפוסקים שכתבו שיעור שעורה לרוחב התפילין נראה שסברו שפחות משיעור זה הוא מעכב.
וכ"כ המרדכי8: 'מתוך סמ"ק משמע דאם פיחת פסול. וכן [נראה] כמה שפירשתי'.
וכ"כ הבית יוסף9: 'וגם מדברי הרמב"ם נראה שאם פיחת פסול שכתב רחבה כאורך השעורה ואם היתה רחבה מזה השיעור כשרה ובסוף הפרק (הי"ט) כתב ושירי הרצועה פסולים עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור או יתר עליו'.
אך הסמ"ג כתב10: 'ורוחב הרצועה יותר מחטה ופחותה מכשעורה ואם פחות או יותר לית לן בה כך כתוב שם (תד"ה וכמה ע"ש)'. וכ"כ הטור11: 'ושיעור רחבן באורך שעורה ואם פיחת או הוסיף אינו מעכב'12.
ולהלכה כתב המחבר13: 'רוחב הרצועות של יד ושל ראש, כאורך שעורה לפחות. אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן, אם אינו מוצא אחרות, מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור'.
וכ"כ בעולת תמיד על השו"ע: 'והא דכתב הסמ"ג אם פיחת או יותר לית לן בה, לא אאורך הרצועה אלא על רחבה אין להקפיד רק לכתחלה עי"ש'.
וכ"פ אדמו"ר הזקן14: 'אם פיחת משיעור רוחב הרצועות בין תפילין של יד ובין תפילין של ראש אם אינו מוצא רצועות אחרות מניחן כמות שהן מפני שכל השיעורים הללו לא נזכרו בגמרא'15.
שאלה: כמה הוא שיעור השעורה במידות זמנינו?
תשובה: כתב הגר"ח נאה16: 'שיעור רוחב רצועה של תפילין 1 סנטימטר, ובשעת הדחק יש להכשיר 9 מילימטר'. וכ"כ17 שגודל שעורה בימינו הוא בממוצע סנטימטר אחד.
א"כ למעשה יש לשים לב שהרצועה לא איבדה משיעור המינימום הנדרש שהוא סמטימטר אחד, ובפרט יש לוודא במקום של הקשרים18, כיון ששם מצוי שהרצועה נמתחת וזה מאבד את השיעור הנדרש19.
עוד כתב הגר"ח נאה20: מצוה לפרסם שגם ברגל של קשר י שבתפילין של יד יש לוודא שרוחב הרצועה שם הוא כשעורה21.
הערות:
1 סי' כה, הל' תפילין עמוד ער ↩
2 הל' תפילין ומזוזה וס"ת פ"ג הי"ב ↩
3 לה, ב ד"ה וכמה ↩
4 שו"ע או"ח סי' כז סי"א ↩
5 סי' כז ס"כ ↩
6 ראה שו"ע הקצר פט"ו הע' 33 מספר רזא דעובדא ↩
7 ראה הליכות מנחם עמ' לו ↩
8 הלכות קטנות תפילין לה, ב ↩
9 סי' כז אות י - יא ד"ה וצריך שיהא ↩
10 עשין סימן כב ↩
11 סוף סי' כז ↩
12 וכתב בב"י סי' כז שם: '.. אבל לא פירש כמה יפחות ויפסל ומשמע שאפילו נשתייר כל שהוא כשר … וכבר כתבתי בסמוך שהרמב"ם פוסל כשפיחת מהשיעור בין באורך בין ברוחב וכן הלכה היכא דאפשר למצוא אחרת כתקנה' ↩
13 שם וראה גם הע' קודמת דבריו בב"י ↩
14 סי' כז סכ"א ↩
15 ומפשטות הלשון משמע שיכול גם לברך על זה, וכ"כ בשוע"ר מהדורת הרא"א כאן אות קט, ושכ"כ הפמ"ג א"א סקי"ט. (וראה מ"ש בפסקי תשובות סי' כז הע' 190) ↩
16 בספר שיעורי תורה פ"ג אות לז ↩
17 מדות ושיעורי תורה (בניש) עמ' פה ועמ' קלז ↩
18 להעיר מדברי הפרמ"ג בא"א או"ח סי' כז סי"א: 'והעולם אין נזהרים בשל יד במקום ההידוק בכפל שנפסק שם ולא יש שיעור אורך שעורה' ↩
19 הקיפול עצמו לכאו' לא מוריד מהשיעור. ואינו דומה לציצית (ששם כתב אדה"ז בפסקי הסידור: 'מקום הנקפל או הנקמט אינו עולה מן המדה') כי בציצית נאמר 'אשר תכסה בה' ולכן מקופל אינו נחשב משא"כ ברצועות התפילין שהשיעור ברוחב הרצועה עצמה ↩
20 קצוה"ש השמטות שבסוף הספר (דף פט, א) ↩
21 וכן מוסיף שראוי שרגל ה י' יהיה גם סנטימטר באורך ↩
[22] (הלכה 359)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [יא]
שאלה: בהלכה אתמול למדנו על שיעור רוחב הרצועות, מהו שיעור אורך הרצועות של ראש ומה המקור לכך?
תשובה: הגמרא במסכת מנחות1 אומרת: 'אמר רב פפא: גרדומי רצועות כשירות. ולאו מילתא היא, מדאמרי בני רבי חייא: גרדומי תכלת וגרדומי אזוב כשירין, התם הוא דתשמישי מצוה נינהו, אבל הכא דתשמישי קדושה נינהו לא, מכלל דאית להו שיעורא. וכמה שיעורייהו? אמר רמי בר חמא אמר ר"ל: עד אצבע צרדה. רב כהנא מחוי כפוף. רב אשי מחוי פשוט. רבה קטר להו ופשיט ושדי להו. רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו מר בריה דרבנא עביד כדידן'.
ונחלקו הראשונים האם דברי הגמ' נאמרו בתפילין של יד או של ראש, וכדלקמן:
מדברי רש"י נראה שהסוגיא עוסקת באורך הרצועות של ראש, וז"ל: 'גרדומי רצועות - מה שתולה מן הרצועות לאחר שנתקשרו בראש.. רבה - כשמניח תפילין קשר ליה ברישיה ושירי הרצועות פשיט ושדי להו ותולין על כתיפו מאחריו. ..ומתלית להו - לרצועות התלויות היה גודלן ומשלשן טרני"ם בלע"ז. כדידן - כמנהג שלנו [ותולין לפניו]'.
אך התוספות שם כתבו: 'וכמה שיעורייהו - לכאורה [משמע מפרש"י ד]בתפילין של ראש איירי דמר פשיט שדי להו על כתפיו לאחוריו ומר מתלית להו אבל הערוך פי' בערך צרדה דכתב בילמדנו בסוף בא אל פרעה ושיעור רצועה של יד עד אצבע צרדה …ובתפילין של ראש משערין הרצועות שתגיע ראש האחד עד טיבורו וראש השני עד הלב ושמא שום מדרש יש .. ובשימושא רבה דתפילין יש דליפשו רצועי עד דלימטי לחדא כנגד מילה מימינא ולחדא כנגד הלב משמאלא'.
והרמב"ם2 כתב: 'ואורך רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט'.
אמנם הרא"ש3: 'וארכה של צד ימין עד הטבור ושל צד שמאל עד החזה. וי"מ של צד ימין עד המילה ושל צד שמאל עד הטבור ואם פיחת לא פסל'.
והמרדכי4 כתב: 'ולפי זה הני שיעורי לא הוי אלא בשל יד אבל לפ"ה דפי' מתלית שגודל הרצועות יחד א"א לפרש אלא בשל ראש דשל יד לבדה אין שייך בה גדילות, ושיעור של ראש פי' רי"ף וז"ל לאורכה דרצועה דרישא דימינא כי היכי דנימטי עד טיבורא. דשמאלא עד חדיא. ודידא עד אצבע צרדה ובראש דבריו כתב אילין מילי הגאונים'. ולכל אלו הפירושין ק"ל דנקט תלמודא שיעוריהו דשל יד ושל ראש לא הוזכר. ועל שיעור הגאונים שפירשו ימינא עד ליבא דשמאלא עד חדיא קצת ק"ל דלצד שמאל ישנו ללב שהרי תפלין משמאל ובעינן שימה כנגד הלב ולכתחלה ודאי נכון לעשות כשיעור הזה ומיהו אם נפסקו או נזדמנו לו שאין רצועותיהן ארוכות כשיעור הזה כדי רש"י ז"ל לסמוך עליו'.
א"כ ראינו, שרש"י פירש את דברי הגמ' לשיעור אורך תפילין ש"ר, וראשונים אחרים פירשו את דברי הגמ' על תפילין של יד5, ויש שכתבו שרק סוף דברי הגמ' הם על תפילין של ראש6.
בזוהר7 כתוב: 'ושיעור רצועתהון אמאי אינון עד לבא לשמאלא, ועד טבורא לימינא'8.
א"כ ראינו בראשונים שכתבו בשם הגאונים שיעורים שונים באורך רצועות תפילין של ראש9 וכדלקמן: לרמב"ם שני הרצועות עד הטבור או למעלה ממנו מעט. ולמרדכי בשם הרי"ף (ודעה ראשונה ברא"ש) הימני עד הטבור, והשמאלי עד החזה. ולתוספות האחד עד טבור והשני עד הלב (ועד"ז בזוהר הימני עד טבור, השמאלי עד לב. ובע"ח עד החזה שהוא טבורא דלבא). ובשם השימושא רבה הימני עד המילה, והשמאלי עד הלב. ויש מפרשים שמביא הרא"ש הימני עד המילה, והשמאלי עד החזה. והמרדכי בשם רבינו שמשון בשם הגאונים הימני עד הלב השמאלי עד החזה.
ולהלכה המחבר10 כתב כדעת הרמב"ם: 'ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט'.
אמנם אדמו"ר הזקן11 הביא את דעת השו"ע: 'ישלשל הרצועות של תפילין של ראש ויהיו תלוים מלפניו וקבלו הגאונים שצריך שיגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט'. אך בהמשך כתב12: 'תוך שיעורן דהיינו בשל ראש עד הטבור מצד ימין ועד החזה מצד שמאל'.
אלא שלמעשה כתוב בפע"ח13: 'ואח"כ כשהניח תפילין של ראש, טוב שישים סופי קצות הרצועות בתוך אבנטו, כדי שלא יגיעו לארץ. היפך מן אותן שאינם מקפידים ומניח אותן תלויות בארץ'.
ודייק מכך הרבי14: 'בשו"ע או"ח סכ"ז בסופו כתב שצריך שיגיעו עד הטבור, ובטור שם י"א עד המילה. וממש"כ בפע"ח שער התפילין פ"י: טוב שישים כו' כדי שלא יגיעו לארץ כו' - משמע שהדרך לילך ברצועות ארוכות עוד יותר'. ועפי"ז כתוב ספר המנהגים15: 'רצועה של ראש הולכת ונמשכת עד הרגליים'.
הוספה: במאמר ד"ה ליהודים ש"פ זכור התשט"ז הרבי הזכיר: 'דענין הרצועות התפילין שממשיכין מן המוח אל הלב ומן הלב למטה יותר שלכן הרצועות צריכים להיות ארוכים 'וואס לענגער'' עד הרגליים, לפי שעניינם המשכה למטה.
ובסה"מ מלוקט ח"ב ע' צב כתוב במאמר דזהו מה שהרצועות דתש"ר צריכים להיות עד (למטה מן) הטבור, שגם עניני האדם שמפלגך ולתתא יהיו משועבדים לאלוקות'. ובהערה 68)בטושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' תפילין סכ"ז סי"א (ס"כ) "שיגיעו עד הטבור". אבל בכ"מ בדא"ח (סה"מ קונטרסים ח"א רכג, א. סה"מ תרצ"ט ע' 159. סה"מ תש"ג ע' 43) דרצועות של ראש "מגיעים עד הרגלים". ויש לומר שהוא ע"פ מ"ש בטור שם "ויש אומרים . . עד המילה". וממ"ש בפע"ח שער ד (שער התפילין) פ"י (ועד"ז הוא בשער הכוונות ענין התפילין דרוש ה. שו"ע האריז"ל הל' תפילין סט"ו (וראה הגהת צמח שם)) "טוב שישים כו' כדי שלא יגיעו לארץ כו'" – משמע, שהדרך לילך ברצועות ארוכות עוד יותר.
א"כ למדנו את השיטות באורך רצועות הראש, ושלמנהגנו הם מגיעים עד הרגליים.
ולעיר מספר הליכות מנחם16 שכתבו שבתפילין של הרבי אין הרצועה הימנית ארוכה יותר מהשמאלית17.
----------------------------------------------
הערות:
1 לה, ב ↩
2 הלכות תפילין פ"ג הי"ב ↩
3 בה"ק סוף קיצור הל' תפילין ↩
4 בה"ק הל' תפילין רמז תתקסט ↩
5 ראה דברי המרדכי הנ"ל: *'ולכל אלו הפירושין ק"ל דנקט תלמודא שיעוריהו דשל יד, ושל ראש לא הוזכר'* ↩
6 ראה כס"מ הל' תפילין פ"ג הי"ב בדעת הרמב"ם. וראה גם במעשה רוקח. וראה גם דברי אדמו"ר הזקן סי' כז סכ"ב: 'אם אין ברצועות של תפילין של ראש בארכן *כדי שיהיו משולשלין לפניו אפילו מעט פסולין מפני שזה נזכר בגמרא'* ↩
7 ח"ג פ' פנחס רכח, ב ברע"מ ↩
8 וראה עץ חיים שער כט פ"ט ופע"ח שער התפילין פ"ב. וכתב בהגהת מהר"י צמח על הפע"ח: *'נ"ל שמ"ש עד החזה ר"ל שלא יהיו פחות* שהרי אמר שישים באבנט אם הם ארוכות' ↩
9 ולרוב השיטות הרצועה הימנית ארוכה מהשמאלית, (חוץ מהרמב"ם והשו"ע שכתבו שיעור שווה) ↩
10 שו"ע או"ח סי' כז סי"א ↩
11 סי' כז ס"כ ↩
12 סי' לג ס"ו ↩
13 שער התפילין פ"י ↩
14 מכתב מאייר תש"י הובא בס' המנהגים ↩
15 ע' 5 ↩
16 ע' לט ↩
17 ראה לעיל הערה 9 ↩
[22] (הלכה 360)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [יב]
שאלה: מהו ענין השערות שיוצאים מהתפילין, ומה צריך להקפיד בהם?
תשובה: נאמר בזוהר1: 'אמר ר' שמעון .. ת"ח להאי אתר דאיהו רוח מסאבא, קוב"ה יהיב ליה שלטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין ויכיל לנזקא ולית לן רשו לאנהגא ביה קלנא דבעינא לאסתמרא מניה דלא יקטרג עלן בגו קדושה דילן ועל דא רזא חדא אית לן דבעינן למיהב ליה דוכתא זעיר בגו קדושה דילן .. דהא מגו קדושה נפיק שלטנו דיליה, דבעינן גו רזא דתפלין לאצנעא חד שערא דעגלא דיפוק לבר ויתחזי, דהא חוטא דשערא דא לא מסאיב בר דאי אתחבר האי שערא ואתעביד כשעורה אבל פחות מן דא לא מסאיב, וההוא שערא בעי לאעלא ליה בגו קדושה עלאה דילן ולמיהב ליה דוכתא בגין דלא יקטרג לן בקדושן ויפוק מן ההוא שערא לבר דיתחזי דכד חמי לההוא בר נש בקדושה עלאה וחולקא'.
הריקאנטי2 הביא את הזוהר, אך הקדים: 'גם צריך אתה להתעורר על סוד שערות העגל הנכרכים בפרשיות, כי הוא סוד גדול מאוד. ומצוה להיותן מעגל נראין חוץ לבתים, להשלים אלינו מדת הדין ולעשות לה חלק בקדושתנו, כמו שרמזנו בענין שעיר ר"ח, כי צריך אדם לחלוק לה כבוד בענינים מפורסמים כמו שפעולותיהן גלויין, ולא להרהר אחר פעולותיה כי הכל בצדק ובדין'.
והשל"ה3 כתב:'ולזה כתב רשב"י ע"ה שיראה השער לחוץ, וכשרואה שאנו נותנים לו חלק בקדושתינו, מסתלק ואינו מקטרג עלינו. אבל כשרואה שאין חוששין לו, עולה ומקטרג ואומר, פלוני שמתקדש באותה קדושה כך וכך עבירות עשה יום פלוני ונענש על ידו'.
ולהלכה כתב המחבר4: 'והלכה למשה מסיני שיכרוך עליה שער בהמה או חיה הטהורים .. קצת שער זה צריך שיראה חוץ לבתים'.
וז"ל אדמו"ר הזקן5: 'וחכמי הזוהר הזהירו ואמרו שיהיה קצת שער זה יוצא חוץ לבתים של ראש'.
שאלה: מאיפה בתפילין צריך שיצא השיער, ומה האורך הראוי?
תשובה: כתב השל"ה שם: 'וכתב תולעת יעקב ולא גילה לנו המאור הקדוש אבי החכמה ע"ה מאיזו פרשה יצא השער. ושמעתי שצריך לצאת מ'קדש לי כל בכור', ולא שמעתי הטעם. ואני אומר באימה וביראה ברתת ובזיע, כי שם מקום מציאותו בסוד 'בעדן גן אלהים (רצה לומר, הנחש הקדמוני) היית', והמשכיל יבין כי הוא בסוד העיבור פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, עכ"ל. ואני קבלתי, להניחם בפרשת 'והיה אם שמע' שהיא נגד הבינה, כי מבינה מתערין דינין כנודע. על כן נראה לי טוב להניחם אצל פרשת 'והיה עם שמע' בצד הפונה לפרשת 'קדש', לצאת ג"כ סברת תולעת יעקב'.
[ולפ"ז גם מיקום יציאת השיער שונה בין תפילין דרש"י (בו יוצא השיער מהבית הימני ששם פרשת והיה א"ש, והוא יוצא בין הימיני לבית שמשמאלו ובכך פונה הוא לפרשת קדש) לבין תפילין דר"ת (בו יוצא השיער מהבית השני מימין בו מונח פרשת והיה א"ש ויוצא באמצע התפילין פונה לפרשת קדש) ועפ"י מיקום השערות ניתן להבדיל בין רש"י לר"ת].
וכתב המגן אברהם6: 'כתוב בספר יש שכר בשם הזוהר שלא יצא השער כשעורה חוץ לבתים .. וצ"ע דהא שערות אינן מטמאין אפי' הם הרבה, ועוד דפחות משעור' אפי' עצם אין מטמא וכ"ש בשר או שער, ונ"ל שכוון להא דשנינו פ"ג דאהלות .. וא"כ י"ל דלא איכפת לן אם השער יוצא חוץ לבתים יותר מכשעורה'.
אך האחרונים השיגו על המג"א, וכמ"ש הבאה"ט הראשון להרב ישעיה ב"ר אברהם: 'ולא יצא השער כשעורה חוץ לבתים, עיין מג"א, ומה שכתב, לא דק, ודו"ק'. וראה גם בנזירות שמשון, ובמור וקציעה. וכן בהגהות רעק"א על המג"א כתב: 'עיין נזירות שמשון דחס ושלום להקל בזה'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: '..פחות מאורך שעורה י"א שהשער היוצא יהיה מפרשת קדש וי"א מפרשת והיה אם שמוע וטוב שיצא מפרשת והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדש'.
שאלה: כמה שערות צריכים להוציא?
תשובה: הנה לכאורה מלשון הזהר: 'חד שערא', נראה שרק שערה אחת צריכה להיראות בחוץ, וכמ"ש במור וקציעה7: '..וכן נהגו שלא להקפיד על יציאת איזה שערות ביחד. אכן לא ידעתי מנא להם להוסיף יותר על אחד כיון שהספר אומר חד שערא אין לך אלא חדושו. וכ"כ החיד"א בנצו"א על הזהר: 'משמע דלא ככותבי תפלין עכשיו שמניחין כמה שערות'.
אך בלשון הריקאנטי הנ"ל כתוב שערות לשון רבים. ולכאו' כן הוא פשטות לשון המחבר ואדה"ז שאין זה רק שערה אחת בדווקא. וכן המנהג למעשה שמוציאים כמה שערות.
ובשבט הלוי8 כתב: 'ועובדא בא לפני בימים אלה בעושי בתים ומכניס הפרשיות - ששאל על חמשים בתים תפילין של ראש ובכולם לא יצאו השערות כדין המבואר באו"ח סי' ל"ב סמ"ד בשם הזוהר, והורתי דאע"פ שאין דין זה של יציאת שערות מעכבת דיעבד, מ"מ כיון שאפשר לפתוח ולתקן חייב לתקן - ומכ"ש בנדון זה שעבר הסופר הזה חמשים פעמים על הנפסק בשו"ע, וצריך גם בדיקה אחריו אם כתיבתו כשרה'.
א"כ למעשה יש לוודא שיוצא שיער עגל קצר (פחות מ9 מ"מ) מחוץ הבית של ראש, ושהוא לא נקרע או נחתך בטעות. (נהוג שיוצאים כמה שערות אך גם באם נחתכו ונשאר שערה אחת די בכך).
הערות:
1 ח"ב פקודי רלז, ב ↩
2 סוף פרשת בא פי"ג פסוק ט ↩
3 מסכת חולין פרק תורה אור ↩
4 סי' לב סמ"ד ↩
5 סי' לב סעיף סט ↩
6 שם והביאו המג"א ס"ק סא ↩
7 ס"ק סא ↩
8 סי' לב ↩
9 שו"ת ח"ד סי' א ↩
[23] (הלכה 361)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [יג]
שאלה: מדוע בחלק מהבתים המזוזה עומדת לאורך ובחלקם המזוזה עומדת באלכסון? (1)
תשובה: הגמרא1 אומרת: 'אמר רב יהודה אמר רב: עשאה כמין נגר - פסולה. איני? והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן .. לא קשיא: הא דעבידא כסיכתא, הא דעבידא כאיסתוירא'.
ובדברי הראשונים מצאנו חמשה אופנים בכוונת הגמ' לגבי צורת העמדת המזוזה, וכדלקמן:
א) שהמזוזה צריכה להיות קבועה לאורך - במאונך [ציור אות א]:
כתוב בתשובות הגאונים2: 'רב עמרם ז"ל .. והלכתא עשאה כמין נגר פסולה. שמנהג של מזוזה לזוקפה ולהעמידה כספר אם הטילה ועשאה כמין נגר פסולה'.
וכ"פ רש"י שם בפירוש הראשון: איסתוירא - היינו מקום חיבור השוק והרגל ומעומד הוא כזה כשירה. עבידא כסיכתא - נגר כשל אומנים כזה פסול'3.
וכ"כ הרמב"ם4: 'חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והוא כבריח הקרשים בטבעות פסולה'.
וכתב הרא"ש5 שנהוג כשיטה זו.
ב) שיטת רבינו תם שהמזוזה צריכה להיות קבועה בשכיבה לרוחב - במאוזן:
אך ר"ת בתוספות שם6 חלק על רש"י: 'וקשיא לר"ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע בפ"ק דבבא בתרא .. וע"כ פר"ת כי סיכתא מעומד כיתידות המשכן הנועצות בארץ פסולה, כאיסתוירא הנתון בשוק לרחבה בלע"ז קבילי"א כשרה ומיהו בפרק מצות חליצה דאמרינן האי איסתוירא עד ארעא נחית על כרחין היינו עצם היורד מן השוק עד הרגל ולא קביליא .. וכן פרשיות של תפילין נמי היה אור"ת שמניח מושכב ולא מעומד .. ואומר ר"ת צא ולמד דהא מעשה בכל יום כשספר תורה עומד על הבימה הכל עומדין וכששליח ציבור מושיבו הכל יושבין, מ"ר'.
וביאר גם בשושן סודות7: 'והעמדת המזוזה ראוי שתהיה מושכב ולא מעומד לתת כבוד לדוגמא העליונה שאם תהיה עומדת ראוים כל בני בית לעמוד וכל זמן שהמזוזה עומדת דוגמתה עומדת וראוי להיות מושכבת להיות החבור אחד'.
אמנם בשיטת ר"ת עצמה מצאנו בדברי רבותינו הראשונים שני אופנים כיצד לפרשו: א. בתוס' שלפנינו וכן הרא"ש שם כתבו שהמזוזה נקבעת מאוזן על מזוזות הפתח [ציור אות ב].
ב. אך בתוס' שאנץ8 כתב שהמזוזה נקבעת לעומק מזוזות הפתח, היינו שקודחים במזוזות הפתח כלפי הקיר ושם מכניסים המזוזה [ציור אות ג].
ג) כתבו התוס' והסמ"ק לקבועה את המזוזה באלכסון [ציור אות ד]:
כתבו התוס' שם: 'הלכך נראה בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר"ת דכאיסתוירא דכשירה היינו באלכסון לא שוכב ולא זקוף'. וכ"כ הרא"ש שם.
וכ"כ הסמ"ק9: 'ואם הניחה כנגר פסולה (פי' כיתד) ופירש רש"י כנגר זוהי מושכבת ור"ת פירש זהו מעומד, ולצאת ידי שניהם טוב להניח באסתוירא (פי' באלכסון)10'.
ד) פירוש נוסף ברש"י שקובעים בצורת אות נון11 [ציור אות ה]:
רש"י שם כתב פירוש נוסף: 'ל"א איסתוירא כי היכי דמקום חיבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה .. כך הניחה למזוזה כשירה הואיל וראשה אחד זקוף'.
וכ"כ התוס' שם: 'אי נמי כמין נון מחצה שוכב ומחצה זקוף וכן פי' בקונטרס בלשון אחר אבל שאר מזוזתא דעלמא לאו הכי עבידן אלא לפר"ת הויין מיושב ולפי' הקונטרס מעומד'.
וכ"כ הפסקי רי"ד12: 'לא קשיא הא דעבידא כי סיכתא הא דעבידא כאסתוארא, פי' סיכתא בריח מושכב, שאם היתה מושכבת כולה פסולה, אבל אם היתה כאסתוארא שהוא חיבור השוק עם פרסת הרגל שהשוק זקוף, ופרסת הרגל מושכבת, כך שם אותה חציה מושכבת וחציה זקופה, כשרה, וכך היו אותן שלרבי, מפני שהיתה המזוזה ארוכה, היו משכיבין חציה וזוקפין חציה, וכיון שחציה זקופה בסף, כשרה היא'.
וכתב הרא"ש שם: 'וכן היו מזוזות של ר"מ מרוטנבורק כמין נ כפופה'.
בהלכה הבאה נלמד את ההלכה למעשה
הערות:
1 מנחות לג, א ↩
2 שערי תשובה סי' קנז ↩
3 וכ"כ במחזור ויטרי סי' תקטו ↩
4 הל' מזוזה פ"ה ה"ח וראה הגה"מ וכס"מ שם שכתבו ששיטתו כרש"י ↩
5 מנחות ה"ק סי' ט ↩
6 ובספר הישר חידושים סי' תקיג ↩
7 אות רב עפ"י הסוד ↩
8 הובא במרדכי במנחות שם רמז תתקסא וראה גם בב"ח סי' רפט ↩
9 מצוה קנד ↩
10 ולהעיר מלשונו של הרבינו ירוחם נתיב כא ח"ז: 'ויש אומרים באלכסון לא מעומד ולא מושכב אלא מוטה מעט הרגל של המזוזה של מטה מרוחק מעט מהכותל וכן ראיתי לרבותי נוהגי'. (וצ"ב אם כוונתו מוטה מהכותל היא כתוס' וסמ"ק) ↩
11 ותמה על כך המעדני יו"ט על הרא"ש שם אות ח: 'תמיהני היאך עושין כך למזוזה חדא דכי לא גנאי הוא זה לכופלה בעיקום ועוד דהרי כשהיא נתונה כך אין יכולין לפותחה ולקרותה'. ובערוה"ש יו"ד סי' רפט סי"ז העיר: 'אך לפ"ז תתקמט המזוזה ונוחה להתקלקל כמובן' ↩
12 מנחות לג, א ↩
[24] (הלכה 362)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [יד]
שאלה: בהלכה הקודמת למדנו את שיטות הראשונים באופן הראוי לקביעת המזוזה, מה ההלכה והמנהג למעשה? (2)
תשובה: כתב הטור1 לאחר שהביא את הדעות השונות: 'והמדקדקין יוצאין ידי שניהם וקובעין חציה בזקיפה וחציה בשכיבה כנו"ן כפופה כזה וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו עלמא כפירש"י'.
ולמעשה כתב המחבר2 שהעיקר כשיטת רש"י, וז"ל: 'צריכה להיות זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח'. וכתב הרמ"א בהג"ה: 'וכן נהגו [וביאר הש"ך3 שכוונת הרמ"א שכדברי המחבר נהגו בשאר מדינות העולם, ובמלכותו של המחבר, משא"כ בארצות אשכנז וכדלקמן].
אמנם ביחס למדינות אשכנז - הרמ"א בהמשך ההגהה הביא את דעת ר"ת וכתב: 'אבל י"א שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, ארכה לרוחב מזוזת הפתח. והמדקדקין, יוצאין ידי שניהם4, ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון, וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגין במדינות אלו'.
שאלה: האם צריך אלכסון ממש או שמספיק הטיה קטנה?
תשובה: כתב בספר דעת קדושים5: 'ונראה דדי בשיפוע כל דהו כל שבעיני בריות הוא משופע. ואולי סגי כשהדף שקבוע עליו עומד בשפוע כיון דלפנינו עכ"פ הוא בשפוע'.
אך מאידך המנחת אלעזר6 חלק עליו7, וכתב: 'דהנה בדעת קדושים הנדפס מחדש על ה' מזוזה דעתו להחמיר שתהי' כל המזוזה בטפח הסמוך לחוץ וממילא כיון שהרבה מזוזות נכתבות באותיות גדולות ואם ירצו לקובעם שתהי' כל המזוזה בטפח הסמוך לחוץ צ"ל לא כל כך משופע רק נוטה יותר לזקיפה מלשכיבה ואז לא יכנס ראשה לפנים מטפח הסמוך לחוץ בחלל הפתח, וא"כ י"ל אם מדינא אמת כדברי הד"ק שפיר כ' הרמ"א שיוצאין בה כל הדעות אם נקבעו באלכסון היינו שסמך הרמ"א על מ"ש בסי' רפ"ה וסי' רפ"ט שצ"ל בטפח הסמוך לחוץ ולפי"ד הד"ק היינו כל המזוזה בטפח הסמוך לחוץ וממילא צריכה להיות נקבעת לא משופע כ"כ ונוטה לזקופה (אם המזוזה אינה קטנה) ע"כ נחשב לזקופה לדעת רש"י וזהו רק בנוטה יותר לעמידה אבל בנידון דידן שהוא באלכסון ממש (באמצע בין עמידה לשכיבה) א"כ איך נוכל לדון דאלכסון הוי כזקיפה ועמידה. אולם באמת אין זה סתירה לראייתנו דגם דברי הד"ק אינם מוכרחים כ"כ רק שכתב להחמיר מספיקא דאורייתא ולקבעה כולה בטפח הסמוך לחוץ אבל שיהי' זה כונת הרמ"א בודאי דוחק לומר כן דא"כ הו"ל לפרש ולהזהיר דין זה בפ"ע שתהי' כולה בטפח הסמוך לחוץ, וגם פשוט נראה שם שמה שנוהגים בקביעת המזוזה באלכסון היינו באלכסון ממש ממוצע ולא נוטה יותר לזקופה וגם ממילא אם אין המזוזה באותיות גדולות הרבה מאוד אז תוכל להיות כולה בטפח הסמוך לחוץ גם באלכסון ממוצע לא נוטה יותר לזקופה וא"כ אין סתירה לראייתנו'.
ולכאורה כדברי המנחת אלעזר שצריך באלכסון ממש מדויק מהמהרי"ל8: 'שמעתי מן מהר"י סג"ל דאנו נוהגים להניח המזוזה באלכסון, משום דרש"י ס"ל שתהיה עומד בזקיפה ור"ת ס"ל שתהא שוכבת, ועבדי' חציה עומד וחציה שוכב לצאת ידי שניהם. וסימן בידך דיהא שורת שמע לצד הפתח אויר לפנים, ודוגמא כותבין גוף האלף'.
שאלה לדעת הרמ"א כאשר מזוזות הפתח צרה שאינו יכול לקבוע באלכסון איך יקבע?
כתב הפת"ש9: 'ומניחין אותה בשיפוע עיין בספר יד הקטנה פ"ג מהלכות מזוזה אות ט"ז שכתב דבמקום שמזוזת הפתח אינם רחבים כלל יקבענה זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח כי אף הרמ"א אינו חולק אלא בענין שיוכל לצאת ידי שניהם10 ובענין זה יותר טוב מאם לעשות אותה על צד מזוזת הפתח שלא בתוך חלל הפתח דהיינו אחורי הדלת ורוב הפוסקים פוסלים אותה כמו שכתב הש"ך סק"ג ע"ש'.
א"כ ראינו שהמחבר פסק כדברי רש"י שיש לקבוע המזוזה זקוף, וכך פסקו פוסקי ספרד ההולכים בשיטת המחבר, וכך הם נוהגים11. מאידך הרמ"א כתב שלכתחילה יש לקבוע באלכסון וכך נוהגים היוצאים ביד רמ"א, אא"כ במקום שאי אפשר שאז יש לקבועה בצורה זקופה.
הערות:
1 יו"ד סי' רפט ↩
2 שו"ע יו"ד סי' רפט ס"ו ↩
3 ס"ק ט ↩
4 כפי שראינו בהלכה הקודמת שהתוס' כתבו שלקבוע בשיפוע הוא מדינא דגמרא, וכשר בין לרש"י בין לר"ת וכך קבע רבי את המזוזות בביתו, אלא שנחלקו מה שאר העם עשו, והאם כשר בקבע בזקוף או שוכב, וכמו"כ הסמ"ק כתב שזה הפירוש של איסתוירא שבתלמוד. אך נראה שיש שלמדו שקביעת המזוזה באלכסון הוא [לא מעיקר הדין שמוסכם לשניהם, אלא רק] כעין פתרון ממוצע בין רש"י לר"ת, שאין בו פסול זקוף לר"ת, ופסול שוכב לרש"י, וראה במהרי"ל ובמנחת אלעזר שיובאו לקמן ↩
5 סי' רפט אות יח ↩
6 שו"ת ח"א סי' לו ↩
7 ואולי י"ל שנחלקו בב' האופנים הנ"ל בהע' 4 ↩
8 מנהגים מזוזה אות ג ↩
9 יו"ד סי' רפט ס"ק ט ↩
10 וראה גם ביאור הגר"א אות יד ↩
11 ראה בא"ח שנה ב פר' כי תבוא ס"ז. והליכות עולם ח"ח עמוד רנז ↩
[25] (הלכה 363)
בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול [טו]
שאלה: לאיזה צד ההטיה של המזוזה צריכה להיות? (3)
תשובה: התלמוד הירושלמי1 אומר: 'ר' זעירא בשם שמואל צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח'.
וכתבו התוס' במנחות2: 'ומיהו הא דאמר בפרק בתרא דמגילה ירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח אין ראיה לפי' הקונטרס דלפירוש ר"ת יש ליישב כגון דשיטה אחרונה לצד רשות הרבים היא וראשונה לצד פנים והופך שמע לצד אויר הפתח'.
ועפי"ז כתב הטור3: 'עשאה כמין נגר פסולה ופירש"י שתחבה בתוך עומק המזוזה כבריח שנכנס בחור אלא צריכה להיות זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח ויכוין שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה לצד חוץ לאויר הפתח ור"ת פירש שפסולה בזקיפה והיינו פירושא דבנגר אלא צריך להשכיבה ארכה לרוחב מזוזת הפתח ויכוין שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ לצד ר"ה ושיטה ראשונה שבה שמע לצד הבית לפנים'.
ובתרומת הדשן4 נתן נימוק לכך מדוע שמע צריך להיות לצד פנים: 'ונראה הטעם דבדרך זה מונחת פתוח כנגד הקורא. אבל איפכא לא הוי כנגד הקורא דרך ביאתו, כדדרשינן ביתך ביאתך, וצריך להניח נגד הקורא דרך ביאתו. ואפי' לרש"י שמניחה זקופה, מ"מ כנגד הקורא היא, כשהוא נכנס באויר הפתח, שהרי שמע הפוך לצד אויר הפתח, כדאיתא בירושלמי דלעיל, וא"צ להפוך פניו רק קצת לצדו, אבל אם היה מטה ראשה כלפי חוץ, הקורא צריך לחזור פניו ממש לאחוריו. ומשום דחזינן כמה מזוזות ת"ח גדולים שהיו מניחין ראשיהם נוטים כלפי חוץ, כתבתי הנראה לע"ד'.
וכ"כ תלמידו בלקט יושר5: 'כתב בספרו. והיה מניח ראש האלכסון מן המזוזה שהיא השיטה שבה שמע כנגד הבית, מטעם כשילך לביתו אם פותח המזוזה אז יכול לקרות בה כמו שהיא מונחת, ואז הוי מקויים ביתך ביאתך. וכהאי גוונא אמרינן בתוס' במנחות'.
אך המהר"יל6 הקשה על טעם זה, שהמהרי"ל נשאל: 'ומה שכתב הר"י מקורביל שטוב להניחה באלכסון כדי לצאת ידי שניהם, הבינני מר איזה משניהם עדיף, להניח' ראש המזוזה כלפי פנים ורגלי האותיות נגד הרחוב, או איפכא הראש נגד הרחוב והרגלים כלפי הבית. ודעתי נוטה שתהא מונחת ראשה לצד פנים, כיון דחזינן טעמא דכורכה מאחד כלפי שמע כדי כשיפתחנה יקרא [הקורא מראש שיטה לסוף שיטה, גם הכא כשרגלי האותיות כלפי חוץ יקרא הקורא] בהן כדרכו. ועוד טעמא אחריני כיון דטעמא דר"ת דדנין מלוחות וס"ת, מסתמא הלוחות היו מונחי' כס"ת שלנו רגלי האותיות כלפי גברא. וכן ראיתי שנקבע מזוזה בבית של מהר"ז פה ראשה לצד הבית, ומסתמא מאחר דכמה לומדים ישבו בו באותו הבית והוא עצמו ג' שנים דינא הכי. אף על פי דמחותני מהר"ז מסתברא ליה לאידך גיסא שיפגע בשמע תחלה7, אין נראה לי שבשביל זה יהפוך האותיות. ואם שגיתי אשובה, וחלילה לי לחלק על דברי הרב רק ללמוד הלכה אני מכוון, ולדעת איזו מהני מסתבר' טפי, ואיך נוהג מר במזוזה דידיה'.
וענה על כך המהרי"ל: 'ואשר כתבת להניח האלכסון כלפי פנים האמת אתך, שורה העליונה לצד הבית והתחתונה לצד רשות הרבים, ולאו מטעמך שיקרא הקורא והאותיות כלפי גברא, דמאן לימא לן שהקורא והגברא קאי ברה"ר דילמא עומד תוך הבית, אלא היינו טעמא משום דאיתא בירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את פני הפתח, וכתב הרא"ש וז"ל ופירש ר"ת הופך שיטה אחרונה לצידי רשות הרבים, וראשונה לצד פנים כדי שיהא שיטת שמע לצד הפתח או לפנים, עד כאן לשונו. וכיון דמוקמינ' לה באלכסון לקיים ג"כ דברי ר"ת, צריך לנטות האלכסון כמו דעביד רבי' תם בשכיבה וכל זה אמרתי והראיתי לשאירי ז"ל בי"ט האחרון של פסח בהיותו עמי, ומסתמא לאו אדעתי'.
ולמעשה כתב הרמ"א8: 'ויכוין שיהא ראש המזוזה, דהיינו שמע לצד פנים, ושיטה אחרונה לצד חוץ'.
אך כתבו הפוסקים9 שבמקרה שקבע את המזוזה הפוך, באופן שראשה לצד חוץ ולא לצד פנים, אינו מעכב בדיעבד, ובפרט שראינו הן במהרי"ל והן בתרומת הדשן שהיו שנקטו לשים את המזוזה שראשה כלפי חוץ, אך נכון להסירה ולקבועה אותה שראשה כלפי פנים אך בלי ברכה.
א"כ למדנו שצריך לקבוע המזוזה באופן שראש המזוזה נוטה כלפי פנים הבית/ החדר, [ואעפ"י שאין זה מעכב בדיעבד, נכון לתקנה ולקבוע שוב כלפי הבית בלי ברכה].
הערות:
1 מסכת מגילה פ"ד הי"ב ↩
2 לג, א ד"ה הא דעבידא ↩
3 יו"ד סי' רפט ↩
4 סי' נב ↩
5 יו"ד עמוד 60 אות ד ↩
6 סי' צד ↩
7 ולהעיר ג"כ מהמהרי"ל מנהגים יו"ד אות ג: 'ואמר שראה מזוזות בית מהר"ש שהיתה הפוכה שורת שמע לרשות הרבים וטעמו לא נתברר לו. אכן נהגינן כר"ת דפי' שמע רואה הפתח, כדפי' לעיל' ↩
8 סי' רפט ס"ו בהגהה ↩
9 ראה חובת הדר פ"ט הערה כא. שערי המזוזה פט"ו הערה מו. ס' המזוזה פ"ד דין מג והערה עג. פתחי מזוזות סי' רפט ס"ו אות ס ↩
[26] (הלכה 636)
שאלה: האם מנהג חב"ד לומר את התיקוני זהר בחודש אלול?
תשובה: כתב רבי מאיר פאפרוש1 לגבי ימי עשרת ימי תשובה: 'משם הרב ז"ל, אשרי מי שישלים ספר התיקונים בימים אלו'.
וכתב המקובל רבי שלום בוזגלו בהקדמת הכסא מלך על התקו"ז בסוף ההקדמה הראשונה: 'בלימוד ספר זה בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה סגולתו לקרב גאולתו יתברך וקץ ישועתו'. ובסוף ההקדמה השניה כתב: 'ולהיות ספר התיקונים בחודש אלול יד הכל ממשמשת בו, ובפרט בני עלייה די בדרא קמא דקמי קב"ה וכו' הוא מטהר הגוף ומקדש הנשמה לכל הלומדו בחודש אלול, אפילו בגירסא בעלמא באין מבין פירוש מאמריו, וכ"ש אם יזכה עד שרוח ה' ידבר בו להבין כוונת הרשב"י באמרי קדוש, ומועט מספר זה מחזיק את המרובה ובו יזכה להיות מבני העלייה'.
וכ"כ החיד"א2: 'וירבה בימים אלו בצדקה והלימוד זוהר תקונין'. וכ"כ בפלא יועץ3. ובן איש חי4.
וז"ל אלף המגן על מטה אפרים5: 'ואנשי מעשה נהגו ללמוד (או לומר) בכל יום מאותן ארבעים יום שמערב ר"ח אלול עד יוהכ"פ איזה דפין מספה"ק תקוני זוהר. ומתכוונים לגמור כל הספר עד יום הכפורים. ונרשם בהתקוני זוהר לכל יום ויום. וע' בסוף הקדמת ס' כסא מלך (הוא פי' על התקו"ז מבעל מקדש מלך) ועוד בספרים שהלהיבו מאוד על הלימוד התק"ז במ' יום אלו. ואף מי שאינו מבין מ"מ הלשון של הזוה"ק והתיקונים מסוגל מאוד לנשמה כמבואר כל זה בספה"ק באורך'.
ובטעם המנהג כתב הבן איש חי שם: 'והטעם שנתפשט לימוד התיקונים בימי התשובה יותר מן הזוהר, מפני כי כל אדם אשר יחטא הוא פוגם יותר בעשיה באבי"ע שבה. וידוע כי השבעים תיקונים שעשה רשב"י זיע"א כיון שנדרשים יתר בדרך המספר, ע"כ לימודם מתקן בעולם העשיה יותר, ששם הוא סוד המספר והחשבון. לכן בימי התשובה שהם מן חודש אלול רגילים הכל בספר התיקונים'.
ועד"ז כתב בערוגת הבשם6: 'ונראה בס"ד טעם למנהגן של חסידים ואנשי מעשה ללמוד ס' תיקוני הזוהר בחודש אלול וכדאיתא בשם האר"י הקדוש זי"ע עפ"י מש"כ בהקדמת ס' כסא מלך בשם האר"י הק' ז"ל טעמא דרשב"י זלה"ה מפרש בס' התיקונים הפסוקים והתיבות והחידושים הכל במספר קטן מה שלא עשה בס' הזוהר וכי קצר ידו לבנות חידושיו על יסוד מספר גדול ותי' הוא ז"ל שכוונת רשב"י בס' התיקונים העיקר לתקן עולם העשייה כי כל מספר קטן הוא בעשייה והח"ת שבה כולם במספ"ק לכן כדי לתקן עולם העשייה בנה יסודותיו על מספר קטן בכוונה מיוחדת לזה עכ"ל ועיי' בס' כסא מלך דלכן קרא שם הספר תיקונים עיי"ש ואנן נמי נימא בס"ד כיון דחודש אלול הוא מכוון לעשייה כדאיתא בס' יצירה כנ"ל ע"כ בכוונה מיוחד קבעו חסידים ואנשי מעשה לימודם בס' התיקונים בחודש הזה כן נ"ל בס"ד'.
ובספר פרי צדיק7 כתב: 'נוהגין ישראל ללמוד בספר התיקונים בחודש אלול ועשי"ת, שאלו המ' יום הם ימי רצון שאז ניתן הלוחות שניות למשה רבנו ע"ה עם כל הדברי תורה כדי לתקן הרוב כעס. ואז הזמן רצוי לבקש וכו' ולתקן הכל ע"י תשובה'.
והרה"ק מהרצ"ה שפירא ממונקאטש8 הביא את דברי הכסא מלך וכתב שזה רמוז במילים הראשונות של התקוני זוהר: 'ע"כ רמוז לע"ד בתחלתו רבי שמעון (הוא שם המחבר התנא הקדוש זי"ע) "אזל "ליה "וערק "למדברא ר"ת אלול, ועל דרך מש"כ בפע"ח כי אלול רמוז בכתוב ואשר לא צדה וכו' ושמתי לך מקום אשר ינו"ס שמ"ה ולזה רמז אזל ליה וערי"ק למדבר"א כנזכר והבן'.
ולגבי מנהגנו: הרבי הריי"צ9 כשתיאר את האווירה בליובאוויטש בחודש אלול, סיפר: 'כשבאים לבית המדרש כבר מוצאים בו קהל גדול, אחדים אומרים תהלים, אחרים לומדים חסידות, אחרים אומרים תיקוני הזוהר, ואחרים עומדים או יושבים ומתפללים'.
והרבי בשיחת ש"פ נצבים וילך כג אלול התשכ"ב10 התייחס לזה: 'ישנו מנהג שהובא בספר כסא מלך [ספר שהובא כמה פעמים במאמרי רבנו הזקן, והצ"צ מרבה להביאו באוה"ת, וביותר במאמרי הצ"צ שלא נדפסו עדיין, כך, שהוא בודאי בר סמכא וכו'], שבמשך הארבעים יום שמר"ח אלול עד יוהכ"פ לומדים בכל יום תקו"ז. ובכמה מדפוסי התקו"ז נדפס הסדר שצריכים ללמוד בכל יום. חיפשתי במקומות שונים אם התקבל מנהג זה בקרב חסידי חב"ד, ולא מצאתי ראי' לאחד משני הצדדים, עד שמצאתי שבשיחה הנ"ל (שבה מתאר כ"ק מו"ח אדמו"ר את חודש אלול בליובאוויטש) נאמר בזה"ל: 'אחדים אומרים תהלים, אחרים לומדים חסידות, אחרים אומרים תיקוני הזוהר, ואחרים עומדים או יושבים ומתפללים'. ולכאורה, מדוע נקט תקו"ז דוקא? חודש אלול הוא הזמן המתאים ללמוד שער התשובה, דרך חיים וכדומה, וגם אם לומדים זוהר מדוע דוקא תקו"ז, ולא את ספר הזוהר עצמו? ומזה מוכח, שהמנהג הנ"ל שבספר כסא מלך (לימוד תקו"ז בחודש אלול) התקבל גם בליובאוויטש. אין פירוש הדבר שחייבים ללמוד (או עכ"פ לומר) תקו"ז, אבל בכל אופן, הרי זה מנהג מקובל בקרב חסידי חב"ד11'.
--------------
הערות:
1 אור צדיקים פל"ו ס"ב הובא בפתחי עולם (קרסיק) סי' תרג ס"ק א ובאלף המגן סי' תרג ס"ק ט ↩
2 מורה באצבע אות רמח ↩
3 ערך תשובה ↩
4 בהקדמה לספרו בניהו ↩
5 סי' תקפא סי"ז ↩
6 פרשת ראה קמד, ד ↩
7 פרשת שופטים אות ח ↩
8 בתחילת הבאר לחי ראי ↩
9 בלקו"ד ח"א ע' קטז, א (ובלקו"ד המתורגם ללה"ק ע' 154 - 155) ↩
10 תו"מ חל"ד ע' 302 (בלתי מוגה) ↩
11 בהמשך הדברים הרבי ביאר ענין, וקישר לשיעור של התקו"ז של אותו היום ↩
[27] (הלכה 637)
שאלה: במה צריך לעסוק בחודש אלול?
תשובה: כתב בטור ברקת (לרבי חיים הכהן תלמיד הרח"ו)1: 'ולכן הירא את דבר ה' ורוצה להיות שושבינא דמטרוניתא זה דרכו להיות בכל לילה מתעורר מחצות ואילך אמנם אז העיקר הוא לעסוק בתורה, אמנם בימים אלו טוב להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור ואח"כ ללמוד עד אור הבוקר ..'.
וכתב החיד"א2: 'יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים'.
ובתקנות אדמו"ר הריי"צ לתלמידי תומכי תמימים3 מובא: 'בשני ימי ראש החודש מסדר המנהל רוחני את סדר לימוד החסידות בחודש אלול, כי בחודש אלול מוסיפים זמן ללימוד חסידות וכן לתפילה במתינות .. במשך חודש אלול מרבים ללמוד מאמרי חסידות, ולא הלימוד עיקר כי אם העבודה בחשבון הנפש, קודם קריאת שמע שעל המיטה, קודם השינה, וקודם תפילת הבוקר ותפילה בהתעוררות ואיש את רעהו יעוררו בתיקון המידות ובהטחת ההנהגה'.
וכן מצינו שרבותינו נשיאנו עוררו ללמוד ענינים הנוגעים במיוחד לימים אלו, וכפי שאמר הרבי4 בסיום חודש אב התשט"ז להנהלת תומכי תמימים בחדרו הק' (בתרגום חופשי): 'בעמדנו בסמיכות לחודש אלול, הזמן של תשובה וקול השופר, צריכים התלמידים ללמוד בזמן זה ענינים השייכים לאלול, כמו דרך חיים5, שער התשובה ושער התפלה, לקוטי תורה – החל מפרשת דברים מדובר כבר אודות תשובה, ועטרת ראש. והענין בזה, שכל הענינים שבהבריאה, צריכים להשתקף אצל תלמידי הישיבה בענינם, שזוהי התורה. ובמילא, כשמגיע חודש אלול, הזמן ד"אורי וישעי", זמן התשובה בעולם, צריך הדבר להשתקף גם אצל התלמיד, בלימוד ענינים הנ"ל'.
ובמכתב אחר6: 'ומספרי החסידות המתאימים לזמן זה ביחוד הוא כידוע ספר דרך חיים לאדמו"ר האמצעי'.
ובמכתב נוסף7: 'במענה למכתבו מו' לחדש אלול, חדש הרחמים, בו כותב אודות סדר בימי הרחמים האלו. והנה אף כי בדברי רבנו הזקן, המלך נמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו' (לקוטי תורה פ' ראה, ד"ה אני לדודי) מובן וגם פשוט שצריך להרבות בעניני תפלה תורה ומצות, וכסדר הכתוב אני לדודי (בתחלה) ודודי לי, ראשי תיבות אלול, וכמבואר בספרי קבלה מוסר וחסידות, והסדר בזה בכלל וכמובא באחרונים, שמרבים בתפלה ובתחנונים בערך שאר השנה (עיין ברכי יוסף, הובא במטה אפרים סי' תקפ"א סעיף יא (במטל"א)) וכן בלימוד התורה, מרבים בחלק השייך לעבודת השי"ת ולהדר בקיום מצותי', ובספרי חב"ד הרי מיוחד לזה: אגרת התשובה (חלק ג' מספר התניא) דרך החיים (לבנו אדמו"ר האמצעי) וכו''*.
ובמכתב נוסף8 מעורר הרבי: 'ת"ח על מ"ש אודות תלמידי הישיבה, ובטח ידוע מהנעשה עמדם ובפרט בימי אלול ותשרי, ובטח נשמע גם בישיבתם אשר היתה כאן הצעתי שיוסיפו תלמידי הישיבה (והר"י, והנהלה לא כש"כ) בלימוד עבודה'דיקע מאמרים ביחוד בימים אלו, ומה טוב אשר גם במאנטרעאל יעשו כזאת ומה טוב אשר גם בשאר המקומות'.
א"כ מנהג ישראל תורה שבחודש אלול צריך לשים דגש על חשבון נפש ועבודת התשובה ותפילה במתינות אפילו אם זה 'קצת' על חשבון הלימוד בעיון וכו', ולעסוק במאמרי עבודה, ובספרי חסידות השייכים לזמן זה.
★ ★ ★
שאלה: האם ענין זה שייך גם לנשים?
תשובה: הרבי בשיחת ח"י אלול תשל"ז9 הרבי עורר על כך שהגברים (ובאופן ספציפי האורחים שהגיעו לרבי לתשרי) צריכים לקבוע שיעורים ולהוסיף בלימוד תורה (ובהלכות הנוגעות לימים אלו) ובעבודה וצדקה בחודש אלול, ולאחר מכן האריך לבאר את החשיבות בדורנו בלימוד תורה לנשים והוסיף (ביחס לנשים האורחות): שגם הנשים שיהי' להם בכל יום ויום לימוד בהלכות הצריכות ובעניני מוסר וחסידות הקשורים לחודש אלול ותשרי.
א"כ למעשה ענינים אלו שייכים גם לנשים.
הערות:
1 או"ח סי' תקפא ↩
2 ברכ"י או"ח סי' תקפא ס"ק ו ↩
3 נדפסו בהקריאה והקדושה ער"ח טבת התש"א ↩
4 לקו"ש ח"ב ע' 632 ↩
5 ולהעיר שבשנת התשט"ו בכ' מנ"א הרבי הדפיס את הדרך חיים, ובפתח דבר כתב: 'לימי הרחמים המשמשים ובאים, אשר אז 'המלך .. רשאין כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם' הננו מו"ל, בהוצאה חדשה, את הספר דרך חיים ותוכחת מוסר השכל אשר לכ"ק אדמו"ר האמצעי' ↩
6 אג"ק חי"א ע' ת ↩
7 אג"ק חי"ט ע' תלב ↩
8 אג"ק חכ"א ע' רכז ↩
9 שיחו"ק תשל"ז ח"ב ע' 575 - 576 ↩
[28] (הלכה 638)
שאלה: מה המקור, ומדוע ערב ראש חודש נקרא יו"כ קטן?
תשובה: כתב השל"ה1: 'תוכחת מוסר של ר"ח, מאחר שהוא זמן כפרה, יראה האדם שיעשה תשובה גמורה בלב שלם, דהיינו בערב חודש יעשה כמו יום כפור, כפי שנוהגין הרבה מחסידי עליון, ויתקן כל המקולקל הן בממון הן בגוף הן בנפש, ויתודה בבכיה רבה ובחרטה גמורה, ויעזוב דרכו הרעה. וכשיכנס החודש, יהיה כבריה חדשה שמכאן ואילך יתלבש בקדושה ובדביקות בו יתברך'2.
והפר"ח3 כתב: 'יש אנשי מעשה שנוהגים להתענות כל ערב ר"ח בשביל מיעוט הירח4, ומטו משמיה דמהר"ם קורדוירו ז"ל שהיה קורא אותו כפור קטן לפי שבו מתכפרין עוונות של כל החדש דומיא דשעיר ר"ח וכדאמרינן במוסף זמן כפרה לכל תולדותם. והביא הב"י סי' תכ"ג בשם ארחות חיים5 כי כינוי תולדותם קאי אל החדשים, ר"ל כי עולת ר"ח היתה באה על תולדות ימי החדש לפיכך קרא ר"ח זמן כפרה'.
ובסידור יעב"ץ6 בהקדמה ןסדר התפילה ליום זה, כתב: 'וחדשים מקרוב נהגו להתענות ערב ר"ח, וקורין אותו יו"כ קטן, והוא ידוע ונתפשט ברבים, וטוב הדבר ביחוד להמון העם המתלכלכים כל היום, כדי לשטפם מטנופם ולהיות להם זכרון בין עיניהם להשגיח על טהרת נפשם וגופם'.
ונזכר גם בדברי צמח צדק7: 'וכן באדם ערב ר"ח הוא נקרא כיפור קטן בחי' תשובה אזי אח"כ בר"ח נמשך מוחין חדשים'.
★ ★ ★
שאלה: האם ישנם הנהגות מיוחדות לערב ר"ח אלול?
תשובה: כתב בסדר היום8: 'ערב ר"ח ראוי לכל אדם להתענות, ולא גרע מכל ערב ר"ח שרוב אנשי מעשה מתענים והוא מסוגל לתענית, ובפרט ע"ד האמת הוא יום ראוי ומוכן לתענית, וכ"ש בערב ר"ח זה שהוא סוף כל השנה9 ועתיד לעמוד בדין על כל מה שעשה, כי בלי ספק יעמדו למספר בין השגגות והטעויות והאונסין שעברו עליו, זולת הזדונות והמרדים והפשעים שמועטים הם, הנלכדים בהם ירבו מלמנות, ואיך יוכל לעמוד לפני יוצר בראשית במשא הכבד הזה בהיות לפניו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים והוא עומד על כסא דין וכל דרכיו משפט, איך לא ירתת ולא יפחד כל היודע זה'.
וכתב המטה אפרים10: 'בערב ר"ח אלול נהגו רבים להתענות ולעשות סדר יו"כ קטן אף במקום שאין נוהגין לעשות כסדר הזה בשאר חדשים. כדי שיכינו לבם לתשובה ..'.
וכתב בקצה המטה11: 'כ"א שגבה מאד היו"כ קטן מערב ר"ח של כל השנה אשר כל אדם צריך לעורר עצמו לתשובה על כל ימי החודש ולא לחנם נקרא יו"כ קטן ושמא קא גרים לחפש במעשים, כ"ש וק"ו ליו"כ קטן זה שהוא ערב ר"ח אלול שהוא סוף של השנה וימי הזמנה זמן בית דין ממשמשין ובאין .. וצריכין להתבונן על מעשים מכל השנה במה עסקנו, וכל אחד מישראל צריך לעשות חשבון הנפש לבל יבוא בבגדים מלוכלכים לפני מלך הקדוש'.
ויתירה מכך כתב המנחת אלעזר ממונקאטש12: 'עפ"י משאחז"ל ופרש"י .. בכ"ט באב וכו' בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל .. בכ"ט באב שהוא ער"ח אלול נתרצה הקב"ה לישראל למחול להם ואחר ארבעים יום שהוא יום הכיפורים .. נתרצה הקב"ה לישראל אלא שהוסיף תיבת בשמחה .. ענין נתרצה הקב"ה לישראל כתוב גם בער"ח אלול כמו ביוהכ"פ וע"ש זה י"ל נקרא ער"ח אלול יו"כ קטן שבו ההתחלה מיוהכ"פ ושהי' בו הסליחה כמו ביוה"כ .. ואולי על שם המושאל זה קראו גם לשאר ער"ח יו"כ קטן כנזכר'.
הרבי בשיחת יום ג' כח מנ"א התשל"ו13 נשא דברים ובעקבות המאורעות של מבצע אנטבה ונסיון הנקמה, פיגוע במטוס אלעל באיסטנבול, אמר (בתרגום חופשי): 'ובנוגע לענין של ער"ח שהוא עת רצון, צריכים להיות ענינים מיוחדים ובכל חודש ור"ח ענינים שמתאימים לו. ובפרט בתקופתנו זו, לאחרי האזהרות שהיו ל"ע ול"ע .. ולכן צריך להזכיר ולעורר עוה"פ .. על משפט - זו תורה, ועל צדקה כפשוטו .. יחד עם ענין התפלה שהוא בדוגמת ענין התשובה .. ובנוגע למעשה בפועל, שינצלו את המעל"ע להוסיף עוד וביתר שאת ויתר עוז, בנוגע ללימוד התורה ובנוגע לנתינת הצדקה, וגם בנוגע לתפלה ועבודת התפלה וכל העינינים הקשורים בזה .. וגם הענין של וחטאך בצדקה פרוק14, כיון שהדור לא מספיק בריא, בשביל התענית, שירבו בצדקה, שבנוסף למה שנותן מצד ענין הצדקה, שיתנו גם חילוף של שווי ג' סעודות היום, שזה יהי' בתור חילוף של התענית שפורק את זה ע"י צדקה. וכ"ז בתור הצעה ובמילא מי שמאיזה סיבה לא יעשה את זה באונס או שלא באונס, מלכתחלה לא שייך לומר עליו ענין של פורש וכו' ח"ו, אבל מובן מעצמו שכל העושה וכל המרבה בענינים אלו הרי"ז משובח .. כולל בענין של אמירת תהלים כמדובר בער"ח שעבר, וכן גם בר"ח זה'.
א"כ ראינו שאף שכל ער"ח נקרא יו"כ קטן, אך ער"ח אלול הוא יום מסוגל ביותר, ולכן צריך להוסיף בו בתורה מצוות ומעשים טובים, ולמעשה אין מנהגנו להתענות ביום זה מצד חולשת הדור, אך הי' פעם שהרבי אמר שכדאי לפדות את שווי ג' סעודות של יום התענית בכסף.
---
הערות:
1 קעט, א ↩
2 וראה גם מסכת חולין קכ, ב: *'בכל ערב ר"ח נקרא יו"כ קטן'* ↩
3 או"ח סי' תיז ס"א ↩
4 וראה גם מג"א או"ח סי' תיז סק"ג. וב"ח או"ח סי' תרפו ↩
5 הל' ר"ח סי' ב ↩
6 שער ה' החדש ↩
7 אוה"ת ח"א בא ע' רנג ↩
8 סדר ר"ח אלול ↩
9 ולהעיר גם משיחת ש"פ פקודי ד' אדר שני התשמ"ט (תו"מ ח"ב ע' 400) ↩
10 סי' תקפא ס"ג ↩
11 אות יא ↩
12 שער ישכר מאמר ימי הרצון לחודש אלול אות ד (ע' קסט) ↩
13 שיחו"ק ח"ב ע' 663 ↩
14 דניאל ד, כד ↩
[השלמה להלכה מספר 68 חודש אלול (3)] (הלכה 639)
שאלה: מתי צריך לתקוע בשופר בחודש אלול? (1)
תשובה: בפרקי דרבי אליעזר1 נאמר: 'רבי יהושע בן קרחה אומר: ארבעים יום עשה משה בהר, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה. ובשבעה עשר בתמוז שיבר את הלוחות, והרג את ליטי ישראל, ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכיתתו כעפר הארץ, והרג את כל אשר נשק לעגל, והכרית עבודה זרה מישראל, והתקין כל שבט במקומו. ובר"ח אלול אמר הקב"ה למשה: 'עלה אלי ההרה'2, והעבירו שופר בכל המחנה, שהרי משה עולה להר, שלא יטעו עוד אחר העבודה זרה. והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר3 'עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר'. וע"כ התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה'.
וכתב בשבלי לקט4: 'יש מקומות שנוהגין לתקוע בשופר בלילי ראש חודש אלול, ומצאתי לרבינו נסים ז"ל5 מה שנוהגין החכמים שתוקעין בשופר בר"ח אלול מצאתי לו עיקר במדרש וכ"כ במקצת הגדות בר"ח אלול אמר לו הקב"ה למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה משה עלה להר לקבל לוחות אחרונים שלא יתעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה בתרועה ובאותו שופר .. לכן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה והכי איתא בפרקי ר"א'.
כלומר לפי הפרד"א והמדרש זמן תקיעת שופר הוא ב[ליל] ר"ח אלול.
אך הרוקח6 כתב שהתקנה היתה לתקוע כל הארבעים יום כנגד הימים שמשה שהה בהר: 'למעלה כתוב תוקעין בשופר מר"ח אלול כי כן התקינו שיהו תוקעין מ' יום עד יום הכפורים על שם מ' יום אחרונים שעלה משה למרום ואמר לתקוע בכל יום כדי שלא יטעו עוד בע"ז, ובזה המלכות אין תוקעין כי אם עד ר"ה'.
וכתבו הרבה ראשונים שהמנהג לתקוע בשופר בכל חודש אלול, אבל מטעמים אחרים, כדי לעורר בתשובה, ולערבב את השטן, וכמ"ש הראבי"ה7: 'ומה שנהגו לתקוע מר"ח אלול בכל יום ויום, הכי תניא בפרקים דר"א .. ולכך התקינו חכמים שיהיו תוקעין בר"ח אלול כל החודש בכל שנה ושנה כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן שלא להסטין על ישראל'.
ובמנהיג8 כתב שכן מנהג צרפת. והרא"ש9 כתב שכן מנהג אשכנז: 'ולכך התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל ע"כ וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חדש אלול בקר וערב אחר התפלה'.
ויש שכתבו שטעם התקיעה בחודש אלול היא כמו חובת הלימוד הלכות החג שלושים יום לפני החג , וכמ"ש במנהגים דבי מהר"ם רוטנברג10: 'נהגו לתקוע שופר בכל בוקר וערב אחרי יציאות' מבית הכנסת מר"ח אלול עד ג' ימי' קודם ר"ה כדי ללמד ולחנך במצות דאומר מר שואלין בהלכות הרגל קודם הרגל ל' יום. גם לפי שלא ירגיש מתי יהא ר"ה ומהאי טעמא אין מזכירין ר"ח בשבת שלפניו א"נ משום דכתי' בכסא ליום וגו' עוד שמעתי מפני [ש]השטן הטעה את ישראל בארבעים ימים ראשונים שנאמר כי זה משה האיש וגו' וגרם שעשו העגל כדאית' במדרש ובר"ח אלול כשעלה לקבל לוחות אחרונות אמרו נעשה תקנה שלא יטעה אותנו נו עוד ונתקע כדי לערבנו. גם כתי' קול גדול ולא יוסף ומתרגמינן לא פסק מלמד שקול השופר היה הולך וחזק כל ארבעים יום אחרונים'.
וכתב הטור11: 'תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החדש12 כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן, וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה'.
וכתבו המפרשים לבאר את דברי הטור13 שהטור כלל בדבריו את ב' ההנהגות, תקיעה בר"ח, ותקיעה בשאר החודש, שישנם שני ענינים בתקיעה, ישנה תקיעה בר"ח שהיא זכר לתקיעה במדבר שענינה כנגד מה שנתעלה ה' בקול השופר שהציל את ישראל מן החטא, ויש את התקיעה בשאר ימי החודש שענינה לעורר לתשובה.
א"כ ראינו שבפרקי דרבי אליעזר מובא שתקנת התקיעה בשופר היא בר"ח אלול עצמו ויש שכתבו שהתקנה היתה לתקוע ארבעים יום עד יו"כ, אך למעשה הרבה ראשונים הזכירו שהמנהג לתקוע בכל החודש14. וראינו שישנם כמה טעמים לתקיעה בשופר שבימים אלו.
ולהלכה כתב רמ"א15: 'ומנהג בני אשכנז .. מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית ויש מקומות שתוקעין ג"כ בערבית'16.
בהלכה הבאה נראה עוד פרטים בדין זה.
--------------
הערות:
1 פמ"ו ↩
2 דברים י, א ↩
3 תהלים מז, ו ↩
4 סי' רפא ↩
5 סוף מסכת ר"ה, וראה שם בדבריו שגם התקנה של ר"ח אלול היתה מצד תשובה, ומכאן סמכו באשכנז לתקוע בכל חודש אלול ↩
6 הל' ר"ה סי' רז ↩
7 ר"ה סי' תקמב ↩
8 הל' ר"ה עמודים שכח - שכט ↩
9 ר"ה פ"ד סי' יד ↩
10 ע' 37 ↩
11 או"ח סי' תקפא ↩
12 בבביאור הרד"ל על הפרד"א שם כתב שכפי הנראה כן היתה גירסת הפרד"א שלפני הטור ↩
13 ראה ב"ח. פרישה אות ג, חידושי הגהות אות א, בית הגדול - ביאור מספיק על פרד"א, ועוד ↩
14 ראה לקו"ש חל"ד ע' 96 הערה 12, וראה גם סה"מ מלוקט ח"ג ד"ה אני לדודי ע' רסד הע' 14: '.. (ובכותרת שם: 'ענין תקיעת שופר בר"ח אלול'). *וצע"ק ההדגשה כאן ובכ"מ דר"ח'* ↩
15 שו"ע או"ח סי' תקפא בהג"ה ↩
16 לגבי תקיעה בערב ראה הלכה מספר 71 ↩
[השלמה להלכה מספר 68] (הלכה 640)
שאלה: האם מתחילים לתקוע בשופר מיום א' דר"ח או רק מיום ב' דר"ח ? (2)
תשובה: כתוב במנהגי מהרי"ל1: 'ודרש מהר"י סג"ל דאז אין מתחילין לתקוע בהכנסת ר"ח בערב, אך בשחרית יום ראשון של ר"ח משום דמאותו יום עד יוה"כ מ' יום, כנגד מ' יום ששהה מרע"ה בהר לקבל לוחות האחרונות. ומרע"ה בהשכמת הבקר עלה, כמש"נ בסדר כי תשא ועלית בבקר, והוא היה ר"ח אלול, וכן פרש"י שם ג"כ וירד ביוה"כ להודיע לישראל שנתכפר עון העגל'.
וכ"כ הלבוש2: 'והאי מר"ח אלול דקאמר על כרחך ר"ל יום א' דר"ח שהוא נמנה עם תשלום ל' ימי חדש אב דמ"מ ר"ח הוא, דאל"כ הא קי"ל דביו"כ ירד משה מן ההר עם לוחות שניות, והרי עמד בהר ארבעים יום, ואין לך ארבעים יום אלא מיום א' דר"ח ואילך, דהא אלול חסר הוא .. אם לא שנאמר אלול דההוא שתא מלויי מליוה, אבל אנו לא קי"ל הכי אלא כמ"ד דבכ"ט באב בבוקרו עלה, ונימא דתמוז דההוא שתא מלויי מליוה לפי מה שפרש"י בפרשת עקב, שפירש שבי"ח בתמוז עלה במ' האמצעים, נמצא שירד בכ"ח באב ופסל לוחות אחרונות ובבוקר חזר ועלה .. נ"ל'.
וכ"כ תלמידי המהרש"ל בשמו3 כמ"ש המשאת בנימין4: 'יראה להתחיל ביום א' דר"ח אלול וכ"כ מורי הגאון מהרש"ל בהדיא5 ונראה להביא ראיה ממ"ש הרא"ש והמרדכי במסכת ר"ה וטור או"ח בסי' תקפ"א שמה שמתחילין לתקוע בר"ח אלול הוא ע"פ המדרש דפרקי ר"א דתניא בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר וכו' ע"כ. מהא שמעינן דיש להתחיל לתקוע ביום שעלה משה להר וע"כ צ"ל שביום ראשון דר"ח אלול עלה משה להר באחרונה מדתניא בסדר עולם בי' בתשרי הוא יוה"כ נתרצה המקום בשמחה לישראל ואמר סלחתי כדברך ואותו היום ירד משה והלוחות בידו .. ומדיום ירידתו היה ביו"ד בתשרי יום עלייתו בא' דאלול היה שהוא ל' אב דאי בשני דר"ח אלול לא מצינו מ' יום כלים ביו"כ שהרי אלול לעולם חסר .. וא"כ אותם שמתחילין לתקוע ביום שני דר"ח טעות הוא בידם. ואח"כ מצאתי בהדיא בדברי מהרי"ל כדברי'.
ובמטה משה6 הוסיף שכן הוא לשני הטעמים שנתבארו בהלכה הקודמת: 'ולאלו תרי טעמי צריך להתחיל מיום ראשון, דאלו לטעם הראשון כנגד משה עלה להר ושהה שם ארבעים יום וירד ביו"כ, ומיום ראשון עד יוה"כ ארבעים יום. ולטעם השני כדי לעורר העם שיעשו תשובה, צריכין ג"כ להתחיל מיום ראשון, כי אלו ארבעים יום, מיום ראשון דאלול עד יו"כ הם רצויים לפני המקום וימינו פשוטה לקבל שבים וכ"כ המהרי"ל דיש להתחיל מיום ראשון, וכ"כ מורי הגאון ז"ל בספר חכמת שלמה בפרק ר"ע. ולפי"ז צ"ל דב' ימים דר"ה כיומא אריכתא דמיא.
אך המטה משה עצמו כתב: 'מנהג כשר לתקוע מר"ח אלול עד ערב ר"ה שהוא זכור ברית, ואז מפסיקים מלתקוע וחוזרים ותוקעים בר"ה, וזהו שלשים יום. וסמך לזה תקעו בחודש שופר, משמע חודש שלם שהוא שלשים יום. ומטעם זה נראה לי להתחיל לתקוע ביום שני דר"ח, ואז הוא שלשים יום עם שני ימים דר"ה, וכן ראיתי נוהגים7 ..'.
וכ"כ המגן אברהם8: 'ולי נראה דהטעם כמ"ש התוס' בב"ק דף פ"ב בשם התנחומא דמשה עלה ביום שני דר"ח אלול רק שעברוהו לאלול דהאי שתא וא"כ אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני'. וכ"כ הדרך חיים9, קיצשו"ע10, ערוה"ש11.
א"כ נחלקו הפוסקים האם צריך להתחיל לתקוע בשופר מיום א' דר"ח או מיום ב' ונראה שהמנהג הנפוץ הי' להתחיל בב' דר"ח.
ולמעשה הרבי כותב בהיום יום12: 'המנהג בבית רבינו, שבמשך היום תוקעים להתלמד13, ומתחילים לתקוע אחר התפלה מיום ב' דר"ח'14.
ובפשטות י"ל15 שהכוונה במנהגנו, זהו רק כעין פשרה בין ב' הדיעות, אך הרבי16 הקשה על ביאור זה, וביאר שענין תקיעה זו של להתלמד בא' דר"ח היא כעין התקיעה של מוצאי יו"כ, שתוקעים קול אחד פשוט, שהיא צעקה פנימית מעצם הנשמה שלמעלה מכל ענין וציור, וכפי שזה בסיום הימי הרצון, כן הוא בהתחלתם שקודם תחילת המ' ימים תוקעים קול פשוט (וכפי שרואים בפשטות דכאשר מתחילים לתקוע כדי להתלמד, הרי התחלת ההתלמדות היא, שיוצא קול פשוט (ואח"כ לומדים פרטי הקולות, דתשר"ת) כי היא נקודת ענין של כל הקולות דשופר, הקול פשוט שלמעלה מהמאה קולות דר"ה', וא"כ תוקעין להתלמד אין הכוונה רק כיצד לתוקע כפשוטו אלא בעיקר התחלת הענין דצעקת הנשמה, קול פשוט.
--------------
הערות:
1 הל' ימים נוראים ↩
2 או"ח סי' תקפא ס"א ↩
3 וראה גם של"ה מסכת ר"ה נר מצוה. יוסף אומץ דיני חודש אלול סי' תתקכ. ט"ז או"ח סי' תקפא ס"ק א ↩
4 שו"ת סי' ב ↩
5 חכמת שלמה שבת פט, א ↩
6 סי' תשעח ↩
7 וכתב הא"ר ס"ק ג שכן נהגו בפראג, אך הוא עצמו סובר שהעיקר להתחיל מיום א דר"ח. (וראה דברי נחמיה בהשלמה לסי' תקפא) ↩
8 סי' תקפא ס"ק ב ↩
9 סי' קלט ס"א ↩
10 סי' קכח ס"ב ↩
11 או"ח סי' תקפא ס"א. וראה גם שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' כא אות ה ↩
12 ל' מנחם אב ↩
13 בקונטרס הגהות לסידור רבנו הזקן ע' כח אות מד מובא שבהתחלה הרבי הסתפק 'ביום א' דר"ח אלול אם תוקעין', והמסקנא (תשובת הרבי הריי"ץ): 'מ'פלעגט זאגען אנהייבען אייבט מען אן דעם צווייטען טאג [=נהגו לומר שלהתחיל מתחילים ביום השני], *אבל היו תוקעין 'להתלמד' שלא כסדרם'* ↩
14 וראה ג"כ רשימות היומן ע' רנג משנת תרצ"ב: 'תקיעת שופר מיום ב' דר"ח' ↩
15 ראה גם אוצר מנהגי חב"ד תשרי ע' ז ↩
16 שיחת א' דר"ח אלול תשמ"ב - לקו"ש חל"ד ע' 97 ↩
[השלמה להלכה מספר 69] (הלכה 641)
שאלה: כמה קולות תוקעים בתקיעת שופר של חודש אלול?
תשובה: כתב בספר הערוך1: 'דכל תקיעתא דיחידאי מבעי להיות עשרה תשר"ת תש"ת תר"ת'.
וביאר הב"ח2: 'כיון דמאחר שתיקן ר' אבהו משום ספק לתקוע תשר"ת ותש"ת ותר"ת, אם כן כל יחיד התוקע בציבור אין לו לתקוע אלא בסדר הזה משום דאם יתקע תשר"ת או תש"ת או תר"ת לבד יסברו השומעין שזה הוא עיקר התקיעה ויבואו לטעות ומשום הכי קאמר דכל קל תקיעתא דיחידאי מיבעי ליה להיות עשרה לא פחות, ולפי זה כל תקיעות אף דכל חודש אלול לא יתקעו בפחות אלא כסדר הזה, ולא נהגו כן ואפשר דלרבינו תם דתיקן תשר"ת אין לחוש אף אם יתקעו תשר"ת לבד ואנו מנהגינו כר"ת וק"ל'.
א"כ הב"ח הביא את דברי הערוך שצריך לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת, אך סיים שלא נהגו כך.
וכ"כ המטה אפרים3: 'מר"ח אלול ואילך תוקעים בכל יום אחר גמר התפלה תשר"ת קודם אמירת תהלים'. ובקיצור שו"ע4: 'נוהגין לתקוע שופר בחודש זה. ומתחילין ביום ב' דראש חדש ותוקעין בכל יום לאחר תפלת שחרית תקיעה שברים תרועה תקיעה'.
אמנם היו קהילות שכן נהגו כדברי הערוך, הן בקהילות אשכנז והן בקהילות ספרד, כמובא במנהגי קהילת פרנקפורט5: 'ואחר התפלה תוקע המיוחד לתקוע בר"ה בשופר פעם א' או ב' פעמים סדר תשר"ת תש"ת תר"ת'.
וכן מובא במנהגי ג'רבא6: מנהגינו פה בכל בתי כנסיות שאחר הסליחות תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת אם יש להם תוקע ושופר'.
וכן נהגו בחלק מקהילות החסידים7 וכפי שמובא מנהגו של הגה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש8: 'מיום ב' דר"ח והלאה היה דרכו בקודש לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת'.
וכך גם למעשה מנהג חב"ד, כמ"ש בספר המנהגים9: 'התקיעות דחודש אלול תשר"ת תש"ת תר"ת'.
הרבי ביאר כמה פעמים את טעם המנהג שלנו עפ"י פנימיות הענינים:
א) בשיחת ש"פ בראשית מבה"ח מר חשוון התשי"א10 (תרגום חופשי): 'שבחודש אלול תוקעים עשר קולות, די"ל שהם כנגד עשר כוחות הנפש, שההתעוררות שלהם נעשית ע"י העשר קולות, ובר"ה תוקעים מאה קולות, כנגד עשר כוחות הכלולים בכל א' מעשר כוחות הנפש, כיון שצריך לעורר את כל הפרטים שבכוחות הנפש, עשר כוחות שכל אחד מהם כלול מעשר'.
ב) בשיחת ש"פ שופטים ד' אלול התשכ"ז11 מבואר (תרגום חופשי): 'שלוש דרגות אלו בתשובה נרמזות בשלושת סוגי הקולות: תקיעה שברים ותרועה. מכך שבחודש אלול תוקעים בנוסף לתקיעה, גם שברים ותרועה, ואף - לפני מנהגנו - את סדר התקיעות כולו: תשר"ת תש"ת תר"ת (שהם כנגד עשר כוחות הנפש - שמזה מובן, שגם התשובה ד(ר"ח) אלול, אף שבעיקר היא רק הזזה כללית, שייכת היא מ"מ לכל הכוחות), מוכח, שבהתעוררות של אלול, החל מיום א' באלול, נמצאות בהעלם (לא רק שלימות התשובה שכנגד מלכויות, אלא) גם דרגות התשובה שכנגד זכרונות ושופרות, הנרמזות בקולות של שברים ושל תרועה. והגילוי הוא רק בר"ה'.
ג) במאמר ד"ה אני לדודי תשל"ב ס"ט12: 'וזהו אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול, דזה שודודי לי נכלל בר"ת אלול, הוא, כי זה שע"י העבודה דאני לדודי (באלול) נעשה ההמשכה דודודי לי בר"ה וביוהכ"פ הוא כי העבודה דאני לדודי מגיעה בהעצמות שמשם נמשכים כל הגילויים, ונמצא שבאני לדודי דאלול כלולה גם ההמשכה דודודי לי. ויש לומר, דזהו מה שהתקיעות דחודש אלול (ע"פ מנהג חב"ד) הם תשר"ת תש"ת תר"ת, כל הקולות שתוקעים בר"ה, כי בהתקיעות דאלול ישנם כל הענינים שבהתקיעות דר"ה. וזה שבאלול תוקעין עשר קולות ולא מאה קולות, אולי יש לומר, שזהו לפי שהתקיעות דאלול (כיון שהם השרש של הענינים שנמשכים בר"ה) הם למעלה מהתחלקות'.
הערות:
1 ערך ערב הראשון ↩
2 או"ח סי' תקצב ↩
3 סי' תקפא ס"ז ↩
4 סי' קכח ס"ב ↩
5 דברי קהלות ע' 120 (הובא במנהגי פרנקפורט - לייטנר ע' קמט אות ד) וראה גם ע' 161, 204 ↩
6 ברית כהונה להרב משה הכהן מערכת סמך אות ו (לח, ב) ↩
7 וראה עוד הנסמן באוצר מנהגי חב"ד אלול תשרי ע' ז ↩
8 דרכי חיים ושלום אות תרץ ↩
9 ע' 53 ↩
10 לקו"ש ח"ב ע' 446 ↩
11 לקו"ש ח"ט ע' 131 והערה 56. (וראה תו"מ ח"נ ע' 323 והערה 13) ↩
12 סה"מ מלוקט ח"ג ע' רסט ↩
[א] (הלכה 643)
שאלה: מהו המקור להרבות בצדקה בחודש אלול?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן1: 'ולכן מבואר בדברי רז"ל שצריך להרבות בצדקה מר"ח אלול, והיינו מטעם הנ"ל כי צדקה תרומם ותגביה כו''.
ולקמן נראה כמה מקורות להנהגה זו:
א) איתא בספר ערוגת הבושם בשם ספר אמרכל שאלול הוא ר"ת איש לרעהו ומתנות לאביונים2, 3.
וכ"כ האליה רבה4: 'א'יש ל'רעהו ו'מתנות ל'אביונים רמז [לתת] מתנות עניים באלול (ספר אמרכל)'.
וכתב המטה אפרים5: 'דורשי רשומות אמרו ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב הוא ר"ת אלול שהחודש הזה הוא מסוגל לתשובה. ובכתבי האר"י ז"ל ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך ר"ת אלול. כי חודש זה עת רצון לכפר על חטאים שעשה בשנה שבחודש זה הוא קרוב לקוראיו וכ"כ שהוא נרמז בר"ת אני לדודי ודודי לי. ובספר א"ר בשם ספר אמרכל כ' שהוא נרמז במגילה בפ' איש לרעהו ומתנות לאביונים. רמז על מתנות עניים באלול. ונראה שרומזים על מ"ש תשובה ותפלה וצדקה מעבירין רוע הגזירה. ומל ה' הוא רמז לתשובה. ואני לדודי הוא רמז לתפלה שהוא רינת דודים. והפסוק דמגילה רומז על צדקה ונרמז כי יש להקדיש אותם הג' דברים ואחר כך ר"ה שתוקעים בשופר שהוא ר"ת שט"ן ואי"ן פג"ע ר"ע כמ"ש הט"ז סי' תקפ"ב שהשטן בעצמו הוא מלמד זכות על ישראל ע"ש הכתוב צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. כי אמת הוא תפלה כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת וחסד הוא צדקה. צדק ומשפט מכון כסאך הוא ר"ת צום. וזה רמז שיש להקדים פני עליון בדברים אלו טרם בוא יום הגדול והנורא'.
ב) כתב המשנת חסידים6: 'חודש אלול הוא חוטמא דרחל והויה השולטת בה היא הצירוף השישי של י"ב צירופים היוצא מס"ת וצדקה תהי' לנו כי'.
וכתב הרבי7: 'שראשית ההתחזקות בעניני תומ"צ שבחודש זה צ"ל בענין הצדקה, 'להרבות בצדקה'. וי"ל שזה נרמז ג"כ בזה שהצירוף דשם הוי' שמאיר בחודש אלול יוצא מס"ת של וצדקה תהי' לנו כי'.
ג) הרבי בשיחת ו' תשרי התשל"ח8 כתב: 'המצות עשה דנתינת צדקה מפורשת בפרשתנו (ראה) 'כי יהי' בך אביון גו' לא תאמץ את לבבך גו' פתוח תפתח גו'' (כמ"ש הרמב"ם והחינוך). ועפ"י הידוע שכל הפרשיות שבתורה יש להן קשר עם הזמן שבו קורין אותן, מובן שיש שייכות מיוחדת בין מצות הצדקה לחודש אלול - שהרי לעולם קורין פרשת ראה בסמיכות לר"ח אלול (בשבת מברכים החודש אלול או .. בר"ח אלול), כלומר, שבחודש אלול יש להרבות במצות הצדקה יותר מבשאר ימות השנה'.
ד) ועוד ביאר הרבי שם שיש לומר שיש לכך מקור מדברי הרמב"ם9: 'ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום'.
וביאר הרבי שבדברי הרמב"ם רואים שהוציא את המנהג להרבות בצדקה מהכלל של מעשים טובים ולעסוק במצות, והקדים את זה לשאר הדברים, מוכח שהגם שצריך להתחזק בהכל, אך לכל לראש צריך להתחזק בענין הצדקה. והגם שהרמב"ם עסק בעשרת ימי תשובה אך יש ללמוד מזה ג"כ לכל חודש אלול, כיון שהוא מעין עשרת ימי תשובה בכמה ענינים: א. אלול הוא חודש התשובה בדוגמת עשרת ימי תשובה. ב. כמו שעשרה ימים אלו הם הכנה 'לחתימה' דיוה"כ (כמבואר במפרשים, שזהו הטעם שמרבים בצדקה וכו' בימים אלו, כי 'הבינוני תולין אותו עד יוה"כ אם עשה תשובה נחתם לחיים') - כמו"כ כל חודש אלול הוא הכנה לה'כתיבה' (תחילת הדין) דר"ה. ג. ויתירה מזו: כל מ' יום מר"ח אלול עד אחרי יוה"כ הם המשך וחפצא אחת של ימי תשובה, כמובאר בב"ח 'מקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת עולה מ' כנגד מ' יום מר"ח אלול ועד יוה"כ כי באלו מ' ימי [יום] התשובה מקובלת כו' דודו קרוב לקבל תשובה מאהבה'. דמזה מובן שע"ד שבעשי"ת ישנו ענין מיוחד 'להרבות בצדקה', כך גם בחודש אלול, שראשית ההתחזקות בעניני תומ"צ שבחודש זה צ"ל בענין הצדקה, להרבות בצדקה'.
א"כ ראינו שבחודש אלול צריך להרבות בצדקה יותר מבשאר ימות השנה, בהלכה הבאה נראה כמה פרטים במצות הצדקה שקשורים לחודש אלול.
הערות:
1 לקו"ת פ' ראה כה, ב ↩
2 אסתר ט, כב ↩
3 וראה מה שביאר הרבי בש"פ תצא יא אלול התשכ"ז (תו"מ ח"נ ע' 338 ואילך) ↩
4 או"ח סי' תקפא ס"ק א ↩
5 אלף למטה סי' תקפא ס"א ↩
6 מס' אלול פ"א מ"ד ↩
7 לקו"ש חל"ד ע' 90 וכ"ה שם ע' 88 ↩
8 לקו"ש שם ע' 89 ↩
9 הל' תשובה פ"ג ה"ד ↩
[ב] (הלכה 644)
שאלה: האם יש משמעות לחודש אלול מבחינת מעשר כספים?
תשובה: מצינו בכמה מהפוסקים שכתבו שהחשבון למעשר כספים הוא שנתי והיינו שמראש השנה עד כט אלול הרי זה שנה אחת לענין חשבון מעשר כספים, וזה לשון מרן רבי יוסף קארו1, והכנסת הגדולה2 מתשובת הרב מתתיה טריויש בתשובה בכ"י: 'לזה אני אומר כי אינן יוצאים בזה ידי חובתן כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי"ת בו ושיזכה בזה למעלת העושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר ואם ישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית כמו שאמר ויקח מעשר כמו שאמרנו. ואם ירצה עוד לעשות יותר ימתין לעשות חשבונו עד סוף השנה ויפריש מהריוח חמשית אחרי שבתחלה הפריש מהקרן וכ"כ בהדיא בירושלמי במעשרות שנה ראשונה לקרן מכאן ואילך בכל שנה ושנה חומש לריוח והם שני עשורין כענין שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ"ל'.
וכתב הנודע ביהודה3: 'והנה עיקר מעשר כספים יליף בספרי מן הפסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך ומרבה מדכתיב כל לרבות פרקמטיא ורבית והובאו דברי הספרי הנ"ל במס' תענית ט' ע"א בתוס' ד"ה עשר ע"ש. והנה אומר אני דגם שנה שנה דכתב קרא דרשינן ג"כ לענין מעשר כספים שכל שנה הוא חשבון בפ"ע דלענין מעשר דגן ומעשר בהמה דרשינן שאין מעשרין משל שנה זו על שנה אחרת דהיינו מן החדש על הישן אבל לענין מעשר כספים לא שייך ישן וחדש ולכן דרשינן ליה לענין מילוי ההפסד מן הריוח, ושמא תאמר ומאן יימר דדרשינן כלל שנה לענין כספים אומר אני ראיה לזה מדברי התוס' והרא"ש. והנה התוס' בכתובות נ' ע"א בד"ה אל יבזבז יותר מחומש מפרש בירושלמי שפעם ראשונה יכול לבזבז חומש ומכאן ואילך בכל שנה ושנה יתן חומש הריוח עכ"ל התוס'. וכ"כ הרא"ש שם במס' כתובות. והדבר יפלא מה ענין בכל שנה לכאן וכך היה להם לומר פעם ראשונה יבזבז חומש ואח"כ בכל פעם חומש מן הריוח ומדאמר בכל שנה מכלל דכל השנה שייך להדדי ובסוף השנה הוא חושב והלימוד הוא מדכתיב שנה שנה .. אבל עכ"פ חזינן דהירושלמי דייק קרא שנה שנה ולכן כתבו התוס' והרא"ש שבכל שנה יתן חומש הריוח ועכ"פ מדזכרו בכל שנה מכלל שכל השנה לחשבון אחד שייך'.
וכ"כ ערוך השולחן4: 'וכן הוא דבר פשוט שהריוח מחשבין בכל שנה ושנה מר"ה עד ר"ה ואם בשנה זו היו לו עסקים שיש שהרויח בהם ויש שהפסיד בהם עושה חשבון כללי ומה שנשאר ריוח נותן מעשר לצדקה'.
ובשבט הלוי5 כתב: 'ב) איברא לפי מציאות דורינו שהיום באים הרוחים באופן כזה ע"י בנקים וע"י אופנים שאי אפשר לעמוד עליהם בשעת מעשה, בודאי הדרך הרצוי אם אפשר לעשות חשבון כל חצי שנה, ועכ"פ לא יאוחר מסוף שנה. ג) ושנה זו מתחיל ונסתיים בתשרי, ולמדתי כן מדברי הנודע ביהודה תנינא סי' קצ"ד שאסמיך חשבון השנה על מה שדרשו ז"ל מעשר תעשר מעשר כספים ושמה כתיב שנה שנה וקאי גם על מעשר כספים הזה. ר"ל בדרך אסמכתא'.
א"כ מבחינת החישוב של הריוח לענין מעשרות כתבו הפוסקים6 שהוא מר"ה עד ר"ה.
וכתב החוות יאיר7: 'ונראה דמי שנהג ורוצה לצאת ידי שמים יהיה לו פנקס מיוחד למעשרו ויקבע לעצמו יום מיוחד בכל ג' חדשים או חצי שנה שיעשה חשבון ומשם והלאה לא יחשב למפרע כי הוא שותפות חדש והנכון לקבוע ער"ה כי בר"ה נגזר כל וקצובים מזונותיו כההוא עובדא דבני אחתי' דריב"ש בפ"ק דבבא בתרא]'.
והגר"ח פלאג'י8 כתב: 'נראה לענ"ד דטוב שיפריש מעשרותיו בחודש אלול, דהרי מצינו במדרש מגילת אסתר דזכות המעשר אהניא בימי המן דלא עלה הגורל בחודש אלול, והגם דהוא על זמן מעשר בהמה מכל מקום מי שאין לו מה מלהפריש מעשר בהמה, מה טוב דיהי' מפרי"ש פרש"ה מעשר כספים בימים האלה, ומה גם דהוא סוף השנה ועושה חשבון מכל השנה, וגם יהי' לו כתריס בפני הפורענות ביומא דדינא ויהי' לו זכות יותר דמכריעו לטובה, ויכתב ויחתם בספר פרנסה וכלכלה וחיים טובים אמן, ומה טוב דהחודש הזה שבטו הוא זבולון כמ"ש בספר עמודי שמים והרי הוא היה המחזיק ביד לומדי תורה, ולפחות בחודש הזה יאחז צדיק דרכו של זבולון לעשות צדקה עם עמלי תורה'.
א"כ חודש אלול זהו הזמן הראוי לבדוק את חשבונות של המעשרות של כל השנה, לוודא שלא פספסנו, ולהפריש בפועל את כל מה שצריך, ובכך להרוויח עוד זכות לשנה טובה ומתוקה.
הערות:
1 אבקת רוכל שו"ת סי' ג ↩
2 שכנה"ג הגה"ט יו"ד סי' רמט ↩
3 שו"ת מהדו"ת יו"ד סי' קצח ↩
4 יו"ד סי' רמט ס"ז ↩
5 ח"ה סי' קלג ↩
6 אמנם ראה פת"ש יו"ד סי' רמט ס"ק א, ומ"ש בצדקה ומשפט (בלוי) פ"ה ה"ט והערה לח. שו"ע עם אהלי שם (פרץ) יו"ד סי' רמט ע' כג. פסקים ותשובות סי' רמט הל' מעשר כספים אות כב ↩
7 סי' רכד ↩
8 מועד לכל חי סי' יא סי"ד ↩
[השלמה להלכה מספר 69] (הלכה 645)
שאלה: המתפלל ביחידות האם צריך לשמוע שופר בחודש אלול או שזה תקנה רק לציבור?
תשובה: יש שכתבו שזה רק תקנה לציבור וכמ"ש בשו"ת ציץ אליעזר1: 'שאלתו היא על אשר נשאל מת"ח גדול אחד מארה"ב אם מצות תקיעת שופר במשך ימי חדש אלול התקינו אותה רק על ציבור. או דילמא אפילו על יחיד שמתפלל בביתו גם הוא בכלל התקנה הזאת, כת"ר השיב לו שגם היחיד בכלל תקנה זו .. אולם לעצם השאלה, הנה מעולם לא שמענו בכזאת שמי שהוא אפילו מהמדקדקים ביותר יהדר בחדש אלול כשמתפלל לעת הצורך ביחידות שיביאו שופר לתקוע לפניו כדי לקיים התקנה לתקוע בחדש אלול, וישראל אם אינם נביאים הם וכו' ותמיד כשדבר מסופק לנו אמרינן פוק חזי מאי עמא דבר. על כן נראה לי ברור לאידך גיסא שתקנת התקיעה היתה רק בציבור ולא ביחיד ומטעמא דכל דתיקנו מעין המאורע תיקנו, ותקנת התקיעה הרי היתה מפני שככה התנהגו בשעה שעלה משה להר בר"ח אלול, ושמה כתוב מפורש שהעבירו שופר במחנה משה עלה להר, ובמחנה פירשו בציבור, ולא ביחיד, וגם לטעמא שהמשכת התקיעה בכל החדש הוא כדי להזהיר על התשובה (יעוין בפדר"א פמ"ו ורוקח סי' ר"ז ובטור וב"י וב"ח ופרישה) ג"כ הרי למדים זה ממ"ש אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ובעיר הרי ג"כ פירושו בציבור, ולא ביחיד. ולכן כל דתיקון כעין האמור תיקון לתקוע בציבור, אבל לא היתה כל תקנה לתקוע גם ביחיד, ויתכן להסביר זאת גם בסברא שהתעוררות מקול שופר מקבלים רק כששומעים קול השופר בציבור, והתעוררות כזאת לא באה כשתוקעין ביחיד בינו לבין עצמו, ועכ"פ איך שיהיה שפיר מסתבר לומר שלא תיקנו אלא כעין המאורע וכעין הכתוב שהוא במחנה ובעיר והיינו רק בציבור'2.
והאריך לדון בזה בשו"ת רבבות אפרים3, ומסיים ולהלכה שהוא רק בציבור ולא ביחיד. וכ"כ בפסקי תשובות4.
אבל למעשה אנו משתדלים לתקוע בשופר גם ביחיד וכמ"ש הרב יצחק ווייס אב"ד ורבוי בשו"ת שיח יצחק5: 'אודות אשר רצית לחדש שאין לתקוע אחר התפלה בירחא דאלול, כי אם כשהיה מנין עשרה בביהכ"נ, וחילא דידך באשר לזכרון תוקעים, לזכור שופר שתקעו במחנה, כשעלה משה להר. הנה בוודאי אם רק לזכר זאת היתה התקיעה, הייתי מסכים עמך, באשר בירושלמי דעירובין ספ"ק איתא, כמה הוא מחנה, ר' חנניה אמר מאה כו' ר' יוחנן אומר עשרה, וכן ס"ל לר' יודא בן פזי, ומסתמא הכי קיי"ל, ורק ברמב"ם הל' מלכים לא ראיתי נזכר מזה, וממילא אין לתקוע בפחות מעשרה באשר לא נקראו מחנה. אמנם כן, הרי כבר העירו הפוסקים מפרשי הטור [סי' תקפ"א], דהרי בעת עליית משה לא תקעו אלא ביום עלותו, דהיינו באדר"ח אלול או בב' בו, כמג"א ריש סי' תקפ"א [סק"ב], וכן בתנא דבי אליהו זוטא פ"ד לא נזכר שהיו תוקעים בחודש אלול אז, והרי אנחנו תוקעים כל החודש. ועל כרחך, אי משום טעם באשר שופר מחריד לתשובה, או משום האסמכתא שבלבוש סי' הנ"ל [ס"א], תקעו בחודש שופר לתקוע שלשים יום. וכן נראה דהוא משום תשובה, דהרי יש מקומות שתוקעין בוקר וערב, וכן הוא מנהג פראג, עיין סי' הנ"ל בא"ז [סק"ב] וא"ר [סק"ג], ויש שתוקעין באשמורת בסליחות, כמובא בבית דוד על הטורים [סי' שנ"ב], ואי משום הזכרה דשופר דמדבר היה די פ"א ביום, וש"מ דהוא משום תשובה. וכיון דכן, כמו דאומרים סליחות, אף אם אין מנין בביהכ"נ, להתעוררות תשובה, אף התקיעה אין למנוע. ומה שהעירות אהובי אחי הרב נ"י, דיהא נראה כבל תוסיף, אם גם יחידים יתקעו. הנה בל תוסיף הוא רק כשכבר התחיל זמן אשר צותה התורה בו המצוה, עמ"א ולבוש סי' תרס"ז, (ועיין שו"ת מחנה חיים ח"ג על או"ח סי' מ"ג, לענין מתענה בעיו"כ לא שייך בל תוסיף, באשר לא התחיל זמן המצוה עדיין, עיש"ה ודו"ק). ובלקוטי חבר בן חיים [ח"ב] ריש הל' ר"ה, מיישב שלזאת אין תוקעים ארבעים יום עד יו"כ, באשר חוששים לבל תוסיף, וזה באשר כבר החלה המצוה דאורייתא בר"ה. וזה כמה שנים דרכי להדר לשמוע תקיעות מדי יום יום בחודש הרחמים, אף אם התפללנו ביחידות'.
וכ"כ בנטעי גבריאל6 שגם המתפלל ביחידות יש לו לתקוע בשופר, ובהערה7 ציין ג"כ שכן היתה הנהגת הרבי לתקוע לעצמו בשופר אחרי שחרית בשנים שהתפלל ביחידות בחדרו הקדוש. וראה גם בהלכה מס' 69 ו70 שהרבי הורה לזכות אנשים בתקיעת שופר בחודש אלול.
א"כ ראוי שגם היחיד יתקע בשופר בחודש אלול.
--------------
הערות:
1 חי"ב סי' מח ↩
2 וכתב השואל להוכיח מדברי המג"א בסי' תקפ"א ס"ק י"ד שכותב על דברי הרמ"א שאין תוקעין בער"ה, שבביתו מותר לתקוע להתלמד דדי כשמפסיק בביהכ"נ, ואי נימא דליחיד לא ציוו כלל לתקוע בימי אלול ואינו בכלל התקנה א"כ מה משמיענו המג"א דליחיד מותר לתקוע בביתו, הא לזה לא ציוו לתקוע ואין לו ממה להפסיק, אלא מוכח מזה שגם היחיד בכלל התקנה, והי' לו להיות אסור לתקוע בער"ה בביתו, ומשמיענו המג"א דמכיון שהפסיק בביהכ"נ די לו בזה ואיכא היכרא ומותר לו לתקוע בביתו. ע"כ, אך הציץ אליעזר ענה לו: 'לדעתי אדרבא מדברי המג"א מוכח להיפך שלא היתה תקנה כלל ביחיד ..' ↩
3 ח"א סי' שצד. וראה שם שהביא ג"כ כמה הסוברים שהוא כן תקנה גם ליחיד ↩
4 סי' תקפא אות ג ↩
5 סי' רסד ↩
6 ר"ה פ"ד אות ט ↩
7 יד. וכ"כ במעשה מלך פי"ח הערה 4 ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp