דין הילוך בשבת

---

[1] (הלכה 508)

שאלה: האם מותר לרוץ או לקפוץ או לדלג בשבת?

תשובה: הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'וכבדתו מעשות דרכיך .. מעשות דרכיך - שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול .. אלא שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול .. כיון דלא אפשר - שפיר דמי .. '.

א"כ ראינו שאין ללכת בשבת כאופן הילוכו שבחול [והפרטים של זה יבוארו בהלכות הבאות], ומ"מ במקרה שאין לו אפשרות אחרת מותר.

וכך גם לגבי ריצה בשבת הגמרא במסכת ברכות² אומרת: 'אמר אביי: '.. למיעל [להכנס - לבית הכנסת] מצוה למרהט [=לרוץ], שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא [=שרצים בשבת לשמוע את הדרשה], אמינא: קא מחליין [=מחללים] רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' - אנא נמי רהיטנא'.

א"כ ראינו שגם לדבר מצווה מותר לרוץ אפילו בשבת.

שאלה: האם זה הוא רק היתר לרוץ כאשר ממהר לתפילה או שזה מצווה כפי שזה בימי חול כדברי אביי?

תשובה: כתב המאירי³: 'הבא לבית הכנסת או לשמוע דברי תורה מצוה לרוץ אפי' בשבת שלא נאמר שלא יהא הלוך שבת כהלוך חול אלא לדבר הרשות'. מפורש בדבריו שגם בשבת ישנה מצוה לרוץ לבית הכנסת.

ואמנם הצל"ח כתב⁴: 'שם לעולם ירוץ וכו' ואפילו בשבת. ויש לדקדק בהא דקאמר אביי לעיל גבי למיעל מצוה למרהט, למה לא אמר שאפילו בשבת. ונלע"ד דאביי לעיל מיירי אפילו אין זמנו בהול שיכול לבוא לבית הכנסת אפי' לא ירוץ יגיע שם קודם שיתחילו להתפלל, אפ"ה מצוה לרוץ להראות חשקו למצוה זו, ואז דווקא בחול מותר אבל בשבת אינו מותר כי אם כשמוכרח לרוץ מחמת שיעבור הזמן, והני דקא רהטא לפירקא בשבת מיירי שזמנו בהול⁵ שאם לא ירוצו לא יבואו בתחלת הדרוש'.

כלומר לדבריו בשבת אין מצווה לרוץ לבית הכנסת, אלא זה רק היתר במקרה שאם הוא לא ירוץ הוא יאחר לתפילה.

ויש שדייקו כן מלשון הרמב"ם⁶ שלמרות שבהל' תפילה⁷ כתב: 'ומצוה לרוץ לבית הכנסת'. מ"מ בהל' שבת⁸ כתב: 'מותר לרוץ בשבת לדבר מצוה כגון שירוץ לבית הכנסת או לבית המדרש'⁹.

אך המחבר כתב¹⁰: 'מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ'. ומפשטות דבריו נראה ברור כדברי המאירי שגם בשבת ישנה המצוה לרוץ לבית הכנסת.

וכן מפורש בדברי אדמו"ר הזקן¹¹: 'מצוה לרוץ לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה שנאמר נרדפה לדעת את ה' וגו' ומכל מקום אין לו לרוץ אלא עד פתח בית הכנסת אבל בבית הכנסת עצמה ילך באימה וביראה ואפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה וגם בחול נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו אעפ"כ ירוץ לכל דבר מצוה'.

רואים בדבריהם שגם בשבת יש מצווה לרוץ לבית הכנסת, ואין זה רק היתר כאשר מאחר זמן התפילה¹².

א"כ למרות שבאופן כללי יש הגבלה על ההליכה והריצה בשבת [ונראה את הפרטים בזה בימים הקרובים] מותר ומצווה לרוץ לבית הכנסת גם בשבת.

---

הערות:

¹ קיג, א ↩

² ו, ב ↩

³ בית הבחירה ברכות ו, ב ↩

⁴ ברכות ו, ב. וראה לקו"ש חי"ז ע' 374 הערה 29 ↩

⁵ השדי חמד במכתב לחזקיהו ברכות ו, ב. כתב על הצל"ח: 'והוא דוחק דמוקים אוקימתא לדברי האמוראים..' ↩

⁶ ראה גם שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' יז ↩

⁷ פ"ח ה"ב ↩

⁸ פכ"ד ה"ה ↩

⁹ אך אולי י"ל שמכיון שמצד הלכות שבת מותר, חזר הדין שמצד הלכות תפילה מצוה לרוץ. וראה גם אג"ק חט"ו ע' קפה ↩

¹⁰ או"ח סי' צ סי"ב ↩

¹¹ או"ח סי' צ סי"ג. ובהשלמה לסי' שא ס"ב ↩

¹² וראה גם בסידור בית מנוחה (להרב יהודה שמואל אשכנזי) קח, ב שכתב: 'ומצוה נמי איכא לרוץ לדבר מצוה או לבית הכנסת אפי' בשבת ש"ע סי' ץ וריש סי' ש"א'. הובא במכתב לחזקיהו שם ↩

---

[2] (הלכה 509)

בהלכה הקודמת ראינו את דברי הגמרא שישנו איסור ללכת בשבת כדרכו בחול, וכן לרוץ בשבת.

שאלה: מהם למעשה הדברים האסורים בשבת?

א) ריצה:

הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא: קא מחליין רבנן שבתא'.

וכ"כ המחבר²: 'אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו'. וכ"כ אדמו"ר הזקן³: 'אם תשיב משבת רגך וכו', וכבדתו מעשות דרכיך וגו', שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול. לפיכך אסור לרוץ בשבת'.

ב) דילוג וקיפוץ:

הגמרא במסכת שבת⁴ אומרת: 'כי הא דאמר רב הונא אמר רב, ואמרי ליה אמר רבי אבא אמר רב הונא: היה מהלך בשבת ופגע באמת המים, אם יכול להניח את רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה - מותר [אף לדלג ולעקור את זו קודם שנחה ראשונה. רש"י] ואם לאו - אסור [=לקפוץ. רש"י]. מתקיף לה רבא: היכי ליעביד? ליקף - קמפיש בהילוכא, ליעבר - זימנין דמיתווסן מאני מיא, ואתי לידי סחיטה! אלא: בהא, כיון דלא אפשר - שפיר דמי [=לדלג. רש"י]'.

א"כ ראינו שישנו איסור דילוג היינו כאשר הוא צריך להרים את רגלו הראשונה לפני שהניח השניה, והותר רק כאשר אין לא אפשרות אחרת קצרה.

וכ"כ המחבר⁵: 'היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלגו ולקפוץ עליה אפילו אם היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה, ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך; ואסור לעבור בה, שלא יבא לידי סחיטה'.

אמנם מצאנו בדברי אך אדמו"ר הזקן שמחלק את זה לשני הגדרות, וכדלקמן:

בתלמוד הירושלמי נאמר⁶: 'ר' ירמיה ר' זעירה בשם רב חונה קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת ריקוד עוקר אחת ומניח אחת'.

וברמב"ם בפירוש המשניות⁷ כתב: 'ודולג הוא שתהא רגלו האחת עומדת בארץ ופושק בשניה למקום אחר. וקופץ הוא העוקר שתי רגליו יחד מן הקרקע ונוחת במקום אחר'. וכ"כ הרא"ש⁸: דולג. רגלו אחת בארץ ודולג באחרת: קופץ. עוקר שתי רגליו וקופץ:

וכתב אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה⁹: 'הנה ההפרש בין דילוג לקפיצה הוא כי דילוג ברגל א' וקפיצה בב' רגלים וכמבואר במשנה פ"ח דאהלות והדולג ממקום למקום והקופץ ממקום למקום (ע"ש בפי' רבינו עובדיה מברטנורה ובפי' המשניות להרמב"ם וגם בירושלמי פ"ה דביצה קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת כו')'.

וכ"פ כאן בשו"ע להלכה¹⁰: 'אסור .. או לקפץ דהיינו לעקור שתי רגליו בבת אחת או לדלג דהיינו לעקור רגלו השניה קודם שיניח הראשונה'.

גם בביאור הגר"א¹¹ כתב כדברי אדמו"ר הזקן שהאיסור הוא הן בדילוג והן בקפיצה, והוסיף שקפיצה קלה יותר מדילוג, (כיוו שבדילוג הוא גם מפסק רגליו בהרחבה כעין פסיעה גסה)¹².

בהלכה הבאה נלמד על האיסור לפסוע פסיעה גסה

---

הערות:

¹ ו, ב ↩

² שו"ע או"ח סי' שא ס"א ↩

³ בהשלמה לאו"ח סי' שא ס"א ↩

⁴ קיג, ב ↩

⁵ שו"ע שם ס"ג ↩

⁶ ביצה פ"ה ה"ב ↩

⁷ אהלות פ"ח מ"ה ↩

⁸ אהלות שם ↩

⁹ שה"ש טו, ב ↩

¹⁰ בהוספה לאו"ח סי' שא ס"א ↩

¹¹ אות ז הובא במשנ"ב ס"ק ח ↩

¹² ולכאורה מלשון אדמו"ר הזקן נראה שנקט מהחמור אל הקל, שריצה יותר חמורה, אח"כ קפיצה אח"כ דילוג, ואח"כ פסיעה גסה, וכפי שביאר בקו"א שפסיעה גסה יש ראשונים שסברו שזה בכלל לא נאסר, וא"כ דילוג קל מקפיצה. [ואולי י"ל שזה יהיה נפק"מ בין אדמו"ר הזקן לגר"א מה להעדיף בעדיפות ראשונה שלגר"א עדיף לקפוץ ואם אי אפשר אז לדלג, משא"כ לאדמו"ר הזקן עדיף לדלג ואם אי אפשר אז לקפוץ. ועצ"ע] ↩

---

[3] (הלכה 510)

ג) הליכה

שאלה: מהי ההליכה שנאסרה בשבת?

תשובה: הגמרא במסכת שבת¹ אומרת: 'אלא כדבעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי, מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת? אמר לו: וכי בחול מי הותרה? שאני אומר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי'.

א"כ איסור הליכה בשבת כולל שלא ילך בפסיעה גסה.

אלא שצריך ביאור מה היחודיות² באיסור זה הרי גם ביום חול יש בעיה ללכת פסיעה גסה כיון שזה מזיק לראיה? המהרש"א שם בסוגיה³ מבאר שבחול זה רק סכנה, משא"כ בשבת נוסף על הסכנה גם איסור, וז"ל: 'ומסיק דהיינו פסיעה גסה ובחול נמי אסור משום סכנה ואשמעינן האי קרא דבשבת איסורא נמי איכא והא דלא דריש נמי הכא דרכיך אסורין דרכי שמים מותרין משום דאע"ג דאיסורא ליכא סכנה מיהת איכא וק"ל'.

וכתב המחצית השקל⁴: 'גם י"ל נפקא מינה בסומא, דאפילו הכי בשבת אסור'.

ביאור נוסף כתב האליה רבה⁵: 'עוד נ"ל אפשר דמאי דסיים הגמרא שם [ע"ב] ומהדר ליה בקידושא דבי שימשא, זה השיב רבי לר' ישמעאל, או הש"ס קאמר לה דבחול איכא תקנה, משא"כ בשבת נשאר איסורא'.

ואמנם יש ראשונים שלמדו שאין איסור של פסיעה גסה בשבת, וכמ"ש אדמו"ר הזקן שם⁶: 'שהרי (דעת התוספות, ואגודה, וכן) משמעות הרמב"ם שאין איסור כלל בפסיעה גסה, שכתב ואסור לדלג כו', משמע דוקא דילוג ולא פסיעה גסה, שהוא מפרש (כפירוש התוס' ואגודה) דפסיעה גסה שבגמרא היינו דילוג (וקפיצה), וכמבואר ברי"ף גבי אמת המים ע"ש'⁷.

אך להלכה כתב הרמ"א⁸: 'ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת, אם אפשר לו בפחות'. וכ"כ אדמו"ר הזקן⁹: 'אסור .. לפסוע פסיעה גסה'.

★ ★ ★

שאלה: מה נחשב לפסיעה גסה?

תשובה: כתב רש"י¹⁰: 'יותר מאמה, פסיעה בינונית - אמה'.

וכתב האור זרוע¹¹: 'אמר רב נחמן אמר שמואל היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזהו תחום שבת פי' רש"י פסיעה. דרך הלוכו אמה. וזה ששבת בבקעה. יש לו ממקומו אלפים לכל רוח. ויש לי ללמוד מיכן דפסיעה גסה הנאסרה בשבת היינו שאין לפסוע יותר מאמה דפסיעה בינונית היינו אמה וכל יותר מפסיעה בינונית היינו פסיעה גסה. וההוא דפרק אלו קשרים דאמר רבי זירא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה מותר ואם לאו אסור. א"כ משמע שיכול לפסוע בכל רוחב שיכול להרחיב רגלו זו מזו והיינו הרבה טפי מאמה שאני התם דאי אפשר בעבור אמת המים דהא רבא שרי טפי התם אעפ"י שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שתיעקר שניה דכיון דלא אפשר שפיר דמי'.

ולהלכה כתב הרמ"א שם בהג"ה: ואסור לפסוע מאמה בפסיעה אחת, אם אפשר לו בפחות'.

וזה לשון אדמו"ר הזקן בשו"ע שם: 'או לפסוע פסיעה גסה דהיינו כל שיש בה יותר מאמה מראש גודל רגל זו עד ראש גודל רגל השניה אם אפשר לו בפחות דהיינו שאין שם רפש וטיט או אמת המים כמו שיתבאר ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה מפני שנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם'.

ובהלכות עירובין כתב¹²: 'כי דרך הליכתו של אדם אמה מראש גודל רגל זו עד ראש גודל רגל זו שמרחיק כחצי אמה בין רגל לרגל ומקום מצב הרגל עם המנעל הוא ג"כ כחצי אמה'¹³.

א"כ אסור ללכת בשבת פסיעה גסה היינו פסיעות שיש מרחק של אמה¹⁴ מתחילת אגודל אחד עד לתחילת האגודל השני

בהלכה הבאה נלמד מה הדין כשיש צורך מצוה

---

הערות:

¹ קיג, ב ↩

² ראה עולת שבת או"ח סי' שא ס"ק ב ↩

³ וכ"כ הלבושי שרד או"ח סי' שא ס"ק ב. שם על המג"א ס"ק א ↩

⁴ או"ח סי' שא ס"ק ג ↩

⁵ סי' שא קו"א ס"ק א ↩

⁶ וכ"כ הראב"ן שבת סימן שס: 'לא יפסיע פסיעה גסה בשבת והוא קפיצה שקופץ שעוקר שתי רגליו מן הארץ, אבל פסיעה שמניח רגלו האחד קודם שיעקור השני שרי' ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' שא ס"א בהג"ה ↩

⁸ השלמה לשו"ע או"ח סי' שא ס"א ↩

⁹ שבת קיג, ד"ה גסה ↩

¹⁰ הל' עירובין סי' קמג. וראה הגהות אשרי עירובין פ"ד סי' ב, הובא בדרכי משה או"ח סי' שא אות א ↩

¹¹ סי' שצז ס"ב ↩

¹² בשוע"ר עם דובר שלום בהערות על הסימן אות ט העיר דמ"ש אדמו"ר הזקן שמקום מצב הרגל עם המנעל הוא חצי אמה, זה לפי ההבנה שאמה זהו 60 ס"מ וא"כ הרגל עם הנעל יחד זה 30 ס"מ, אך אחרי שאדמו"ר הזקן חזר בו ולומד שאמה זה 48 ס"מ א"כ חצי אמה זהו 24 ס"מ שזה גודל הרגל בלי הנעל (וראה שיעורי תורה להגר"ח נאה ע' נו - נז והערה י) ↩

¹³ ולהעיר שבשונה מפסיעה גסה שאסורה רק משיעור אמה, לגבי איסור ריצה שנתבאר בהלכה הקודמת כתב הפרי מגדים שם בא"א ס"ק א: *'ובשבת י"ל אף פסיעות קצרות פחות מאמה, כל שהוא בריצה אסור בשבת'* ↩

---

[4] (הלכה 511)

שאלה: האם לצורך מצווה מותר לפסוע פסיעה גסה בשבת?

תשובה: הלכה זו בשלימותה לא נמצאת בשו"ע אדמו"ר הזקן בהשלמה לסי' שא, ולצערינו נדפסה רק תחילת ההלכה, כלומר בס"א כתב אדמו"ר הזקן את איסור הריצה, דילוג, קפיצה ופסיעה גסה, ולאחמ"כ נדפס תחילת ס"ב ושם כתוב: 'ב. במה דברים אמורים בהולך לדבר הרשות אבל אם (חסר)'.

ואמנם מצאנו אחרונים שדנו האם רק ריצה מותרת לצורך מצווה, או שגם פסיעה הגסה. ויש שכתבו שפסיעה גסה אסורה גם לצורך מצוה, וכמ"ש הפרמ"ג, בראש יוסף¹: 'אל יפסע פסיעה גסה כו' מצוה לרוץ הנה אל יפסע גסה, אפילו לדבר מצוה דנוטל מאור עיניו עיין סימן ש"א ס"א. אלא דה"ק אפילו מי שדרכו וטבעו לפסוע פסיעה גסה וא"א לעמוד בקל מ"מ מביה"כ יאנוס עצמו בזה, אבל לביה"כ מצוה לרוץ, לא פסיעה גסה דנוטל מאור עינו. ועיין סימן צ' סי"ב ושם יבואר אי"ה, ושם נאמר אסור לרוץ לא פסיעה גסה, ועיין מהרש"א ח"א ורי"ף שם משמע דפסיעה גסה לביה"כ מצוה² ולענ"ד שכיח הזיקא א"א שלוחי מצוה אלא כמ"ש מצוה לרוץ לא פסיעה גסה יותר מאמה עיין ש"א'. ועד"ז כתב הצל"ח³.

וכן מצינו שדן בזה באשל אברהם (מבוטשאטש)⁴ אף שלמעשה נטה שמותר לפסוע פסיעה גסה לצורך מצוה, וז"ל: 'כעת לא ראיתי מפורש⁵ אם מותר לפסוע פסיעה גסה בשבת קודש לדבר מצוה, במה שאסור לרוץ בשבת קודש מפורש שלמצוה מותר לרוץ גם בשבת קודש, אך אודות פסיעה גסה לא ראיתי כעת מפורש. אך כיון שכשצריך מותר לפסוע פסיעה גסה, וכן מותר לקפוץ על הנהר שלא לאפושי בהילוך כבשו"ע [ס"ג], נראה שכן הוא למצוה שמותר לפסוע פסיעה גסה, אין צריך לומר אם אי אפשר לו בענין אחר. אך גם אם על ידי זה יעשה המצוה יותר בזריזות ומהירות אולי מותר וצלע"ע היטב'.

אלא שמצאנו כבר בראשונים שכתבו בפשטות שלצורך מצווה מותר בפסיעה גסה, וכמ"ש הראב"ן⁶: 'אמר רב הונא כל היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה כלומר לא ירוץ ואמר אביי לא אמרן אלא למיפוק אבל למיעל כל שכן דפסע דכתב נדעה נרדפה לדעת את י"י ..'. וכ"כ רבינו ירוחם⁷: 'ולא יפסיע פסיעה גסה זולת אם לדרשא או לבית הכנסת'.

וכ"כ כמה מהראשונים מפורש גם לגבי שבת כמ"ש המאירי⁸: 'וחפצי שמים מותרים כגון עסקי צבור או רבים וארוסין ושדוכין ופסיקת צדקה ופסיעה גסה לילך לבית הכנסת ובית המדרש'. וכ"כ בספר הנייר בהג"ה⁹: 'אל יפסע פסיעה גסה בשבת אם לא לדבר מצוה ותענוג כמו לבחורים המתענגים'. וכ"כ בלקט יושר¹⁰: 'כדמוכח בסמ"ק דמתיר לפסוע פסיעה גסה לבחורים [כתב בספרו וכן לראות כל דבר שמתענגים בו המתענגים] במרוצת' ואף על גב דאסור לפסוע פסיעה גסה בשבת. ונראה לע"ד הטעם, דכיון דמתענגים בה חשיב דבר מצוה וחפצי שמים, ולדבר מצוה מותר לרוץ'.

וכ"כ הפוסקים¹¹ בדברי המחבר¹² שכתב: 'מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה'.

ולכאורה זה ג"כ כוונת אדמו"ר הזקן¹³ שכתב: 'מצוה לרוץ לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה שנאמר נרדפה לדעת את ה' וגו' ומכל מקום אין לו לרוץ אלא עד פתח בית הכנסת אבל בבית הכנסת עצמה ילך באימה וביראה ואפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה וגם בחול נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו אעפ"כ ירוץ לכל דבר מצוה'.

ובפרט לפי דברי אדמו"ר הזקן¹⁴ שכתב שישנם כמה ראשונים הסבורים שאין בכלל איסור של פסיעה גסה בשבת¹⁵ אלא כל האיסור הוא רק ריצה ודילוג (וקפיצה).

א"כ למעשה לצורך מצווה כגון הליכה לבית הכנסת מותר לפסוע פסיעה גסה גם בשבת.

---

הערות:

¹ ברכות ו, ב. ופרמ"ג סי' צ א"א ס"ק כה ↩

² ולהעיר ממ"ש הצל"ח לקמן בדברי המהרש"א בשבת ↩

³ שבת קיג, א: 'וצ"ל לדברי מהרש"א דלרוץ אינו חמור כ"כ כמו פסיעה גסה, ואף דפסיעה גסה אסור אף לדבר מצוה משום סכנה, מ"מ ריצה מותרת' ↩

⁴ סי' שא ↩

⁵ אמנם בדורות האחרונים נדפסו כל הראשונים דלקמן שכתבו מפורש שמותר, וכמסקנתו (ראה אורחות חיים ספינקא סי' שא אות ב) ↩

⁶ ברכות סי' קכט ↩

⁷ תולדות אדם וחוה נתיב יב ח"א סה, ב ↩

⁸ שבת קיג, ב ↩

⁹ הל' שבת (הוצאת מכון ירושלים ע' כ) ↩

¹⁰ או"ח עמוד נח ענין ג ↩

¹¹ ראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ט דין ז הערה יב שכ"מ מלשון השו"ע. וכ"פ בפסקי תשובות סי' שא אות ב. וכ"כ הר"י פרקש בשבת כהלכה ח"ה ↩

¹² או"ח סי' צ סי"ב ↩

¹³ שו"ע או"ח סי' צ סי"ג, וראה גם באור הההלכה (דאוידאוויטש) סי' צ חידושים אות יג, ושוע"ר עם ביאורי הלכה (גרשוביץ) ↩

¹⁴ קו"א שם ס"ק א ↩

¹⁵ וכמו"כ לכאורה נראה מדברי אדמו"ר הזקן באיסור ההליכה בשבת בסי' שא שבס"א נקט באופן של מהחמור לקל, ואם מצינו שלצורך מצווה מותרת הריצה, א"כ כ"ש שתהי' מותרת גם הפסיעה גסה. וראה גם דברי הצל"ח שם שכתב: 'לולא דברי המהרש"א וחשבתי בדעתי דלרוץ הוא יותר מפסיעה גסה' ↩

---

[5] (הלכה 512)

א) לרוץ לתענוג כשהריצה עצמה היא תענוג.

שאלה: האם מותר לקפוץ בטרמפולינה בשבת או לקפוץ בחבל או משחקי ריצה כגון משחק תופסת?

תשובה: למדנו שאסור לרוץ, לדלג ולקפוץ בשבת. אך מ"מ מצאנו בדברי הפוסקים מקרים בהם זה מותר, וכדלקמן:

כתב הסמ"ק¹: 'וכן אל ידלג ואל ירוץ בשביל חפציו להרויח, אבל לדבר מצוה מותר ונראה לי כי בחורים המתענגים בריצתם, ובקפיצתם, מותר שאינם רוצים להרויח, וכן לראות כל דבר שמתענגים בו לראותו'.

וכתב המחבר²: 'בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם, מותר. וכן לראות כל דבר שמתענגים בו (וכן מותר לטייל ב"י)'.

א"כ ראינו שמי שיש לו תענוג בעצם הריצה מותר לו לרוץ. וכמו שמבאר אדמו"ר הזקן³: 'דברים שאיסורם הוא משם דרך חול, כגון שלא יהא דיבורך (עיין סי' ש"ז ס"א בהג"ה) והילוכך בשבת כבחול, דכשמתענג בהם יש כאן ענין ענג שבת ולא דרך חול'.

[אלא שיש שכתבו שהיתר זה אינו לכתחילה וכמ"ש הב"ח⁴: 'דהבחורים המתענגים בריצתם ובקפיצתם בשבת לא התירו להם אלא דיעבד כיון שכבר נהגו בריצה ובקפיצה לשם תענוג בשבת אם אנו מוחין בהן מבטלין אנחנו אותם מתענוג שבת שלהם אבל לכתחלה אם באו לשאול אין להתיר להם דחיישינן כיון שבחול רגילין בכך כדי להרויח על דרך אם תקדים יוניך ליון (סנהדרין כה א) יעשו כן בשבת כדי להרויח. וז"ש הסמ"ק בחורים המתענגים בריצתם וכו' דכיון דכבר הרגיש בנפשו שהוא תענוג לו אעפ"י שאינו מרויח בריצתו ובקפיצתו אין לבטל עונג שלו ומותר לו כמו שנהג'.

וכ"כ אליה רבה⁵: 'המתענגים וכו'. פירוש נערים המשחקים יחד (אגודה שבת סי' קלב). ודווקא דיעבד שרגילין בכך אבל לכתחילה אין להרגילן (ב"ח ס"ג ד"ה אבל)'.

אך בשו"ע כתב בסתם, ומשמעות לשונו שמותר גם לכתחילה וכמ"ש המגן אברהם⁶: 'ומרוצתם מותר. משמע אפילו לכתחלה דלא כב"ח שנדחק'.]

א"כ מותר לקפוץ או לרוץ בשבת כשזה נעשה לתענוג.

★ ★ ★

ב) ריצה לראות משהו שמתענג ממנו

שאלה: האם מותר לרוץ במקרה שהאדם אינו נהנה מעצם הריצה, אלא מטרת הריצה כדי להגיע למקום בו הוא יהנה?

תשובה: כתב הסמ"ק שם בסיום דבריו: 'וכן לראות כל דבר שמתענגים בו לראותו'. ונחלקו האחרונים בכוונתו: יש שכתבו שמפשט לשונו נראה שמתיר לרוץ גם כאשר הוא רץ לראות דבר שמתענג בו. וכ"כ הב"ח שם: 'וכן מותר להם לרוץ או לדלג כדי לראותו כיון שאינו רץ אלא להתענג בראייתו דמקיים מצוה בריצה ובדילוג זה כיון שאינו עושה להרויח דאז ודאי אסור דה"ל הלוכו של חול'. וכ"כ אליה רבה⁷: 'וכן לראות וכו'. פירוש לרוץ לראות'. ועד"ז כתב העולת שבת⁸: 'פירוש דמותר לרוץ בשבת לראות דבר המתענג בראיה'.

אך יש שכתבו שכוונתו רק שמותר לראות כל דבר שמתענג בו. אך לא לרוץ כדי לראות דבר שמתענג בו, וכ"כ הט"ז⁹: 'וא"כ גם ברץ לראות כאן, לא הותרה לו הריצה וקפיצה, אלא הכוונה להתיר ראיה לחוד', כי הריצה שהותרה זה רק 'קפיצת הבחור שהתענוג לו בשעה שרץ וקופץ', ולא כאשר 'באותה שעה שהוא רץ אין לו תענוג', שאז 'לא שרינן ליה מחמת התענוג שימשוך אח"כ'.

וכן פירש המגן אברהם¹⁰: 'וכן לראות. פי' אעפ"י שאסור לראות דיוקנאות כמ"ש סי' ש"ז סט"ו מ"מ אם הראי' עונג לו מותר לראות, והב"ח פי' דמותר לרוץ כדי לראות דבר עונג'¹¹.

אלא שאדמו"ר הזקן שם הקשה על הט"ז והמג"א וכתב בסיום דבריו: 'הילכך מחוורתא כפשט לשון הסמ"ק וכמ"ש הב"י¹² (וב"ח) ואליה רבה'. כלומר שמותר לרוץ כדי לראות דבר שמתענג בו. וכך גם נראה מהד"ה של קו"א זה 'לרוץ כדי לראות'.

א"כ מותר¹³ לאדם לרוץ בשבת כדי לראות דבר שגורם לו עונג שבת¹⁴.

---

הערות:

¹ מצוה רפא ↩

² שו"ע או"ח סי' שא ס"ב ↩

³ שו"ע או"ח בהשלמה לסי' שא קו"א אות ב ↩

⁴ או"ח סי' שא ↩

⁵ סי' שא ס"ק ה ↩

⁶ שם ס"ק ג ↩

⁷ שם ס"ק ו ↩

⁸ שם ס"ק ג ↩

⁹ שם ס"ק א ↩

¹⁰ שם ס"ק ד ↩

¹¹ נחלקו הפוסקים מה הכרעת המג"א למעשה, המחצית השקל והלבושי שרד כתבו שלדינא סובר כפירוש הב"ח. אך התוס' שבת והפמ"ג סוברים שהכריע כהט"ז, וראה מ"ש ברביד הזהב סי' שא אות ד ↩

¹² הטור או"ח סי' שא כתב: 'כתוב בספר המצות בחורים המתענגים בקפיצתם ובמרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו מותר לראותו'. וכתב הבית יוסף: 'אלא שבדברי רבינו מיותר מותר האחרון דלישנא הכי איתיה בסמ"ק בחורים המתענגים בריצתן וקפיצתן מותר וכן כל דבר שמתענגים בו לראותו'. ומדבריו (ראה כנישתא דבי רב על הקו"א ע' תשעג אות לט) שכתב שהמותר השני מיותר מובן שלמד שזה אותו היתר לרוץ מתוך הנאה או לרוץ כדי להגיע למקום בו נהנים ↩

¹³ וכ"פ המשנ"ב שם ס"ק ו ושעה"צ ס"ק ז ↩

¹⁴ לא מצאנו ברור בדברי הפוסקים אם היתר הריצה לראות הוא רק כאשר לולא הריצה יפסיד את התענוג, או גם כאשר בריצתו הוא רק מקדים את התענוג מותר 'כיון שאינו עושה להרוויח' (לשון הב"ח הנ"ל) היינו שאין הריצה שלו קשורה לענייני חול. וראה שבת כהלכה ח"ה ↩

---

[6] (הלכה 513)

למדנו שיש איסור לרוץ לדלג ולקפוץ ולעשות פסיעה גסה בשבת. ראינו גם שלצורך מצווה מותר הדבר.

שאלה: מה הדין כאשר יש בוץ ושלולית האם מותר לקפוץ ולדלג מעליה או שצריך ללכת מסביב למרות שזה מאריך את הדרך?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן¹: 'אסור לרוץ בשבת או לקפץ .. או לדלג .. או לפסוע פסיעה גסה .. אם אפשר לו בפחות דהיינו שאין שם רפש וטיט (א) או אמת המים כמו שיתבאר'.

ובקונטרס אחרון² כתב: 'מתבאר שהתירו אפילו לדלג שלא ירבה בהילוך, וא"כ פשיטא שאם יש לפניו מעט רפש וטיט ויש לו צער קצת לטנף רגלו שרשאי לפוסעו בפסיעה גסה שלא להרבות בהילוך, דאין סברא כלל לומר שאסור לו להרבות בהילוך ג"כ אלא חייב לילך באמצע רפש לקצר דרכו'.

אלא שבהמשך דבריו שם בקו"א כתב: 'אם תמצי לומר שמניעת צער אינו חשוב ענג, מכל מקום יש להקל בזה, שהרי (דעת התוספות ואגודה וכן) משמעות הרמב"ם שאין איסור כלל בפסיעה גסה'.

ולפ"ז לכאורה רק לגבי פסיעה גסה הכריע אדמו"ר הזקן להתיר (מצד הנימוק שיש ראשונים הסוברים שאין בזה כלל איסור) ולא בדילוג וקפיצה שהם חמורים יותר. וכ"כ הגר"ח נאה³: 'וכן אם יש לפניו מעט רפש וטיט ויש לו צער קצת לטנף רשאי לפוסעו בפסיעה גסה, שלא להרבות בהילוך, ואם מקום הרפש רחב הרבה רשאי להקיפנו', ובהערה כתב: 'אדמו"ר בקו"א סי' ש"א אות א, עיי"ש שהתיר רק לפסוע על הרפש אבל לדלג עליו לא הכריע'. וכ"כ בברכת השבת⁴.

אך מאידך מפשטות דברי אדמו"ר הזקן בגוף ההלכה נראה שמותר גם הדילוג⁵. וכן נראה מדבריו בתחילת הקו"א שכתב שמותר לו להרבות בהילוך⁶ בשביל לא להכנס ברפש וא"כ מותר אפילו לדלג שלא ירבה בהילוך.

וכתב במנחת שבת⁷: 'ועיין בתשובתי אהב"ש סימן יג שהוכחתי שם דה"ה במקום שיש גליד וקרח שירא שמא יחלוק ויפול שם יש היתר ג"כ לפוסעו בפסיעה גסה או בדילוג אם א"א בפסיעה ואם אי אפשר גם בדילוג מותר להקיף הדרך אף שיצטרך להרבות בהילוך בשבת עי"ז'.

א"כ למעשה כאשר יש באפשרותו, יעבור מעל הבוץ בפסיעה גסה ללא דילוג. אך במקרה שאינו יכול בפסיעה גסה עדיף שידלג מאשר להרבות בהליכה מסביב.

★ ★ ★

שאלה: האם מותר לרוץ מחמת פחד שאינו רוצה להתעכב בחוץ או מחמת גשמים וכדומה?

תשובה: כתב המנחת שבת⁸: 'ולפי הנראה דה"ה כשהולך ברחוב ויש שם כלבים נובחים וירא מהם פן ינשכוהו וכל כיוצא באלו החששות דמותר לפסוע פסיעות גסות ולרוץ כדי להתרחק מהם שלא יראוהו או להקיף הדרך אף שמרבה בהילוך עי"ז כן נראה לכאורה. וכן כשגשמים שוטפים ברחוב או שהרוח סוער ואין יכול לסבול אפשר דמותר ג"כ לפסוע פסיעות גסות ולרוץ בכדי שיבא מהר לביתו ולא גרע לכאורה מרפש וטיט המוזכר בריש ס"ק זה ואפשר לומר דבתיבות 'אם אפשר לו בפחות' המוזכר ברמ"א ריש סימן ש"א הוא בא לאפוקי כל אלו הנ"ל ודו"ק'.

והגם שכנ"ל בדברי אדמו"ר הזקן אינו פשוט שמניעת צער חשוב כעונג⁹ מ"מ כאשר הוא צער גדול י"ל שלכו"ע מותר לרוץ ולדלג וכמ"ש הגר"ח נאה¹⁰ על דבריו של המנחת שבת: 'ולדידן מילתא דפשיטא היא דגריעי הרבה ממעט רפש וטיט ויש לו צער קצת וכש"כ וק"ו הוא דשרי'.

א"כ ראינו שכתבו כמה מהאחרונים שגם לדברי אדמו"ר הזקן שלא כתב בפשיטות שמניעת צער חשוב כעונג, מ"מ בכדי למנוע צער גדול כגון לברוח מכלבים נובחים או מגשם שוטף מותר לו לרוץ.

---

הערות:

¹ השלמה לסי' שא ↩

² ס"ק א ↩

³ קצות השלחן סי' קז ה"ג אך ראה לקמן הערה 5 ↩

⁴ סי' שא ע' מד. אך ראה בשבת כהלכה ח"ה ↩

⁵ ראה שוע"ר (גרשוביץ) מקורות והוספות אות א. וראוי לציין שדברי אדה"ז אלו לא נדפסו בזמן שהגר"ח נאה הדפיס את חיבורו ↩

⁶ ראה מכון לשבתך בביאורים לקו"א ע' לה, העתיקו בכנישתא דבי רב תשסז - ח אלא שכתבו שלפי דברי אדה"ז בכת"י הע' כ, יש צד לומר שאסור לו להאריך הדרך כאשר הוא יכול להכנס לתוך הרפש וטיט כשאין חשש סחיטה (כגון כאשר יש לו מגפיים וכדומה) וכתבו שעפ"י דברי התהלה לדוד סי' שא ס"ק ג י"ל שכך הוא להלכה (ולכן כתבו שי"ל שלדברי אדמו"ר הזקן אין להקל לדלג). אך לכאורה פשטות דברי אדמו"ר הזקן למעשה היא כמשמעות דברי האחרונים דאיסור מרבה בהילוך הוא קל מאוד והלכך במקום רפש וטיט עכ"פ מותר להרבות בהילוך וא"כ מוטב שידלג שהוא קל יותר מלהרבות ↩

⁷ סי' צ אות ג ↩

⁸ סי' צ אות קמ ↩

⁹ וכמו שהעיר במכון לשבתך בהילכתא גבירתא להלכה ב, הובא בכנישתא דבי רב שם: 'וצ"ע מש"כ המנחת שבת הנ"ל לדייק מדברי רבינו דמותר לרוץ מפני הגשם וכו', דמאחר שרץ כדי למנוע מצער חשוב כמו תענוג ושרי, דהא רבינו מסופק בסברא זו והאיך יש לפשוט מדבריו להקל לדינא' ↩

¹⁰ קצוה"ש שם הערה ה ↩

---

[7] (הלכה 514)

ראינו את דברי הגמרא במסכת שבת¹: 'אמר רב הונא אמר רב, ואמרי ליה אמר רבי אבא אמר רב הונא: היה מהלך בשבת ופגע באמת המים, אם יכול להניח את רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה - מותר, ואם לאו - אסור. מתקיף לה רבא: היכי ליעביד? ליקף - קמפיש בהילוכא, ליעבר - זימנין דמיתווסן מאני מיא, ואתי לידי סחיטה! אלא: בהא, כיון דלא אפשר - שפיר דמי'.

ומגמרא זו למדנו שאין להרבות בהילוך סתם בשבת (ולכן התירו במקרים מסוימים לדלג ולרוץ, כפי שלמדנו).

וכ"פ המחבר²: 'היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלגו ולקפוץ עליה אפילו אם היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה, ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך ואסור לעבור בה, שלא יבא לידי סחיטה'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן³: 'אם אין שם רפש כו'. אף את"ל שכוונת הגהות אשר"י לאפוקי מאמת המים שבס"ג. מ"מ משם מתבאר שהתירו אפילו לדלג שלא ירבה בהילוך, וא"כ פשיטא שאם יש לפניו מעט רפש וטיט ויש לו צער קצת לטנף רגלו שרשאי לפוסעו בפסיעה גסה שלא להרבות בהילוך, דאין סברא כלל לומר שאסור לו להרבות בהילוך גם כן, אלא חייב לילך באמצע רפש לקצר דרכו'.

בשו"ע אדמו"ר הזקן⁴ הובא הגה"ה מכת"י ובה שני גישות בפוסקים ביחס לאיסור המרבה בהילוך: 'ועוד אפשר דהגהות אשרי⁵ מאור זרוע⁶ אזיל לטעמי', דסבירא ליה דאיסור מרבה בהילוך וחשש איסור סחיטה שוים הם, כמ"ש רמ"א סי' תרי"ג⁷, א"כ אפשר שבמקום שאין חשש איסור סחיטה, כגון רפש וטיט, אסור להרבות ג"כ בהילוך וחייב לילך באמצע רפש לקצר דרכו, משא"כ לפי משמעות אחרונים שם⁸ דאיסור מרבה בהילוך נדחה מפני חשש איסור סחיטה, אלמא איסור זה דמרבה בהילוך קל מאד, והלכך במקום רפש וטיט עכ"פ מותר להרבות בהילוך, וא"כ מוטב שידלג ג"כ⁹'.

[יש מי שכתב¹⁰ שאין הכוונה שהאדם צריך תמיד בהליכתו בשבת לדייק בדווקא, לחפש ללכת בדרך הקצרה ביותר כדי שלא ירבה בהילוך, כי זה דבר שלא נמצא בפוסקים. אלא האיסור הוא כאשר האדם אינו מעוניין כעת בעצם ההליכה, אלא מעוניין להגיע ליעד מסויים, במקרה כזה הוא צריך ללכת בדרך הקצרה].

אמנם כ"ז הוא בהליכה שגרתית, אבל אדם המטייל להנאתו אין הגבלה בהילוך וכמ"ש בתוספתא¹¹ הובא בבית יוסף¹²: 'אין רצין בשבת כדי להתעמל אבל מטייל כדרכו ואינו חושש ואפי' כל היום כולו'.

וכ"כ הרמ"א¹³: 'וכן מותר לטייל. ב"י'. וכ"כ הלבוש¹⁴: 'וכן מותר ללכת ברחובות ושווקים לטייל כדרכו אבל לא להתעמל'.

[להעיר מדברי הרבי הרש"ב¹⁵: 'הטיול ביום השבת קודש הוא בלתי מרוצה כלל וכלל .. ובפרט בענין הטיול בש"ק שאז כל העולם מטיילים לא ינקה מרע ח"ו, ושומר נפשו ירחק מזה'].

א"כ אסור להרבות בשבת בהליכה אא"כ מדובר באדם ההולך בשבת לשם טיול להנאתו

★ ★ ★

שאלה: האם מותר ללכת לצורך התעמלות?

תשובה: כתב המגן אברהם¹⁶: 'מותר לטייל. אפי' כוונתו להתעמל ולהתחמם בכך אבל אסור לרוץ כדי להתחמם [ב"י בשם תוספתא] וצ"ע דהא מתענג בכך וצ"ל דמיירי שעושה לרפואה כמ"ש סי' שכ"ח סמ"ב'.

אלא שהאליה רבה¹⁷ כתב: 'והנה משמעות הלבוש אף שהולך ואינו רץ אם כוונתו להתעמל אסור, אבל במג"א כל שאינו רץ מותר, ודברי לבוש נראין מדאיתא בתוספתא פי"ז שם בהמה שאכלה פירות הרבה מטיילין אותה וכו', משמע דאדם אסור¹⁸, וכ"מ מרמ"א'.

וכתב כף החיים¹⁹: 'אמנם האשל אברהם אות ה כתב דאין מוכרח כדברי הלבוש וי"ל כדברי המ"א יעו"ש וכן הפתה"ד אות ג כתב להשיג על דברי האליה רבה הנזכר והסכים לדברי המ"א יעו"ש. וכ"נ דעת התו"ש אות ה'.

במשנה ברורה²⁰ כתב: 'וכן מותר לטייל - אפילו אם כונתו להתעמל ולהתחמם משום רפואה מ"מ שרי כיון דלא מוכחא מילתא שעושה כן לרפואה אבל אסור לרוץ כדי שיתחמם לרפואה כיון דמוכחא מילתא ואסור משום שחיקת סממנין, ויש מחמירין אפילו בטיול אם כונתו להתעמל לרפואה'.

ולכן לכתחילה ראוי לחוש למחמירים אך במקום צורך יכול לסמוך על רוב הפוסקים שהתירו²¹.

--------------

---

הערות:

¹ קיג, ב ↩

² שו"ע או"ח סי' שא ס"ג ↩

³ בשו"ע סי' שא קו"א ס"ק א [וראה גם שו"ע אדמו"ר הזקן סי' שכג ס"ה. וסי' שלג ס"ג] ↩

⁴ מהדורה החדשה הערות על הקו"א הערה כ ↩

⁵ עירובין פ"ד ס"ב ↩

⁶ הל' עירובין סי' קמג ↩

⁷ ס"ח: 'וכ"מ דמותר לעבור במים, אפילו היה לו דרך שיכול להקיף ביבשה, מותר לעבור, דלמעט בהילוך עדיף' ↩

⁸ כדלקמן שם סי"ג וש"נ ↩

⁹ שמבואר בגמ' שהוא קל יותר מלהרבות בהילוך ↩

¹⁰ שבת כהלכה ח"ה ↩

¹¹ שבת פט"ז הכ"ב ↩

¹² או"ח סי' שא. ולהעיר שדין זה הובא בב"י בהמשך לדברי הסמ"ק שמותר לבחורים שמתענגים בריצה לרוץ בשבת ↩

¹³ שו"ע או"ח סי' שא ס"ב בהג"ה ↩

¹⁴ שם ס"ב ↩

¹⁵ קונטרס עץ חיים אות כה ↩

¹⁶ או"ח סי' שא ס"ק ה ↩

¹⁷ סי' שא ס"ק ז ↩

¹⁸ וכתב המשנ"ב בשעה"צ סי' שא ס"ק ט: 'אף דראיתו מהתוספתא אינה מוכרחת להמעיין, אמנם ברמב"ם פכ"א מהל' שבת הכ"ח משמע קצת כוותיה' ↩

¹⁹ שם אות יג ↩

²⁰ סי' שא ס"ק ז ↩

²¹ ראה שבת כהלכה ח"ה ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp

---

אופן ההליכה בשבת

[א] (הלכה 6)

שאלה: מהי ההליכה המותרת בשבת?

תשובה: הזהירו הנביאים וציוו שלא תהי' ההליכה בשבת כפי שהולכים בחול, ולכן אסור לרוץ (אלא אם מדובר במקרה של צורך כגון שכלבים רצים אחריו, או שיש גשם/רוח סוערת וכדומה), או לקפוץ (כלומר שעוקר את שתי רגליו בבת אחת), או לדלג (כלומר שעוקר את הרגל השניה לפני שהניח את הראשונה), או לפסוע פסיעה גסה בשבת (הגדרת פסיעה גסה שיש יותר מאמה = 48 ס"מ מראש האגודל של רגל אחת לראש האגודל של הרגל השניה), אלא אם כן הוא הולך במקום שיש בוץ או שלולית מים שאז רשאי להגדיל פסיעותיו כדי לא להתלכלך ולהירטב (ולא צריך להקיף את המקום המלוכלך כיון שיצטרך לטרוח וללכת יותר). כל האיסור הוא לדברי רשות, אבל לצורך מצוה כגון ללכת לבית הכנסת מותר לרוץ וכל שכן לפסוע פסיעה גסה בשבת. וכן אנשים שיש להם עונג לקפוץ ולרוץ (כמו משחקי ריצה קפיצה וכדומה) מותר בשבת כי זה עונג שבת עבורם, אמנם אם עושה את זה רק לצורך רפואה ונראה לאנשים שזה לצורך רפואה יש להחמיר (שו"ע אדה"ז סי' שא מהדו"ק).