לימוד תורה בלילה

---

[2] (הלכה 633)

למדנו שפשטות כוונת הפסוק 'והגית בו יומם ולילה' הוא שישנה חובה ללמוד תורה בכל שעות היום והלילה, אך גם אדם שאין לו אפשרות ללמוד כל הזמן, עליו לסדר לפחות זמן מסוים ללימוד ביום, וזמן ללימוד בלילה. ובשעת הדחק גדולה יכולים לסמוך גם על אמירת קריאת שמע כלימוד הלילה. ונחלקו האמוראים אם ראוי לגלות את זה לעם הארץ או לא.

שאלה: מה נפסק להלכה?

תשובה: כתב המחבר¹: 'כל איש ישראל חייב בת"ת, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לת"ת ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה'.

וכתב הרמ''א בהג"ה: 'ובשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית, לא ימושו מפיך קרינן ביה'.

וכתב הש"ך²: 'ובשעת הדחק כו'. וכ"ה בסמ"ג עשין י"ב ומסיים בה ודבר זה אסור לומר לפני ע"ה, מיהו בהגהות מימוניות לא מייתי האי סיומא ואחריו נמשך הרב ונראה שטעמא דגרסינן במנחות (צט, ב) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאמרו בפני ע"ה ורבא אמר מצוה לאומרו בפני ע"ה. ופירש"י דסבר משום ק"ש נוטל שכר גדול כזה אם היה עוסק כל היום כ"ש ששכרו גדול ומרגיל בניו לת"ת. ל"א סברי הנך רבנן מצי פטרי נפשייהו בק"ש ויתבי כולי יומא וגרסי ש"מ שכר גדול יש ע"כ. א"כ כיון דרבא אמר מצוה לאמרו נקטינן כוותיה, וכ"ש לפי גירסת הילקוט בריש יהושע דגרסינן לייט עלה אביי האומרו בפני ע"ה ורבא אמר מצוה כו' א"כ נקטינן כרבא לגבי אביי. גם במדרש תהלים איתא סתמא משום ריב"ל אפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה ומייתי ליה הילקוט בריש תהלים ע"ש'.

וכך כותב אדמו"ר הזקן³: 'כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין ואפילו עני המחזיר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו עת לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכ"כ בהל' ת"ת⁴: 'חייב הוא מן התורה לקבוע לו עת גדולה לת"ת בכל יום כמו חצי היום לפחות מלבד לימוד הלילה'.

ושם בהמשך⁵ כתב: 'מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לת"ת לקיים מש"כ והגית בו יומם ולילה בקביעות עתים ביום ובלילה .. ואם אירע לפעמים גודל טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילה יוכל לצאת ידי חובת מצות והגית בו יומם ולילה אפילו בלימוד מועט כמו פרק אחד ביום וכן פרק אחד בלילה ובשעת הדחק שהטירדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפילו פרק אחד יוכל לצאת ידי חובתו בק"ש שחרית וערבית לקיים מצות והגית בו יומם ולילה ביום ההוא שהוא שעת הדחק וא"א בענין אחר'.

ושם בהמשך הפרק⁶: 'מצות והגית בו יומם ולילה שהותרה מכללה במה שנאמר ואספת דגנך וגו' אמרה תורה הנהג בהן מנהג דרך ארץ ויוכל לצאת ידי חובתו בקביעות עתים ביום ובלילה ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק כשאין לו פנאי מפני טרדת פרנסתו שהיא חיי הגוף וכ"ש וק"ו כשעוסק בחיי נפש לדבקה בה' חיים וע"ז אמרו חכמים שתלמוד תורה היא מדברים שאין להם שיעור'.

[והסיבה בפנימיות לכך שבלימוד תורה ישנם חילוקי דרגות ברמת החיוב, משא"כ במצוות שכולם שווים בחובת הקיום של כל מצוה, ראה בהערה ביאור אדמו"ר הרש"ב⁷].

א"כ ראינו שלהלכה נפסק שחובה ללמוד תורה בלילה, ולפחות לקבוע זמן מסוים ללימוד התורה בלילה, ובשעת הדחק גדולה יוצאים י"ח בקריאת שמע שחרית וערבית, ומותר לומר הלכה זו גם לעמי הארץ.

