שני תבשילין בקערת הסדר

---

[א] (הלכה 526)

שאלה: מדוע שמים בליל הסדר ב' תבשילין?

תשובה: בזמן שבית המקדש היה קיים היו המקריבים מביאים לשלחן הסדר את בשר קרבן הפסח, וכדברי המשנה במסכת פסחים¹: 'ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח'. והגם שלא אוכלים את הקרבן פסח עד אחרי הסעודה, ביאר תלמיד הרשב"א שזה נעשה: 'כדי שיגביהנו ויאמר פסח זה שאנו אוכלין כדרך שאנו עושין במצה ומרור'.

במשנה שם נאמר: 'הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין'. בנוסח שבירושלמי אין את המילים האלו 'שני תבשילין'. אך מאידך הירושלמי הביא ברייתא האומרת: 'תני ובגבולין צריכין שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה'.

ויש שהבינו² שדברי המשנה אודות שני תבשילין הם דווקא בזמן הזה לאחר החורבן שרק אז תקנו שיביאו זכר למקדש שני תבשילין.

אך הרבי בהגדה³ כתב: 'דמוכח במשנה ובירושלמי דגם בזמן בית המקדש היו לוקחים שני תבשילין'. ולאחמ"כ⁴ ביאר באריכות יותר: 'המשנה השנוי' בסתם מבארת דין כל הזמנים וכל המקומות וכל האישים, ומ"ש במשנה שמביאים ב' תבשילין הוא דין בכל הזמנים וכל המקומות לבד מהמבואר בסיפא ובמקדש היו מביאין כו''.

[ולהעיר שמפשטות לשונו של אדמו"ר הזקן⁵ שכתב: 'ובזמן שבית המקדש קיים היה צריך להביא גם את הפסח בשעת אמירת ההגדה ועכשיו שחרב בית המקדש תיקנו חכמים שיהיו על השולחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה', נראה לכאורה שתקנת חכמים היא דווקא אחר החורבן. אך כבר האריכו רבים לבאר את דברי אדמו"ר הזקן⁶].

ונחלקו האמוראים⁷ איזה תבשילין יש להביא: 'מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא [=תרד ואורז]. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא .. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא [=חתיכת בשר והמרק שהתבשלה בו]'.

וכתב הרבינו דוד (תלמיד הרמב"ן) בחידושיו שלכל הדעות בגמרא שם התבשילין הם אחד זכר לפסח והשני לחגיגה: 'והא דאמר רב יוסף שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, הוא הדין נמי לכלהו אימוראי ששני תבשילין אינן אלא מטעם זה משום זכר לפסח וזכר לחגיגה, אלא שהוא שאמר שצריך שני מיני בשר נתן טעם לדבריו מפני שהן זכר לפסח שהן של בשר. וכ"כ הר"ן וז"ל: 'אחד זכר לפסח וא' זכר לחגיגה, לכולהו אמוראי נמי משום הכי הוא, אלא מה טעם קאמר דכיון דה"ט דשני תבשילין משום פסח וחגיגה, מיני בשר בעי דומיא דידהו'.

אמנם הרוקח⁸ כתב: 'שני תבשילין זכר לחגיג' ולפסח ואית דאמרי זכר למשה ולאהרן⁹'. ובמעשה רוקח¹⁰ הביא מדברי הגאונים¹¹: 'ועוד שאלו על ב' תבשילין והשיב זכר לב' שלוחים משה ואהרן ששלח הקב"ה במצרים, ויש משימין עוד תבשיל א' זכר למרים שנא' מיכה ו' ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים, ואותן ג' תבשילין דג בשר וביצה כנגד מיני מאכל שעתידין ישראל לאכול לע"ל דג כנגד לויתן ביצה כנגד זיו שדי בשר כנגד שור הבר'. וראה גם בסידור רס"ג¹² שהביאו ב' תבשילין או יותר: 'ויניח שני מינים או ג' או ד' סלק ואורז ודבר מלוח וביצים'.

א"כ ראינו שעוד בזמן הבית למי שלא היה קרבן פסח, וכן הוא לאחר החורבן יש להביא שני תבשילין לשלחן בשעת אמירת ההגדה.

בהלכה מחר נדון בהכרעה מהם התבשילין אותם אנו צריכים להביא.

---

הערות:

¹ קיד, א ↩

² ראה דברי הרש"י זווין ע"ה שהובאו במכתב הרבי אג"ק ח"ב ע' רמג וע' רסא ↩

³ ד"ה הזרוע ↩

⁴ אג"ק ח"ב עמ' רסב ↩

⁵ שו"ע או"ח סי' תעג ס"כ ↩

⁶ ראה הנסמן בשו"ע אדמו"ר הזקן עם דובר שלום ח"ה בהגדה של פסח הערה קלז. שערי שלום (שפאלטר) ע' יח. וראה גם מש"כ הרב עקיבא וואגנר ע"ה בהעו"ב גליון א'לג עמ' 27 ↩

⁷ בגמרא שם עמוד ב ↩

⁸ הל' פסח סי' רפג. הובא בחק יעקב סי' תעג ס"ק טו. וראה מ"ש האליה רבה או"ח שם ס"ק י ↩

⁹ כתב הדבר שמואל פסחים שם ד"ה תנאי, שלשיטת הרוקח שאר האמוראים לא סברו שזה כנגד החגיגה והפסח, אלא כנגד משה ואהרן, ולשיטתם גם בבבית המקדש לקחו ב' תבשילין, זכר למשה ואהרון ↩

¹⁰ הל' ליל הסדר אות נט. וראה גם שבלי הלקט סדר פסח סי' ריח ↩

¹¹ אוצר הגאונים לפסחים תשובות סי' שלא ↩

¹² ירושלים תשכ"ג - הגדה של פסח ע' קלה ↩

---

[ב] (הלכה 527)

בהלכה הקודמת למדנו שתקנו חכמים שיהיה על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין.

שאלה: מהם שני תבשילין אותם יש להביא?

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא [=תרד ואורז]. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא .. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא [=חתיכת בשר והמרק שהתבשלה בו]'.

וכתבו הראשונים² שגם האמוראים שנקטו מיני תבשילין אחרים שאינם בשר, סוברים שכל שכן שאפשר להביא בשר³. משא"כ רב יוסף חולק וסובר שצריך דווקא בשר וכמ"ש הר"ן⁴: 'ורב יוסף מה טעם קאמר כלומר כיון דשני תבשילין זכר לשני קרבנות הן באין בעינן שני מיני בשר'.

ובדברי חזקיה שכתב דג כתב הר"ן שם: 'ואפשר דחזקיה לא מודה בסילקא וארוזא דס"ל דבשר בעינן ובשר דגים מיהת חשוב בשר לענין נדר כדאי' בנדרים (דף נד ב)'. וגם בדברי רבינא שכתב שניתן להביא 'גרמא' שבדרך כלל פירושו עצם ביאר הר"ן שם⁵: 'רבינא אמר אפי' גרמא ובישולא, גרמא [=עצם] לחודיה ודאי לא מהני אלא בדסביך ביה בשרא [פורתא] קאמר דהאי נמי גרמא מקרי'. כלומר שכאן מדובר בעצם שיש עליה קצת בשר.

א"כ ראינו שנחלקו האמוראים מהם שני תבשילין הראוים יש לב' תבשילין.

להלכה כתב הרמב"ם⁶ כדברי רב יוסף⁷ שצריך דווקא מיני בשר, וז"ל: 'ובזמן הזה מביאין על השלחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה'.

וכתב הגהות מיימוניות⁸: 'ור"ת כתב הלכה כמ"ד גרמא ובישולא דהוא בתראה הילכך צריך ליקח גרמא והרוטב או שני מיני בשר, אבל גרמא וביצה לאו שני מינין הן דביצה לאו מין בשר הוא שהרי מותר לאכול בחלב'.

אלא שכתבו כמה מהראשונים בשם הירושלמי⁹ שנהגו העם לקחת בשר [זרוע], וביצה, כמ"ש המאירי שם: 'ומ"מ נהגו העם בזרוע וביצה ואף במדרש באים עליהם מצד הלשון ר"ל ביעא ודרעא כלומר בעא רחמנא ופרוקינן בדרעא מרממא'.

וכ"כ האגור¹⁰: 'כתב גדול בדורו מהר"י מולן דמצוה לקחת שני תבשילין ביצה וזרוע או בשר. וכן העיד בעל האגודה וטעמו מפורש ביעתא דבעי רחמנא עלן ופרוקינן ע"כ. באורחות חיים¹¹ כתוב בעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרוממא'.

וביאר הפרי חדש¹²: 'דעת הרמב"ם דצריך להביא על השלחן שני מיני בשר, וכן דעת קצת פוסקים ז"ל משום דפוסקים כרב יוסף, וליתא, דהא רבא דהוא בתרא הוה מהדר אסילקא וארוזא אלמא ליתיה לדרב יוסף. ומיהו בעינן אחד משני התבשילים בשר וכרבינא דהוא בתרא דקאמר אפילו גרמא ובישולא, וכתב הר"ן ז"ל גרמא לחודיה ודאי לא מהני אלא בדסביך ביה בשרא פורתא דהאי נמי גרמא מיקרי, ובישולא מרק שנתבשל עמו ולרבינא מיהא בישרא בעינן, עכ"ל. ומיהו מדקאמר רבא התם [קטז, ב] בשר אין צריך להגביה וקאמר ליה סתמא, משמע דסבירא ליה כרבינא דבשרא בעינן. ולכן יראה שעיקר הגירסא היא רבה בה"א מהדר אסילקא וארוזא, ונמצא דרבא ורבינא דהוו בתראי סבירא להו דבעינן לפחות אחד משני התבשילין בישרא, וכן עיקר'.

ויש מהראשונים שכתבו שהמנהג להביא זרוע של כבש או של גדי כמ"ש בספר המנהיג¹³: 'ונהגו בצרפת ופרובינצא לצלות זרוע השה, זכר לדבר ויוציאנו יי' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה'. ורבינו מנוח¹⁴ כתב: 'מנהג להביא זרוע של שה או של גדי ולצלות אותו'. והוזכר גם בטור¹⁵ ובדברי אדמו"ר הזקן¹⁶.

א"כ יש מהפוסקים שנקטו כהאמוראים שכתבו שיש לקחת שני מיני בשר, ויש שנקטו שצריך עכ"פ לפחות אחד משני התבשילים יהיה בשר [ויש שנהגו זרוע שה או גדי], ונהגו שהתבשיל השני יהי' ביצה.

ופסק המחבר¹⁷: 'ונהגו בבשר וביצה .. והבשר נהגו שיהיה זרוע'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁸: 'ובזמן שבית המקדש קיים היה צריך להביא גם את הפסח בשעת אמירת ההגדה ועכשיו שחרב בית המקדש תיקנו חכמים שיהיו על השולחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ואחד מהתבשילין (נהגו שיהיה) בשר והשני יכול להיות אפילו המרק שנתבשל בו הבשר, וכבר נהגו מדורות הראשונים שהבשר יהיה מפרק הנקרא זרוע לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויה. והשני יהיה ביצה, לפי שהוא ביעא בלשון ארמי כלומר דבעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרממא'.

א"כ ראינו שנחלקו בגמרא איזה תבשילין לקחת, ונחלקו הראשונים כדברי מי לפסוק, אך כתבו שנהגו בפועל לקחת בשר וביצה, בהלכה מחר בעז"ה נראה את מנהגנו למעשה בפועל.

--------------

---

הערות:

¹ קיד, ב ↩

² רבינו חננאל ד"ה מאי. רשב"ם ותוס' ד"ה סילקא ↩

³ להעיר ממ"ש הרש"ש שלכאורה יש לפרש שאינו כ"ש: 'דדוקא נקיט, ולאפוקי בשר כדי שלא יהא נראה כאוכל קדשים בחוץ כדלקמן (קטז, ב)' ↩

⁴ פסחים כה, א מדפי הרי"ף ↩

⁵ הובא בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' תעג סכ"ב. וראה גם רש"י ורשב"ם ↩

⁶ הל' חמץ ומצה פ"ח ה"א ↩

⁷ ראה מגיד משנה והגה"מ ↩

⁸ שם אות ב ↩

⁹ ראה עלי תמר ירושלמי פסחים פ"י ה"ג: 'ואינו בירושלמי שלפנינו, ונראה שזו היתה הוספה בירושלמי מזמן מאוחר' ↩

¹⁰ הל' ליל פסח סי' תשצו ↩

¹¹ סדר ליל הפסח אות יב, ובכלבו סי' נ ↩

¹² או"ח סיד תעג ס"ד ↩

¹³ הל' פסח עמוד תפב ↩

¹⁴ בספר המנוחה הל' חו"מ פ"ח ה"א ↩

¹⁵ סי' תפו ↩

¹⁶ תעג סכ"ו ↩

¹⁷ שו"ע או"ח סי' תעג ס"ד ↩

¹⁸ שם סכ"א ↩

---

[ג] (הלכה 528)

בהלכה הקודמת ראינו שכתבו הפוסקים לקחת זרוע עבור אחד התבשילים לקערת ליל הסדר.

שאלה: מדוע א"כ אנחנו לוקחים חלק מגרון העוף?

תשובה: כתב הפרי מגדים¹: 'זרוע. רמז לזרוע נטויה. ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם. ומה שנהגו קצת מפרקת של עוף עם בשר שעליו, איני יודע לו טעם, דמה לי זה או שאר בשר'.

מנהג זה הוזכר לשלילה ג"כ בספר יסוד ושורש העבודה² שכתב: 'והזרוע יזהר שלא יהא מבשר עוף, כי רוב נשים עושים צוואר של עוף לזרוע'.

אמנם למעשה התקבל מנהג זה של לקיחת גרון של עוף גם אצל רבותינו נשיאנו וכפי שמובא³ ששאלו את הרבי הריי"צ מפני מה מניחים על הקערה גרגרת דוקא במקום הזרוע? והשיב כ"ק אדמו"ר הריי"צ: שעושים כמה עניינים כדי לשלול כל דמיון לקרבן פסח, וכעין הדין שאין אוכלין בשר צלי בליל פסח. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [אדמו"ר הרש"ב] הי' מהדר שיהי' כמה שפחות בשר על הזרוע שלוקחין.

וכך גם כתב הרבי בהגדה⁴: 'נוהגין לקחת חלק מצואר עוף. כן מדקדקין שלא לאכול הזרוע אחר כך - כל זה הרחקה שלא יהא כל דמיון לקרבן פסח. ומטעם זה הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר מסיר כמעט כל הבשר מעל עצמות הזרוע'.

[ולהעיר שמנהג רבותינו נשיאנו שיהי' כמה שפחות בשר הוא שהגם שלמדנו⁵ את דברי הר"ן, שהובאו בשו"ע אדמו"ר הזקן⁶ שיש לקחת חתיכה שיש בה גם בשר, כדי שזה יהי' בגדר תבשיל, אך כיון שגם למנהגנו נשאר קצת בשר, הרי זה נחשב לתבשיל, וכלשון אדמו"ר הזקן שם: 'צריך ליזהר שיהיה מעט בשר כרוך על עצם הזרוע, שעצם בלא בשר אינו נקרא תבשיל'].

ולאחר מכן ביאר הרבי במכתב⁷: 'מה שכתבתי שנמנעים מלאכול הזרוע - הבאתי בזה, כמו בשאר המנהגים, מנהג בית הרב היינו כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א. והוא גם פירש לי הטעם שהוא כדי שלא יהא כל דמיון לקרבן פסח (וצריכין להרחקה שלזכרו הוא בא). ויש להמתיק מה שהוראה זו שלא נדמהו לקרבן פסח היא דוקא ע"י העדר אכילה - כי שונה פסח מכל הקרבנות במה שהאכילה בו היא עיקר ולא רק פרט משאר הפרטים כמו בשאר הקרבנות, וכמרז"ל פסחים עו, ב: שלא בא מתחילתו אלא לאכילה. ובפירש"י שם: כשנצטווה עיקר פסח לאכילה נצטווה. ולכן כשמדקדקין שלא לאוכלו הרי שוללין ענין העיקרי שבקרבן פסח (מה שאין זה בהוראה ע"י שיאכלוהו לאחר זמנו שכתב במכ')'.

ולהעיר מהנהגה נוספת של הרבי הריי"צ, שהרבי ציין אותה⁸ בנוגע לזרוע, שהגם שמנהגנו בעת אמירת ההגדה בפסיקא מצה זו על שום מה, וכן מרור זה שאנו אוכלים, לגעת בהם, אמנם בעת אמירת פסח שהיו אבותינו אוכלים, איננו נוגעים בבשר, ויתירה מכך הרבי הריי"צ גם לא הביט על הזרוע, ויתכן שזה ג"כ קשור לענין הנ"ל שאנו מרחיקים כל דמיון לקרבן פסח.

רמז ללקיחת הגרון לזרוע מובא בספר אוצר י"ד החיים⁹: 'ומצאתי בס' האורה לרש"י ז"ל¹⁰ שמה שאיתא בגמרא לחרוסת זכר לתפוח שהי' מתנפחים מפרקותן של ישראל מהחומר שהי' סובלים על כתפיהם ומזה נצמח המנהג'.

א"כ למנהגנו לוקחים לזרוע גרון של עוף ומורידים כמעט את כל הבשר, אך ודאי שקצת בשר שצריך להשאיר כדי שלא יהי' עצם בלבד.

---

הערות:

¹ או"ח א"א סי' תעג ס"ק ז ↩

² פ"ט סי' ד ↩

³ ספר השיחות תש"ב ע' 93 ↩

⁴ בד"ה הזרוע ↩

⁵ בהלכה 527 ↩

⁶ סי' תעג סכ"ב ↩

⁷ אג"ק ח"ב ע' קל ↩

⁸ רשימת היומן ע' שעה ↩

⁹ אות תשיב ↩

¹⁰ ספר האורה ח"א [פז] דין ירקות ↩

---

[ד] (הלכה 529)

שאלה: האם הבשר לזרוע צריך להיות דווקא צלי?

תשובה: נחלקו הראשונים בשאלה זו, שהרי"ף¹ כתב: 'רב יוסף אמר שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה הצלי זכר לפסח והמבושל זכר לחגיגה'².

וכ"כ המאירי³: 'ויש מהם שהצריכו לשני מיני בשר אחד זכר לפסח והוא צלי, ואחד זכר לחגיגה והוא מבושל ולשון זה פסקו גדולי המחברים וכן ראוי לעשות'.

אלא שהרמב"ם⁴ כתב: 'ובזמן הזה מביאין על השלחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה'. ולא הזכיר את הדין שבשר אחד צריך להיות צלי.

וכתב הגהות מיימוניות: 'ול"נ דהא סתם לן תנא כבן תימא דאמר חגיגה נאכלת צלי לכן לא יקח רק שני מיני בשר אפילו שניהם צלויין או מבושלין כדברי רבינו המחבר'. גם הרבינו דוד שם כתב: 'אבל שנאמר שיהא האחד צלי והאחד מבושל אין לנו, שלא שמענו ממנו שאמר כן'.

והתוספות⁵ כתבו: 'פירוש ר"ח צלי זכר לפסח ומבושל זכר לחגיגה ולא נהירא דקיימא לן כבן תימא⁶ דאין חגיגה נאכלת אלא צלי דמתניתין אתיא כוותיה לכך נראה דתרוייהו מבושלין⁷ וכן משמע לשון תבשילין'.

ויתירה מכך כתב בסדר היום⁸: 'ויותר טוב שיהיה מבושל ולא צלוי שלא ידמה לו כלל אלא זכר בעלמא'. [ולהעיר מערוך השלחן⁹ שכתב שמנהגו לבשל את הבשר אך מטעם אחר, וז"ל: 'ויש שכתבו דמוטב יותר לבשל הבשר והביצה כדי שיאכלום בלילה דאם יניחם על יום שני אתי לידי קלקול אם יצלם בלילה ראשונה דאין יום טוב מכין לחבירו אך בביצה הרי גם צלי מותר ואצלינו נהגו לבשל הבשר והביצה'].

לגבי השיטות שכן כתבו לצלות את הבשר כתב הכלבו¹⁰: 'ומנהגינו לעשות צלי מזרוע הבהמה זכר לזרוע נטויה, ואין צולין אותו בשפוד רק על הגחלים והטעם לפי שהוא זכר לפסח, ופסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רמון לפי שאין בו מוח שאם יצלהו בשפוד של עץ אחר שמא לחות העץ יבשלנו ויהיה מבושל ואסור וגם לא בשפוד של ברזל שמא חמימות הברזל יצלנו ולא יהיה צלי אש רק צלי ברזל, ואין צולין אותו רק על הגחלים שאם נחזר אחר שפוד של רימון יהיה טורח גדול'¹¹.

ועד"ז כתב המאירי שם: 'וכן נהגו לצלות הפסח על הגחלים מפני שהפסח לא היתה צלייתו אלא בשפוד של רמון שאם בשל מתכת חם מקצתו חם כלו ואנן צלי אש בעינן ואם בשל שאר עצים מוציאים הם מים מצד חום האש והוה ליה צד בישול ומתוך שאין שפוד של רמון מצוי צולין אותו על הגחלים'.

והאבודרהם¹² הוסיף: 'וצולין הזרוע על הגחלים מפני שהפסח אין צולין אותו אלא בשפוד של עץ רמון כמו שמפורש הטעם בפסח שני, ואם באנו לחפש אחר שפוד של עץ יהיה טורח גדול. והרי"ף כתב שאין לחוש כיון שאינו אלא לזכר בעלמא ואדרבה המדקדק בזה נראה שעושה אותו כמין קדשים ממש וכן כתב בעל העיטור אל ישנה אדם'.

ולהלכה כתב המחבר¹³: 'ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים'.

וכתב אדמו"ר הזקן¹⁴: 'ויכול לעשותן בין צלויין בין מבושלין מעיקר הדין. ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים זכר לפסח שהיה צלי אש ואף שהפסח היה נצלה בשפוד לכתחלה מ"מ כיון שאי אפשר לצלות הבשר בשפוד שהפסח נצלה בו שהפסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רימון וטורח הוא לחזור אחר שפוד של רימון לפיכך צולין על גבי גחלים שאף הפסח שנצלה על גבי גחלים כשר'.

א"כ לפי"ז לכאורה צריך להשתדל עכ"פ לכתחילה לצלות את הזרוע באש ממש ולא להניחה ע"ג ברזל ומתכת, כמ"ש הרמב"ם¹⁵, שלא צולים את הפסח בשפוד של מתכת, אעפ"כ כתבו הפוסקים¹⁶ שלמעשה נהגו להקל לצלות באש של הכיריים עם המזלג וכדומה למרות שזה שפוד של מתכת. (ויש שכתבו שכדאי שלפחות צלייה מועטת תהי' בלי שפוד של מתכת).

---

הערות:

¹ פסחים כד, ב ↩

² ולהעיר שהמהר"ם חלאווה (פסחים קיד, ב) כתב על דברי הרי"ף: לאו לעכובא אלא דמנהגא הכי'. ורבינו דוד שם כתב על הרי"ף: 'ואין צריך' ↩

³ פסחים קיד, ב ↩

⁴ הל' חמץ ומצה פ"ח ה"א ↩

⁵ שם ד"ה שני מיני בשר ↩

⁶ דף ע ↩

⁷ בשבלי הלקט (סדר פסח סי' ריח) כתב: '.. ועוד יש שם שני מיני בשר אפי' ממין אחד כגון האחד צלי ואחד מבושל אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה'. מדבריו נראה שהצורך שיהיה אחד מבושל ואחד צלי הוא כדי שיהיה ניכר שהביא שני מיני תבשילין ↩

⁸ סידור הקערה של ליל הסדר. וראה לקמן מש"כ האבודרהם ↩

⁹ סי' תעג ס"ט ↩

¹⁰ סי' נ ↩

¹¹ וביאר הפמ"ג או"ח משב"ז סי' תעג ס"ק ד: 'ומפני הטורח צולין על הגחלים, כי גם פסח אם נצלה על גבי גחלים שפיר דמי, עיין ר"מ הל' קרבן פסח פ"ח ה"י' ↩

¹² סדר ההגדה ופירושה ↩

¹³ שו"ע או"ח סי' תעג ס"ד ↩

¹⁴ שו"ע סי' תעג סעיפים כ - כא ↩

¹⁵ הל' קרבן פסח פ"ח ה"ט ↩

¹⁶ ויגד משה סי' ג אות ז. אוצר ההלכות סי' תעג ס"ד ע' קטז. הלכות חג בחג פכ"ג דין ב הערה 4 ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp