נקודות וטעמים במגילה
[א] (הלכה 503)
האם מותר לציין במגילה סימוני עזר לקריאה, כגון נקודות או טעמים?
תשובה: נחלקו הראשונים האם מותר לכתוב את ברכות המגילה, במגילה עצמה, הראבי"ה1 כתב: 'ונראה לי שאין לכתוב הברכות לא לפניה ולא לאחריה [במגילה, משום דאמר] רב דמגילה נקראת ספר תורה ונקראת אגרת וכו', אלמא דאיתקשא לס"ת, וגרסינן בשילהי מגילה פותח ורואה וגולל ומברך [וחוזר ופותח] וקורא וכו' עד כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה ורבי יהודה תרגום איכא למיטעי ברכות ליכא למיטעי, מדברי שניהם נלמוד שאין לכותבן בתורה, ונראה דה"ה במגילה .. ורבי יצחק סופר זצ"ל אמר לי בשם הר' שמעון שהיה מוחה בו לכתבם במגילה, וטעמא לא ידע לומר'.
אך הרשב"א2 כתב: 'וכי מפני שיש ברכות בדף ראשון שלה מיפסלא ולא מינכרי שהיא מגילה? .. ואדרבה אין הברכה והפיוט ניכרין בה. ומיהו בין ניכרין בין אין ניכרין כשרה היא'. וכ"כ הריטב"א3: 'ומה שנהגו לכתוב הברכות בגופה של מגילה אין בכך כלום ואפילו בציבור'.
וכתב המהר"ם מרוטנבורג4 בשם רבינו ברוך דאין זה כס"ת: 'אומר הר' ברוך דאין לפסול מגילה שכתובין ברכותיה בתחילתה ובסופה. דהא דפסלינן ס"ת משום דהרבה בני אדם קורין בה ואיכא למימר שיאמרו ברכות כתובות באמצע, אבל מגילה דחד גברא קרי ליכא למיחש'.
ועד"ז דנו הראשונים לגבי כתיבת נקודות או טעמים בתוך המגילה, באורחות חיים5 כתב: 'ובספר התרומה כתוב .. ומיהו נראה שאין להקפיד במגלה במנין השורות כלל רק שלא תהיה נקודה ולא יהיו ברכותיה כתובות בתוכה .. עכ"ל'. ובהגהות אשרי6 כתב: 'ואין לנקוד בה כלום אפי' סוף פסוקא'.
אך הרשב"א7 כתב: 'אבל מחמת הנקוד איני רואה שתפסל בכך'. ובספר הנייר8 נכתב בהגהה וז"ל: 'כתב הר"ר ברוך חיים ז"ל דמגילת הר"ר רבינו יהודה מקרוביל היתה מוטעמת בטעמיה בלא נקודה. וגם רבינו אומר כן שאין לחוש אם יש בה טעמים ואינה פסולה כלל בכך. עכ"ל'.
הבית יוסף9 כתב על דברי הראבי"ה: 'שנראה מדבריו דמפסיל נמי פסיל לה10, על דברי הרשב"א יש לסמוך להכשירה בדיעבד'.
א"כ נחלקו הראשונים לגבי כתיבת הברכות או ניקוד במגילה, אך כתב הב"י שבדיעבד יש לסמוך שכשר.
וכ"פ המחבר11: 'מגילה שהיא נקודה, וכן אם כתב בה בדף הראשון ברכות ופיוטים, אינה נפסלת בכך'.
וכתב המגן אברהם12: 'ובתשב"ץ סי' [קפ] כתב שלא יהא ברכותיה כתובים בה לכתחלה, וכ"כ הגהות מיימוניות ומרדכי ולבוש'. וביאר הפרמ"ג בא"א: 'ועיין ב"י מבואר בדבריו כן, דווקא דיעבד יש לסמוך אהרשב"א, ולכתחלה אין לכתוב ברכות במגילה, ואין לנקוד הטעם במגילה, גם בין פסוק לפסוק'.
וכוונתם לבאר שדברי השו"ע הוא רק על בדיעבד אך לכתחילה אין לכתוב ברכות נקודות או טעמים במגילה13.
שאלה: מגילות אסתר שיש בהם ציורים בצד הכתב על הקלף - האם יש בעיה בכזו מגילה?
תשובה: בעבר הי' מנהג רווח לצייר ציורים במגילה14, אך יש מהפוסקים שכתבו שלכתחילה אין ראוי לעשות את זה וכמ"ש האליה רבה15: 'ונראה דגם הציורים שעושין בגליונות אינו נכון, דהא לכתחלה בעינן כמו ס"ת ובס"ת פשיטא דאסור. גם דמי למ"ש סי' צ סכ"ג דאסור לצור ציורים בספרים שמתפללים. מיהו בזה יש לחלק דבתפלה בעינן לכוונה ביותר'.
מאידך בשו"ת זרע אמת לרבי ישמעאל הכהן ממודינא16 הביא את המנהג לעשות ציורים סביב המגילה, וכתב: 'ותדע שהרי מנהגנו שלא ליזהר מלעשות ציורים ופיתוחים סביב המגילה והרבה עושים כן ומכוונים להיות ליפוי המגילה'17.
א"כ ראינו שאין המגילה נפסלת אם כתוב בה נקודות או ברכות או שיש בה ציורים אך לכתחילה ראוי שלא לכתוב שום דבר על המגילה.
--------------
הערות:
1 מגילה סי' תקעד הובא במרדכי מגילה סי' תתלא ובהגה"מ מגילה פ"א אות ה ↩
2 שו"ת ח"א סי' קנ ↩
3 מגילה כא, א ↩
4 שו"ת דפוס לבוב סי' רד ↩
5 הל' מגלה אות טו. וכ"כ התשב"ץ קטן סי' קפ ↩
6 מגילה פ"א סי' ט ↩
7 שו"ת ח"א סי' שע ↩
8 הל' מגילה ופורים (הוצאת מכון י-ם ע' לז) ↩
9 או"ח סי' תרצא ↩
10 אך ראה מג"א או"ח סי' תרצא סק"ט וביאור הגר"א אות לה שהבינו שגם הראבי"ה וסיעתו אסרו רק לכתחילה. ונראה שכך היתה גרסתו של המג"א בתשב"ץ. וראה גם בשו"ת באר שבע סי' מז בדעת ר"ת ↩
11 שו"ע או"ח סי' תרצא ס"ט ↩
12 ס"ק ט ↩
13 וראה גם משנ"ב סי' תרצא סקכ"ו. [ולהעיר ממ"ש הר"י מולכו בשולחן גבוה אות כט: 'וכבר כ' דמדברי הג"א וראבי"ה והכלבו נראה דאפילו בדיעבד פסולה .. מדמדמי לה כס"ת בכל דבריהם ה"ה נמי לענין נקודות וברכות דפסיל ולכן שומר נפשו ירחק מלכתוב נקודים וברכות במגילה'] ↩
14 וכ"כ רבים את הברכות על המגילה וכמ"ש בקרית חנה (נדפס בילק"מ על שו"ע): 'ולא ידעתי על מה סומכים *רוב העולם שיש להם הברכות כתובים*, וזה אינו נכון לכו"ע לעשות כן לכתחילה' ↩
15 סי' תרצא אות ז ↩
16 ח"א סי' ק ↩
17 וע"ש מש"כ (לגבי ענין אחר): 'הרי דכללא כייל לן הרב בקבא רבה דכל מה שאינו פוסל בס"ת מותר לעשות במגילה לכתחילה ואע"פ שסיים ומ"מ טוב לחוש לכתחילה לא כתב זה אלא על הצד היותר טוב משום דהויא מילתא דתליא בפלוגתא .. אבל בנ"ד נראה ודאי .. דאפי' בס"ת אינו פוסל בכה"ג וא"כ ממילא נראה דא"צ להיזהר במגילה אפי' לכתחילה ואפי' ע"צ היותר טוב נר' דא"צ ליזהר..'. וראה אז נדברו ח"ג סי' סב ↩
מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות
קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'
הצטרפו לקבוצת WhatsAppקריאת מגילה כשאין בעל קורא בקי
[א] (הלכה 504)
> בהלכה הקודמת למדנו שלכתחילה לא ראוי לכתוב טעמים או נקודות במגילה.
שאלה: מה יעשו במקרה שאין בעל קורא שיודע את הניקוד או הטעמים?
תשובה: כתב המג"א1: 'ש"ץ שאינו בקי בנגינה בע"פ ואין שם מי שיודע להקרות לש"ץ מותר לכתוב הטעמים במגילה דלא גרע מניקוד (ב"ש). ומ"מ נ"ל דאם אין הטעמים במגילה מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש סוף סי' קמ"ב'.
בדבריו רואים שיש שני אפשרויות לקרוא כאשר אין הבעל קורא בקיא: 1) קריאה ע"י מישהו שילחש מתוך חומש לבעל קורא את הקריאה ויחזור אחריו הבעל קורא מתוך מגילה כשרה. 2) לכתוב במגילה את הניקוד או הטעמים. וכדלקמן:
1) קריאה בסיוע מקריא:
א. כשהבעל קורא יודע את הניקוד אך לא את הטעמים.
כפי שראינו בדברי המג"א ניתן להשתמש במקריא גם לצורך הקריאה בטעמים. אך יש שכתבו שמכיון שהטעמים לא מעכבים, כפי שמסיים המג"א, לכן אין ראוי שיהיה מקריא לצורך הטעמים, ועדיף שיקראו ללא טעמים (מכיון שיש חשש שהמקריא עצמו לא יוצא י"ח). וכמ"ש השערי אפרים2 וז"ל: 'ואין להעמיד אחר שיקרא לפניו מתוך החומש, ומ"מ אם אין רוצים לקרות בלא טעמים עכ"פ יש ליזהר שיקרא בלחש שלא יהיה נשמע רק לאזני הקורא'.
ועפי"ז כתבו מפוסקי הדור האחרון3 שכמו"כ יכול הבעל קורא תוך כדי הקריאה שלו בציבור לשמוע הקלטה של הקריאה באוזניה, וכך יקרא נכון. אך עליו לוודא היטב שאכן הוא קורא מתוך המגילה ולא רק חוזר בע"פ מה ששמע.
ב. כאשר הבעל קורא אינו יודע היטב את הניקוד.
גם הפוסקים שכתבו ביחס למי שאינו בקיא בטעמים שעדיף שלא יהיה מקריא בלחש, אך ביחס לבעל קורא שאינו בקיא בניקוד, מכיון שטעות בניקוד יכולה לגרום לשיבוש של הקריאה הנכונה, לכן כתבו שיעמיד מקריא שיקריא עבורו בלחש, וכמ"ש השערי אפרים שם: 'ואם אין מי שיודע לקרות הנקודות כראוי יש לקרוא אחד לפניו מתוך החומש בלחש'.
אך חששו הפוסקים שהמקריא אינו יכול לשמוע היטיב את הקריאה מכיון שהוא עסוק להקריא ולכן יש שכתבו שעליו לשמוע שוב את הקריאה. וכמ"ש השערי אפרים שם4: 'ומ"מ יש לזה שקרא מתוך החומש לקרות אח"כ מתוך המגילה כי מן הסתם לא היה יכול לכוין דעתו לשמוע היטב בשעה שקרא זה המגילה מחמת טרדתו להשמיע לאזני הקורא'.
2) כתיבת הניקוד או הטעמים במגילה5.
למדנו שלכתחילה אין ראוי לכתוב במגילה אך במקרה של צורך כשאין מישהו שבקיא בקריאה6 כתב הבאר שבע7: 'נשאלתי ישוב שיש שם מנין ואין הש"ץ בקי בנגינת טעמי הקריאה בעל פה לקרות המגילה מתוך מגילה שאין כתובים בה טעמי הקריאה ואין מי שיודע לקרות המגילה בנגינת טעמי הקריאה להעמיד מי שמקרא לש"ץ מלה במלה אם מותר לכתוב טעמי הקריאה במגילה ולקרות בה החזן? תשובה: יראה דודאי שרי בשעת הדחק .. וראי' מוכרחת לזה ממה שכתב הרשב"א בתשובה על מגילה שהיא נקודה מחמת הניקוד איני רואה שתפסל בכך .. וטעמא דמילתא לפי שאין שייך כלל טעם זה גבי מגילה לפסול מגילה מנוקדת וה"ה אם כתוב בה טעמי הקריאה .. ועפ"י הדברים האלה נ"ל להורות דמותר לחזן לקרות המגילה מתוך מגילה כשירה שכתוב בה טעמי הקריאה כדי שלא יתבטלו ממקרא מגילה. זהו מה שנראה לענ"ד ואמר לי לבי'.
הפוסקים העתיקו את דברי הבאר שבע להלכה, שכנה"ג8. מגן אברהם שם, וכן האליה רבה9, והמשנה ברורה10. וכ"פ כף החיים11.
[אך יש שהחמירו לגבי כתיבת טעמים, ונקטו שקריאת המגילה ללא טעמים עדיפה מכתיבת טעמים המגילה וכמ"ש הערוך השלחן12: 'ויש מי שמתיר לכתוב הטעמים במגילה כשאינו בקי לקרותה בטעמיה. ולענ"ד מוטב לקרותה בלא טעמים מלכתוב הטעמים במגילה (עיין ב"ח ומגן אברהם שם)'.].
אמנם כאשר אין הבעל קורא יודע את הניקוד הראוי, ואין גם מי שיעזור לו או עכ"פ שיעקוב אחריו לתקנו במידה וטעה, וגם אין ניקוד במגילה כתבו הפוסקים שלא יברך על קריאה זו. וכמ"ש בשערי תשובה13: '.. דטעות שהענין משתנה מעכב בקריאתה ולכן אם אין שם מי יודע לקרות הניקוד כהלכתו אין לברך עליו'.
א"כ מן הראוי לכתחילה להתכונן כראוי כדי שלא יהיה צורך למקריא או לכתוב במגילה הנקודות או הטעמים, אך במקרה שהבעל קורא אינו בקיא מותר שיקריאו לו בלחש או שיאזין בלחש או לכתוב במגילה את הנקודות והטעמים14.
--------------
הערות:
1 או"ח סי' תרצא ס"ק י, וראה לקמן מקור הדברים משו"ת באר שבע ↩
2 שער ו אות נח. וביאר דבריו בפתחי שערים שם ↩
3 ראה פסקי תשובות או"ח סי' תרצ אות ב, וראה שם בהערה 7 ↩
4 וראה גם קיצור שו"ע סי' קמא סו"ס יח ↩
5 וראה בקיצור שו"ע שם שפתרון זה עדיף על מקריא: 'ויכולין לעשות במגילה נקודות וטעמים שיקרא כהוגן, כיון שהוא שעת הדחק, והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר מתוך החומש בלחש, דכיון שזה הקורא מתוך החומש אפילו הוא קורא בלחש אינו יכול לכוין דעתו שישמע מהשליח צבור, ונמצא שקרא רק מתוך החומש ואינו יוצא'. אך מפשטות דברי הבאר שבע ומג"א לא נראה שיש עדיפות בכתיבת טעמים על מקריא ↩
6 כמ"ש הפרי מגדים בא"א ס"ק י: *'וניקוד הטעמים בשליח ציבור שאין בקי, הוה כדיעבד*, אבל לכתחלה אין לנקוד' ↩
7 שו"ת סי' מז ↩
8 הגב"י סי' תרצא אות ג ↩
9 סי' תרצא ס"ק ו ↩
10 סי' תרצא ס"ק כה ↩
11 בספרו קול יעקב סי' תרצ אות לד ↩
12 סי' תרצא סי"ד ↩
13 סי' תרצ [א*] ↩
14 אך כאשר מספיק לאדם רק קצת סימוני של תזכורת לכאורה עדיף לציין אותם בצד השורות, ולא כחלק מטקסט המגילה, כי ראינו בהלכה מס' 503 שסימונים וציורים שמחוץ לשורות המגילה קלים יותר. וראה גם בשו"ת ויברך דוד ח"א סי' פ"ג. שהציע בכזה מקרה שיכתבו בצד המילים בעפרון ↩