בר מצוה
[א] (הלכה 607)
מקור לבר מצוה בן יג
שאלה: מה המקור לחיוב מצוות בגיל שלוש עשרה?
תשובה: המשנה במסכת אבות אומרת: 'בן שלש עשרה למצות'.
וכן מצינו במדרש1: 'ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה2 מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה'.
וביסוד הדין לחייב בגיל יג כתב המפרש על נזיר3: 'איש הוי מבן י"ג שנה ולא בפחות שלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש בפחות מבן י"ג אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב איש4 כדכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגמירי שמעון ולוי בההיא שעתא בני י"ג שנה5 הוו והרוצה לחשוב יצא ויחשוב6'. וכ"כ רש"י על המשנה באבות בפירוש הראשון: 'דכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם וגו' ואינו קרוי איש עד שהוא בן שלש עשרה וכדאשכחן התם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה ואז היה לוי בן שלש עשרה שנה כשתחשוב ב' שנים שעשה יעקב בבית אל'.
אלא שהמהרי"ל7 הקשה: 'ומה שהבאת מלוי אכתי מנלן דפחות מי"ג לא הוה איש. ועוד דורות הראשונות ילדו בח' כדמוכח פרק בן סורר מבצלאל ובת שבע'8.
פירוש נוסף כתב רש"י במשנה באבות שם: 'נ"א בן שלש עשרה למצות דמי שהביא שתי שערות בא לכלל מצות דאורייתא דהלכה למשה מסיני היא ושיערו חכמים הבאת שתי שערות לשלש עשרה שנה לפיכך מכניסין אותו לקיים מצות ומאותו זמן ואילך מסתמא מחזקינן ליה בשתי שערות כדין רוב תינוקות'.
וכ"כ הרא"ש9: 'וששאלת מאין לנו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא, דע כי הלכה למשה מסיני הוא והוא בכלל שיעורין חציצין ומחיצין שהן הלכה למשה מסיני, דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה .. כל אלו הלכה למשה מסיני הן'.
וכ"כ הרשב"ץ10: 'ובמדרש, עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, 'זו' בגימטריא, שלש עשרה שנה, ואז תהלתי יספרו. ועוד, כי בזמן הזה ראוי להוליד ונקרא איש, כמו שנזכר בפרק בן סורר ומורה [סנהדרין סח ב]. וזה הלכה למשה מסיני, כי פרקי בן ובת הם הלכה למשה מסיני, כמו שנזכר בנדה בפרק יוצא דופן'. וכ"כ המהרי"ל שם.
א"כ ראינו שני ביאורים לחיוב מצוות מגיל יג: א) ששם איש המורה על גדלות נאמר בתורה רק מגיל שלוש עשרה. ב) שזה הלכה למשה מסיני שבגיל זה חל חיוב מצוות.
הרבי דן כמה פעמים11 במחלוקת זו וביאר את הנפקא מינה בין ב' הדיעות וזלה"ק12: 'וי"ל הנפקא מינא בין שתי הדיעות לענין דין בן נח, דלדיעה הראשונה גם בב"נ בן י"ג למצות דיליה, משא"כ לדיעה השניה, וכמובן (ויעויין רמב"ם הל' מלכים פ"ט יו"ד, פ"י ב', שו"ת חת"ס חיו"ד סשי"ז13). היינו דלדיעה השני' זהו דין תורה14, אבל לדיעה הראשונה, כן הוא בטבע - עפ"י הרוב - דבן י"ג נעשה גדול בשכל ודיעה. ויש לרמז ע"ד המוסר, שלכן בהראי' דחיוב במצות מהכתוב דויקחו וגו' איש - ראי' אשר יסודה שעפ"י טעם ושכל צריך להיות כן, הנה כתבו שוברו בצדו, אשר אל יאמרו אשר די ומספיק לקיום תומ"צ הנהגה ע"פ טעם ודעת, ולכן מורים לו באצבע: ראה והתבונן, מה עשו בני יעקב: ויקחו איש חרבו - תיכף לחיוב במצות שלהם, התחילו בעבודה של מסירת נפש דוקא. ומעשה אבות סימן לבנים, לכל בר מצוה שבכל דור ודור, אשר רק זוהי הדרך לקיום המצות, לא הנהגה מדודה ע"פ השכל, אלא תחלת הכל יקבל עליו עומ"ש, ואח"כ יקבל עליו עול מצות'.
ביחס למשנה 'בן יג למצוות' הרבי שאל כמ"פ15: מדוע דין זה של בן יג למצות נכתב בפרקי אבות שהוא מילי דחסידותא16, ועוד באופן של הוא הי' אומר, היינו שזה הי' שגור על לשונו של יהודה בן תימא17, כלומר איזה מדת חסידות מלמד אותנו בזה?
וביאר שיש כאן 'מידת חסידות' שהתנא מחדש שלמרות שחיוב מצוות הוא רק מגיל יג שנים ובתנאי שהביא ב' שערות18, וע"כ אומר התנא שמצד מדת חסידות חייב בקיום המצוות מיד בגיל יג למרות שלא הביא ב' שערות. אך בהתוועדות ש"פ בחוקתי התשמ"ו19 הרבי העיר שביאור זה אינו מספיק שהרי בד"כ לרוב יש ב' שערות בגיל יג שנים, (שלכן לא מצינו שיבדקו כל נער בגיל יג אם הביא ב' שערות), וא"כ לפי"ז התנא דיבר למיעוט, היפך הכלל שהתורה על הרוב תדבר? אלא י"ל שכוונת התנא להדגיש, שגם בן יג שנה הגם שמתחייב רק במה שמצד שורת הדין, אעפ"כ עליו לדעת שמצד מילי דחסידותא עליו להתנהג באופן שלפנים משורת הדין 'מדת חסידות'.
הערות:
1 פ"ה מכ"א ↩
2 ב"ר תולדות פס"ג סי' י ↩
3 הרבי (רשימות חוברת כא) העיר: 'להעיר מויגדלו הנערים (תולדות כה כז), ופירש"י משנעשו בני י"ג וכו'. ומ"ש אח"כ בפירש"י שאז מת אברהם אף שאז היו בני ט"ו וכל המפרשים הקשו בזה, אפ"ל שגדלות תליא בהבאת ב' שערות דוקא, והם הביאו רק בהיותם בני ט"ו, משא"כ אדם מתחיל לדקדק מי"ג שנה, כיון שמן הסתם הביא ב' שערות אמרינן, וא"ש פירש"י בפסוק הא' וגם בפסוק שאח"ז דלא סתרי אהדדי' ↩
4 (יוחס בטעות לרש"י ראה שם הגדולים לחיד"א אות ש) נזיר כט, ב ↩
5 וביאר הרבי באג"ק ח"ה ע' שכו: 'והכוונה בזה, דשם איש מורה על גדלות, וכמש"נ מי שמך לאיש (עיי"ש בפרש"י וברבינו בחיי, והוא דלא כמ"ש בשמו"ר שם), וחזקת והיית לאיש, ועוד' ↩
6 אך להעיר מרבינו בחיי וישלח פל"ד פכ"ה: 'נמצא שמעון בן י"ג שנה וארבעה חדשים, ולוי בן שתים עשרה שנה וט' חדשים, וקראן הכתוב 'איש' דכתיב: 'ויקחו שמעון ולוי איש חרבו' וגו' ↩
7 ראה תוי"ט על המשנה באבות. וראה מ"ש הרבי לבאר ברשימות חוברת כא. נדפס בנספחים ↩
8 שו"ת סי' נא ↩
9 וראה תוספות סנהדרין סט, א ד"ה בידוע ↩
10 שו"ת כלל טז סי' א ↩
11 מגן אבות על המשנה שם ↩
12 לקו"ש ח"י ע' 70. לקו"ש חט"ו ע' 291 ↩
13 אג"ק ח"ה ע' שכו ↩
14 וכ"כ שם בסי' קפז. וכ"כ בחידושיו לשבת קלט, א ד"ה וליתן. ובשו"ת ח"ו סי' ח, וסי' כד. וראה שו"ת יהודה יעלה (אסאד) ח"א יו"ד סי' א ↩
15 וביאר החת"ס שו"ת ח"ב יו"ד סי' שיז: 'ואמנם ב"נ דלא ניתנה להם שיעורי' כל ששכלו שלם כראוי וכעין בב"ב קנ"ה ע"ב דמסברו ליה ומסבר הוה גדול ופחות מזה הוא קטן וע"ז כ' רמב"ם שאינו נענש על פיתויי אונס הוא וזה אמת ברור לפע"ד' ↩
16 ביאורים לפרקי אבות ע' 314 הערה 534 ↩
17 ב"ק ל, א ↩
18 כמבואר בשיחת ש"פ בלק תשמ"א אות מח ואילך ↩
19 נדה מו, א. רמב"ם הל' אישות פ"ב ה"י וי"א. אנציקלופדיה תלמדית ח"ה ערך גדול ע' קמ ואילך ↩
20 תו"מ ח"ג ע'391 - 398 ↩
[ב] (הלכה 608)
המשמעות הפנימית של הפיכת הנער לאיש
שאלה: מהי המשמעות הפנימית של הפיכת הנער לאיש בגיל יג?
תשובה: מובא בחז"ל שגיל הבר מצוה זהו היום שבו הנפש האלוקית גומרת להשתכן בגוף בשלימות, וכדלקמן:
נאמר בקהלת1: 'עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא'.
ואמרו חז"ל בקה"ר2: 'ד"א עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו איבריו, ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע, ולמה הוא קורא ליצה"ר גדול שהוא גדול מיצר טוב שלש עשרה שנה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, כמנון ועקמון, ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב למה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות, ואין רובן של בריות נשמעין לו, ומלט הוא את העיר בחכמתו, שכל השומע ליצר טוב נמלט..'.
ומבואר הדבר באבות דרבי נתן3: 'יצר הרע כיצד אמרו שלש עשרה שנה גדול יצה"ר מיצר טוב. ממעי אמו של אדם הוא גדל ובא עמו התחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו. הורג נפשות אין ממחה בידו. הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו. לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב. כיון שמחלל שבתות אומר לו ריקה הרי הוא אומר מחלליה מות יומת (שמות לא, יד). הורג נפשות א"ל ריקה הרי הוא אומר שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט, ו)'.
וכן מבואר הדבר בזהר4: 'השתא אית לומר מאן הוא דאקרי בן לקב"ה תא חזי כל ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה אקרי בן לכנסת ישראל, וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקוב"ה ודאי (דברים יד) בנים אתם ליי' אלהיכם, כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב (תהלים ב) יי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, מ"ט דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא ולא שראת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובגין כך (תהלים קכח, ב) אני היום ילדתיך היום ודאי ילדתיך, אני ולא סט"א כמה דהוה עד השתא, אני בלחודאי .. ואם לבנו ייעדנה, בר תליסר שנין ולהלאה דהא נפקא מרשו דסט"א דאזדמנת ליה מה כתיב כמשפט הבנות יעשה לה, מהו כמשפט הבנות, תנינן בכל יומא ויומא חמי קוב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה ואיהו נפיק מינה ואתמשך לבי ספרא ותבר לה ואזיל לבי כנישתא ותבר לה, מה עביד קוב"ה לההיא נשמתא אעיל לה לאדרא דיליה ויהיב לה מתנן ונבזבזן סגיאין וקשיט לה בקשוטין עלאין עד זמנא דאעיל לה לחופה גו ההוא בר מתליסר שנין ולעילא'5.
וכ"כ האריז"ל6: 'ונבאר מהו ענין יצה"ט ויצה"ר כי הוא עומק גדול. ונלע"ד דבר האמיתי:
כי נודע כי כל העולמות הם טו"ר, והנה בעולם העשיה הרע הוא ד' יסודות שהם שמרים של האופנים ואלו נכנסין באדם 'לפתח חטאת רובץ' החומר שהוא הגוף והצורה, שהוא ענין נפשות היסודות כנ"ל. ולא נגמר כניסתן בתשלום עד שלש עשרה שנה, כי כן הגוף הולך וגדל וגם הנפש הולך וגדל. כי תחלה נכנס נפש הדומם והצומח שהוא הזן, ואח"כ נפש חי בתשלומה עד שהולך ברגליו ומתנענע כרצונו, ואח"כ נכנס בו נפש השכל המעשיי שהוא מזמן הפעטות ואילך, ואח"כ שכל העיוני לדעת בחכמות המלאכות והסחורות והרי נשלמו ד' חלקי הנפש וחומר ארבע יסודות בתשלום י"ג שנה. וזה נקרא גוף האדם ונפש ד' יסודות הנקרא דרך כללות נפש הבהמית, כי כל תאותה להחזיק הגוף כעין הבהמה, וזו הנפש הוא מצד הרע ושמרים דעשיה.
עוד יש נפש הבהמית מצד אופני דעשיה והוא מצד הטוב, וז"ש בריש משפטים: 'כד אתייליד יהבין ליה נפשא דבעירא דכיא מאופני הקודש', כי אופני עשיה נקרא קדושה וטהרה וימין, וד' יסודותיהן עד תשלום י"ג שנה, תחלה ע"י מילה וקריה"ת וחינוך מצות דרבנן, ובתשלום י"ג שנה נגמר כניסת נפש בהמה טמאה שהם ד' יסודות ונפש בהמה טהורה שהוא מאופני קודש, ואז חייב במצות מן התורה. והנה על נפש היסודות אמרו שהיצה"ר נכנס באדם משנולד, כי האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה, ואחר הי"ג שנה נכנסים הטו"ר שברוח דיצירה הנקרא עולם המלאכים לכן היצ"ט ויצה"ר נקרא מלאכים ממש שהם רוח טוב ורוח רע כמ"ש 'עושה מלאכיו רוחות', כי האדם עצמו הוא נפש הטוב מאופנים הנ"ל השורה על הגוף דאדמה דד' יסודין לכן נק' אדם לשון אדמה. אך הרוח נקרא יצה"ט שהוא מעולם היצירה מהטוב שבהם שהם רקיעים של היצירה ורוח רע של יצה"ר משמרי היצירה נמצא כי האדם הוא הנפש דאופנים והתחלת יצה"ר הנכנס כשנולד הוא נפש היסודין והיצה"ט שהוא רוח טוב דיצירה נכנס אחר י"ג שנים ואז נכנס ג"כ הרוח היצה"ר כנ"ל'.
וכ"כ בסדר היום7: 'ואמרו חכמי האמת כי נפש באה לאדם ביום אשר זכה להמול בשר ערלתו ובשם ישראל יכנה ואחר שמגיע לי"ג שנה ויום א' זוכה לרוח הוא היצ"ט שאמרנו ועם היות שנפש ג"כ מכח הטובה היא כי היא מושב ומשכן לרוח וזה בלא זה אינם יכולים להיות ושניהם כא' טובים אפ"ה אינו יצ"ט בשלמות שהיא בטלה במיעוט לגבי יצה"ר השולט עליו מבטן אמו מעת שיצא לאויר העולם ובסבתו שוכח כל מה שראה וידע אבל בבא לשכון עליה הרוה"ק ממדריגה הזה יכולין בין שניהם להטותו מדרך הרעה לדרך הטובה הבחירה בידו ובידו לבחור בטוב ולמאוס ברע ואם לא יעשה בר עונשין הוא ולכן עונשין אותו מי"ג שנה ולמעלה אחר שזכה לנפש ורוח והצליח בהם זכה לנשמה והוא מבן כ' ומעלה ואחר שיש לו נשמה מוחזק הוא שלא יחטא ואם יחטא עונשו מרובה ועונשין אותו בין מלמעלה בין מלמטה והמשכיל יבין'.
וכ"כ אדמו"ר הזקן8: 'לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים'.
הערות:
1 פ"ט פסוקים יד - טו ↩
2 פ"ט ח ↩
3 פט"ז מ"ב ↩
4 ח"ב משפטים צח, א. וראה שם קח, א ↩
5 תרגום: כעת י"ל ולפרש מי הוא הנקרא בן לקב"ה [עליו נאמר ואם לבנו ייעדנה], בא ותראה כל מי שזוכה [לבחינת נפש] מי"ג שנים ואילך, נקרא בן לכנסת ישראל וכל מי שהוא מבן עשרים שנים ומעלה וזכה בהם [לבחינת רוח], וע"ז נאמר בנים אתם לה' אלוקיכם. כשהגיע דוד לי"ג שנים וזכה באותו היום [בנפש דאצילות], ע"ז כתוב בתהלים ע"י דוד 'ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך', מאי טעמא, שהרי לפני כן לא הי' נקרא בן לשכינה, ולא שרתה עליו הנשמה העליונה, כיון שהי' בשנות הערלה, ולכן כתוב אני היום ילדתיך, היום ודאי ילדתיך [כלומר שקבלת את הנשמה החדשה], אני ולא סטרא אחרא כמו שהי' עד עכשיו, אלא אני בלבד .. ואם לבנו ייעדנה מי שהוא מבן שלש עשרה והלאה, שאז הוא יוצא מרשות הסטרא אחרא שהזדמנה לו לו בקטנותו ושלטה בו עד כעת. מה כתוב עליו כמשפט הבנות יעשה לה, מהו כמשפט הבנות? שנינו שבכל יום ויום הקב"ה רואה את הילד הזה שנמצא ברשות הערלה - היצה"ר, אך הוא יוצא ממנו [לא מקשיב לו] והוא נמשך לבית הספר, ושובר את היצה"ר [בלימוד תורה], והולך לבית הכנסת ושובר את היצה"ר [בתפלה], מה עושה הקב"ה לאותה הנשמה שאמורה להינתן לן בבר מצוה, הקב"ה מכניס אותה למקום הלימוד שלו בישיבה של מעלה, ונותן לו הרבה דרונות ומתנות, ומקשט אותו בקישוטים עילאים עד הזמן שמכניסים אותו לחופה לתוך אותו הבן מי"ג שנים ואילך' ↩
6 עץ חיים ש"נ פ"ט ↩
7 פירוש משנת בן חמש שנים ↩
8 מהדו"ת שו"ע או"ח סי' ד ס"ב ↩
[ג] (הלכה 609)
חגיגת הבר מצוה [א]
שאלה: מה המקור לחגיגת בר מצוה?
תשובה: נאמר בפרשת וירא1: 'וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק'.
ומבואר במדרש רבה2: 'ויגדל הילד ויגמל, ר' הושעיה רבה אמר נגמל מיצר הרע'.
וביארו מפרשי המדרש שמדובר בסעודת בר מצוה, וכמ"ש בנזר הקודש: 'נגמל מיצר הרע. פי' שנעשה בן י"ג שנה שאז נגמל הנער מיצר הרע שהוא כח התאוה החמרית ונכנס בו כח היצר טוב, ולכן מאז הוא מצוה ועושה, ולשמחה זו עשה אברהם משתה'. וביפה תואר כתב: 'נגמל מיצר הרע. פירוש שהיה בן י"ג שנה, שאז מתחיל יצר הטוב בנער, וניכר אם בוחר בטוב'.
וכן מצינו בזהר כמ"פ3 שהפליג במעלת וחשיבות החגיגה ביום הבר מצוה, וכדלקמן:
כתוב בזוהר חדש4: 'א"ר אֶלְעָזָר, עַד תְּלֵיסַר שְׁנִין, אִשְׁתַּדְלוּתֵיהּ דְּב"נ בְּהַהוּא נֶפֶשׁ חַיָּיתָא. מִתְּלֵיסַר שְׁנִין וּלְעֵילָא, אִי בָּעֵי לְמֶהֱוֵי זַכָּאָה, יַהֲבִין לֵיהּ הַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּאִתְגְּזָרַת מִכּוּרְסֵי יְקָרָא דְמַלְכָּא. א"ר יְהוּדָה, הַיְינוּ טַעֲמָא דְּתָנִינָן, בִּתְלַת עָשָׂר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, בְּמַתְנִיתָּא דְרַבִּי אֶלְעָזָר. רשב"י, זַמִּין לְמָארֵי מַתְנִיתָּא לְמֵיכַל בִּסְעוּדָתָא רַבָּה דַּעֲבַד לְהוֹ5, וְחָפָא כָּל בֵּיתָא בְּמָאנֵי דִּיקָר, וְאוֹתִיב לְרַבָּנָן בְּהַאי גִיסָא, וְהוּא בְּהַאי גִיסָא, וַהֲוָה קָא בָּדַח טוּבָא. אֲמָרוּ לֵיהּ מַאי בְּדִיחוּתָא דְּמַר בְּהַאי יוֹמָא דֵּין מִשְּׁאָר יוֹמִין. אֲמַר לְהוֹ, דְּיוֹמָא דֵין נָחֲתָא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא עִילָּאָה, בְּאַרְבַּע גַּדְּפִין דְּחֵיוָתָא, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרִי, וּבְהִילּוּלָא דָּא, יְהֵא לִי בְּדִיחוּתָא שְׁלֵימָתָא. אוֹתְבֵיהּ לְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ לְגַבֵּיהּ, אֲמַר תִּיב בְּרִי תִּיב, דְּיוֹמָא דֵין אַתְּ קַדִּישָׁא, וּבְעַדְבָא דְקַדִּישִׁין. א"ר שִׁמְעוֹן מִלָּה חַד, וְאַסְחַר אֶשָּׁא בְּבֵיתָא. נָפְקֵי רַבָּנָן, חָמוּ קִיטוֹרָא דַּהֲוָה סָלֵיק מִבֵּיתָא כָּל הַהוּא יוֹמָא. אָתָא רַבִּי יוֹסֵי ב"ר שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא, אַשְׁכַּח לְרַבָּנָן דַּהֲווֹ תְּוָוהוּ, וְקָיְימֵי בְּשׁוּקָא. אֲמַר לְהוֹ, מַאי הוּא. אֲמָרוּ לֵיהּ, חָמֵי הַאי קִיטוֹרָא מֵאֶשָּׁא דִלְעֵילָא. הַאי הוּא דְקָא מַכְתִּירִין יוֹמָא דֵין, בְּכִתְרָ"א קַדִּישָׁא לְרַבִּי אֶלְעָזָר. וְחָמוּ רַבָּנָן, אַרְבַּע גַּדְפִין דְּנִשְׁרָא, דְּנָחֲתוּ בְּאֶשָּׁא, דְּאַסְחַר לֵיהּ וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוּהִי. יָתֵיב תַּמָּן רַבִּי יוֹסֵי, עַד דַּאֲזַל אֶשָּׁא. עָאל קֳדָמוֹהִי, א"ל, אַכִּתְרָא וְסִיתְרָא, גַּבְהוּתָא עַל כֹּלָּא, הַאי הִילּוּלָא לֶהֱוֵי שְׁלֵימְתָא ..'6.
ועוד כתוב שם7: 'ביום חתונתו חתנות דא ממאן הוא א"ר פנחס מההוא אום. חתונתו של אותו אום שלו. מהו חתונתו ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא דהוא חדוותא דצדיקיא. ואימתי כשרן א"ר יצחק מתליסר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא על צדיקיא למיעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה'.
כתב המהרש"ל8: 'וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים, לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה. ועושים שמחה, ונותנים למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצוה ועושה, והאב זכה שגדלו עד עתה, להכניסו בברית התורה בכללה. וראיה להדיא ספ"ק דקדושין (לא, א) שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה כו', מאן דאמר לי שאין הלכה כר' יהודא, דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן. אעפ"י שהיה כבר חייב. אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות יו"ט. כ"ש על הגעת העת והזמן, שראוי לעשות יו"ט'9.
וכתב המגן אברהם10: 'כ' בילקוט חדש בליקוטים סי' כ"ט שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד'.
ובאשל אברהם (בוטשאטש)11 כתב: 'שמעתי שי"א שביום שנעשה בר מצוה יתענה, וכמדומה שלא נהגו כן כלל. והרי בחתונה (ששוה לגדלות בר מצוה, בבחינת שבענו בבוקר, כמ"ש במק"א) שייך מצד שכעין עשרת ימי תשובה כי מוחלין כו', משא"כ כניסה למצוות צריכה להיות בשמחה של מצוה ועושין סעודה היטב'.
וכתב הבן איש חי12: 'וישתדל לעשות סעודה לאוהבים וריעים ויזמין בה תלמידי חכמים וירבה בסעודה ושמחה כיד ה' הטובה עליו, שמסעודה זו יהיה סניגוריא גדולה על ישראל שיאמרו מליצי יושר לפני הקב"ה, רבש"ע ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצותיך'.
וזלה"ק של הרבי13: 'במענה על מכתבו ממוצש"ק, בו שואל איך לעשות את הבר מצוה של בנם .. אם בחשאי או בפומבי, אבל אינו כותב הטעמים באופן כזה או כזה. ולכאורה כשנכנס איש היהודי בגיל מצות אינו מובן מפני מה לעשות זה בחשאי, אפילו בימים מקדם, ובפרט בדורנו עלוב זה, אשר כל ענין של תומ"צ, יש לחזקו ולחקוק בזכרון כל אלו השייכים לזה, ככל היכולת והאפשריות. מובן שאין כוונתי בהנ"ל לבזבוז מעות אלא שתהי' מסיבה תורנית חסידותית והמשתתפים יאחלו לבנם שיגדל להיות יר"ש חסיד ולמדן, וכבר ידוע פתגם רבוה"ק וואס א חסידישער פארבריינגען קען אויפטאן קען מלאך מיכאל ניט אויפטאן - נדפס בקונ' קובץ תהלים -. וגם יעיין בזו"ח בראשית (י, ג. טו, ד) בענין שמחת בר מצוה'.
הערות:
1 כותב הרבי: 'ועפ"ז י"ל שהחידוש בסיפור הזהר אודות הנהגת רשב"י הוא רק בנוגע לפרטי הדברים בנוגע להילולא זו ('סעודתא רבה .. חפה כל ביתא במאני דיקר .. והוה קא בדח טובא .. בדיחותא שלימתא .. אסחר אשא בביתא .. חמו קיטורא דהוה סליק מביתא כו''), אבל כללות ענין של שמחה ביום הבר מצוה, הי' דבר הרגיל אצל כולם'. 6תרגום: א"ר אלעזר עד י"ג שנה העסק של אדם בעולם הוא באותה נפש חיה [נפש הבהמית], מי"ג שנה ואילך אם רוצה להיות זכאי וצדיק, נותנים לו אותה נשמה קדושה עליונה, שנחצבה מכסא כבודו של המלך, אמר ר"י זה הטעם שלמדנו בברייתא שחיבר רבי אלעזר בענין של י"ג מדות הרחמים, ששם מסופר שרשב"י הזמין את התנאים, לאכול בסעודה גדולה שעשה להם, וכיסה את כל ביתו בבגדים יקרים, והושיב את החכמים בצד אחד של השלחן והוא ישב בצד השני, ושמח שמחה גדולה, אמרו לו מדוע שמח אדוננו היום יותר משאר הימים, אמר להם כיון שביום הזה יורדת נשמה קדושה עליונה ע"י ארבע כנפי חיות הקודש לבני ר"א, ובסעודה הזו תהי' לי שמחה שלימה. הושיב את רבי אלעזר לידו, ואמר שב בני שב, כי היום אתה קדוש ואתה נכנס בגורל ישראל הקדושים, הזכיר רשב"י איזה שם, ואש סיבבה את הבית, ולכן יצאו החכמים מהבית, וראו עשן שעולה מהבית כל היום מהאש של מעלה. הגיע רבי יוסי בר"ש בן לקוניא, ומצא את החכמים שעומדים בשוק ותמהים, אמר להם למה אתם כאן, ענו לו תראה את העשן מהאש של מעלה, כי היום מכתירין בכתר קדוש את רבי אלעזר, וראו חכמים כעין ארבע כנפי נשר שירדו ונכנסו לתוך האש שסיבבה את ר"א ורשב"י, ישב שם רבי יוסי עד שהסתלקה האש, ואז הוא נכנס, ואמר לרשב"י, הכתרת הנשמה בסתר לר"א, גדולה מהכל ואיחל שהשמחה תהי' שלימה. 7בראשית טו, ד. 8יש"ש ב"ק פ"ז סי' לז. 9שו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ק סי' לז: 'וי"ל דלא מצינו יו"ט והודאה רק על העבר, כמ"ש הר"ת בסו"פ ר"א דמילה [שבת קל"ז ע"ב בתוד"ה אבי] לענין ברכת הודייה, אבל על העתיד לא שייך הודאה, וא"כ ר' יוסף דסבר מעיקרא דכל המצות שעשה היו באינו מצווה ועושה ואין שכרה כמו מצווה ועושה, להכי מאן דא"ל דלא כר"י ואדרבא חייב במצות, אם כל המצות היו במצווה ועושה ונכפל שכרו מעיקרא, לכן עביד סעודה ויו"ט על העבר, משא"כ בבר מצוה. ואפשר דמשו"ה המצוה על האב שיהיה מחנכו שהוא מצוה מדברי קבלה [משלי כב, ו] חנוך לנער על פי דרכו, וזה תכלית גם כי יזקין וגו', וכיון שזכה והגיע לזמן הזה, נמצא שהיה חינוכו לתכלית הנרצה והיה מצווה ועושה לחנכו'. 10או"ח סי' רכה ס"ק ד. 11סי' רכה. 12ש"א ראה הי"ז. 13אג"ק ח"י עמ' שעו ↩
[ד] (הלכה 610)
חגיגת הבר מצוה [ב]
שאלה: האם לסעודת הבר מצוה יש דין של סעודת מצוה?
תשובה: כתב המהרש"ל1: 'וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים, לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה. ועושים שמחה, ונותנים למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצוה ועושה, והאב זכה שגדלו עד עתה, להכניסו בברית התורה בכללה. וראיה להדיא ספ"ק דקדושין (לא, א) שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה כו', מאן דאמר לי שאין הלכה כר' יהודא, דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן. אעפ"י שהיה כבר חייב. אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות יו"ט. כ"ש על הגעת העת והזמן, שראוי לעשות יו"ט'2.
הגר"ש קלוגר3 כתב: 'בסעודת בר מצוה דהוי בי' שמחה דהסעודה זו נצמח דהוי כיום מ"ת כמ"ש חז"ל הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם וכו' וא"כ מוכח דביום מ"ת יש שמחה ולכ"ע בעינן לכם והיינו אף דמצות לאו ליהנות נתנו היינו אם כבר קבלו התורה אז שייך פרש"י בטעם מצות לאו ליהנות נתנו דלעול על צואריהן נתנו ולכך גוף קיום המצוה לא הוי הנאה רק לעול אבל שעת קבלת התורה להכנסתם לכלל חיוב להיות כמצווין ועושין זה ודאי הוי שמחה ממש ולכ"ע בעינן לכם ולכך ה"נ פדיון הבן וכל המצות כיון דלאו ליהנות נתנו אין בו שמחה אבל סעודת בר מצוה דהוי יום הכנסתו לכלל מצוה ועושה לכך היום הזה כיום מ"ת דהכל מודים דבעינן לכם. לכך זה הוי סעודה שיש בו שמחה ואף דאין אומרים שהשמחה במעונו מ"מ הרי במילה ג"כ אין אומרים שהשמחה במעונו ומ"מ אוסר. ואף הנ"י לא קאמר רק מכח צערא דינוקא. אבל בלא"ה הוי מודה ולכך בסעודת בר מצוה נראה דהוי סעודה שיש בה שמחה הכנסתו לכלל מצווה ועושה והוי כיום מ"ת דהוי בי' שמחה ולכך אסור לאבל לכנוס שם4 ואינו דומה לסיום דסיום הלימוד לא הוי שמחה לכך אף לדעת הר"מ אסור ולדידן בלא"ה בכל ענין אסור כנלפע"ד נכון'.
שאלה: מה דין הסעודה כאשר איננה נעשית בזמן שנכנס הנער לחיוב מצוות?
תשובה: כתב המהרש"ל שם: 'אכן הבר מצוה גופא [שאין עושין בזמנו] לא ישר בעיני. שרובן אין להם ב' שערות. וא"כ איך יוציאו אחרים ידי חובתן בתפילה ובברכת המזון5. ואם נאמר מן הסתם אוקמינן אחזקה שהביא ב' שערות, בפרט במילתא דרבנן. ואף שברכת המזון דאורייתא הוא. מ"מ מן התורה היה יוצא בברכת הקטן. אלא שרבנן אמרו שאינו מוציא הגדול. א"כ מיד כשיגיע לי"ג שנים ויום אחד יעשו הסעודה, ויחנכוהו לברך ברכת המזון, ולהתפלל באקראי. ומאחר שלא נעשה בזמנו, ועכשיו ג"כ אינו ידוע זמנו. למה יקרא סעודת מצוה. ואינו דומה לסעודת מילה ופדיון הבן, אפילו עבר זמנו הראשון. מ"מ כל יומן בני חיובא נינהו, זמנן הוא, שלא לאחר המצוה. משא"כ בנדון זה, דשמא עדיין לא הגיע זמנו. ומכח שנוקמה אחזקה. היה לו לחנכו מיד, ולעשות סעודה. ומ"מ נראה, היכא שמחנכין הנער לדרוש על הסעודה מעין המאורע. לא גרע מסעודת חנוך הבית ..'.
א"כ ראינו בדברי המהרש"ל שכאשר חגיגת הבר מצווה היא בזמן חיובו במצוות ודאי שגדרה 'סעודת מצווה', אך כאשר אין זה בזמן חיוב המצוות אז יכול זה להחשב סעודת מצווה אם הנער דורש שם.
וכתב החוות יאיר6: 'ולפענ"ד זה הכלל שבלשון בני אדם לא נכלל במלת סעודה רק כשמזמנין שם קרואים ולא נקרא סעודות מצוה אלא כשאסיפות בני אדם הוא בשביל המצוה או היתר הדרוש שכבר יצא מפי הקדמונים מפני שהדרוש בא מחמת הסעודה וכל המסובים בני הסעודה מקשיבי' לקול הדורש שכך ראוי להיות דלא כמנהג מקולקל של ההמוניים מש"כ מה ששם קצת ת"ח שיש ביניהם ד"ת אינו מספיק כמ"ש לעיל וראיה עוד מסעודת עיבור החודש דבלי ספק דאין נכנסים רק גדולים ות"ח ואפ"ה לולי שהסעודה עצמה היא של מצוה לא היתה בשם ס"מ'.
וכתב המגן אברהם7: 'כ' בילקוט חדש בליקוטים סי' כ"ט שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וביש"ש פ"ז דב"ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום'.
וכך כותב הרבי8: 'במש"כ ע"ד חגיגת בר מצוה שחלה בחה"פ - ע"פ מש"כ בז"ח בראשית גודל השמחה ביום זה - מובן שצ"ל איזו מסיבה של שמחה ביום זה עצמו. ומובן שיכול לערוך עוד מסיבה בימים שלאח"ז בזמן ואופן המתאים ובלבד שישמיעו בה ד"ת וחסידות'.
ולמעשה נהוג שגם בחגיגה בזמנה דורש הנער בדברי תורה, וחוזר מאמר דא"ח, וכמ"ש הבן איש חי9: 'וסעודה זו נקראת סעודת מצוה .. והיושבים יברכו את הבן שיזכה לתורה ויראת שמים וקיום המצות, והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשו ויברכו אותו בברכת כהנים, ואם יודע הבן לדרוש בד"ת ידרוש דבר בעתו מה טוב, ואם לאו ידרוש האב, ואם לאו ידרוש ת"ח אחד מן הקרואים'.
וכ"כ הרבי10: 'ובכלל ידוע דעתי, שביום הבר מצוה צריך לעשות ענין של שמחה (כמובן הקשורה בענין של אורה זו תורה, ז.א. שהבר מצוה יחזור דא"ח וכו' וגם מבין הנאספים), וכמובן מגודל השמחה דיום זה כמבואר בזהר חדש פ' בראשית.'.
מנהג נאה מצאנו בכמה פוסקים שיש נוהגים לכבד הנער בזימון, וכמו שמובא במנהגים דק"ק וורמישא11: 'והמנהג שהנער בר מצוה מברך ברכת המזון מזומן על אותו סעודה'.
וכ"כ בערוך השולחן12: '.. ואע"ג דבדאורייתא לא מוקמינן קטן בן י"ג שנה בחזקה שהביא שתי שערות וצריך בדיקה מיהו לצרפו לזימון אין חשש אמנם שהוא יוציא אחרים צריך בדיקה דווקא [שם] אך אם כולם מברכים בפ"ע והוא אינו אומר רק ברכת הזימון אין חשש [שם] וכן המנהג הפשוט שמי שנעשה בר מצוה ועושין סעודה הוא מברך'.
ובשו"ת מהר"ם בריסק13: 'והי' מקום לומר שבלילה הראשונה של כניסת י"ד שהמנהג שהנער מברך ברכת הזימון בעשרה והוא מצוה חביבה שהנער עושה'.
1ביש"ש ב"ק פ"ז סי' לז. 2ראה מחצית השקל על מג"א סי' רכה ס"ק ד. 3שו"ת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי ח"ב סי' פו. 4ראה מדריך - קיצור דיני שמחות (גרליק) פנ"ד סי' ט ע' 243. וש"נ.
5א"ר סי' רכה ס"ק ד. 6שו"ת סי' ע. 7או"ח סי' רכה ס"ק ד. 8אג"ק חי"ט ע' ריח. 9ש"א ראה הי"ז. 10אג"ק חי"ט ע' רעא, וראה עוד מכתבים והוראות בנידון זה בהלכה הבאה. 11אות רפט. 12או"ח סי' קצט ס"ד. 13ח"ב סו"ס סח.
[ה] (הלכה 611)
חגיגת הבר מצוה [ג]
ראינו שסעודת הבר מצוה בזמן חיובה נקראת סעודת מצווה, אך גם שלא בזמנה במידה ודורש בדברי תורה הרי זה נחשב זה לסעודת מצווה.
שאלה: עד כמה חשוב שחגיגת הבר מצווה תהיה דווקא ביום הבר מצווה עצמו?
תשובה: ראינו שאחד ממקורות החגיגה נלמד מהפסוק בפרשת וירא1 ושם מזכירה התורה שהיה זה ביום הגמל וכמ"ש: 'וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק'.
ובשו"ת מהר"ם בריסק2 דן באריכות דן בחשיבות החגיגה ביום הבר מצוה דוקא ולא לדחותה, ונקודת הדברים הם, ש: 'החיוב לעשות הסעודה תיכף כשנכנס לשנת י"ד .. א"כ הם שני ענינים נפרדים בהגעת הזמן שנעשה בר מצוה הוי סעודת מצווה מכח גדול המצווה ועושה וכן העתיק הא"ר והפרמ"ג, וכשדורש הוי סעודת מצוה מטעם אחר כמו בחינוך הבית ולא קרב זה אל זה, וא"כ אם איחר ולא עשה סעודה בהגיע הנער לשנת י"ד הו"ל מעוות אשר לא יוכל לתקן כמו שנראה מהמהרש"ל ז"ל הנ"ל'.
וכן מצינו במכתבי הרבי הרבה פעמים הדגשה שצריך להקפיד עשות את הבר מצוה ביומה3 ולכל הפחות התוועדות עם עשרה אנשים ביום הבר מצוה עצמו, וכדלקמן: א4. 'נתקבל מכתבו מו' חשון, בו כותב אודות בר מצוה של בנם שי' שחל ביום ועש"ק ושואל מתי יחוגו הבר מצוה. ומה שנוגע בנדון דידן הוא, שביום מלאת לו י"ג שנה, יעשו התועדות עכ"פ עשרה מישראל, והבר מצוה ידבר בדברי תורה, נגלה וחסידות, כיון שעל יום זה נאמר, היום ילדתיך (זהר ח"ב צח, א. ועייג"כ ז"ח פרשת בראשית [י], ג. ט"ו ע"ב), ומובן שנוסף על הנ"ל צריך לעלות לתורה ביום קריה"ת הסמוך, שבנדון דידי' הוא בש"ק שלאחריו, ושאר ההתועדויות - הרי זה תלוי איך שירצו לסדר בהתאם לזמני העיר והמקום'.
ב5: 'ומה שלא עניתי בנוגע לסעודת בר מצוה .. אלא ועיקר שכיון שהפליגו חז"ל בגודל היום של הגיע לגיל מצות, ופירשו עליו (זח"ב קא, א) מ"ש אני היום ילידתיך, ועיין ג"כ בזהר חדש פרשת בראשית (י, ג. טו סע"ד), מהנכון ביותר וביותר, שאיך שלא תהי' החלטתם, הרי ביום זה שנעשה בן י"ג שנה, ידבר הבר מצוה דברי תורה והתעוררות, במסיבה של לפחות עשרה גדולים, ולאחרי זה תהי' לגימה עלי' אמרו חז"ל גדולה לגימה שמקרבת וכו' ויברכוהו בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות.
ולמעשה מנהגנו כמ"ש הרבי הריי"ץ6, הובא בספר המנהגים7: 'מנהגי ליובאוויטש - [ביום הבר מצוה] אחרי תפלת שחרית מתאספים ביחד, הוריו של הבר מצוה אומרים כמה מילים לכבוד השמחה, לאחר מכן חוזר הבר מצוה מאמר חסידות, ומכבדים את המסובים בבלעקאך [=מזונות] ומשקה, ובערב עושים סעודה'.
א"כ ראינו על החשיבות השמחה ביום הבר מצווה עצמו, במסיבה של לפחות עשרה שבה ידבר הבר מצווה בדברי תורה, ומנהגנו שלאחר שחרית אומרים דברי ברכה וחוזר הנער מאמר חסידות, מגישים מיני מזונות ומשקה ובערב עושים סעודה.
וכאשר אי אפשר לעשות את הסעודה בערב של מוצאי הבר מצווה יש להקדים ולעשות בליל הבר מצווה וכמ"ש הרבי לגבי בר מצוה שחל בח' מנחם אב8: 'ובמ"ש אודות הסעודת מצוה, יש לברר אם יש מנהג במקום בכגון דא, ובאם לאו הרי יש לעשותה בזמנה, ז.א. ליל ח' מנ"א, ובאם אי אפשר מאיזה טעם שיהי', בשבת שלאחריו'.
ובמידה ואינו יכול לעשות סעודה חגיגית ברוב עם בליל וכן במוצאי הבר מצוה, יכול לעשות זאת בימים שלאחר מכן. וכמ"ש הרבי9: 'במש"כ ע"ד חגיגת בר מצוה שחלה בחה"פ - ע"פ מש"כ בזו"ח בראשית גודל השמחה ביום זה - מובן שצ"ל איזו מסיבה של שמחה ביום זה עצמו. ומובן שיכול לערוך עוד מסיבה בימים שלאח"ז בזמן ואופן המתאים ובלבד שישמיעו בה ד"ת וחסידות'.
וכן10: 'לכתבו ע"ד התועדות דבר מצוה - ע"פ מש"כ בז"ח (בראשית טו, ד) מובן שכדאי לעשות [עכ"פ בעשרה, עדה שלימה] באותו היום התועדות, ומובן שאפשר לעשות לאח"ז עוה"פ ברב עם יותר'.
א"כ ראינו שבנוסף להתוועדות של שמחה שבבוקר הבר מצווה עצמו, במידה ואינו יכול לעשות סעודה חגיגית ברוב עם במוצאי הבר מצוה, יכול לעשות זאת בליל הבר מצווה או עכ"פ בימים שלאחר מכן ובלבד שישמיעו בסעודה זו דברי תורה11.
שאלה: האם אפשר להקדים את חגיגת הבר המצוה ?
תשובה: הרבי כותב12: 'חגיגת בר מצוה ענינה (וזהו גם ה'רמיזא באורייתא' שלה) שנגאל מיצר הרע. וביתר ביאור בזו"ח בראשית: ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא .. מתליסר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא .. למעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה - שעפי"ז פשוט שאין כל מקום לחגיגה ביחד עם היצר הרע קודם שנגמל. משא"כ מתליסר שנין ולעילא'.
[אך למרות זאת אם זה האפשרות לעשות מסיבה שבזכותה יתוסף בלימוד התורה בנוסף לחגיגה ביום הבר מצווה כתב הרבי13: 'במענה למכתבו אודות חגיגת הבר מצוה של בנם שי'. הנה יעיין בזו"ח בראשית טו, ד, סיבת חגיגה זו שמזה פשוט מתי זמנה הוא, ואם ברצון מי שהוא לעשות איזה חגיגה מקודם לזה מאיזה סיבה שתהי', הרי מהיכי תיתי, אם יתוסף עי"ז בלימוד התורה וקיום המצות, ולמה יגרע זה הדרך להחזקת היהדות מדרכים אחרים'].
הערות:
1 8אג"ק חט"ו עמ' רנז. 9אג"ק חי"ט ע' ריח. 10אג"ק חי"ט ע' תו. 11וראה גם הלכה מס' ↩
2 אג"ק חי"ט עמ' קצו. 4אג"ק חכ"ב ע' כב. 5אג"ק חכ"ג עמ' לד. 6לקו"ד ח"ב ע' רסח. 7ע' ↩
3 וראה גם שו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' ג. 12שלחן מנחם ח"ג ע' שמב. 13אג"ק חט"ז ע' קנ ↩
[ו] (הלכה 612)
מנהגי חגיגות הבר מצוה
שאלה: ראינו שכתבו הפוסקים שבחגיגת הבר מצוה צריך לדרוש בדברי תורה, מה מנהגנו בכך?
תשובה: מובא במכתבי הרבי כו"כ פעמים על ענין חזרת נגלה וחסידות בבר מצוה, 1) לגבי חסידות כותב הרבי1: 'צריך להכין .. מאמר בחסידות וגם לאמרו'. ובמכתב נוסף2: 'מהנכון לחזור - הברמ"צ המאמר ד"ה איתא במדרש תהלים, וקל ללמדו בע"פ'. וכן במכתב בלקו"ש3: 'ונהוג אצל כו"כ מאנ"ש שי' לומר (לחזור) בסעודת בר מצוה מאמר דא"ח המתחיל ומבאר מאמר ר"א הנ"ל'.
2) לגבי נגלה כותב הרבי בשם הרבי הריי"ץ4 שסיפר ביחס לבר מצוה שלו: 'לומדות בנגלה למדתי בע"פ, אבל לא אמרתי'. ובמכתב כותב הרבי5: 'במ"ש ע"ד דרשה בנגלה ליום הבר מצוה - הנה לדעתי ברור שצריך להכין לא רק מאמר בחסידות וגם לאמרו אלא גם ענין בנגלה. ובאם לדרוש גם הענין בנגלה, בזה מנהגים חלוקים'.
אך לאחמ"כ הרבי הורה שיאמרו גם את הענין בנגלה, כפי שמובא בילקוט בר מצוה6 שזו הוראה מהרבי ביחידות להרב ישראל ליבוב על מנת לפרסם, ולאחמ"כ הרבי דיבר על כך ברבים7 בשיחת ליל ד' דחגה"ס התש"נ: 'וכמנהג ישראל שאמירת ענין בתורה ע"י הבר מצוה היא בפלפולא דאורייתא .. וכיון שסדר ומנהג זה הולך ומתפשט בתפוצות ישראל, הרי זו הוכחה שזהו מנהג טוב, ועד לפס"ד הרמב"ם ש'מנהגות' שנתפשטו בתפוצות ישראל מקבלים התוקף דמצות עשה ומצות לא תעשה'.
שאלה: האם למנהגנו צריך להפסיק את נער הבר מצוה באמצע הדרשה כפי שמקובל בכמה קהילות?
תשובה: כותב הרבי8: 'במ"ש ע"ד המנהג להפסיק החתן וכיו"ב באמירת חד"ת ומאמר (וי"ל שהתחלתו הי' - מפני שלא לבייש מי שאין לו) ידוע מענה כ"ק מו"ח אדמו"ר על כגון דא, שלאחרי שיאמר המאמר כולו יתחיל עוה"פ ואז יפסיקוהו'.
ובאג"ק9: 'ואף שמעמיד אני על החזקה שבטח בנדון דידי' ה' זה חזרת דא"ח וגם הבכן שמזה, בכ"ז יש ריעותא בחזקה זו מפני המנהג שמפסיקים באמצע כו' ושלתמהוני ישנם גם מאנ"ש נוהגים כן! ואפילו את"ל דאזלת לקרתא עבדת כנימוסא הרי ישנה בכגון דא הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שצוה להשלים ואח"כ להתחיל פעם שני ולהפסיק.
ולהעיר ג"כ משו"ת דברי יציב10 שכתב: 'ולא כמנהג בורות שאף בנער בר מצוה מפסיקין אותו הע"ה ר"ל מיראתן שיתביישו, ואין לי כח למחות אך לבי כואב לי על חילול כבוד התורה ולומדיה מהערב רב שקמים על נפשות ישראל כי כסלא לאוגיא בנפש וגוף, שחה לעפר נפשינו ברוחניות ודבקה לארץ ר"ל בגשמיות, שהסכנות גדולות מהמסטינים והמקטרגים רח"ל אשר כמעט מאז היתה יהודה לגוי לא נהיתה כזאת, ואך השם הטוב האב הרחמן והפודה ומציל הנפשות והגופות יחוס וירחם על כרמו ועירו ונחלתו, ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ברוח משפט וצדקו'.
שאלה האם יש ענין של שמחה בסעודה זו?11
תשובה: כתב הלבוש12: 'כל מצוה שכתוב בה שמחה מברכין שהשמחה במעונו, כגון ברכת חתנים דכתיב בה קול ששון, וכן סיום מסכת או בר מצוה לתינוק יש לברך שהשמחה במעונו, דכתיב פיקודי ה' ישרים משמחי לב, אלא שאין נוהגין כן'.
והחתם סופר בדרשות13 כתב: 'בילקוט חדש כתוב לעשות סעודה ואמרתי שהוא מצוה ראשונה שמקיים הנער מיד בכניסת שנת י"ד בצה"כ הוא שש ושמח שזוכה לקבל עול מצות השם אלוקיו, והשמחה היא מ"ע דאורייתא לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ואמרתי שלא נתפרש בתורה לשמוח ביום מ"ת הקדושה אלא תלה היו"ט והשמחה ביום הביכורים וקציר חטים כי לא יתכן שיצוה אותנו במצות עשה שנתחייב לשמוח בקבלת עול על צוארינו, א"כ שמחה זו היא גופא עול היא על צוארינו, אלא הקב"ה לא צוה ואנחנו שמחים מעצמינו שזכינו לקבל עול תורתינו עלינו וכן ביום הבר מצוה עכ"ל'.
הרבי בשיחת ש"פ ויקהל-פקודי14, אמר: 'עה"פ 'ויאמר אלקים יהי מאורות גו'', איתא בזהר: 'ר' פנחס פתח בהאי קרא צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו . . ביום חתונתו . . מהו חתונתו, ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא דהוא חדוותא דצדיקיא, ואימתי כשרן, א"ר יצחק מתליסר שנין ולעילא, דההוא יומא חובתא על צדיקיא למיעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה'. והיינו, שביום הבר-מצוה צ"ל שמחה ('חדוותא') כמו ביום החתונה. אינני יודע מדוע לא הובא ענין זה בשו"ע. וגם בשער הכולל, שבו מובא ענין מהזהר בנוגע לבר-מצוה מובא מ"ש בזהר כמה דפים לפנ"ז, שרשב"י עשה שמחה גדולה ביום שנעשה בנו בר-מצוה; אבל מלבד זה ישנו הזהר הנ"ל (כמה דפים לאח"ז) שבו מדובר (לא רק על בנו של רשב"י, אלא) על כאו"א מישראל, שביום הבר-מצוה צ"ל אצלם שמחה כמו ביום החופה, כנ"ל. וכשם שבשמחת חתונה חייבים כולם לשמח את החתן ולהיות בשמחה, כן הוא בשמחת בר-מצוה. חתן הבר-מצוה עצמו טרוד הוא מסתמא בהכנות לאמירת ה'דרשה'... אבל הציבור כולו, צריך להיות בשמחה. וטעם השמחה, כיון שמצטרף לעולם יהודי נוסף שעתיד לקיים תומ"צ. והרי ענין זה מוסיף שמחה גם מצד חשבון בגשמיות דכיון 'שכל ישראל ערבים זה בזה', הרי כאשר מצטרף עובד נוסף, נעשית המלאכה של כל השאר קלה יותר, ולכן צריכים הם להיות בשמחה, על הצטרפותו של עובד נוסף שיסייע בעבודתם'.
בגדי שבת ביום הבר מצווה
מנהגי דק"ק וורמיישא15: 'האב מלביש את בנו לבר מצוה מלבושים חדשים ונאים, מלבשן בראשונה בכניסת שבת'16.
הערות:
1 7תו"מ ח"א ע' ↩
2 8אג"ק חט"ז ע' צד. 9חט"ז ע' ג (ושם ע' רלב). 10חאו"ח סי' יד. וראה גם בשו"ת אז נדברו ח"ג סי' עג. 11ראה גם בפוסקים שהובאו בהלכה.. אודות גדר סעודת מצווה זו וראה גם שו"ת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי ב סי' פו. 12מנהגים שבסוף או"ח סל"ה. 13פרשת ויחי בד"ה וירא יוסף שם בא"ד. 14פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשט"ו (תו"מ חי"ג ע' ↩
3 בלתי מוגה. 15אות רפט. 16ולהעיר ממ"ש הבן איש חי שנה ראשונה פר' ראה הי"ז לגבי בת מצוה: וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אעפ"י שלא נהגו לעשות לה סעודה, עכ"ז תהיה שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו, ותכוין גם על כניסתה בעול מצות'. וראה רשימות היומן ע' קפט ↩
4 4תו"מ רשימות היומן ע' כז. 5אג"ק חי"ז ע' רל. 6ע' 7 הערה ↩
[ז] (הלכה 613)
ברכת ברוך שפטרני [1]
שאלה: מה מקורה של ברכת ברוך שפטרני?
תשובה: המדרש בב"ר1: 'ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה'.
ממדרש זה למדו שהאב צריך לברך ברכה זו כשנעשה בנו בר מצווה.
[להעיר מהמובא בדרשות מהר"י שועב פרשת וישב שיש שבירכו ברכה זו כשהגיע הבן לגיל עשרים: 'וסיפר הכתוב כמה נתאבל יעקב עליו, ושואלים היאך נתקשה יעקב על מתו יותר מדאי, ויש מפרשים שהי' פחות מעשרים שנה והי' חושב כי בחטאו מת, וכמו שאמרו ז"ל על אותו חכם כשהגיע בנו לכלל עשרים שנה, ובירך ברוך שפטרני מעונשו של זה'2
להעיר גם מדברי השפתי כהן על התורה3 עה"פ מבית אביך: 'ומבית אביך הוא אחר שלוש עשרה שנה שהבן מברך ברוך שפטרני מעונשו של אבא'.
ותמה בברך את אברהם4: 'ולענ"ד דברי הרש"ך אלו קשים לשמוע במ"ש שהבן מברך ברוך שפטרני מעונשו של אבא דאחר המח"ר ליתא להא כי אין הבן מברך כ"א האב הוא המברך כמ"ש להדיא בב"ר .. הרי לך בפי' כי אין הבן מברך אלא דוקא האב הוא המברך .. ולא מצינו מחלוקת בזה כלל ..'5].
שאלה: מה פירוש הברכה?
תשובה: כתב הלבוש6: 'יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך ברוך אתה ה' אמ"ה שפטרני מעונשו של זה, אבל אין זה ברור, דהא אם אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם לא נפטר עד כמה דורות כדכתיב7 פוקד עון אבות וגו' ..'.
אך כתב בעל התוי"ט8: 'לדבריו פירוש הברכה שפטרני מעונשו של זה היינו שלא יענש עוד הבן בשבילו שמעתה כיון שנעשה גדול אינו נענש בשביל אביו ושפטרני דקאמר היינו לפי שבודאי אם יענש הבן בשביל האב דקב"ה עביד דינא ומענשהו ג"כ וכ"ז פי' דחוק ורחוק מהענין ומלשון הברכה9, אבל הכונה בברכה זו היא שמברך על שעד עתה היה חובה ומוטל על האב לחנכו במצות ולגדלו בתורה ונמצא כשמתרשל מכל זה שהוא נענש עליו ומעכשיו שנעשה בעצמו בר מצוה החובה על הבן עצמו ונמצא שהוא פטור מהעונש על ידו'10.
המג"א11 הביא ב' פירושים אלו, ובאליה רבה12 ביאר קצת את ב' הפירושים: 'פירוש דס"ל שאין הפירוש שאב נפטר מעונש בן, דהא הבן עדיין קטן ולאו בר עונשין הוא, אלא דאב מברך שנפטר הבן ממנו שאין נענש עבורו, וע"ז נראה מכוון הלשון מעונשו, כמ"ש תוס' ב"ב דף כ"ב [ע"א ד"ה אנא] שכל אחד היה מתאונן שמא נענש על ידו עי"ש13, וע"ז הקשה בלבוש הא עדיין לא נפטר. מיהו בלחם חמודות כתב פירוש הברכה שעד עתה היה מחויב לחנכו במצות ולגדלו בתורה, ונמצא האב פטור [מהעונש על ידו עוד]. וכן נמצא מבואר [במד"ר] פרשת תולדות, אמר ר' עקיבא צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנים מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני וכו''.
ובחידושי הרד"ל על המדרש שם כתב: 'אלא עיקר הכוונה על חייב ללמד תורה לבנו'.
ובלבושי מרדכי14: 'ויען כי זכיתי לחביבותיה דמר והואלתי לדבר עוד מילין במילא דברכתא ברוך שפטרנו וגו', והוא ממדרש מפרשת תולדות על קרא דויגדלו הנערים, ושם בלא שם ומלכות. וטעמא נלע"ד דהא פליגו הב"ח והלבוש בפי' שפטרנו, לדעת הב"ח שהביא המג"א סי' רכ"ה [סק"ה] שנענש האב בשביל שלא חנכו, ובלבוש [שם ס"ב] פירש איפכא, עיין שם. ולענ"ד הדבר מפורש במדרש הנ"ל כדעת הב"ח. אלא בפירוש מענישו נראה לפרש לפי לשון המדרש אשר זה לשונו, אמר ר"א צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרנו מענשו שלזה. ונ"ל דלשון 'מטפל' הוא על הטובה וטרדא במה שצריך להוכיח ואפי' ביסורים של אהבה וחשך שבטו וגו' [משלי יג, כד]. וע"ז קאמר דוקא עד י"ג שנה, מכאן ואילך אין הצורך בתוכחות, דבבנו גדול אינו רשאי, כמ"ש בגמרא [מו"ק י"ז ע"א] בבנו גדול גבי אמתי דבי רבי, לכן צריך להניח על רצונו הטוב, ואם הועיל התוכחה עד הזמן הזה, מה טוב, מכאן ואילך אינו רק רצונו. וז"ש המדרש מתחילה על ויגדלו הנערים, כך כל י"ג שנה הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג זה הלך לבתי מדרשות וזה הלך וכו'. וכוונתו מבוארת, דעד י"ג שנה גם עשו הלך לבית הספר מיראת עונש אבותיו, אבל אחר י"ג שנה סיים המדרש דאינו מטפל בעונשו ולא יניח שבט הרשע וגורל הצדיקים, אינו צריכים לו עוד, בלאו"ה ברצונו ילך מאהבה כאשר הדריכו וחנכו אבות יקרות. וזהו הפי' בברכה זו ברוך שפטרנו מעונשו של זה, כלומר שאין עלי חיוב וצורך לענשו בתוכחות, רק רצון אביו שבשמים ינחהו במעגלי צדק. אלא דבגמ' קדושין דף ל' [ע"א] משמע דצריך להטפל עד שיתסר, ולחד מ"ד עד עשרים ושנים, ויען כי בגמ' אינו נזכר ברכה זו לעשות כמו כן בזמן ההוא, ורק במדרש, ובמדרש הא מבואר בי"ג שנים שלא יהיה נגד הגמרא הנ"ל, לכן מברכו בלא שם ומלכות'.
א"כ ראינו ביאורי האחרונים בפירוש הברכה, ובהלכה הבאה נראה האם מברכים בבת מצווה לפי טעמים אלו
הערות:
1 6או"ח סי' רכה ס"ב. 7דברים ה, ט. 8דברי חמודות ברכות פ"ט סי' ט אות ל וכ"כ במלבושי יו"ט סי' רכה אות ב. 9וראה גם ליקוטי בן חבר עמ' לב 'הקשה תלמיד אחד א"כ גם הבן שנעשה בר מצוה הו"ל לברך ברוך שפטרני ונראה דאין הבן רשאי לחשוב לאבא לבעל עברה'. 10והעיר בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רכב: 'ועוד ק' לטעם הא' דמי פטרו מלהוכיחו וא"ת שאינו יכול להכותו משום מכה בנו הגדול ליתא דגדול לגבי הכא היינו בן כ"ב שנה (עי' יו"ד סי' ר"מ ס"כ) ובן סו"מ יוכיח שעברו עליו י"ג שנה וייסרו למשפט כל ג' חדשים. 11סי' רכה ס"ק ה. 12סי' רכה ס"ק ד. 13ובמחצית השקל על המג"א שם כתב: 'ולפ"ז צריך לפרש לשון שפטרני מעונשו של זה, עפ"י מה דאמרינן [שבת קמט, ב] כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וכן [סנהדרין צה, א] אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו''. וראה אבן השהם ומאירת עינים' (להר' אליקום געץ) סי' כו (ציין אליו הרעק"א). 14שו"ת או"ח מהדו"ק סי' לז ↩
[י] (הלכה 616)
ברכת ברוך שפטרני [4]
שאלה: מה שיטת רבותינו נשיאנו, ומנהג חב"ד לגבי ברכה זו?
תשובה: בסידור אדמו"ר הזקן לא הובאה כלל ברכת ברוך שפטרני, ורק לאחר הסתלקותו הוכנסה הברכה ובשם ומלכות לסידורי חב"ד ע"י אחיו המהרי"ל, וכמ"ש הרב לאוואט בשער הכולל1: 'בסידורים הראשונים מזה הנוסח לא נמצא הברכה הזאת גם בברכת הנהנין לא הביאה אדמו"ר. ואח"כ בסדור שנדפס בשנת תקפ"ב בהסכמת אחי אדמו"ר בעל שארית יהודה ז"ל נתוספה זאת הברכה בשם ומלכות2 בזה"ל מי שבנו הגיע לכלל מצוה אומר בא"י אמ"ה שפטרני מעונש הלזה'.
ואכן מנהג רבותינו נשיאנו הי' לברך ברכה זו בשם ומלכות, וכמסופר בלקו"ד3 הנהגת אדמו"ר הזקן בבר מצווה של בנו אדמו"ר האמצעי.
אך הוראה לרבים, הורו רבותינו נשיאנו לברך בלא שם ומלכות4, וכמ"ש בלוח היום יום5, ספר המנהגים6: 'ברכת שפטרני מברכים בלא שם ומלכות, ומברכים אותה גם ביום ב', ה', בר"ח, ולאו דוקא בשבת'. ולכן בסידור רוסטוב שנדפס ע"י הרבי הרש"ב נדפסה הברכה בלי שם ומלכות7.
וכפי שכותב הרבי8: 'בענין ברכת שפטרני מעונש הלזה, אם לברך בשם ומלכות, הנה כמדומה שכבר נדפס*, לברך בלא שם ומלכות, ולכן נדפס כן בסידור תהלת ה' רוסטוב, המדוייק, ומה שברכו הנשיאים בשם ומלכות, וכמובא בשיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה אין זה הוראה לרבים. כן שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר'.
וכך גם ביחידות של הרב שמואל זלמנוב ובנו ישראל יוסף לרגל הבר מצוה שאל הרש"ז9: ברכת ברוך שפטרני האם מברכים בשם ומלכות או בלא שם ומלכות? ענה הרבי: שאלה זו צריכים להפנות אליו [=לנער הבר מצוה], הוא הרי בקי בהיום יום. אך כמדומני מפורש שם שאומרים בלא שם ומלכות. פעם שאלו מכ"ק מו"ח אדמו"ר על הוראה זו ממה שנאמר בשיחה, שכן אמרו [נשיאי חב"ד] בשם ומלכות, והשיב על כך שבמאורע אודותיו מדובר בשיחה הי' זה ענין פרטי, אך ברבים שיעשו ללא שם ומלכות'.
א"כ רבותינו נשיאנו ברכו בשם ומלכות10 אך למעשה הורו לברך ללא שם ומלכות.
לחביבותא דמילתא נביא לקמן את השתלשלות הכרעה בסוגיה זו11:
בכ"ה אדר תש"א כתב הרבי הריי"ץ לאגו"ח12: 'ולכל לראש צריכים להדפיס סדורי תפלה בנוסח מדויק כמו הסידור תהלת ה' דראסטאוו'. משימה זו הוטלה על הרבי, שעבר על סידור רוסטוב והכין רשימת דברים לברר אצל הרבי הריי"צ, וכ"כ הרבי13 ביחס לברכת ברוך שפטרני: 'לברר אם צ"ל בשם ומלכות [עיין שער הכולל]'.
לאחר זמן הוחלפה התכנית ובמקום הדפסת סידור רוסטוב, הוחלט להדפיס את סידור תורה אור, ושם הרבי כתב ברשימת התיקונים14: 'ברכת שפטרני אם בשם ומלכות לא לשנות'. כלומר לא לשנות בהדפסה, אלא להשאיר את הברכה כמו שהיא עם שם ומלכות. [אמנם במהדורה הבאה - מהדורת תשמ"ח, נוסף בכוכבית: 'מנהגנו לומר בלא שם ומלכות'].
ובנוסף הרבי כתב פתקאות של מנהגים לבירור, ושם כותב15 שפטרני בשו"מ או בלא שו"מ - בלא שו"מ. כלומר שהמסקנא היתה שמברכים בלא שם ומלכות. ובפיתקא נוספת הרבי כותב כיצד הגיע למסקנא16: 'ברוך שפטרני מסקנא ר' יוחנן גורדון בקיץ תרע"ז בסלאוויאנסק בעת הבר מצוה של ישראל דובער בן הר' מנחם מענדל [=אחיו של אדמו"ר הרש"ב] שמעתי מפורש מפי כ"ק אדמו"ר [מהורש"ב] נבג"מ זי"ע שאמר להרמ"מ שיברך ברכת ההפטרה בלי שם ומלכות. הוראה [=של אדמו"ר הריי"צ] להרב סימפסאן בלא שם ומלכות'.
בנוסף בשנת תש"ב הרבי התחיל להכין קונטרס - רשימה של מנהגים מלוקטים מכתבי הרבי הריי"צ [אלא שזה לא יצא לפועל, ובמקום זה יצא לוח היום יום שבו הרבי הכניס את מנהגי חב"ד], ובקונטרס הזה הרבי כתב17: ברכת שפטרני. מברכים בלא שם ומלכות. אם דוקא בשבת? לברר18.
א"כ ראינו שהרבי מצד אחד השאיר את הנוסח בשם ומלכות, אך כתב בהערה שהמנהג בפועל לברך בלי שם ומלכות. ועפי"ז נדפס המנהג בספר היום יום.
לאחר מכן הודפס ג"כ סידור תהלת השם, וישנה רשימת תיקונים שהרבי כתב כדי לתקן בהוצאה הבאה (שתודפס בשנת תשט"ז) ושם הרבי כותב19: 'הערה בשולי הגליון לברכת שפטרני *יש אומרים בלא שם ומלכות.
גם בשנת תשל"ח כשהדפיסו שוב פעם את סידור תהלת ה' והמו"ל שאלו את הרבי20: ברכת ברוך שפטרנו, מנהגנו לברך בלא שם ומלכות האם להשמיט בפנים הסדור שם ומלכות (כנדפס בכל הסדורים עם דא"ח)? והרבי ענה: 'לא - כ"א בהערה בשוליים'.
1פכ"ד א. 2ולהעיר ממ"ש הגר"ח נאה בקצוה"ש סי' סה בדה"ש אות יג: 'והנה אין לומר שהמדפיס הכניס הברכה בסידור מדעת עצמו, כי הנוסח בשו"ע שפטרני מענשו של זה, וכ"ה במד"ר תולדות ובח"א כ' אשר פטרני כו', ומדוע נדפס בסידור אדמו"ר בנוסח חדש שפטרני מעונש הלזה, הדעת נותנת שאחי אדמו"ר ז"ל הוא שתיקן הנוסח ובודאי ע"פ מה ששמע מאדמו"ר ז"ל, ואעפ"כ לא ראיתי אצל אנ"ש מי שיברך אותה בשם ומלכות, ע"כ כתבתי בפנים ב' הדעות'. 3לקו"ד ח"ב ע' 351 במהדורת לה"ק. 4ראה להלן הע' 16. 5יב כסלו. 6ע' 15. 7בקונטרס הסידור להגר"ח נאה, כתב בנו הר"ב נאה בהערה 3: 'משנה אחרונה של כ"ק אדמו"ר שליט"א לברך בשו"מ, ראה סדור תהלת ה' הוצאה אחרונה. (בהערה למטה שם שיש אומרים בלא שו"מ) ועי' גם בספר המנהגים ע' 15'. אך הרי"מ בקובץ יגדיל תורה י-ם גליון ה ע' 85 השיג על דבריו, שכנ"ל מפורש בהיום יום וספר המנהגים שמברכים בלי שם ומלכות, וכן במנין של הרבי הגבאים נתנו תמיד לברך מתוך סידור רוסטוב ששם הברכה נדפסה בלא שם ומלכות. 8באג"ק ח"ז ע' רכח אות ה. ובהערה ציין הרבי ל:'היום יום' י"ב כסלו. וכ"כ בשם: שו"ת יד יצחק ח"ג סי' שג. יעב"ץ. מהרש"ם מברעזאן ושכן נוהגין (ע"כ השערי אפרים). 9מכתבי פאר ע' 143. 10ולהעיר ממ"ש החתן סופר בשו"ת סי' צו: 'והנה כל זה שיש לצדד שיש להכניס עצמו בצידוד לברך בשם ומלכות בדורות הראשונים או גם עכשיו מי שמשער בנפשו שקיים מצוות חינוך בשלימות לחנך את בנו בתורה ובמצות ה' להדריכו בדרך ישרה וארחות צדיקים ישמור'. 11הבא לקמן מבוסס על קונטרס 'הגהות לסדור רבנו הזקן' קה"ת התשס"ז. 12אג"ק חי"ג ע' שכו. 13הגהות שם ע' יא באות פא. 14הגהות שם ע' כא אות נג. 15פיתקא שניה, הגהות שם ע' כה אות טז. 16פיתקה החמישית, הגהות שם ע' לב. 17בהגהות שם ע' סג אות י. 18המו"ל ביארו שהשאלה היתה האם צריך לציין את המנהג שלנו שלא מברכים בשם ומלכות גם בקריה"ת של שבת, או שמספיק הציון בקריה"ת של יום חול. 19הגהות שם ע' נח. 20סידור רבנו הזקן עם ציונים והערות (רסקין) עמ' שב. בשוה"ג. בקובץ התמים ניסן אייר התש"ע.
בר מצוה [ט] {615}
ברכת ברוך שפטרני [3]
שאלה: האם מברך בשם ומלכות?
תשובה: בנוסח ברכת ברוך שפטרני האם מברכים בשם ומלכות נחלקו רבותינו הראשונים, וכדלקמן:
כתוב בעל העיטור1: 'ויש מקומות כשמגיע לי"ג מברך בשם שפטרני מעונשו של זה ובב"ר תמצא עיקרה'.
ובפסקי רבינו יחיאל מפאריש2 כתב: 'מי שיש לו בן והגיע לשלש עשרה שנה פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך 'בא"י אשר פדאני מעונשו של זה'.
גם התשב"ץ קטן3 כתב: 'צריך לומר בא"י אמ"ה שפטרני מענשו של זה'.
וכ"כ במנהגי המהרי"ל4: 'מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני מענשו של זה. וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות'.
וכ"כ רבינו אשר ממונתשיין5: 'מי שיש לו בן והגדילו עד שלש עשרה שנה מברך בא"י אמ"ה שהצילני מעונשו של זה, כדאמרינן בבראשית רבה .. מכאן ואילך צריך שיאמר בא"י אמ"ה שהצילני כו''.
אך יש שכתבו לברך ללא שם ומלכות וכמ"ש בלקט יושר6: 'כשקרא בנו בתחלה בס"ת כשהתחיל ברכו7, אומר בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש זה8. וכן אמר כל הברכות בלא מלכות, כיון שלא הוזכר בפירוש בתלמוד מלכות [וזכורני שאמר שלא הוזכר בפירוש ה' אלהינו מלך העולם. וכן מצאתי בא"ח בסי' רי"ט וז"ל: כגון שאמר בריך רחמנא מלכא וכו' אבל שם המיוחד לא הוזכר א"ח]'.
וכתב הרמ"א9: 'כתוב במהרי"ל בשם המרדכי דאדם שנעשה בנו בר מצוה חייב לברך ברוך אתה ה' אמ"ה אשר פטרני מענשו של זה וכן נהג מהרי"ל. ולא מצאתי ברכה זו בגמרא וקשה עלי שיברכו ברכה שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים, ובב"ר ריש תולדות יצחק הוזכר דין זה בשם ר' אליעזר וטוב לברכה בלא שם ומלכות'.
וכ"פ הרמ"א בהג"ה בשו"ע10: 'י"א מי שנעשה בנו בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה, וטוב לברך בלא שם ומלכות'.
אלא שהמגלה עמוקות11 השיג על הרמ"א, וכתב: 'כי ארז"ל במ"ר .. ומכאן למדו לומר 'ברוך אתה ה' שפטרני מעונשו של זה', אפילו שהרמ"א בא"ח בהגהה כותב שלא לומר בשם ומלכות אין אני מודה לו בזה הפסק, מאחר שאנו מוצאין במדרש אגדת אר"י סמך לברכה זו כדאי לסמוך עליו שהרי סמכו עפ"י הירושלמי לברך בא"י מקדש שמך ברבים. וכתב הטור גם זה מדרש רבה אגדת א"י .. ואני פוסק במקום הזה לברך בשם ומלכות ובאם יזכני הא-ל אז יקימנו'. וכ"כ בנוהג כצאן יוסף12.
וראה גם בשולחן הטהור13: 'מי שנעשה בנו בר מצוה, ביום שנכנס בשנת י"ד יברך אביו בשם ומלכות ברבים בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה, וכל ברכה שאין שם ומלכות אין בה ממש והרי הוא כעוף המצפצף באויר בדברי הבל, וברכה זו אינה רשות אלא חיוב גמור ככל הברכות ובשם ומלכות, דלא כמרן ומור"ם וכך הסכימו הראשונים והאחרונים'14.
וכתב המשנ"ב15: 'וטוב לברך בלא וכו' - משום שלא הוזכרה ברכה זו בגמרא וכן העתיק בדה"ח אמנם דעת הגר"א בביאורו דמאחר שהוזכרה ברכה זו במדרש ומהרי"ל עשה כן הלכה למעשה יש לברך בשם ומלכות ועיין בח"א שכתב ג"כ דהמברך לא הפסיד'.
מאידך רוב האחרונים כתבו כרמ"א שאין לברך בשם ומלכות, וכמ"ש הלבוש16, עמק הברכה17, מלבושי יו"ט18, החיד"א19. מהר"י אלגאזי20. בירך את אברהם21, סידור יעב"ץ. דרך חיים. בן איש חי22.
וכתב בכף חיים23: 'אמנם אנן חיישינן לספק ברכות כמ"ש לעיל סימן ח"י אות ז' וע"כ אין לברך כ"א בלתי שם ומלכות כפסק מור"ם ז"ל'.
ויש שביאר שהדבר תלוי בזמן הברכה, וכמ"ש בשו"ת לבושי מרדכי24: 'ולענ"ד הראיה מדברי מהרי"ל שהביא בהגר"א שם, איירי כמנהג קדמונית שכנעשה י"ג קרא בתורה הפרשה שלו, כמו שדייק מהרי"ל וקרא בתורה, שבזה החזיקו לגדול שמוציא רבים ידי חובתן, ושייך שפיר הברכה על גמר דבר זה. וכן ראיתי עוד בזמן שהייתי קטן, כי הבר מצוה אשר היה מהנערים שהצליחו בתלמודם קרא בתורה בעצמו בפרשה שלו והיה מהשבעה קרואים ולא מפטיר, אבל בלאו"ה אין שום הוכחה על גמר גדלותו, דהא מדינא דגמ' [מגילה כ"ג ע"א] קטן עולה לשבעה קרואים, בפרט ברוב מקומות בזה"ז קורין אותו למפטיר, לא שייך ברכה זו, דלא הוה שום מעשה מוכיח על גדלותו והוה כמצוה בלא מעשה, וכבר כללא כיילי דעל מצוה שאין בו מעשה רק בשב ואל תעשה אין מברכין, ושפיר מנהג העולם על מכונו'.
א"כ ראינו שנחלקו בזה הראשונים, ופסק הרמ"א לברך בלא שם ומלכות25, ויש אחרונים שכתבו לברך בשם ומלכות. בהלכה הבאה נראה את דעת רבותינו נשיאנו בזה.
הערות:
1 שער ג הל' מילה נג, א ↩
2 בהוראות מרבני צרפת סי' כג ↩
3 סי' שצ ↩
4 הל' קריאת התורה ↩
5 ספר הפרדס ש"ח פ"ה ע' פא ↩
6 ח"א או"ח עמוד מ ענין ה ↩
7 נראה מדבריו שבירך אחרי ברכו ולפני ברכות התורה, ולא כמו המנהג כיום שמברכים אח"כ ↩
8 וראה בפירוש הברכות והתפילות לרבי יהודה ב"ר יקר ח"ב ע' עב שכתב: 'מי שיש לו בן וגדלו עד י"ג שנה אומר ברוך המקום שהצילנו מעונשו של זה ..', וכ"כ רבינו יהונתן מלוניל, והחזקוני תולדות כה, כז ↩
9 דרכי משה או"ח סי' רכה אות א ↩
10 או"ח סי' רכה ס"ב ↩
11 עה"ת פ' חיי שרה ↩
12 בר מצוה אות ד. וכ"כ בקיצור שו"ע סא ח. ומגן גיבורים סי' רכה אלף המגן ז ↩
13 קאמרנא, סי' רכה סק"ד ↩
14 וכתב בהערות שם: 'וכתב הפמ"ג במשב"ז בשם מורו שהיה מלעיג לומר ברכה בלא שם ומלכות דמה תועלת לברך אחר שא"א לברך בשם שמים' ↩
15 או"ח סי' רכה ס"ק ח ↩
16 או"ח סי' רכה ס"ב ↩
17 ברכת הנהנין כלל יג אות א ↩
18 סי' רכה אות ב ↩
19 לדוד אמת סי' ו אות עט ↩
20 אמת ליעקב דיני ברכות לעולים לס"ת אות פ ↩
21 סי' סה אות ד ↩
22 פ' ראה ש"א אות יז ↩
23 סי' רכה סקט"ז ↩
24 או"ח מהדו"ק סי' לז ↩
25 וראה תשובות והנהגות כ"ב סי' קמב: 'ולע"ד נראה שאם האב אינו מברך ברוך שפטרני בשם ומלכות כמנהגינו, טוב הדבר שהבן כשמברך ברכת התורה ששייך החיוב לקורא ולציבור להרבה פוסקים, יכוון להוציא את אביו, והאב יכוון לצאת ממנו, והוא מוסיף על הברכה שהקב"ה נתן התורה והוא שפטר אותו מעונשו של זה, ודומה לברכה הסמוכה לחברתה שאינה פותחת בברוך ומ"מ שם ברכה עלה, ויאמר ברכת ברוך שפטרני מיד אחר שמסיים בנו ברכה שלאחריה, בלא הפסק, אבל ד"ז חידוש ולא מבואר כן בפוסקים' ↩
[יא] (הלכה 617)
ברכת ברוך שפטרני [5]
שאלה: מתי הוא זמן הברכה?
תשובה: כתוב בפסקי רבינו יחיאל מפאריש1: 'מי שיש לו בן והגיע לשלש עשרה שנה פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך 'בא"י אשר פדאני מעונשו של זה, והגאון רבי יהודה ב"ר ברוך קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד בנו וקרא בתורה תחילה וברכה זו חובה'.
וכן מצינו הנהגה זו לברך בעת קריה"ת אצל עוד מרבותינו הראשונים וכמובא באורחות חיים2: 'וי"א אותה בפעם ראשונה שעולה הבן לקרות בתורה. והגאון ר' יהודאי ז"ל קם על רגליו בבה"כ ובירך ברכה זו בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה'.
וכ"כ בלקט יושר3 על הנהגת רבו בעל תרומת הדשן: 'כשקרא בנו בתחלה בס"ת כשהתחיל ברכו4, אומר בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש זה .. ואע"ג דקודם לכן מברך היה בנו ברכת הזימון, והיה מתפלל בלילי שבת בבהכנ"ס מ"מ המתין עם הברכה [בריך רחמנא] עד קריה"ת. ושאלתי לו כשבני יחי' בא אצלי שכבר היה בר מצוה אם אני צריך לברך אם לאו, ואמר אינך צריך לברך'.
ובפירושים ופסקים לרבינו אביגדור5 כתב: 'ועומד וקורא בתורה וצריך לעמוד על בנו לשום ידו על ראשו, ומברך ברכה זו כדפי'. וכן נהגו הצרפתים'.
אמנם כתב התוי"ט בדברי חמודות6: 'ומ"ש במהרי"ל כשקרא בתורה היה מברך היינו לפי שאז הוא נודע לרבים שהוא בר מצוה שהרי קודם לכן לא היה יכול לקרות בתורה שלא היה עדיין גדול ולכן נ"ל שאם קודם לכן התפלל להוציא הצבור ידי חובתן שיברכם בפעם ההיא'.
וכ"כ המגן אברהם7: 'בר מצוה. היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה (לחם חמודות)'.
וביאר המשנ"ב8: 'ואף דמבואר לקמן ברפ"ב דקטן עולה למנין שבעה, מ"מ להיות מקרא אינו יכול [אליה רבה]. והנה לפי המבואר שם באחרונים דמנהגנו כהיום שקטן אינו עולה לתורה כלל, ממילא כשעולה נודע לכל שנעשה בר מצוה'.
מנהג שונה מצינו ביחס לאדמו"ר הזקן, כפי שסיפר הרבי הריי"ץ9 שאדה"ז בירך כשהוא עלה לתורה למרות שחתן הבר מצווה לא עלה אז לתורה.
וביחידות של הרב שמואל זלמנוב ובנו ישראל יוסף לרגל הבר מצוה10, שאל הרש"ז: מתי צריך לברך ברכה זו, כאשר אני עולה או כאשר הבן עולה לתורה? הרבי: כאשר הוא עולה לתורה'.
אמנם יש שכתבו לברך בסעודת הבר מצוה וכמ"ש הבן איש חי11 כתב: 'הזכר יתחייב במצות בן י"ג שנה ויום אחד, ע"כ ביום הראשון של שנת י"ד יתפוס האב את בנו בידו ויאמר ברוך שפטרני מענשו של זה, ויהרהר שם ומלכות בלבבו, וישתדל לעשות סעודה לאוהבים וריעים .. ברכה הנז' בלי שם ומלכות ויאמר האב אותה בתוך הסעודה'.
וכתב שו"ת דברי מלכיאל12: 'ובברכה ברוך שפטרני כשנעשה בנו בר מצוה שמבואר בשו"ע סי' רכ"ה שמברכין בשעת קריה"ת וכ"ה במרדכי שמברך בפעם ראשון שקורא בנו בתורה. צל"ע טעם שהוגבל בעת קריה"ת דכיון שנעשה ב"מ מקודם צריך לברך תיכף כשנעשה ב"מ. וראיתי בשערי אפרים שכתב הטעם לפי שמצות עלי' לתורה הוא עושה עתה פעם הראשון. ועי"ז מתפרסם אז שנעשה גדול. ותמהני דכמה קטנים עולים לתורה למפטיר. וגם מה נ"מ מהפרסום דהא צריך לברך בשעה שבאה לו ההנאה. ונראה הטעם דמדמי לה לברכת הודאה שצריך בי עשרה ותרי מינייהו רבנן. ולזה קבעו הגומל בקרה"ת שאז וודאי הוי עשרה וה"ה הכא. ולפ"ז נראה ברור שבמקום שעושים סעודה לב"מ ביום שנעשה ב"מ ויש שם עשרה ותרי רבנן מחויב אז לברך. ואדרבא אז עיקר מצותה של הברכה. ואיך אפשר שבעת עיקר השמחה לא יברך ואח"כ יברך. וכעין זה כ' החת"ס חאו"ח סי' נ"א שצריך לברך ברכת הגומל אף בלילה אם עושה שמחה כשעולה מן הים ע"ש'.
אבל ראה שו"ת מהר"ם בריסק13 שכתב: 'והי' מקום לומר שבלילה הראשונה של כניסת י"ד שהמנהג שהנער מברך ברכת הזימון בעשרה והוא מצוה חביבה שהנער עושה וא"כ יכול האב לברך אז ברכת ברוך שפטרני כי אין חילוק בין מצוה זו למצות קריה"ת או מה שהנער מתפלל לפני התיבה רק כיון שכבר הונהג לברך ברכה זו אחר שהנער עולה לתורה אין לשנות'.
א"כ ראינו שהמנהג הנפוץ הוא לברך לאחר העליה לתורה.
שאלה: עד מתי יכול לברך?
תשובה: כתב הגר"ח נאה14: 'ונראה דברכה זו אין לה זמן קבוע ואם איחר לברך יוכל לברך כל זמן שירצה כמו ברכת הגומל .. וכן מלשון המד"ר הנ"ל 'מכאן ואילך' צריך שיאמר כו' משמע דאין לה זמן קבוע'15.
מאידך יש שכתבו שזמן הברכה מוגבל וכמ"ש שו"ת בצל החכמה16: 'על כן נראה דעכ"פ תוך שלושים יום שפיר מברך, כעין המבואר לענין ברכת הגומל, שאם אין כאן עשרה לברך בפניהם ימתין עד ל' יום אולי יזדמנו לו עשרה שיוכל לקיים המצוה כהלכתה ויותר לא ימתין, ... שהרי גם התרוה"ד בעצמו לא בירך תיכף כשנעשה בנו בר מצוה כמפורש בלקט יושר שם 'ואע"ג דקודם לכן מברך היה בנו ברכת הזימון והיה מתפלל בלילי שבת בב"ה, מ"מ המתין עם הברכה עד קרה"ת'. וא"כ מה לי להמתין עד שבת או יותר קצת והוא מוכרח כמש"כ. ע"כ נראה דכל תוך ל' יום שפיר מברך וכמש"כ'.
ויש שכתבו שלא יכול לברך לאחר זמן וכמ"ש שו"ת משנה הלכות17: 'וע"ד שאלתו במי שלא בירך ברוך שפטרני בשעה שעלה לתורה עד מתי יכול לברך ברכה זו או כיון שלא בירך שוב לא יברך. ולפענ"ד שהוא ככל מצות הברכות שאין לה לברכה אלא מקומה ושעתה וכיון שלא בירך בשעת עליה לתורה שוב לא יברך אותה'.
אך למעשה ראינו שמנהגנו לברך ללא שם ומלכות ולכן גם אם לא בירך, אין חשש לברך לאחר זמן וכמ"ש בשו"ת שבט הלוי18: 'בענין אם עדיין לא בירך ברכת ברוך שפטרני, לענ"ד לדידן דבלא"ה אין מברכים בשם, אפשר לברך ברווח גם זמן מה אח"כ'.
הערות:
1 וראה גם שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' כג ט ד"ה עפ"י הנ"ל. 17חי"א סי' קפד. 18חי"א סי' עא ד ↩
2 11ש"א ראה הי"ז. 12ח"א או"ח סי' ד. 13ח"ב סי' סח. 14בקצות השלחן סי' סה סי"ד. 15שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קלב: 'ובאמת שכן מוכח גם מדברי החתן סופר שהעתקתי לעיל (אות ג') בעובדא שלא בירך האב ביום הקריאה, והורה לברך אח"כ'. 16שם, ע"פ לקט יושר הנ"ל הע' ↩
3 10מכתבי פאר ע' ↩
[יב] (הלכה 618)
אמירת תחנון ביום הבר מצוה [1]
שאלה: האם אומרים תחנון ביום הבר מצוה?
תשובה: מדברי הפוסקים נראה שהמנהג הי' לומר תחנון ביום הבר המצוה, וחדשים מקרוב באו ושינו את המנהג, שלא לומר תחנון ביום הבר מצווה וכמ"ש הגר"ח נאה1: 'והספרדים בערי מצרים נוהגין שכשיש בר מצוה בביהכנ"ס אין אומרים תחנון'2.
וכתב הראשצ"ל הר' בן ציון חי עוזיאל3: 'דבר זה אין לו יסוד בדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים, ואומר אני שבדורות האחרונים הנהיגו כזאת, משום עת לעשות לה' לחבב מצות תפילין, ולהציל ע"י כך את בני ישראל מכלל קרקפתא דלא מנחי תפלי כלל. (עיין ר"ה ד' י"ז ע"א) וכל כי האי שכונתם לשם שמים, מצוה לשמוע דברי חכמים, אבל אין הדברים הללו אמורין אלא בבית הכנסת שמתפללין בו הבר מצוה והוריו וקרוביו, ובתפלת שחרית דוקא, ולא יותר'.
אך בשו"ת ציץ אליעזר4 השיג על הביאור הזה: 'לדעתי אין בזה בכדי הנחת הדעת, דמעולם לא שמענו שאי אמירת תחנון הציל ילד בר מצוה שלא יהא מקרקפתא דלא מנח תפילין, ועל כגון זה אפשר להמליץ מה ששגור בפי ההמונים לומר, או שלא צריכים או שלא מהני, וד"ל. ולכן מצוה יותר לדעתי לקיים בזה האל תטוש תורת אמך ולא לשנות ממה שהיה נהוג בזה עד הדורות האחרונים, ואגב. גם בדורות האחרונים אין בזה מנהג שנתפשט שלא לומר, ואדרבא כפי הרשום בזכרוני אמרו תמיד ואצל הפרושים במיוחד תחנון ביום בר מצוה, וזה לא פגע כלל וכלל בשמחה וברישומה. (ב) ומ"ש בשם ספר נהר מצרים שכותב שמנהג עיה"ק ירושלים ת"ו שאין נופלים על פניהם ביום שיש בו בר מצוה, הנה לדעתי אין לומר על כגון דא מנהג ישראל תורה, דמלבד שברור שכוונתו רק על עדות אחינו הספרדים, גם עדותו אינו מכוונת, ועכ"פ אינה מעידה על מנהג מקובל, כי ראה ראיתי בספר שיח יצחק (על הנהגת לימודים ותפלות) מהרה"ג המקובל ר' יצחק אלפייה ז"ל מירושת"ו בענין בר מצוה דאדרבא מספר מעשה רב מקדם קדמתא זה כארבעים או חמשים שנה ויותר וכפי שסיפר לו בעל המעשה החה"ש כש"ת ר' נפתלי ברוך, דכשלבש תפילין ובאותו יום נעשה בר מצוה והתפלל עם הרב הראב"ד מו"ז נסים ברוך זלה"ה בישיבת חסד לאברהם בנוכחות עט"ר ראש"ל כקש"ת יעקב שאול אלישר זלה"ה ובנוכחות כמה רבנים וזקנים ואמרו כולם הוידוי ונפילת אפיים בלי שום שינוי, וגם הוא בעצמו אמר הוידוי ע"כ. וע"כ מתאונן הבעל שיח יצחק על שלא כן עתה בזמנינו זה שהתחילו להקל בדבר זה ולדחות הוידוי בלי שום סיבה מכרעת ולשמחה מה זו עושה לשנות המנהג? .. (ד) ולעומת האמור .. כותב השיח יצחק שם בעצמו להוכיח שאין יסוד ע"פ הנגלה שלא לנפ"א, ומשיב מלחמה שערה להיש מהרבנים שרצו לומר סברא מדנפשייהו לדונו בק"ו ממילה שהיא מצוה אחת ק"ו לבר מצוה שנתחייב בכל המצוות, וכותב דלאו מילתא היא וק"ו דאית ליה פירכא הוא, כי בשלמא מצות מילה לבד הטעם שקבלוה בשמחה עוד י"ל כי הואיל ובעת המילה בהגלות אליהו ז"ל נמחלים עוונות ישראל לפיכך הכל משתתפים בשמחה, משא"כ בבר מצוה הגם שנתחייב בכל המצוות זהו בבואם לידו שיקיימם והיום לא נתחייב ולא עשה כי אם מצות תפילין, ואף למ"ד דשקולה ככל המצות מאי אולמיה ממצות ציצית שגם היא שקולה ככל המצות וכו'. ואדרבה, מוסיף לכתוב, די"ל טעם להאומרים וידוי, דהיא הנותנת והוא, דהיות דכל ישראל ערבים זל"ז וכשנתווסף עוד זה הבר מצוה בהתחייבו מדאורייתא והיה אם לא יעשנה ח"ו ואשם אז יגיע להם לכל ישראל היזק בזה ג"כ בהכריעו את הכף לחובה ח"ו, ואעפ"י שבקיומו המצות יש לכל ישראל הכרעת כף הזכות, בכל זאת הואיל ויצר לב האדם רע מנעוריו וקרוב להפסד לזה נחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ומוקמינן הדבר בחזקתו ואומרים הוידוי והתחנונים ונפילת אפים בלי שום מגרעת כנהוג וכרגיל ע"כ, וכמה נכון הוא הנימוק הזה לדאבונינו בדורנו דור שפל זה, ודי ברמיזא. (ה) גם הנימוק הקודם מפני שלא ברור עדנה עד היכן יגיע למדרגת קיום המצוות, יש לבסס ולהוסיף עליו הסבר, והוא, דבשלמא שמחה ויומא טבא וסעודה קעביד אביו עבורו, כדי ליתן הודאה לד' שזכה לזמן הזה להיות מצווה ועושה ולהמנות בכלל עדת ישראל לכל דבר שבקדושה, אבל כבר שלא לומר גם תחנון עבור כן עוד ממנו והלאה בהיות ונעלם עוד איזה דרך שיבחר לו ואם יוכל עמוד להתגבר על יצרו ולהתייצב על דרך טוב. ולכן א"א עדיין שלא לומר תחנון, ואדרבא הוא זקוק מעתה לתחנונים מרובים שלא יפול ברשת החיים הפרושה לרגליו מהיצה"ר המתגבר ומתחדש בכל יום על המצווה לעשות ולקיים מצוות התורה כדי להכשילו, ושהקב"ה ישלח לו עזרתו מקודש ויושיעו למען חסדו. (ח) לזאת נלענ"ד דאין להנהיג חדשות שלא לומר תחנון אצל בר מצוה במקומות שנהגו לאמרו עד כה, וגם אין לו לאדם לנטוש מנהג אבותיו בזה. אלא דאין לבוא על זאת כי אם באמרי נועם, ואין גם למחות אם איקלע למקום שמשום מה אין נופלים על פניהם, בהיות דעיקר נפילת אפים רשות כדאיתא בטור או"ח סי' רל"א, ובהיות דהא נזכר בספרים ממנהג כזה ..'.
ולמעשה התקבל אצל אחב"י הספרדים שלא לומר תחנון ביום הבר מצוה וכמ"ש הגרע"י5: 'נשאלתי אודות מה שנוהגים שלא לומר תחנון ונפ"א כשיש בר מצוה בבהכ"נ, אם הוא מנהג ותיקין .. ומעתה שפיר י"ל דהבר מצוה ביום מלאת לו י"ג שנה ויום א' פוטר הקהל מלומר תחנון ונפ"א. וכן ראיתי להרה"ג מהר"א בן שמעון בס' נהר מצרים (ד"ו ע"א) שכ', שמנהג עיה"ק ירושת"ו ומצרים יע"א שאין נופלים על פניהם ביום שיש בר מצוה. וכן נוהגים ג"כ בערים רבות בחו"ל. ומנהגם של ישראל תורה הוא. וסמך לדבר מפני שדומה לחתן דכתיב ביה כחתן יכהן פאר, ותפילין נקראו פאר כדכתיב פארך חבוש לראשך /עליך/, והרי הוא כחתן וכו'. ע"ש. והגם שהרב החסיד מהר"י אלפייה ז"ל בס' שיח יצחק ח"א (דמ"א ע"ב) הביא עדות מפי השמועה, שלא נהגו כן בזמן הגאון הראש"ל יש"א ברכה ז"ל, מ"מ גם הוא הביא שיש נוהגים שלא לומר וידוי ונפ"א, וכתב שיש להם ע"מ שיסמוכו, והביא דברי הזוהר חדש הנ"ל, וסיים, ולכן בודאי שראוי להשתתף בשמחה של תוספת הארה וקדושה בכניסת הנער למצות, ולזה אין לומר תחנון ונפ"א. עכת"ד .. וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש (חאו"ח סי' כב) שנתפשט המנהג בכל המקומות שלא לומר תחנון לכבוד בר מצוה, כמו לכבוד חתן ובעל ברית. ע"ש. וע"כ הנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם'.
א"כ ראינו שישנם מנהגים שונים לגבי אמירת תחנון ביום הבר מצווה ורבים מקהילות הספרדים נהגו בדורות האחרונים שלא לומר תחנון, אך המנהג הרווח אצל קהילות האשכנזים שאומרים תחנון6. ובהלכה הבאה נראה מה מנהגנו וביאורי הרבי לגבי זה*.
הערות:
1 קצות השלחן סי' סה בדה"ש אות טו ↩
2 להעיר שיש שנהגו שלא לומר תחנון ביום שמתחיל הנער להניח תפילין ראה דרכי חיים ושלום אות קצב, וראה גם בשו"ת ציץ אליעזר חי"א סי"ז ↩
3 משפטי עוזיאל שו"ת ח"ג או"ח סי' יא ג ↩
4 חי"א סי"ז ↩
5 שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סי' יד ↩
6 וראה הנלקט בקונטרס בר מצווה (שטיין) ↩
[יג] (הלכה 619)
אמירת תחנון ביום הבר מצוה [2]
שאלה: מה מנהג חב"ד לגבי אמירת תחנון ביום הבר מצוה, ומדוע?
תשובה: בדברי הרבי מצינו כמה ביאורים מדוע אומרים תחנון ביום הבר מצוה למרות השמחה הגדלה של יום זה, וכדלקמן:
א) לראשונה הרבי התייחס לזה במכתב מכ"ח אלול התרפ"ט1, וזה לשונו הקדושה: 'לכאורה יום הבר מצוה כשנער יהודי נעשה למחויב במצות כגדול שנחשב הוא מאז לאדם צריך הי' יום זה להפטר מאמירת 'תחנון', להאסר בעשית מלאכה וכיו"ב, כאחד היו"ט. שהרי אז בא בו יצה"ט והנער נכנס לכלל ישראל. והנה לא כן הוא! אומרים 'תחנון', לומדים כבכל יום וכו' וכו'. סבת חזיון זה, כי כאו"א מאתנו לא לחג ויו"ט נוצר, אלא לעבודה ומלאכה 'אדם לעמל יולד'. אין העולם בי הילולא, אין האדם אורח הלבוש מלבושי שבת ובא אל משתה, ואין ימי חייו יו"ט ושבתות. עולם זה עולם המעשה ועבודה הוא: היום לעשותם, המלאכה מרובה, והאדם לא נברא אלא לשמש לשמור ולעבוד, ואינו ב"ח להבטל מזה. וכשמתחייב הוא בעול תומ"צ, לא יו"ט יעשה, אלא יום המעשה ועבודה בפועל.*
ביאור זה הזכיר הרבי ג"כ במכתב בשנים שאח"כ2: 'ובזה מובן ג"כ אשר למרות השמחה הגדולה, ועד שסיפרו חכמינו ז"ל אשר אברהם אבינו העברי הראשון עשה משתה גדול ביום הבר מצוה של יצחק אבינו3, הרי מנהגם של ישראל לומר אז תחנון וכולי, כי כאמור יום הב"מ אינו ענין לשביתת מלאכה וכו', כ"א אדרבה להוספה במלאכה, מלאכת שמים, התורה ומצותי'.
ב) ביאור נוסף אמר הרבי בשיחת יא ניסן התשכ"ב4: 'ומי לנו גדול מיום ההולדת של י"ג שנה: בנוגע ליום ההולדת די"ג שנה, איתא בזהר שעז"נ 'אני היום ילידתיך', כיון שאז נכנסת נפש הקדושה, ועד שמצינו בזו"ח שזהו"ע של שמחה גדולה ביותר, כמו שמחת חופה, כמסופר שם ש'חמו קיטורא דהוה סליק מביתא כו'', ועד שמשווים זאת למ"ת, וכמובן גם בנגלה, לפי שנעשה מחוייב בתורה ומצוותי'. ואף שזוהי שמחה גדולה, מ"מ, הסדר הוא שלא נפטרים מאמירת תחנון. וע"ד שרבינו נשיאנו סיפר פעם במענה לשאלה ע"ד ההנהגה של חסידי חב"ד בנוגע לימי ההילולא של הרביים, שאין זה קשור עם ביטול אמירת תחנון, שהצמח-צדק אמר, שכיון שיום ההילולא הוא 'עת רצון', הרי אין זמן יותר טוב לומר תחנון ולפעול מה שאמירת תחנון צריכה לפעול! וע"ד זה ומעין זה בכל יום הולדת שאע"פ ש'מזלו גובר', מ"מ, עיקר ענינו לתקן את הענינים הצריכים תיקון, ובשביל זה צריכים לנצל את תגבורת המזל'.
ועד"ז במכתב5: 'בהזדמנות זו אביע רעיון הנוגע באופן עיקרי לכל בר מצוה, והוא בקשר עם השאלה מדוע אומרים תחנון ביום הבר מצוה, שהרי אין אומרים תחנון בימים טובים, ואין לך יו"ט ושמחה גדולה מזו להגיע למדריגת איש ישראל, חבר מלא לעם הנבחר, עם כל הזכויות והאחריות שבזה. והביאור הוא כי התורה והמצוות הן בל"ג וסוף, באשר מקורן בה' שהוא א"ס, שלכן אין גבול למידת ההתקדמות והעלי' בכל עניני טוב וקדושה בחיי היום-יום מתאים לרצון הבורא. ואפילו אם תמצא לומר שהמצב בזה ביום אתמול הי' ככל הדרוש לפי ערך, הרי המצב היום צריך להיות נעלה יותר, ומחר עוד יותר. וזהו הטעם שאומרים תחנון בכל יום חול, בקשת סליחה מאת ה' רב הסליחות, על אשר היום (ואתמול) לא הי' מילוי רצון הבורא באופן נעלה יותר. וזהו ג"כ הטעם שהבר מצוה אומר תחנון. ואצ"ל אם מצד איזו סיבה אין ההוה (והעבר) כדבעי במילואו, שאז בא היצר ומשתדל להכניס בילבול ונפילת רוח, לאמר: 'הלא נכשלת בעבר, ואין מעשיך רצויים לפני הקב"ה, שלכן תמשיך כמקודם' וכו'. והמענה על זה - אמירת תחנון עוד ביתר כוונה, ובבטחון גמור שהמרבה לסלוח מעביר אשמות העבר, כי אין לך דבר העומד בפני התשובה, ואדרבה, השב באמת הרי הוא נעשה יותר חביב ואהוב למקום ב"ה. והתקוה שרעיון האמור בנוגע לאמירת תחנון ביום הבר מצוה, כשיהודי נכנס למסלול חיים חדשים בתור יהודי שלם ומבוגר, יהי' נר לרגלך, ללכת מחיל אל חיל בלימוד התורה וקיום מצוותי' בשמחה ובטוב לבב'.
וכן במכתב מי' כסלו תש"מ6: 'לכאורה תמוה הדבר שיום הבר מצוה, אשר חשיבותו כה רבה היא עד שלדברי ספר הזוהר עבור הנער הנכנס למצות יום זה הוא כעין יום מתן תורה, שבו קיבל עם ישראל לראשונה את התורה והמצוות. ברם בכל הנוגע לאמירת תחנון - שאינו נאמר אפילו ביומי דפגרא כלשהם כשאינם חלים בשבת או ביו"ט (או בכל יום אחר שאין אומרים בו תחנון) - הרי שנער הבר מצוה אומר את התחנון בו ביום כבכל יום אחר מימות החול. אחד הביאורים לכך הוא כדלהלן: כאשר מביאים בחשבון כי הכשרון האנושי בכלל מוגבל הוא, ובפרט כשרונותיו של נער הנכנס לתחלת שנת שנתו הארבע עשרה, ועם כל זאת חייב הוא לקבל על עצמו את המצות והחובות כולן ואת מלא האחריות כיהודי שלם, ויתר על כן, חייב הוא לקיימן בשמחה בהתאם לציווי 'עבדו את ה' בשמחה' - הרי מאלי' מתעוררת השאלה: איך יהי' מסוגל לבצע את כל אשר מצפים ממנו? ובפרט בהיותו בן לעם קטן הנתון בין אומות העולם, ואף במדינה זו אשר לכל אחד ואחד ניתנות כל האפשרויות לקיים את כל מצוות הדת, הרי רוב האנשים עיסוקם ותשומת לבם נתונים יותר לצד החומרי של החיים.
המענה לשאלה זו הוא, שהתורה ומצוותי' ניתנו מאת הקב"ה, בורא העולם ובורא האדם, והוא יתברך יודע את כל המניעות והעיכובים העלולים לעמוד למכשול בפני היהודי. ברי איפוא שהבורא העניק לכל אחד מישראל את הכוחות הדרושים לו כדי שיוכל להתגבר על כל מכשול ומכשול שימנע ממנו לחיות בהתאם לרצון ה', שהרי הקב"ה אינו מבקש מהאדם דבר שהוא למעלה מכחו ויכלתו. ואם בכל זאת יבוא מצב של חלישות, וקיום רצון ה' לא יהי' בתכלית השלמות, הרי הקב"ה בחסדו הבלתי מוגבל מאפשר 'לומר תחנון' - לחזור בתשובה. וכן אמנם מסביר רבנו הזקן, שעיקרה של החזרה בתשובה הוא על העדר השלימות בעבודת ה'. לפיכך ביום הראשון להיותו יהודי שלם, ואחר שקיים את המצוה הראשונה של 'קריאת שמע' שבה מכריז היהודי כי מקבל הוא על עצמו עול מלכות שמים ועול מצות, אומר הנער שנכנס למצות את 'התחנון' בבוקר ובין הערביים (באם אין זה יום שבת או מועד), מאחר ומהותו של התחנון היא התשובה, ומובטחים אנו כי 'אין לך דבר העומד בפני התשובה' ..'.
א"כ ראינו שמנהגנו לומר תחנון בבר מצוה, וביאורי הרבי בטעם המנהג
הערות:
1 5אג"ק חכ"ח אגרת י'תרפב. 6נדפס בהיכל מנחם ח"א ע' מה ואילך ↩
[יד] (הלכה 620)
אמירת שהחיינו בבר מצוה
שאלה: האם מברכים שהחיינו בבר מצוה?1
תשובה: כתב הפרי תואר2 בחילוק הג': 'מצוה שנתחנך לעשותה פי' שלא היה ראוי לעשותה מקודם זמן זה והגיע זמן שהוכשר העושה לעשות המצווה פירוש שלא היתה המניעה לצד המצוה אלא לצד עושיה דהיינו כשהגיע לחניכות המצוה ולבש תפילין יברך שהחיינו על המצוה .. ואינו מברך שהחיינו פעם ראשונה על התפילין אלא על שהגיעו ה' לגבול זה גדר שבו הוא ראוי לקיים המצוות..'.
החתם סופר3 הביא את דבריו וכתב: 'ויען בברכת שהחיינו רבו כמו רבו דעות שונות סברות עצמם שאין להם על מה שיסמוכו בש"ס וכבר כתבנו כל שא"א לומר בטלה דעתו והוא נהנה מצוה לברך, נ"ל הכרעת ס' פרי תואר סי' כ"ח [סק"ד] שכל מי שמתחנך תחלה לחיוב מצוה יברך, לא כמ"ש רוקח שעל כל מצוה מברך בחינוכה אלא הנכנס לחיוב מצות וע"כ יברך כל בר מצוה בתחלת הנחת תפילין על כל מצות שעתיד לעשות כל ימיו אע"ג שאותן שקבוע להן זמן יברך כל בהגעת מברך שהחיינו ופירשו רש"י בכהן המתחנך לעבודה דאעפ"י שלא הניחו לעבוד עבודה עד שיהיה בן עשרים [כחולין כד, ב] ואז כבר נכנס למצוה משנת י"ג מ"מ מתחנך אז למצות כהונה ומברך על כל מה שעתיד לעבוד עבודה כל ימיו, ולפי"ז י"ל דמנהג נשים בעירו שמברכים שהחיינו על טבילה ראשונה הורה גברא להן אחינוך כל מצות שהנשים רגילות בהם, והם בפרטות טבילה חלה והדלקה והיא מסתמא פוגעת בראשונה בטבילת מצוה ואיתתא לאו בת הנחת תפילין היא ע"כ מברכת שהחיינו על טבילה ראשונה שנכנסת לחינוך מצות נשים, כן יש ללמוד זכות שלא יהי' מנהג הדיוטות מטעות והיכי דלא נהיג לא נהיג והיכי דנהיג נהיג ואריך וחשש ברכה לבטלה ליכא לפע"ד כמ"ש לעיל'.
מאידך מצינו רבים שכתבו שלא מצינו שיברך בבר מצווה וכמ"ש התשובה מאהבה4: 'וכי שמע מעולם שהנער בן י"ג שנים ויום א' שנעשה בר חיוב מכל המצות שברך שהחיינו'.
וראה באשר לאברהם5 שכתב: 'אין ראוי לברך זמן דבאותו יום נכנס לכלל עונשים בב"ד של מטה .. והיכא דאיכא עונש אין ראוי לברך להקב"ה וראיה דהרי אביו מברך כ"כ ברוך שפטרני מעונשו של זה ובנו שנכנס עתה לכלל עונשים איך יברך..'.
הרבי בשיחת אחש"פ תשמ"ח6 ביאר למה לא מברכין שהחיינו למרות השמחה בבר מצווה: 'ועכצ"ל שהשמחה ביום הבר מצוה היא על יסוד הכלל בהלכה שכל ישראל בחזקת כשרות, היינו שבודאי יקיים כל דיני התורה ומצוותי' [ובלשון הרמב"ם 'מאחר שהוא מישראל .. רוצה לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות', עד לדרגת ה'בינוני', ש'לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם', אשר, 'מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך'], ולכן שמח ביום שזכה לחיוב במצות. והטעם שאין מברכין שהחיינו על שמחה זו, הוא (לא מפני שיש ספק שמא לא יקיים המצוות, ח"ו, אלא) מפני שברכת שהחיינו אינה אלא על שמחת הלב בדבר שישנו בפועל ובגלוי בהוה, ולא על דבר שיהי' בעתיד, כבנדו"ד, קיום התומ"צ במשך כל השנה ובמשך כל ימי חייו. ולהעיר שגם לדעת החת"ס (בשו"ת או"ח סנ"ה) שה'נכנס לחיוב מצוות' צריך לברך שהחיינו, 'וע"כ יברך כל בר מצוה בתחלת הנחת תפילין על כל מצות שעתיד לעשות כל ימיו' הרי, מדגיש שברכה זו צ"ל 'בתחלת הנחת תפילין', היינו, מצוה שמקיימה בפועל ממש תיכף ומיד (אלא שמכוין גם על כל מצוות שעתיד לעשות כל ימיו)'.
ויש שכתבו שיברך ביום הבר המצוה שהחיינו על בגד או פרי חדש וכמ"ש הבן איש חי7: 'וטוב דהבן ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין גם על הכנסו באותו היום בעול מצות, ואם אין לאל ידו יברך על פרי חדש. וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אעפ"י שלא נהגו לעשות לה סעודה, עכ"ז תהיה שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו, ותכוין גם על כניסתה בעול מצות. ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליו"ט וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתינו'.
וכ"כ בכף החיים8: 'וטוב ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש באותו היום ולכוין בברכת שהחיינו על שנכנס בעול מצות וגם הבת תעשה כן בהכנסה לש' י"ג לברך שהחיינו על בגד חדש או פרי חדש ואעפ"י שאין עושין לה סעודה, וכ"כ בן א"ח פ' ראה אות י"ז'.
ולמעשה במנהגי יום הולדת9 הרבי הנהיג לברך שהחיינו על פרי חדש ביום הולדת וא"כ בודאי שכן הוא גם בבר מצוה.
א"כ ראוי שנער הבר מצווה יברך שהחיינו על פרי חדש ביום הבר מצווה.
הערות:
1 7ש"א ראה הי"ז. 8רכה ס"ק יב. 9תו"מ שם ע' ↩
[טו] (הלכה 621)
זמן החינוך לתפילין [א]
שאלה: מתי התחלת זמן הנחת תפילין? (1)
תשובה: המשנה במסכת ברכות1 אומרת: 'נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין'.
ובמסכת סוכה2 נאמר: 'תנו רבנן: קטן היודע לנענע, חייב בלולב. להתעטף, חייב בציצית. לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין [וכתב רש"י: לשמור תפילין - שלא יכנוס בהן לבית הכסא. (אך ראה רש"י ברכות3: ומן התפילין - משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן. ובגמרא שבת4: 'אמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא? אביי אמר: שלא יפיח בהן. רבא אמר: שלא יישן בהן)].
וכ"ה במסכת ערכין5: 'הכל חייבין בתפילין לאיתויי מאי? לאיתויי קטן היודע לשמור תפלין, דתניא: קטן היודע לשמור תפלין - אביו לוקח לו תפלין'.
על המשנה בברכות שכתבה שקטנים פטורים מק"ש ותפילין כתב רש"י: 'אפילו קטן שהגיע לחנוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש. ומן התפילין - משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן'.
אך התוס' שם6 הקשו עליו מגמ' זו דסוכה: 'פירש הקונטרס קטן שהגיע לחנוך ולא נהירא דהא פ' לולב הגזול אמרי' קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין אלמא כשהגיע לחנוך דשייכי ביה תפילין חייב בתפילין ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא מדאשכחן התם קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש ונראה לר"ת דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך .. וקטנים אינם פטורים אלא בשלא הגיע ואין יודע לשמור תפיליו'.
אך הרשב"א שם כתב לבאר את דברי רש"י: 'ויש לתרץ דה"נ בסתם תינוק שאינו יודע לשמור תפליו והיינו דקתני התם יודע לשמור תפליו הא בסתם תינוקות אעפ"י שהוא כבן תשע כבן עשר אם לא ראינוהו זריז ונזהר בעצמו לא, ורבינו תם ז"ל פירש בשלא הגיע לחינוך'.
וראה גם בפני יהושע שם: ולענ"ד משום הא לא איריא דלכאורה בלא"ה על כרחך הא דאמרינן בפרק לולב הגזול [שם] קטן היודע לשמור תפילין לאו מסתם קטנים שהגיעו לחנוך איירי דהא אפילו בגדולים רובא דעלמא אינם יכולים לשמור עצמן כדאיתא בשבת בפרק במה טומנין [מט, א] דבעינן כאלישע בעל כנפים אלא כיון דאיכא חיובא דאורייתא התירו בסתם בני אדם להניחן בשעת ק"ש ותפלה עכ"פ ובהאי שעתא ודאי מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין לשמור עצמו בגוף נקי, נמצא דלפי"ז ודאי בקטנים כה"ג דבר שאינו מצוי הוא אף לאחד מני אלף מש"ה לא איירי בהו תנא דמתניתין אלא בסתם קטנים שהגיעו לחנוך וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו'.
אמנם בעל העיטור7 כתב: 'ת"ל ושמרת את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפלין מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין וקטן היודע להתעטף חייב בציצית ומסתב' לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא מדגרסינן התם וקטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות והוא דגדול הוא מדקתני חולקין ואי קטן ממש הוא הא אמרינן במגילה קטן לא ישא את כפיו וגרסינן ביבמות חש"ו אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות. ומזוזה דאמרינן במכילתין שנוהגת בקטן כגדול אי קטן ממש הוא קטן מי מחייב במצות אלא לאו גדול ובמזוזה הוא דחייב אבל בתפלין לא מחייב אא"כ יודע לשמור תפלין ולהתעטף וכיון שיודע לשמור מדאורייתא מחייב ומתניתן דקתני קטנים פטורים מן התפלין גדולים שאין יודעין לשמור קאמר ואית דמפרשי שהגיע לחינוך הוא וחייב מדרבנן ושמרת את החוקה אסמכתא בעלמא'.
א"כ ראינו שבגלל שתפילין חייבים גוף נקי אין מחנכים כל קטן בתפילין גם משהגיע לגיל חינוך (ולכן נחלקו רש"י ור"ת8 בפירוש המשנה שאינו חייב אם היא מדברת ברוב הקטנים שאפי' בהגיעו לחינוך פטורים או שהיא מדברת על לפני שהגיעו לחינוך9) ויש שאומרים שדברי המשנה על קטן היודע לשמור שחייב קאי על גדולים.
וכתב הב"י10: 'כתב העיטור מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא והביא ראיה לדבריו ואינה כדאי להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר, וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן ממש מיירי'.
אך הרמ"א בדרכי משה11 כתב: 'והמנהג כדברי בעל העיטור שאין הקטנים מניחין תפילין עד שיהיו בר מצוה דהיינו בן שלש עשרה שנים ויום אחד'.
וכתב הב"ח12: 'והכי נקטינן דבקטן הלומד תלמוד אפילו אינו אלא בן שנים עשר שנה היודע לשמור תפיליו אביו חייב לקנות לו תפילין וכך נהגו, אבל בהגהת שלחן ערוך (ס"ג) השיג על ב"י ואמר דנהגו כהעיטור ואין לשנות, ותימה הוא דפסק כהעיטור במקום שחולקים עליו כל הפוסקים. ומ"ש דכן נהגו, אפשר דלא נהגו כך, אלא רובא דעלמא שאינן יודעים לשמור עצמן שלא יפיחו בהן, דבדידהו ודאי אסור אפילו היה בן שלש עשרה שנה, אלא שא"א לתקן פרצה זו. אבל בקטן הלומד תלמוד דיודע לשמור עצמו שלא יפיח בהן כ"ש שיודע שלא יישן בהם ושלא יכנס בהן לבית הכסא אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו מדבריהם ודלא כהרב בהגהתו דאוסר כנלפע"ד'.
א"כ ראינו שנחלקו הראשונים האם קטן מניח תפילין לפני הבר מצווה, בהלכה הבאה נראה את פסק ההלכה ואת המנהג בזה.
הערות:
1 כ, א ↩
2 מב, א. 3 כ, ב ↩
3 מט, א ↩
4 ב, ב ↩
5 וראה גם תוס' הרא"ש ↩
6 הל' תפילין הל' תפילין סא, ג ↩
7 וראה מהר"ם בנעט ברכות כ, א הערה 51 'דלרש"י הגיע לחינוך, אין הכוונה שיודע לקיים מצוה הלזו כהלכתה, כ"א לשיעור המפורש ביומא לענין תענית, ושפיר איירי בסתם קטן שאינו יכול לשמור גופו לענין תפילין, משא"כ תוס' לשיטתם דהגיע לחינוך פי' שיודע לקיים מצוה זו בכל דקדוקי', א"כ כיון שהגיע לחינוך בודאי יודע לשמור גופו וע"כ דמשנתנו דפטור מתפילין בלא הגיע לחינוך ודו"ק. שו"ר שכ"כ בספר לשון הזהב ע"ש' ↩
8 וראה במאירי שם שכוונת המשנה היא רק אודות פטורים מצד עצמם, ואין הנדון אודות חיוב מצד חינוך ↩
9 או"ח סי' לז ↩
10 שם אות ב ↩
11 או"ח סי' לז ↩
[טז] (הלכה 622)
זמן החינוך לתפילין [ב]
שאלה: מתי התחלת זמן הנחת תפילין? (2)
להלכה נחלקו המחבר והרמ"א במחלוקת הראשונים, שהמחבר1 כתב: 'קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם .. חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו'.
אך הרמ"א כתב בהגה: 'וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד. וכן נהגו, ואין לשנות'.
וכתב המגן אברהם2: 'וי"א. דוקא מקודם לכן אין מניחין [ר"מ] ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן'.
וכתב על זה בשו"ת זרע אמת3: 'תא חזי מאי גברא רבא דסהיד עדות נאמנה דעכשו אינם נוהגים כבעל העיטור'.
אך יש שנוהגים כמנהג שהביא הרמ"א ואין מניחים התפילין קודם הבר מצווה וכמ"ש בשלחן הטהור4: 'קטן אסור להניח תפילין אלא ביום דמשלים ליה שלוש עשרה שנה ויום אחד'. וביאר באות ג: 'דמי יעיז פניו לעבור על דברי רבן של כל בני הגולה רבינו משה, שכתב וכן נהגו ואין לשנות. וכן הוא עפ"י קבלת אור שבעת הימים מרן האלוקי האר"י זצ"ל וכן ציוה לנהוג מורי דודי רבינו צבי מזידיטשוב ואסור לשנות כי הוא פגם גדול, ועליו אמר הכתוב והכסיל בחושך הולך'.
ועוד כתב שם בסי' רכה סק"ה:'ביום שנעשה בנו בר מצוה ובר עונשין ביום הראשון של שנת ארבעה עשר יניח לו אביו תפילין ולא קודם אפילו יום אחד'.
וראה גם טעמי המנהגים5 הביא ממהר"ש מבעלז: 'דטוב יותר שהתעוררות בחיבה יתירה שיש לו בהתחלת המצוה שיהיה בזמן החיוב מה"ת'.
וכ"כ בשו"ת דברי יציב6: 'מנהג אבוה"ק זי"ע ועכ"י היה שלא להניח תפלין בשום אופן קודם שנעשה בן י"ג, ולענ"ד הטעם דסמכו על בעל העיטור ורמ"א, ולא כמנהג המג"א, משום דלמצות תפלין בעי זהירות וקדושה גדולה, ועיין סי' ל"ח ס"ד במי שאינו יכול להיטהר, ולזה אם יניח תפלין בקטנות כשעדיין אינו נטהר כ"כ בנקיון הגוף ובקדושת תפלין, חיישינן דלמא אתי למסרך להניח באופן זה בגדלותו, ובזה חיישינן יותר מברכה בקטנים, דבתפלין שהקדושה והזהירות קשין יותר חיישינן טובא לאתי למסרך ודו"ק. ואדרבה י"ל שבזה שאינו נותן לו להניח תפלין מקודם, בזה גופא מקיים מצות חינוך לתפלין, שמחנכו דתפלין בעי גוף נקי וזהירות גדולה כדי שיתרגל כן בזמן חיובו'.
א"כ ראינו שנחלקו הראשונים והאחרונים מתי הזמן הנכון להתחיל להניח תפילין.
ולמעשה מנהג חב"ד הוא כמובא בהיום יום7, ובספר המנהגים8: 'הוראה לרבים: מתחילין להניח תפילין שני חדשים קודם הבר מצוה, בתחלה בלא ברכה וכעבור איזה שבועות בברכה'.
וכך כותב הרבי הריי"ץ9: 'במענה על מכתבו אודות זמן התחלת החנוך בהנחת תפילין, הנה בדרך כלל נהיגא עלמא להתחיל חדש מקודם10, ומנהג בני המשפחה, משפחת כ"ק אדמו"ר, היו בזה זמנים שונים, ובשנת תרס"ג, כשנוסד החדר הראשון ע"י ישיבת תו"ת הואיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להגיד לי בתור מנהל פועל ישיבת תו"ת להנהיג ולקבוע בין התלמידים הבאים לעונת בר מצוה אשר התחלת זמן החנוך תהי' שני חדשים קודם יום הבר מצוה11'.
הרבי12 כתב במכתב: נעם לי לקרות בו ע"ד התחלת הנחת תפילין של בנו שי' ומוסגר בזה המכתב אליו כהצעת כת"ר שי'. ומובן שטוב עשה בנו בהתחלתו עתה הנחת התפילין שהרי בפירוש שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר (הועתק בלוח היום יום ב' מנ"א) הוראה לרבים להתחיל בהנחת תפילין שני חדשים לפני יום הבר מצוה [כדיוק הל' לרבים, כי בבית הרב היו מתחילים זמן רב מקודם לזה, ופעם סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהוא התחיל להניח תפילין בשנת הי"ב]. והנה לא נעלמה ממני דעת איזה מהאחרונים (הובאו בנ"כ שו"ע או"ח סוסל"ז) שכיון שתפילין צריכים גוף נקי אין להקדים בהנחתם, ובפרט בדורותינו אלה. ובכ"ז כיון שבפירוש הורו כנ"ל, מצוה לקיים דברי חכמים בתראי ובפרט כשהורו לפרסם דעתם בזה (וכלשון האמור לרבים). נראה לי הטעם דההוראה שהוא ע"ד ההשתדלות והיגיעה להפיץ תורת החסידות בחוגים הכי רחבים ומבלי להציג תנאים מוקדמים לתורה זו אף שבדורות הראשונים (לפני התגלות הבעש"ט, תלמידו הרב המגיד ותלמידיו ומהם רבנו הזקן) הקפידו על הנהגה כזו, וידוע המשל מרבינו הזקן, מאבן טוב שבכתר המלך שכשנחלה בנו יחידו של המלך וגדלה הסכנה ר"ל, מצוה המלך - אפילו על ספק וס"ס - ליקח אבן טוב מכתבו ולנסות לרפאות בו בנו ביחידו, וכהלשון שכדאי לשפוך כמה וכמה בחוץ בשביל ספק שיגיעו איזה טפות להבן מלך ויחלים ויתרפא, והנמשל מובן. ונראה גם במוחש בשנים האחרונות, איך שהפצת החסידות רבים הצילה מכמה נסיונות ומכשולים, ומפורסמות הן לכל אלו שהיו במדינות רוסיא ועמדו בנסיונות שם וכו''.
הערות:
1 9אג"ק ח"ז עמ' כד. 10וכן נהג הרבי שהתחיל להניח תפילין ביא אדר התרע"ה כמבואר ברשימות הרב"ש ע' קל: 'בליל א' פרשת תצוה, הי' הסיפור אודת בני לויק שי'. ואודות בנו מענדל שי', שצריך להניח תפילין ביום ה' הבעל"ט אי"ה, י"א אדר, כי י"א ניסן הבעל"ט אי"ה יהי' בר מצוה, ואיך שיברך אותו כ"ק שליט"א שישתעבדו לבו ומוחו להשי"ת ע"י הנחת תפילין בעזה"י'. 11ולהעיר גם מהמסופר במגדל עז ע' קפה - שאדמו"ר האמצעי התחיל להניח תפילין בתשרי תקמ"ז כלומר חודשיים לפני הבר מצוה. 12אג"ק יז עמ' סא ↩
[יז] (הלכה 623)
זמן התחלת תפילין ר"ת
בנוגע למחלוקת בין רש"י לר"ת לגבי סדר הפרשיות כתב אדמו"ר הזקן1: 'והעיקר כרש"י וסיעתו. וכן מנהג העולם. ואעפ"כ כיון שתפילין אלו פסולין מן התורה לר"ת וסיעתו, ונמצא שרוי כל ימיו בלא תפילין, לכן כל ירא שמים יצא ידי שניהם ..'.
ובסידור2 כתב: 'כל אשר נגע יראת אלהים בלבו יניח תפילין דרבינו תם בלא ברכה אחר התפלה בביתו וללמוד בהם שעה אחת אם חושש להניחן בבית המדרש מפני היוהרא או מפני שנוח לו יותר ללמוד בביתו'. אלא שלמרות זאת, מכיון שעפ"י קבלה קדושתם גדולה מאוד, וצריך טהרת הגוף, לכן לא נהגו כולם להתחיל להניח אותם מיד בבר מצוה.
שאלה: ממתי למעשה מתחילים להניח תפילין של ר"ת?
תשובה: בנידון זה מצינו במנהגי חב"ד כמה שלבים:
1) בהתחלה שאלו את הרבי כל אחד באופן פרטני מתי להתחיל להניח, [כגון, האם להניח בגיל שמונה עשרה, או אחרי החתונה3] וכפי שרואים במכתב של הרבי משנת תשי"ג4: ובנוגע לשאלתו אם להניח תפילין דר"ת, הנה לע"ע די שיזהר מהיסח הדעת בהנחת תפילין דרש"י'. ועוד שם5: 'בשאלתו בענין תפילין דר"ת, הנה לע"ע לדעתי עדיין לא יניחם, ובעוד איזה זמן בטח יבוא עמדי בכתובים עוד הפעם אודות זה, ועד אז הנה יוסיף אומץ בלימוד תורת הדא"ח שע"פ המבואר בכ"מ הנה זה מהשייך לתפילין דר"ת שע"פ המבואר בספרי קבלה, זהו ענין מוחין דאבא'. ועוד שם6: 'ג) שאלתו הפרטית שיש לו תפילין דרבינו תם, ואם יתחיל בהנחתם. הנה אם נזהר הוא בטבילת עזרא - בל"נ - ומתפלל נוסח אר"י והתפילין בדוקים הם, יעשה כנ"ל ובפרט עתה שהתחיל בתוספת עבודה בהפצת פנימיות התורה ..'. ועוד שם7: במענה על שאלתו - אם נזהר בטבילת עזרא ויש לו שיעורים קבועים בתורת החסידות יתחיל, בל"נ, להניח תפילין דר"ת'. ושם8: 'בנוגע לשאלתו אודות הנחת תפילין ר"ת, הנה תלוי זה בכמות ואיכות ידיעותיו בתורת הדא"ח, ויבקש את המשפיע שלו שיכתוב לי עד"ז, ובטח נזהר הוא ג"כ בטבילת עזרא'.
2) אמנם בהמשך בשנת תשל"ו בהתוועדות של פורים9, הרבי הורה שכולם יתחילו להניח כבר משעת הבר מצווה. 'וכאן גם המקום להוסיף ולהעיר ולהשיב על שאלת רבים בקשר להנחת תפילין דרבינו תם .. אף שיודעים מ"ש בספרים בנוגע לתפילין דר"ת, שהלואי שהיו יכולים לצאת י"ח גודל הזהירות בגוף נקי וכו' וכו' בתפילין דרש"י הנה דעתי ברורה שעכשיו הוא הזמן שכולם צריכים להניח גם תפילין דר"ת. והיסוד לזה הוא הפס"ד בכתהאריז"ל .. כפי שמביא אאזמו"ר בשער הכולל10 מ"ש הרה"צ מקאמארנא בספר עצי עדן (על משניות), ש'מזמן האריז"ל ואילך מן התורה מחוייב (כל אדם) להניח תפילין דרש"י ודר"ת'. אלא שמפני כמה סיבות לא גילו ופירסמו זאת במשך זמן, ולכן בדרך כלל הניחו רק תפילין דרש"י אף שלפנ"ז היו זמנים שבהם הי' הסדר 'דעבד כמר עבד', שתלמידי ר"ת הניחו רק תפילין דר"ת, ותלמידי רש"י הניחו רק תפילין דרש"י; אבל בימינו אלו, עקבתא דמשיחא, הלכה כתרווייהו, ויש חיוב להניח ב' זוגי תפילין של רש"י ושל ר"ת .. וכיון שכן, יש צורך בימינו בתוספת מיוחדת בעבודת המוחין, וענין זה נעשה במיוחד ע"י התפילין, שענינם לשעבד המוח והלב, והרי הכוונה דמצות תפילין היא .. חלק מקיום המצוה .. ונוסף לזה: כיון שחושך הגלות נעשה באופן כפול ומכופל, והכל מודים שהמן ומחשבתו הם עכשיו בתוקף יותר מכמו שהיו בשנה שלפנ"ז וכמה שנים לפנ"ז וכו' (אלא שזהו באופן של מחשבה בלבד, כיון ש'הקב"ה מצילנו מידם') - יש צורך בענין ד'ראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך .. אלו תפילין שבראש' בתוספת עוז, הן לפי דעת רש"י והן לפי דעת ר"ת, כך, שזהו ענין שנוגע לכל אחד מישראל ולכלל ישראל .. כל אלו ששאלו אצלי אודות הנחת תפילין דר"ת (ועדיין לא הספיק הזמן לענות להם), וכן אלו שירצו לשאול בעתיד חוסכים את הצורך לשאול (ואם ישאלו, חוסכני את הצורך לענות), כיון שישנו עתה המענה על העבר ועל ההוה ועל העתיד שכבר מילתייהו אמורה בכל הספרים, הן ע"פ כתבי האריז"ל והן ע"פ נגלה, שהמסקנא הכי אחרונה בנוגע למעשה בפועל היא שבימינו אלו צריך להניח ע"פ דין תפילין דרש"י ולאח"ז תפילין דר"ת, ולכן, כל הרוצה, תע"ב, וממחר בבוקר יתחיל להניח גם תפילין דר"ת .. ולא נוגע להמתין עד לאחרי החתונה, או גיל שמונה עשרה וכו', אלא כל המרבה (להקדים) הרי"ז משובח. אך יש להבהיר, שכדי שלא יבואו לידי מכשול, יש להזדרז ולהבטיח שיהיו לו תפילין דר"ת משלו, כך, שלאחרי שיתחיל להניחן, יוכל ללא קושי להמשיך להניחן מידי יום ביומו בכל ימות החול (חוץ מחוה"מ ועאכו"כ שבת ויו"ט), נוסף על תפילין דרש"י'.
3) ובשנת תשמ"ט בש"פ ואתחנן נחמו11: 'וכמו במצות תפילין שאף שבדורות שלפנ"ז לא היו מתחילים להניח תפילין דר"ת (גם המדקדקים ומהדרים במצוות) אלא לאחר משך זמן מהבר מצוה, ועד לאחר הנישואין (משום טהרת הגוף), מ"מ, בדורנו זה פשט המנהג (ובפרט מנהג חב"ד) שמתחילין להניח תפילין דר"ת באותו זמן שמתחילים להניח תפילין דרש"י, (וכולל גם בנוגע לזמן ההכנה שלפני בר מצוה)'.
א"כ למנהגנו יש להתחיל להניח תפילין דר"ת חודשיים לפני הבר מצווה, ויש לוודא שיש לו תפילין דר"ת.
שאלה: למדנו שמנהגנו להניח תפילין רש"י ור"ת חודשיים לפני הבר מצווה, מה יעשה מי שבתוך החודשיים האלו חל סוכות או פסח?
תשובה: הרבי כתב12: במענה לשאלה: כשבתוך ב' החדשים הקודמים לבר-מצוה - אשר נוהגים להתחיל אז בהנחת תפילין - חל חוה"מ: 'התחלת הנחת תפילין - יכול להתחיל שבוע מקודם מהרגיל - ויהא בשעטו"מ'.
א"כ כשחל חג פסח או סוכות בחודשיים לפני הבר מצווה יכול להקדים הנחת התפילין לחודשיים ושבוע לפני הבר מצווה13.
הערות:
1 בשו"ע או"ח סי' לד ס"ד ↩
2 בהלכות התפילין ↩
3 וראה מ"ש הגר"ח נאה בפסקי הסידור ע' טז ↩
[יט] (הלכה 625)
עליה לתורה [1]
שאלה: מהם מנהגי העליה לתורה לנער הבר מצווה?
תשובה: עצם המנהג לעלות לתורה בקשר עם הבר מצווה מצינו אצל כמה מהראשונים שכתבו לגבי ברכת ברוך שפטרני, שהאב מברך אותה בפעם הראשונה שהבן עולה לתורה1, [אך לא הוזכר זמן העליה לתורה, וכמו"כ לא נזכר שהיה עולה לכבוד הבר מצווה אלא שכאשר הבר מצוה עלה לתורה, האב בירך, ויתכן שלצורך הברכה נקבע המנהג שיעלה הנער אחרי הבר מצווה בכדי שאביו יברך את הברכה.]
ובהגהת ר"י הלבן על הלבוש2 כתב: 'ואמרתי להציג לפניך מנהג פוזנא בקריאת לספר תורה החיובים לעלות ומי נדחה, ומי שיש לו דין קדימה לעלות. .. אם הבר מצוה הוא בן עיר, דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו חוץ מן החתן ביום חתונתו, אבל החתן שמזמרין אותו וב"מ שוין ויטילו גורל'. וכ"כ בא"ז3 שעליית הבר"מ מופיעה בתקנות שתיקן המהר"ל מפראג בק"ק פראג.
וכן הובא במגן אברהם4: 'ונער ב"מ באותו שבת5 אם יש לו עירנית דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו'.
המגן אברהם6 הביא את מנהג העליה לתורה גם בין הפרטים אודות ברכת שפטרני וכתב: 'ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה (ל"ח)'.
מדברי הראשונים הנ"ל לגבי ברוך שפטרני, ומדברי המג"א נראה שהנער היה מתפלל או קורא בשבת הראשונה שאחרי הבר מצווה.
וראה מש"כ בנימוקי או"ח7: '.. מי קודם, כגון שיש רק עלי' אחת ומי שידחה מפני מי, ע"כ יארצייט שהוא רק טובת המת נדחה מן החי בר מצוה שבא היום לכלל חיוב מצות התורה ומברך נמי ויודה ברבים (באותו יום) להשם ית' על התורה שבא לכלל חיובה, כאלו קבלה היום מהר סיני, ובא לכלל ברית הקהל והעדה בני ישראל שקבלוהו לשמור מעתה ועד עולם, ע"כ החיוב לקרותו לתורה בשבת קודש גם כשנעשה בר מצוה בתוך ימי השבוע באותו יום שלא היה קריאת התורה משום לא פלוג, כי לאו בכל יומא הוא קריאת התורה בימות החול על כן יקראוהו בשבת שנעשה כבר בר מצוה וחיובא, (וזהו מנהג בורות ממה שנהגו קצת שיקראוהו למפטיר בשבת קודש מקודם, כמו חתן שמזמרין אותו, ובשבת קודש שנעשה בר מצוה לא יקראוהו עוד), וזהו בעלייה לברך על התורה'.
אך מצינו שיש שהזכירו גם עליה לתורה לכבוד הבר מצווה בשבת שלפני כניסתו למצוות.
כמבואר באגרת הפמ"ג8: 'כאן אזכיר ספיקות שיש לי .. נער בר מצוה באותו שבת מהו הפירוש .. שנעשה בר מצוה קודם שבת או בשבוע שאחריו רק עושין לו בר מצוה בשבת כנהוג ..'. ומדבריו נראה שהיו עולים לשבת לפני הבר מצווה.
שו"ת ציץ אליעזר9: 'דואפשר ללמוד מזה דלפי"ז ה"ה דמודה הבעל פרה"א גם לזאת דיש לקרות לקטן אפי' לכתחילה למפטיר דחובה כשזה בשבת שלפני הבר מצוה שלו דיש בה ג"כ ענין של קיום מנהג וחינוך לזכות לקטן בקריאה זו [עיין במג"א סי' רפ"ב ובשערי אפרים ש"ב ס"י ובביאור הלכה סי' קל"ו במה דנמנה שם בסדר החיובים לעליה לתורה נער שנעשה בר מצוה באותה שבת, ובמ"ש שם דנער שנעשה בר מצוה באותו שבוע הוא קודם לכל החיובים כיון שהוא זמן חינוכו עיי"ש]'.
וראה גם הליכות שלמה10: 'וכן היה נהוג תמיד שקטן היה עולה למפטיר בשבת שלפני הבר מצווה ובשבת השניה היה עולה בין הקרואים'11.
וראה קובץ זכור לאברהם12 שכתב האדמו"ר מערלוי הרב יוחנן סופר שכמעט בכל הקהילות של גליל העליון העליון בהונגריה היה המנהג שהקטן עולה למפטיר בשבת שלפני הבר מצוה.
ובירחון אור תורה13 כותב הג"ר נאמ"ן ס"ט שליט"א: יש להעיר כי בעיר ואם בישראל תוניס היו עושים חגיגת בר מצוה תמיד בימי שני וחמישי הסמוכים לגיל י"ג שנה ויום אחד, לפעמים מלפניו ולפעמים מלאחריו, ובפרט כשחל יום לידת הנער בימים שאין עושים בהם שמחה כגון בימי העומר ובימי בין המצרים וכדומה, ועולה הנער ביום החגיגה לס"ת בשמחה ובשירים - ואם היה לפני גיל בר מצוה נהגו להעלותו רביעי'.
אמנם למנהגנו בכלל קטן אינו עולה לתורה אפילו למפטיר וכדברי הרבי14: 'יש מקומות שנהגו ללמד את ההפטרה לקטנים עם הטעמים כו', כדי שידע לקרוא את ההפטרה כשיתנו לו 'מפטיר', שהרי קטן יכול לעלות למפטיר ולהפטיר בנביא. אמנם אצל חסידים לא נהגו לתת מפטיר לקטן, אא"כ במקרים יוצאים מהכלל כו''.
א"כ ראינו שהמנהג שנער הבר מצווה עולה לתורה לרגל הבר מצווה אחרי הבר מצווה. ויש גם שנהגו שעולה בשבת לפני הכנסו לגיל מצוות.
הערות:
1 9ח"ז סי' א - קונ' קטן למפטיר פי"ב. 10תפילה עמ' קנד בדבר הלכה הע' מה, וראה גם בקובץ בית הלל יג עמ' לא. 11ויש מקומות שנהגו שאין קטן עולה למפטיר ורק בשבת לפני הבר מצווה עולה למפטיר ראה בית אהרן וישראל גליון נב עמ' תצט. 12תשנא עמ' רסט. 13כסלו תשמ"ט חוברת ג עמוד רסג. 14תו"מ תשמ"ה ח"ד ע' 2334 וראה ספר בן יג למצוות (מכון ליובאוויטש תשנ"ט) ע' 59 הערה ↩
2 2או"ח סי' רפב ס"ז. 3ס"ק יב. 4סי' רפב ס"ק יח. 5אלא שנחלקו הפוסקים במשמעות הקדימה של 'בר מצוה באותו שבת', שיש שנקטו שמשמעות שבת זו היא כאשר הב"מ חלה בשבת עצמה, ויש שהבינו שמשמעותה בשבוע הזה. שבשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קכט כתב שלמעשה מחמת המנהג אין עדיפות למי שנולד ביום השבת עצמו. וראה גם בסידור דרך חיים פ' פ"ו אות א: 'נער שנעשה בר מצוה באותו שבוע'. מאידך הפמ"ג באגרת ג אות ו (בהקדמה לאו"ח) הסתפק בזה: 'כאן אזכיר ספיקות שיש לי .. נער בר מצוה באותו שבת מהו הפירוש, אם דווקא שלמו לו י"ג שנה בשבת או לאו דוקא אף שנעשה ב"מ קודם שבת או בשבוע שאחריו רק עושין לו ב"מ בשבת כנהוג. ..'. וראה שערי אפרים ש"ב אות י שמשמע מדבריו שאמנם עיקר החיוב והקדימה של הב"מ הוא כאשר זה ביום השבת עצמו, אך למרות זאת גם כשאינו בשבת עצמו אעפ"י שאין דוחה חיובים מ"מ הוא קודם לאחרים, שעכ"פ מתחנך היום ראשון בעליה לס"ת, ואביו מברך ברוך שפטרני. 6סי' רכה ס"ק ד. וראה גם מ"ש בשו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ק סי' לז. וראה גם שו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' ד. 7נימוקי או"ח סי' רפ"ב סק"א. 8הנ"ל הע' ↩
[כ] (הלכה 626)
עליה לתורה [2]
בהלכה הקודמת ראינו שהמנהג שנער הבר מצווה עולה לתורה
שאלה: מהי העליה שנהוג להעלות את נער הבר מצווה1?
תשובה: ראינו שהמנהג שהעליה היא לאחר הבר מצוה, וזה הזמן שהאבא מברך ברוך שפטרני מכיון שאז ניכר שהוא גדול, וע"כ כתבו הפוסקים שיש לעלות את נער הבר מצוה דווקא לעליה שבה לא מעלים קטנים כדי שיהיה ניכר שהוא גדול, ואביו יכול לברך. וכמ"ש בליקוטי מהרי"ח2 'נראה שלא יפה עושין מה שקורין לנער בר מצוה למפטיר כי עדיין לא יתפרסם שנעשה בר מצוה כי קטן עולה למפטיר'.3
וכתב בנימוקי או"ח4: '.. נסתפקתי .. בעל היארצייט .. ובעל מצוה שנעשה ב"מ ג"כ .. ושניהם רוצים בהמפטיר שהסכסוך ביניהם הוא רק מי שיעלה מפטיר, ומי שלא יעלה מפטיר יקראוהו עלייה אחרת מהז' קרואים .. נוהגים שהאבל מפטיר בנביא .. קטן בן י"ג שנה שנעשה באותו יום, (שצ"ל כנ"ל רק לעלות ולברך על התורה ביום חיובו) שיכול לעלות גם בשארי עליות, (הגם שמלמדים את הנערים בת"ת וחדרים לומר הפטרה וברכות בניגון הרגיל, ונמצא שכבר למד זה לחנם, כיון שמפטיר עתה אחר בעל היארצייט, מ"מ פשוט שאין זה מעכב לדחות עי"ז את היארצייט)'.
אך לפועל רבים נוהגים שנער הבר מצווה עולה למפטיר, וביאר הרבי5: 'יש מקום לומר שבכ"מ נוהגים בזה, כיון שאין סומכין על ההורים, האם עלייתו לתורה של הבר מצוה הוא בזמנו או מקודם לו, ולכן הנהיגו עלי' למפטיר, אבל כנ"ל אין מנהג זה מקובל ..'.
שו"ת בית מרדכי6: 'מיום שהונהג בימי הגאונים שהנער הב"מ עולה לתורה בשבת שאחרי מלאת לו יג שנה לא עלה למפטיר, אלא כגדול כאחד משבעת הקרואים. אולם בדורנו הולך ומתאזרח הנוהג .. שנערים בני מצוה מתכוננים חדשים ועולים בפעם הראשונה כגדולים בשבת שאחרי מלאת להם יג שנה למפטיר, וזהו כיום בהרבה חוגים עיקר חגיגת הב"מ. נאה הוא המנהג הזה. עי"ז הנער הב"מ מתכונן זמן מסוים ומתחדד ומתאמן בקריאה בתורה ובהפטרה. אבל מבחינת הראות של ההלכה צריך הנער הב"מ בעלותו בפעם הא' לתורה כגדול, לעלות כאחד משבעת הקרואים. עד היותו בן יג הנער הוא מדרבנן קטן שהגיע לחינוך למצות (ע' יומא פב, א, ומגילה יט, ב) ולכן נהוג שעלה רק למפטיר בנביא. ביום מלאת לו יג שנים ויום א' הוא נעשה גדול המצווה מן התורה לקיים מצותיה וחוקיה. ומפני זה אין לקראו ביום זה למפטיר, עליה שגם קטנים עולים לה, אלא כאחד מן שבעת הקרואים בשבת או כאחד מן שלושת הקרואים בימי חול, כמו שראינו שהיה נהוג בדורות שלפנינו. בזה יובלט ויפורסם בציבור שלפי ההלכה הוא נעשה גדול המצווה לקיים מן התורה את מצותיה וחוקיה, וכן צריך להורות הלכה למעשה'.
אך מנהגנו עפ"י הוראת אדמו"ר הזקן המובאת בליקוטי דיבורים7: 'אמר אדמו"ר הזקן: 'הסבא הבעש"ט - אמר לרבי המגיד ממזריטש - שיש להשתדל כשבר מצוה עולה לתורה בפעם הראשונה תהא זו בימי הקריאה של יום שני או יום חמישי או בתפלת מנחה של שבת קודש. הסבא - המשיך הרבי לומר לבר מצוה - אמר, שהקריאה בתורה בימי שני וחמישי היא שעת רצון למעלה, כמו הזמן של מנחת שבת בכללו, והקריאה של מנחת שבת היא הדרגא העליונה ביותר ושעת רעוא דכל רעוין'.8
וכ"כ בספר המנהגים9: 'צריכים להשתדל שפעם הראשונה אשר הבר מצוה עולה לתורה, תהי' זה בהקריאה דב' וה' ומנחת ש"ק'. ועפ"י מ"ש הרבי בהיום יום יב כסלו וספר המנהגים שם לגבי ברכת ברוך שפטרני: 'ומברכים אותה גם ביום ב', ה', בראש חודש, ולאו דוקא בשבת'. מובן שגם בראש חודש אפשר לעלות.
[לגבי בר מצוה שחל בערב ר"ה ור"ה חל ביום שני כתב הרבי שיעלה גם בחג וגם במנחה שבת שאח"כ 'בענין העלי' לתורה, ידועה השיחה דכ"ה שבט תרצ"ו, בהמעלה דעלי' לתורה במנחה דשבת, אבל פשיטא שאין לדחות ח"ו עלי' לתורה עד השבת הבא לאחרי הבר מצוה, ויעלה לתורה בראש השנה, וכיון שמהוראה האמורה מוכח - שמנהג העולם בעלי' למפטיר, אינו מנהג דוקא .. וכמדומה שבכ"מ מפטיר דר"ה שייך להרב ובכיו"ב, ואין טעם לשנות זה, אלא שע"פ האמור בנדון זה וכן עד"ז לכאו"א, לעלות גם במנחה דשבת שלאחרי זה'.10]
א"כ מנהגנו שנער הבר הבר מצווה עולה בשני או חמישי [או ראש חודש] או בשבת במנחה שאז יש מעלה מיוחדת.
הערות:
1 10יתכן שהוראה זה לעלות גם במנחה של שבת היא מכיון שהעליה לתורה ביום שני היה בחג. (ולהעיר שיש דעות [נסמנו בילקוט יוסף דיני חינוך קטן הערות לסי' קלד] שקטן עולה לז' קרואים ולא לשלושה, כך שרק בשלושה יש ראיה שגדל), אך ראה בהיכל מנחם ח"א עמ' ריא ביחידות להרב שמואל זלמנוב שהרבי אמר שנער הבר מצוה יעלה ביום חמישי - יום הבר מצווה, ובנוסף יעלה גם ביום השבת במנחה, וביאר הטעם שהוא עת רצון למעלה. (ולהעיר גם מבית הלוי גליון יב עמ' טז: 'מרן [הרב וואזנר] שליט"א מורה שאף אם עלה לתורה בחול ובירך האב ברוך שפטרני מ''מ יעלה שוב בשבת עפ"ד המג"א סי רכה סק"ד .. אך העיר שם משערי אפרים ש"ב') ↩
2 8להעיר שבפועל הב"מ היה ביום חמישי ובו ביום עלה אדה"ז ובירך ברוך שפטרני. ואדמו"ר האמצעי עלה רק בשבת במנחה. 9ע' ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp