שינוי קשר התפילין

[א] (הלכה 580)

שאלה: אחד מהמבצעים הקדושים של הרבי הוא מבצע תפילין, מצוי מאוד שצריך לפתוח את קשר התפילין ש"ר ולשנותו מאדם לאדם. האם יש בזה בעיה?

תשובה: כתב האבני נזר¹: 'ראיתי להזכיר כאן מה שלמדתי מהגהות מרדכי דחולין דלדידן דלא קיי"ל כר' אלי' אינו יוצא בתפילין אלא בקשר של קיימא כמו בשבת דלא חשיב קשר אלא של קיימא. דלדידן אין לומר דרחמנא קרי' קשר אף אינו של קיימא. דמנא לן הא דלדידן סתם קשרי תפילין של קיימא הם. והני דנסבי תפילין של אחרים ומשנין הקשר לפי מדת ראשם לאו שפיר עבדי דהבעלים ישנו אח"כ הקשר לפי מדת ראשם. נמצא ראשון לא הוי של קיימא ולא יצא י"ח. ומצוה לפרסם הדבר'.

כלומר לדעת האבנ"ז גדר קשר התפילין הוא כשבת שצריך להיות בר קיימא, ולכן הלוקח תפילין מחבירו ומשנה את הקשר למידה שלו, ואח"כ הבעלים יחזירו את הקשר למצב הקודם, לא קיים את המצוה, כי הקשר לא הי' בר קיימא.

אך תלמידו הג"ר מאיר דן פלוצקי כתב בכלי חמדה²: 'אמנם בעיקר דברי מרינו הגאון זצלה"ה כיון דהעולם לא נהגו כן, נלע"ד ללמד זכות, ותלמיד שאמר לזכות שומעין לו. הנה רבינו ז"ל ראה בעצמו שמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות נראה מבואר להיפך. אמנם נדחק בזה .. אמנם לענ"ד י"ל דכו"ע מודים דתפילין א"צ קשר של קיימא ואפי' אם אינו של קיימא הוי בגדר וקשרתם, וראיות מורינו זצלה"ה ממרדכי י"ל דהרי המרדכי ז"ל כ' לתרץ בזה דעת רבינו אליהו וא"כ כיון דאנן קי"ל כר"ת ז"ל דא"צ קשירה בכל יום .. ממילא אמרינן דבתפילין לא צריך קשר של קיימא כשיטת הרמב"ן ז"ל. ובאמת אפי' לפ"ד ר"ת ז"ל דס"ל דא"נ דצריך קשירה בכל יום הוי קשר שאינו של קיימא ולא אמרינן מיגו דהוי קשר לענין תפילין הוי קשר לענין שבת י"ל דר"ת ז"ל לא קאמר כן אלא בסוגיית הש"ס עירובין שם דס"ל לר"מ ור"י שבת זמן תפילין והוי מצות תפילין מצוה תמידיות לכן אם מתיר אותו לא הוי קשר של קיימא, משא"כ להלכה דקי"ל שבת ולילה לאו זמן תפילין א"כ הוי כל יומא מצוה חדשה, ומצוה של היום אינו אלא ביום זה נראה דהוי בגדר של קיימא אם קשר קשר לכל זמן מצותה ומודה ר"ת דהוי בגדר של קיימא .. ולפ"ז יש ללמוד זכות על העולם מה שלפעמים במקרה אחרי שכבר התפלל ובא אחד לשאול תפיליו להניחם ורואה שהקשר אינו כמדתו ועושה אותו לפי מדתו יוצא בו ידי תפילין כיון דהראשון כבר התפלל ואז לא הי' עומד להתיר ביומו ויוצא בו, ועתה שזה מתיר הקשר ועושה קשר אחר ג"כ לא יתירו ביומו ויהי' נקשר כל זמן החיוב הוי בגדר של קיימא וזה נראה נכון בסברא, אך זה לא יועיל לקנות לכתחילה תפילין עבור איזהו בני אדם, וכן אב ובנו'.

גם הרבי כתב³ שהמנהג לא כאבנ"ז, וזלה"ק: '.. בשאלתו בענין ליקח תפלין של חבירו להתפלל בהם והשמועה ששמע בשם האבנ"ז .. אבל כבר נהגו העולם דלא כן. וראי' חזקה להמנהג הוא מ"ש בפשיטות באו"ח סי' י"ד ס"ד - הועתק ג"כ בשו"ע לרבנו סי"ב - דמותר להתלבש בתפילין של חבירו וכו'. והועתק בכמה אחרונים ובשום מקום לא נתבאר, שבד"א כשמדת הראש מתאמת, שבאמת רק לעתים רחוקות מזדמן כך, וכבר הקשו על האבנ"ז .. ובכלי חמדה .. לימד זכות על מנהג העולם: א) דתפלין לא בעי קשר של קיימא וכהרמב"ן, ב) דמה שמקשר לזמן מצותה נחשב קשר של קיימא, ועיי"ש שמבאר מה שלכאורה לא משמע כן באיזהו מקומן'.

וכתב הרבי בלקו"ש⁴ (בתרגום חופשי): 'אף שכל קשר שעתיד להתירו אינו קשר של קיימא, מ"מ, כשקשר זה נעשה ע"פ ציווי התורה, י"ל שחשיב, בכמה ענינים – קשר של קיימא, ע"ד מצוותי' אחשבי', דכיון שנעשה ע"פ תורה ה"ה ענין נצחי. קיומו בפועל למטה הוא בזמן מסויים, אבל ענינו נצחי. ויתירה מזה: אפי' כשהתרת הקשר (שעתיד להתירו) היא ע"פ תורה, מ"מ, חשיב הקשר בזמן היותו – ענין נצחי, וגם ההיתר, בזמנו, הו"ע נצחי, היינו, שכל אחד בזמנו הו"ע נצחי. וע"ד המבואר בתניא ש'יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד אלא שלמטה הוא תחת הזמן'. ובזה מתורץ בענין קשר של תפילין, להדעות שסוברים שבכל יום צריך להתיר את הקשר ולעשותו מחדש, דמ"מ הוי קשר של קיימא'⁵.

ולפי"ז אין חשש גם באב ובנו או כמה שקונים יחד תפילין או בשינוי לכל מניח לפי מידתו.

בנוסף להנ"ל כתב הארץ צבי⁶ בשם השם משמואל⁷: 'אחר כתבי שמעתי שאיש אחד כ' שאלה זו לכ"ק אדמו"ר בעל שם משמואל זצוקללה"ה וכ' לו השואל שחומרת האבנ"ז שלא לשנות הקשר הוא נגד המנהג, והשיב לו מרן זצוקללה"ה דמנהג העולם הוא רק לקצר הקשר או להאריך אבל לא להתיר הקשר לגמרי עכלה"ט, מזה נראה דכל שאינו מתיר הקשר לגמרי רק שמקצרו או מאריכו בעודנו בקשר שפיר דמי'.

ובספר המנהגים⁸ כתוב: 'כבר נהגו העולם להשתמש בתפילין של חבירו אף אם ישנו אח"כ הקשר לפי מדת ראשם, ואי"ז מבטל הענין דקשר של קיימא⁹'.

א"כ למעשה אפשר לכתחילה לשנות את קשר התפילין של ראש לפי מדת המניח ושוב לשנות לפי מדת מניח אחר.

¹ שו"ת או"ח סי' קפג אות ה. וראה גם סימנים קפד וקפה ↩

² פר' וילך אות ב ↩

³ אג"ק ח"י ע' שעח ↩

⁴ ח"א פ' שמיני אות י ע' 227 ↩

⁵ בשיחה יתכן שהדברים נאמרו בשי' רבינו אליהו הסובר שצריך לקשור את הקשר כל יום, אך בספר המנהגים דלקמן ציינו לשיחה זו גם לגבי מנהגנו. וראה מה שדנו בזה בשו"ת ישועת משה ח"ג סי' א. שו"ת מנחת שלמה תנינא ח"ב סי' א. שו"ת אבן ישראל ח"ט סי' ג ↩

⁶ שו"ת ח"א סי' ז בסופו ↩

⁷ בנו של האבני נזר ↩

⁸ ע' 5 ↩

⁹ ובהערה שם: וראה ג"כ לקו"ש ח"א ע' 227: 'בכ"מ שהתורה מצווה לעשות קשר, הנה ציווי התורה עושה זה ענין נצחי, עיי"ש בארוכה' ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'