משלוח מנות

---

[א] (הלכה 491)

נאמר במגילת אסתר¹: 'עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הַפְּרָזִ֗ים הַיֹּשְׁבִים֘ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ .. לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים'.

שאלה: מה הסיבה שתיקנו מצות משלוח מנות בפורים?

תשובה: כתב הרמב"ם²: 'כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד ב שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו .. מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'.

הרבי מבאר³ שמדברי הרמב"ם נראה שתקנת מצוות משלוח מנות נובעת מחיוב השמחה שביום זה, ולכן הרמב"ם כלל את מצווה של משלוח מנות בהלכה אחת יחד עם חובת המשתה ושמחה, כי זה המשך מחובת השמחה של האדם.

וכן מצינו בכמה מהראשונים, כמ"ש הרמב"ן⁴: 'הא דתנן מגבת פורים לפורים .. וקתני עלה בתוספתא ומגבת העיר לאותה העיר, ואין מדקדקין בדבר לומר עני זה ראוי ועני זה אינו ראוי אלא נותנין לכל כדי שיהיו הכל שמחין עמנו בין ראוי בין שאינו ראוי, דימי משתה ושמחה כתיב, ומשלוח מנות נמי כתיב ..'.

וכ"כ הריטב"א⁵: 'שאין יום זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו'.

ומדבריהם משמע⁶ שמצוות החג של מתנות לאביונים ומשלוח מנות הם חלק ממצוות מדין השמחה שביום זה.

אך במהות שייכות חובת השמחה למשלוח מנות, מצאנו ב' טעמים - נימוקים:

יש שכתבו שהוא (כאמור, המשך מחובת השמחה שלו) לוודא שלכל יהודי יהיה סעודת פורים שעניינה משתה ושמחה וכמ"ש בתרומת הדשן⁷: 'שאלה: בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה"ג, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו? תשובה: יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כדמשמע בגמרא פ"ק⁸ דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן דקדק הרמב"ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים, ונראה דשתייה בכלל אכילה. ובמתנות לאביונים כתב מעות או מיני מאכלים. אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי'.

וכ"כ הלבוש⁹: 'ועוד שאין טעם המשלוח אלא כדי שיהיה לכל אדם לאכול די סיפוקו ודברים המענגים ומשמחים את האדם כדי לשמוח בפורים, הלכך כל המרבה לשלוח לרעהו הרי זה משובח'.

אך בספר מנות הלוי להר"ש אלקבץ¹⁰ כתב: 'ומשלוח מנות וכו' כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה הפך מ"ש התואר מפוזר ומפורד'. ובהמשך כתב¹¹: 'שמחה ומשתה וי"ט ומשלוח מנות איש לרעהו כמו שהיה ענינם כאיש א' להקל כל אחד עם חבירו הפך איש צר ואויב לשון רמיה האומר עם א מפוזר. ועוד כתב¹²: 'ובענין המנות הסכים עמם כי על ידי מרעות ואחוה נקהלו וניצולו לא בפירוד לבבות'.

וגם טעם זה ישנו ביטוי לשמחה של יום זה, שלא ישמח האדם לבדו אלא עם רעיו לבטא את הרעות, וכמ"ש הב"ח¹³ בביאור מצוות משלוח מנות: 'דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות אם כן אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות'.

א"כ ראינו מדברי הראשונים שיסוד מצוות משלוח מנות הוא משום השמחה שביום זה, ובטעם לאופן קיום המצוה יש שכתבו שהוא כדי שיהי' לכל אחד דברים לסעודת המשתה ושמחה, ויש שכתבו שזה בשביל להרבות אהבה אחוה וריעות. בטעמים אלו תלויים הלכות שונות, וכפי שנלמד בעזרת ה' בימים הקרובים.

---

הערות:

¹ פ"ט פסוקים יט -כב ↩

² הל' מגילה פ"ב הט"ו - יז ↩

³ ראה לקו"ש טז עמ' 367 ואילך ↩

⁴ ב"מ עח, ב ↩

⁵ ב"מ עח, ב וראה ג"כ מגילה ז, א ↩

⁶ ראה לקו"ש שם הע' 30 ↩

⁷ סי' קיא ↩

⁸ מגילה ז, ב ↩

⁹ או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

¹⁰ פ"ט, פסוק טז ↩

¹¹ שם פסוק יט ↩

¹² שם פסוק כ ↩

¹³ או"ח סוס"י תרצ"ה, וראה גם כתב סופר או"ח סי' קמא ↩

---

[ב] (הלכה 492)

בהלכה הקודמת ראינו את הטעמים שכתבו הפוסקים מדוע תיקנו חכמים משלוח מנות. ומצאנו בפוסקים שהאריכו וכתבו הרבה הבדלים הנוגעים למעשה בין הטעמים, ולקמן נציין כמה מהם¹:

שאלה: מה הדין במקרה שאדם שלח לחבירו משלוח מנות אך חבירו לא הסכים לקבל, או ששלח לחבירו והודיעו ששלח, אך זה נתקע ביד השליח ולא הועבר?

תשובה: כתב הרמ"א בדרכי משה²: 'כתב מהר"י ברי"ן .. דאם אחד מחל על מנתו [מנתו] מחולה דאין אדם מקבל מנות בעל כרחו'.

ועפי"ז כתב בשו"ע בהג"ה³: 'ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא'.

אך הפר"ח שם כתב על הרמ"א: '[ואם שולח מנות לרעהו וכו'] או מחל לו יצא. תימא, דזה מנין לו'.

החיד"א⁴ כתב לבאר את דברי הפר"ח: 'שמעתי מקשים, דהרב פר"ח גופיה ביו"ד סי' סא ס"ק מג, כתב דאם הכהן מחל לו המתנות יצא. ונראה לי דהכא טעמא כמ"ש הרב תרומת הדשן (סי' קיא) שיאכלו בסעודה. ולפ"ז במתנה על מנת להחזיר אף דבעלמא הוי מתנה, הכא לא יצא, כמ"ש האחרונים. ומשו"ה סבר הרב פר"ח דאם מחלם לו לא יצא, אבל במתנות כהונה דמתנה על מנת להחזיר בהם שמה מתנה, ויצא, הוא הדין דאם מחלם יצא ..'.

וכ"כ החתם סופר⁵: '.. וא"כ יפה כתב פרי חדש מנ"ל לרמ"א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי הי' לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו⁶. והנה ראיתי בזה ב' טעמים, בתרוה"ד כתב כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות, אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו עיי"ש, וי"ל אפילו אית לי' טובא מ"מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית [כ"ו ע"ב], וא"כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אין במחילתו כלום אלא אפי' אית לי' מ"מ לא ימחול משום שלא לבייש, אך בס' מנות הלוי כתיב להרבות השלום והריעות, היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות, א"כ י"ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ"י שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו, ויפה כתב פר"ח מנ"ל למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכ' משמו להכריע בזה'.

ויש מהאחרונים⁷ שכתב שגם במקרה ששלח משלוח מנות לחבירו והודיעו ששלח אך המשלוח לא הועבר אליו, הוא כמו מקרה הנ"ל שלדעת הרמ"א יצא י"ח והחולקים סוברים שלא יצא י"ח, וביאר שזה תלוי כנ"ל במחלוקת בין התרומות הדשן למנות הלוי.

אלא שכתב הרב אליעזר ארלוזורוב⁸ שקשה לומר שטעם דברי הרמ"א הם כהסברו של המנות הלוי, שהעיקר ששלח והראה הריעות והחיבה⁹: 'אבל אין מוכרע אצלי כלל, דאטו דרשינן טעמא דקרא, וגם אי דרשינן מנ"ל דליכא רק הנך טעמי ודברי תורה כפטיש יפוצץ ומקרא א' מתחלק לכמה טעמים, וכי מזה ידונו להקל נגד משמעות סתמא דקרא. ובאמת אי בתר טעמא אזלינן ומחילה מהני משום דעכ"פ איכא בהא חבה ורעות שרצה להנותו, א"כ אפי' לא שלח לו כלל מנות אלא שהודיעו שרוצה לשלוח לו והשיבו שמוחל או שאינו רוצה כל' הרמ"א הנ"ל נמי יצא. ובאמת ראיתי בתשו' חסד לאברהם סי' כ"ט ד"ה ובגוף שכתב שלפ"ז שאם מחל יצא, על כן כל ענין משלוח מנות אינו מצות מעשיות כלל רק תלוי במחשבה שאם רוצה לשלוח יצא, ולכן לא תקנו ברכה על משלוח מנות כמו על כל מצות התלויות במחשבה עכת"ד, יעו"ש בסוף הסימן. ואינו אלא תימא לאמר כן, למיזל בתר טעמא שחדשו האחרונים ולהפשיט את המקרא משום זה ממצותו המעשית ולהלבישו דברי רוחה ומחשבה לבד, וכן לא יעשה והדבר ברור שאין יוצא במחשבה לבד, אלא בעינן מעשה. אלא שאם שלח והגיע לרעהו אעפ"י שלא זכה בהם עוד רעהו אעפ"כ אם באו לגבול יכלתו לקבלם ע"י שילוחו ולהנות בהם סגי, ונתקיים פשט המקרא משלוח לרעהו אעפ"י שלא רצה לקבלם, וזה מהני לשני הטעמים ולפשוטו של מקרא, וכמו שביארנו לעיל, וא"כ אין להכריע לדעתי מהטעמים ולאמר כיון שמחל סגי א"כ ע"כ אין יוצא באינו יודע מי שלחו כמ"ש הכת"ס הנ"ל, ועדיין האיבעיא במקומה עומדת'.

א"כ ראינו שיש שביארו שהמחלוקת בשולח לחבירו וחבירו לא קיבל (או שסירב או שלא הועבר אליו אך יודע ששלחו לו) קשורה במחלוקת בין תרומת הדשן והמנות הלוי בטעם משלוח מנות. ויש שכתבו שגם לשיטת הרמ"א צריך לפחות שיגיעו למקבל.

וע"כ למעשה אדם ששלח לחבירו משלוח מנות אך המשלוח לא הגיע ליעדו, גם אם הודיע לחבירו ששלח, אך כיון שבפועל זה לא הגיע אליו ראוי שיתן משלוח מנות נוסף ביום הפורים.

--------------

---

הערות:

¹ להעיר שלפי המבואר בהלכה 491 שגם טעמו של המנות הלוי מבוסס על מצוות השמחה (וכדברי הב"ח), חלק מהנפק"מ שכתבו הפוסקים אינם מתאימים ↩

² או"ח סי' תרצה אות ז ↩

³ או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

⁴ ברכ"י או"ח סי' תרצה ס"ק ה ↩

⁵ שו"ת או"ח סי' קצו ↩

⁶ אך ראה בשיחת פורים התש"כ (תו"מ חכ"ז ע' 461 ואילך), שם מגדיר הרבי בצורה שונה את המחלוקת, והמשמעות של חיוב הנותן או המקבל ↩

⁷ ראה בירורי חיים ח"א סי' לב ↩

⁸ תשובה מתוך שו"ת בכת"י, נדפסה ביגדיל תורה ירושלים גליון יג ↩

⁹ וראה גם בשיחה הנ"ל. ודברי הקרבן נתנאל מגילה פ"א סי' ז אות ט שכתב: 'ואם שלח לרעהו והוא אינו רוצה לקבל או מוחל לו יצא. כ"כ רמ"א בהג"ה סו"ס תרצ"ה .. וכתב הרשב"א [= לגבי נדרים] הטעם דבקיום המעשה שייך למימר הריני כאילו התקבלתי שאפי' היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו. א"כ מעכשיו יכול לומר לו הריני כאלו נתקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטרתא למה לי. וה"ט שייך גבי משלוח מנות נמי. ועי' שו"ת בית יעקב סי' קס"ד'. (ובביאור דברי רמ"א ראה גם בנסמן בחזון עובדיה פורים ע' קמח הערה לט) ↩

---

[ג] (הלכה 493)

שאלה: האם נשים חייבות במשלוח מנות? (1)

תשובה: כתב בלקט יושר¹: 'ואפילו נשים שלחו לרבנית, וכן היא להם. ואם אין לנשים שלוחים בפורים [לישא המנות שלחו] אפילו בשושן פורים, והיה הדבר ידוע להגאון זצ"ל ולא אמר להם דבר'.

וכתב הרמ"א בדרכי משה²: 'כתב מהר"י ברי"ן .. דאשה חייבת בשילוח מנות ומתנות לאביונים כמו שחייבת במקרא מגילה ..'.

וכ"כ בשו"ע בהג"ה³: 'ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כאיש'.

וכ"פ הלבוש⁴: 'וגם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים כאיש, דלרעהו כתיב והוא הדין לרעותה, דמידי הוא טעמא אלא לשמחה וא"כ מאי שנא איש או אשה שגם הם היו באותו הנס'.

אך יש מהאחרונים שחלקו ע"ז וכמ"ש המהריק"ש בערך לחם: 'יש מי שכתב דאשה צריכה לשלוח מנות לאשה שכמותה ואין נראה לי כן מדברי התלמוד וכל הפוסקים המפורסמים, גם לא נהגו כן'. וגם הפר"ח שם תמה על הרמ"א: 'אין דין זה מחוור, ד'איש' כתיב [אסתר ט, כב] ולא אשה, ומנין לו זה, וכתב הריק"ש ששום פוסק לא כתב כן'.

והאריכו האחרונים לדון בחיוב הנשים שמצד אחד י"ל שפטורות מכיוון שזה מצוות עשה שהזמ"ג, וכן נאמר במגילה: 'ומשלוח מנות איש לרעהו'⁵. אך מאידך⁶ י"ל שחייבות כשם שחייבות בקריאת מגילה כיון שגם הם היו באותו הנס, וגם נאמר 'קבלו עליהם' שגם נשים בכלל.

ויש שכתבו שבעיקר יש להקפיד באשה שאין לה בעל ששולח גם עבורה, וכמ"ש המגן אברהם על דברי הרמ"א שם⁷: 'ואשה חייבת. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דדוקא באלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה בני אדם, ומ"מ יש להחמיר'.

ולמעשה כתבו הפוסקים כדברי הרמ"א שנשים חייבות וכמ"ש היעב"ץ⁸: '.. מיהא פשיטא לן מילתא וברירא טפי דחייבות אף בשילוח מנות כדברי ההגה שהן דברי קבלה ואל תזוז מהן'.

וכ"כ פוסקי ספרד כפסק הרמ"א, כמ"ש הבן איש חי⁹: 'האשה חייבת ג"כ במשלוח מנות ומתנות לאביונים'.

וכתב בקיצור שולחן ערוך¹⁰: 'גם נשים חייבות במשלוח מנות .. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילן, ואינו נכון אלא יש להחמיר.

וכ"כ ערוך השולחן¹¹ שהמנהג כיום שנשים מקפידות על זה ושולחות בעצמם, וז"ל: וכל הנשים חייבות בשילוח מנות ובמתנות לאביונים .. ואפילו יש לה בעל אינה נפטרת בשל בעל דזהו מצוה דרמי עליה [עמג"א סקי"ד ונשי דידן נזהרות ושולחין מנות]'.

א"כ למעשה אשה חייבת במשלוח מנות, וראוי שכל אשה תשלח בעצמה, ולא תצא י"ח במשלוח מנות ששולח בעלה¹².

ובהלכה 491 למדנו על הטעמים השונים במצוות משלוח מנות והנפקא מינה ביניהם, וגם בנידון שלנו - חיוב נשים במשלוח מנות, כתב החתם סופר¹³: '..ונ"ל דתליא בהנ"ל, אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חברו, כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה, ואי טעמא משום אהבת רעים, גם הסמוך על שולחן אחר חייב¹⁴'.

---

הערות:

¹ ח"א (או"ח) עמוד קנח ענין ה ↩

² או"ח סי' תרצה אות ז ↩

³ או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

⁴ או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

⁵ ראה שו"ת שבות יעקב ח"א סי' מא, ערך לחם (טייב) הובא בשד"ח מערכת הא' אות שנב (ח"א דף מז). שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קכ ↩

⁶ שו"ת שבות יעקב שם. אך ראה ברכ"י או"ח שם ס"ק ח ↩

⁷ ס"ק יד. וכ"כ הקרבן נתנאל מגילה פ"א סי' ז: '.. אבל נראה בזמן שיש לה בעל, בעלה הכל עושה בשבילה כמו דאמרינן בשמחת הרגל בעלה משמחה. אבל אלמנה ודאי מחויבת, וכ"כ מ"א'. ובפרי מגדים א"א שם כתב: 'וי"ל בכ"ה [=בכל התורה] איש והוא הדין אשה, וגם היו באותו הנס כמגילה [מגילה ד, א], וכשיש לה בעל רשות בעלה עליה, *ואלמנה ובתולה חייבין'*. וראה ג"כ שו"ת חת"ס ח"א או"ח סי' קצו ↩

⁸ שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קכ ↩

⁹ שנה א פרשת תצוה הל' פורים סי"ז. וראה ג"כ כף החיים או"ח סי' תרצה אות נג. חזון עובדיה פורים דיני משלוח מנות אות יד ↩

¹⁰ סי' קמב ס"ד ↩

¹¹ או"ח סי' תרצה סי"ח ↩

¹² ראה במ"מ הנ"ל. וכתב הליכות שלמה פי"ט דין יז: '..וגם אין צריך שיזכה לה בעלה את המעות והמנות ע"י אחר, דלא כתיב בהו 'לכם', אלא שיחמירו שישלח הבעל גם בשבילה ויודיע הדבר לאשתו וכן למקבלי המנות שידעו שהמשלוח הוא ג"כ ממנה, וכן כששולחים בשם כל המשפחה יודיע לשולחים ולמקבלים בשם מי ומי במשלחים'. ובשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קמז כתב: 'ויראה יותר דהמנהג כהיום דהאשה מכינה המנות השונות ששולחים מהבית מיני אוכלים וכו' ואם אח"כ לוקח השליח מהבית מה שהיא הזמינה לשלוח יוצאים בזה גם החומרא דאדעת כל הבית שולחים, ואם היא גם מכוונת לכך מה טוב' ↩

¹³ שו"ת ח"א או"ח סי' קצו ↩

¹⁴ וממשיך שם 'אלא לפ"ז סתר רמ"א עצמו, דמה שמחייב אשה ע"כ ס"ל הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודתו של חברו, וא"כ איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי' ↩

---

[ד] (הלכה 494)

חיוב נשים במשלוח מנות (2)

שאלה: האם איש יכול לשלוח לאשה, ואשה לאיש?

תשובה: כתב רמ"א בדרכי משה¹: 'כתב מהר"י ברי"ן .. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך משום גזירה שמא ישלח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל מתנות לאביונים אפילו איש לאשה הוי דרך צדקה עכ"ל'.

וכ"כ בשו"ע² בהג"ה: 'ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש; אבל לא בהפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין'.

וביאר המגן אברהם³ את טעם החשש: 'ספק קידושין. פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקידושין'. וביאר הלבושי שרד: 'וחוששין לקידושין. דנתבאר באה"ע [סי' מה ס"א] דאיכא למאן דאמר שאם שלח לה סבלונות חוששין לקדושין, דאע"ג דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין, מ"מ כיון דאין דרך לשלוח סבלונות אלא אחר הקדושין, חיישינן שמא קידשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו'.

[ואמנם פשטות הלשון נראה שרק מחמת החשש ספק קידושין באיש שישלח לאלמנה לכן תיקנו שכלל לא ישלח איש לאשה וגם אשה לאיש⁴. אך יש שביארו שגם בעצם המשלוח של אשה לאיש יתכן חשש קידושין וכמ"ש בשו"ת בית שערים⁵: 'גם אם אשה שולחת לאיש יש לחוש לספק קידושין כגון באדם חשוב שמקודשת בקבלתו כדאמרינן בקידושין דף ז, א ע"ש'].

הפרי חדש שם כתב עוד טעם מהו חשש של הספק קידושין: 'ואפשר עוד דשילוח מנות שהוא דרך חיבה חיישינן שמא יאמר דרך אהבה וחיבה, ותאמר היא שקבלם לשם קדושין והוו ספק קדושין, וכדאיתא באהע"ז סי' כ"ז ס"ג [בהגה]'.

אך יש שכתבו שגם ללא חשש הספק קידושין אין זה מן הראוי שישלח איש לאשה וכמ"ש השבות יעקב⁶: 'ואי לאו דברי מהר"י ברין הייתי אומר הטעם כפשוטה דשלוח אשת לאיש או איש לאשה מראה קירב וחינה והרגל דבר⁷'.

ראינו שאין לאיש לשלוח מנות לאשה, וכן שאשה לא תשלח מנות לאיש.

שאלה: מה הדין בדיעבד כאשר איש שלח לאשה?

תשובה: למדנו בהלכה 491 לגבי המחלוקת בטעם מצות משלוח מנות, ויש שרצו לתלות במחלוקת הזו את השאלה אם יצא י"ח, וכמ"ש בשו"ת בית שערים שם: 'והנה על דבר אשר נסתפקת לדעת רמ"א סי' תרצ"ה דאשה חייבת במשלוח מנות רק איש לא ישלח לאשה משום ספק קידושין האיך הדין באשה ששלחה לאיש אם יצאה או לא. וכתבת דזה תליא בשני טעמים שיש במשלוח מנות. לטעם תה"ד כדי שיהיה לחבירו בריווח יצאה. אבל לטעם מנות הלוי משום חיבה וריעות לא יצאה. הנה ספק זה יצא לך ממה שלא דקדקת בדבריך וכתבת דלא ממעטינן אלא איש לאשה משום ספק קידושין. וז"א דאי משום ספק קידושין אתאינן עלה לא ממעטינן אשה כלל מדכתיב איש וגם איש כששלח לאשה יצא רק שצריך ליזהר לכתחילה שיקיים מצוה זו באיש ולא באשה. וממילא יובן דלא תליא בב' טעמים הנ"ל שהם על עיקר קיום מצות שילוח מנות שהם בין באיש לאשה ובין באשה לאיש'.

א"כ בדיעבד איש ששלח לאשה או ההיפך יצאו ידי חובה

שאלה: איש שנמצא במצב שהאפשרות שלו לשלוח משלוח מנות הוא רק לאשה, מה יעשה?

תשובה: כתב במשנה הלכות⁸ שי"ל שזה תלוי במחלוקת בטעמי מצוות משלוח מנות הנ"ל 'די"ל דתלוי ג"כ בטעם משלוח מנות דלטעם התה"ד כדי שיהא לבעלי שמחות הרוחה אולי לא יספיק לו סעודתו ואפילו אית ליה טובא מ"מ תיקנו שלא לבייש מי שאין לו כבסוף תענית וכיון דבסעודה נשים חייבות א"כ י"ל דאפילו למ"ד דנשים פטורות משלוח מנות מ"מ השולח להם קיים בהם המצוה כיון דצריכין ג"כ הרוחה בסעודה והטעם שייך בהו. ולטעם המנות הלוי שכ' בשם ראשון להרבות שלום א"כ אפשר דדוקא איש לאיש ואשה לאשה דמה לו לבועז להסתכל בנשים והרי אסור לשאול בשלום אשה וכ"ש שלא לשלוח לה ..'.

ויש שכתבו⁹ שלטעם הנ"ל שהביא הרמ"א משום חשש ספק קידושין אסור גם כאשר אין לו אחר למי לשלוח. אך יש שכתבו¹⁰ שבמקום צורך יש להקל.

א"כ נראה שבמקום צורך גדול כשאין לו אפשרות לשלוח לאיש, ותתבטל המצוה יכול לשלוח לאשה.

--------------

---

הערות:

¹ או"ח סי' תרצה אות ז ↩

² או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

³ ס"ק טו ↩

⁴ וכתב על זה בשבות יעקב שם: 'וצריכן לומר דגזרינן הא אטו הא והוא חששא רחוקה ונפלאה'. וביאר במהדו"ב שי"ל שמכיון: 'בשלוח מנות שמחלפין זה עם זה ויש לחוש לקידושין', כלומר במשלוח מנות מי שמקבל בדרך כלל שולח בחזרה ולכן יש תמיד את החשש. [ולכאורה לפי ביאור הנ"ל בלבושי שרד שהחשש הוא שמא כבר קידש קודם, א"כ לפי דברי הב"ש באבן העזר שם ס"ק א גם בשלחה הכלה לחתן חיישינן שכבר קידש] ↩

⁵ חאו"ח סי' שפ ↩

⁶ שו"ת ח"א סי' מא ↩

⁷ וראה גם ערוה"ש או"ח סי' תרצה סי"ח. ובהתעוררות תשובה ח"א סי' קכו. אך ראה מ"ש הבית שערים חאו"ח סי' שפ: 'שוב התבוננתי די"ל כיון דמשלוח מנות הוי ע"י אחרים ועיין ד"מ סי' תרצ"ה לא שייך הרגל עבירה וא"ש'. וראה גם בהתעוררות תשובה ח"ג ע' רעט שכתב: 'בזה דלית ליה התקרבות אלא שמוכרח לקיים המצוה שישלח ואין לו אחר אפ"ה אסור משום ספק קידושין'. ובעיקר דברי הבית שערים דמשלוח מנות הוא דווקא ע"י שליח, אין זה מוסכם על כל הפוסקים. ונראה פרטי הדברים בהלכה הבאה ↩

⁸ ח"ד סי' פח ↩

⁹ התעוררות תשובה שם, ובהגה שם כתוב: *שלטעם זה של ספק קידושין יהיה מותר לאיש לשלוח לאחותו שאין שייך ספק קידושין* ↩

¹⁰ ראה בחזון עובדיה פורים דיני משלוח מנות הערה כט. שהכריע שבמקום צורך יש להקל ↩

---

[ה] (הלכה 495)

שאלה: האם צריך לשלוח את המשלוח מנות דווקא ע"י שליח?

תשובה: כתב המהר"י בכרך במקור חיים¹: 'בשלוח מנות מצוה בשלוחו יותר [מ]בו ואפילו במתנות דפרסומא ניסא עדיף, נראה לי דמותר לשלוח מנות על ידי קטן, אע"פ דלאו בני שליחות הוא, היינו בדיני זכיה וממון, משא"כ [כאן] אפילו ע"י קוף נתקיימה המצוה'.

וכ"כ החתם סופר²: 'ודע והבן כל מה שאמרו חז"ל פלוני בר שליחות או אינו בר שליחות היינו ר"ל בר שליחות כמותו או אינו בר שליחות כמותו אבל שליח אפי' קוף יכול להיות שליח אלא שאינו כמותו. נפקא מיני' היכא שהקפידה תורה שהבע"ד בעצמו יעשה אלא שאנו אומרים שלוחו הוה כמו עצמו. לזה בעי' דין שליחות דאל"ה לא הוה כמותו אבל היכי שאמרה תורה שישלח שליח כגון משלוח מנות זה סגי' אפי' ע"י קוף וכל הפסולים והבן זה כי כבר טעו בו גדולים וטובים ממני³'.

וכ"כ הרב אליעזר ארלוזורוב⁴: 'והדברים ברורים ופשוטים, שאלו לא נאמרו ראוים להיות נאמרין, ולכן אין להסתפק בזה כלל שמותר לשלוח מנות ע"י קטן וגוי פיל וקוף וכיו"ב'.

מאידך בשו"ת בנין ציון⁵ הסתפק בזה ובסוף דבריו נראה שאין צורך בשליחות רק שאולי לכתחילה טוב להחמיר שכתב: 'נסתפקתי מי שמביא בעצמו מנות ונותן לחבירו אם יצא ידי ומשלוח מנות דאנן אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל אפכא לא מצאנו שיהא הוא כשלוחו וכיון דהכא כתיב ומשלוח מנות נימא דדוקא בעינן ע"י שליחות אבל על ידי נתינה לא ותמהתי שלא ראיתי לפוסקים שהעירו על זה אבל לפי מה שכתבתי י"ל כיון דב' טעמים דשילוח מנות שכתבתי לעיל שייכים גם בנותן הוא בעצמו ליד חבירו לכן יוצא גם בנתינה ומה דכתיב לשון שליחות הוא להורות דבשילוח לבד יצא אפילו אין חבירו רוצה לקבל ולכן לא הזכירו הפוסקים איסור נתינה ומכ"מ אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר'.

ובספר יפה ללב⁶ אחרי שמביא דברי הבנין ציון מוסיף אמרים וכותב וז"ל: 'נ"ל שהדין עמו דבקרא ובפסוקים בדין מנות לא הזכירו רק לשון שלוח, ובכן מה ששמעתי על חד מרבנן המתחסד עם קונו דעביד עובדא בנפשיה להיות מביא בעצמו ונותן אל רעהו לקיים מצוה בו נמצא חומרו קולו דבדבר הזה לפי הנראה מן הכתובי' ומדברי הפוסקים צריך ע"י שליח ולא ע"י עצמו המקיימו, ועוד דכשהוא ע"י שליח מצוה גוררת מצוה שמקיים רעהו תרתי משלוח מנות ומתנות לאביונים שנותן מתנה להשליח דרוב השלוחים שמשלחים על ידם מנות הם נצרכים שמצפים שיתנו בידם מתנה ממקבלי המנות ושעושים שילוחן בחזרתם'.

א"כ ראינו שיש פוסקים שנטו לומר שיש מעלה במשלוח ע"י שליח, חלקם כתבו רק לכתחילה וחלקם נטו לומר שכ"ה עיקר המצווה.

אך מאידך מצאנו פוסקים שכתבו שאין כל מעלה במשלוח ע"י שליח, והחידוש ב'משלוח' מנות הוא שלמרות שבדרך כלל נאמר מצווה בו יותר מבשלוחו כאן יכול לשלוח ג"כ ע"י שליח. וכמ"ש באשל אברהם⁷: 'כמדומה שבמקום אחר כתבתי אודות משלוח מנות, דלאו דוקא על ידי שליח, רק כשנותן מיד ליד עדיף טפי .. עכ"ז נראה, שיוצא י"ח גם על ידי עצמו לכו"ע, והשליחות הוא לקולא, שלא יצטרך להושיט בעצמו מצד מצוה בו יותר מבשלוחו, מצד דלא מצינו שיהיה שלוחו עדיף מגופו ומעין כלל הנ"ל דמידי דהוא לא מצי עביד כו', ואלו היה מצות משלוח מנות דוקא על ידי שליח ולא על ידי עצמו, היה כלל זה בטל, שהרי מצינו להדיא מה דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי עביד, והגם דגבי מתנות לאביונים .. עכ"ז גבי משלוח מנות לרעהו, שאין בזה משום צד בושה כלל, אין סברא כלל שיהיה על ידי שליח עדיף .. וכן לשון של מחלפי סעודתייהו אהדדי [מגילה ז, ב] משמע שלא על ידי שליח⁸, ומ"מ היו יוצאים ידי חובת משלוח מנות בזה, וצלע"ע'.

וראה גם שו"ת יהודה יעלה⁹: 'ונקט קרא לשון משלוח לרבותא דאע"ג בכ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו קמ"ל קרא בזה אין קפידא שלוחו שוה ממש כמו ע"י עצמו א"נ עדיף נמי מצוה יותר בשלוחו לפי שתכלית כוונתם במצוה זו מקרב הלבבות לאהבת ריעים לכן יותר דרך כבוד הוא ע"י שלוחו¹⁰, ודיבר הכתוב בהוה אורח ארעא אבל ודאי א"צ ביה דין שליחות דהא מעשים בכל יום חזינן דמשלחין ע"י קטנים. וגם ע"י עכו"ם עבי"ד כנ"ל ונכון הוא'¹¹.

א"כ ראינו שיש מהפוסקים שכתבו שיש לשלוח משלוח מנות דוקא ע"י שליח, וע"כ ראוי לעשות כך לכתחילה. אך ודאי ניתן לשלוח ע"י קטן וכדומה.

--------------

---

הערות:

¹ סי' תרצד ס"ג ↩

² גיטין כב, ב. וראה בביאור דברי החת"ס במידות לחקר ההלכה ח"א מדה י הע' 896 ↩

³ וראה בליקוטי חבר בן חיים ח"א שכתב: 'שמעתי מפי מורי הגאון ח"ס כי מר חמיו הגאון ר"ע איגר נסתפק בזה משום שכל ל' שליחות ומשלוח מנות אם לא בעי' דין שליחות ואם יוצא ע"י עכו"ם, ומרן ח"ס השיב לו ..'. וראה גם בספר מקנה (סופר) ח"ב כלל כ"ג פרט ז ↩

⁴ בתשובה שנדפסה בקובץ יגדיל תורה ירושלים גליון יג ↩

⁵ או"ח סי' תרצ"ה ס"ק י"ט ↩

⁶ בוטשאטש סי' תרצה, וכ"כ הרש"ק בהאלף לך שלמה או"ח סי' שפג. ובס' החיים על או"ח סי' תרצה ↩

⁷ אלא שיש שהביאו מדברי הר"ן שכתב 'היו שולחין כל אחד סעודתם זה לזה', ולמדו שכוונתו לציין שיש דווקא לשלוח. אך ראה בשו"ת דבר אברהם ח"א סי' יג שכתב: 'הנה לקושטא דמילתה בנה עלייה באוירא דעיקר דברי הס' ההוא קלושים הם לענ"ד שאין בדקדוק קל כזה בדברי הר"ן כדי הוכחה לחידוש גדול כזה. וראה גם בתשובת הרב אליעזר ארלוזורוב שם שדן בדברי הדרכי משה סי' תרצה אות ז. ואכמ"ל ↩

⁸ למהר"י אסאד ח"א או"ח סי' רז ↩

⁹ וראה טעם נוסף בשו"ת שלמת חיים או"ח סי' שעח: 'כאן לכתחילה תיקנו שיוכל לעשות על ידי שלוחו, כדי שלא יתבטל בעצמו ממצות שמחת הפורים, אבל אם רוצה לעשות בעצמו אין בזה קפידא, ומצוה בעצמו קעביד, ואם יודע שיעשה בזה נחת רוח יותר לרעהו תע"ב' ↩

¹⁰ וראה בכף החיים סי' תרצה אות מא שמצאנו לשון שליחות שאיננה ע"י שליח ↩

¹¹ ואודות אי אמרינן כאן חזקה שליח עושה שליחותו ראה באחיעזר ח"ג סי' עג, וראה תשובות והנהגות ח"א סי' תז,ב שכתב שזהו המקור למנהג העם לתת לכל מי שמביא משלוח מנות לטעום משהו, ששליח בשכר דעדיף ↩

---

[ו] (הלכה 496)

שאלה: האם המשלוח מנות צריך להיות דווקא דברי מאכל?

תשובה: הגמרא במסכת מגילה¹ אומרת: 'תני רב יוסף: ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד .. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא ..'.

וכתב הרמב"ם²: 'חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח'.

כתוב במהרי"ל³: 'אמר מהר"י סג"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה, ודוקא בשר או דגים מבושלין, שכן משמע פ"ק דביצה דלבית שמאי לא מתקרי מנות בענין אחר'⁴.

ובתרומת הדשן⁵ כתב: 'שאלה: בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה"ג⁶, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו? תשובה: יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כדמשמע בגמרא פ"ק (מגילה ז, ב) דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן דקדק הרמב"ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים, ונראה דשתייה בכלל אכילה. ובמתנות לאביונים כתב מעות או מיני מאכלים. אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי'.

וכ"כ הרמ"א בדרכי משה⁷: 'כתב מהרי"ל דטוב לשלוח מיני מאכל ומשקה דדברים אחרים אינם קרויים מנות וכ"כ בתרומת הדשן סי' קי"א וכתב עוד דאם שלח דברים אחרים לא יצא'.

גם המחבר בשו"ע⁸ הביא את דברי הרמב"ם להלכה: 'חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח'.

וכתב העולת שבת על דברי המחבר⁹: 'בשר או של מיני אוכלין וכו'. פירוש דוקא מיני אכילה ושתייה, אבל חלוקין וסדינים אין יוצאין בהם חובת ומשלוח מנות וגו'. ועיין תרומת הדשן סימן קי"א'.

וכ"כ הטורי אבן¹⁰: 'ועוד הא בלא"ה נמי י"ל .. דמצות משלוח מנות ליתא אלא במידי דמיכל ומשתי דווקא וכמ"ש המפרשי' וכמו ושלחו מנות לאין נכון בס' עזרא דדרשינן בפ"ב דביצה (דף כ"א) דמי שלא הניח עירובי תבשילין וקא"ל דישלחו לו מידי דמיכל שיהי' לו מה למיכל בי"ט וכמו בית שמאי אומרים אין משלחין בי"ט אלא מנות והיינו דברים המוכנים ועומדים לאכילה בי"ט'.

אלא שבשו"ת הלכות קטנות¹¹ כתב: 'שאלה השולח מעות כסות וכלים בשביל מנות אם יוצא. תשובה אם יוכל למכרם מיד ולקנות לצורך סעודה מהני דתנן (נדרים ל"ב:) אין בין מודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל וכו' ורב מארי שלח לרבה זנגבילא ופלפלי (מגילה ז':) דהנאה המביאה לידי מאכל כמאכל דמי'.

[ויש שכתבו¹² שדבר זה תלוי במחלוקת טעמי מצוות משלוח מנות שהובא בהלכה 491 שלפי התרומת הדשן שלעיל טעם משלוח מנות הוא לצורך הסעודה לכן הצריך דווקא מיני מאכל¹³, אך אם נאמר שהטעם הוא כדי להרבות רעות שאז י"ל שא"צ דווקא מיני מאכל].

אך כאמור פשטות דברי רוב הפוסקים¹⁴ שצריך לשלוח דווקא מיני מאכל או משתה.

א"כ למעשה משלוח מנות צריך להיות בדברי מאכל או משקה ולא שאר דברים.

--------------

---

הערות:

¹ ז, ג ↩

² הל' מגילה פ"ב הט"ו ↩

³ מנהגים הלכות פורים ↩

⁴ אך העיר על זה השכנה"ג בהגה"ט או"ח סי' תרצה אות י: *'ומנהג העולם לשלוח מיני מתיקה'* ↩

⁵ סי' קיא ↩

⁶ להעיר ממ"ש תלמידו בלקט יושר ח"א (או"ח) עמוד קנח ענין ג: '.. היה מנהג באותה העיר שהב"ב שלחו להרב מנות יפות ונכבדות בפורים, כגון פשתן לעשות סדינין' ↩

⁷ או"ח סי' תרצה אות ז ↩

⁸ או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

⁹ ס"ק ג. וכ"כ הט"ז שם ס"ק ד: 'מיני אוכלין. ולא בגדים או שאר דברים ושתיי' בכלל אכילה כ"כ ת"ה סי' קי"א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע"ש' ↩

¹⁰ מגילה ז, א ↩

¹¹ ח"ב סי' קסג, הביאו הנהר שלום סי' תרצה ס"ק ב. וכ"כ בשו"ת מי יהודה סי' פו. גם הבאר היטב סי' תרצה ס"ק ז הביאו, אך העיר שמדברי בעל תרומת הדשן *משמע קצת* דלא יצא עיי"ש. ולהעיר גם מהמטה משה עמוד העבודה, פורים, מגילה סי' תתריז שכתב: 'בדרשות מהרי"ל אמר מהר"ש שמהר"ר שלומיל היה אבל בפורים, והלך מהר"ש אצלו, והגיד לו שמהר"ר יונה .. אך צריך לקיים משלוח מנות איש לרעהו דאבל חייב במצוות. *ודווקא בשר או מעות ישלח*, ולא תפנוקים העשויים לשמוח בפורים ..'. רואים בדבריו שאפשר גם מעות. [אך להעיר שמנהג זה שבמהרא"ק הובא גם במהרי"ל הלכות פורים אך שם זה נאמר לגבי נתינה לעניים, וכך גם במג"א סי' תרצו ס"ק יא, ובמהדורת מכון ירושלים הע' 32 כתבו שהוא מדין מתנות לאביונים. ועצ"ע] ↩

¹² ראה הנסמן בפסקי תשובות סי' תרצה אות יז. אך ראה שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' צא שכתב שגם לדברי מנות הלוי שהטעם הוא להרבות רעות י"ל שצריך דווקא מיני מאכל. וראה הע' הבאה ↩

¹³ אך להעיר שאינו מוכרח מדברי ההלכות קטנות, כי כנ"ל בדבריו הטעם שמתיר כסות וכלים הוא (רק באופן שיוכל) למכרם לקנות סעודה, וטעם זה יכול להתאים גם לדברי התרוה"ד, שמשלוח מנות הוא לצורך הסעודה ↩

¹⁴ בא"ח שנה א פורים דין טז. משנ"ב סי' תרצה ס"ק כ. וראה גם הנסמן בחזון עובדיה פורים דיני משלוח מנות דין ג. אמנם כאשר אין באפשרותו לתת מיני מאכל, יתן עכ"פ מעות עבור קניית דברים לסעודה שכאמור לכו"כ פוסקים יוצא בזה י"ח ↩

---

[ז] (הלכה 497)

בהלכה הקודמת למדנו שמשלוח מנות צריך להיות דברי מאכל או משקה.

שאלה: האם האוכל צריך להיות דוקא אוכל הראוי כך לאכילה?

תשובה: כתוב בספר מנהגי המהרי"ל: 'אמר מהר"י סג"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה, ודוקא בשר או דגים מבושלין, שכן משמע פ"ק דביצה דלבית שמאי לא מתקרי מנות בענין אחר'.

וכ"פ המגן אברהם¹: 'שתי מנות בשר. מבושלים הראוי לאכילה² (מהרי"ל) וה"ה משקה (של"ה)'.

וכ"כ האליה רבה³: 'כתב מהרי"ל לא מקרי מנות אלא מבושלים הראוים לאכילה, ולפ"ז במגילה דף [ז, א] רבי יהודה נשיאה שדר אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, צ"ל דאטמא מבושל היה'. וכ"כ כמה מהאחרונים⁴.

אך מאידך הפרי חדש⁵ כתב: 'חייב לשלוח לחבירו שתי מנות [בשר או של מיני אוכלים] כו'. משמע שצריך דבר מוכן, דהיינו בשר ותרנגולים שחוטין, שכן משמעות 'מנות' לשון הכנה, אבל אם שלח לחבירו תרנגולים חיים יראה שלא קיים המצוה, וכדמשמע בסוף פ"ק דביצה [יד, ב] דתנן בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות, ובית הלל אומרים כו', עיי"ש'.

וגם על דברי הט"ז⁶ שכתב: 'מיני אוכלין. ולא בגדים או שאר דברים ושתיי' בכלל אכילה כ"כ ת"ה סי' קי"א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע"ש'. העיר הפרי מגדים במשב"ז: 'ומשמע לכאורה⁷ בשר חי רשאי. ועיין פרי חדש חיים לא ישלח, הא שחוטין חיין ישלח, כן משמע לכאורה'. וכ"כ באשל אברהם: 'ומט"ז משמע דאין צריך מבושלים, ועיין פרי חדש משמע כן דחיים לא, ומכל מקום ישלח הראוי מיד לאכילה'.

המהר"י בכרך במקור חיים⁸ העיר על דברי המהרי"ל: 'במהרי"ל דוקא מבושלין, ומ"מ מצינו חזה במילואים [שמות כט, כו. ויקרא ח, כט], ושלמים [שם ז, לג] שנקרא מנה'. אך למעשה כתב: 'מצוה מן המובחר לשלוח בשר ודגים מבושלים, וכן נהג אדוני אבי, וחמי הגאון ז"ל בשכן אחד שאצלם'.

גם בנהר שלום על המחבר שם כתב: 'ומהגמרא אינו מוכח כן דגרסינן בדף ז דרבה שדר למרי בר מר שק של תמרים וקמח שנתיבש בתנור וקמח אינה דבר מוכן'.

והרב אליעזר ארלוזורוב⁹ העיר שמדברי הגמ' ששלחו עגל שלם: 'וּודאי אין דרך לבשל עגל שלם, א"כ נראה שיוצאים אף בחי. ואולם י"ל דהך דבעינן מבושל תלי בהאי דבעינן שתהי' ראוי' להתכבד, ולהרבה פוסקים חתיכה חיה לא מקרי ראויה להתכבד, ולכן החמיר מהרי"ל להצריך מבושלות. אבל עגל שלם חשוב מצ"ע, או שהי' חי לגמרי והי' לו חשיבות בע"ח או שחוט והוי דבר שבמנין. אבל בחתיכה בעינן מבושלת. שוב ראיתי בהעמק שאלה ויקהל (קז, ב) ס"ק ט-י דתלי לה ג"כ בשינוי הגירסאות, ולגירסא אחת מכריח שאינו יוצא בחיה. ואינו מוכרח לפי פירוש הראשונים לגירסא שהביא וכנ"ל. עכ"פ לכתחילה ודאי בעי מבושלות. וכל זה בדבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, אבל דברים הנאכלין חיין והם חשובים, כהך דזנגבילא ופלפלא אריכתא (פסחים מב, ב) ודאי דיצא'.

המשנה ברורה¹⁰ כתב: 'ובעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא בשר חי דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע וי"א דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד שרי'.

א"כ ראינו שיש שכתבו שאין לתת מאכל שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא (ויש שהסבירו שמכיוון שצריך חתיכה ראויה להתכבד¹¹ וסוברים שמאכל הצריך בישול, לפני בישולו אינו ראוי להתכבד). ולכן לכתחילה¹² כשנותן דברים הצריכים בישול כבשר או דגים וכדומה יתנם מבושלים [אך בשעת צורך, יתן עכ"פ בשר שכבר מוכן לבישול¹³].

---

הערות:

¹ או"ח סי' תרצה ס"ק יא ↩

² וכתב הראש יוסף מגילה ז, א: *'(וה"ה פירות שטובים חיין)'* ↩

³ סי' תרצה ס"ק ח ↩

⁴ חיי אדם כלל קנה סל"א. ערוך השולחן או"ח סי' תרצה סט"ו ↩

⁵ או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

⁶ שם ס"ק ד ↩

⁷ וביאר הראש יוסף שם: 'ומט"ז שם אות ד משמע בגדים לא הא מאכל אף חיין ראוי לבשל' ↩

⁸ סי' תרצה ס"ד ↩

⁹ קובץ יגדיל תורה ירושלים גליון יג ↩

¹⁰ סי' תרצה ס"ק כ. * ↩

¹¹ בשאלה זו האם אכן צריך דווקא ראוי להתכבד נראה בעז"ה מחר פרטי הדעות בזה* ↩

¹² נטעי גבריאל פורים פנ"ז אות ה ↩

¹³ ראה בחזון עובדיה פורים דיני משלוח מנות דין ב והערה ג והנסמן שם ↩

---

[ח] (הלכה 498)

שאלה: האם יש שיעור לאוכל או המשקה במשלוח מנות?

תשובה: כתב הריטב"א¹: 'ר' יהודה נשיאה שדר ליה לרב הושעיא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא .. בכולהו נוסחי גרסינן קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים. פי' שלא היתה יקרה התשורה בעיניו ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו ולא יצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו, הדר שלח ליה כלומר רבי יהודה נשיאה גופיה עגלא תליתאה ותלת גרבי יין שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, כלומר שזו התשורה הראויה לך'.

נראה מדבריו² שצריך לתת מתנה ראויה שנחשבת מכובדת מצד השולח, [וראה בהערה³ שיש שכתבו שצריך מתנה שנחשבת מכובדת מצד המקבל].

ומצינו שיש שכתבו שיתכן שבמתנה קטנה יוצא י"ח וכמ"ש בלקט יושר⁴: 'ואמר שיוצא אדם אם שלח אדם לחבירו בפורים תאינה אחת ותמרה אחת, אעפ"י ששניהם אינם שוים פרוטה אחת⁵ .. ואין מגלין אלא לצנועים'.

גם המהרש"א⁶ כתב: 'משום דמנה משמע כל דהו ולכך בעי תרי לאיש אחד, אבל מתנה בעי שיעור נתינה'.

וראה גם בספר מאורי אור⁷ שכתב: 'וזאת אומרת להזהיר חסרון ידיעה שאין מקיימין שלוח מנות ומתנות לאביונים רק הנשואים והרי כל אדם חייב מבן יג ומעלה ודברי קבלה כדאורייתא וא"צ רק ב' מנות לאיש בשיעור כזית כל מנה'.

אמנם כתבו האחרונים שצריך מתנה מכובדת וכמ"ש הפרי מגדים בספרו ראש יוסף⁸: 'ויראה שיעור משלוח מנות כפי שיעור הראוי לכבד לחברו באותו העיר די'. וציין לזה באו"ח משבצות זהב⁹: 'משמע שיהא ראוי להתכבד כפי המקום והזמן, ובחדושינו כתבנו מזה'¹⁰.

וכן הביא החיד"א¹¹: 'שתי מנות וכו'. עיקר המצוה שיהיה המנות יקרות הערך ועריבות. שדה יהושע מגילה דף טו"ב משם מהראנ"ח'.

גם ערוך השולחן¹² כתב: 'עוד נ"ל דבזה אינו די בכזית או ברביעית דבעינן מנה יפה דזהו לשון מנות כעניין חתיכה הראוי להתכבד שיהא דבר חשוב ואלו ששולחין חתיכות קטנות לא יצאו ידי חובתן'.

אלא שבאשל אברהם¹³ הסתפק בזה וכתב: 'בהשיעור דמשלוח מנות, ני מסופק אם שיעורו במאכל כזית ומשקה רביעית, או שיעורו בכדי שוה פרוטה, או שיעורו במה שהוא ראוי להתכבד לפני אורח, כפי סגנון מנהג כל מקום. ואם השיעור בכזית, יש לצדד אם יוצא ידי חובתו בבריה שלימה, כיון שיש בו צד שנחשב לברכה אחרונה, בכזית. גם צריך לי עיון אם מצטרף מה ששולח לכמה אנשים לכל אחד ואחד פחות מכשיעור. ולכאורה נוטה, שגבי מתנות לאביונים השיעור פרוטה, ולגבי מנות השיעור בראוי להתכבד, או בכזית. ואולי, היינו מה שאמרו חז"ל [מגילה ז, ב] קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות כו', שהיה זה מצד שהיה ראוי להתכבד, ויותר מכזית ושוה פרוטה'.

כך גם כתב הרוגצובי בסגנונו המיוחד שצריך מנה חשובה כי כך משמעות המילה מנה וז"ל¹⁴: 'וגם נ"מ דהנה סתם מתנה הוה פרוטה עיין... אך מנה צריך להיות דבר חשוב מזה¹⁵ וע'..'.

הרבי בשיחת ז' אדר ב' תשל"ו¹⁶ הזכיר ביחס למשלוח מנות שכבר ארזו את האריזות למשלוח, והכינו מנות קטנות ביותר, והרבי הביא דברי הרוגצובי הנ"ל שהוכיח מכמה מקומות בש"ס ומפרשי הגמרא שצריך שהמנות יהיו דבר חשוב, והוסיף הרבי שהגם שבחשיבות יש כמה דרגות לפי הנותן והמקבל, אך כיון שקשה להגביל ציבור שיצטרכו להתחיל למדוד את החשיבות, ולכן כתבו רוב האחרונים שיהי' עכ"פ כזית, וכיון שיש 2 מנות, אם אפשר שבכל אחד מהמנות יהי' כזית, וכן אם אפשר שיהיו בשיעור שוויות של שתי פרוטות, ובמקרה של דוחק אפשר להסתפק ששתיהם יחד יהיו פרוטה¹⁷, אך שבכל מקרה צריך שיהיו מנות חשובות. והרבי הוסיף שבמקרה שם מכיון שכבר ארזו את המשלוחים שעכ"פ יוסיפו עוד באריזות שיהיה עכ"פ בדוחק כזית בכל מנה¹⁸.

א"כ ראינו שכתבו הפוסקים שהמנות צריכות להיות חשובות, ויש שכתבו¹⁹ שיהיו מנה הראויה להתכבד, ולענין השיעור לכתחילה צריך שיהי' לפחות כזית בכל מנה, ועכ"פ שיהי' כזית בשתי המנות יחד. וכן צריך להשתדל שכל מנה תהי'' שווה פרוטה, ועכ"פ ששתיהם יחד יהיו שווים פרוטה (ולכן ניתן לזכות יהודים שגם בדבר מועט יקיימו את המצווה)'.

--------------

---

הערות:

¹ מגילה ז, א ↩

² ראה הדיון בדבריו, ובכללות הנושא בחזון עובדיה פורים דיני משלוח מנות הערה טז ↩

³ החיי אדם כלל קנה סל"א כתב: 'משמע מזה שאם שולח דבר פחות לעשיר אינו יוצא בזה משום משלוח מנות'. ונראה בדבריו שצריך משהו שחשוב אצל המקבל. דבריו הובאו בביאור הלכה סי' תרצה ד"ה חייב, ומסיים: 'אכן שאר פוסקים לא הזכירו דבר זה ונכון ליזהר בזה לכתחלה'. אך ראה בציץ אליעזר ח"ח סי' יד שתמה על דבריהם. ועוד כתב שם: 'ועולה בדעתי לומר דדבר זה אי מביטים אנו בזה לפי עשירותו של הנותן או לפי עשירותו של המקבל, תלוי בב' הטעמים שישנן במצות משלוח מנות .. דאם נאמר כטעמו של התרוה"ד שהוא משום הרוחה דמקבל, א"כ תלוי הדבר בעיקר במעמדו של המקבל ואם המקבל עשיר אין לו כל תועלת של ממש במתנה פחותה כזאת, אבל אם הוא עני אזי אעפ"י שהנותן עשיר הרי מ"מ יש למקבל לפי מעמדו תועלת גם ממתנה כזאת ולכן שפיר יוצא הנותן ידי משלוח מנות בזה אעפ"י שהוא עשיר, אבל אם נאמר כטעמו של הבעל מנות הלוי שהוא משום כדי להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, והיינו כדי שהנותן יראה בזה חיבתו למקבל, א"כ תלוי הדבר בעיקר במעמדו של הנותן, ואם הוא עשיר אזי כשנותן מתנה מועטת אין בזה בכדי להראות אחוה וריעות וחיבה של ממש, ולפי"ז יקוימו מסברא דברי הח"א כפי שהם לפנינו וכן דברי המ"ב לפי טעמו של הבעל מנות הלוי'. אמנם בחזון עובדיה שם כתב שגם לדעת התרוה"ד י"ל שהכל תלוי בנותן ↩

⁴ ח"א או"ח עמוד קנח ענין ד ↩

⁵ אך ראה במקור חיים (בכרך) שכתב: 'בקיצור של"ה דף עז ע"ג [שם ד"ה ולענין] דיהי' השלוח מנות שוה פרוטה, ולא ידעתי מנא ליה, דטפי ניחא לומר כך על מתנות לאביונים'. וראה אודות פרוטה בדברי האשל אברהם דלהלן, ובשיחת ז' אדר תשל"ו דלהלן ↩

⁶ ח"א מגילה ז, א ↩

⁷ לרבי אהרן וירמש - עוד למועד דף קכט, א ↩

⁸ מגילה ז, א ↩

⁹ סי' תרצה ס"ק ד ↩

¹⁰ וראה בציץ אליעזר שהביא שכן משמע מספר קרבן מנחה למהר"י חאגיז ז"ל אות שפה שכתב: 'א"כ אטמא חשיבא כשתיים כיון שראויה לחלקה לב' ולהתכבד בכל א' לפני האורחים וגרב של יין יש בו כדי לחלקה לשניים' ↩

¹¹ ברכ"י או"ח סי' תרצה ס"ק ד ↩

¹² או"ח סי' תרצה סט"ו ↩

¹³ (בוטשאטש) סי' תרצה ↩

¹⁴ צפנת פענח הל' מגילה פ"ב הט"ו ↩

¹⁵ להעיר מדברי המהרש"א דלעיל ↩

¹⁶ שיחו"ק ח"א ע' 565 ↩

¹⁷ בשיחה אמר הרבי בודאי שביחד הם יהיו שוים עכ"פ פרוטה אלא שמצד ירידת השערים יתכן אפילו פחות משוה פרוטה. וראה בלקט יושר דלעיל ↩

¹⁸ וראה גם במכתב מהמזכירות של הרבי נדפס באג"ק ח"כ ע' קעז לגבי נערים ונערות שנכתב שיבארו להם *שאפשר לקיים מצווה משלוח מנות בקלות ע"י תפוח וסוכריה, או עוגה ושתיה* ↩

¹⁹ וראה ציץ אליעזר חי"ד סי' סה: 'נראה לי שהקביעות לשיעור המנה היא שתהא בכל אחת מהן שיעור של ג' ביצים מפת שהוא כדי שיעור סעודה' ↩

---

[ט] (הלכה 505)

שאלה: האם יש ענין להרבות במשלוח מנות, או מספיק שאדם נותן לחבר אחד?

תשובה: ראינו שאדם יוצא י"ח גם כאשר נותן משלוח לאדם אחד הכולל שני מנות, אך למרות זאת מצאנו בדברי הפוסקים שראוי להרבות וכמ"ש הרמב"ם¹: 'חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח'.

וכ"כ פסקי ריא"ז²: 'לשלוח מנות איש לרעהו הכתוב במגילה חייב לשלוח שני מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים חייב לתת שתי מתנות לשני אביונים, והמרבה בדברים הללו כל אחד לפי כחו הרי זה משובח'.

המחבר³ הביא את דברי הרמב"ם להלכה: 'חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח'.

אלא שלא מצינו בפירוש בפוסקים עד כמה הוא שיעור הריבוי, אך יש שכתבו⁴ שיתכן שניתן ללמוד את זה מדין חיוב משלוח מנות שמצינו אצל אבל ר"ל, וכדלקמן:

נחלקו הראשונים האם אבל חייב במשלוח מנות, הריא"ז⁵ כתב: 'וכן נראה בעיני שהאבל חייב במתנות לאביונים ופטור משלוח מנות ואחר ז' שולח בצנעא לאחד מקורביו או לאחד מן העניים כמ"ש ושלחו מנות לאין נכון לו'.

אך הטור⁶ כתב: 'והר"ם מרוטנבורק כתב שאין מבטלין האבילות ומ"מ אין אבילות נוהג בהם לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעה ולאחר שיתפלל בבית האבל בליל פורים ילך לב"ה לשמוע מקרא מגילה וחייב לשלוח מנות'.

וכ"פ המחבר בשו"ע או"ח⁷: 'יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות'. ובשו"ע יו"ד⁸: 'וחייב לשלוח מנות'.

אלא שכתבו הפוסקים⁹ שהאבל אינו רשאי לשלוח יותר משיעור החיוב, ולכן יש שכתבו שמותר לאבל לשלוח רק לאדם אחד וכמ"ש הבן איש חי¹⁰: 'אבל תוך י"ב חודש של אב או של אם יקיים משלוח מנות, אך לא ישלח להרבה בני אדם, אלא יקיים המצוה הזאת באדם אחד דוקא, ולו לא ישלחו אחרים כלל'.

אך מצינו דיעה נוספת בראשונים שהביאו את המהר"ם מרוטנברג שבטור בתוספת שישלח לשנים או לשלשה אנשים, כמ"ש בהגהות מיימוניות¹¹, וספר הפרנס¹² בשם המהר"ם מרוטנברג: 'ולענין שילוח מנות נראה דמותר, ואדרבה חייב הוא לשלוח מנות לשנים או לשלשה מריעיו דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה'.

וכ"כ במהרי"ל¹³: 'ומהר"ם הנהיג ברוטנבורק לאבל .. אבל הוא חייב לשלוח מנות לב' או לג' בני אדם כי הוא חייב בכל המצות'. וכ"כ בלקט יושר¹⁴: 'וצריך לשלוח מנות לב' או לג' ב"א, וכן מצאתי באלפסי [בסוף מ"ק] ואדרבה חייב לשלוח לג' או לב' דאבל חייב בכל המצות'.

ועפי"ז מצינו בכמה מגדולי ישראל שהקפידו לשלוח לג' אנשים משלוח מנות, וכפי שבדרכי חיים ושלום¹⁵ מובא ביחס להנהגת הרה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש: 'מצות משלוח מנות הי' מקיים עוד קודם תפלת שחרית לשלוח עכ"פ לג' אנשים חשובים'.

וכן בסידור הגאונים והמקובלים¹⁶ מובא במנהגי הרה"ק מהר"א מבעלז: 'הי' שולח לג' עניים ב' מיני מאכל עוף שלם וחתיכה גדולה של דג'.

וכך הרבי סיפר¹⁷ לגבי משלוח מנות של הרבי הריי"צ: 'נתן לשלושתנו משלוח מנות', (והעירו המו"ל שאולי הכוונה לרבי וגיסיו הרש"ג והרמ"מ הארענשטיין).

וכך גם מובא בספר המנהגים¹⁸ במנהגי האדמו"ר¹⁹: 'משלוח מנות לשלשה אנשים (מאכל ומשקה)'. וכך למעשה הרבי שלח לשלשה (כהן לוי וישראל)²⁰.

---

הערות:

¹ הל' מגילה פ"ב הט"ו ↩

² מגילה פ"א ה"ב ג ↩

³ שו"ע או"ח סי' תרצה ס"ד ↩

⁴ ראה נטעי גבריאל פורים פרק עח הערה יט. אורחות מנחם אדר - פורים ע' קכח הערה 58 ↩

⁵ הובא בשלטי הגבורים מו"ק יז, ב מדפי הרי"ף ↩

⁶ או"ח סי' תרצו. וביו"ד סי' תא ↩

⁷ סי' תרצו ס"ו ↩

⁸ סי' תא ס"ז ↩

⁹ פרי מגדים בשו"ת מגידות סי' נח ↩

¹⁰ שנה א פורים סי"ח ↩

¹¹ תשובות שבסוף ספר שופטים ↩

¹² סי' רסט ↩

¹³ מנהגים הל' פורים ↩

¹⁴ או"ח עמוד קנו ↩

¹⁵ אות תתמט ↩

¹⁶ חי"ז פורים סי' יז אות ז ע' שלד ↩

¹⁷ תו"מ - רשימות היומן ע' שצה ↩

¹⁸ ע' 74 ↩

¹⁹ בהערה 15 כתוב על כל המנהגים האלו: 'מובן שאין זה הוראה לרבים', אמנם ראה ספר מנהגי הרביים במבוא סימן ה' אות ה, ואכמ"ל ↩

²⁰ מעשה מלך ע' 322 והערה 20. אורחות מנחם שם ↩

---

[י] (הלכה 507)

שאלה: מובא בספר המנהגים ספר המנהגים¹: 'משלוח מנות לשלשה אנשים (מאכל ומשקה)', וכך גם מובא לגבי המשלוח מנות של אדמו"ר הצמח צדק², ושל הרבי³ שהמשלוח כלל מאכל ומשקה, מה המקור לכך?

תשובה: הגמרא במסכת מגילה¹ אומרת: 'רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים'.

ויש שלמדו מדברי הגמרא שניתן לקיים משלוח מנות עם שתיה, כמ"ש השל"ה²: 'ולי - נראה, דזו אין צריך פנים, דהוא תלמוד ערוך בפרק קמא דמגילה, דגרסינן שם .. רבי יהודה שלח ליה לרבי אושעיא אטמא דעגלא תלתא ותלתא גרבי דחמרא, שלח ליה, קיימת בנו רבינו 'ומשלוח מנות' וגומר, עכ"ל הגמרא שם. (עכ"ל עמק ברכה)'.

וכ"כ הט"ז³: 'ושתיי' בכלל אכילה כ"כ ת"ה סי' קי"א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע"ש'. וכן נראה מדברי כמה ראשונים על דברי הגמ'⁴.

וכתב בתרומת הדשן⁵: 'ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן דקדק הרמב"ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים, ונראה דשתייה בכלל אכילה'.

וכך מובא במנהגי מהרי"ל הלכות פורים: 'אמר מהר"י סג"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה ..'.

וכ"כ בלקט יושר⁶: 'וזכורני דיש מנהג באושטריך שכל אחד שולח לכל הקהל חתיכת דג ויין בכלי. [ולפעמים היה אחד משנה ושלח יין וצוקר או בשמים או דגים [קטנים] חיים בזכוכית מלא מים] .. וכל הקהל שלחו להם חתיכת דג ויין בכלי'.

וכ"פ המג"א⁷. וכ"כ המשנה ברורה⁸: 'וה"ה משקה דשפיר דמי דשתיה בכלל אכילה וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה'.

וכתב האשל אברהם (מבוטשאטש)⁹: 'וכן בשתיה שיעור שתיה כשמכבדים לאחד בשתיה הוה ליה מנה'.

ולהעיר ממ"ש הרב אליעזר ארלוזורוב שם: 'ואולי י"ל דכלי משקה סתום הוי ראוי להתכבד מצד חשיבותו, וכהך דחביות סתומות דלא בטילי מצד חשיבותייהו. ויש לפרש כן בירושלמי שבתחילה שלח לי' לגין דחמרא והיינו כלי פתוח ואמר דהוי מתנות לאביונים ולא מנות, והדר שלח גרבא והיינו חבית סתומה והוי מנה. וכן ראיתי שכתב אדמו"ר בעל צמח צדק זי"ע להגאון הקדוש מוהר"ר נחמי' זי"ע בעל דברי-נחמי' שהמנה השני' שולח לו בוטיל יי"ג [=בקבוק יין-גפן], וי"ל דהכוונה שבוטיל יי"ג ה"ה כחבית סתומה'.

א"כ למעשה הכרעת הפוסקים שמשקה נחשב למנה במשלוח מנות וכן מעשה רב של רבותינו נשיאנו

★ ★ ★

שאלה: האם פרי מועיל כמנה למשלוח מנות?

תשובה: הגמרא במסכת מגילה¹⁰ אומרת : 'רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא [שק מלא תמרים. רש"י] ומלי כסא קמחא דאבשונא'. מדברי הגמרא רואים שרבה שלח במשלוח מנות בתור מנה אחת - תמרים.

ובלקט יושר¹¹ מובא: 'ואמר שיוצא אדם אם שלח אדם לחבירו בפורים תאינה אחת ותמרה אחת, אף על פי ששניהם אינם שוים פרוטה אחת'. כלומר שבדבריו רואים שניתן לצאת בשתי מנות של פירות.

וכתב הפרי מגדים בראש יוסף¹²: 'הנה ברמז"ל פ"כ ממגילה הט"ו חייב לשלוח שני מנות בשר או מיני אוכלין אין ראי' לומר שאם שלח ב' פירות ממין אחד דלא יצא ובתרצ"ה במ"א וט"ז מבואר דשתי' בכלל אכילה ומכאן דשלח לי' גרבא דחמרא ומ"א שם כתב אות י"א דוקא מבושלים הראוים לאכילה (וה"ה פירות שטובים חיין)'.

ובאשל אברהם שם כתב: 'ואולי פרי משהו הוה ליה חשיבות כסגנון בריה שאינה בטילה מצד חשיבות'.

וכך מצינו במכתב מהמזכירות של הרבי¹³ לגבי נערים ונערות שיבארו להם שאפשר לקיים מצווה משלוח מנות בקלות ע"י תפוח וסוכריה, או עוגה ושתיה.

א"כ גם פרי חי נחשב למנה במשלוח מנות

--------------

---

הערות:

¹ ע' 74 ↩

² אוצר מנהגי חב"ד ע' רעג. מתשובת הרב אליעזר ארלוזורוב נדפסה ביגדיל תורה ירושלים גליון יג אות טז ↩

³ מעשה מלך ע' 322. אורחות מנחם פורים ע' קל ↩

⁴ ז, א ↩

⁵ מסכת מגילה ↩

⁶ או"ח סי' תרצה ס"ק ד. וכ"כ הפר"ח והמקור חיים שם ↩

⁷ ראה ר"ן ונמוק"י. והגם שיש שכתבו שמגירסת הרבינו חננאל שם בגמרא נראה שלא יוצאים ידי חובה ביין, ראה תשובת הרב אליעזר ארלוזורוב שם, שו"ת אפרקסתא דעניא סי' כה, ושו"ת בית אבי סי' קג אות ב. אך ראה מ"ש להשיב על זה בציץ אליעזר ח"ח סי' יד אות ו. חזון עובדיה פורים דיני משלוח מנות הערה ט. וגליון התמים אדר התשס"א ע' 25 ואילך ↩

⁸ סי' קיא ↩

⁹ ח"א או"ח עמוד קנח ענין ה ↩

¹⁰ או"ח סי' תרצה ס"ק יא ↩

¹¹ שם ס"ק כ ↩

¹² סי' תרצה ↩

¹³ ז, ב ↩

¹⁴ או"ח עמוד קנח ענין ד ↩

¹⁵ מגילה ז, א ↩

¹⁶ נדפס באג"ק ח"כ ע' קעז ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp