ברכת הרואה ים ונהרות
[א] (הלכה 341)
שאלה: מה הברכה שמברכים כאשר רואים ים או את הים הגדול?
תשובה: המשנה במסכת ברכות1 אומרת: 'על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית, ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואה אותו לפרקים'.
וביארה הגמרא שם2:'לפרקים עד כמה? אמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: עד שלשים יום.
וכתבו רוב הפוסקים את דברי רבי יהודה להלכה3 [שישנה ברכה אחרת על הים הגדול, ושאם חזר וראה בתוך שלושים אינו חוזר ומברך].
שאלה: מהו הים הגדול שעליו יש ברכה מיוחדת?
תשובה: כתב הרא"ש4: 'וששאלת על הים הגדול שאו' במשנה שמברכים עליו ברוך שעשה את הים הגדול אם הוא ים אוקיאנוס או אם הוא הים הגדול שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. יראה שהוא ים אוקיאנוס דוקא, אעפ"י שבלשון הכתוב נקרא ים שלנו הגדול כי הוא גבול מערבי של א"י, וידוע הוא שהוא ים שלנו כי א"י אינה יושבת על ים אוקיאנוס. מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיאנוס, מדקתני רישא על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך שעשה מעשה בראשית. והדר תנא ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול. מדהזכיר ברישא ימים בסתם ופירש ר' יהודה הים הגדול, משמע דבים אוקיינוס מיירי. ולא פליג את"ק, דת"ק איירי בשאר כל הימים דכמה ימים גדולים ישנם בעולם. ואתא ר' יהודה למימר דים הגדול יש לו ברכה בפני עצמו, ות"ק מודה בהא, דאי ר' יהודה הוה פליג את"ק ונאמר דת"ק כלל כל הימים וים אוקיאנוס בכלל אם כן הוי הלכה כסתמא דרבים, ולא ראיתי בפוסקים שפסקו דאין הלכה כר' יהודה. וגם הר"ם כתב דעל ים הגדול מברך שעשה את הים הגדול, הלכך נראה דדוקא בים אוקיינוס מיירי'.
וכ"כ האבודרהם בברכת הראייה השבח וההודאה: 'הרואה את הים הגדול מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. פי' הים המקיף הנקר' אוקיאנוס ומתוך חשיבותו קבעו לו ברכה בפני עצמו'.
המגן אברהם5 הביא את ספר התרומה6 שכתב: 'וים הגדול הוא ים הסובב ארץ איגלאטירא כדאיתא בתחלת ספר יוסיפון'.
ולכאורה כוונתו לתת אסמכתא לשי' הרא"ש שים הגדול זהו ים האוקיאנוס, וכמ"ש ביוסיפון: 'ריפת הם ברטונים היושבים בארץ ברטניא (שהיא אנגליה כידוע) על נהר לירא, ושופכים מי סינא ולירא בים אוקיינוס הוא הים הגדול'7.
א"כ בדברי הרא"ש8 ואבודרהם מבואר שהברכה המיוחדת על הים הגדול היא דוקא על האוקיאנוס, שהוא הגדול שבימים9.
אך רבינו יונה10 כתב: 'הרואה את הים הגדול וכו' לפי שיש ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדים מהים הגדול לפיכך אמר בפירוש על הים הגדול שעל אותו בלבד מברך ברכה זו וכשרואה אותו לפרקים דהיינו לסוף שלשים. מפי מורי הרב נר"ו'.
ולכאורה משמעות דבריו11 שרק ימים קטנים שנפרדים מהים הגדול אינם נכללים בים הגדול. ולפי זה גם על ים התיכון והדומה יש לברך ברכת הים הגדול. ולכאורה הטעם כי הם כחלק מהים הגדול.
ויש שכתבו שהים התיכון מצד עצמו נקרא הים הגדול כמ"ש המור וקציעה12: 'כיון ששנו חכמים בלשון התורה, שידוע שים הגדול הכתוב בתורה ונזכר בגבולי ארץ ישראל למערבה, הוא הים האמצעי .. מה מכריחנו להוציאו ממשמע זה .. ואיך שיהא, התורה קראתו גדול. ועוד שהוא באמת גדול בערך כל הימים, לבד מאוקיינוס, כנודע היטב למביט במפת העולם. וגם י"ל שתחת שם ימים נכנסים כל הימים הקטנים מאד, כגון ימה של טבריא ים כנרת וימה של סדום וזולתם. ואמרו רז"ל [ב"ב עד, ב] ז' ימים יש בארץ ישראל וכהם יש בעולם לאלפים, ואנהו נינהו ימים דרישא, דמברכינן עלייהו כמו על הנהרות הגדולים, דלא גריעי מנייהו. אבל בים הגדול, הכוונה על כל ים שהוא גדול, כמו זה שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. ולא עליו לבדו יש לברך, אלא כולל הוא כל הימים הגדולים .. לאפוקי הימים הקטנים .. וזה ודאי אמת בפשט הכתוב, שהתורה קראה להאמצעי ים הגדול, אעפ"י שאינו חשוב כלום לגבי אוקיינוס, שעכ"פ הוא גדול בערך שאר הימים שבארץ ישראל, והנמצאים לרוב בעולם, וכן ימצאו זולתו כנזכר, שיתכן כמו כן לקרותן ים הגדול בבחינה זו'.
א"כ למדנו את מקור השיטות המצריכים לברך ברכה מיוחדת על הים הגדול, והשיטות מה נקרא הים הגדול, ומחר בעז"ה נלמד את ההלכה למעשה בשיטות אלו.
הערות:
1 פ"ט מ"ב ↩
2 נט, ב ↩
3 ראה רמב"ם הל' ברכות פ"י הט"ו, ושו"ע סי' רכד סי"ג [וסדר ברה"נ פי"ג הי"ג], וסי' רכח ס"א. וראה גם לקמן בדברי הרא"ש בתשובה. (אך [יש גירסא] בפיהמ"ש להרמב"ם שכתב שאין הלכה כרבי יהודה, וראה בהגהות שם ביאור כיצד ליישב זה עם דבריו בספר היד. והב"ח כתב שביד חזר בו ופסק כר"י וכ"כ במו"ק. אך ראה כנה"ג הגהב"י או"ח סי' רכח. וראה דברי הטור שהקשה למה פסק הרמב"ם ביד כרבי יהודה, אמנם הב"י הביא את תשובת אביו - הרא"ש שר"י לא פליג על ת"ק אלא מפרש) ↩
4 שו"ת כלל ד סי' ד ↩
5 סי' רכח ס"ק א ↩
6 הל' שבת סי' רמב ↩
7 ראה שו"ת חיים שאל ח"א סי' לט. ודלא כהמו"ק הסובר ששיטת סה"ת מתאימה דוקא לדעת המחבר עיי"ש ↩
8 יש מהפוסקים שהיה בפניהם גירסאות שונות בדברי הרא"ש והבינו מדבריו שכוונתו שגם על ים תיכון מברכים ברכת הים הגדול, וכן הבין הלבוש כאן, אך ראה באריכות בדברי חמודות ברכות פ"ט סי' יג ↩
9 ראה רש"י בראשית פ"א פסוק ט על המילים יקוו המים: 'שטוחין על פני כל הארץ והקוום באוקינוס, הוא הים הגדול שבכל הימים' ↩
10 ברכות מב, ב ↩
11 כ"כ הכנה"ג הגהב"י או"ח סי' רכח סק"ב. וראה גם דברי המו"ק סוף סי' רכח. ומש"כ שכך גם נראה בדברי הרמב"ם, כבר העירו שלא נמצא ↩
12 שם ↩
[ב] (הלכה 342)
בהלכה הקודמת למדנו את המקורות לשיטות לברכה על הים הגדול.
שאלה: הלכה למעשה על איזה ים מברכים ברכת הים הגדול?
תשובה: כתב המחבר1: 'על ימים ונהרות, הרים וגבעות ומדברות, אומר: בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית; ועל הים הגדול, והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, אומרים: ברוך אתה ה' אמ"ה עושה הים הגדול'.
כלומר המחבר2 פסק שגם על ים תיכון מברכים ברכת הים הגדול3. ופשטות דבריו מובן שכל שכן שעל ים האוקיאנוס מברך ברכת הים הגדול4.
ובדרך זו הלך גם היעב"ץ וז"ל5: 'בים הגדול, הכוונה על כל ים שהוא גדול, כמו זה שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. ולא עליו לבדו יש לברך, אלא כולל הוא כל הימים הגדולים, ויש מהם גם כן רבים, והם כמו הים סוף שהוא האדום, וים פרסי הנקרא כספי או הסינוס פירסיקוס, והשחור הנקרא פונטוס אוקסינוס או ניגרוס, והארציפלגו היווני וההודיי ודומיהם, לכולם יש להם דין ים הגדול לענין זה, שכולם מתקשרים ומתאחדים עם ים אוקיינוס (חוץ מהקספי שאין לו קשר עם האוקיינוס, ועל כן נקרא המת, מכל מקום מופלג הוא בגדלו כערך הנזכרים) ודינם כמוהו, וגם גדלם גרם להם. לאפוקי הימים הקטנים הנ"ל שהם סגורים בארצות (כמו ים מזרחי ההולך קדמת ארץ אשכנז לפולניא ולשאר ארצות צפוניים מזרחיים, או כמו הדרומי שבהולנדיא) ואין להם קשר וחיבור עם ים הגדול, רק ע"י נהרות רבות. גם לקטנם נראין כנהרות, בערך שאר ימים גדולים הנ"ל, לכן נדונין כנהרות .. ברם לברך על שאר ימים הגדולים כמו שאמרנו למעלה, שכולם נכללים בשם זה בסוג, אעפ"י שכך נ"ל ברור שכן הוא בלשון המשנה וכנזכר שם בלח"ש, מכל מקום צ"ע, כי לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה .. מ"מ נ"ל דהמברך גם על הימים הגדולים שזכרנו, לא הפסיד'.
מאידך המג"א כתב6: 'הים הגדול. ובלחם חמודות הוכיח שאין מברכין ע"ז רק על הים אוקינוס המקיף העולם'.
מבואר בדבריו שנוקט כדברי השיטות שרק על האוקיאנוס מברך ברכת הים הגדול.
וכ"כ הרב יהוסף שוורץ בדברי יוסף - פרי תבואה7: 'לברך שעשה ים הגדול אין לברך כי אם על הים האיקיונוס ממש לא על ים הגדול ים ארץ ישראל אף שהתורה קוראת אותו ים הגדול .. ולדעתי אינו נקרא ים הגדול לעניין ברכה מיוחדת כי אם ים האוקיינוס כאשר אבאר בסמוך, וכן עשיתי שלא בירכתי ברכה שעשה ים הגדול כי אם על ים אטלנטיקא למדינת אמריקא כי אם אחרי שהייתי רחוק מהגבול ארץ בריטניא כמהלך ת' או ת"ק מיל8 שבודאי שם עצם ים האיקיונוס הוא'.
ולהלכה נחלקו בזה פוסקי זמננו, כיצד להורות, ולגבי ים תיכון גם בין הפוסקים הספרדים9* יש שחששו להורות בפועל כדברי המחבר מצד 'ספק ברכות להקל', וכתבו שלא לברך על ים התיכון את ברכת הים הגדול.
ובודאי שכן הוא לרוב הפוסקים האשכנזים שהלכו בשיטת המג"א וכדברי בעל הפרי תבואה, וכן מבואר במשנ"ב10. וכ"כ הגר"ח נאה11: 'ועל ים האוקיאנוס שהוא הים הגדול שבכל הימים שמקיף את כל העולם אומר בא"י אמ"ה עושה הים הגדול'.
א"כ למעשה על ראיית ים האוקיאנוס יש לברך ברכת הים הגדול, אך על הים תיכון נטיית רוב הפוסקים לומר שלא לברך ברכת הים הגדול.
[אמנם יש שחששו לדברי המחבר ואמרו שכשמברך על הים התיכון ברכת עושה מעשה בראשית,שבסיום הברכה יוסיף גם את המילים 'על הים הגדול', כמ"ש בשו"ת מנחת יצחק12: '..נלענ"ד אף דלדינא נכון לברך עושה מע"ב, דהיא ברכה כוללת כמו שהכל נהי' בברכת הפירות, ועיין בספר משנ"ב על או"ח שם, מ"מ לצאת גם כן דעת הש"ע ושאר פוסקים י"ל תוך כדי דבור של עושה מ"ב, גם תיבות עושה (או שעשה) הים הגדול, והיא על פי המבואר בש"ע או"ח (סי' ר"ט) עיין שם'].
הערות:
1 סי' רכח ס"א ↩
2 וכ"כ הלבוש בסי' רכח ס"א ↩
3 יש שהבינו שמקור דברי המחבר הוא מתשובת הרא"ש, ולכן הקשו על שאין זה מתאים עם הנוסח שלפנינו וכפי שהאריך הלחם חמודות על הרא"ש, והפרישה. אך ראה בכנה"ג הגב"י אות ב. ובגט פשוט הל' גיטין קכח ס"ק מו, וכ"כ במור וקציעה שמקור דברי המחבר הוא (מהרמב"ם) והרבינו יונה. מאידך יש שכתבו שקשה לומר שדברי הר"י הם מקור המחבר ושיחלוק על דברי הרא"ש, וגם מדברי המחבר בכסף משנה רואים שמקורו בגירסת הרא"ש שהיתה לפניו. וראה בשו"ת חיים שאל ח"א סי' לט אות ט, בחזון עובדיה ברכת ימים א. ברכת ה' ח"ד פ"ג הע' 10 ↩
4 שהרי כנ"ל הערה 3 ביארו שס"ל שהטעם שמברך על התיכון ברכת הים הגדול הוא מכיון שהוא חלק ולשון של האוקיאנוס, או שמברכים על כל ים גדול שמחובר לאוקיאנוס. וראה בשו"ת בצל החכמה ח"ב סי' י"ב אות ה, וכ"כ בהלכה ברורה כאן. ולהעיר מערוה"ש סוס"ק ד שכתב שכיון שיש פירושים שונים וע"כ מספק יברך עושה מעשה בראשית גם על האוקיאנוס (והחוששים לדבריו כתבו שניתן לברך הים הגדול רק במיצר גיברלטר במקום ששם רואה את התיכון והאוקיאנוס יחד), אך במנחת יצחק ח"א סי' קי דחה את דבריו, [וראה גם בשו"ת בצל החכמה שם שכתב שצ"ע איך יכריעו לברך גם עליו עושה מעש"ב מספיקא, והרי לגבי האוקינוס אין כאן ספק כלל] ↩
5 במו"ק סוף סי' רכח ↩
6 סי' רכח סק"א ↩
7 בתחילתו בד"ה ים המלח. הובאו דבריו בנימוקי או"ח סי' רכח סק"ב ↩
8 כ"כ בכף החיים ס"ק ה, ובאור לציון ח"ב פי"ד ה"מ בהערה, ובברכת ה' שם, שחששו לספק לדעות האחרות וכתבו שרק על האוקיאנוס יברך ברכת הים הגדול ושעל הים תכון יברך עושה מעשה בראשית. [ובילקוט יוסף חשש לספק ברכות וכתב בסי' רכח ס"ד: 'מנהגינו שלא לברך ברכת הים הגדול בשם ומלכות, כי יש ספק מה הוא הים הגדול שדיברו בו חכמינו, ולכן הרואה את ים התיכון, או את האוקיינוס, אחת לשלשים יום, אינו מברך בשם ומלכות']. אך מאידך בחזון עובדיה ברכת ימים א. ובהלכה ברורה סי' רכח כתבו שיברך ברכת הים הגדול, וכפי שפסק גם החיד"א בחיים שאל. ויש שכתבו שגם דיעבד לא יועיל על הים תיכון ברכת עושה מעשה בראשית. והביאו המדרש ב"ר פכ"ג אות ז שהים תיכון לא נעשה במעשה בראשית, ועוד הביאו דברי 'פירוש התפלות והברכות' לר"י בר יקר, רבו של הרמב"ן (עמוד נח) וז"ל: ".. ואינו יכול לברך עושה מעשה בראשית'. וראה באריכות בויען שמואל ח"י סי' יז ↩
9 ס"ק ב ושער הציון אות ג ↩
10 קצות השלחן סי' סו הי"ד. וכ"כ עוד רבים נסמנו בפסקי תשובות סי' רכח הע' 13 ↩
11 ח"א סי' קי ↩
[ג] (הלכה 343)
שאלה: כאשר אדם רואה את הים ממרחק, כגון ממטוס האם רשאי לברך?
תשובה: אודות ברכה על נס כתב מהרי"ט צהלון1 לגבי מי שהיה לו נס בקומה עליונה שבביתו היכן מברך על הנס, וז"ל: 'והכא הוי דוקא מקום שנעשה לו נס דוקא לא החצר ולא הבית שתחתיו אלא העליה דוקא'.
יש שלמדו שדבריו לא נאמרו בדוקא לגבי ברכת הנס אלא גם לגבי ברכת ראיית בית החיים וכמ"ש בשו"ת פרי הארץ2: 'אם באנו לדון אחר דינו של מוהריט"ץ שדן דצריך לברך דוקא באותו מקום ממש, מכאן ראיה למה שנסתפק אצלנו זה ימים פה בירושלים שאנו לומדים תורה בהסגר הקדוש והחלונות פתוחות ומשם נראים קברי ישראל הקבורים בעמק יהושפט עם צריכין אנו לברך משלשים לשלשים שהולכים על הקברים בעצמם או מפטרי בראייתינו מן החלונות הנזכ' ולפי פסקו של מוהריט"ץ שדן את הדין דצריך לברך במקום ממש א"כ מינה נפקא לן דצריכין לברך כשהולכים על הקברות בעצמם ולא מפטרי בראייתם מן החלונות'.
אלא שהאחרונים השיגו על הוכחה זו, וכמ"ש בצרור הכסף3: 'ולי עני הדיוט נראה דאין משם ראיה דע"כ לא קאמר מהרב מהריט"ץ, אלא בעלייה שאם אינו נכנס בה אינו רואה מקום מיוחד שנעשה בו נס ואם יושב למטה אינו רואה אלא כותלים של העליה ולא הקרקע של העליה מקום שנעשה בו הנס כגון לצפון הבית או לדרום .. וע"ז דייק הרב מהריט"ץ דהרואה מקום שנעשה לו קתני ומקום לא מקרי אלא מקום מיוחד .. ולפי זה כיון שמן החלונות של ב"ה כל יום רואים בית הקברות ודאי דאין צריך לברך כשהולכים שם, דהא הרואה בית הקברות צריך לברך קתני והא רואים אותו כל יום'. והסכים עמו הברכי יוסף4.
וכ"כ בערוך השולחן5: 'ויברך כשהוא סמוך להקברים תוך ד' אמות, ועל קבר אחד אינו מברך, וכהן שא"א לו לקרב עצמו להקברים נראה שיכול לברך מרחוק כיון שרואה אותם וכן ההולך לדרכו או נוסע בעגלה כיון שרואה הקברים נראה שמברך'. כלומר לכתחילה יעמוד בסמיכות ויברך, אך יכול לברך גם ממרחק.
אלא שהגר"ח נאה6 כתב שי"ל שהצורך לכתחילה לומר את הברכות בסמיכות ממש ליד הבית, או בית העלמין אינו שייך בשאר ברכות הראיה, וז"ל: 'ומ"מ י"ל דזה דוקא בברכת הנס שנוסח הברכה הוא ב'מקום הזה' כמש"ל, וכן ברכת הקברות שמדבר לנוכח המתים 'אשר יצר אתכם' ע"כ צריך להיות סמוך להקברות (ובירושלמי פ' הרואה הגרסא ההולך בין הקברות מהו אומר, משמע כמ"ש דעכ"פ צריך לעמוד סמוך לקברות) אבל שאר ברכות הראי' 'כגון שעשה הים הגדול', או שחלק מחכמתו ליראיו וכיוצא, מסתבר דכל שרואה אותם אפילו מרחוק יכול לברך'. אלא שבהמשך דבריו מעיר שיתכן לאידך שי"ל שגם ביחס לברכות הראיה זה תלוי במחלוקת ויש שהצריכו שיהי' קרוב, ומסיים 'ע"כ לדינא בכל ברכות הראי' לכתחילה ימתין עד שיהא סמוך פחות מחצי שעה דרך'.
אך בשו"ת בצל החכמה7 כתב על דברי הגר"ח נאה: 'דבריו תמוהים שהרי בסי' תרפ"ח פסק המחבר דאפי' רחוק הרבה חשיבא ראי' והיינו אפי' רחוק כמה פרסאות כמבואר בב"י שם ונמצא פסקיו סותרים זא"ז. ובלא"ה הרי גם שם במגילה מוכרח דלכו"ע אפי' ראי' מרחוק הוי ראי' ולא פליגי רק אם בשביל שנראה עמו בלבד יהא נחשב כהכרך שהרי צריך שיהי' לו ענין עם הכרך. ובהכרח לומר דשאני הך דסי' תקס"א, דכיון שכל מה שמתקרב יותר לירושלים ולמקדש מרגיש בחורבנם יותר על כן לא חייבו לקרוע עד שמגיע לצופים. וגם הרי מבואר במג"א (שם סק"ג) דלתוס' דמפרשי צופים היינו כל מקום שרואה משם ירושלים ובתיו"ט כ' שגם דעת רש"י כן, מיד כשרואה צריך לקרוע ע"ש. - עכ"פ בנ"ד דסתמא קתני, על ההרים ועל הגבעות ועל הימים כו' בודאי כל שרואה ראי' בהירה וברורה עליו לתת שבח להבורא ית"ש ולברך על כך. - וכן מוכח ממש"כ בפתח הדביר ומשיב נפש שאביא לקמן בס"ד'. [שהתירו לברך מרחוק ע"י משקפת].
ולכן פוסק ש: 'לענ"ד נראה פשוט דכל שרואה אותם ראי' בהירה וברורה אעפ"י שאינו רואה אותם אלא מתוך האוירון הטס בגובה כמה מילים מעל לפני ההרים והימים כו', מוטל עליו לברך הברכה הראוי' על ראית אותו ים'.
ולהעיר גם מדברי המגיד תעלומה8: 'הנה מדקאמר הרואה בראיה תליה מילתא אפילו הוא במקום אחר ורואה משם מקום הנס ואיך צודק לומר במקום הזה? ונראה לדייק מזה מ"ש חכמי האמת אשר חוש הראות פועל פעולה מוחשית ע"כ נצטווינו ולא יראה בך ערות דבר .. ע"כ במקום שרואה האדם ומטה אליו הדעת שם הוא בנמצא ע"כ צודק שפיר בראיה בלחוד לומר במקום הזה'.
א"כ למדנו שגם כאשר רואה את הים ממרחק כגון הנמצא במטוס, צריך לברך ברכת הים.
הערות:
1 שו"ת מהריט"ץ (ישנות) סי' פז ↩
2 ח"א סי' ז ↩
3 ח"א סי' א ↩
4 או"ח סי' רכד ס"ק ד ↩
5 שם ס"ח ↩
6 קצוה"ש סי' סו בדה"ש אות א ↩
7 ח"ב סי' טז ↩
8 להרה"ק מדינוב עמ"ס ברכות ריש פרק הרואה ↩
[ד] (הלכה 344)
שאלה: אדם שראה את הים ולא בירך מיד שראהו האם עדיין יכול לברך?
תשובה: כתב הרמב"ן1: 'ברכת השבח הם כגון אותם שבפרק הרואה, ודאי לאו עובר לעשייתן מברכין אותן אלא לאחר מכאן, שאין ראוי לומר כשיתקרב לראות הים הגדול יהא עוצם עיניו ומברך ורואה אלא רואה ומברך וכן בכולן, ולפיכך נהגו לסדר סדר ברכות של שחרית בבית הכנסת, שאע"פ שישמע התרנגול בחצי הלילה מברך עליו בשחר, דכיון דלאחר כן מברך לא נתנו בהם חכמים שיעור תכיפה. ומיהו בירושלמי אמרו במס' ברכות גבי ברקים היה יושב בבית הכסא או בבית ספקלריא אם יכול הוא לצאת ולברך בתוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא, נראה מזה שאין ברכת השבח אלא בתוך כדי דבור של ראיה ושמיעה'.
כלומר לדעת הרמב"ן ברכות השבח אין מברכים אותם לפני הראיה, אלא לאחריה, אך יש לברך דווקא בתוך כדי דיבור של הראיה.
אך יש שכתבו שהדין שהפסיד הברכה במקרה שלא בירך בתוך כדי דיבור של הראיה, הוא דווקא כשהדבר שעליו מברכים כבר לא קיים, כברכת הברק והרעם וכפי שכותב אדמו"ר הזקן בסוף סדר ברכת הנהנין2: 'ואחר כדי דיבור אין לברך על העבר..'. משא"כ בשאר ברכות הראיה שהדבר עצמו קיים, ועדיין יכול להביט בהם ולברך לא הפסיד את הברכה גם במקרה שלא ברך מיד אחרי ההבטה הראשונה, ואדרבה כיון דלאחר כן מברך לא נתנו בהם חכמים שיעור תכיפה. אלא שצריך שוב להביט ואז תוך כדי דיבור יברך.
וכמ"ש הברכת אברהם3: 'דנראה לי דיש לחלק בין ברקים לשאר ברכות השבח משום דברקים לאו בכל שעתא ושעתא מתרחיש נסייהו כדבעינן למימר קמן בעז"ה'. וכן כתב בסי' קצא: 'ודעת הירושלמי נראה דבעי בהני תוך כדי דבור משום דבשעת הברכה עבר עניינן מכל וכל ואינו דומה לרואה הים וכגון הרואה לבנה גם כן וכל כה"ג דאף על גב דלא ברך תוך כדי דבור עדיין יש לו זמן לברך עליהן בזמן עניינן כי עודם בהווייתם ולא עבר זמנן בטל קרבן ברכתם..'
וכ"כ למעשה בשו"ת בצל החכמה4: 'אמנם הדבר פשוט לענ"ד בס"ד, דהאהל מועד [=שהביא את הרמב"ן] לא מיירא רק בכעין רואה ברקים דמיירא מיני' בירושלמי שהזכיר, כי אין מציאות לברק בעולם רק לרגע ומיד הוא נעלם ואיננו. נמצא בשעה שהוא מברך על ראיית הברק הוא כבר איננו במציאות. וכן רעמים שאינם אלא לרגע קט, ובשעה שהוא בא לברך על שמיעתם כבר נדמו ואינם. נמצא ברקים ורעמים הוי כמי שראה מקום הנס וכבר עבר והתרחק ממנו עד שאינו רואהו. וכן מפורש באמת בביאור הלכה הנ"ל [סי' ריח ד"ה במקום הזה] וז"ל, אבל אם כבר עבר ואינו רואה אותו הפסיד ברכתו 'כמו בשמע רעמים' לקמן בסי' רכ"ז ס"ג וכו' עכ"ל, ובזה שפיר אינו רשאי לברך אחר כדי דיבור, שהרי כבר אינו רואה אותו כמבואר. לא כן בראה הים ולא בירך מיד אבל גם אותה שעה שלא בירך לא נתרחק ממנו, אדרבה הוא נמצא בתוכו בתוך ספינה והוא רואה אותה אח"כ ובא לברך על ראייתו של עתה בודאי שפיר מברך כבספר פרדס הנ"ל גם אם עבר זמן רב מעת ראייתו הראשונה וכמש"כ'.
א"כ מי שנמצא ליד הים ולא בירך מיד כשראה את הים, יביט שוב בים ויברך את ברכת הראיה.
שאלה: כאשר שכח מלברך, וכבר הסיח דעתו או התרחק מהים, אך תוך כדי שלושים יום מראייתו הראשונה חזר וראה שוב פעם את אותו הים, האם יכול לברך או שהפסיד את הברכה?
תשובה: כתב המשנ"ב בביאור הלכה5: 'וכן יהיה הדין ברואה אדם שנעשה לו נס המבואר בס"ו בהג"ה אם כבר עבר האיש ולא בירך והרחיק ממנו עד שאינו רואהו שוב אינו מברך ואפשר עוד דאפילו ראה את האדם או את המקום בעוד איזה ימים כל שלא עבר שלשים יום מראיה ראשונה אינו מברך אף שלא בירך בפעם ראשון דהרי לענין פרי חדש יש כמה פוסקים שסוברים דמכיון שלא ברך בפעם ראשון כשראהו שוב אינו מברך כמו שכתב המ"א בסימן רכ"ה ס"ק ט'. ואף דאנן לא נהיגין הכי היינו משום דאנן קי"ל דתלוי הדבר באכילה כמו שמוכח שם מביאור הגר"א אבל בזה דודאי הברכה נתקנה על הראיה לחוד שראה מקום הנס וכיון שכבר ראה המקום ואין דבר זה חדש אצלו א"צ לברך עד שיעבור למ"ד יום ואז הוי כראיה חדשה'.
אך מאידך הגרש"ז אויערבאך כתב6: 'ברואה ים הגדול או מלך או אילני דמלבלבי בניסן, הרי מסתבר שאם עבר ולא בירך בפעם ראשונה דמברך שפיר בפעם ב', אף על גב שעדיין הוא תוך ל' לראי' ראשונה'.
וכן כתב בספר ברכת ה'7: 'כיון שלא שיבח את ה' על גדלותו הניכרת בהן א"כ חייב עדיין לשבחו. ומה בכך שלא עברו שלושים יום'.
א"כ נחלקו האחרונים אם יש לו לברך כשרואה שוב בתוך שלושים, כאשר כבר ראה קודם לכן ולא בירך. [ואולי יש מקום לדייק שלדעת אדה"ז כן יברך8, ועצ"ע].
הערות:
1 בחידושיו על פסחים ז, ב ↩
2 פי"ג סי"ז ↩
3 (טריביש) סי סב ↩
4 ח"ה סי' כז ↩
5 סי' ריח ד"ה במקום הזה ↩
6 מנחת שלמה שו"ת ח"א סי' עג ↩
7 (לוי) ח"ד פ"ג בהערה 9 ↩
8 ראה דברי אדמו"ר הזקן בלוח ברה"נ פי"ב סעיפים ד-ו, ודבריו בסדבה"נ פי"ג סי"ג ↩
[ה] (הלכה 345)
לימוד ההלכה מוקדש להצלחת יהודה מנחם הכהן בן חנה בתיה בכל הענינים בגו"ר.
שאלה: האם ניתן לברך כשרואים דרך חלון, כגון אדם הרואה את הים או את הים הגדול דרך חלון המטוס?
תשובה: הגמרא במסכת ברכות1 אומרת: 'אמר רבא צואה בעששית - מותר לקרות קריאת שמע כנגדה, ערוה בעששית - אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה - דצואה בכסוי תליא מילתא, והא מיכסיא ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה ולא יראה בך ערות דבר, אמר רחמנא, והא קמיתחזיא.
ועוד אומרת הגמרא בברכות2 לגבי ברכת הנר בהבדלה: 'היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס [=עששית. רש"י], או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה, או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת - אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה'.
אך הרשב"א חולק על רש"י וסובר שפנס אינו עששית, וכאשר הנר בעששית יכול לברך וז"ל: 'נראה דפנס אינו כעין עששית שרואה השלהבת מתוך העששית דההוא כרואה שלהבת חשבינן ליה, ואף על גב שגוף העששית מפסיק אפילו הכי ראיה חשבינן ליה, וכאותה שאמרו בשלהי מי שמתו אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה מ"ט צואה בכסוי תליא מלתא והא מכסי' ערוה ולא יראה בך ערות דבר כתיב והא מתחזיא .. אבל עומד בעששית ורואה שלהבת מתוך העששית ה"ז כרואה שלהבת ומשתמש לאורה ומברכין עליו'.
אלא שהבית יוסף3 השיג על הרשב"א מדברי הירושלמי, וז"ל: 'גרסינן בירושלמי דברכות פרק אלו דברים4 נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. וז"ל ארחות חיים5 המברך על העששית ועל הפנס צריך להוציא האור משם עד שיראה השלהבת. וכתב הרשב"א דעששית הוא כרואה השלהבת אבל פנס אינו רואה את השלהבת עכ"ל ארחות חיים. ותמהני דאם כן פליג הרשב"א על הירושלמי דהא ספקלריא משמע דהיינו עששית'.
ולהלכה החמיר המחבר וכתב6: 'נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא, רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת, אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'.
אך המגן אברהם7 הביא דברי הרשב"א להתיר: 'משתמש לאורה. כגון שעומד מן הצד וכתב בחידושי הרשב"א שאספקלריא של זכוכית מקרי שפיר רואה השלהבת ומשתמש לאורה ופנס הוי אינה רואה השלהבת ולא משתמש לאורה דמיירי שיש לו מחיצות ברזל עכ"ל, וצריך לומר דס"ל דהירושלמי מילי מילי קתני, דלא כהרב ב"י'.
וכתב אדמו"ר הזקן8: 'ערוה בעששית ונראית דרך דפנותיה אסור לקרות כנגדה ואפילו היא בבית אחר ונראית דרך עששית שבחלון לפי שבראיה תלה הכתוב שנאמר ולא יראה בך וגו' והרי היא נראית'.
ולגבי הבדלה9 כתב: 'ואם הנר הוא בעששית שיכול לראות השלהבת מתוך דופני העששית יכול לברך עליו (ויש חולקים)'.
א"כ ראינו שנפסק שעיקר להלכה שראיה דרך זכוכית נחשב ראיה, אך לגבי הבדלה הזכיר אדה"ז בסוגריים שיש חולקים.
אלא שמצינו בפוסקים כמה נימוקים מדוע החומרא היא דווקא לגבי נר ההבדלה בכלי זכוכית ולא בשאר ברכות הראייה:
א. המשנ"ב10 כתב: 'דבעניננו לענין ברכת בורא מאורי האש שתקנו חז"ל לברך על בריית האור לא תקנו אלא כשהאור הוא גלוי בלי כיסוי ולא טמון וכעיקר ברייתו שהוא בגלוי וזה רמוז בלשון הברייתא שאמרה היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס'.
ב. הגר"ח נאה11 כתב: 'ועוד יש לחלק בין אם הכיסוי הוא על הנר, שהנר טמון בתוכו, וכלשון הגמ' ברכות דנ"ג היתה לו נר טמונה בחיקו כו', בין אם הנר הוא מגולה כדרכו אלא שהוא לבוש בתי עינים מכסה על עיניו, דהנר ראוי לברכה כיון שאינו טמון בתוך כיסוי, לפ"ז אם הנר בבית ורואה אותו מבחוץ ע"י חלון של זכוכית סגור ג"כ יכול לברך, כיון שאין הנר מכוסה אלא שהוא רואה את הנר דרך זכוכית החלון, אולם בבה"ל ד"ה או בתוך ס"ל דבעינן שיהיו החלונות פתוחים, ועי' בשע"ת סי' תכ"ו לענין קידוש לבנה שבשבות יעקב מתיר לקדש הלבנה כשרואה בחציצה ע"י בתי עינים שקורין ברילי"ן [=משקפיים] ומבואר שם דדינו כרואה דרך עששית לרקיע, ולפ"ז אם דרך חלון של זכוכית אין לברך על הנר ה"ה דע"י בתי עינים אין לברך, ולא שמענו מי שיפקפק ע"ז וצ"ע'. וכ"כ הגרש"ז אויערבאך12.
נמצאנו למדים שגם למחמירים אודות נר הבדלה יש להקל לגבי ברכת הראיה דרך זכוכית וא"צ להחמיר. וכן פסק למעשה בברכי יוסף13 שלא כדברי הדבר שמואל שהביא שמחמיר אודות קידוש לבנה14.
א"כ למעשה ניתן לברך ברכות ראיית הים דרך דרך חלון וזכוכית.
הערות:
1 כה, ב ↩
2 נג, ב ↩
3 או"ח סי' רצח ↩
4 ה"ו ↩
5 הל' הבדלה סי' י ↩
6 שו"ע או"ח הל' סי' רצח סט"ו ↩
7 ס"ק כ ↩
8 שו"ע או"ח סי' עה ס"ח ↩
9 סי' רצח סכ"א ↩
10 ביאור הלכה סי' רצח ד"ה או בתוך ↩
11 סי' צט בבדה"ש אות ו ↩
12 מאורי אש צד, ב בשיטת המחבר. וכ"כ בשו"ת באר משה ח"ו סי' סג ↩
13 סי' רכד ס"ק א. והובא בשע"ת ס"ק ג. וראה גם מ"ש בסי' תכו סק"א. וכ"כ בחזון עובדיה הל' ברכות הראיה ע' תטז ↩
14 אמנם מצינו שגם רש"ל החמיר לפתוח החלון בקידוש לבנה וכמ"ש תלמידו המטה משה סי' תקלז [הובא במג"א סי' תכו ס"ק יד]: 'ואני ראיתי מורי הרב ז"ל שהיה יושב בחבורה שמח וטוב לב, והגיע שעת קידוש הלבנה ולא היה רוצה לצאת לחוץ, וציוה לפתוח החלון נגד הלבנה ובירך ברכת הלבנה וקדשה'. אלא שי"ל שטעם המהרש"ל, הוא לא מחמת החשש לראיה דרך החלון, אלא הוא המשך לדין שיש לצאת לחוץ ולברך, ולכן ציווה עכ"פ לפתוח את החלון. אך ראה בפרמ"ג א"א ס"ק יד ומשב"ז ס"ק ד שמשמע שהחמיר מחמת הראיה דרך זכוכית. וכ"נ משע"ת סי' תכו סק"א. אך עוד יש לחלק בין ברכת לבנה שיש צד להחמיר לפתיחת החלון יותר מברכת הראיה, שהרי כאן מברך על ראייתו והרי רואה. משא"כ בברכת הלבנה מכיוון שצריך שיהיה 'ונהנין מאורה דהיינו בעת שזריחתה ניכרת ע"ג קרקע' (וכן בהבדלה 'ומשתמש לאורה') יש צד להחמיר, ובזה דומה שמחמירים בבדיקת חמץ דרך חלון כי צריך שיכנס אורה. [ולהעיר מדברי המהרש"ם דעת תורה יו"ד סי' יא סק"ג בשם בעל הדעת קדושים שזה שהחמירו בסי' תלג אודות בדיקה חמץ בחלון זכוכית הוא 'מיירי רק בזכוכית של זמנים הקודמים שלא הי' צלול וזך ודק אבל בזה"ז יש להקל גם לענין בדיקת חמץ'] ↩
[ו] (הלכה 346)
שאלה: מה הדין כאשר תוך שלושים יום מראיית ים אחד, ראה ים אחר, האם חוזר ומברך?
תשובה: כתב הרדב"ז1: 'שאלת ממני .. אימתי מברכין? תשובה, דבר זה נשאל מלפני הר"ר אברהם אב ב"ד והשיב ז"ל2 .. ולענין אימתי מברכין העלה הרב הנזכר וז"ל אם זה שרואה עתה פעם שנייה הוא אותו שראה היום פעם אחרת יש לו קצבה והוא שרואה אותו אחת לשלשים יום שיהא דבר חשוב בעיניו שהוא כמו ים הגדול שאינו מברך עליו אלא א"כ רואהו אחת לל' יום שיהא לו דבר חדש ויהנה בראייתו וכן נמי השלטונים והמלכים והכושי והגיחור והלבקן. וכן הנהרות והימים והמדברות שאותו המלך בעצמו ראה או הכושי כבר ראהו פעם אחרת תוך ל' יום אינו צריך לברך אבל שלטון או מלך אחר או כושי או נהר אחר שלא ראהו הוא עצמו תוך ל' יום אפי' ראה ביום א' מאה מלכים או ק' חכמים או ק' כושיים מברך על כולם שהוא כמו ברקים ורעמים שהם מפסיקים שכל ברק וברק ורעם ורעם הוא דבר בפני עצמו וכן נמי חנותו של בשם והריח מוסיף והולך בכל עכ"ל'.
וכ"כ המגן אברהם3: 'ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך'.
וכ"פ אדמו"ר הזקן4: 'כל ברכות הראיה אם חוזר ורואה אותו דבר שבירך עליו בתוך ל' יום אינו חוזר ומברך, ומונין מיום הראיה (כגון אם ראה ביום א' בשבת כשחוזר ורואה בסוף ד' שבועות ביום ג' חוזר ומברך) אבל אם ראה אחר כיוצא בו כגון מלך אחר או חכם אחר אפילו ראה זה אחר זה מיד צריך לחזור ולברך חוץ מקברי ישראל שאפילו ראה קבר אחר אינו מברך תוך ל'.
[אמנם יש שהשוו5 את כל ברכות הראיה ולא חילקו בין ברכה על קברי ישראל אחרים לברכה על מלך אחר, אך אדמו"ר הזקן ביאר6 שדווקא בקברי ישראל אין לברך שוב: 'כי דין אחד לכל המתים ומשפט אחד לכולם ולא שייך בו ריבוי כמו בכבוד וחכמה ודי בברכה אחת לל' יום'].
א"כ להלכה כל ברכות הראיה [חוץ מקברי ישראל, וברכת משנה הבריות, וברכת שככה לו בעולמו, וברכת האילנות] חוזר ומברך כשראה אחר.
שאלה: אדם שטס מארה"ק לארה"ב ותחילה רואה את הים התיכון ואח"כ את האוקיאנוס או כאשר טס מארה"ב לארה"ק ורואה תחילה את האוקיאנוס ואח"כ את התיכון מה יברך?
תשובה: למדנו7 שנחלקו הדעות מהי הברכה שמברכים כשרואים את הים התיכון, אך למעשה כיון שההכרעה שיש8 לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, ורק על האוקיאנוס את ברכת הים הגדול, א"כ י"ל שכאשר רואה את ים התיכון יברך ברכת עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול יברך את הברכה המיוחדת לו9.
וכ"כ שו"ת בצל החכמה10: 'ברם להנוהגים לברך על ים התיכון, עושה מעשה בראשית, ועל האוקינוס שעשה את הים הגדול כדעת הלחם חמודות והמג"א, פשוט דכיון דברור להם לברך על האוקינוס שעשה את הים הגדול, בשם ומלכות, א"כ גם עתה שמוטל עליהם לברך על ראית שני הימים, יברכו עושה מעש"ב על ים התיכון, ובהגיעם לאוקינוס יברכו שעשה את הים הגדול כמנהגם. ואפי' בירך על ים התיכון סתמא ולא נתכוון לא לפטור בברכתו את האוקינוס, אפילו הכי לא נפטר האוקינוס בברכה זו, דכיון שמברך על האוקינוס, שעשה את הים הגדול מפני חשיבותו, אינו נפטר בברכה דרך גררא רק דרך כוונה. אבל אם בשעה שבירך עושה מעש"ב על ראיית ים התיכון כוון בהדיא לפטור בברכתו גם את האוקינוס אז בהגיעו לאוקינוס א"צ לברך כלום'.
לאידך יש שחששו לשיטות שמחשיבות שני הימים כים אחד11 ואז לא יכול לברך שני ברכות.
א"כ הטס מארץ ישראל כשרואה את הים התיכון יברך עושה מעשה בראשית, ולאחר מכן כשרואה את האוקיאנוס,לא יברך ברכת הים הגדול, וכן הטס מארצות הברית כשרואה את האוקיאנוס יברך על הים הגדול ולאחר מכן כשרואה את ים התיכון לא יברך עושה מעשה בראשית
הערות:
1 שו"ת ח"א סי' רצו ↩
2 תשובות הראב"י אב"ד סי' לג ↩
3 או"ח סי' רכד ס"ק י ↩
4 סדר ברה"נ סי' יג סי"ג ↩
5 ראה יד אליהו (להר' אליהו בן שמואל, מלובלין) סי' לב. ברכ"י או"ח סי' רכד סק"ו. פתח הדביר סי' רכד סק"יב. משנ"ב סקי"ז ↩
6 לוח ברה"נ פי"ב סי"ט, וכפי שביאר המטה יהודה סי' רכד ס"ק ב ↩
7 בהלכה 342 ↩
8 לאומרים שמברך על הים התיכון את ברכת הים הגדול, הנה למבארים שהטעם הוא מכיוון שהים התיכון הוא כחלק מים האוקיאנוס א"כ ברור שאין לברך שוב פעם ברכת הים הגדול כאשר רואה את המשך הים הגדול - האוקיאנוס. [וראה עד"ז בשו"ת בצל החכמה ח"ב סי' טז: 'לדעת הכנה"ג א"צ לברך עליו כלום ואפי' אם בתחילה בירך סתמא ולא התכוון לפטור גם את ים התיכון, שהרי ים התיכון מחובר לאוקינוס והאוקינוס מחובר לים השקט לים ההודי ונמצא כולם כים אחד, וכיון שבירך כבר על קצהו שבין אוסטרליא לאסיא שוב א"צ לברך תוך ל' אפי' על ראית קצהו האחר']. אך למבארים שהטעם הוא מכיון שים התיכון הוא בעצמו ים גדול, (ראה מור וקציעה סו"ס רכח) צ"ע הדין ברואה ים גדול אחר המחובר אם יש לברך שוב, ועצ"ע ↩
9 וראה שו"ת דברי יציב או"ח סי' צה שהסתפק בזה והביא סברות לב' הצדדים ↩
10 ח"ב סי' יד אות י ↩
11 ראה לעיל הע' 8, ובצירוף השיטות שברכת עושה מעשה בראשית היא ברכה כללית, כברכת שהכל. ראה ביאור הלכה סי' רכח ד"ה ועל הים. (אך ראה דברי ר"י בר יקר (בפירוש תפילות עמ' נח) שמשמע שאינו יוצא בים הגדול בברכה עושה מעשה בראשית) וראה בספר שערי ברכה פרק כא הע' ג ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppברכת הרואה נהרות
[א] (הלכה 347)
הגמרא במסכת ברכות1 אומרת: 'ועל הנהרות,.. אומר: ברוך עושה בראשית'.
שאלה: על איזה נהרות מברכים עושה מעשה בראשית?
תשובה: כתבו התוספות1: 'לאו על כל נהרות איירי אלא ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת'2.
וכ"כ המרדכי3: 'על הנהרות לאו בכל הנהרות איירי אלא ארבעה נהרות דקרא דוקא כמו4 פישון [גיחון] חדקל פרת'.
וכן בהגהות רבינו פרץ5 כתב: 'לאו בכל הנהרות איירי אלא בד' דקרא'.
ובספר הפרדס6 כתב: ועל הנהרות ג"כ מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. יש מי שכתב שדוקא בארבעה נהרות של ג"ע בלבד'.
וכמ"ש בפסקי התוספות7: 'על הנהרות מברך ודוקא אותן דכתיבי כמו חדקל ופרת'.
מאידך ישנם ראשונים שכתבו שמברכים על כל הנהרות הגדולים שלא נשתנו משימ"ב, וכמ"ש התשב"ץ קטן8 על הנהגת רבו המהר"ם: 'כשראה ימים או נהרות או גבעות משונים בגובה ובעומק ורוחב מששת ימי בראשית היה מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית. ודוקא לאחר ל' יום, וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה'.
וכ"כ הכלבו9 כתב: 'וכתב הר"מ שעל הנהרות שהן בעומק או ברוחב או בגובה מששת ימי בראשית משלשים יום לשלשים יום מברך עושה מעשה בראשית'.
וכן נראה מדברי האבודרהם10 שהפרת והחידקל הם רק דוגמא לנהרות שיש לברך עליהם וז"ל: 'ועל הנהרות ועל המדברות מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים קל וחומר לעושהו שהוא קיים. וכתב ה"ר שמשון דדוקא בהרים ובגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו'.
ולהלכה כתב המחבר11: לא על כל הנהרות מברך, אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא, כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם'.
וכ"כ הלבוש12: 'ולא על כל הנהרות צריך לברך אלא על ארבע נהרות המסויימות דכתיבי בקרא כגון חדקל ופרת וכיוצא בהם'.
אך המגן אברהם13 הקשה: 'ועוד למה לא יברכו על שאר נהרות גדולות שנבראו מו' ימי בראשית וגם כל הפוסקים כתבו סתמא נהרות ומנ"ל לחלק לכן נ"ל פשוט שכוונתם כמ"ש הב"י בשם הרד"א וז"ל דדוקא נהרות המשונות כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו עכ"ל כלומר על כל נהרות שהן גדולות כאלו מברך וכ"ד כל הפוסקים שכתבו סתם נהרות משמע כולם'.
וכן פסק בערוך השולחן14: 'לכן נלע"ד דכצ"ל אלא כעין ארבע נהרות דכתיב בקרא וזה שאומר כגון חדקל ופרת מפני שהם ידועים משא"כ גיחון ופישון אין ידועים לנו ולפ"ז בוודאי על הנהרות הגדולים כמו נהר וואלג"א דונאי"י ריינו"ס וכיוצא בהם צריך לברך'.
וכ"כ משנה ברורה15: 'כמו חדקל ופרת - לאו דוקא אלו אלא ה"ה כל הנהרות שהן גדולות כמו אלו הד' נהרות ושיהיו ידועים שהם מימי בראשית כמו אלו ולא נתהוו אח"כ מברך'.
א"כ למדנו שנחלקו הראשונים על איזה נהרות יש לברך, ולמעשה כתבו הפוסקים האחרונים שיש לברך על כל הנהרות הגדולים, אך מחר נלמד שיש תנאי לגבי ברכת הנהרות שמגביל מאוד את הברכה לגבי הנהרות כיום.
הערות:
1 נד, א ↩
2 בד"ה על הנהרות ↩
3 וכתב המהרש"א: 'אפשר דאלו ד' הנהרות נקראו מעשה בראשית כמפורש בענינו ונהר יוצא מעדן וגו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אבל שאר נהרות אפשר שנשתנו ע"י אדם כדאמרי' לקמן נמי גבי חדקל ופרת גופיה ולכך נקטו התוס' בדבריהם אלו ב' אף שהם מאוחרים במקרא לפי שהיו מצוים בעינייהו ונשתנו בקצת מקומות כדאמרינן לקמן ודו"ק' ↩
4 ברכות רמז רי ↩
5 במג"א סי' רכח סק"ג הקשה למה כתב כגון כאשר מנה את כל הארבע: 'וצ"ע מאי כמו דקאמר דהא ליכא אלא הני'. אך ראה במרדכי השלם הערה ו שמציינים שמצינו בראשונים שכתבו כגון גם כאשר אין עוד דוגמאות ↩
6 מצוה קנא הגהה לב ↩
7 לרבי אשר ב"ר חיים נביו, בתרומת הפרדס שער הראיה ↩
8 פרק הרואה אות קפז ↩
9 סי' שכג ↩
10 סי' פז ↩
11 ברכת הראייה השבח וההודאה, חלק מדבריו הובאו בבית יוסף. וכ"נ משמעות דברי הרס"ג בסידורו (עמ' צא) שכתב 'וכל הנהרות כמו נילוס פרת וחידקל..' ↩
12 או"ח סי' רכח ס"ב ↩
13 שם ס"ב ↩
14 שם ס"ק ג, וכ"כ באליה רבה ס"ק ו על דברי הלבוש הנ"ל ↩
15 שם ס"ב ↩
16 שם ס"ק ד. וכ"כ הגר"ח נאה בקצות השלחן סי' סו דין יד ↩
[ב] (הלכה 348)
למדנו שיש לברך עושה מעשה בראשית כאשר רואים נהר גדול.
שאלה: מה דין נהר שהשתנה מכמו שנברא בימי בראשית או נהר מלאכותי?
תשובה: הגמרא במסכת ברכות1 אומרת: 'ואמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: הרואה פרת אגשרא דבבל [=ממקום הגשר של בבל, ולמעלה] אומר ברוך עושה בראשית. והאידנא דשניוה פרסאי - מבי שבור ולעיל, [=עכשיו ששינו הפרסאים את נהר הפרת אף למעלה מגשרא דבבל, אינו מברך אלא רק הרואה מבי שבור ולמעלה] רב יוסף אמר: מאיהי דקירא ולעיל. ואמר רמי בר אבא: הרואה דגלת אגשרא דשביסתנא אומר ברוך עושה בראשית.
א"כ ראינו שהאמוראים דנו מאיזה מקום אפשר לברך על נהר פרת וחדקל, כיון שבמקום ששינו את הנהר בכפי שהי' בששת ימי בראשית אי אפשר לברך.
הבית יוסף2 הביא סוגיה זו ותמה מדוע שאר הפוסקים השמיטו סוגיה זו, וז"ל: 'אמר רבי יצחק הרואה פרת אגישרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית ופירש רש"י אגישרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית. קים להו שלא נשתנה פרת מהילוכו ע"י אדם משם ולמעלה, אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת ע"כ משמע דלא מברכין על הנהרות עושה מעשה בראשית אלא כשרואה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם ולא ידעתי למה לא כתבוהו הפוסקים'.
ולמעשה המחבר כתב את מסקנות הסוגיה הזו בשו"ע3: 'לא על כל הנהרות מברך, אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא, כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם'.
ומלשון הפוסקים4 נראה שיש לברך רק על נהרות שהתהוו בששת ימי בראשית ולא על נהרות שהתהוו אח"כ גם אם זה לא פעולות שנעשו ע"י אדם, אלא בידי שמים.
וטעם הדבר יש לבאר עפ"י מש"כ האבודרהם5: 'על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים קל וחומר לעושהו שהוא קיים'.
שאלה: מה הדין כאשר יש ספק אם השתנה?
תשובה: כתב העולת תמיד6: 'ומ"ש והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה וכו'. פירוש דבעינן שיודעים בודאי שלא נשתנה מהלכם ומחמת ספק אין לברך, וכן מוכח מהא דאמרינן התם הרואה פרת [אגישרא] דבבל, ועי"ש בדברי רש"י'. וכ"כ באליה רבה7.
אך הפרי מגדים8 כתב:'ואם ספק אין מברכין, אליה רבה [שם], וצ"ע דבסתמא לא נשתנה וראוי לברך'9.
אמנם המשנ"ב10 נשאר בצ"ע, וז"ל: 'ובפרמ"ג מצדד לומר דמסתמא לא נשתנה, וצ"ע למעשה'.
א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים האם לברך על נהר שספק אם השתנה ולפי דברי האוסרים י"ל שאין לברך על שום נהר אלא אם ידוע בודאות שהוא עומד מו' ימי הבריאה, וגם בנהרות פרת וחידקל רק במקום שלא השתנה כנ"ל מהגמרא.
מאידך למדנו אודות הנהגתו של מהר"ם מרוטנבורג שברך על נהרות. וכ"כ בערוך השולחן11: 'לפ"ז בוודאי על הנהרות הגדולים כמו נהר וואלג"א דונאי"י ריינו"ס וכיוצא בהם צריך לברך'.
ולמעשה כשישנו ספק בנהר שמא נשתנה מכפי שהי' בששת ימי בראשית, כתבו כו"כ מהפוסקים שכדי לחשוש לדעות השנות ראוי שיברך ללא שם ומלכות.
וכמ"ש באשל אברהם12: 'הגם שכתב המג"א ז"ל לברך על כל נהרות שאינם קטנים מהקטן שבד' נהרות, מכל מקום כיון דצריך להיות שהיו מימי בראשית, נראה שאי אפשר לנו לברך על שום נהר במדינות אלו, שאולי נתהוו בזמן המבול שנפתחו מעיינות ויש שנשארו. גם צריך ידיעה בגודל ד' נהרות ואין זה ידוע כל כך במדינות אלו הרחוקות, ומכל מקום על נהר גדול, טוב להרהר על כל פנים הברכה אם אינו רואהו רק לאחר שלשים יום, וכגון נהר נסטר, מה שאין כן הקטנים ממנו נראה שאין בהם ספק וקטנים הם גבי ד' נהרות'.
וכ"כ בשו"ת בצל החכמה13: 'על כן ס"ל שפיר כי אין לנו לברך בזמנינו על שום נהר ואפי' על הד' הנזכרים בקרא. ומ"מ כיון שהמהר"ם מרוטנבורג בירך על הנהרות שבמדינתו בשם ומלכות ראוי לנו לברך עכ"פ בהרהור על ראיית נהרות גדולים כמש"כ בא"א הנ"ל שעל נהרות הגדולים כמו נהר דנעסטר טוב להרהר הברכה ע"ש וכ"ה גם על ראיית פרת וחדקל כנלענ"ד נכון בס"ד'.
הערות:
1 נט, ב ↩
2 או"ח סי' רכח ↩
3 או"ח סי' רכח ס"ב ↩
4 ראה גם לשון המג"א סק"ג: 'למה לא יברכו על שאר נהרות גדולות שנבראו מו' ימי בראשית' וכן בפרמ"ג בא"א שם: 'אבל נהרות שנתהוו אח"כ אין מברך'. וראה גם בא"א (בוטשטאט) הובא לקמן שאין לברך במקרה שהתהווה במבול ↩
5 בברכת הראייה השבח וההודאה ↩
6 שם ס"ק ב ↩
7 שם סק"ו ↩
8 בא"א סי' רכח ס"ק ד ↩
9 וכ"כ בנזירות שמשון (בלוך) הובא בילק"מ הוצאת מכון י-ם ↩
10 שעה"צ סי' רכח ס"ק ח ↩
11 או"ח סי' רכח ס"ב ↩
12 בוטשאטש סי' רכח וראה נמוקי או"ח סי' רכח סק"א ↩
13 ח"ב סי' יא אות ה. וראה תשובות והנהגות חלק א סימן קצד ↩