חול המועד

---

[א] (הלכה 530)

שאלה: האם מותר לגזור צפורנים בחול המועד? (1)

תשובה: הגמרא במסכת מועד קטן¹ אומרת: 'תנו רבנן: כשם שאמרו אסור לגלח במועד, כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי רבי יהודה². ורבי יוסי מתיר³. וכשם שאמרו: אבל אסור לגלח בימי אבלו, כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר. אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי במועד, שמואל אמר: הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל .. אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל: לא שנא דיד, ולא שנא דרגל. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרא [מספרים⁴. רש"י] אסור. אמר רב שמן בר אבא: הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד, ושקלינהו לטופריה [=לצפרניים] בשיניה וזרקינהו. שמע מינה תלת; ש"מ: מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד, וש"מ: אין בהן משום מיאוס⁵ ..'.

וכתבו הרי"ף⁶, והרא"ש⁷: 'וקי"ל כשמואל ול"ש צפרניו דיד ול"ש צפרניו דרגל כולהו שרו מיהו ה"מ בשיניו אבל בגנוסתרי אסור .. וה"מ בימי אבלו, אבל במועד אפי' בגנוסתרי מותר. ואיכא מאן דאמר דבמועד נמי בגנוסתרי אסור ומייתי ראיה מיהא דאמר רב שימי בר אבא הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בבי כנישתא בחולו דמועדא ושקלינהו לטופריה בשיניה וקאמר מדשקלינהו בשיניה ש"מ דבגנוסתרי אסור, ואנן לא סבירא לן הכי דאי ס"ד דבגנוסתרי אסור אדאמר ש"מ תלת הוה למימר ש"מ ארבע ונמני ליה בהדייהו ומדלא אמר הכי ש"מ דבגנוסתרי מותר והאי דשקלינהו בשיניה משום דהוה בבי כנישתא דליכא גנוסתרי ולהכי לא חשיב לה בהדייהו ולהכי אצטריך למימר דהוה קאי בבי כנישתא משום דלא תגמר מיניה דבגנוסתרי אסור הלכך לא גמרינן מיניה אלא הנהו תלת בלחוד דגמרי רבנן ותו לא מידי'.

וכ"פ הרמב"ם⁸: 'מותר ליטול שפה בחולו של מועד, וליטול צפרנים ואפילו בכלי'.

א"כ שלושת עמודי ההוראה פסקו: א) הלכה כשמואל שמותר ליטול צפרניים בחול המועד⁹, ב) ושדברי רב שבגנוסתרי - מספרים, אסור זו הגבלה רק באבילות, אבל בחול המועד יכול לגזור גם בכלי.

אמנם ישנם ראשונים שחלקו על הרי"ף לגבי הפרט השני, וסברו שדברי רב הם גם לגבי חול המועד¹⁰, ולכן אסרו במספריים והתירו רק בסכין, ויש שאסרו אפילו בסכין, וכמ"ש בפסקי רי"ד על הגמ' שם: 'אמר ר"ח בר אשי אמר רב ובגנסטר אסור. פי' דווקא ליטול אותם (בשינוי) בדרך שינוי אבל כדרכו במספרים או בסכין אסור. אמר רב שמן בר אבא הוה קיימנא קמיה דר' יוחנן בחולא דמועדא בבי מדרשא ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו, ש"מ תלת, ש"מ מותר ליטול ציפרנים בחולו של מועד, וש"מ אין בהן משום מיאוס, וש"מ מותר לזורקן. פי' מדקאמר בשיניה ש"מ בגנסטר אסור גם במועד, דאי שרי, איפשר לא היה נמצא סכין לכל בני המדרש, וזה לא מנה נמי וש"מ בגנסטר אסור מפני שלא מנה אלא הקולות וזו היא חומרא'¹¹.

והריטב"א בחידושיו כתב: 'לכך היה נראה דלר' יוחנן כי הדדי נינהו, ובמועד נמי בעי [שינוי] כדבעי גבי אבל לרב ושמואל דמודה ר' יוסי בגנוסטר בשתיהן, וההיא דשפה דהתיר רבי ע"י שינוי הוה, וכן פירש רבינו יצחק ז"ל, והא דלא דייקינן בדר' יוחנן דש"מ דבגנוסטר אסור משום דהוה פשיטא להו דליכא מאן דשרי, וראוי בזה להחמיר'.

וכ"כ בספר התרומה¹²: 'וא"כ אם אירע טבילה בחוה"מ .. ואסור לחתוך צפרני' במועד סגי לנקר בטוב ולחצות הטיט שתחת הצפורן, והבא להחמיר יחתוך צפרניה בשיניה או דרך שנוי דבמו"ק אמרינן דאינו אסור אלא בגנוסתרי במספרים. ושמא הוא הדין בסכין כי רגילות הוא לגלחן בסכין ..'.

והסמ"ק¹³ כתב: 'ומותר ליטול צפרניו ושפה בחוה"מ (שם) אפי' בלא שינוי וי"מ בשינוי דוקא'. וכתב רבינו פרץ בהגהה: 'וכן עיקר דבעינן שינוי בנטילת צפרנים במועד כדקא מפר' תלמודא דבגנסתרי אסור פי' במספרים, ופי' רבי' דה"ה בסכין דאסור שכן דרך ליטול הצפרנים בסכין'¹⁴.

וזה לשון מהרי"ל¹⁵: 'אמר מהר"ש אין ליטול צפרנים במועד. ואשה שתטבול תניח כותית לנטלם, או היא עצמה בשיניה, או תסיר הצואה שתחתיהם יפה יפה ודיה'.

בהלכה הבאה נלמד כיצד הכריעו הפוסקים הלכה למעשה

--------------

---

הערות:

¹ יז, ב ↩

² וכתב הריטב"א: 'פי' שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול'. והר"ן כתב: 'פי' כיון שהיה לו פנאי ליטלם ערב הרגל' ↩

³ וביאר הריטב"א: 'פי' דקסבר דבנטילת צפרנים לא גזרו ביה חדא שהוא נוול גדול להשהותן ולא שכיח שיניחנו עד המועד, ועוד דדבר הגדל בכל יום הוא שאפי' יטלם קודם המועד צריך ליטלם במועד ודומיא דכלי פשתן שלא גזרו בהן' ↩

⁴ ובתוס' כתבו בשם הערוך שזה שם של כלי המיועד לקציצת צפרניים, ועיי"ש ↩

⁵ וביאר בשיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפאריש בפירוש הב': 'לשון אחר אין בהם מיאוס מדשקלינהו בשיניה, אלמא אין בהם משום בל תשקצו נפשותיכם דדרשינן מיניה בפ' בתרא דמכות דכל מילי דמאיסותא מיתסרא' ↩

⁶ י, א ↩

⁷ פ"ג סי' יט ↩

⁸ הל' יו"ט פ"ז ה"כ ↩

⁹ כתב הגר"א או"ח תקלב אות א: 'לד"ה הלכה כר' יוסי במועד, ואף שאמרו שם ובגנוסטרא אסור כתב הרי"ף דקאי אאבל' ↩

¹⁰ ראה טור או"ח סי' תקלב. ולהעיר ג"כ מתוס' ד"ה ובגנוסטרי בסופו ובמהרש"א שם ↩

¹¹ וראה ג"כ בחידושי הר"ן. וראה בשבלי הלקט סדר פסח סי' רלא ↩

¹² הל' נדה סי' קד. הובא במרדכי מו"ק הל' חוה"מ רמז תתמד (וראה רמז תתעד) ↩

¹³ מצוה קצה ↩

¹⁴ וראה ג"כ בהגהות אשרי מו"ק פ"ג סי' יט הגהה א שכתב: 'ובהל' אבילות של ה"ר מאיר מאיגנלפיי"ר נמצא כתוב לחומרא וז"ל האשה שאירעה טבילתה בחוה"מ לא תטול צפרניה בגנוסטרי היא בעצמה *וש"מ ה"ה בסכין אסור..'* ↩

¹⁵ מנהגים הל' חוה"מ [י] ↩

---

[ב] (הלכה 531)

בהלכה הקודמת למדנו שנחלקו הראשונים אם מותר לגזור צפרניים בחוה"מ באופן רגיל או רק ע"י שינוי.

שאלה: מה ההלכה לגבי גזירת צפורניים בחול המועד? (2)

תשובה: להלכה המחבר פסק כשלושת עמודי ההוראה רי"ף רמב"ם רא"ש שהתירו לגזור צפרניים בחוה"מ, וז"ל¹: 'מותר ליטול צפרנים בין דיד בין דרגל, אפילו במספרים'.

אך הרמ"א שם בהג"ה כתב שהמנהג כראשונים שאסרו, וז"ל: 'אבל יש מחמירין ואוסרים; וכן הוא המנהג להחמיר שלא ליטלן, בין בסכין בין במספרים, אם לא לצורך מצות טבילה שנוטלן כדרכן בחול'.

אך כתבו האחרונים שבידיים או בשיניים מותר כמ"ש האליה רבה²: 'משמע בידיו או בשינוי מותר. וכתב ריא"ז בשלטי גיבורים דף שצ"א³ הנוטל צפרניו בשיניו אין בו משום מיאוס'. וכ"כ הפרי מגדים⁴: 'ומשמע כאן דוקא בכלי אסור אבל בשיניו מותר בחול המועד, ועיין לבוש, יע"ש'. וכ"כ המקור חיים (בכרך): המנהג להחמיר. ומ"מ בשיניו שרי, גמרא. והוא הדין הצפרנים זה בזה, תוספות. וכ"כ ביו"ד סוף סי' שצ'. וכ"פ המשנ"ב⁵.

ויש שכתבו⁶ עפ"י דברי השבות יעקב⁷ שכתב לענין אבילות: 'עוד הורתי לפי מה שמסיק שם ביו"ד סי' ש"צ דאסור ליטול צפרנים בכלי אבל בידיו או בשיניו מותר וזה דבר קשה ליטול צפרנים עבים ביד או בשיניו דוקא ליטול כולו בכלי אסור אבל חותך קצת בסכין ואח"כ יטול צפרניו ביד או בשיניו מותר וק"ל והוא נכון'. שלכן בשעת הצורך לעשות את ההתחלה במספריים או סכין ואח"כ להמשיך בידיים או השיניים.

★ ★ ★

שאלה: מה הדין במקרה שלא היתה אפשרות לגזור צפרניו לפני המועד, כגון מי שהי' בבית האסורים או בשביה, או חיילים שהיו בלחימה וכיו"ב?

תשובה: כתב המגן אברהם⁸: 'יש מחמירין. ופשוט דכל הני דמותרין לגלח [=להסתפר בחול המועד] מותרין ליטול צפרנים. [דין זה נתבאר בשו"ע⁹: 'ואלו מגלחין במועד, מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד, ומי שיצא מבית האסורים ואפילו היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח, וכן המנודה שהתירו לו ברגל, וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל, וכן הבא ממדינת הים בחוה"מ, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מא"י לחו"ל לטייל']. וכ"פ למעשה המשנ"ב¹⁰.

אלא שהבאר היטב¹¹ חלק עליו, וכתב: 'ול"נ לאסור, דצפרנים יכול ליטול בכל מקום ודו"ק באר הטיב אשר לפני'.

אך כתב המשנ"ב¹²: 'ומה שהשיג הבאר היטב דהא היה יכול ליטול בכל מקום שהוא, זה אינו, דהא שם ג"כ היה יכול לגלח כשהיה ביד ישראל, ועל כרחו הקילו משום דבעת צער אין דעתו לגלח, והוא הדין בזה'.

אמנם ראה מש"כ לבאר בזה הגר"י פרקש¹³ שעדיין יש ללמוד מדברי הבאר היטב לגבי מקרים בהם אין צער כגון הבא ממדינת הים, שבזה שונה דין גזירת צפרניים מדין תספורת, מכיון שגזירת צפרניים אפשרית בכל מקום ולכן אין להתיר לו לגזזם במועד.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תקלב ס"א. כתב השיירי כנה"ג הגהב"י או"ח סי' תקלב אות א: 'ומנהגינו כדברי רבינו המחבר ז"ל להתיר בין בסכין בין במספרים'. וכ"כ שו"ת יוסף אומץ סי' לז. אך מהר"ח פלאג'י בספר רוח חיים על סי' תקלב כתב: *'והנה עתה נתפשט המנהג בעירנו איזמיר יע"א לאסור ליטול בחול המועד כדברי מור"ם* וכן העידו הרב הגדול מז"ה אור הירח ז"ל וחתן המלך עט"ר הרב אדוני אבי ז"ל וכן עמא דבר ועי' בספר שערי תשובה סי' תסח ובס' כרם שלמה'. ועפי"ז כתב כה"ח ס"ק ד: *'נמצא שגם בספרד יש מקומות שנוהגים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל וע"כ היכא דנהוג נהוג'*. אך למעשה מנהג הספרדים להקל כמ"ש בילקוט יוסף מועדים מהל' חול המועד סל"ג ↩

² ס"ק ב ↩

³ י, א אות ד ↩

⁴ משב"ז ס"ק א ↩

⁵ ס"ק א ↩

⁶ חול המועד כהלכתו (פרקש) פ"ד ה"ג ↩

⁷ ח"ג סי' ק ↩

⁸ שם ס"ק א ↩

⁹ או"ח סי' תקלא ס"ד ↩

¹⁰ ס"ק ב ↩

¹¹ ס"ק א ↩

¹² שעה"צ ס"ק ב ↩

¹³ חוה"מ כהלכתו פ"ד ביאורים אות א. וה"ז, וש"נ ↩

---

[ג] (הלכה 532)

שאלה: מי שגזר את צפרניו בערב חג הפסח אך צפרניו גדלים מהר האם רשאי לגזור שוב פעם בחול המועד?

תשובה: כתב המג"א¹: 'ונראה לי אם נוטלן בערב יו"ט² מותר ליטלן בחול המועד דהא ר"ת מתיר בזה אפי' לגלח³ כמ"ש הטור'. ואמנם האליה רבה⁴ כתב: 'ויש להקל בסכין ולא במספרים'. אך נראה שהסכמת האחרונים להקל כהמג"א שמותר⁵.

★ ★ ★

שאלה: האם מותר לקצוץ צפרניים לכבוד שבת חול המועד [או שביעי של פסח וכן בחוה"מ סוכות לכבוד שמיני עצרת]?

תשובה: כתב הנחלת שבעה⁶ והביאו הבאר היטב⁷: 'נשאלתי הרגיל וזהיר בקציצת צפרניים בכל ערב שבת ואיקלע ער"ש בחוה"מ מהו לקצוץ הצפרניים או לא? תשובה. יראה לי דמותר ליטול הצפרניים למי שרגיל בכך בכל ער"ש, דכבוד שבת נמי דבר מצוה הוא ומותר ליטול בחוה"מ, דהא הסכים הב"י להתיר אפילו במספרים אפילו שלא במקום מצוה מאחר שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם מתירים, א"כ מכ"ש לדבר מצוה דמותר לכו"ע. ואף שכתבו התוספות לצורך מצות טבילה, לאו דוקא דהוא הדין לכבוד שבת. ועוד דהא כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים, ואם אינו נוטל צפרניו הוי הצואה חציצה בנטילת, משא"כ אם רגיל ליטול צפרניו בכל ער"ש, והוי המעט צואה שתחת הצפרניים מיעוט שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ, כמ"ש גם בספר של"ה⁸ שמזהיר על זה, וא"כ מאי שנא חציצה דבטבילה מחציצה של נטילת ידים, מאי אמרת דיוכל לגרור מבין הצפרניים, א"כ גם בטבילה תעשה כן בחוה"מ תנקר יפה תחת צפרניים, אלא ודאי לא שנא. ועוד דהתוס'⁹ דמתירין הטובלת לנדתה ליטול צפרניים במועד, וכתבו דלא גרע מהעברת שער בית השחי ובית הערוה, והכי נמי לא גרע מי שרגיל לחתכן לכבוד שבת, ובצירוף עוד מצוה גוררת מצוה שלא יהא חציצה כ"ש דמותר אף בלא שינוי'.

אך השבות יעקב¹⁰ חלק עליו, וכתב: 'וגם אין מקום להקל ולומר כיון דרגיל לעשות כן בכל ע"ש לכבוד שבת יש להקל טפי זה אינו כיון דמה"ריו ומהרי"ל מדמין זה כחוה"מ ושם אסור אפי' ברגיל לקצץ בכל ער"ש כמ"ש התוספ' והסמ"ק הוא בב"י בא"ח סי' תקל"ב וכן פסק שם רמ"א בהג"ה דאין ליטול אם לא לצורך מצות טבילה דוקא אף שבתשובת נחלת שבעה סי' נ"ו פסק דמותר ליטול צפרניו וכ' דמה שכתבו התוס' לצורך מצות טבילה הוא לאו דוקא דה"ה לכבוד שבת ועוד דהא כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים ע"ש שהאריך וכל דבריו ממילא מופרכי' חדא דמשמעות הסמ"ק והתוספ' וכל האחרונים רמ"א בשו"ע שמעיד על המנהג להחמיר כ"א בטבילת מצוה מבואר דבלא"ה אסור בנטילת צפרניו דודאי ליכא מצוה כולי האי בנטילת צפרניו בער"ש וגם חציצה בנט"י ליכא כיון דאין מקפידין כולי האי בצואה קצת שבין הצפרנים משבת לשבת ובלא"ה יש מקילין ביה לענין נט"י וע' בטור או"ח ס"א וכ"ש במקום שאפשר ליטלן ע"י עכו"ם ואף אם אי אפשר לעשות על ידי עכו"ם מ"מ אפשר ליטול בידיו או בשינו דכה"ג אף בחוה"מ נראה דשרי מ"מ בטבילת מצוה אין לעשות כן עיין בב"י סי' תקל"ב ובד"מ ובש"ע שם כנ"ל'.

השערי תשובה בהל' שבת¹¹ הביא את דברי הנחלת שבעה, וז"ל: ולענין נטילת צפרנים בער"ש בחוה"מ עיין לקמן סי' תקל"ב ומבואר שם דבשו"ת נחלת שבעה מתיר למי שרגיל בע"ש ועיין בנחלת שבעה דמסיים בה בצירוף עוד מצוה גוררת מצוה שלא יהיה חציצה בנט"י כמה שכת' בשל"ה להזהיר ע"ז כמ"ש דמותרת אף בלא שינוי ע"ש בשו"ע'. אך בהל' פסח¹² הוסיף שהשבות יעקב חולק, וסיים: 'ונראה דלענין צואה תחת הצפרנים מחמת קפידה לנט"י יכול לנקר הצואה משם בלא נטילת הצפרנים'.

ולמעשה הנה הגם שבכף החיים¹³ כתב: 'אבל השולחן גבוה באות הנזכר והכר"ש הביאו דברי הנחלת שבעה הנזכר, ובלא"ה דעת הש"ע להתיר בכל גוונא וא"כ המיקל יש לו על מי לסמוך'.

אך כתבו האחרונים¹⁴ שהמנהג שלא לגוזזן לחשוש לדעת השבות יעקב, והשערי תשובה שלא לגזור גם מי שמקפיד לגזור בכל ערב שבת¹⁵.

--------------

---

הערות:

¹ או"ח סי' תקל"ב ס"ק א ↩

² כתב ערוך השולחן בס"ב: 'וכן מי שנטל צפרניו קודם הרגל ולא היה לו בעיו"ט מה ליטול ונתגדלו בחול המועד מותר לו ליטול בכל אופן שירצה [מג"א]'. מדבריו מובן שאין הכוונה שנטל דווקא בערב היו"ט עצמו, אלא גם אם נטל כמה ימים לפני כן ↩

³ הפרי מגדים העיר על המג"א: 'וצ"ע במועד קטן (יח, א) דר' יוחנן נטל בחול המועד צפרניו בשיניו. ומסתמא היה נוטלן ערב יו"ט ג"כ ואפ"ה בשיניו דוקא ולא בכלי. ואפשר מש"כ דר"ת מתיר, לאו דעושין ספק מזה דקיי"ל דלא כר"ת, ובשו"ע לעיל לא הזכיר כלל דעת ר"ת, אלא דיש מחמירין לכאורה הם כר"ת עיין תוס' שם ח"י ע"א ד"ה ובגנוסתרי, ומשום הכי שפיר ממ"נ לר"ת נמי שרי בנוטלן מערב יו"ט' ↩

⁴ ס"ק א. הביאו במקראי קודש (אוירבאך) פמ"ט ליקוטי רימ"א אות יח. הובא כף החיים ס"ק ז ↩

⁵ כמבואר בערוך השלחן שם. משנ"ב שם. וראה גם מבית לוי ח"א ע' מז. חול המועד שם אות ה. פסקי תשובות סי' תקלב אות א ↩

⁶ תשובות סי' נז ↩

⁷ ס"ק א ↩

⁸ מסכת שבת פרק נר מצוה אות ח ↩

⁹ מועד קטן יח, א ד"ה ובגנוסטרי ↩

¹⁰ שו"ת ח"א סי' יז ↩

¹¹ סי' רס ס"ק ב ↩

¹² סי' תסח ס"ק א ↩

¹³ שם ס"ק ה ↩

¹⁴ ראה קובץ מבית לוי ח"א ע' מז. ובפסקי תשובות שם הערה 3 כתב שכן משמע דעת המשנ"ב שהשמיט היתר זה ↩

¹⁵ ולהעיר ממ"ש בחול המועד כהלכתו (פרקש) פ"ד אות ו ↩

---

[ד] (הלכה 796)

לימוד תורה בחול המועד

נאמר בתלמוד הירושלמי¹: 'א"ר בא בר ממל אילו היה לי מי שיומנה עמי .. והיתרתי שיהו עושין מלאכה בחולו של מועד .. כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אוכלין ושתין ופחזין'.

הכלבו² הביא את דברי רבי אבא בר ממל וכתב: 'נראה מדעת זה החכם שאיסור גדול בשחוק ובקלות ראש יותר מעשיית מלאכה, וכן האמת כי מי שעוסק במלאכה עוסק בישוב העולם והיא מצוה גדולה שכן מצינו בונה בית ונוטר כרם שחוזר מעורכי המלחמה אויבי השם לפי שעוסק בישובו של עולם, וכונת התורה בנתינת המועדות והראיה לפני השם כדי להדבק באהבתו וביראתו ולעסוק בתורתו התמימה ולמדו ליראה השם הנכבד והנורא מן החכמים החסידים העולים לראות פני האדון ה"א ישראל שלש פעמים בשנה'.

והאגודה3 כתב ע"ז: 'מכאן שטוב לעסוק בתורה בחול המועד'.

ובספר החינוך³ כתב: 'כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד כי אם לשמוח לפני ה', רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר, הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת'.

וכתבו הראשונים שגם היתר מלאכת דבר האבד הוא כדי לפנות את האנשים לתורה שלא יהיו מודאגים, וכמ"ש הראבי"ה⁴: 'ונ"ל דהא דאמרי רבנן הלכות המועדות כהלכות כותים ועוד אמרו לא מסרך הכתוב אלא לחכמים לידע איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת הכל תלוי כדי שישמח במועד, כדמפרש בירושלמי ומתוך שמחה נוח לו ללמוד ולהבין בהלכות הרגל, כדאמרינן אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכו' עד וכן לדברי תורה. הילכך היכא דאיכא טורחא יתירא אסור, שלבו עצוב מפני הטורח. וכן התירו לעשות מלאכה בדבר האבד או בשאין לו מה לאכול כדי שיהא שמח במועד ועד"ז הולכים כולם'.

ובספר הפרנס⁵ כתב: 'וז"ל הירושלמי כלום אסרו מלאכה במועד אלא כדי שיהא אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינו אוכלין ושותין ופוחזין, לפיכך טרחא יתירה אסור לפי שלבו עצב מן הטורח והתירו בדבר האבד או כשאין לו מה יאכל כדי שיהא שמח במועד'.

ועד"ז כתוב במנהגי המהרי"ל⁶: 'אמר מהר"ש⁷ אסרו חכמים מלאכה בחולו של מועד כדי שיהא הכל פנוים לבא לשמוע דרשות שדורשין ברגל בהלכות השנה. והיינו לדידהו שהיו רגילין בדרשות, אכן לדידן נמי אם אין רגילין לדרוש מ"מ יש לסדר צרכי צבור וקיומ' בח"ה, הן האנשים להעמיד גבאים ולמנות פרנסים וכה"ג. גם לברור המתעסקים בגמילות חסדים וביקור חולים וכה"ג. וכן הנשים יתעסקו במה שיש להן צורך. וכן אמר מהר"י סג"ל נמי דאסרו מלאכה כדי שיהיו פנוים לעסוק בתורה, ולכך התירו נמי דבר האבוד כדי שלא יצטער על אבודו ויבטל את למודו'.

וז"ל ספר סדר היום⁸: 'לא יאמר אדם כיון שאיני יכול לעשות בהם מלאכה אוכל ואשתה ואטייל ואשמח בהם כי אין זה כוונת היו"ט והמועדים חלילה להאמין זה והפתאים והסכלים לבם נוטה לסכלות זה אבל האמת לא ניתנו י"ט לישראל אלא כדי שיהיו פנויים מעסקם ומלאכתם ויעסקו בתורה ובלי טרדה ובלי מחשבה והם ימי רצון ומוצלחים בלמודם לכן אין לאדם לאבד אותו במאכל ומשתה ושינה וטיול אלא כל א' יעמוד במקומו המיוחד לו ויעסוק במה שחננו האל ית' ויתעלה בעלי מקרא במקרא בעלי משנה במשנה בעלי גמרא בגמרא ולא מפני זה תענה נפשו אלא יאכל דברים טובים ומוטעמים וישתה כראוי לו ויישן מעט אם בר הכי הוא והרי כל זה עונג לגופו ואח"כ שאר היום יענג נפשו העגומה אשר היא יושבת כשבויה בגלות ואין מי שיחוש לה ולתועלתה כי כולם פונים לתאות היצה"ר הגוף הנגוף כי רבים אשר אתו מאשר אתה כי היא יחידה וגלמודה דורש אין לה אשריו ואשרי חלקו למי שנגע יראת אלהים בלבו לדרוש אליה ולבקש עליה לסמוך אותה שלא תפול ביד מבקשי רעתה וזה כל האדם וכל אלו הימים יש בהם תוספת קדושה ויש קרבן מוסף לכל יום וצריך כל אדם ליזהר בו כנ"ל גם יש בהם תוספת גברא בקריאת התורה ומתוך ענינים אלו נראה שיש בהם קדושה. ואין השכל נותן שניתנה הקדושה בימים לאכול ולשתות ולנהוג בהם מנהג חול והמתנהג בהם במנהג הזה בשגעון ינהג ועתיד ליתן את הדין ומחלל קדושת הימים ומעלתם אבל הענין כאשר כתבתי והחכם עיניו בראשו לשקול כל הענינים כאשר כתבתי כמה פעמים'.

וז"ל היוסף אומץ⁹: 'ואף שמצוה לענג חול המועד במאכל ומשתה, מ"מ עיקר קדושתו אינו מצד הגוף רק מצד הנשמה, שיש להוסיף בלימודו יותר מבשאר ימים .. לכן לפחות אותם שאין להם טרדה מחמת עסקי היריד אל יבלו העת בחול המועד בשחוק¹⁰, רק בכל שעה שאפשר להם לפנות עצמם מעסקיהם ילמדו, [ובעלי חכמות הקבלה כתבו שהימים האלו חוה"מ מסוגלים להשגה אור פני רצון בלימוד הקבלה. חיים אולמא]'.

והאחרונים הביאו ענין להלכה ראה אליה רבא¹¹, והמשנ"ב¹², ובשאר האחרונים.

וזה לשה"ק של הרבי¹³: 'אמנם בימי חול המועד שאין בהם טעמי פטור הנ"ל - הן מפאת המצוות המיוחדות לשבת ויו"ט והן מצד ההתעסקות לפרנסתן של ימות החול, שהרי אסורים אז במלאכה - הרי במילא נשאר אז על כאו"א הציווי המלא של 'חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש (כמובן מלבד הזמנים המיועדים לתפלה, ולקיום מצות ושמחת בחגך שהיא מ"ע מהתורה גם בחוה"מ, וכיו"ב)'.

א"כ ראינו שחול המועד הוא זמן המיועד במיוחד לעסוק בתורה ובפרט לאנשים שבמשך השנה טרודים במלאכה.

---

הערות:

¹ מו"ק פ"ב ה"ג ↩

² סי' ס ↩

³ מו"ק פ"ב סי' כ ↩

⁴ פר' אמור מצוה שכג ↩

⁵ מו"ק סי' תתלה [הובא בהגה"מ הל' יו"ט פ"ו אות [מ] ↩

⁶ סי' שלא ↩

⁷ הל' חול המועד אות א ↩

⁸ וכ"ה בהל' ומנהגי מהר"ש מנוישטט אות קצו ב ↩

⁹ ענין חול המועד ↩

¹⁰ סי' תתלט ↩

¹¹ וראה שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' מב. וחי"א סי' תלו ↩

¹² סי' תקל ↩

¹³ שם ס"ק ב ↩

¹⁴ לקו"ש ח"ז ע' 267 ↩

---

[ה] (הלכה 797)

בגדי חול המועד

שאלה: האם צריך ללבוש בגדים מיוחדים בחול המועד?

תשובה: בנוגע לבגדי יום טוב כתב המחבר¹: 'ובגדי יו"ט יהיו טובים משל שבת'², וכ"כ אדמו"ר הזקן³.

וכתבו כמה מהראשונים שמכיון שגם בחול חול המועד נאמר מקרא קודש⁴ כמבואר במסכת חגיגה⁵ לכן צריך לכבדו בכסות נקיה וכמ"ש התניא רבתי⁶: 'לפיכך חייב אדם לכבדן במאכל ובמשתה ובכסות נקיה⁷ כשאר ימים טובים'.

א"כ לפי"ז לכאורה צריך בחול המועד ללבוש בגדי יו"ט.

אלא שבמנהגי מהרי"ל⁸ מובא: 'מהר"י סג"ל היה נוהג בעצמו ללבוש במועד קטא [=מעיל], ומטרון [=כובע] של שבת'.

ודנו האחרונים האם הנהגת המהרי"ל שלבש בגדי שבת בחול המועד, מסתדרת עם הדין שהובא במחבר שצריך בגדי יו"ט, וכדלקמן:

כתב המגן אברהם⁹: 'כתב התניא חייב לכבדו במאכל ומשתה ובכסות כשאר י"ט עכ"ל, ומהרי"ל לבש הקט"א ומטרו"ן של שבת, ובמשנה רפ"ד דסוכה אמרינן ההלל והשמחה ח' ימים וע"ש .. עיין סי' תרס"ד'.

א) וכתב הפרי מגדים¹⁰: 'וקט"א של 'שבת', עיין סי' תקכ"ט במג"א ד, וצ"ע י"ל בגדי יום טוב'.

כלומר לדעת הפמ"ג צריך לומר שהמהרי"ל לבש בגדי יו"ט¹¹.

ב) אמנם הלבושי שרד כתב בביאור הנהגת מהרי"ל: 'מ"מ בחול המועד די בבגד של שבת'.

ועל מה שכתב המגן אברהם 'עיין סימן תרס"ד'. כתב הלבושי שרד: 'נ"ל דזה נמשך למה שכתב תחלה לענין בגדי שבת, ור"ל דבסי' תרס"ד משמע דאין צריך ללבוש בגדי שבת בחול המועד, עיי"ש במג"א ס"ק ג'.

להבנת הדברים נקדים: לגבי הושענא רבה מובא במנהגי המהרי"ל¹²: 'ואותו שחר היה מהר"י סג"ל שליח ציבור כדרך שעשה בר"ה וביוה"כ והיה לובש את שרגניז [=קיטל] כדרך בר"ה ויה"כ, והשאר בגדים לא שינה חוץ מקטא ומטרון של שבת שלבש כל ימי חוה"מ דאפילו טלית של חול לבש ולא המיוחד לו לשבת'.

והביאו הרמ"א¹³: 'ומהרי"ל היה נוהג ללבוש הקיט"ל בל"א כמו בראש השנה ויום הכפורים אבל שאר בגדי חול לא היה משנה כלל'.

וכתב המגן אברהם¹⁴: 'מהרי"ל לבש הקיט"ל אבל שאר בגדי חוה"מ לא הי' משנה [ד"מ] ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיט"ל ערסי' תק"ל מ"ש'.

וכתבו האחרונים¹⁵ שמההנהגה שם מוכח שבחול המועד הציבור לבשו בגדי חול, מלבד המהרי"ל שלבש בגדי שבת, ובהושענא רבא המהרי"ל הלביש קיטל והעם לבש בגדי שבת, א"כ רואים שבחול המועד לובשים בגדי חול.

א"כ להבנת הלבושי שרד למרות שצריך לכבד את חוה"מ בכסות נקיה, אך אפשר להסתפק בבגד של שבת¹⁶, אך כתב שהמג"א ציין לסי' תרסד ששם נראה שבחול המועד אין צורך אפילו בבגדי שבת.

ג) המשנה ברורה¹⁷ הלך בעקבות ההפניה של המג"א לסי' תרסד וכפי שביאר הלבושי שרד וכתב שלמעשה אי"צ אפילו בגדי שבת אלא העיקר שלא יהיו בגדי חול וז"ל: 'גם חייב לכבד חוה"מ במאכל ובמשתה וכסות נקיה שלא ינהג בהן מנהג חול. ומהרי"ל לבש הקט"א של שבת'¹⁸.

ובהנהגת רבותינו נשיאנו, הרבי סיפר לגבי הנהגת הרבי הריי"צ¹⁹: 'גם כל חול המועד סוכות לבוש משי'. וכן הנהגת הרבי²⁰.

וכן המנהג למעשה שלובשים בגדי חג ועכ"פ בגדי שבת גם בחול המועד²¹.

--------------

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תקכט ס"א ↩

² וראה מש"כ החיד"א בברכ"י ס"ק ה, ובמחזיק ברכה ס"ק ד, לבאר את דברי הרמ"א בסי' תעא ס"ג ואכמ"ל ↩

³ שם ס"ז ↩

⁴ אמנם לשיטת כמה ראשונים לימוד זה הוא רק אסמכתא, וכ"כ אדמו"ר הזקן (שם ס"ה. ובהגה בסי' רמב) שבחול המועד לא נאמר מקרא קודש (אלא לענין הקרבנות), ויבואר בהלכה נפרדת ↩

⁵ יח, א ↩

⁶ סי' נב ↩

⁷ רמז נאה כתב הרוקח (הל' יו"ט סי' רצז): 'מקרא קדש יהיה לכם בגימטריה במאכל ויין הטוב ובכסות הנקייה' ↩

⁸ הל' חול המועד אות יד ↩

⁹ סי' תקל ס"ק א ↩

¹⁰ אשל אברהם שם ↩

¹¹ אך כן מפורש ג"כ במהרי"ל שיובא לקמן, (ויתירה מכך הפמ"ג עצמו בסי' תרס"ד ס"ק ג כתב שלובשים בגדי שבת), וצ"ע ↩

¹² סדר תפלות חגה"ס ע' שפב ↩

¹³ דרכ"מ או"ח סי' תרסד ס"ק ב ↩

¹⁴ סי' תרס"ד ס"ק ג. וראה בפמ"ג ס"ק ג: 'ובמדינתינו הש"צ לובש הקיט"ל ולא שאר העם, ולובשים בגדי שבת' ↩

¹⁵ וראה ג"כ במשנ"ב שעה"צ ס"ק ד: 'וכן בסי' תרס"ד ס"ק ג במג"א משמע לכאורה דבחוה"מ, לבד הושענא רבה, אין המנהג ללבוש בגדי שבת, ומהרי"ל דעבד לנפשיה הוא דעבד'. וראה אגורה באהלך (פרקש) ח"א סי' כד מה שדן בהוכחה זו, ואמנם פשטות הדברים נראה כדברי הלבושי שרד והמשנ"ב. (ומש"כ בנמוקי או"ח סי' תקל אות ג בדברי המג"א צ"ע) ↩

¹⁶ וראה ג"כ אשל אברהם (בוטשאטש) או"ח סי' תקנא ס"א ↩

¹⁷ סי' תקל ס"ק א ↩

¹⁸ וטעם הדבר ביאר באריכות (בשער הציון ס"ק ד) שהגם שחיוב כסות נקיה נלמד ממקרא קודש והיינו שצריך *לכבד* את היו"ט בכסות נקיה, אך המקרא קודש של חול המועד קל יותר ממקרא קודש שנאמר ביו"ט ולכן בחול המועד אין צורך בבגדי יו"ט, אלא העיקר שלא יהיו בגדי חול. אך ראה מש"כ באגורה באהלך שם, ובחול המועד כהלכתו (פ"א ביאורים ב) שלבישת בגדים חגיגיים היא לא רק מדין כבוד אלא גם מדין שמחה שהיא גם בחול המועד וכמ"ש גם המשנ"ב עצמו ↩

¹⁹ סה"ש תרצ"א ע' 142 ↩

²⁰ מעשה מלך ע'ב 174 ↩

²¹ מי שיש לו היתר ללכת לעבוד, וצריך ללבוש בגדי עבודה ראה שו"ת באר משה (ח"ז סי' ג) שכתב שיחליפו בסמיכות לעבודה ומיד לאחריה יחזירו את בגדי החג ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp