תחנון

---

[א] (הלכה 143)

מוגש לכבוד י' כסלו חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי.

שאלה: לגבי י' כסלו כתוב בספר המנהגים¹ 'אין אומרים תחנון, וגם לא במנחה שלפניו, ט כסלו' כיצד יתכן לבטל את אמירת התחנון שהיא חלק מהתפלה?

תשובה: כתב הטור בסימן קלא: 'ורבי נטרונאי כתב נפילת אפים בציבור על פניהם אחר התפלה רשות היא'. וכתב הדרכי משה², שלכן כל דיני התחנון תלוים במנהג.

וכך כתב אדמו"ר הזקן³: 'לאחר שסיים השליח ציבור חזרת התפלה נופלים על פניהם ומתחננים כל מקום לפי מנהגו וגם עיקר נפילת אפים הוא מנהג שנהגו כל ישראל מימות עולם ואף על פי כן אינה חובה אלא רשות לכן כל הלכותיה תלויות במנהג'.

א"כ גדר התחנון הוא רשות ולכן מצאנו ריבוי מנהגים בעם ישראל לגבי אמירת תחנון. וזה הסיבה שאיננו אומרים תחנון בעת שמחה וחג, וכגון י' כסלו חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי בו התחיל שלב גדול מאוד בהפצת תורת החסידות⁴.

שאלה: חסיד שמתפלל במנין שאומרים בו תחנון, מה יעשה?

תשובה: כתבו הפוסקים⁵ שמכיוון שכיום כבר רבו קהילות המתנהגים במנהגים שונים באותו עיר, ע"כ אין בזה חשש של לא תתגודדו, ולכן ינהג כמנהגנו ולא יאמר תחנון אך ישתדל לעשות את זה באופן שאינו בולט, וכלשונו של הרבי⁶ לגבי מקרה דומה: 'מובן שהנהגה בבליטות, ברובא דרובא אינה רצויה'.

אמנם את אמירת יג מידות יאמר יחד עם הציבור⁷.

שאלה : אדם הנמצא בשנת אבל ר"ל, והוא מתפלל כש"ץ בבית כנסת בו אומרים תחנון ביום כזה, מה יעשה?

תשובה: לכתחילה אם יש ביכולתו להסביר להם את גודל מעלת היום וכך לפעול בדרכי נועם ובהסכמה מלאה שלא לומר תחנון מה טוב. אך באם אין שייך לפעול כך, וחשוב לציבור שכחזן יתנהג כמנהג בית הכנסת, עליו לומר תחנון עם הציבור.

ונסיים במכתב של הרבי⁸: 'במענה על מכתבו בו כותב אודות שאלת הנוסחאות כי לפעמים מוכרח לירד לפני התיבה בבית הכנסת אשר מתפללים שם לא בנוסח אר"י.

והנה בענינים כמו אלו לפעמים תכופות כשאין עושים בזה שקו"ט ומתנהגים בפשיטות גייט דאך דורך גלאטיג ובשלום, ובטח לפעמים רבות גם בנדון דידי' כשלא יעשה בזה שאלות מקודם הרי גם לא ירגישו בשינוי הנוסח, ומובן ג"כ אשר לעשות מחלוקת בשביל זה אין כדאי כי יצא שכרו בהפסדו ובפרט בתפלה בצבור שע"ז נאמר פדה בשלום נפשי…'.

גוט יו"ט

---

הערות:

¹ ע' 16 וע' 90 ↩

² שם סק"ה ↩

³ סי' קלא ס"א ↩

⁴ ראה מאמר אתה אחד תשמ"ב (ספר המאמרים מלוקט ח"א ע' תטז) ס"ז ↩

⁵ ראה הנסמן בפסקי תשובות סי' קלא אות ח הערה 43. נתיבים בשדה השליחות ח"א ע' לה אות יג ↩

⁶ אג"ק חט"ו ע' נח (אגרת ה'שעו) ↩

⁷ שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' פט. תפלה כהלכה פט"ו אות יב. נתיבים בשדה השליחות שם ע' לו אות טו ↩

⁸ אג"ק ח"י ע' רז (אגרת ג'קעד) ↩

---

[ב] (הלכה 144)

כתב אדמו"ר הזקן בסידור: 'אחר שמונה עשרה בשחרית ובמנחה יאמר וידוי'.

שאלה: מדוע מיד אחר שמונה עשרה אנו אומרים וידוי לפני יג מידות ונפילת אפים?

תשובה: הקדמת הוידוי לפני נפילת אפים מיוסדת על דברי הזהר¹: 'בתר דסיים קאים על רגלוי לאודאה על חובוי, בגין דלא יהא פטרא דפומא לסטרא אחרא לאסטאה ליה, ואתכפייא קמיה, ויקום בקיומיה לאתברכא מבי מלכא' [ואחר שסיים את תפילת העמידה יעמוד על רגליו להתוודות על חטאיו, כדי שלא יהיה פתחון פה לסטרא אחרא להסטין ולקטרג עליו מחמת עונותיו, ובזה המקטרג ייכנע לפניו, והוא עצמו יעמוד בקיומו להתברך מבית המלך לקבל את השפע (של יג מדות הרחמים)], ובכתהאריז"ל² מבואר שמטרת הוידוי לקיים את הנאמר 'ונשא השעיר עליו את כל עונותם' שעל ידי הוידוי נותנים למקטרג - הס"מ את חלקו כדי שילך ולא יפריע ליחוד של הקב"ה עם ישראל [יחוד יעקב ולאה באמירת יג מדות הרחמים, ויחוד יעקב ורחל בנפילת אפים].

ביחס לחזרה בתשובה שבוידוי כותב הרבי: א) 'והביאור הוא כי התורה והמצוות הן בלי גבול וסוף, באשר מקורן בה' שהוא אין-סוף, שלכן אין גבול למידת ההתקדמות והעלי' בכל עניני טוב וקדושה בחיי היום-יום מתאים לרצון הבורא. ואפילו אם תמצא לומר שהמצב בזה ביום אתמול הי' ככל הדרוש לפי ערך, הרי המצב היום צריך להיות נעלה יותר, ומחר עוד יותר. וזהו הטעם שאומרים תחנון בכל יום חול, בקשת סליחה מאת ה' רב הסליחות, על אשר היום (ואתמול) לא הי' מילוי רצון הבורא באופן נעלה יותר'³.

ב) 'שהקב"ה בחסדו הבלתי מוגבל מאפשר לומר תחנון לחזור בתשובה'⁴.

ג) וכן אפילו אמירת תחנון .. מביא לשמחה בעובד ה', בהתבוננו בגודל חסד ה' יתברך הנותן יכולת לאדם לתקן את העבר'⁵.

שאלה: אדם שצריך לעשות הפסק לפני סיום התפילה, האם רשאי להפסיק מיד בסיום שמו"ע או רק אחרי אמירת תחנון ונפילת אפיים?

תשובה: כתב אדה"ז⁶: 'ותחינה זו שמתחנן בנפילת אפים צריך לומר מיד אחר התפלה אבל אם הפסיק ועסק בדברים אחרים אחר התפלה שוב אין תחינתו נשמעת כל כך לכן אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים (אע"פ שמן הדין אין איסור בדבר שהרי עיקר נפילת אפים היא רשות) ומכל מקום א"צ ליזהר אלא מלהפסיק ולעסוק בדברים אחרים לגמרי אבל שיחה מועטת אין לחוש וכל שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי יכול לילך אחר התפלה למקום אחר ליפול שם על פניו. [ובסי' קי"א⁷ כתב: 'אין איסור כלל להפסיק (בעניני התפלה וצרכיה) בין תפלת לחש לתפלה שבקול (אבל להתעסק בדברים אחרים אסור עד אחר נפילת אפים כמו שיתבאר בסי' קל"א)'].

א"כ ראינו שכדי שתחינתו של אדם תישמע עליו להסמיך את נפילת אפיים כמה שיותר סמוך לשמונה עשרה ולכן אין להפסיק ביניהם.

---

הערות:

¹ ח"ב רסב, ב ↩

² פרי עץ חיים שער הסליחות, ובסידור האריז"ל ↩

³ אג"ק חכ"ח מכתב מעש"ק פ' יתרו התשל"ג ↩

⁴ היכל מנחם ח"א ע' מו ↩

⁵ אג"ק חי"ד ע' מח ↩

⁶ סימן קלא ס"א ↩

⁷ ס"ג ↩

---

[ג] (הלכה 145)

שאלה: ישנם קהילות חסידים שלא אומרים תחנון בימי הסתלקותם של תלמידי הבעש"ט לדורתם, מה מנהג חב"ד ומדוע?

תשובה: א. הנה ביחס למנהג זה כתב הרה"צ בעל המנחת אלעזר ממונקאטש¹: 'והוא מנהג של שטות וקלות, דאם כן לא יאמרו תחנון לעולם, כי אין לך כל יום ויום שיש בו בעל כרחך יארציי"ט הרבה מגאונים וקדושים ורבותינו הידועים, ושאינם ידועים, המה הנביאים, תנאים ואמוראים, וכל החכמים וצדיקים בכל הדורות, לאלפים ולרבבות, ויארציי"ט שלהם בכל יום הנזכר, נמצא בטל תחנון מעיקרו, ושיחסרו כל סימן זה (קל"א) ח"ו מהשלחן ערוך. אלא ודאי שזה אינו, וביארציי"ט אין להחסיר תחנון כלל'.

והניף ידו בשנית בדברי תורה²: 'וגם לאותן שאין אומרים תחנון ביום יא"צ של צדיק הוא בודאי טעות גמור דאין לך יום בכל השנה שאין בו יא"צ הרבה של גאוני וקדושי עליון וגם מלהקת נביאים ותנאים ואמוראים זי"ע ונמצא אתה מוציא לעז על הראשונים כל הצדיקים שאומרים תחנון בכל יום שהוא יומא דהלולא שלהם'.

ב. אלא שבספר משמרת שלום להרה"צ מקוידינוב³ יישב מנהג זה לחסידים הנוהגים כך על האדמו"ר שלהם שזכו להסתופף בצילו, והביא מקור למנהג זה, מהגמרא ביבמות⁴ שיום הסתלקותו של צדיק נקרא 'רגל' ולכן אין לומר תחנון, [ולהעיר מהמובא ביחס לאדמו"ר הרש"ב⁵: 'ניכר הי' באדמו"ר נ"ע שהי' נוח לו אם לא היו אומרים תחנון ביארצייט, וכמו ל"ג בעומר וכה"ג'].

ג. אמנם למעשה מנהגנו עפ"י דברי אדמו"ר הצמח צדק, וכך הורה למעשה אדמו"ר הריי"צ להקפיד לומר תחנון בימים זכאים כאלו, כפי שמפורש בכו"כ שיחות ומכתבי הרבי, וכדלקמן: במכתב באג"ק⁶: 'וע"ד ששמעתי פעם מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בהנוגע ליום היאצ"ט שמנהגנו לומר תחנון, שאמר הצמח צדק: ווען איז נאך אזא צייט אויף אויסצובעטין'. [מתי עוד ישנו זמן כזה (מסוגל) לבקש ולפעול].

ובמכתב נוסף⁷: 'במה ששאלני מאז אם נוהגים אצלינו לומר תחנון ביום הסתלקות של צדיקים. הנה בטח ידוע לו שגם ביו"ד שבט אומרים תחנון, ופעם שאלתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר, וענני, ווען איז נאך אזא גוטע צייט אויף אויסבעטען ווי אין די טעג'.

ובשיחת כ' מנחם אב התש"י⁸: 'שאלתי פעם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר מהו הטעם שאצל חסידי חב"ד נוהגים לומר תחנון ביאָרצייט של צדיקים (דלא כבפולין), והשיב, שזהו הזמן היותר טוב לבקש ולפעול כו'. ויש לומר הביאור בזה – שאצל פולין אין אומרים תחנון, מפני שהעלי' שביום היאָרצייט אצל הצדיק ש"באמונתו יְחַי'" פועלת עלי' אצל כל מקושריו, שנמצאים במעמד ומצב שלמעלה מהענינים שצריכים לומר עליהם תחנון (אף שאין זה בדרך פנימיות); אבל חסידי חב"ד, שתובעים מהם פנימיות ועבודה דוקא, רוצים להעלות גם את הגוף, גוף רחוץ ('אַ אָפּגעוואַשענעם גוף'), ולכן גם אז אומרים תחנון'.

שאלה: כאשר מישהו מתפלל במנין בו לא אומרים תחנון, שלא כפי מנהג חב"ד מה עליו לעשות?

תשובה: כתבו הפוסקים שמכיוון שכיום רבו קהילות המתנהגים במנהגים שונים באותה עיר, ע"כ אין בזה חשש של לא תתגודדו, ולכן ינהג כמנהגנו ויאמר תחנון אך ישתדל לעשות את זה באופן שאינו בולט, וכלשונו של הרבי⁹: 'ובשאלתו השניה [כך שאל השואל: כשמתפלל בבית כנסת שאין אומרים תחנון ביומי' דהילולא שלא לפני מנהגינו, האם להגיד תחנון (שלפעמים זה מעורב בבליטות וויכוחים) או שלא להיות פרוש מן הצבור, ולא להגיד תחנון?] מובן שהנהגה בבליטות, ברובא דרובא אינה רצויה'¹⁰.

---

הערות:

¹ נמוקי או"ח סי' קלא ↩

² ח"ג אות מו ↩

³ סימן יב אות ד ↩

⁴ קכב, א וברש"י שם ↩

⁵ סה"ש תרצ"ג ע' 126 ↩

⁶ חי"ט ע' ריד ↩

⁷ אג"ק ח"ז ע' שיא ↩

⁸ לקו"ש חי"א ע' 210 (תרגום חופשי) ↩

⁹ אג"ק חט"ו ע' נח ↩

¹⁰ וראה הדיון בהבנת מענה זה בברורי מנהגים - סדר היום (פרידמן) ע' 139. נתיבים בשדה השליחות ח"א עמ' לה. גליון התקשרות תש"נ ↩

---

[ד] (הלכה 146)

שאלה: המתפלל תפלת מנחה במנין שלא אומרים תחנון אלא אומרים מיד עלינו לשבח, או אדם שסיים תפלת שמונה של שחרית והציבור כבר נמצא בעלינו לשבח האם יאמר תחנון כפי סדר תפילתו, או שיאמר יחד איתם עלינו לשבח ואחר כך תחנון?

תשובה: הגמרא בבבא מציעא¹ מספרת על תנורו של עכנאי בו חלק רבי אליעזר על חבריו שהוא טיהר את התנור והם טימאו, ומכיון שהוא לא קיבל את הכרעת חבריו נידה אותו הנשיא רבן גמליאל, מאותו הזמן ואילך אמא שלום - אחותו של רבן גמליאל, שהיתה נשואה לרבי אליעזר לא נתנה לבעלה ליפול על פניו ב'נפילת אפים', כדי שלא יתחנן, ובגלל קפידתו יארע נזק לרבן גמליאל. פעם אחת לא הצליחה להשגיח והוא נפל נפילת אפים, כששמה לב לכך אמרה לבעלה: קום, בוודאי כבר הרגת את רבן גמליאל אחי. ובדיוק באותו זמן, יצא קול שופר מבית הנשיא, שהודיע שמת רבן גמליאל.

וכתב שם הריטב"א²: 'תמיהה מילתא היאך אפשר שלא תזוז (אשתו של רבי אליעזר) ממנו כל היום (לוודא שלא נופל על פניו), ומכאן מביא ראיה רבנו שאסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפלה בין תפלה לנפילת אפים'. (כלומר באם עושים הפסקה בין שמו"ע לנפילת אפים כבר אין לנפילת אפים את אותה ההשפעה, ולכן היא לא היתה צריכה לשמור עליו כל היום אל רק לוודא שיעשה הפסק בין התפילה לנפילת אפים).

עפי"ז כתב אדמו"ר הזקן³: 'ותחינה זו שמתחנן בנפילת אפים צריך לומר מיד אחר התפלה, אבל אם הפסיק ועסק בדברים אחרים אחר התפלה - שוב אין תחנתו נשמעת כל כך. לכן אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים (אעפ"י שמן הדין אין איסור בדבר, שהרי עיקר נפילת אפים היא רשות) ומכל מקום אין צריך ליזהר אלא מלהפסיק ולעסוק בדברים אחרים לגמרי, אבל שיחה מועטת אין לחוש. וכל שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי - יכול לילך אחר התפלה למקום אחר ליפול שם על פניו'.

ובהל' תפלה כתב⁴: 'ואין איסור כלל להפסיק (בעניני התפלה וצרכיה) בין תפלת לחש לתפלה שבקול (אבל להתעסק בדברים אחרים אסור עד אחר נפילת אפים, כמו שיתבאר בסי' קלא)'.

יוצא מדברי אדה"ז: 1. מצד עיקר הדין של דיני הפסקה אין איסור להפסיק בין שמו"ע לנפילת אפים, 2. אבל מכיון שהמפסיק גורם שאין תחינתו נשמעת כל כך לכן אסור להפסיק, 3. אמנם האיסור הוא דוקא כשמפסיק בדברים אחרים לגמרי. 4. וגם דברים אחרים במידה וזה שיחה מועטת אין בעיה.

ובגדר דברים אחרים לגמרי, היינו שאר דברים שאינם קשורים כלל לתפלה, אבל דברים הקשורים לתפלה אין בהם בעיה כלל, וכדיוק לשון הריטב"א: 'ובדברים אחרים שאינם של תפלה'.

והנה לגבי אמירת עלינו לשבח, ידוע החשיבות גדולה באמירתו יחד עם הציבור, וכלשון קודשו של הרבי⁵: 'וגם יצטרף ויאמרו כשהציבור אומרו'⁶, [ויבואר בעזרת ה' בהלכה אחרת].

ובנוסף הרי עלינו לשבח נחשב לחלק משלבי התפלה כמבואר בשו"ע⁷ ובכתבי האריז"ל⁸, ובמילא איננו נחשב להפסקה הגורעת לגבי נפילת אפים.

על כן למעשה יאמר עלינו לשבח יחד עם הציבור ולאחר מכן יאמר את התחנון⁹.

---

הערות:

¹ נט, ב ↩

² ד"ה לא ↩

³ סי' קלא ס"א ↩

⁴ סי' קיא ס"ג ↩

⁵ שלחן מנחם ח"א ע' רעב ↩

⁶ מחצית השקל סי' סה ס"ק ג ↩

⁷ סי' קלב ס"ב בהג"ה ↩

⁸ פע"ח שער קריאת ספר תורה פ"ו ↩

⁹ וכ"פ למעשה בהליכות שלמה פרק יא, בדבר הלכה ג. וראה באריכות ברבבות אפרים ח"ה סי' קא שהביא משא ומתן בנידון זה. ומאידך ראה בשו"ת קנה בשם ח"ב, סי' ח. ושו"ת אתרא דרב תשובה מס' 6612, וש"נ ↩

---

[ה] (הלכה 148)

שאלה: ממתי לא אומרים תחנון ביום שישי - ערב שבת קודש, ומדוע?

תשובה: א. כתב הרמב"ם¹: 'מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות .. ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים'. וכ"פ בשו"ע², וכן כתב אדמו"ר הזקן³: 'נוהגין שלא ליפול על פניהם אחר תפלת מנחה בערב שבת'.

וכתב הפרי מגדים⁴: 'ויראה, הוא הדין מנחה גדולה אחר חצות נמי אין נופלין על פניהם. והוא הדין מי שאוכל פת אחר חצות אין לומר על נהרות בבל, כי אם שיר המעלות'.

א"כ רואים מדבריו שלא אומרים תחנון בערב שבת כבר *מחצות היום, ולכן גם בברכת המזון מחצות אומרים שיר המעלות.

ב. בטעם הדבר כתבו שכבר מחצות מתחילה להאיר קדושת השבת, וראה במג"א⁵ שכבר חל היום שלאחריו. וכן כתב השל"ה⁶: 'ומחצות ואילך יהיה העסק הכל בקדושת שבת שכולו שבת, דהיינו בהתעוררות תשובה ובתיקוני מעשים ובלימוד התורה. ככה יעשו כל בני ביתו עד זמן הדלקת נרות, וסימנך 'ל"א תעשה כל מלאכה' כי בהתחלת קדושה מחצות ואילך, ובתוספת שעה במוצאי שבת, שצריך להוסיף מקודש אל החול, הרי ל"א שעות'.

וכך כתב הרבי⁷: 'הזמן של ערב (ויו"ט) לאחרי חצות, שאז אסור לומר תחנון, נפעל מצד שקדושת השבת ויו"ט כבר מאיר אז באופן ששולל את ענין אמירת התחנון'.

*שאלה: כידוע זמן תפלת שחרית הוא בדיעבד עד חצות⁸, אדם שסיים שמונה עשרה של שחרית והגיע חצות האם יאמר תחנון?

תשובה: הנה לפי דברי הרבי, שאחר חצות זהו זמן ששולל אמירת תחנון, וכן כתב בשו"ת אז נדברו⁹: עפ"י הפרי מגדים הנ"ל, שאמירת תחנון שייכת רק עד חצות. ולכן במקרה כזה לא יאמר תחנון.

*שאלה: מנהגנו¹⁰ להכות על הלב בשמונה עשרה באמירת סלח לנו כי חטאנו.. האם במקרה הנ"ל כשיודע שבסיום השמונה עשרה שלו לא יאמר תחנון, האם צריך להכות על הלב?

תשובה: הרבי כותב¹¹ לגבי שאלה דומה [מי שמתפלל מנחה סמוך ללילה באופן שלא יוכל לומר תחנון¹², האם יכה בשמונה עשרה]: 'לכתבו בשאלתו באמירת סלח לנו, אף שלא שמעתי בזה, אבל מהענין נראה דתלוי רק בזמן אמירת סלח לנו, לא מה שיהי' לאחרי זה'.

א"כ כיון ששמונה עשרה הוא לפני חצות יכה בסלח לנו למרות שאחר כך לא יאמר תחנון.

---

הערות:

¹ הל' תפילה פ"ה הט"ו ↩

² או"ח סי' רסז ס"א ↩

³ או"ח סי' רסז ס"א ↩

⁴ משבצות זהב סימן רסז ס"ק א ↩

⁵ סי' רצב ס"ק ד ↩

⁶ מסכת שבת פרק נר מצוה ↩

⁷ בלקו"ש חכ"ח ע' 19 בתרגום חופשי ↩

⁸ שו"ע אדה"ז סי' פט סעיפים א - ב ↩

⁹ חי"א סי' א ↩

¹⁰ ספר המנהגים ע' 11 ↩

¹¹ אג"ק ח"כ ע' קנז ↩

¹² כמבואר בשוע"ר סי' קלא ס"ד. וראה בספר בירורי מנהגים (פרידמן) סדר היום והלילה ע' 196 ואילך והערה 20 ↩

---

[ו] (הלכה 149)

שאלה: האם נופלים אפים במקום שאין ספר תורה?

תשובה: כתב הרוקח¹: 'ואין נופלין אלא לפני ספר תורה וסימ' דכתיב במלחמת עי ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה'. וכן פסק הרמ"א².

וכן כתב בשו"ע אדמו"ר הזקן³: 'יש נוהגים שאין נופלים אפים אלא במקום שיש שם ספר תורה וסימן לדבר במלחמת העי ויפול על פניו לפני ארון ה' ובמקום שאין ספר תורה נוהגין לומר תחינה בלא כיסוי פנים. .. אפילו יחיד המתפלל בביתו כשמתפלל בשעה שהציבור מתפללין בבית הכנסת יכול ליפול עמהם בשעה שהם נופלים שהרי הוא כאלו עומד עמהם שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כל שיש עשרה במקום אחד כמו שנתבאר בסי' נ"ה'.

ושם⁴ כתב: 'אבל אם היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש או קדושה יכול לענות עמהם כל השומע קולם אפילו הוא בבית אחר לגמרי ואפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם מפני שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ויש אומרים שמכל מקום צריך שלא יהיה מפסיק טינוף או עבודה זרה שהיא חשובה כצואה לענין זה ויש לחוש לדבריהם'.

א"כ המתפלל בבית שאין בו ספר תורה יכול ליפול בנפילת אפים, בשעה שהציבור בבית הכנסת אומרים נפילת אפים, אך צריך שזה יהיה בסמוך לבית הכנסת כי ללא זה יתכן שיש בינו לבין הבית כנסת צואה או עבודה זרה שאז חוששים שאין צירוף ולא עושים נפילת אפים.

יש פוסקים שכתבו⁵ שנפילת אפים עם הציבור הוא דווקא כאשר שומע את תפילת הציבור (כגון כשגר בסמיכות לבית הכנסת) ולא רק כשמכוון לזמן בו הם נופלים.

ע"כ יחיד בביתו שמרוחק מבית הכנסת בדרך כלל לא יכול ליפול על פניו גם אם יודע את הזמן בו נופלים בבית הכנסת כיון שאינו שומע אותם.

מסופר שהרבי⁶ ביום חמישי כז מר חשון תשי"ז בחזרתו מהאוהל עקב הזמן המאוחר נעצר להתפלל מנחה בבית הדפוס 'עזרא' של הרב מרדכי שוסטרמן (מקום בלי ספר תורה), והתפלל מנחה עם תחנון אך בלי נפילת אפים (ועדות זו שנכתבה בסמיכות לשעת האירוע מדוייקת יותר ממה שנאמר בע"פ במשך השנים, וק"ל).

[לשיטה זו הטעם שרבי אליעזר נפל נפילת אפים⁷ אף שבפשטות היה זה בביתו, כי מסתמא היה לו ס"ת בביתו⁸ או שכיון לשעה שהציבור מתפללים⁹ או מחמת שהיודע לכוון כל צרכו בכח מחשבתו נחשב למקום ס"ת¹⁰. ובפרט רבי אליעזר הגדול שלפני פטירתו העיד על עצמו: אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין וכו'. ובסנהדרין¹¹: 'ת"ר כשחלה ר"א וכו' אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה' ובסוף מסכת סוטה 'משמת ר"א נגנז ספר תורה'].

---

הערות:

¹ הלכות תפילה סימן שכד ↩

² או"ח סי' קלא ס"ב בהג"ה ↩

³ סי' קלא ס"ג ↩

⁴ סי' נה סכ"ב ↩

⁵ לבוש ס"ב, מג"א ס"ק ח , אליה רבה ס"ק ז. וכן משמע מהאגור קסח. וראה ג"כ שוע"ר מהדורת רא"א אות נד ↩

⁶ יומן הריל"ג נדפס בספר המזכיר ע' 105 ↩

⁷ ראה בהלכה מס' 146 ↩

⁸ מג"א ס"ק ו, פמ"ג משב"ז ס"ק ה. לבושי שרד אות ד ↩

⁹ עטרת זקנים אות ב ↩

¹⁰ ילקוט הגרשוני עפ"י עשרה מאמרות פרק כג ↩

¹¹ קא, א ↩

---

[ז] (הלכה 724)

שאלה: מדוע תקנו להתענות ולהרבות בתחנונים בימים שני וחמישי? [1]

תשובה: כתב בה"ג¹: 'ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענים בב' ובה' מפני ג' דברים, על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת השם, לע"ל הקב"ה הופכן לששון שנאמר והפכתי אבלם לששון'. והביאו המחבר בשו"ע².

ובטעם הדבר שנבחרו דוקא שני וחמישי מבואר במדרש תנחומא³, הביאו הרוקח⁴: 'ומנין סמכו הדורות שיהו מתענין בשני ובחמישי, אלא כשעשו ישראל אותה מעשה, עלה משה בחמישי וירד בשני .. לכך התקינו חכמים שיהו מתענין בשני ובחמישי בעלייתו של משה ובירידתו'.

וכ"כ התוס'⁵: 'וא"ת מ"ש שתיקנו שני וחמישי וי"ל משום דאמר במדרש משה רבינו ע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום ולפי שהיה עת רצון באותה עלייה וירידה קבעו בשני וחמישי ולכך נמי נהגו להתענות בב' וה''.

ואמנם במדרש ותוס' הוזכר ענין שני וחמישי לענין תעניות, אך ראשונים אחרים הזכירו את זה ביחס להוספה בתפילות ותחנונים וכמ"ש המנהיג⁶: 'מצאתי במדרש דרשו ה' בהמצאו, בשני ובחמישי תמצאון אותו להיות קרוב אליכם אם תדרשהו, שב"ד שלמעלה ושלמטה שווין .. וטעם לשני וחמישי משאר הימים, דניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, חמישי בשבת הי', כדאי' בסדר עולם רבא, ובשבת [פז, ב] פ' ר' עקיבא וחדשי הקיץ אחד מלא ואחד חסר ותשרי בשבת ויוה"כ בשני בשבת, ומשה עלה בחמישי לקבל לוחות אחרונות, וירד בשני בשבת ביוה"כ ונאמר לו סלחתי כדברך, ולכן הוקם יום מחילה וסליחה לדורות. אב"ן'⁷.

ובאורחות חיים⁸ ובכל בו⁹ כתבו: 'נהגו בכל מקומות ישראל להרבות בתפלה ובתחנונים בב' וה' לפי שב"ד של מעלה וב"ד של מטה שוין והם ימי רחמים לפיכך מרבין בהן בתפלה ובתחנונים כדי שיכופו תחתונים את העליונים. וי"א לפי שמרע"ה עלה בב' וירד בה' כשקבל התורה. ורמז מן הכתוב דרשו ה' בהמצאו פי' ב"ה מצאו'.

והנה מדברי ראשונים אלו עולה דימים אלו הם ימי רחמים ורצון, אך מאידך מצאנו ראשונים שהתייחסו לימים אלו בתור ימי דין, עפ"י הגמרא במסכת שבת¹⁰: 'ואמר שמואל: פורסא דדמא [=זמן הקזת דם] חד בשבתא, ארבעה ומעלי שבתא. אבל שני וחמישי - לא, דאמר מר: מי שיש לו זכות אבות - יקיז דם בשני ובחמישי, שבי"ד של מעלה ושל מטה שוין כאחד'. וכתב רש"י: 'שבי"ד של מעלה ושל מטה שוין - אדם נדון בכל יום, ובי"ד יושבין בעיירות בשני ובחמישי - מתקנת עזרא ואילך, וכיון דיום הדין ופקידה היא - עונותיו נזכרים'.

וכ"כ בסידור רבינו שלמה מגרמייזא¹¹: 'בשני וחמישי שהם ימי דין כדאמרינן מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני וחמישי מפני שבי"ד של מעלה ושל מטה שווין, ומדקדקין למעלה בדין יותר, כי בשני וחמישי תיקן עזרא לקרות בתורה ובאין רוב הקהל לשמוע, לפיכך בי"ד שלמטה דנין בהו, ושל מעלה דנין בכל יום, ומפני שהם ימי דין תיקנו להרבות בתחנונים ולומר והוא רחום וכו', וגם ה' אלקי ישראל שהם תחינות ובקשות, ואל ארך אפים'.

ובסידור אוצר התפילות¹² כתב בשם סידור הגדול: 'תקנו חז"ל יום שני וחמישי לומר תחנונים ווידוים לפי שהם ימי דין, כי סדר שבעת ימי השבוע הם על הסדר שבע ספירות, אחד בשבת נגד החסד, וב' למדת הדין, וג' לתפארת, וד' לנצח, וה' להוד, שהוא ירך הדין, יום ו' ליסוד, וז' שהוא יום השבת לשכינה, נמצא יום שני וחמישי הם ימי דין. גם ביום השבת הוא דין, אלא שבשבת חלה בו הקדושה לבטל ממנו דין, ויתברך שמו של הקב"ה שרוצה בקיום העולם וברא להם תשובה, וכשיתודה האדם לפני הקב"ה ויאמר חטאתי אין רשות למדה"ד לשלוט באשר שהוא עצמו מתודה ומודה על חטאיו ועונתיו פשעיו'.

ובמחלוקת זו נחלקו גם רבותינו האחרונים, שהרמ"א¹³ כתב: 'ומה שנוהגים להרבות בתחנונים בשני ובחמישי, משום שהם ימי רצון, ולכן נוהגין ג"כ להתענות בהם'.

וביאר הט"ז¹⁴: 'לפי שהם ימי רצון שמ' יום של קבלת לוחות אחרונות שהיו ימי רצון עלה משה רבינו ביום ה' וירד ביום ב''.

אך המהרש"ל¹⁵ כתב: 'אכן שמעתי מזקן אחד שאמר המנהג אשר ליחידים שאין אוכלין בשר ושותין יין בב' ובה' הוא, מפני שבי"ד של מעלה יושבין ודנין דיני נפשות, סימן לדבר, מה שאמרו בסוף מפנין דאין מקיזין דם בב' וה', רק למי שיש לו זכות אבות, א"כ יפה הוא המנהג שלהם, שבלילה לפני ב' אוכלין, שהרי אין דנין דיני נפשות בלילה אף למעלה, אבל ביום הדין עצמו, ואף בלילה שאחר יום ב' אין אוכלין, לפי שאמרו¹⁶ [דיני ממונות]¹⁷ שהתחילו גומרין אף בלילה'.

וכתב המגן אברהם¹⁸: 'ונראה מדבריו שס"ל הטעם שמתענים בב' וה' מפני שהם ימי דין, ותימא דהיכא רמיזא ואדרבה קי"ל אדם נידון בכל יום ומה שמתענין בהם היינו משום שהם ימי רצון כמ"ש סי' קל"ד וכ"כ התוס' ורש"י דשבת¹⁹ והתוס' בכתובות דף ג' .. ונ"ל מי שאינו יכול להתענות עכ"פ יתפלל ב' וה' על דברים הללו'.

גם הפר"ח²⁰ כתב כמהרש"ל: 'נוהגין להרבות בתחנונים .. ואפ"ל להפך שלפי שהם ימים קשים מרבים בתחנונים ומתענים בהם'. וכ"כ המור וקציעה²¹: '.. יתענה בימי ב' וה' דווקא לפי שהם ימי דין ודאי, שב"ד של מעלה ושלמטה שוים, וצריך להפכם לרחמים, לכן עלה מרע"ה בחמישי לבקש כפרה וסליחה בעד ישראל ולא שבה תפלתו ריקם, וירד בשני שבע רצון ומלא ברכת ה''.

א"כ ראינו שנחלקו הראשונים והאחרונים במהותם של הימים שני וחמישי האם הם ימי רצון או ימי דין²².

---

הערות:

¹ הל' ת"ב - סי' יח ↩

² או"ח סי' תקפ ס"ג ↩

³ (בובר) פר' וירא סי' טז ↩

⁴ הל' תענית סי' רט ↩

⁵ ב"ק פב, א ד"ה כדי ↩

⁶ דיני תפילה עמוד קב ↩

⁷ כתב המקור חיים (בכרך) או"ח סי' תקפ: 'ויום שני עדיף מיום חמישי, כי משה רבינו ע"ה עלה בחמישי וירד בשני, ודלא כמ"ש בהיפך, וכ"כ בספר המנהיג מילתא בטעמא, רק שצ"ע' ↩

⁸ ח"א דין מה שמוסיפין בב' וה' אחר י"ח אות א ↩

⁹ סי' יח ↩

¹⁰ קכט, ב ↩

¹¹ ע' קכז ↩

¹² ח"א ע' 392 ↩

¹³ או"ח סי' קלד ס"א בהגה ↩

¹⁴ ס"ק א ↩

¹⁵ יש"ש חולין פ"ה סי' יא ↩

¹⁶ סנהדרין לב, א ↩

¹⁷ וראה מג"א סי' תקפ ס"ק ט, וא"ר סי' קלד ס"ק א ↩

¹⁸ שבהערה 17 ↩

¹⁹ וראה א"ר (שבהערה 17), והפמ"ג. ושפ"א עמ"ס שבת שם ↩

²⁰ או"ח סי' קלד ס"א ↩

²¹ או"ח סי' תקפ ↩

²² כתב הפמ"ג משב"ז סי' קלד ס"ק א: 'ועיין א"ר אות א' דשני וחמישי בי"ד שלמעלה ומטה שוין להם, ימי דין. *והנה י"ל זה למאן דאמר אין אדם נדון בכל יום, אבל למאן דאמר נדון בכל יום כשיש דין למטה אין דין למעלה, והם ימי רצון'*. אך דבריו צ"ע ממ"ש רש"י ובסידור רבינו שלמה מגרמייזא. וראה גם שפת אמת עמ"ס שבת שם. התורה תמימה שמות פט"ו הערה לד כתב לתווך: 'וצ"ל דשניהם אמת ולכן טוב להתענות בהם יען כי קרוב הדבר שתתקבלנה הבקשות ברצון, וכמ"ש הראשונים דימים שבין ר"ה ליוה"כ הם ימי רצון אעפ"י שהם גם ימי הדין, ומ"מ אין ראוי לעשות מעשה כמו הקזת דם שמא בשעת הסכנה תכריע מדת הדין וכעין מ"ש בשבת (לב, א) לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר, יעו"ש' ↩

---

[ח] (הלכה 725)

שאלה: מהי ההוספה שמוספים בתפלה בשני וחמישי? [2]

תשובה: כתב בסדר רב עמרם גאון¹: 'ובשני ובחמישי של שבת, כי מסיים שליח צבור שמונה עשרה מתחילין הצבור ואומרין. אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, כי רבו משובותינו, לך חטאנו סלח לנו .. ויש אומרין במקום אם עונינו. ועתה ה' אלהינו אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה ותעש לך שם כיום הזה חטאנו רשענו .. אל הוריתנו לומר שלש עשרה וכו' כדכתיב לעיל. ויש מקומות שאומרים והוא רחום יכפר עון וכו' ולא כעונותינו גמל עלינו..'.

וכתב הטור²: 'בשני ובחמישי מוסיפין לומר תחנונים אחר שמסיים ש"צ חזרת התפלה ובסדר רב עמרם כתב שנוהגין לומר אם עונינו ענו בנו ווידוי ויעבור אבל בכל אלו הארצות אין נוהגין לומר אלא והוא רחום כאשר הוא כתוב בסידורין .. ולאחר תחנונים מתחננים בנפילת אפים וקודם שיקום ש"צ יש נוהגין לומר תחינות בכ"מ ומקום לפי מנהגו'.

וכתב הבית יוסף: 'ועכשיו נוהגים לומר תחנונים שלש פעמים ויעבור ווידוי אחד ביניהם ואח"כ אומרים והוא רחום כמו שהוא כתוב בסידורים'.

ולהלכה המחבר³ הזכיר רק שאומרים והוא רחום, הרמ"א הוסיף כהקדמה לדבריו: 'נוהגין להרבות בתחנונים בשני ובחמישי'.

★ ★ ★

שאלה: מי תיקן, ומדוע אומרים את הנוסח של והוא רחום?

תשובה: כתוב בפירושי סידור התפילה לרוקח⁴: 'מצינו בתשובת הגאונים תיקון והוא רחום שאנו קורין בחמישי ושני ובחמישי מעומד יסדו אנשי השם שהוגלו מירושלים בשעת חורבן הבית והגלה אותם אספסיינוס שחיק עצמות, וצוה לעשות להם אניות והכניסן בתוכם בלא רב החובל ובלא שום מלח והגרישם בים, ועמד עליהם הרוח והשליכם ליבשה בכל פלך ופלך, ספינה אחת נתיישבה במדינת ליידון והאחרת במדינת ארלדו והשלישית במדינת בורדיל, אותה שנתישבה במדינת בורדיל יצאו מן הספינה ונתיישבו שם וקיבלם שר העיר בסבר פנים יפות ונתן להם שדות וכרמים, והיו שם ימים רבים עד שמת אותו שר וקם עליהם מלך חדש, מה שתיקן להם מלך הראשון סתר השני, וזה מחדש עליהם גזירות רעות שלא היה להם צד להפנות, כי גבר עליהם יד המציק וכח אין ללידה. והיו שם ב' אחין יוסף ובנימין ובן דודם היה ביניהם ושמואל שמו והם היו בעצמם מאנשי ירושלם, ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם הוציאם, וישבו בצומות ובתעניות ולבשו שקים על בשרם ושיחרו לאל, ויסדו והוא רחום שלשתן, יוסף יסד והוא רחום עד כי אל מלך חנון ורחום אתה, ובנימין אחיו יסד מן אנא מלך רחום וחנון עד אין כמוך, ושמואל בן דודם יסד מן אין כמוך עד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. לאחר שהושיעם וגאלם גואל ישראל מחמת המיצר שלהם במיתה מרה וקשה, כתבוהו בכתב ועל ידי המעשה שלחו בכל מקומות ישראל לקבל עליהם לומר והוא רחום בשני ובחמישי, וכל קהילה שקיבלה על עצמה לאומרו בשני ובחמישי עדיין היא רגילה ומתמדת בו. וכמו שהושיעם צור ישראל וקדושו כן יושיענו מכל צרתינו האל המושיע'.

ובסידור חסידי אשכנז⁵ מבית מדרשו של ר"י החסיד ובעל הרוקח כתוב בנוסח אחר: 'והוא רחום יש אומרים שלשה גאוני עולם יסדוהו, רבי אמיתי, ורבי שפטיה, ורבי יוספיה, אשר הגלם טיטוס הרשע עם שאר הגולה אשר הגלתה מירושלים, והאריכו ימים ושנים אחר החורבן, ולאחר ימים נפגר טיטוס הרשע בתחלואים רעים, ולא עמד לרומי מלך עד לאחר כמה שנים כמו שנמצא בספר יוסיפון בשנת עשרין ושמונה לחורבן קם עלמא בלא מלכא, וכיוון שפסקה יראת מלכות עמדו צרים וחדשו גזרות רעות ומשונות על ישראל, ועמדו אילו שלשה עמודי עולם ויסדו והוא רחום. אחד מהם יסד עד אנא מלך, והשני יסד מאנא עד אין כמוך, והשלישי יסד מאין כמוך עד סופו. וכתבו כתבים ושלחו בכל הגולה לאומרו בכוונת הלב ביום קריאת התורה באסיפת עם, לכך נהגו לכותבו בגוילין כעניין מגילת אסתר.

ע"א כשחרב טיטוס הרשע את הבית מילא שלוש ספינות אנשים ונשים ונתנם בלא רב החובל, ושלח הקב"ה רוח סערה, והשליכם ליבשה בשלוש מלכיות, ספינה אחת באת בארץ שנויא, והשיני בארץ אנצילייא, והשלישי בארץ אפריקיא. והיו ביניהם שלושה חכמים וצדיקים וזקינים, ועלו שלשתם מירכתי ספינה לחלות המלך אפריקיא שיתן להם רשות לשבת בארצו, ואמר להם המלך מאין אתם ומאיזה אומה אתם, אמרו לא יודים אנחנו ומזרעו של אברהם אבינו, אמר להם אם מזרעו של אברהם אתם יבחנו דבריכם, אם תצאו להנצל מן האור כמו שנוצל אברהם מאור כשדים, קחו אחד מכם ויבחן באור, אם ינצל אמלא כל משאלותיכם, ואתנו תשבו והארץ תסחרו, וכיוון ששמעו כך נשתנו זיו פניהם, ושאלו ממנו זמן שלושה ימים, נתן להם זמן, וציווה לאוסרם בבית המשמר, עמדו בתפילה ובתחנונים, ויסד אחד מהם והוא רחום עד אנא מלך, וביום השני יסד השני מאנא עד אין כמוך, וביום השלישי יסד השלישי מאין כמוך עד סופו. וכיוון שהגיע יום השלישי היו שואלים זה לזה, מה חלמת באילו ג' לילות, ענה אחד מהם ואמר בכל אותן ג' לילות הללו הייתי קורא בחלומי כי תלך במו אש לא תכווה, כיוון ששמעו כך שמחו שמחה גדולה, ואמרו זה לזה אתה תינצל מן האש, ובשורה היא לך שלא יגע בך האור להזיקך, חזרו לפני המלך והשליך בעל החלום באורו, והצילו הק' ית' שמו ויצא שלם והושיבם המלך במיטב ארצו וירבו בה מאוד מאוד'.

תוכן הסיפור הובא בכמה מהראשונים, במנהיג⁶, ובכלבו⁷, ואורחות חיים⁸, ועוד.

וזה לשון מהר"י אבוהב⁹: 'והנה והוא רחום נתקן על ההוא מעשה, שאירע בספינה של יהודים מגלות ירושלים, למקום שהיה שם אגמון, ואמר לנסותם בכבשן האש, שאם הם מזרע ישראל כחנניה מישאל ועזריה, ונתן להם זמן ל' יום, וכל יום ויום היו עומדים בתענית, וכל מה שהיו רואים בחלום היו אומרים זה לזה. בסוף הל' יום היה לשם א' מהם, שהיה ירא חטא ולא היה חכם כ"כ, ואמר להם שחלם חלום א', שהיו מקרים לו פסוק א', שהיה בו תרין 'כי' ותלת 'לא'. זה הפסוק הוא 'כי תעבור במים אתך אני וגו'' והקב"ה עושה לנו נסים, ומיד השליכו אותם לכבשן האש, ונחלק האש לג' חלקים ולא הגיע אליהם כלל. וע"ז תקן כ"א מהם בהתפלה 'רחום', וסיים ברחום, הא' 'והוא רחום'. הב' 'אנא מלך רחום וחנון', הג' 'אין כמוך חנון ורחום'.

בהלכה זו ראינו את מקור תפילת והוא רחום [שמסתיימת במילים שמע ישראל .. ה' אחד]. ובהלכה הבאה נראה כמה מרמזי ופירושי והוא רחום, ובהתאמה לנוסח אדמו"ר הזקן.

---

הערות:

¹ סדר שני וחמישי ↩

² או"ח סי' קלד ↩

³ שו"ע או"ח סי' קלד ↩

⁴ אות סז ↩

⁵ ע' קכז ↩

⁶ דיני התפלה ע' קב ↩

⁷ סי' יח ↩

⁸ ח"א דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח אות א ↩

⁹ או"ח סי' קלד ↩

---

[ט] (הלכה 726)

הוספה בשני וחמישי [3]

כתב האורחות חיים¹: 'ויש בפסוק א' י"ג תיבות כנגד י"ג מדות וכנגד אותיות שמות האבות שהם י"ג'.

וכתב הרוקח²: מן והוא רחום עד כי אל מלך חנון ורחום אתה שס"ז תיבות, כנגד ה' אלהינו ה' (אחד) כוז"ו במוכס"ז כוז"ו עולה שס"ז, לומר לך כל האומרו בכוונת הלב כאילו קורא ק"ש באותיותיה והק' מקבל תפלתו ברחמים, שהרי א"ת ב"ש שם המיוחד עולה בגי' ברחמים. וי"א שס"ה תיבות נגד שס"ה תיבות בדברות ראשונות ושניות. ג' פעמים עשה למען שמך נגד ג' אוהבי שמו בתהילים'.

ובכתבי האריז"ל³ כתוב: 'מהחברים בסדר והוא רחום, מתחלה עד 'כי אל טוב וסלח אתה' שי"ב תיבין, נגד י"ב הויות. מן 'אנא מלך' עד 'אין כמוך', ק"ל תיבין, נגד ה"ח ה' הויות. מן 'הפותח' עד סוף, פ' תיבין, כמנין יסוד, וכולם יחד גי' 'ראשך (עם כולל) עליך ככרמל', וכמספר המלוין של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג, ואמר שזה החשבון צ"ע. אח"כ התחנה, שלפני ה' שארית ישראל פליטת אריאל, יש בהם פ' תיבין, כמנין יסוד'.

הרבי הרש"ב⁴ במכתב להרא"ד לאווט כתב: '(ונוסח והוא רחום שמוסיפים בב' וה', הוא עפ"י נוסח ספרד, ואי' בפע"ח ובשמונה שערים ובסי' האריז"ל טעם על מספר התיבות עפ"י הקבלה. (ועפ"י נוסח אשכנז יש הרבה תי' יותר)'.

ועד"ז כתב הגר"ח נאה⁵: 'ומכאן נראה בעליל עד כמה דקדק אדמו"ר ז"ל שהסידור שלו יהי' נוסח האר"י, כשמו כן הוא, כי בנוסח והוא רחום של אדמו"ר, המספר של הפע"ח מכוון, מוהוא רחום עד וסלח אתה שי"ב תיבות, מאנא מלך עד תשתחוה ק"ל תיבות'.

★ ★ ★

מספר התיבות בסידור נוסח אדמו"ר הזקן בקטע הפותח יד.

ראינו לעיל מכתבי האריז"ל שיש פ' תיבות, אלא שבנוסח הסידור של אדמו"ר הזקן יש רק ע"ב תיבות, וכפי שהעיר הרבי הרש"ב במכתבו הנ"ל: 'וצ"ע מה שהשמיט כ"ק אדמו"ר תיבות א-ל הביטה כו', שחסר ח' תיבות ממנין הפ' תיבות'.

הגר"ח נאה שם כתב [לפני שראה את הערת אדמו"ר הרש"ב]: 'אלא שבהפותח יד נמצא רק ע"ב תיבות, וקשה לומר שלדעת אדמו"ר שייך כאן שם ע"ב, בניגוד להפע"ח וגם הרי המספר הכללי צריך להיות כמנין 'ראשך', ומה שנ"ל בזה דהנה בסידורי אשכנז וספרד כתוב בהפותח יד אחר כי אנחנו עמך בני בריתך, 'אל הביטה דל כבודינו בגוים ושקוצנו כטומאת הנדה: עד מתי עזך בשבי (לשבי) ותפארתך ביד צר', עוררה גבורתך כו' .. ובסידורי אדמו"ר אין כל זה רק אחר בני בריתך מתחיל עוררה גבורתך, ובילדותי שמעתי שהפסוקים האלו הם השמטת הצנזור, ורבים מאנ"ש נוהגים לאמרם, וכן ראיתי בסי' נה"ש הראשון, שבהקדמתו כתב נקודות על ושקוצנו. ובגרסת עזך בשבי או לשבי, ובפנים הסידור חסר כל זה רק כתב אל עוררה גבורתך, ומתיבות הביטה ואילך נשמט, ובודאי הוא מהצנזור. והנה מצאתי בסידור ספרדי שנדפס באמט"ד ושם כתוב אל הביטה דל כבודינו (חסר בגוים) ושקוצנו כטומאת הנדה עוררה גבורתך כו' ונוסח עד מתי עזך בשבי אין שמה, ועפ"י כ"ז נראה שנוסח אדמו"ר ז"ל האמתי הוא להוסיף אל הביטה דל כבודינו בגוים ושקוצנו כטומאת הנדה, שהם ח' תיבות ויהי' המספר מכוון פ' תיבות כמ"ש הפע"ח, וכנוסח הסידור הספרדי האמשט"ד, וח' תיבות אלו הם השמטת הצנזור (ועד מתי עזך בשבי א"צ לומר כלל)'.

לאחר משך זמן ראה הרב נאה את מכתבו הנ"ל של הרבי הרש"ב וכתב⁶: 'בענין נוסח והוא רחום, אחר שהו"ל קונטרס הסידור, נתקבל פעה"ק ת"ו קובץ מכתבים מאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ובא' המכתבים לשער הכולל שואל ממנו מדוע נשמט מנוסח והוא רחום תיבות א' הביטה דל כבודנו כו'. והנה בקונטרס הסידור כתבתי שזה השמטת הצנזור, והנוסח צ"ל אל הביטה דל כבודינו בגוים ושקוצנו כטומאת הנדה, עוררה גבורתך וכו', כמנין פ' תיבות מהפותח יד עד הסוף, ושם הבאתי ראיות לזה. וכעת מצאתי עוד כמה ראיות ברורות לזה: .. והנה בפע"ח מפורש מהפותח יד עד אחד פ' תיבות .. ומ"מ בהיות שבפע"ח ובמשנת חסידים מפורש פ' תיבות עד אחד, וידוע שרבינו ז"ל נמשך אחריהם ע"כ צריך להוסיף רק ח' תיבות כנ"ל .. ובודאי ניח"ל לאדמו"ר הרש"ב נ"ע בעד"ק שמצאנו ליישב נוסח רבינו ז"ל וימליץ טוב בעדנו'.

ראינו שהגר"ח נאה כתב שזה השמטת הצנזורה ולא שינוי של אדמו"ר הזקן, וכתב שיש לנהוג לומר עוד פיסקה בת שמונה מילים.

אלא שבקובץ יגדיל תורה⁷ העירו, על דברי הגר"ח נאה לגבי המכתב של הרבי הרש"ב: 'נראה שכתב זאת מזכרונו כשאין קובץ המכתבים בידו ובמחכ"ת שינה את הענין בתכלית וזלה"ק של מהורש"ב במכתבו: 'וצ"ע מה שהשמיט כ"ק אדמו"ר תי' אל הביטה כו'' מפורש יוצא מדבריו שברורה דעתו שזו השמטה שהשמיט רבינו עצמו, ופשיטא שמהורש"ב לא אמר את התיבות הנשמטות וכן ההולכים בעקבותיו'.

ועוד כתבו ביגדיל תורה⁸: שהרבי הרש"ב אמר לר"ז אידלס שהדפיס מטעמו את סידור תהלת ה' 'אבל בכל אופן יש להשמיט את האל הביטה'.

וכך הוא בפועל מנהג אנ"ש ולא כמנהג רבים מאנ"ש שהזכיר הרב נאה.

א"כ למנהגנו קטע הפותח יד כולל ע"ב תיבות.

---

הערות:

¹ ח"א דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח אות א ↩

² בפירושי סידור התפילה לרוקח אות סז ↩

³ פע"ח שער הסליחות פ"ח ↩

⁴ אג"ק ח"א ע' יז ↩

⁵ קונטרס הסידור אות ו ↩

⁶ שם באות ז ↩

⁷ ירושלים ה ע' 86 הערת הרי"מ ↩

⁸ ירושלים ז ע' 85 הערת הר"ד גאלדבערג ↩

---

[י] (הלכה 727)

הוספה בשני וחמישי [4]

שאלה: האם יש דינים מיוחדים לאמירת והוא רחום?

תשובה: כתב הרוקח¹: 'ואומרים הקהל ביחד בכל כוונת לבם והוא רחום כי תחינה טובה היא, וכל האומרה בכוונת לבו הוא נענה, והיא מליאה פסוקים טובים חמודים'.

והצדה לדרך² כתב: 'צריך לאומרו בכוונה ובמתון, לא כמו שהורגלו רוב שליחי ציבור לאומרם בשפה רפה ובמרוצה שלא בכוונה, עד שאין אחד מהצבור שיאמר עם חבירו אלא אחד למעלה ואחד למטה, לא כמתחננים אלא כמתקוטטים ע"כ'.

האורחות חיים³ כתב: 'ותקנוהו לומר בכל יום בקול רם ומעומד כדי שתהא תפלתו נשמעת. וכן התפללו אותו המתקנים בתחלה. וכתבו הגאונים ז"ל כי כן קבלנו עלינו ועל בנינו עד עולם וכל העובר על התקנות נקרא פורץ גדר'.

וכתב מהר"י אבוהב⁴: 'ולפי"ז יש ליזהר לומר אותו מעומד'. וכתב הב"י שם: 'וכן נהגו'.

אמנם לגבי מ"ש האורחות חיים שצריך לאמרו בקול רם, יש שכתבו שצריך לומר דווקא בלחש כמ"ש בהגהות המנהגים⁵: 'שלשה זקנים תקנו והוא רחום כל אחד חלק, ובכל חלק י"ח אזכרות נגד י"ח ברכות על כן אומרים אותו בעמידה ובלחש (מצאתי)'.

ולהלכה כתב המחבר⁶: 'ואומרים אותו בקול רם; ואם לא אמרו מעומד⁷, עובר על התקנה ונקרא פורץ גדר'.

וכתב הערך לחם⁸ לדייק מדבריו: 'ואם לא אמרו מעומד. משמע דהא בלחש לא מיקרי פורץ גדר, וכן נהגו'.

וכ"כ הרמ"א בהג"ה: 'וכן נוהגין לאומרו מעומד, אבל אומרים אותו בלחש'⁹. וביאר המגן אברהם¹⁰: 'בלחש. מפני שנתקן כנגד תפלת י"ח¹¹ (הגהות מנהגים)'¹².

וכתב הכנה"ג¹³: 'דברי החכם השלם הפוסק¹⁴ זה סיני כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת והנה אמת שלא היה צורך למשוך קסת הסופר על דברים פשוטים כאלה וכמו שיפה הוכיח החכם השלם נר"ו דלאמרו בלחש או בקול אין שום עיכוב ושניהם כאחד טובים וכל מקום ומקום לפי מנהגו ובספר צידה לדרך מאמר א' כלל א' פרק ל"ח כתב והתקינו הראשוני' והוא רחום כו' ואין להקל בהם וצריך לאמרם בכונה ובמיתון לא כמו שהרגילו רוב שלוחי צבור לאמרם בשפה רפה ובמרוצה שלא בכונה עד שאין א' מן הצבור שיאמר עם חבירו אלא א' למעלה וא' למטה לא כמתחננים ולא כמתקוטטים ע"כ ואלו אם אמרו בלחש או בקול רם ואפי' מעומד או מיושב לא הוזכר בדבריו ש"מ שאין קפידא ונהרא נהרא פשטיה ואע"ג דמתוך דבריו מוכח דנאמר בקול רם אפשר דמנהג מקומו היה כן אבל לא לעיכובא'.

וכתב הלבוש¹⁵: 'ואומרים והוא רחום כמו שהוא בסדורים. ונהגו לאומרו מעומד ובלחש כמו שאומרים תפלת שמונה עשרה, מפני ששלשה זקנים תקנו והוא רחום זה, כל אחד חלק, ובכל אחד יש י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות, וע"כ אומרים אותו בעמידה ובלחש, ומי שאינו אומר הרי הוא פורץ גדר וישכנו נחש'.

וכתב האליה רבה¹⁶: 'אבל לבוש משמע דוקא בלא אמר כלל הוי פורץ גדר'¹⁷.

הגר"ח פלאג'י כתב¹⁸: 'מנהג עירנו אזמיר יע"א לומר והוא רחום בשני וחמישי בלחש ולא בקול רם, עיין בתשובות הרב כנה"ג חא"ח ק"ק יע"ש זולת ע"כ צרה שלא תבוא בקול רם'.

א"כ ראינו שראוי לומר את והוא רחום בכוונה, ובעמידה, ולדעת המחבר צריך לומר בקול, הרמ"א ועוד מפוסקי ספרד כתבו שצריך לומר בלחש. ומי שלא אומר בעמידה הוא פורץ גדר, אך יש אומרים שרק מי שלא אומר בכלל.

---

הערות:

¹ פירושי סידור התפילה לרוקח [סז] ↩

² מאמר א כלל א פל"ז ↩

³ ח"א דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח אות א ↩

⁴ או"ח סי' קלד ↩

⁵ על ספר המנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות יח ↩

⁶ או"ח סי' קלד ס"א ↩

⁷ ויש שכתבו (אשי ישראל פכ"ה הערה יט) שמן הדין צריך לעמוד רק עד הסיום של והוא רחום באמירת שמע ישראל ה"א ה' אחד ↩

⁸ משא חיים או"ח סי' קלד ס"ק א ↩

⁹ אמנם להעיר ממ"ש הפמ"ג א"א ס"ק א: בלחש. עיין מ"א. 'דלא כאותם שמגביהים קולם ביותר' ↩

¹⁰ ס"ק א ↩

¹¹ ולהעיר משבט מוסר פ' לא שכתב: 'והוא רחום שאומרים בשני וחמישי *יאמרו בקירוב רגלים זה לזה כמו י"ח ברכות* (רש"ל)' ↩

¹² כתב בתורת חיים סופר (שרייבר) סי' קלד סק"א: 'עיין בטור שכ' ואח"כ נופלים ע"פ והמחבר השמיט זה דמנהג ספרד שנפ"א קודם שאומרי' והוא רחום .. ויש ליישב מנהג אשכנז דאומרי' והוא רחום בלחש כמבואר ברמ"א שנתקן כנגד תפילת י"ח והוה כתפילה אריכתא עם השמו"ע משא"כ למנהג ספרד דאומרים אותו בקול רם וא"כ לא הוה דומיא דשמ"ע לכן מקדימי' הנפ"א' ↩

¹³ שו"ת סי' ה ↩

¹⁴ הרב שלמה בן עזרא שדבריו הובאו בשו"ת שם סי' ד ↩

¹⁵ או"ח סי' קלד ס"א ↩

¹⁶ סי' קלד ס"ק ג ↩

¹⁷ בשו"ת רבבות אפרים ח"ו סי' ס"א אות ב כתב שמי שלא אמר והוא רחום בתפלה, שישלים במשך היום, כיון שכל היום זמנו הוא ↩

¹⁸ מנהגים מערכת ת אות רסא ↩

---

[י] (הלכה 728)

הוספה בשני וחמישי [5]

שאלה: מהו מקורו של הפיוט ה' אלוקי ישראל .. הבט משמים וראה?

תשובה: כתוב במחזור ויטרי¹: 'בשני ובחמישי אחר כל בקשותיו אומר כאן ש"צ בתחינת לב ובכיוון לב וכל ציבור עונים אחריו: י"י אלהי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. הבט משמים וראה היינו לעג וקלס בגוים נחשבנו למלך כשה לטבח [יובל] להרוג לאבד למכה ולחרפה ובכל זאת שמך הגדול לא שכחנו נא אל אל תשכחינו. י"י: חוסה י"י עלינו ברחמיך ואל תתננו בידי אכזרים למה יאמרו העמים איה נא אלהיהם למענך עשה עמנו חסד ואל תאחר אנא שוב מחרונך ורחם סגולה אשר בחרת. י"י: זרים אומרים אין תוחלת ותקוה הון אום לשמך מקוה טהור ישועתינו וגאלתינו קרבה יגענו ולא הונח לנו רחמיך יכבשו את כעסך מעלינו אנא שוב מחרון אף ורחם סגולה אשר בחרת. י"י: קולינו תשמע ותחון ואל תטשנו למחות את שמנו זכור אשר נשבעת לאבותינו ככוכבי השמים ועתה נשארנו מעט מהרבה ובכל זאת שמך הגדול לא שכחנו נא אל אל תשכחינו. י"י ניתן בעפר פינו ונכפש באפר כחינו כי מאד שבענו מרורים ורוינו לענה ורוש ולא שב ממנו חרון ובעתה. ובכל זאת שמך הגדול לא שכחנו נא אל אל תשכחינו: י"י אלהי כו'. עזרינו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך י"י אלהי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך'.

וביחס למחבר של פיוט זה כתב הרוקח²: 'כך מצאתי בכתב ידו של רבינו החסיד זצ"ל שתפלת ה' אלהי ישראל חזקי' מלך יהודה יסדה³, כשצר סנחריב על ירושלים ובקש להחריבה, ועמד בשתי שעות בלילה ועלה לבית המקדש ויסדה תפלת ה' אלהי ישראל. ויש בה חזקיה"ו תיבות ב' יותר על שם אותם ב' שעות, וחתם שמו למפרע מרוב ענוה יתירה שהיתה בו, ח'וסה ה', ז'רים אומרים, ק'ולינו תשמע, ה' אלהי ישראל, ה'בט משמים, הרי חזקי"ה בראשי תיבות מחרוזות. ומה שהקדים ה' אלהי ישראל ואחריו יסד הבט משמים לפי שכיון לכבוד השם ליסדו תחלה לפי שהיה נראה בעיניו גנאי ליסדו השם בסוף. אבל לפי דבריו של מורי קרובי של מה"ר שמואל מבבנברק זצ"ל לא תמצא כ"א חזקי"ה תיבות, כי הוא לא היה גורס בחרוז (חזקי"ה) 'חוסה ה' עלינו' ב' תיבות, והגירסא כך היא אין 'עמנו חסד', כי אם למענך עשה ואל תאחר, כי פסוק מלא כך הוא. ועוד כתב רבינו החסיד זצ"ל מה שנהגו לומר ה' אלהי ישראל בין חרוז לחרוז ובסופו ג' פעמים, כי כשתמנה הכל ביחד וגם כל הכפל שכופלין תמצא חזקי"ה ב"ן אח"ז תיבות, לומר שהוציא אביו מדינה של גיהנם בתפלתו. ואם נמנה הכפל שכופלין הציבור בתחלתו ה' אלהי ישראל לאחר החזן אמרו, תמצא חזקי"ה בנ"ו אח"ז אבל תיבה אחת יותר, וזה אין להקפיד על תיבה אחת יתירה ולא על תי' אחת חסירה, כי הגימטרי' אין נפסלת רק על תיבה אחת יתיר' או חסר.

ועל דברי צרפתים שמוסיפים חרוז אחד ויתן בעפר פיהו, לא טוב הדבר אשר המה עושים ועתידין ליתן את הדין על תוספת תפלתם, וגם רבינו החסיד זצ"ל כתב ב'ספר הסוד' שאין לומר ובכל זאת שמך לא שכחנו כ"א בחרוז הראשון ובחרוז הרביעי, וכתב ראי' וסוד גדול אבל אין פנאי להאריך כאן.

הבט משמים כ"ג תיבות, וכן מן כל זאת באתנו עד צלמות, וסמך ליה ולא שכחנו כ"ג תיבות. זרים, בתחינה זו כ"ח תיבות כנגד כ"ח עתים בשבוע ב' בכל יום וב' בכל לילה, וכנגדן כ"ח אותיות ביהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא, כלומר אין ישראל שומעין לאומות בכל אותן עיתים אך מברכים שמו בלילה. חוסה ה' עלינו ברחמיך, בתחינה זו כ"ז תיבות כנגד כ"ז אותיות עם הכפולים כלומר התורה חוסה עלינו. קולנו תשמע ותחון בתחינה זו ל"א תיבות כנגד ל"א תיבות במזמור אלי אלי למה עזבתני. יש מדקדקים למחות ונ"ל טעות'.

הסיבה לאמירת פיוט זה דוקא בשני וחמישי כתב המטה משה⁴: 'ומה שאומרים אותו בשני וחמישי, כי אז יום הכניסה שמקבצים יחד מפני קריאת התורה. וגם בתי דינין יושבים לפסוק הדין, ובכל מקום שישראל מתקבצים נאמר ה' אלהי ישראל, כמו פני האדון יי אלהי ישראל (שמות לד, כג), לפי שמתקבצים שם לעלות לרגל. ה' אלהי ישראל ז' פעמים, שישוב הקב"ה מחרון אפו שנלחם בשבעה, כמו שנאמר בירמיה (כא, ה) ונלחמתי אני אתם ביד נטויה ובזרוע חזקה באף וחימה ובקצף גדול, ודרשו רז"ל (הגדה של פסח) ביד נטויה שתים, ובזרוע חזקה שתים, הרי ד', ואף וחימה וקצף, הרי שבעה. ונגד ז' לשונות שבתוכחה בתורת כהנים, ואם לא תשמעו לי, ואם בחקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם, ואם עד אלה לא תוסרו, ואם בזאת לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי בקרי, ואם באלה לא תוסרו לי'.

א"כ ראינו שפיוט הבט משמים - י"א שחובר עוד בבית ראשון על ידי חזקיה המלך, וסיבת אמירתו בשני וחמישי בגלל שזה יום שמתכנסים לשמוע קריאת התורה, וכשיש התקבצות של ישראל נאמר ה' אלוקי ישראל מלך, ופיוט זה יש לאמרו בתחינה וכוונת הלב.

--------------

---

הערות:

¹ סי' צג ↩

² פירושי סידור התפילה לרוקח [עב] נפילת אפים עמוד תג - תד ↩

³ כתב בסידור עבודת ישראל: 'והנה זאת התחינה שלנו כתבו על אודותה בשם רבי יהודה החסיד כי יסדה חזקיה המלך, ואם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה, כי חתימת השם שמצאו בה באמת איננה כי החרוז השם אלוקי ישראל אינו מגוף התחינה כאשר ראינו והיא מתחלת בתיבת הבט משמיים וא"כ אין בה יוד היו"ד. אבל תוכן התחינה יגיד לנו זמן חבורה כי חוברה בימי הגזרות שבסוף אלף החמישי, גם ראינו מסדר חיבורה שהייתה במקורה פיוט גדול הולך על סדר א"ב ולא נשאר בשלמותו, כי קצרוהו או כדי שלא להטריח על הציבור או מטעם אחר ואין לנו עוד ממנו כי אם החרוזים של אות ה ו ז ח נ וק והחרוז של אות נון אינו בספרינו אבל מצאתיו בכת"י ישן מוצב קודם החרוז של חוסה השם, וברור לי שמקומה הראוי אחרי חרוז של חוסה' ↩

⁴ עמוד העבודה שני וחמישי ושני סי' רכ ↩

---

[יא] (הלכה 729)

הוספה בשני וחמישי [6]

שאלה: מה אומרים קודם, את התוספות של שני וחמישי או וידוי?

תשובה: כתב בסדר רב עמרם גאון¹: 'ונופלין צבור על פניהם ומבקשים רחמים ושואל כל אחד ואחד בקשתו ..'.

והרמב"ם² כתב: 'ואחר שישלים כל התפלה ישב ויפול על פניו ויטה מעט הוא וכל הציבור ויתחנן והוא נופל, וישב ויגביה ראשו הוא ושאר העם ומתחנן מעט בקול רם מיושב, ואח"כ יעמוד שליח ציבור לבדו ואומר קדיש פעם שנייה והם עונים כדרך שעונין בתחלה'.

וכ"כ הטור³: 'לאחר שיסיים ש"ץ חזרת תפלה נופלים על פניהם ומתחננין'.

א"כ מדברי הראשונים מובן שהסדר הוא בימים רגילים שמיד בסיום שמו"ע נופלים על פניהם.

וכ"כ אדמו"ר הזקן בשו"ע⁴: 'לאחר שסיים השליח ציבור חזרת התפלה נופלים על פניהם ומתחננים כל מקום לפי מנהגו'. [אך לקמן נראה מה שכתב אדמו"ר הזקן בסידור].

אמנם לגבי התוספות של שני וחמישי כתוב במנהגי מהרי"ל⁵: 'ביום שני וחמישי גם אם הוא סיים והוא רחום וישב על מקומו, מ"מ המתין עד שנפל ש"צ בתחינה ואז נפל עמו'.

כלומר מהנהגת המהרי"ל רואים שאת התוספת של והוא רחום בשני וחמישי הוא אמר לפני נפילת אפים.

וכ"כ הלבוש⁶: 'ואומרים אותו מיד אחר שמסיים הש"ץ חזרת התפלה קודם נפילת אפים של רחום וחנון להסמיכו לתפלת שמו"ע, ואח"כ נופלין כמו בשאר הימים'.

אלא שכתוב בזהר⁷: 'בתר דסיים קאים על רגלוי לאודאה על חובוי, בגין דלא יהא פטרא דפומא לסטרא אחרא לאסטאה ליה ואתכפיא קמיה ויקום בקיומיה לאתברכא מבי מלכא'.

כלומר הזוהר הזכיר שמלבד נפילת אפים צריך להיות גם וידוי.

וכתוב בכתבי האריז"ל בפע"ח⁸: 'אחר חזרת ש"ץ העמידה, יאמר וידוי בפרטות חטאיו עם הקהל קודם ויעבור, ואח"כ יאמר הי"ג מדות. וביום ב' וה', יאמר וידוי ויעבור ונפילת אפים תיכף, כדי לסמוך תיכף אחר הורדת הטפה בשים שלום את הוידוי, שלא יהיו חטאיו מעכבין את החסדים, כמ"ש בעז"ה. ואח"כ ויעבור זיוג לאה, משום שהאור גדול בהם צריך להתפשט, כדי שיקבלו אור התחתונות. ואח"כ נפילת אפים, הורדת הטפה מיעקב אל רחל. ואח"כ חוזר ומתחיל, אנשי אמנה ויעבור וכו' אל תעש וכו' מה נאמר ויעבור וכו', ואעפ"י שכבר נעשה הזיוג אין חשש, כי זה סוד שהוא בועל ושונה זיווג כפול, והוא דבר עמוק. אח"כ והוא רחום מעומד'.

וכ"ה בשער הכוונות⁹: 'בין חזרת העמידה לנפילת אפים אין לו להפסיק כלל ועיקר, זולתי באמירה הוידוי "אלקינו ואלקי את"ל כו'". ואח"כ יאמר ויעבר וי"ג מדות פעם אחת ותכף יעשה נפילת אפים. ואותם ט"ב פסוקים הכתובים בסידור בני ספרד אין לאומרם כלל ועיקר, לא אז ולא אח"כ .. נפילת אפים ישים ראשו בין ברכיו ופניו טוחות בקרקע כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכשישלים זוקף ראשו ואומר 'אבינו מלכנו' מיושב עד 'עזרנו אלקי ישענו כו''. ואם הוא ביום ב' או ביום ה' אז יקום ויאמר סדר 'והוא רחום' הנדפס בסי' של בני ספרד אבל לא יאמר הסדר ההוא בין חזרת התפלה ובין נפילת אפים. אלא אחר פסוקי 'עזרנו אלקי ישענו כו'' יאמר 'אל מלך יושב כו' ויעבר ואנשי אמונה כו' ויעבר כו' תמהנו כו' ויעבר כו' או"א אל תעש כו'' ואח"כ כל סדר 'והוא רחום כו'' ואח"כ יושבים ואומר ש"צ קדיש עד 'דאמירן בעלמא''.

ועפי"ז כתב השערי תשובה¹⁰: 'ואף ביום ב' וה' נוהגין בארץ ישראל ושאר מדינות ספרד להקדים נפילת אפיים לוהוא רחום וכן נוהגין בקצת מקומות גם במדינות אלו ועיין בש"ץ שכן משמע בזוהר פ' תרומה וכ"כ במנהגי האר"י ז"ל'.

וכ"כ החיד"א¹¹: 'אחר חזרת עמידה תיכף יש לומר וידוי ונפילת אפים אף בשני וחמישי. (האר"י ז"ל)'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן בסידור: 'אחר שמונה עשרה בשחרית ובמנחה יאמר וידוי'. ואת ההוספות של שני וחמישי שם אדמו"ר הזקן אחרי נפילת אפים.

ומדבריו אלו שבסידור אנו למדים שלמנהגנו אומרים קודם וידוי, ואח"כ נפילת אפיים, ולא כפי המנהג שהוזכר לעיל מהראשונים ובדברי אדמו"ר הזקן בשו"ע.

א"כ יש שנהגו מיד אחרי שמו"ע לעשות נפילת אפים, ובשני וחמישי הקדימו את אמירת והוא רחום לפני הכל, אך למעשה עפ"י הזוהר והאריז"ל צריך תמיד להקדים את הוידוי לנפילת אפים ולאחמ"כ את ההוספות של שני וחמישי, וכ"ה מנהג חב"ד.

---

הערות:

¹ נפילת אפים וקדושא דסידרא ↩

² הל' תפילה פ"ט ה"ה ↩

³ או"ח סי' קלא ↩

⁴ או"ח סי' קלא ס"א ↩

⁵ הל' תפילה ↩

⁶ או"ח סי' קלד ס"א ↩

⁷ פרשת פקודי רסב, א ↩

⁸ שער הסליחות פ"ח ↩

⁹ ענין תפלת שחרית. וראה גם ענין כונת חזרת העמידה פ"ה ↩

¹⁰ או"ח סי' קלא ס"ק א ↩

¹¹ קשר גודל סי' יט אות א ↩

---

[יב] (הלכה 730)

הוספה בשני וחמישי [7]

שאלה: מה מקורו של הפיוט שומר ישראל, ומתי צריכים לאומרו?

תשובה: הפיוט שומר ישראל הוא פיוט קדום אך אין ידוע מי חיבר אותו, ובקדמונים פיוט זה מופיע כחלק מהסליחות¹ של תענית ציבור או כחלק מהסליחות של חודש אלול וימים נוראים, וכמ"ש בסדר טרוייש² בסדר הסליחות לימים נוראים ועשי"ת: 'שומר ישראל, שומר גוי קדוש, שומר גוי אחד, אבינו מלכנו חננו וכו' עד והושיענו קדיש שלם'.

וכן במנהגי מהרי"ל הוזכר הפיוט בסדר התעניות של י"ז תמוז, עשרה בטבת, ותענית אסתר.

ובספר המנהגים - טירנא³ הובא הפיוט כחלק מהסליחות של אלול: 'ואומר מחי ומסי, מכניסי רחמים, מרן דבשמיא וכו' כבר שביא דמתחנן וכו' מרן כעבדא וכו' שומר ישראל וכו' ואנחנו לא נדע וקדיש שלם'⁴.

גם חכמי ספרד הזכירו פיוט זה, בסליחות כמ"ש רבי ישראל אלנקאוה במנורת המאור⁵: 'ונהגו לומר באמצע הסליחות פזמונים ופיוטים של תחנונים. ונופלין על פניהם, ואומר ש"צ תחנה מיושב, ויאמר אם עונינו אל תקצוף. אתאנו מרנא דבשמיא. מתרצה ברחמים. שומר ישראל מחי ומסי. חיים שאלנו ממך, רחמים בקשנו ממך. אליך ה' נשאתי עיני'.

א"כ למעשה ראינו שאצל הקדמונים נהגו לומר את הפיוט שומר ישראל רק באמירת סליחות בימי התענית או בסליחות של ימים נוראים.

וכך הי' מנהג אשכנז, כמ"ש היעב"ץ בסידורו, וכ"כ במעשה רב⁶. וכמ"ש המהר"ם שיק⁷: 'ד'שומר ישראל' באשכנז אין אומרים אלא בתענית ציבור וכיו"ב, וכן יש שאר מנהגים כמבואר בשו"ע'.

וכתב המקור חיים⁸: 'מנהג אין אומרים שומר ישראל רק בתענית ציבור ובשחרית ולא במנחה, ונ"ל מפני שיש בו האומרים שמע ישראל, האומרים ה' אחד, האומרים קדוש, ואין קדושה ויחוד מלכות שמים רק בשחרית'.

וסימוכין לסברתו יש בדברי השל"ה⁹ שכתב: 'ואף גם זאת, דק"ש ותפילה עצמה נזכרים ברמז בסליחות, והוא מה שאנו אומרים בסוף 'שומר ישראל' וכו' עד .. 'האומרים שמע ישראל'. ואח"כ אומרים 'שומר גוי אחד' וכו' עד .. 'המיחדים שמך ה' אלהינו ה' אחד', וזהו ק"ש של רבי יהודה הנשיא¹⁰, ואח"כ אומרים 'שומר גוי קדוש' וכו' עד .. 'המשלשים בשלש קדושות לקדוש', כמו שאנו אומרים בתפלה שלש פעמים קדוש. וכמו שאחר התפלה אנו נופלים על פנינו לומר תחינה, כך אחר הסליחות אומרים תחנון ומסיימים 'ואנחנו לא נדע'.

אמנם ישנם קהילות שנהגו לומר שומר ישראל בכל יום וכמבואר בדברי החתם סופר¹¹: תמול הגיעני מכתב מגאון א' מגאליציא בוכה ומתאונן על התפשטות החולי קאלרא ר"ל ובפרט במקהלות קדושות לבוב ובראד, וכבר רבים שמתו ר"ל. וביקש ממני להרבות תחנונים ורחמים בעד שארית הנמצא. והנה בוודאי כל אשר יראת אלקים נגע בלבבו יעורר לבבו וישפוך שיח ותחנונים ויזכרם לטובה לפני הטוב והמטיב ית"ש אולי יתעשת אלקים וישמע תפלתינו .. ונ"ל להוסיף עוד לומר הש"ץ בכל יום קודם שומר ישראל אותן יה"ר לפני אבינו שבשמים שאומרים בקריאת התורה, ואם פר"מ ובית דיני מסכימים לזה להלכה'.

וכ"כ ערוך השולחן¹²: 'ולאחר שיגביה ראשו אחר נפילת אפים יתחנן מעט כל מקום ומקום לפי מנהגו ואנחנו מנהגינו לומר שומר ישראל וכו' עד והושיענו ואח"כ אומרים ואנחנו לא נדע מה נעשה'¹³.

וכ"כ בסידור עבודת ישראל: 'באשכנז אומרים פיוט שומר ישראל בתענית ציבור, ובהרבה קהלות בכל יום'.

אך מצינו גם מנהג שלישי, והוא לאמרו רק בשני וחמישי, כפי שנראה בסידור השל"ה¹⁴ ששומר ישראל מופיע רק בתוספות של שני וחמישי, וכ"ה בסידורי האריז"ל קול יעקב שכתב: 'וביום ב' וה' שאז יושבין בי"ד של מעלה, מרבים בתחנה, ואומרים והוא רחום, ה' אלוקי ישראל, שומר ישראל ..'. וכ"ה בסידורי האריז"ל של הרה"ק ר' שבתי מראשקוב והרה"ק ר' אברהם שמשון מראשקוב.

וכ"ה בסידור אדמו"ר הזקן, שהפיוט שומר ישראל נמצא אחרי הפיוט הבט משמים, ואחרי שומר ישראל כתוב: 'ע"כ מה שמוסיפין בשני וחמישי'.

א"כ ראינו שנהגו הקדמונים לומר את הפיוט שומר ישראל רק בתענית ציבור או בסליחות, ויש שנהגו לומר כל יום, אך בסידור השל"ה ובחלק מסידורי האריז"ל מובא לומר בשני וחמישי, וכן מנהגנו.

--------------

---

הערות:

¹ וראה סידור צלותא דאברהם ע' שנה ↩

² לרבי מנחם ב"ר יוסף חזן (מרבני העיר טרוייש, במאה הראשונה לאלף השישי) סי' ט ↩

³ אלול ימי הסליחות ↩

⁴ וכן הוזכר הפיוט בתענית אסתר בהגהות המנהגים לפורים ↩

⁵ פ"ב - תפילה תקון האשמורות ↩

⁶ אות נ ↩

⁷ שו"ת או"ח סי' מ ↩

⁸ (בכרך) או"ח סי' קלד ס"א וראה ג"כ סי' קלא ס"א, וס"ו ↩

⁹ מסכת חולין בהגה פרק דרך חיים תוכחת מוסר ↩

¹⁰ ברכות יג, ב ↩

¹¹ ליקוטים בקובץ תשובות סי' א ↩

¹² או"ח סי' קלא ס"ט ↩

¹³ ולהעיר ממ"ש שם ס"ה: 'ולכן הרמב"ם בפ"ט בסדר התפלה כתב בדין ה' דאחר שישלים כל התפלה ישב ויפול על פניו ויטה מעט הוא וכל הציבור ויתחנן והוא נופל ויושב ויגביה ראשו הוא ושאר העם ומתחנן מעט בקול רם מיושב עכ"ל כלומר שאחר התחנון אומרים דבר מה כמו אצלינו שומר ישראל או ואנחנו לא נדע'. ובתשובות והנהגות ח"ג סי' נה כתב: 'וממשיך הרמב"ם 'וישב ויגביה ראשו הוא ושאר העם ומתחנן מעט בקול רם מיושב' והיינו שתפלת שומר ישראל אומרים בקול רם דוקא ומיושב, וכפי הנראה זהו הסדר לומר בלחש ואח"כ בקול רם ביחד, וראוי ליזהר כן' ↩

¹⁴ דפו"ר - באמסטרדם שנת תעז ↩

---

[יג] (הלכה 831)

הוספה בשני וחמישי [8] (המשך להלכה מספר 730)

שאלה: מדוע אומרים בסיום אמירת התחנון את פסוקי ואנחנו לא נדע, ומהו אופן אמירתם?

תשובה: כתוב בסדר רב עמרם גאון¹: 'ועומד החזן ואומר אבינו מלכנו חננו ועננו אין בנו מעשים. עשה עמנו צדקה והושיענו למען שמך. ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו². ועונין הצבור אחריו מה שהוא אומר'.

ובמחזור ויטרי³ כתב: 'ועומד החזן על רגליו ואומר פסוקים האילו בלחש. והציבור כמו"כ. וגם בשאר הימים אומרים תכף לתחינה, ואנחנו לא נדע ..'.

הרמב"ם⁴ כתב: 'נהגו העם להתחנן אחר נפילת פנים כשמגביה פניו מן הקרקע בפסוקים אלו: ואנחנו לא נדע מה נעשה .. והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך'.

ובטעם אמירת פסוקים אלו מובא בסידור רבי שלמה מגרמייזא מסידור חסידי אשכנז⁵: 'לכך אומר קדיש זה (שלאחר תחנון) לסיום תפלת יוצר, ובשביל שהצריכו לקדיש הקדימו לפסוקים הללו ואנחנו לא נדע, זכור רחמך, שאין אומרים קדיש רק שיאמרו לפניו פסוקים, דמוכח בפרקי דר' אליעזר שעתיד לאחר שמגלה הקב"ה טעמי תורה עומד זרובבל בן שאלתיאל ויאמר קדיש, וכן כל מקום שתמצא שהצריכו חכמים לסדר קדושה (ר"ל קדיש) הקדימו פסוקים .. מיסוד הר"ר אליעזר בן הר"ר [יהודה ב"ר] קלונימוס עכ"ל'.

והרוקח⁶ כתב: 'ואנחנו לא נדע. יש תימה אמאי נהגו לומר אחר הבט משמים. ונראה לפי שהתפללו כבר בישיבה ובעמידה ובשכיבה ובכסוי פנים לכך אומרי' מעתה ואנחנו לא נדע'.

והמחכים⁷ כתב: 'ונופל על פניו ובקומו יאמר ואנחנו לא נדע מה נעשה וכן בכל קמותיו בתחנות וכן אמר החזן ואנחנו לא נדע כי התפללנו מיושב ומעומד ומנפילה על פנים אך בזה בטחנו כי אליך עינינו'.

וזה לשון האבודרהם⁸: 'ואח"כ אומרים ואנחנו לא נדע וכו' והוא פסוק בדברי הימים ואומר פסוקים מפוזרים מתהלים. והטעם שנהגו לומר ואנחנו לא נדע כלומר כבר עשינו כענין שעשה משה בהר בעליתו לקבל התורה שאמר בתחלה ואשב בהר בלשון ישיבה ואח"כ ואנכי עמדתי בהר. ואח"כ ואתנפל לפני ה': וכן עשינו אנחנו בתחלה פסוקי הזמירות בישיבה ואח"כ י"ח בעמידה ואח"כ נפילת אפים ומנחה אין אנו יודעים להתפלל בענין אחר, וזהו ואנחנו לא נדע. ואח"כ עומד ש"צ ואומר קדיש עד לעילא'.

ובכתבי האריז"ל⁹ מובא: 'מהחברים - אח"ז אומרים א"מ אתה, ד' פעמים אבינו וכו' ואנחנו לא נדע. והכוונה, כי אע"פ שהתפלל בישיבה נגד כ"י, ובעמידה נגד ת"ת, ונפלנו על אפינו, עכ"ז, אנו מודים כי אין בנו מעשים, אלא שיעשה למען שמו הגדול, וזהו כי עליך עינינו. ואם יש בנו עונות, שיעבור ראשון ראשון, ולזה אמר אל תזכור לנו וכו'. לכן תמצא בו ק"ח תיבין, נגד הוי"ה שעולה ק"ו כנודע, וכלול מדין ורחמים, הרי ק"ח. והיא נגד יסוד שנקרא ח"ק, וכ"י נקרא חקה, שנאמר זאת חקת התורה'.

ולגבי צורת האמירה כתוב בשער הכוונות¹⁰: 'נפילת אפים ישים ראשו בין ברכיו ופניו טוחות בקרקע כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכשישלים זוקף ראשו ואומר 'אבינו מלכנו' מיושב עד 'עזרנו אלקי ישענו כו''.

מאידך השל"ה¹¹ כתב והביאו המג"א¹²: 'וראיתי שליח צבור אחד שהיה שליח צבור הגון במאד, והיה מנהגו לומר אלו התיבות 'ואנחנו לא נדע מה נעשה' בקול רם. 'ואנחנו לא נדע' אמר בישיבה, 'מה נעשה' אמר בעמידה. והיה אומר, שכן קבלה בידו'.

א"כ לפי האריז"ל בשער הכוונות אמירת ואנחנו לא נדע מה נעשה בישיבה, ולפי השל"ה ואנחנו לא נדע בישיבה, מה נעשה בעמידה.

אדמו"ר הזקן¹³ כתב: 'לאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב כל מקום ומקום לפי מנהגו ומנהג פשוט לומר ואנחנו לא נדע מה נעשה כו' לפי שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם שיתפלל בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה משה רבינו עליו השלום שנאמר ואשב בהר וגו' ואתנפל לפני ה' וגו' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר אנו אומרים ואנחנו לא נדע מה נעשה כו' ואח"כ חצי קדיש'.

ויש שכתבו¹⁴ שאדמו"ר הזקן השמיט, את דברי השל"ה, כיון שאינו סובר כדבריו, והכל צריך להיות בישיבה, וכמ"ש בשער הכוונות.

אך לכאורה י"ל שדברי אדמו"ר הזקן בשו"ע נאמרו לנוסח אשכנז בו לא אמרו אבינו מלכנו, לפני אמירת ואנחנו לא נדע, ומכיון שצריך להתחנן מעט בישיבה, זה מתקיים באמירת פסוקי ואנחנו לא נדע, ולכן לא הזכיר את מנהג השל"ה לעמוד במילים 'מה נעשה', אך לנוסח אדמו"ר הזקן בסידור שאומרים את אבינו מלכנו הקצר לפני אמירת ואנחנו לא נדע, א"כ ניתן לקיים את הכל, לשבת באבינו מלכנו ובמילים ואנחנו לא נדע, ולעמוד במילים מה נעשה כמנהג השל"ה.

וכן הוא מעשה רב¹⁵, הנהגת הרבי - כדברי השל"ה לומר את 'ואנחנו לא נדע' בישיבה, ואת 'מה נעשה' בעמידה.

--------------

---

הערות:

¹ נפילת אפים וקדושא דסידרא, וראה גם בתפלת מנחה ↩

² דהי"ב כ, יב ↩

³ סי' צג ↩

⁴ סדר תפילות נוסח הקדיש ↩

⁵ ע' קטז ↩

⁶ הל' ברכות הקדמה ↩

⁷ תפלת המנחה ↩

⁸ נפילת אפים אשרי למנצח ובא לציון ↩

⁹ פע"ח שער נפילת אפים פ"ז ↩

¹⁰ ענין תפלת שחרית ↩

¹¹ מסכת תמיד פרק נר מצוה ↩

¹² או"ח סי' קלד ס"ק ד ↩

¹³ שו"ע סי' קלא ס"ב ↩

¹⁴ על מנהגים ומקורתיהם ע' קנא-ב. וראה סידור אדמו"ר הזקן (רסקין) (ח"א ע' שסד, וקובץ העו"ב גליון א'סב ע' 62) שכתב לדחות ההוכחה מהשמטה בשו"ע אדמו"ר הזקן עפ"י מענה הרבי (נתיבים ח"ב ע' 225): '.. והרי כמה וכמה מקומות שאין אדה"ז מביא חילוקי דינים שבט"ז ומג"א. וצע"ג הכללים והטעמים בזה'. וא"כ לאו דוקא שבכל מקום שאדמו"ר הזקן השמיט את דברי המג"א ניתן להסיק שלא סובר כמותו ↩

¹⁵ קובץ מנהגי מלך (טייכמן) ע' 29. מעשה מלך ע' 24. הליכות מנחם ע' רמו ↩

---

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

---

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp