ל"ג בעומר

---

[א] (הלכה 547)

שאלה: הנוהגים להסתפר בל"ג בעומר, כאשר חל לג בעומר ביום ראשון האם מותר להסתפר בערב שבת.

תשובה: בדבר זה נחלקו פוסקי אשכנז, וכדלקמן:

כתב המהרי"ל¹: 'וגם אם חל ל"ג בעומר ביום א' לא התיר לגלח בערב שבת דלפניו, דוגמת אבל שאם חל שלשים שלו בשבת מגלח בערב שבת, ואם כלו הל' באחד בשבת אסור [לגלח] בערב שבת. הכי נמי לא שנא, ושניהם שוים דשניהם רק מנהגא'.

וכ"כ הלקט יושר²: 'ואין מספרים ביום ו' לכבוד השבת, דמ"ש זה השבת משאר שבת בעומר. וכן נמצא ראייה במהרי"ל וז"ל אבל שסיים אבילתו בשבת מספר ביום ו', אבל אם סיים אבלתו ביום א' אינו מספר ביום ו', ומה שאין מספרים בעומר משום אבילות הוא'.

מאידך המהר"י ווייל³ התיר, וז"ל: ל"ג בעומר ביום א' התרתי לספר ביום ו' לפניו וראייה שהתיר מהר"ם לאבל שאירע יום ל' בשבת לרחוץ ביום ו' כיון דליכא אלא מנהג בעלמא מה שלא נהגו שלא לרחוץ תוך ל' והכא נמי אע"ג דל"ג בעומר ביום א' מ"מ הכא ליכא אפילו מנהג אלא מקצת בני אדם מחמירים וכן שמעתי שמה"ר חזקיה ז"ל ווישנויל"ז התיר ג"כ'.

להלכה כתב הרמ"א⁴: 'אם חל ביום ראשון, נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל⁵)'.

ומדברי הרמ"א ברור שהסיבה להקל זהו מצד כבוד השבת, שמצד שבת ראוי להסתפר. וכמו שביאר הערך לחם⁶: 'דעשה דדברי קבלה עדיף וקראת לשבת עונג⁷ דכיון שיום ראשון יסתפר מוטב שיסתפר ערב שבת'.

אך הלבוש⁸ כתב שטעם ההיתר הוא בגלל הקושי שהיה להסתפר ביום א', וז"ל: 'ואם חל ל"ג ביום א' שאין הגוים מספרין משום חגא שלהם, יכולין אז להסתפר ביום ו' שלפניו, שכיון שנחלקו בו רבוותא והוא אבילות ישנה קי"ל כדברי המקיל, נ"ל'⁹.

וביאר האליה זוטא¹⁰ שהלבוש סבר שהעיקר להחמיר כמהרי"ל ולכן התיר רק מטעם שאין יכול להסתפר ביום א. אך הוא עצמו כתב שם ובאליה רבה¹¹ להחמיר שלא להסתפר כלל גם במקרה שלא יהיו ספרים ביום ראשון.

כמו"כ יש שכתבו שדברי הרמ"א נאמרו רק לגבי אלו המתירים להסתפר מיום לג ואילך¹² וכמ"ש השכנה"ג שם¹³: 'אין ללמוד התר לנ"ד מדברי מהר"י וייל בל"ג, או מדברי הרב ז"ל כשחל ל"ג ביום ו', דהתם שאני שנפסק האבלות מכל וכל, משא"כ כאן דאחר עבור הר"ח חוזר לאיסורו, ולא התירו לגלח אלא באותו יום'.

וראה גם בדברי אדמו"ר הזקן¹⁴ שהביא מנהג זה: 'ואם חל ל"ג באחד בשבת נוהגין להסתפר בערב שבת מפני כבוד השבת'. בהמשך ל'יש אומרים שהם מתחילין מיום ראשון של ספירת העומר ומסיימין בל"ג בעומר'.

וכתב החק יעקב¹⁵: 'נוהגין להסתפר מיום ששי לכבוד שבת. זה הוא דעת מהר"י ווייל, ומהרי"ל אוסר, וכן דעת מקצת אחרונים. ומ"מ היכי דנהוג היתר נהוג, ואין להחמיר בדינים אלו, כמ"ש ס"ק ב'.

א"כ נחלקו האחרונים לנוהגים להסתפר בל'ג בעומר האם כשלג בעומר חל ביום ראשון האם אפשר להסתפר גם בערב שבת, ויש שנקטו¹⁶ למעשה להקל.

אלא שלמעשה דין זה איננו מעשי לנוהגים¹⁷ עפ"י דברי האריז"ל¹⁸, וכן מנהג חב"ד¹⁹ שלא מסתפרים כלל בכל ימי הספירה עד ערב חג השבועות. וכלשון הרבי המהר"ש²⁰: 'אלא שאין מגלחין עד ערב שבועות .. ויש מגלחין בל"ג בעומר .. מיהו ע"פ הקבלה אין לגלח עד ערב שבועות'²¹.

---

הערות:

¹ מנהגים - דיני הימים שבין פסח לשבועות ↩

² ח"א או"ח עמוד צז ענין ג ↩

³ חידושי דינין והל' סי' נא ↩

⁴ שו"ע או"ח סי' תצג ס"ב ↩

⁵ והעיר שכנה"ג הגב"י או"ח סי' תצג אות ה: 'ומה שהר"ב המפה כתב היתר בשם מהרי"ל, ט"ס הוא, וצ"ל מהרי"ו' ↩

⁶ או"ח סי' תצג ס"ב ↩

⁷ ישעיה נח, יג ↩

⁸ או"ח סי' תצג ס"ב ↩

⁹ וראה גם שכנה"ג הגב"י שם: 'לפי שביום א' לא שכיחי ספרים שהוא יום אידם, ואם לא יסתפרו ביום ו' לא ימצאו להסתפר ביום א', שהספרים הם גוים ואין עושים מלאכה, ונמצא שביום ב' אינו יכול להסתפר עד חגה"ש' ↩

¹⁰ סק"ח ↩

¹¹ ס"ק ט ↩

¹² אך יש כתבו שהסברא הפוכה וראה חכמת שלמה שו"ע שם ס"ב ↩

¹³ הובא באליה זוטא שם, וראה גם מאמר מרדכי על שו"ע או"ח סי' תצג ס"ב שכתב: 'והרי מור"ם ז"ל בס' המפה נראה ברור שהביא היתר מהרי"ו לנוהגים היתר מל"ג ואילך וכמ"ש הרב בשיירי בסוף דבריו'. [וראה שם שהעיר על סתירה בדברי השכהנ"ג] ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' תצג ס"ה ↩

¹⁵ שו"ע שם סק"ז ↩

¹⁶ נטעי גבריאל פמ"ט סכ"ג ↩

¹⁷ טור ברקת סי' תצג, ברכ"י שו"ע שם ס"ק ג וה, כה"ח שם ס"ק יג, קדושת לוי פ' יתרו, שו"ת מנח"א ח"ג סי' סה ↩

¹⁸ שעה"כ דרוש יב. פע"ח שער ספה"ע פ"ז. וראה אגרות הרמ"ז סי' ב בסופו. (ולהעיר מאג"ק ח"ט ע' נח, ואכמ"ל) ↩

¹⁹ ראה לוח כולל חב"ד. ולהעיר מאוצר מנהגי חב"ד ע' רפג, מעשה מלך ע' 219. ומלוח יומי תש"ג ותש"ד. ואכמ"ל ↩

²⁰ סה"מ תרכ"ט ע' קעז ↩

²¹ ולהעיר משיחת ל"ג בעומר תשמ"ו (תו"מ תשמ"ו ח"ג ע' 337) ↩

---

[ב] (הלכה 548)

ערלה [ח]

שאלה: מה המקור למנהג אכילת חרובים בל"ג בעומר?

תשובה: בשו"ת שיח יצחק¹ (ווייס) העיר: 'לחידוש לאותן דזהירי למיעבד סעודתא ביום ל"ג בעומר בשביל הילולא דרשב"י, ובפרט בארץ ישראל, שלא הנהיגו לאכול חרובין ותמרים בסעודה זו, למען ספר הנס שהיה לרשב"י במערה, שאילן החרוב נהפך להם לחרובין בכל ערב שבת, כמובא במדרש תלפיות ערך חרובין, ואני הוכחתי ב"ה כן מירושלמי דתרומות, וצ"ע'.

אמנם הרבי בשיחת ש"פ תזו"מ התשמ"ב² אמר: 'מסופר בגמרא³ ובמדרשי חז"ל⁴ שכאשר רשב"י ובנו רבי אלעזר התחבאו במערה במשך יב שנה (ולאח"ז גם שנת היג): 'אזלו טשו במערתא⁵, איתרחיש ניסא איברי להו חרובא (עץ חרובים), ועינא דמיא (מעין מים)'. ומזה הם ניזונו כמ"ש רש"י: איברי להו חרובא - לאכול פירותיו, ועינא דמיא לשתות'. ולכן נוהגים לאכול חרובים בל"ג בעומר⁶, לזכר החרובים שמהם ניזונו רשב"י ור"א בנו במשך זמן היותם במערה. זכורני שבבית אבא היו נוהגים לאכול חרובים בל"ג בעומר. פרי זה הי' יקר ונדיר, ורק בל"ג בעומר היו אוכלים אותו.

★ ★ ★

שאלה: כיצד אכלו רשב"י ורבי אלעזר מעץ החרובים, ולא המתינו ג' שנים מצד ערלה?

תשובה: שאלה זו הובאה בשם הרה"ק המהרי"ד מבעלזא⁷. ומצאנו כמה אופנים ליישב קושיה זו⁸, ולקמן יובאו ב' אופנים:

אופן א אין ערלה במעשה ניסים - כ"כ הרבה מהאחרונים⁹, וכך גם ביאר הרבי בשיחה שם: 'והנה ידועה השקו"ט אם הי' דין של ערלה, תרומות ומעשרות וכו', בנוגע לחרובים שאכלו רשב"י ור"א בהיותם במערה. דהנה, מאחר שמדובר אודות מעשה ניסים, [כי מלבד שעצם הענין ש'איברי להו חרובא' הוא ענין של נס, הרי צמיחת הפירות תיכף ומיד הוא נס נוסף, מאחר שע"ד הרגיל צריכים להמתין עשרות שנים עד שעץ של חרובים נותן פירות¹⁰] - הרי מסתבר לומר שאין חיוב של ערלה תרומות ומעשרות כו'. ובפרט אם נאמר שישנו חיוב ערלה נטע רבעי וכו' - נשאלת השאלה: ממה ניזונו רשב"י ור"א בג' שנים ראשונות, כאשר הי' איסור ערלה על החרובים'.

אופן ב ערלה העולה מאליה במקום טרשים - כתבו האחרונים¹¹ לבאר עפ"י המשנה במסכת ערלה¹²: 'והעולה מאליו חייב בערלה'. וכתב הירושלמי¹³: 'רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק גפן שעלת במקום חורשין פטורה מן הערלה. אמר ר' יוסי אפילו נטעה. והתנינן העולה מאליו חייב בערלה. תמן כשנטעה במקום ישוב ברם הכא שנטעה במקום חורשין'.

וכ"פ הרמב"ם¹⁴, והמחבר¹⁵: 'העולה מאליו במקום טרשים פטור, אפילו הנוטע במקום שאינו יישוב פטור, והוא שלא יהיה עושה כדי טיפול שמטפל בפירותיו עד שמביאן ליישוב, אבל אם היה עושה כדי טיפולו חייב בערלה'.

ועפי"ז כיון שהמערה שלהם היתה במדבר, כמבואר בזוהר חדש¹⁶: 'רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֲזַל לֵיהּ וַעֲרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד, וְאִתְגְּנֵיז בְּחַד מְעַרְתָּא, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אִתְרְחֵישׁ לוֹן נִיסָּא, וּנְפַק לְהוֹ חַד חֲרוּבָא, וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּיא. אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּבָא, וְשָׁתָאן מֵאִינוּן מַיִין. הֲוָה אֵלִיָּהוּ ז"ל, אָתֵי לוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִמְנֵי, וְאוֹלִיף לוֹן. וְלָא יָדַע אֵינַשׁ בְּהוֹ'. ומדבר הוא מקום טרשים, וא"כ הי' פטור מערלה.

---

הערות:

¹ סי' רצד ↩

² תו"מ ח"ג ע' 1395 ↩

³ שבת לג, ב ↩

⁴ ב"ר וישלח פע"ט סי' ו. קה"ר פרשה י. פסיקתא דרב כהנא פיסקא יא - ויהי בשלח ↩

⁵ בירושלמי שביעית פ"ט ה"א נקרא *מערת חרובין דתרומה* וראה שם בפירוש עלי תמר ↩

⁶ ראה נטעי גבריאל פסח ח"ג פנ"ט הכ"א ↩

⁷ שו"ת גבעת הלבונה בסופו בקונטרס נס על הגבעה ע' 6 אות ז, ובכרם אפרים מאמר ט ע' עד ↩

⁸ וראה באור הצפון גליון מא ע' יב ואילך ↩

⁹ גבעת הלבונה שם ע' 10 ובדעת משה הערות סי' סח. כחו דרשבי מערכה א אות ו בהערה בשוה"ג. מאור ישראל שבת לג, ב. דרך אמונה הל' מע"ש ונטע רבעי פ"י ה"ו אות פב ובביאור ההלכה ↩

¹⁰ ראה מהרש"א על הגמרא שם ↩

¹¹ גבעת הלבונה שם. באמרי דעת פרשת קדושים מהר"מ שפירא מלובלין. כחו דרשב"י שם. דובב מישרים ח"ד ליקוטי תשובות והערות סי' קס. מאור ישראל שם. דרך אמונה שם ↩

¹² פ"א מ"ב ↩

¹³ ערלה פ"א ה"א ↩

¹⁴ הל' מע"ש ונטע רבעי פ"י ה"ו ↩

¹⁵ שו"ע יו"ד סי' רצד סכ"ז ↩

¹⁶ פר' כי תבא עג, א (נדפס גם בתיקו"ז בתחילתו) ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp