מנהג לבישת הקיטל

---

[א] (הלכה 664)

שאלה: מדוע לובשים קיטל ביום כיפור?

תשובה: מצינו בדברי הראשונים שמנהג ישראל עוד מזמן בית המקדש ללבוש ביום הכיפורים בגדים לבנים וכמ"ש המאירי¹: 'שדבר בהוה שמנהג זקנים ואנשים של צורה להיות בגדיהם לבנים ביום הכפורים'.

והמרדכי² כתב: 'הגיע יום כפור כל ישראל מתענין האנשים והנשים, ולובשים לבנים כמלאכי השרת ועומדים יחפים כמלאכי השרת והקב"ה מתמלא עליהם רחמים ומכפר להם על כל עונותיהם ומקבל תשובתן שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו''.

ובנוסף מצינו בראשונים שנהגו ללבוש בימים טובים בגד מתים למניעת גאוה, וכמ"ש הגהות מיימוניות³: 'ולשון המעתיק ששמע ממהר"ם ולכך נהגו ללבוש שרגני"ט ביו"ט מטעם גם ביו"ט צריך להחליף וגם טעמא כי ביו"ט העולם שמחים וילבשו שרגני"ט שהוא מלבוש מתים ויזכרו את יום המיתה ולא יתגאה לבו עליו ע"כ'.

[עוד מצינו לגבי ר"ה שלבשו בגדים יפים - לבנים להראות שבטוחים בקב"ה וכמ"ש בתלמוד הירושלמי⁴: 'א"ר סימון כתיב⁵ ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו' ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים'.

וביאר המהרש"ל שבדווקא הבגדים הם בצבע לבן מחמת הטעם הנ"ל שיזכור יום המיתה או שמראה הסליחה וכמ"ש תלמידו הפרישה⁶: 'לובשים לבנים וכו'. ז"ל מורי (מהרש"ל בביאורו לטור) יש מקשים לפי"ז ילבש בגדים מרוקמים וצבעי ארגמן וי"ל שא"כ אין הוכחה שבטוח בהשי"ת כי שמא אינו מפחד כלל מיום הדין ואינו חש אבל עכשיו שלובש לבנים זכרון ליום המיתה מראה שזוכר ביום הדין אלמא שבטוח בהשי"ת, א"נ מראה הסליחה ע"ד⁷ אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו עכ"ל'].

וכתב הרמ"א בדרכי משה⁸: 'ובמרדכי דיומא ומכבדין בכסות נקיה כדי שיהיו נקיים כמלאכי השרת עכ"ל ונראה דמטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן⁹ לבן נקיים כמש"נ¹⁰ איש אחד לבוש בדים. ובהגהות מיימוניות פ"ל דשבת כתב דמהר"ם היה רגיל ללבוש סרגני"ט ביו"ט כשאין לו להחליף בגדיו ביו"ט וה"ה בשבת, וגם טעמא כי ביו"ט בני אדם שמחים לכן לובשים סרגני"ט שהוא בגד מתים ויזכרו יום המיתה ולא יתגאו עכ"ל ואפשר שמזה הטעם לובשין אותו ביום הכפורים כדי שיהא לבו נכנע וחרד לפני יום הדין'.

ולמעשה כתב הרמ"א בשו"ע¹¹: 'יש שכתבו שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום כפור, דוגמת מלאכי השרת; וכן נוהגין ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי, גם הוא בגד מתים ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר'.

וכתב הט"ז¹²: 'גם הוא בגד מתים. יש נ"מ בין ב' טעמים אלו לאבל, דלטעם דראשון אסור ללבוש הקיט"ל. ולטעם הב' מותר ונראה דהסומך על טעם הב' ולובש לא הפסיד'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹³: 'יש נוהגין ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים כדי להיות דוגמת מלאכי השרת וכן נוהגין במדינות אלו ללבוש הקיטל שהוא בגד לבן ונקי, ויש עוד טעם בלבישת הקיטל מפני שהוא בגד מתים ועי"ז נכנע לב אדם לעשות תשובה שלימה ולפיכך גם מי שהוא אבל מותר ללבוש הקיטל¹⁴.

ולמעשה למנהגנו לובשים קיטל רק ביום כיפורים כמ"ש בספר המנהגים¹⁵: 'אין לובשין קיטל רק ביום כיפור'.

[ואפילו החזן בראש השנה אינו לובש קיטל כמבואר בדברי הרבי בר"ד מליל ב' דר"ה התשכ"ז¹⁶: 'כ"ק אד"ש העיר אודות הענין דלבישת קיטל, שע"פ מ"ש רבינו הזקן שהטעם דלבישת קיטל הוא 'כדי להיות דוגמת מלאכי השרת', הרי"ז שייך רק ליוהכ"פ, ולא לר"ה, ולכן אין מנהגנו ללבוש קיטל לתק"ש. וא"כ, מדוע הש"ץ לובש קיטל? ובמכ"ש וק"ו מתק"ש, ש'מצות היום בשופר', שאם הבעל תוקע אינו לובש קיטל, עאכו"כ שהש"ץ אינו צריך ללבוש קיטל (וכמו בנוגע לתפלת גשם וטל, שאף שיש נוהגים ללבוש קיטל, אין אנו נוהגים כן, כיון שזה שייך רק ליוהכ"פ). א' המסובים אמר, שר' יחיאל, הש"ץ בליובאוויטש, לבש קיטל, וכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע לא העיר על זה. ואמר כ"ק אד"ש: כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר לי, שאביו כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע לא הי' מתערב בעניני בעה"ב'שקייט של ביהכנ"ס, גם בענינים שלא היו לפי רוחו'].

--------------

---

הערות:

¹ יומא סח, ב ↩

² יומא רמז תשכג ↩

³ הל' שבת פ"ל ה"ג אות ב ↩

⁴ ר"ה פ"א ה"ג ↩

⁵ דברים ד, ח ↩

⁶ או"ח סו"ס תקפא (הובא גם בב"ח שם) ↩

⁷ ישעיה א יח ↩

⁸ או"ח סי' תרי אות ה ↩

⁹ כתב בקצה המטה אות טו: 'ומטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן לבן נקיים וכמ"ש הדרכי משה והגר"א ז"ל נקיים כמלאכים, וכתיב [יחזקאל ט, ב] איש אחד לבוש הבדים והוא לבן כו', ועיין שבת (כה, ב) בסדינין וכו' ודומה למלאך כו', ופרש"י בגד פשתן כו', ועיין בירושלמי יומא פרק בא לו [פ"ז ה"ב] ולמה בבגדי לבן כו' כשירות של מעלה כך שירות של מטה עי"ש, ועיין בכור שור שבת [קמה, ב] בטעם שהצדיקים לובשים לבנים בשבת, אולי שייך טעם זה ליום הכפורים שכולו דבקים בשכינה ביום זה עי"ש ודו"ק. ועייג"כ בפנים מאירות ח"ב סי' קנב'. ולגבי לבישת הפשתן על בגדי צמר ראה שו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' קעב, שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' סד, שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רכו ↩

¹⁰ דניאל י, ה ↩

¹¹ או"ח סי' תרי ס"ד בהג"ה ↩

¹² שם ס"ק ג ↩

¹³ שו"ע סי' תרי ס"ט ↩

¹⁴ וכ"כ אדמו"ר הזקן בסי' תעב ס"ד לגבי אבל: 'ומ"מ יכול ללבוש הקיטל שלובשין בשעת עשיית הסדר שבגד זה הוא בגד מתים ולובשין אותו להכניע הלב שלא תזוח דעתו מחמת השמחה והחירות שעושין בליל זה' ↩

¹⁵ ע' 56 ↩

¹⁶ תו"מ חמ"ח ע' 18 ↩

---

[ב] (הלכה 665)

שאלה: האם נשים צריכות ללבוש קיטל?

תשובה: למדנו בהלכה הקודמת שאחד מהטעמים ללבישת קיטל שהוא בגד לבן ונקי ביום כיפור כדי להידמות למלאכי השרת, וכתב המגן אברהם¹: 'ולפ"ז אין הנשים לובשין לבנים דאין יכולים להיות כמלאכים דעיר גברים כתיב², כמ"ש מטה משה³ גבי טבילה, ומ"מ הקיט"ל יכולים ללבוש שיכנע לבם'.

וביאר המחצית השקל: 'רצונו לומר, דאיתא בילקוט משלי כ"א⁴ על פסוק עיר גברים עלה חכם וז"ל, רבי יהושע בשם רבי אחא גברים כתיב (ר"ל, דגברים כתיב חסר וי"ו בין ב' לרי"ש), שכלם זכרים ואין בהם נקבות. עלה חכם זה משה, שנאמר⁵ ומשה עלה אל האלקים וגו', עכ"ל'.

אך המטה אפרים⁶ כתב: 'נוהגים ללבוש בגדים לבנים נקיים ביוה"כ דוגמת מלאכי השרת וכן הנשים נוהגים ללבוש לבנים לכבוד היום⁷ ..'. וביאר באלף המגן⁸: 'ובמדרש אמרו דלובשין לבנים ע"ש הכתוב 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'. ואפשר דמהאי טעמא לובשין גם הנשים לבנים'⁹.

אך אדמו"ר הזקן¹⁰ כתב כדברי מגן אברהם: 'וכן הנשים יכולות ללבוש הקיטל כדי להכניע לבן אבל שאר בגדים לבנים אין להן ללבוש כדי להיות דוגמת מלאכי השרת שאין יכולות להיות כמלאכים שנאמר עיר גבורים עלה חכם וגו' גברים כתיב'.

[עיקרון זה שהנשים אינן יכולות להיות כמלאכים מובא גם לגבי עמידה ביו"כ, שכתב הטור¹¹: 'ועוד נהגו אנשי מעשה באשכנז שעומדים על רגליהן כל הלילה וכל היום ע"פ המדרש שכתבתי ואין להם קפצים כמלאכי השרת'. וכ"כ המחבר¹²: 'יש שעומדים על רגליהם כל היום וכל הלילה'.

אך כתב המטה משה¹³, הביאו המג"א¹⁴: 'ונשים נראה לי שאין תועלת בעמידתן שהרי אין יכולין להיות כמלאכים, וטעות הוא בידם וחשבו שיש בזה תועלת, והלואי שלא יזיק דמצערי נפשייהו במה שלא צותה תורה, ואין בה לא יסוד ולא מנהג'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁵: 'יש נוהגין לעמוד על רגליהם כל היום וכל הלילה דהיינו כל זמן שהם ניעורים בלילה אין יושבין .. הנשים אין להם לעמוד כל יום הכיפורים לפי שאין תועלת בעמידתם שעיקר טעם העמידה הוא כדי להיות דוגמת המלאכים שנקראים עומדים וזה אין שייך בנשים כמ"ש בסי' תר"י'].

יש שהקשו על זה מדברי המרדכי שהובאו בהלכה הקודמת, שכתב: 'הגיע יום כפור כל ישראל מתענין האנשים והנשים ולובשים לבנים כמלאכי השרת ועומדים יחפים כמלאכי השרת והקב"ה מתמלא עליהם רחמים ומכפר להם על כל עונותיהם ומקבל תשובתן שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו''. ומדבריו ניתן להבין לכאורה שכל ישראל מתענין, ושהאנשים ונשים לובשים לבנים כמלאכי השרת, וא"כ זה סותר לדברי המגן אברהם ואדמו"ר הזקן שכתבו שנשים אינם שייכות ללבישת לבנים.

אך המנחת אלעזר¹⁶ כתב שקושיה זו נובעת מטעות בקריאת המרדכי: 'ואשר הקשה על המג"א .. ממ"ש המרדכי .. ולק"מ דלשון המרדכי ופירושו פשוט, הגיע יוהכ"פ כל ישראל מתענין האנשים והנשים והטף (היינו כמו דחשב במד"ר שבער"ה רק הגדולים מתענין ובעשי"ת רק הבינונים וביוהכ"פ אז הכל מתענין) והיינו שגם הטף מחנכין אותן לשעות כמבואר בפוסקים, אח"כ כתב ולובשים לבנים כמלאכי השרת ועומדים יחפים כמלאכי השרת היינו האנשים ששייך גבם להתדמות למלאכי השרת (וכמ"ש במדרש עיר גברים כתיב כנז') דאל"כ ושאם נרצה לפרש כמ"ש מע"ל דהנשים והטף קאי גם על לובשים לבנים יוקשה טובא. א') דזה לא שמענו מעולם שילבשו את הקטנים והטף בבגדי לבנים ביוהכ"פ. ב') וגם ל"ש לומר שיעמדו הטף בעמידה כל היום יחפים זה ל"ש בטף ולא שמענו מעולם. ג') וגם נעשה עי"ז מחלוקות בין המדרשים כי למה יעמדו הנשים בבגדי לבנים כיון שלא יוכלו להתדמות למלה"ש דרק עיר גברים כתיב כמ"ש במדרש משלי כנז'. אלא ודאי דהפי' פשוט וברור במרדכי בשם המדרש דהך אנשים ונשים וטף קאי רק על מתענין, וכן במדרש אמור ובקה"ר על הכתוב לך אכול בשמחה לחמך כ' הך דאנשים ונשים וטף רק על מתענין ולא כ' כלל מענין לובשים לבנים'.

אמנם למעשה לא נהגו הנשים ללבוש קיטל, ואינם צריכים ללבוש לבן להידמות למלאכים, אלא בגדים מכובדים המתאימים לשבת וחג.

--------------

---

הערות:

¹ או"ח סי' תרי ס"ק ה ↩

² משלי כא, כב ↩

³ עמוד העבודה עשי"ת סי' תתמ: 'ואמר מהר"ר יודל ומהר"ש, דאין להם לנשים לטבול בערב יו"כ, כי אין יכולין להיות כמלאכים, וטעות הוא בידם כי לא שייכת הך טבילה גבייהו' ↩

⁴ רמז תתקנט. וכ"ה בויק"ר אמור לא, ה ↩

⁵ שמות יט, ג ↩

⁶ סי' תרט-תרי ס"ט ↩

⁷ שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' סד: 'ואשר הקשה מע"ל על המטה אפרים בסי' תרט ס"ט שסותר א"ע למ"ש בסי' תרי"ט סכ"א ע"ש. לק"מ שבסי' תר"ה כ' שהנשים לובשים לבנים לכבוד היום. היינו שהביא המנהג כמו שהוא באמת גם עתה בזמנינו דהא גם המג"א שכ' שם שאין נשים לובשים לבנים דל"ש להתדמות למלאכים מ"מ כ' שיוכלו הנשים ללבוש הקיטעל כיון שהיא רק לשבר הלב וע"כ בזמנינו שאין לובשות הקיטעל מ"מ לובשות מבגדים אחרים של לבן כדי לעורר הלב לפחד קדושת היום סליחה שחטאינו כשלג ילבינו. ושם בסי' תריט כ' שאין לנשים לעמוד כל היום דל"ש בנשים להתדמות למלאכים רק לעורר כנז' והא ראי' שכ' במט"א בסי' תקפ"א סנ"ה שהנשים לובשים לבנים בר"ה אף שבר"ה ל"ש דוגמת מלאכים כיון דאיכא אכילה ושתי' ובע"כ רק כדי לעורר כנזכר'. ולהעיר ג"כ ממ"ש בילקוט אברהם או"ח סי' תרי לענין לבישת נשים בגדים לבנים ↩

⁸ ס"ק יג ↩

⁹ ועוד העירו הפוסקים (ראה הגהות הרש"ש, ומהרי"ש נתנזון על השו"ע. שו"ת מנח"א שם) מהגמרא בסוף סוטה שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים בבגדי לבן. ואכמ"ל ↩

¹⁰ שו"ע סי' תרי ס"ט ↩

¹¹ או"ח סי' תריט ↩

¹² או"ח סי' תריט ס"ה ↩

¹³ עמוד העבודה יו"כ סי' תתסט ↩

¹⁴ סי' תריט ס"ק י ↩

¹⁵ שו"ע או"ח סי' תריט סעיפים טו - יז ↩

¹⁶ נסמן בהערה 7 ↩

---

[ג] (הלכה 666)

שאלה: האם מותר להיכנס עם הקיטל לבית הכסא?

תשובה: כתב המחבר¹: 'מותר ליכנס בציצית לבית הכסא'.

וכתב הט"ז²: 'נראה היינו דוקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות נתחייב בציצית, אבל בטליתות של מצוה שלנו, שאינן, רק להתפלל בהם, אין נכון שיכנס לבית הכסא, דוגמא לדבר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דרשינן ד"א בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהם את הכוס וק"ו להאי מילת' שמיוחד לדבר קדושה דוקא והלא גם בסעיף שקודם לזה נתן חומרא לטלית של מצוה שבלה טפי מציצית שנתקלקלו לפ"ד הש"ע ס"א ומש"ה כתב הטור סי' ח' בטלית שפשט כדי ליכנס בו לב"ה ואעפ"י שכתב ב"י שם דלאו משום איסור נקט רבינו כן אלא מיירי שא"א לעשות בו צרכיו אם לא בהפשטת טלית, נלע"ד יותר נכון דרך שכתבתי, ואף שאין ראיה לאיסור מ"מ לא גרע מההוא דרך ארץ שזכרנו, אבל מ"מ הטלית קטן שלובשין תחת הבגד שאנו נוהגים בו בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו כיון שהוא מכוסה³. ועוד נ"ל דג"כ ההולכים מבית הכנסת [ל]בית הכסא לפנות והם מלובשים קיט"ל צריך שיפשיטו הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו כנ"ל'.

וכבר מצינו הנהגה זו בלקט יושר⁴: 'וכשהלך מביהכ"נ לבית הכסא חולץ טליתו, ולא הארבע כנפות'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁵: 'מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא לפי שאין זה בזוי למצוה כל כך במה דברים אמורים בבגד שעשוי למלבוש ואינו מיוחד להתפלל בו אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן מיוחדים רק [=אלא] להתפלל בהן אין נכון שיכנס בהם לבית הכסא. וכן ההולך לפנות ביום הכיפורים צריך לפשוט את הקיט"ל כיון שאינו מיוחד רק [=אלא] להתפלל'.

וכתב המטה אפרים⁶: 'ומה שיש נוהגין לרקם על החגורה של הקיט"ל הפסוק כי ביום הזה יכפר כו'. יש לבטל זה חדא משום דמותר להשתין בקיט"ל .. ועוד דאסור לכתוב פסוק שלא לצורך כלל כמו שכ' הפוסקים'.

★ ★ ★

שאלה: האם יש הבדל בין בכניסה לבית הכסא בין צרכים גדולים לקטנים?

תשובה: כתבו כמה מהאחרונים שיש לחלק בין צרכים גדולים לצרכים קטנים, וכמ"ש המטה אפרים⁷: 'אבל אם אין צריך לגדולים רק לקטנים להשתין לבד נראה שמותר ואף אם נכנס לבהכ"ס קבוע להשתין מיושב א"צ לפושטו'.

אך כבר כתב בשו"ת גינת ורדים⁸: 'מ"מ בזמננו זה אנו רואין שכל ישראל נהגו סלסול ומעלה יתירה בטלית שמיחדין למצות ציצית וכשפושטים אותו כופלין אותו ומצניעין אותו בכבוד גדול ואין מי שיזלזל בו ח"ו וכשרוצה האדם להטיל מים באמצע תפלתו פושט הטלית מעליו ומניחו על הספסל בדרך כבוד והולך ומטיל מים וכשחוזר לובשו ומתעטף בו בחיבה יתירה'.

ולכאורה כן נראה⁹ ג"כ מסתימת לשון הט"ז ואדמו"ר הזקן שאין להיכנס כלל לבית הכסא קבוע, גם לא לצורך השתנה.

וגם בדעת המשנ"ב¹⁰ שכתב: 'אין לכנוס לבית הכסא בקיטל שהוא מיוחד לתפלה אבל להשתין בו מותר', הגם שבכף החיים¹¹ הבין שלמד כהמטה אפרים, אך לכאורה נראה מלשונו של המשנ"ב¹² שמה שהתיר להשתין, היינו דווקא מחוץ לבית הכסא.

וכ"כ ערוך השולחן¹³: 'ויש מי שכתב דכל זה הוא בט"ק אבל בטלית גדול העשוי רק להתפלל בו אין ליכנס בו לביה"כ [ט"ז סק"ג] ובודאי כן הוא שהרי אין טורח לפושטו וא"כ נחשב בזיון כשילך בו לבית הכסא או למרחץ ונכון להקפיד להפשיט הטלית גם בעת יציאתו לקטנים וכן אנו נוהגים והכל מטעם שבארנו'.

★ ★ ★

שאלה: האם מותר להיכנס עם גארטעל לבית הכסא?

תשובה: בנטעי גבריאל¹⁴ כתב בשם הרבי שאין להיכנס עם הגארטעל לבית הכסא¹⁵.

א"כ למעשה אין להיכנס כלל עם בגד של מצוה כגון טלית קיטל או גארטעל לבית הכסא גם לא לצרכים קטנים.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' כא ס"ג ↩

² שם ס"ק ג ↩

³ עפי"ז כתב החיי"א כלל יא סל"ז והמט"א באלף המגן סי' תרט-י אות יח: 'טליתות של מצוה המיוחדין להתפלל בהם, וכן הקיטיל, אעפ"י דמדינא מותר לכנוס בהן לבית הכסא, נכון להחמיר. *אבל אם לובשו תחת בגדיו, מותר'*. אך צ"ע אם יש להקל בזה בדעת אדמו"ר הזקן, שהרי השמיט פרט זה של הט"ז ↩

⁴ ח"א או"ח עמוד ו ענין ב ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' כא ס"ג ↩

⁶ אלף המגן סי' תרט-י ס"ק יז ↩

⁷ שם סי"ב ↩

⁸ או"ח כלל ב סי' כה ↩

⁹ וראה ג"כ זה השלחן (דבילצקי) סי' כא. נטעי גבריאל יום כיפור פכ"ו הערה יד. הלכה ברורה שעה"צ אות לב ↩

¹⁰ סי' תרי ס"ק יח ↩

¹¹ סי' תרי אות לז ↩

¹² וכ"כ בזה השלחן שם, ובתפלה כהלכה פכ"ג הערה קפז* ודלא כפסקי תשובות סי' תרי הערה 20 ↩

¹³ או"ח סי' כא ס"ו ↩

¹⁴ הל' יו"כ פכ"ו הערה יח. וכן שמענו שהרבי הורה כך לא' מאנ"ש ↩

¹⁵ וראה בלקט ציונים והערות לשוע"ר (ביסטריצקי) ע' 194, וכ"כ בספר זה השלחן שם, ציצית הלכה למעשה (גורארי') פט"ו ה"ט. שו"ע המבואר (אלאשוילי) הערה כ ↩

---

[ד] (הלכה 918)

(המשך מהלכה מספר 666)

שאלה: מדוע בחורים וחתנים בשנה הראשונה אינם לובשים קיטל ביום כיפור?

תשובה: כתב המהר"ם שיק¹: 'ומה ששאל עוד מה טעם יש במנהג שבשנה ראשונה שלאחר החתונה אין לובשין הקיטל בר"ה ויום הכפורים .. הנה אמת הדבר שלא ראיתי ולא שמעתי שום טעם לזה, ולא מצאתי שום מקור למנהג זה. מ"מ כל מנהג ישראל תורה הוא ויש לו טעם. ואני המלצתי שאפשר דמשום דעד עשרים אין בי"ד של מעלה מענישים², והטעם משום דאין לו דעת צלולה כבן עשרים, וקיי"ל³ דלמכור בנכסי אביו צריך שיהיה בן עשרים. ואמרינן⁴ בן שמונה עשרה לחופה. ולכך קודם שהוא בן עשרים לא שייך ביה שהוא דומה למלאכי השרת. ואפשר דגם לטעם השני המבואר בשו"ע או"ח סי' תר"י⁵ כדי שיהא לבו נכנע, לא הקפידו בבחור שהוא פחות מבן עשרים, וכדי לקבוע ולפרסם שיש מצוה לישא קודם עשרים, הנהיגו הדורות שלפנינו שאפילו בשנה שאחר החתונה, שעדיין הוא קודם שנעשה בן עשרים ואינו בר עונשין, שאינו צריך ללבוש קיטל ולהכניע לבו כולי האי. אמנם כיון שאין מנהג זה מבואר בשו"ע, אין גוערין במי שרוצה ללבוש⁶, כמבואר במגן אברהם סי' תר"צ ס"ק כב דמנהג שנמצא בשום פוסק אין לשנות'.

גם בדרכי חיים ושלום⁷ כתב: לבישת הקיטל ציווה שגם בשנה ראשונה אחר הנישואין יש ללבוש אותו'.

בקצה המטה⁸ בתחילה הביא דבריהם וכתב: 'וכך ראיתי מעשה מרבותי וכן נהגתי, והעיקר להתפלל בו בלב זך וטהור, וכל הלבבות דורש ה''. אך לאחמ"כ⁹ כתב: 'וכעת העירני גיסי הרב מהר"ש נ"י משמיה דהגאון אבד"ק לאפוש נ"י, שהוא הי' בשנה ראשונה בבית זקינו האשל הגדול מרן בעל דברי חיים מצאנז זי"ע, ולא לבש ג"כ. ופשוט דזה תלוי רק כהמנהג, ונהרא ונהרא ופשטי''.

ובשלחן העזר¹⁰ כתב: 'אכן לדעתי העניה מצד אחר יש לחזק המנהג מאחר דלחד טעמא היא לבישת המתים ומעורר אותו ליום מיתתו וא"כ בשנה ראשנה שחייב לשמחה ולא יהי' עצב עמה וא"כ שפיר דאין לובש¹¹ כי השמחה בגרמא דילה הוא ואע"ג דבאו"ח סי' תעב במג"א וטו"ז שם דלובשין ג"כ במקום שמחה שלא יזוח דעתו וכו' התם דשמחה דילי' הוא ע"כ שפיר המנהג במקום גילה שם תהיה רעדה אבל כאן דשמחה דילה הוא ע"כ בגרמא דילה אינו רשאי ללבוש, ואפשר אפילו דגוערין בו ולפי"ז עכ"פ מחילתה בוודאי מהני'.

הדברי יציב¹² כתב: 'והנלענ"ד לומר בטעם המנהג שלא ללבוש¹³ .. ויתכן עוד לומר, לפי הטעם דלבישת קיטל דוגמא דמלאכי השרת, וכמ"ש הטור סו"ס תר"ו בשם המדרש פדר"א פמ"ו נקיים כמלאכי השרת עיי"ש, וזה רומז למחילת עונות. ובחתן ביום חופתו נמחל לו עונותיו כיוהכ"פ¹⁴ .. וע"ז כבר לבש הקיטל וכמ"ש במטה משה ח"ג בהכנסת כלה פ"א אות ב' בטעם לבישת הקיטל בשעת החופה, ובזה יתעוררו שלא יאחרו הנשואין ולא להקל ח"ו בזה .. ולזה בשנה ראשונה אינו לובש קיטל, להראות גודל אמונת חכמים שכבר נמחלו עונותיו. ובזה יהיה גם התעוררות שח"ו בל יאחרו הנשואין .. ועוד י"ל לפמ"ש בקידושין כט ע"ב, רחיים בצוארו ויעסוק בתורה וכו' הא לן הא להו עיי"ש ברש"י ותוס', וענין לבישת הקיטל דוגמא דמלה"ש כנ"ל, הוא כמו ענין החלוקא דרבנן שג"כ מרמז למלאך, וכמ"ש בלשם יחוד קודם לבישת הטלית כך אזכה לחלוקא דרבנן לעוה"ב בגן עדן .. ולזה באברך בשנה ראשונה שחוששין שהרחיים על צווארו ינתקוהו מלימוד תוה"ק ח"ו, מרמזין לו שאינו לובש הקיטל שהוא דוגמא דחלוקא דרבנן, דיש סכנה גדולה שלא יהיה לו החלוקא דרבנן ח"ו באם יכנע להרחיים בצוארו, ומורים לו שישתדל להוסיף פעלים בלימוד תוה"ק ביתר שאת ועוז. ולפי"ז י"ל גם טעם הא דבחור אינו לובש קיטל, דכיון דשלא קיים פ"ו גורם לשכינה שתסתלק מישראל כמ"ש ביבמות ס"ד ע"א, ומרמזין לו שאינו לובש קיטל שאין לו חלוקא דרבנן שמרמז כנ"ל, שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. ולזה גם בחור אינו לובש טלית גדול ..'.

מנהג חב"ד:

הרה"ח ר"י פייגין¹⁵ מזכירו של הרבי הריי"צ כתב להר"י לנדא: 'בדבר לבישת הקיטל, ששמע שבשנה הראשונה אין לובשים השיב לי כ"ק אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א אשר כן נהגו שלא ללבוש'.

וכ"כ הרבי¹⁶: 'בנוגע להוראה פרטית בשבילו, הרי בטח יודע שלובשים קיטל תחת החופה, אלא שלובשים אותו תחת מלבוש העליון כדי שיהי' בלי בליטה (וביום כפורים דשנת החתונה אין לובשים הקיטל, כיון שכבר לבשו ביוכ"פ דילי' דשנה זו, הוא יום חתונתו)'.

ובמכתב נוסף¹⁷: 'בנוגע לשאלתו: בגד עליון שלובשים בעת החופה אם לובשים אותו ביוהכ"פ הראשון, הנה זה רק בנוגע להקיטל בלבד, ואין הדיוק בזה אותו הקיטל שלבש בעת החופה, אלא כיון שכבר לבש קיטל בעת החופה, אין ללבוש קיטל (אפי' אחר) ביוהכ"פ שבתוך שנה זו'.

ובספר המנהגים¹⁸ כתוב: 'מנהגנו אשר החתן תחת החופה מלובש קיטל, ומפני זה ביוהכ"פ שלאחרי חתונתו אין לובש קיטל ומתחיל בשנה שלאחרי''.

א"כ ראינו כמה טעמים מדוע רווק אינו לובש קיטל [א. שלפני גיל עשרים לא נהגו (כי אינו דומה למלאכי השרת/לא הקפידו). ב. כיון שלא קיים פרו ורבו]. וכן חתן בשנה הראשונה אינו לובש קיטל [א. לפני גיל עשרים ב. צריך לשמח את אשתו. ג. שכבר נמחלו עונותיו בחופה ולבש החופה קיטל], וכן מנהג חב"ד.

---

הערות:

¹ או"ח סי' כח ↩

² שבת פט, ב ↩

³ גיטין סה, א ↩

⁴ אבות ה, כא ↩

⁵ ס"ד ↩

⁶ בשו"ת יד יצחק (ח"ג סי' רב) הביא את דבריו שאין גוערין במי שלובש, וכתב: 'וכן עלה לענ"ד בפרט בזמן הזה, שרוב נושאי אשה הם יותר מבן כ' כנודע' ↩

⁷ אות תשמח ↩

⁸ סי' תרי ס"ק יז ↩

⁹ סי' תריט ס"ק יא ↩

¹⁰ סי' יב, דין י אות ח ↩

¹¹ וראה דברי יציב חאו"ח סי' רנט ↩

¹² שם ↩

¹³ וראה שם עוד טעמים למנהג זה ↩

¹⁴ ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג ↩

¹⁵ קובץ יגדיל תורה נ.י. נ ע' יא ↩

¹⁶ אג"ק ח"ה ע' פז ↩

¹⁷ אג"ק ח"ו ע' קעב ↩

¹⁸ ע' 76 ↩

---

[ה] (הלכה 919)

שאלה: האם יש הגבלה בלבישת בגדים כגון טלית או קיטל מעוטרים בתכשיטים ביו"כ? (1)

תשובה: ביחס לשיטת חכמים שפסלו קרן של פר לתקיעת שופר מבואר בגמרא¹: 'עולא אמר: היינו טעמא דרבנן, כדרב חסדא. דאמר ר"ח: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. ולא? והא איכא דם פר! הואיל ואשתני, אשתני. והא איכא ארון וכפורת וכרוב! חוטא בל יקריב קאמרינן. והא איכא כף ומחתה! חוטא בל יתנאה קא אמרינן. והא איכא בגדי זהב מבחוץ! מבפנים קא אמרינן. שופר נמי מבחוץ הוא! כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי'.

וכתב הריטב"א שם: '.. אנן לא חיישינן אלא שלא יתנאה חוטא במה שחטא בו וכף ומחתה אינם להתנאות אבל בגדי זהב הם להתנאות, ושופר נמי בא להתנאות ולהרצות אל אדוניו, ואע"ג דמבחוץ לא חיישינן להא, דהא משמש בבגדי זהב על מזבח החיצון ואפילו על מזבח שבהיכל בחוץ .. וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכפורים דהא ודאי כלחוץ דמי'.

כלומר מבואר בריטב"א שכיון שכל הבעיה של אין קטיגור נעשה סניגור היא רק בעבודות שהכהן גדול עושה לפני ולפנים, ולא בעבודות שבחוץ, ולכן אין בעיה ללבוש בגד עם זהב, מכיון שזה כעבודות חוץ.

אמנם למעשה התפשטה הנהגה שלא ללבוש בגדים עם תכשיטי זהב, וכמ"ש במנהגי טירנא בהגהות המנהגים²: 'ואין ללבוש תכשיטי זהב ביו"כ משום שאין קטיגור נעשה סניגור, ויש לפקפק דהא כה"ג לא נאסר בהם כי אם בפנים ולא בחוץ'.

כלומר המנהגי טירנא הזכיר כזה מנהג אך פקפק בזה מצד הסברא שהובאה בריטב"א.

המקור חיים (בכרך)³ הביא את דבריו וכתב: 'והמתפללים בצבור יזהרו, וכך ראיתי מש"ץ'.

הפרי מגדים בספרו תיבת גמא⁴ הביא ג"כ את ההנהגה שלא ללכת עם זהב בבית כנסת, וכתב: 'לכאורה האידנא ביוה"כ שאין נוהגי' ללבוש זהב בבית הכנסת, לוים אפשר שרי, ומכ"ש נשים בבית הכנסת שלהן, עיין שו"ת שב יעקב ח"א חיו"ד⁵, ריבה שנקברה עם נזמי זהב כתב שאין לפותחו מכמה טעמים וגם באשה לא שייך קטיגור דלא נתנו לעגל, ה"ה לוים⁶, ומ"מ דלא לייתי לאנצוי, ונשים מזונתיה ביד בעלה שייך קטרוג, לכן נוהגים שאין לובשין זהב כלל ביוה"כ'.

א"כ כתב הפרי מגדים שמכיון שלויים, ונשים לא חטאו בעגל, לכאורה אין בעיה שילכו עם זהב, אך סיים שלמעשה נוהגים שנשים לא לובשות כלל זהב⁷.

וכ"כ המטה אפרים⁸: 'וכן הנשים הלובשות לבנים ביום הקדוש הזה אין מעטרין אותם בזהבים ומנהג ישראל תורה הוא'.

ובאלף למטה⁹ ביאר באריכות את המנהג: מימי קדם נהגו עשירי עם לעשות בית הצואר של הקיט"ל עטרה נחפה בכסף לכבוד היום והטעם לפי שאמרו בשבת דף ק"ה ולקדוש ה' מכובד כבדהו בכסות נקייה ולכן מכבדים ומעטרים אותו ביתר שאת וגם כי לובשים אותו בלילי פסח שדרך ללבוש בגדי חופש מכובדים ואף לטעם ללבישת הקיט"ל לפי שהוא בגד מתים ויזכור אחריתו ויכניע לבבו לשוב תשובה שלימה עושין כן למזכרת אף כי יעשיר איש הנה תפוס כסף ותתפשהו בבגדו בגד המעותד להלבישו לאחר מיתתו כי לא ימלט נפשו מיד שאול ולא יועיל הון ביום עברה ועי"ז יכנע לבו ביותר. ומ"מ לא נהגו לעשותם של זהב כדאמרינן בר"ה שאין הכה"ג נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ר"ל לפי שהוא מזכיר עון דהיינו עון העגל שהיה של זהב והוא חטא השמור לדורות כדכתיב וביום פקדי וכו' ואמרינן בסנהדרין אין לך פקידה שאין בה מעון העגל ולכן גם הנשים אין לובשות בגדים המחופים זהב ואף דר"ח כ' בשם פרקי דר"א שהנשים לא היו בחטא זה מ"מ אין לחלק בענין זה שכל הקהל הם בלולים ונחשבים כאחד וכן מצאתי בס' תיבת גומא שחיבר הגאון בעל פרי מגדים בפ' אחרי מות ע"ש ועיין בתוס' דב"ב דף י"ד ד"ה שבהן נראה לר"ת דסימן להעמדת ישראל היה מעמידם¹⁰ ולכך לא עשאום זהב שלא להזכיר עון העגל ואף דאמרינן בר"ה שהארון היה של זהב דמכפר קאמרינן מ"מ כיון שהם סימן להעמדת ישראל הוי נמי כמו מכפר וזה שייסד הפייט תבנית אות יוסף עמודיו עשה כסף ע"ש ולפ"ז לטעם שיכנע לבם אין להקפיד בזה דלאו מכפר הוא ושפיר דמי לעשות של זהב בקיט"ל. אך נראה כיון שעושים אותו לבן ע"ד כשלג ילבינו דמה"ט בוחרים בכפרות לבנים כמ"ש המ"א וא"כ הוי נמי דומיא דמכפר וגם שהכסף הוא לבן ..'.

א"כ המטה אפרים דן לגבי מנהג עשיית עטרה על הקיטל, אך כתב שתהי' מכסף ולא מזהב¹¹, וכתב ג"כ שהנשים בכלל הנהגה זו כיון שהם חלק מהציבור.

א"כ ראינו מנהג [שגם אלו שמקשטין את הקיטל עם עטרה] שלא יהי' בקיטל עטרה או קישוטים מזהב, ויש שהקפידו על זה רק בציבור/בית הכנסת, ומנהג זה נהגו גם נשים בבגדי לבן שלהם.

בהלכה הבאה נדון על הליכה בכלל עם תכשיטים לנשים או שעון מזהב לגברים ביום כיפור.

--------------

---

הערות:

¹ ר"ה כו, א ↩

² יום כיפור אות קנט ↩

³ שו"ע או"ח סי' תרי ↩

⁴ אחרי מות אות ד ↩

⁵ סי' סד ↩

⁶ וראה שו"ת קנין תורה ח"ו סי' לו ↩

⁷ בהגהות רעק"א או"ח שם כתב: 'יש מקומות דנוהגים שלא ללבוש בזהב מטעם לא יבא קטיגור ובנשים לא שייך דהא לא נתנו זהב לעגל וכן לוים. תיבת גומא פ' אחרי'. אך צ"ע (וראה גם הלכות חג בחג פכ"א הערה 192. פסק"ת סי' תרי אות ה) שהרי בתיבת גמא סיים שלמעשה המנהג לא ללבוש ↩

⁸ סי' תרט -י סי"א ↩

⁹ שם ס"ק ז ↩

¹⁰ עמודי כסף שעשה שלמה והיו מונחים בתוך הארון ↩

¹¹ אך ראה בברכת הפסח סי' יד פתחא זוטא ס"ק א שכתב ליישב מנהג לערב יחד כסף וזהב בעטרה של הקיטל ↩

---

[ו] (הלכה 921)

תכשיטי זהב

בהלכה הקודמת ראינו שנהגו לא לעטר את הקיטל או הבגדים הלבנים לכבוד יום כיפור בזהב.

שאלה: האם יש הגבלה באופן כללי בתכשיטים שלובשים ביום כיפור?

תשובה: בשו"ת נשאל דוד להר"ד אופנהיים¹ נשאל ביחס למנהג קהילת ק"ק פראג שהקפידו ביום כיפור לא להשתמש בתכשיטים של הספר תורה מזהב או כסף מוזהב, אלא שהיו מבני הקהילה שהתרעמו על המנהג, וכתב: 'הנח להם לבנ"י וכו' במה שכבר נהגו בוודאי מנהג ותיקין הוא. איברא, לדין יש תשובה ואין מורין כן לכתחילה, דהא גמרא ערוכה היא במס' ר"ה² .. מכל הלין משמע, דדוקא חוטא בל יקריב, חוטא בל יתנאה, אבל בטס של זהב דאין זה תכשיט לאדם ולא להקרבה ולא לפנים ואינו לזכרון, רק לקיים זה אלי ואנוהו, להתנאות לפניו במצוות, לכסות התורה בשיראים וכלים נאים ובייחוד ביומא צומא רבא, יום שניתנו בו לוחות שניות לישראל שהקרא מזרז לקראת לקדוש ה' מכובד לכבדו בכסות נקיה בוודאי מהראוי להיות שלחן רבו מהודר בכל מיני הידור, וכבר אמר ר"י בירושלמי³ כבד את ה' מהונך, מכל מה שמחוננך ה', וזהב ההיא טוב טבא בביתא בית ה' להלך ברגש. וכן מצאתי בתשובה כ"י קובץ ישן נושן וז"ל: שאלה אם לעשות טס מזהב לחבר במפה לנוי לס"ת ולא יהי' סניגור נעשה קטיגור, הא מצינו בפרק טרף בקלפי⁴ בכל יום הי' חותה בגחלים במחתה של כסף וביוה"כ היתה של זהב, וכן יהושע בן גמלא הכין גורלות של זהב ביוה"כ, וכן מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של זהב ולא כשאר ימות השנה ומזכירים אותם לשבח⁵ ... עכ"ל .. אבל ראיה הראשונה הוא חזק כראי ומוצק שאין עליו תשובה .. דעיקר ראייתו גבי יהושע בן גמלא ומונבז המלך שעשו מעצמן של זהב, ולא די שלא מיחו חכמים בידם אלא דמזכירין אותן לשבח, ולאשמעינן זכות וצדקה יחשב ליראי ה' ולחושבי שמו, וכל מי שעושה כן לכבוד ה' ית' ולכבוד התורה יצא תורת העולה היא העולה על רוחי'.

א"כ ראינו שהיו קהילות שנמנעו משימוש בכלי זהב של הספר תורה, אך הר"ד אופנהיים כתב שמוכח מבית המקדש שהשתמשו בכלי זהב ואדרבה זהו כבוד ה'.

אמנם ביחס לתכשיטים שלובשות הנשים כתב המטה אפרים⁶: 'ומ"מ לא יקשטו עצמם בתכשיטין שמתקשטין בהם שבת ויו"ט, משום אימת הדין'.

אלא שהמנחת אלעזר⁷ השיג על דבריו: 'אך מ"ש שם במטה אפרים שמ"מ לא יקשטו א"ע בתכשיטין שמקשטין בהן שבת ויו"ט משום אימת הדין. זהו קשה בעיני שהוא נגד דברי התוס' במגילה⁸ ד"ה במנחה קורין שבמנחת יוהכ"פ קורין בעריות לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן עכ"ל הרי מפורש שהלכו מקושטות ביוהכ"פ ואדרבא נראה מזה שהלכו ביוהכ"פ בקישוטין יותר משאר יו"ט (שהוא לכבוד יום סליחה. ואולי נצמח זה מהך דסוף תענית לא היו יום טוב לישראל ביוהכ"פ וט"ו באב שבהן בנות ישראל יוצאות וכו' ואמרינן בגמ' בשלמא יוה"כ דאית בי' סליחה ומחילה ויום שנתנו בו לוחות האחרונות ..) ע"כ הוצרכו להזהירם אז דוקא. ודוחק לומר שבשביל שהוא יום סליחה ותשובה ע"כ הזהירו אז על שהלכו מקושטות בשאר יו"ט זהו ל"ש לומר. ועכ"פ נראה מדברי התוס' דשהלכו מקושטות כמו בשאר יו"ט בודאי או יותר'⁹.

אך למעשה מצינו שהמשנה ברורה¹⁰ ועוד פוסקים, העתיקו לדינא את דברי המטה אפרים שאין ללכת עם תכשיטים מיוחדים של שבת ויו"ט מחמת אימת הדין.

ויש שביארו שלא כל זהב נאסר מחשש שקטיגור נעשה סינגור, כיון שזה נאמר רק על דברים שמסמלים כפרה כגון קיטל ובגדים לבנים ולא בסתם תכשיטים, וכמ"ש בשו"ת בצל החכמה¹¹: 'אשר פשיטא לי' שאין ללבוש משקפיים ושעון של זהב ורק במצופים זהב בלבד מספק"ל לענ"ד פשיטא לי להיפך, כי גם משקפיים במסגרת זהב ושעון של זהב מותר ללבוש. וכן עמא דבר¹² .. ועיי' באלף למטה שם (אות ז') שמביא ג"כ דברי תיבת גומא פ' אחרי הנ"ל, וכותב דאם כי נהגו לעשות לקיטול בית צואר נחפה בכסף לכבוד יוה"כ דדרשינן, ולקדוש ה' מכובד כבדהו בכסות נקי'. ומ"מ לא נהגו לעשותו של זהב, דאמרינן שאין הכה"ג נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. ואף דאמרינן בגמ' דדוקא מכפר קאמרינן שלא יהי' בזהב, וא"כ להטעם שלובשין קיטול ביוה"כ כדי שיכנע לבו בלובשו בגדי מתים, אין להקפיד שלא לעשות בו זהב, דלאו מכפר הוא, אך נראה כיון שעושין אותו לבן ע"ד כשלג ילבינו הוי נמי דומיא דמכפר ע"ש. ומוכח דכל שאינו דומיא דמכפר אין קפידא לעשותו של זהב, אדרבה מבואר במתני' של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב והיו מזכירין אותו לשבח. מונבז המלך הי' עושה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב ע"כ. הרי דכל שאין בו צד מכפר יש מעלה בשל זהב לכבוד היום. מעתה משקפים ושעון וכל כה"ג שאין בהם שום צד ורמז מכפר אין קפידא שלא ללובשם כשהם של זהב. ועכ"ז מי שאינו לובש שעון של זהב, וכה"ג רק בשבתות וימים טובים, נכון שלא ילבשם ביוה"כ משום אימת הדין כבמטה אפרים שם, אבל הנושא שעון זהב וכה"ג גם בימי החול, אין טעם שלא ללובשו ביוה"כ'.

והסכימו איתו כמה אחרונים כמבואר בשו"ת רבבות אפרים¹³ ושו"ת קנין תורה¹⁴ ופסקי תשובות¹⁵.

א"כ למעשה ההקפדה שלא ללבוש זהב ביום כיפור היא רק על הקיטל או בגדים לבנים לכבוד יום כיפור, וכתבו כמה מהאחרונים שאין לשים במיוחד תכשיטים שלא רגילים ללכת איתם בצורה קבועה, או תכשיטים מיוחדים של שבת ויו"ט.

---

הערות:

¹ סי' טז ↩

² כו, א ↩

³ קידושין פ"א ה"ז ↩

⁴ יומא מג, ב ↩

⁵ שם לז, א ↩

⁶ סי' תר"י ס"ט ↩

⁷ שו"ת ח"ב סי' סד ↩

⁸ לא, א ↩

⁹ אך להעיר שהמטה אפרים כתב באלף למטה ס"ק ו: 'וכן נראה שלפי הטעם שכתבו מה שקורין בפ' עריות לפי שהנשים מקשטות עצמם לכבוד היום משמע שהיה דרכן ללבוש בגדים מכובדים לכבוד היום'. כלומר לא נתעלם ממנו דברי התוס', אלא שלהבנתו היינו שהלכו בבגדים מכובדים, ולא מדובר על תכשיטים ↩

¹⁰ ס"ק טז ↩

¹¹ ח"ו סי' ג ↩

¹² ובהלכות חג בחג (קארפ) פכ"א הערה 191 כתב: 'ובשעון ומשקפי זהב נראה דלכו"ע אין קפידא למי שרגיל ללובשו תמיד' ↩

¹³ ח"ו סי' שכו ↩

¹⁴ ח"ו סי' לו ↩

¹⁵ סי' תרי אות ה ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp