מוקצה מחמת גופו
[1] (הלכה 21)
שאלה: האם מותר להשתמש עם אבנים בשבת?
תשובה:
א. אבנים כיון שאינם בגדר כלי [למרות שלפעמים לוקחים אבן לפצח איתה אגוזים (היינו הסומכים על עיקר הדין שמותר לפצח משא"כ למנהג חב"ד) או לכסות עם הבן איזה כלי וכדומה] הם נחשבים למוקצה חמור מוקצה מחמת גופו ולכן אסור לטלטל אותם אפילו לצורך גופם או מקומם.
ב. 'שימוש שאינו רגיל' - ואפילו אם השתמש בפועל כמה פעמים באבנים לצורך שימוש מסויים, אבל זה פעולה שלא רגילים לעשות עם אבנים (כגון לכסות עם האבן חבית וכדומה), וגם חשב לפני שבת להשתמש בזה בשבת, לאותה פעולה, זה לא מתיר אותם.
ג. אמנם במידה ועשה באבנים מעשה - פעולה של תיקון שמוכיח שהם עבור מתאימים לפעולה שהוא מעונין בה, זה יועיל לטלטל לצורך אותה פעולה ולא עבור דבר אחר.
ד. פעולה שרגילים לעשות ואם מדובר על פעולה שרגילים לעשות מידי פעם עם האבן, כגון לפצח אגוזים, מספיק שחשב על זה, או שבפועל עשה את הפעולה הזו עם האבן אפילו פעם אחת לפני שבת והאבן כבר איננה בגדר מוקצה.
ה. ובכל אופן במידה וייחד את האבנים לעולם לצורך תשמיש מסויים, בטל מהם דין המוקצה כלל. (שו"ע אדמו"ר הזקן סי' שח סעיף ח וסעיפים נג
[2] (הלכה 23)
שאלה: האם מותר לגעת באבן מבלי לטלטל אותה?
תשובה: א. ישנו דין כללי בכל סוגי המוקצה כולל המוקצה החמור הזה, שכל האיסור הוא רק בטלטול ולא בנגיעה (כלומר אין לנו בעיה שאדם נהנה מהמוקצה, אלא רק שלא יטלטל אותו), ולכן מותר לגעת באבנים.
ב. אך ישנו תנאי שבשעת המגע אינו גורם לתזוזה של המוקצה, ואפילו נענוע חלקי של המוקצה אסור. ולכן אסור לגעת במגש של נרות כשהמגש תלוי באויר כי המגע יזיז את זה, אך כשהמגש מונח על מקום יציב מותר לגעת.
ג. ובמקרה של ספק שאולי המגע יגרום לנענוע מותר לגעת, כיון שהוא לא מתכוון להזיז וזה גם לא פסיק רישיה - כלומר זה לא מוכרח שתהי' התזוזה.
ד. אמנם אם מדובר בדבר שקרוב לוודאי שהמגע יזיז את זה כגון מגע בביצה של מוקצה שכיון שהיא עגולה סיכוי גדול שתזוז בגלל המגע, בכזה מצב אסור לגעת במוקצה.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' שח סעיף יד, סי' תקיג ס"ג) ↩
[3] (הלכה 24)
שאלה: האם יש מגע במוקצה מבלי לנענע אותו ואעפ"כ אסור?
כתב אדמו"ר הזקן (בסי' שי ס"י) שלכפות כלי על מוקצה כשהמטרה היא לטובת המוקצה כגון שישמר, מותר בתנאי שהכלי לא נוגע במוקצה, שאמנם ראינו בהלכה הקודמת שמגע במוקצה בלי להזיז מותר, אבל זה בתנאי שהמגע הוא לצורך דבר ההיתר, משא"כ אם המטרה היא לטובת המוקצה, אסור לגעת בו, אפילו במגע על ידי כלי.
אמנם יש חולקין וסוברים שאין בעיה בלגעת במוקצה גם כשזה לטובת המוקצה, כל זמן שאיננו מזיזים אותו.
ולמעשה עלינו להחמיר בזה כיון שאדמו"ר הזקן כתב קודם את הדיעה המחמירה בסתם, ורק אחר כך כתב שיש מתירים, והכלל הוא שהלכה כדיעה הראשונה שנכתבה בסתם. [ובפרט שבהלכות יום טוב (סי' תצה סט"ו) אדמו"ר הזקן הזכיר רק את הדיעה המחמירה].
ואם כן למסקנא אסור לגעת במוקצה כשזה לצורך המוקצה, ולפי"ז אם ישנו חפץ של מוקצה שעומד ליפול אסור לעצור אותו שלא יפול.
[4] (הלכה 25)
שאלה: האם מותר להניח או לקחת חפץ ממוקצה, או לשבת עליו?
תשובה: א. מותר להניח חפץ המותר בטלטול על מוקצה, וכן לקחת חפץ המונח על מוקצה, גם אם כתוצאה מהפעולה שלו המוקצה יזוז קצת כיון שזה טלטול מן הצד.
ב. וכן מותר לשבת על המוקצה, אפילו אם הוא יזוז קצת בגלל הישיבה כיון שזה נקרא טלטול כלאחר יד, ובתנאי שלא יגע בידים בכזה מצב שיש חשש שיזיז, אלא רק לשבת על זה.
ג. נקודה הבהרה - הסיבה שמותר לשים חפצים או לשבת על מוקצה מכיון שחכמים לא אסרו להנות ממוקצה, אלא רק אסרו לטלטל אותו בטלטול ישיר.
הערות:
1 שו"ע אדה"ז סי' שח סי"ד ↩
[5] (הלכה 26)
'טלטול כלאחר יד'
שאלה: האם מותר לדחוף את האבן ברגל או כלאחר יד?
תשובה: א. כל מוקצה איסור הטלטול שלו הוא רק כשמטלטל אותו כדרך שמטלטלים אותו ביום חול, וכיון שדרך הטלטול הרגילה היא בידיים לכן אסרו חכמים רק טלטול בידיים.
ב. אבל טלטול שהוא נקרא בלשון חכמינו 'כלאחר יד' כלומר שאינו ישירות בידיים מותר, ולכן מותר להחזיק את החפץ באחורי ידיו או בין אצילי ידיו או על הראש, ובזה מותר גם חפץ שהרגילות היא לקחת בכזו צורה כיון שחכמים אסור רק טלטול בידיים ממש.
ג. וכן טלטול ברגליים מותר ולכן מותר לפנות מוקצה ברגליים תוך כדי הליכה, כשצריך את מקומו של המוקצה, או שמעוניין להחביא את המוקצה. (אמנם ברגליים אסור לטלטל דבר שהרגילות לטלטל אותו כך).
ד. וכל שכן שמותר להזיז מוקצה על ידי ניפוח בפה.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' שח סעיף טו. ↩
[6] (הלכה 27)
שאלה: האם בשר/עוף שאינו מבושל נחשב למוקצה מחמת גופו?
תשובה: כתוב בשו"ע (סי' שח סל"א) שבשר חי אין בו דין מוקצה כיון שאפשר לאכול אותו בצורה מסויימת חי. ויש שהסבירו (ט"ז ס"ק כ) שבדין זה נכלל כל בשר גם בשר קשה כיון שלפחות הוא ראוי לאכילה לכלבים. אמנם המגן אברהם (ס"ק נו) כתב שהמחבר התיר רק בבשר רך כמו עוף שאפשרי באכילה חי, ולא בשר בקר שהוא קשה וחייב בישול, ולמרות שהוא ראוי לכלבים אך כיון שהאדם לא רוצה לתת לכלב אלא בדעתו לאכול בעצמו לכן זה מוקצה.
אדמו"ר הזקן (בסעיף סח) פסק כשיטת המגן אברהם שבשר רך מותר, ובשר קשה אסור בטלטול - הוא מוקצה מחמת גופו.
ולפי זה בשר בקר [וכן קטניות לא מבושלות או קמח] שנמצא במקפיא מכיון שהוא מוקצה מחמת גופו אסור לטלטל אותו אלא אם כן מטלטל כלאחר יד!
דוגמא מעשית: אם יש לנו גלידה במקפיא ובשר קפוא מונח לפניה אסור להוציא ביד את הבשר כדי להגיע לגלידה, אלא נצטרך לדחוף את הבשר בשינוי - במרפק וכדומה. או אם אפשר להגיע עם היד לגלידה ולמשוך אותה, זה מותר גם אם הבשר יזוז תוך כדי כפי שלמדנו בהלכות הקודמות.
[7] (הלכה 28)
שאלה: למדנו בהלכה הקודמת ש:בשר רך - עוף אינו נחשב למוקצה מחמת גופו, האם כך הדין למעשה?
תשובה: כתבו הפוסקים שכיון שכיום אנשים לא אוכלים בשר חי גם לא עוף וכדומה, ובמילא כל בשר חי כולל עוף דינו כמוקצה מחמת גופו (ראה הנסמן בפסקי תשובות סי' שח הערה 372).
שאלה: אוכל מבושל קפוא האם הוא מוקצה?
תשובה: מאכלים קפואים כיון שמצד עצמם הם ראויים לאכילה, ותמיד אפשר להוציא להפשרה, אינם מוקצה. (שבת כהלכה פ"ג הערה נה, פי"ב הערה קח)
שאלה: מה דין ירקות שאינם ראויים לאכילה בלי בישול?
תשובה: אוכל שמצד עצמו אינו ראוי לאכילה בלי בישול, ואנחנו מיעדים אותו לאכילה על ידי בישול, הרי הוא מוקצה כל זמן שלא בושל, כגון תפוחי אדמה, חצילים, קטניות, קמח, או בצק לא אפוי כל אלו הם מוקצה מחמת גופו (שו"ע אדה"ז סי' שח סעיף ח, קצות השלחן סי' קיא ס"ג)
[8] (הלכה 29)
שאלה: האם דבר הראוי לאכילה אך יש בו איסור שמונע ממני לאכול נחשב למוקצה?
תשובה: כל דבר האסור באכילה ובהנאה כגון בשר בהמה שבושל עם חלב הרי הוא מוקצה. ואפילו האיסור הוא מדרבנן כגון סתם יינם - (יין שנגע בו גוי אבל לא ידוע לנו שניסכו אותו לעבודה זרה), הרי הוא מוקצה.
ואפילו פירות וירקות טבל - שלא עישרו אותם, הרי הם מוקצה, כיון שיש בהם איסור הנאה באופן של כילוי (שהאוכל יתכלה לגמרי), וזה למרות שכל האיסור לעשר בשבת הוא רק מדרבנן.
אבל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה, כיון שאפשר לתת אותו לכלבים אינו מוקצה, ובתנאי שזה מיועד לכלבים, כגון דבר שהאיסור שלו מתמשך הרבה זמן. אבל דבר שהאיסור שלו קצר כגון ביצה שנולדה בשבת, או חלב שנחלב בשבת כיון שבמוצאי שבת זה יהי' מותר לאדם ולכך זה מיועד הרי זה מוקצה.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' שח סעי ט. ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp