ברכת ההלל בראש חודש
[א] (הלכה 355)
שאלה: מה מנהגנו באמירת ברכת הלל בראש חודש?
תשובה: הגמרא במסכת תענית1 אומרת: 'אמר רבא: זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא. דאמר ר"י משום ר"ש בן יהוצדק: שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל, ואלו הן: שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויו"ט הראשון של פסח, ויו"ט (ראשון) של עצרת. ובגולה עשרים ואחד יום, ואלו הן: תשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים הראשונים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת. רב איקלע לבבל, חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא. סבר לאפסוקינהו. כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. תנא: יחיד לא יתחיל, ואם התחיל - גומר'.
ונחלקו הגאונים והראשונים2 בפירוש הגמ' ובדין האמירה והברכה על הלל בר"ח ובשאר הימים שאין גומרים ההלל.
וכמ"ש התוס' במסכת ברכות3: '..וכ"מ בפרק בתרא דתענית (ד' כח:) רב איקלע לבבל חזנהו דהוו קא קרו בר"ח סבר לאפסוקינהו. פירוש שהי' סובר שהיו גומרים אותו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם אלמא דימים דאין גומרין בהן הלל אין חובה לאמרו ומה שאנו אומרין אותו היינו משום מנהג. וכתוב במחזור ויטרי כיון שאינו אלא מנהג בעלמא לא מברכינן עליה כדאמר פרק לולב וערבה (סוכה מד, ב) אין מברכין על דבר שהוא מנהג. ומיהו אומר ר"ת דאינו ראיה דאטלטול ודאי לא מברכינן אבל על מצוה פשיטא דמברכינן דהא חזינן כל יו"ט שני אינו אלא מנהגא ומברכין והכא נמי משמע דמברכין דאי לא מברכין מאי הפסקה שייך בה ועוד ראיה דמברכינן על מנהגא מהא דרב על לבי כנישתא וכו' ואם לא ברכו בתחלה אמאי לא הרגיש רב4 דהוה מנהגא עד שדלגו אלא בוודאי ברכו מפני שמברכים בטוב על מנהגא ובשביל כן לא הרגיש עד הדלוג .. ויש שרוצין לומר דיחיד האומר הלל בימים שאין גומרין שאין לו לברך ומיהו השר מקוצי היה אומר דכיון שרצה לחייב עצמו מברך ואין זה ברכה לבטלה מידי דהוה אלולב ואתפילין דהני נשי מברכות אע"ג שאינן חייבות ..'.
וכ"כ הרבינו יונה5: 'ונראה מכאן לפי"ז שאפי' בימים שאין גומרין בהן את ההלל שהיחיד מברך עליו מדאמר באמצע הפרק בלבד פוסק מפני היראה ומפני הכבוד ולא לשיחה אחרת משמע שאפי' היחיד מברך עליו דאם איתא שאינו מברך כיון שאינו אלא קריאה בעלמא למה לא יפסיק לכל דבר, אלא שבפירוש נראה במס' שבת [בהרי"ף] שאין היחיד מברך מדאמרינן התם (תענית כא) תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר ודאי ר"ל לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר בברכה וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות דאי בלא ברכה אמאי לא יתחיל וכי מונעין לו שלא יאמר הפסוקים אלא ודאי יחיד לא יתחיל בברכה קאמר ומאי דאמר הכא שאינו פוסק לשיחה בעלמא לא מפני שמברך עליו היחיד אלא אע"פ שלא בירך עליו כיון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה. ורבינו יעקב ז"ל אומר שאפי' בימים שאין גומרין בהן את ההלל היחיד חייב לברך ודייק מהאי דהכא שאסרו לפסוק בשיחה בטילה ומה שאמרו יחיד לא יתחיל לא נאמר על ההלל דר"ח וכיוצא בו אלא כך הוא הענין שעיקר ההלל נתקן על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור'.
במחלוקת זו נחלקו גם הרמב"ם והראב"ד, שהרמב"ם6 כתב: 'כל דבר שהוא מנהג אע"פ שמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואצ"ל מנהג חכמים כגון קריאת הלל בר"ח ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו, וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה, ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות, וכן דוד אמר בכל יום אברכך'.
אך הראב"ד השיג עליו: 'א"א נ"ל שלא אמרו אלא על חולו של פסח בלבד אבל על של ר"ח בברכה תקנוהו כדי לפרסמו שהוא ר"ח, ואנו מנהגנו לברך בכולן ואין לנו ללמוד מערבה לפי שאין בה לא שבח ולא הודאה בנטילתה ומה צורך בברכה אבל קריאת ההלל בימים המקודשים וקרבן מוסף בהם אם תקנו בהן ההלל משום היכר לקדושתן יפה עשו וצריך ברכה' עכ"ל.
הר"ן7 הביא את דברי הרמב"ן שמחלק בין ר"ח לחול המועד פסח, אך סבר הפוך מדברי הראב"ד: '.. אבל הרמב"ן ז"ל כ' בספר הלקוטות דו' ימים של פסח ור"ח לאו חד דינא אית להו משום דו' ימים של פסח כיון דאיקרו מועד מחייבין למקרי הלילא בדלוג … אבל בר"ח קורין ממנהגא ואין מברכין שאין מברכין על המנהג וכ"כ בשם רש"י ז"ל דכיון דבמנהגא בלחוד תליא מילתא אין מברכין עליו ... אבל אחרים אומרים דדוקא על חביטת ערבה דאינה אלא חבטה בעלמא הוא שאין מברכין אבל בהלל דר"ח מברכין ובכיוצא בזה כלל גדול אמרו בירושלמי אם הלכה רופפת בידך ראה היאך צבור נוהגין ונהוג כן ומנהג הוא שמברכין על ההלל'.
וכ"כ הרא"ש8: 'ועוד דאמרינן בירושלמי אם הלכה רופפת בידך ראה היאך הצבור נוהג וכבר נהגו לברך עליו'.
א"כ ראינו שנחלקו הראשונים אודות אמירת ברכה על הלל בר"ח, מחר נלמד בעז"ה מה הלכה למעשה והמנהגים בזה.
------
https://did.li/Shonehalacha
הערות:
1 כח, ב ↩
2 נסמנו באנציקלופדיה תלמודית ח"ט, ערך הלל, הערות 426, 430 ועוד, לקמן יובאו חלק מדברי הראשונים בנידון ↩
3 יד, א ↩
4 וכתב הרא"ש בברכות פ"ב סי' ה: 'ודוחק הוא לומר שלא היה בבית הכנסת בתחלת ההלל', וראה במעדני יו"ט ↩
5 ברכות ז, ב ↩
6 הל' ברכות פי"א הט"ז וראה גם הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"ז ↩
7 על הרי"ף שבת יא, ב ↩
8 ברכות פ"ב סי' ה ↩
[ג] (הלכה 357)
שאלה: למדנו על חילוקי הדעות בברכת הלל כאשר מתפלל היחיד, מה מנהגנו ?
תשובה: בכמה מהסידורים נוסח האר"י שתיקן אדמו"ר הזקן שנדפסו אחרי הסתלקותו נוסף משפט בסוגריים כהוראה לימים שבהם אין גומרים ההלל: '(והיחיד אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף כך שמעתי מפיו הק')'.
דיון גדול נערך לגבי אמיתות השמועה ובמילא מהי דעת אדמו"ר הזקן וכדלקמן:
כתב בשער הכולל1: 'ובענין איך ינהוג היחיד בימים שאין גומרים את ההלל לא כתב אדמו"ר בסדור הלכה קבוע. ובטור סימן תכ"ב ובב"י הביאו דעות בזה. ולמעשה כתב הב"י בשם הרא"ש והר"ן שבכיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך ראה איך הצבור נוהגין, ונהוג כן. וכן בשו"ע כתב המחבר מנהג מדינתו והרמ"א כתב מנהג מדינתו שבמדינות אלו נוהגים שהיחיד מברך תחלה וסוף. ומה שבסדורים שנדפסו אח"כ הוסיפו במאמר המוסגר (והיחיד אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף כך שמעתי מפיו הק') הנה מהסכמת אחי אדמו"ר בעל שארית יהודה ז"ל מובן שההוספה הזאת היא מהמדפיס מקאפוסט בשנת תקפ"ג2 ואין לעשות יסודות מן שמועות ועכ"פ אדמו"ר לא צוה לו להוסיף כן בסידור להלכה קבוע נגד מנהג מדינתנו. וגם בסדור סלאוויטא שהתפלל בו אדמו"ר בעל צ"צ ז"ל לא נמצא ההוספה הזאת, ומפי השמועה למדנו דלא גריס ההוספה הזאת והי' נוהג לברך כשהי' מתפלל ביחיד. והגם שגם זה איננה רק שמועה אבל עכ"פ זהו כמנהג מדינתנו שהעיד הרמ"א ז"ל וכן כתוב בתניא רבתי סימן ל"ב בשם בה"ג וכן כתוב בספר המנהיג שהיחיד יברך על ההלל דר"ח עכ"ל .. אלא ודאי שדעת אדמו"ר בסדור שבענין חיוב הברכה אין לחלק בין הלל שלם לאינו שלם. וזהו שדקדק בלשונו ובימים שאין גומרין את ההלל (הגם שלענין הברכה מן הדין שוין לימים שגומרין רק מחמת שהפוסקים כתבו בזה הלך אחר המנהג) יש לנהוג כו' ויצאו בברכתו (כמו שהחיינו דיו"כ וכדומה) אבל אם אין לו ש"ץ חייב לצאת בברכת עצמו. וזהו שהוסיף התיבות ויש לנהוג וגם התיבות ויצאו בברכתו'.
א"כ לדברי שער הכולל אין לסמוך על השמועה שנדפסה בסידור בשם אדמו"ר הזקן שהיחיד אינו מברך, ומאידך יש לסמוך על השמועה בשם הצ"צ שכן בירך גם ביחיד.
אך הגר"ח נאה3 השיג עליו: 'הנה מש"כ שאין לעשות יסודות מן שמועות .. אבל כל זה בשמועה בעלמא שאינה איש מפי איש, אבל שמועה ברורה איש מפי איש, הרי כל התורה כך נמסרה לנו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ואם המדפיס דקאפוסט כתב והעיד כך שמעתי מפיו הק', דהיינו שהוא בעצמו שמע מפי אדמו"ר שהיחיד אינו מברך, הרי אין להטיל שום ספק בזה, וחלילה לנו לחשוד את המדפיס דקאפוסט שיאמר דברים אשר לא כן, אולם מש"כ השער הכולל אח"כ דמפי השמועה למדנו שאדמו"ר הצ"צ הי' נוהג לברך כשהי' מתפלל ביחיד, בכגון זה נאמר שאין לסמוך על השמועות כיון דאינה איש מפי איש .. אבל מה שידוע לנו דבר ברור הוא כמ"ש אדמו"ר מוהרש"ב ז"ל בהגהותיו על הסידור וז"ל שאלתי מכ"ק אאמו"ר (המהר"ש) זצוקללה"ה אם לברך תחלה וסוף ביחיד ואמר לי ששאל זאת מכ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה [הצ"צ] והשיב לו שיכולים לעשות כמו שרוצים עכ"ל, ובהיות פעה"ק ת"ו הגאון החסיד המפורסם רד"צ חן זצ"ל הרב דצערניגוב בשנת תרפ"ה שמעתי ממנו שבדידי' הוה עובדא ששאל בעצמו את אדמו"ר מהר"ש ז"ל איך לנהוג עם הברכה דהלל ביחיד, והשיב לו ששאל את אביו [אדמו"ר הצ"צ ז"ל] אם הוא מברך על ההלל ביחיד והשיב לו [הצ"צ] 'אז עס הללט זיך מאך איך א ברכה4', ומזה מובן שלא תמיד היה מברך'.
א"כ לדברי הגר"ח נאה יש לסמוך על השמועה של המדפיס בשם אדמו"ר הזקן, ושהצמח צדק לא תמיד בירך ביחיד.
ולהעיר שבהערת הרבי הרש"ב נכתב: בסידור (אור המאיר ד'ווילנא) שהתפלל כ"ק אאמו"ר נ"ע זצוקללה"ה זי"ע קודם הסתלקותו נרשם על זה בכי"ק וז"ל שמעתי מכ"ק אאמו"ר נ"ע זצלה"ה זיע"א שכמדומה לו שכוונת המדפיס על דודינו מהרי"ל נ"ע מיאנאוויטש ומתחת הגליון בסי' הנ"ל נרשם בכי"ק נדפס פעם ראשונה בווארשא כמדומה ע"י ר"ז בר"י זעלווער ע"ה עכ"ל5'.
אך הרבי כתב6 ששמע מהרבי הריי"ץ לגבי הרבי המהר"ש: 'כ"ק אאזמו"ר נ"ע אמר: דער טאטע [הצ"צ] האט מורא געהאט פאר דער ברכה [=האבא פחד לברך ברכת הלל בימים שאין גומרים את ההלל], איך נעם דאס אף זיך [=אני מקבל זאת על עצמי]'. ועוד כתב הרבי7 לגבי הנהגת הרבי הרש"ב 'תמיד אמר הלל בברכה'.
ולמעשה כך נכתב בהיום יום8: 'נוהגים אשר היחיד מברך - בהלל - תחלה וסוף גם בימים שאין גומרים בהם את ההלל'.
הרבי באג"ק9 כותב: 'במענה למכתבו מי"ד מ"ח, בשאלתו בהנוגע לברכת הלל, שבהיום יום נדפס אחרת מאשר בסידור10, הנה ידוע הכלל בענינים כגון דא שנוהגין כנוסח אחרון, ומובן זה ופשוט שהרי בעת עריכת היום יום, ידעו והתבוננו בהכתוב בסידור, ואין לתמוה אשר בפועל נוהגים אחרת, כי בכמה ענינים ישנם כגון דא ומכמה טעמים ודאי ישנם שינוים כאלו, וכבר הודיעונו גם רז"ל ע"ד שינוים כאלו (ב"ב קס"ו ע"ב) שצריכה להיות במעשה דוקא, עיי"ש. ובהנוגע להנ"ל בפרט - יעוין בשער הכולל שם. ובס' פסקי הסידור - להרב נאה - בתחלתו'.
א"כ למנהגנו גם יחיד הקורא הלל בראש חודש יברך לפניו ולאחריו.
הערות:
1 דיני לולב וסדר הלל אות ה ↩
2 הרה"ח ר' ישראל יפה. ראה אודותיו בבית רבי ח"א ע' עה ↩
3 בתחילת ספרו פסקי הסידור ↩
4 ראה היכל הבעש"ט שם ע' נג הערה 21 - 22 ↩
5 ויל"ע שהרי פיסקה זו נדפסה כבר בתקפ"ג - וראה היכל הבעש"ט גליון כט ע' מז הערות 11 - 12 ↩
6 סה"ש תש"ו ע' 11 אות יד ↩
7 סה"ש תרצ"א ע' 242 ↩
8 א טבת הובא בספר המנהגים עמ' 36 ↩
9 חט"ז ע' פד ↩
10 יתכן שהכותב ראה את המשפט הנ"ל (על אי אמירת הברכה ביחיד) באחד מהסידורים בהם צויין הנהגה זו, שכאמור היא נדפסה בכמה סידורים החל מהסידור משנת תקפ"ג, ובסידור שהוציא ר"ז בר"י זעלווער בשנת ת"ר. וכן בסידור טשערנאוויץ תרכה (היכל הבעש"ט שם הערה 12), ובת"א שנת תש"י, (ראה ספר הסידור עמ' פד). ואכמ"ל ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppברכת ההלל בראש חודש — פסק ההלכה
[א] (הלכה 356)
https://did.li/Shonehalacha
ברכה על הלל בר"ח [ב]
שאלה: מה נפסק ההלכה לגבי אמירת ברכת ההלל בראש חודש?
תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו הראשונים לגבי ברכת הלל בר"ח. ולהלכה כתב המחבר1: 'וקורים הלל בדילוג, בין יחיד בין צבור. וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל, [וכתב רמ"א - ואם בירך לגמור א"צ לחזור] ולבסוף, יהללוך. והיחיד אין מברך עליו. וי"א שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל ארץ ישראל וסביבותיה.
וכתב הרמ"א בהגה: וי"א דגם יחיד מברך עליו. וכן נוהגין במדינות אלו. ומ"מ יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור. וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים. ונהגו כן בהודו ולא באנא'.
א"כ ראינו שהמחבר פוסק שהיחיד לא יברך. ולגבי ציבור מביא מחלוקת וי"א וי"א וכותב שהמנהג במלכות ארץ ישראל שלא מברכים. אך הרמ"א הוסיף שי"א שגם היחיד מברך ושכך נהוג.
[אדמו"ר הזקן בסידור לא כתב מה דין היחיד, ולגבי ציבור כתב 'יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף והקהל יענו אמן ויצא בברכתו' וראה לקמן].
שאלה: כאשר אומרים הלל בציבור ויש לברך, האם על כל אחד מהציבור לברך או רק על החזן?
תשובה: כתב אדמו"ר הזקן2: 'כל מקום שאחד פוטר את חבירו בברכת הנהנין מפני קביעותם יחד או מפני שנהנים ביחד מצוה שאחד יברך לכולם ולא כל אחד לעצמו שנאמר ברב עם הדרת מלך. אבל בברכת המצות אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו אף שכולן מצוה אחת כגון שכל אחד מתעטף בציצית או לובש תפילין הרשות בידם אם רצו אחד מברך לכולם כדי לקיים ברב עם הדרת מלך ואם רצו כל אחד מברך לעצמו .. וה"ה בברכות המצות כשכולם מקיימים המצוה ביחד כגון שמיעת קול שופר או מגילה מצוה שאחד מברך לכולם בין התוקע או הקורא בין אחד מן השומעים וכן אם יושבים בסוכה אחת. אבל אם רצו לקיים כל אחד המצוה בפני עצמו ולברך לעצמן הרשות בידם כגון שיקרא כל אחד המגילה לעצמו אם אין שם עשרה או שיתקע לעצמו ומכל מקום טוב שיקרא אחד לכולם לקיים ברב עם הדרת מלך אף על פי שאין חיוב בדבר שאין לחייב אדם שיקיים המצוה המוטלת עליו ע"י שליח כשיכול לקיימה בעצמו וכן בקידוש והבדלה וכל כיוצא בהן'.
ולכאו' למדים שאם כל אחד מקיים המצווה לבד אין חיוב שיברך אחד עבור כולם, אך למרות זאת יכול אחד לברך לכולם.
וכפי שכתב אדמו"ר הזקן אודות ספירת העומר3: 'אבל הברכה יכול לשמוע מהש"ץ לכתחלה אף אם הוא יודע לברך בעצמו שעשרה שעושין מצוה בבת אחת יכול אחד מהן לברך בשביל כולם כמו שנתבאר בסימן ח' ואחר ששמע הברכה יספור מיד'.
אך כתב המגן אברהם4 אודות ברכת שהחיינו ביו"כ: 'כתב הכל בו והכי שפיר לברך כ"א לעצמו ע"כ ואין נוהגין כן אלא הכל סומכין על הש"ץ (ד"מ) ושל"ה כתב דמותר לסמוך על הש"ץ כמ"ש סי' רצח סי"ד וה"ה בברכת הלל ולולב עכ"ל, ול"נ דעכשיו על הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא אחרי' לכן יברך לעצמו וכן נוהגין בהלל ולולב'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן5: 'ומן הדין היה נכון שכל הקהל יצאו ידי חובתן בברכת השליח ציבור ולא יברך כאו"א בפני עצמו לפי שברוב עם הדרת מלך כמ"ש בסי' רצ"ח אלא שעכשיו על הרוב אין השליח ציבור מכוין כלל להוציא אחרים לכן יברך כאו"א לעצמו בלחש ויזהר לסיים קודם שיסיים השליח ציבור כדי שיוכל לענות אמן אחר ברכת השליח ציבור וכן הדין בברכת הלל וכן הדין בברכת הלולב שבבית הכנסת'.
ועפ"ז נהגו באמירת הלל שלם שכל אחד מברך לעצמו.
אמנם לגבי אמירת חצי הלל כתב אדמו"ר הזקן בסידור: 'ובימים שאין גומרים את ההלל יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף והקהל יענו אמן ויצא בברכתו'.
וכתב ע"ז בשער הכולל6: 'בשו"ע הלכות ר"ח סי' תכ"ב לא נמצא המנהג רק בהלכות יו"כ סימן תרי"ט בענין ברכת שהחיינו הביא כן המג"א בשם השל"ה שכן הדין בברכת ההלל. אפילו בימים שגומרין את ההלל מן הדין יברך הש"ץ לבדו והקהל יענו אמן ויצאו בברכתו, וכ"כ שם אדמו"ר בשו"ע שלו. רק שהמג"א כתב ול"נ שעכשיו שעל הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא את הרבים לכן יברך כ"א לעצמו עכ"ל. לכן כתב אדמו"ר כאן בסדור שזהו בימים שגומרין את ההלל יברך כ"א לעצמו אבל בימים שאין גומרין שיש פוסקים שגם בצבור לא יברכו אפילו הש"ץ ויש פוסקים שהיחידים לא יברכו ועוד שינויי דעות לכן יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך והקהל יענו אמן ויצאו בברכתו. ולענין החשש שמא לא יכוין הש"ץ להוציאם ראיתי אנשי מעשה שנוהגין להזכיר את הש"ץ שיכוין להוציאם בברכתו. גם במשנת חסידים כתוב עפ"י קבלה כוונות לברכת הש"ץ מכלל דס"ל שהש"ץ לבדו יברך והקהל יצאו בברכתו'.
אך הרבי אמר בשיחה משנת תשמ"א7 שמנהג חסידים שגם בר"ח 'חוטפים' ואומרים את הברכה בחשאי.
א"כ למדנו את הדעות השונות8, ודברי אדמו"ר הזקן שפסק שבר"ח כשאומרים הלל בציבור יברך רק החזן והקהל ישמעו ממנו הברכה. אך הרבי ציין שמנהג חסידים כן לברך.
בהלכה הבאה בעז"ה נלמד דעת אדמו"ר הזקן ומנהג חב"ד אודות ברכת הלל כאשר מתפלל ביחיד.
-
הערות:
1 סי' תכב ס"ב ↩
2 סי' ריג ס"ו ↩
3 סי' תפט ס"א ↩
4 סי' תריט ס"ק ג ↩
5 סי' תריט ס"ח ↩
6 דיני לולב וסדר הלל אות ד ↩
7 שיחות קודש ח"ד עמ' 322 ↩
8 להעיר שגם במנהג הספרדים יש חילוקי מנהגים, ולא כולם נוהגים כמנהג שציין המחבר שלא מברכים כמבואר בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לא וש"נ ↩