נרות שבת

---

[א] (הלכה 430)

שאלה: האם צריך להדר להדליק נרות שבת בשמן זית?

תשובה: המשנה במסכת שבת¹ דנה בשמנים הראוים להדלקת נרות שבת: '.. וחכמים מתירין בכל השמנים .. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד'.

ונפסקה ההלכה כחכמים² וכמ"ש הרמב"ם³: 'מותר להדליק לכתחלה בשאר שמנים כגון שמן צנון ושומשמין ולפת וכל כיוצא בהן, אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד'.

אך מ"מ מצינו שיש מעלה בהדלקה בשמן זית, וכדלקמן:

הגמרא שם⁴ אומרת: 'אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר. אמר אביי: מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר: האי משך נהורי טפי. כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא, אמר: האי צליל נהוריה טפי'.

וכתבו התוספות שם: 'מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי - נראה דאנר חנוכה קאי ומשום טעמא דמסיק דנפיש נהוריה טפי אבל לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו כדמוכח במתניתין דכולהו מודו ביה דמדליקין'.

וכתב הפענח רזא פרשת אמור: 'ויקחו אליך שמן וגו', סמך זה למועדות וגו' שמצוה מן המובחר להדלקת שבתות וי"ט בשמן זית'.

ובספר חסידים⁵ מובא: 'מעשה באחד שהאריך ימיו ולא מצאו לו שום זכות, אלא שלא היה מדליק בחלב, בערב שבת אלא בשמן זית'.

ולהלכה כתב המחבר⁶: 'שאר כל השמנים, חוץ מאלו, מדליקים בהם; ומ"מ שמן זית מצוה מן המובחר'. וכ"כ אדמו"ר הזקן⁷.

וכתב החיד"א⁸: 'שמן זית מצוה וכו' ובמקום שמצוי שמן זית צריך ליזהר בו דהרגיל בנר הויין לו בנין רבנן ולכן צריך ליזהר בנר לעשותו כשלם שבפנים כדי לזכות לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית, וע"ד שכתב הטור לעיל סי' רסג ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל לעשותו יפה הויין ליה בנים ת"ח ופירש הרב ב"ח דהדלקת הנר חובה וא"כ על כרחך הא דזוכה לבנין רבנן היינו אם עושה יותר מחיובו לעשות נר יפה ע"ש. ומטעם זה צריך להזהר בשמן זית לזכות לבנים מאירים בתורה שנוחים בהלכה כשמן זית כמ"ש פרק זה בורר (סנהדרין כד) שת"ח שבא"י נמשלו לשמן זית שנוחים זה לזה בהלכה'.

אלא שמצינו בפוסקים שהמנהג בהרבה מקומות הי' להדליק בנרות ולא בשמן זית, וכפי שכותב הגר"ח נאה⁹ אף שהשיג על מנהג זה: 'הנר שמברכין עליו יהדר שיהא משמן זית משום כבוד הברכה, וכן המנהג בא"י משנים קדמוניות (רק בני חו"ל אשר באו מקרוב לא"י עושים כפי הרגלם בחו"ל להדליק נרות חלב או סטרין כי לא הורגלו בתקון הנר ובהכנת הפתילות, ומ"מ מהראוי שידליקו בשמן זית דוקא)'.

אמנם מ"ש הגר"ח נאה שלא הורגלו בתיקון הנר וכו', כתב על דבריו בשו"ת מגדנות אליהו¹⁰ שהוא מצד סיבה הלכתית שבשמן נוזלי יש יותר חשש של שמא יטה, שמצינו שכתב אדמו"ר הזקן¹¹: 'אעפ"י שכל השמנים חוץ מאלו שמנו חכמים כשרים להדליק בהם לכתחלה מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית כמו לנר חנוכה כמו שיתבאר בסי' תרע"ג ואם אין שמן זית מצוי מצוה יותר בשאר שמנים שאורן זך וצלול מבנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים לפי שיש אוסרים אותן שאינם מחלקים בין השמן הפסול המונח בכלי לכרוך סביב הפתילה. ואם צריך ללמוד בלילה לאור הנר ידליק נר כרוך ולא שאינו כרוך לפי שאצל הכרוך יש היתר ללמוד כמו שיתבאר בסימן ער"ה ומצוה יותר בנר של שעוה מבשל חלב לפי שאורו צלול יותר'.

ויתירה מכך כתב המשנה ברורה¹²: 'ונ"ל דכ"ז לפי ענין הנר דבנר שלנו [שקורין סטרין] שצלול בודאי יותר מן השעוה ואינו רגיל להטות בו אפילו בחול זה עדיף מנר שעוה ואולי אף מכל השמנים דהרי בודאי לא אתי להטות¹³'.

ויש שכתבו¹⁴ שכל ההידור מצוה שמצינו להדליק בשמן זית בנרות שבת הוא רק מצד צלילות האור, ובנרות שלנו שאורם צלול אין יתרון לשמן זית.

ולמעשה לגבי מנהג חב"ד כותב הרבי¹⁵: 'בבית כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראיתי אף פעם אחת שידליקו בשמן (זית וכיו"ב) בנרות ש"ק ויו"ט, כי אם בנרות חלב, והיפוכו בנרות חנוכה, טעם ע"ז לא שמעתי'.

ועוד כותב הרבי¹⁶ ביחס לדברי הגמרא בשבת כג, א שם שנר חנוכה מצותה מן המבוחר בשמן זית, ש'קאי גם על נרות שבת. וראה שו"ע רבנו הזקן סי' רסד סי"ב. אבל פוק חזי מאי עמא דבר, מנהג ישראל¹⁷. וראה עטרת זקנים ר"ס תרעג'.

וכך גם סיפרה¹⁸ הרבנית חיה מושקא ע"ה שהיא מדליקה בנרות עם פמוטות ולא בשמן.

א"כ ראינו שיש שנהגו להדליק נרות שבת בשמן זית דווקא, אך יש שנהגו להדליק בנרות רגילים וכן מנהגנו.

----------------------------------------------

---

הערות:

¹ כד, ב ↩

² ראה גם ב"י סי' רס"ד, אך להעיר מתניא רבתי סי' יב, הובא לקמן בדברי המחזיק ברכה ↩

³ הל' שבת פ"ה הי"א ↩

⁴ כג, א ↩

⁵ (מרגליות) סי' רעב אך ראה בשו"ת אז נדברו מצוין להלן הע' 14 ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' רסד ס"ו ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' רסד סי"ב יובא לקמן ↩

⁸ מחזיק ברכה שם ס"ק ב ↩

⁹ קצות השלחן סי' עד בדה"ש ס"ק ד ↩

¹⁰ ח"א סי' ל אות א ↩

¹¹ נסמן בהערה 7 ↩

¹² שם ס"ק כג ↩

¹³ וראה גם מש"כ בהערות וביאורים גליון תתקלח עמ' 79 ↩

¹⁴ שו"ת אז נדברו ח"ג סי' ד ↩

¹⁵ לקו"ש חכ"א ע' 382 ↩

¹⁶ לקו"ש חל"ה ע' 320 הערה 21 ↩

¹⁷ להעיר מהליכות ומנהגי שב"ק פ"ב ע' כא שמסופר שהרבי אמר למישהו שמכיון שאשתך כבר נהגה להדליק בשמן זית נכון שתמשיך כך גם להבא ↩

¹⁸ ימי מלך ח"ג ע' 1254 ↩

---

[ב] (הלכה 442)

שאלה: האם צריך להבהב את הנרות לפני ההדלקה בפועל?

תשובה: במסכת שבת¹ נאמר: 'משנה. פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה, רבי אליעזר אומר: טמאה היא ואין מדליקין בה, רבי עקיבא אומר: טהורה היא ומדליקין בה'.

ופירש רש"י² ד"ה טעמא דר' אליעזר: 'בהדלקה משום דאין מדליקין בו, שאין דולקין יפה, ובכל שבתות השנה אסור, ולאו משום נולד'.

וכתבו התוספות³: 'ונ"ל דבחנם נהגו אנשים⁴ להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא, ועוד אמרינן לקמן הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן משמע דיכול להדליק אף על פי שאינה מהובהבת'.

ועד"ז כתב הרא"ש⁵ שאין הלכה כר"א ואעפ"כ כתב שזה מנהג יפה: 'ונוהגות הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ויאחז בה האור היטב ומנהג יפה הוא⁶. ומיהו הלכה כרבי עקיבא דמדליקין אעפ"י שאינה מחורכת דרבי אליעזר שמותי הוא..'.

מאידך מצינו ראשונים שהצריכו הבהוב מדינא ויש שכתבו שאין צריך הבהוב ממש אך יש צורך בהעברה באש, וכמ"ש המרדכי⁷: 'ופסק בספר המצות מה שנהגו שמדליקות ע"ש ומכבות אותם כדי שתאחוז השלהבת יותר היטב לרווחא דמילתא היא, ובה"ג פסיק דהלכתא אין מדליקין בסמרטוטין ולא בפתילה שאינה מחורכת וכן איתא בתוספתא וגם בפי' ר"ח, ור"י [חולק] ופסק דבחירוך שמשפשפה .. באור דרך העברה דכולי עלמא מודו דצריך לעשותו, אבל הבהוב גמור להדליק ולכבות אין צריך לעשותו בע"ש וההוא חשוב כתיקון מנא בשבת'.

ולהלכה כתב המחבר⁸: 'א"צ להבהב הפתילה', אך הרמ"א שם בהגה"ה כתב: 'ומ"מ נהגו להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה מחורכת ותאחז בה האור יפה'. והוסיף המגן אברהם⁹: 'ואף בנר הכרוך עושין כן'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹⁰: 'מן הדין אין צריך להבהב הפתילה על השלהבת קודם שידליקנה כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה אבל נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה כדי שתאחז בה האור יפה בין בנר של שמן בין בנר הכרוך ומנהג יפה הוא'.

א"כ ראינו שהיה מנהג להבהב הנרות, כדי שידלקו טוב יותר. ומכיוון שישנו ענין (אודותיו נלמד בשבוע הבא) שהבעל יכין את הנרות לכן יש שחידשו שאת הבהוב הנרות יעשה הבעל¹¹.

אך למעשה כתבו רבים שכיום לא נהגו להבהב הנרות. וכמ"ש הגר"ח נאה¹²: 'ולא ראיתי מי שנוהג כן בזמננו'. וכך כותב הרבי¹³: 'לא נהגינן להבהב נר של שבת קודם ההדלקה'.

סיפר אחד המשמשים בקודש¹⁴, שפעם הכין להדלקה את הנרות בבית הרבי, והבהב אותן, כשראתה זאת הרבנית ע"ה, החליפה את הנרות, בנרות אחרים! גם המשב"ק הרשד"ב גאנזבורג¹⁵ סיפר שלא הבהבו את הנרות לא בבית הרבי, ולא הרבי בחדרו הק' ב770.

בטעם הדבר שכיום לא נוהגים בזה ביאר בשו"ת חיי הלוי¹⁶: 'וי"ל הטעם דבנרות שלנו א"צ להבהב דמוכנים ועומדין הם להדליק, ולפי השמועה הי' גם ענין בזה להדליק דוקא בנרות שעדיין אינן מהובהבין כדי שיהא נראין שלמים .. וראיתי עוד בעולת החודש (קונטרס לו) שכתב האדמו"ר מסוליצא שליט"א דהנרות כהיום מתוקנים מבית החרושת שפתילתם מפוזרים בראשיהם להיות קלים לאחוז בהם האור, ואדרבה אם מדליקן ומכבן שוב אינם קלים כ"כ לחזור ולהדליקן כמו שהיו מתחילה, וממילא י"ל שהכנתן למצוה יהי' רק תיקונן לתוך המנורה וליגדל הפתילה שתהא נכון ומוכן להדלקה, ובזה יש להבעל חלק בהמצוה'.

א"כ אין מנהגנו להבהב את הנרות לפני הדלקתן. [אך טוב שהבעל יסייע להכנת הנרות, וכפי שנלמד בעז"ה ביום שישי הבא].

--------------

---

הערות:

¹ כח, ב ↩

² כט, א ↩

³ שם ד"ה רבא אמר ↩

⁴ בטור הוצאת שירת דבורה סי' רסד הגהות והערות אות יט העירו שבכל הדפוסים הישנים כתוב נשים, ומה שנדפס לפנינו אנשים הוא ט"ס. ולהעיר שבטור בחלק מהדפוסים ג"כ נכתב: *נהגו האנשים* והעיר על כך הפרישה או"ח סי' רסד אות יד: לשון אשיר"י *ונוהגות* האנשים. וכתבו בהגהות והערות שם שכנראה רצה להגיה שצ"ל ונוהגות הנשים ↩

⁵ שבת פ"ב סי' יח ↩

⁶ וראה מ"ש ביאור הגר"א או"ח סי' רסד ס"ט: 'דר"ע לא פליג אלא שמדליקין בהם', ור"ל שגם ר"ע מסכים שכך דולקת יפה יותר. טעם נוסף להבהוב כתב הקרבן נתנאל ביצה פ"א סי' א אות פ: 'ושני יו"ט של ר"ה אסור להדליק בליל יו"ט. נ"ל דמהאי טעמא נוהגין הנשים בכל ע"ש להדליק הפתילה ולכבותה קודם הדלקתן. מפני חשש האוסרים כשחל יום טוב אחר שבת. וכן בר"ה נמי צריכין מנהג זה כדי לטלטל ולהדליק אח"כ ביום טוב שני. אח"כ מצאתי כן במרדכי בשם הר"מ מרוטנבורג' ↩

⁷ שבת פ' במה מדליקין רמז רפט, וראה ג"כ בשלטי גיבורים שבת יב, ב ↩

⁸ סי' רסד ס"ט ↩

⁹ ס"ק טו ↩

¹⁰ סי' רסד סי"ד ↩

¹¹ חיי אדם כלל ה דין כא, הובא בקיצור שו"ע סי' עה ס"ה. משנ"ב סי' רסד ס"ק כח ↩

¹² קצות השלחן סי' עד בדה"ש ס"ק ה ↩

¹³ רשימות היומן עמ' תכז ↩

¹⁴ הליכות ומנהגי שב"ק ע' כ ↩

¹⁵ בקובץ בקודש פנימה ע' 11 ↩

¹⁶ ח"ג סי' יח, וראה ג"כ שו"ת רבבות אפרים ח"ז סי' נד אות מ ↩

---

[ג] (הלכה 448)

שאלה: האם הבעל צריך לקחת חלק בהכנת הנרות לשבת?

תשובה: מובא בכתבי האריז"ל שעל הבעל להכין הנרות כמ"ש בפרי עץ חיים¹: 'ותיקון הנר שבת, תהיה אתה זהיר, אך הדלקתם תהיה ע"י אשתך'. וכ"כ בשער הכוונות²: 'גם היזהר [=אתה, הבעל] בתיקון הנרות של שבת³. אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית, כנודע'.

הר"מ זכות⁴ דייק הנהגה זו מדברי המשנה בשבת פ"ב מ"ז לגבי השלשה דברים שאדם צריך לשאול את בני ביתו בערב שבת ערבתם עשרתם הדליקו הנר: 'לא תני תקנו לרמוז מ"ש בספר התיקונים שהנכון שבעל הבית יתקן את הנר ואשתו תדליקנה⁵'.

עד"ז מצינו בדברי המהרש"ל⁶: 'שם רב הונא מדליק שרגא כו' נ"ב מצאתי בתוס' ארוכים וז"ל והיו שם הרבה נרות והיתה אשתו מדלקת אחרת עכ"ל ואני אומר דיכול להיות שהוא הדליק תחלה כדי שאשתו תהיה מדלקת נר של מצוה וק"ל'. וביאר התוספת שבת⁷: 'ומהרש"ל פירש אהא דאיתא שם רב הונא מדליק שרגא היינו שהדליק מתחילה נר אחד כדי שאשתו תדליק בה את הנרות של שבת'.

וכתב היוסף אומץ⁸: 'ואני הקטן נהגתי בעצמי תיקון הנרות ומילוי הפמוט'.

הנהגה זו הובאה למעשה במגן אברהם⁹ וז"ל: 'מפני שמצויות. ועוד מפני שהאשה כבתה נרו של עולם ומ"מ האיש יתקן הנרות (כתבים)'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹⁰: 'ומכל מקום טוב שהוא יתעסק בתיקון הפתילות והנרות'.

בשנת תשל"ה בתקופה שבה החל מבצע נש"ק ושגם ילדות ידליקו ידליקו נרות, מישהו כתב לרבי שעל כן יש חיוב לאב לאב להכין הנרות לביתו וחיובו הוא לא רק משום חינוך, אלא כחלק מעצם המצוה של הדלקת נרות. ועל דבריו "שבעל הבית יתקן" כתב הרבי¹¹: הובא בשו"ע אדמו"ר הזקן סימן רסג סעיף ה (מהמגן-אברהם שם) בלשון "טוב שהוא יתעסק כו'" ותו לא – ועוד ועיקר: כמה וכמה אין נזהרין בזה – ולכן לא רציתי להביאו.

למעשה הרבי בשיחת כג אייר התשמ"ט¹² הזכיר: 'ולהוסיף שאף שהדלקת הנרות היא ע"י בעלת הבית (עקרת הבית) מ"מ מנהג ישראל שגם הבעל משתתף בזה (באופן סמלי עכ"פ) ע"י הסיוע בהכנות לזה, כגון בהגשת הגפרורים או הנרות וכיו"ב'.

[לכאורה דברי הרבי לגבי הבאת הגפרורים הם בדומה לדברי התוספת שבת שהביא מהמהרש"ל שרב הונא הביא לאשתו הנר איתו תדליק את נרות השבת].

בנוסף לכך ראוי לציין שמצינו אצל רבותינו נשיאנו שבאו להסתכל על הדלקת הנרות ע"י הרבנית, וכמו שסיפר הרבי הריי"צ¹³ שלרבי המהר"ש היו ניגונים מיוחדים לכל דבר, כשהי' מחליף בגדי החול לבגדי שבת, או בגדי השבת לבגדי החול, לכל דבר הי' לו ניגון מיוחד, והניגון הי' בן שתי תנועות. כשהי' נכנס בערב שבת קודש להסתכל איך הרבנית מברכת על נרות שבת, הי' זה ג"כ בניגון מיוחד'.

וכך מובא¹⁴ לגבי הנהגהת הרבי שהלך לביתו או לספריה בזמן הדלקת הנרות על ידי הרבנית.

א"כ ראינו שמנהג נכון עפ"י קבלה וכן מנהגנו שהבעל יסייע בהכנה להדלקת הנרות, אם בעצם הכנת הנרות, או בהגשת הגפרורים וכדומה.

---

הערות:

¹ שער השבת פ"ג ↩

² עניין ליל ו ד"ה ענין לימוד ↩

³ בסידורו של שבת ח"א שורש ב ענף ב כתב בשם סידור האריז"ל: *והוא שתערוך ותעמיד הנרות על המנורה'* ↩

⁴ בספרו קול הרמז על המשניות ↩

⁵ כתב השושנים לדוד (הר"ד פרדו. הובא בתוספות רעק"א) על המשנה שבת פ"ב מ"ו: 'ובהדלקת הנר יש לדייק שכשם דלא תני ובהפרשת חלה אלא ובחלה סתם ה"נ הול"ל סתם ובנר ונראה שרצה לרמוז בזה מאי דאיתא בתיקוני הזהר שהנכון שבעל הבית הוא יתקן הנרות ואשתו תדליק משום הכי לא תני אלא הדלקה דתיקון לאו עלה רמי. ושוב ראיתי דכה"ג דייק הרמ"ז במתניתין דלקמן דקתני הדליקו וכו' ולענ"ד הכא דייק טפי' ↩

⁶ הגהות חכמת שלמה שבת קיט, א ↩

⁷ סי' רסג ס"ק ז ↩

⁸ ח"א דיני ערב שבת והנהגתו סי' תקל ↩

⁹ או"ח סי' רסג ס"ק ז ↩

¹⁰ שו"ע סי' רסג ס"ה ↩

¹¹ התקשרות גליון מספר 686 ↩

¹² תו"מ ח"ג ע' 209 הערה 25 ↩

¹³ סה"ש תש"ד ע' 95 (במהדורת לה"ק ע' פח) ↩

¹⁴ מעשה מלך ח"ב פ"א אות יט ע' 127. אורחות מנחם ע' כח ↩

---

[ד] (הלכה 454)

כיצד מקבלים את השבת (1)

שאלה: מתי חלה על האדם השבת?

תשובה: אמנם באופן כללי חלה השבת על האדם ע"י שמקבל בדעתו על עצמו את השבת¹. אך גם ללא קבלת שבת ברורה מדעתו השבת יכולה לחול על האדם ע"י מעשיו או דיבורו. וישנם בדברי הראשונים ג' שיטות מתי נחשב שהאדם קיבל על עצמו את השבת.

א. בהדלקת הנרות

כתב הבה"ג²: 'והיכא דבעי אדלוקי נר חנוכה ונר שבת, ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבתא, דאי אדליק דשבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום דקבלה לשבת עליה'.

וביאר הר"ן³: '..משום דרבנן הכי תקון שתהא הדלקה מלאכה אחרונה ושלא יעשה אחריה מלאכה כלל והיינו טעמא לפי שהדלקה מלאכת מצוה היא לצורך שבת וכדאמרינן לקמן⁴ הדלקת נר בשבת חובה ונמצא שהיא כתחלת שביתה וכקבלתה .. וכיון דכל הני שמעתתא מוכחי שחכמים תקנו שתהא הדלקת הנר מלאכה אחרונה מי שמדליק את הנר כבר הוא גומר בדעתו שלאחר מלאכה זו לא יעשה שום מלאכה אחרת ואין לך קבול שבת גדול מזה ..'⁵.

ב. בברכת הדלקת הנרות

יש שהסבירו את דברי הבה"ג (שכתב שקבלת השבת הוא בהדלקת הנרות) שזה בגלל הברכה שבהדלקה, וכמ"ש בספר אור זרוע⁶: 'ותו הביא ראיה מה"ג שפסקו שאם הדליק נר שבת שאסור אח"כ להדליק נר חנוכה דהיינו מפני שבירך להדליק נר של שבת שאל"כ במאי קבליה לשבת עליה'.

וכ"כ השבלי הלקט⁷: 'וגם בה"ג אוסר להדליק נר של חנוכה אחר נר של שבת, שכיון שבירך על נר של שבת כבר קיבל עליו את השבת ואסור להדליק נר חנוכה אחרי כן'.

וכ"כ רבינו פרץ בהגהת תשב"ץ קטן⁸: 'דכיון שברכה על הנר אין לך קבלה גדולה מזו'. וראה גם בדברי המהר"ם עצמו המובאים בהגהות מיימונית⁹: '..דאל"כ שמא באיסור הוא מטלטלו אחר שבירך נר של שבת'.

ג. בתפילת שבת

מאידך בהגהות מיימוניות שם כתב: 'כתבו התוס' אהא דאמרין בפרק במה מדליקין ושוהה כדי לצלות דג קטן, מכאן היה אומר ה"ר שמשון שאין חשוב הדלקת הנר בשבת לאסור במלאכה אחריה, ואעפ"י שמברך בה, שאין חשוב שבת אא"כ התפלל תפלת ערבית וקידש השבת .. ולא כדברי ההלכות גדולות'.

וכ"כ הרא"ש¹⁰: 'ונראה דקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית .. מכל הדין משמע שקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית וכן עמא דבר כשהחזן אומר ברכו הכל פורשין ממלאכה'.

ובשבלי הלקט ענין שבת שם כתב: 'ומצאתי בדברי הגאונים ז"ל בערב שבת אפי' הדליק את הנרות אין מקבל עליו את השבת לאסור עצמו במלאכה עד שיתפלל תפלת ערבית שאז בברכת מקדש השבת הוא מקבל עליו. וכן מצאתי בשם הר"ר שמשון זצ"ל שאין חשוב הדלקת הנר קבלת שבת לאסור עצמו במלאכה אעפ"י שבירך עליו אא"כ התפלל ערבית וקידש השבת'.

א"כ ראינו את שיטות הראשונים מתי חלה השבת על האדם אם ע"י מעשיו או דיברו.

ולהלכה הטור¹¹ הביא את דעת בה"ג והחולקים. וכן המחבר¹² הביאם וכתב: 'לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה .. ויש חולקים על בעל ה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן: ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. ולדידן, כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו'.

מדברי המג"א¹³ משמע שהעיקר כדברי החולקים על הבה"ג.

גם אדמו"ר הזקן¹⁴ הביא את ב' הדעות וכתב שהעיקר כהחולקים על בה"ג. וכתב: 'יש אומרים שכיון שהדליק נר שבת חל עליו השבת ונאסר בעשיית מלאכה אלא אם כן התנה שאינו מקבל עליו שבת בהדלקה זו .. ויש חולקים על זה ואומרים שאין קבלת שבת תלויה כלל בהדלקת נרות אלא בהתחלת תפלת ערבית של שבת שכיון שאמר הש"ץ ברכו הכל פורשים ממלאכתם וכן עיקר¹⁵' .

א"כ ראינו את עיקרי הדברים האם באופן עקרוני חל השבת בהדלקת הנרות, בשבוע הבא נלמד מהו המנהג בפועל הלכה למעשה, והאם אפשר להתנות שאיננו מקבלים את השבת.

---

הערות:

¹ ראה שבלי הלקט ענין שבת סי' נט: 'כלל כל הדברים אחר דעת האדם אנו הולכין בקבלת שבת אם בתפלה אם בהדלקת הנר שאחר ששם בדעתו לשבות אסור לעשות שום דבר' ↩

² סי' ט - הל' חנוכה עמוד קנח, הובא במרדכי שבת רמז רצג ↩

³ שבת י, ב מדפי הרי"ף ↩

⁴ שבת כה, ב ↩

⁵ להעיר שיש שהבינו שדברי הבה"ג הם לא רק על המדליק אלא על כל ב"ב, וראה בסמ"ג עשין סי' ל: ש(גם הביאו הב"י שחולק על בה"ג ומ"מ) כתב '.. משמע שאין הדלקת נר שבת קבלת שבת. אמנם המדליק עצמו יכול להיות אסור במלאכה'. וראה גם בתשב"ץ קטן סי' יד: 'נראה דהא דאמרינן (לעיל סי' ח) כשמדליקין הנר בע"ש יכול להתנות. היינו דוקא לבני הבית'. היינו שגם עבורם צריך תנאי ↩

⁶ הל' ערב שבת סי' יא בשם ר"ת ↩

⁷ ענין שבת סי' נט ↩

⁸ סי' יד ↩

⁹ הל' שבת פ"ה אות ר ↩

¹⁰ שבת פ"ב סי' כד ↩

¹¹ או"ח סי' רסג ↩

¹² שו"ע סי' רסג, יא ↩

¹³ בשו"ע אדמו"ר הזקן דפו"ר מצוין *מ"א* ברשימת החולקים על הבה"ג, ולכאורה הכוונה לסקי"ח ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' רסג ס"ז, וראה גם בס"ח שהביא הסוברין שתלוי בברכה ↩

¹⁵ וראה גם דברי אדה"ז בסי' רסג קו"א ס"ק ז: 'סבירא להו כבה"ג .. אבל אנן לא קיי"ל הכי אלא בנשים' ↩

---

[ה] (הלכה 459)

כיצד מקבלים את השבת (2)

בהלכה מספר 454 למדנו את הדעות השונות מתי חלה קבלת שבת, וכתב אדמו"ר הזקן שהעיקר כהחולקים על בה"ג ושאין קבלת שבת תלויה כלל בהדלקת הנרות, אלא בברכו שבתחילת התפילה.

שאלה: מה המנהג בפועל?

תשובה: הנה למרות שראינו שנפסק שהעיקר להלכה כשיטת הרא"ש ולא כשיטת בה"ג, אעפ"כ למעשה נקבע המנהג לנהוג כדברי הבה"ג, וכדלקמן:

כתב מרן המחבר¹ בשם מנהג של מקצת הנשים: 'לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועפי"ז נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה'. אמנם הרמ"א שם בהג"ה כתב את זה כמנהג כללי על הנשים המדליקות: 'והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה .. אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן²: 'המנהג הוא כסברא הראשונה שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת עליה בהדלקה זו ולכן תתפלל מנחה תחלה אבל שאר בני הבית מותרים במלאכה עד ברכו' וגם הביא ש:'נוהגות הנשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה הנרות ואינן מכבות אותה שכבר חל עליהן שבת בגמר הדלקה'³.

אך כתב הב"ח⁴ הביאו המג"א⁵: 'מיהו באנשים שמדליקים בעצמן כמו שכתב במרדכי על ההולכין ללמוד חוץ לביתם דהורה מהר"ם דצריך להדליק בחדרם משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן אין בהם מנהג ואין קבלת שבת תלוי בהדלקה'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: 'וכל זה באשה אבל באיש המדליק אין בו שום מנהג כלל ומעמידין על עיקר הדין שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת נרות אלא באמירת ברכו ומכל מקום טוב להתנות לכתחלה'.

א"כ ראינו שלמרות שההלכה כהרא"ש שקבלת שבת תלויה בתפלה אך אעפ"כ נהגו הנשים המדליקות כדברי הבה"ג, שמקבלות השבת בהדלקת הנרות, אך בגברים אין מנהג זה.

שאלה: האם לדעת הבה"ג מותר לאשה להדליק הרבה נרות, או שברגע שהדליקה את הנרות אותם היא חייבת להדליק, חל עליה שבת?

תשובה: הרשב"א⁶ הקשה על שיטת בה"ג הסובר שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר: 'אלמא הדלקת הנר אינה קבלה, והדין נותן שאם אי אתה אומר כן מכי אדליק נר ראשון קבליה ואיתסר ליה להדליק נר שני ונמצא שאסור להדליק שתי נרות בערב שבת'. כלומר אם קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר אז כיצד אנו מדליקים יותר מנר אחד הרי מיד אחרי הדלקת הנר הראשון חלה כבר שבת?

אך הבית יוסף⁷ כתב ליישב: 'וכל נרות שמדליק לכבוד שבת כחד חשיבי ושרו מה שאין כן בכביית פתילה שהדליקו בה'. כלומר נכון שקבלת שבת חלה בהדלקה, אבל בתנאי שהסתיימה ההדלקה, כי כל הנרות שהאשה מדליקה לכבוד שבת זה נחשב למצוה אחת.

וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: 'אבל יכולות להדליק נרות הרבה שכולן מצות הדלקה אחת הן ואין קבלת השבת חלה עד אחר גמר ההדלקה'.

וכתב הגר"ח נאה⁸: 'ולפעמים יארע שאחר שהדליקה כל הנרות נכבה נר א', הנה אם נכבה מפני שלא הדליקה אותו כראוי היינו שלא המתינה עד שיאחז האור ברוב הפתילה מסתבר דזה כאלו לא הדליקה ומותרת לחזור ולהדליקו, אבל אם הודלק כראוי ומחמת איזה סיבה נכבה, אסור לה לחזור ולהדליקו אחר שגמרה ההדלקה אע"פ שלא ברכה עדיין וצריך להזהיר הנשים ע"ז'.

א"כ למעשה קבלת שבת של האשה חלה רק בסיום כל הנרות שהיא מדליקה לשם מצוות ההדלקה. ואם נכבה הנר האחרון, באם מדובר במקרה שהדליקה אותו טוב ואח"כ נכבה לא תוכל בעצמה לחזור ולהדליקו, אך באם מלכתחילה האש לא נתפסה טוב, רשאית להדליקו בעצמה שוב פעם כל זמן שלא בירכה.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' רסג ס"י ↩

² שו"ע או"ח סי' רסג ס"ז ↩

³ גם בס"ח כתב: 'והמנהג שמברכים אחר ההדלקה לפי שסוברין שאם תברך תחלה קיבלה לשבת ותהא אסורה להדליק'. וכ"כ בקו"א ס"ק ז כתב שכך קיי"ל בנשים ↩

⁴ או"ח סי' רסג ↩

⁵ או"ח שם ס"ק יח ↩

⁶ שבת כג, ב ↩

⁷ או"ח סי' רסג ↩

⁸ קצוה"ש סי' עד בבדה"ש ס"ק יד ↩

---

[ו] (הלכה 465)

כיצד מקבלים את השבת (3)

למדנו בהלכה מספר 459 שקבלת שבת חלה על האדם ע"י הדלקת הנרות (לדעת בה"ג, ולמעשה כך נהוג אצל נשים לחשוש לבה"ג) גם במידה ולא קיבל על עצמו בפירוש את השבת.

שאלה: באיזה שלב בדיוק חלה השבת בסיום ההדלקה או בברכה?

תשובה: בפוסקים הובאו שני דיעות בדעת בה"ג לגבי זמן קבלת השבת הנובעים ממחלוקתם בשיטת בה"ג שנתבארה בהלכה מספר 454:

א) כתב הב"י¹: וז"ל שבלי הלקט (סי' נט) יש אנשים שמדליקין הנר בפתילה ואחר שבירכו והדליקו הנר משליכין הפתילה לארץ וגם בה"ג אוסר להדליק נר חנוכה אחר נר שבת ותימה לה"ר בנימין שאם תאמר שהברכה חשובה קבלת שבת אם כן יהא אסור להדליק ע"כ ונראה שאפשר לומר שדעתם דבהדלקת הנר היא הקבלה וכדברי בה"ג וכל נרות שמדליק לכבוד שבת כחד חשיבי ושרו משא"כ בכביית פתילה שהדליקו בה'.

וכ"כ בשו"ע²: 'לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועפי"ז נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן³: 'יש אומרים שכיון שהדליק נר שבת חל עליו השבת ונאסר בעשיית מלאכה אא"כ התנה שאינו מקבל עליו שבת בהדלקה זו ועפי"ז נוהגות הנשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה הנרות ואינן מכבות אותה שכבר חל עליהן שבת בגמר הדלקה זו אבל יכולות להדליק נרות הרבה שכולן מצות הדלקה אחת הן ואין קבלת השבת חלה עד אחר גמר ההדלקה'.

היינו שהיה מנהגם שהיו מברכים (כמו בשאר המצוות) לפני עשיית המצוה - הדלקת הנרות, וכל הקבלת השבת (לדעת בה"ג) היה בעת סיום ההדלקה. ומיד בסיום הדלקת הנר האחרון שהודלק לכבוד שבת חל השבת, ולכן כתבו שאין לכבות את הפתילה איתה היו מדליקים.

ב) כתב המהר"י ווייל⁴: 'מקצת נשים נוהגים שמדליקים הנרות ואח"כ משימים ידיהם פרושות נגד הנרות ואז מברכין ואח"כ מסלקים ידיהם הא דפורשי' ידיהם כי היכי דליהוי עובר לעשייתם ולא רצו לברך קודם הדלקה דא"כ קבלו השבת ולא מצו תו לאדלוקי'.

הרמ"א בדרכי משה⁵, ובשו"ע⁶ בהג"ה, הביא את עצם המנהג המובא במהר"י וויל, והמג"א⁷ הוסיף את הטעם שבמהר"י ווייל: 'דאם תברך קבלה לשבת ואסורה להדליק ..'.

וגם אדמו"ר הזקן הביא את זה⁸: 'והמנהג שמברכים אחר ההדלקה לפי שסוברין שאם תברך תחלה קיבלה לשבת ותהא אסורה להדליק ואף ביו"ט מדליקין תחלה כדי שלא לחלק בברכה אחת לברך אותה פעמים קודם הדלקה ופעמים אחר כך וכדי שתהא הברכה עובר לעשייה אינה נהנית מן האור עד אחר הברכה דהיינו שמשימה ידה לפני הנר מיד אחר ההדלקה עד אחר גמר הברכה ואז מסירה ידה ונהנית מן האור וזה נקרא עובר לעשייה'.

היינו שלמנהג זה קבלת השבת חלה בעת הברכה, ולכן יש לברך רק אחר הדלקת הנרות.

א"כ ראינו שהובאו בפוסקים מנהגים שונים מתי בדיוק חלה קבלת השבת של הנשים בברכה או בהדלקת הנרות.

ולמעשה ראינו שאדמו"ר הזקן הביא את שני המנהגים ונראה שנקט להחמיר לפי שני המנהגים⁹, היינו שלא לברך לפני הדלקת הנרות, וכן שאין לכבות את הפתילה או הגפרור איתו מדליקים את הנר האחרון. וכ"נ בקצות השלחן¹⁰.

---

הערות:

¹ סי' רסג ↩

² סי' רסג ס"י ↩

³ שם ס"ז ↩

⁴ בחידושי דינים והלכות סי' כט ↩

⁵ ס"ק ב ↩

⁶ ס"ה ↩

⁷ ס"ק יב ↩

⁸ בס"ח ↩

⁹ אלא שיש שהעיר (ראה דברי הרא"א בקובץ העו"ב גליון תתלה עמ' 111) מדברי אדה"ז בסי"א, שנראה שאין האשה מקבלת את השבת בהדלקת הנרות ללא הברכה, (והעיר שמ"ש הגר"ח נאה בבדי השלחן סקי"ד שדברי אדה"ז שם הם כשעשתה תנאי, אינם מתיישבים בלשון אדה"ז) ולכן כתב שלמעשה לדעת אדה"ז קבלת השבת היא רק בסיום ההנאה מהנר אחרי פרישת הידיים, ואין לחוש לכבות הגפרור, לפני הברכה. [אלא שאוי"ל שדברי אדה"ז בהי"א נסובים על מקרה של הדלקה נרות, שכביכול אין הגדרתם לשם הדלקה לשבת (אלא כוונת האשה שעל נרות אלו אח"כ תפרוש ידיה ותברך ואז יהיו נרות של שבת, ותהנה מהם לשבת), ולכן לא חל עליהם שם נרות שבת. ואם לא תפרוס ידיה לא נחשב כלל שהדליקה נרות שבת, וזה שונה ממדליקה על תנאי שההדלקה עצמה היא לשם שבת אלא בתוספת תנאי, ולכן בזה חל עליהם שם נרות שבת, ולכאורה בזה יתורץ גם הצ"ע שמקשה שם] ↩

¹⁰ סי' עד ס"ק יד ↩

---

[ז] (הלכה 469)

כיצד מקבלים את השבת (4)

למדנו בהלכה מספר 459 שקבלת השבת חלה על האשה ע"י הדלקת הנרות (לדעת בה"ג מדינא, ולמעשה כך נקבע המנהג אצל נשים) גם כשלא קיבל על עצמו בפירוש את השבת.

שאלה: האם יכולה האשה [או איש] להתנות שלמרות מעשיה או דבריה אלו לא תחול עליה השבת?

תשובה: בספר התשב"ץ¹ הביא דברי רבו המהר"ם: 'ואומר כשמדליקין הנר בערב שבת יכול להתנות שאין מקבלין עליהם שבת עדיין עד שיתחיל ש"צ להתפלל תפלת ערבית'. ומפשטות דבריו משמע שלמרות שבעיקרון הקבלה תלויה בהדלקה, המדליק יכול להתנות שאינו מקבל עליו את השבת, וכ"כ בהגהות מיימונית²: 'מהר"ם הצריך והנהיג להתנות קודם שידליק שלא לקבל השבת עד שיסיר מידו הנר שמדליק בו או עד תפילת ערבית דאל"כ שמא באיסור הוא מטלטלו אחר שבירך נר של שבת'. וראה גם דברי המרדכי³: 'ויהא בדעתו שלא לקבל שבת עד אחר ההדלקה'.

אלא שכתב התשב"ץ⁴ [על דברי המהר"ם הנ"ל]: 'נראה דהא דאמרינן כשמדליקין הנר בע"ש יכול להתנות. היינו דוקא לבני הבית. אבל האשה עצמה המדלקת אסור לה לעשות שום מלאכה אחר שהדליקה. דכיון שברכה על הנר אין לך קבלה גדולה מזו. ואין מועיל להתנות. וכן איתא בפסקים דרבינו יודא'.

בשבלי הלקט⁵ נראה שרצונו לומר שיש אנשים שמחמירים כך ומבאר כך בדעת בה"ג וז"ל: '.. ואעפ"י שברך אם לא קבל עליו שבת עד שיתקן או ידליק כל הנרות שבביתו אינו מתחייב בשביתה עד שיתקנם כולם. יש אנשים שמדליקין את הנר בפתילה ואחר שברכו והדליקו את הנר משליכין את הפתילה לארץ. וגם בה"ג אוסר להדליק נר של חנוכה אחר נר של שבת שכיון שבירך על נר של שבת כבר קיבל עליו את השבת ואסור להדליק נר חנוכה אחרי כן'.

וראה גם בדברי במהר"י ווייל⁶: 'מקצת נשים נוהגים .. ולא רצו לברך קודם הדלקה דא"כ קבלו השבת ולא מצו תו לאדלוקי'.

א"כ ראינו שנחלקו הראשונים האם לדעת בה"ג יכול להתנות ולא לקבל עליו השבת בברכה ובהדלקת הנר⁷.

להלכה כתב המחבר⁸: 'וי"א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל. וי"א שאינו מועיל לה'. והרמ"א כתב בהג"ה: 'והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה, אם לא שהתנה תחלה'.

דעת אדמו"ר הזקן תובא לקמן

שאלה: ראינו שי"א שגם לדעת בה"ג יכול להתנות שאינו מקבל את השבת בהדלקת הנר ובברכה. האם התנאי צריך להיות בדיבור?

תשובה: כתב המרדכי שם: 'ויהא בדעתו שלא לקבל שבת עד אחר ההדלקה'. וכתב הב"י⁹: 'ומשמע מלשונו דכשיהיה כן בדעתו סגי אף על פי שלא התנה בפה'.

והרמ"א שם הביאו להלכה וכתב: 'ואפילו תנאי בלב סגי'.

וכך כתב אדמו"ר הזקן¹⁰: 'ואפילו אותה אשה אם התנית תחלה אפילו בלבה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו מועיל לה תנאי זה במקום הצורך אבל שלא במקום הצורך אין לסמוך על התנאי לפי שיש אומרים שאין תנאי מועיל כלל לפי דעת האומרים שקבלת שבת תלויה בהדלקת נר שבת .. וכל זה באשה אבל באיש המדליק אין בו שום מנהג כלל ומעמידין על עיקר הדין שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת נרות אלא באמירת ברכו ומ"מ טוב להתנות לכתחלה'.

א"כ למדנו ש: 1) נשים מקבלות שבת בהדלקה. 2) להלכה גם אם קי"ל כבה"ג שמקבלים השבת בהדלקה ניתן להתנות, ולכן כדאי שגברים שמדליקים יחמירו ויתנו. (אך מכיון שיש חולקים על האפשרות להתנות, לכן נשים הנוהגות כבה"ג יעשו התנאי רק במקום צורך¹¹). 3) תנאי מועיל במחשבה, ואי"צ להתנות בפה.

חשוב להבהיר: שגם במקרה שהאשה מתנה שאינה מקבלת את השבת בהדלקה זו יש צורך שבעלה יקבל את השבת בהדלקה זו [וכן להיפך כשהבעל מדליק ועושה תנאי אשתו צריכה לקבל את השבת].

---

הערות:

¹ סי' ח ↩

² הל' שבת פ"ה ↩

³ שבת פ"ב רמז רצג ↩

⁴ סי' יד. וכ"כ בכלבו סי' לא בשם רבינו פרץ ↩

⁵ ענין שבת סי' נט ↩

⁶ חידושי דינין והלכות סי' כט ↩

⁷ להעיר שמקור הדעה שאין תנאי מועיל הוא בדברי הפוסקים לגבי הברכה (מהר"י ווייל), או לגבי הדלקה שאחרי הברכה (שבלי הלקט, תשב"ץ) שבסיום ההדלקה שקדמה לה הברכה קיבל, ולא יועיל תנאי. אך לא מצאנו בפירוש שלנוהגים לברך לאחר ההדלקה אין התנאי מועיל לגבי ההדלקה. (ואם כי שלגבי המנהג שמקבלים השבת בסיום ההדלקה (כמבואר בהלכה 465), נהוג שגם המברכים אחר ההדלקה, מקבלים השבת בסיום ההלדקה, הוא, כי (כמבואר בהלכה 454) יש מהראשונים שביארו דברי הבה"ג שההדלקה עצמה היא קבלת השבת (כי זה המלאכה האחרונה), אך לגבי שלא יועיל התנאי לא מצאנו, וראינו רק הטעם אודות הברכה 'דכיון שברכה על הנר אין לך קבלה גדולה מזו'. ועצ"ע ↩

⁸ שו"ע או"ח סי' רסג ס"י ↩

⁹ סי' רסג ↩

¹⁰ או"ח סי' רסג ס"ז ↩

¹¹ אך פשוט שלגבי גברים מכיון שלא קיי"ל כבה"ג (ומה שמחמירים להתנות, הוא לחשוש למהר"ם שכתב כך לדעתו כבה"ג) על כן יכולים להתנות גם ללא צורך ↩

---

[ח] (הלכה 473)

כיצד מקבלים את השבת (5)

למדנו¹ שבעת צורך יכולה האשה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות.

שאלה: האם יש צורך שהבעל יקבל את השבת בסמיכות להדלקת הנרות של האשה?

תשובה: הגמרא במסכת שבת² אומרת לגבי הדלקת נרות: 'תנינא, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר'.

וכתב רש"י: 'שלא יקדים - דלא מינכרא שהיא של שבת'.

אלא שבגמרא במסכת ברכות³ מסופר שרב היה מקבל את השבת מוקדם, וביארו הראשונים שמכיוון שקיבל את שבת מיד אין זה הקדמה, וכמ"ש התוס'⁴ שם: 'תימה דהא אמרינן בפרק במה מדליקין ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר? ויש לומר דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה'.

וכ"כ הרא"ש⁵: 'והיה מדליק הנר [קודם שיתפלל] ומקבל עליו שבת מבעוד יום. והא דאמרינן בפ' במה מדליקין גבי הדלקת הנר ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר אין זו הקדמה כיון שהיה מקבל עליו שבת באותה שעה כי יכול לקבל עליו שבת מבעוד יום ובלבד מפלג המנחה ולמעלה.

ולהלכה כתב המחבר⁶ ואדמו"ר הזקן⁷: 'לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול לפי שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק הנר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת באותה שעה סמוך להדלקה רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת לאלתר אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע זמניות קודם הלילה'.

א"כ ראינו שיש צורך שיקבלו את השבת בסמיכות להדלקת הנרות

שאלה האם דין זה שיש להדליק הנר הוא רק לכתחילה בסמיכות לקבלת השבת או גם בדיעבד שכבר הדליק?

תשובה: כתבו התוספות⁸: 'ועוד נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר'. וכ"כ הרא"ש⁹, והביאו הטור¹⁰.

וכ"כ הרמ"א שם בהגה: 'ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת'.

אלא שיש מפרשים דברי התוספות שיש יש צורך לחזור ולהדליק, רק כאשר ההדלקה היתה לא לצורך השבת, אך כאשר הדליק לצורך השבת אין צורך. וכמ"ש רבי עקיבא איגר על הרמ"א שם: 'הנר דולק מבע"י. היינו שהיה דלוק לענין אחר כיון דלא היה הדלקה לשבת צריך לחזור ולכבות ולחזור ולהדליקה לצורך שבת אבל אם ההדלקה הי' לצורך שבת אלא שהדליק בעוד היום גדול א"צ לכבותו אלא לכתחלה לא ידליק כ"כ מקודם שאינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת אבל דיעבד ש"ד, ומ"ש תוס' כדתני' ובלבד שלא יקדים היינו דמזה משמע דהמצוה אינה רק שיהיה לו בשבת נר דלוק אלא דמצות ההדלקה עצמו לצורך שבת ולכתחלה ראוי שיהא ניכר שההדלקה לכבוד שבת ולפ"ז תלוי הכל אם ההדלקה היא לצורך שבת או לא ולישנא דהרמ"א מבעוד יום גדול אינו מדוקדק ובתוס' והטור לא הזכירו תיבת גדול'.

אך שיטת אדמו"ר הזקן שם ובסי"א, שגם אם הדליק לצורך השבת אך לא קיבל שבת בסמוך צריך לכבות ולהדליק שוב, וז"ל: 'ואם הדליק הנר בעוד היום גדול ולא קיבל עליו שבת מיד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבת כדי שתהיה ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבת'.

א"כ ראינו שלדעת רבינו הזקן גם אם הדליקו הנרות לצורך שבת אך לא קיבלו את השבת בסמיכות, יש צורך לכבות ולחזור ולהדליק.

בשבוע הבא נלמד מה נקרא סמוך.

---

הערות:

¹ בהלכה 469 ↩

² כג, ב ↩

³ כז, א ↩

⁴ ד"ה דרב צלי של שבת בע"ש ↩

⁵ ברכות פ"ד סי' ו ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' רסג ס"ד ↩

⁷ שם ס"ו ↩

⁸ שבת כה, ב ↩

⁹ פ"ב סי"ח ↩

¹⁰ או"ח סי' רסג ↩

---

[ט] (הלכה 479)

כיצד מקבלים את השבת (6)

למדנו שיש צורך לקבל את השבת סמוך להלדקת הנרות.

שאלה: האם דין זה שצריך לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות הוא רק כשמדליקים במרחק מהשבת (כגון מיד אחרי פלג המנחה), או גם במקרה שמדליקים את נרות מלכתחילה בסמיכות לשבת?

תשובה: כתבו כמה מהאחרונים¹ שדברי הגמרא והראשונים הנ"ל שצריך לקבל את השבת מיד אחר הדלקת הנרות כדי שיהיה ניכר שזה לצורך השבת, זהו רק כשמדליקים מבעוד היום גדול, אך כאשר מדליקים בזמן הראוי לתוספת שבת לא צריכים לקבל את השבת בהדלקה, וכמ"ש בדרך חיים²: 'ואם צריכה האשה לילך לטבילה .. יכולה להדליק בתוך שיעור תוספת זה³ ותברך ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה .. ואם תרצה להקדים ולהדליק מפלג המנחה ואילך יכולה להדליק ובלבד שתקבל שבת תיכף ואז אינה יכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה..'.

א"כ נראה מדבריהם: א) שאם מדליקים בזמן הראוי לתוספת יכולים להתנות ואין צורך לקבל שבת תיכף. ב) אך כאשר מדליקים מפלג המנחה עד זמן הראוי לתוספת שבת, צריך לקבל השבת תיכף בהדלקה ואין אפשרות להתנות ולקבל את השבת בכמה דקות אח"כ.

אך אדמו"ר הזקן חולק על שני נקודות אלו וכתב: א. לגבי אשה המדלקת סמוך לשבת שצריך שיקבל הבעל השבת, וכמ"ש סי"א: '(אזי תדליק ותברך ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו ומכל מקום אין לה להתנות תנאי זה אלא אם כן הבעל יקבל עליו שבת מיד סמוך להדלקתה דכיון שהיא אינה מקבלת לאלתר לאחר הדלקתה שצריכה לשהות הרבה בחפיפתה או בלכתה לחופה אם כן אם גם הבעל לא יקבל לאלתר יצטרך לכבות הנר ולחזור ולהדליקו סמוך לקבלת שבת כמו שנתבאר למעלה ונמצא שבירכה לבטלה)'.

ב. כאשר מדליקים מבעוד היום גדול כתב רבינו הזקן שמספיק לקבל סמוך/לאלתר ולא כתב תיכף. וכמ"ש בס"ו: 'ואם רוצה להדליק הנר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת באותה שעה סמוך להדלקה רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת לאלתר אין זו הקדמה'. וביאר בקו"א ס"ק ב: 'ומה שכתב הש"ע מיד לאו דווקא תיכף ומיד אלא לאלתר'.

וכ"כ התהלה לדוד⁴ ביחס לשני נקודות הנ"ל: א) 'דבמחבר כאן משמע להדיא דאף מתחלת השקיעה צריך לקבל שבת מיד, וגם זה מקרי בעוד היום גדול כי היכא דמפלג המנחה שהוא זמן מועט קודם קודם התחלת השקיעה מיקרי בעוד היום גדול'. ב) 'ובס"י בהג"ה משמע דמפלג המנחה אף קודם התחלת השקיעה מהני תנאי, והנכון כמ"ש הרב [=אדמו"ר הזקן] ז"ל דאף דתנאי מהני אבל אחרי זה מיד צריך לקבל שבת .. ועיין קו"א סק"ב דהאי מיד לאו דוקא..'.

★ ★ ★

שאלה: במקרה שהציבור כולו מדליק בזמן קבוע, כגון במקום שרגילים להדליק לפי הזמן הקבוע בלוחות, האם אפשר להדליק בזמן זה ולהתנות שלא מקבלים השבת למרות שאף אחד לא מקבל את השבת בסמיכות להדלקה?

תשובה: כתב המנחת יצחק⁵: 'אמנם בזה נראה בנוגע להמנהג בירושלים - שכל העיר מדליקין נרות ארבעים מינוטין לפני השקיעה .. כיון דמבואר בשו"ע הטעם דלא יקדים שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת כמבואר שם .. א"כ כיון שכל העיר מדליקין אז הרי ניכר שהדליק לכבוד שבת אף שלא קיבל שבת בהדלקה'. ולשיטתו זה מועיל אפילו ללפני פלג המנחה.

אך לכאורה לדברי אדמו"ר הזקן: א. שכתב שצריך שתהיה ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבת⁶, נראה שגם אם כל הקהל מקבל אין ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבת כאשר אין לאלתר אחריה קבלת שבת, וב. אדמו"ר הזקן⁷ מביא ומוכיח מהו גדר הזמן לאלתר מדברי הגמרא⁸ שתקעו בשופר וכך ידעו כולם שזה זמן הדלקת נרות, א"כ מוכח שגם כאשר היו תוקעים להדליק וכולם הדליקו יחד יש לקבל שבת לאלתר⁹.

א"כ לדעת אדמו"ר הזקן בכל מקרה שמדליקים נרות שבת צריך לקבל שבת לאלתר גם אם זה כבר בזמן קרוב לשבת או שכל הציבור מדליקים בזמן קבוע.

בהלכה הבאה נדון מהו הזמן שנחשב שמקבלים את השבת בסמיכות להדלקה - 'לאלתר'.

---

הערות:

¹ משנ"ב סי' רסג ס"ק טו וביאור הלכה ד"ה בעוד היום גדול ושעה"צ ס"ק לא. אלא שלדעת המשנ"ב הצורך לקבל את השבת בהדלקת הנרות כשמדובר בנרות לצורך שבת זהו רק דין לכתחילה, ראה סק"כ, ודלא כדרך החיים דלקמן. וראה רביד השלחן סי' רסג אות ו ↩

² סי' נ אות ב. ראה בתהלה לדוד סי' רסג אות ד ↩

³ לדבריו הוא כ58 דקות קודם רבע שעה שלפני צאת הכוכבים דר"ת ↩

⁴ נסמן בהערה 2 ↩

⁵ שו"ת ח"ט סי' כ. וראה ג"כ שו"ת לחם שלמה מהדו"ת או"ח סי' כו אות ד. ארחות שבת (גלבר) ח"ג פכ"ז דין יד הערה מד ↩

⁶ סעיף ו ↩

⁷ קו"א ב ↩

⁸ שבת לה, ב ↩

⁹ ראה ג"כ מ"ש בכנישתא דבי רב סי' רסג קו"א ב, אות ד ↩

---

[י] (הלכה 485)

כיצד מקבלים את השבת (7)

בהלכה הקודמת למדנו שצריכים לקבל את השבת בסמיכות להדלקה הנרות, ושאדמו"ר הזקן ביאר שאין הכוונה תיכף ומיד אלא די שמקבלים את השבת לאלתר אחרי ההדלקה.

שאלה: מהו השיעור הנקרא - לאלתר, כלומר כמה זמן אחרי הדלקת הנרות של האשה היא צריכה לקבל את השבת או בעלה במקרה שהאשה לא יכולה לקבל על עצמה את השבת בהדלקתה, (ועושה תנאי בהדלקה על זה)?

תשובה: הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'תנו רבנן שש תקיעות תוקעין ערב שבת ושלישית להדליק את הנר .. ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ושובת'.

רואים בדברי הגמרא שהדליקו נרות ורק לאחרי שיעור זמן של צליית דג קטן, שבתו. ומכאן אנו למדים: א) שלא קבלו את השבת מיד בהדלקה² אלא יכלו להמתין קצת³. ב) ששיעור הזמן שאפשר להמתין הוא כדי צליית דג קטן.

ועפי"ז כתב אדמו"ר הזקן⁴: '.. צריך לקבל שבת מיד, כמ"ש התוס' ורא"ש. ואף ששוהה כדי לצלות דג קטן, ומה שכתב הש"ע מיד לאו דוקא תיכף ומיד אלא לאלתר..'⁵.

★ ★ ★

שאלה: מהו שיעור צליית דג קטן?

תשובה: הגמרא במסכת חולין⁶ אומרת: 'דאמר שמואל: מליח הרי הוא כרותח .. מכלל דרותח דצלי קאמר'.

וכתב הבה"ג⁷ לגבי המליחה, שמה שאמרו: 'מליח כרותח' פירושו ששיעור מליחה שווה לשיעור צליה, ושיעור זה כתב הרמב"ם⁸ שהוא כדי הילוך מיל, וביאר הבית יוסף⁹ שזה השיעור הנצרך עבור חתיכת בשר גדולה (ורק משום לא פלוג הצריכו שיעור זה גם במליחת חתיכה קטנה). ושיעור מיל הוא 18 דקות¹⁰, וא"כ שיעור צליית דג קטן הוא פחות מזה.

וביאר אדמו"ר הזקן שם: 'מכל מקום שיעור זה פחות הרבה מרביע שעה, כדמוכח משיעור מליחה שהוא כשיעור צלייה אף לחתיכה גדולה'.

א"כ ראינו שכותב אדמו"ר הזקן, שאם שיעור צליית חתיכת בשר גדולה הוא שיעור מיל, אז צליית דג קטן הוא הרבה פחות מ15 דקות, וזהו הזמן של לאלתר שצריכים לקבל את השבת אחרי הדלקת הנרות.

★ ★ ★

שאלה: כמה דקות זה?

תשובה: כתב בשו"ת ארץ צבי¹¹: 'משמע דעכ"פ הוא שמינית שעה (=7,5 דקות) או יותר [דאל"כ לא הוה שייך לשון הנ"ל פחות הרבה מרבע שעה]'. ועד"ז כתב בציץ אליעזר¹²: 'משמונה עד עשרה רגעים'.

והגר"ח נאה¹³ כתב: 'ומ"מ צריכה לקבל שבת אח"כ מיד דהיינו לערך עשרה מינוטען אחר ההדלקה כמבואר בקו"א אות ב'.

א"כ ראינו ששיעור הזמן שיש לקבל את השבת אחרי הדלקת הנרות הוא לערך 10 דקות¹⁴.

---

הערות:

¹ לה, ב ↩

² ואכן הראשונים (ראה הרמב"ן ועוד שבת כג, ב) הביאו גמרא זו להוכיח שלא כדברי הבה"ג שס"ל (ראה הלכה מס' 454) שמקבלים את השבת מיד בהדלקת הנרות. [אלא שיש ביארו בדברי הגמ' (ראה ר"ן על הרי"ף שם) ששיעור זה הוא לא למדליק עצמו שנאסר לבה"ג מיד. אך אדה"ז הוכיח מפשטות דברי הגמ' והראשונים שהביאו את זה כראיה נגד הבה"ג], א"כ למדו מכך שאין צורך לקבל את השבת מיד בהדלקה אלא מספיק שזה בטווח של לאלתר, כדלקמן. וראה תהלה לדוד אות ד, כנישתא דבי רב ע' תקה עיונים וביאורים אות ד ↩

³ אך ראה במהר"ם שיק (ברכות כז, א) שלדעת הדרך חיים (שנתבאר בהלכה מס' 479) שסמוך לשבת אין צורך לקבל את השבת מיד בהדלקה, א"כ אין ראיה מגמ' זו ↩

⁴ סי' רסג בקו"א ס"ק ב ↩

⁵ אדה"ז בקו"א זה מבאר את דברי המג"א, לגבי אשה שאין לה אפשרות לקבל את השבת בהדלקת הנרות, שכתב המג"א (סי' רסג ס"ק יא): 'כתב מהר"ש בשם מהר"מ ס"ל, כשיש חופה בערב שבת ומאחרין בה עד אחר שקיעת החמה, והאשה אינה רוצה לקבל שבת לפני החופה, אז תדליק הנר בלא ברכה קודם החופה ואח"כ בחשיכה תפרוש ידיה על הנרות ותברך, או תאמר לעכו"ם להדליק אחר החופה והיא תברך ..'. והעירו המפרשים (פמ"ג בא"א, רעק"א ס"ק ד) למה לא הציע כאן המג"א שהאשה תעשה תנאי בשעת הדלקת הנרות שאינה מקבלת על עצמה את השבת בהדלקה, כמבואר במחבר וברמ"א (סי' רסג ס"י) ובמגן אברהם עצמו (בס"ק כ). וביאר אדמו"ר הזקן (או"ח סי' רסג בקו"א ס"ק ב): 'המג"א השמיט תיקון זה במתכוין, משום דצריך לקבל שבת מיד .. מ"מ שיעור זה פחות הרבה מרביע שעה .. וכאן היא שוהה בחופה הרבה'. כלומר אדמו"ר הזקן מבאר שהמג"א בכוונה השמיט כאן את האפשרות של עשיית תנאי, כיון שגם כשעושים תנאי, צריכים לקבל את השבת בסמיכות זמן להדלקה - לאלתר, וכאן מדובר במקרה שהאשה איננה יכולה את השבת לאלתר כי היא מתעכבת הרבה ↩

⁶ צז, ב ↩

⁷ הל' דם סי' סה. הובא בתוס' חולין קיב, א ד"ה ה"מ ↩

⁸ הל' מאכלות אסורות פ"ו ה"י, וראה במגיד משנה שם. וכ"כ בשו"ע יו"ד סי' סט ס"ו ↩

⁹ יו"ד סי' ס"ט ↩

¹⁰ מפשטות דברי אדה"ז כאן נראה שנקט ששיעור מיל הוא 18 דקות, שלכן כתב שצליית דג קטן הוא פחות הרבה מרבע שעה. אך בסי' תנט ס"י, ובסידור סדר הכנסת שבת הכריע שהוא 24 דקות. וראה גם שארית יהודה יו"ד סי' סט סקל"ה ↩

¹¹ סי' קיג בהערה ↩

¹² חי"א סי' כא ↩

¹³ קצות השלחן סי' עד בדה"ש ס"ק יז ↩

¹⁴ וראה גם ביאור הלכה סי' תרעב ד"ה ולא מקדימים ↩

---

[יא] (הלכה 490)

לימוד ההלכה מוקדש לזכות הרב אח"ד שי' גולדשמיד ליום הולדתו לאריכות ימים ושנים טובות, בריאות, שמחות ומאושרות.

כיצד מקבלים את השבת (8)

למדנו בהלכה מספר 485 שצריכים לקבל את השבת בסמיכות - לאלתר להדלקת הנרות, כלומר בטווח של עד כעשר דקות מההדלקה.

שאלה: אשה שהדליקה שבת, ועשתה תנאי שאינה מקבלת את השבת, מי מועיל שמקבל את השבת במקומה, בעל הבית או כל בני הבית?

תשובה: כתבו כמה מהפוסקים שכל אחד מבני הבית מעל גיל מצוות יכול לקבל עליו את השבת ואי"צ שדווקא הבעל, וכמ"ש בשו"ת קנין תורה¹: 'ובזה מסתבר כד' מע"כ דה"ה אם אחד מהב"ב הגדולים שעליהם ג"כ מוטל מצות הדלקת נרות שבת מקבל ע"ע שבת בהדלקה זאת סגי'. וכ"כ בשו"ת חיי הלוי² ובשמירת שבת כהלכתה³.

אמנם יש לדון בשיטת אדמו"ר הזקן האם גם לשיטתו מועיל שאחד מבני הבית יקבל או שצריך דווקא שהבעל?

דהנה כתב אדמו"ר הזקן⁴ לגבי מקרה שהאשה עושה תנאי: 'ומ"מ אין לה להתנות תנאי זה אא"כ הבעל יקבל עליו שבת מיד סמוך להדלקתה'.

ושם בקו"א⁵ כתב: 'דהא ודאי האשה אינה אלא שלוחו של הבעל, כמ"ש העולת שבת בס"ג, וכן בדין, דעיקר הטלת שלום בבית עליה דידיה רמיא שהוא הבעל הבית, ועוד שהיא בכלל בני ביתו עיין מ"ש לקמן, א"כ אם הוא מקבל שבת מיד הוא נפטר בהדלקתה והיא לא בירכה לבטלה, אע"פ שהיא לא היתה נפטרת בהדלקה זו אם היתה חייבת בה חיוב בפני עצמו. דכהאי גוונא ממש אשכחן במברך על השופר והולך לו, עיין ב"י סי' תקפ"ה'.

וכתבו לדייק מדבריו⁶: 'הטעם שמועילה קבלת הבעל במקום האשה - לפי שעיקר חיוב הדלקת הנרות הוא על הבעל שהוא בעה"ב (שעליו מוטל עיקר החיוב של הטלת שלום בבית), והאשה אינה אלא שלוחו. ועוד שהיא בכלל בני ביתו הנפטרים בנרו (כמבואר בקו"א כאן סק"ה) ואינה חייבת מצד עצמה, ולכן שפיר מועילה קבלת הבעל - ע"פ קו"א כאן סק"ב. ומובן שטעם זה שייך רק בקבלת שבת של הבעל, אבל לא בקבלת שבת של שאר בני הבית'.

וכ"כ בשו"ת חיי הלוי⁷: 'אכן העיר הרב הנ"ל בזה דמדברי שו"ע (בקו"א אות ב) משמע דדוקא הבעל צריך לקבל שבת, שהרי כתב הטעם שסגי בקבלת שבת של הבעל משום שהאשה אינה רק שילוחו של הבעל עיי"ש וצ"ע'.

א"כ ראינו שהרבה מן הפוסקים⁸ כתבו בדעת אדה"ז שדבריו 'שהבעל יקבל עליו' הם בדווקא שרק קבלת שבת של הבעל אחרי הדלקת נרות של האשה יכולה להחשב שקיבלו שבת לאלתר להדלקה, ולא תועיל קבלה של מישהו אחר מבני הבית.

---

הערות:

¹ ח"ד סי' כה ↩

² ח"ג סי' יט אות יג. וראה ג"כ בח"א סי' לא אות ו ↩

³ ח"ב פמ"ג סכ"ד ↩

⁴ בסי' רסג סי"א ↩

⁵ ס"ק ב ↩

⁶ קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן ע' קיט הערה 55, וכ"פ הגר"י פרקש בטהרה כהלכה ח"א ע' פי"ח ע' שמה הכ"ד והערה 64. וכ"כ בכנישתא דבי רב ע' תקח הערה יא ↩

⁷ (וואזנר) ח"ג יט יג ↩

⁸ אך ראה בשו"ת נשמת שבת (הארפענעס) ח"א סי' שסב, שהסתפק בדעת אדמו"ר הזקן, וכתב שאם יש חיוב על שאר בני הבית והם נפטרים בנר זה, יתכן שהם יכולים לקבל השבת. ועצ"ע. אבל פשוט שודאי דלא מהני מה שבתו הקטנה תקבל שבת בשעת ההדלקה כיון שאין היא מחוייבת כלל במצוות, ואינה רק בתורת חינוך, על כן קבלתה לא מיקרי קבלה גמורה. וראה בהליכות השבת ע' תקנב תוספת ביאור הערה י שלמד בדעת אדמו"ר הזקן שכן מועיל קבלה של שאר הב"ב ↩

---

[יג] (הלכה 499)

כיצד מקבלים את השבת (10)

למדנו בהלכה מספר 494 שלכתחילה צריכה האשה להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות.

שאלה: מה הדין כאשר האשה שכחה לתפלל מנחה ונזכרה רק אחרי הדלקת הנרות?

תשובה: בדבר זה מצאנו מחלוקת בין האחרונים, [ולקמן יבואר שיתכן שמחלוקת זו תלויה באיזה אופן אנו מחשיבים את קבלת השבת של האשה בהדלקת הנרות, האם זה דומה ל א) כקבלת השבת ע"י אמירת ברכו. או ב) כקבלת השבת ע"י שנגרר אחרי הציבור. או ג) כקבלת תוספת שבת].

א. יש שכתבו שאינה יכולה להתפלל מנחה, ולכן תתפלל ערבית פעמיים.

וטעמם מכיון שהדין הוא שכאשר אדם ענה ברכו של תפילת ערבית של שבת הרי קיבל עליו את עצם השבת, ולא יכול להתפלל מנחה וכמ"ש המחבר¹: 'מי ששהה להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת .. אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול, אלא יתפלל ערבית שתים'. וכ"כ אדמו"ר הזקן²: 'מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו הקהל שבת דהיינו שאמרו ברכו .. והוא שלא ענה עמהם אחר ברכו אבל אם ענה הרי קבל עליו שבת ואסור לו להתפלל מנחה של חול אלא יתפלל ערבית שתים כדין טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת שנתבאר בסי' ק"ח'.

כך הוא לדעתם אחרי שהדליקה האשה את נרות קבלה עליה את עצם השבת ואינה יכולה עוד להתפלל מנחה.

וכ"כ המחצית השקל³ על דברי המג"א⁴ שכתב ותתפלל מנחה תחלה. 'דאם תדליק תחלה כבר קבלה שבת ואיך תתפלל מנחה של חול, ותהא צריכה להתפלל ערבית שתים, כמ"ש סט"ו'. וכ"כ הפרי מגדים⁵.

וכ"כ האשל אברהם (בוטשאטש)⁶: 'המדלקת. [אם] מקבלת על עצמה שבת קודש בהדלקת נרות ונזכרה שלא התפללה מנחה, נראה שתתפלל ההשלמה של מנחה אחר ערבית'. וכ"כ התהלה לדוד⁷. וכ"כ המשנ"ב⁸.

וכ"פ הגר"ח נאה⁹: 'האשה המדלקת מקבלת עליה שבת בהדלקה זו, ולכן תתפלל מנחה תחלה (ואם לא התפללה מתפללת ערבית שתים)'. וביאר¹⁰: 'וקבלת שבת שהאשה מקבלת בהדלקת הנרות הוי קבלת עיצומו של יום דהא אסורה להתפלל מנחה אח"כ ואם הוי רק קבלת תוס' שבת דאינו חמור מביה"ש, היתה מותרת להתפלל מנחה אח"כ כמו בביה"ש, ותפלת מנחה קלה משבותין'.

[ב. מאידך ניתן לבאר¹¹ שגם לאחר שהאשה הדליקה נרות, יכולה להתפלל מנחה, כיון שקבלת השבת שלה דומה לקבלת שבת הנמשכת מקבלת הציבור [שלמרות שנאסר בשבות כמבואר סי' רסא ס"ג יכול להתפלל מנחה] כמ"ש המחבר שם: 'מי ששהה להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת, לא יתפלל מנחה באותה בהכ"נ אלא ילך חוץ לאותו בהכ"נ ויתפלל תפלה של חול'. וכ"כ אדמו"ר הזקן שם: 'מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו הקהל שבת דהיינו שאמרו ברכו לא יתפלל מנחה באותה בית הכנסת בשעה שהקהל מתפללין ערבית שמאחר שהקהל קדשו היום אין לו לעשותו חול אצלם אלא ילך חוץ לבית הכנסת ויתפלל שם מנחה של חול ..'.

וראה גם בפרי מגדים¹²: 'ובסי"ב דיחיד נגרר אחר הרוב, לענין מלאכה, אבל תפלה כל שלא ענה עמהם ברכו מתפלל חוץ לבית הכנסת מנחה של חול'].

ג. ויתירה מכך יש הסוברים¹³ שהאשה בהדלקת הנרות מקבלת על עצמה רק דין תוספת שבת ולכן לשיטתם ודאי שיכולה להתפלל מנחה שהרי אפילו בשבותין מותרת וכ"ש יכולה להתפלל מנחה שקל משבות.

א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים האם האשה יכולה להתפלל מנחה אחרי שכבר שהדליקה נרות שבת ושמה לב שלא התפללה, ולמעשה רבים מרבני חב"ד¹⁴ נקטו שיכולה להתפלל מנחה.

---

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' רסג סט"ו ↩

² שם סכ"ג ↩

³ או"ח שם ס"ק יט ↩

⁴ אלא שיש שביארו (שו"ת ארץ צבי סי' ס. וראה גם בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' כ) את דברי המג"א שכתב: 'ותתפלל מנחה תחלה' ועד"ז את לשונו של אדמו"ר הזקן, שמדובר רק לגבי לכתחילה ↩

⁵ שם באשל אברהם ס"ק יט ↩

⁶ שם בסי' רסג ↩

⁷ ס"ק ח ↩

⁸ סי' רסג שם ס"ק מג ↩

⁹ בקצות השלחן סי' עד ה"ה ↩

¹⁰ סי' עו אות יא ↩

¹¹ ולהעיר מדברי הגר"ח נאה שם אף שבפועל למד כאופן הא' ↩

¹² שם בא"א סקכ"ח ↩

¹³ ראה הלכה מס' 494 בהע' 4 ↩

¹⁴ כ"פ הגרמ"ש אשכנזי ז"ל. וכ"כ בהלכתא כרב מהדורת תשע"ג ע' לב. וראה באתרא דרב ב'קלד. וראה גם בהנסמן בהערה 4 ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

הדלקת נרות יום טוב

[יד] (הלכה 518)

בהלכה מספר 465 למדנו שהפוסקים חששו לשיטה שהאשה מקבלת את השבת בשעת הברכה ולכן מברכת רק אחר הדלקת הנרות.

שאלה: מה הדין בהדלקת נרות של יו"ט, האם מכיון שמותר להדליק אש ביו"ט, האשה צריכה לברך לפני ההדלקה?

תשובה: כתב הרב יוסף בהקדמה ל'דרישה ופרישה' - יו"ד, של אביו רבי יהושע ולק כץ, ביחס לאמו הרבנית בילה: 'הביטו נא וראו את מה שהרגישה בטעות הנשים בהדלקתן הנרות ביו"ט, וטעותן .. מה שנוהגות להדליק נרות של יו"ט כמו של שבת, דהיינו שמדליקין תחלה הנרות ואח"כ משימין ידיהן לפני הנרות ומברכין הברכה על הנרות ואח"כ מסלקין ידיהן הכל כמו נרות של שבת .. והכלל היוצא מזה מאחר שהמדליק עצמו מקבל שבת בברכת הנרות נמצא אם היה מברך תחלה כמו שראוי להיות הברכה עובר לעשייתה, אסור שוב להדליק הנרות, ע"כ נמשך מזה המנהג שמדליקין תחלה ומשימין ידיהן לפני הנרות ומברכין ואח"כ מסלקין ידיהן שבזה נקרא עובר לעשייתן. התינח בהדלקת הנרות לשבת שאחר הברכה אסור שוב בהדלקה, אבל ביו"ט שמותר להדליק הנרות ביו"ט עצמו, מוטב שנעשה ברכת הנרות כתיקונה להיות הברכה עובר לעשייתן ולהדליק הנרות של יו"ט כמו נרות של חנוכה לברך תחלה ואח"כ להדליק הנרות בזה אחר זה'.

כלומר לשיטתו המנהג של כל שבת הוא בלית ברירה, שהרי צריך לברך לפני ההדלקה שיהי' עובר לעשייתן, ורק בגלל שחששו לשיטות שהברכה עצמה מהווה קבלת שבת, לכן אין ברירה אלא לברך אח"כ, אך ביו"ט שאפשר להדליק את הנרות אחרי הברכה, חזר הדין לעיקרו וצריך לברך קודם ההדלקה.

אך המגן אברהם¹ חלק, וכתב: 'אחר ההדלקה. דאם תברך קבלה לשבת ואסורה להדליק, וא"כ ביו"ט תברך ואח"כ תדליק כ"כ בסו"ס הדרישה בא"ע בשם אמו. אבל אין חכמה לאשה² וכו'³ דלא חלקו חכמים כמ"ש סי' קנ"ח ע"ש. וכ"כ התוס' פסחים דף ז ע"ב⁴'.

א"כ לשיטת המג"א כשם שלא חלקו חכמים בתקנתם לגבי ברכת נט"י, ותקנו שתמיד יברכו אחרי הנטילה, וכמ"ש התוס' לגבי טבילה, כך לא חלקו חכמים לגבי זמן ברכת הדלקת הנרות, ותמיד יברכו אחרי ההדלקה.

אך הדגול מרבבה שם הצדיק את מנהג הרבנית בילא, וז"ל: 'ולענ"ד הדין עם אמו של הגהות דרישה דביו"ט תברך ואח"כ תדליק. ומה שהביא המג"א ראיה .. לענ"ד אין הנדון דומה, דשם בסי' קנ"ח שמברכין תמיד אחר הנטילה משום נטילה שאחר יציאת בית הכסא, שם נוסח ברכת נטילה שוה. וכן דברי התוס' בפסחים שמברכין בכל הטבילות אחר שטבל משום טבילת גר, שם ג"כ נוסח הברכה שוה, בטבילת גר על הטבילה כמו שאר כל החייבי טבילות, ולכך משום לא פלוג לא חילקו. אבל ברכת הדלקה אין נוסח ברכה של הדלקת נר שבת שוה לנוסח ברכה של נר יו"ט, על נר שבת מברך להדליק נר של שבת .. ועל נר של יו"ט נוסח הברכה להדליק נר של יו"ט .. ולא שייך לא פלוג. ולדברי המג"א צריך לומר שלא פלוג בכל ברכת הדלקה, א"כ קשה גם בהדלקת נר חנוכה יברך אחר שהדליק משום לא פלוג, והא ודאי ליתא .. אלא ודאי כיון שהנוסח הוא להדליק נר של חנוכה, ובשל שבת הנוסח להדליק נר של שבת, לא שייך לא פלוג, א"כ הוא הדין דביו"ט ג"כ לא שייך לא פלוג. וכן נראה לי להורות כאשת הגאון דרישה, והיא אשה אשר נשאה לבה בחכמה'.

החת"ס שם כתב שהרבנית עצמה ביארה את זה: 'והמעיין בפנים יראה שהיא עצמה הרגישה בזה, וכתבה דהרי בנס חנוכה מברכין עובר לעשייתן, א"כ הרי חזינן דלענין ברכת הדלקה פליגי רבנן, ולא דמי לטבילה וכו' דלא פלוג ..'.

גם הגאון ר"ע איגר שם העיר על המג"א: '.. ס"ל לעיקר כהפוסקים דתנאי מהני אלא דשלא לצורך חיישי' להפוסקים דלא מהני תנאי, ומשו"ה מברכים אחר הדלקה לחוש להחמיר להנך פוסקים וכמ"ש המג"א סק"כ, וא"כ לא שייך לומר לא חלקו חכמים דהא לא תקנו חכמים מידי בשבת דמדינא גם בשבת מברכים תחלה ודו"ק'.

ולמעשה כדברי הרבנית בילא, שיברכו ביו"ט קודם ההדלקה, פסק גם החיד"א: 'בנדון זה דיש כמה סברות ולא אשכחן לשום פוסק מהראשונים שאמר כך טפי עדיף לברך ביו"ט קודם הדלקה'. וראה בשע"ת⁵, ובמשנה ברורה⁶.

אך בסידור דרך חיים⁷. ובקיצור שו"ע⁸ פסקו כמג"א.

וכ"פ אדמו"ר הזקן⁹, וז"ל: 'ואף ביו"ט מדליקין תחלה כדי שלא לחלק בברכה אחת לברך אותה פעמים קודם הדלקה ופעמים אח"כ'¹⁰.

א"כ למנהגנו גם ביו"ט מברכים אחרי הדלקת הנרות כמו בכל שבת

--------------

---

הערות:

¹ או"ח סי' רסג ס"ק יב ↩

² יומא סו, ב ↩

³ ולהעיר את דברי המג"א: 'אבל אין חכמה לאשה וכו'', הבין החיד"א שמדבר על הרבנית בילא, וכתב (שם הגדולים מערכת גדולים אות ו [ז] מהר"ר ולק): 'ומהר"ר יוזפא כתב שם כי שני חדושי דינים חידשה הרבנית אמו וכתב עליו הרב מג"א אין חכמה לאשה אלא בפלך, ואנו בעניותנו כתבנו במקומו דהם שתים כהלכתן. ועתה לא מפיה לבד אנו חיים כ"א מחכמת אדם מהר"ר יוזפא גברא בגוברין ובחכמתו מסכים הולך על הדין ועל האמת'. אך המחצית השקל כתב: 'אבל אין חכמה לאשה. ר"ל, כל הנשים לא ידעו לחלק בין שבת ליו"ט, ואם נאמר ביו"ט שתברך ואח"כ תדליק, תעשה כן גם בשבת' ↩

⁴ ד"ה על הטבילה ↩

⁵ סי' רסג סק"י ↩

⁶ שם סקכ"ז ↩

⁷ סי' נ ס"ז ↩

⁸ סי' עה ס"ד ↩

⁹ שו"ע או"ח סי' רסג ס"ח ↩

¹⁰ יש שביארו (מכון לשבתך בהלכתא גבירתא הלכה ג) שהרי ביו"ט שחל בשבת ודאי צריך להדליק קודם הברכה, ולכן הלא פלוג הוא גם משום יו"ט שחל בשבת ↩