הזכרת שם רבו

[א] (הלכה 150)

כבוד רבו

שאלה: האם מותר להזכיר את הרב בשמו הפרטי?

תשובה: הגמרא במסכת סנהדרין¹ אומרת: [מהו אפיקורוס?] 'רב נחמן אמר: זה הקורא רבו בשמו [שאומר פלוני ואינו אומר מורי רבי פלוני. רש"י]. דאמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי - מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע. וכ"פ השו"ע²: 'אסור לתלמיד לקרות לרבו בשמו, לא בחייו ולא במותו'. וכתב הרמ"א: 'וכל זה דוקא כשאינו מזכיר רק שמו לבד, אבל מותר לומר: רבי מורי פלוני'³.

עוד כתב המחבר⁴: 'כל אלו הדברים שאמרנו שצריך לכבד בהם את רבו, לא אמרו אלא ברבו מובהק דהיינו שרוב חכמתו ממנו'.

א"כ ברבו מובהק אסור לקרוא לו בשמו אלא א"כ מוסיף לפני השם רבי מורי.

שאלה: מדוע למעשה הנהגת החסידים שמקפידים שאינם מזכירים השמות הפרטיים של רבותינו נשיאנו, גם כאשר מוספים תואר לפני, אלא מזכירים אותם רק בכינוי כגון אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי?

תשובה: הרבי כותב⁵: 'והנה ידוע מנהג החסידים בנוגע לאדמו"רים - שמחמירים בזה ואפילו שלא בפניו .. אבל י"ל יסוד למנהג ותיקין זה, ועוד י"ל - שאינה חומרא בלבד, ע"פ מש"כ, שם סעיף ט"ז דהקפידא שלא יהי' 'כדרך שאר העם'. ואם ינהג באדמו"רו ע"פ היתר הנ"ל 'כדרך שאר' רבותיו ה"ז בסוג הנאסר בסעיף ט"ז. ומאי נפק"מ אם זהו בשאילת שלום או באמירה וכתיבה'.

כלומר מכיוון שעיקר דין הכבוד לרבו הוא שלא יהיה כדרך שאר העם, וא"כ מכיוון שישנם עוד רבנים שנקראים בשמם בתוספת של רב וכדומה, אין זה כבוד שגם לרבו המובהק יקרא כך, כיון שסו"ס רבו משתווה לשאר הרבנים ועל התלמיד לתת ביטוי של כבוד מיוחד המבדיל את רבו המובהק משאר האנשים, ולכן נהגו להקפיד בזה אפילו שלא בפניו.

ולהעיר שהרבי כאן מבאר את ההנהגה של החסידים על פי הלכות כבוד רבו המובהק, והגם שדנו הפוסקים האם בדורות אלו שייך המושג ההלכתי 'רבו המובהק'⁶ אך כבר פסק המחבר⁷: 'אם הוא מופלג בחכמה אפילו אינו רבו דינו כרבו מובהק'. ורמ"א הוסיף בהגה: 'מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך נקרא מופלג בחכמה'.

וא"כ גם בגדרים ההלכתיים הרי שרבותינו נשיאנו הם בגדר רבו המובהק.

ובעמדינו בערב יט כסלו ר"ה לחסידות יש להעיר מדברי שו"ת דברי יציב⁸: 'והנה אחד היה הבעש"ט אשר ארי משמיא קא נחית ללמד לבני יהודה קשת במלחמתה של תורה כאשר קיבל ולמד מפי רבו אחיה השילוני, ואצלו ואצל תלמידיו הקדושים אחריו היה שייך המושג של רבו מובהק, כי באור קדושתם האצילו מן הרוח אשר עליהם על תלמידיהם שדבקו בהם, והחדירו בהם קדושה וטהרה, והכניסו בלבם תשוקה עזה ברשפי אש שלהבתיה להלהיב לבם לתורת ה', ועשאום כלי מוכשר שיכנסו דברי תורה לתוך מעיהם. ודבר זה חידש הבעש"ט הק' שהמעט שלומד הרב עם התלמיד מסוגל להשרות ברכה בלימודו שיתעלה מעלה מעלה, ועד שברוחניות תהא רוב חכמתו ממנו כיון שעשה אותו לכלי מוכשר'.

ועל אחת כו"כ ברבותינו נשיאנו - נשיאי חב"ד שדרכם זכינו לעומק דברי הבעל שם טוב וכלשון אדמו"ר הרש"ב⁹ ביחס ליט כסלו: 'היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע והיא היא תורת הבעל שם טוב'.

גוט יום טוב. לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו.

¹ ק,א ↩

² יו"ד סי' רמב סט"ו ↩

³ וראה בש"ך ס"ק כג והפר"ח בליקוטים שנחלקו האם גם כשזה בפניו מותר להזכיר את שמו כשאומר רבי מורי פלוני ↩

⁴ סעיף ל ↩

⁵ אג"ק חי"ב עמ' יא ↩

⁶ ראה אורחות חיים הלכות ת"ת אות כא. וראה עוד הנסמן בפסקים ותשובות סי' רמ"ו ↩

⁷ סי' רמד ס"י ↩

⁸ חלק יו"ד סי' קלא ↩

⁹ אג"ק ח"א ע' רנט. הובא בפתיחה להיום יום ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'