סעודת ברית מילה

---

[ב] (הלכה 350)

שאלה: כשעושים ברית ביום שישי, האם מותר לקבוע סעודה גדולה לברית המילה, או שיש בזה הגבלות?

תשובה: הגמרא במסכת גיטין¹ אומרת: 'דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו'.

אלא שתמהו הראשונים כיצד לתווך גמרא זו עם הגמרא בפסחים²: 'דתניא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך .. והאמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן, ואיתימא אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח, והלכה כרבי יוסי בערב שבת'. וא"כ הלכה כרבי יוסי שמותר לאכול עד כניסת שבת, ומדוע נעקרה המשפחה שקבעה סעודתא בערב שבת?

וכתב הריטב"א בגיטין שם: 'ואי קשיא לך דהא קי"ל דאוכל והולך עד שתחשך, ואיכא למימר דה"מ באקראי בעלמא אבל לקבוע סעודתו כן תמיד אסור, ורבינו חננאל פירש: בערב שבת אפילו בבקר, שהיה דרכן שסעודת הלילה היו קובעין אותה בערב שבת, וזה אסור לקבוע סעודה גדולה בע"ש משום כבוד שבת כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב'.

וכ"כ הרמב"ם³: 'אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת, ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך, ואעפ"כ מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול'.

וביארו המפרשים⁴ שכוונת הרמב"ם בתחילת דבריו היא שהסעודה האסורה בערב שבת בכל שעות היום היא סעודה גדולה שאינו רגיל בה בימי החול.

ולהלכה כתב המחבר⁵: 'אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול; וכל היום בכלל האיסור'.

אך הרמ"א בהגה כתב: 'וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן, מותר, כן נ"ל וכן המנהג פשוט'.

מאידך הב"ח שם כתב: 'ואפשר לומר דמיירי בסעודת ברית מילה ופדיון הבן דלכתחלה צריך להתחיל קודם ט' שעות זמניות, אלא דאם לא התחילו קודם ט' שעות יכול להתחיל אחר ט' והיינו צורך שעה והכי נקטינן. והרב בהגהת שו"ע כתב בסתם בברית מילה ופדיון הבן מותר, ולפע"ד נראה דלכתחלה יש ליזהר שלא יתחיל לסעוד בה אלא קודם ט' שעות'. וכ"כ המג"א סק"ו.

וכ"כ אדמו"ר הזקן⁶: 'אסור לקבוע בע"ש סעודה גדולה של משתה שאינו רגיל בה בימי החול מפני כבוד השבת שע"י שמרבה באכילה ושתיה בערב שבת אפילו בבוקר יותר מדרכו בשאר ימות החול לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה כראוי. במה דברים אמורים בסעודת הרשות או אפילו סעודת מצוה אלא שאין זמנה בערב שבת שיכול לדחותה ליום אחר ולעשות הסעודה באותו יום אבל אם זמנה היום כגון סעודת מילה .. וכן המילה אף אם אינה בשמיני ללידתו אי אפשר לדחותה ליום אחר שאסור להניחו ערל אפילו יום אחד לפיכך מותר לעשות הסעודה ג"כ בו ביום ואם אח"כ לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה אין בכך כלום כיון שזוהי ג"כ סעודת מצוה ויאכל למחר ביום שלש סעודות כמ"ש בסי' רע"ד. ומ"מ מצוה להתחיל הסעודה לכתחלה קודם שעה עשירית שהרי משעה עשירית ואילך מצוה להמנע מלקבוע אפילו סעודה קטנה שרגיל בה בחול אם היא סעודת הרשות כמו שיתבאר א"כ גם בסעודת מצוה כיון שאפשר להקדימה קודם שעה עשירית יש לו להקדימה לכתחלה'.

[אמנם יש מהאחרונים שכתבו שיש להתחיל הסעודה בבוקר⁷ או עכ"פ קודם חצות⁸, אך כנ"ל דברי אדמו"ר הזקן שמצוה להתחיל קודם שעה עשירית, ולא הזכיר שיש עדיפות ללפני חצות. אך ראה בקצות השלחן⁹ שסיים: 'ומ"מ פשוט דכל מה שמקדימה יותר עדיף טפי משום כבוד השבת וכן המנהג להקדים הסעודות כל מה דאפשר'].

א"כ ברית המתקיימת ביום שישי צריך לעשות סעודה (גם אם עי"ז לא יוכל לקיים סעודת ליל שבת כראוי) אך לכתחילה ראוי להקדים ולהתחילה עכ"פ לפני שעה עשירית.

בהלכה הבאה בעז"ה נלמד על הגבלה בכמות הסועדים.

---

הערות:

¹ לח, ב ↩

² צט, ב ↩

³ הל' שבת פ"ל ה"ד ↩

⁴ מגיד משנה, והובא בב"י, אך ראה ט"ז (ס"ק א) שביאר שהאיסור כל היום הוא על סעודה עם משתה שקובעים עצמן גם לשתות, [וראה לשון אדה"ז מהלבוש, 'סעודה של משתה שאינו רגיל בה בימי החול'] ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' רמט ס"ב ↩

⁶ סי' רמט סעיפים ה-ז ↩

⁷ ראה חיי"א חלק ב-ג כלל א ס"ח: 'ומ"מ נכון להקדימו בבוקר'. וכ"כ המשנ"ב סקי"ב ובשעה"צ אות יז ↩

⁸ ראה ערוה"ש ס"ז (ולכאו' הוא עפ"י דברי הראב"ד על רמב"ם שם: 'דוקא שאסור לקבוע מחצות ולמעלה'). וראה שלחן הטהור סקי"א שאלו שאין שלחנם טהור ומעשנים לילקיס וציגארין ומדברים בדברי הבל יש להם להתחיל לפני חצות, ואחר חצות יפסיקו ↩

⁹ סי' סט בדה"ש אות ח ↩

---

[ג] (הלכה 351)

למדנו שגם כאשר ברית מילה נעשית ביום שישי יש לערוך סעודה (למרות שיתכן שלא יוכל לאכול סעודת שבת כראוי).

שאלה: כמה מותרים לשתתף בסעודת ברית הנעשית בערב שבת?

תשובה: בהלכה הקודמת הבאנו את דברי הרמ"א שכתב¹: 'וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן, מותר, כן נ"ל וכן המנהג פשוט'. וכתב אדמו"ר הזקן²: 'שמשמעות רמ"א ולבוש להקל בכל הקרואים, וכן פסק אליה זוטא³'.

כלומר שלדעת הרמ"א וסיעתו אין הגבלה בכמות האנשים שמותר להם לאכול בסעודת ברית בערב שבת⁴.

אלא שהשל"ה⁵ כתב: 'וכשלמדתי תורה בק"ק קראקא אצל רבי מורי הגאון החסיד מהר"ר שלמה זלה"ה, אירע שהיה סנדק בערב שבת, ולא רצה לילך לקביעת הסעודה של מילה, ואמר שהוא קל וחומר מסעודת מילה שחלה מר"ח אב עד התענית, שאין אוכלין בשר כי אם מנין ולא יותר. והנה, איסור אכילת בשר בימים ההם אינו אלא מנהג בעלמא⁶, על כל זאת נוהגין שאין אוכלין יותר ממנין⁷, קביעת סעודה בערב שבת, שהוא דין דגמרא כדלעיל⁸, מכל שכן אם יש מנין, שלא יאכלו יותר. ואני אמרתי לו, מה זה ראיה, בשלמא שם, אפשר למצוא תקנה, לקבוע סעודה על מאכלי חלב, ויסבו הרבה כמו שירצו, אבל בערב שבת אין למצוא תקנה, דקביעת סעודה איסורא הוא בין בבשר בין בחלב, אפשר דשרי. ודחה את דברי, מטעם דאין שמחה בלא בשר⁹, וקל להבין'.

א"כ ראינו שרבו של השל"ה לא רצה לאכול בסעודת ברית ביום שישי כי ראוי שרק מנין יאכלו ולא יותר, ובסוף הדברים הסכים עמו השל"ה.

שאלה: האם מי נספר למנין זה שיש להקל לו לאכול סעודה כזו בערב שבת?

תשובה: אודות ברית בחודש אב כתב ספר המנהגים (טירנא) חודש אב: 'אבל אם יארע סעודת מצוה כגון אירוסין או ברית מילה או פדיון הבן או סיום מסכתות משנכנס אב עד ט' באב מותר לקבץ שם מניין מצומצם [עם] בני מצות ואוכלין בשר ושותין יין'. וכתב על זה בהגהות 'כמדומה שנוהגין ליקח מנין מלבד כל הקרובים השייכים לבעלי הסעודה'.

היינו שאודות ברית בתשעת הימים מר"ח אב כתבו שהמנין שמתירים להם לאכול בשר הם בנוסף לקרובים השייכים לבעלי הברית.

וכתב אדמו"ר הזקן¹⁰ שסעודת מצוה בערב שבת קלה מאכילת בשר בסעודה בחודש אב ולכן: 'ומכל שכן היכא שגם בשבוע של תשעה באב מקילים כגון בקרובים שאין להחמיר בערב שבת. ובפרט שמשמעות רמ"א ולבוש להקל בכל הקרואים, וכן פסק אליה זוטא'.

ולכן כותב אדמו"ר הזקן שם: 'גם כאן [בערב שבת] יש להקל בקרובים דומיא דשבוע של תשעה באב¹¹.

ולכן פסק¹²: 'וטוב שלא לאכול בסעודה זו אלא מנין מצומצם לבד מן השייכים לסעודה כגון הקרובים והשושבינים בסעודת נשואין והקרובים ובעלי הברית דהיינו המוהל והסנדק בסעודת מילה'.

א"כ להלכה רק למנין מותר לסעוד בסעודה זו בערב שבת, אך המנין הוא בנוסף לקרובים¹³ ולמוהל ולסנדק.

---

הערות:

¹ בסי' רמט ס"ב ↩

² סי' רמט סוף קו"א א ↩

³ ס"ק ב וכתב 'וכן נוהגין לאכול כל המזומנים לסעודה אפילו יותר ממנין' ↩

⁴ וכן המשנ"ב לא הביא כלל הגבלה בכמות המותרים בסעודה. ובשלחן הטהור (קאמרנא) סק"ח כתב שדווקא קודם חצות אין הגבלה ↩

⁵ מסכת שבת פרק נר מצוה ↩

⁶ או"ח סי' תקנ"א ס"ט ↩

⁷ ראה בלבוש סעיף י ↩

⁸ גיטין שם ↩

⁹ פסחים קט, א ↩

¹⁰ סי' רמט קו"א א ↩

¹¹ אלא שרבו של השל"ה החמיר יותר ואפי' שהיה סנדק החמיר לא לאכול ↩

¹² בסי' רמט ס"ז ↩

¹³ אדמו"ר הזקן הביא בקו"א את דברי המג"א בסי' תקנא ס"ק לה: 'ונ"ל דוקא פסולי עדות מקרי קרובים'. [והביא דברי תרומת הדשן סי' רצא אודות מנהגי אבלות בקרובים. וכתב במחצית השקל: 'וכתב בתרומת הדשן דע"כ צ"ל כן. דאל"כ אין לדבר סוף אף רביעים ועשיריים וכל ישראל קרובים זה לזה ע"ש'] ↩

---

[ד] (הלכה 352)

שאלה: האם סעודת ברית מילה צריכה להיות בשרית?

תשובה: בהלכה הקודמת הזכרנו את הדיון שהיה בין השל"ה לרבו מהר"ש לובלין אודות חובת אכילת בשר בברית שהשל"ה טען לרבו ש'אפשר למצוא תקנה, לקבוע סעודה על מאכלי חלב, ויסבו הרבה כמו שירצו ... ודחה את דברי, מטעם דאין שמחה בלא בשר (פסחים קט א), וק"ל'.

א"כ לדעת מהר"ש מלובלין ותלמידו השל"ה בסעודת ברית המילה צריך לאכול בשר.

וכ"כ המגן אברהם¹: 'ובעולת שבת כ' הא דאין שמחה אלא בבשר דוקא בזמן שבית המקדש קיים והי' בשר שלמי שמחה ע"כ ולא עיין בסנהדרין דף ע'.

והגם שכתב אדמו"ר הזקן² שהכלל שאין שמחה אלא בבשר נאמר דווקא אודות אכילת השלמים בזמן בית המקדש. אך מ''מ כותב אודות יו"ט שגם בכל אכילת בשר יש שמחה ולכן למרות שאין חובה יש מצוה לאכול. וז"ל: 'כיצד משמחן .. והאנשים בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלין בשר שלמים לשמחה ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים ומ"מ מצוה יש באכילת בשר ביום טוב כיון שנאמר בו שמחה והואיל ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא אכילת בשר שלמים יש לנו לשמחו בשאר כל מיני שמחות'.

וכן נקטו למעשה פוסקים רבים שמכיוון שנקבע שמחה לסעודה זו, יש לאכול בה בשר וכמ"ש היעב"ץ³: 'אעפ"י שכתוב משתה אין הכוונה על שתיית כוס בלבד כי הסעודה הגדולה קרויה משתה בכל מקום על שם היין, וכ"כ ויעש להם משתה ויאכלו וישתו, ואין סעודת מצוה אלא בבשר. ובכאן יש סמך מיוחד בכתוב כורתי בריתי על זבח'.

וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק⁴: 'הנה בסי' תקנ"א ס"ה מבואר דבסעודת מצוה והיא סעודת ברית מילה מצוה לאכול בשר שהרי התיר לאכול בשר אפילו בערב ת"ב וע"כ דמצוה איכא לאכול בשר אמנם טעמא דמילתא י"ל דהוי משום הידור מצוה כיון דסעודת מצוה הוא מהדרי' לה ומצוה וכבוד איכא בבשר אמנם דעת מהר"ש המובא במג"א סי' רמ"ט ס"ק ו דלעיכובא הוא דאין שמחה אלא בבשר וכוונתו כיון דמשום שמחה קבעו חכז"ל הסעודה בוודאי קבעוה רק על הבשר וא"כ בלא בשר מבטל מצותו והמג"א שם הסכים לסברא זו .. ולזה עכ"פ בסעודות שקבעו לנו חכז"ל כדי לשמוח במצוה שפיר י"ל כמהר"ש ועפי"ז סעודת פדיון הבן קיל בזה מסעודת מילה דבמילה הוקבע כדי לשמוח כמבואר בתוס' ורש"י בשבת דף ק"ל וביו"ד סי' רס"ה.. (המשך דבריו יובא לקמן)'.

ורבים מגדולי החסידות הביאו⁵ סגולות וזכויות גדולות לנימול כאשר יש בסעודת הברית בשר.

מאידך יש שהביאו שנהגו לעשות סעודת הברית ללא בשר, ויש שהצדיקו זה בטעמים שונים.

א. החתם סופר⁶: 'קשה עליהם לעשות סעודה של מילה בשבת בסעודה' של בשר ודגים מפני היוקר ונוח להם לעשות סעודה בשחרית של מאכלי חלב וסעודת מצוה היא'.

שו"ת מהר"ם שיק שם: 'ונחזי אנן דהנה אי מצות אכילת בשר בסעודת מצוה היא רק משום הידור מבואר בב"ק ד' ט' ע"ב דהידור מצוה עד שליש .. והנה כיון דא"צ להוסיף יותר משליש הי' מקום ללמד זכות על המנהג שנוהגין איזה אנשים לעשות סעודת ברית מילה במאכלי חלב דאם יעשה סעודה מבשר יהא צריך להרבות הרבה יותר משליש: אמנם לסברת מהר"ש המובא במג"א סי' רמ"ט הנ"ל אין יוצאין י"ח בסעודת מילה רק בבשר..'.

וכ"כ ערוך השולחן⁷: 'ובמדינתינו מעטים הם שעושים סעודה ורק אוכלים קצת מיני מתיקה כלעקא"ך וכיוצא בזה ומפני העניות וכובד הפרנסה נהגו כן'.

ב. המהר"ם שיק⁸: 'האידנא במקומות שאינם עושים סעודת של בשר אלא של מאכלי חלב ולדעת מהר"ש ומג"א סי' רמ"ט ס"קו אינם יוצאין ידי שמחה וע"כ סמכו האידנא על דיעות האומרים דסעודת ברית מילה לא מקרי שמחה וכמ"ש המג"א בסי' תקמ"ו ס"קה לדעת הש"ע'⁹.

וכ"כ באבהע"ז שם¹⁰: 'יש לישב קצת מנהג העולם שגם בברית מילה עושין הסעודה במאכלי חלב והוא לפי מ"ש התוס' במ"ק דף ח' דלית בי' שמחה והכי קיי"ל'.

ולפועל כתבו רבים¹¹ שיש להקפיד על סעודה עם בשר [יש שהביאו שכאשר אין באפשרות להביא בשר עכ"פ שיביאו עופות או דגים¹²].

א"כ למעשה ראוי שסעודת הברית תהיה סעודה עם בשר.

---

הערות:

¹ סי' רמט ס"ק ו ↩

² סי' תקכט ס"ז ↩

³ סידור שער השמים, (הוצאת אשכול) ח"ב ע' תשצו ↩

⁴ אבהע"ז סי' פט אות ב ↩

⁵ נלקטו בחקרי מנהגים (גוראריה) ח"ד סי' קיג עמ' פד ואילך. וראה הנסמן בפסקים ותשבות סי' רסה הערה 309 - 310 ↩

⁶ שו"ת חת"ס ח"א או"ח סי' סט ↩

⁷ יו"ד סי' רסה סל"ז ↩

⁸ יו"ד סי' שסו ↩

⁹ שעל דברי השו"ע סי' תקמו ס"ד: 'מותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וכן סעודת פדיון הבן'. כתב המג"א ס"ק ה: 'מותר לעשות. דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נשואין לבד' ↩

¹⁰ סי' פט סו, אות ב ↩

¹¹ ראה שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' יח אות ב, שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' קפז וחי"ד סי' רעב ↩

¹² ראה שבט הלוי שם. וראה גם אבן ישראל (ברוין) ח"ב סעודת ברית אות יד ↩

---

[ה] (הלכה 353)

לימוד ההלכה מוקדש לזכות נחום בן אסתר שרה נחמה ליום הולדתו לשנת הצלחה בגו"ר

שאלה: האם אדם שהוזמן לברית מילה ולסעודה, רשאי לא להגיע?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'שבעה מנודין לשמים .. ויש אומרים: אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה'. ופירש רשב"ם: 'בחבורת מצוה. כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן'. וכ"כ התוספות שם ד"ה ואין מיסב: 'היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם וסעודת נישואין בת"ח ובת כהן לכהן ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא כן יודעין מי מיסב עמהם'.

הרמ"א² בהגה הביא את דברי התוס' להלכה, וז"ל: 'וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים, ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, א"צ לאכול שם'³.

וכתב בספר סוד ה' שרביט הזהב⁴: 'וראיתי רבותי גאוני עולם שהיו מוחים בשמשים הסובבים בתי בני ישראל ומודיעים שהם מזומנים לסעודת ברית מילה כנהוג שלא להזמינם, באומרם אולי לא ילכו לסעוד שמה מטעמים המתהוים, ויהי ח"ו בכלל נידוי'. הביאוהו בשו"ת מקום שמואל⁵, ופת"ש⁶, וכ"כ המהר"י טיקטין בבאר היטב שלו⁷.

א"כ ראינו בדברי הרמ"א שצריך לאכול בסעודת ברית מילה, ופירשו האחרונים את דבריו שדין זה הוא גם על מי שמוזמן לסעודה שעליו להגיע ולאכול.

אמנם הרה"ק רבי משה טייטלבוים בעל הישמח משה כתב⁸: 'וגם יש אומרים הנ"ל י"ל דוקא ביושב שם ואינו רוצה להסב עמהם וכן משמע לשון הברייתא וי"א מי שאינו מיסב, וכן הוא לשון הרמ"א מי שאינו אוכל, כי אבל לא מצינו שהוא מחוייב לילך דלא קאמר מי שאינו הולך לאכול וזה ברור'.

היינו שלדבריו אין חשש להזמין אדם שאולי לא יגיע לסעודה, כיון שהחומרא היא רק על מי שמשתתף בפועל בסעודה ואינו אוכל. וראה בכורת הברית⁹, שהקפידה דווקא כאשר היה בברית והוזמן לסעודה יושב ואינו סועד עמהם.

ולמעשה נתפשט המנהג כדברי המחמירים שאין מזמינים לסעודת הברית, (משא"כ לברית עצמה שמותר להזמין).

אך מצינו בדברי הפוסקים כמה אופנים להקל:

א) אם לא הוזמן וחזר והוזמן:

המדרש באיכה רבה¹⁰: 'בני ציון היקרים, מה היתה יקרותן .. ד"א מה היתה יקרותן לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה'. ונלמד מדברי המדרש דרק אם נקרא ונשנה יש חיוב ללכת לסעודת ברית מילה¹¹.

והביא זה היעב"ץ במגדול עוז¹².

ב) כשלא כולם מהוגנים:

כאמור בדברי התוס' והרמ"א שהבעיה היא רק אם יושבים שם בני אדם מהוגנים, ועפ"ז כתב ערוך השולחן¹³: 'אך עתה בעוה"ר אין חשש דע"פ רוב ימצאו גם שאינם מהוגנים, אך מ"מ נכון לילך דאיתא במדרש דהאוכל בסעודת מילה נצול מדינה של גהינם'.

ג) כשהוא טרוד במצוה:

כתב בשבט הלוי¹⁴: 'ומה ששאל לענין אכילה בסעודת ברית למוהל שאין עתותיו בידיו .. הנה לדידי פשוט דמי שהוא טרוד טרדה דמצוה, או תורתו אומנתו ממש וכיו"ב שאין חל עליו ענין זה כאשר מובא כן בשם ס' כורת הברית. ואני דרכי לקחת דבר מסעודת הברית לביתי ודבר פשוט דמוהל עירוני הטרוד גם בשאר מצות דאין חיוב לאכל בכל הבריתים, וגם פשוט דאין חיוב להגדיל סעודת ברית למאות אנשים על חשבון שאר המצות'.

ד) כשיש מנין בלעדיו:

כתב כף החיים¹⁵ בשם האורחות יושר: 'שמעתי אומרים דמ"ש דכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים ה"ד כשאין שם מנין אבל אם יש מנין אין להקפיד. וקצת ראיה לזה שמוהר"מ¹⁶ מלובלין היה סנדיקוס בע"ש ולא רצה לילך לסעודה מאחר שהיה שם מנין בלעדו עכ"ל והב"ד היפה לללב ח"ג ביו"ד סימן רס"ה או' כ"ב'.

ה) כשהוזמן רק מחמת הכבוד בלבד.

כתב כף החיים שם בשם האורחות יושר .. שכתב 'וראיתי רבים בזה"ז שמזמינין אותם לסעודת מילה ואין הולכין אף שיש שם בני אדם מהוגנים ושמעתי הטעם שבזה"ז מוכרח בעל הבית לזמן אנשים הרבה מפני הכבוד ואינו מקפיד בעה"ב אם באים לסעודה כל המזומנים ולפעמים אינו רוצה בעה"ב שיבואו כל המזומנים לסעודה שלא זימנם אלא מפני הכבוד'.

א"כ למדנו שנהגו לא להזמין לסעודת הברית, אלא רק מודיעים. וגם במקרה שאדם הוזמן ראינו שיש אופנים בהם הקילו האחרונים שאינו חייב להשתתף.

---

הערות:

¹ קיג, ב ↩

² יו"ד סי' רסה סי"ב ↩

³ וראה בילק"מ על השו"ע השגת בעל הישמח משה על הרמ"א, ומ"ש להשיב הגר"ח נאה בקצוה"ש הערות למעשה ע' קצג ↩

⁴ קצת דיני מילה ד"ה נוהגים - הוצאת תשסב עמוד מו ↩

⁵ סי' פ ↩

⁶ ס"ק יח ↩

⁷ ס"ק ה ↩

⁸ צוין בהערה 3 ↩

⁹ להרב אליהו פוסק ס"ק ס"ז ↩

¹⁰ פרשה ד, ב ↩

¹¹ וראה שו"ת להורות נתן ח"ז סי' עו ↩

¹² בריכה עליונה הנחל הי"ג אות טז. ובסידורו - אחרי תפלה לאב אחר המילה ↩

¹³ יו"ד סי' רסה סל"ז ↩

¹⁴ שו"ת ח"ח סי' ריז ב. וראה שו"ת יד אליהו להרב אליהו מלובלין סי' ו ↩

¹⁵ סי' תר"מ ס"ק נ"ו ↩

¹⁶ לכאורה צ"ל מהר"ש ↩

---

[ו] (הלכה 354)

שאלה: האם מותר לאחר את הברית מילה בשביל שהיא תהיה ברוב עם, למרות שזריזין מקדימים למצוות וראוי לעשות הברית מוקדם?

ישנו כלל הלכתי ש'זריזין מקדימין למצוות', כלומר צריך להשתדל להזדרז לקיים מצוה בזמן הכי מוקדם שאפשר לקיים. וישנו עוד כלל 'ברוב עם הדרת מלך' ומשמעותו שיש ענין לקיים מצוה בריבוי קהל, כיון שזהו כבודו של המלך - מצוה המצוה. נשאלת שאלה מה עושים במקרה שיש התנגשות בין הכללים, כלומר במקרה שעל ידי ההמתנה לקהל תתעכב המצוה אך יהי' ציבור גדול יותר, מה עדיף הזריזות או ברוב עם?

תשובה: הגמרא במסכת ראש השנה¹ מביאה את המשנה: 'העובר לפני התיבה ביו"ט של ראש השנה - השני [= החזן של מוסף] מתקיע, ובשעת הלל - הראשון [=החזן של שחרית] מקרא את ההלל'. ודנה בזה הגמרא שם: 'מאי שנא שני [=חזן של מוסף] מתקיע - משום דברב עם הדרת מלך, אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך! אלא: מאי שנא הלל דבראשון [=החזן של שחרית] - משום דזריזין מקדימין למצות'.

ונמצאנו למדים שהקדימו את קריאת ההלל לשחרית (למרות שאם היו מאחרים היו יותר משתתפים 'ברוב עם') בגלל שזריזין מקדימין למצוות, א"כ לכאורה רואים ש'זריזין מקדימין למצוות' גובר על 'ברוב עם הדרת מלך'.

וכתבו הרבה מהפוסקים² שעפ"י גמרא זו נלמד שלמרות שעיכוב המצוה יוסיף את מעלת ברוב עם, אין זה סיבה לעכב את המצווה כיון שזריזין מקדימים.

ועפ"ז יש שכתבו³ גם אודות ברית מילה שאין לאחר את זמן הברית גם אם ע"י האיחור ירוויחו שיהיה יותר ברוב עם.

אך הרבי מבאר⁴ שתלוי באיזה מצוה מדובר, ובכמה מצות וכן הוא במילה הרוב עם הוא הידור בגוף המצווה ולכן הוא קודם לזריזין.

וכן מצינו שהרבי במכתב האריך לבאר: שהשמחה בברית היא חשובה⁵ ולכן זה דוחה את הזריזין מקדימין, [וכפי שנפסק שכאשר יש ברית בתשעה באב נדחה אז עושים הברית מאוחר יותר], ועל כן לעכב ברית בכדי שישתתפו עוד וכך יוסיף בשמחה יש לומר שזה קודם לזריזין מקדימים. ולכן אין למנוע באלו שנוהגים לאחר הברית לצורך 'הברוב עם' שמרבה בשמחת הברית.

ולחביבות הענין נעתיק כאן את מכתב הרבי⁶ שנכתב במענה לשאלת הרב ש"ז גרליק רבה של כפר חב"ד: 'ובמה דשאילנא קדמיכון אם למנוע המנהג שמאחרין המילה עד אחרי המנחה כדי שיהי' ברוב עם.

הנה זריזין מקדימין למצות דוחה לענין דברוב עם הדרת מלך כדמוכח בר"ה (לב, ב) , אבל לכאורה מילה שאני דטוב שתהי' בשמחה כמו שקיבלוה עליהם (שבת קל, א) ועייג"כ מגילה טז, ב כתובות ח, א. וביחוד נדה (לא, ב): כולם שמחים כו' וזה דוחה לזריזים מקדימין למצוות שלכן בת"ב נדחה מאחרים המילה לאחר המנחה (שו"ע או"ח סו"ס תקנ"ט, ומה שאם חל בת"ב עצמו אין הדין כן הוא משום דאין החילוק בשמחה גדול כ"כ משא"כ בנדחה שמפסיק תעניתו).

והנה בשד"ח כללים מע' זיין כלל ג הביא מברכ"י או"ח ס"א חיי אדם כלל ס"ח ראה חיים פ' לך לך ולב חיים ח"ב סקכ"ז שאין לאחר פדיון הבן בשביל זה וכותב בפשיטות שגם במילה הדין כן הוא.

ולפענ"ד חלוקים הם כנ"ל (ואין לומר דאדרבה במילה צ"ל הקדמה ביותר וביחוד, דהא בכל רגע של איחור ה"ה ערל ומאוסה הערלה כו' (ובמילא יקשה ג"כ על האיחור בת"ב הנ"ל) דשאני הכא דהתורה אמרה בפירוש וביום השמיני ולא הציבה גבולים ביום זה גופא, אלא דלפ"ז במילה שלא בזמנה צ"ל הקדמה נוסף על מה שבשאר מצות זריזין מקדימין (ועיין שד"ח שם) וא"כ דין מילה בת"ב הנ"ל יהי' רק במילה בזמנה, ול"מ כן, וי"ל ואכמ"ל).

ובמוחש רואין שהשמחה תלוי' ברוב המתועדים ולפעמים יש גם עצב בהמנע אחדים לבוא.

ובנדו"ד הרי עוד ענין תלוי בזה התועדות אנ"ש, שבטח מדברים אז בעניני תומ"צ ודא"ח, וסו"ס הרי ציונו ה"א לעשות את כל החוקים כדי ליראה גו'.

ועכ"פ מספיקים טעמים אלו, לדעתי, שלא למנוע ביד הנוהגים כנ"ל'. עכלה"ק.

א"כ למרות שראוי להקדים הברית לבוקר יום השמיני מכיון שזריזין מקדימים למצוות, אעפ"כ אין למנוע מהנוהגים לאחר הברית לאחר הבוקר כאשר התוספת אנשים יוסיף בשמחת הברית.

--

---

הערות:

¹ לב, ב ↩

² ראה ברכ"י או"ח סי' א ס"ק ז על דברי הגמ' זו: 'אלמא דאי לאו דמשנתינו בשעת הגזרה, תקיעה נמי עבדינן בראשון, ואתי טעם דמקדימין למצות ודחי לטעם ברב עם הדרת מלך'. וראה שד"ח כללים מע' פ אות לט. ובמע' ז כלל ג. וכ"כ רבים הובאו בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סי' יח. מאידך רבים הביאו את דברי שו"ת מקור חיים למהר"ש כהן מוילנה (לא מצאנו נדפס) ומצטטים מדבריו אודות ברוב עם לעומת זריזין מקדימין: 'אפשר ששניהם שקולים הם .. ואל תשיבנו מהסוגיא דר"ה .. דשאני התם דמצוות רוב עם הויא ספק שמי יודע אם במוסף ירבו אנשים בביהכ"נ וביטול הזריזות וודאי ואין ספק דוחה וודאי' ↩

³ שד"ח שם גם אודות ברית מילה, וראה הנסמן באוצר הברית ח"א פ"ג סי' ה דין ד. ובשו"ת יביע אומר שם. אך ראה בשו"ת מקור חיים (הנ"ל הע' קודמת) שמבאר ללמד זכות על המאחרים את הברית עד אחר חצות כי מרוויחים את דין 'רוב עם' וכנ"ל לשיטתו שכאשר וודאי יהיה רוב עם, אין הזריזין גובר ↩

⁴ לקו"ש חי"ט ע' 74 הערה 60. וראה גם בהמשך דברי השד"ח שם מע' פ שבכדי לעשות את גוף המצווה מהודרת יותר לא חיישינן לשיהוי מצווה. וראה דברי החת"ס (ברכות לב, ב מספרו תורת משה (פ' תצוה בריש סוגיא דתדיר ד"ה תנן): 'דאם המצוה נעשית בהדור יותר במאוחר אין זריזין מקדימין .. כשהמצוה עצמה מהודרת יותר .. אז דוחה את זריזין מקדימין', ורק 'כשהמצוה עצמה אינה מתנאה יותר רק מצד ברוב עם הדרת מלך, אז זריזין מקדימין עדיף' ↩

⁵ ולכאו' הכוונה שהשמחה בברית (שע"י הרוב עם) היא חלק מהמצווה, ולכן אינו ככל ברוב עם שהוא מעלה שאינה שייכת למצווה זו דווקא שאז שזריזין קודם, וראה הע' קודמת ↩

⁶ אג"ק ח"ד ע' קנד (אגרת תתצו) ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

חובת סעודת ברית מילה

[א] (הלכה 349)

לימוד ההלכה מוקדש לזכות הרך הנולד בן דבורה לאה לרגל כניסתו בבריתו של אאע"ה

שאלה: מה המקור לעשיית סעודה בברית מילה?

תשובה: כתוב בפרקי דרבי אליעזר¹: 'וכשנולד יצחק בן שונה ימי' הגישו למילה, שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים. והגישו למנחה על גבי המזבח, ועשה שמחה ומשתה. מכאן אמרו חכמים² חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו שנאמר ויעשה אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק'.

ובמסכת שבת³ נאמר: 'תניא, רשב"ג אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב - עדיין עושין אותה בשמחה', וכתבו התוספות בד"ה שש: 'וכן אמרינן ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה"ג מל את יצחק דהיינו ביום השמיני דמילה כמנין ה"ג, ר"ת'.

ובמסכת פסחים נאמר⁴: 'שבעה מנודין לשמים .. וי"א אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה. וכתבו התוס'⁵ 'היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם .. ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין..'.

וכתב האור זרוע⁶: 'ומה שנוהגים לעשות סעודה בברית מילה כדאמר בפדר"א פל"א כשנולד יצחק כתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן כו' מיכן אתה למד שכל מי שהוא מגיש את בנו למילה כאילו כה"ג מקריב מנחתו ונסכו ע"ג המזבח⁷ מיכן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו יום שזכה למול את בנו, ואמרינן נמי ס"פ מרובה רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן ופרש"י שבוע הבן ברית מילה על שם שעברו עליו שבעה ימים ש"מ דסעודת מילה סעודת מצוה היא דאל"ה לא הוה אכיל רב שם כדאמרינן בפרק גיד הנשה דרב לא אכל בסעודת הרשות .. ואמרי' נמי פ"ק דכתובות רב חנינא איקלע לבי מהולא בריך שהשמחה במעונו ולית הלכתא כותיה משום דטריד דאית ליה צערא לינוקא אבל אי לאו צערא דינוקא הוה מן הדין לברך שהשמחה במעונו ש"מ דסעודת מצוה היא'.

והאבודרהם⁸ כתב: 'וכן אמר דוד (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, ורבותינו ז"ל אמרו סעודת מילה ומפרשים עלי זבח זב ח' דם מילה שהוא זב לשמונה ימים. ופירש ה"ר משה כהן שהטעם בזה שהקב"ה חפץ כפי היות שאר כוחות הנפש נמשכות ונגררות אחר הנפש המשכלת בעשיית המצות ובדרישת החכמה שיהיה להם חלק בשמחה אשר תגיע לנפש המשכלת בעשות המצוה או בהגיעהו לחכמה וזה יהיה בעשותו סעודה במאכל ובמשתה'.

והאורחות חיים⁹ כתב: 'ונהגו בכל מקומותינו שמי שמל את בנו .. שמשלים עם כל שונאיו וקורא אותן לאכול ולשמוח עמו כדי שיברכוהו ולא יקללוהו .. וגם נהגו לעשות סעודות גדולות ביום המילה'.

רבינו בחיי¹⁰ כתב: 'מצות המילה כעין קרבן הוא שאדם מקריב פרי בטנו לכבוד הש"י לקיים מצותו, וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר, ולכך עיקר המילה ביום ח' בדמיון קרבן שלא יכשר עד יום ח' שנאמרנומיום השמיני והלאה ירצה. וכשם שכתוב בקרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן מכפר כן המנהג בישראל שעושין סעודה ביום המילה ומתאספין הכל ובאין שם ומנהג כשר הוא, ועל כן הזכיר דוד ע"ה אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. למדך כי ראויה שיתאספו הקרובים והאוהבים לשמוח ולעשות סעודה על המצוה הזאת'.

רמזים יפים בחשיבות הסעודה רמזו הראשונים, בספר המנהגים (טירנא) כתב¹¹: 'מילה ר"ת: משתה יעשה לכל הקרואים'. ובספר המטעמים כתב שמוהל ר"ת 'מזון וצידה השביע לנפשנו'.

ולהלכה כתב המחבר¹² 'נוהגים לעשות סעודה ביום המילה'. וכתב הרמ"א בהגה: 'ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה, ומקרי סעודת מצוה וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים. ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, א"צ לאכול שם'.

ובפתחי תשובה¹³ כתב: 'לעשות סעודה ואם אירע סיבה שלא עשאו סעודה ביום המילה יעשו ביום אחר. חמודי דניאל כ"י'.

א"כ למדנו על המקור וחשיבות סעודת ברית המילה ועוד שהוא כאכילת קרבן וגם אם לא עשאה בזמנה ראוי להשלימה.

---

הערות:

¹ פכ"ט וראה ילק"ש פר' לך לך רמז פא ↩

² ובספר חרדים מ"ע מדברי קבלה ומדברי סופרים פ"ד כתב: 'מצות עשה מד"ק ומד"ס התלויות בפה ובושט .. סעודת אירוסין או נישואין או מילה'. ולהעיר ממ"ש השע"ת או"ח סי' תקנא ס"ק לג: 'וע"ש באור נעלם שכתב דסעודת מילה בזמנה היא מצוה דאורייתא .. וליתא דודאי גוף הסעודה אין עיקר בדאורייתא כלל כמבואר בב"י סי' רס"ה בשם הר"ד אבודרהם' ↩

³ קל, א ↩

⁴ קיג,ב ↩

⁵ שם קיד, א ד"ה ואין מיסב ↩

⁶ הל' מילה סי' קז אות יא ↩

⁷ בגירסתנו פל"א מדבר אודות עקידת יצחק, ולא על הברית מילה, ובפכ"ט שמדבר אודות ברית לא מזוכר שהוא כמקריב מנחה, וראה הגהות הרד"ל פכ"ט הערה מא ↩

⁸ במילה וברכותיה ↩

⁹ הל' מילה אות ט ↩

¹⁰ בכד הקמח מילה (ופרשת לך לך יז, יג. וירא כא, ח) ↩

¹¹ בהגהות המנהגים חודש טבת ↩

¹² בשו"ע יו"ד הל' מילה סי' רסה סי"ב ↩

¹³ יו"ד שם ס"ק טז ↩