התוספות בתפילה בעשרת ימי תשובה
[1] (הלכה 661)
שאלה: מהו מקור אמירת התוספות שמוספים בשמונה עשרה בעשרת ימי תשובה?
תשובה: הוספות אלו לא נזכרו בגמרא, והובאו לראשונה בדברי הגאונים, וכדלקמן:
המקום הראשון שנזכר שיש שינוי הוא במסכת סופרים1: 'כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכיפורים משונה משאר ימים טובים, כך תפילתן, ואין מזכירין זכרונות בשלש ראשונות ובשלש אחרונות, אלא בשני ימים טובים של ר"ה וביום הכיפורים בלבד, ואף באילו בקושי התירו'.
אך מלשון זה נראה שנהגו לשנות ולהוסיף רק בתפילות של ראש השנה יו"כ [ולא בעשי"ת].
אמנם ביתר פירוט נזכרו בדברי בה"ג2 אלא שהוא שלל את אמירתם בשלוש ברכות הראשונות, וז"ל: 'אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות דא"ר חנינא שלש ראשונות דומה לעבד שמסדיר שבח לפני רבו, באמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, באחרונות דומה לעבד שנטל פרס מרבו ונפטר והלך לו. ומהכא לא שבקין רבנן למימר מעומד, ואפילו זכרינו לחיים במגן לא אמרינן, וכ"ש זכור רחמיך וכבוש כעסך במודים לא אמרינן, אבל ובספר חיים אמרינן בשים שלום, דסליקו להו שמונה עשרה והוה ליה כי תחנוני'.
מאידך בסדר רב עמרם גאון3 הזכיר כדבר פשוט לאמרם: 'ותפלה של חול של כל עשי"ת מר"ה ועד יוה"כ אומר זכרנו לחיים, ומי כמוך אב הרחמן. והמלך הקדוש, וזכור רחמיך, וכתוב לחיים, ובספר חיים, אבינו מלכנו, ונופלין על פניהם'.
וכ"כ רב האיי גאון בתשובה4 ויישב את קושיית בה"ג מהגמרא בברכות: 'וששאלתם הא דאמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש וכו' והוקשה לכם זכרנו לחיים ששואלין בג' ראשונות ובספר חיים בג' אחרונות כך מנהג בב' ישיבות ששואלין במגן זכרנו לחיים ובהודאה וכתוב לחיים ובשים שלום בספר חיים מר"ה עד יוה"כ ולא קשיא אדרב יהודה שכשאמר ר' יהודה בצרכי יחיד קאמר כגון יחיד שיש לו לבקש דבר הצריך לו וכמו שאמרו חכמים נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה ואמר רב חייא אמר רב אעפ"י שאמרו חכמים שואל אדם צרכיו בשומע תפלה היה לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים היה צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים ושאמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו כגון זה קאמר. וראיה לדבר שלא אמר אין שואלין אלא אל ישאל אדם כגון יחיד אבל צבור כגון זכרנו לחיים שכל ישראל צריכים להם שואלים ולא קשיא אדרב יהודה וכ"ש בין ר"ה ליוה"כ שכל העולם נדון בו וצריכים הכל לשאול כל צרכיהם ושעה צריכה לכך היא דצרכי רבים היא ולא קשיא5'.
גם הרמב"ם6 הזכיר את המנהג לומר: 'יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה ראשונה זכרנו לחיים כו' ובשנייה מי כמוך אב הרחמים וגו' ובהודאה זכור רחמיך וכו' ומוסיפין בברכה אחרונה בספר חיים וכו''.
והרמב"ן7 כתב שהיסוד לתוספת היא ממסכת סופרים: 'הא דתנן סדר ברכות אומר אבות וגבורות כו'. משמע דלא משנו בהו מידי, וזו שנהגו לומר זכרנו ומי כמוך לא מצאו להם הראשונים עיקר בדברי רבותינו, אלא במס' סופרים מצאתי כלשון הזה וכשם שחתימתן של ר"ה ויוהכ"פ משונה משאר ימים כך תפלתן משונה, ואין אומרים זכרנו בשלש ראשונות ובשלש אחרונות אלא בשני ימים טובים של ר"ה ויוהכ"פ, ובקושי התירו8'.
אך הריטב"א שם כתב שאין דברי המשנה ללמדנו שלא משנים, אלא שאין חיוב לשנות ואינו מעכב, וז"ל'..ולפי זה יש לי לומר לפי שטתנו דמתניתין קתני מ"ש בחיוב ולומר דאומר ג' ראשונות ושלשה אחרונות כדרכו ואינו צריך יותר שאין זכרנו ומי כמוך מעכבין ולפי שהיו נוהגין לאומרן הוצרך התנא לומר כך ומ"מ מודה תנא שאם בא לאומרן אין מוחין בו שאע"פ שאין אדם שואל צרכיו בג׳ ראשונות בכאן שהוא [ר"ה] וי"ה התירו לשאול צרכי רבים אבל לא בשאר ימים ופשוט הוא שאם לא אמר שאין מחזירין אותו.'
המאירי9 כתב 'בעקר יצירתם יש מחלקת ישנה בין הגאונים, יש מי שאומר שאסור להוסיף שום דבר בג' ראשונות ובג' אחרונות, וראיה לדבר אצלם ממה שאמרו לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, שברכות אלו לשבחו של מקום הם סדורות ואין בהם מקום לשום שאלת צורך לא ליחיד ולא לרבים, והעידו במנהג שתי ישיבות של ספרד שלא היו מוסיפים בהם דבר, ומזה הצד היו מונעים את הצבור שלא לומר זכרנו ומי כמוך ובכן ובכן ובכן בשלש ראשונות, וכן שלא לומר וכתוב לחיים ובספר חיים בשלש אחרונות, ומהם שהתירו להוסיף והניחו לאותם שנהגו בתוספות אלו, ולא עוד אלא שהיה אצלם מנהג נאה ומשבח, ולא מנעם מזה אמרם ע"ה אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ובשלש אחרנות, שלא נאמר זה לדעתם אלא בצרכי היחיד אבל בצרכי רבים מותר, וממה שנראה לי התר בתוספות אלו, שאין זה אצלי נקרא שאלת צורך כלל לא צורך יחיד ולא צורך רבים, ולא היתה כונת האומר אל ישאל אדם צרכיו וגו', אלא על צרכי הגוף, והוא שהתירו שאלתם בברכות אמצעיות מעין כל ברכה וברכה, כלומר שאם היה לו חולה כוללו בברכת רפאנו והדומה לזה'.
והטור10 הביא את מחלוקת הגאונים אך סיים: 'וכבר נהגו לאמרו כל י' ימי תשובה'.
וז"ל אדמו"ר הזקן11: 'הגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה בברכת אבות זכרנו ובגבורות מי כמוך ובהודאה וכתוב ובשים שלום בספר'.
א"כ למעשה הגאונים תיקנו כמה תוספות בתפלת שמונה עשרה של עשרת ימי תשובה, ואמנם בתחילה נחלקו הגאונים האם והיכן ומתי לאמרם, אך למעשה כבר בזמן הראשונים התקבל המנהג לאמרם כפי שאנו אומרים.
בהלכות הבאות נלמד על הפירוש של תוספות אלו, ומה דין השוכח.
הערות:
1 פי"ט ה"ו ↩
2 סי' א הל' ברכות פ"ה עמוד נט ↩
3 סדר אשמורות. וראה גם אוצר הגאונים ר"ה סי' כח ↩
4 תשובות הגאונים - שערי תשובה סי' קנא ↩
5 וכ"כ הר"ן ר"ה ח, ב מדפי הרי"ף בשם הרי"צ גיאת. וכ"כ האבודרהם בשם רב האיי, רבינו חננאל, ורבינו תם ↩
6 הל' תפילה פ"ב הי"ט ↩
7 ר"ה לב, א ↩
8 בבן ידיד הל' תפילה פ"ב הי"ט כתב: 'והקשה מהר"י הכהן, הובאו דבריו במרכבת המשנה, על הרמב"ן דמההיא דמס' סופרים משמע איפכא עי"ש ודברי המס' סופרים הם בפי"ט הל' ח' עי"ש ולק"מ דלכן כתב סמך לדבר ולא כתב ראיה לדבר בהדיא דלענין דאין לשאול צרכים בג' ראשונות מייתי קצת ראיה דבמס' סופרים כתוב לומר כן בר"ה ויוה"כ דוקא ואף אלו בקושי התירו והכונה דאין לשאול בג' ראשונות אלא לפי שהם ימי דין והוא צורך רבים בקושי התירו וה"ה למנהג בכל הימי תשובה וברור וק"ל' ↩
9 בחיבור התשובה - משיב נפש מ"ב פ"ב ↩
10 או"ח סי' תקפב ↩
11 שו"ע או"ח סי' תקפב ס"ו ↩
[2] (הלכה 662)
שאלה: מה הדין של מי ששכח לומר וסיים את תפילתו?
תשובה: כתבו התוספות1: 'והיכא שטעה בג' ראשונות כגון שטעה בחתימתן או לא הזכיר בין ר"ה ליוה"כ בברכת אבות זכרנו או בתחיית המתים מי כמוך או שלא אמר המלך הקדוש חוזר לראשונה והיכא שטעה בשלש אחרונות כגון שטעה כמו כן בחתימתן או שלא הזכיר בין ראש השנה ליוה"כ בשים שלום בספר חיים טובים או וכתוב לחיים טובים בהודאה חוזר לעבודה וטעמא דכיון שכולה שבח הוי כברכה א''.
א"כ לשיטת התוספות מי ששכח להוסיף את התוספות האלו, דינם כמו מי ששכח לומר המלך הקדוש שחוזר לראש, או לתחילת שלושת הברכות האחרונות - רצה.
אך הראשונים חלקו על התוס' כמ"ש הרא"ש2: 'ותמיהני למה מחזירין אותו מאחר שאינו מוזכר בגמרא. דבהמלך הקדוש והמלך המשפט איכא פלוגתא ופסיק גמרא דלא יצא. אבל בזכרנו ומי כמוך אם תקנת גאונים היא לאמרו מנ"ל דמחזירין אותו אין זה נקרא משנה ממטבע ברכות מאחר שלא הוזכר בגמרא'.
וכ"כ הר"ן3: 'ומ"מ הדבר ברור שאם לא אמר אין מחזירין אותו והבו דלא לוסיף עלה והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי לקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל שכתבו שאם לא אמר מחזירין אותו'.
גם המאירי4 כתב: 'ואף בקצת תוספות כתבו בזכרנו לחיים שאם שכח מחזירים אותו הואיל ובמסכת סופרים הוזכר ודאי תפלה קבועה היא ואין נראה כן שלא אמרוה אלא בהזכרת מאורע'.
בנוסף מצינו גם בשיטת בעלי התוס' שיטה החולקת על ר"י וכמ"ש הגהות מיימוניות5: 'בה"ג כתב דאיכא איסורא מדרבנן שנוהגים כן מדאמר לא ישאל צרכיו בג' ראשונות, ובפי"ח דמסכת סופרים תניא אין מזכירין זכרנו בג' ראשונות ואחרונות אלא בב' ימים של ר"ה ויום הכפורים ואף אלו בקושי התירו ע"כ ואין לנו אלא מנהג רבותינו וקדמונינו ע"ה אמנם אם טעה ושכח ולא אמר .. נראה מכאן דאין מחזירין אותו וכ"כ ר"ת דאין מחזירין באותן דברים שלא פסק הספר בפירוש, וכן מצאתי בתוס' ה"ר יהודה דעל אלו אין מחזירין דאין שייך כאן משנה ממטבע חכמים וכן משמע בה"ג כדלקמן בפ"ו בהג"ה. אבל בתוס' אחרות מצאתי דמחזירין עליהם דהוי משנה ממטבע הברכות, וכ"כ בספר התרומה שר"י היה נוהג להחזיר עליהן, ותימה הוא מהא דמסכת סופרים, והנה דעת מורי רבינו שלא להחזיר עליהן וכן פי' ראבי"ה וכן אמר לי ה"ר חיים ששמע ממפיו של ה"ר אליעזר ז"ל בישיבתו שאמר דאין נ"ל להחזיר עליהן'.
וכתב הב"ח6 לבאר את דעת הר"י: 'וכתב ר"י וכו' וכ"כ התוס' סוף פ"ק דברכות ונראה דר"י סובר דסתמא דמילתא דנוסח התפלה שביד כל ישראל קבלנוה מאנשי כנסת הגדולה וכל המשנה ממטבע שתקנו חכמים ז"ל הו"ל ברכה שאינה צריכה וצריך לחזור והא דלא הוזכר בתלמוד דמחזירין היינו משום דלא פליגי בה דלכ"ע מחזירין אם שינה כמו כל התפלות שתקנו חכמים ובהמלך הקדוש ובהמלך המשפט דפליגי בה ואיכא מ"ד דיצא בזה כמו בזה הוזכרה בתלמוד אבל כל שאר נוסח התפלה לא הוצרכו להזכיר כנ"ל ליישב דעת ר"י'.
ולהלכה כתב המחבר7 כדברי רוב הראשונים: 'אם לא אמר: זכרנו, ומי כמוך, אין מחזירין אותו'.
★ ★ ★
שאלה: מה הדין של מי ששכח אך נזכר לפני שעקר את רגליו?
תשובה: כתב בתרומת הדשן8: 'שאלה: שכח זכרנו ומי כמוך או וכתוב ונזכר קודם שעקר רגליו חוזר או לאו? תשובה: יראה אע"ג דכל הגאונים כתבו דחוזר בזכרנו ואינך ר"ל ומי כמוך, אפילו עקר רגליו אין לנהוג הכי, אלא כדפסק מהר"ם באשירי דאינו חוזר, הואיל ולא הוזכר נוסח זו בתלמוד, ואפילו בלא עקר רגליו. אע"ג דכתבו רבוותא דר"י ראה את ר"ת שחזר אחר מודים, בדבר שאמרו חכמים אם לא אמר אין מחזירים אותו. וי"ל דווקא כשעקר רגליו כה"ג שייך לומר לשון חזרה, אבל לא עקר רגליו לא מיקרי חזרה. וכתב בסמ"ג דיש לעשות כר"ת בהא, וכן התוס' שילהי פ' תפילת השחר דעמא דבר בהא כר"ת. מ"מ נראה דאפי' ר"ת לא סבר הכי אלא באותם דברים הנזכרים בתלמוד לאומרו, כגון על הניסים בתפילת חנוכה ופורים .. ואעפ"י שאמרו חכמים עלייהו אם לא אמר אין מחזירים אותו, מפרש ר"ת דר"ל כשעקר רגליו אבל כל כמה דלא עקר רגליו מחויב הוא לומר כמו שתקנו חכמים. אבל זכרינו ואינך דאינם מוזכרים כלל לאומרו ואינו מטבע חכמי התלמוד ולכך סבר מהר"ם ואשירי דאינו חוזר בהו למיעבד ברכה לבטלה בשביל חזרתם, מניין לנו לחלק בין עקר ללא עקר, הא לא קאמר עלה לשון חזרה בשום מקום בתלמוד'.
וכ"כ הרמ"א9 להלכה: 'אפילו לא עקר רגליו עדיין, רק שסיים אותה ברכה, וה"ה אם לא אמר: וכתוב, ובספר, נמי דינא הכי'.
וז"ל אדמו"ר הזקן10: 'ואם שכח לאומרם ונזכר קודם שסיים הברכה ששכח בה אומרם במקום שנזכר ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה לא יאמר במקום שנזכר וגם לא יחזור לראש הברכה משום איסור ברכה לבטלה כיון דאינן אלא תיקון הגאונים'.
א"כ למעשה מי ששכח לומר והזכיר את שם ה' שבסיום הברכה אינו חוזר.
-
הערות:
1 ברכות לד, א ↩
2 ברכות פ"א סי' טז ↩
3 ר"ה ח, ב מדפי הרי"ף ↩
4 ברכות לד, א ↩
5 הל' תפילה פ"ב אות כ ↩
6 או"ח סי' תקפב. אלא שלמעשה פסק שאינו חוזר. ולהעיר מהריטב"א ר"ה לב, א ↩
7 שו"ע או"ח סי' תקפב ס"ה ↩
8 סי' קמד ↩
9 שו"ע סי' תקפב ס"ה בהג"ה ↩
10 שו"ע או"ח סי' תקפב ס"ו ↩
[3] (הלכה 663)
שאלה: איזה מהתוספות אומרים הציבור בחזרת הש"ץ?
תשובה: נהגו בהרבה קהילות1 שהציבור אומר בחזרת הש"ץ את כל התוספות בקול רם, אלא שיש שפקפקו בזה וכמ"ש באדני פז2 (להרב אפרים העקשיר): 'נהיגי עלמא שאומרים עם הש"ץ זכרינו ומי כמוך וכתוב ובספר, והוא שטות וטעות גדול, וגם לא מצינו זה בשום פוסק ומנהגים, ונשתרבב הטעות מפני שכמה פעמים שכח הש"ץ מלומר זכרינו והי' צועקים הקהל זכרינו כו' להזכיר הש"ץ שיאמר כן ועי"ז בא הטעות שהיה סוברים שצריך שיאמר דברים ההם עם הש"ץ וצריך למנוע דבר זה כי מה להקהל להתפלל עם הש"ץ והלא כבר היו מתפללים וזה תוך תפלתם נ"ל'3.
וכ"כ במעשה רב (מנהגי הגר"א)4: 'בחזרת הש"ץ אין אומרים הציבור וכתוב בספר כי אם הש"ץ לבדו'.
אך כתב השד"ח5: 'ומנהג פשוט בינינו הספרדים בימים נוראים בחזרת השליח צבור עונים העם כמה דברים שיש בהם שמות והם כבר אמרו אותם בתפלת לחש כגון זכרנו לחיים וכו' למענך אלוקים חיים וכו' .. וכיוצא עוד בתפילות יום הכיפורים ואין פוצה פה על אזכרתם שמות אלו והיינו ודאי עפ"י דברי מרן הבית יוסף בסי' קכד דכל שהוא בלא פתיחה ובלא חתימה אינו אלא כתחנה ורשאי אדם להתחנן ולחזור ולהתחנן ואין בזה חשש ואולי דחשבי זה קצת צורך לעורר הציבור לכוין שלא להסיח דעתם מחזרת התפלה וכל שיש איזה צורך פשיטא שאין חשש בהזכרת שמות שבתוך הנוסח והכי נמי כשצריך לומר וכתוב וכו' יכול לומר על הסדר כנהוג ויהללו כו''6.
אמנם מצינו מנהגים שחילקו בין התוספות, והזכירו בקול רק את 'וכתוב', 'ובספר', וכמ"ש במטה אפרים7: 'ונוהגין כשמגיע הש"ץ לוכתוב או לבספר הציבור אומרים בקול רם וכתוב או בספר והחזן ממתין עד שיסיימו ואומר אח"כ'.
ובטעם המנהג לחלק בין התוספות כתב הבני יששכר8: 'מה שנוהגין בכל תפוצות ישראל וכתוב, ובספר, אומרים הקהל עם השליח ציבור, משא"כ בזכרנו ומי כמוך, נ"ל דהנה ג' ראשונות דומה כעבד וכו', משא"כ בג' אחרונות דומה לעבד הנוטל פרס מרבו ויוצא והולך לו, והנה השליח ציבור הוא הנוטל פרס בעד כל הציבור, ע"כ בנטלו הפרס הנה כל אחד אומר עמו ונוטל חלקו לחיים ולשלום, כן נ"ל'.
טעם אחר כתב בילקוט אברהם (להר' אברהם ליפשיץ)9: 'דהנה כתב הטור ז"ל בסי' תקפב וז"ל 'ולא היה אומר לחיים טובים אלא לחיים עד לבסוף בהודאה שהיה אומר וכתוב לחיים טובים כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך וכו' ואח"כ מביא משל לזה וכתב שם הב"י שם בד"ה וכתב שם משל וכו' שהוא במדרש תהלים ע"ש וכ"כ ג"כ המהח"ש כאן סי' תקפב סק"ד בשם המדרש וכו' לכן מבקשין קודם זכירה ואח"כ כתיבה ואח"כ טובים ע"ש ולפי"ז בנידון דידן ג"כ כיון דבאיזה רגעים מקודם בתפלת הלחש בקשו ואמרו כבר וכתוב לחיים טובים וכן בספר חיים וכו' לחיים טובים ושלום ותומ"י כשאומר הש"ץ הש"ע יחזרו מזה לומר רק זכרנו לחיים וכן מי כמוך וכו' זוכר יצוריו לחיים ברחמים, כי אפילו אותן הפוסקים החולקים בוכתוב דאין לומר טובים, מודים הם דבספר חיים וכו' צ"ל טובים, ע"כ אינם אומרים עם הש"ץ זכרינו ומי כמוך כן נראה לי'.
וכך כותב הרבי10: 'במענה על שאלתו לענין אמירת הקהל זכרנו כו' ובספר בעת חזרת הש"ץ. מנהגו מאושר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א בפירוש שהקהל חוזרים וכתוב וחתום ובספר וגם בשבת ויו"ט. ומה שכתב שיש חוזרים ג"כ זכרנו ומי כמוך ונ"ל שכן צריך להיות כי מה טעם לחלק בינם ובין וכתוב כו'. שמעתי ע"ד מנהגו זה ומעולם תמיהני על חזרת מי כמוך כי הלא אין זה בקשת רחמים כ"א ספור שבחו של מקום. ומה שאין מנהגנו לחזור זכרנו נ"ל הטעם כי הרי בקשת זכרנו לחיים היא בקשת דבר מועט ולכן אין אומרים זה הקהל לאחר שכבר אמרו וכתוב לחיים טובים משא"כ הש"ץ. שאמר וכתוב כו' כדי שתהא תפלתו שגורה בפיו'.
א"כ למעשה מנהגנו לומר בקול רם רק את הקטעים וכתוב לחיים, ובספר חיים.
--------------
הערות:
1 ראה לקוטי מהרי"ח ר"ה סח, א. ילקוט אברהם (מונקאטש תרצא) סי' תרב. קצה המטה סי' תקפד ס"ק כב ↩
2 נדפס באלטונא תק"ג, סי' תקפב ס"ה ↩
3 ולהעיר מהגר"ח פלאג'י במועד לכל חי סי' יג אות טז: 'ובספר אדני פז קרא תגר על המנהג דאומרים הקהל בקול רם זכרנו, מי כמוך, וכתוב, ובספר חיים, עיי"ש, דיש ללמד זכות דהוא בכונה מכוונת שלא ישכחו מלאומרו' ↩
4 אות רד ↩
5 מערכת ר"ה סי' ג אות ג (ח"ו ע' א'תח) ↩
6 וראה תשובות והנהגות ח"ה סי' קפג אות ג: 'הציבור נהגו לומר עם הש"ץ בחזרת הש"ץ, זכרינו לחיים, מי כמוך, וכתוב, ובספר חיים טובים, ולמנהג אשכנז אומרים עם החזן רק וכתוב ובספר, ולא מצאנו לזה שום יסוד וכבר תמהו ע"ז, ולפי זכרוני כ"ק האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר זצ"ל תמה על מנהג זה, ונדחק שמא כדי לזרז ולהזכיר את הש"ץ לאומרם. ובפשוטו נראה דהנה בחזרת הש"ץ צריך לשמוע כל תיבה מהש"ץ ולענות אמן ובזה יש לו תפלה נוספת, וכן בזה הוא תפלת הציבור ממש, והתפלה מעולה ומתקבלת ביותר, אבל בעו"ה לא זהירים בזה היום ולכן עכ"פ תפלות אלו אומרים יחד, לזרז הציבור ששייך לכל אחד תפלת הש"ץ שאז מרוצה ונשמעת טפי' ↩
7 סי' תקפד ס"י ↩
8 מאמרי חודש תשרי מאמר ב אות כג ↩
9 נסמן בהערה 1 ↩
10 אג"ק ח"ג ע' ה ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp