'הגדת הרבי'
[1] (הלכה 1063)
ברכה רביעית של ברכת המזון (1)
שאלה: היכן מסתיימת ברכה רביעית של ברכת המזון, והאם צריך לענות אמן בסיומה?
תשובה: כתב בתרומת הדשן1: 'שאלה: בחורים בני בי רב, היו רגילים לדבר בשעת בהמ"ז, ועשו תקנה בקנס שלא ידברו, כדי שיכוונו לשמוע הברכה, ויש שרצו שלא לתקן עד לאחר בונה ירושלים, שהיא סוף ברכה דאורייתא, שפיר דמי הכי או לאו? תשובה: יראה, דלאו שפיר דמי הכי, דראוי לתקן עד לאחר ברכה רביעית, דהיינו עד שיתחיל הרחמן. וכן שמעתי אחד מרבוותא, שהקפיד על שתקנו רק עד אחר בונה ירושלים, והביא ראייה מפ' שלשה שאכלו: רב עני לה לאמן דבונה ירושלים בלחישותא; כי היכי דלא ליזלזלו ביה רבנן. ונראה כ"ש אם יתקנו שלא לדבר רק עד אחר בונה ירושלים, יבינו הכל דמכאן ואילך לא קפידא, אם לא יכוונו לשמוע, משום דהיא דרבנן, ויזלזלו בברכה רביעית. ואע"ג דבכל דוכתא אשכחן דעבדינן גזרה, טפי לדאורייתא מלרבנן, מ"מ כיון דאשכחן הכא דקפיד תלמודא כה"ג, אנו נמי נקפיד'.
וכ"כ האליה רבה2: 'ודע דברכות הטוב ומטיב עד הרחמן'.
והיעב"ץ3 כתב: 'אל יחסרנו. כאן נשלם עיקר נוסח ברכת המזון והיא ס"ג תיבות בחינת מלכין דמיתו בסוד כולו סג כנודע'.
וכ"כ הפרי מגדים4: 'ודע דברכת הטוב מסיימת מיד שיאמר ומכל טוב אל יחסרנו, והרחמן הוא כו' הוספה, ואין מברכה רביעית .. כתב בתרומת הדשן .. בחורים שעשו תקנה בקנס שלא לדבר בברהמ"ז, ראוי לתקן עד שיתחיל הרחמן הוא, יע"ש'.
> מבואר מדבריהם שברכה רביעית מסתיימת בלעולם אל יחסרנו, והרחמן שאומרים אח"כ זה תוספת שאינה מעיקר הברכה.
וכתב הזכור לאברהם (אלקלעי)5: 'עיין תרומת הדשן .. דמוכח מדבריו ז"ל דברכות הטוב והמטיב דברהמ"ז סיומה הוא קודם שיתחיל הרחמן דהיינו כשגומר ריוח והצלה וכל טוב שם הוי סיומה ונפקא מינא לענות שם אמן וכן מוכח מדברי הכלבו סי' כה ומדברי הרב מטה משה סי' שלד ע"ש.
וכ"כ למעשה כמה אחרונים6, וכמ"ש החיי אדם7: 'וברכה רביעית נקראת הטוב והמטיב והיא האל אבינו רוענו כו' ומסיימת ומכל טוב תמיד אל יחסרנו והשומע שהמברך מסיים אל יחסרנו צריך לענות אמן כי כאן הוא סוף הברכה והרחמן הוא אינו אלא מנהג'.
וכ"כ הערוך השלחן8: 'סוף הברכה הוא לעולם אל יחסרנו ושם צריכים לענות אמן והרחמן שאנו אומרים אינו מהברכה אלא תוספת בעלמא הוא כעין תחנונים שאחר שמו"ע .. ועכ"פ להוציא מדעת ההמון שסוברים דהרחמן שייך לברהמ"ז ועונין אמן אחר הרחמן ולא אחר אל יחסרנו וזהו טעות גדול וצריכים להודיע להם'.
ובכף החיים9: 'ודע דברכת הטוב מסיימת מיד שיאמר ומכל טוב לעולם אל יחסרנו. והרחמן הוא וכו' הוא הוספה ואינו מברכת ד' .. והיינו נוסח אשכנזים, ונוסח הספרדים מסיימת וריוח והצלה וכל טוב. והשומעים עונים כאן אמן כמ"ש חיי אדם שם'.
אמנם דעת רבותינו נשיאנו שאין לענות אמן אחר אל יחסרנו, וכמ"ש הרבי10: 'ר' חיים זאלמאנסאן הי' אומר 'אל יחסרנו' בקול, אבל אדמו"ר נ"ע לא הי' עונה אמן, כי אם אחר 'ונאמר אמן'. פלעגט א שמייכעל טאן צו 'אל יחסרנו'.
ובמכתב באגרות קודש11: 'במ"ש אם יש לענות אמן בברכת המזון, אחר אל יחסרנו, הנה שאלתי פעם את כ"ק מו"ח אדמו"ר, וענה שהוא אינו עונה, ולא עוד אלא שאחד ממקורבי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) הי' עונה בפניו – אמן, אחר אל יחסרנו – בקול רם, ואדמו"ר חייך ולא אמר מאומה. ואולי שסומכים על סוף הברכה, ונאמר אמן. אף שגם בזה לא ראיתי שהשומעים ידייקו לענות אז אמן. וכאן מקום אתי להעיר בכלל, שפלא הוא מה שבכמה תפלות מסיימים ונאמר אמן, ואין השומעים עושים כן, וצ"ע'.
> וכך למעשה כתב הרבי בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים: 'אין עונין אמן אחר יחסרנו', אלא אחר הרחמן כשאומרים ונאמר אמן12.
--------------
הערות:
1 סי' לט ↩
2 או"ח סי' קפט ס"ק א ↩
3 סידור בית יעקב דיני ברכת המזון בברכת העובד ↩
4 או"ח שם משב"ז ס"ק א ↩
5 ח"א אות א ג, א ↩
6 בספר עליות אליהו ע' 50 מסופר על ר' ליב מטעלז: 'ופ"א בא לווילנא, ע"ד הכנסת כלה לנישואי בתו, וכבואו בא לפני הגאון נ"ע, ושמע כי בברהמ"ז ענה הגאון אמן על סיום הברכה לעולם אל יחסרנו, כי הוא סיום הברכה, וצוה החסיד מטעלז תיכף לאסור את העגלה שלו וישוב לביתו להזהיר לבני ביתו שיענו אמן על הברכה הנ"ל, וכבואו לביתו חרדו כל בני ביתו לקראתו כי מיהר לבוא וכאשר שאלו אותו אם הצליח ה' דרכו והביא הכל, אז ענה להם שיכינו השולחן לאכול מקודם, ואז יגיד להם אשר הקרה ה' לפניו ואשר הביא בידו לברכת הבית, והנה אחרי אכלם קודם ברהמ"ז, בישר להם ברוב עוז ושמחה כי הביא להם אמן בסיום אל יחסרנו אשר שמע מהגאון מוילנא, וע"כ לא יכול להתמהמה, לבל יפסידו בני ביתו האמנים עד בואו, וצרכי נשואי בתו אם יתאחר עוד לא יפסיד', (במוסר ודעת (וילנא תרכ"ח) דף ח, ב הובא ג"כ סיפור זה אך שם מסופר שהביקור הי' אצל החסיד המפורסם מהו' ישעיה זעכוויצער, ולא אצל הגר"א. [ראה כרם חב"ד ח"ד כרך ע' ע' 157 הערה 14. וראה סידור אדמו"ר הזקן (רסקין) ח"ב ע' תתפח הערה 140]. וראה ג"כ דעת תורה (מהרש"ם) או"ח שם ס"ק א ↩
7 כלל מז ס"א ↩
8 או"ח שם ס"ז ↩
9 שם ס"ק א ↩
10 רשימת היומן ע' שפו ↩
11 ח"ז ע' רכח (אגרת ב'פט) ↩
12 וראה לשון אדמו"ר הזקן שו"ע שם ס"ז: 'ויש מפקפקים במה שאומרים הרחמן בכמה גוונים שהוא הפסק בין ברכת המזון לשתיית הכוס *ויש מיישבין שכיון שנהגו בהם נעשו כאלו הם מטופס הברכה ואינם חשובים הפסק'*. ויתבאר בהלכה הבאה, וראה ג"כ מ"ש בסידור רסקין דלעיל הערה 6 ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp