חיוב מאה ברכות
[1] (הלכה 30)
בזמן דוד המלך היתה מגיפה ומתו בכל יום מאה נפשות, וברוח הקודש התגלה לדוד שהדרך לעצור את המגיפה, היא על ידי אמירת מאה ברכות בכל יום.
יש אומרים שזו תקנה קדומה של משה רבינו שנשתכחה, ודוד המלך החזירה. תקנה זו נרמזה בפסוק 'נאום הגבר הוקם על' - על בגימטריה 100, כלומר דוד הקים את העל - מאה ברכות.
לתקנה זו יש אסמכתא בפסוק 'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי עם ליראה ..' ודרשו חכמים אל תקרי מה אלא מאה, שעל ידי אמירת המאה ברכות, אנו זוכרים את ה' במשך כל היום ומגיעים לאהבת ה' וליראתו.
לצורך קיום תקנה זו, תקנו חכמים לברך את ברכות השחר על סדר העולם והנהגתו, בברכות אלו אנו מודים לה' כל בוקר על הפעם הראשונה בה אנו נהנים מענייני העולם.
לחישוב הברכות מצטרפת כל היממה מתחיל מהערב.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' מו סעיף א. ↩
[2] (הלכה 31)
מי הם החייבים במאה ברכות?
כל איש מגיל בר מצוה חייב באמירת מאה ברכות כל יום.
אמנם דנו הפוסקים מה דין נשים, האם גם הם בכלל החיוב?
ישנם פוסקים שכתבו שגם נשים חייבות שהרי לשון התקנה שכל אדם צריך לברך ובמילא נשים בכלל. (בשם הרב אלישיב בספר ישיב משה ע' יט. ובספר ילקוט יוסף בשם אביו הגר"ע יוסף) וישנם פוסקים שכתבו שנשים פטורות שהרי ברשימת הברכות שמנו חכמים עבור המאה ברכות ישנם דברים שאינם שייכים לנשים כגון ברכת הציצית והתפילין וכן שמונה עשרה של ערבית, ומזה הוכיחו שמראש לא תיקנו את זה לנשים (שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' כג. וספר הליכות ביתה סי' יג בשם הגרשז"א אויערבך).
אמנם למעשה בהתוועדות ש"פ חיי שרה התשנ"א הרבי אמר 'שהענין של מאה ברכות בכל יום הוא דבר השייך ובנקל לכל אחד ואחד מישראל הן אנשים והן נשים וגם טף'.
במילא למעשה (מבלי להיכנס לעצם הויכוח האם נשים חייבות) גם נשים צריכות לברך מאה ברכות בכל יום ובודאי שגם הם מגיעות בזכות זה לאהבת ה' ויראת ה' ולזכור אותו תמיד.
וכן ילדים אפילו קטנים מאוד צריך לחנכם להרבות בברכות הצריכות, ולצורך זה נותנים להם מיני מתיקה וכך הם מרוויחים הרבה ברכות.
[3] (הלכה 32)
שאלה: כיצד בפועל מגיעים למאה ברכות?
תשובה:
ביום חול: חז"ל תיקנו את ברכות השחר והתפלות באופן שכל מי שאומר את כל הברכות והתפילות היומיות ובנוסף אוכל סעודה אחת, יגיע למאה ברכות. וזה גם ביום צום מכיון שיש סעודה בלילה שלפני הצום.
בשבת: בשבת מכיון שאין תפילין, ובכל תפלת שמונה עשרה במקום תשע עשרה ברכות ישנם שבע ברכות למרות שיש גם תפלת מוסף עדיין חסרים 13 ברכות. לכן צריך להרבות בפירות ומיני מגדים וכך להשלים את הברכות.
אמנם מי שאין לו מיני מגדים, יקשיב לברכות העולים לתורה והמפטיר [חייב להקשיב לכל הברכה מתחילתה ועד סופה] ויענה אמן ויחשבו לו הברכות.
הבהרה חשובה: מי שיש לו פירות ומיני מגדים, לא יוצא ידי חובה בברכות של קריאת התורה וההפטרה.
תשעה באב כיון שאיננו אוכלים כבר מהערב, אבל יש תפילות שמונה עשרה מלאות מגיעים למאה ברכות על ידי שמיעת ברכות קריאת התורה וההפטרה.
ביום כיפור: כיון שאיננו אוכלים כבר מהלילה ויש פחות ברכות בתפלת העמידה חסרים 32 ברכות, ולכן לכתחילה ישתדל להרבות בברכת הבשמים [באופן המותר - כלומר שהיתה היסח דעת בין הברכות וכיו"ב]. וכן ישמע ויכוון לברכות קריאת התורה וההפטרה כמו שבת, ובנוסף יכוון לצאת בברכות של הש"ץ, בחזרת הש"ץ.
שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' מו סעיף א.
[4] (הלכה 33)
שאלה: בשבת שצריכים להרבות בפירות ומיני מגדים כדי להגיע למאה ברכות, האם יש דרך להרוויח עוד ברכות?
תשובה:
א. אחד האיסורים החמורים הוא גרימת ברכה שאינה צריכה, כגון כשיש לפנינו שני מאכלים שאפשר לפוטרם בברכה אחת, לדוגמא מים וביצה שברכתם שהכל נהי' בדברו, אסור לגרום להפסק וכך נצטרך לברך על כל אחד בנפרד.
אמנם ישנו מצב שאנו אוכלים דברים שלכל אחד מהם ברכה שונה ואעפ"כ מברכים רק ברכה אחת, לדוגמא אדם ששותה משקה חריף שברכתו שהכל ואחר כך טועם פרי כדי להעביר החריפות, בכזה מצב המשקה החריף הוא עיקר והפרי רק טפל, ומעיקר הדין מברכים רק על העיקר שהכל ופוטרים את הטפל - לא מברכים על הפרי.
אך מידת חסידות שעוד לפני ששותה את המשקה החריף יאכל מהפרי ויברך עליו ורק אחר כך יברך וישתה מהיי"ש, וזה לא נקרא ברכה שאינה צריכה.
אמנם נחלקו הפוסקים במקרה שהדבר העיקר הוא באמת יותר חביב על האדם מהדבר הטפל, האם גם בכזה מצב ינהג במדת חסידות ויקדים לברך ולטעום מהטפל, וכתב אדמו"ר הזקן שבשבת ויו"ט שצריך להשלים מאה ברכות יכול לסמוך על המתירים, ולהקדים ולברך ולאכול מהטפל, לפני העיקר וכך להרוויח עוד ברכה.
דוגמא מעשית: כשהביאו פירות לקראת סוף הסעודה לפני ברכת המזון הדין שלא מברכים עליהם ברכה אחרונה כיון שהם נפטרים בברכת המזון. אך בשבת מותר לו להמתין ולא לאכול את הפרי עד אחרי ברכת המזון כדי להרוויח עוד ברכה - ברכה אחרונה של הפרי.
הערות:
1 שו"ע אדה"ז סי' רטו סעיפים ד - ה. סדר ברכת הנהנין פ"ג סעיפים יד - טו. ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsApp