תשעת הימים

[א] (הלכה 601)

נאמר במשנה במסכת תענית¹ וכן נפסק בשו"ע²: 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'.

שאלה: האם עבדו את ה' בשמחה קיים בתשעת הימים?

תשובה: כתב המקובל רבי חיים הכהן תלמיד הרח"ו בספרו טור ברקת³: 'ואין זה הענין נוגע לעבודת הקב"ה שהרי נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה כי עיקר העבודה הוא השמחה אמנם השמחה הגופנית היא מנועה'.

וכן מצינו בכתבי תלמידי הבעש"ט, וכמ"ש המגיד מקאזניץ בספרו עבודת ישראל⁴: 'והנה פרשה הזאת נקראת תמיד בין המצרים .. הגם שהזמ"ג להיות עצב ונאנח על חורבן בית ה', עכ"ז יש לחזק את עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפילה בשמחה, בפרט בשעת אמירת שירות ותשבחות .. ועיקר הענין להתחזק ולאמץ את לבבו בעתים הללו לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד ה' חלילה, ואפילו בתשעה באב שהוא חושך למראה עין, הגם שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביום ההוא, מ"מ יש לשמח לב המלך בשמחה העתידה שבו יולד מנחם ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו והיתה לו המלוכה כימי קדם'.

ובמאור ושמש⁵ כתב: 'כי כן שמעתי⁶ פירוש המשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה, פירוש ממעטין את צער ודאגות - בשמחה, פירוש עם שמחה. על ידי שמחה שיש לאדם - הוא ממעט גלות השכינה'.

וכתב הרה"ק בעל המנחת אלעזר⁷: 'משנכנס אב מעטין בשמחה ומפרט במה ממעטין כדי שלא נסבור ח"ו .. להיות בעצבות גמור מרה שחורה ר"ל ובאמת לא זו הדרך מתלמידי רבינו הבעש"ט ז"ל והבאים אחריהם (שצריך להיות גם אז באמת בלב נשבר ובכיות על הגלות וחורבן בהמ"ק אבל לא נעצב לגמרי כמתייאש ח"ו מן הגאולה כנודע בספה"ק) והשמחה הוא חיוב מהתורה ותחת אשר לא עבדת ה"א בשמחה וגו' ע"כ בודאי אסור להיות נעצב לגמרי בתכליתו ע"כ נקט רק באיזה דברים ממעטין בשמחה משנכנס אב כדי למעט שבשאר דברים יתחזק בשמחה ובטחון בלבבו הנאמן להשם ומצפה לישועת הגאולה'.

הרבי בשיחת ש"פ משפטים התשט"ז⁸ ביאר: 'רואים אנו שבהנוגע לפועל הרי הענין ד'משנכנס אב ממעטין בשמחה' הוא מוגבל. לא בכל הענינים ממעטין. ישנם עניני שמחה גם באב .. הביאור בזה בפשטות, מכיון ששמחה צריכה להיות תמיד, אפילו בחודש אב, שהרי תמיד ישנו הציווי ד'עבדו את הוי' בשמחה'. ולכן, כשניתוסף עוד 'מרבין בשמחה', הרי"ז בל"ג. ואילו ה'ממעטין' הוא מוגבל, כיון שגם אז צריכים להיות עניני שמחה מסויימים, ובפרט מצד הציווי ד'עבדו את הוי' בשמחה' .. אפילו בזמנים שעליהם נאמר 'ממעטין', גם אז צריכים להיות בשמחה, במידה ידועה, מכיון ש'דירה לו יתברך' בהכרח לעשות תמיד, בכל רגע ורגע, שהרי 'זה כל האדם', 'אני (לא) נבראתי (אלא) לשמש את קוני', ובמילא מוטל החיוב להיות תמיד, בכל רגע, בשמחה. ומה שלפעמים צריך סדר העבודה להיות בקו השני, קו ההפכי משמחה, יובן ג"כ ע"פ המבואר בהמאמר, בענין סדר עשיית הדירה לו יתברך, עד"מ מאופן עשיית דירה למלך בשר ודם: לכל לראש בהכרח לנקות את המקום מכל לכלוך וכו', ולאחרי כן מייפים אותו בכלים נאים בכדי שיהי' ראוי לדירת המלך. וכ"ה גם בעבודה הרוחנית: תחלה בהכרח לסלק את הלכלוך וכו', שענין זה נפעל ע"י קו המרירות. וזוהי העבודה דחודש אב, 'ממעטין בשמחה', כדי לסלק את הענינים ד'ומפני חטאינו גלינו מארצנו'. אבל אין זה אלא הכנה לדירה, ואילו הדירה עצמה עושים ע"י שמחה. ומה שנאמר בגמרא בענין 'משנכנס אדר מרבין בשמחה', הדיוק 'כשם', שמזה משמע שהענין ד'משנכנס אדר מרבין' נמשך מהענין ד'משנכנס אב ממעטין', יובן ע"פ המבואר בחסידות שיתרון האור בא מתוך החושך דוקא. ובמילא מובן, שהענין המעורר ומגלה באדר את הבל"ג דשמחה, 'עד דלא ידע' הרי"ז בא מהחושך דוקא, שהו"ע העבודה ד'אתכפיא סט"א' ע"י מרירות, ואזי השמחה היא גדולה ביותר, בל"ג'.

בשיחת ש"פ מטו"מ תשי"ג⁹ הרבי ביאר: 'ועוד זאת, גם בנוגע לחודש אב עצמו נאמר רק 'ממעטין בשמחה', היינו, למעט בשמחה לגבי השמחה דחודש אדר, וכן לגבי השמחה דביאת המשיח שאז 'ימלא שחוק פינו', אבל ענין השמחה צריך להיות גם בחודש אב .. וכאשר תהי' שמחה, הרי שמחה פורץ גדר, ותתבטל ההגדרה שישנה בביאת המשיח שיכול לבוא רק ב'דור שכולו זכאי' או להיפך ח"ו, וכמו"כ תתבטל ההגדרה ד'משנכנס אב ממעטין בשמחה', ויהפכו ימי אבל אלה לימי שמחה'.

ובשיחת טו תמוז התשמ"ז¹⁰ הרבי עורר: 'להרבות בענין השמחה כפשוטה, בנוגע להתוועדויות של בנ"י .. והדברים אמורים גם בנוגע לג' השבועות .. לנצל כל מעמד ומצב אפשרי להוסיף ולהרבות בענין של שמחה, כמו: ברית מילה, פדיון הבן, ועד"ז בשאר ענינים כיו"ב, באופן המותר עפ"י שו"ע'.

ובשיחת ש"פ פנחס התשנ"א¹¹: 'ומהטעמים בדבר - כיון שבימים אלו מחפשים את כל האופנים המותרים כיצד ניתן להוסיף בענינים טובים ושמחים, ועי"ז לגלות את הטוב הפנימי בהירידה הקשורה עם ימים אלו, החל מפקודי ה' ישרים משמחי לב'.

--------------

¹ כו, ב ↩

² או"ח תקנא ס"א ↩

³ סי' תקנ"א ס"ק ב ↩

⁴ פר' מסעי ↩

⁵ פר' וישב ↩

⁶ השם משמואל פרשת ויגש שנה תרעג כתב: 'ונראה עפ"י מאמר הרבי מלובלין זצללה"ה משנכנס אב ממעטין בשמחה, היינו ממעטין את כחות החיצונים השולטין אז ע"י השמחה, עכת"ד' ↩

⁷ בשער יששכר מאמר חודש אדר הראשון אות ב ↩

⁸ תו"מ חט"ז עמ' 97-104, וראה גם לקוטי שיחות ח"א עמ' 194 ↩

⁹ תו"מ ח"ט עמ' 93-99 ↩

¹⁰ תו"מ ח"ד ע' 57 ואילך ↩

¹¹ תו"מ ח"ד ע' 64 ↩

[ב] (הלכה 602)

שאלה: האם בשבת חזון לובשים כרגיל את בגדי השבת?

תשובה: מצאנו מנהג אצל חכמי אשכנז שבשבת חזון היו נשארים (עכ"פ עם חלק) מבגדי החול, וכמ"ש ספר הרוקח¹: 'ושבת של חזון ישעיהו לא החליפו כסות אלא כתונת לבד לבשו. אבל רב יוסף ומיתר העם במנין החליפו קמיצות'.

וכ"כ המרדכי²: 'וכן בשבת של חזון ישעיהו אין מחליפין כליהם אלא הכתונת בלבד [הגה"ה ופי' כתונת הוא מעיל ולא חלוק וכן פי' רבינו דוד קמחי ומ"ש כתונת המעיל פעמים קורא שניהם כאחד ע"כ]'.

וספר הפרנס³ כתב: 'ר"ח אב שחל להיות בע"ש נהגו פה ברוטענבער"ג לרחוץ במרחץ בו ביום מפני כבוד השבת וכן בשבת מחליפין בגדיהם, וביום ו' ח' באב .. ואין מחליפין בגדיהם באותה שבת כ"א כתונת לבדה'.

וכן מצינו בספרי מנהגי אשכנז כמ"ש בספר המנהגים למהר"א קלויזנר⁴: 'בגדי שבת נהגו רבותינו קצת לשנות בשבת חזון ישעיהו, ואין מחליפין כל בגדים בשבת חזון ישעיהו כשאר שבתות, להראות קצת סימני אבילות, מיימוני. [פעם אחת חל ר"ח אב ביום ו', בשבת שלאחריו ראיתי שמהר"א הלביש מלבושים של שבת.]

ובמנהגי מהרי"ל הל' ת"ב מובא: 'מהר"י סג"ל לא שינה שום בגדים בשבת דחזון ישעיהו. גם טלית המיוחד לו לשבת לא עיטף אלא בשל חול .. ושאלו לפניו איך נוהגים אבילות בשבת שלא לשנות בגדים, והשיב דלא מנכרי בזה אבילות דהרואה אומר בגדי שבת אין לו'.

א"כ ראינו שהיו שנהגו לא להלביש את כל כלי השבת 'להראות קצת אבלות'⁵.

וכ"כ להלכה הרמ"א⁶: 'אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד'⁷.

אמנם היו שהשיגו על מנהג זה וכמ"ש הרדב"ז⁸: 'וכל גלילות ישראל אשר שמענו שמעם לא נהגו מנהג זה, ויפה עשו לפי שאני סובר שהוא כנגד הדין דהא קי"ל מדברי קבלה כבדהו בכסות נקיה כיון שיש לו להחליף מחליף והלא אם חל ט' באב בשבת אינו מונע ממנו דבר ואפי' דברים שבצנעא ואפי' תשמיש המטה וכן הסכימו כל גאוני עולם וכ"ש וק"ו בנו של ק"ו שבת של חזון ישעיהו ומי שרגיל ללבוש בשאר שבתות כסות נקיה ובשבת זה לובש בגדי החול בפרהסיא נמצא נוהג אבילות בשבת ונמצא מחמיר בשבת זה יותר מאבילות חדשה .. ואם חכמי האשכנזים הם מקובלים בפירוש לשון א"ז כאשר נהגו אנחנו לא נחוש למנהג זה לפי שהוא כנגד כבוד השבת ועושה מהקדש חול'.

וכן מצינו מפוסקי אשכנז שהשיגו על מנהג זה, וכמ"ש היעב"ץ⁹: 'יש לפקפק הרבה על מנהג אשכנזים, שאין מחליפין בגדי חול בשבת חזון. אבל מנהגו של אמה״ג החסיד זצ״ל. שלא לשנות בו מאומה אפילו כשחל בו ט״ב, וכן אנו נוהגין אחריו, והרי אמרו שמעלה בו על שולחנו אפילו כסעודת שלמה, ואם לשולחנו כך. לכבוד קונו במקום כבודו (ר״ל בבית הכנסת. ששכינתו שרויה בו) עאכו"כ. ולמדנו לשינוי בגדים מן התורה'.

ובביאור שינוי המנהגים כתב ערוה"ש¹⁰: 'ודע שאצלינו יש שנים או ג' דורות שאין נוהגין כמנהג הזה בשבת חזון אלא לובשין כל בגדי שבת וגדולי הדור שהיו אז הנהיגו כן באמרם שזהו במראים אבלות בשבת בפרהסיא ולכן אפילו בשבת שחל בו ט"ב ונדחה אנו לובשין בגדי שבת מטעם זה ולכן בימינו אלה כמעט נשכח הדבר שאין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון ותמוה אצלי דבר זה דאטו קדמונינו לא ידעו זה ועכ"ז נהגו בזה אף שאינו כן מדינא ואיך נבטל מנהגם ולכן נלע"ד דזה תלוי באופן ההלבשה דאצל הקדמונים היתה הלבשת שבת וחול שוים בדמותם ובתמונתם אלא שההפרש היה בין סחורה יקרה ובין סחורה פשוטה ולא היה ההפרש ניכר כ"כ שהרי עניים גם בשבת יוצאין בסחורה פשוטה ולכן הנהיגו ללבוש בגדי חול משא"כ זה כמה דורות מקודם שבשבת היתה תמונה אחרת לגמרי להבגדים בין עני בין עשיר כמו שבחול היו נושאין כובע של קלאפי"ן ובשבת שטריימי"ל וכן שארי בגדים היה ניכר לכל שזה בגד חול כמו קיטאי"י וזה בגד שבת כמו של משי לעשיר ומשי פשוט לעני ולפיכך הנהיגו הגדולים שלא לנהוג מנהג זה מפני שההפרש ניכר הרבה והוי כאבלות בשבת ולכן אני אומר דבזמנינו זה שע"פ פקודת המלכות כבר החלפנו תמונת הבגדים ושבת וחול תמונה אחת להן אלא שההפרש בין זול ליוקר וודאי נכון לקיים מנהג הקדמונים'.

ולמעשה התקבל המנהג הן בקהילות החסידים והן בקהילות הליטאים ללבוש בגדי שבת לכבוד שבת חזון, וכמו שהעידו שכן נהג אדמו"ר הזקן, וכן נהג הגר"א, כמ"ש הדברי נחמיה¹¹ (שהאריך לדון בפסק הרמ"א, אך כתב): 'אמנם למעשה אין נ"מ כ"כ בכל זה שהרי גם בשבת חזון שמפורש ברמ"א המנהג להחמיר עכ"ז כבר העיד בסידור רבי יעקב עמדין על אביו הגאון חכם צבי ז"ל שאפי' בחל ט"ב בשבת ולא שינה מאומה משאר שבתות, וכמו"כ ממש הועד על מוח"ז רבינו ז"ל¹², וכן גם הגר"א ז"ל וכמ"ש בס' ח"א¹³'.

וכן מנהג חב"ד למעשה כמ"ש בספר המנהגים¹⁴: 'בשבת חזון ג"כ לובשים בגדי שבת'.

--------------

¹ הל' ת"ב סי' שיא ↩

² תענית רמז תרלה, ואודות ההערב מהו הכותונת ראה גם בדברי הרדב"ז דלהלן ↩

³ סי' רעא ↩

⁴ סי' קלג אות ח ↩

⁵ וראה משנ"ב סי' תקנא ס"ק מד: 'ומה"ט נהגו איסור בבגדי שבת ללבשן בשבת חזון דאע"פ שלבשן מכבר כמה שבתות עדיין גיהוצן ניכר והוי כחדשים' ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' תקנא ס"א בהג"ה ↩

⁷ וראה מג"א סי' תקנט ס"ק י ↩

⁸ שו"ת ח"ב סי' תרצג ↩

⁹ סידור בית יעקב שער שלכת, שער סור אשנב א אות י. וראה שו"ת חת"ס ח"א או"ח סי' קנח ↩

¹⁰ או"ח סי' תקנא סי"א ↩

¹¹ שו"ת יו"ד סי' כז ↩

¹² ובספר המנהגים בהערה ציין שכ"כ בלוח כולל חב"ד ↩

¹³ וראה משנ"ב סי' תקנא ס"ק ו. וספר המנהגים שם בהערה ↩

¹⁴ עמ' 46. וראה ג"כ תו"מ חמ"ד ע' 172 ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'