ברכה כהלכתה
[א] (הלכה 34)
ברכה כהלכתה
'שם ומלכות'
ב. וכן אמרו חכמים שכל ברכה שפותחת בברוך צריך להזכיר גם מלכות - 'מלך העולם' בפתיחה, ומי שאמר את הברכה בלי ולא הזכיר מלכות לא יצא ידי חובת אמירת ברכה זו.
ג. אמנם הברכות שאינם פותחות בברוך אין הזכרת מלכות בפתיחה, כגון ברכת אלוקי נשמה, ותפלת הדרך, וכן ברכה הסמוכה לחברתה.
ד. היוצא מן הכלל היא ברכה ראשונה של שמונה עשרה, כיון שאיננה הודאה על הנאה או מצוה, אלא בקשת צרכיו של האדם לא תיקנו בה מלכות, ולכן גם בברכת מעין שבע בליל שבת אין הזכרת מלכות כיון שהפתיחה של היא מעין ברכה ראשונה של שמונה עשרה.
הערות:
1 שו"ע אדה"ז סי' ריד ס"א. ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppברכה כהלכתה — מלך העולם
[א] (הלכה 35)
'מלך העולם'
א. למדנו שברכה שאין בה הזכרת מלכות לא יצא בה ידי חובה, ואפילו אמר מלך אלא שלא אמר תיבת העולם, לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך!
ב. (הסברת הבעיה: מלך בלי העולם אין לזה משמעות, כי לא מובן על מה הוא מלך.
*נכון שהיה אפשר לפרש שהמילה מלך מתייחסת למילה שלפניה 'אלוקינו' וכאילו אמרנו שאלוקינו הוא מלך, אבל זה לא מה שחכמים תקנו, תקנת חכמים היתה שמלך העולם מתייחס לראש הברכה - לברוך! כלומר ברוך (ה') מלך העולם, ובמילא כשלא אמר העולם, המילה מלך נשארת לבד ואין לה משמעות).
ג. כתב המשנ"ב בביאור הלכה ד"ה ואפילו דילג, שאם לא אמר העולם, אבל אמר המלך בתוספת ה בראש התיבה, כן יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך, שהרי הסביר אדמו"ר הזקן שתיבת המלך כן יכולה להתפרש כהמשך לברוך אתה - ופירושו 'ברוך המלך'.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' ריד סעיף ב. ↩
השמיט שם או מלכות בברכה
[3] (הלכה 36)
ברכה כהלכתה
א. למדנו שמי שאומר ברכה בלי להזכיר בה את שם ה', ומלכות אין זה בגדר ברכה ויצטרך לברך שוב.
ג. אמנם כתבו הפוסקים שאם השמיט את שם הוי"ה והזכיר רק שם אחד, והוא אחד מהשבעה שמות שאינם נמחקים יצא ידי חובה, שהרי אפילו מי שאמר על הלחם בריך רחמנא יצא ידי חובה (משנ"ב סי' ריד ס"ק ד שער הציון סק"ג).
ב. כתב אדמו"ר הזקן (סי' קפה סעיף ב) שתיבות עיקר הברכה הן: ברוך, ה', ומלכות'. ולפי זה במקרה שהשמיט את המילה אתה ואמר ברוך ה' אלוקינו וכו', גם כן יצא ידי חובה (ראה משנ"ב שם סק"ג).
[4] (הלכה 37)
ברכה כהלכתה
שאלה: האם מותר לברך ולהזכיר שם ומלכות בשפה אחרת חוץ מלשון הקודש?
תשובה: א. כלל קבעו חכמינו שכל הברכות נאמרות בכל לשון, ולכן אפשר לברך בכל שפה ולא רק בלשון הקודש.
ב. ולכן מצינו שאדם שבמקום לברך המוציא לחם מן הארץ אמר בשפה הארמית 'בריך רחמנא מלכא דעלמא מריה דהאי פתא' יצא ידי חובתו, כיון שיש בדבריו הזכרת שם ומלכות, שהרי המילה רחמנא, השתמשו בה לכנות את שם ה' בבבל (למרות שבלשון התרגום זה כינוי - שה' רחום).
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רו ס"ד. סי' קסז סי"ג. קפז ס"ד. סדר ברכת הנהנין פי"ג ה"ד. ↩
כוונה בברכה
[5] (הלכה 38)
ברכה כהלכתה
שאלה: האם חובה לכוין בשעת אמירת ברכה? (א)
תשובה: א. לכתחילה המברך צריך לכוין בשעת ברכה וכפי שכתב אדמו"ר הזקן (סדר ברכות הנהנין פ"ט ה"ג) 'צריך להיזהר מאוד בכונת הברכות, שיבין ענין הברכה שהוא מברך את ה' ועל מה הוא מברך ולא יהא לבבו פונה לדבר אחר'.
ב. וכפי שהגדיר זאת אדמו"ר הזקן בתניא (פרק לח): 'אך אעפ"כ אמרו תפלה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה'.
ג. כלומר כמו שהנבראים מורכבים מגוף חומרי, ונפש - שפע אלוקי ששופע בנבראים ומתלבש בגוף הגשמי וכך הוא מחיה אותם, כך הדיבור שבברכה הוא מקביל לגוף והכוונה מקבילה ןנשמה כי בכוונה מתלבש הארת רצון העליון. וכשיהודי מקיים מצוה עם כוונה מאיר בזה אור אלוקי גבוה, אך כשהוא לא מכוין האור האלוקי לא מתלבש בזה, ונשאר רק עצם אמירת הברכה המשולה לגוף מת.
[6] (הלכה 39)
ברכה כהלכתה
שאלה: מה צריך לכוין בשעה שמזכירים שם ה' בברכה?
תשובה: א. כשמזכירים את שם הוי"ה עלינו לכוין כנגד שני שמות, א. שם הכתיבה - הוי"ה, ב. שם הקריאה אדנ - י ולכל אחד מהם יש כוונה אחרת.
כוונת שם הוי"ה: שהוא היה הוה ויהיה, [ברגע אחד (עפ"י תניא שער היחוד והאמונה פ"ד)].
כוונת שם אדנ - י: מלשון אדנות, שהוא אדון הכל.
ב. ובנוסף אנו אומרים בברכה 'אלוקינו' ומלבד עצם ההבנה שאלוקינו הפירוש שהוא האלוקים שלנו, עלינו לכוין גם את הכוונה של שם אלוקים.
כוונת שם אלוקים: שהוא תקיף ואמיץ, אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים.
[בלקו"ת (שלח מ, ג) מובא שפירוש הוי"ה אלוקינו הוא: שהוי"ה ברוך הוא, הוא כוחינו וחיותינו].
[7] (הלכה 40)
ברכה כהלכתה
שאלה: למדנו שצריך לכוין בברכות, מה הדין בדיעבד שלא כיון?
תשובה: למדנו בהלכה קודמת שברכות אפשר לומר הן בלשון הקודש והן בשפת לע"ז.
יש אומרים שכל זה בתנאי שמבין מה שאומר ואם לאו לא יצא ידי חובה.
ויש אומרים שבלשון הקודש לא חייב להבין מה שאומר אמנם אם מברך בלשון לע"ז חייב להבין.
אך יש אומרים שאדם שבירך ולא הבין את מה שאמר אפילו זה הי' בשפה אחרת שאינה לשון הקודש יצא ידי חובה.
למעשה לכתחילה חייבים לכוין, אך בדיעבד כיון שספק ברכות להקל יוצא ואינו חוזר ומברך.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' סב ס"ב וסי' קפה ס"ב. תניא פרק לח. ↩
אמירה בפה והרהור
[8] (הלכה 41)
ברכה כהלכתה
שאלה: האם חייב לברך בפה או שאפשר להרהר במחשבה?
תשובה: א. לכתחילה על האדם המברך להשמיע לאוזניו את מה שמוציא בפיו. אמנם אם בירך בלחש באופן שאמר בשפתיו אך לא השמיע לאוזניו, יצא ידי חובה.
ב. לגבי הרהור נחלקו הפוסקים: יש אומרים שאפילו בדיעבד לא יוצא ידי חובה בהרהור, [ובמקרה שלא יכול לברך באם זה ברכת המזון שהיא מדאורייתא תיקנו חכמים שלפחות יהרהר, אך בברכות דרבנן לא תיקנו שיהרהר], וכיון שאינו יוצא י"ח בהרהור במילא אדם בריא שאינו יכול לברך, שלא יאכל! משא"כ חולה שחייב לאכול יש ענין שיהרהר, כי ה' יראה ללבב ויתן לו שכר על המחשבה כנאמר אמרו בלבבכם.
אך יש אומרים שבדיעבד אפילו הרהר במחשבה בלבד יצא ידי חובה [אפילו בברכת המזון שהיא מדאורייתא כיון שלא נאמר בה 'ודברת' כמו קריאת שמע, אלא וברכת] כיון שברכה בלב שם ברכה עליה.
ג. הלכה למעשה: הכריע אדמו"ר הזקן שהעיקר כשיטה הראשונה שלא יצא ידי חובה ואדם שהרהר עליו לשוב ולברך בפה. אמנם בשעת הדחק וצורך גדול כשמדובר בברכות מדרבנן יסמוך על השיטה השניה שיצא ידי חובה בהרהור.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' קפה סעיף ד. ↩
התעסקות בשעת הברכה
[9] (הלכה 42)
ברכה כהלכתה
א. כשאדם מברך ברכת המזון אסור לו לעשות מלאכה תוך כדי שמברך כיון שנראה כמברך בדרך ארעי ומקרה, ואפילו תשמיש קל שלא מפריע לכוין אסור.
וכל שכן שלא להתעסק בדברים שמצריכים תשומת לב, ואפילו עיסוק בדבר מצוה כגון עסק התורה, אסור כיון שלבו פונה מכוונת הברכה.
ב. וכתב אדמו"ר הזקן שצריך להיזהר בזה [בהתעסקות בדבר שמצריך תשומת לב] לכתחילה בכל הברכות כיון שלכל הדיעות צריכים כוונה לכתחילה.
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' קפג סעיף יד. קפה סוף ס"ב. תהלה לדוד סי' קצא. ↩
אחיזת הדבר שמברכים עליו
[1] (הלכה 43)
ברכה כהלכתה
שאלה: האם צריך לאחוז את הדבר שמברכים עליו והאם משנה באיזה יד?
תשובה: א. לכתחילה כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו או לעשות בו מצוה צריך ליטלו בידו כשהוא מברך, כיון שצריך לברך מיד סמוך להנאה או קיום המצווה, ולכן כשהדבר מזומן בידו זה הזמן לברך.
ב. וצריך לאחוז ביד ימין לכבוד הברכה כיון שיד ימין היא היד החשובה. איטר (שמאלי) אוחז בידו השמאלית (כי אצלו היא היד החשובה).
ג. במקרה שאדם אינו יכול להחזיק ביד ימינו יחזיק עכ"פ ביד שמאלו ולפחות יועיל לטעם הראשון שהדבר יהי' מזומן בידו לברכה.
הערות:
1 שו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ו, ז. קפג ס"ז. סדר ברכות הנהנין פ"ט ס"ד. ↩
[2] (הלכה 44)
ברכה כהלכתה
שאלה: האם אפשר לאחוז על ידי כלי או סכין?
תשובה: א. אין צורך להחזיק דווקא ביד עצמה, אלא גם אם הדבר מונח בכלי והוא מחזיק את הכלי ביד ימין, זה מספיק.
ב. מכל מקום (עפ"י הקבלה) טוב ליזהר שלא ליטלו על ידי סכין - כלומר שלא יחזיק את הפרי על ידי תקיעת סכין בפרי ואחיזת בסכין בשעת ברכה, כיון שאחיזת הסכין ביד ימין יוצרת ב' הפכים בנושא אחד, הימין ממנה 'תוצאות חיים', והסכין הוא כוחו של עשיו המקצר חיים.
ג. [יש אומרים (כף החיים) שצריך להיזהר גם מכף ומזלג, העשויים מברזל, אבל מלשון אדמו"ר הזקן נראה שכל החומרא היא רק בסכין].
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רו סעיף ח. סדר ברכות הנהנין פ"ט ס"ד. ↩
בירך ולא אחז את הדבר
[3] (הלכה 45)
ברכה כהלכתה
שאלה: אדם שבירך ולא החזיק בידו את הדבר בשעת הברכה האם יצא ידי חובה?
תשובה: א. במקרה שלא אחז אבל הדבר הי' לפניו בשעת הברכה יצא ידי חובה.
ב. אמנם אם זה לא הי' לפניו בשעת הברכה, לא יצא ידי חובה.
ג. וגם אם בשעת הברכה כיוון על זה לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך.
[ד. נכון שבסי' רעא בקונטרס אחרון סק"ח כתב אדמו"ר הזקן שבמקרה שכיוון כן יצא ידי חובה, אבל בסידור - סדר ברכת הנהנין, שהוא המסקנא הסופית הכריע שלא יצא ידי חובה].
הערות:
1 שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רו סעיף ט. סדר ברכות הנהנין פ"ט הלכה ד. ↩
ברכת שעשה לי כל צרכי בתשעה באב
[א] (הלכה 46)
ברכה כהלכתה
ברכת שעשה לי כל צרכי בתשעה באב.
שאלה: האם מברכים ברכת שעשה לי כל צרכי בתשעה באב?
תשובה: חכמינו תיקנו (ברכות דף ס, ב) שכל יום כשאדם לובש את מנעליו שיברך ברכת שעשה לי כל צרכי. ודנו הפוסקים האם (ביום הכיפורים ו)בתשעה באב שאנו אסורים בנעילת הסנדל האם מברכים ברכת שעשה לי כל צרכי שנתקנה על לבישת הנעליים.
יש פוסקים שהכריעו לברך גם בתשעה באב ברכת שעשה לי כל צרכי (משנ"ב סי' תקנד ס"ק לא).
ויש פוסקים שהכריעו שלא לברך ביום תשעה באב עצמו, וכן נכון גם על פי הקבלה (שער הכוונות ענין ברכת השחר. כף החיים סי' מו אות יז).
אמנם יש שנהגו לברך בצאת הצום כשלובשים את הנעליים (מעשה רב אות ט).
אך למעשה מנהג חב"ד (ספר המנהגים ע' 47) על פי הוראת אדמו"ר הצמח צדק בשם אדמו"ר הזקן (וכ"כ הבן איש חי בשו"ת רב פעלים ח"ב, סי' ח) שלא לברך כלל שעשה לי כל צרכי גם בצאת הצום, עד למחרת בבוקר.