-----

---

הערות:

¹ שו"ע יו"ד סי' רמו ס"א ↩

² סק"א ↩

³ שו"ע או"ח סי' קנה ס"א ↩

⁴ פ"ג ס"ב ↩

⁵ הל' ת"ת שם ס"ד ↩

⁶ ס"ו ↩

⁷ המשך תרע"ב אות ד: 'וכן יש הפרש בהחיוב דעסק התורה לחיוב דקיום המצות, דבחיוב דעסק התורה יש בזה מדרי' דהרי החיוב הוא והגית בו יומם ולילה שיהי' עסק התורה תמיד, אך זהו ליושבי אהל, אבל בעלי עסקים החיוב שלהם הוא פ"א שחרית ופ"א ערבית, ומשארז"ל שיהא תורתך קבע ומלאכתך עראי היינו שיהי' בבחי' קביעות בנפש, דתכלית כוונתו יהי' עסק התורה וגם בעסקו במו"מ יהי' כוונתו בכדי שישתכר ויוכל לעסוק בתורה ולהדריך בניו בת"ת ולקיים מצות כו', וזהו בעסק התורה. אבל בקיום המצות הרי כל ישראל שוין שכולם מחוייבים בקיום המצות, משא"כ בתורה שאין כולם שוין כמו בעלי עסקים כו' כנ"ל. וגם בזה יש חילוקי מדרי' דגם בעלי עסקים השייכים לתורה צ"ל תורתן קבע בקביעות בזמן, ומי שאינו שייך בעצם לעסק התורה דמ"מ גם הוא מחויב בעסק התורה משום דמצוה דעסק התורה הכל מחוייבים בה כו', רק שיוצאים י"ח בפ"א שחרית כו', ובהם הפי' תורתך קבע בבחי' קביעות בנפש כו', וכמ"ש בהל' ת"ת פ"ג, הרי שאינו דומה החיוב בעסק התורה להחיוב בקיום המצות, *וכ"ז הוא בתורה ומצות שהתורה היא מבחי' חכמה שיש בזה מדרי' חילוקים, והמצות הן רצון העליון שאין בזה התחלקות מדרי' כו''* ↩

---

[3] (הלכה 634)

שאלה: מהי החשיבות של לימוד התורה בלילה?

תשובה: הגמרא במסכת תמיד¹ אומרת: 'תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה, שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה''.

ובמדרש בויקרא רבה²: רבי יוחנן אומר אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה'.

ובמסכת חגיגה³ נאמר: 'אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום ובלילה שירה עמי'.

ובמסכת סנהדרין⁴: 'ואמר רבי אלעזר: כל בית⁵ שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה⁶, אש אוכלתו, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו. אין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר ובשרידים אשר ה' קרא'.

וזה לשון הרמב"ם⁷: 'אעפ"י שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה⁸ יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה, אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי, וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח, כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר ..'.

ועפי"ז כתב הטור⁹: 'ובענין לימוד הלילה יותר ויותר מבשל יום בני הזהר כמו שאמרו חז"ל אין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה גרסינן בעירובין בפרק הדר אמר ר"ל לא איברא ליליא אלא לגירסא וגרסינן בפרק עושין פסין א"ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו ד"ת בלילה אינו חרב הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה'.

ולהלכה כתב המחבר¹⁰: 'צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו עונשו מרובה'.

ועוד כתב¹¹: 'מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה, באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה'.

וכתב הרמ"א בהגה: 'כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה'.

וזה לשון אדמו"ר הזקן¹²: 'אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה לפיכך מי שרצה לזכות זכות בכתר תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ואפילו בליל[י] תקופת תמוז יש ללמוד מעט .. כך אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום וכל בית שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו'.

ועוד כתב¹³: 'וגם אמרו כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לבך נוכח פני ה' כלומר שכינה שרויה אצלך .. וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וזה הנקרא עבד ה' כמ"ש כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות'.

--------------

---

הערות:

¹ לב, ב ↩

² פי"ט סי' א ↩

³ יב, ב וע"ז ג, ב. וראה תקו"ז ב, א. וזו"ח בראשית ל, ב ↩

⁴ צב, א ↩

⁵ כתב המהרש"א בח"א: 'איירי בבעה"ב שאינו ת"ח ואם אין דברי תורה נשמעים בביתו בלילה דאפשר ביום מתוך עסקיו של בעה"ב א"א ללמוד בביתו אבל בלילה שבעה"ב פנוי מעסקיו ואין דברי תורה נשמעים בו' ↩

⁶ כתב הבאר שבע בסנהדרין שם: 'להכי נקט בלילה, לפי שהקול נשמע למרחוק. וכה"ג פירש רש"י בפרק עושין פסין (עירובין יח, ב ד"ה ולא אמר) גבי כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה אינו נחרב כו'. ובזה נתיישב הא דנקט נשמעין ולא נקט לומדין או עוסקין וכיו"ב (וראה גם במהרש"א שם). ויותר נכון בעיני לפרש, דלהכי נקט נשמעין בלילה לפי שאמרו אין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, ובפרק הדר אמר ר"ל לא איברי ליליא אלא לגירסא'. ובתורת חיים סנהדרין שם כתב: 'נקט לילה דוקא דבלילה אש של גיהנם שולטת בעולם לפי שחשיכת לילה מיסוד האש הוא בא דיסוד האש חשך הוא .. ויסוד האש היא הגיהנם כמ"ש הראב"ד ז"ל בהקדמתו לספר יצירה שנשמותיהן של רשעים לאחר מיתתן נדבקות באש היסודי דלהכי כתיב ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע לפי שהאש היסודי הולך וסובב תמיד עם הגלגל כדמות כף הקלע ע"כ ונראה לכך נקרא אש לא נופח דכיון שהולך וסובב תמיד מתלהט האש מעצמו ואין צריך ניפוח וכיון דבלילה חשכת אשו של גיהנם גוברת על העולם צריך אדם לעסוק בתורה בלילה דאור התורה מבטל חשכת אש של גיהנם כדאמרינן ת"ח אין אש של גיהנם שולטת בהן ואם אינו עוסק הרי אשו של גיהנם אוכלתו ונראה דלהכי נקט הכתוב כל חשך טמון ולא קאמר כל לילה טמון אלא רמז לחשכת לילה הבא מיסוד האש כדפי'' (וראה גם במהרש"א שם) ↩

⁷ הל' ת"ת פ"ג הי"ג ↩

⁸ וראה לקו"ש חל"ד ע' 43 ואילך ↩

⁹ או"ח סי' רלח ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' רלח ס"א ↩

¹¹ שו"ע יו"ד סי' רמו סכ"ג ↩

¹² הל' ת"ת פ"ד ה"ח ↩

¹³ שו"ע או"ח מהדו"ב סי' א ס"ג ↩

---

[4] (הלכה 635)

שאלה: למדנו שישנה חשיבות גדולה ללימוד תורה בלילה, אך מאידך מצד בריאות הגוף צריך גם לישון, א"כ כמה הם שעות השינה הרצויות?

תשובה: נאמר בפרקי דרבי אליעזר¹: 'מה עשה הקב"ה, ברא שנת חיים, ואדם שוכב וישן והוא מזונו ורפאותו וחיים לו ומנוחה לו, שנאמר² ישנתי אז ינוח לי'.

ובגמרא במסכת גיטין³ נאמר: 'שמונה, רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הן .. ושינה ..'. ופירש רש"י: 'ומיעוטן יפה, כשיש לאדם מעט מהם יפה לגופו לרפואה וטוב שיהא לו קצת משלא יהא לו כלום. אבל רובן קשה, כשיש לו הרבה'.

ובמדרש⁴: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר הנה טוב מאד והנה טובה שינה, וכי שינה טובה מאד, אתמהא, לא כן תנינן יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה'.

וכתב הרמב"ם⁵: 'היום והלילה כ"ד שעות, די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות, ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש'⁶.

וכתב השל"ה⁷: 'ודורשי רשומות נתנו סימן, ג' 'אז' כתיבי, 'אז תשכיל' (יהושע א, ח), 'אז תצליח' (שם), 'אז תישן', לחלק היום שהוא כ"ד שעות לשלש חלקים, שמונה שעות יהיה קודש לה' תורה ותפלה, וסימנך 'אז תשכיל', 'אז' בגימטריא ח', דהיינו ח' שעות ישכיל שהוא עסק התורה. ושמונה שעות יעסוק במשא ומתן, וסימנו 'אז תצליח'. ושמונה שעות ישן, וסימנך 'אז תישן'.

ויש שכתבו שמספיק שש שעות, כמ"ש היעב"ץ בסידורו⁸: 'משך השינה לאדם בינוני, אמרו שמונה שעות .. אכן די לאדם הבריא שישן שש שעות ומספיק בלי ספק, והכל לפי מה שירגיל האדם עצמו בנעוריו כי ההרגל טבע שני'⁹.

וכתב הבן איש חי¹⁰: 'דהא הסכימו כל הרופאים המובהקים דאל יישן האדם בלילה פחות משש שעות ולא יותר על שמונה שעות, שתזיק לו רבוי השינה .. ע"כ איש יהודי שהוא מחויב להשתדל ג"כ בבריאות נפשו הקדושה, אין לו לישון יותר משש שעות, מאחר כי הוא יוצא י"ח בבריאות גופו בכך, ושאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו ע"י עסק התורה. מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו ומוסיף על שעות של בריאות נפשו, בטוח הוא שלא יגיע לו נזק וחסרון מצד בריאות גופו, ולכן ליל שישי וליל ער"ח וכן לילות של חודש אלול ועשי"ת וכיוצא, אם האדם פוחת משיעור שש בשינה נכון לבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו'.

ויש שכתבו שמספיק ארבע שעות, כמ"ש אשל אברהם (בוטשאטש)¹¹: 'שמעתי .. בשם הגאון אב"ד דק"ק ש"ש נ"ש יצ"ו מוה' שמואל שמעלקא ע"ה המפורסם בשם טוב, שהרמז ישנתי אז ינוח לי .. היינו ח' שעות בתוך ב' מעל"ע. כן יש לפרש הרמז עפ"י מדת חסידות, ורמז לזה ינוח לי, שאחר שינה ח' שעות ישאר מ' שעות מהב' מעל"ע לנייחא דעבודת השי"ת כמספר ל"י ..'.

ויש שחילקו בין ימי הנערות לזקנה כמ"ש התפארת ישראל¹²: 'ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה .. אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ"כ גודל כבימי נעוריו, וא"צ אח"כ מנוח כ"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות'.

אך כתב המגן אברהם¹³ הובא במשנ"ב¹⁴: וי"א דזמן שינה הוא ח' שעות .. ונ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם וכמ"ש סי' רל"א ע"ש'. וכ"ג ערוך השולחן¹⁵: 'והאמת הכל לפי חולשתו וגבורתו ולפי מספר ימיו והכל לשם שמים'.

וזה לשון הרבי¹⁶: 'והנה נקודת הבוחן בהאמור צריכה להיות ע"ד המבואר בהל' ת"ת לרבנו הזקן, בהנוגע למלמד, שאין לו להיות ניעור בלילה באופן שלא יוכל ללמד היטב למחרת בבקר .. שמובן עד"ז הוא ג"כ בהנוגע ללמוד תורה לעצמו וכיון שמספר השעות לשינה, לא בכל אדם שוות הן, ותלוי בתכונת הגוף ובהרגל וכו'. והשיעורים המובאים בפוסקים הם ע"ד המיצוע והרוב, כי התורה על הרוב תדבר. צריך לבחון בעצמו מספר השעות הדרושות לו לשינה, למען אשר בקומו יוכל ללמוד בהבנה הדרושה, ועפי"ז יקבע גם זמן השכיבה והקימה, ומובן שבכל אופן צריך להיות שמור זמן הק"ש בבקר, ובעיקר נוגע זה בימות החמה'.

ובמכתב נוסף¹⁷ (בתרגום חופשי): 'שמפני ענינים שונים, יוצא שהוא ישן רק 4-5 שעות, מלבד ביוצא מן הכלל, הרי מצד עניני בריאות הגוף זה מעט, ויהודי צריך גוף בריא לעבוד את השי"ת ללא בלבולים ובמנוחת הנפש, וכלשון רבנו הקדוש תניא ריש פ"ז כדי לעבוד את ה' בגופו, ולכן יש לקבוע את הסדרים שהגוף יהי' נינוח¹⁸ ..'.

--------------

---

הערות:

¹ פי"ב ↩

² איוב ג, יג ↩

³ ע, א ↩

⁴ ב"ר פ"ט סי' ו ↩

⁵ הל' דעות פ"ד ה"ד ↩

⁶ וראה צדקת הצדיק אות כד ↩

⁷ מסכת חולין פרק נר מצוה וראה ג"כ עוללות אפרים ח"ב ע' ו מאמר נט ↩

⁸ סדר ק"ש שעהמ"ט ↩

⁹ ולהעיר מלשמע אוזן מדור אדמו"ר הריי"צ אות יא שהרבי הריי"ץ התבטא: 'היתכן שהולכים לישון לפני 12:00 וקמים אחרי שש' ↩

¹⁰ ש"א וישלח ס"א ↩

¹¹ או"ח סי' א וכ"כ מהר"ם שיק שו"ת או"ח סי' א ↩

¹² אבות פ"ו מ"ה יכין אות פג ↩

¹³ סי' רלח בהקדמה ↩

¹⁴ סי' רלח ס"ק ב ↩

¹⁵ או"ח סי' רלח ס"ב ↩

¹⁶ אג"ק חי"ט ע' פט ↩

¹⁷ אג"ק ח"י ע' תח ↩

¹⁸ ולהעיר גם מדברי הט"ז אהע"ז סי' כה ס"ק א: 'ודברים אלו אסמכתא אקרא שוא לכם משכימי קום וכו' דהיינו שיש ת"ח מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה ע"כ אמר שוא לכם דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שנתם זה בחנם כי כן יתן ה' לידידו שינה דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה' ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp