חמשה עשר באב

---

[א] (הלכה 628)

שאלה: מהם מנהגי חמשה עשר באב?

תשובה: איתא במגילת תענית: 'בחמשת עשר באב זמן אעי כהניא [=עצי כהנים], ודלא למספד'. ומבואר שם: 'ומהו זמן אעי כהניא זהו שאתה אומר בחמשה עשר בו¹ בני זתוא בן יהודה .. ומה ראו בני זתוא בן יהודה ליטול להם שם טוב וזכר טוב לדורות אלא שכל הרוצה ליטול את השם יטול וכשעלו בני הגולה ולא מצאו עצים בלשכה עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמם ומסרו אותם לצבור וקרבו מהם קרבנות הצבור וכך התנו עמהם הנביאים שביניהם שאפילו הלשכה מלאה עצים ואפילו משל צבור יהו אלו מתנדבים עצים זמן הזה ומביאין כל זמן שירצו ולא יהי קרבן מתקרב אלא משלהם תחלה שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים והכהנים והלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו בעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה. דבר אחר שנתמנו להם הרבים ועשאוהו יו"ט. ואומר כי עזרא הכין את לבבו לדרוש את תורת ה' אלהינו ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט ואותן הימים אסורים בהספד ובתענית בין משחרב הבית בין שלא חרב, רבי יוסי אומר משחרב הבית מתרין מפני שאבל הוא להם'.

א"כ ראינו שנחלקו בביאור המגילה² האם יום זה נחשב יום שמחה (מחמת קרבן העצים) שאסור בהספד גם לאחר שחרב בית המקדש.

אמנם על המשנה בסיום מסכת תענית³ האומרת: 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים', מובא בגמרא⁴ טעמים נוספים מדוע יום זה הוא, יום שמחה. ['יום שהותרו שבטים לבא זה בזה .. יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל .. יום שכלו בו מתי מדבר .. יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם .. יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה .. יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה'.]

ועפי"ז כתבו הפוסקים כמה הלכות לגבי יום זה, וכדלקמן:

א. אמירת תחנון:

כתב הרוקח⁵: 'בט"ו⁶ באב נופלים בתחנונים, וכן נוהגים, לפי שבטלה מגילת תענית'. וכתב הבית יוסף או"ח סי' קלא: 'ועכשיו נהגו העולם שלא ליפול על פניהם בו ..'.

וכ"כ להלכה המחבר⁷: 'נהגו שלא ליפול על פניהם בחמשה עשר באב'. וכ"כ אדמו"ר הזקן בסידור לפני למנצח יענך.

ב. שמחה:

בין הטעמים שמזכירה הגמרא שם: 'רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל'.

וביאר רבינו גרשום⁸: 'יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. ולפי שעה שהיו עסוקים לכרות עצי המערכה היו מתבטלין בתלמוד תורה אבל אותו יום פסקו ועשאוהו יום טוב שמיכן ואילך היו עוסקין בתורה'.

אך יש שביארו שאין השמחה מצד שיש יותר זמן ללימוד התורה אלא מצד סיום המצווה וכמ"ש הרשב"ם⁹ 'ואותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה כזאת'. וכתב הנמוקי יוסף¹⁰: 'כתבתי זה לשני תועלות היוצאים להיות זריז להתחיל ולקבוע תלמודו בלילות אלו להביא עליו ברכה ולא קללה וגם שהוא מנהג לשמוח בענין מצוה עד שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה וי"ט'.

ובסדר היום¹¹ כתב: 'יום ט"ו באב ראוי להתנהג בו בשמחה וששון כמו שאמרו במשנה לא היה י"ט לישראל כט"ו באב וכי"ה וכו' .. כל אלו הענינים שארעו ביום זה צריך לתת שבח והודאה למקום י"ו ששמחנו וגם אנחנו נשמח בו מעט וצריך להרחיק יגון ואנחה ממנו'.

והחיד"א במורה באצבע¹² כתב: 'יום ט"ו באב ירבה קצת שמחה כי יש עילוי לשכינה כמ"ש בזהר¹³'.

הרבי בשיחת ש"פ דברים חזון ת"ב נדחה התשנ"א¹⁴ עורר: בקשר עם חמשה עשר באב .. כדאי שיעשו בכל מקום ומקום התוועדות גדולה בשמחה גדולה, לקבץ יהודים, אנשים נשים וטף, ולדבר דברי תורה, ומה טוב - לעשות 'סיום' מסכת¹⁵, ולתת נתינה לצדקה, ולקבל החלטות טובות להוסיף בכל עניני תורה ומצוות ובכל ענינים טובים .. ובהדגשה התוועדו מתוך שמחה וטוב לבב, בהתאם לכך ש'לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב', עד לשמחה הכי גדולה, בדוגמת שמחת נישואין, שבה קשורה השמחה ויו"ט גדול דט"ו באב'.

א"כ ראינו שיום טו באב הוא יום שמחה, ואין אומרים בו תחנון, [וכן ממנו הביאו המפרשים שיש מנהג לשמוח כאשר מסיימים עשיית מצוה], בהלכה הבאה נראה עוד פרטים לגבי יום זה.

--------------

---

הערות:

¹ ראה גם משנה תענית פ"ד מ"ה ↩

² וראה גם בגמ' מסכת ר"ה יח, ב - יט, ב ↩

³ פ"ד מ"ח ↩

⁴ בסוף מס' תענית לא,א וכן בב"ב קכא,ב ↩

⁵ סי' שיב ↩

⁶ להעיר שמשפט זה נכתב באמצע דיני ת"ב, ובספר ליקוטי הפרדס מרש"י לג, ב כתוב: 'ובט"ו אין נופלין בתחנונים וכן נוהגין לפי שבטלה מגילת תענית' ולא נכתב 'טו באב'. והט"ז כתב בסימן תקנט סק"א: 'ועוד כתב בס' אגודה בשם רוקח שי"ל אפי' תחנון בט"ב משום דבטלה מגלת תענית', אך ראה יד אפרים, ושו"ת שואל ומשיב מהדורה חמישאה סי' לט שהעירו על הט"ז ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' קלא ס"ו ↩

⁸ ב"ב קכא, ב ↩

⁹ ב"ב קכא,ב ד"ה מניסן. וראה גם מהרש"א ח"א ↩

¹⁰ ב"ב נג, ב מדפי הרי"ף ↩

¹¹ סדר חמשה עשר באב ↩

¹² סי' ח אות רמב. קלה, א ↩

¹³ ובזהר שם: 'טו באב איהו *קיימא בחדוה* על בנות ישראל' ↩

¹⁴ תו"מ ח"ד ע' 96 ↩

¹⁵ והדברים משתלבים עם דברי הנמקו"י דלעיל ↩

---

[ב] (הלכה 629)

שאלה: בנוסף לאי אמירת תחנון והוספה בשמחה, מהם עוד דברים הקשורים ליום זה?

תשובה: ג. יום מסוגל לשידוכים:

בהלכה הקודמת ראינו בקצרה את הטעמים שהובאו בגמרא לכך ט"ו באב הוא יו"ט, ובין הטעמים שכותבת הגמ' ישנם כמה הקשורים לשידוכים, וכמו"כ מספרת המשנה שם במסכת תענית¹: 'אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה, וכה"א צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מ"ת וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק שיבנה בב"א'.

וכתב הבני יששכר²: 'ענין היו"ט ההוא, הנה לכל הטעמים שנאמרו בגמרא יקשה לנו למה דייקא אז יוצאות בנות ישראל לחול בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך וכו', תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם, ויקשה לנו למה תקנו ביום הלזה להתעסק ולהשתדל בחיתונים ולא במועדים ורגלים המבוארים בתורה לשמחה .. והנה אמרו רז"ל ארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזין ברקיע בת פלוני לפלוני³ וכדוגמא הלזו ארבעים יום קודם כ"ה אלול הוא זמן שלפנינו ט"ו באב ישראל עלו במחשבה להתחתן במלך הכבוד, ע"כ יום שהותרו שבטים להתחתן זה בזה וגם יום שהותר שבט בנימין להתחתן היה דוקא ביום הזה .. וכמו"כ תקנו בכל שנה בנות ישראל יוצאות במחול משחקים ומי שאין לו אשה יפנה לשם ונתהווה החיתון לעורר היחוד הקדוש אשר ישראל עלו במחשבה, וע"י עליית מחשבתם כביכול נתהווה בריאת עולם'.

הרבי בשיחת כ' מנ"א התשי"א⁴ אמר: 'ומזה מובן שהסיבה לכך שט"ו באב ויוה"כ הם זמן של שידוכין למטה, היא, להיותם זמן של שידוכין למעלה, אצל הקב"ה וכנס"י, שמזה נשתלשל גם למטה שזמנים אלה מסוגלים לשידוכים'.

ולהעיר גם מדברי הרבי בשיחת בש"פ דברים חזון התשנ"א⁵: 'ובפרט עפ"י מנהג ישראל שבימים אלו (לאחרי ת"ב), מרבים בשידוכין וחתונות בישראל (ובפרט שזה לאחרי ההפסק בזה ב'שלושת השבועות'.

ד. הכנה לר"ה - איחולים לשנה טובה ומתוקה:

כתב בבני יששכר⁶: 'ומעתה בין תבין את אשר לפניך אם בעל נפש אתה, יום ט"ו באב הוא התחלת הארה מן ימי המשפט אשר הווים בכל שנה בעת בריאת העולם היינו מר"ה עד יום הכפורים, והנה יום ט"ו באב הוא התחלת המחשבה מן ישראל שעלו במחשבה להתחתן במלך הכבוד, שהוא יום הנועד ארבעים ימים קודם יצירת הוולד כמו"ש לעיל אות ב' שמכריזין בת פלוני לפלוני, והנה יום ההוא הוא התחלה אשר הש"י רוצה וחפץ להצדיק עם זו יצרתי לי ..הנה תיכף בהתחלה ביום זה ט"ו באב בנות ישראל יוצאות למחול (והוא כפשוטו, וג"כ הוא לשון מחילה) בכלי לבן שאולים, והטעם שלא לבייש את מי שאין לו, הנה הטעם הזה הוא על כלי לבן ועל שאולים, להורות על כנסת ישראל בימי המשפט אפילו אין בידיהם זכות ואין להם בגדי לבן הנעשים מהמצות, יוצאים בדימוס בכלי לבן שאולים שהש"י מלבישם בבגדי לבן משלו להלבישם כמותו במשפט הקדוש כדת של תורה'.

וכתב המנחת אלעזר ממונקאטש⁷: 'ארז"ל אשר קראוהו ליום ט"ו באב יום תבר מגל, ורמז כוונת הענין י"ל עפ"י מש"כ בספרים אשר ביום ההוא תחילת התנוצצות ראש השנה וכמ"ש בבני יששכר מעניין ארבעים יום קודם יצירת הולד שהוא מ' יום קודם בריאת עולם שהיה בכ"ה אלול מאז והלאה מתעוררים הרחמים והתשובה עיי"ש בבני יששכר ותבין .. וזה י"ל טעם למנהגן של ישראל אשר מיום חמשה עשר באב והלאה מברכים זל"ז בכוח"ט כי חמשה עשר באב עולה מספר כתיבה וחתימה טובה כי אז ההכנה לכוח"ט בר"ה כנ"ל'⁸.

ובקובץ 'הבאר'⁹ מובא: 'מהרה"צ רבי יעקב משה מקאמארנא זצ"ל שקיבל מהמגיד הק' מטריסק זי"ע שקיבל מזקנו מטשערנוביל זי"ע, שקיבל מהבעש"ט הק' זי"ע, שקיבל מרבו אחיה השילוני, שמט"ו באב עד ר"ה, כל פעם שאחד מברך לחברו בכוח"ט, כמספר הזה יהיו לו מליצים טובים בשמים אשר ילמדו עליו זכות כשיגיעו ימי ר"ה ..'.

הרבי הזכיר מנהג זה פעמים רבות¹⁰, ובשיחת ש"פ ראה התשנ"א¹¹ מובא: 'כידוע מנהג ישראל שמחמישה עשר באב ואילך, מברכים איש את רעהו בברכת כתיבה וחתימה (וגמר חתימה) טובה, וכמרומז במזלו של חודש מנ"א, מזל אריה ... ר"ת אלול, ר"ה, יום-הכיפורים, הושע"ר, היינו, שבחודש מנ"א נרמז גמר ושלימות החתימה טובה בה'פתקא טבא' דהושע"ר'.

--

---

הערות:

¹ פ"ד מ"ח ↩

² מאמרי חודש תמוז אב, מ"ד בתולה במחול אות ב ↩

³ סוטה ב, א ↩

⁴ תו"מ ח"ג ע' 245 ↩

⁵ תו"מ ח"ד ע' 96 ↩

⁶ שם אות ד ↩

⁷ שער יששכר מאמרי חדש אב, מאמר יום תבר מגל אותיות א-ב, וראה גם דרכי חיים ושלום אות תרפג ↩

⁸ ולהעיר מ'בית חיינו' גיליון 99 עמ' 14 שהרה"ח זלמן לייב אסטולין אמר לרבי ששמע מזקני החסידים בברדיטשוב שמט"ו באב הי' רבי לוי"צ מברדיטשוב מאחל לכאו"א כתיבה וחתימה טובה. הרבי ענה לו: שכך מובא ומודפס בשם המונקאטשער שהוא הי' אחרי רבי לוי"צ מבארדיטשוב, ואני לא יודע מי לקח ממי, אבל בכל אופן זה דבר נכון מאוד ↩

⁹ שנה טו דף מז ↩

¹⁰ ראה לדוגמא שיחת כ' מנ"א התשי"א תו"מ ע' 256. שיחת כ' מנ"א התשי"ד סט"ו. (ולהעיר שבשיחת יג מנ"א תשל"ט בשיחה לילדי מחנות הקיץ הרבי בירך אותם בכתיבה וחתימה טובה) ↩

¹¹ תו"מ ח"ד ע' 179. ולהעיר גם משיחת ש"פ דברים שם ע' 88 הערה 64 ↩

---

[ג] (הלכה 630)

שאלה: מדוע צריך להוסיף בלימוד התורה מליל טו באב?

תשובה: ה. לימוד תורה:

הגמרא בסיום מסכת תענית¹, ובבא בתרא² אומרת: 'דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה .. מכאן ואילך, דמוסיף - יוסיף, ודלא מוסיף יסיף. מאי יאסף? אמר רב יוסף: תקבריה אימיה'.

ופירש רש"י³: 'מכאן ואילך - מחמשה עשר באב ואילך, דמוסיף לילות על הימים⁴ לעסוק בתורה - יוסיף חיים על חייו. דלא יוסיף - לעסוק בתורה בלילות. תקבריה אימיה - כלומר: ימות בלא עתו'.

ואמנם הגמרא במסכת עירובין⁵ אומרת: 'אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא'. אך פירשו התוספות⁶: 'אלא לשינתא - כמו לילי תקופת תמוז'. אבל כשהלילות מתארכים יש ללמוד גם בלילה.

הנימוקי יוסף⁷ הביא את פירוש הרשב"ם, וכתב: 'כתבתי זה לשני תועלות היוצאים להיות זריז להתחיל ולקבוע תלמודו בלילות אלו להביא עליו ברכה ולא קללה ..'.

והמאירי בתענית שם כתב: 'ויש מעלה אחרת ליום זה שאף הוא יום שנתן לשיעור התלמידים להיות מתחילים ללמוד בלילות ועליו אמרו דלא מוסיף יסיף'.

ולהלכה כתב הרמ"א⁸: 'ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך, ומאן דלא מוסיף, יסיף'.

וכתב הב"ח⁹: 'האחרונים קיבלו לומר משכבי עד קומי, שכבי. ומקומי עד שכבי, קומי. דמחג שבועות שאומרים מגילת רות שכתוב בה¹⁰ שכבי עד הבוקר עד ת"ב שאומרים מגילת איכה שכתוב בה¹¹ קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שכבי, דאין צריך לקום קודם אור הבוקר כדי ללמוד תורה כיון דהלילות קצרים. אבל מת"ב¹² שאומרים קומי עד חג השבועות שאומרים שכבי, קומי, חייב לקום קודם אור הבוקר בראש אשמורת ללמוד כיון דהלילות ארוכים'.

גם המגן אברהם¹³ הביא דין זה: 'אמרינן בפ' הדר לא אברי לילה אלא לשינת' ופי' התוס' כגון בלילי תקופת תמוז, והב"ח כתב שהאחרונים קבלו משכבי עד קומי פי' משבועות עד ט"ב שכבי ומקומי עד שכבי פי' מט"ב עד שבועות קומי פי' ללמוד בלילה, ובע"ש כתב מט"ו באב עד ט"ו באייר'.

וכן הובא בשו"ע אדמו"ר הזקן¹⁴: 'אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה לפיכך מי שרצה לזכות זכות בכתר תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ואפילו בליל[י] תקופת תמוז יש ללמוד מעט ומט"ו באב ואילך יוסיף מעט מעט ודלא מוסיף יאסף בלא זמנו כמ"ש באו"ח סי' רל"ח'.

ומובא לגבי הנהגת הרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש¹⁵: 'בליל ט"ו באב הי' נזהר מיד אחר ערבית להתחיל ללמוד והי' לו הלילה מאז כמה שעות קודש לה' שלא לבטל מלימוד'.

הרבי בשיחת אור לט"ו באב תשמ"ח¹⁶ עורר: 'והמעשה הוא העיקר: על כאו"א לקבל החלטות טובות ולהתחיל לקיימן בפועל ממש, תיכך ומיד כשנמצאים בהתחלת חמשה עשר באב, היינו שלא להמתין עד בוקרו של חמשה עשר באב, אלא להתחיל בזה עוד בלילה, ובלילה עצמו בתחלת הלילה, זמן זה, ובפרט שמהתחלת הלילה ממש עברו כבר כו"כ רגעים ודקות ואפילו שעות ..'.

א"כ ראינו שמדינא דגמרא מט"ו באב צריך להוסיף בלילה בלימוד תורה. בהלכה הבאה נראה באיזה פרטים צריכה להתבטאות ההוספה בלימוד.

---

הערות:

¹ לא, א ↩

² קכא, ב ↩

³ אמנם יש שהעירו (מהר"ץ חיות סוף מסכת תענית. שם הגדולים ערך רש"י קרוב לסופו. שד"ח ח"ט ע' א'תתיד) שיתכן שפירוש זה לתענית איננו מרש"י, 'ובכל אופן ה"ז פירוש של גדול בישראל שנתקבל ונתפשט בכל תפוצות ישראל, פירוש שנאמר ברוח הקודש', (תו"מ תשמ"ח ח"ד ע' 149 הערה 41) ↩

⁴ ורשב"ם בב"ב שם כתב: 'שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה' ↩

⁵ סה, א ↩

⁶ וראה גם רשב"א שם 'כלומר לילי תקופת תמוז, אבל משם ואילך אדרבה אמרינן אין רינה של תורה אלא בלילה, ואמרינן מכאן ואילך דמוסיף יוסיף'. וראה ריטב"א שם, ומהרש"א ח"א ב"ב קכא, ב ↩

⁷ ב"ב נג, ב ↩

⁸ שו"ע יו"ד סי' רמו סכ"ג. וראה בשיחת ט"ו באב התש"מ (שיחו"ק ע' 816) מה שהעיר הרבי שדבר פלא שדין זה לא הובא ברמב"ם טור והמחבר ↩

⁹ או"ח סי' רלח א ↩

¹⁰ ג, יג ↩

¹¹ ב, יט ↩

¹² מטה משה עמוד העבודה ימי תעניות סי' תשעו: 'ועדיין אנו צריכין למודעי מאי טעמא אמר תלמודא מט"ז, והלא הלילות מאריכין מת"ב. ונ"ל דכמו שלא נתיחד הדיבור לישראל עד ט"ו באב, כדאיתא בסוף תענית וביש נוחלין (שם). אע"ג דנתבטלה הגזרה מת"ב, דליכא ספיקא קמיה שמיא אלא שהיו ישראל עצבים. ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (ברכות לא, א). כך אפשר שלא היו עוסקים בתורה, כדאיתא במסכת שבת (ל, ב) אין השכינה שורה אלא מתוך דבר שמחה, אמר רב יהודה, וכן לדבר הלכה. ואמרינן נמי שמעתתא בעי צלותא, ומט"ו ואילך היו עוסקים בשמחה ובטוב לב בתורת ה' המשמחת לב'. וראה לקו"ש חי"ט ע' 447 הערה ד"ה בנתנם סימן. חכ"ד ע' 273 הערה 25. תו"מ תש"ן ח"ד ע' 123 הערה 67 ↩

¹³ או"ח סי' רלח בהקדמה ↩

¹⁴ הל' ת"ת פ"ד ס"ח ↩

¹⁵ דרכי חיים ושלום אות תרפג ↩

¹⁶ תו"מ ח"ד ע' 140 ↩

---

[ד] (הלכה 631)

שאלה: מהי ההוספה הנדרשת בחמשה עשר באב?

תשובה: כתב ר' צדוק הכהן מלובלין¹: 'ומיירי במי שעוסק תמיד בתורה כל היום ומט"ו באב צריך להוסיף גם בלילה .. מרמז לתושבע"פ .. וכן מצינו מנין היה משה יודע אימתי יום וכו' וכשהיה מלמדו ע"פ משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה וכו' .. וזה שנאמר באיכה קומי רוני בלילה המכוון על לימוד תושבע"פ שזה יהיה התיקון בגלות שעיקר הגלות הוא כדי להוציא משם כל התושבע"פ .. וכן ט"ו באב זמן מוכשר להוסיף בתושבע"פ כנ"ל'.

ובתורת הרבי² מצינו כמה התייחסויות לגדר ומשמעות ההוספה, וכדלקמן:

א) בשיחת ש"פ ואתחנן תשמ"ח³ הרבי אמר: 'ובאותיות פשוטות: לכל לראש צריך כאו"א לעשות חשבון צדק בנפשו בנוגע ללימוד התורה .. האם עבודתו היתה כדבעי כפי החיוב עפ"י דין, ללא חסרון. וגם לאחרי שמשלים את החסר ובאופן של שלימות .. צריך להוסיף עוד יותר הן בכמות והן באיכות'. ובהערה 71: ולדוגמא: בלימוד התורה להוסיף הן בכמות זמן הלימוד, והן באיכות הלימוד, באורך רוחב ועומק כו' ..'.

ב) ובש"פ ואתחנן יג מנ"א התש"ן⁴ אמר הרבי: 'כדאי ונכון לפרסם ולהכריז בכל מקום ומקום את הוראת חז"ל ש'מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו'. החל מה'הכרזה ופרסום' בעצמו, שזה יעורר אצל כל אחד הוספה בלימוד התורה בכמות ואיכות, וכמו"כ לפרסם ולעורר את בני ביתו, וכל יהודי שיכול להשפיע ולעורר אותו.

ההוספה בלימוד התורה עצמה יש בה מעלה נוספת כאשר מצטרפים לשיעור בתורה ברבים (ולא 'בד בבד'), 'שנים שיושבים ועוסקים בתורה', עד 'עשרה שיושבים ועוסקים בתורה', ולכן כדאי לנצל את ההוראה מחמשה עשר באב - להוסיף במיוחד בשיעורי תורה ברבים, ע"י יסוד שיעורים חדשים במקומות שעדיין לא קיים בהם שיעור, ולחזק ולהרחיב השיעורים שכבר קיימים .. וכאמור, ההכרזה ופרסום בנוגע להוספה בלימוד התורה צ"ל בהדגשה עם ההוספה שעי"ז 'יוסיף חיים על חייו', היינו שישנה ההבטחה דתורתנו הקדושה, תורת אמת, שעי"ז יתוסף אריכות ימים בפשטות אצל המוסיף בלימוד התורה'!

ג) ובשיחת ש"פ ואתחנן נחמו ט"ז מנ"א⁵: 'ובפרטיות יותר הוספה בלימוד התורה .. הן נגלה דתורה והן פנימיות התורה, כולל לימוד עין יעקב, אגדה שבתורה, ש'רוב סודות התורה גנוזין בה', ועוד ועיקר, לימוד פנימיות התורה, כדברי האריז"ל ש'בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה', ובמיוחד לאחרי שנתבארה בתורת החסידות באופן ששייך להבנה והשגה דכאו"א מישראל, והדגשה מיוחדת על ההוספה בלימוד התורה בעניני הגאולה - הן בנגלה דתורה, ובפרט ספרו של הרמב"ם שכולל גם ההלכות ששייכות לזמן הגאולה, כמו הלכות בית הבחירה .. וכן הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח, והן בפנימיות התורה, שנוסף לכך שכללות הלימוד דפנימיות התורה מקרב את הגאולה, 'בהאי חיבורא דילך (תורתו של רשב"י) .. יפקון בי' מן גלותא ברחמי, יש עילוי מיוחד בלימוד החלקים דפנימיות התורה שמבארים עניני הגאולה. ומה טוב - שלימוד זה יהי' באופן ד'עשרה (ציבור) שיושבים (בהתיישבות וקביעות) ועוסקים (באופן של 'עסק') בתורה ..'.

ד) בלקו"ש חל"ד הרבי שאל⁶: 'ויש לעיין מהו הגדר של הוספה זו דלימוד התורה .. דלכאורה: אם המדובר ביושב אהל (ת"ח) ש­'חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש', כמ"ש 'ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו'' ונאמר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה', הרי בלימודו זה אין הוספה על חיובו במצות ת"ת? ואם המדובר בבעל עסק שיוצא י"ח בקביעות עתים ביום ובלילה, ועד שיש יוצאים י"ח בפרק א' שחרית ופרק א' ערבית, ובא להדר ולהוסיף בת"ת (יותר מחיובו), אינו מובן, למה לא מצינו ענין זה כאשר הימים מאריכין והלילות מתקצרין .. מהו ה­חילוק אם הוספה זו היא בלילה (מט"ו באב ואילך 'שהלילות מאריכין והימים מתקצרין') או ביום (כאשר הימים מארי­כין והלילות מתקצרין)?

ואדרבה: אם נותנים שכר מיוחד כש­מוסיף לימודו בלילה (שאינו זמן של טירדא בעסק), כ"ש וק"ו שמגיע לו שכר מיוחד כשמוסיף בלימודו ביום, כאשר ע"פ תורה פטור הוא מת"ת מפני טירדתו בעסק, והוא 'גוזל' מהזמן ש­עוסק בפרנסתו ומקדישו ללימוד ה­תורה .. ועוד זאת: מפשטות לשון הגמרא משמע, ש'מכאן ואילך כו' דמוסיף' היא הוראה כללית, לכל ישראל, בין יושבי אהל ובין בעל עסק (מכל הסוגים)'.

ולכן מבאר הרבי שם שהכוונה היא שמלבד ההוספה בכמות שתהי' גם הוספה באיכות והיינו ללימוד שפועל דביקות בהקב"ה שזה פרדס התורה - סתרי תורה, וכפי שמבואר בכתהאריז"ל שעיקר לימוד התורה בלילה הוא באגדה וחכמת האמת, ובלימוד זה יש בו סגולה מיוחדת שהלימוד יהי' באופן שמתקשר לשכינתו ית', לימוד מתוך שפלות וביטול, שיותר קל לעורר בלילה, שלכן זה הזמן שעושים חשבון נפש בק"ש שעל המיטה, תיקון חצות.

--

---

הערות:

¹ פרי צדיק דברים לחמישה עשר באב ↩

² ההדגשות דלקמן אינם במקור ↩

³ תו"מ שם ע' 152 הערה 71 ↩

⁴ תו"מ תש"נ ח"ד עמ' 124 ↩

⁵ תו"מ תשנ"א ח"ד ע' 137 ↩

⁶ שיחת חמשה עשר באב ע' 41 ↩

---

[ה] (הלכה 632)

לימוד תורה בלילה (1)

שאלה: מהי חובת הלימוד בלילה - האם הלילה הוא זמן ללימוד התורה או זמן לשינה?

תשובה: נאמר בספר יהושע¹: 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל'.

ובגמרא במסכת מנחות²: 'א"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך. אמר רבי יוחנן משום רשב"י: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. ופליגא³ דר' שמואל בר נחמני, דאמר רשב"נ א"ר יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה, ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר, שנאמר: ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, אמר לו הקב"ה: יהושע, כל כך חביבין עליך דברי תורה? לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'.

א"כ ראינו שפשטות כוונת הפסוק 'והגית בו יומם ולילה' הוא שישנה חובה ללמוד בכל שעות היום והלילה, [וכמ"ש אדמו"ר הזקן⁴: 'אם מלאכתו נעשית על ידי אחרים וכן המתפרנס מהצדקה של קהל או יחידים חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש בכל ענין ואינו יוצא ידי חובתו כלל מן התורה בקביעות עתים'], אך למרות זאת ביארו חז"ל שאדם שאין לו אפשרות ללמוד כל הזמן, עליו לסדר זמן מסוים ללימוד ביום, וזמן ללימוד בלילה⁵.

ובמסכת עירובין⁶ מצינו כמה מימרות לגבי הלימוד בלילה: 'אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא [לא נברא הלילה אלא לשינה]. אמר רבי שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא [לא נברא הירח אלא ללימוד תורה]. אמרי ליה לרבי זירא: מחדדן שמעתך! אמר להו: דיממי נינהו [זה מהלימוד של היום]. אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא: לא בעי מר מינם פורתא?[האם אינך רוצה לישון קצת] - אמר לה: השתא אתו יומי דאריכי וקטיני, ונינום טובא [עוד מעט כשנהי' בקבר, שזה ימים ארוכים בשינה וקטנים מלימוד התורה, אז נישן הרבה]. אמר רב נחמן בר יצחק: אנן פועלי דיממי אנן. [עיקר הלימוד שלנו ביום, ומספיק קביעות קטנה בלילה] רב אחא בר יעקב יזיף ופרע'. [היתה לו קביעות ללימוד ביום, אך לפעמים הלווה את שעות היום לעניני פרנסה, ופרע את הזמן שהחסיר מהלימוד, בלילה].

וראינו בהלכה 630 את דברי התוס' ועוד ראשונים שביארו שדברי רב יהודה שהלילה נברא לשינה, זה דווקא לגבי הלילות שבהם הלילה קצר. וכמ"ש התוספות שם: 'אלא לשינתא - כמו לילי תקופת תמוז', (ובלילות הארוכים ודאי שחייב ללמוד בלילה).

אך כתבו המפרשים על דברי התוס' שגם בלילות הקצרים שנועדו לשינה מ"מ צריך גם בהם ללמוד תורה, וכמ"ש הש"ך⁷: 'כתב הפרישה נ"ל כל לילותיו כמשמעו דאפילו בלילי תקופת תמוז הקצרים ג"כ ילמוד אחד המרבה ואחד הממעיט מ"מ ילמוד מעט ומ"ש לא איברא לילה אלא לשינתא ומוקמא לה (תוס' שם) בלילי תקופת תמוז נראה לי שר"ל דאז יהיה לו עיקר הלילה לשינה וע"ד שאמרו לא איברא סיהרא אלא לגירסא ומוקי לה בלילי תקופת טבת הארוכים ובודאי אז ג"כ צריך לישן ולא ילמוד כל הלילה אלא ר"ל העיקר יהיה לו אז ללמוד מחמת אריכות הלילות ועיין בא"ח סי' רל"ח'.

ולהלכה כתב הרמב"ם⁸: 'חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה'.

א"כ ראינו שגם אדם שאין לו את האפשרות ללמוד ממש יומם ולילה, חייב לקבוע זמן ללמוד תורה גם בלילה.

אלא שבשעת הדחק יכולים לסמוך גם על אמירת שמע כלימוד הלילה. ונחלקו האמוראים אם ראוי לגלות זה לע"ה או לא.

הסמ"ג⁹ הביא את הדעה שאסור לומר זה לע"ה: '.. ודבר זה אסור לומר לפני עם הארץ'.

ובהגהות מימוניות¹⁰ בגירסא שלפנינו ג"כ מובא סיום זה, אך כפי הנראה לא בכל הגרסאות זה נמצא, ויש שלמדו מדברין שס"ל שמצווה לומר זה.

בהלכה הבאה נראה דברי השו"ע ואדמו"ר הזקן בזה.

---

---

הערות:

¹ פ"א פ"ח ↩

² צט, ב ↩

³ ביאור על ספה"מ לרס"ג (להר"י פערלא) עשה יד ט: 'לא עליה דרבי ישמעאל בלחוד קאי. אלא גם על רבי אמי ורבי יוחנן קאי. דס"ל דקרא דלא ימוש וגו' הוא למצוה. ורשב"נ קאמר דאינו אלא לברכה. אבל בעיקר מילתא ודאי לא פליג' ↩

⁴ הל' ת"ת פ"ג ה"ה, וראה גם שם ה"ז, ובאו"ח סי' קנו א ↩

⁵ וראה גם דברי השאגת אריה שו"ת (ישנות) סי' א: 'דהא דמוקמינן אליבא דשמואל האי קרא דובשכבך ובקומך בד"ת לאו לממר' דחייב אדם לעסוק בד"ת יומם ולילה לשמואל אלא שצריך לעסוק באיזה ד"ת בזמן שכיבה וקימה ובפרק אחד יצא ידי חובת מצוה זו וכדפירשתי' ↩

⁶ סה, א ↩

⁷ יו"ד סי' רמו ס"ק כה ↩

⁸ הל' ת"ת פ"א ה"ח ↩

⁹ עשין יב ↩

¹⁰ הל' ת"ת פ"א ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp