אבידה בזוטו של ים

[א] (הלכה 12)

שאלה: מה הדין מציאה שנאבדה בזוטו של ים?

תשובה: אדם שאיבד חפץ שיש בו סימן אפילו אם זה נפל למקום שאפשר להציל את זה רק בדוחק, המוצא חייב להשיב את האבדה לבעלים. אמנם אם האבדה נפלה לים או במקום שאין הבעלים יכולים להציל בכלל, במקרה כזה המוצא את האבידה זכה ואינו חייב להחזיר לבעלים את החפץ, אפי' במקרה שיש סימן בחפץ, ואפילו במקרה שהבעלים לא התייאשו ומתאמצים לחפש את זה, המוצא לא חייב להחזיר כי בטלה דעתם. אלא שכל זה מעיקר הדין, אבל מכל מקום אמרו חכמינו שלא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה, אך התורה רוצה שאנשים יתנהגו לפנים משורת הדין, ולכן טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר את האבדה במקרה שיודע למי אבד החפץ או שהבעלים באו ונתנו לו סימנים, [אמנם במקרה שהמאבד אדם עשיר והמוצא אדם עני יתכן שבכזה מצב אינו צריך להחזיר בכלל אפילו לפנים משורת הדין] (שו"ע אדה"ז דיני מציאה ופקדון סעיפים יח יט כ).

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'